מאמרו של מר ברסלבסקי בנושא זה (ידיעות ה‘, עע’ 124 – 131) זקוק להשלמות ולתקונים. וקודם כל יש להדפיס מחדש בנוסחה מתוקנת ומלאה את שתי התעודות החשוכות שפרסם בסוף מאמרו. את התעודה הראשונה כבר מסרתי לדפוס עוד בקיץ שעבר בספר היובל לכ' ד"ר מגנס2. שם גם פירשתי את תוכנה, פירוש השונה בכמה פרטים מפירושו של מר ב.
על תעודה זו אעיר כאן רק שתי הערות: א. לדעת מר ב. מכיל הקטע האוכספורדי שני מכתבים: “בצדו האחד מכתכ קטוע ומרופט בעברית ובצדו השני סופו של מכתב בערבית המסתיים בשתי שורות עבריות”, ולדעתי אין כאן אלא מכתב אחד שראשו וסופו עברית ואמצעו ערבית, דבר רגיל במכתבי אותה תקופה (ע' למשל אגרות ר' שמואל אבן עלי ובני דורו)3. התחלתו וחלק מאמצעו, שבו עבר הכותב מעברית לערבית, חסרים. – ב. נוטה אני לדעתו של נייבואיר ש“אל קדש” הנזכרת במכתב מתכוונת לירושלים. ברסלבסקי סובר, שאילו היתה הכוונה לירושלים “חייב היה לכתוב “קודס” כמקובל בתעודות הגניזה וכימי הבינים בכלל”, ועל זה יש להעיר שרב סעדיה גאון בסדורו, עמ' ד' ועמ' ח' כותב “אלקדס” בלי ואו, ויתכן שאחרים כתבו את המלה בשׂין4.
ואשר לתעודה השניה הנוגעת לבניאס, הריהי אמנם כדברי מר ב. “בכללה פגומה ומרופטת” (אך מצבה טוב הרבה יותר משל הקודמת), מכל מקום השתדלתי להעתיקה כולה ע“פ התצלום שבידי, והריני נותנה כאן בשלמות, פרט למלים מספר שבאו על הקרע או על המחק. התעודה מענינת מבחינת לשונה וסגנונה, ויש לשטר ההרשאה שלפנינו דמיון רב לשטר ההרשאה שנכתב ברמלה שנה אחת אחריו5 ולזה שנכתב בצור בשנה תשע”א6. יש לשים לב לכתוב בשו' 4: “דשמעה [לדמ]שקֿ”7, ז. א. שקהלה בניאס־פמיס היתה נשמעת וכפופה לקהלת דמשק, ובניאס נחשבה על גליל דמשק8.
בהמשך דבריו מתעכב מר ב. על התעודה שפרסמתי בספרי9; ואם כי לא כל דבריו מדוקדקים, אבל ראוי הוא לשבח על הערתו החשובה שהכינוי “אלעמתאני” מוכיח על ישוב יהודי בחמתאן – עמאתה. כן שבתי ועיינתי בתצלום שלפני מאותה תעודה ומוצא אני, שקריאת מר ב. “אלבאניאסיה” נראית יותר מקריאתי “אלדלאתי אסיה”, שציינתי אותה אמנם בשעתה, ע"י קו מלמעלה, כקריאה מסופקת. האותיות האמצעיות שבמלה זו הן דבוקות ומעורות זו בזו וצורתן משונה ועשויות הן להטעות את הקורא.
