אפרת היקר, בעצבות גדולה אני ניצב לפני ארונך, כדי לומר לך ועליך דברים אחרונים בשם אגודת הסופרים העברים, שבה פעלת ואף כיהנת זמן-מה כראשה, ובשמי, שקשרי חברוּת וידידות עמוקים נרקמו ונמשכו בינינו עשרות שנים.
אפרת היה זקן-הסופרים העברים. והמלה זקן יוצאת בעברית למשמעויות שונות. עטור שיבה, זקן שבחבורה, זקן-הדור, זקן בחכמה, טעם זקנים, שבע-ימים, זקן היושב בישיבה, ושבע-יצירה, שעליו נאמר: תלמידי-חכמים כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם. ואמנם בן תשעים היה כבן ארבעים ליצירה. רענן, ערני, לא כהתה עינו ולא נס ליחו. פתוח לרוחות חדשות, מחדש מדעתו ומכוחו.
אפרת עלה ארצה ונעשה רקטור של אוניברסיטת תל-אביב, בהיותו בן 64, כלומר, בגיל שבו צורתו הרוחנית של אדם ומעמדו כיוצר כבר חתומים וקבועים, אך אפרת בא מלא כוח-נעורים וצמאון רוחני. היתה לו כאן שחרוּת שניה. הוא התחדש כולו ומעיינות השראה ויצירה נפתחו לפניו. הוא זכה בארץ לעדנה שירית ויצירית גדולה. וזיקנתו כמשורר לא זו בלבד שלא ביישה את צעירותו, אלא עלתה עליה כמה מונים. לפיכך היה מקובל כמשורר לא רק על ותיקים, כי אם גם על צעירים שוחרי המודרנה.
רשת יצירתו של אפרת היתה פרושה על פני ארבעה תחומים: השירה, ההגות, המסה הספרותית והתרגום. ובארבעתם הגדיל לעשות והגיב פרי-הילולים. כל התחומים האלה ינקו זה מזה ונשקו זה לזה. שירתו היא שירת הלב והמחשבה. היא מקיפה עולם ומלואו. ליריקה ואפיקה, אלוהים ואדם, גוף וטבע, מכאוב ושמחה, שוֹאה ותקומה. עולמו היה בנוי על אהבה וחסד. הפילוסופיה העברית היא לפי גירסתו רומאן בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. הן כך הוא מסיים את הפרק הראשון בספרו “הפילוסופיה העברית העתיקה”: “נדמה, שאהבה טראגית אחת מרחפת בעליונים ובתחתונים וחותרת לקראת גאולה שלמה של אלוהים ואדם גם יחד באחרית הימים”. מסתו יפה ומלאה פיוט והגות פילוסופית, ובכולם ניכרים ייחודו ומקוריותו.
ממעיינות התורה והתרבות שאב מלוא חפניים. גם בשירה וגם בפילוסופיה תמך יתדותיו ב“בראשית ברא אלוהים”. עושר ידיעתו והשכלתו המגוונת, בקיאותו באוצרות ישראל ובתרבות האסתטית והפילוסופית של העמים היו למשל ולמופת. וכגודל ידיעתו כן גודל אחריותו לכל מלה ולכל רעיון. הוא טיפח את הלשון העברית שאהב כל-כך, והשתעשע באותיותיה ובצירופיה. הוא חידש בה, כביכול, בדרך אגב, והרחיב את גבולה, והלשון העברית נענתה לו ופתחה לפניו את מכמניה וגילתה לו את רזיה, שאין היא מגלה אלא לברורים ולצנועין.
שמחה היתה לראות את אפרת המופלג בשנם יושב בקומה הששית ברחוב מאפו 11 וצופה מעל קומת הבית לארבע רוחות העולם ולנפשו פנימה, ואת אשר יראה יגיד לנו בלשון שירה זכה ופרוזה אצילה.
אהבנו אותו והוקרנו אותו, כי היה סופר גדול, ידיד וריע, עונג היה לשהות בביתו המטופח על ידי נוות-ביתו, וליהנות משיחתו, בלשון חכמים, המתובלת בבדיחות-דעת ובהברקות מחשבה.
יצירתו שהיא רבת-אנפין, חכמה ויופי, עתידה לתפוס מקום מיוחד בספרותנו ושמו של אפרת המשורר ינוֹן לדורות.
-
נתפרסם ב“מאזנים” כרך נ“ב, חוברת 3, שבט תשמ”א, פברואר 1981. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.