בין אלפי הקטעים של הגניזה הקאהירית השמורים בקמברידג' מצאתי דף אחד מפנקס בית־הדין שבדמשק בצורתו המקורית. בדף זה נרשמו ארבעה שטרי־אירוסין שנכחבו בחדשי אדר ראשון ושני שנת ד“א תרצ”ג (933 לספה"נ). ייתכן גם כן ששטרות מסוג זה נרשמו בפנקס מיוחד, כי בוודאי נכתבו בחדשים הנזכרים גם שטרות אחרים ולא הוכנסו לפנקס זה. שטרי־אירוסין אלו נכתבו בפנקס בידי סופר ונתתמו בידי העדים. שטרות אלו הן בכלל מן הקדומים ביותר שהגיעו לידינו, כי מעטים הם השטרות שהגיעו אלינו מן המאה העשירית, ואלה המעטים הם ממחציתה השניה של מאה זו2, ויש בהם כמה פרטים חשובים הראויים לתשומת לב.
אנו רואים שאף בדמשק מנו, בהשפעת ארץ־ישראל, ליצירה ולשנות השמיטה. אף בכתובה הדמשקאית משנת תשט“ז נראה אותו דבר. גם בצוואה שנכתבה בדמשק בשנת ד”א תשס“ג, ועוד לא נתפרסמה (כתב־יד קמברידג' T.־S. 13 J 619), כתוב: “שנה השלישית של שבוע שהיא שנת ארבעת [אלפים שבע מאות] ששים ושלוש שנים ליצירת עולם”. את המספר שש מאות כתבו במי”ם סתומה ולא באותיות ת"ר.
בדמשק ישבו גם יהודים בבליים וגם ארצישראלייום כמספר הגון, ולהם בתי כנסיות מיוחדים. בתי־כנסת של עיראקיין ושאמיין בדמשק נזכרו במכתבו של רב נתן בן אברהם3, אב הישיבה בארץ־ישראל, שנכתב כמאה שנה ויותר אחרי זמנם של השטרות שלפנינו. נזכרה “הכנסת הקטנה של בבליים” – משמע לכאורה שלבבליים היו שני בתי־כנסיות, כי אילו היתה רק אחת, והיא קטנה, לא היה צריך להזכיר דבר זה. מצד אחר קשה לתאר שלכנסת הקטנה היה מנהג נבדל ממנהג הכנסת הגדולה, אבל שונה היה מנהג הבבליים ממנהג הארצישראליים. כל ארבעת השטרות שבדף זה נכתבו בידי יהודים בבליים. מזה שבמשך זמן פחות מחדשיים נרשמו ארבעה מקרי אירוסין, נוכל אולי להסיק מסקנות על מספרם בדמשק.
השטרות האלה נכתבו בשעת הקידושין, שנעשו זמן ידוע לפני הנשואין. אין זה שטר קידושין, הנמסר לידי האשה המתקדשת, אלא כתב־ארוסים, היינו שטר־פסיקתא, שבו פסקו אבות המתארסים את הנדוניא: כמה אתה נותן לבנך? כך וכך. כמה אתה נותן לבתך? כך וכך. אמנם בשטרות שלפנינו נכתב השטר בשם החתן עצמו, וההתחייבות היא חד־צדדית. אבי הכלה או אפוטרופסה מתחייב רק, “שיהא עומד בצרכיה עד עת כניסתה על בעלה”, היינו שעליו לזונה ולפרנסה ולא על הארוס, פרט לשטר האחרון שבו נרשמו החפצים שהאשה מכניסה מבית אביה. שטרי אירוסין עם התחייבות חד־צדדית נמצא גם בספר השטרות לר“י ברצלוני ועוד4, וכן הוא גם סדר הסמפון המובא בירושלמי קיד' פ”ג ה"ב: “אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית ברת פלן על מנת ליתן ליך מיקמת פלן ומכניסיניך ליום פלן. אין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום”.
הארוס נותן חותם ערבון לידי הארוסה או אפוטרופסה. ביטוי זה לא מצאנוהו במקום אחר, ומתקשה אני בפירושו. נראה שהארוס היה נותן בשעת האירוסין סכום ידוע לערבון, תחלת פרעון5, שהיה הולך כנראה לאיבוד במקרה שהיה חוזר בו. בשטר השני נאמר שנתן חמשה־עשר זהובים, ובשלישי נאמר שנתן שבעה זהובים “בעת ערבון זה”. חלוקת המוהר למוקדם, הניתן בשעת הקידושין, ומאוחר, המשתלם רק במקרה של אלמנות או גירושין, היתה נהוגה גם אצל הרבנים בארץ־ישראל ומצרים6. בשטר ב' וג' אנו מוצאים שחלק ניתן בעת הקידושין, חלק בשעת הנישואין וחלק נשאר על צואר הכעל כמאוחרים. מוהר הבתולות הוא עשרים וחמשה זהובים, בהתאם למנהג בבל, וכידוע נחלקו בזה בני בבל ובני ארץ־ישראל7. סכום התוספת לא היה קבוע.
