פיליטון זה נכתב בפורים 1957. הקיבוץ חולם על היום בו יגדלו הבנים ויצטרפו לשורותיו. ילדי הקיבוץ עודם קטנים. כבר היום נראים סימנים ברורים שהם לא יהיו שונים הרבה מהוריהם. תכונות ההורים טבועות בבניהם. מה שהיה הוא שיהיה. גם בקיבוץ. ובוודאי באסיפה הכללית המשקפת את חייו. “גיבורי” הפיליטון הם חברים וילדים מוכרים. לא שיניתי הרבה שמות. ממילא יש לכל אחד כינוי. כמעט לכל אחד.

'החטיבה" – היא המסגרת החברתית של בני הקיבוץ.

אסיפה כללית (בעוד 13 שנה)

יו"ר – כמובן – יענקל’ה:

אינפורמציה:

המזכירות החליטה בישיבתה אתמול להזמין דוד למקלחת הציבורית – אבל לקנות אותו רק אם יהיה כסף לגזבר.

נשמעה סקירה של הגזבר על המצב הכספי ומתברר שאף פעם עוד לא היינו במצב כספי כל־כך קשה.

אביבה ודובי, שוש, ציפ וְדֶגוֹ, מההשלמה החמישית, הודיעו על עזִיבה.

המזכירות החליטה שמפתחות ההליקופטר יהיו בידי מרכז המשק והוא לא ירשה בו שום נסיעות פרטיות.

יש שאלות?

כן, קרס, בבקשה.

קרס: אתמול גמרתי תורנות של שבועיים בחדר־האוכל – שבוע מחולק־רצוף ושבוע רצוף־מחולק. הבוקר התחלתי ב־4.00 בתורנות תפיסת עופות. ב־5.30 הגעתי באיחור לתורנות החליבה בדיר. אחרי ארוחת־הבוקר התחלתי שלושה ימים של תורנות סניטריות. כשגמרתי הודיעו לי שאני בתורנות פריקת אוטו. רק זבל כימי. מילא. גמרתי לפרוק ונגשתי לאכול ארוחת־ערב ואז מתברר שאני תורן בחדר־האוכל מ־7.30 עד 8.30. גמרתי את התורנות, לקחתי פרוסת לחם בידי ועליתי לגן להגיד לילה טוב לתאומים שלי ושם קיבלו אותי בכעס: "אתה לא יודע שאתה בתורנות השכבה בגן הערב? "

יו"ר: כל זה טוב ויפה אבל זאת לא שאילתא. מה שאלתך?

קרס: שאלתי היא למה אני לא בתורנות שמירה הלילה?

יו״ר: התשובה היא: כי אתה בתורנות כתיבת פרוטוקול הערב, ובשביל זה ביקשתי לדחות את השמירה שלך למחר.

שי: יש לי שאילתא: מתי יבנו מחסן־נשק?

יענקל’ה: לבני החטיבה אין רשות דיבור. תהיו חברי הקיבוץ– תדברו. היום הוזמנתם רק לסעיף של פורים.

חסון: אז אני שואל: מתי יבנו מחסן נשק?

יענקל’ה: אני לא יודע. הסעיף הראשון: בקשת בני החטיבה לשתף אותם במסיבת פורים של החברים. את הבקשה תביא בפני האסיפה אורה. (אורה קמה לדבר. החבר’ה מההשלמה האחרונה (הכשרת עין־גדי) נועצים בה את עיניהם. אחד חצוף נותן שריקה, נועץ עיניים ושוכח להוציא את האצבעות מהפה).

אורה: 16 שנה אני במשק וכל שנה אומרים לי שאני קטנה מדי בשביל להשתתף בנשף של החברים. נמאס לנו, לבני כיתות ההמשך, להשתתף עם הילדים הקטנים במסיבות. מה יש לי משותף עם מירה או עומר או דרור? תגידו בעצמכם! הרי הם צוציקים.

– תראו מי שמדבר – נשמעה צעקה מעבר לחלון היא חושבת שאם יש לה תלתלים וחברי ההשלמה רודפים אחריה, אז היא כבר גדולה!

