הַקְדָמָה וְהִיא שִׁעוּר קָצָר בְּהִלְכוֹת חֲמוֹרִים    🔗

==================

מִי אָמַר שֶחֲמוֹר הוּא טִפֵּש? מִי בָּדַק הַנָחָה זֹאת, מִי הוֹכִיחַ אֶת אֲמִיתּוּתָהּ? אָמְנָם, עַל טִפֵּש מְטֻפָּש, עַל פֶּתִי שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה, אוֹמְרִים הַבְּרִיוֹת “חֲמוֹר!” אֲךְ נִיבִים רַבִּים הַשְגוּרִים בְּפִינוּ חוֹטְאִים לֹא־פַּעַם לָאֱמֶת, וִיסוֹדָם בְּשִׁבּוּש אוֹ בְּדֵעָה קְדוּמָה, מֻטְעֵית. מֵאָז שֶעָמַדְתִּי עַל דַעְתִּי, אֲנִי מִתְקוֹמֵם נֶגֶד שִׁבּוּשִים כָּאֵלֶה וְאַף נִלְחָם בָּהֶם. עַל כּן גַם בְּמִקְרֶה הַחֲמוֹר הֶחְלַטְתִּי לְהִסְתַּכֵּן וּלְהוֹדִיעַ בָּרַבִּים:

הַחֲמוֹר, לֹא זוֹ בִּלְבַד שׁאֵינוֹ טִפֵּש, אֶלָא חָכָם הוּא, וּלְעִתּים קְרוֹבוֹת –חָכָם מֻפְלָג. דֵעָה זוֹ גִבַּשְתִּי לִי לֹא כְּזוֹאוֹלוֹג, כְּלוֹמַר חוֹקֵר־חַיוֹת מְדֻפְּלָם, אֶלָא כְּאָדָם פְָשוּט, לֹא־מְלֻמָד, שֶׁלֹא פַּעַם נִזְדַמֵן לוֹ לִרְכֹּב עַל חֲמוֹרים אוֹ לַעֲבֹד אִתָּם.

אָמְנָם, אֲנִי חַי בְּעִיר גְדוֹלָה, שֶכְּבִישֶׁהָ מְצֻפִּים אַסְפַלְט וְעַל הַכְּבִישִים אָצִים־רָצִים כְּלֵי־רֶכֶב לְמִינֵיהֶם – אוֹטוֹבּוּסִים וּמַשָאִיוֹת וְטֶנְדֶרִים וְגִ’יפִּים וּמְכוֹנִיוֹת – וּבְנוֹף זֶה שֶׁל כְּבִישִים וְחוֹמוֹת חֲמוֹר מַהוּ, דֶרֶךְ אַחַת וִיחִידָה לְפָנָיו: לִקְנוֹת כַּרְטִיס לְגַן הַחַיוֹת. אוּלָם אֲנִי אֵינִי זָקוּק לְגַן־הַחַיוֹת. אַךְ אֶעֱצֹם אֶת עֵינַי, וּבְעֵינֵי־רוּחִי אֲנִי רוֹאֶה כָּל אוֹתָם חֲמוֹרִים שֶׁשָׁהִיתִי בִּמְחִיצָתָם ­– סִיעָה גְדוֹלָה וּמְגֻוֶנֶת: זֶה מְגֱדָל כְּפֶרֶד וְזֶה קָטָן כְּעַיִר, זֶה בַּעַל מֶזֶג סוֹעֵר וְזֶה שָׁקֵט וּמְאֻפָּק. בְּכָל סִיעַת חֲמוֹרִים מְצוּיִים לֹא־מְעַטִים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַצְבּיעַ עַל מִדוֹתֵיהֶם הַמְגֻנוֹת: אֶחָד עַקְשָן, הַשֵנִי גַאַוְתָן, הַשְׁלִישִי נוֹקֵם־וְנוֹטֵר, אַךּ חוֹזֵר אֲנִי וְאוֹמֵר: תִּמְצְאוּ בּהֶם, בָּהֶם, בַּחֲמוֹרִים, אֶת כָל הַמִדוֹת הַמְגֻנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, רַק אַחַת וִיחִידָה תְּחַפְּשׂוּ לַשָׁוְא: טִפְּשׁוּת. שֶׁכֵּן חָכָם הוּא הַחֲמוֹר, פִּקֵחַ וְנָבוֹן.

נִתְוַדַעְתִּי לְעַם־הַחֲמוֹרִים לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁהָיִיתִי חֲבֵר קִבּוּץ בַּגָלִיל. הָיוּ שָם, בְּקִבּוּצֵנוּ, הָרִים שֶׁמִדְרוֹנוֹתֵיהֶם תְּלוּלִים וּמְשֻׁפָּעִים וַאֲפִילוּ דֶרֶךְ־עָפָר לֹא חָצְתָה אוֹתָם. רַק שְׁבִילִים צָרִים, מְשֻׁבָּשִׁים בְּמַהֲמוֹרוֹת וּבְמַפֹּלֶת־סְלָעִים הִתְפַּתְּלוּ בֵּין הַצִמְחִיָה הָעֲבֻתָּה, וּכְשֶׁאָנוּס הָיִיתִי לְהַגִיעַ לְמָקוֹם מְרֻחָק, לֹא נִשְׁאַר לִי אֶלָא לְטַפֵּס עַל גַבּוֹ שֶׁל אַחַד הַחֲמוֹרִים וְלָצֵאת לַדֶרֶךְ בִּרְכִיבָה וְאָז – – לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח כֵּיצָד עָשָׂה הַחֲמוֹר אֶת דַרְכּוֹ, יֵש שֶהַשְׁבִיל נִתְמַשֵׁךְ עַל שׂפַת תְּהוֹם עֲמֻקָה, עַד שֶׁמִפַּחַד סְחַרְחֹרֶת הָיִיתִי עוֹצֵם אֶת עֵינִַי וּמַפְקִיר אֶת עַצְמִי בִּידֵי הַחֲמוֹר.

הוּא, הַחֲמוֹר, הָיָה מִתְקַדֵם לְאַט וּבִזְהִירוּת, בּוֹדֵק בִּקְפִידָה אֶת הַשְׁבִיל הַצַר בְּכָל אַחַת מֵרַגְלָיו בּטֶרֶם יַצִיב אוֹתָה אֵיתָן, וְיֵש שֶׁהָיָה מֵאִיץ הִלוּכוֹ וְרַגְלָיו מְטוֹפְפוֹת עַל הַשְבִיל כְּאֶצְבָּעוֹת שֶׁל אֳמָן הַפּוֹרְטוֹת עַל קְלִידֵי פְּסַנְתֵּר. וּכְשֶׁנֶחֱלַץ מֵהַסַכָּנָה וְהַשְׁבִיל הִשְׂתָּרֵעַ שׁוּב לְפָנָיו, רָחָב וְיָשָׁר – הָיָה הַחֲמוֹר מַפְנֶה אֶת רֹאשׁוֹ וּמְשַׁלֵחַ בִּי מַבָּט שֶׁכֻּלוֹ גַאֲוָה: ״ נוּ, מַה תֹּאמַר עָלַי?"

וַאֲנִי הֶחֱזַרְתִּי לוֹ מַבָּט שֶׁל תּוֹדָה, וְיָדִי מַחֲלִיקָה עַל צַוָארוֹ, מַרְגִישָה אֶת הָרִטוּטִים הַחוֹלְפִים בּעוֹרוֹ הֶחָלָק כִּקְטִיפָה – וּמְצַפֶּה.

לְמָה?

לִתְרוּעַת־הַנִצָחוֹן, לְשִׁיר־הַהַלֵל, שֶׁהָיָה הַחֲמוֹר שֶׁלִי נוֹהֵג לְהַשְׁמִיעַ לְעַצְמוֹ בְּסִיוּם הַמַסָע. רָגִיל הָיִיתִי לְקוֹלוֹ וּבְמְֶשֶךְ הַשָנִים לָמָדְתִּי אֶת מַשְׁמָעוּת הַדְגָשׁוֹתָיו וְאֶת פֵּשֶׁר צְלִילָיו הַשוֹנִים. יֶלֶד עִירוֹנִי, הַמְבַקֵר בְּגַן־הַחַיוֹת, יוֹדֵעַ שֶׁהַחֲמוֹר מַשְׁמִיעַ קוֹל, הַדוֹמֶה לְ“אִי־אָה”.

אוּלָם אֲנִי, שֶׁהִקְשַׁבְתִּי רַבּוֹת, וּלְעִתִּים בְּעַל־כָּרְחִי, לְ“אִי־אָה” זֶה, יָדַעְתִּי שֶׁלַחֲמוֹר סֻלַם־קוֹלוֹת עָשִיר בְּיוֹתֵר: פַּעַם קוֹל תְּרוּעָה וְשִמְחָה פְּרוּעָה, פַּעַם קוֹל מְחָאָה וְהִתְיַפְּחוּת מָרָה. חֶרֶש־חֶרֶש הוּא פּוֹתֵחַ, וְקוֹלוֹ גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ וּמַרְעִיש עוֹלָמוֹת, אַךּ בְּהַגִיעוֹ לְשִיא, דוֹמֶה שֶהַקוֹל נִשְׁבָּר פִּתְאֹם: עוֹדֶנוּ מְסַלְסֵל סִלְסוּלִים אֲרֻכּים שֶׁל כְּלוֹת־נֶפֶש, וְהִנֵה הוּא גוֹוֵעַ אַט־אַט וּמַדְמִים עַד שֶׁנֶאֱלָם כָּלִיל.

רַבִּים, כָּאָמוּר, הָיןּ הַחֲמוֹרִים בַּחֲצַר הַקִבּוּץ, אַךְ אֶחָד מֵהֶם זָכוּר לִי בִּמְיֻחָד. שְמוֹ מְשֻׁנֶה הָיָה בְּמִקְצָת. יוֹצֵא־דֹפֶן לְגַבֵּי חֲמוֹר: “צֶ’מְבֶּרְלַיְן”, עַל שְׁמוֹ שֶׁל רֹאש־הַמֶמְשָׁלָה הַבְּרִיטִי בְּאוֹתָם יָמִים, זֶה שֶׁהִתְפַּרְסֵם בִּמְדִינִיוּתוֹ הַפַּיְסָנִית כְּלַפֵּי הִיטְלֶר וְכֵן נָשָׂא בָּאַחֲרָיוּת לַ“סֵפֶר הַלָבָן”, שֶׁהִגְבִּיל אֶת הָעֲלִיָה וְאֶת הַהִתְיַשְׁבוּת הַיְהוּדִית בְּאֶרֶץ יִשׂרָאֵל. לֹא יִפָּלֵא שֶׁהָאִישׁ שָׂנוּא הָיָה עָלֵינוּ, וְכֵיוָן שֶׁחַסְרֵי־ אוֹנִים הָיִינוּ וְקָצְרָה יָדֵנוּ לְהִפָּרַע מִמֶנוּ, כִּלִינוּ בּוֹ אֶת חֲמָתֵנוּ בְּכָךּ שׁקָרָאנוּ אֶת הַחֲמוֹר שֶלָנוּ עַל שׁמוֹ. אָכֵן, לֹא הֶעֱלֵינוּ עַל דַעְתֵּנוּ, שֶׁיִתָּכֵן שֶׁכָּבוֹד גָדוֹל הוּא לִמְדִינַאי חֲדַל־אִישִׁים, שֶׁשְמוֹ קֹרָא עַל חֲמוֹר תָּמִים, יְשַר־דֶרֶךְ וְחָרוּץ. (הַחֲמוֹר – וְלֹא רֹאש הַמֶמְשָׁלָה) חָכָם מְחֻכָּם הָיָה. יָכוֹל אֲנִי

לְסַפֵּר סִפּוּרִים רַבִּים מִסְפוֹר הַמַדְגִימִים אֶת פִּקְחוּתוֹ, אַךְ כֵּיוָן שֶׁלֹא יִהְיֶה גִבּוֹר הַסֵפֶר הַזֶה, מוּטָב שֶׁאֲקַצֵר וְאֶסְתַּפֵּק בְּסִפּוּר אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בִּלְבַד.

ֹכָּךְ, לְמָשָל, נָהוּג הָיָה בַקִבּוּץ, שֶׁשְעוֹת־הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַחֲמוֹרִים הִקְבִּילוּ בְּדֶרֶךְ־כְּלָל לְאֵלֶה שֶׁל הַחֲבֵרִים. הַחֲמוֹרִים הִסִיעוּ אֶת עֶגְלַת־הָאַשְׁפָּה אוֹ סָחֲבוּ אֲבָנִים, שֶׁהַחֲבֵרִים סִקְלוּ בִּשְׂדוֹת הַטְרָשִים כְּדֵי לְהַכְשׁירָם לִנְטִיעָה. כְּחֹם יוֹם־הָעֲבוֹדָה נָחוּ הַחֲבֵרִים, אֲךְ הַחֲמוֹרִים לֹא יָדְעוּ נֹפֶש מַהוּ. שֶׁכֵּן, לְאַחַר שֶׁחָזְרוּ הַחֲבֵרִים מִן הַמִקְלַחַת, הָלְכוּ לְבָתֵּי־הַיְלָדִים וְגָל אֶחָד נָטַל שָׁם אֶת יוֹצֵא־חֲלָצָיו, כְּלוֹמַר אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת בִּתּוֹ, וּבֵין הַבִּלוּיִים הָרַבִּים, כְּגוֹן בִּקוּר בְּדִיר־הַצֹאן, כְּלוּלָה הָיְתָה גַם רְכִיבָה עַל חֲמוֹר.

הַהוֹרֶה הָיָה מַרְכּיב אֶת הַפָּעוֹט עַל גַבּוֹ שֶׁל חֲמוֹר, תּוֹקֵעַ זְמוֹרָה בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “רְכַב!” הַיֶלֶד הַמְאֻשָׁר הָיָה יוֹצֵא לַדֶרֶךְ, מַצְלִיף וְדוֹחֵק אֶת הַחֲמוֹר בַּזְמוֹרָה שֶׁבְּיָדוֹ וּמִתְאַכְזֵר לוֹ, כְּפִי שֶׁרַק יְלָדִים מְסֻגָלִים לְכָךְ – בְּלֹא כַּוָנָה תְּחִלָה. הַחֲמוֹרִים עַם סַבְלָנִי מֵאֵין כָּמוֹהוּ – הָיוּ מְקַבְּלִים בְּאַהֲבָה אֶת שְׁעַת הָעִנוּיִים וְהַהִתְעַלְלוּת בִּיְדֵי הַיְלָדִים – עַד שֶׁהַלָלוּ נִמְאֲסָה עֲלֵיהֶם הָרְכִיבָה וְהֵם יָרְדוּ מִן הָאֻכָּף.

לֹא כֵן צֶ’מְבֶּרְלַיְן. כְּתֹם יוֹם־עֲבוֹדָה יָכוֹל הָיִיתָ לְחַּפְּשוֹ בְּנֵרוֹת. אֵין זֹאת כִי הָאֲדָמָה פָּצְתָה פִּיהָ וּבְלָעַתּוּ, אוּלָם בִּשְׁעַת בֵּין ־עַרְבַּיִים, כְּשֶׁהִשְׁכִּיבוּ הַהוֹרִים אֶת צֶאֱצָאֵיהֱם בְּבָתֵי־הַיְלָדִים, נִמְצְאָה פִּתְאֹם הָאֲבֵדָה: צֶ’מְבֶּרְלַיְן הָיָה מוֹפִיעַ בֶּחָצֵר — וְהֵיכָן? בְּדִיוּק לְיַד אֲבוּסֵי הַפְּרָדוֹת, שֶׁהָעֶגְלוֹנִים מִלְאוּם לִפְנֵי שָׁעָה קַלָה בְּתַעֲרֹבֶת רֵיחָנִית שֶׁל חָצִיר. הוּא, צֶ’מְבֶּרְלַיְן, הִגִיעַ

כְּאוֹרֵחַ לֹא־קָרוּא לַחֲתֻנָה, אַךְ נוֹהֵג הָיָה בְּבִטָחוֹן עַצְמִי, כְּשוֹשְבִין אוֹ כְּמְחֻתָּן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ: הָיָה תּוֹקֵעַ רִאשוֹן אֶת רֹאשוֹ לְתוֹךְ רֹאשׁוֹ לְתוֹךְ הָאֵבוּס, נוֹשֵׁם וְנוֹשֵף נְהִימוֹת שֶׁל וְטוֹעֵם וְטוֹחֵן וּמְנַהֵם לְעַצְמוֹ בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׁה נְהִימוֹת שֶׁל נִַחַת. הַחֲמוֹרִים בֶּחָצֵר סָבְלוּ לֹא רַק מִתִּגְרַת־יָדָם שֶׁל הַיְלָדִים. בְּדֶרֶךְ־כְּלָל עָבְדוּ אִתָּם חַצְרָנִים מְנֻסִים וְהַלָלוּ הִשְׂבִּיעוּ אֶת רְצוֹנָם. אוּלָם יֵש שֶׁסִדודר־הָעֲבוֹדָה שִׁבֵּץ לַעֲבוֹדָה חַמוֹר חָבֵר שֶׁמֵעוֹלָם לֹא הִתְעֵַסֵק עִם בַּעֲלֵי־חַיִים. קָרָה גַם שֶׁלַעֲבוֹדָה כָּזוֹ יָצָא עוֹלֶה חָדָש, שֶׁהִגִיעַ רַק אֶתְמוֹל לַקִבּוּץ. הַלָלוּ הָיוּ מְהַדְקִים יָתֵר עַל הַמִדָה אֶת הַחֶבֶק אוֹ אֶת המֶתֶג — זוֹ יְתֵד־הַמַתֶּכֶת הַמְחֻבֶּרֶת לָרֶסֶן. וְיֵש שֶׁהָיוּ מַעֲמִיסִים עַל חֲמוֹר מַשָׂא שֶׁמֵעַל לְכֹחוֹתָיו אוֹ הִצְלִיפוּ בֹּוֹ לְלֹא צֹרֶךְ בְּשׁוֹט— וְהַחֲמוֹר הַמִסְכֵּן הִתְעַנָה תַּחַת יַד הַנוֹגֵשׂ וְקוֹל נְעִירָתוֹ־מְחָאָתוֹ עוֹלָה עַד לַשָׁמַיִם.

צֶ’מְבֶּרְלַיְן יָדַע לְהִמָנַע מְצָרָה צְרוּרָה כָּזוֹ. עִם בֹּקֶר, כְּשֶהָיָה הֶחָבֵר רוֹתְמוֹ לְעֶגְלַת־הַָאַשְׁפָּה, הָיָה צֶ’מְבֶּרְלַיְן מַנִיחַ לֹוֹ תְּחִלָה לַעֲשוֹת בּוֹ כְּחֶפְצוֹ וְלֹא גִלָה כָּל הִתְנַגְדוּת. אוּלָם כְּשֶׁקָלְטוּ אָזְנָיו אֶת הַקְרִיאָה “דִּיוֹ” — הָיָה מַפְנֶה אַט־אַט אֶת רֹאשוֹ וּמְשַׁלֵחַ בּוֹ, בֶּחָבֵר הַמְמֻנֶה עָלָיו בְּאוֹתוֹ יוֹם, מַבָּט בּוֹדֵק וְנוֹקֵב, כְּאוֹמֵד אוֹתוֹ וְאֶת טִיבוֹ. יֵשׁ לְהוֹדוֹת שָׁהָיְתָה לוֹ, לְצֶ’מְבֶּרְלַיְן, טְבִיעַת־עַיִן חַדָה. אִם קָבַע שֶׁמַעֲבִידוֹ

הוּא חָבֵר וָתִיק וּמְנֻסֶה, הָיָה מְקַבֵל עָלָיו בְּאַהֲבָה אֶת הַדִין, מֹושֵךְ אֶת הָעֲגָלָה וְיוֹצֵא לְדַרְכּוֹ — לַעֲמָלוֹ — הַמְפָרֵךְ. אוּלָם, אִם הִבְחִינָה עֵינוֹ שֶׁלְפָנָיו “יָרוֹק” שֶׁאֵינוֹ מֵבִין וְלֹא־כְלוּם בְּהִלְכוֹת־חֲמוֹרִים, הָיָה צֶ’מְבֶּרְלַיְן תּוֹקֵעַ רַגְלָיו הַקִדְמִיוֹת בְָאֲדָמָה,

מִתְעַקֵש וְעוֹמֵד כְּיָתֵד תְּקוּעָה בַּקַרְקַע וְלֹא הָיָה כֹּחַ בָּעוֹלָם שֶׁיְזִיזוֹ מִמְקוֹמוֹ. לַשָׁוְא זָעַק הָעֶגְלוֹן בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, לַשָׁוְא הֵנִיף שׁוֹטוֹ וְהִצְלִיף בּוֹ, בְּצֶ’מְבֶּרְלַיְן, בַּחֲמַת־זַעַם. הַחֲמוֹר עָמַד לְלֹא נִיעַ, רַק ובלבד שֶׁגַלִים־גַלִים הִרְטִיטוּ אֶת עוֹר גַבּוֹ הַמֻכֶּה.

וְיֵש שֶׁנִמְאֲסוּ עָלָיו, עָלָיו, עַל צֶ’מְבֶּרְלַיְן, הַצְלִיפוֹת, וְאָז — לְפֶתַע־פּתְאֹם, לְלֹא אַזְהָרָה מֻקְדֶמֶת — הָיָה עוֹקֵר מִמְקוֹמוֹ כְּרוּחַ־סְעָרָה וּפוֹרֵץ נִכְחוֹ בִּפְרָאוֹת. דוֹהֵר בֶּחָצֵר וְעוֹלֶה בִּתְנוּפָה, מַמָש בִּמְסִירוּת־נֶפֶש, עַל סֶלַע־תָּלוּל שֶׁבְּצִדֵי־הַדֶרֶךְ, וְהָעֲגָלָה הַמְכַרְכֶּרֶת אַחֲרָיו עוֹלָה וּמִתְלַבֶּשֶת עַל הַסֶלַע הַמְחֻדָד כְּעַל שַׁפּוּד, שֶׁאֵין לְהַתִּיקָה וּלְחַלְצָה מִמֶנוּ. גָרוּעַ יוֹתֵר הָיָה גוֹרָלוֹ שֶׁל הָעֶגְלוֹן הַיָרֹק, שֶׁצֶ’מְבֶּרְלַיְן הֶחֱלִיט לַעֲרֹךְ לוֹ מַחֲזֶה־שַעֲשוּעִים.

כֵּיצַד?

עוֹד הַָעֶגְלוֹן עוֹמֵד בָּעֲגָלָה, אוֹחֵז בַּמוֹשְׁכוֹת וּמַצְלִיף בּוֹ, בְּצֶ’מְבֶּרְלַיְן, לְלֹא רַחֲמִים, הָיָה הַחֲמוֹר נוֹתֵן פִּתְאֹם אֶת קוֹלוֹ בִּנְעִירָה נִסְעֶרֶת, מִסְתָּעֵר נִכְחוֹ, רָץ כָּאֲחוּז־טֵרוּף אַחֲרֵי אָתוֹן שֶׁנִזְדַמְנָה לוֹ בַּדֶרֶךְ וּמַתְנֶה אִתָּה אֲהָבִים, כְּלוֹמַר מְטַפֵּס עָלֵיהָ בְּרַגְלָיו הַקִדְמִיוֹת, וְהָעֲגָלָה שֶׁמֵאֲחוֹרָיו מִתְרוֹמֶמֶת אַף הִיא וִיצוּלֶיהַ זְקוּרִים לַמָרוֹם, וְהַעֶגְלוֹן הַמִסְכֵּן מוּעָף לָאָרֶץ ושרוֹבֵץ שָׁם בְּפִשוּט־אֲבָרִים, גוֹנֵחַ מִמַכְאוֹבִים. וְהַחֲבֵרִים, שֶׁנִזְדַמְנוּ בְּמִקְרֶה לַמָקוֹם, מִסְתַּכְּלִים בַּמַחֲזֶה, נֶהֱנִים הֲנָאָה מְרֻבָּה וְנוֹתְנִים קוֹלָם בִּצְחוֹק גָדוֹל.

הוּא שֶׁאָמַרְנוּ: חָכָם הוּא הַחֲמוֹר, פִּקֵחַ וְנָבוֹן. כָּל הַמְכַנֶה בִּשְמוֹ שוֹטֶה אוֹ אֱוִיל, לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁעוֹשֶׂה עָוֶל לְעַם־הַחֲמוֹרִים כֻּלוֹ, אֶלָא טוֹעֶה וּמַטְעֶה אֶת הָרַבִּים. אֲקַוֶה שֶׁדְבָרַי מָצְאוּ לָהֶם אֹזֶן קַשֶׁבֶת. אִם אָמְנָם שִׁכְנַעְתִּי אֶתְכֶם — רְאוּ פֶּרֶק זֶה כְּהַקְדָמָה בִּלְבַד, שֶׁבִּלְעָדֶיהַ יִקְשֶׁה עֲלֵיכֶם לְהָבִין אֶת הַפְּרָקִים הַבָּאִים.

 

פֶּרֶק רִאשוֹן הַגִנוֹת הַקְטַנוֹת וְהַחֻרְשָׁה הַגְדוֹלָה    🔗

=======================================

הַכֹּל הֵחֵל בְּאוֹתוֹ עֶרֶב קֵיצִי, בְּשָׁעָה שֶׁעָבַרְתִּי לְתֻמִי. בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה, לְיַד הַחֻרְשָׁה.

תֹּאמְרוּ: ״אֵיזוֹ חֻרְשָׁה? וַהֲרֵי סִפַּרְתָּ בָּהַקְדָמָה שֶׁחַי הִנְךָ בְּעִיר שֶׁכֻּלָה כְּבִישֵׁי־אַסְפַלְט וְחוֹמוֹת" אָכֵן, חַיָב אֲנִי לְסַפֵּר תְּחִלָה אֶת סִפּוּר הַחֻרְשָה — כֵּיצַד צָצָה וְכָבְשָה לָהּ מָקוֹם בֵּין הַחוֹמוֹת.

כְּשֶׁנִכְנַסְנוּ לַשִׁכּוּן מֵעֵבֶר לְגֶשֶׁר הַיַרְקוֹן, מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּסִמְטָה קְטַנָה, שֶׁמִצִדָהּ הָאֶחָד מִתְנוֹסְסִים שְׁלֹשָׁה קוֹטֶגִ’ים דוּ־מִשְׁפַּחְתִּיִים וּמִצִדָהּ הַשֵׁנִי שְׁלֹשָה בָּתִּים בְּנֵי קוֹמָה אַחַת, אַף הֵם דוּ־מִשְׁפַּחְתִּיִים. מִיָד לְאַחַר שֶׁהִתְמַקְמוּ הָאֲנָשִׁים בְּמִשְׁכָּנָם הֶחָדָש וְִסִדְרוּ אֵיכְשֶׁהוּ אֶת הָרָהִיטִים, נִגְשׁוּ בְּהִתְלַהֲבוּת יְתֵרָה לְגִדוּר חֶלְקוֹת־הָאֲדָמָה שֶׁמְיֹעָדוֹת הָיוּ לְגִנוֹת.

חֲלָקוֹת אֵלֶה מְצוּיוֹת הָיוּ לֹא בַּחֲזִית הָרְחוֹב, אֶלָא מִצִדָם הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַבָּתִים, וְהֵן פּוֹנוֹת זוֹ לְזוֹ וְנוֹגְעוֹת אַחַת בִּרְעוּתָהּ.

בֻּלְמוֹס נְטִיעָה תָּקַף אֶת הַמִשְׁתַּכְּנִים, כָּל אֶחָד רָצָה לַעֲלוֹת עַל רֵעֵהוּ בְּמִסְפַּר הָעֵצִים שֶנָטַע, וְכָךּ הוֹפִיעוּ בַּחֶלְקַָה הַקְטַנָה שֶׁמֵאֲחוֹרֵי כָּל בַּיִת שְׁתִילֵי לִימוֹנִים וּקְלֵמַנְטִינוֹת, שֶׁסֶק וּמִשְׁמֵשׁ, שְׁזִיפִים וַאֲפַרְסֵקִים, חַבּוּשִים וְרִמוֹנִים. נִכַּר בָּהֶם, בַּשְׁכֵנִים שֶׁלִי, שֶׁאֵין הֵם חַקְלָאִים, אַךְ כָּל אֶחָד טִפַּח כַּנִרְאֶה בְּלִבּוֹ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, חֲלוֹם שֶׁל גִנָה־מִשֶׁלוֹ, וְעַתָּה, מִשֶׁזָכָה וְנִתַּן לוֹ מְבֻקָשוֹ, גָדַשׁ אֶת כִּבְרַת־הָאֲדָמָה בִּשְׁתִילֵי־עֵצִים רַבִּים כְּכָל־הָאֶפְשָׁר, וַאֲנִי, שֶׁהָיִיתִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים חֲבֵר קִבּוּץ בַּגָלִיל,

רָאִיתִי אֶת הַנְטִיעוֹת הַצְפוּפוֹת וְחָשַבְתִּי בְּלִבִּי: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! עַתָּה הַשְתִילְִים קְטַנִים וְרַכִּים, אַךְ מַה יִהְיֶה עֲלֵיהֶם בְּעוֹד שָנִים אֲחָדוֹת! הֲרֵי צַמְרוֹתֵיהֶם תַּחֲנֹקְנָה זוֹ אֶת זוֹ!”

אֶחָד וְיָחִיד הָיִיתִי בֵּין שְׁכֵנַי שֶׁהָיָה לִי מֻשָׂג בִּנְטִיעוֹת. בְּמְשֶׁךְ שָׁנִים עָבַדְתִּי בְּקִבּוּצִי בְּיִעוּר. מִצַד אֶחָד עוֹסְקִים הָיִינוּ בְּשִׁקוּם יַעַר עַתִּיק שֶׁנוֹתַר לִפְלֵיטָה מִשִׁנֵי הָעִזִים וּמִמְדוּרוֹת הַבֶּדְוִים, וּמִצַד שֵני כִּסִינוּ אֶת הַמִדְרוֹנוֹת הַחֲשוּפִים בִּשְׁתִילֵי־אֹרֶן רַכִּים. אוֹדֶה, שֶׁהֶעְדַפְתִּי אֶת הָעֲבוֹדָה בַּיַעַר הָעַתִּיק עַל חֲפִירַת הַגֻמוֹת לִשְׁתִילַת הָאֳרָנִים, שֶׁכֵּן הַיַעַר עוֹלָם מֻפְלָא הָיָה, עוֹלָם קָסוּם שֶׁל אַלוֹנִים

וְאֵלוֹת וְעֻזְרָדִים, וּבְעִמְקֵי הַיַעַר הִבְהִיקוּ בְּאֹדֶם עַז גִזְעֵיהֶם הַחֲלָקִים שֶׁל קְטָלָבִים — עֵץ מֻפְלָא שֶׁלֹא יָדַעְתִּי עַל קִיוּמוֹ עַד שֶׁגִלִיתִיו בְּסִתְרֵי הַחֹרֶש. עַל כָּל פָּנִים, מֵאוֹתָן שְׁנוֹת־יַעֲרָנוּת שֶׁלִי — הֵן שֶׁל שִׁקוּם הַיַעַר הָעַתִּיק וְהֵן שֶׁל שְׁתִילַת הָאֳרָנִים הַקְטַנִים — נִשְׁאַר לִי חֲלוֹם, שֶׁהָיָה חוֹזֵר וּפוֹקְדֵנִי בַּלֵילוֹת: חֲלוֹם שֶׁל יַעַר וְצֵל.

לֹא יִפָּלֵא, שֶׁשְׁכֵנַי אֲשֶר גָדְרוּ גִנוֹתֵיהָם בְּגִדְרוֹת־תַּיִל וְגָדְשוּ אוֹתָן לְלֹא־אַבְחָנָה בְּעֲצֵי־פְּרִי לְמִינֵיהֶם, עוֹרְרוּ בִּי מוֹרַת רוּחַ. יוֹם אֶחָד לֹא עָצַרְתִּי כֹּח לְהַחֲרִיש עוֹד וְקָרָאתִי אֶת הַמִשְׁתַּכְּנִים לַאֲסֵפָה.

מִשֶׁהִתְכַּנְסוּ בְּבֵיתִי, פָּתַחְתִּי וְאָמַרְתִּי: — רַבּוֹתַי, לָמָה תִּסְתַּגְרוּ בְּפִסוֹת־הַקַרְקַע מֵאֲחוֹרֵי גְדֵרוֹת־תַּיִל? אֲנִי מַצִיעַ לָכֶם לְוַתֵּר עַל הַגְדֵרוֹת.

הִנֵה יֵש לָנוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה גִנוֹת, כְּלוֹמַר, שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה חֲלָקוֹת מְפֻצָלוֹת. הָבָה נְאַחֵד אוֹתָן וְנִטַע בַּשֶׂטַח שְׂתִילֵי אֹרֶן. לֹא תַּעֲבֹרְנָה שָׁנִים מְעַטוֹת וְתִהְיֶה לָנוּ, לְכֻלָנוּ, חֻרְשָׁה. צֵל בִּשְׁעוֹת שֶׁמֶשׁ, פִּנָה קְרִירָה בִּיְמֵי קַיִץ לוֹהֲטִים. בֵּין הַגְּזָעִים נוּכַל לִתְלוֹת נַדְנֵדוֹת לִיְלָדִים.

מִתַּחַת לַצַמָרוֹת נִבְנֶה שֻׁלְחָנוֹת־עֵץ וְסַפְסָלִים. כְּלוּם לֹא עָדִיף חֹרֶש אֶחָד גָדוֹל עַל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֶה חֲלָקוֹת קְטַנוֹת?

אוּלָם טִעוּנִי הָיָה לַשָׁוְא. רָאִיתִי שֶׁאֲנִי מַשְׁחִית אֶת דְבָרַי לָרִיק — הֵם נוֹפְלִים עַל אָזְנַיִם אֲטוּמוֹת.

אֵין זֹאת, כִּי חֲזוֹן הַגִנָה הַפְּרָטִית שֶׁבְּלֵב הָאֲנָשִׁים קִסְמוֹ חָזָק הָיָה מֵקִסְמָהּ שֶׁל חֻרְשַׁת אֳרָנִים הַמְשֻׁתֶּפֶת לַכֹּל. וְכָך קָרָה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר גָדַרְתִּי גַם אֲנִי אֶת חֶלְקָתִי וְגָדַשְׁתִּי בָּהּ שְׁתִילֵי עֵצִים לָרֹב: לִימוֹן וְשֶׁסֶק וּמִשְׁמֵשׁ, שָׁזִיף וַאֲפַרְסֵק וְַחַבּוּשׁ וְרִמוֹן…

וְאַף עַל פִּי כֵן זָכִיתִי שֶׁחֲלוֹמִי, חֲלוֹם הַחֹרֶשׁ, נִתְגַשֵׁם. כֵּיצַד?

בַּסִמְטָה שֶׁבָּה גַרְתִּי, מֵעֵבֶר לַכְּבִיש, עַָמַד בֵּיתוֹ שֶׁל הַצַיָד גִינְגוֹלְד, בַּיִת חַד קוֹמָתִי. הָיָה זֶה הָאַחֲרוֹן בְּטוּר הַבָּתִּים וּבֵינוֹ לְבֵין מִגְרָש־הַחֲנָיָה שֶׁחָסַם אֶת הַסִמְטָה נוֹתְרָה כִּבְרַת־אֲדָמָה שֶׁאִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לִטְעֹן לְבַעֲלוּת עָלֶיהָ.

כֵּיוָן שֶהָיְתָה זוֹ אַדְמַת־הֶפְקֵר, נָהֲגוּ בָּהּ הַכָּל בְּזִלְזוּל. הָיוּ מַשְׁלִיכִים שָׁמָה פְּסֹלֶת — שִׁבְרֵי לְבֵנִים וּבֵֶּטוֹן שֶׁנִתְגַלוּ בִּשְעַת הָעִדוּר וּפְתִיחַת בּוֹרוֹת־הַנְטִיעָה בְּגִנוֹתֵיהָם. הַצַיָר גִינְגוֹלְד הָיָה מִתְרַעֵם וְטוֹעֵן בְּאָזְנֵי הַשְכֵנִים: “לֹא יִתָּכֵן שֶׁתַּהַפְכוּ אֶת הַמִגְרָש שֶׁלְיָדִי לְמִזְבָּלָה!” אַךְ זֶה טִבְעָם שֶׁל אֲנָשִׁים, וַאֲפִילוּ הַהֲגוּנִים שֶׁבָּהֶם: שוֹמְעִים דִבְרֵי־טַעַם וּמַסְכִּימִים לָהֶם בְּלִבָּם, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר נוֹהֲגִים כְּפִי שֶׁנוֹחַ לָהֶם. וְאָכֵן, הַלָלוּ הוֹסִיפוּ לְסַלֵק לִתְחוּם הַמִגְרָש הַרֵיק כָּל פְּסֹלֶת שֶׁרָצוּ לְהִפָּטֵר מִמֶנָה. לָרֹב עָשׂוּ זֹאת בַּלַיְלָה, בַּחֲשֵׁכָה, מֵחֲשָׁשׁ פֶּן יִתָּפְסוּ בְּקַלְקָלָתָם. יוֹם אֶחָד, כְּשֶהֵשִׁיחַ לְפָנַי הַצַיָר גִינְגוֹלְד אֶת צָרָתוֹ, צָצָה מַחֲשָׁבָה

בְּמֹחִי. פָּנִיתִי אֶל שְׁכֵנִי וְאָמַרְתִּי:

— גִינְגוֹלְד יְדִידִי, אַתָּה צוֹדֵק בְּהֶחְלֵט. הֲרֵנִי מוּכָן לַעֲזוֹר לָךְ.

— לַעֲזֹר? — תָּמַהּ גִינְגוֹלְד.

— הָאֶמֶת הִיא — אָמַרְתִּי — שֶׁמִזְבָּלָה זוֹ, הַמִתְנוֹסֶסֶת בְּדִיוּק מוּל חַלוֹנִי, מַרְגִיזָה גַם אוֹתִי. עַל כֵּן אֲנִי מַצִיעַ שֶׁשְׁנֵינוּ נָשִׁים קֵץ לַדָבָר. נִגְדֹר אֶת הַחֶלְקָה, נְנַקֶה אוֹתָה וְנִטַע בָּה חֻרְשַׁת־אֹרֶן.

הַצַיָר גִינְגוֹלְד, אָדָם קָשִיש, שֶיָדָיו הַעֲדִינוֹת הֵעִידוּ עַל בַּעֲלֵיהֶן שֶׁזֶה שָׁנִים רַבּוֹת לֹא נָגַע בְּטוּרִיָה אוֹ בְּמַעְדֵר, נִרְאָה כְּפוֹסֵחַ עַל שְׁנֵי הַסְעִפִּים.

— נִגְדֹר, נִטַע… — גִמְגֵם וְאֲרֶשֶת מְבוּכָה בְּפָנָיו. —

— אֲנִי מִתְחַיֵב לַעֲשוֹת אֶת עִקַר הַמְלָאכָה —

אָמַרְתִּי — תַּעֲזֹר לִי כְּפִי יְכָלְתְּךָ. אִם תִּקְשֶה עָלַי הָעֲבוֹדָה, נוּכַל לְהַעֲסִיק גַנָן לְיוֹם אוֹ יוֹמַיִם, וְאִם לֹא נָעִים לְךָ שֶאֲנִי הוּא שֶׁאֶעֱשֶׂה אֶת מַרְבִּית הָעֲבוֹדָה, יָכוֹל אַתָּה לְמַמֵן אֶת קְנִיַת הַשְׁתִילִים.

גִינְגוֹלְד הִבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הַטוֹבוֹת, הַנְבוֹנוֹת, וּלְאַחַר רֶגַע הוֹשִׁיט לִי אֶת יָדוֹ הָעֲדִינָה: — מַסְכִּים!

אוֹתָה תְּקִיַעת־כַּף הָיְתָה רֵאשִיתוֹ שֶׁל הַמַעֲשֶׂה הַגָדֹול. מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ, בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר הַצָהֳרַיִם וְהָעֶרֶב, הָיִיתִי עוֹסֵק בְּסִלוּק הַפְּסֹלֶת, — מַעֲמִיסָהּ בַּמְרִיצָה, שֶׁהִשַׂגְתִּי בַּבִּנְיָן הַסָמוּך אֲשֶׁר עָמַד בִּבְנִיָתוֹ, וּמְרִיקָהּ בְּשוּלֵי הַכְּבִיש.

מִשֶׁנֻקְתָה הַחֶלְקָה, גָדּרְתִּי אוֹתָה בִּכְּלוֹנְסָאוֹת־עֵץ שִֶׁהִשַׂגְתִּי, קָנִיתִי גְלִיל־תַּיִל וְיַחַד עִם גִינְגוֹלְד מָתַחְנוּ אֶת הַחוּטִים — וְהַמִגְרָש, שֶׁהָיָה עַד אָז רְשוּת־הָרַבִּים, נַעֲשָה פִּתְאֹם רְשׁוּת־הַיָחִיד, שֶׁאֵין לוֹ לוֹ דְרִיַסת־רֶגֶל בִּתְחוּמָהּ.

וְאָז הֵחֵלָה פָּרָשַׁת פְּתִיחַת הַגֻמוֹת לִנְטִיעָה. גִינְגוֹלְד עָמַד בְּדִבּוּרוֹ וְקָנָה אֶת שְׁתִילֵי הָאֹרֶן וְאֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתוֹ יוֹם־סַגְרִיר, בּוֹ גָחוּן הָיִיתִי מֵעַל לַגֻמוֹת הַפְּתוּחוֹת, גִינְגוֹלְד מַגִישׁ לִי בָּזוֹ אַחַר זוֹ אֶת הַפַּחִיוֹת וְאֲנִי נוֹטְלָן בִּזְהִירוּת, הוֹפְכָן, אוֹחֵז בְּיָדִי הָאַחַת אֶת הַשָׁתִיל, טוֹפֵחַ בְּיָדִי הָשְׁנִיָה עַל תַּחְתִּית הַפַּחִית עַד שְאֲנִי חָשׁ בְּיָדִי אֶת כָּבְדוֹ שֶׁל הַשָׁתִיל שֶׁנִשְׁלַף מִמְקוֹם־שִׁבְתּוֹ וְשָרָשָיו נְתוּנִים בְּתוֹך גוּש אֲדָמָה.

נָטַעְתִּי וְנָטַעְתִּי, וְאִם כִּי גָחוּן הָיִיתִי מֵעַל לָאֲדָמָה וְהַדֶלֶף הִרְטִיב אֶת רֹאשִי וְאֶת גַבִּי, וְהַשָׁמַיִם הָיוּ אֲפֹרִים מְאֹד — לְלֹא קֶרֶן שֶׁמֶשׁ — הָיְתָה בְּלִבִּי אוֹרָה גְדוֹלָה. זָכַרְתִּי אֶת נְטִיעַת הַיְעָרוֹת בַּגָלִיל וְיָדַי הִתְרוֹנְנוּ מַמָשׁ בְּהַדְקָן אֶת הָאֲדָמָה מִסָבִיב לְכָל שָׁתִיל בְּגֻמָתוֹ. אוֹתוֹ רֶגַע נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי וְרָאִיתִי אֶת עֵינָיו שֶׁל גִינְגוֹלְד. דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁעֵינָיו מְכֻסוֹת דֹק שֶׁל לַחוּת. אָכֵן, נִצְנְצָה בָּהֶן דִמְעָה, דִמְעַת שִׂמְחָה וְהִתְרַגְשוּת.

