החתן – שלמה המכונה שלֵימֶה – עובד בבריכות הדגים של הקיבוץ. הוא בחור מפוזר ואוהב את הטיפה המרה.
המיועדת להיות אשת־חיקו הנצחית – היא עירית כהן. היא עובדת במכוורת, בדיר־הצאן ובמחסן־המכולת חליפות. היא הגיעה לקיבוץ עם גרעין השלמה, במסגרת הנח"ל.
זוהי השניה בסדרת חתונות התיירים. התייר הראשון, יול, לא הספיק לחזור מסיורו באירופה וכבר נפל לחדר־משפחה. שלימה התאפק כמה חודשים (ויש אומרים שלא־כל־כך התאפק) והנה גם הוא מתחתן. וכשם שיול התחתן עם כוהן כן גם שלימה ממשיך במסורת ובוחר לו אחת כוהן. כמו שאומרים: “כָּהֵנָה וּכוֹהֵנָה”. ועכשיו, בתור, מחכים התיירים: חסון ודוּדה. מעניין איזה כוהן תיפול בידיהם. מזל שח' כבר לא לגמרי כוהן.
שלוש כוהנות יש לנו במעיין־ברוך, ושלושתן מכהנות במקדש. שתיים — בקודש הקודשים: מחסן־המכולת, ושלישית היא כוהנת החצר (חדר־האכילה). למקדש מסוג זה קוראים “מקדש מעט” – שהסיסמה שלו היא “מעט!”, מעט מכל דבר.
ועוד תכונה משותפת לכמה מן הכוהנות שלנו: עליהן נאמר “כוהנות – הבעל”, שהן הן הבעל במשפחה. והבעלים מה תפקידם? – מְמַשלי משלים. משלֵי־לֵייב ידועים לכל באי האסיפות הכלליות שלנו. אך לא לכולכם ידוע כי בקרוב ייצא לאור ספר “משלי שלֵימה”, עיבוד ותיקון ל“משלי שלמה” שאינם מתאימים יותר לרוח הזמן. וכדי שלא תטילו ספק באמיתות דברי אצטט לפניכם כמה מן המשלים:
– שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים; דרך הדג במים, דרך הדבורה בשמים, דרך אוניה בלב־ים ודרך גוברין בעלמה.
– דבורת דבש מצאת – אכול דיֶיךָ!
– עובד אדמתו ישבע לחם – ועובד בריכותיו ירווה שיכר.
– “ידוע תדע: פני צאנך שית! לבך לעדרים”
– מצא אשה – מצא מָצָּה… ומריבה.
יש משלים שהם סיכום של נסיון־חיים ויש המתארים כיצד נראים לו למְמַשְׁלֵימֶה חיי המשפחה האידיאליים, כגון: "מעט שֵנות, מעט תנומות. מעט חיבוק. ידיים! לשכב!”
ואל תתפלאו על מקור חוכמתו. כתוב בפירוש: “ויתן אלוהים חכמה לשלמה… וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש ועל… הדגים.”
ומי מאיתנו לא שמע את שלימה מדבר על הדגים?? – משלוח, בוטקה, קרפיונים, זבל עופות, קוניאק, גרינברג, “ספיישל בריכות”, משהו־טוב־לשתות…
עירית עושה מאמצים רבים להסיר משלימה את הלוט – את התכונה של לוט. היא לא הצליחה לפני החתונה וחוששני שלא תצליח גם אחריה. אם כי הצליחה כבר בדברים שלא ייאמנו. טבעת שמה על אצבעו. וכשראיתי לראשונה את האצבע של שלימה עם טבעת הרהרתי בנפשי: “שלימה, שלימה! אם הגעת עד כדי טַבַּעַת הרי טָבַעְתָּ בחור! ואל תגיד שזה בטבע הדברים או בטבע הגברים. הגבר כמוך, הרגיל כל כך למים, יטבע עד כדי טבעת? כנראה שהפעם טבלת במים כבדים, שלימה – שלימזל”. אך אל־נא יפול כבודו בעיניכם. זה לא פשוט להתקרב אל כוורנית ולא להיעקץ. אם־כי הפעם לא נגמר העניין בעקיצות בלבד. הכוורנית הפכה לקַבְּרָנִית לגבי הקַבַּרְניט הצעיר של סירות הדיג.
