יול הוא כינויו של יהושע. איש אינו משתמש בשמו האמיתי, אף לא בני משפחתו. הוא אחד מאחרוני הרווקים בקיבוץ. בחירת ליבו נקראת ליקס. שמה האמיתי אנה־ליזה. היא מנסה לעברת את שמה ל־לאה. אך לשווא. ליקס תישאר ליקס. היא עלתה לארץ והצטרפה לאחיה, עלי, שכנו לחדר של יול במשך שנים. יול ועלי ועוד 6 דיירי הבניין קנו מתקציבם האישי (!) דוד חשמלי כדי לא להתקלח במים קרים. יול חזר לא מזמן ממסע תיירים לאירופה. דוּדָה הוא דוד, אחד מהרווקים הצעירים במשק. לא לגמרי רווק, אבל גם לא נשוי.
סוף כל סוף – מצא יול את יוליה. גם לרומיאו לקח הדבר כמה שנים, אם לא איכפת לכם. קוראים לה ליקס, אבל זוהי טעות. שמה המדויק הוא: אנה ליזה יוליה לאה. לו קוראים יהושע. “הדוד יהושע”. אבל בעצם יותר קל לקרוא לו יול. אולי זה קיצור מיוליוס. ואולי לא.
פיל הוא הסֶמל של המפלגה הרפובליקאית בארצות הברית. חמור הוא סמל המפלגה הדמוקרטית. הסמל של הכשרת כפר גלעדי היה פֶּרֶד. באע’ל בערבית. “הכשרת הבאע’לים” קראו לנו בכל מקום. פרד זוהי בהמה בעלת תכונות מסוימות, או למען הדיוק: חסרת תכונות מסוימות. פרד (או פרט) זה גם ההיפך מזוג. עד היום כשפגשו החבר’ה מההכשרה את יול ושאלו אותו: “מה נשמע יול? זוג או פרט?” היתה התשובה: “פרט” – והחבר׳ה בוודאי נדנדו בראשם ואמרו: באמת פרד, נאמן לסמל שלנו. ואמנם שמר יול אמונים לסמל וגם לתוכנו. עד שבגד. עד שבא־גד ויול החליף את הסמל בשמלה.
מהיום והלאה נשארים רק שלושה נאמנים לסמל: אשכול שעליו נאמר “אשכול הכופר דודי לי” וההמשך ידוע ליודעי שיר השירים; חסון, הסטודנט בטכניון, שעליו נאמר “חסון כּעלון” שהוא מופיע במשק כמו העלון, פעם בחצי שנה; וראובקה – בכור הרווקים שעליו נאמר “ראובן – בכורי אתה, כוחי וראשית אוני…”
גם יול היה רווק של ממש. וכבר אמרו עליו: "ידו בכול – וסופו בכל־בו״.
עד שהגיעו לארץ הארטיק דה לוקס וה…ליקס דה־לוקס. אבל כמו שאנו מכירים אותו – יכול היה יוּלֵנו לעמוד מול הארטיק דה־לוקס, לחשוב על מה שצפון בתוך העטיפה הצבעונית ולהסתפק בליקוק שפתיים (…של עצמו ) בלבד. להושיט את היד, לתפוס, לקלוף וכל היוצא בזה, זה לא פשוט.
יש אנשים עם אידיאה פיקס.
יש אנשים עם אידיאה איקס (X).
ליול היתה אידיאה: ליקס! ליקס ויהי מה.
ניסה בסגנון של “אנא, ליזה.” נסע להתייעצות עם מונה ליזה. וליזה בְּשֶׁלָּה. עוד אינה בְּשֵׁלָה. צרפת, ארץ האהבה, לא עזרה לו להגיע אל המטרה. גם לא איטליה היפה. הרעיון עלה בדעתו דווקא בסקוטלנד. רעיון סקוטי טיפוסי: מברק הבריק מסקוטלנד: “ליקס, מה יהיה על שמינית הדוּד של עלי?” והתשובה לא איחרה לבוא. מלה אחת: “נכנעת”.
שכן עלי אחי־ליקס היה שכנו של יול ושותפו לרֶבע־דוּד בשיכון הוותיקים. עלי היה בחור נחמד. אומרים שהוא בחור נחמד גם עכשיו. אבל בכל זאת טוב עשה יול שהחליף אותו באחותו. זה פשוט יותר מתאים. וגם יותר טוב. טוב בעיקר לחדר המסכן שלא נוקה אף־פעם בין פסח לראש־השנה. יש אומרים שבאמצעותו של עלי נתבשלה החתונה הזאת, ואני אומר: באמצעותו של הדוּד.
תמיד היה קשר הדוק בין דוד ואהבה. אתם זוכרים בוודאי: “מה דוּדך מדוד היפה בנשים” ועוד ביטויים כאלה. גם המלה דודאים, וביחיד דוּדָה, קשורה עם זה.
אני לא מתכוון לדוּדָה וגם לא לשאר הרווקים המסתכלים כיום לעבר יול ועיניהם כָּלוֹת. כָּלוֹת לְכַלּוֹת. ואל תגידו שזה רק נדמה לי.
הנה אשכול מחפש את האשכולית.
הנה חסון המצפה לחַסְנֶה (חתונה).
הנה ישעיהו המקווה לישועה.
והנה זלמן המחכה ליום שבו יפסיקו לשיר “זלמן יש לו מכנסיים” ויתחילו לשיר “זלמן יש לו כבר שמלה”.
ישנם מיואשים. זאב, למשל, שנגזר עליו מפי הגבוּרה לא לגור עם בחורה, אלא עם מיכה הדירניק “וגר זאב… עם כבש”.
הייתי יכול לספר לכם על סוג זה כהנה וכהנה, אילולא… אילולא היה לי דוּד. כי איך אפשר להיות בעניינים כשלא מתקלחים במקלחת הציבורית?
אתם רואים? בכול אשמים הדוודים. כן, הדוודים, ואל תתקנו לי. ליקס אמרה לי שהיא למדה ביוּלפן שמותר להגיד גם דוודים וגם דוּדים.
(1955)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.