מֵאָז עָבְרוּ שָנִים. בַּקַיִץ הָיִיתִי פּוֹתֵחַ גֻמוֹת וּמַשְׁקֶה אֶת הַשְׁתִילִים הָרַכִּים. בַּחֹרֶף הָיִיתִי עוֹדֵר אַט־אַט אֶת כָּל הַשֶׁטַח. וְהַשְׁתִילִים גָדְלוּ וְהִתְרוֹמְמוּ, מַרְבִּיתָם שְׁתִילֵי אֹרֶן, וּמִעוּטָם שְׁתִילֵי בְּרוֹשִים. תְחִלָה אָנוּס הָיִיתִי בִּשְׁעַת הָעִדוּר לַעֲקֹר שֶׁפַע שֶׁל עֲשָבִים שוֹטִים, שֶׁעָלוּ בֵּין הַגֻמוֹת וְכִסוּ כָּלִיל אֶת הַשְתִילִים. מִשֶׁגָדְלוּ הָאֳרָנִים, הֵחֵלוּ מְשִילִים מַחֲטֵיהֶם וְהַלָלוּ כִּסוּ בְּמַרְבַד חָלָק אֶת הַקַרְקַע וּמָנְעוּ אֶת הָעֲשָבִים הַשוֹטִים מִלִנְבֹּט.

אַט־אַט נִתְגַבְּהוּ הַשְׁתִילִים, צַמְרוֹתֵיהֶם הִרְקִיעוּ, שָלְחוּ כַּפַּיִם וְהִשְׁתַּלְבוּ אֵלֶה בְּאֵלֶה. וּבְתוֹך הַצַמָרוֹת קִנְנוּ צִפָּרִים, וְעַל גַבֵּי מַרְבַד הַמְחָטִים יְֵשׁ שֶׁשֵׂרַךְ דַרְכּוֹ צָב קָטָן, וַאֲנִי, שֶׁהָיִיתִי נִכְנָס מִדֵי פַּעַם לַחֻרְשָׁה וּסְבָךְ הַיֶרֶק מֵעַל רֹאשִי, וְקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ חוֹדְרוֹת מִבַּעַד לְסִדְקֵי הַצַמָרוֹת, וְהָאֳרָנִים נוֹתְנִים רֵיח, וּבְתוֹך הַחֻרְשָׁה עוֹמֶדֶת דְמָמָה עֲמֻקָה — עָלַז לִבִּי בְּקִרְבִּי. הַחֻרְשָׁה שֶָנָטַעְתִּי בְּמוֹ־יָדַי שִׁמְשָׁה לִי פִּצוּי עַל נִתּוּקִי מִן הַיְעָרוֹת הַגְדוֹלִים, יְעָרוֹת הָאַלוֹנִים וְהָאֵלוֹת, הָעֻזְרָדִים וְהַקְטָלָבִים אֲשֶׁר בַּגָלִיל.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי אוֹרֵחַ בַּחֻרְשָׁה    🔗

=====================

אָכֵן, הַכֹּל הִתְחִיל בְּאוֹתוֹ עֶרֶב קֵיצִי, בְּשָעָה שֶׁעָבַרְתִּי לְתֻמִי, בּדַרְכִּי הַבָּיְתָה, לְיַד הַחֻרְשָׁה. עָיֵף הָיִיתִי מְאֹד. הַשָׁעָה הָיְתָה שְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם, אַךְ אֲנִי, שֶׁרָגִיל הָיִיתִי לָנוּחַ כָּל יוֹם מְנוּחַת־צָהֳרַיִם, לֹא נַחְתִי אוֹתו יוֹם, שֶׁכֵּן בִּקַרְתִּי אֵצֶל הַצַיָר גִינְגוֹלְד שֶׁשָכָב בְּבֵית־הַחוֹלִים. גִינְגוֹלְד שְׁכֵנִי הָיָה זֶה שָׁנִים מֵאָז שֶׁנִכְנַסְנוּ לַשִׁכּוּן וּלְמִן הָרֶגַע הָרִאשוֹן שֶׁרְאִיתִיו יָדַעְתִּי שֶׁנִהְיֶה יְדִידִים. לְיָמִים בּא מַעֲשֶׂה הַחֻרְשָׁה — מִפְעָלֵנוּ הַמְשֻתָּף שֶׁיָזַמְנוּ וְטִפַּחְנוּ — וְהִדֵק אֶת קִשְׁרֵי־הַיְדִידוּת בֵּינֵנוּ.

אָדָם בּוֹדֵד הָיָה גִינְגוֹלְד. מֵעוֹלָם לֹא סִפֵּר עַל עַצְמוֹ, אַךְ מִפִּי הַשְׁמוּעָה יָדַעְתִּי שֶׁבְּמִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת נָפַל בְּנוֹ־יְחִידוֹ אֶלְדָד בִּקְרָב בִּמְבוֹאוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

אֶלְדָד חֲבֵר הַפַּלְמַח הָיָה וְנִמְנָה עִם מְלַוֵי הַשְׁיָרוֹת. לֹא יָצְאָה שָׁנָה אַחַת וְאִשְׁתּו שֶׁל גִינְגוֹלְד נִפְטְרָה. לִבָּה לֹא עָצַר כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת הַיָגוֹן — וְהָאֵם הַשָׁכּוּלָה הִשְׁאִירָה אֶת בַּעֲלָהּ בּוֹדֵד וְגַלְמוּד.

כָּךְ סִפּרוּ הַשְׁכֵנִים. מֵהֶם שֶׁהִכִּירוּ אֶת גִינְגוֹלְד בַּיָמִים הַטוֹבִים, כְּשֶׁבֵּיתָם בַּיִת פָּתוּחַ הָיָה, אִשְׁתוֹ הִקְבִּילָה פְּנֵי אוֹרְחִים בְּחִיוּךְ קוֹרֵן וְהַבֵּן אֶלְדָד מִלֵא אֶת חֲלַל הַבַּיִת בְּקוֹלוֹת צְחוֹק וּמְשׁוּבָה. מְאָז עָבְרוּ כִּשְׁמוֹנֶה שָׁנִָים, וּכְשֶׁבָּא גִינְגוֹלְד לְהִשְׁתַּכֵּן בִּשְׁכוּנָתֵנוּ, הָיָה שַׁתְקָן, מְכֻנָס בְּתוֹך עַצְמוֹ כְּצָב בְּשִׁרְיוֹנוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ בְעוֹלָמוֹ אֶלָא כַּן־הַצַיָרִים שֶׁלוֹ וּמַעֳרֶכֶת מִכְחוֹלָיו. אֵלֶה שֶׁהֵצִיצוּ לָאַטֶלְיֶה שֶׁלוֹ, כְּלוֹמַר לְסַדְנַת־עֲבוֹדָתוֹ, סִפְּרוּ שֶׁהוּא מְצַיֵר נוֹשֵׂא אֶחָד בִּלְבַד:

דְמוּת שֶׁל בָּחוּר תָּמִיר, מְתֻלְתָּל. אֵין זֹאת, כּי הָיָה זֶה דְיוֹקָנוֹ שֶׁל בְּנוֹ אֶלְדָד. יֵש שֶׁיָמִים תְּמִימִים לֹא יָצָא גִינְגוֹלְד מִפֶּתַח בֵּיתוֹ, וְהַכֹּל תְּמֵהִים: כֵּיצַד חַי הָאִיש? מִי מֵכִין לוֹ כַּף תַּבְשִׁיל חַם? מִי דוֹאֵג לְמַחְסוֹרוֹ? וְיֵשׁ שֶׁנָדוּ לוֹ, לָאִיש הַגַלְמוּד, שֶׁאֵין בְּעוֹלָמוֹ אֶלָא זִכְרוֹן בְּנוֹ־יְחִידוֹ, אוֹתוֹ הוּא מְנַסֶה שׁוּב וָשׁוּב לְהַחֲיוֹת בְּמִכְחוֹלוֹ.

גִינְגוֹלְד הִסְתַּגֵר בִּבְדִידוּתוֹ וּבִשְׁתִיקָתוֹ.

בְּצֵאתוֹ לַסִמְטָה, הָיָה מַקְדִים שָׁלוֹם לַגָדוֹל וְלַקָטָן אַךְ מֵעוֹלָם לֹא בּקֵר אֵצֶל שְׁכֵנָיו וְלוּ בִּקוּר שֶׁל נִימוּס. אֵינִי יוֹדֵעַ עַל שׁוּם־מָה שָזָכִיתִי לְכָךְ, אַךְ פַּעַם אַחַת. בְּמוֹצָאֵי־שָׁבָּת, הוֹפִיעַ גִינְגוֹלְד בְּבֵיתֵנוּ וְכָל אוֹתוֹ עֶרֶב יָשַב לוֹ בִּקְצַה הַסַפָּה, כְּחוֹשֵׁשׁ לִתְפֹּש מָקוֹם מְרֻוָח יוֹתֵר, וְהוּא מְדַבֵּר לְאַט, כְּשוֹקֵל כָּל מִלָה. מֵאָז קָבַע לוֹ נֹהַג: בְּכָל מוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָיָה סָר אֵלֵינוּ, וְאָנוּ שְׂמֵחִים עַל בּוֹאוֹ וּמַסְבִּירִים לוֹ פָּנִים. מֵעוֹלָם לֹא דִבֵּר עַל אִשְׁתּוֹ אוֹ עַל אֶלְדָד בְּנוֹ.

סִפּוּרָיו — אִם אֶפְשָׁר לִקְרֹא כָּךְ אֶת קִטְעֵי דְבָרָיו — נָסַבּוּ עַל יָמִים רְחוֹקִים יוֹתֵר, יְמֵי יַלְדוּתוֹ, שֶׁבּהֶם עָלָה אַרְצָה וְנִקְלַע לִדְגַנְיָה, שֶׁצְעִירָה לְיָמִים הָיְתָה בְּאוֹתָה עֵת, וְכֵן עַל יְמֵי נְעוּרָיו, שֶׁבָּהֶם שָׁהָה בְּפָּרִיס וְשָׁם, בְּעִיר־הָאֳמָנִים, אָחַז אַף הוּא בְּמִכְחוֹל שֶׁל אֳמָן. יוֹם אֶחָד חָלָה גִינְגוֹלְד, וְהָרוֹפְאִים קָבְעוּ שֶׁלָקָה בִּטְרוֹמְבּוֹזָה, כְּלוֹמַר בּקְרִיש־דָם בְּרַגְלוֹ. אִלוּ הָיָה בּעַל־מְשׁפָּחָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיוּ מַנִיחִים לוֹ לְשְכַּב בְּבֵיתוֹ.

כֵּיוָן שֶׁאָדָם גַלְמוּד הָיָה, לְלֹא קָרוֹב וְגוֹאֵל, הֻכְנַס לְבֵית חוֹלִים, וַאֲנִי הָיִיתִי מְבַקֵר אֶצְלוֹ יוֹם־יוֹם בְּיָדְעִי שֶׁגִינְגוֹלְד מְחַכֶּה לִי. בְּבוֹאִי לְחַדְרוֹ אֲשֶׁר בְּבֵית־הַחוֹלִים, קִדְמוּנִי עֵינָיו הַמְלֵאוֹת צִפִּיָה, שֶׁנְעוּצוּת בַּדֶלֶת. הָיִיתִי מִשְתַּהֶה אֶצְלוֹ, וְגַם כְּתֹם שְׁעַת־הַבִּקוּר לֹא נִזְדָרַזְתִּי לַעֲזֹב אֶת מְשְׁמַרְתִּי לְיַד מִטָתוֹ, וְרַק קוֹלָה שֶׁל הָאָחוֹת, שֶׁהָיָה גוֹעֵר בִּי, אִלְצַנִי לְהִסְתַּלֵק וּלְהַנִיחַ אֶת יְדִידִי בּוֹדֵד כְּשֶׁהָיָה. הָיִיתִי חוֹזֵר הָבְַּתָה רָצוּץ וְעָיֵף.

גַם בְּאוֹתוֹ יוֹם גוֹרָלִי חָזַרְתִּי מְיֻגָע מִבִּקוּרִי, אַךְ בְּעָבְרִי לְיַד הַחֻרְשָה נֶעֱצַרְתִּי וְהִטֵיתִי אֹזֶן קַשֶׁבֶת, שֶׁכֵּן מֵהַקָצֶה הַמְרֻחָק בָּקַע קוֹל מְשֻׁנֶה, קוֹל מֵאוֹב.

אָמְנָם, בְּתָאֲרִי קֹדֶם־לָכֵן אֶת הַחֻרְשָׁה, סִפַּרְתִּי שֶׁבְּתוֹךְ חֲלָלָהּ עָמְדָה דְמָמָה עֲמֻקָה. כָּךְ הָיָה בִּשְׁנוֹתֶיהָ הָרִאשוֹנוֹת, כְּשֶׁכָּל־כֻּלָה שְׁתִילִים רַכִּים בִּלְבַד. לְיָמִים חָלָה בָּה תְמוּרָה: לֹא עוֹד סְגוּרָה הָיְתָה וּמְסֻגֶרֶת: הִיא נִפְרְצָה אַט־אַט. תְּחִילָה הֶחֱלִידוּ חוּטֵי־הַתַּיִל שֶׁהִקִיפוּהָ. מִקְצָתָם פָּקְעוּ וּבֵין הַכְּלוּנְסָאוֹת נִפְתְחוּ פְּתָחִים כְּפִיוֹת פְּעוּרִים, גַם הַכְּלוֹנְסָאוֹת, שֶׁהִרְקִיבוּ בָּאֲדָמָה, אֵלֶה נִתְעַקְמוּ וְאֵלֶה קָרְסוֹ תַּחְתֵּיהֶם.

אַךְ מַה שֶׁלֹא עָשׂוּ שִׁנֵי הַזְמַן עוֹלְלוּ יְדֵי הַיְלָדִים, וּבְיִחוּד יַלְדֵי הַבַיִת הַגָדוֹל, הַמְשֻׁתָּף, שֶׁהִתְנוֹסֵס מֵעֵבֶר לְמִגְרָש־הַחֲנָיָה. הָיָה זֶה בֵּית מִדוֹת וּבוֹ עֲשָרוֹת דִירוֹת קְטַנוֹת וּבְכָל דִירָה יְלָדִים לָרֹב, קְטַנִים וּגְדוֹלִים־יוֹתֵר — וּבַשָעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם, כְּשֶׁכָּל אָדָם מְנַסֶה לָנוּח קְצָת, לַחֲטֹף תְּנוּמָה קַלָה וּלְהַחֲלִיף כֹּח, הָיוּ הַלָלוּ מִתְגוֹדְדִים סִיעוֹת־סִיעוֹת בּמִגְרַשׁ־הַחֲנָיָה, מַרְעִישִׁים בּקוֹלֵי־קוֹלוֹת — מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים אוֹ בְּכַדוּרֶגֶל. הָיָה הַכַּדוּר נוֹחֵת לֹא־פַּעַם עַל שִׁמְשַׁת מְכוֹנִית חוֹנָה, שֶׁנִתְרַסְקָה בּקוֹל נֶפֶץ מַחֲרִיש־אָזְנַיִם. לַשָוְא גָעֲרְוּ הַשְׁכֵנִים, שֶׁמְנוּחָתָם הֻפְרְעָה, בַּיְלָדִים הַשְׁטוּפִים בְּמִשְׂחָקָם. אָכֵן, עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּם סָפְגוּ הַלָלוּ אֶת הַגְעָרוֹת. שֶׁכֵּן מְתַכְנְנֵי הַשִׁכּוּן דָאֲגוּ לְגִנוֹת־נוֹי וְלִמְקוֹם־חֲנָיָה לִמְכוֹנִיוֹת, אַךְ הִסִיחוּ כָּלִיל אֶת דַעְתָּם כָּלִיל מִמִגְרַשׁ־מִשְׁחָקִים רָאוּי־לִשְׁמוֹ.

עַתָּה שִׁלְמוּ הַמִשְׁתַּכְּנִים וְגַם יַלְדֵיהֶם אֶת מְחִיר הַשְׁגִיאָה הַזֹאת בֵּין שׁנֵי הַמַחֲנוֹת תָּכְפוּ וְהָלְכוּ, עַד — —

עַד שֶׁגָדְלָה הַחֻרשָׁה וַעֲצֵי־הָאֹרֶן שֶׁבָּה פָּרְשׂוּ צַמְרוֹתֵיהֶם לָרוֹם, וְהַלָלוּ נִתְרַחֲבוּ וְנֶאֱחְזוּ זוֹ בָּזוֹ וְיָצְרוּ תַּחְתֵּיהֶן מְשְׁטָח שֶׁכֻּלוֹ צֵל — מֵעֵין סֻכָּה עֲנָקִית, שֶׁהַסְכָךּ שֶׁלָה אֵינוֹ מִתְבַּלֶה לְעוֹלָם וְעוֹמֵד תָּמִיד בְּיַרְקוּתוֹ. הַתַּיִל הַדוֹקְרָנִי הֶחֱלִיד, כָּאָמוּר, וּפָקַע, הַכְּלוּנְסָאוֹת נִרְקְבוּ וְקָרְסוּ — וְאָז בּאוּ הַיְלָדִים וְהִרְחִיבוּ אֶת הַפְּרָצוֹת שֶׁבְּתוֹךּ הַגָדֵר עַד שֶׁהַפָּרוּץ מְרֻבֶּה הָיָה עַל הַקַיָם וְעוֹמֵד.

וּמֵאָז, כְּאִלוּ עַל פּי הֶסְכֵּם לֹא־כָּתוּב, נִקְבַּע כְּלָל גָדוֹל בַּשְׁכוּנָה: הַחֻרְשָׁה שֶׁמֵאָז נִטְעָה קְרוּיָה הָיְתָה בְּפִי כֹּל "הַחֻרְשָׁה שֶׁל גִינְגוֹלְד״, קָמָה וְהָיְתָה לְנַחֻלַת הַיְלָדִים, הֵם שׁאֵרְשׂוּהָ וְאִמְצוּהָ, הֵם שֶׁזָכוּ וְהִגְשִׁימוּ בָּה אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם הַכְּמוּסִים.

יַלְדֵי הַבַּיִת הַגָדוֹל רַבִּים הָיוּ וּלְפִי גִילָם נֶחְלְקוּ לְסִיעוֹת־סִיעוֹת, אַךּ רֹאש לְכָל הַסִיעוֹת, כְּמֶלֶךּ לֹא־מֻכְתָּר שֶׁהַכֹּל מְצַיְתִים לוֹ, הָיָה עֻזִי, נַעַר כְּבֵין שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ הַשׁוֹפַעַת בְּהִירָה מְאֹד, אַפּוֹ שָׂרוּע וְעֵינָיו כְּחֻלוֹת וְיָדָיו תְּקוּעוֹת לָרֹב בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו הַגְדוּשִׁים שֶׁפַע שֶׁל אוֹצָרוֹת. עֻזִי יָתוֹם הָיָה,

אָבִיו אוּרִיאֵל הָיָה אַחַד הַחַיָלִים שֶׁהֻכְרַז עֲלֵיהֶם כְּעַל נֶעֱדָרִים בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָמִים, וְהוּא עֻזִי — הָיָה אָז כְּבֶן שָׁלֹשׁ בִּלְבַָד. אֲחוֹתוֹ אוּרִיאֵלָה נוֹלְדָה חָדְשַׁיִם לְאַחַר הַהוֹדָעָה עַל הֵעָדְרוֹ שֶׁל הָאָב וְנִקְרְאָה עַל שְׁמוֹ. לֹא יִפָּלֵא שֶׁעֻזִי לֹא זָכָר אֶת פְּנֵי־אָבִיו, אַךּ בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, כְּשֶׁאִמוֹ הָיְתָה נוֹשֶׁקֶת בְּמִצְחוֹ לְבִרְכַּת “לַיְלָה טוֹב”,

הָיָה חוֹזֵר וּמַפְצִיר בָּה:

— שְׁבִי, אִמָא.

— לָמָה?

• סַפּרִי לִי עַל אַבָּא.

• וַהֲרֵי כְּבָר סַפַּרְתִּי לְךָ הַכֹּל!

• אֲנִי רוֹצֶה עוֹד!

הָיְתָה רִנָה יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֵה מִטָתוֹ שֶׁל עֻזִי,

יָדָה מַחֲלִיקָה אֶת בְּלוֹרִיתוֹ הַשׁוֹפַעַת וּשְׂפָתֶיהָ מְלַחֲשׁוֹת,

דוֹמֶה כִּמְסַפְּרוֹת לְעַצְמָהּ:

… אוֹתָה שַׁבָּת הֵקִיץ אַבָּא בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם וְאַמָר: “הַיוֹם אָנוּ נוֹסְעִים לַסַחְנֶה!” מִיָד הִתְחַלְתִּי בַּהֲכָנַת צֵידָה לַדֶרֶךְ וּלְאַחַר שָׁעָה קַלָה יָשַבְנוּ בַּמְכוֹנִית, אַבָּא וַאֲנִי וְגַם אַתָּה, עֻזִי. וְכֵיצַד יָשַבְתָּ? וַהֲרֵי הָיִיתָ קְטַנְטַן! אֶלָא שֶׁקָשַרְנוּ אוֹתְךָ בְּמוֹשָב קָלוְעַ שֶׁהֻצְמַד לְדופֶן הַמוֹשָב הָאֲחוֹרִי. אַבָּא אָחַז בַּהֶגֶה וְשָׁר תּוֹךְ כּדֵי נְהִיגָה, וְאַתָּה, עֻזִי…

רִנָה הַפְסִיקָה אֶת סִפּוּרָה, עֵנֶיהָ, שֶׁנִתְלַחְלְחוּ בִּדְמָעוֹת, הִבִּיטָה בּבְנָה שֶׁנִרְדַם וְחִיוּךְ עַל פָּנָיו.

עֻזִי, כָּאָמוּר, רֹאש וְרִאשוֹן הָיָה בַעֲדַת הַיְלָדִים, אַךְ לֹא חָסְרוּ לוֹ נוֹשְׂאֵי־כֵּלִים נֶאֱמָנִים, שֶׁאַף הֵם נֶהֱנוּ מִסַמְכוּת מְסֻיֶמֶת. הָיוּ שָׁם אִיתָמָר הָרָזֶה, שֶׁבַּעַל־קוֹמָה הָיָה, וְלוֹ זוּג־הָאוֹפַנַיִם הַיָחִיד בַּשְׁכוּנָה, צְבִיקָה הַסְפּוֹרְטַאי בַּעַל הַשְׁרִירִים; אֶפְרָת הַשְׁמַנְמֹנֶת-הַשְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁרֹאשָׁה מְתֻלְתָּל כְּרֹאשׁוֹ שֶׁל כּוּשִׁי, וּמִיכַל הַתְּמִירָה, שֶׁשְׂעֲרוֹת־הַזָהָב שֶׁלָה אֲסוּפוֹת לָהּ בִּשְׁתֵּי צַצוֹת מִצִדֵי רֹאשָׁה. וַעֲדַיִן לֹא מָנִינוּ אֶת כּלָם.

הִנֵה כּי כֵן הַחֻרְשָׁה שֶׁל גִינְגוֹלְד הָיְתָה לִרְשוּת הָרַבִּים. הַיְלָדִים הֲפָכוּהָ לְקִנְיָנָם. אֵלֶה בָּנוּ שָׁם, בֵּין הָאֳרָנִים, שׁוֹבָךְ נָאֶה וּבוֹ יוֹנִים לְבָנוֹת הַמִתְעוֹפְפוֹת מֵעַל לַגַגֹת הָאֲדֻמִים, הַמְשֻׁפָּעִים, שֶׁל הַשְׁכוּנָה אוֹ עוֹמְדוֹת תַּחְתֵּיהֶן בְּפִתְחֵי הַשוֹבָךְ וּמְגַרְגְרוֹת לעַצְמָן מִין גִרְגוּר עָמוּם, מִתְמַשֵׁךְ. אֵלֶה הֵקִימוּ לָהֶם סְפִינָה, שֶׁאֶחָד מַעֲצֵי הַחֻרְשָׁה שִׁמֵשׁ לָהּ כְּתֹרֶן וּבְרֹאשוֹ הִתְקִינוּ תָּא קָטָן, שֶׁלְתוֹכוֹ הָיוּ מְטַפְּסִים וְתָרִים אֲחֳרֵי הָאֹפֶק. אֵלֶה בָּנוּ טִיל בַּעַל שְׁלֹשָׁה שְׁלַבִּים, שֶׁמְיֹעָד לְטִיסָה לַיָרֵחַ. וְאֵלֶה הִתְקִינוּ לְיַד קִיר בֵּיתוֹ שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד מְלוּנָה לַכֶּלֶב "עַז״ שֶׁמְצָאוּהוּ בַּשְׁכוּנָה תּוֹעֶה לְלֹא־בְּעָלִים — וְהוֹרֵיהֶם לֹא הִסְכִּימוּ לְהַכְנִיסוֹ לְבֵיתָם. מֶאָז אִמְצוְ לָהֶם הַיְלָדִים אֶת הַחֻרְשָׁה, הִיא רָחֲשָׁה חַיִים וְקוֹלוֹתֶיהָ הָיוּ מֻכָּרִים לִי.

הַקוֹל שֶׁהִגִיעַ אוֹתוֹ עֶרֶב לְאָזְנַי לֹא הָיָה מֻכָּר לִי. נֶעֱצַרְתִּי וְהִטֵיתִי אֹזֶן. הָיְתָה זוֹ סָפֵק אֲנָחָה, סָפֵק גְנִיחָה.מִיָד סַרְתִּי מֵהַשְׁבִיל וְשָׂמְתִּי פְּעָמַי לְתוֹךְ הַחֻרְשָׁה.

בַּמִזְרָח הִגִיעָה הַחֻרְשָׁה עַד בֵּיתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד. מִמַעֲרָב גָבְלָה בְּמִגְרָשׁ־הַחֲנָיָה לִמְכוֹנִיוֹת. מִדָרוֹם נִתְמַשְׁכָה לְאֹרֶךְ מִדְרֶכֶת הַסִמְטָה, וּמִצָפוֹן סָגַר עָלֶיהַ בַּיִת שֶׁצוּרָתוֹ מְשֻנָה:

מִין מְשֻׁשֶׁה עָטוּר מִסָבִיב מִרְפֶּסֶת. הָיָה זֶה בֵּית־סֵפֶר לִילָדִים חֵרְשִׁים־אִלְמִים. מִצֶלַע הַבַּיִת הזדקר לְתוֹךְ הַחֻרְשָׁה גַגוֹן־פַּח. בַּיָמִים שֶׁבָּנוּ אֶת הַבַּיִת שִׁמֵשׁ הַגַגוֹן מַחֲסֶה לְשַׂקֵי־הַמֶלֶט שֶׁנֶעֱרְמוּ בַּמָקוֹם.

מִשֶׁנִסְתַּיְמָה הַבְּנִיָה, נִשְׁכַּח הַגַגוֹן מִלֵב וְכָךְ הוּא נִשְׁאַר — מִתְגַבֵּהַּ כִּסְכָכָה מֵעַל לַחֻרְשָׁה וּמֵצֵל עַל פִּסָת־קַרְקַע שֶׁלָהּ, הַמְכֻסֶה מְחָטִים שֶׁנָפְלוּ “מֵעֲצֵי־הָאֹרֶן”.

מִשֶׁנִכְנַסְתִּי לִתְחוּם הַחֻרְשָׁה, אֲפָפוּנִי נִיחוֹחַ הַשָׂרָף וְעַלְוַת־הָאֳרָנִים. זָקַפְתִּי אֶת אָזְנַי. עַד־מְהֵרָה נִתְבָּרֵר לִי, שֶׁהַקוֹל הַמְשֻׁנֶה בּוֹקֵעַ מִן הַסְכָכָה שֶׁבִּגְבוּלָה הַצְפוֹנִי. קָרַבְתִּי אֶל הַגַגוֹן. כֵּיוָן שֶׁהֶחְשִיךְ בֵּינָתַיִם, נִטַשְׁטְשׁוּ צוּרוֹת הַגְזָעִים, אַךְ בְּתוֹךְ הַדִמְדוּמִים הִבְחִינוּ עֵינַי בְּבֵירוּר — —

לֹא הֶאֻמַנְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי. עַל הַקַרְקַע רָבוּץ הָיָה חֲמוֹר! הִכַּרְתִּיו עַל־פִּי אָזְנָיו הָאֲרֻכּוֹת, הַחֲמוֹרִיוֹת, שֶׁדוֹמֶה שֶׁהִצְבִּיעוּ אֶל הַשָׁמַיִם הַמְכֻכָּבִים שֶמֵעַל לְרֹאשִׁי.

אָכֵן, הוּא שֶׁהִזְעִיקַנִי לִסְבַךְ הַחֻרְשָׁה. הוּא שֶׁהִשְׁמִיעַ מִגְרוֹנוֹ קוֹלוֹת מְשֻׁנִים, מְחַרְחֲרִים, קוֹלוֹת גְנִיחָה וַאֲנָחָה.

נִרְכַּנְתִּי מֵעָלָיו. יָדִי, שֶׁהוּשְׁטָה לְפָנִים, מִשְׁשָׁה בַּחֲשֵׁכָה וְהִבְחִינָה בָּאַפְסָר הַקָשוּר לְצַוָארוֹ. אָחַזְתִּי בָּאַפְסָר וְקָרָאתִי קְרִיאַת־עִדוּד:

— קוּם!

— אַךְ הַחֲמוֹר לֹא זָע. רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁקוֹל גְנִיחוֹתָיו גָבַר וְהָלַךְ. מִיָד רַצְתִּי אֶל בֵּיתִי, נָטַלְתִּי אֶת פָּנַס־הַכִּיס וְחָזַרְתִּי לַחֻרְשָׁה. הִדְלַקְתִּי אֶת הַפָּנָס וּלְאוֹרוֹ בָּחַנְתִּי יַפֶה אֶת הַחֲמוֹר.

אָפֹר הָיָה וְאָזְנָיו לְבָנוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, כִּמְקֻשָׁטוֹת בּתַחֲרָה לְבָנָה. בְּבִטְנוֹ, הַמֻפְנֵית אֵלַי, פָּעוּר הָיָה פֶּצַע גָדוֹל, זָב־דָם. הוּא רָבַץ עַל הַקַרְקַע בְּפִשׁוּט רַגְלַיִם וְאַחַת מֵרַגְלָיו מְעֻקֶמֶת הָיְתָה וּנְפוּחָה. נִכַּר בָּהּ שֶׁהִיא שׁבוּרָה. נִסִיתִי לִנְגֹעַ בָּהּ בַּעֲדִינוּת וּלְיַשְׁרָהּ, אַךְ הַחֲמוֹר פָּרַץ בִּגְנִיחוֹת שׁוֹבְרוֹת־לֵב. שְׂפָתָיו הַמֻפְשָׁלוֹת גִלוּ אֶת שִׁנָיו הַלְבָנוֹת וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁהוּא בּוֹכֶה בְּכִי אֵין־אוֹנִים.

מֹחִי עָבַד בְּקַדַחְתָּנוּת “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! — חָשַׁבְתִּי — כֵּיצַד הִגִיעַ הֵנָה הַחֲמוֹר? כְּלוּם בָּרַח מֵאַחַד הַמְשָׁקִים בַּשָׁרוֹן? אוֹ מִכְּפַר עַרְבִי? וְהֵיכָן נִפְצַע? הֲנִדְרַס בַּחֲצוֹתוֹ כְּבִישׁ? וְכֵיצַד גָרַר עַצְמוֹ הֵנָה בְּרַגְלוֹ הַשְׁבוּרָה, בְּחַפְּשׂוֹ מִקְלָט לְעַצְמוֹ? לֹא, אָסוּר לִי לְהַפְקִירוֹ לְיִסוּרָיו. עָלַי לְהַזְעִיק אֵלָיו וֶטֶרִינַר, כְּלוֹמַר רוֹפֵא־חַיוֹת. אַךְ הֵיכָן אַשִׁיג עַתָּה, בָּעֶרֶב רוֹפֵא כָּזֶה?”

וְאָז פִּלְחָה אֶת מֹחִי הַמַחֲשָבָה: עֶדְנָה!

אָכֵן, עֶדְנָה יְדִידָתִי אוֹהֶבֶת בַּעֲלֵי־חַיִים וְשֶׁתָמִיד מָצוּי בְּבֵיתָהּ כֶּלֶב אוֹ חָתוּל אוֹ אוֹגֵר אוֹ יוֹנִים. אֵין סָפֵק שֶׁיֵשׁ בְּיָדָה כְּתֹבֶת שֶׁל רוֹפֵא־חַיֹת. עֶדְנָה הִיא מִפְלָטִי הַיָחִיד. מִמֶנָה אֶוָשַׁע.הֶחֱלַקְתִּי בְּרֹךְ עַל עוֹרוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר הַפָּצוּעַ וְלָחַשְׁתִּי לוֹ: “לֹא אֶטֹשׁ אוֹתְךָ בַּצָרָה!” וְאָז קַמְתִּי מִכְּרִיעָתִי וְאַצְתִּי אֶל בֵּיתִי, אֶל הַטֱלֶפוֹן.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי עַל וֶטֶרִינָר וְעַל חֶבְרַת צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִים    🔗

=======================

הָאֶמֶת הִיא שֶׁלֹא נוֹחַ הָיָה לִי לִפְנוֹת אֶל עֶדְנָה. חַשְׁתִּי עַצְמִי אָשֵׁם בְּמִקְצָת כְּלַפֶּיהָ. אָמְנָם, עֶדְנָה הָיְתָה יְדִידָתִי הַטוֹבָה, אַךְ גַם בֵּין יְדִידִים יֵשׁ שֶׁעוֹבֵר צֵל שָׁחוֹר.

בְּבִקוּרִי אֵצֶל עֶדְנָה נֶהֱנֵתִי מִבַּעֲלֵי־הַחַיִים שֶׁבְּבֵיתָהּ. הָיִיתִי מְשַׂחֵק בָּאוֹגֵר הַקָטָן בִּכְלוּבוֹ, מְלַטֵף אֶת אַיָה, כַּלְבַּת־שְׁנַאוּצֶר אוֹ מַנִיחַ לָהּ, לַחֲתוּלָה הַסִיַאמִית הַמְפֻנֶקֶת שֶׁשְׁמָה הָיָה “פּוּמָה”, לְטַפֵּס עָלַי וּלְהִתְחַכֵּךְ בִּי. מִשֶׁהִמְלִיטָה פּוּמָה שְׁלֹשָׁה גוּרִים נֶחְמָדִים, נִתְפַּתֵּיתִי. כְּשֶׁגָדְלוּ מְעַט, בִּקַשְׁתִּי מֵעֶדְנָה שֶׁתִּתֵּן לִי גוּר. אָמְנָם, שָׂרָה אִשְׁתִּי הִתְרְתָה בִּי: “אֵין אָנוּ רְגִילִים לְגַדֵל בַּעֲלֵי־חַיִים בְּבֵיתֵנוּ. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתִּהְיֶינָה לָנוּ צָרוֹת צְרוֹרוֹת וְסוֹפְךָ שֶׁתִּתְחָרֵט!” אַךְ אֲנִי לֹאה עָצַרְתִּי כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפִּתוּי וְכָךְ, יוֹם אֶחָד, חָזַרְתִי מִבֵּיתָה שֶׁל עֶדְנָה וְהַגוּר אָרוּז הָיָה בַּסַל אֲשֶׁר בְּיָדִי.

דוֹמֶה הָיָה לְהַפְלִיא לְאִמוֹ וְעֵינָיו הַכְּחֻלוֹת מְשַׁגְעוֹת מַמָש בְּיָפְיָן. לְאַחַר הִתְיָעֲצוּת הֶחְלַטְנוּ לִקְרֹא לוֹ “תּוּלִי” שֶׁהוּא קִצוּר שֶׁל “חֲתוּלִי”. תְּחִלָה הִתְנַהֵל הַכֹּל כַּשׁוּרָה. תּוּלִי הַתְאַקְלֵם יָפֶה בּבֵיתֵינוּ. אֶת צְרָכָיו עָשָׂה בְּמַגָשׁ שֶׁל עֵץ הַמְרֻפָּד בְּחוֹל, שֶׁשָקַדְתִּי לְהַחְלִיפוֹ כָּל יוֹם, וְכֵיוָן שֶׁבְּעָיָה זוֹ — בְּעָיַת הַנִקָיוֹן — הִיא שׁהִטְרִידָה בְּיוֹתֵר אֶת שָׂרָה, נָחָה דַעְתָּהּ וְתוּלִי נִתְקַבֵּל אֶצְלֵנוּ כְּבֶן־מִשְׁפָּחָה.

אֶלָא שֶׁלֹא עָבְרוּ יָמִים וְהַצָרוֹת הִֵחֵלוּ. תּוּלִי אָהַב לְטַפֵּס, לְהַשְׁחִיז דֶרֶךְ־מִשׂחָק אֶת צִפָּרְנָיו, לְהִתָּלוֹת בְּכָל חוּט שֶׁנִקְרָה בְּדַרְכּוֹ. בְּטַפְּסוֹ עַל הַוִילוֹנוֹת, הָיָה פּוֹרֵם אֶת חוּטֵיהֶם, בְּהַשְׁחִיזוֹ צִפָּרְנָיו בַּשָׁטִיחַ, הוֹתִיר בּוֹ כַּמָה קָרָחוֹת מְכֹעָרוֹת. חִבָּתוֹ הַיְתֵרָה לְחוּטִים הִיא שֶׁהִכְרִיעָה אֶת הַכַּף לְחוֹבָתוֹ. וְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ כָּךְ הָיָה.

סָלַחְנוּ לוֹ, לְתוּלִי, עַד הַוִילוֹנוֹת הַפְּרוּמִים, עַל הַשָׁטִיחַ הַמְמֹרָט — שֶׁכֵּן קָשֶׁה הָיָה לַעֲמֹד בבִּפְנֵי קִסְמוֹ: הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל בִּרְכֵּינוּ, מִצְטַנֵף בְּחֵיקֵנוּ, מִתְרַפֵּק וּמְקַשֵׁת גַבּוֹ וּמַפְקִיר רֹאשׁוֹ לְלְטִיפוֹתֵינוּ, עוֹצֵם בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה, מֵחֲמַת־הַתַּעֲנוּג, אֶת עֵינָיו הַכְּחֻלוֹת. אוּלָם עֶרֶב אֶחָד הָפַךְ תּוּלִי בַּקְבּוּק שֶׁמֶן. שָׂרָה שִׁלְחָה בִּי מַבָּט מוֹכִיחַ וַאֲנִי הִזְדָרַזְתִּי לְנַקוֹת אֶת שְׁלוּלִית הַשֶׁמֶן שֶׁנִקְוְתָה עַל הָרִצְפָּה. לֹא הִסְפַּקְתִּי לְסַיֵם אֶת מְלַאכְתִּי, וְתוּלִי טִפֵּס עַל הַשַׁיִשׁ שֶׁלְיַד כִּיוֹר הַמִטְבָּח וְהִפִּיל בַּקְבּוּק־סוֹדָה גָדוֹל, שֶׁנָפַל אַרְצָה וְהִתְנַפֵּץ מַמָשׁ לְיַד רֹאשִׁי, עַד שֶׁחַשְׁתִּי בְּפָנַי בִּמְכִתּוֹת הַזְכוּכִית הַמִתְעוֹפְפוֹת. עַתָּה הָיָה עָלַי לְנָקוֹת גַם אֶת מֵי־הַסוֹדָה שֶׁנִשְׁפְּכוּ וְגַם לְשְׁקֹד וְלֶאֱסֹף אֶת שִׁבְרֵי־הַזְכוּכִית.

כְּשֶׁסִיַמְתִּי הַכֹּל בְּכִי־טוֹב, נִשְׁמַע מִן הַסָלוֹן קוֹל־נֶפֶץ.

לִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי, יָדַעְתִּי שֶׁהַפַּעַם הַנֵזֶק אֵינוֹ שֶׁל בַּקְבוּק־שֶׁמֶן וְסוֹדָה. וְאָכֵן, הָיָה זֶה כַּד נֶהְדָר עָשׂוּי קֶרָמִיקָה, מַעֲשֶׁה יָדֶיהַ וְגַאֲוָתָה שֶׁל שָׁרָה. הוּא, הַכַּד, עָמַד וּבְּפִנַת הַסָלוֹן עַל הָרִצְפָּה וּבְפִיו תָּקוּעַ הָיָה צְרוֹר שִׁבֳּלִים לְנוֹי. תּוּלִי שִׂחֵק בַּשִׁבָּלִים, מָרַט וּמָשַךְ אוֹתָן— וְכָךְ הִפִּיל אֶת הַכַּד שֶׁהוּטַח בָּרִצְפָּה וְאָזְנָיו נִשְׁבְּרוּ.

אַצְתִּי לַסָלוֹן וְעֵינַי נִתְקְלוּ בְּפָנֶיהָ שֶׁל שָׂרָה.

אֵין דָבָר — גִמְגַמְתִּי — נוּכַל לְהַדְבִּיק אֶת הָאָזְנַיִם הַשְׁבוּרוֹת בְּדֶבֶק־מַגָע…

שָׂרָה הִבִּיטָה בִּי וּמַבַּע עֵינֶיהַ בִּשֵׂר רָעוֹת. וּבְכָל זֹאת לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה וְלֹא הֵטִיחָה דְבָרִים נֶגֶד תּוּלִי וְתַעֲלוּלָיו. אַךְ תּוּלִי עָתִיד הָיָה לִגְדֹשׁ אֶת הַסְאָה.

אוֹתוֹ עֶרֶב יָצָאנוּ לְבִקוּר אֵצֶל יְדִידִים.

כְּשֶׁחָזַרְנוּ סָמוּךְ לַחֲצוֹת־הַלָיְלָה, נִכְַנַסְנוּ לַמִטְבָּח וְעֵינֵינוּ חָשְׁכוּ: מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן מֻנָח הָיָה הָרַדְיוֹ שֶׁלָנוּ, כְּלוֹמַר — מַה שֶׁמְכֻנֶה הָיָה “רַדְיוֹ” לִפְנֵי צֵאתֵנוּ לַבִּקוּר. עַתָּה רָאִינוּ קֻפְסַת־עֵץ שְׁבוּרָה, שֶׁמִמֶנָה מִשְׁתַּלְשְׁלִים צִבּוּרֵי חוּטִים וּבְרָגִים, וּסְבִיבָה מִתְגַלְגְלוֹת נוּרוֹת מְנֻפָּצוֹת. אֵין זֹאת כּי בְּהֵעָדְרֵנוּ נִתְלָה תּוּלִי בְּחוּט-הַחַשְׁמַל שֶׁחִבֵּר אֶת הָרַדְיוֹ לַתֶּקַע, מָשַׁךּ וּמָשַׁךְ — עַד שֶׁהִפִּילוֹ אַרְצָה.

גְזַר־דִינוֹ שֶׁל תּוּלִי נֶחֱרַץ. לְמָחֳרַת הַיוֹם אֲרַזְתִּיו יַפֶה בְּקֻפְסָה שֶׁל קַרְטוֹן, שֶׁקֹדֶם־לָכֵן פָּתַחְתִּי בָּה חוֹרִים לַאֲוִיר — וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל בֵּיתָהּ שֶׁל עֶדְנָה.