בעוד כמה חודשים לא תכירו יותר את שלימה.
– הוא יחזור מן הבריכות – לבוש.
– הוא ילך עם מטריה בחורף ועם שמשיה בקיץ.
– הוא לא יאבד את תעודת־הזהות ואת הסוודר ואת הגרביים…
– הוא יקשור את מכנסיו בחגורה ולא בחבל.
– הוא ישתה חלב במסיבה של הבריכות.
כי לא חינם טועמים מדובשה של כוורנית היודעת היטב איך לרדות. לרדות דבש, לרדות בירח־הדבש ולאחר ירח־הדבש.
במכוורת למדה עירית לרדות.
במחסן־המכולת למדה לומר: לא!
בסניטריות למדה איך לנקות את החדר שבו גר שלימה.
ובדיר למדה איך לטפל בבעל־חי ובבעלי־חיים.
עירית הרגישה את עצמה בדיר כמו דג במים, או יותר נכון: כמו שלימה במים. מיד מצאה שפה משותפת עם חבר הצואנים – עובדי הצאן – אשר עליהם נאמר: “בַּחֲלָקוֹת השית למו”. ולשם הדגמה הרי כמה שיחות בינה לבינם:
דירניק: עירית, אולי תרדי לִשאוֹל אם יכולים להעביר בשבילך את השחת?
עירית: אני יכולה לרדת לַשאוֹל ולא יעבירו בשבילי את השחת.
בתקופת חליבות־הלילה ניגש אליה פעם מרכז הדיר:
– עירית, אין לי ברירה. אני מוכרח להוציא ממך חליבה הלילה.
– אוי, לא! באמת אל תלחץ עלי. תמצא מישהי אחרת.
או בשעת בדיקת החלב. עירית רושמת את משקל החלב של כל כבשה ומײק קורא בקול את מספרי הכבשים הנחלבות.
עירית: “מייק, בין מספר למספר תיגש אלי, טוב?”
איך אמרתי קודם? נמצאה שפה משותפת. שפת הנח"ל. וכשם שלא התקשתה עירית להרים קלשון עמוּס ירק כך לא התקשתה לדבר כלשון הצואנים.
מובן למה נאמר על הדירניקים “אף להם ולא יריחון”, אך למה ממשיך הפסוק “פה להם ולא יֵדַ־בֵּרְרְרְרְרְרוּ” – אלוהים יודע. הרי אינם מפסיקים לדבר.
החבר’ה בדיר נוהגים לפני כל חתונה להעביר תחת שבט לשונם את הכלה. על אחת מחליטים שהיא כלת־ראש, כלומר שהראש הוא העיקר שבה; על השניה – שהיא כלת־רגליים, שהרגליים הן בה העיקר; ועל השלישית – שהיא כלת־דעת, והמבין יבין. איני יודע מה חרצה לשונם הפעם.
בכל מקרה אין לסמוך על דעתם, כי רובם ככולם חברי הַשְׁלָמָה. אותה השלמה ששִילמה לשלֵימה על דאגתו לקליטתה
איך אומר הפתגם הסיני? – קליטת כלות – מן המלאכות הקלות.
ולסיום – מקום כבוד שמור לו למוישה הידוע גם בשם בוקי. בוקי כמעט שנקלט בידי עירית, אך בעזרת נס הצליח לברוח במנוסה מהידיים המנוסות.
לנס הגדול קוראים שלימה. שלימה הדייג. הוא ישב בשלווה והשליך חכה אל מי הנח"ל. לחַכָּתו חִיכּתה דגה אשר זה מכבר טעם השְׁלֵימה לְחִיכָּהּ.
ומוישה?
מוישה חִיכָּה על סלע. וַיֵצאו ממנו מים (מים? – זעה קרה) – הפלא ופלא (איך ניצל הברנש). הוא נִיצַל. שכנו נִצְלָה. היא ניצלה את המצב ויצאה ממנו בשלום… וּבִשְׁלֵימֶה. שלושתם ניצלו.
והעתיד יוכיח מי ניצל באמת.
(1956)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.