שטר הרשאה שנכתב בפמיס בשנת ד“א תתי”ו 🔗
(1056 לספה"נ)
[כ"י (15) T.־S., 13 T 1]
[מה שהיה לפנינ]ו אנו ה[ז]קנים10 החתומים למטה בשטר הרשא[ה זה]
[בחמישי בשבת]11 בעשרין וששה יומין בירח תמוז שנת השמטה שהיא שנת
[ארבעת אלפי]ם ותמאניה מא[ה וששה]12 עשר שנין לבירייתה דעלמא במדינת דן
[הקרויה פ]מיס דשמעה [לדמ]שקֿ שבא לפנינו חסין בן הלל הידוע קטוסֿ
[ואמר היו ע]לי עדים [וק]נו ממני קנין גמור וכתבו וחתמו עלי בכל לשון
5 [של זכות] ותנו לו ליוסף בן מחפוץ להיות בידו זכות וראיה בבתי דינים
מחמת שרציתי בר[צון] נפשי ואני לא אנוס כלל אלא ברצוני וחפצי ויישוב
[דעתי] נתתי לו ארב[ע א]מות קרקע מחלקי שבארץ ישראל במתנה מתנת
[פרהיסייה] מתנה צמ[ותה וח]לוטה מתנת עלמין נתונה ומש[ל]מת בידו ואגכן
[הרש]יתיהו הש[לטתיה]ו עשיתיהו ומיני[תיהו] אפוטרופא13 על תֿ[ביעת]
10 עֿ… הידוע בן זגֿראן בזהוב וחצי זהוב ורביע שהיה לו אצלו וכי נתתי
ליוסף זה האנטילר14 שלי רשות למיזל למידן למחזק למקנה למזכה להנפק
לנפשו זה[וׄב]… םֿ וחצי זהוב ורביע זהוב שהיה לי בידו ויש לו רשות
לתבעו בבת[י די]נים ולהזמינו לדין ולהזקיקֿו קיו15 המשפט ולגבותן ממנו
15 בקושי ובשופי בין בדיני ישראל בין בדיני אומות העולם ואף למחאה
מחאתה ולקיימא זכואתה [חיווא]תא ואחואתא16 ולבטלא חיווא[תא וז]כואת[א]
ואחואתא לקבוע זמן ולבטל זמ[ן ו]יש לו להשביע להחרים ול[גזו]ר ולעשות
כל מה שהוא רוצה כל מה שהוא עושה עשוי לפי ששמתי ידו כידי ופיצויו פיצויי
וכל שמתענה17 מן הדין קיבלתי עלי בין לזכות בין לחובה ומאחרי שהכרנו
20 חסין זה ושמענו דבריו וראינו דעתו מיושבת עליו קנינו מידו בכלי הכשר
לקנות בי קנין גמור אגב ארבע אמות קרקע שלא כאסמכתא ושלא
כטופסא השטר על כל ה[כתו]ב ומפורש למעלה כשורת הדין וכתבנו
וחתמנו ונתננו ל[ו שי]הא [שטר…] בידו לזכות וראיה בבתי דינים
וקיים ובר[יר. וחומר שטר זה כחומר כל השטרות] וההרשאות המעולות המוחזקות
25 בבית ד[ין…] וקבי[ל]…..