הֶחֱזַרְתִּי אֶת תּוּלִי לְאַחַר שֶׁסִפַּרְתִּי עַל תַּעֲלוּלָיו. עֶדְנָה הִקְשִׁיבָה לְסִפּוּרִי וּפָנֶיהָ אֲטוּמוֹת, אַךְ אֲנִי הִבְחַנְתִּי שֶׁהַחֲזָרַת הַגוּר פָּגְעָה בָּה. כֵּיוָן שֶׁעֲדִינַת־נֶפֶשׁ הִיא עֶדְנָה לֹא הוֹצִיאָה הֶגֶה מִפִּיהָ. רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁשָׁלְפָה אֶת תּוּלִי מִקֻפְסַת־הַקַרְטוֹן, חִבְּקָה אוֹתוֹ וְלָחֲשָׁה לוֹ בְּרֹךְ:

— אֵין דָבָר, חֲמוּדִי. אֶצְלִי תָּמִיד יִמָצֵא לְךָ בַּיִת.

וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ נָבוֹךְ וּמְבֻיָשׁ, וּפָנַי מַסְמִיקוֹת.

עַתָה תָּבִינוּ, שֶׁבְּעָזְבִי אֶת הַחֲמוֹר הַפָּצוּעַ בַּחֻרְשָׁה וַאֲנִי אָץ־רָץ לְבֵיתִי אֶל הַטֶלֶפוֹן, לֹא נוֹחַ הָיָה לִי לִפְנוֹת לְעֶדְנָה. אַךְ נִסְעָר הָיִיתִי מְאֹד וּלְפִיכָך מָצָאתִי בִּי אֶת הַכֹּחַ לְהִתְגַבֵּר עַל מְבוּכָתִי.

עֶקֶב טוֹב, עֶדְנָה — פָּתַחְתִּי וּמִיָד נִגַשְׁתִּי לָעִנְיָן: — אֲנִי זָקוּק לְוֶטֶרִינַר. הֲיֵשׁ לָךְ כּתֹבֶת? מִסְפַּר טֶלֶפוֹן?

רֶגַע אָרֹךְ כְּנֶצַח הָיְתָה דוּמִיָה מֵהַצַד הַשֵׁנִי שֶׁל הַקַו. וְאָז שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָה שֶׁל עֶדְנָה:

• מַה קָרָה, בֶּנִי? לְקַחְתֶּם הַבַּיְתָה אֶת הַפִּיל מִגַן־הַחַיוֹת?

חַשְׁתִּי שֶׁעֶדְנָה מְלַגְלֶגֶת עָלַי, אַךְ הִבְלַגְתִּי עַל עֶלְבּוֹנִי.

עֶדְנָה — אָמַרְתִּי — הָעִנְיָן בֶּאֱמֶת דָחוּף בְּיוֹתֵר. הֲחֲמוֹר יָמוּת עוֹד הַלַיְלָה, אִם לֹא אֲנַסֶה לְהַצִילוֹ.

• חֲמוֹר? — קָרְאָה עֶדְנָה — הֲיָצָאתָ מִדַעְתְּךָ? אֵיזֶה חֲמוֹר?

עֶדְנָה, בְּבוֹא הַשָׁעָה אֲסַפֵּר לָךְ הַכֹּל. עַתָּה אֲנִי מְמַהֵר. אָנָא, מִסְרִי לִי אֶת שְׁמוֹ וְאֶת מִסְפַּר הַטֶלֶפוֹן שֶׁל הַוֶטֶרִינַר שֶׁלָךְ. עֶדְנָה הִבְחִינָה בְּקוֹלִי הַנִרְגָשׁ וְלֹא הוֹסִיפָה לְהִתְלוֹצֵץ. לְאַחַר רֶגַע חִיַגְתִּי אֶת הַמִסְפָּר שֶׁקִבַּלְתִּי מִמֶנָה.

— הַלְלוֹ — הִגִיעַנִי קוֹל צָלוּל וְרַךְ שֶׁל יֶלֶד.

— דוֹקְטוֹר קַלַבּוּשׁ בַּבַּיִת? — שָׁאַלְתִּי.

אַבָּא? כֵּן. הוּא עָסוּק עַכְשָו. עוֹשֶׂה חֹקֶן לְפּוּדֶל. אַךְ מִיָד יוּכַל לָגֶשֶׁת. אֲבַקֵשׁ לְהַמְתִּין.

הִמְתַּנְתִּי וְכֻלִי חֹסֶר־סַבְלָנוּת, פְּקַעַת־עֲצַבִּים מַמָשׁ. מַדוּעַ מַצְרִיךְ הַחֹקֶן לְפּוּדֶל זְמַן רַב כָּל־כָּךְ? סוֹף־סוֹף הִגִיעַנִי קוֹלוֹ שֶׁל דוֹקְטוֹר קַלַבּוּשׁ: — כֵּן?

דוֹקְטוֹר— דִבַּרְתִּי בְּשֶׁטֶף וּבְרִגוּשׁ — אֲנִי זָקוּק לְךָ. הַמִקְרֶה דָחוּף בְּיוֹתֵר. סַכָּנַת־נְפָשׁוֹת. פֶּצַע בַּבֶּטֶן, שֶׁבֶר בָּרֶגֶל, דָם רַב, הוּא יָמוּת!

• רֶגַע, מִי מְדַבֵּר?

• יָדִיד שֶׁל עֶדְנָה הַפַּסֶלֶת.

דוֹקְטוֹר קַלַבּוּשׁ רָגִיל הָיָה כַּנִרְאֶה לְהִתְפַּרְצֻיוֹת נִרְגָשוֹת כָּאֵלֶה. הֵן לֹא עָשׂוּ עָלָיו כָּל רֹשֶׁם.

• אֲדוֹנִי —אָמַר — מִי זָקוּק לְעֶזְרָה? פּוּדֶל, בּוֹקְסֶר, בּוּלְדוֹג?

• לֹא, דוֹקְטוֹר — נִסִיתִי לְהַפְסִיקוֹ. אַךְ דוֹקְטוֹר קַלַבּוּשׁ הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁטֶף:

• פִּינְצֶ’ר, טֶרְיֶר, שַׁפְלָן?

• לֹא, דוֹקְטוֹר…

• אַה, אֲנִי מֵבִין. לֹא כֶּלֶב כּי אִם חָתוּל. אַנְגוֹרָה אוֹ סִיַאמִי?

• דוֹקְטוֹר — הִצְלַחְתִּי סֹף־סוֹף לְהַגִיעַ לִידֵי דִבּוּר — לֹא כֶּלֶב וְלֹא חָתוּל. חֲמוֹר.

מָה? — קָרָא דוֹקְטוֹר קַלַבּוּשׁ וּבְקוֹלוֹ נִכֶּרֶת הָיְתָה הַפְּלִיאָה — חֲמוֹר? הֵיכָן לָקַחְתָּ חֲמוֹר, אֲדוֹנִי? אַתָּה עוֹבֵד בּגַן־הַחַיוֹת? לֹא, דוֹקְטוֹר. זֶהוּ חֲמוֹר לְלֹא בְּעָלִים. הוּא פָּצוּעַ וְרוֹבֵץ לְיַד בֵּיתִי. רֶגַע שָׁתַק דוֹקְטוֹר קַלַבּוּשׁ וּמִשְׁנֵהוּ אָמַר:

• אִלוּ הֵבֵאתָ אוֹתוֹ הֵנָה, אֲדוֹנִי, יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לְהַגִישׁ לוֹ עֶזְרָה, אַךְ אֵינִי נוֹהֵג לָצֵאת מִבֵּיתִי. אֲנִי מְרַפֵּא חֲתוּלִים וּכְלָבִים, תֻּכִּיִים, צִפָּרִים כַּנָרִיוֹת, אוֹגְרִים וַאֲפִילוּ עַכְבָּרִים לְבָנִים, אַךְ מֵעוֹלָם לֹא טִפַּלְתִּי בַּחֲמוֹר.

— אָז מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת, דוֹקְטוֹר? הִתְחַנַנְתִּי אוֹבֵד־עֵצוֹת — הוּא יָמוּת, הַחֲמוֹר.

אֲנִי מַצִיעַ לְךָ, אֲדוֹנִי, לִפְנוֹת לְחֶבְרַת צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִים. הִנֵה מִסְפַּר הַטֶלֶפוֹן שֶׁלָהֶם. שָׁלוֹם! וְטָרַק אֶת הַשְׁפוֹפֶרֶת.

וְשוּב חִיַגְתִּי. הַפַּעַם לְחֶבְרַת צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִים. בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה חָשַבְתִּי בְּלִבִּי: “כָּל זֶה לַשָׁוְא. יֵשׁ לְשַׁעֵר שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָנוּת־לַיְלָה” אַךְ לְהַפְתָּעָתִּי נַעֲנֵיתִי דַוְקָא.

— עֶרֶב טוֹב. כָּאן צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִים. תּוֹרָנוּת־לַיְלָה.

וְשׁוּב חִנַנְתִּי קוֹלִי וְסִפַּרְתִּי מִתְּחִלָתוֹ וְעַד סוֹפוֹ אֶת מַעֲשֶׂה הַחֲמוֹר הַפָּצוּעַ. הָאִישׁ מֵעֵבֶר לַקַו הִקְשִׁיב עַד שֶׁסִיַמְתּי וְאָז אָמַר.

— הָתוּכַל לַהֲבִיאוֹ הֵנָה?

— לֹא.

— צַר לִי. בְּתוֹרָנוּת־לַיְלָה עוֹמֵד לִרְשוּת עוֹבְדֵי־הַתַּחֲנָה רַק אוֹפַנוֹעַ עִם סִירָה.

לְמִקְרֶה שֶׁל כֶּלֶב וְחָתוּל שֶׁנִדְרַס אַךְ כֵּיצַד נַעֲמִיס עָלָיו חֲמוֹר? אֲנִי מַצִיעַ לְךָ, אֲדוֹנִי, לְחַכּוֹת עַד מָחָר. בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר עוֹבֵד בְּשֵׁרוּת הַתַּחֲנָה נֶהָג וְלוֹ מַשָׂאִית גְדוֹלֳה, מְסֹרֶגֶת. נוּכַל לִשְׁלֹחַ אוֹתָה אֵלֶיךָ.

— אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָחָר יִהְיֶה מְאֻחָר מִדַי — אָמַרְתִּי.

— צַר לִי, אֲדֹנִי. שָׁלוֹם.

וְשׁוּב נוֹתַרְתִּי עִם עַצְמִי. הַוֶטָרִינַר הִכְזִיב. תִּקְוָתִי לְגַבֵּי חֶבְרַת־צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִים נִתְבַּדְתָה. מַה נוֹתַר לִי לַעֲשוֹת? וְאָז — כְּהֶרֶף־עַיִן — כְּדַרְכִּי בִּשְׁעַת סַכָּנָה אוֹ בְּרֶגַע הַמַצְרִיךְ כֹּחוֹת־נֶפֶשׁ, חַשְׁתִּי שֶׁעָלַי לִפְעֹל מִיָד. אָסוּר לִי לְהִתְמַהְמֵהַּ, וּלְבַזְבֵּז אַפִילוּ רֶגַע אֶחָד. נָטַלְתִּי בּתֵבַת הָעֶזְרָה הָרִאשוֹנָה שֶׁלִי בַּקְבּוּק מֵי־חַמְצָן, שְׁתֵּי צְלוֹחִיוֹת אִיכְטִיוֹל שֶׁשׂרְדוּ מִיָמִים רְחוֹקִים שֶׁבָּהֶם מִפוּרוּנְקוּלִים, חֲבִילַת־צֶמֶר־גֶפֶן, מַטְליוֹת לְבָנוֹת, תַּחְבּוֹשׁוֹת, אִסְפְּלָנִיוֹת, וְאָז סַרְתִּי לַמִרְפֶּסֶת וּמִתּוֹךְ תְּרִיס־הָעֵץ הַמְקֻלְקָל, שֶׁמֻטָל הָיָה בַּפִּנָה, חָלַצְתִּי שְׁנֵי שְׁלָבִּים — לוּחִיוֹת־עֵץ קָשׁוֹת וּמוּצָקוֹת. נוֹסָף לְכָךְ הִצְטַיַדְתִּי בִּפְקַעַת הַחֲבָלִים שֶׁבַּמַחְסָן שֶׁלִי וְכֵן בְּזוּג מִסַפָּרַיִם וְיָצָאתִי בְּרִיצָה אֶל הַחֻרְשָׁה. שׁוּב שָׁלַח פְָנַס־הַכִּיס שֶׁלִי אֲלֻמַת־אֹר אֶל מִתַּחַת לַסְכָכָה. הַחֲמוֹר רָבַץ בִּמְקוֹמוֹ, בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁעֲזַבְתִּיו. כָּרַעְתִּי ליָדוֹ, עָרַכְתִּי עַל הָאָרֶץ אֶת כָּל אֲשֶׁר נָטַלְתִּי בְּבֵיתִי וְנִגַשְׁתִּי לַמְלָאכָה. רֵאשִית־כֹּל שָׁטַפְתִּי יַפֶה אֶת הַפֶּצַע שֶׁבּבִטְנוֹ בְּצֶמֶר־גֶפֶן שֶׁטְבַלְתִּיו בְּמֵי־חַמְצָן. לְאַחַר־מִכֵּן מָרַחְתִּי אֶת הָאִיכְטִיוֹל שֶׁבִּרְשׁוּתִי עַל הַפֶּצַע, כִּסִיתִיו בְּמַטְלִית לְבָנָה וְהִדַקְתִּיהָ בְּאִסְפְּלָנִית. הַחֲמוֹר רָבַץ תַּחְתָּיו לְלֹא נִיעַ. דוֹמֶה שֶׁעָצַר אֶת נְשִׁימָתוֹ, שֶׁכּן קוֹל גְנִיחותָיו פָּסַק.

עַתָּה חִכְּתָה לִי הַמְשִׂימָה הַקָשָׁה בְּיוֹתֵר. לִטַפְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ וְדִבַּרְתִּי אֵלָיו:

— אָנָא, עֲזֹר לִי. אַך תַּפְרִיעַ. הַכְּאֵב יֶאֱרַךְ רַק רֶגַע אֶחָד. זֶה לְטוֹבָתְךָ.

וְעִם שֶׁאֲנִי מְלַטֵף אֶת רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵץ אוֹתוֹ אֶל חָזִי, נִרְכַּנְתִּי מֵעָלָיו, אָחַזְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי אֶת רַגְלוֹ הַנְפוּחָה, הַמְעֻקֶמֶת, וְאַט־אַט יִשַׁרְתִּיהָ, מְמַשֵׁשׁ אֶת הָעוֹר וְחָשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתַי אֶת קְצוֹת הָעֶצֶם הַשְׁבוּרָה, מִשְׁתַּדֵל לְקָרְבָם זֶה אֶל זֶה.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּלַט הַחֲמוֹר מִין חִרְחוּר אָיֹם, זַעֲקַת־כְּאֵב שֶׁהִרְעִידָה אֶת לִבִּי, גַם יָדַי רָעֲדוּ מְאֹד, אַךְ הֵם לֹא הִרְפּוּ מֵרַגְלוֹ. שַׂמְתִּי מִשְׁנֵי עֲבָרֶיהָ אֶת לוּחִיוֹת הַתְּרִיס שֶׁהֵבֵאתִי עִמִי וְאָז הִתְחַלְתִּי לִכְרֹךְ מִסָבִיב אֶת הַחֶבֶל, כָּרוֹךְ וְהַדֵק, כָּרוֹךְ וְיַשֵׁר כְּכֹל הָאֶפְשָׁר אֶת הָרֶגֶל וְאֶת הַתּוֹמְכוֹת, שֶׁשִׁמְשוּ כְּסַד.

תַּמָה מְלַאכְתִּי. רַק עַתָּה נֶאֱנַחְתִּי אַנְחַת־רְוָחָה. גַם הַחֲמוֹר נֶאֱנַח. הוּא הִרְגִישׁ כַּנִרְאֶה, כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד לְהַכְאִיב לוֹ.

חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וְהֵבֵאתִי דְלִי־מַיִם. קֵרַבְתִּיו אֶל שִׂפְתֵי הַחֻמוֹר. הוְאט תָּקַע רֹאשׁוֹ בַּדְלִי וְשָׁתָה בִּשְׁקִיקָה. לְאַחַר רֶגַע רוֹקְנוֹ לְגַמְרֵי. וְשׁוּב רַצְתִּי אֶל בֵּיתִי. הֶחֱזַרְתִּי אֶת הַדְלִי לְמְקוֹמוֹ וְנָטַלְתִּי בַּמִטְבַּח כְּמַחֲצִית כִּכָּר־לֶחֶם. לְאַחַר רֶגַע יָשַבְתִּי לְיַד הַחֲמוֹר, פּוֹרֵס מִן הַלֶחֶם וּמַגִישׁוֹ אֶל פִּיו. תְּחִלָה סֵרַב לֶאֱכֹל.

לְאַחַר־מִכֵּן, מְשֶׁטָעַם מִן הַלֶחֶם, הֵחֵל לוֹעֵס בְּקוֹל, לָעוֹס וּבָלוֹעַ בְּתֵאָבוֹן. עַד־מְהֵרָה הָיוּ יָדַי רֵיקוֹת.

רַק אָז זָקַפְתִּי קוֹמָתִי וְנָשָׂאתִי אֶת עֵינַי לָרֹם. בֵּין צַמְרוֹת הָאֳרָנִים רָאִיתִי פִּסוֹת שָׁמַיִם כֵּהוֹת שֶׁהַכּוֹכָבִים מְשֻׁבָּצִים בָּהֶן כִּפְנִינִים. הָיָה לַיְלָה מִסָבִיב. וּלְפֶתַע נָשְׁבָה רוּחַ קְרִירָה וּצְמַרְמֹרֶת הִרְעִידָה אֶת גוּפִי. וְאָז — אָז רַצְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לְבֵיתִי וְחָזַרְתִּי וּבְיָדִי שְׁמִיכָה יְשָׁנָה. שֶׁמֻנַחַת הָיְתָה בַּמַחְסָן זֶה שָׁנִים, תְּקוּעָה

שָׁם, בְּקֶרֶן זָוִית. לֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁאֵי־פַעַם שֶׁאֶזְדַקֵק לָהּ.

פָּרַשׁתִּי אֶת הַשְׂמִיכָה עַל הַחֲמוֹר וְכִסִיתִיו יָפֶה־יָפֶה.

— לַיְלָה טוֹב! — לָחַשְׁתִּי — הַחֲזֵק מַעֲמָד וְתַבְרִיא!

כִּבִּיתִי אֶת הַפָּנָס וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל בֵּיתִי. בְּעָמְדִי בִּקְצֵה הַחֻרְשָׁה, דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶמִכִּווּן הַסְכָכָה הִגִיעַנִי קוֹל חָלוּשׁ: “לַיְלָה טוֹב. תּוֹדָה!” אַךְ כֵּיוָן שֶׁיָגֵעַ הָיִיתִי מְאֹד וְעֵינַי נֶעֱצְמוּ מַמָשׁ מֵחֲמַת עֲיֵפוּת, הִנַחְתִּי שֶׁחוּשַׁי מְשַׁטִים בִּי וְלֹא שַׂמְתִּי לֵב לַקוֹל.

יָצָאתִי מֵהַחֻרְשָׁה וּלְלֹא שְׁהִיוֹת נִכְנַסְתִּי לְבֵיתִי. לֹא עָבְרָה שָׁעקה קַלָה וְשָׂרוּעַ הָיִיתִי בְּמִטָתִי וְהַשֵׁנָה יוֹרֶדֶת עַל עַפְעַפַּי.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי “צְרוֹר הַמוֹר דוֹדִי לִי”    🔗

========================

הַתַּרְדֵמָה הָעַזָה שֶׁיָרְדָה עָלַי נִתְמַשְׁכָה עַד שְׁעוֹת הַשַׁחַר הַמֻקְדָמוֹת. לְפֶתַע־פִּתְאֹם הֲקִיצוֹתִי, כּאִלוּ הָלַם מִישֶׁהוּ בְּרֹאשִי בְּקֻרְנָס כָּבֵד. עוֹד עֵינַי תּוֹהוֹת וּבוֹהוֹת בַּחֲשֵׁכָה, וַאֲנִי תָּמֵהַּ מַהִי הַמַחֲשָׁבָה הַטוֹרְדָנִית שֶׁהֶעִירַתְנִי — נִזְכַּרְתִּי בַּחֲמוֹר הַפָּצוּעַ הָרוֹבֵץ בַּחֻרְשָׁה עַל מַצַע מַחֲטֵי־הָאֳרָנִים וְגוּפוֹ מְכֻרְבָּל בִּשְמִיכָה. אוֹתוֹ רֶגַע הִזְדַקַפְתִּי וְשָׁלַחְתִּי יָדִי אֶל פָּנַס־הַכִּיס הַמֻנָח סָמוּךְ לְמִשְׁכָּבִי. רָצִיתִי לַעֲטֹף כְּתֵפַי בְּחָלוּק אוֹ בִּמְעִיל וְלָצֵאת לַחֻרְשָׁה, כְּדֵי לְבְדֹק מַה מַצָבוֹ שֶׁל בֶּן־טִפּוּחַי, אַךְ עָצַרְתִּי בַּעֲדִי. שֶׁמָא מְנַמְנֵם לוֹ הַחֲמוֹר הַפָּצוּעַ וּבִקוּרִי יַדְרִיךְ אֶת מְנוּחָתוֹ? מוּטָב שֶׁאֶשָׁאֵר בְּבֵיתִי וַאֲהַרְהֵר כֵּיצַד לְכַלְכֵל לְהַבָּא אֶת מַעֲשַי.

הַאֻמְנָם אֲטַלְפֵּן בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר לְחֶבְרַת צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִים? יֵש' לְשַׁעֵר, שֶׁהֵם יִשְׁלְחוּ בֶּאֱמֶת אֶת הַמַשָׂאִית הַגְדוֹלָה, הַמְסֹרֶגֶת, וְיִטְלוּ אֶת הַחֲמוֹר. מַחֲשָׁבָה זוֹ — שֶׁהַחֲמוֹר יְסֻלַק מִן הַחֻרְשָׁה וְיֻפְקַע מֵרְשׁוּתִי — לֹא נָעֲמָה לִי. כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהַרְהֵר בַּדָבָר גָבַר בִּי הָרָצוֹן לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֲמוֹר בַּחֻרְשָׁה. הִנֵה יֵשׁ לִי סְכָכָה מִן־הַמוּכָן. וַאֲשֶׁר לִמְזוֹנוֹתָיו — חֲזָקָה עַל יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה שֶׁיִדְאֲגוּ לוֹ. תְּמוּרַת זֹאת וַדַאי יֵהָנוּ מֵרְכִיבָה עַל גַבּוֹ.

אֶלָא מָה? הַחֲמוֹר פָּצוּעַ וְיֵשׁ לְטַפֵּל בּוֹ.

בָּרוּר הָיָה לִי מֵעַל לְכָל סָפֵק שֶׁהַטִפּוּל בִּפְצָעָיו יַצְרִיךְ יָמִים אֲחָדִים וַאֲנִי, לְבַדִי, קָשֶׁה יִהְיֶה לִי לַעֲמֹד בְּכָךְ. עָלַי לִמְצֹא לִי עֵזֶר־כְּנֶגְדִי שֶׁיְסַיֵעַ בְּיָדִי. הֲרֵי לֹא אוּכַל לְהִתְרוֹצֵץ מִבֵּיתִי אֶל הַחֻרְשָׁה וְחוֹזֵר חֲלִילָה! עַל מִי אוּכַל לִסְמֹךְ?

עוֹדֶנִי שׁוֹאֵל — וְהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה בְּרוּרָה בּתַכְלִית: עֻזִי בַּעַל הַבְּלוֹרִית הַשׁוֹפַעַת, מַנְהִיג הַיְלָדִים, הוּא שֶׁיַעֲמֹד לִימִינִי. עֻזִי, עַל אַף גִילוֹ הַצָעִיר, הוּא יֶלֶד נָבוֹן וְאַחֲרַאִי וְאֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לִסְמֹךְ עָלָיו.

הִנֵה כִּי כֵן, בְּשֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים בְּעֵרֶךּ, בִּמְקֹם לִטֹל אֶת תִּיקִי וְלָגֶשֶׁת אֶל תַּחֲנַת־הָאוֹטוֹבּוּס, כְּדֵי לִנְסֹעַ לַעֲבוֹדָתִי, קָרַבְתִּי אֶל הַבַּיִת

הַגָדוֹל שֶׁמֵעֵבֶר לְמִגְרָשׁ־הַחֲנָיָה. שָׁם, בְּקוֹמַת־הַקַרְקַע, הִתְגוֹרְרוּ עֻזִי, אֲחוֹתוֹ אוּרִיאֵלָה וְאִמוֹ רִנָה. לֹא יָצְאוּ רְגָעִים אֲחָדִים וְעַל הַשְׁבִיל הוֹפִיעַ עֻזִי, אוֹחֵז בְּיָדָיו אֶת תִּיק סְפָרָיו. רֹאשׁוֹ מֻפְנֶה הָיָה אָחוֹרָה אֶל חַלוֹן דִירָתָם וְיָדוֹ נִפְנְפָה לְשָׁלוֹם אֶל אִמוֹ, שֶׁעָמְדָה שׁם, מְשַׁלַחַת אֶל בְּנָה נְשִׁיקָה בְּכַף־הַיָד. לְאַחַר רֶגַע נִבְלְעָה דְמוּתָה מֵאֲחוֹרֵי הַוִילוֹן.

— בֹּקֶר טוֹב, עֻזִי — בֵּרַכְתִּיו.

עֻזִי הֵשִׁיב לִי בְּרָכָה וְשִׁלַח בִּי מַבָּט חוֹדֵר. הַבָּעַת פָּנִי הִסְגִירָה כַּנִרְאֶה אֶת רִגְשַׁת־לִבִּי,

שֶׁכֵּן עֻזִי נִפְנָה אֵלַי ושָׁאַל:

— קָרָה מַשֶׁהוּ?

בִּמְקוֹם תְּשוּבָה אָחַזְתִּי בְּיָדוֹ וְהוֹבַלְתִּיו אֶל הַחֻרְשָׁה, יָשָׁר לַסְכָכָה. תְּחִילָה בָּהוּ עֵינָיו שֶׁל עֻזִי עַל הַגוּשׁ הַגָדוֹל שֶׁעַל הָאֲדָמָה הַמְעֻטָף בִּשְׂמִיכָה. אַךְ עַד־מְהֵרָה הִבְחִין בְּרֹאש הַחֲמוֹר הַמְבַצְבֵּץ מִתּוֹכָה — וּמֵרֹב פְּתִיעָה קָפָא תַּחְתָּיו בְּפֶה פָּעוּר.

— חֲמוֹר? — שָׁאַל, לְאַחַר שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ מִתִּמְהוֹנוֹ.

— חֲמוֹר — עֲנִיתִי.

— מַה זֶה, הֶחְלַטְתָּ לַהֲפֹךְ אֶת הַחֻרְשָׁה לְגַן־חַיוֹת?

— עֻזִי — אָמַרְתִּי — אֲבַקְשְׁךָ לְהַקְשִׁיב לִי. עָלֶיךָ לְמַהֵר פֶּן תְּאַחֵר לְבֵית־הַסֵפֶר. גַם עָלַי לִנְסֹעַ עוֹד מְעַט לַעֲבוֹדָתִי. אַךְ בְּטֶרֶם נִפָּרֵד, חַיָב אֲנִי לְשַׁתֵּף אוֹתְךָ בְּסוֹדִי. חֲמוֹר זֶה הוֹפִיעַ אֶמֶשׁ בַּחֻרְשָׁה וְהוּא פָּצוּעַ קָשֶׁה. פֶּצַע גָדוֹל בְּבִטְנוֹ וְאַחַת מֵרַגְלָיו שְׁבוּרָה. חָבַשׁתִּי אוֹתוֹ אֵיכְשֶׁהוֹ. אַתָּה חוֹזֵר מִבֵּית־הַסֵפֶר לִפְנֵי שוּבִי מֵהַמִשְׂרָד. עַל כֵּן תַּשְׁגִיחַ עַל הַחֲמוֹר.

— מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בְּדִיוּק?

— עָלֶיךְ לְהַשְׁקוֹתוֹ דְלִי מַיִם. אִם תּוּכַל, תָּבִיא לוֹ כַּמָהה פְּרוּסוֹת־לֶחֶם. בִּפְצָעָיו אַל תִּגַע. אֲנִי אֲטַפֵּל בָּהֶם. הָעִקָר, שֶׁלֹא תַּנִיחַ לַיְלָדִים לָגֶשֶׁת אֵלָיו וּלְהַטְרִידוֹ אוֹ לְהָצִיק לוֹ. הוּא כָּאוּב וְסוֹבֵל. מֵבִין?

בִּמְקוֹם תְּשוּבָה שִׁלַח בִּי עֻזִי אֶת מַבַּט עֵינָיו הַפִּקְחִיוֹת. רֶגַע קָרַב אֶל הַחֲמוֹר וְלִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ — וּמִשְׁנֵהוּ חָזַר אֵלַי וְהִטִיל לְעֶבְרִי מַשְׁפָּט קָצָר, הֶחְלֵטִי:

— אַל תִּדְאַג, הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.

וּפָרַץ בְּרִיצָה מֵהַחֻרְשָׁה.

שָׁעָה קַלָה עַָמַדְתִּי תַּחְתַּי, מַבִּיט אַחֲרֵי בְּלוֹרִיתֹ הַבְּהִירָה הַמִתְרַחֶקֶת בֵּין גִזְעֵי הָאֳרָנִים, וְאָז נִגַשְׁתִּי אֶל הַחֲמוֹר.

— מַה שְׁלוֹמְךָ, חֲבִיבי? — שָׁאַלְתִּי.

הַחֲמוֹר זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ לְעֶבְרִי. עֵינָיו הִבְרִיקוּ בְּבָרָק לַחְלוּחִי. הוּא

פָּתַח אֶת פִּיו. בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁיִפְצַח בְּ“אִי־אַה” חֲמוֹרִי גָדוֹל וּמְסֻלְסָל שֶׁיַחֲרִיד אֶת כָּל הַשְׁכוּנָה, אַךְ הַחֲמוֹר לֹא הֵפֵר אֶת שַׁלְוַת הַבֹּקֶר. חֶרֶשׁ כָּרַעְתִּי לְיָדוֹ וְהֵסַרְתִּי מִגוּפוֹ אֶת הַשְׂמִיכָה. הַמַטְלִית הַלְבָנָה, הַמְהֻדֶקֶת בְּאִסְפְּלַנִיוֹת שֶׁבָּה כּסִיתִי אֶמֶשׁ אֶת פִּצְעוֹ, מְלֻכְלֶכֶת הָיְתָה בְּדַם וּבְמֻגְלָה שֶׁנִסְפְּגוּ בָּה, הָרֶגֶל, הַמְהֻדֶקֶת בַּסַד, מֻטֶלֶת הָיְתָה בְּדִיוּק בַּמָקוֹם שֶׁהִנַחְתִּיהָ אֶמֶשׁ.

הֵצַצְתִּי בִּשְעוֹנִי. הַשָׁעָה הָיְתָה קְרוֹבָה לִשְׁמוֹנֶה. בָּרֶוַח שֶׁבֵּין גִזְעֵי הָעֵצִים רָאִיתִי עַל הַמִדְרָכָה אֶת יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה אָצִים אֶל בֵּית־הַסֵפֶר. נָשִׁים אֲחָדוֹת חָלְפוּ שָׁם וְסַל בְּיָדָן — בְּדַרְכָּן לַחֲנוּת־הַמַכֹּלֶת שֶׁל שְׁרָגָא. מִסָבִיב עָמְדָה דְמָמָה, דִמְמַת בֹּקֶר רָגִיל בְּסִמְטָה קְטַנָה. מֵעַל לְצַמְרוֹת הָאֳרָנִים הִבְהִיקָה שֶׁמֶשׁ קֵיצִית, שֶׁקַרְנֶיהָ הִזְהִיבוּ אֶת הַמְחָטִים.

“בִּשְׁמוֹנֶה פֹּתְחִים אֶת בֵּית הַמִרְקַחַת” — הִרְהַרְתִּי לְעַצְמִי וּמִיָד שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַ’מֶרְכָּז״ שֶׁל הַשְׁכוּנָה, שֶׁבּוֹ מְצוּיוֹת חֲנֻיוֹת לְמִינֵיהֶן. לְאַחַר כְּמַחֲצִית הַשָׁעָה חָזַרְתִּי וְהַתִּיק שֶׁנָטַלְתִּי עִמִי לַדֶרֶךְ מָלֵא הָיָה וְגָדוּשׁ חֲבִילוֹת צֶמֶר־ גֶפֶן, אִסְפְּלָנִיוֹת, מֵי־חַמְצָן וּשְׁתֵּי צְלוֹחִיוֹת גּדוֹלוֹת: הָאַחַת וּבָה רִיבַנוֹל, הַשְׁנִיָה וּבָה דֶסִיטִין.

קָדְמָה לִקְנִיָה זוֹ שִׂיחָתִי עִם הָרוֹקֵחַ. הָיָה זֶה אָדָם יָשִׁישׁ וְגוּץ, קֵרֵחַ כֻּלוֹ וְרַק שְׂפָמוֹ הַלָבָן יוֹרֵד מִשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָהּ וּמְכַסֶה אֶת פִּיו. עַד שֶׁלְמַרְאֵהוּ תָּמֵהַּ הָיִיתִי: כֵּיצַד אוֹכֵל הָאִישׁ בְּלִי לִבְלֹעַ אֶת שְׂפָמוֹ? הָרוֹקֵחַ רָאָה עַצְמוֹ מֻמְחֶה בְּגָדוֹל בְּשֶׁטַח הָרְפוּאָה וְשֶׁלֹא־פַּעַם שָׂם לְלַעַג וּלְקֶלֶס אֶת הָרוֹפְאִים — ןּבְיִחוּד אֶת הַצְעִירִים שֶׁבָּהֶם— וְטוֹעֵן בְּאָזְנֵי לָקוֹחוֹתָיו: מַה מְבִינִים הַלָלוּ בִּרְפוּאָה? אֲנִי, שֶׁזֶה חֲמִשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים מֵכִין תְּרוּפוֹת, יָכוֹל לְלַמֵד אֶת כָּל הָרוֹפְאִים כֻּלָם פֶּרֶק בּמִקְצוֹעָם!

אוֹתוֹ בֹּקֶר לָקוֹחַ רִאשוֹן הָיִיתִי בְּבֵית־הַמִרְקַחַת. הֶחְלַטְתִּי לְהַעְלִים מִן הָרוֹקֵחַ אֶת עִנְיַן הַחֲמוֹר, עַל כֵּן אָמַרְתִּי לוֹ: תִּרְאֶה, אֲדוֹנִי, כַּלְבִּי נֶעְלַם לְיוֹמַיִם וְחָזַר אֵלַי כְּשֶׁפֶּצַע גָדוֹל בְּבִטְנוֹ וְרַגְלוֹ שְׁבוּרָה. מֶה עָלַי לַעֲשוֹת?

הַרוֹקֵחַ שִׁלַח בִּי מַבָּט שֶׁל הַכָּרַת־טוֹבָה וְאָמַר: הַעֻבְדָה שֶׁאַתָּה, אֲדוֹנִי, מוֹצֵא לְנָחוּץ לְהִתְיָעֵץ אִתִּי, מוֹכִיחָה שֶׁהִנָךְ אָדָם נָבוֹן. הַאֲמֵן לִי, שֶׁמְעַטִים הָאֲנָשִׁים הַנְבוֹנִים בְּיָמֵינוּ. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מִתּוֹךְ מֵאָה יָרוּצוּ מִיָד אֶל הַוֶטֶרִינַר וִישַׁלְמוּ לוֹ כְּכָל שֶׁיְבַקֵשׁ… וְהוּא, הַוֶטֶרִינַר, מַה יַעֲשֶׂה? אַגִיד לְךָ בְּדִיוּק: הוּא יָעוּץ לְשְׁטֹף אֶת הַפֶּצַע שֶׁל הַכֶּלֶב בְּמֵי־חַמְצָן וְאַחַר לְמְרֹחַ בְּאִיכְטִיוֹל. הָאִיכְטִיוֹל — זֶה טִבְעוֹ שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת הַמֻגְלָה מִן הַפֶּצַע עַד שֶׁהוּא מַגְלִיד.

נוּ, וְהָרֶגֶל הַשְׁבוּרָה?— שָׁאַלְתִּי.

אֵינְךָ זָקוּק לְוֶטֶרִינָרִים, אֲדוֹנִי אָמַר הָרוֹקֵחַ הַיָשִׁישׁ – הַלָלוּ פּוֹשְׁטִים אֶת עוֹרָם שֶׁל בַּעֲלי־הַחַיוֹת הַפּוֹנִים אֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת צָרָה.

יַשֵׁר אֶת הַשֶׁבֶר, קְשֹׁר אֶת הָרֶגֶל בֵּין שְׁתֵּי לוּחִיוֹת־עֵץ וְזֶה הַכֹּל. כְּלוֹמַר — סְמֹךְ עַל הַטֶבַע. בַּעֲלֵי-הַחַיִים מַתְרַפְּאִים מֵעַצְמָם. אֵין הֵם מַפֻנָקִים כָּמוֹנוּ, בְּנֵי־אָדָם.

הוֹדֵיתִי לָרוֹקֵחַ, נָטַלְתִּי אֶת כָל הַצִיוּד שֶׁהִמְלִיץ עָלָיו וְחָזַרְתִּי לַחֻרְשָׁה. אַךְ קֹדֶם שֶׁהֶחֱלַפְתִּי אֶת הַתַּחְבֹּשֶׁת לַחֲמוֹר, הִשְׁקֵיתִיו שׁוּב דְלִי־מַיִם וְהֶאֱכַלְתִּיו כִּכָּר־לֶחֶם שֶׁקָנִיתִי בַּחֲנוּת־הַמַכֹּלֶת שֶׁל שׁרָגָא. לְאַחַר־מִכֵּן עָשִׂיתִי אֶת עֲבוֹדַת־הַחוֹבֵשׁ בֶּאֳמוּנָה, הַכֹּל־בַּכֹּל כְּפִי שֶׁהוֹרָה לִי הָרוֹקֵחַ הַיָשִׁישׁ. עַל הַפֶּצַע מָרַחְתִּי הַפַּעַם רִיבַנוֹל. בָּרֶגֶל לֹא נָגַעְתִּי. כָּל אוֹתָה שָׁעָה הֵצִיץ בִּי הַחֲמוֹר בְּעֵינֳיו בְּעֵינָיו הַגְדוֹלוֹת הַפְּקוּחוֹת לָרְוָחָה וּמִפִּיו לֹא בָּקַע כָּל הֶגֶה. לֹא גְנִיחָה וְלֹא אֲנָחָה.

הֵצַצְתִּי בַּשְׁעוֹנִי. הַשָׁעָה הָיְתָה קְרוֹבָה לְתֵשַׁע. אָכֵן, אִחוּר שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה. שִׁוִיתִי לְנֶגֶד עֵינַי אֶת פַּרְצוּפוֹ הֶחָמוּץ שֶׁל הַבּוֹס הַגָדוֹל, כְּלוֹמַר הַמְנַהֵל שֶׁלִי שֶׁוַדַאי הִשְׁגִיחַ בְּהֵעָדְרִי. מָה אומַר לוֹ? כֵּיצַד אֲתָרֵץ אֶת אִחוּרִי?

עוֹדֶנִי עוֹמֵד שָׁם, מְהַרְהֵר בְּאִי־הַנְעִימוּת הַמְזֻמֶנֶת לִי, שָׁמַעְתִּי לְיָדִי קוֹל חֲרִישִׁי אַךְ בָּרוּר:

— תּוֹדָה לְךָ.

הֵצַצְתִּי בַּחֻרְשָׁה. מִסָבִיב לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה. נִרְעַדְתִּ. מִי הוּא שֶׁדִבֵּר אֵלַי לִפְנֵי רֶגַע? הֲרֵי יְחִידִי אֲנִי כָאן, בֵּין עֲצֵי הָאֹרֶן, אֲנִי וְהַחֲמוֹר — אֵין נֶפֶשׁ נוֹסֶפֶת לְיָדֵנוּ! עוֹדֶנִי תּוֹהֶה עַל הַתַּעֲלוּמָה, הִגִיעַנִי שׁוּב הַקוֹל שֶׁבָּקַע בְּסָמוּךְ:

— תּוֹדָה מִקֶרֶב לֵב.

עַתָּה, כְּהֶרֶף־עַיִן הֵצַצְתִּי בַּחֲמוֹר וְרָאִיתִי שֶׁשְׁפָתָיו נָעוֹת. חַשְׁתִּי פִּיק־בִּרְכַּיִם. לִבִּי הָלַם בְּחָזְקָה.

כָּל אֲבָרַי רָעֲדוּ. רָצִיתִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ, אַךְ לְשׁוֹנִי דָבְקָה לְחִכִּי. שְׂפָתַי נִצְמְדוּ זוֹ לְזוֹ עַד שֶׁלֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶן. לְבַסוֹף צָנַחְתִּי וְיָשַׁבְתִּי לְיַד הַחֲמוֹר — וְעֵינַי מְצִיצוֹת יָשָׁר בְּעֵינָיו, כְּצִפּוֹר בְּנָחָשׁ הַמְהַפְּנֵט אוֹתָה.

— אַ… אַ… אַתָּה יוֹדֵעַ לְדַבֵּר? — גִמְגַמְתִּי וְקוֹלִי

חָנוּק.

— כֵּן — הֵשִׁיב הַחֲמוֹר — הֲרֵי הוֹכַחְתִּי לְךָ.

— הָכֵיצָד? — שָׁאַלְתִּי — חֲמוֹר וּמְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם?

— הַאִם חֲמוֹר רִאשׁוֹן אֲנִי בָּעוֹלָם שֶׁיוֹדֵע קוּנְץ זֶה? — הֵשִׁיב הַחֲמוֹר — וַאֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם? הֲלָמַדְתָּ חֻמָשׁ בְּיַלְדוּתְךָ? אֶת סֵפֶר “בְּמִדְבַּר”, פָּרָשַׁת בָּלָק? הֲתִזְכֹּר אֶת דִבְרֵי הָאָתוֹן: “מֶה עָשִׂיתִי כִּי הִכִּיתַנִי?!”

— לָמַדְתִּי — גִמְגַמְתִּי — אַךְ חָשַבְתִּי שֶׁזוֹ אַגָדָה.

הַחֲמוֹר פָּלַט חִרְחוּר מוּזָר, מֵעֵין צְחוֹק כָּבוּשׁ.

— אַתֶּם, בְּנֵי אָדָם. מְשֻׁנִים מְאֹד — אָמַר — עַל כָּל הַיָפֶה וְהַמְעַנְיֵן בְּעוֹלָמֵנוּ אַתֶּם אוֹמְרִים “אַגָדָה” וּמַשְׁאִירִים זֹאת לִילָדִים קְטַנִים. אֵינְכֶם חָשִׁים בִּכְלָל שֶׁאַתֶּם חַיִים בְּתוֹךְ עוֹלָם שֶׁל אַגָדוֹת מֻפְלָאוֹת, שֶׁכָּל אֵלֶה הַכְּתוּבוֹת בַּסְפָרִים הֵן לְעֻמָתָן כְּאַיִן וּכְאֶפֶס.