על כל שטר חתומים כמה וכמה עדים. בכתובת ברקה מש' תש“ן (990), שפרסמתי בסוף ספר השטרות לרב האיי, חתומים ל”ו אנשים, אבל רק שנים חתמו בתורת עדים ויתרם חתמו לכבוד גרידא.
מלבד שלושת השטרות המתפרסמים כאן והכתובים עברית יש בע"ב של דף זה עוד שטר־אירוסין כתוב ארמית שנכתב: “בעשרין ותמנייה יומין בירח אדר תינינה שתה ג' דשבועה ושנת ד' אלפן ושת מא(ון) ותשעין ותלת שנין לבירית עלמה”. לא נזכרה בו הכנסת הקטנה של בבליים, אבל הדעת נותנת שאף הצדדים שבשטר זה היו שייכים לה. אין בו זכר גם לחותם ערבון ולחלוקת המוהר במוקדם ומאוחר. יש בו, בערבית, ובכתכ אחר, רשימת החפצים שהכניסה האשה לבית בעלה8 ומלבד זה הכניסה שני בתים שהכנסתם הגיעה לסך מאתים וששים ושנים דינרים.
[כתב־יד קמברידג' T.־S. 16.181]
[ב]חמישי בשבת בטׄ ימים בחדש אדר הראשון שנה גׄ שלשבוע שנת עיבור ושנת דׄ אלפים סׄ צׄגׄ
~?? ~
שניםׄ לבריאת עולם בדמשק נתן חותם ערבון בקה בר משה הידוע אבו ראנבל על9 מימונה
הבתולה ברת חסן הידוע10 חושים על מנהג כנסת הקטנה שלבבליים ופסקו המהר ביניהם
?
שֿבֿעֿיֿםֿ וחמשה זהובים עשרים וחמשה מוהר הכתולות והשאר תוספת לשם מוהר11 וכבר
5 כתב לה חלק אחד מארבעה חלקים מן הרירה שיש לו בחצר הידועה דר זעורה בשקק12 בני יר…
?
….. משער המזרח ויש בו הֿרֿבֿהֿ בתים תחתיים ושניים וסימניה מן הדרום בחלק זֿהֿ
….. ומן המזרח דֿרֿךֿ הרבים ומן הצפון שער שלה פתוח לחצר זעורה ומן המערב
הֿשֿעֿרֿ שבחצר וזׄה החלק מארבעה חלקים מזו החצר בככל צורך שלו גלוי ומכוסה [יוצא ובא]13
בֿאֿלֿוֿ נתן14 אותו זה בקה למימונה אֿרֿוֿסֿתֿוֿ בשלשים וחמשה זהובים והוא15 אחריות מוהר ש[לה]
?
10 וקיבל עליה חותם ערבון זה…… יהא עומד בצרכיה עד עה כניסתה על בעלה וקיים
כתב ארוסים זה ויבנו ויצליחו [אל]קֿנה בר משה בר בנימין…
….בר משה…. עד אצחק בר אכרהם חסן בר מנצור עד
בה' בשבת ביׄוׄ יום בחדש אדר הראשון שנה ג' שלשבוע שנת עיבור ושנת
ארבעת אלפים סׄ צׄגׄ שנים לביריות עולם בדמשק נתן חותם ערבון מנצור
…[בן] יצחק בן סעיד כן פינחם על יהרה הבתולה ברת ר' יעקב הכהן הסופר16 על
מנ[הג כנ]סת הקטנה שלבבליים ופסקו המוהר ביניהם שבעים זהובים עשרים
5 וחמשה מוהר הכתולות והשאר תוספת מוהר וקידם בעֿתֿ ערבון זה
חֿמֿשֿהֿ עשר זהובים שקולים וטובים ובעת כניסתו עליה17 ישלם לה שלשים וחמש
[\צילום כתב־יד /]
[תש]לום חמשים וקיבל עליֿהֿ… ערבון זה רב יעקב אביה חותם ערבון זה יֿהֿאֿ עֿוֿמֿדֿ
[בצרכי]ה עד ע[ת] כניסתה על בעלה וקיים כתב ארוסים זה בריני ישראל ויבנו ויצליחו
[עש]רים מאוחרים על צוארו וייבנה בה שהיד עלא דלך18 בשר [בן כלף?]
אסמעאיל בן חתים ובגמיע מא פי הדא אלכתאב19
יצחק בן שמואל ברכה…..
?