– רועי, דורון וכל החבורה שמעבר לחלונות, – קרא היו"ר – כיתה ח' לא הוזמנה לאסיפה. טלי, תדאגי שהחבריא שלך ילכו לישון. רשות הדיבור לפסיק.

פסיק (מההשלמה האחרונה): אצלנו בכפר הירוק דווקא השתתפו גם קטנים בנשף. במשק הזה יש מנהגים איומים – רק לזקנים מותר לשמוח. בני 15 ו־16 צריכים להיות במסיבה של הקטנים ולשתות מיץ. מה יש אם ישתכרו איתנו קצת?

נמך (פורץ בקריאת ביניים): יהיו לך ילדים, אז תדבר אחרת!

יענקל’ה: בלי קריאות ביניים! אל תהפכו את זה לוויכוח בין הוותיקים לבין ההשלמה. רשות הדיבור למזל “קפולסקי.”

מזל: חברים, אני חושבת שאסור לשתף את כיתות ההמשך. תראו למשל מה יקרה אצלי אם יחליטו לשתף אותם. אני לבד עם הילדים כי רונית תהיה בפורים באולימפיאדה בגאנה וג’קי עסוק רק במטעים. אתם יודעים שהָרִי ועמיחי וגידי בצבא. אז הוא נשאר לבדו מכל הצוות במטעים. אם מחליטים שהחטיבה תשתתף, אז עומר ויעל יבואו למסיבה והקטנים יעשו לי את המוות. לכי תסבירי לעמליה ולעופרה למה הן לא – ויעל ועומר כן. הן גם כן חושבות את עצמן לגדולות. ודווקא בשעה שאני צריכה להשכיב את סיני ולהניק את שובל הן יעמדו לי על הראש. אז אני נגד.

תוכי: אני רוצה להגיד לכם בשם כל הרווקים – ואני לא מתכוון לבנים של ההשלמה האחרונה – הם עוד לא יודעים מה זה רווק – שלנו דווקא חשוב שכיתות ההמשך ישתתפו. יש שם המון בנות ובניגוד לאמהות שלהן הן חתיכות, ולא איכפת לי בכלל שההורים שלהן מתים מפחד שמישהו כמוני ימצא חן בעיניהן. כולם יודעים למה לא התחתנתי עד היום וכל תקוותִי היתה שהבנות שהיו אז קטנות יגדלו ויוכלו להסתכל בי מבלי שיתעוררו בדמיונן אסוציאציות מזעזעות. תבינו, פורים זו ההזדמנות בשבילנו – כי אפשר לכסות את הפרצוף במסיכה.

ספק: אל תדבר בשם כל הרווקים. אני דווקא דרשתי בוועדת התרבות שהם לא ישתתפו. וכולם חוץ מאֶלָה הסכימו איתי.

אלה: אם הזכירו כבר את שמי אז אני אגיד לכם: לדעתי, אין טעם לפורים בלעדיהם. אני נכנסתי לוועדת התרבות של המשק. יש לי מספיק ועדות גם בלי ועדת התרבות ואם יחליטו נגד, אז אין לי מה לעשות בוועדה ובפרט בהכנות לפורים.

חגית: אני דווקא לא אוהבת שמאיימים באסיפות, ואם זה קרה גם לי פעם, אז רק מפני שהחבר’ה מההשלמה הרגיזו אותי בעניין ההסתגרות של המשפחות הצעירות בחדרים. אבל אני אומרת לכם שאם אלָה לא תכתוב את המודעות לפורים אז לא תהיה בכלל מסיבה. ראינו כמה הוסיפו המודעות שלה בשנתיים האחרונות – ואני מציעה לא לתת לה להתפטר וגם להוסיף את יובל מכיתה י"ב כנציג החטיבה לוועדת התרבות של המשק.