— אַתָּה מְדַבֵּר גְבוֹהָה־גְבוֹהָה, בִּמְלִיצוֹת וּבְמִלִים שֶׁל בֵּית־מִרְקַחַת. הַלָלוּ מִנַיִן לְךָ? —

שָׁאַלְתִּי.

הַחֲמוֹר חִיֵךְ.

— אַתָּה הָאִישׁ הָאחֲרוֹן, שֶׁמִמֶנוּ הָיִיתִי מְצַפֶּה לִשְׁמֹעַ זֹאת.

— מַדוּעַ?

— מִי כָּתַב אֶת הַהַקְדָמָה לַסֵפֶר "אֵלֶה תּוֹלְדוֹת מוֹר״? — אָמַר הַחֲמוֹר — לֹא אַתָּה?

מִי טָרַח לְהוֹכִיחַ שֶׁהַחֲמוֹרִים הֵם עַם פִּקֵחַ וְנָבוֹן?

הֶחֱרַשְׁתִּי. מָה אֶעֱנֶה לוֹ, לַחֲמוֹר זֶה? וּבְכָל זֹאת הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי וְשָׁאַלְתִּי:

— הֵיכָן לָמַדְתָּ לְדַבֵּר? וְהַאִם כָּל הַחֲמוֹרִים מְדַבְּרִים בִּלְשוֹן בְּנֵי־אָדָם?

— מִי אָמַר לְךָ זֹאת? — הֵשִׁיב הַחֲמוֹר – אִלוּ דִבְּרוּ כָּל הַחֲמוֹרִים, לֹא הָיָה בְּכָךְ מִשׁוּם פֶּלֶא וְַאַגָדָה.

אֲשֶׁר לִי, הֲרֵינִי נִין־שֶׁל-נִין־שֶׁל-נִין־שֶׁל-נִין — הַכְפֵּל זֹאת מֵאָה פְּעָמִים! – שֶׁל אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִלְעָם. כִּשְׁרוֹן הַדִבּוּר עוֹבֵר אֶצְלֵנוּ בִּירֻשָׁה מִדוֹר לְדוֹר.

שָׁתַקְתִּי נִדְהָם. לְבַסוֹף שָׁאַלְתִּי:

— וְכֵיצַד אֶקְרָא לְךָ? נִין־שֶׁל-נִין־שֶׁל-נִין־שֶׁל-נִין שֶׁל אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם?

— לֹא, זֶה אָרֹךְ מִדַי — אָמַר הַחֲמוֹר — וְגַם מְשַׁעֲמֵם.

• וְאוּלַי פָּשוּט “חֲמוֹר”?

— לֹא! הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֵינִי אוֹהֵב מִלָה זוֹ. כְּשוֹמֵעַ אֲנִי אֶת הַהֲבָרָה הָרִאשׁוֹנָה “חֲ” —

מִיָד מִצְטַפֵּד עוֹרִי. חוֹשֵׁש אֲנִי שֶׁעוֹמְדִים לְגַדְפֵנִי וּלְכַנוֹת אוֹתִי “חֲזִיר” אוֹ “חֲזָזִית”, שֶׁהִיא מַחֲלַת־עוֹר אַךְ גַם מִלַת־גִדוּף. אוֹ “חֲמוּם־מֹחַ”.

— אוֹ “חַנְפָן” אוֹ “חָכָם בַּלַיְלָה” — נִסִיתִי לַעֲזֹר לוֹ.

— אַל תְּבַלְבֵּל אֶת הַיוֹצְרוֹת! — נָזַף בִּי הַחֲמוֹר — “חֲמוֹר” כּוֹתְבִים בַּחֲטַף־פַּתָּח וְאִלוּ

“חַנְפָן” בְּפַתָּ“ח וְ”חָכָם בַּלַיְלָה" בְּקָמַ"ץ.

בּוֹשְׁתִּי וְנִשְׁתְַּתַּקְתִּי. אַךְ לְבַסוֹף שָׁאַלְתִּי:

— אָז אֵיךּ אֶקְרָא לְךָ?

— מוּטַב שֶׁתְּקַצֵר אֶת שְׁמִי. לֹא “חֲמוֹר” כִּי אִם

“מוֹר”. אַל תִּשְכַּח שֶׁ“מוֹר” פֵּרוּשוֹ גַם בֹּשֶׂם. כַּכָּתוּב:

“צְרוֹר הַמוֹר דוֹדִי לִי”

— הַרִי זֶה כָּתוּב בְּ“שִׁיר הַשִׁירִים” – נִסִיתִי לִטְעֹן.

— וּמָה הַמֶרְחָק בֵּין פָּרָשַת “בָּלָק” וּבֵין “שִיר הַשִׁירִים?” — הֵשִיה הַחֲמוֹר.

הִנֵה כִּי כֵן סֻכַּם בֵּינֵינוּ, שֶׁשְׁמוֹ שֶׁל בֶּן־טִפּוּחַי יִהְיָה “מוֹר” אַךְ בָּזֶה לֹא תַּמָה הַפָּרָשָׁה, שֶׁכֵּן מוֹר פָּתַח אֶת פִּיו וְשָׁאַל:

— וּמַה שִמְךָ שֶׁלְךָ, מֵיטִיבִי וְאִישׁ־חַסְדִי?

— הַאֶמֶת הִיא — עָנִיתִי — שֶׁקוֹרְאִים לִי “אָדוֹן בִּנְיָמִין”. אַךְ כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד כִּנוּנִי הַכֹּל

“בֶּנִי”. וְכָךְ קוֹרְאִים לִי עַד הַיוֹם יְדִידַי

הַקְרוֹבִים בְּיוֹתֵר. אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁגַם אַתָּה תִּקְרָא לִי

כָּךְ.

— מַסְכִּים— אָמַר מוֹר וְהוֹסִיף:

— רְאֵה, בֶּנִי, אֶמֶשׁ, לְאַחַר שֶׁחָבַשְׁתָּ אֶת פְּצָעַי וְהִשְׁקֵיתָ וְהֶאֱכַלְתִּי אוֹתִי, הוֹדֵיתִי לְךָ.

שָׁמַעְתָּ?

— שָׁמַעְתִּי, אַךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְׁמַע אָזְנַי — הֵשַׁבְתִּי — סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחוּשַׁי מְשַׁטִים בִּי.

— עַתָּה תֵּדַע אֶת הָאֶמֶת — אָמַר מוֹר — אַךְ אֲבַקֶשְׁךָ, בֶּנִי: עֻבְדָה זוֹ, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בּנֵי־אָדָם, תִּשָׁאֵר בֵּינֵינוּ סוֹד כּמוּס. אַתָּה מַבְטִיחַ לִי לִשְׁמֹר עָלָיו?

— מַבְטִיחַ.

— בְּהֵן צֶדֶק?

— בְּהֵן־צִדְקִי.

— אִם כֵּן זְכֹר: רַק אֵלֶיךָ בִּלְבַד אֲדַבֵּר. אֲשֶׁר לִשְׁאָר תּוֹשָׁבֵי הַשְׁכוּנָה, שֶׁאֲנִי מַרְגִישׁ כִּי

אֶשָׁאֵר בָּה — צְלִיל אֶחָד וְיָחִיד יִהְיֶה לִי בַּעֲבוּרָם: “אִי־אַה, אִי־אַה!” בַּנְתָּ?

— וַדַאי — עָנִיתִי — אַךְ עַתָּה סַפֵּר־נָא לִ: מִנַיִן בָּאתָ? הֵיכָן נִפְצַעְתָּ? וְכֵיצָד הִגַעְתָּ הֵנָה?

— זֶהוּ סִפּוּר אָרֹךְּ, בֶּנִי — אָמַר מוֹר — סִפּוּר מְצַעֵר לְמַדַי הַשַׁיָךְ כֻּלוֹ לֶעָבָר. אֵינֶנִי רוֹצֶה לְחַטֵט בִּפְצָעִים יְשָׁנִים. מוּטָב שֶׁנַעֲבֹר בִּשְָתִיקָה עַל מַה שֶׁקָדַם לְהֶכֵּרוּתֵנוּ. מַסְכִּים? הֲרֵי גַם אֲנִי אֵינִי חוֹקֵר אוֹתְךְ: מִנַיִן בָּאתָ? כֵּיצָד הִגַעְתָּ הֵנָה? אַגַב, מְסֻפְּקַנִי אִם הָיִיתָ יָכוֹל לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלוֹת אֵלֶה.

הַאֻמְנָם יוֹדֵעַ אָדָם מִנַיִן הוּא בָּא? וּכְשֶׁיוֹצֵא לַדֶרֶךְ — הֲבָּטוּחַ הוּא שֶׁיַגִיעַ לִמְחוֹז־חֶפְצוֹ?

— אַתָּה מְדַבֵּר כְּפִילוֹסוֹף, מוֹר — אָמַרְתִּי

— אֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל “פִילוֹסוֹף” — הֵשִׁיב מוֹר — הַאִם זֶה קָשׁוּר לְ“פִּיל”?

וַהֲרֵי אֵין לִי חֶדֶק! לְ“סוֹף”? בָּזֶה אַתָּה צוֹדֵק.

הִגִיעָה הַשָׁעָה לָשִים סוֹף לְשִׂיחָתֵנוּ. נִכָּר בְּךָ שֶׁאַתָּה מְמַהֵר. אַל תִּתְעַכֵּב עוֹד. לֵךְ לַעֲבוֹדָתְךָ.

— וְאַתָּה. מוֹר, לֹא תָּזוּז מִכָּאן עַד שֶׁאָשׁוּב. נָכוֹן?— אָמַרְתִּי.

— שָׁכַחְתִּי אֶת רַגְלִי הַשְׁבוּרָה — אָמַר מוֹר — אַתָּה יָכוֹל בְּהֶחְלֵט לָלֶכֶת בְּשֶׁקֶט.

שָׁלוֹם וְתוֹדָה!

— עַל לֹא דָבָר — עָנִיתִי, כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָדָה, אַךְ בְּהִתְרַחֲקִי מִשָׁם, הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי וְהֵצַצְתִּי בְּמוֹר. רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! מַה נִתְגַלָה לִי זֶה־עַתָּה? הַאֻמְנָם אֱמֶת הִיא? אוֹ שֶׁמָא אָקִיץ בְּעוֹד רֶגַע וְאֶרְאֶה שֶׁכָל זֶה לֹא הָיָה אֶלָא חֲלוֹם?

עוֹדֶנִי מְהַרְהֵר כָּךְ, קָרַבְתִּי לַתַּחֲנָה, שֶׁבְּאוֹתהּ שָׁעָה רֵיקָה הָיְתָה מֵאָדָם, שֶׁכֵּן רֹב הַבְּרִיוֹת נוֹסְעִים לַעֲבוֹדָה אוֹ לְבֵית־הַסֵפֶר לִפְנֵי הַשָׁעָה שְׁמוֹנֶה וְלֹא בְּתֵשַׁע. יָשַׁבְתִּי עַל סַפְסַל, מַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לְאוֹטוֹבּוּס. הוּא יָבוֹא. אֵין סָפֶק שֶׁיָבוֹא. מָתַי? לֵךְ וּשְׁאַל אֶת פִּי נֶהָגֵי הָאוֹטוֹבּוּסִים!

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי שִׁבְחָם וּגְנוּתָם שֶׁל נֶהָגִים    🔗

====================

הַשֶׁמֶשׁ שֶׁעָלְתָה בַּמִזְרָח שָׁלְחָה קַרְנַיִם טוֹבוֹת, וְקַרְשֵׁי הַסַפְסָל, שֶׁעָלָיו הִמְתַּנְתִּי לָאוֹטוֹבּוּס, הִדִיפוּ חֲמִימוּת נְעִימָה. הַסַפְסָל מְקֹרֶה הָיָה גָגוֹן הֶעָשׂוּי אַסְבֶּסְט גַלִי, שֶׁהָיָה מְנֻקָב כֻּלוֹ כְּאִלוּ שִׁמֵשׁ מַטָרָה בְּמִטְוַח-יְרִיוֹת. בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר לֹא הָיָה בּוֹ, בְּגָגוֹן זֶה, כְּדֵי לְהָגֵן מִפְּנֵי קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ וּבִימוֹת הַחֹרֶף – מִפְּנֵי קִלוּחֵי הַמָטָר שֶׁהָיוּ דוֹלְפִים מִבְּעַד לִנְקָבָיו. יָשַׁבְתִּי בִּקְצֵה הַסַפְסָל, נִשְׁעָן בְּגַבִּי אֶל צִנוֹר-הַבַּרְזֶל הַתּוֹמֵךְ אֶת הַגַגוֹן, וְכֵיוָן שֶׁיָדַעְתִּי שֶׁהָאוֹטוֹבּוּס לֹא יָבוֹא בִּמְהֵרָה, הִפְלַגְתִּי בְּהִרְהוּרִים.

הִרְהַרְתִּי עַל נֶהָגִים וְעַל אוֹטוֹבּוּסִים.

מִדֵי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ, זֶה עַשְׂרוֹת שָׁנִים, מַמְתִּין אֲנִי בְּתַחֲנָה זוֹ. נוֹסֵע פַּעַם בְּאוֹטוֹבּוּס שֶׁל 7.15 וּפַעַם בָּזֶה שֶׁל 7.30. כָּל אוֹטוֹבּוּס שֶׁל שָׁעָה מְסֻיֶמֶת וּקְהַל הַנוֹסְעִים שֶׁלוֹ. בְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים הִכַּרְתִּי אֶת רֻבָּם וְאַף רָאִיתִי מִקָרוֹב אֶת הַתְּמוּרוֹת שֶׁחָלוּ בָּהֶם.

כַּךְ, לְמָשָׁל, זָכוּר לִי שֶׁמִדֵי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ הָיְתָה נוֹסַעַת אִתִּי יַלְדָה קְטַנָה וּבְיָדָהּ תִּיק גָדוֹל וְגָדוּשׁ תָּמִיד – תַּלְמִידַת אַחַת הַכִּתּוֹת הַנְמוּכוֹת בְּבֵית-סֵפֶר יְסוֹדִי. בְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים גָדְלָה הַיַלְדָה. צַמוֹתֶיהָ, שֶׁקֹדֶם הִשְׁתַּרְבְּבוּ בִּשְׁנֵי “זְנָבוֹת” מִצִדֵי רֹאשָׁהּ, הָיוּ עַתָּה קְלוּעוֹת כְּזֵר מֵעַל מִצְחָהּ. יוֹם אֶחָד הִשְׁגַחְתִּי שֶׁשְׂפָתֶיהָ צְבוּעוֹת בְּאֹדֶם וּסְבִיבֵי עֵינֶיהָ – בְּכָחֹל. זְמַן-מָה חָדְלָה לִנְסֹעַ בָּאוֹטוֹבּוּס, וְהִנֵה יוֹם אֶחָד הוֹפִיעָה שׁוּב וּלְבוּשָׁהּ לֹא עוֹד מַדֵי בֵּית-הַסֵפֶר – חֻלְצָה כְּחֻלָה-בְּהִירָה וַחֲצָאִית כְּחֻלָה-כֵּהָה – כִּי אִם בִּגְדֵי-חַאקִי שֶׁל חַיֶלֶת. וְשׁוּב עָבְרוּ שָׁנִים וְהַנַעֲרָה הוֹפִיעָה יוֹם אֶחָד בָּאוֹטוֹבּוּס, עָמְדָה לְיָדִי וְאָחֲזָה בְּיָדָהּ אֶת מוֹט הַמַתֶּכֶת הַמִתְמַשֵׁךְ מֵעַל רָאשֵׁי הַנוֹסְעִים.

הֵצַצְתִּי בְּיָדָהּ וְרָאִיתִי טַבַּעַת-נִשׂוּאִין נוֹצֶצֶת הָעֲנוּדָה לְאֶצְבָּעָהּ. “נִשֵׂאת? – הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי – מַזָל טוֹב!” הִבַּטְתִּי בְּעֵינֶיהָ, רָצִיתִי לְשַׁדֵר לָהּ בְּאֵין-מִלִים אֶת בִּרְכָתִי, שֶׁהֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לִפְנוֹת אֵלֶיהָ בִּדְבָרִים – בְּאֹפֶן רִשְׁמִי זָרָה הָיְתָה לִי. הָאִשָׁה הַצְעִירָה הֶחֱזִירָה לִי מַבָּט אָדִישׁ, מְהֻרְהָר, אִם כִּי עֵינֶיהָ בַּהֲקוּ בְּאוֹר פְּנִימִי, כַּנִרְאֶה אוֹר שֶׁל אֹשֶׁר. וְשׁוּב חָלְפוּ חֳדָשִׁים אֲחָדִים. הִסְתַּכַּלְתִּי בָּהּ וְרָאִיתִי אֶת כְּרֵסָהּ הַמִתְעַגֶלֶת. “נוּ, בְּקָרוֹב יִהְיֶה לָנוּ תִּינוֹק!” – אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. וְאָכֵן, לְאַחַר כְּשָׁנָה רָאִיתִי אוֹתָהּ – תִּינוֹק מְחֻתָּל וּמְעֻטָף בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. הִיא נָסְעָה שְׁתֵּי תַּחֲנוֹת בִּלְבַד, עַד לְמִרְפָּאַת קֻפַּת-חוֹלִים, שָׁם יָרְדָה בְּחָפְזָה. “מִי חוֹלֶה – הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי – הָאֵם אוֹ הַתִּינוֹק?”

מִי אָמַר שֶׁנְסִיעָה בְּאוֹטוֹבּוּס מְשַׁעֲמֶמֶת?

כָּל שֶׁעֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת וְלִקְלֹט, מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִמְצָא עִנְיָן רַב בַּחֲבֵרָיו-לַנְסִיעָה. כִּי מָה רוֹאֶה נַהַג-מְכוֹנִית, לְמָשָׁל? רַמְזוֹרִים, מְכוֹנִיוֹת הַ“חוֹתְכוֹת” לוֹ אֶת הַכְּבִישׁ אוֹ עוֹקְפוֹת אוֹתוֹ שֶׁלֹא כַּחֹק, וְהוּא מִתְעַצְבֵּן וּמְגַדֵף. אַךְ בָּרוּר מֵעַל לְכָל סָפֵק: אֵין לוֹ פְּנַאי לַעֲקֹב אַחֲרֵי חֲבֵרָה-לַנְסִיעָה מֵעֵין זוֹ שֶׁהִזְכַּרְתִּי: לְמִן הַזְמַן בּוֹ צַמוֹתֶיהָ הַקְטַנוֹת, צַמוֹת יַלְדָה בְּכִתָּה ב' אוֹ ג', יָרְדוּ כִּ“זְנָבוֹת” בְּצִדֵי רֹאשָׁהּ – וְעַד לַיוֹם בּוֹ עָלְתָה לָאוֹטוֹבּוּס, חוֹבֶקֶת בֵּן בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ.

זֶהוּ הַצַד הַמְעַנְיֵן וְהַיָפֶה שֶׁל נְסִיעָה בְּאוֹטוֹבּוּס. אַךְ יֵשׁ גַם צַד אַחֵר, שֶׁאֵינוֹ מְלַבֵּב בְּיוֹתֵר. כַּוָנָתִי לְעַם הַנֶהָגִים, אֵלֶה הַמְמֻנִים עַל הָאוֹטוֹבּוּסִים וְהַמְפִיחִים בָּהֶם רוּחַ חַיִים.

יֵשׁ עִמִי כַּמָה וְכַמָה סִפּוּרִים שֶׁאֵינָם לְשִׁבְחָם. אַךְ לֹא יִהְיֶה זֶה מִן הַהֲגִינוּת לִפְתֹּחַ בִּטְרוּנְיוֹת דַוְקָא וּלְהַצְבִּיעַ עַל הַצַד הַשְׁלִילִי בִּלְבַד. שֶׁעַל כֵּן, בְּטֶרֶם אֶפְצַח פִּי לְהָטִיחַ דְבָרִים וּלְסַפֵּר בִּגְנוּתָם, אַקְדִים וַאֲגַלְגֵל דְבָרִים בְּשִׁבְחָם שֶׁל נֶהָגֵי-הָאוֹטוֹבּוּסִים, אוֹתוֹ עַם חָרוּץ וְשַׁקְדָן, שֶׁבְּדִיוּק כְּמוֹ בַּסִיסְמָה שֶׁהִמְצִיאוּ, הֵם מוֹבִילִים בְּכָל הַדְרָכִים וְכָל הַדְרָכִים מוֹבִילוֹת אֲלֵיהֶם.

מֵאָז וּמִתָּמִיד מְעוֹרְרִים בִּי נֶהָגֵי-הָאוֹטוֹבּוּסִים הִתְפָּעֲלוּת: כֵּיצַד הֵם מְתַמְרְנִים בָּרְחוֹבוֹת הַצָרִים הָעֲמוּסִים-לַעֲיֵפָה כְּלֵי-רֶכֶב וּמִשְׁתַּחֲלִים בְּמַעֲבָרִים צָרִים בֵּין מְכוֹנִיוֹת חוֹנוֹת וְנוֹסְעוֹת. כֵּיצַד עוֹשֶׂה הַנָהָג אֶת מְלַאכְתּוֹ בֶּאֱמוּנָה: בְּאַחַת יָדוֹ מְקַבֵּל כֶּסֶף וְנוֹתֵן כַּרְטִיס וְעֹדֶף – וּבַשְׁנִיָה אוֹחֵז בַּהֶגֶה. הוּא הַמוֹבִיל אֶת צִבּוּר הַנוֹסְעִים בִּימֵי חַמְסִין וּבְלֵילוֹת-סוּפָה-וְקֹר. הוּא הַמַסִיעָם בְּמוֹצָאֵי-שַׁבָּת-וְחַג וּבְשָׁעוֹת הַסְמוּכוֹת לַחֲצוֹת-הַלַיְלָה. הַנוֹסְעִים רוֹאִים אֶת גַבּוֹ הָרָחָב בִּלְבַד, אַךְ סָמוּךְ לִבָּם וּבָטוּחַ: הַהֶגֶה נָתוּן בְּיָדַיִם נֶאֱמָנוֹת.

וּבְמִלְחָמָה – מִי מוֹבִיל אֶת אַנְשֵׁי-הַמִלוּאִים הַמְגֻיָסִים לַחֲזִית? וּמִי מַעֲבִיר בִּשְׁעַת-חֵרוּם אַסְפָּקָה בִּנְתִיבִים מְשֻׁבָּשִׁים, בְּדֶרֶךְ-לֹא-דֶרֶךְ?

סִפַּרְתִּי בְּשִׁבְחֵי הַנֶהָגִים וְאִישׁ לֹא יַחְשֹׁד בִּי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְהַעֲרִיכָם כָּרָאוּי אוֹ שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר לָהֶם טִינָה בְּלִבִּי. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, יֵקַל עָלַי לְהַרְאוֹת גַם אֶת הַצַד הַשֵׁנִי שֶׁל הַמַטְבֵּעַ, עֻבְדוֹת שֶׁוַדַאי לֹא יִנְעֲמוּ לְחִכָּם.

אַךְ לִזְכוּתִי יֵאָמֵר שֶׁאֵין אֲנִי בּוֹדֶה דְבָרִים מִלִבִּי.

אוּלָם גַם בְּבוֹאִי לְסַפֵּר בִּגְנוּתָם אֵינִי מִתְכַּוֵן לְעַם-הַנֶהָגִים כֻּלוֹ. שֶׁהֲרֵי הֵם צִבּוּר אֲנָשִׁים מְגֻוָן, וּכְמוֹ לְגַבֵּי כָּל צִבּוּר אֵין לַחֲטֹא בְּהַכְלָלוֹת.

הַנֶהָגִים נִבְדָלִים אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בְּמִזְגָם וּבִתְכוּנוֹתֵיהֶם. זֶה נוֹחַ לַבְּרִיוֹת וְזֶה קַפְּדָן וְרַגְזָן. זֶה “זוֹחֵל” בַּעֲצַלְתַּיִם וּמְעוֹרֵר חֲמָתָם שֶׁל הַנוֹסְעִים הַמְמַהֲרִים לַעֲבוֹדָה, וְזֶה רָץ, טָס כְּחֵץ-מִקֶשֶׁת, בּוֹלֵם בְּאֹפֶן פִּתְאֹמי וּמְזַנֵק פִּתְאֹם נִכְחוֹ וְהַנוֹסְעִים מִטַלְטְלִים וְנִזְרָקִים קָדִימָה וְאָחוֹרָה.

זֶה חוֹלֵף – כְּשֶׁרִכְבּוֹ רֵיק-לְמֶחֱצָה – עַל פְּנֵי הַתַּחֲנוֹת וְהַמַמְתִּינִים בָּהֶן מְנַפְנְפִים לַשָׁוְא נִפְנוּפֵי-יֵאוּשׁ בִּידֵיהֶם וּפוֹתְחִים בְּרִיצַת-מָרָתוֹן בְּתִקְוָה שֶׁיַשִׂיגוּהוּ וְיַעַצְרוּהוּ. וְזֶה – בְּרֶכֶב מָלֵא עַל גְדוֹתָיו – מִתְעַכֵּב דַוְקָא בַּתַחֲנָה, שֶׁהַקָהָל הַמַמְתִּין בָּהּ דוֹמֶה לְקַן-נְמָלִים רוֹחֵשׁ, וּמַעֲלֶה נוֹסְעִים וְגוֹדְשָׁם וְדוֹחֲסָם עַד שֶׁהַלָלוּ צְפוּפִים כִּמְלִיחִים בְּחָבִית.

זֶה סוֹגֵר אֶת הַדֶלֶת הָאוֹטוֹמָטִית עַל נוֹסֵעַ יוֹרֵד אוֹ עוֹלֶה – אוֹטֵם אָזְנָיו לְקוֹל שַוְעָתוֹ-מְחָאָתוֹ הַנוֹאֶשֶׁת. זֶה מַחֲנֶה אֶת הָאוֹטוֹבּוּס רָחוֹק מֵהַמִדְרָכָה וּמַקְשֶׁה עַל זְקֵנִים וְנָכִים אֶת הָעֲלִיָה וְאֶת הַיְרִידָה. זֶה – לְמַרְאֵה הוֹלְכֵי-רֶגֶל הַחוֹצִים אֶת הַכְּבִיש שֶׁאֵין בּוֹ רַמְזוֹר – מֵאֵט וְעוֹקֵף אֶת הַשְׁלוּלִית, וְזֶה פּוֹרֵץ כְּרוּחַ-סוּפָה הַיְשֵׁר לְלֵב הַשְׁלוּלִית וּמַתִּיז בֹּץ רַב עַל פְּנֵי הָאֲנָשִׁים וּבִגְדֵיהֶם…

לֹא, לֹא כָּל הַנֶהָגִים עֲשׂוּיִים מִקְשָׁה אַחַת.

כְּנֶגֶד כָּל אֶחָד שֶׁסִפַּרְתִּי בְּשִׁבְחוֹ אֶפְשָׁר לְהַצְבִּיעַ עַל כַּמָה מֵחֲבֵרָיו שֶׁמִתְבַּקֵשׁ מַמָשׁ לְסַפֵּר בִּגְנוּתָם. שֶׁכֵּן כָּל נָהָג יֵשׁ בּוֹ אֶחָד-מִשִׁשִׁים שֶׁל מַנְהִיג, וּכְדַרְכָּם שֶׁל מַנְהִיגִים – אַשְׁרֵי הַצִבּוּר שֶׁזָכָה ומַנְהִיגוֹ מְחוֹנָן בְּמִדוֹת תְּרוּמִיוֹת, וְאוֹי לוֹ לַצִבּוּר שֶׁמַנְהִיגוֹ מִתְנַשֵׂא עָלָיו וּמְזַלְזֵל בּוֹ.

מָנִיתִי כְּרוֹכֵל כַּמָה וְכַמָה טִפּוּסֵי-נֶהָגִים. אַךְ לֹא מִצִיתִי אֶת הַנוֹשֵׂא, שֶׁהֲרֵי יָכוֹל הָיִיתִי לְהוֹסִיף כָּהֵנָה וְכָהֵנָה: יֵשׁ נָהָג שַׁתְקָן, שֶׁלַשָׁוְא תְּנַסֶה לְהוֹצִיא מִלָה מִפִּיו. לְעֻמָתוֹ חֲבֵרוֹ-לַמִקְצוֹע הוּא דַבְּרָן דַוְקָא, הָאוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ-שֶׁלוֹ וְהָרוֹאֶה בִּנְאוּמָיו אֶל צֹאן-מַרְעִיתוֹ, כְּלוֹמַר אֶל קְהַל-נוֹסְעָיו, חֵלֶק מֵעֲבוֹדָתוֹ.

נָהָג כָּזֶה פִּיו מֵפִיק בְּדֶרֶךְ-כְּלָל מַרְגָלִיוֹת, כְּגוֹן: “אוּלַי תָּזוּז קְצָת אֲדוֹנִי, כֵּן, אַתָּה עִם הַקָרַחַת!” אוֹ “הֵי אַתָּה עִם הָאַף הָאָדֹם! מַה נִתְקַעְתָּ שָׁם כְּקוֹץ בַּתַּחַת?”

קְרִיאָה זוֹ שָׁמַעְתִּי בְּמוֹ-אָזְנַי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הִדְהִימוּנִי גַסוּת-הָרוּחַ וְהַזִלְזוּל בָּאֶזְרָח וְהֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת לְמִנְהֶלֶת חֶבְרַת-הָאוֹטוֹבּוּסִים וּלְהִתְאוֹנֵן עַל אוֹתוֹ נָהָג. אַךְ לְמִי יֵשׁ פְּנַאי לְהִתְעַסֵק בִּכְמוֹ-אֵלֶה? אַךְ תַּמָה הַנְסִיעָה בָּאוֹטוֹבּוּס – וַאֲנִי מִשְׁתַּדֵל לְהַרְחִיק מִלִבִּי אֶת זִכְרוֹן הַתַּקְרִיוֹת הַמְבִישׁוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהּ.

בְּדֶרֶךְ-כְּלָל נוֹטֶה קְהַל הַנוֹסְעִים לִבְלֹעַ אֶת עֶלְבּוֹנוֹ וְלִשְׁתֹּק. שֶׁכֵּן מִתּוֹךְ נִסְיוֹנָם יוֹדְעִים הָאֲנָשִׁים שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר תִּהְיֶה יָדָם עַל הַתַּחְתּוֹנָה. הַנָהָג הוּא שֶׁיַחְגֹג אֶת נִצְחוֹנוֹ. אַךְ אֵילוּ פְּעָמִים נִתְקַלְתִּי בְּ“טִפּוּסִים לוֹחֲמִים”, בְּנוֹסְעִים הָעֲשׂוּיִים לְלֹא-חָת. בְּזִכְרוֹנִי נֶחְרְתוּ כַּמָה מַעֲמָדִים מְשַׁעַשְׁעִים לְמַדַי. פַּעַם אַחַת, לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר הָאוֹטוֹבּוּס זָחַל וְנֶעְצַר חַלִיפוֹת, קָצְרָה רוּחוֹ שֶׁל אַחַד הַנוֹסְעִים וְהוּא קָרָא לְעֵבֶר הַנָהָג:

– עַרַאבַּנְגִ’י! (“עֶגְלוֹן” בְּעַרְבִית). מַדוּעַ אַתָּה זוֹחֵל כִּזְבוּב בְּמִזְבָּלָה? סַע!

עָצַר הַנָהָג בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים, הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ וְאָמַר לוֹ, לַנוֹסֵעַ, בְּקוֹל שָׁקֵט וּמְאֻפָּק:

– אַתָּה טוֹעֶה, אֲדוֹנִי. יֵשׁ

הֶבְדֵל בֵּינִי לְבֵין עַרַאבַּנְגִ’י. הָעֶגְלוֹן סוּסָיו מִלְפָנָיו וְאִלוּ אֲנִי הַסוּסִים שֶׁלִי מֵאָחוֹר.

סָבוּר הָיִיתִי שֶׁלְאַחַר דִין-וּדְבָרִים זֶה יִתְפַּתֵּחַ רִיב, אַךְ נוֹסְעֵי הָאוֹטוֹבּוּס נָתְנוּ קוֹלָם בִּצְחוֹק גָדוֹל וְכָךְ נִסְתַּיְמָה הַפָּרָשָׁה.

פַּעַם שְׁנִיָה שָׁמַעְתִּי דוּ-שִׂיחַ מְאַלֵף. הָאוֹטוֹבּוּס הָיָה רֵיק לְמֶחֱצָה, אַךְ נוֹסֵעַ אֶחָד, אָדָם קָשִׁישׁ שֶׁקָרַחְתּוֹ מְעֻטֶרֶת שֵׂיבָה, עָמַד מִשׁוּם-מָה לְיַד הַנָהָג וְהִסְתִּיר לוֹ כַּנִרְאֶה אֶת הָרְאִי הַקָטָן הַקָבוּעַ בַּחוּץ,

לְצִדֵי הָאוֹטוֹבּוּס. נִתְרַגֵז הַנָהָג וְהִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ:

– מַדוּעַ אֵינְךָ יוֹשֵׁב לַעֲזָאזֵל? יֵשׁ לְךָ פוּרוּנְקוּל בַּיַשְׁבָן?

פָּנָיו שֶׁל הַנוֹסֵעַ הַקָשִׁישׁ הִסְמִיקוּ מְאֹד. רֶגַע דוֹמֶה שֶׁנִתְאַבֵּן מֵרֹב תַּדְהֵמָה, אַךְ מִשְׁנֵהוּ עָנָה לוֹ, לַנָהָג, בְּקוֹל צָלוּל, שֶׁהִדְהֵד בָּאוֹטוֹבּוּס מִקָצֶה עַד קָצֶה:

– הָיִיתִי נֶעֱלָב אִלוּלֵי יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה חֲנִיךְ אוֹקְסְפוֹרְד.

שָׁמַע הַנָהָג וְנָבוֹךְ. הוּא הֵצִיץ בַּקָשִׁישׁ בְּמַבָּט מֻפְתָּע וְשָׁאַל:

– מַה פִּתְאֹם “חֲנִיךְ אוֹקְסְפוֹרְד”?

עָנָה לוֹ הַקָשִׁישׁ:

– הֲרֵי הִנְךָ אוֹקְס (“בֶּן-בָּקָר” בְּיִידִישׁ) וְנוֹהֵג בְּ“פוֹרְד”!

אֵין לְתָאֵר אֶת הַמְהוּמָה שֶׁקָמָה בָּאוֹטוֹבּוּס. אֵלֶה צוֹחֲקִים בְּקוֹל וְאֵלֶה מוֹחֲאִים כַּפַּיִם. הַצַד הַשָׁוֶה בָּהֶם – שֶׁכֻּלָם שְֹמֵחִים עַל מַפַּלְתּוֹ שֶׁל הַנָהָג. אֵין זֹאת, כִּי בְּלִבָּם שֶׁל הַנוֹסְעִים נִצְטַבְּרָה מְרִירוּת רַבָּה כְּלַפֵּי עַם-הַנֶהָגִים. עַתָּה, שֶׁבָּאָה הַהִזְדַמְנוּת לְיָדָם לַהֲפִיגָהּ – עָשׂוּ זֹאת בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.

סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל סִגְנוֹן קְלוֹקֵל אוֹ גַסוּת-רוּחַ שֶׁל נֶהָגִים מְסֻיָמִים, אַךְ כְּדַאי לְהַזְכִּיר עֻבְדָה נוֹסֶפֶת, שֶׁחֲשִׁיבוּתָהּ עוֹלָה עַל כָּל הַיֶתֶר נֶהָגֵי-הָאוֹטוֹבּוּסִים אֵינָם יוֹדְעִים בְּדֶרֶךְ-כְּלָל לוּחַ-שָׁעוֹת מַהוּ, כְּלוֹמַר – לוּחַ-שָׁעוֹת זֶה, אַף אִם מִתְנוֹסֵס שָׁחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן בְּעַמוּד הַתַחֲנָה, אֵינוֹ מְחַיֵב אוֹתָם. בִּרְצוֹתָם – נוֹסְעִים. בִּרְצוֹתָם – מַשְׁבִּיתִים אֶת רִכְבָּם, מְסִבִּים עַל כּוֹס-קָפֶה עִם חַבְרֵיהֶם בְּבֵית-קָפֶה הַסָמוּךְ לְתַחֲנַת-הַמוֹצָא וְאֵינָם שָׂמִים לֵב לִקְהַל-הַנוֹסְעִים הַמִתְגוֹדֵד לְיַד הַתַחֲנָה, אֵלֶה פְּנֵיהֶם זְעוּפוֹת וְהֵם שׁוֹתְקִים, אֵלֶה רוֹטְנִים וְאֵלֶה נוֹתְנִים קוֹלָם בִּזְעָקָה מָרָה:

– הַנָהָג! הֵיכָן הַנָהָג?!

לוּחַ-שָׁעוֹת זֶה, שֶׁאֵינוֹ מְחַיֵב אֶת הַנֶהָגִים, הוּא רָעָה חוֹלָה. יוֹם אֶחָד נִזְדַמַנְתִּי לַעֲפוּלָה וְרָצִיתִי לְהַגִיעַ מַהֵר כְּכָל-הָאֶפְשָׁר לִמְחוֹז-חֶפְצִי – לְקִבּוּץ שָׂרִיד. חִכִּיתִי זְמַן רַב וּלְבַסוֹף פָּקְעָה סַבְלָנוּתִי. וְכֵיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת מְנַהֵל-הַתַחֲנָה שֶׁעָבַר לְיָדִי, פָּנִיתִי אֵלָיו בְּנִימוּס:

– שֶׁמָא תּוּכַל לוֹמַר לִי, אֲדוֹנִי, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה יוֹצֵא אוֹטוֹבּוּס לְשָׂרִיד?

– תְּחַכֶּה אָז תִּרְאֶה – הֵשִׁיב לִי הָאִישׁ

וְהִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ, מְטַלְטֵל לְפָנָיו אֶת כְּרֵסוֹ הַבּוֹלֶטֶת שֶׁתִּיק-נֶהָגִים מִתְנַדְנֵד עָלֶיהָ.

אִינְפוֹרְמַצְיָה מְדֻיֶקֶת זוֹ לֹא הִנִיחָה אֶת דַעְתִּי. רַצְתִּי אַחֲרָיו וְהִתְיַצַבְתִּי לְפָנָיו, חוֹסֵם אֶת דַרְכּוֹ:

– עָלַי לָדַעַת בְּדִיוּק, אֲדוֹנִי – אָמַרְתִּי – אֵין לִי פְּנַאי.

– אִם אֵין לְךָ פְּנַאי אַל תְּחַכֶּה – הֵשִׁיב לִי, שָׁלַח אֶת יָדוֹ וְסִלְקַנִי מִדַרְכּוֹ כְּמִי שֶׁמְסַלֵק זְבוּב טוֹרְדָנִי.

תֹּאמְרוּ: אַךְ מִקְרֶה הוּא. נִרְאֶה שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הָיָה בַּעֲפוּלָה מְנַהֵל-תַּחֲנָה גַס-רוּחַ וְאֵין לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט עַל סְמַךְ נִימוּסָיו שֶׁל מְנַהֵל אֶחָד עַל כָּל צִבּוּר-הַמְנַהֲלִים. אוּלָם כֵּיצַד אֲתָרֵץ אֶת הַמִקְרֶה בִּמְנַהֵל-הַתַּחֲנָה בִּטְבֶרְיָה, שֶׁחָלַף עַל פָּנַי בְּאַחַד הַיָמִים וַאֲנִי פָּנִיתִי אֵלָיו וְשָׁאַלְתִּי:

– אֲדוֹנִי, מָתַי יַגִיעַ הָאוֹטוֹבּוּס מִכְּפַר גִלְעָדִי?

וְהַלָה הֵשִׁיב לִי בְּלִי לְהֵעָצֵר:

– מָה אַתָּה חוֹשֵׁב לְךָ, שֶׁאֲנִי אַסְטְרוֹלוֹג?

– אֲבָל… – נִתְבַּלְבַּלְתִּי וְנִסִיתִי לְגַמְגֵם וְלִמְחוֹת.

– אֵינִי מַגִיד-עֲתִידוֹת – רָטַן וְהִסְתַּלֵק לוֹ.

אָכֵן, לֹא כָּל נֶהָגֵי-הָאוֹטוֹבּוּסִים עֲשׂוּיִים מִקְשָׁה אַחַת, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל חֶשְׁבּוֹן, אִם אֲנַסֶה לְסַכֵּם לְעַצְמִי אֶת הַנִסְיוֹנוֹת שֶׁבָּהֶם עָמַדְתִּי – אֲנִי, אֶחָד מִצְבָא נוֹסְעֵי-הָאוֹטוֹבּוּסים בְּמֶשֶׁךְ עַשְׂרוֹת שָׁנִים – לְצַעֲרִי, אָנוּס אֲנִי לוֹמַר שֶׁהַכַּף נוֹטָה לְחוֹבָה. לֹא יִפָּלֵא שֶׁבְּהִזְדַמְנִי יוֹם אֶחָד לְתַחֲנָה נִדַחַת וּבְראוֹתִי עַל קִיר הַתַּחֲנָה כְּתֹבֶת-עֲנָקִים רְשׁוּמָה בְּגִיר, פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק גָדוֹל, צְחוֹק מְשַׁחְרֵר. וּמֶה הָיָה רָשׁוּם שָׁם עַל הַקִיר? הָיוּ אֵלֶה חֲרוּזִים וְזֶה לְשׁוֹנָם:

אַל תִּתְּנוּ אֶת הַהֶגֶה

לְכָל שְׁמֶגֶגֶה!

אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא הַפַּיְטָן הָאַלְמוֹנִי שֶׁחָרַז פְּנִינֵי-שִׁירָה אֵלֶה. עַל כָּל פָּנִים, אֲנִי מְתָאֵר לִי שֶׁהַמוּזָה שֶׁלוֹ נִתְעוֹרְרָה לָאו-דַוְקָא מֵחֲמַת חִבָּה יְתֵרָה לְעַם-הַנֶהָגִים.

אַגַב, אֵינִי יוֹדֵעַ בְּדִיוּק פֵּרוּשָׁה שֶׁל הַמִלָה “שְׁמֶגֶגֶה”, אַךְ אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁהַכַּוָנָה לְטִפֵּשׁ, לְלֹא-יֻצְלַח, לְמַה שֶׁקוֹרְאִים בְּעִבְרִית צַחָה “קְוַאץ' בְּשֶׁמֶן-זַיִת”.