עמרם בן הלל נׄנׄ כלף בן שלה נׄנׄ
צדקה בן שלמה הכהן סׄט ישעיה בן הלל נׄנׄ
אתקיים [שט]רא דנן קדמנא ב[ידינא] בתלתא דנוסחיה ושהודי כתיבין
עלא וקיומיה בגויה בכתב ידי שהדי דחתומין ביה אילין שמהתהון
30 עמרם בן הלל נׄנׄ כלף בן שלה נׄנׄ צדקה בן שלמה הכהן סׄט ישעיה בן
הלל נׄנׄ ואמרו חתמות ידינא דא ואתחזקא לנא ידיהון18 אשרנוהי
וקימנוהי כד דחאזי עק[י]בה בר מנחם נׄנׄ19
סמח בן הבה נׄנׄ בעֿז חחזן בן דויד נׄנׄ20
-
נדפס בידיעות החברה העברית לחקירת א"י, שנה י‘ עמ’ 16–19. ↩
-
ר‘ לעיל עמ’ 39–42. ↩
-
עי‘ סימני’ א, ב, ד, ה, ז, ח, ועוד ועוד. ↩
-
עי‘ עתה גם י. בן־צבי, מסעות א"י לר’ משה באסולה (שכתב דבריו אמנם בזמן מאוחר לערך, בשנת רפ"ב), עמ' 88: “הישמעאלים קורין… לירושלים אל קודש”. ↩
-
שפרסמתי בתרביץ ט‘, שטרות עתיקים מן הגניזה, סי’ י"ב. ↩
-
שם, סי ו‘; ועי’ מה שכתבתי בענין זה ב“מספרות הגאונים”, עמ' 204 – 206. ↩
-
המלה “דשמעה” נראית ברור, ואין בה כל ספק; אך מן המלה “לדמשק” ברורה רק השין בלבד, ונראית גם הקוף, שהיא בחלקה מטושטשת. נראים גם שרידי ל' בהתחלתה. ↩
-
השווה גם מאן, שם, ע' 203. ↩
-
מספרות הגאונים, ע‘ 208. אגב אעיר, שאת השורה הראשונה של התעודה שפרסמתי שם עמ’ 206 יש לקרוא: זכרון עדות שהיתה בפנינו אנו בית דין והעדים החותמים למטה. בהיותי בקמברידג' היחה לי הזדמנות לבדוק את גוף התעודה. ↩
-
כך מתחילים כמה שטרות ארצישראליים מאותן זמן, עי‘ שטרות עתיקים מן הגניזה, סי’ י, י"א. ↩
-
לפי הטבלאות של מאהלר חל באותה שנה ר“ח תמוז ביום א', וכ”ו בו ביום ה'. ↩
-
כך יש להשלים, ולא כמו שהשלים ב.: “וארבע”, על יסוד טעות דפוס שנפלה בהערה שלי, תרביץ ט‘, ע’ 28, ושם במקום תרצ“ה צ”ל תשצ“ה, ותמהני שלא עיין בגוף הכתובה שם שכתוב מפורש ש”שבע מאוון ותשעין וחמש“ היא שנת השמטה, ולפי”ז שנת תתי“ו היא שנת שמטה ולא תתי”ד, וחשבון זה יוצא גם מכמה שטרות אחרים שפרסמתי, שם, סי‘ א’, ב‘, י’, י"א (ושם הערה ח) וכתובת צור בסוף ס' השטרות לרה"ג ועוד. ↩
-
מורשה, עי‘ תשוה"ג שפרסמתי במדעי היהדות ב’, סי‘ י"ח, הערה 3; ס’ השטרות לרה"ג, 62, 66; שטרות עתיקים, סי' י“ב, י”ג ועוד. ↩
-
עי‘ שו"ת מהר“ם ב”ר ברוך, הוצ’ מק“נ, ע‘ 155: ואנטלר הוא אפוטרופא, ועי’ מש”כ מספרות הגאונים, ע‘ 205 ושטרות עתיקים, תרביץ שם, ע’ 16, 196. ↩
-
צ"ל: קיום. ↩
-
חיוואתא ואחואתא = ראיות והוכחות, ובס' השטרות לרה"ג, ע‘ 33: זכואתא וחזואתא, וכן בשטרות עתיקים, סי’ י“ב, בשטר שנכתב ברמלה שנת תתי”ז. ↩
-
עי‘ ספר השטרות לרה"ג, ע’ 33 הערה 12. ↩
-
צ"ל: חתימת ידיהון. ↩
-
חתימה זו חסרה לגמרי בהעתקת ב. ↩
-
מר ב. כותב: “שתי החתימות המקבילות (?), שכשורה האחרונה, באות כאשור לחתימותיהם של ארבעת העדים הראשונים”, ומתוך שהשמיט את גוף האשור נתן מקום להערת העורך: “אמנם יש והחתימו כמה עדים על השטר ויכולים להיות כלם עדים”, ואולם באמת יש כאן לפנינו אשרתא וקיום מבית־דין של שלשה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.