“סבא”: אני לא שומע כל מה שאומרים כאן. את מכשיר ההאזנה שלי לקח אליהו לתיקון לפני שבועיים ועוד לא החזיר אותו. “אין כסף” הוא אומר. ואם הייתי שומע מתי שאלו שאילתות אז הייתי שואל על זה שאילתא. אז לעניין. על מה מדברים? – אה, על פורים? נו. טוב נדבר על פורים. לי אין בכלל ילדים בכיתות ההמשך אז אני אובייקטיבי. הבנות הגדולות כבר חברות ברוך־השם והתאומות רק בכיתה ח'. הקטנצ’יק שלי קטן רק בשבועיים מהנכד – אבל אל תחשבו שקוראים לי סבא רק מאז שנולד לי הנכד. אני סבא עוד מזמן הפלמ"ח – ולמה? – יענקל’ה, אני יודע שזה לא לנושא. אבל זה חשוב שהצוציקים מההשלמה ילמדו קצת היסטוריה. אז פעם בא יגאל לקומזיץ שלנו…

יענקל’ה: סבא, מספיק בשביל היום. רשות הדיבור לנתן.

נתן: אנחנו התקבלנו לחברות רק לפני חודשיים ואז קמו כל הטָמוֹבָטֶס ודחפו ספיצ’ים על זה שרוצים לקלוט אותנו במשק. אז אם המזכירות באה עכשיו ואומרת לי שמציעים לא לשתף את בני החטיבה במסיבה אני אגיד להם: נא באוזן! מה, אני אבוא למסיבה לראות רק קרחות? עם מי נבלה אם הם לא יהיו במסיבה? עם הזקנים? עם נאבא העצבני או עם טיקי עם השיניים התותבות שלה? או שאתם מביאים חתיכות למסיבה או שאני ואבא שלי מתים משעמום.

אלה: אם נתן לא ילמד איך לדבר באסיפה, אז אני לא אשתתף יותר באסיפות. אי אפשר להרשות לו להתבטא כך באסיפה.

ענת: אני רוצה לשאול את נתן אם חסרות לו בנות. הרי מבני המשק שהתקבלו לחברות הרוב הגדול בנות. אתה סתם רוצה להתחנף ליעל, נירה ונאווה. יודעים.

נתן: אתן בנות אתן? – אתן…

היו"ר: נתן! אין לך רשות דיבור. גיל.

גיל: אני רוצה לענות לענת. אתן גדולות מאתנו, אבל לא זה העיקר. אם לא הייתן מסתובבות רק עם הבנים של ההשלמה – עם פַּלטי ובַּרמיל ופוספוס והשאר – אז זה היה אחרת.

יענקל’ה: חברים, אנחנו צריכים כבר להחליט.

אילנה: כן, לכם זה לא כל־כך חשוב. העיקר להחליט. אבל לנו זה קובע…

נירה: אני מהצעירים ביותר, אבל אני דווקא חושבת שלא כדאי לשתף את כל החטיבה במסיבה. אני מציעה שרק ילדי כיתה י"ב ישתתפו. והאחרים – לא.

שי: (אחיה, מאחורי החלון) את עוד תקבלי אצלי! חכי עד שתצאי מחדר־האוכל.

חסון: לסדר היום: אני מציע להצביע קודם כול על ההסתייגות של נירה ורק אחר־כך…

יענקל’ה: אנחנו עוד לא מצביעים. רשומים עוד חברים לדבר.

אורצ’י: אנחנו כן מצביעים! את השעות הטובות ביותר של הערב צריכים לבזבז על ויכוחים טפשיים.

גליה: אני רוצה למסור לכם מה חושבת ועדת־חינוך על העניין הזה. למעשה זה עניין חינוכי…

יובל: מה פתאום?!

נועה: מה־פתאום כן־פתאום. תחליטו ודי. אנחנו רוצים לדעת מה אתם מחליטים ולגמור.

יענקל’ה: מה את מציעה? בעד מה את?

נועה: אני לא מציעה כלום. אני נמנעת.

יענקל’ה: ניגש להצבעה.

מי בעד שיתוף החטיבה במסיבה? – אחד, שניים, שלושה… 14!

מי נגד? – אחד, שניים, שלושה… 8!

הורידו. הוחלט בעד.

אבל למה רוב החברים אינם משתתפים בהצבעה??

(1957)