יִתָּכֵן שֶׁקִפַּחְתִּי אֶת צִבּוּר הַנֶהָגִים. שֶׁכֵּן אֶפְשָׁר לִשְׁאֹל – וּבְצֶדֶק: וְהַנוֹסְעִים? כְּלוּם טוֹבִים הֵם יוֹתֵר? אָכֵן, גַם הַלָלוּ, אִלוּ עָשִׂיתִי אִתָּם חֶשְׁבּוֹן-צֶדֶק, לֹא הָיוּ יוֹצְאִים נְקִיִים מִתַּחַת יָדִי. אֵלֶה דוֹחֲקִים וְנִדְחָקִים בְּגַסוּת, אֵלֶה – שֶׁכָּבְשׁוּ לָהֶם מְקוֹם-יְשִׁיבָה בְּחֹזֶק-יָד – מַבִּיטִים עַל הַנוֹסְעִים מִקָרוֹב-בָּאוּ, הָעוֹלִים בְּכָל תַּחֲנָה, כְּעַל פּוֹלְשִׁים וּמַסִיגֵי-גְבוּל, כְּלוֹמַר – גְבוּלָם שֶׁלָהֶם, שֶׁל הַ“וָתִיקִים”. אֵלֶה יוֹשְׁבִים כִּמְסֻמָרִים לַסַפְסַל וְאִם עוֹמֵד לְיָדָם יָשִׁישׁ אוֹ יְשִׁישָׁה, הֵם תּוֹקְעִים עֵינֵיהֶם בִּזְגוּגִית הַחַלוֹן, מְשִׂימִים עַצְמָם שֶׁלֹא הִשְׁגִיחוּ בְּרָאשֵׁי-הַשֵׂיבָה שֶׁלְיָדָם. אֵלֶה נִטְפָּלִים לְאֶחָד מֵחַבְרֵיהֶם-לַנְסִיעָה אוֹ לַנָהָג, מוֹצְאִים בָּהֶם פִּרְכָה כָּלְשֶׁהִי וְאֵינָם פּוֹסְקִים מִלִנְאֹם בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת, לְחָרֵף וּלְגַדֵף, וּבִשְׁעַת-מַעֲשֶׂה תָּרוֹת עֵינֵיהֶם וּמְצִיצוֹת מִסָבִיב, מְצַפּוֹת לְאַהֲדַת הַקָהָל. הַלָלוּ – וַדַאי שֵׂיוֹת תְּמִימוֹת הֵם בְּבֵיתָם.

הַבַּעַל – אוֹ הָאִשָׁה – רוֹדִים בָּהֶם וְאֵינָם מַנִיחִים לָהֶם לִפְצוֹת פֶּה. עַתָּה, שֶׁבָּאָה לְיָדָם הִזְדַמְנוּת בִּרְשׁוּת-הָרַבִּים, אֵין הֵם טוֹמְנִים יָדָם בַּצַלַחַת אוֹ לְיֶתֶר דִיוּק: אֶת לְשׁוֹנָם בַּפֶּה.

אָכֵן, גַם הַנוֹסְעִים אֵינָם צַדִיקִים גְמוּרִים.

אוּלָם אוֹתוֹ בֹּקֶר, בְּשִׁבְתִּי עַל הַסַפְסָל מְצַפֶּה לָאוֹטוֹבּוּס, צָפוּ וְעָלוּ דַוְקָא לְנֶגֶד עֵינַי הָ“עַוְלוֹת” שֶׁעָשׂוּ לִי הַנֶהָגִים. הַשֶׁמֶשׁ, שֶׁעָלְתָה לֹא-מִכְּבָר בַּמִזְרָח, שָׁלְחָה בִּי כָּאָמוּר, אֶת קַרְנֶיהַ הַטוֹבוֹת. נְעִימוּת הִתְפַּשְׁטָה בְּכָל אֲבָרַי ועֵינַי נֶעֶצְמוּ. וּלְפֶתַע – צְפִירָה. הִנֵה קָרֵב וּבָא הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלוֹ חִכִּיתִי שָׁעָה תְּמִימָה. הוּא נֶעְצַר לְיַד הַמִדְרָכָה מַמָשׁ. הַדֶלֶת נִפְתְּחָה וְהַנָהָג שִׁלַח בִּי חִיוּךְ רָחָב.

– אָנָא, אֲדוֹנִי, תּוֹאִיל לַעֲלוֹת. מַדוּעַ אֵחַרְתָּ הַיוֹם? אֲקַוֶה שֶׁשְׁלוֹמְךָ טוֹב.

קָפַץ הַנָהָג מִמְקוֹמוֹ, שָׁלַף מִמְחָטָה מִכִּיסוֹ וְנִקָה אֶת הָאָבָק שֶׁל הַמוֹשָׁב הַפָּנוּי מֵאֲחוֹרָיו.

– סְלַח לִי, אֲדוֹנִי – פָּנָה

אֵלַי בִּמְאוֹר-פָּנִים – בַּמוֹסָךְ לֹא נִקוּ הַבֹּקֶר כָּרָאוּי. אֵין זֹאת כִּי מִהֲרוּ יָתֵר עַל הַמִדָה. הַאֲמֵן לִי, אָנוּ עוֹשִׂים כְּמֵיטַב יְכָלְתֵּנוּ אַךְ הָעֹמֶס רַב.

שָׁתַקְתִּי נָבוֹךְ. יָשַׁבְתִּי וְהִבַּטְתִּי בְּגַבּוֹ שֶׁל הַנָהָג, הַסָמוּךְ לְעֵינַי. בָּרְאִי הַקָבוּעַ מֵעַל לְמוֹשָׁבוֹ רָאִיתִי אֶת עֵינָיו הַמְעִיפוֹת בִּי מִדֵי פַּעַם מַבָּט קוֹרֵן. וְהִנֵה שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ:

– עִקָר שָׁכַחְתִּי. בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי. אֵיךְ יָשַׁנְתָּ? פָּנֶיךָ טוֹבוֹת לְמַדַי. נִכַּר בְּךָ שֶׁחָלַמְתָּ חֲלוֹמוֹת נְעִימִים.

רָצִיתִי לַעֲנוֹת, לוֹמַר לוֹ, לַנָהָג הָאָדִיב, כַּמָה מִלִים טוֹבוֹת, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע הֶחֱרִישָׁה אֶת אָזְנִי חֲרִיקַת בְּלָמִים צוֹרְמָנִית.

הִזְדַעְזַעְתִּי וּפָקַחְתִּי אֶת עֵינַי. מִסְתַּבֵּר שֶׁיָשַׁבְתִּי עֲדַיִן עַל גַבֵּי הַסַפְסָל שֶׁבַּתַחֲנָה.

לְפָנַי עָמַד אוֹטוֹבּוּס. מִבַּעַד לְדַלְתּוֹ הַפְּתוּחָה הִגִיעַ אֵלַי, מִתּוֹךְ דְחֹסֶת הַגוּפִים הַמִתְגוֹדֶדֶת סְבִיבוֹ, קוֹל הַנָהָג:

– מַה קָרָה לְךָ? אַתָּה מְשֻתָּק? מָה אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁם כְּגֹלֶם? מַדוּעַ

אֵינְךָ עוֹלֶה? וְלָמָה לֹא עָצַרְתָּ אוֹתִי? אֵין לְךָ עֵינַיִם?

רַק עַתָּה הֲבִינוֹתִי שֶׁקֹדֶם-לָכֵן נִרְדַמְתִּי. הָיָה חֲלוֹם וְאֵינֶנוּ! קָפַצְתִּי מִמְקוֹמִי וְנִדְחַקְתִּי בְּדֵי-עָמָל לְתוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּס הַגָדוּשׁ וְהַדֶלֶת הַנִסְגֶרֶת מֵאֲחוֹרַי תָּפְסָה כְּבִצְבַת אֶת גַבִּי, לוֹחֶצֶת וְצוֹבֶטֶת. רָצִיתִי לִצְעֹק, לִמְחוֹת, אַךְ מִשְׂפָתַי לֹא בָּקַע כָּל הֶגֶה. וּפִתְאֹם בָּלַם הַנָהָג וְהַכֹּל נִזְרְקוּ קָדִימָה – וְגַם אֲנִי צָמְחָה לִי יְשׁוּעָה: נִשְׁלַפְתִּי כִּפְקָק מִתּוֹךְ בַּקְבּוּק, מֵהַדֶלֶת הַסוֹגֶרֶת עָלַי. רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁגַבִּי הַצָבוּט בָּעַר כְּאִלוּ הֻצְתָה בּוֹ אֵשׁ. אַשְׁרַי, בֶּן-חוֹרִין אֲנִי. בֶּן-חוֹרִין לְהוֹסִיף וְלִנְסֹעַ בְּאוֹטוֹבּוּסִים!

 

פֶּרֶק שִׁשִׁי הַבּוֹס הַגָדוֹל וְהַפּוֹרֵץ הַקָטָן    🔗

====================

יָרַדְתִּי מִן הָאוֹטוֹבּוּס יָגֵעַ וְסָחוּט. חֻלְצָתִי הָרְטֻבָּה דָבְקָה לְגַבִּי. אֶגְלֵי זֵעָה נִתְגַלְגְלוּ מִמִצְחִי וְסִמְאוּ אֶת עֵינַי.

הַשָׁעָה הָיְתָה עֶשֶׂר בְּדִיוּק. מִסְתַּבֵּר שֶׁשָׁעָה תְּמִימָה חִכִּיתִי בַּתַחֲנָה לְאוֹטוֹבּוּס, לֹא יִפָּלֵא שֶׁנִרְדַמְתִּי וְחָלַמְתִּי אֶת חֲלוֹם הַנָהָג הָאָדִיב.

לְאַחַר הַמַחֲנָק שֶׁשָׂרַר בָּאוֹטוֹבּוּס אֲפָפַנִי אֲוִיר הָרְחוֹב וְהוּא בָּשׂוּם וְקָרִיר. נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה. אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁרוּחִי הָיְתָה טוֹבָה עָלַי. לְהֵפֶךְ. הֲרֵי אֵחַרְתִּי לָעֲבוֹדָה שְׁעָתַיִם וָחֵצִי!

בְּיַלְדוּתִי אֵרַע לִי לֹא-פַּעַם שֶׁאֵחַרְתִּי לָקוּם. בְּלֶכְתִּי אֶל בֵּית-הַסֵפֶר, דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁעוֹפֶרֶת יְצוּקָה בְּרַגְלַי. יָדַעְתִּי שֶׁאַךְ לַשָׁוְא אֲנַסֶה לַחֲמֹק לְתוֹךְ הַכִּתָּה. חֲזָקָה עַל הַמְחַנֵךְ שֶׁיַשְׁגִיחַ בִּי, יִזְקֹף אֶת גַבּוֹתָיו הָעֲבֻתּוֹת, וְעֵינָיו הַכְּחֻלוֹת, הַקָרוֹת, מְשַׁלְחוֹת צְמַרְמֹרֶת בְּגַבִּי. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד מְצֻיָד הָיִיתִי בְּמִכְתָּב חָתוּם עַל-יְדֵי אָבִי הַמְאַשֵׁר וּמַצְדִיק אֶת אִחוּרִי. עַל-פִּי-רֹב אָנוּס הָיִיתִי לְשַׁקֵר וּלְהַמְצִיא תֵּרוּץ.

וְאָכֵן, מֹחִי עָבַד בְּקַדַחְתָּנוּת: מַהוּ הַ“לוֹקְשׁ”, כְּלוֹמַר, הַתֵּרוּץ, שֶׁאֶמְכֹּר הַפַּעַם לַמְחַנֵךְ? בַּיָמִים הָרְחוֹקִים הָהֵם הִתְפַּלַלְתִּי בְּלִבִּי שֶׁאֶגְדַל חִישׁ-מַהֵר וְלֹא אֶצְטָרֵךְ לַחֲשֹׁשׁ עוֹד מִזַעְמוֹ שֶׁל הַמְחַנֵךְ. לְצַעֲרִי, רַק מַחֲצִית תְּפִלָתִי נִתְקַבְּלָה. אָמְנָם, גָדַלְתִּי כְּפִי שֶׁבִּקַשְׁתִּי, אוּלָם גַם בִּשְׁנוֹת בַּגְרוּתִי נִמְצָא לִי תָּמִיד מִישֶׁהוּ שֶׁלְפָנָיו עָמַדְתִּי בְּפִיק-בִּרְכַּיִם, חוֹשֵׁשׁ מֵהִתְפָּרְצוּת זַעְמוֹ.

בִּימֵי יַלְדוּתִי הָיָה זֶה מְחַנֵךְ הַכִּתָּה. עַתָּה, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת, הָיָה זֶה הַבּוֹס, כְּלוֹמַר הַמְנַהֵל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתִי, בַּרְנָשׁ קָטָן וְצָנוּם, שֶׁיָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָנוֹ מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגוֹד שֶׁל עֵץ וּמִבַּעַד לְחַלוֹנוֹ רָאָה כְּעַל כַּף-יָד אֶת כֻּלָנוּ, אֶת חֶבֶר-הָעוֹבְדִים הָרְכוּנִים עַל שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם. מְנַהֵל זֶה הָיָה לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר אָדָם טוֹב וְלֹא-פַּעַם נֶחְלַץ לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל אַחַד הָעוֹבְדִים וְעָמַד לוֹ בִּשְׁעַת צָרָה וּמְצוּקָה. אַךְ בְּשָׁעוֹת רְגִילוֹת, בְּשָׁעוֹת שֶׁאֵינָן מַצְרִיכוֹת מִדוֹת תְּרוּמִיוֹת וְהִתְעַלוּת-נֶפֶשׁ, הָיָה הַבּוֹס מְשַׁלֵחַ בְּעוֹבְדֵי הַמִשְׂרָד מַבָּטִים קַפְּדָנִיִים מְלֵאֵי חֻמְרָה. כְּכָל שֶׁהָיָה גוּץ וְקָטָן, אָהַב לְהִתְנַשֵׂא, וּכְשֶׁהִזְדַמְנָה לוֹ סִבָּה סְבִירָה, הָיָה מַסְמִיק וּמִתְנַפֵּחַ כֻּלוֹ. דוֹמֶה – בַּלוֹן הוא הַגָדֵל וְהוֹלֵךְ לְעֵינֶיךָ, עַד שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁשׁ שֶׁעוֹד רֶגַע קָט יִתְפּוֹצֵץ בְּקוֹל מַחֲרִישׁ אַזְנַיִם. לֹא יִפָּלֵא שֶׁאָנוּ, הָעוֹבְדִים קָרָאנוּ לַבַּרְנָשׁ הַקָטָן מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ “הַבּוֹס הַגָדוֹל”.

עַתָּה, שֶׁאָדָם מְבֻגָר הָיִיתִי, מוּבָן שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדִי מִכְתָּב-אִשׁוּר מֵאַבָּא. לֹא נוֹתַר לִי אֶלָא לְהַמְצִיא תֵּרוּץ מִתְקַבֵּל עַל הַדַעַת. כָּךְ, לְמָשָׁל, אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר לוֹ, לַבּוֹס הַגָדוֹל, שֶׁשְׁכֵנִי לָקָה בְּהֶתְקֵף-לֵב וַאֲנִי סִיַעְתִּי בִּידֵי אִשְׁתּוֹ לְהַסִיעוֹ אֶל בֵּית-הַחוֹלִים. אוֹ שֶׁפָּרְצָה דְלֵקָה בַּבַּיִת הַסָמוּךְ וַאֲנִי הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּפִנוּי הַיְלָדִים שֶׁנִשְׁאֲרוּ בַּדִירָה הָאֲחוּזָה לֶהָבוֹת. אוֹ שֶׁבְּצֵאתִי לָעֲבוֹדָה גִלִיתִי חֲבִילָה חֲשׁוּדָה לְיַד מְכָלֵי-הַגַז וְהִזְעַקְתִּי אֶת הַמִשְׁטָרָה, וְעַד שֶׁזוֹ בָּאָה וְהַחַבְּלָן סִלֵק אֶת הַחֲבִילָה וְהַשׁוֹטְרִים רָשְׁמוּ מִפִּי אֶת כָּל הַפְּרָטִים – עָבְרוּ הַשָׁעוֹת הַיְקָרוֹת, שְׁעוֹת הַבֹּקֶר. כָּל אֵלֶה סִפּוּרִים מְרַגְשִׁים בְּאֱמֶת, שֶׁשְׁעָתַיִם וָחֵצִי שֶׁל אִחוּר-לָעֲבוֹדָה כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵן לְעֻמָתָם, אַךְ בְּרִדְתִּי מֵהָאוֹטוֹבּוּס וּבְעָמְדִי רֶגַע תַּחְתַּי, נוֹשֵׁם מְלֹא חָזִי אֶת אֲוִיר הַבֹּקֶר הָרַעֲנָן, גָמַרְתִּי אֹמֶר בְּנַפְשִׁי: אֲסַפֵּר לוֹ, לַבּוֹס, אֶת הַכֹּל. הָאֱמֶת טוֹבָה מִכָּל שֶׁקֶר וְסִפּוּר-בַּדִים.

מִשֶׁהֶחְלַטְתִּי, הוּקַל לְלִבִּי. בִּצְעָדִים מְהִירִים וּמְאֻשָׁשִׁים קָרַבְתִּי אֶל הַמִשְׂרָד וּבְיָד בּוֹטַחַת לָחַצְתִּי עַל כַּף-הַמַנְעוּל. אוּלָם בָּרֶגַע שֶׁעָבַרְתִּי אֶת הַסַף רָאִיתִי אֶת עֵינֵי הַבּוֹס הַנְעוּצוֹת בִּי וְהֵן קְרוּעוֹת לִרְוָחָה וּמְלֵאוֹת תּוֹכָחָה אִלֶמֶת. עֵינַיִם אֵלֶה הֵצִיצוּ בִּי מִבַּעַד לַחַלוֹן שֶׁבְּפַרְגוֹד-הָעֵץ. אוֹתוֹ רֶגַע נִתְחַלֵף לִי מַרְאֵהוּ שֶׁל הָאִישׁ בְּעַכָּבִישׁ הַיוֹשֵׁב בְּקוּרָיו וּמַמְתִּין לְטֶרֶף. יָדַעְתִּי שֶׁמְהִיר-חֵמָה הוּא וְאֵינוֹ מַנִיחַ לְסַיֵם אֶת הַדְבָרִים הַמֻפְנִים אֵלָיו. הוּא תּוֹפְסָם כְּלוּלְיָן הַקוֹלֵט בָּאֲוִיר טַבָּעוֹת מְעוֹפְפוֹת וּמֵגִיב עֲלֵיהֶם בּוֹ-בַּמָקוֹם וְחוֹרֵץ אֶת דִינוֹ. לֹא יִפָּלֵא שֶׁחַשְׁתִּי שֶׁלִבִּי מִתְכַּוֵץ. מִי אָמַר שֶׁפּחְדוֹ שֶׁל פָּקִיד קָטָן מִפְּנֵי מְנַהֵל קַפְּדָן נוֹפֵל אֵימָתוֹ שֶׁל יֶלֶד הָעוֹמֵד מוּל מְחַנֵךְ-כִּתָּה זוֹעֵף?

אֶת הַדֶרֶךְ מִתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס עַד לַמִשְׂרָד עָשִׂיתִי, כָּאָמוּר, בִּצְעָדִים מְאֻשָׁשִׁים. מַה שֶׁאֵין כֵּן אֶת הדֶרֶךְ הַקְצָרָה – מֶרְחַק פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת – מֵהַדֶלֶת וְעַד לְפַרְגוֹד-הָעֵץ. רַגְלַי הִפְסִיעוּ בְּמַאֲמָץ נִכָּר. לְמַרְאֵה עֵינָיו שֶׁל הַבּוֹס הַנְעוּצוֹת בִּי חַשְׁתִּי פִּיק-בִּרְכַּיִם. בְּפָתְחִי אֶת דֶלֶת-הַפַּרְגוֹד, נִצַבְתִּי לִפְנֵי הַבּוֹס כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה.

הַבַּרְנָשׁ הַקָטָן, הַצָנוּם, זָקַף אֶת רֹאשׁוֹ וְרֶגַע אָרֹךְ כְּנֶצַח לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. לְבַסוֹף הִטִיל לְעֶבְרִי אֶת הַשְׁאֵלָה:

– מַה קָרָה הַפַּעַם?

עָמַדְתִּי שׁוֹתֵק. שְׂפָתַי דָבְקוּ זוֹ לְזוֹ. אַךְ לְבַסוֹף הֶחְלַטְתִּי לְסַיֵם מַעֲמָד מֵבִיךְ זֶה שֶׁהֵעִיק עָלַי כָּל-כָּךְ. אָזַרְתִּי עֹז וּפָתַחְתִּי אֶת פִּי, נָכוֹן לְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת, בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁהֶחְלַטְתִּי בְּרִדְתִּי מִן הָאוֹטוֹבּוּס.

– חֲמוֹר… – הִתְחַלְתִּי אֶת סִפּוּרִי, אַךְ מִן הַשָׁמַיִם נִגְזַר עָלַי אוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁלֹא לְסַיְמוֹ. שֶׁכֵּן, אַךְ שָׁמַע הַבּוֹס הַגָדוֹל אֶת הַמִלָה הָרִאשׁוֹנָה, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו וְהַוְרִידִים שֶׁעַל מִצְחוֹ הִתְנַפְּחוּ עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת הַדָם הַפּוֹעֵם בָּהֵם. הוּא שָׁלַח כְּנֶגְדִי אֶת זְרוֹעוֹתָיו, וְכַפּוֹת יָדָיו, שֶׁדָמוּ לְכַפּוֹת יֶלֶד קָטָן, נִתְהַדְקוּ לְאֶגְרוֹפִים.

– אֵיךְ אַתָּה מֵעֵז? – צָרַח עָלַי בְּקוֹלוֹ הַדַקִיק. תְּחִלָה לֹא תָּפַסְתִּי שֶׁהַבּוֹס סָבוּר שֶׁאֲנִי כִּנִיתִיו “חֲמוֹר” וְזוֹהִי הַסִבָּה לְהִתְלַקְחוּת זַעְמוֹ. חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי אֵיךְ אֲנִי מֵעֵז לְאַחֵר שְׁעָתַיִם וָחֵצִי תְּמִימוֹת. עַל כֵּן שָׁאַפְתִּי רוּחַ וְחָזַרְתִּי לַסִפּוּר שֶׁנִקְטַע:

– חֲמוֹר אֶחָד…

כָּאן קָפַץ הַבּוֹס מִכִּסְאוֹ הַמֻגְבָּהּ, שֶׁעָלָיו יָשַׁב תָּמִיד כְּשֶׁרַגְלָיו הַקְצָרוֹת מִתְנַדְנְדוֹת בָּאֲוִיר וְאֵינָן נוֹגְעוֹת בָּרִצְפָּה, וּפָנָיו שֶׁהֶאְדִימוּ כְּסֶלֶק וְעֵינָיו שֶׁלו יָצְאוּ מֵחוֹרֵיהֶן הִטִילוּ בִּי צְמַרְמֹרֶת.

– אֵיזוֹ חֻצְפָּה! – צָרַח וְחָזַר וְטִפֵּס עַל כִּסְאוֹ. וְאָז שָׁתַק רֶגַע וְאַחַר אָמַר בְּקוֹל שָׁקֵט יוֹתֵר: – הִסְתַּלֵק מִכָּאן! אַתָּה לֹא תַּעֲבֹד הַיוֹם! אֵינִי מוּכָן לִסְפֹּג עֶלְבּוֹנוֹת מֵהָעוֹבְדִים, שֶׁמֵחוֹבָתָם לָסוּר לְמָרוּתִי וּלְכַבְּדֵנִי.

נָבוֹךְ וְנִדְהָם נִצַבְתִּי תַּחְתַּי. – אֲדוֹנִי – גִמְגַמְתִּי, מְנַסֶה לְהַעֲמִיד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ, אַךְ לְמַרְאֵה עֵינָיו מְלֵאוֹת הַחֵמָה הַלְטוּשׁוֹת בִּי פָּנִיתִי אָחוֹרָה וְהִפְסַעְתִּי לְעֵבֶר דֶלֶת הַמִשְׂרָד. לֹא הִסְפָּקְתִּי לִפְתֹּחַ אוֹתָה וּמֵאֲחוֹרֵי גַבִּי הִגִיעַנִי קוֹלוֹ שֶׁל הַבּוֹס:

– יָכוֹל אֲנִי לְפַטֵר אוֹתְךָ

מִיָד, שֶׁכֵּן אֵינִי חַיָב לִסְבֹּל חֻצְפָּה וְגַסוּת-רוּחַ. אַךְ מוּטָב שֶׁאֶמְסֹר אֶת הָעִנְיָן לְוַעַד-הָעוֹבְדִים. אַדְרַבָּא, יִפְסְקוּ הֵם בֵּינֵינוּ.

וְשׁוּב נִצְבַתִּי בָּרְחוֹב, מְסֻנְוָר מֵאוֹר הַשֶׁמֶשׁ. הָיְתָה לִי הַרְגָשָׁה שֶׁכָּל שֶׁהִתְרַחֵשׁ זֶה-עַתָּה לֹא הָיָה אֶלָא חֲלוֹם-סִיוּטִים וְכִי עוֹד רֶגַע אֶתְעוֹרֵר בְּאַנְחַת-רְוָחָה שֶׁהִנֵה הֵקִיץ הַקֵץ עַל מְצוּקָתִי. אַךְ עַד-מְהֵרָה הֵבַנְתִּי שֶׁטָעוּת בְּיָדִי. הַדְבָרִים, כֵּיוָן שֶׁנִתְרַחֲשׁוּ, אֵין לְטַשְׁטְשָׁם בִּמְחִי-יָד. עֲדַיִן מְחַכֶּה לִי בֵּרוּר עִם וַעַד-הָעוֹבְדִים, הֶסְבֵּרִים, הִצְטַדְקֻיוֹת. אָמְנָם, לֹא הִטַלְתִּי סָפֵק בְּכָךְ שֶׁצִדְקָתִי תֵּצֵא לָאוֹר וְכִי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר אֻחְזַר לַעֲבוֹדָתִי, אַךְ הַמַחֲשָׁבָה עַל הַתְּלָאוֹת הַמְזֻמָנוֹת לִי נָסְכָה בִּי עָגְמַת-נֶפֶשׁ. עוֹדֶנִי שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, בָּאָה מַחֲשָׁבָה שְׁנִיָה, מְעוֹדֶדֶת: עַל מַה, בְּעֶצֶם, אֲנִי מִצְטַעֵר? הֲרֵי הַסִכְסוּךְ עִם הַבּוֹס אֵינוֹ אֶלָא תַּקְרִית חַסְרַת-שַׁחַר, שֶׁמְקוֹרָה בְּטָעוּת מְצַעֶרֶת וְאוּלַי, אֲפִילוּ, מְבַדַחָת. הוֹדוֹת לְסִכְסוּךְ זֶה זָכִיתִי לְיוֹם חָפְשִׁי. מוֹר וַדַאי מְחַכֶּה לִי. הוּא יִשְׂמַח מְאֹד אִם אוֹפִיעַ לְפָנָיו.

וְאָמְנָם, לְאַחַר כְּמַחֲצִית הַשָׁעָה יָרַדְתִּי מֵהָאוֹטוֹבּוּס שֶׁהֶחֱזִירַנִי לְבֵיתִי וְרַגְלַי נְשָׂאוּנִי אֶל הַחֻרְשָׁה שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד. מִשֶׁנִכְנַסְתִּי בֵּין הָעֵצִים, נִתְחַלֵף לִי אוֹר הַשֶׁמֶשׁ בְּצֵל נָעִים שֶׁל עֲצֵי הָאֹרֶן. רוּחַ קְרִירָה נָשְׁבָה בַּחֻרְשָׁה וְהוֹסִיפָה נְעִימוּת לַצֵל.

קַרְנֵי-שֶׁמֶשׁ בּוֹדְדוֹת חָדְרוּ מִבַּעַד לַצַמָרוֹת, וְהַקַרְקַע, הַמְכֻסָה מַחֲטֵי-אֹרֶן, דוֹמָה הָיְתָה לְתַשְׁבֵּץ שֶׁל אוֹר וְצֵל.

מוֹר לֹא הִשְׁגִיחַ בְּבוֹאִי אַךְ אֲנִי רְאִיתִיו הֵיטֵב: הוּא רָבַץ לוֹ בְּשֶׁקֶט, גוּשׁ אָפֹר כֻּלוֹ, וְרַק אָזְנָיו הַלְבָנוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, כִּמְקֻשָׁטוֹת בְּתַחֲרָה לְבָנָה, זְקוּפוֹת כְּמַקְשִׁיבוֹת קֶשֶׁב רַב, רַגְלוֹ הָאַחַת קְשׁוּרָה הָיְתָה בְּסַד וּפִצְעוֹ חָבוּשׁ. דְלִי-הַמַיִם, הוֹתַרְתִּי לְיָדוֹ לִפְנֵי צֵאתִי לָעֲבוֹדָה, רֵיק הָיָה.

לְשֵׁמַע פְּסִיעוֹתַי הִפְנָה מוֹר אֶת רֹאשׁוֹ, וְעֵינָיו הַגְדוֹלוֹת מַבִּיטוֹת בִּי, מְמַצְמְצוֹת כְּנֶגֶד קֶרֶן-שֶׁמֶשׁ שֶׁפִּלְחָה אֶת עַלְוַת הָעֵצִים מֵאֲחוֹרֵי גַבִּי.

– מַה קָרָה, בֶּנִי? – שָׁאַל מוֹר – הֲרֵי הָיִיתָ צָרִיךְ לַחֲזֹר בַּצָהֳרַיִם?

שָׁתַקְתִּי וְלִטַפְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ. אָחַזְתִּי בַּדְלִי וְאַצְתִּי לְמַלֵא אוֹתוֹ מַיִם. מִשֶׁחָזַרְתִּי, צָנַחְתִּי עַל הָאָרֶץ בְּסָמוּךְ לְמוֹר, שֶׁהִשְׁעִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכַּי. וְאָז סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת תּוֹלְדוֹת הַבֹּקֶר: עַל צִפִּיָתִי הָאֲרֻכָּה לָאוֹטוֹבּוּס, עַל חֲלוֹמִי שֶׁחָלַמְתִּי כְּשֶׁאֲנִי מַמְתִּין בַּתַחֲנָה, עַל הַבּוֹס הַגָדוֹל וּפֶרֶץ-זַעְמוֹ שֶׁנִתַּךְ עָלַי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי. מוֹר הִקְשִׁיב לְכָל מִלָה הַיוֹצֵאת מִפִּי. מִשֶׁסִיַמְתִּי אֶת סִפּוּרִי, הֶחֱרִיש רֶגַע, הוֹשִׁיט רֹאשׁוֹ וּתְקָעוֹ לַדְלִי וְשָׁתָה בִּשְׁקִיקָה אֶת הַמַיִם הַצוֹנְנִים. וְאָז הִשְׁעִין שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכַּי וְאָמַר:

אֲנִי מִצְטַעֵר, בֶּנִי, עַל אִי-הַנְעִימוּת שֶׁנִגְרְמָה לְךָ בִּגְלָלִי. אִלוּלֵא טִפַּלְתָּ בִּי, לֹא הָיִיתָ מִסְתַּכְסֵךְ עִם הַבּוֹס שֶׁלְךָ. אִם כִּי בְּמַחֲשָׁבָה שְׁנִיָה אֲנִי נוֹטֶה לַדֵעָה שֶׁתַּקְרִית זוֹ הִיא שְׁטוּת גְמוּרָה. אֵין לִי סָפֵק שֶׁתֵּדַע לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמְךָ בַּבֵּרוּר שֶׁיִתְקַיֵם בְּוַעַד-הָעוֹבְדִים. אוּלָם לֹא אַסְתִּיר מִמְךָ: יוֹתֵר מִכָּךְ מְצַעֵר אוֹתִי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסִפּוּר. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא תָּפַסְתִּי לְמַה הוּא מְרַמֵז.

– מַה כָּוָנָתְךָ, מוֹר? – שָׁאַלְתִּי.

הֵשִׁיב לִי:

– אֲנִי מְהַרְהֵר בַּסִפּוּר שֶׁלְךָ עַל הַנֶהָגִים וְהָאוֹטוֹבּוּסִים. בִּימֵי אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם, שֶׁיֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְהִמָנוֹת עִם נִינֵי-נִינֶיהָ, לֹא הָיְתָה כָּל בְּעָיַת תַּחְבּוּרָה. רָצָה אָדָם לְהַגִיעַ לְמָקוֹם מְרֻחָק כָּלְשֶׁהוּ, חָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ וְיָצָא לַדֶרֶךְ, בְּדִיוּק כְּמוֹ סָבוֹ וְסַב-סָבוֹ. הֲתִזְכֹּר: “וַיַשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַחֲבשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ… " אָז, בַּיָמִים הַטוֹבִים הָהֵם, לֹא הָיוּ כְּבִישִׁים מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים מְכוֹנִיוֹת, לֹא הָיוּ פְּקָקֵי-תְּנוּעָה וּשְׁעוֹת-עֹמֶס, לֹא הָיוּ אֲסוֹנוֹת מַחֲרִידִים בַּדְרָכִים. הָאֲוִיר צַח הָיָה וְהָאָדָם לֹא יָדַע פְּלִיטַת גַזִים מַרְעִילִים מַהִי. וַהֲסָבוּר הִנְךָ שֶׁאַתֶּם, בְּנֵי-אָדָם, הִגַעְתֶּם עַד קְצֵה גְבוּל הַיְכֹלֶת וְהַסֵבֶל? אִם כֵּן אֵינְךָ אֶלָא טוֹעֶה! דַע לְךָ שֶׁהַתַּחֲזִית עֲצוּבָה מְאֹד. מִדֵי כַּמָה שָׁנִים מַכְפִּיל עַצְמוֹ מִסְפַּר הַמְכוֹנִיוֹת בַּכְּבִישִׁים וַאֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁקָרוֹב הַיוֹם בּוֹ תֵּחָנַקְנָה הֶעָרִים וְהַ”פְּקָקִים" יְשַׁתְּקוּ אוֹתָן כָּלִיל. וְאָז

– כֵּיצַד יַגִיעַ אָדָם מְקוֹם-עֲבוֹדָתוֹ? תַּלְמִיד – לְבֵית-הַסֵפֶר?

חַיָל הַחוֹזֵר מֵחֻפְשָׁה – לִבְסִיסוֹ?

וְהַרְעָלַת הָאֲוִיר מַה יְהֵא עָלֶיה? כֵּיצַד תִּנְשְׁמוּ אַתֶּם,

הָאֲנָשִׁים?

שָׁמַעְתִּי אֶת דִבְרֵי מוֹר וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְׁמַע אָזְנַי.

– מִנַיִן לְךָ כָּל הַתַּחֲזִיוֹת הָאֵלֶה? – תָּמַהְתִּי.

– אַל תִּשְׁאַל, בֶּנִי – הֵשִׁיב לִי – הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ בְּשִׂיחָתֵנוּ הַקוֹדֶמֶת שֶׁאַל לְךָ לַחְקֹר אוֹתִי וְאֶת עֲבָרִי, אֶת יְדִיעוֹתַי וְדֵעוֹתַי. קַבְּלֵנִי כְּמוֹ שֶׁהִנְנִי, בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁאֲנִי מְקַבֵּל אוֹתְךָ.

מוֹר הִשְׁתַּתֵּק רֶגַע, נָשָֹא רֹאשׁוֹ מֵעַל בִּרְכַּי וְהֵצִיץ בִּי אֲרֻכּוֹת, כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ אֶת הַדְבָרִים שֶׁעָמַד לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי, וְאָז אָמַר:

– תִּרְאֶה, בֶּנִי, הֲרֵי אֵינְךָ מִתְיַמֵר לִפְתֹּר אֶת בְּעָיוֹת הָעוֹלָם כֻּלוֹ. יֵשׁ לְשַׁעֵר שֶׁעוֹלָם זֶה יִמְצָא בְּעַצְמוֹ תְּשׁוּבוֹת לַבְּעָיוֹת הַמְצִיקוֹת לוֹ. אֲשֶׁר לִי, מוּכָן וּמְזֻמָן אֲנִי לְסַיֵעַ בְּיָדְךָ לִפְתֹּר אֶת בְּעָיָתְךָ שֶׁלְךָ.

– לְמָה אַתָּה מְרַמֵז? – שָׁאַלְתִּי.

הֵשִׁיב מוֹר וְאָמַר:

– חָשַׁבְתִּי עַל הַסֵבֶל שֶׁלְךָ בַּנְסִיעָה בָּאוֹטוֹבּוּסִים. לָמָה אֵינְךָ מְנַסֶה לַעֲזֹר לְעַצְמְךָ? קְנֵה לְךָ מְכוֹנִית וְתִפָּטֵר מֵעָנְשָׁם שֶׁל הַנֶהָגִים!

– אֲנִי פָּקִיד קָטָן, מוֹר – אָמַרְתִּי – אֵין לִי כֶּסֶף לִמְכוֹנִית. אַף אִם אַשִׂיג בְּהַלְוָאָה אֶת הַסְכוּם, אֵין בְּיָדִי הַכֶּסֶף הַדָרוּשׁ לְאַחֲזָקָתָהּ.

– והֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁמוּכָן וּמְזֻמָן אֲנִי לְסַיֵעַ בְּיָדְךָ – אָמַר מוֹר.

– כֵּיצַד? – תָּמַהְתִּי.

– כְּשֶׁאַבְרִיא – הֵשִׁיב לִי – אֶשְׁאֵר בְּחֻרְשָׁה זוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִצַלְתָּ אֶת חַיַי, אֶשְׁאֵר בִּמְחִיצָתְךָ, מוּכָן לְשָׁרֵת אוֹתְךָ. וְאַתָּה הֲרֵי תּוּכַל לְהַרְוִיחַ בְּעֶזְרָתִי. לְהַשְׂכִּירֵנִי, לְמָשָׁל, לְמוֹכֵר-אֲבַטִיחִים אוֹ לִמְחַלֵק-נֵפְט. אֲנִי אַסִיעַ בְּרָצוֹן אֶת עֶגְלוֹתֵיהֶם אִם אֵדַע שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁתְּקַבֵּל תְּמוּרַת עֲבוֹדָתִי יָבִיא לְךָ תּוֹעֶלֶת.

שָׁמַעְתִּי וְלִבִּי הִתְמוֹגֵג בְּקִרְבִּי מֵרֹב נַחַת. לִטַפְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל מוֹר.

– אֲנִי מוֹדֶה לְךָ מְאֹד – אָמַרְתִּי נִרְגָשׁ – אוּלָם אַף אִם אַסְכִּים לְהַצָעָתְךָ הַנְדִיבָה וְיִהְיֶה בְּיָדִי הַכֶּסֶף לִרְכִישָׁת מְכוֹנִית, לֹא אוּכַל לְעוֹלָם לְקַבֵּל רִשְׁיוֹן-נְהִיגָה.

– מַדוּעַ? – תָּמַהּ מוֹר – רָאִיתִי בַּכְּבִישִׁים

טֶמְבֶּלִים לְלֹא-סְפוֹר הַנוֹהֲגִים בִּמְכוֹנִיוֹת. וְאַתָּה, כָּךְ נִרְאֶה לִי, הֲרֵי הִנְךָ פִּקֵחַ וְזָרִיז מֵהֶם עֲשֶׂרֶת מוֹנִים!

– מוֹר יַקִירִי – אָמַרְתִּי – אֵין כָּאן שְׁאֵלָה שֶׁל פִּקְחוּת אוֹ זְרִיזוּת. כָּל הַנִגָשׁ לִבְחִינַת-נְהִיגָה חַיָב תְּחִלָה לַעֲבֹר בְּדִיקַת-עֵינַיִם בְּמִשְׂרָד-הָרִשׁוּי. וַאֲנִי, שֶׁנֻתַּחְתִּי אֶשְׁתָּקַד בְּעֵינַי, שָׁאַלְתִּי אֶת הָרוֹפֵא שֶׁטִפֵּל בִּי אִם אוּכַל לָגֶשֶׁת לְלִמוּד נְהִיגָה. הוּא הִצִיעַ לִי לְוַתֵּר, שֶׁכֵּן אֵין כָּל סִכּוּי שֶׁיַנִיחוּ לִי לָגֶשֶׁת לַבְּחִינָה. שָׁמַע מוֹר וְשָׁקַע שׁוּב בְּהִרְהוּרִים. וּפִתְאֹם קָרָא בְּקוֹל:

– מָצָאתִי!

– מַה מָצָאתָ? – הִתְפַּלֵאתִי.

– כֵּיצַד לַעֲזֹר לְךָ – הֵשִׁיב מוֹר, וּבְהַבִּיטוֹ יָשָׁר בְּעֵינַי, הוֹסִיף:

– כְּשֶׁאַבְרִיא, בֶּנִי, אַסִיעַ אוֹתְךָ לָעֲבוֹדָה וְאַף אַחֲזִירְךָ הַבַּיְתָה. כְּלוֹמַר, תּוּכַל לִרְכֹּב עָלַי. הַדָבָר הַיָחִיד הַדָרוּשׁ לְךָ הוּא אֻכָּף נוֹחַ.

כָּל-כָּךְ הֻפְתַּעְתִּי מִדְבָרָיו, שֶׁהַדִבֵּר נִטַל מִפִּי. מוֹר, שֶׁהִשְׁגִיחַ בַּאֲרֶשֶׁת הַפְּלִיאָה בְּפָנַי, הִמְשִׁיךְ דְבָרָיו:

– אַל תְּסָרֵב, בֶּנִי. אַל-נָא

תִּשְׁכַּח אֶת הַיִתְרוֹנוֹת שֶׁבְּהַצָעָתִי. רֵאשִׁית-כֹּל – לֹא תִּצְטָרֵךְ כֶּסֶף לִמְכוֹנִית. שֵׁנִית – תַּחֲסֹךְ כֶּסֶף הַדָרוּשׁ לְאַחֲזָקָתָהּ. שְׁלִישִׁית – תִּהְיֶה פָּטוּר מִן הַהוֹצָאוֹת הַכְּרוּכוֹת בְּלִמוּד-נְהִיגָה. רְבִיעִית – הָרְכִיבָה עָלַי פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר: לֹא הֶגֶה וְלֹא קְלַאץ', לֹא וִישֶׁר וְלֹא בְּרֶקְס, לֹא טַאיֶרִים וְלֹא… – רֶגַע! – שִׁסַעְתִּי אֶת דְבָרָיו – בְּאֵיזוֹ שָׂפָה אַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי?

מוֹר חָשַׂף אֶת שִׁנָיו כִּמְחַיֵךְ: – כֵּיוָן שֶׁמְשׂוֹחֲחִים אָנוּ עַל מְכוֹנִיוֹת, נָקַטְתִּי לְשׁוֹן-נֶהָגִים. אֲנִי יוֹדֵעַ יָפֶה שֶׁקְלַאץ' הוּא מַצְמֵד וְוִישֶׁר – מַגֵב, בְּרֶקְס – בֶּלֶם וְטַאיֶר – צָמִיג. אַךְ הָבָה נַחֲזֹר לְעִנְיָנֵנוּ. אַל-נָא תִּשְׁכַּח שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁתִּרְכַּב עָלַי תִּהְיֶה פָּטוּר מִלְהַחֲלִיף מַהֲלָכִים, לֹא תִּזְדַקֵק לְעוֹלָם לְמוּסַכִּים וּלְחֶלְקֵי-חִלוּף, לֹא תְּבַזְבֵּז כֶּסֶף עַל בִּטוּחִים לְמִינֵיהֶם, וְהָעִקָר – אַתָּה תִּתְרֹם לְאֵיכוּת הַסְבִיבָה, כְּלוֹמַר לְאוֹתוֹ דָבָר הַמְכֻנֶה בְּפִיכֶם “אֶקוֹלוֹגְיָה”. שֶׁהֲרֵי אֲנִי אֵינֶנִי פּוֹלֵט עָשָׁן וּפִיחַ.