אלקידס סעיד בן עזור טביומי נוח נפש…
אלישע בר משה הכהן עד
שמואל ב[ר] שלמה בר עזייר עד
….. שמואל בר עזרה עד ומשה בר שמואל…
חסון בן סבוי עד חאתים… דויד בן אהרןד עד אברהם השופט הלוי ברבי20
בה' בשבת, ביׄוׄ יום בחדש אדר השני שנה גׄ שלשבוע שנת עיבור ושנת ר' אלפים סׄ צׄגׄ שנים [לביריות]
~?? ~
עולם בדמשק נתן חותם ערבון הלל הלוי בר אהרן מין מעזיה21 על תאמה הבתולה בת עמרם….
על מנהג כנסת הקטנה22 ופסקו ביניהם המוהר שלשים זהובים עשרים וחמשה מנהג
הקהל ו[חמשה זהובים]
תוספת וקידם בעת ערבון זה שבעה זהובים ושלשה ישלם לה בעת כניסתה עליו23 ויׄיבנה מ[מנה?]
ועשרים [זהובי]ם על צוארו מאוחרים וקיבל עליה חותם ערבון זה משה בן ניסי אפטרפוס ש[ל תאמה]
והיא ברשותו והוא עומד בצרכיה עד עת כניסתה עליו ויש לזו הנערה חלק אחד מ…
חלקים בדירה הניכרת דר אבו יוסיף פי אלקצר בשקק מרחץ היהודי מן הבתים האמצעי[ים]…
ממה שירשה מאביה וסימניהם מן הדרום בתי מאמן ובתי בני ירמ… ומן המזרח סמוך…
המדינה ומצפון בתי בן מוס ומן המערב אכסדרה של חצר הגדולה הידוע אלקצר ו…
??
10 משני חולקים בכל סימניו ומוצאיו ומובאיו בכל קושט24 שלו גלוי ומכוסה יוצא ובא ב…
וקיים כתב ארוסים זה בדיני ישראל וייבנו ויצליחו ושהיד עלא דלך בשר בן…
אסמעאיל בן חתים ובגמיע מא פי הדא אלכתב
משה בן יעקב שהד עבאס בן סעיד שמואל בן מנחם
יעקב הכהן בר יהודה בן ברוך סמחה ברבי שלמה נח נפש שהיד
-
נדפס בידיעות החברה העברית לחקירת ארץ ישראל, שנה י"א, עמ' 42 – 45. ↩
-
עי‘ מש"כ בתרביץ ט’, ע‘ 11; שם, ע’ 27־26 פרסמתי כתובה דמשקאית מש' תשט"ז (956). ↩
-
עי' מאן, The Jews in Egypt II, p. 172. ↩
-
ר‘ א. גולאק, ספר השטרות, שטרי אירוסין, סי’ ט“ז; י”ט; כ'. ↩
-
ע' ב“מ מ”ח, ע"ב ועוד. ↩
-
ע‘ מש"כ בספר השטרות לרב האיי, ע’ 62 ובשו“ת הרמב”ם, הוצ' פריימן. ↩
-
ע‘ לוין, אוצר חלוף מנהגים, עע’ 18–22; מרגליות, החלוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ־ישראל, עע' 102–107. ↩
-
מעין הרשימה בכתובה הדמשקאית משנת תשט"ז, שפרסמתי בתרביץ ט‘, ע’ 26. ↩
-
= אל. וכן להלן בשאר השטרות. וכן בשו' 10: כניסתה על ( = אל) בעלה. ↩
-
הידוע בכינויו. ↩
-
ביטוי זה אינו מחוור. הכונה תוספת למוהר. ↩
-
= מבוי, סמטא. עי‘ איכ"ר פר’ א': “ועל כל שוק ושוק עשרים וארבע שקקים”. ↩
-
מוצאיה ומבואיה. ↩
-
בין השיטין כתוב על גבי מלה זו: “כתב”. ↩
-
החצר משמשת אחריות למוהר. ↩
-
בין עדי השטר הרביעי שבדף זה נמצא את [יוס]ף ברבי יעקב הכהן והסופר. ↩
-
= אליה. ↩
-
= העיד על זה. ↩
-
= ובכל מה שבכתב הזה. ↩
-
הוא גם הסופר שכתב את השטר, כמו שנראה מהשואת כתב־היד. ↩
-
כינוי לטבריה; עי‘ ספר הישוב כרך ב’, מבוא, ע' כ"ג. ↩
-
על “כניסה אלכברי” (= הכנסת הגדולה) שבדמשק ע' מאן, The Jews in Egypt, II, p. 220. ↩
-
= אליו. ↩
-
והשווה שטר א‘: "בכל צורך שלו, ועי’ בתעודה שפרסמתי בס‘ הישוב. כרך ב’ עמ‘ 12 סי’ 20: “ליקח את הקשט שלי”, ושם כנראה הכונה ליקח את החלק שלי, את המגיע לי. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.