– נִיחָא – נִסִיתִי לְהַסְכִּים לִדְבָרָיו – אַךְ אַל-נָא תִּשְׁכַּח שֶׁאֲנִי עָסוּק בַּמִשְׂרָד עַד לִשְׁעוֹת הַצָהֳרַיִם. אֵיפֹה תִּהְיֶה כָּל אוֹתוֹ זְמַן?

– הֵיכָן מִשְׂרָדְךָ? – שָׁאַל מוֹר.

– בְּקַצְוֵי הָעִיר, בַּדָרוֹם, לְיַד פַּסֵי-הָרַכֶּבֶת –

– הָהּ, אֲנִי מַכִּיר יָפֶה סְבִיבָה זוֹ – אָמַר מוֹר – עָבַרְתִּי שָׁם בְּדַרְכִּי הֵנָה. סָמוּךְ לַפַּסִים יֵשׁ חֻרְשָׁת אֶקָלִיפְּטוּסִים זְנוּחָה, שֶׁרֶגֶל אָדָם אֵינָהּ דוֹרֶכֶת בָּהּ מִזֶה שָׁנִים. תּוּכַל לִקְשֹׁר אוֹתִי לְאֶחָד מֵעֲצֵי הַחֻרְשָׁה. אֲנִי אַמְתִין לְךָ שָׁם עַד שֶׁתְּסַיֵם אֶת עֲבוֹדָתְךָ.

– תּוֹדָה לְךָ, מוֹר – אָמַרְתִּי – אֲהַרְהֵר בְּכָךְ. אַךְ הָעִקָר שֶׁתַּבְרִיא קֹדֶם. נָכוֹן?

וְעַתָּה אֶחֱזֹר לְבֵיתִי. זֶה-מִכְּבָר רָצִיתִי לְאַוְרֵר אֶת הַסִפְרִיָה שֶׁלִי וְלֹא הָיָה לִי זְמַן. עַתָּה, שֶׁנִזְדַמֵן לִי יוֹם פָּנוּי, אֲנַצֵל אוֹתוֹ. שָׁלוֹם, מוֹר!

– שָׁלוֹם וּלְהִתְרָאוֹת – הֵשִׁיב לִי.

חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וּפָתַחְתִּי בַּמִבְצָע הַגָדוֹל – אִוְרוּר הַסִפְרִיָה שֶׁתָּפְסָה בְּבֵיתִי קִיר שָׁלֵם שֶׁל מַדָפִים גְדוּשֵׁי סְפָרִים. עָבַדְתִּי בִּשְׁקִידָה, מְנַגֵב אֶת הַמַדָפִים בְּמַטְלִית סְפוּגַת-נֵפְט, מְנַקֶה אֶת הָאָבָק שֶׁנִצְטַבֵּר עַל הַסְפָרִים וּמַנִיחָם לְאִוְרוּר עַל הַשֻׁלְחָן מוּל הַחַלוֹן הַפָּתוּחַ. לֹא חַשְׁתִּי בַּזְמַן הַחוֹלֵף. עִם שֶׁאֲנִי טוֹרֵחַ עַל נִקוּי סְפָרַי, נָשָׂאתִי עֵינַי וְרָאִיתִי מִבַּעַד לַחַלוֹן אֶת עֻזִי הַקָרֵב וּבָא בְּרִיצָה חֲפוּזָה. עַד שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ הַבְּהִירָה, הַשׁוֹפַעַת, מִתְעוֹפֶפֶת. הֵצַצְתִּי בִּשְׁעוֹנִי.

הַשָׁעָה הָיְתָה 12.30. אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּרְתִּי שֶׁבִּקַשְׁתִּיו כִּי בְּשׁוּבוֹ מִבֵּית-הַסֵפֶר – שְׁעָתַיִם לִפְנֵי שׁוּבִי מֵהָעֲבוֹדָה – יָבִיא מַיִם לְמוֹר וְכֵן כַּמָה פְּרוּסוֹת-לֶחֶם, וְהָעִקָר – שֶׁלֹא יַנִיחַ לַיְלָדִים לְהָצִיק לַחֲמוֹר הַפָּצוּעַ. יָדַעְתִּי שֶׁהַלִמוּדִים בְּבֵית-הַסֵפֶר מִסְתַּיְמִים בְּשָׁעָה אַחַת בְּדִיוּק. אֵין זֹאת כִּי עֻזִי הִקְדִים בְּכַוָנָה אֶת שׁוּבוֹ מִבֵּית-הַסֵפֶר.

הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹא לְגַלוֹת לוֹ אֶת דְבַר הִמָצְאִי בְּבֵיתִי. רָצִיתִי לַעֲקֹב אַחֲרָיו וְלִרְאוֹת הַאֻמְנָם יְקַיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ. עֻזִי פָּרַץ לְבֵיתוֹ אֲשֶׁר בְּקוֹמַת-הַקַרְקַע שֶׁל הַבִּנְיָן הַגָדוֹל וְנֶעְלַם בְּפִתְחוֹ. הוּא הִשְׁאִיר שָׁם אֶת תִּיק-הַסְפָרִים שֶׁלוֹ וּלְאַחַר שָׁעָה קַלָה הוֹפִיעַ וּבְיָדוֹ פְּרוּסוֹת-לֶחֶם מְעֹרָמוֹת עַל גַבֵּי גִלְיוֹן-נְיָר חוּם הַמָתוּחַ בֵּין יָדָיו כְּמַגָשׁ. לְאַחַר-מִכֵּן רְאִיתִיו אוֹחֵז בַּדְלִי וְנִגָשׁ לְבֶרֶז-הַמַיִם אֲשֶׁר בַּחֻרְשָׁה.

אָכֵן, עֻזִי לֹא אִכְזֵב אֶת הָאֵמוּן שֶׁנָתַתִּי בּוֹ. נַעַר נָבוֹן הוּא וְאַחֲרַאי. אֵין סָפֵק שֶׁגַם לְהַבָּא יְסַיֵעַ לִי בַּטִפּוּל בְּמוֹר. מִשֶׁסִכַּמְתִּי זֹאת לְעַצְמִי, חָזַרְתִּי בְּלֵב קַל אֶל עֲבוֹדת הַנִקוּי שֶׁל סְפָרַי. הַחֻרְשָׁה הִשְׂתָּרְעָה מוּל חַלוֹנִי וְרָאִיתִי אֶת הַנַעֲשֶׂה בָּהּ כְּעַל כַּף-יָדִי. עֻזִי יָשַׁב לוֹ לְיַד הַחֲמוֹר שֶׁרָבַץ עַל הַקַרְקַע בְּצֵל הַגַגוֹן. אַךְ לְאַחַר שָׁעָה קַלָה נָשָׂאתִי עֵינַי וְרָאִיתִי אֶת עֻזִי נִכְנָס לְבֵיתוֹ וְחוֹזֵר לַחֻרְשָׁה. הוּא קָרַב אֶל דַלְתּוֹ שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד, נִשְׁעַן בְּגַבּוֹ אֶל הַדֶלֶת וְעֵינָיו תָּרוּ מִסָבִיב, מְצִיצוֹת לְכָל הָעֲבָרִים.

וּפִתְאֹם נִפְנָה עֻזִי בְּחָפְזָה וּפָנָיו אֶל הַדֶלֶת, וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ אֶל הַמַנְעוּל. נִצַבְתִּי תַּחְתַּי בּוֹהֶה וְנָבוֹךְ. מַה מִתְרַחֵשׁ נֶגֶד עֵינַי? מַדוּעַ מִתְעַסֵק עֻזִי בְּמַנְעוּל דַלְתּוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד? אוֹתוֹ רֶגַע רָאִיתִי בְּבֵרוּר שֶׁדַלְתּוֹ שֶׁל הַצַיָר נִפְתְּחָה וּדְמוּתוֹ שֶׁל עֻזִי חָמְקָה פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ הָאַטֶלְיֶה שֶׁל גִינְגוֹלְד, כְּלוֹמַר – אֶל חֲדַר-עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל הַצַיָר. "אֵל אֱלֹהִים – מִלְמַלְתִּי לְעַצְמִי – כֵּיצַד פָּתַח עֻזִי אֶת הַדֶלֶת? בְּמַפְתֵּחַ-גַנָבִים? וּלְשֵׁם מָה הוּא פּוֹרֵץ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד?! מֻכֵּה-תַּדְהֵמָה הָיִיתִי. לִכְאוֹרָה הָיָה עָלַי לִנְטשׁ אֶת עֲבוֹדָתִי, לָרוּץ אֶל הָאַטֶלְיֶה שֶׁל גִינְגוֹלְד וְלִתְפֹּס אֶת עֻזִי בִּשְׁעַת-מַעֲשֶׂה. אַךְ לִבִּי לֹא הִנִיחַנִי לְבַיֵשׁ אֶת הַנַעַר הַיָתוֹם. עָמַדְתִּי בְּצֵל הַוִילוֹן הַמִתְנַפְנֵף בְּחַלוֹנִי כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמִי וְלִבִּי הוֹלֵם מֵחֲמַת הִתְרַגְשׁוּת. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הוֹפִיעַ עֻזִי בַּפֶּתַח וּבְיָדוֹ חֲבִילָה אֲרוּזָה בִּנְיָר חוּם (בְּאוֹתוֹ נְיָר עַצְמוֹ הֵבִיא אֶת פְּרוּסוֹת-הַלֶחֶם לְמוֹר! – הִבְזִיקָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי). וְשׁוּב שָׁלַח הַנַעַר מַבָּטִים מְבֹהָלִים לַעֲבָרִים וְנִרְכַּן אֶל הַמַנְעוּל – אֵין זֹאת כִּי טָרַח לַחֲזֹר וְלִנְעֹל אֶת הַדֶלֶת. מִשֶׁסִיֵם אֶת מְלַאכְתּוֹ, רָץ לְבֵיתוֹ, הִשְׁאִיר בּוֹ אֶת הַחֲבִילָה וְאָז חָזַר לַחֻרְשָׁה וְהִתְיַשֵׁב עַל גֶדֶם שֶׁל עץ, סָמוּךְ לְמוֹר.

אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעָה בַּשְׁבִיל שֶׁנִתְמַשֵׁךְ לְאֹרֶךְ צֵלַע הַחֻרְשָׁה מִיכַל, חֲבֶרְתוֹ שֶׁל עֻזִי, נַעֲרָה תְּמִירָה וְנָאָה שֶׁשַׂעֲרוֹת-הַזָהָב שֶׁלָהּ אֲסוּפוֹת מִצִדֵי רֹאשָׁהּ בִּשְׁתֵּי צַמוֹת עָבוֹת, וּבְיָדָהּ תִּיק-סְפָרִים. הִיא חָזְרָה מִבֵּית-הַסֵפֶר לְבֵיתָהּ, אַךְ לְמַרְאֵהוּ שֶׁל עֻזִי הַיוֹשֵׁב עַל הַגֶדֶם שָׂמָה פְּעָמֶיהָ לַחֻרְשָׁה.

רְאִיתִיהָ מַצְבִּיעָה בְּיָדָהּ עַל מוֹר וְעֻזִי דִבֵּר אֵלֶיהָ וְנִסָה כַּנִרְאֶה לְהַסְבִּיר לָהּ מַשֶׁהוּ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הִגִיעַ אִיתָמָר הָרָזֶה הָרָכוּב עַל אוֹפַנָיו וְתִיק סְפָרִים

לָחוּץ לַדֹפֶן שֶׁמֵאֲחוֹרֵי מוֹשָׁבוֹ, וְכֵן צְבִיקָה הַסְפּוֹרְטַאִי וְאֶפְרָת הַשְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁרֹאשָׁהּ מְתֻלְתָּל כְּרֹאשׁוֹ שֶׁל כּוּשִׁי. כָּל אֵלֶה עָטוּ עַל מוֹר, אַךְ עֻזִי הִתְיַצֵב בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַחֲמוֹר הַשָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ, פָּשַׁט זְרוֹעוֹתָיו לִצְדָדִים כִּמְגוֹנֵן עַל הַבְּהֵמָה הַפְּצוּעָה שֶׁהֻפְקְדָה לְהַשְׁגָחָתוֹ. הוּא הִסְבִּיר כַּנִרְאֶה לַחֲבֵרָיו, שֶׁאַל לָהֶם לְהָצִיק לַחֲמוֹר הַמִסְכֵּן.

מִבְּלִי-מֵשִׂים חִיַכְתִּי לְעַצְמִי. אָכֵן, לֹא טָעִיתִי בְּבָחֳרִי בְּעֻזִי כְּעוֹזְרִי. הוּא עָשָׂה אֶת הַמֻטָל עָלָיו עַל הַצַד הַטוֹב בְּיוֹתֵר. עוֹדֶנִי מְחַיֵךְ, נִזְכַּרְתִּי בַּמַעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה עֻזִי בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד וְלִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי: הֲיִתָּכֵן שֶׁעֻזִי זֶה, הַנַעַר הֶחָבִיב, שֶׁאַפּוֹ שָׂרוּעַ בְּשׁוֹבְבוּת וְעֵינָיו הַכְּחֻלוֹת זַכּוּת וּטְהוֹרוֹת כִּשְׁנֵי אֲגַמֵי מַיִם – נִתְפַּתָּה לְתַאֲוַת-בֶּצַע וְאֵין הוּא אֶלָא פּוֹשֵׁעַ קָטָן, נִקְלֶה, פּוֹרֵץ עָלוּב, שֶׁנִצֵל אֶת עֻבְדַת אִשְׁפּוּזוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד בְּבֵית-הַחוֹלִים?

לֹא אַסְתִּיר: כָּל כַּמָה שֶׁנִסִיתִי לַעֲנוֹת לְעַצְמִי וּלְתָרֵץ אֶת קֻשְׁיוֹתַי – לֹא הָיְתָה תְּשׁוּבָה בְּפִי. מְנַת-חֶלְקִי הָיוּ מוֹרַת-רוּחַ וְתַדְהֵמָה.

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי “אַתָּה מְקַלְקֵל לִי אֶת כָּל הַתַּעֲנוּג”!    🔗

==================

לְמָחֳרַת הַיוֹם, בְּבֵרוּר שֶׁנֶעֱרַךְ בְּוַעַד-הָעוֹבְדִים, סִפַּרְתִּי כֵּיצַד נִתְגַלְגְלוּ הַדְבָרִים, שֶׁהַבּוֹס הַגָדוֹל סָבוּר הָיָה שֶׁאֲנִי מְגַדְפוֹ וְקוֹרֵא לוֹ “חֲמוֹר” – וּבְסוֹפוֹ שֶׁל הַבֵּרוּר הֻחְזַרְתִּי, כַּמוּבַן, לַעֲבוֹדָתִי. הַנְאוּם שֶׁלִי, שֶׁבּוֹ לִמַדְתִּי זְכוּת עַל עַצְמִי, מְלֻוֶה הָיָה פִּרְצֵי-צְחוֹק וְעוֹד יָמִים רַבִּים שִׁמֵשׁ הַמִקְרֶה שֶׁקָרָה לִי כְּסִפּוּר מְבַדֵחַ בְּפִי חֲבֵַרַי-לָעֲבוֹדָה.

חָזַרְתִּי לַעֲבוֹדָתִי, אַךְ לֹא הָיִיתִי מְסֻגָל לְהִתְרַכֵּז בָּהּ כְּמוֹ בֶּעָבָר. תֹּאמְרוּ: טִינָה-שֶׁבַּלֵב אֶל הַמְנַהֵל פָּגְעָה בְּכֹשֶׁר-הָרִכּוּז שֶׁלִי. וְלֹא הִיא. מִזְמַן סָלַחְתִּי לוֹ, לַבּוֹס הַגָדוֹל, אֶת הִתְפָּרְצוּתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַעְתִּי שֶׁלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר אָדָם טוֹב-לֵב הוּא. אֶלָא שֶׁדָבָר אַחֵר הִדְרִיךְ מְנוּחָתִי וְכָבַשׁ כָּלִיל אֶת תְּשׂוּמַת-לִבִּי. הָיוּ אֵלֶה דְבָרָיו שֶׁל מוֹר שֶׁחָזְרוּ וְנִצְטַלְצְלוּ בְּאָזְנַי “הַדָבָר הַיָחִיד הַדָרוּשׁ לְךָ הוּא אֻכָּף נוֹחַ”.

דְבָרִים אֵלֶה נִטְמְנוּ בִּי כְּזֶרַע בְּתוֹךְ קַרְקַע דְשֵׁנָה, וְעַתָּה – בְּכֹחַ מֻפְלָא – נָבְטוּ וְעָלוּ. רָכוּן הָיִיתִי עַל שֻׁלְחָן עֲבוֹדָתִי, יַָדַי מְמַשְׁשׁוֹת בַּמִסְמָכִים הַמְגֻבָּבִים עָלָיו, אַךְ כָּל מַחְשְׁבוֹתַי נְתוּנוֹת הָיוּ לְהַצָעָתוֹ הָאֲדִיבָה שֶׁל מוֹר. הַאֻמְנָם?

יֵשׁ שֶׁהָיִיתִי מַפְלִיג בָּהֲזָיוֹת, שֶׁכֻּלָן וְרֻדוֹת וְטוֹבוֹת: סוֹף-סוֹף הִשְׁתַּחְרַרְתִּי מֵהַתְּלוּת בָּאוֹטוֹבּוּסִים וּבִנְהָגֵיהֶם. אֲנִי מְסַיֵם אֶת אֲרוּחַת- הַבֹּקֶר שֶׁלִי, נוֹטֵל אֶת הָאֻכָּף וְיוֹצֵא לַחֻרְשָׁה, בָּהּ מְחַכֶּה לִי מוֹר, חוֹבֵשׁ אֶת הַחֲמוֹר וְיוֹצֵא לַכְּבִישׁ, בִּרְצוֹתִי דוֹהֵר בְּחָפְזָה וּבִרְצוֹתִי מֵאֵט וְרוֹכֵב לַהֲנָאָתִי – וְהַבְּרִיוֹת עוֹצְרִים בְּדַרְכָּם וּמַפְנִים רֹאשׁ וְעוֹקְבִים אַחֲרַי בְּמַבְּטֵי-קִנְאָה. אַךְ כָּאן, בְּהַגִיעִי לְמַבְּטֵי-הַקִנְאָה שֶׁל עוֹבְרֵי-הָאֹרַח, הָיוּ הֲזָיוֹתַי מִתְפַּצְלוֹת פִּתְאֹם וְהֵן דִבְּרוּ אֵלַי בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת:

קוֹל א': נוּ, וְהַשֶׁמֶשׁ הַקוֹפַחַת עַל הָרֹאשׁ בִּימֵי הַקַיִץ?

קוֹל ב': אֶקְנֶה לִי שִׁמְשִׁיָה!

קוֹל א': וְהַגְשָׁמִים בִּימוֹת הַחֹרֶף?

קוֹל ב': הֲרֵי יֵשׁ לִי מִטְרִיָה!

קוֹל א': וְאֵינְךָ חוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּהְיֶה לִצְחוֹק?

קוֹל ב': יִתָּכֵן שֶׁהַטִפְּשִׁים יִצְחֲקוּ לִי. אַךְ מִי יוּכַל לְהוֹכִיחַ שֶׁרַבִּים הֵם בְּעוֹלָמֵנוּ הַטִפְּשִׁים מִן הַחֲכָמִים? בְּטוּחַנִי שֶׁאֵלֶה הָאַחֲרוֹנִים יִתְפַּעֲלוּ דַוְקָא מִתּוּשִׁיָתִי וְאַף יְשַׁבְּחוּהָ.

כַּךְ דִבַּרְתִּי אֶל עַצְמִי בְּלִי קוֹל, אַךְ שְׂפָתַי נָעוּ, כַּנִרְאֶה, שֶׁכֵּן חַשְׁתִּי פִּתְאֹם בְּמַבָּטוֹ הַתָּמֵהַּ שֶׁל הַבּוֹס הַגָדוֹל, שֶׁנִשְׁלַח אֵלַי מִבַּעַד לַחַלוֹן אֲשֶׁר בְּפַרְגוֹד-הָעֵץ. גַם בַּלֵילוֹת, עַל מִשְׁכָּבִי, נָתוּן הָיִיתִי לְוִכּוּחַ בִּלְתִּי-פּוֹסֵק עִם עַצְמִי. יֵשׁ שֶׁרָאִיתִי בְּהַצָעָתוֹ שֶׁל מוֹר בְּרָכָה גְדוֹלָה וְיֵשׁ שֶׁחֲשָׁשׁוֹתַי וּרְתִיעוֹתַי גָבְרוּ עַל נְכוֹנוּתִי לְהֵעָנוֹת לוֹ, לִידִידִי הַפָּצוּעַ.

כֵּיוָן שֶׁהִזְכַּרְתִּי אֶת פְּצָעָיו, מִן-הָרָאוּי לְסַפֵּר שֶׁמוֹר הָלַךְ וְהֶחְלִים בִּמְהִירוּת מַפְתִּיעָה. עַצְמוֹת רַגְלוֹ הַשְׁבוּרָה, הַנְתוּנָה בְּסַד, נִתְחַבְּרוּ זוֹ לְזוֹ. הַפֶּצַע הַגָדוֹל, הַפָּעוּר בְּבִטְנוֹ, הִגְלִיד וְשִׁטְחוֹ הִצְטַמְצֵם מִיוֹם לְיוֹם. כָּל אוֹתָם יָמִים טִפַּלְתִּי בּוֹ בִּמְסִירוּת וְאַף דָאַגְתִּי לְמַחְסוֹרוֹ. סִיְעוּ בְּיָדִי אִיתָמָר, צְבִיקָה, אֶפְרָת וּמִיכַל, שֶׁקָבְעוּ בֵּינֵיהֶם תּוֹר וְהָיוּ מִתְחַלְפִים וּבָאִים לַחֻרְשָׁה, נְכוֹנִים לַעֲזֹר לִי.

הֵם הָיוּ מַאֲכִילִים אֶת מוֹר וּמַשְׁקִים אוֹתוֹ וְטוֹמְנִים אֶת גְלָלָיו כְּזֶבֶל בְּאַדְמַת הַחֻרְשָׁה. וּבֵינָתַיִם הִתְחִיל הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל וְהַיְלָדִים פְּנוּיִים הָיוּ גַם בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר. לֹא יִפָּלֵא שֶׁהִסַחְתִּי מִלִבִּי כָּל דְאָגָה לְמוֹר. לְעַֻמַת זֹאת דָאַגְתִּי לְעֻזִי, שֶׁלֹא הֶרְאָה פָּנָיו בַּחוּץ. מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם בּוֹ רְאִיתִיו פּוֹרֵץ בַּחֲשַׁאי לָאַטֶלְיֶה שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד, נֶעֱלַם עֻזִי מִנוֹף הַשְׁכוּנָה.

חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהַנַעַר חָלָה מֵחֲמַת צַעַר וַחֲרָטָה, שֶׁכֵּן לֹא הָיָה סָפֵק בְּלִבִּי: הוּא נִתְקַף מוּסַר-כְּלָיוֹת עַל הַמַעֲשֶׂה הַמְכֹעָר שֶׁעָשָׂה.

תְּחִלָה הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹא לִפְנוֹת לַחֲבֵרָיו שֶׁל עֻזִי בִּשְׁאֵלוֹת, פֶּן אֲעוֹרֵר חֲשָׁדוֹת. אַךְ לְבַסוֹף לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהַחֲרִישׁ עוֹד. יוֹם אֶחָד שָׁאַלְתִּי אֶת מִיכַל, שֶׁבָּאָה לַחֻרְשָׁה בַּבֹּקֶר לְפִי הַתּוֹר, כְּדֵי לְהַשְׁגִיחַ עַל מוֹר בִּשְׁעוֹת הֵעָדְרִי:

– מִיכַל, הֵיכָן עֻזִי? מַדוּעַ נֶעֱלַם מֵהַשְׁכוּנָה! הַאִם נָסַע לְקִבּוּץ לִימֵי הַחֹפֶשׁ? וְשֶׁמָא חוֹלֶה הוּא?

פָּנֶיהָ שֶׁל מִיכַל הִסְמִיקוּ. רֶגַע שָׁתְקָה נְבוֹכָה וְאָז אָמְרָה לִי:

– עֻזִי לֹא נָסַע לְשׁוּם מָקוֹם. גַם חוֹלֶה אֵינֶנוּ. בְּאֱמֶת, אֵינֶנִי יוֹדַעַת מַה קָרָה לוֹ. הוּא מִסְתַּגֵר לָאַחֲרוֹנָה בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ עוֹבֵר אֶת הַסַף. נִסִיתִי לְבַקֵר אֶצְלוֹ, אַךְ הוּא חָסַם בְּתֵרוּצִים שׁוֹנִים אֶת הַכְּנִיסָה לְבֵיתוֹ. אֵינִי יוֹדַעַת מַה לַחְשֹׁב עָלָיו.

הַסֹמֶק שֶׁבִּפְנֵי מִיכַל פִּנָה מָקוֹם לְחִוָרוֹן. בְּזָוִית עֵינֶיהָ נִצְנְצָה דִמְעָה. חָשַׁשְׁתִּי לְהַגְבִּיר אֶת מְבוּכָתָהּ וְלֹא הוֹסַפְתִּי לִשְׁאֹל וְלַחְקֹר. אַךְ אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁסוֹדוֹ שֶׁל עֻזִי לֹא הִטְרִידַנִי. כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהַרְהֵר בְּפָרָשָׁה זוֹ, נִתְחַוֵר לִי שֶׁאָסוּר לִי לַעֲמֹד מִנֶגֶד. אָמְנָם מַעֲשֶׂה הַפְּרִיצָה לָאַטֶלְיֶה מַעֲשֵׂה מְכֹעָר הוּא, אַךְ אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת עֻזִי מֵאָז הֱיוֹתוֹ יֶלֶד רַךְ. לֹא, אֵין הוּא פּוֹשֵׁעַ מוּעָד אוֹ פּוֹרֵץ. יִתָּכֵן שֶׁהַנַעַר הִסְתַּבֵּךְ וְזָקוּק לְעֶזְרָה.

בֶּן שָׁלֹש הָיָה כַּאֲשֶׁר הוֹדִיעַ מִשְׂרָד הַבִּטָחוֹן לְמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁהָאָב הוּא בֵּין הַנֶעְדָרִים. אִמוֹ רִנָה עוֹבֶדֶת זֶה כִּשְׁנָתַיִם בַּחוּץ, בִּתְפִירָה. וּבְאֵין אָב וָאֵם עַל-יָדוֹ – אֶל מִי יִפְנֶה עֻזִי בִּשְׁעַת-צָרָה?

כַּךְ הִרְהַרְתִּי לְעַצְמִי וְהֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת, מִבְּלִי שֶׁהֻזְמַנְתִּי, אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל עֻזִי בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר כְּשֶׁאִמוֹ נִמְצֵאת בָּעֲבוֹדָה. אַךְ מִשׁוּם-מָה דָחִיתִי אֶת בִּקוּרִי מִיוֹם לְיוֹם. וּבֵינָתַיִם, לְמַרְאֵהוּ שֶׁל מוֹר שֶׁקָם מִמְקוֹם-רִבְצוֹ וְעָמַד אֵיתָן עַל רַגְלָיו, הֵחֵל עִנְיָן הָאֻכָּף מֵצִיק לִי בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

אָכֵן, מוֹר הֶחְלִים לְגַמְרֵי. תְּחִלָה, בִּהְיוֹתוֹ רוֹבֵץ תַּחְתָּיו פָּצוּעַ וְחָבוּשׁ, הָיִיתִי מַאֲכִילוֹ לֶחֶם וּמַשְׁקֵהוּ מַיִם מדְִלִי. סִיְעוּ לִי, כָּאָמוּר, אִיתָמָר, צְבִיקָה, אֶפְרָת וּמִיכַל. הִצַעְתִּי לָהֶם לִקְרֹא לַחֲמוֹר בְּשֵׁם “מוֹר”, וְהֵם הִסְכִּימוּ לְהַצָעָתִי בְּהִתְלַהֲבוּת. יוֹם אֶחָד פָּנָה אֵלַי אִיתָמָר וְאָמַר:

– כְּדַאי לִקְנוֹת שַׂק מִסְפּוֹא לְמוֹר.

– הֵיכָן?

– עָבַרְתִּי בִּדְרוֹם הָעִיר וְרָאִיתִי חֲנוּת אַסְפָּקָה לִרְפָתוֹת, אֻרְווֹת וְלוּלִים.

– וְכֵיצַד נָבִיא הֵנָה אֶת הַשַׂק? – שָׁאַלְתִּי.

– הֲרֵי יֵשׁ לִי אוֹפַנַיִם! –

קָרָא אִיתָמָר – נַעֲמִיס עֲלֵיהֶם אֶת הַשַׂק, נַחֲזִיקוֹ לְשֵׁם שִׁווּי-מִשְׁקָל מִשְׁנֵי צְדָדָיו וּנְבִיאוֹ לַחֻרְשָׁה.

וְאָכֵן, עָשִׂינוּ זֹאת וְהַמִבְצָע הִצְלִיחַ לְמַעְלָה מִן הַמְשֹׁעָר. עַתָּה, שֶׁמִלֵאתִי אֶת מַחְסוֹרוֹ שֶׁל מוֹר, חָזְרָה הַמַחֲשָׁבָה לְהַטְרִידֵנִי: וְהָאֻכָּף מָה יְהֵא עָלָיו?

אִלוּ הֶחְלַטְתִּי לִרְכּשׁ לי מְכוֹנִית, הָיְתָה הַבְּעָיָה פְּשׁוּטָה יוֹתֵר. בָּרְחוֹבוֹת הַסְמוּכִים לִמְקוֹם עֲבוֹדָתִי מְצוּיוֹת הָיוּ עַל כָּל צַעַד וָשַעַל סוֹכְנֻיוֹת-מְכוֹנִיוֹת: פוֹלְקְסְוַגֶן וּפוֹרְד, פִיאַט וְקוֹנְטֶסָה, ווֹלְבוֹ וְסוּבַּארוֹ, דֶה-שְׁבוֹ וְרֶנוֹ, סִימְקָה וּטְרִיוּמְף, מֶרְצֶדֶס וְסַאבּ וְסוּסִיתָא וְעוֹד רַבּוֹת רַבּוֹת. אַךְ אֵיפֹה אֶפְשָׁר לִרְכּשׁ בְּעִיר זוֹ אֻכָּף לַחֲמוֹר?

יוֹם אֶחָד, לְאַחַר שׁוּבִי מֵהָעֲבוֹדָה, כְּשֶׁנִמְנַמְתִּי אֶת תְּנוּמַת-הַצָהֳרַיִם שֶׁלִי, הֶחֱרִידַנִי קוֹל צָלוּל שֶׁצָעַק מַמָשׁ מֵעֵבֶר לְחַלוֹנִי:

– אֲבַטִיחַ, אֲבַטִיחַ! אָדֹם וּמָתוֹק! עַל הַסַכִּין!

אָכֵן, עוֹנַת הָאֲבַטִיחִים הֵחֵלָה. מִדֵי שָׁנָה בְּשָׁנָה מוֹפִיעָה בִּימוֹת הַקַיִץ בְּסִמְטָתֵנוּ דוּ-אוֹפַנִית רְתוּמָה לְאָתוֹן וְהִיא עֲמוּסָה אֲבַטִיחִים נָאִים – תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. בִּמְרוֹמֵי הָעֲגָלָה נִצָב לוֹ נַעַר שְׁחַרְחַר הַמַכְרִיז בְּקוֹל עַל סְחוֹרָתוֹ. אֵילוּ פְּעָמִים בֶּעָבָר גָעַרְתִּי בּוֹ, בַּנַעַר, שֶׁהוּא מֵקִים רַעַשׁ בִּשְׁעוֹת מְנוּחַת-הַצָהֳרַיִם. גַם הַפַּעַם הֶחְלַטְתִּי לָצֵאת הַחוּצָה וְלִנְזֹף בּוֹ, אַךְ בָּרֶגַע שֶׁרַגְלַי עָבְרוּ אֶת סַף בֵּיתִי וְעֵינַי קָלְטוּ אֶת דְמוּת הָאָתוֹן וְרִתְמוֹתֶיהָ, חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי: “זֶהוּ זֶה!”

רַחֲמִים, שְׁאֵלָה לִי אֵלֶיךָ.

אֲנִי יוֹדֵעַ, אָדוֹן – הֵשִׁיב לִי – לָמָה אַתָּה, רַחֲמִים, מֵקִים רַעַשׁ בִּשְׁעַת מְנוּחַת-הַצָהֳרַיִם? אָכֵן,

שְׁאֵלָה יָפָה, אֶלָא שֶׁיֵשׁ לִי תְּשׁוּבָה עָלֶיהָ. אָבִי חוֹלֶה מְאֹד וּבַבַּיִת שָׁלֹש אֲחָיוֹת וּשְׁנֵי אַחִים הַקְטַנִים מִמֶנִי. בַּפְּרוּטוֹת שֶׁאֲנִי מַרְוִיחַ אָנוּ קוֹנִים לֶחֶם. כְּשֶׁאֶזְכֶּה בַּזְכִיָה הַגְדוֹלָה בַּפַּיִס, אִישַׁן גַם אֲנִי אַחַר-הַצָהֳרַיִם.

חַשְׁתִּי שֶׁפָּנַי מַסְמִיקוֹת. אֵילוּ פְּעָמִים גָעַרְתִּי בֶּעָבָר בְּנַעַר זֶה וְהִנֵה הוּא עוֹמֵד לְפָנַי וְנוֹזֵף בִּי, וַאֲנִי – אֵין מִלִים בְּפִי לַעֲנוֹת לוֹ! אִלוּ הָיָה אֹמֶץ בְּלִבִּי, הָיִיתִי מְבַקֵשׁ סְלִיחָה מֵרַחֲמִים עַל כָּל אוֹתָן גְעָרוֹת בֶּעָבָר, אַךְ אֲנִי נִצַבְתִּי תַּחְתַּי מַחֲרִישׁ כְּאִלֵם. לְבַסוֹף גִמְגַמְתִּי:

– שֶׁמָא תּוּכַל לוֹמַר לִי, רַחֲמִים, הֵיכָן קָנִיתָ אֶת רִתְמוֹת הָאָתוֹן?

רַחֲמִים שִׁלַח בִּי מַבָּט מֻפְתָּע.

מַה יֵשׁ אָדוֹן? אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחָרוֹת בִּי? לִמְכֹּר אֲבַטִיחִים?

– לֹא, רַחֲמִים. אֲנִי זָקוּק לְאֻכָּף.

– מַה פִּתְאֹם? – תָּמַהּ רַחֲמִים. אַךְ כֵּיוָן שֶׁשָׁתַקְתִּי, בָּחַן אֶת פָּנַי הַנְבוֹכוֹת בְּעֵינָיו הַשְׁחוֹרוֹת, הַנוֹצְצוֹת, וְאָמַר לִי:

– תִּגַשׁ, אָדוֹן, לַחֲנוּת שֶׁל יֶפֶת בִּרְחוֹב רַעֲנָן פִּנַת דֶרֶךְ-יָפוֹ. הַחֲנוּת פְּתוּחָה בְּכָל שְׁעוֹת הַיוֹם. אַךְ דַע לְךָ שֶׁיֶפֶת נוֹהֵג לִדְרֹשׁ מְחִיר מְפֻלְפָּל. אִם תַּעֲמֹד עַל הַמִקָח, תַּחֲסֹךְ כֶּסֶף!

– וְאוּלַי אַתָּה יוֹדֵעַ מַה, בְּעֵרֶךְ, מְחִירוֹ שֶׁל אֻכָּף? – שָׁאַלְתִּי.

רַחֲמִים שָׁתַק רֶגַע, כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ, וְאָז הֵשִׁיב:

– אֲנִי מַנִיחַ שֶׁאֻכָּף חָדָשׁ לֹא יַעֲלֶה יוֹתֵר מֵ-40 אוֹ 50 לִירוֹת.

הוֹדֵיתִי לוֹ, לְרַחֲמִים, שֶׁהִתְרַחֵק חִישׁ-מַהֵר

וְקוֹלוֹ רוֹדֵף אַחֲרַי, בְּשׁוּבי אֶל בֵּיתִי: “אֲבַטִיחַ, אֲבַטִיחַ! אָדֹם וּמָתוֹק! עַל הַסַכִּין!”

הֵצַצְתִּי בַּשָׁעוֹן. הַשָׁעָה הָיְתָה שָׁלֹשׁ וָרֶבַע. עָיֵף הָיִיתִי וּמְיֻזָע. לְפִיכָךְ חָזַרְתִּי לְמִשְׁכָּבִי – אוּלַי אַצְלִיחַ עוֹד לְנַמְנֵם מְעַט. אַךְ בְּלִבִּי הֶחְלַטְתִּי שֶׁלְמָחֳרַת הַיוֹם אֶגַשׁ יָשָׁר מִן הַמִשְׂרָד אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת.

וְאָכֵן, כָּךְ עָשִׂיתִי. הוֹדוֹת לְתֵאוּרוֹ שֶׁל רַחֲמִים מָצָאתִי לְלֹא קשִׁי אֶת הַחֲנוּת. בַּחוּץ מִשְׁנֵי צִדֵי הַפֶּתַח, תְּלוּיוֹת הָיוּ עַל גַבֵּי וָוִים גְדוֹלִים רְתָמוֹת לְמִינֵיהֶן. מִשֶׁנִכְנַסְתִּי פְּנִימָה, דוֹמֶה הָיָה עָלַי

שֶׁנִקְלַעְתִּי יָשָׁר מִן הַיוֹם אֶל הַלַיְלָה, שֶׁכֵּן בַּחֲנוּת שָׂרְרָה אַפְלוּלִית. הָאוֹר הַקָלוּשׁ שֶׁעָמַד בָּהּ הִסְתַּנֵן מִבַּעַד לְצֹהַר מְאֻבָּק הַקָבוּעַ בִּמְרוֹמֵי הַקִיר מֵעַל לפֶּתַח.

אַט-אַט הִתְרַגְלוּ עֵינַי לָאוֹר הֶעָמוּם. רָאִיתִי סְבִיבִי, מְגֻבָּבִים בְּעִרְבּוּבְיָה נוֹרָאָה, תַּרְמִילִים צְבָאִיִים מְשֻׁמָשִׁים, חֲגוֹרוֹת שְׁחוּקוֹת, קֻפְסָאוֹת-פַּח מְלֵאוֹת אַבְזָמִים, רְצוּעוֹת עוֹר וְשׁוֹטִים. אוֹתוֹ רֶגַע הִגִיעַ קוֹל כְּאוֹב:

– כֵּן, אָדוֹן?

הִגְבַּהְתִּי עֵינַי וְהִבְחַנְתִּי בָּאָדָם יָשִׁישׁ שֶׁרֹאשׁוֹ שֵׂיבָה הַיוֹשֵׁב לוֹ עַל שְׁרַפְרַף נָמוּךְ, מַחַט-אֻשְׁכָּפִים בְּיָדוֹ, וְהוּא מַטְלִיא תַּרְמִיל שֶׁל עוֹר. הִפְסַעְתִּי לְתוֹךְ הָאַפְלוּלִית בִּפְסִיעוּת מְהַסְסוֹת, חוֹשֵׁשׁ פֶּן אֶמְעַד.

– אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אֻכָּף לַחֲמוֹר – אָמַרְתִּי.

הַיָשִׁישׁ מְדָדַנִי בְּמַבָּטוֹ מִכַּף-רֶגֶל עַד רֹאשׁ.

– אַתָּה, אָדוֹן?

– כֵּן, אֲנִי – עָנִיתִי.

– וְלָמָה לְךָ אֻכָּף לַחֲמוֹר? – הוֹסִיף הַיָשִׁישׁ לִשְׁאֹל – הֲרֵי אֲדוֹנִי וַדַאי מֵאֵלֶה הַמִתְרוֹצְצִים בִּמְכוֹנִיוֹת!

נְבוּכוֹתִי. בָּאתִי לִקְנוֹת אֻכָּף וְלֹא לִמְסֹר דוּ"חַ עַל עַצְמִי. כֵּיצַד מִתְפַּטְרִים מִטַרְדָנוּתוֹ שֶׁל יָשִׁישׁ זֶה?

– יֵשׁ לִי אָח בְּמוֹשָׁב – אָמַרְתִּי – נִתְבַּקַשְׁתִּי לִקְנוֹת בִּשְׁבִילוֹ אֻכָּף לַחֲמוֹר.

– אֲהָהּ – אָמַר הַיָשִׁישׁ וְהוֹסִיף: – רַק

אֻכָּף? וְשֶׁמָא זָקוּק אַתָּה גַם לַחֲבָק, לִפְרֻמְבִּיָה אוֹ לְאַרְכּוֹף?

– אֲדוֹנִי – אָמַרְתִּי – בְּאֵיזוֹ שָׂפָה אַתָּה מְדַבֵּר? לֹא-מִכְּבָר דִבֵּר אִתִּי מִישֶׁהוּ עַל מְכוֹנִיוֹת וְאַף הוּא – בִּשְׂפַת-רָזִים: קְלַאץ' וּוִישֶׁר, בְּרֶקְס, וְטַאיֶר. וְהִנֵה בָּאתָ אַתָּה וּמוֹסִיף חֲבָק, פְּרֻמְבִּיָה ואַרְכּוֹף!

– אַתָּה טוֹעֶה, אָדוֹן – אָמַר הַיָשִׁישׁ – הַנֶהָגִים הֵם עַם פָּזִיז

וְרוֹצִים לַעֲשׂוֹת רֹשֶׁם, עַל כֵּן מְדַבְּרִים בְּלוֹעֲזִית. כַּךְ,

לְמָשָׁל, גַם בְּבֵיתוֹ- שֶׁלוֹ לֹא יֹאמַר נֶהָג לַחֲבֵרוֹ "זוּז

אָחוֹרָה" אֶלָא “תֵּן רֶבֶרְס!” וְאִלוּ אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ בִּשְׂפַת אֲבוֹתֵינוּ הַקְדוֹשָׁה, בְּעִבְרִית. “חֲבָק” הוּא רְצוּעָה הַמְקַשֶׁרֶת אֶת הָאֻכָּף אֶל בֶּטֶן הַבְּהֵמָה. “פְּרֻמְבִּיָה” הִיא רְצוּעָה הַנִקְשֶׁרֶת אֶל רֶסֶן הַבְּהֵמָה, לְהַטוֹתָהּ בַּהֲלִיכָתָהּ. “אַרְכּוֹף” אוֹ “מִשְׁוֶרֶת” הֵם טַבַּעַת שֶׁהָרוֹכֵב תּוֹקֵעַ לְתוֹכָה אֶת רַגְלוֹ בְּעֵת הָרְכִיבָה.

שָׂמַחְתִּי עַל הָאַפְלוּלִית שֶׁשָׂרְרָה בַּחֲנוּת, שֶׁכֵּן הִסְמַקְתִּי מִבּוּשָׁה. כָּל יָמַי סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ עִבְרִית עַל-בֻּרְיָהּ וְהִנֵה בָּא יָשִׁישׁ זֶה וּמוֹכִיחַ לִי שֶׁאֵינִי אֶלָא בּוּר וְעַם-הָאָרֶץ. – נִיחָא – גִמְגַמְתִּי – אֶקְנֶה אֶת כָּל הַדָרוּשׁ. הַרְאֵה לִי בְּטוּבְךָ אֻכָּף נָאֶה.

הַיָשִׁישׁ הִתְרוֹמֵם מִשְׁרַפְרַפּוֹ וְנֶעְלַם מֵאֲחוֹרֵי מְחִיצָה. שָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁהָה שָׁם וּלְאָזְנַי הִגִיעַ קוֹל כְּשֶׁל הֲזָזַת אַרְגָז כָּבֵד. בְּאֵין-בְּרֵרָה הִמְתַּנְתִּי בְּסַבְלָנוּת, מִשְׁתַּדֵל לִכְלֹא אֶת מוֹרַת-רוּחִי עַל זְמַנִי הַמִתְבַּזְבֵּז לָרִיק. בֵּינָתַיִם הִתְרַגְלוּ עֵינַי עוֹד יוֹתֵר לָאַפְלוּלִית שֶׁשָׂרְרָה בַּחֲנוּת וְרַק אָז רָאִיתִי בְּיַרְכְּתֶיהָ דְמוּת נוֹסֶפֶת, שֶׁלֹא הִשְׁגַחְתִּי בָּהּ תְּחִלָה.

לְיַד שֻׁלְחָן נָמוּךְ, שֻׁלְחָן-סַנְדְלָרִים, יָשַׁב עַל גַבֵּי פַּח-נֵפְט אָדָם אֶחָד שֶׁקָשֶׁה הָיָה לֶאֱמֹד אֶת גִילוֹ. פָּנָיו עֲטוּרוֹת הָיוּ זָקָן זְהַבְהַב, פָּרוּעַ, וּבְלוֹרִיתוֹ הַשׁוֹפַעַת מְאֹד יוֹרֶדֶת עַל מִצְחוֹ. לָבוּשׁ הָיָה גוּפִיָה חֲרוּרָה, מְרֻפֶּטֶת, שֶׁחָשְׂפָה אֶת כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת, כִּתְפֵי גְבַרְתָּן, הַמְכֻסוֹת שֵׂעָר בָּהִיר כְּמוֹ בְּפַרְוָה סְמִיכָה. הָאִישׁ הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ הָאַחַת אַבְזַם-נְחשֶׁת וּבַשְׁנִיָה – צְבַת. אֵין זֹאת כִּי תִּקֵן פְּגָם כָּלְשֶׁהוּ בָּאַבְזָם. כֵּיוָן שֶׁשָׁקוּעַ הָיָה בִּמְלַאכְתּוֹ, רָכוּן הָיָה מֵעַל לַשֻׁלְחָן. אַךְ הוּא הִרְגִישׁ בְּמַבָּטִי הַנָעוּץ בּוֹ וְנָשָׂא אֶת עֵינָיו.

רַעַד עָבַר בְּגוּפִי. מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי פָּנִים חִוְרוֹת כָּאֵלֶה. בַּעֲלֵיהֶן יוֹשֵׁב כַּנִרְאֶה זֶה שָׁנִים בַּחֲנוּת אֲפֵלָה זוֹ, רָחוֹק מִקַרְנֵי-הַשֶׁמֶשׁ שֶׁבַּחוּץ – חָשַׁבְתִּי. אַךְ יוֹתֵר מִחִוְרוֹן-פָּנָיו זִעְזְוּנִי עֵינָיו – עֵינַיִם כְּחֻלוֹת, קְרוּעוֹת לִרְוָחָה.

עֵינַיִם אֵלוּ חֲסֵרוֹת הָיוּ כָּל הַבָּעָה, כְּאִלוּ כֻּסוּ דֹק שֶׁל עֲרָפֶל. הִבִּיט בִּי – אַךְ הִרְגַשְׁתִּי שֶׁאֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתִי כְּלָל, כְּאִלוּ הָיִיתִי גוּשׁ זְכוּכִית שְׁקוּפָה. עוֹדֶנִי תָּמֵהַּ עַל דְמוּת זוֹ, שֶׁאֲרֶשֶׁת שֶׁל חֹסֶר-יֶשַׁע בְּפָנֶיהָ וּתְהוֹם שֶׁל עֶצֶב בְּעֵינֶיהָ – שָׁמַעְתִּי גְרִירַת רַגְלַיִם. יֶפֶת חָזַר וּבְיָדָיו אֻכָּף. הוּא הִבְחִין כַּנִרְאֶה בְּתַדְהֵמָתִי לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַמוּזָר בְּיַרְכְּתֵי חֲנוּתוֹ, שֶׁכֶּן קָרַב אֵלַי עַד שֶׁנִצַב בֵּינִי וּבֵין הָאִישׁ הַחִוֵר, כְּשֶׁגַבּוֹ מַסְתִּיר אוֹתוֹ כָּלִיל מֵעֵינַי, נָשָֹא אֶצְבָּעוֹ וְסוֹבְבָהּ מוּל רַקָתוֹ וְקָרַץ לִי בְּעֵינָיו. – אַל תָּשִׂים לֵב, אָדוֹן – לָחַשׁ – הוּא מִסְכֵּן אֶחָד, יְרַחֵם עָלָיו הַשֵׁם. אֵינוֹ יוֹדֵעַ בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, מְטֻרְלָל לְגַמְרֵי. זֶה שָׁנִים הוּא יוֹשֵׁב כָּאן וְלֹא נָגַע בִּזְבוּב עַל הַקִיר. אֵין כָּל חֲשָׁשׁ שֶׁיִפְגַע בְּמִישֶׁהוּ.

וְאָז נִפְנָה יֶפֶת מִמֶנִי, נִכְנָס מֵאֲחוֹרֵי הַדֶלְפֵּק וְהִנִיחַ עָלָיו אֶת הָאֻכָּף.

– הַבֵּט, אָדוֹן – אָמַר – אֵין זֶה אֻכָּף, זוֹהִי מַרְגָלִית טוֹבָה! הָעוֹר מְשֻׁבָּח, מַסְמְרֵי-הַנְחשֶׁת מַבְרִיקִים כְּזָהָב

וְהַפִּיפִים הֵם מַעֲשֵׂה-אֳמָנוּת! וְהִנֵה גַם רֶסֶן וּפְרֻמְבִּיָה, חֲבָק וְאַרְכּוֹף. הַסְחוֹרָה שֶׁלִי אֵינָה כְּמוֹ הַקְלַאצִ’ים, הַוִישֶׁרִים, הַבְַּרֶקְסים וְהַטַאיֶרִים הַמִתְבַּלִים חִישׁ-מַהֵר. בַּעֲלֵי הַמְכוֹנִיוֹת מִשְׁתַּגְעִים מַמָשׁ. כָּל שְׁנָתַיִם-שָׁלשׁ מוֹדֶל חָדָשׁ! שֶׁלֹא כֵן אָחִיךָ בַּמוֹשָׁב. אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ, אָדוֹן, בִּתְקִיעַת-כַּף, שֶׁאָחִיךָ יִרְכַּב עַל אֻכָּף זֶה עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה!

בָּחַנְתִּי אֶת הָאֻכָּף וְאֶת אֲבִיזָרָיו וְהֶחְלַטְתִּי לְסַיֵם אֶת הָעִסְקָה.

– כַּמָה עָלַי לְשַׁלֵם, מַר יֶפֶת? – שָׁאַלְתִּי.

הַיָשִׁישׁ זָקַף בִּי עֵינָיו. רֶגַע אָרֹךְ לֹא הֵמִישׁ מַבָּטוֹ מִפָּנַי כְּאוֹמֵר לְהַפְּנֵט אוֹתִי. לְבַסוֹף אָמַר:

– בִּשְׁבִיל אֲדוֹנִי, שֶׁהוּא שְׁלִיחַ-מִצְוָה שֶׁל אָחִיו חֲבֵר הַמוֹשָׁב, הַמְחִיר, לְאַחַר הַהֲנָחָה, הוּא בְּזִיל-הַזוֹל. בְּסַךְ-הַכֹּל 350 לִירוֹת.

אוֹתוֹ רֶגַע זָכַרְתִּי אֶת אַזְהָרָתוֹ שֶׁל רַחֲמִים מוֹכֵר-הָאֲבַטִיחִים, שֶׁיֶפֶת נוֹהֵג לְהַפְקִיעַ אֶת הַמְחִיר וְיֵשׁ לַעֲמֹד בְּתֹקֶף עַל הַמִקָח. וְכֵיוָן שֶׁבָּאתִי לַחֲנוּת יָשָׁר מִמִשְׂרָדִי וּמֵעַי הָיוּ מְהַמִים מֵרָעָב כִּי טֶרֶם סָעַדְתִּי אֶת אֲרוּחַת-הַצָהֳרַיִם שֶׁלִי, קָצְרָה רוּחִי. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לוֹ, לַיָשִׁישׁ:

– תִּרְאֶה מַר יֶפֶת, אֲנִי אָדָם עָסוּק וְאֵין שְׁעָתִי פְּנוּיָה לַעֲמֹד כָּאן וּלְהִתְמַקֵחַ. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמְחִירוֹ שֶׁל אֻכָּף מְשֻׁבָּח בַּשׁוּק הוּא כְּ-45 לִירוֹת. נוֹסִיף לְכָךְ אֶת הָרֶסֶן וְהַפְרֻמְבִּיָה, הַחֲבָק וְהָאַרְכּוֹף. אֲנִי מוּכָן לְשַׁלֵם בְּסַךְ-הַכֹּל 65 לִירוֹת וְאַף לֹא פְּרוּטָה יוֹתֵר.

יֶפֶת הִבִּיט בִּי מֻפְתָּע. הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים כְּמִתְעַלֵם מִדְבָרַי, שֶׁפָּגְעוּ בּוֹ כַּנִרְאֶה, פָּשַׁט יָדָיו לְפָנָיו וְקָרָא בְּקוֹל דַקִיק, צוֹרֵם:

– 340 לִירוֹת, אָדוֹן, וַחֲסָל! בְּאֱמֶת חֲבָל עַל זְמַנֵנוּ! תַּאֲמִין לִי שֶׁאֲנִי מַפְסִיד, אַךְ רוֹצֶה אֲנִי שֶׁחַבְרֵי הַמוֹשָׁב שֶׁל אָחִיךָ יֵדְעוּ שֶׁבִּרְחוֹב רַעֲנָן נִמְצָא יֶפֶת הַזָקֵן הַמוּכָן בְּכָל עֵת לְסַפֵק לָהֵם סְחוֹרָה מְשֻׁבָּחת!

הוּא דִבֵּר לְאַט, כְּדֶרֶךְ הַיְשִׁישִׁים, מְסַנֵן כָּל מִלָה בֵּין שְׂפָתָיו הַדַקוֹת, הַנְפוּלוֹת, שֶׁכֵּן פִּיו חָסֵר הָיָה שִׁנַיִם. אַךְ אֲנִי, כְּכָל שֶׁנִתְאָרְכוּ דְבָרָיו, גָבַר רֻגְזִי. תְּחִלָה הִבְלַגְתִּי עַל מוֹרַת-רוּחִי,

לְבַסוֹף הִתְפָּרַצְתִּי:

– תִּרְאֶה מַר יֶפֶת, הֲרֵי בָּרוּר לִי שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר תִּמְכֹּר לִי הַכֹּל תְּמוּרַת 65 לִירוֹת, אָז לָמָה לָנוּ לְבַזְבֵּז אֶת זְמַנֵנוּ?

יֶפֶת הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ כְּנָזוּף. וְאָז חָזַר וּנְשָׂאוֹ אֶל-מוּלִי וְאָמַר:

– אֲנִי מוֹכֵר בַּחֲנוּת זֶה חֲמִשִׁים שָׁנָה וְהִנֵה בָּאתָ, אָדוֹן, לְלַמְדֵנִי אֵיךְ לְנַהֵל אֶת עִנְיָנַי. אַתָּה

מְקַלְקֵל לִי אֶת כָּל הַתַּעֲנוּג!

– אֵיזֶה תַּעֲנוּג? – תָּמַהְתִּי.

יֶפֶת שִׁלַח בִּי מַבָּט שֶׁל תּוֹכֵחָה.

– אַתָּה חוֹשֵׁב, אָדוֹן, שֶׁנָעִים לִי לְעֵת זִקְנָה לָשֶׁבֶת כָּל הַיוֹם בַּחֲנוּת זוֹ, בַּחֹשֶׁךְ? תַּעֲנוּג אֶחָד וְיָחִיד לִי, וְהוּא הַהִתְמַקְחוּת עִם הַקוֹנִים. לָמָה בָּאתָ, אָדוֹן, וְקִלְקַלְתָּ הַכֹּל? אַתָּה לֹא יוֹדֵעַ שֶׁהָעֲמִידָה עַל הַמִקָח הִיא חֵלֶק מִן הַמִשְׂחָק? אָמַרְתִּי שֶׁהַמְחִיר הוּא 350 לִירוֹת. מֶה הָיָה אִכְפַּת לְךָ, אָדוֹן, אִלוּ הִצַעְתָּ, לְמָשָׁל, 30 לִירוֹת? אֲנִי הָיִיתִי יוֹרֵד לִ-340 לִירוֹת, וְאַתָּה, אָדוֹן, הָיִיתָ מַעֲלֶה לִ-35. וְכָךְ, בּיִשׁוּב-הַדַעַת, הָיִינוּ מִשְׁתַּוִים, תּוֹקְעִים יָד זֶה לָזֶה, לוֹגְמִים כּוֹס תֵּה עִם נַעֲנֶה אוֹ סֵפֶל-קָפֶה עִם הֶל, מְסַיְמִים בְּשָׁעָה טוֹבָה אֶת הָעִסְקָה וְנִפְרָדִים לְשָׁלוֹם כִּידִידִים. שְׁבוֹיֶה-שְׁבוֹיֶה, לְאַט-לְאַט. אַךְ אַתָּה, אָדוֹן, צִי’ק-צַ’ק! מַה יֵשׁ כָּאן לְמַהֵר? הֲרֵי כֻּלָנוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר, נַגִיעַ לְאוֹתוֹ מָקוֹם עַצְמוֹ. לֹא כֵן?

שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַיָשִׁישׁ רָעֲדָה. נִכַּר בּוֹ שֶׁהוּא נִפְגַע עַד עֹמֶק נַפְשׁוֹ. רָצִיתִי לְתַקֵן אֶת הַמְעֻוָת וּלְפַיְסוֹ, אַךְ לֹא יָדַעְתִּי כֵּיצַד. עַל כֵּן הוֹסַפְתִּי בְּרֹב אִוַלְתִּי לַעֲמֹד בְּמִרְיִי. שָׁלַפְתִּי אֶת אַרְנָקִי מִכִּיסִי וְאָמַרְתִּי:

– מַר יֶפֶת, הִנֵה 70 לִירוֹת. גָמַרְנוּ!

הַיָשִׁישׁ נָטַל אֶת הַכֶּסֶף מִיָדִי. בְּאָרְזוֹ אֶת הַאֻכָּף וַאֲבִיזָרָיו, הָיוּ פָּנָיו אֲטוּמוֹת וְעֵינָיו הָעֲצוּבוֹת הִתְאַמְצוּ לַחֲמֹק מִמַבָּטִי. עָמַדְתִּי בְּאֵין-הֶגֶה וְחַשְׁתִּי עַצְמִי פֶּרֶא-אָדָם שֶׁהֵפֵר בְּגַסוּת-רוּחַ אֶת כְּלָלֵי הַמִשְׂחָק וְגָרַם לוֹ לַיָשִׁישׁ, עָגְמַת-נֶפֶשׁ רַבָּה. אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁאֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב.

– שָׁלוֹם, מַר יֶפֶת – בֵּרַכְתִּיו, בְצֵאתִי מִפֶּתַח החֲנוּת. כִּתְשׁוּבָה הִמְהֵם הַיָשִׁישׁ מַשֶׁהוּ מִתַּחַת לִשְׂפָמוֹ הַשָׂב – מִין רִטוּן שֶׁל טִינָה כְּבוּשָׁה.

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי צֵאתְךָ לְשָׁלוֹם בּוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם!    🔗

==========

לְשִׁבְחוֹ שֶׁל מוֹר יֵאָמֵר שֶׁמֵאָז הִצִיעַ לִי אֶת הַצָעָתוֹ הַנְדִיבָה לְהַסִיעֵנִי לִמְקוֹם־עֲבוֹדָתִי לֹא דָחַק בִּי וְלֹא תָּבַע מִמֶנִי תְּשׁוּבָה, אַךְ אֶחְטָא לָאֱמֶת אִם אֹמַר שֶׁלֹא הִרְגַשְׁתִּי בְּצִפִּיָתוֹ הַדְרוּכָה. אָמְנָם, מוֹר לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו בְּעִנְיַן הָרְכִיבָה, אוּלָם עֵינָיו הַגְדוֹלוֹת, הַנְבוֹנוֹת, שֶׁנָעַץ בִּי כָּל־אֵימַת שֶׁהוֹפַעְתִּי בַּחֻרְשָׁה, תָּבְעוּ תְּשׁוּבָה.

אוֹתוֹ יוֹם, בּוֹ חָזַרְתִּי לְבֵיתִי מֵחֲנוּתוֹ שֶׁל מַר יֶפֶת הַיָשִׁישׁ וּבִרְשׁוּתִי הָאֻכָּף וַאֲבִיזָרָיו, בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁלְמָחֳרַת הַיוֹם אוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת תָּכְנִיתִי: אֶחֱבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וְאֵצֵא בִּרְכִיבָה אֶל מְקוֹם עֲבוֹדָתִי.

כְּשֶׁנִגַשְׁתִּי בָּעֶרֶב לַחֻרְשָׁה לְהַשְׁקוֹת אֶת מוֹר בִּדְלִי־מַיִם, כִּמְעַט בִּשַׂרְתִּי לוֹ אֶת הַבְּשׂוֹרָה, אַךְ מִשׁוּם־מָה, בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן מַמָשׁ, נָצַרְתִּי לְשׁוֹנִי. וְאָכֵן הֵיטַבְתִּי לַעֲשׂוֹת.

שֶׁכֵּן אוֹתוֹ לַיְלָה נָדְדָה שְׁנָתִי. עָיֵף הָיִיתִי וְרָצִיתִי לִישׁוֹן, אַךְ לַשָׁוְא עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי – הַשֵׁנָה חָמְקָה־בָּרְחָה מִמֶנִי. נִסִיתִי לִבְלֹעַ כַּדּוּר־שֵׁנָה, אַךְ גַם הוּא לֹא עָזַר. בְּדֶרֶךְ־כְּלָל לֹא סָבַלְתִּי מִנְדוּדֵי־שֵׁנָה. רַק בְּמִקְרִים בּוֹדְדִים בִּלְבַד אָנוּס הָיִיתִי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּכָדוּר־שֵׁנָה. בְּכָל מִקְרֶה כָּזֶה הָיְתָה סִבָּה סְבִירָה לִנְדוּדֵי־הַשֵׁנָה שֶׁלִי: דְאָגָה שֶׁכִּרְסְמָה בִּי אוֹ צָרָה שֶׁנִתְרַגְשָׁה עָלַי. אוֹתוֹ לַיְלָה, בְּשָׁכְבִי עֵר וְעֵינַי בּוֹהוֹת בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה, שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: מַה מֵצִיק לִי?

בֹּשְׁתִּי לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי עַצְמִי: הָרְכִיבָה־שֶׁל־מָחָר הִיא שֶׁהִדְרִיכָה אֶת מְנוּחָתִי. אָמְנָם, אֶת הָאֻכָּף קָנִיתִי בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹֹֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁאֶחֱזֹר בִּי מֵהַחְלָטָתִי. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁעִנְיַן רְכִיבָתִי נַעֲשָׂה קָרוֹב־קָרוֹב, נִתְפַּסְתִּי לִסְפֵקוֹת: הַיִהְיֶה בִּי הָאֹמֶץ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה וְלַעֲמֹד בִּפְנֵי לַעֲגָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת? שֶׁהֲרֵי בָּרוּר הָיָה לִי מֵעַל לְכָל סָפֵק: בְּכָל מִקְרֶה תֵּהָפֵךְ רְכִיבָתִי עַל גַבֵּי הַחֲמוֹר לְסֶנְסַצְיָה. יִתָּכֵן שֶׁאֲנָשִׁים רַבִּים הָיוּ דַוְקָא שָׂשִׂים לְכָךְ – לְשַׁמֵשׁ מוֹקֵד לְסַקְרָנוּתָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת. אֲשֶׁר לִי, מֵאָז שֶׁעָמַדְתִּי עַל דַעְתִּי שָׂמֵחַ אֲנִי שֶׁחַי הִנְנִי בְּקֶרֶן־זָוִית, בְּעוֹלָמִי שֶׁלִי הַקָטָן, בַּחוּגָה שֶׁחַגְתִּי סְבִיבִי, וְאֵין אֲנִי נוֹשֵׂא נַפְשִׁי לְפִרְסוּם. אֵינֶנִי אוֹהֵב לְהָסֵב אֵלַי תְּשׂוּמֶת־לֵב מְיֻתֶּרֶת. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁאֶעֱלֶה עַל הָאֻכָּף וְאֵצֵא לַכְּבִישׁ הַהוֹמֶה – כֵּיצַד אוּכַל לְהִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵיהֶם הַבּוֹלְשׁוֹת שֶׁל הֲמוֹנֵי־אָדָם?

סוֹף־סוֹף נִרְדַמְתִּי, אַךְ גַם בְּנוּמִי הָיְתָה שְׁנָתִי טְרוּפָה. חָלַמְתִּי שֶׁאָמְנָם רוֹכֵב אֲנִי עַל הַחֲמוֹר. מִשְׁנֵי עֶבְרֵי הַכְּבִישׁ צוֹבְאִים הֲמוֹנִים וְהַכֹּל מַצְבִּיעִים עָלַי וְנוֹתְנִים קוֹלָם בִּצְחוֹק גָדוֹל. אֲנִי מֵצִיץ בְּחֵיקִי וּנְשִׁימָתִי נִקְטַעַת: הֲרֵי עָרֹם הִנְנִי כִּבְיוֹם הִוָלְדִי! אוֹי לְאוֹתָה בּוּשָׁה! כֵּיצַד אֶשָׂא אֶת חֶרְפָּתִי?

הֱקִיצוֹתִי שְׁטוּף זֵעָה קָרָה. בְּדֵי־עָמָל נִרְדַמְתִּי שׁוּב וְהִנֵּה בַּחֲלוֹמִי עוֹמֵד אֲנִי בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת וּלְמוּלִי הַפּוֹעֵל בְּהִיר־הַשֵׂעָר, שֶׁזְקָנוֹ מְגֻדָל וּפָרוּעַ, וְהוּא זוֹקֵף בִּי אֶת עֵינָיו הָאֲיֻמוֹת, חַסְרוֹת־הַמַבָּע. אֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ וּלְפֶתַע פּוֹלַחַת אֶת מֹחִי מַחֲשָׁבָה: “רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! הֲרֵי הַפָּנִים הָאֵלֶה וְהָעֵינַיִם הַכְּחֻלוֹת, עַל אַף אֲטִימוּתָן הַנוֹרָאָה, מֻכָּרוֹת לִי הֵיטֵב! הֵיכָן נִתְקַלְתִּי בְּאָדָם זֶה בֶּעָבָר?”

כָּל אוֹתוֹ לַיְלָה הֵצִיקוּ לִי סִיוּטִים. וּכְשֶׁקַמְתִּי בַּבֹּקֶר וְרֹאשִׁי כָּבֵד עָלַי כְּגַלְגַל, יָדַעְתִּי: הַיוֹם לֹא אוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת תָּכְנִיתִי. מוּטָב לִדְחוֹתָהּ לְמָחָר.

כְּשֶׁנִכְנַסְתִּי לַחֻרְשָׁה בְּטֶרֶם צֵאתִי לָעֲבוֹדָה, כְּדֵי לְהַאֲכִיל וּלְהַשְׁקוֹת אֶת מוֹר, רְאִיתִיו עוֹמֵד לְיַד הַמִדְרָכָה כִּמְצַפֶּה לִי וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בִּי בִּשְׁאֵלָה אִלֶמֶת. אֵין זֹאת כִּי מוֹר שָׁמַע אֶמֶשׁ אֶת יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה שֶׁסִפְּרוּ זֶה לָזֶה כִּי חָזַרְתִּי מִן הָעִיר עִם אֻכָּף נָאֶה. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מְאַכְזֵב אֶת צִפִּיָתוֹ שֶׁל יְדִידִי־עַל־אַרְבַּע, אַךְ לֹא הוֹצֵאתִי הֶגֶה מִפִּי. טָפַחְתִּי עַל צַוָארוֹ. מוֹר הִשְׁעִין עַל שִׁכְמִי אֶת רֹאשׁוֹ.

בַּיּוֹם הַהוּא, בְּשִׁבְתִּי בַּמִשְׂרָד לְיַד שֻׁלְחַן־עֲבוֹדָתִי, דּוֹבְבוּ שְׂפָתַי חֶרֶשׁ מִלָה אַחַת וִיחִידָה: “מָחָר!” בְּדֶרֶךְ זוֹ נִסִיתִי לְהָפִיג חֲשָׁשׁוֹתַי וּלְשַׁכְנֵעַ אֶת עַצְמִי. הַהִצְלַחְתִּי?

נִרְאֶה לִי שֶׁכֵּן. אוֹתוֹ לַיְלָה יָשַׁנְתִּי שְׁנַת־יְשָׁרִים. הֱקִיצוֹתִי לִפְנֵי צִלְצוּלוֹ שֶׁל הַשָׁעוֹן הַמְעוֹרֵר וְקָפַצְתִּי עַל רַגְלַי. הֵיכָן הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁהִטְרִידוּנִי בַּלַיְלָה הַקוֹדֵם? לֹא סְפֵקוֹת וְהִסוּסִים הָיוּ בְּלִבִּי כִּי־אִם הַרְגָשַׁת חַג. מִבְּלִי־מֵשִׂים פִּזַמְתִּי לְעַצְמִי פִּזְמוֹן עַלִיז.

וְכָךְ, שָׂמֵחַ וּמִתְרוֹנֵן, נִכְנַסְתִּי לַחֻרְשָׁה. מוֹר צִפָּה לִי, בְּדִיוּק כִּבְיוֹם־אֶתְמוֹל, וּלְמַרְאֵה הָאֻכָּף שֶׁבְּיָדִי אוֹרוּ עֵינָיו. הֶעֲלֵיתִי אֶת הָאֻכָּף עַל גַבּוֹ, קָשַׁרְתִּי מִתַּחַת לְבִטְנוֹ אֶת הַחֲבָק, שַׂמְתִּי בְּפִיו אֶת הַמֶתֶג וְאָחַזְתִּי בַּפְּרֻמְבִּיָה – הַכֹּל־בַּכֹּל כְּפִי שֶׁהִסְבִּיר לִי יֶפֶת. וְאָז אָמַרְתִּי לוֹ לְמוֹר מִלָה אַחַת וִיחִידָה: – לַדֶּרֶךְ!

מוֹר הִפְנָה אֵלַי אֶת רֹאשׁוֹ וְחָשַׂף אֶת שִׁנָיו בְּחִיוּךְ רָחָב. עֵינָיו רָשְׁפוּ בְּגִיל. הַחִיוּךְ וְהַנִיצוֹצוֹת שֶׁבְּעֵינָיו נָגְעוּ לְלִבִּי. לִטַפְתִּי אֶת צַוָארוֹ וְהוֹסַפְתִּי:

– צֵאתְךָ לְשָׁלוֹם, בּוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם!

נָשָׂא מוֹר רַגְלָיו וְיָצָא לַסִמְטָה וּמֵהַסִמְטָה לָרְחוֹב. שָׁם, בָּרְחוֹב, עָבַרְתִּי לְיַד סַפְסַל הַתַּחֲנָה, שֶׁעָלָיו הָיִיתִי מַמְתִּין בֹּקֶר־בֹּקֶר לָאוֹטוֹבּוּס. יָשְׁבוּ עָלָיו כַּמָה נוֹסְעִים קְבוּעִים, חֲבֵרַי־לִנְסִיעָה מִזֶה שָׁנִים, וּבֵינֵיהֶם בַּרְנָשׁ אֶחָד, שֶׁלֹא־פַּעַם הֵצִיק לִי עַד שֶׁחָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי שֶׁהַצְפִיפוּת בָּאוֹטוֹבּוּסִים וְגַסוּת־רוּחָם שֶׁל הַנֶהָגִים הֵם כְּאַיִן וּכְאֶפֶס לְעֻמַת נוּדְנִיק נוֹרָא זֶה הַיוֹרֵד לְחַיַי. וּבַמָה הֵצִיק לִי?

אַף־עַל־פִּי שֶׁנָסַעְנוּ יַחְדָו בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים, לֹא יָדַעְתִּי אֶת שְׁמוֹ וְאֶת עִסוּקוֹ. לֹא־פַּעַם נִזְדַמֵן לָנוּ לְהַמְתִּין יַחְדָו עַל גַבֵּי הַסַפְסָל. בְּחוּץ־לָאָרֶץ, כְּשֶׁנִפְגָשִׁים שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַזָרִים זֶה לָזֶה, הֵם מְדַבְּרִים בְּדֶרֶךְ־כְּלָל עַל מֶזֶג־הָאֲוִיר. בְּאַנְגְלִיָה, לְמָשָׁל: הַאִם יִהְיֶה יוֹם עֲרָפֶל? הֲיֵרֵד גֶשֶׁם? הֲתִזְרַח הַשֶׁמֶשׁ מִבֵּין הָעֲנָנִים וְלוּ לְשָׁעָה קַלָה? מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּאַרְצֵנוּ, שֶׁכָּל יוֹם דוֹמֶה לְקוֹדְמוֹ: בַּקַיִץ – אוֹתוֹ שָׁרָב וְאוֹתָהּ שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת, בַּחֹרֶף – אוֹתוֹ דֶלֶף וְאוֹתוֹ גֶשֶׁם. אַךְ הַנוּדְנִיק שֶׁלִי מָצָא לוֹ בִּקְעָה רְחָבָה לְהִתְגַדֵר בָּהּ. אַךְ הוֹפַעְתִּי בָּרְחוֹב וְיָשַׁבְתִּי עַל הַסַפְסָל, הָיָה פּוֹנֶה אֵלַי:

– נוּ, הִרְבַּצְנוּ לָהֶם כְּהֹגֶן. לֹא כֵן?

בְּדֶרֶךְ־כְּלָל רָמַז לִפְעֻלַת־תַּגְמוּל שֶׁבִּצְעוּ חַיָלֵי צַהַ"ל. וְאִם לֹא בֻּצְעָה פְּעֻלָה מֵעֵין זוֹ, מָצָא לוֹ הַנוּדְנִיק עִלָה אַחֶרֶת לְהִטָפֵל אֵלַי. עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁעִקְבִי הָיָה מְאֹד: הוּא הָיָה מְסֻגָל לְדַבֵּר עַל נוֹשֵׂא אֶחָד וְיָחִיד בִּלְבָד: עַל הַבִּטָחוֹן. כְּשֶׁאָפְסוּ כָּל פְּעֻלוֹת־הַתַּגְמוּל וְהַמִרְדָפִים, הַהִתָּקְלֻיוֹת וְהַמַאֲסָרִים, הָיָה הַנוּדְנִיק מְקַבֵּל אֶת פָּנַי בִּשְׁאֵלַת־סְתָם, כְּשֶׁהוּא נוֹעֵץ בִּי אֶת עֵינָיו הַקְטַנוֹת, הַטְרוּטוֹת:

– נוּ, כֵּיצַד אַתָּה מַעֲרִיךְ אֶת הַמַצָב?

– יִהְיֶה טוֹב – הָיִיתִי מֵשִׁיב, מַאֲמִין בַּפַּעַם הָאֶלֶף שֶׁבָּזֶה נִפְטַרְתִּי מִמֶנוּ. אַךְ הַנוּדְנִיק לֹא וִתֵּר:

– הַאֻמְנָם? וַהֲרֵי הָרוּסִים יְמַח־שְׁמָם אֵינָם פּוֹסְקִים לִשְׁלֹחַ לָהֶם נֶשֶׁק!

נִסִיתִי לִטְעֹן, שֶׁגַם אָנוּ מִצְטַיְדִים כָּרָאוּי, אַךְ הַנוּדְנִיק הָיָה מִטִבְעוֹ רוֹאֵה־שְׁחוֹרוֹת וְעָשָׂה כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק אוֹתִי בַּפֶּסִימִיוּת שֶׁלוֹ.

כְּשֶׁהִגִיעַ הָאוֹטוֹבּוּס לַתַּחֲנָה, הָיִיתִי מְנַסֶה לַחְמֹק פְּנִימָה וּלְהִתְרַחֵק כְּכָל הָאֶפְשָׁר מִבֶּן־שִׂיחִי כְּמִפְּנֵי פֶּגַע רַע, אַךְ הַנוּדְנִיק הָיָה מַפְעִיל מַרְפְּקָיו בְּחֵרוּף־נֶפֶשׁ, נִדְחָק וּמַבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ אֵלַי, אֶל יַרְכְּתֵי הָאוֹטוֹבּוּס, נִצְמָד אֵלַי כַּעֲלוּקָה וּמַמְשִׁיךְ שִׂיחוֹ כְּאִלוּ נִפְגַשְׁנוּ זֶה־עַתָּה: – נוּ, כֵּיצַד אַתָּה מַעֲרִיךְ אֶת הַמַצָב?

הִגִיעוּ הַדְבָרִים לִידֵי כָּךְ שֶׁלֹא־פַּעַם הִקְדַמְתִּי אֶת שְׁעַת צֵאתִי לָעֲבוֹדָה וּבִלְבַד שֶׁלֹא אֶתָּקֵל בְּבֶן־לִוְיָתִי הַטַרְדָן.

אוֹתוֹ יוֹם, בְּקָרְבִי רָכוּב עַל מוֹר אֶל הַתַּחֲנָה, רְאִיתִיו יוֹשֵׁב שָׁם עַל הַסַפְסָל. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת אֲרֶשֶׁת פָּנָיו בְּשָׁעָה שֶׁהִבְחִין בִּי. הוּא זִנֵק מִן הַסַפְסָל, נוֹפֵף זְרוֹעוֹתָיו כְּטַחֲנַת־רוּחַ אֶת כְּנָפֶיהָ וּפִיו נִפְתַּח לִרְוָחָה בִּצְעָקָה אִלֶמֶת. אַךְ אֲנִי חָלַפְתִּי עַל פָּנָיו בִּדְהִירָה וּשְׂפָתַי מְלַחֲשׁוֹת “בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי!”

מִשֶׁהִגַעְתִּי לַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי הַמוֹבִיל אֶל גֶשֶׁר הַיַרְקוֹן, הֵאַטְתִּי מְעַט. לְאַחַר דָקוֹת אֲחָדוֹת הִשְׁתַּלֵב מוֹר בְּזֶרֶם הַמְכוֹנִיוֹת הַשׁוֹטֵף מִשְׁכוּנוֹת הַצָפוֹן אֶל מֶרְכַּז הָעִיר. רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁהִפְסִיעַ בְּשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ, כְּדֵי שֶׁלֹא לְעַכֵּב אֶת הַמְכוֹנִיוֹת הַדּוֹהֲרוֹת.

אֲשֶׁר לִי, יָשַׁבְתִּי בּוֹטֵחַ וְאֵיתָן בִּמְרוֹמֵי הָאֻכָּף. דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁחָזַרְתִּי שָׁנִים רַבּוֹת אֲחוֹרָנִית. הֲרֵי רַבִּים מִנִי־סְפֹר הֵם הַחֲמוֹרִים שֶׁעֲלֵיהֶם רָכַבְתִּי בַּיָמִים הָרְחוֹקִים הָהֵם, בִּהְיוֹתִי חָבֵר בַּקִבּוּץ הַגְלִילִי. מֵעוֹלָם לֹא הֵעִיף אוֹתִי חֲמוֹר – וַאֲפִילוּ הָעִקֵשׁ וְהַפָּרוּעַ בְּיוֹתֵר – מֵאֻכָּפוֹ.

בְּרֵאשִׁית דַרְכִּי, בַּכְּבִישׁ שֶׁלִפְנֵי גֶשֶׁר הַיַרְקוֹן, לֹא מָשַׁכְתִּי תְּשׂוּמֶת־לֵב מְיֻחֶדֶת. רָכַבְתִּי, כָּאָמוּר, בְּצִדֵי הַכְּבִישׁ. לְאַחַר הָרַמְזוֹר הָאָדֹם הָרִאשׁוֹן, שֶׁלְיָדוֹ עָצַרְתִּי אֶת מוֹר, תָּפַס יְדִידִי אֶת עִנְיַן הָרַמְזוֹרִים וְהָיָה נֶעְצָר כָּל־אֵימַת שֶׁהִגַעְנוּ לְאוֹר אָדֹם. אַךְ לְאַחַר שֶׁחָצִינוּ אֶת הַגֶשֶׁר וְנִקְלַעְנוּ אֶל רְחוֹבוֹת הָעִיר, חַשְׁתִּי בְּמַבְּטֵיהֶם הַתְּמֵהִים שֶׁל עוֹבְרִים־וְשָׁבִים: אֵלֶה מְצִיצִים בִּי, וְאֵלֶה – בָּאֻכָּף שֶׁלִי הַמְקֻשָׁט מַסְמְרֵי־נְחֹשֶׁת מַבְהִיקִים וּפִיפִים סַסְגוֹנִיִים עוֹטְרִים אֶת שׁוּלָיו.

יְלָדִים, שֶׁשֵׂרְכוּ דַרְכָּם אֶל בֵּית־הַסֵפֶר וְתִיק־סְפָרִים בְּיָדָם, נֶעֶצְרוּ לְמַרְאֵה הַחֲמוֹר וְרוֹכְבוֹ וְהִצְטָרְפוּ אֵלַי – מַפְסִיעִים בַּמִדְרָכָה, סָמוּךְ לְמוֹר הַצוֹעֵד עַל הַכְּבִישׁ. עַד־מְהֵרָה זָכִיתִי בְּלִווּי נֶאֱמָן – מִשְׁמָר שֶׁל כָּבוֹד: סִיעָה גְדוֹלָה שֶׁל יְלָדִים נִצְטָרְפָה אֵלַי. הַלָלוּ מְרִיעִים בְּקוֹל וְהַלָלוּ מִתְחַנְנִים:

– אָדוֹן, תֵּן לִי סִבּוּב!

כָּךְ הַיְלָדִים. וְאִלוּ הַמְבֻגָרִים תָּקְעוּ בִּי, כָּאָמוּר, אֶת עֵינֵיהֶם הַקְרוּעוֹת לִרְוָחָה מֵרֹב תִּמָהוֹן – כְּאִלוּ הוֹפַעְתִּי מֵסֵב בְּאַפִּרְיוֹן עַל פִּיל. סִיעַת הַיְלָדִים גָדְלָה וְהָלְכָה עַד שֶׁסָתְמָה אֶת הַמִדְרָכָה. וְכָךְ הִגַעְנוּ לְרַמְזוֹר אֶחָד שֶׁנִתְקַלְקֵל, כַּנִרְאֶה, שֶׁכֵּן פָּנָסוֹ הָיָה כָּבוּי כְּעַיִן שֶׁל סוּמָא. לְיַד הָרַמְזוֹר נִצַב בַּכְּבִישׁ שׁוֹטֵר שֶׁשַׁרְווּלָיו לְבָנִים וְכִוֵן אֶת הַתְּנוּעָה.

לְמַרְאֵהוּ שֶׁל מוֹר וַהֲמוֹן הַיְלָדִים הַמְצַוְחִים בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, שָׁרַק הַשׁוֹטֵר בַּמַשְׁרוֹקִית הַתְּקוּעָה בֵּין שְׂפָתָיו, נָשָׂא אֶת יָדוֹ וְקָרָא אֵלַי:

־ עֲצֹר!

עָצַרְתִּי.

– מַה זֶה? פִּרְסֹמֶת לְקִרְקָס? – שָׁאַל הַשׁוֹטֵר, בָּחוּר מְשֻׂפָּם וּגְבַרְתָּן. – מַה פִּתְאֹם? – עָנִיתִי – אֲנִי רוֹכֵב לִי פָּשׁוּט לִמְקוֹם־עֲבוֹדָתִי. – הַאֵין אוֹטוֹבּוּסִים, אֲדוֹנִי? אוֹ טַקְסִי־שֵׁרוּת אוֹ סְפֵּישְׁל? – הַאִם אָסוּר לִרְכֹּב עַל חֲמוֹר? – שָׁאַלְתִּי – הֵיכָן הוּא הַסָעִיף בְּסֵפֶר־הַחֻקִים הָאוֹסֵר זֹאת? וַהֲרֵי גַם מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יָבוֹא אֵלֵינוּ רָכוּב עַל חֲמוֹר. כַּכָּתוּב בִּזְכַרְיָה פֶּרֶק ט': “עָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת”. הַאִם גַם עָלָיו תְּצַוֶה לַעֲצֹר? הַשׁוֹטֵר הַמְשֻׂפָּם נָבוֹךְ. רֶגַע שָׁתַק, אַךְ מִשְׁנֵהוּ הִרְעִים עָלַי בְּקוֹלוֹ:

– אַל תְּבַלְבֵּל לִי אֶת הָרֹאשׁ בִּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

דַיָהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ! אַתָּה מַפְרִיעַ לַתְּנוּעָה, אֲדוֹנִי!

– אֵין זֶה נָכוֹן! – הִתְגוֹנַנְתִּי – אֲנִי מִשְׁתַּדֵל לִרְכֹּב בַּצֵד, סָמוּךְ לַמִדְרָכָה.

– וְהַפִּרְחָחִים הָאֵלֶה? – שָׁאַל הַשׁוֹטֵר וְהוֹרָה בְּיָדוֹ עַל בְּנֵי־לִוְיָתִי שֶׁהִצְטוֹפְפוּ עַל הַמִדְרָכָה.

– אֵין אֲנִי מַכִּירָם – טָעַנְתִּי – לֹא בִּקַשְׁתִּי אוֹתָם לְלַווֹתֵנִי.

– אִם תִּתְעַקֵשׁ לִרְכֹּב בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי, אֶרְשֹׁם לְךָ דוּ"חַ, כְּלוֹמַר רַפּוֹרְט! – קָרָא הַשׁוֹטֵר.

מֵאָז שֶׁהָיִיתִי יֶלֶד רַךְ וְאִמִי הָיְתָה מְאַיֶמֶת עָלַי: “אִם לֹא תֹּאכַל, אֶקְרָא לַשׁוֹטֵר!” – אֵימָתָם שֶׁל הַשׁוֹטְרִים עָלַי. עַד הַיוֹם הַזֶה. לִכְאוֹרָה – מַה יֵשׁ לִי לַחֲשֹׁשׁ מִפְּנֵיהֶם? הֲרֵי אֲנִי אֶזְרָח יָשָׁר, מַצְבִּיעַ לַכְּנֶסֶת וְלַהִסְתַּדְרוּת, מְשַׁלֵם מִסִים, נוֹהֵג בְּנִימוּס וּבַהֲגִינוּת. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן! אַךְ אוֹתוֹ בֹּקֶר, לְשֵׁמַע אִיוּמוֹ שֶׁל הַשׁוֹטֵר בְּרַפּוֹרְט, פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק גָדוֹל, יָשָׁר אֶל־מוּל פַּרְצוּפוֹ הַמְשֻׂפָּם.

– חַה־חַה־חַה! רַפּוֹרְט! מֵאֵימָתַי רוֹשְׁמִים

רַפּוֹרְטִים לַחֲמוֹרִים! מָה זֶה? מְכוֹנִית? כְּלוּם עָבַרְתִּי בְּאוֹר אָדֹם? עָקַפְתִּי מִיָמִין? חָסֵר אֲוִיר בַּצְמִיגִים? הָרַדְיַטוֹר נוֹזֶל?

– הוּא נוֹזֵל בֶּאֱמֶת! – צָרַח הַשׁוֹטֵר וְנִתְרַחֵק מִמֶנִי בְּזִנוּק־אַדִירִים. אַךְ הוּא אֵחַר אֶת הַמוֹעֵד: מִכְנָסוֹ הַיְמָנִי רָטֹב הָיָה כְּאִלוּ הוּצָא מְגִיגִית.

נְבוּכוֹתִי. הֵצַצְתִּי בַּכְּבִישׁ וְרָאִיתִי שְׁלוּלִית שֶׁנִקְוְתָה מִתַּחַת לְמוֹר. הַשְׁלוּלִית נִתְפַּשְׁטָה וְהָלְכָה. נָשָׂאתִי עֵינַי לַשָׁמַיִם. מַה פִּתְאֹם גֶשֶׁם בְּיוֹם קַיִץ? אַךְ עַד־מְהֵרָה תָּפַסְתִּי שֶׁמוֹר הוּא שֶׁנֶחֱלַץ לְעֶזְרָתִי וְהוּא שֶׁהֵזִין כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ שְׁלוּלִית זוֹ, מַתִּיז מֵימָיו לִצְדָדִים.

רָאָה מוֹר שֶׁהַשׁוֹטֵר הַחוֹסֵם דַרְכּוֹ פִּנָה אֶת הַמַעֲבָר – וּפָרַץ קָדִימָה, בְּהַשְׁאִירוֹ אֶת הַטַרְדָן מֵאֲחוֹרֵינוּ. מִשֶׁהִתְרַחֵק מְעַט מִן הָרַמְזוֹר הַמְקֻלְקָל, הִפְנָה רֹאשׁוֹ וְקָרָץ לִי קְרִיצַת־מְשׁוּבָה בְּעֵינָיו. אוֹתוֹ רֶגַע חַשְׁתִּי נְקִיפוֹת־לֵב. הֵצִיקָה לִי הַמַחֲשָׁבָה שֶׁהָיִיתִי עֵד לְבִזְיוֹנוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר. עַל כֵּן אָמַרְתִּי לוֹ, לְמוֹר,

בְּתַרְעֹמֶת:

– אֵיךְ הֵעַזְתָּ, מוֹר?!

הֵשִׁיב לִי, מִתַּמֵם: – הַשׁוֹטֵר צָדַק. הָרַדְיַטוֹר שֶׁלִי נוֹזֵל בֶּאֱמֶת. לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק!

וְהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ כְּמַכִּיר בְּאַשְׁמָתוֹ, אִם כִּי – לְפִי קֶצֶב הַטִפּוּף שֶׁל פַּרְסוֹתָיו – הִבְחַנְתִּי שֶׁהוּא גֵאֶה עַל כָּךְ שֶׁנֶחֱלַץ לְעֶזְרָתִי בִּשְׁעַת־צָרָה וְאֵין הוּא חָשׁ כָּל חֲרָטָה עַל מַעֲשֵׂהוּ הַנֶחְפָּז.

לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הִגַעְתִּי לִמְקוֹם עֲבוֹדָתִי. קָשַׁרְתִּי אֶת מוֹר אֶל גֶזַע בְּחֻרְשַׁת הָאֶקָלִיפְּטוּסִים הַסְמוּכָה וּפָרַקְתִּי מִגַבּוֹ אֶת הָאֻכָּף מֵחֲשָׁשׁ גְנֵבָה. וְכָךְ, עוֹמֵס אֶת הָאֻכָּף עַל גַבִּי, עָלִיתִי לַמִשְׂרָד. לְמַזָלִי – עַל אַף הָעִכּוּב לְיַד הָרַמְזוֹר הַמְקֻלְקָל – הִקְדַמְתִּי לָבוֹא אוֹתוֹ יוֹם לַמִשְׂרָד. הִנַחְתִּי אֶת הָאֻכָּף בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר, לְיַד הַקִיר, וְיָשַׁבְתִּי לְשֻׁלְחָנִי. אוּלָם פְּקִידִים אֲחָדִים הִבְחִינוּ בְּכָל זֹאת בְּבוֹאִי רָכוּב עַל חֲמוֹר וְנִטְפְּלוּ אֵלַי בִּשְׁאֵלוֹת עַד שֶׁקָצָה נַפְשִׁי מֵהֶם. חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי: נִפְטַרְתִּי מְנוּדְנִיק אֶחָד בָּאוֹטוֹבּוּס וְהִנֵה הֻפְקַרְתִּי לַהֲמוֹן נוּדְנִיקִים בַּמִשְׂרָד! אַךְ הִתְנַחַמְתִּי בְּכָךְ שֶׁחֲבֵרַי־לָעֲבוֹדָה יִתְרַגְלוּ לַמַצָב הֶחָדָשׁ וְיַרְפּוּ מִמֶנִי.

מִסְתַּבֵּר שֶׁטָעִיתִי. כַּנִרְאֶה נִמְצָא מִישֶׁהוּ, מַלְשִׁין נִבְזֶה, שֶׁסִפֵּר אֶת הַמְאֹרָע לַמְנַהֵל וְהוּא, הַבּוֹס הַגָדוֹל, שִׁרְבֵּב רֹאשׁוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן אֲשֶׁר בְּפַרְגוֹד־הָעֵץ וְקָרָא לִי:

– אָנָא הִכָּנֵס אֵלַי לְרֶגַע.

קַמְתִּי וְנִכְנַסְתִּי וְיָשַׁבְתִּי לְמוּלוֹ. – תִּרְאֶה – אָמַר הַבּוֹס הַגָדוֹל – בְּדֶרֶךְ־כְּלָל אֵינִי מִתְעָרֵב בְּחַיֵיהֶם שֶׁל הָעוֹבְדִים וְאֵינִי תּוֹקֵעַ אַפִּי בְּעִנְיְנֵיהֶם הַפְּרָטִיִים. אֲנִי יוֹדֵעַ לְכַבֵּד אֶת רְשׁוּת־הַיָחִיד. אַךְ סֻפַּר לִי שֶׁהִגַּעְתָּ הֵנָה הַיוֹם רָכוּב עַל חֲמוֹר. אֲנִי רוֹאֶה זֹאת כִּבְדִיחָה בִּלְבַד. אֲבַקֶשְׁךָ שֶׁלֹא לַחֲזֹר עָלֶיהָ.

– הַאִם אָסוּר לִרְכֹּב עַל חֲמוֹר? – נִסִיתִי לְהִתְגוֹנֵן – נִמְאֲסוּ עָלַי הָאוֹטוֹבּוּסִים וְהַנֶהָגִים. אַתָּה, אֲדוֹנִי הַמְנַהֵל, מַגִיעַ הֵנָה יוֹם־יוֹם בַּ“פֶּז’וֹ” שֶׁלְךָ וְאֵינְךָ מְסֻגָל לְהָבִין סִבְלוֹ שֶׁל פָּקִיד קָטָן, שֶׁיָדוֹ אֵינָהּ מַשֶׂגֶת לִרְכּשׁ לוֹ מְכוֹנִית!

בְּהַשְׁמִיעִי דְבָרִים אֵלֶה, חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי: מַה קָרָה לִי? כֵּיצַד הִרְהַבְתִּי עֹז בְּנַפְשִׁי לְהָטִיחַ לוֹ, לַבּוֹס הַגָדוֹל, בְּפָנָיו אֶת הָאֱמֶת הַמָרָה? הֲרֵי כָּל אוֹתָם יָמִים שֶׁעָבַדְתִּי בַּמִשְׂרָד וְהָיִיתִי כָּפוּף לְמָרוּתוֹ, הִשְׁתַּדַלְתִּי לְמַעֵט כְּכָל־הָאֶפְשָׁר בִּדְבָרִים. וְכֵיצַד מְלָאַנִי לִבִּי, קֹדֶם־לָכֵן, לְהִתְחַצֵף נֶגֶד הַשׁוֹטֵר הַמְשֻׂפָּם? וּלְפֶתַע הֲבִינוֹתִי: כְּשֵׁם שֶׁכָּל נֶהָג יֵשׁ בּוֹ אֶחָד־מִשִׁשִׁים שֶׁל מַנְהִיג, כָּךְ גַם כָּל רוֹכֵב, הַזוֹכֶה לָשֶׁבֶת בִּמְרוֹם הָאֻכָּף, קוֹמָתוֹ מִתְגַבַּהַת וּמִזְדַקֶפֶת. אֵין זֶה מְשַׁנֶה שֶׁבַּמִקְרֶה שֶׁלִי לֹא הָיָה זֶה סוּס אַבִּיר, מְלֻמַד־מִלְחָמָה, אֶלָא חֲמוֹר פָּשׁוּט בִּלְבַד. הָעֻבְדָה שֶׁרָכַבְתִּי עַל יְצוּר חַי וְנָהַגְתִּי בּוֹ כִּרְצוֹנִי הִגְדִילָה אֶת בִּטְחוֹנִי הָעַצְמִי. כִּי זֶהוּ טֶבַע הָאָדָם: כָּל שֶׁנִתַּן לוֹ לִרְכֹּב עַל מִישֶׁהוּ, אֵין הוּא מְסֻגָל עוֹד לִסְבּל עֶלְבּוֹנוֹת בְּרוּחַ נְמוּכָה וּלְהַנִיחַ שֶׁיִרְכְּבוּ עָלָיו.

עוֹדֶנִי מַפְלִיג בְּהִרְהוּרִים אֵלֶה, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הַמְנַהֵל: – לֹא אַנִיחַ לְךָ לָשִׂים לְלַעַג וּלְקֶלֶס אֶת הַפִירְמָה שֶׁלָנוּ! אָנוּ מוֹסָד מְכֻבָּד וְלֹא חֶבֶר מֻקִיוֹנִים!

– אֵינִי מַטִיל סָפֵק בְּכָךְ – עָנִיתִי – אַךְ אֵין לְכָךְ כָּל קֶשֶׁר לִכְלִי־הַתַּחְבּוּרָה שֶׁלִי. אֲדוֹנִי רַשַׁאִי לָבוֹא בַּ“פֶּז’ו”, וַאֲנִי – עַל חֲמוֹר. בְּאוֹתָהּ מִדָה יָכֹלְתִּי לְהַגִיעַ הֵנָה רָכוּב עַל אַרְיֵה אוֹ נָמֵר!

הַבּוֹס הַגָדוֹל לֹא הֵשִׁיב, אַךְ פָּנָיו הִסְמִיקוּ מֵחֲמַת רֹגֶז. – חֲזֹר לַעֲבוֹדָתְךָ – אָמַר בְּקוֹל רָפֶה. וּכְשֶׁהִפְנֵיתִי אֶת גַבִּי, הוֹסִיף:

– בְּכָל זֹאת אֲנִי מַצִיעַ לְךָ לִמְשֹׁךְ יָדְךָ מִבְּדִיחוֹת טְפֵלוֹת אֵלֶה. הֲרֵי אֵינְךָ יֶלֶד שׁוֹבָב אוֹ נַעַר מֻפְרָע!

חָזַרְתִּי אֶל שֻׁלְחַן עֲבוֹדָתִי וְרוּחַ־הַמֶרִי מְחַלְחֶלֶת בְּקִרְבִּי. כְּתֹם הָעֲבוֹדָה נָטַלְתִּי אֶת הָאֻכָּף וְיָרַדְתִּי אֶל חֻרְשַׁת הָאֶקָלִיפְּטוּסִים. מוֹר קִדְמַנִי בִּנְעִירָה אַדִירָה, נְעִירַת־שִׂמְחָה. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה יָשַׁבְתִּי בָּאֻכָּף, כַּפּוֹת־רַגְלַי בָּאַרְכּוֹפִים, וְיָדִי מְלַטֶפֶת אֶת צַוָארוֹ שֶׁל מוֹר:

– הַבַּיְתָה!

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי הַטְרֶמְפְּ    🔗

=============

בְּשׁוּבִי לַחֻרְשָׁה, הִתַּרְתִּי אֶת הָאֻכָּף וּבָדַקְתִּי אֶת גַבּוֹ שֶׁל מוֹר: הַאֵין הוּא מְשֻׁפְשָׁף? אוּלַי שָׁגִיתִי הַבֹּקֶר? אוּלַי צָרִיךְ הָיִיתִי לָשִׂים מִתַּחַת לָאֻכָּף שְׂמִיכָה רַכָּה? אַךְ הַבְּדִיקָה הֵנִיחָה דַעְתִּי. טָפַחְתִּי עַל צַוָארוֹ שֶׁל יְדִידִי וְהִכְפַּלְתִּי אֶת מְנַת־הַמִסְפּוֹא שֶׁלוֹ.

אָכֵן, אוֹתוֹ יוֹם הִרְוִיחַ מוֹר אֶת לַחְמוֹ בְּיֹשֶׁר. פָּרַשְׁתִּי לְבֵיתִי, לִסְעֹד אֶת לִבִּי וְלָנוּם אֶת שְׁנַת־הַצָהֳרַיִם שֶׁלִי. מִשֶׁהֱקִיצוֹתִי, הֵצַצְתִּי בַּחֲלוֹן וְרָאִיתִי אֶת יְדִידַי יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה, אֶת אִיתָמָר, צְבִיקָה, אֶפְרָת וְמִיכַל, יוֹשְׁבִים בְּשׁוּלֵי הַמִדְרָכָה מִתַּחַת לְחַלוֹנִי. הֵם הִמְתִּינוּ כַּנִרְאֶה לִיקִיצָתִי. שִׁרְבַּבְתִּי רֹאשִׁי הַחוּצָה.

– מַה קָרָה? – שָׁאַלְתִּי. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַשְׁמוּעָה עַל מִבְצַע־הָרְכִיבָה שֶׁלִי בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר פָּשְׁטָה בַּשְׁכוּנָה. עַתָּה בִּקְשׁוּ יְדִידַי:

– אָנָא, בֶּנִי, הַרְשֵׁה לָנוּ לִרְכֹּב עַל מוֹר.

וַדַאי תִּתְפַּלְאוּ שֶׁהַיְלָדִים פָּנוּ אֵלַי בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי. הֲרֵי הָיִיתִי מְבֻגָר מֵהֶם וּלְפִי הַגִיל יָכֹלְתִּי בְּהֶחְלֵט לִהְיוֹת אֲבִיהֶם. אֶלָא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים, מֵאָז הִשְׁתַּכַּנְתִּי בַּסִמְטָה, נִתְקַשְׁרָה יְדִידוּת־שֶׁל־אֱמֶת בֵּינִי וּבֵין הַיְלָדִים. אֵינִי זוֹכֵר בְּדִיוּק כֵּיצַד נִתְרַקְמוּ קְשָׁרִים אֵלֶה וּבַמָה הִתְחִילוּ. אוּלַי בַּסְפָרִים מִסִפְרִיָתִי שֶׁהִשְׁאַלְתִּי לָהֶם בְּעַיִן יָפָה, כְּגוֹן סִפְרֵיהֶם שֶׁל יוּ לוֹפְטִינְג (“דוּלִיטְל הָרוֹפֵא”), אֶלֶן מִילְן (“פּוּ הַדֹב”),הַארְיֶט בִּיצֶ’ר סְטוּ (“אֹהֶל הַדוֹד תּוֹם”), דָנִיאֵל דִיפוֹ (“רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ”), יוֹנָתָן סְוִיפְט (“מַסְעֵי גוּלִיבֶר”), זִ’יל וֶרְן (“יַלְדֵי רַב־הַחוֹבֵל גְרַנְט”) וְכַיוֹצֵא בָּאֵלֶה – סְפָרִים שֶׁשְׁמוּרִים הָיוּ עִמִי מֵאָז יַלְדוּתִי וַאֲנִי הָיִיתִי חוֹזֵר וְקוֹרֵא בָּהֶם בְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים וְטוֹעֵם בָּהֶם מְדֵי פַּעַם טַעַם חָדָשׁ, מְרַעֲנֵן. וְאוּלַי הֵחֵלוּ הַקְשָׁרִים שֶׁלָנוּ בְּשִׂיחוֹת שֶׁהִתְנַהֲלוּ בֵּינֵינוּ, שִׂיחוֹת שֶׁבָּהֶן דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם בִּשְׂפָתָם־שֶׁלָהֶם עַד שֶׁלֹא חָשׁוּ בְּהֶבְדֵל־הַגִיל שֶׁבֵּינֵינוּ. עַל כָּל פָּנִים לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְהָיִיתִי אִישׁ־סוֹדָם, מְפַשֵׁר וּבוֹרֵר וְשׁוֹפֵט בְּסִכְסוּכִים שֶׁנָפְלוּ לִפְעָמִים בֵּינֵיהֶם. אֵלֶה בָּאוּ אֵלַי סְתָם, לְגַלְגֵל שִׂיחַת־יְדִידִים, וְאֵלֶה בָּאוּ לְהִתְיָעֵץ אִתִּי בַּצַר לָהֶם אוֹ לְהִתְוַדּוֹת לְפָנַי. לְעִתִּים תָּמַהְתִּי: בַּמֶה זָכִיתִי שֶׁיְדִידַי הַצְעִירִים פּוֹתְחִים לְפָנַי אֶת סְגוֹר לִבָּם, מְסַפְּרִים לִי עַל עַצְמָם וּמְגַלִים לִי דְבָרִים שֶׁבָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁהֵם מַסְתִּירִים אוֹתָם אֲפִילוּ מֵהוֹרֵיהֶם? יִתָּכֵן – הָיִיתִי מְנַסֶה לְתָרֵץ לְעַצְמִי אֶת הַקֻשְׁיָה – שֶׁיַחֲסָם אֵלַי נוֹבֵעַ מִן הָעֻבְדָה שֶׁהָיִיתִי הָאָדָם הַמְבֻגָר הַיָחִיד בְּעוֹלָמָם, שֶׁמוּכָן הָיָה בְּכָל עֵת תָּמִיד לְהַקְשִׁיב לִמְצוּקוֹתֵיהֶם וּלְהֵחָלֵץ לְעֶזְרָתָם. אֵילוּ פְּעָמִים עָשִׂיתִי אֲפִילוּ מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר לֹא יֵעָשֶׂה: כְּשֶׁהִסְתַּבֵּךְ מִישֶׁהוּ מֵהֶם בְּבֵית־הַסֵפֶר וַאֲנִי בָּטוּחַ הָיִיתִי בְּצִדְקָתוֹ, הָיִיתִי מוֹפִיעַ בִּפְנֵי הַמְחַנֵךְ אוֹ הַמְנַהֵל בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ – מַצִיג עַצְמִי כְּדוֹד שֶׁל יְדִידִי הַצָעִיר אוֹ יְדִידָתִי הַצְעִירָה וּמְלַמֵד עֲלֵיהֶם סַנֵגוֹרְיָה בְּלַהַט רַב. הַיְלָדִים רָחֲשׁוּ לִי חִבָּה וְדָבָר זֶה הֶחְמִיא לִי וַאֲנִי הִשְׁתַּדַלְתִּי לֹא לְאַכְזֵב אֶת הָאֵמוּן שֶׁנָתְנוּ בִּי. לֹא יִפָּלֵא שֶׁהֵחֵלוּ לִקְרֹא לִי בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי, שֵׁם־חִבָּה שֶׁשָׁגוּר הָיָה בְּפִיהֶם שֶׁל יְדִידַי הַמְבֻגָרִים וְהַקְרוֹבִים בִּלְבַד.

עַתָּה, שֶׁעָמְדוּ לְפָנַי וּבִקְשׁוּ כָּל־כָּךְ, הִסַסְתִּי. הֲרֵי יֵשׁ לִשְׁאֹל תְּחִלָה אֶת פִּיו שֶׁל בַּעַל־הַדָבָר עַצְמוֹ, כְּלוֹמַר אֶת מוֹר. אוּלָם עַל אַף הָעֻבְדָה שֶׁיְדִידוּתִי עִם מוֹר אָרְכָה יָמִים אֲחָדִים בִּלְבַד, לֹא הֵטַלְתִּי סָפֵק בְּכָךְ שֶׁגַם הוּא, כָּמוֹנִי, מְחַבֵּב יְלָדִים וְיִשְׂמַח לִגְרֹם לָהֶם שָׁעָה שֶׁל קֹרַת־רוּחַ. עַל כֵּן הִצַעְתִּי שֶׁיִקְבְּעוּ תּוֹר בֵּינֵיהֶם וְהִזְהַרְתִּי אוֹתָם לְבַל יְעַיְפוּ אֶת מוֹר יָתֵר עַל הַמִדָה. הַיְלָדִים הוֹדוּ לִי, נָטְלוּ אֶת הָאֻכָּף שֶׁמֻטָל הָיָה בַּמִרְפֶּסֶת וּפָרְצוּ בְּקוֹל־צָהֳלָה אֶל הַחֻרְשָׁה. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה רָאִיתִי אֶת מִיכַל יוֹצֵאת בִּרְכִיבָה מִבֵּין גִזְעֵי הָאֳרָנִים וּשְׁתֵּי צָמוֹתֶיהָ מִתְנַדְנְדוֹת מֵאֲחוֹרֵי גַבָּהּ כִּשְׁנֵי שַׁרְבִיטֵי־זָהָב.

אוֹתוֹ יוֹם נִקְבַּע הַנֹהַג לְגַבֵּי מוֹר: הַמַחֲצִית לִי וְהַמַחֲצִית לְיַלְדֵי הַשְׁכוּנָה. בַּבֹּקֶר אֶרְכַּב לַעֲבוֹדָה וּבַשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם יִרְכְּבוּ הַיְלָדִים. וְלֹא שִׁעַרְתִּי שֶׁבִּרְבוֹת הַיָמִים יִמָצֵא לוֹ לְמוֹר תַּפְקִיד נוֹסָף, חָשׁוּב יוֹתֵר.

עִם שֶׁהַיְלָדִים רוֹכְבִים לְפִי הַתּוֹר, יָצָאתִי מִבֵּיתִי וְנָסַעְתִּי אֶל בֵּית הַחוֹלִים לְבִקוּר אֵצֶל שְׁכֵנִי הַצַיָר. גִינְגוֹלְד קִבְּלַנִי בְּפָנִים אוֹרוֹת וּבְפִיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה: הַתְּרוּפוֹת שֶׁהָרוֹפְאִים הִלְעִיטוּהוּ בָּהֶן – גְלוּלוֹת וּכְמוּסוֹת וּזְרִיקוֹת לְמִינֵיהֶן – הֵמֵסוּ אֶת הַטְרוֹמְבּוֹזָה, כְּלוֹמַר אֶת קְרִישׁ־הַדָם בְּרַגְלוֹ וּבַבֹּקֶר אָמַר לוֹ מְנַהֵל־הַמַחְלָקָה שֶׁבְּעוֹד שָׁבוּעַ כַּנִרְאֶה יוּכַל לַחֲזֹר הַבַּיְתָה.

גִינְגוֹלְד, שֶׁשַׁתְקָן הָיָה מִטִבְעוֹ, דִבֵּר הַפַּעַם בְּשֶׁטֶף וְשִׂיחָתוֹ קָלְחָה כְּמַעְיָן הַמִתְגַבֵּר. הַסִכּוּי לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ, אֶל בֵּין דָלֶ"ת אַמוֹתָיו, עוֹרֵר בּוֹ כַּנִרְאֶה רִגוּשׁ רַב. זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז נִתְוַדַעְנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, הִזְכִּיר אֶת בְּנוֹ שֶׁנָפַל בְּמִלְחֶמֶת הָעַצְמָאוּת. וְכָךְ אָמַר, מְדַבֵּר בְּלַהַט, שֶׁלֹא כְּדַרְכּוֹ:

– אַתָּה וַדַאי מִתְפַּלֵא, בֶּנִי: מָה הַשִׂמְחָה? הֲרֵי חוֹזֵר אֲנִי אֶל בַּיִת רֵיק. בְּשׁוּבִי, לֹא תָּאִיר לִי אִשְׁתִּי הַמְנוֹחָה פָּנִים. בְּנִי יְחִידִי אֶלְדָד לֹא יְקַדְמֵנִי בַּפֶּתַח. אַךְ תָּבִין, בֶּנִי, רָגִיל אֲנִי לִבְדִידוּתִי, לְבֵיתִי הַדוֹמֵם. אֲנִי יוֹשֵׁב בּוֹ יְחִידִי, אַךְ אֵינֶנִי בּוֹדֵד וְגַלְמוּד. הֲרֵי מְצוּיִים אִתִּי כָּל אוֹתָם דְיוֹקְנָאוֹת שֶׁל אֶלְדָד שֶׁצִיַרְתִּי בְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים. הֵם מַבִּיטִים בִּי מֵעֲבָרִים, מֵעַל גַבֵּי הַקִירוֹת. אֲנִי מְשׂוֹחֵחַ אִתָּם, פּוֹנֶה אֲלֵיהֶם וְהֵם עוֹנִים לִי. שָׁעָה שֶׁלִבִּי מְהַמֶה בְּעַצְבוּת, אֲנִי לוֹחֵשׁ לְעַצְמִי: אָכֵן, אַתָּה גִינְגוֹלְד הִזְדַקַנְתָּ, אַךְ אֶלְדָד שֶׁלְךָ נִשְׁאַר בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁהָיָה. אַף קֶמֶט אֶחָד לֹא הוֹפִיעַ בְּפָנָיו הַצְעִירוֹת בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתָן שָׁנִים רַבּוֹת, אַף לֹא שַׁעֲרַת־שֵׁיבָה אַחַת בִּבְלוֹרִיתוֹ!

חַשְׁתִּי בַּדְמָעוֹת הָעוֹלוֹת בְּעֵינַי וְהִפְנֵיתִי רֹאשִׁי, בַּל יַבְחִין גִינְגוֹלְד בְּהִתְרַגְשׁוּתִי. בְּמֶשֶׁךְ הַבִּקוּר שָׁקַלְתִּי בְּדַעְתִּי אִם לְסֵפֵּר לוֹ, לִידִידִי, עַל הַפְּרִיצָה שֶׁל עֻזִי לָאָטֶלְיֶה שֶׁלוֹ. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הֶעְלַמְתִּי מִמֶנוּ אֶת הַמַעֲשֶׂה. מַשֶׁהוּ עָצַר בַּעֲדִי. יִתָּכֵן שֶׁלִבִּי נְקָפַנִי שֶׁלֹא נִתְפַּנֵיתִי עַד עַתָּה לְשׂוֹחֵחַ עִם עֻזִי וְאוּלַי לַעֲזֹר לוֹ, וְיִתָּכֵן שֶׁלֹא רָצִיתִי לְצַעֵר אֶת גִינְגוֹלְד שֶׁבְּלָאו־הָכֵי הָיָה אִישׁ־מַכְאוֹבוֹת.

אוֹתוֹ עֶרֶב עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי מִתּוֹךְ הַרְגָשַׁת סִפּוּק. שְׁנָתִי עָרְבָה עָלַי. לְמָחֳרַת הַיוֹם, בְּהַשְׁכִּימִי בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדָתִי, נָטַלְתִּי אֶת הָאֻכָּף וְיָצָאתִי לַחֻרְשָׁה. הַתַּקְרִית שֶׁל אֶתְמוֹל עִם הַשׁוֹטֵר הַמְשֻׂפָּם לֹא הִרְתִּיעַתְנִי. לְהֵפֶךְ. בְּהִזָכְרִי בָּהּ, הָיִיתִי מְחַיֵךְ לְעַצְמִי.

וְשׁוּב יָצָאתִי לַדֶרֶךְ. חָלַפְתִּי עַל פְּנֵי תַּחֲנַת־הָאוֹטוֹבּוּס וְגַם הַפַּעַם זִנֵק הַנוּדְנִיק מִן הַסַפְסָל וְהָיָה מְנַפְנֵף לְעֻמָתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו, מְנַסֶה לַעְצֹר בַּעֲדִי, אַךְ אֲנִי דִרְבַּנְתִּי אֶת מוֹר וְחָמַקְתִּי מִמֶנוּ. אוּלָם מִשֶׁפָּנִיתִי לָרְחוֹב הָרָאשִׁי, הוֹפִיעַ מֵאֲחוֹרַי הָאוֹטוֹבּוּס, שֶׁבּוֹ נָסַעְתִּי בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת לָעֲבוֹדָה וְהַנָהָג שֶׁהִשִׂיגֵנִי הֵאֵט וְנָסַע לְצִדִי, כְּשֶׁהוּא מְשַׁרְבֵּב רֹאשׁוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן וּמְשַׁלֵחַ בִּי מַבָּט מָלֵא תּוֹכָחָה.

– מַה קָרָה לְךָ? – שָׁאַל בְּקוֹל מְלַגְלֵג – מַה זֶה? אַתָּה מִתְחָרֶה בְּ“אֶגֶד”? פּוֹתֵחַ קוֹאוֹפֶּרָטִיב חָדָשׁ, שֶׁל חֲמוֹרִים?

לֹא עָנִיתִי. הַנָהָג חָמַד לוֹ לָצוֹן וְהֵחֵל דוֹחֵק אֶת מוֹר בְּצֶלַע הָאוֹטוֹבּוּס שֶׁלוֹ לְשׁוּלֵי הַכְּבִישׁ. דָחַק עוֹד וְעוֹד, עַד שֶׁלֹא הָיְתָה לוֹ לַחֲמוֹר כָּל בְּרֵרָה אֶלָא לַעֲלוֹת עַל הַמִדְרָכָה.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן הֶחְלַטְתִּי לְהִתְעָרֵב, לִגְעֹר בּוֹ, בַּנָהָג הַמִתְגָרֶה בִּי, אַךְ נִזְכַּרְתִּי בָּרַדְיַטוֹר הַנוֹזֵל מִיוֹם־אֶתְמוֹל וְשִׁנִיתִי אֶת דַעְתִּי. לֹא, אֵין כָּל צֹרֶךְ לְהִתְעָרֵב. חֲזָקָה עַל מוֹר שֶׁיִפָּרַע מֵהַנָהָג הַחֻצְפָּן. וְאָכֵן, מוֹר זִנֵק קָדִימָה וְהִתְיַצֵב לִפְנֵי

הָאוֹטוֹבּוּס. הוּא הִפְסִיעַ, לְהַכְעִיס, אַט־אַט וְלַשָׁוְא צָפַר הַנָהָג וְהִרְעִישׁ עוֹלָמוֹת. לְבַסוֹף תָּקַע רֹאשׁוֹ בְּחַלוֹן הָאוֹטוֹבּוּס וּפָנָה אֶל מוֹר, וְרֵאשִׁית דְבָרָיו הָיְתָה מִשׁוּם־מָה בְּעַרְבִית:

– דַחִילָק, יַה חְמַר, פַּנֵה אֶת הַדֶרֶךְ! זוּז!

אַךְ מוֹר – בְּשֶׁלוֹ: מְטוֹפֵף לוֹ בְּשׁוּבָה וָנַחַת לִפְנֵי חַרְטוֹם הָאוֹטוֹבּוּס. “אִילְעַן דִינַק!” – קִלֵל הַנָהָג בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת (שׁוּב – מִשׁוּם־מָה – בְּעַרְבִית!) – וּמִתּוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּס נִשְׁמְעוּ מִצְהֲלוֹת צְחוֹק שֶׁל הַנוֹסְעִים. לְבַסוֹף נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל הַנָהָג. בָּחוּר צָעִיר זֶה, שֶׁחָמַד לוֹ לָצוֹן, בָּא בְּהֶחְלֵט עַל עָנְשׁוֹ. לְפִיכָךְ רָמַזְתִּי לוֹ לְמוֹר וְהוּא סָר הַצִדָה וּפִנָה אֶת הַדֶרֶךְ. הַנָהָג הִזְנִיק אֶת רִכְבּוֹ קָדִימָה, צוֹפֶר צְפִירוֹת־נִצָחוֹן.

“זוֹהִי הַתַּקְרִית הַשְׁנִיָה, אַחֲרֵי הַשׁוֹטֵר הַמְשֻׂפָּם שֶׁל אֶתְמוֹל” – נִסִיתִי לִרְשֹׁם בְּזִכְרוֹנִי. וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁהָרְשִׁימָה שֶׁלְפָנַי עֲדַיִן אֲרֻכָּה מְאֹד. שֶׁכֵּן, אַךְ הוֹפַעְתִּי בְּמֶרְכַּז הָעִיר וְעָצַרְתִּי לְיַד רַמְזוֹר אָדֹם, רָאִיתִי צֶמֶד בַּחוּרִים רָץ לְעֶבְרִי. הָאֶחָד גוּץ וּשְׁמַנְמַן – פִּנְקָס בְּיָדוֹ. הַשֵׁנִי – בַּעַל־קוֹמָה וּמְצֻמָק כְּמַקֵל – מַצְלֵמָה גְדוֹלָה מִשְׁתַּרְבֶּבֶת עַל חָזֵהוּ, קְשׁוּרָה בִּרְצוּעָה לְצַוָארוֹ. הֵם הִגִיעוּ אֵלַי בַּאֲפִיסַת־כֹּחוֹת, כַּנִרְאֶה רָדְפוּ אַחֲרַי שָׁעָה אֲרֻכָּה. שְׁנֵיהֶם הֵנִיפוּ יְדֵיהֶם וְקָרְאוּ לְעֶבְרִי:

– אָנָא, אֲדוֹנִי, תּוֹאִיל לָסוּר לְרֶגַע הַצִדָה! כֵּיוָן שֶׁפָּנוּ אֵלַי בְּנִימוּס, נִשְׁמַעְתִּי לָהֶם וְהִפְנֵיתִי אֶת מוֹר אֶל הַסִמְטָה הַסְמוּכָה.

– מִי אַתֶּם וּמַה מְבֻקַשְׁכֶם? – שָׁאַלְתִּי.

הַשְׁמַנְמַן הַגוּץ הִסְבִּיר לִי: – אָנוּ מֵעוֹבְדֵי עִתּוֹן־עֶרֶב. הֻטַל עָלַי לְהָכִין כַּתָּבָה עַל אֲדוֹנִי. עַל הָאָדָם שֶׁהֶחְלִיט לְהִתְמוֹדֵד עִם הַבְּעָיָה הַכְּאוּבָה שֶׁל הָאֶקוֹלוֹגְיָה, כְּלוֹמַר – אֵיכוּת הַסְבִיבָה. כָּל הַכָּבוֹד, אֲדוֹנִי! אַתָּה הָאֶחָד וְהַיָחִיד בְּעִירֵנוּ שֶׁאֵינְךָ מַרְעִיל אֶת הָאֲוִיר בִּפְלִיטַת גַזִים. כֵּיצַד עָלָה עַל דַעְתְּךָ רַעְיוֹן זֶה – לִרְכֹּב עַל חֲמוֹר? הֲרֵיהוּ מַמָשׁ כְּבֵיצַת־קוֹלוּמְבּוּס! לִכְאוֹרָה פָּשׁוּט בְּתַכְלִית. אַךְ לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר גְאוֹנִי מַמָשׁ! אָנָא, סַפֵּר לִי, הֵיכָן נוֹלַדְתָּ? מָתַי עָלִיתָ אַרְצָה? נָשׂוּי? אָב לִילָדִים? וּמַה מִקְצוֹעֲךָ? אַךְ קֹדֶם־לָכֵן הַרְשֵׁה־נָא לַחֲבֵרִי לְצַלֵם אוֹתְךָ, שֶׁכֵּן הַכַּתָּבָה שֶׁלִי, שֶׁתּוֹפִיעַ בַּמוּסָף שֶׁל יוֹם ו', תְּלֻוֶה בְּתַצְלוּמִים.

לַשָׁוְא נִסִיתִי לְהִתְחַמֵק, לְהִתְגוֹנֵן, לְהַסְבִּיר שֶׁאָדָם פָּשׁוּט אֲנִי הַמִשְׁתַּדֵל כָּל יָמָיו לְהִתְרַחֵק מִפִּרְסֹמֶת וּמֵאוֹר זַרְקוֹרִים. הַגוּץ וַחֲבֵרוֹ בַּעַל־הַקוֹמָה לֹא שָׁעוּ לִתְחִנוֹתַי וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶנִי. זֶה רוֹשֵׁם בְּפִנְקָסוֹ מִינֵי רְשִׁימוֹת וְזֶה מְכַרְכֵּר סְבִיבִי וּמְצַקְצֵק בְּמַצְלֵמָתוֹ. מִשֶׁסִימוּ מְלַאכְתָּם, הוֹדָה לִי הַשְׁמַנְמַן הַגוּץ, בִּקֵשׁ סְלִיחָה עַל הַהַטְרָדָה, וְכָךְ סִיֵם אֶת דְבָרָיו:

– קְנֵה בְּיוֹם ו' אֶת עִתּוֹן־הָעֶרֶב. הַכַּתָּבָה, פְּרִי עֵטִי, לֹא תַּכְזִיב אוֹתְךָ. סְמֹךְ עָלַי שֶׁאֶעֱשֶׂה מַטְעַמִים מִן הַמִבְצָע הַנוֹעָז שֶׁלְךָ. לְאוֹת־תּוֹדָה הֲרֵינִי מוּכָן לְגַלוֹת לְךָ אֶת כּוֹתֶרֶת הַכַּתָּבָה: “אֵיזֶהוּ גִבּוֹר – הָרוֹכֵב עַל חֲמוֹר!” יָפֶה, לֹא כֵן?

עַל אַף הָרֹגֶז שֶׁחִלְחֵל בִּי פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק. אָמַרְתִּי לוֹ לַשְׁמַנְמַן הַגוּץ:

– וְכֵיצַד הָיִיתָ מַכְתִּיר אֶת הַכַּתָּבָה אִלוּ רָכַבְתִּי עַל אָתוֹן? אוּלַי “הָרוֹכֵב עַל אָתוֹן – נוֹתֵן אֶת הַטוֹן!”? וְשֶׁמָא מוּטָב שֶׁתְּשַׁנֶה אֶת הַכּוֹתֶרֶת וּבִמְקוֹם לְסַפֵּר בְּשִׁבְחִי תְּדַבֵּר בִּגְנוּתָם שֶׁל מַרְעִילֵי־הָאֲוִיר? וְכִי לֹא עָדִיף “הַנוֹסְעִים עַל טַאיֶרִים – מְטֻמְטָמִים וּפְרַאיֶרִים!”?

הַכַּתָּב שִׁלַח בִּי מַבָּט מְהַסֵס. הוּא לֹא יָדַע אִם חוֹמֵד הִנְנִי לָצוֹן אוֹ מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת. בְּהִתְרַחֲקִי מִמֶנוּ, הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי וּרְאִיתִיו רוֹשֵׁם מַשֶׁהוּ בְּפִנְקָסוֹ. הַאֻמְנָם הֶעְתִּיק אֶת הַכּוֹתָרוֹת שֶׁהִצַעְתִּי לוֹ?

פָּנִיתִי לַכְּבִישׁ הָרָאשִׁי, אַךְ לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהִתְרַחֵק מֵהַסִמְטָה וְצָרָה חֲדָשָׁה הִשִׂיגַתְנִי. יִתָּכֵן שֶׁבְּשִׂיחָתִי עִם כַּתַּב הָעִתּוֹן לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהַזְכִּיר אֶת “אוֹר הַזַרְקוֹרִים”, בִּבְחִינַת “אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָׂטָן”. שֶׁכֵּן בְּטֶרֶם הִגַעְתִּי לַכְּבִישׁ חָסְמָה אֶת דַרְכִּי חֻלְיָה שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים לִי. אֵלֶה – מִינֵי מַכְשִׁירִים מְשֻׁנִים בִּידֵיהֶם, אֵלֶה דוֹחֲפִים לִפְנֵיהֶם כְּעֵין עֲגָלָה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ זַרְקוֹר. וְרֹאשׁ־הַחֻלְיָה, בַּרְנָשׁ צָעִיר מְגֻדַל שֵׂעָר, שֶׁיָרַד לוֹ בְּשֶׁפַע־תַּלְתַּלִים עַל עֵינָיו וְעָרְפּוֹ, פָּנָה אֵלַי: – עֲצֹר־נָא, אֲדוֹנִי. אָנוּ מֵהַטֶלֶוִיזְיָה. נוֹדַע לָנוּ עַל הַמִבְצָע הַנוֹעָז שֶׁלְךָ, עַל מְחָאָתְךָ הָאַמִיצָה נֶגֶד סְתִימַת הַכְּבִישִׁים וְהַרְעָלָת הָאֲוִיר. הַפְגָנָה זוֹ כְּדַאי שֶׁיִרְאוּהָ מִילְיוֹנֵי הַצוֹפִים שֶׁלָנוּ. כָּל הַכָּבוֹד, אֲדוֹנִי, כָּל הַכָּבוֹד! וְעַתָּה הַרְשֵׁה־נָא לְצַלֵם אוֹתְךָ! וְשׁוּב – לַשָׁוְא הִתְחַנַנְתִּי עַל נַפְשִׁי שֶׁיַנִיחוּ לִי. הֵם לֹא הִרְפּוּ מִמֶנִי עַד שֶׁהֵפִיקוּ זְמָמָם.

בִּגְלַל עִכּוּב זֶה שֶׁנִתְעַכַּבְתִּי בְּעַל־כָּרְחִי בְּדַרְכִּי, אֵחַרְתִּי לַעֲבוֹדָה וּמִשֶׁנִכְנַסְתִּי לַמִשְׂרָד, עוֹמֵס עַל גַבִּי אֶת הָאֻכָּף, רָמַז לִי הַבּוֹס הַגָדוֹל שֶׁאֶכָּנֵס אֵלָיו. יָשַׁבְתִּי לְפָנָיו נָזוּף. פָּתַח הַמְנַהֵל וְאָמַר:

– אֲנִי רוֹאֶה שֶׁבִּזְבַּזְתִּי אֶת דְבָרַי לָרִיק.

אַתָּה מִתְעַקֵשׁ לָשִׂים לְלַעַג וּלְקֶלֶס אֶת הַפִירְמָה שֶׁלָנוּ.

– וְאוּלַי לְהֵפֶךְ? – שָׁאַלְתִּי.

הַבּוֹס הַגָדוֹל הֵצִיץ בִּי מֻפְתָּע.

– מַה פֵּרוּשׁ “לְהֵפֶךְ”? – שָׁאַל.

– אוּלַי עוֹשֶׂה אֲנִי דַוְקָא שֵׁרוּת טוֹב לַפִירְמָה שֶׁלָנוּ, מְפָאֵר וּמְרוֹמֵם וּמְפַרְסֵם אֶת שְׁמָהּ?

– כֵּיצַד? – זָקַף בִּי אֶת עֵינָיו.

סִפַּרְתִּי לוֹ, לַבּוֹס הַגָדוֹל, עַל כַּתָּבֵי עִתּוֹן־הָעֶרֶב וְעַל צֶוֶת־הַטֶלֶוִיזְיָה. שָׁמַע הַמְנַהֵל וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ כִּמְהֻרְהָר. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּטֶרֶם עָזַבְתִּי אֶת חַדְרוֹ הַקָטָן, הַמְגֻדָר בְּפַרְגוֹד שֶׁל עֵץ, אָמַר לִי: – אֲנִי מְקַוֶה שֶׁזוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּא הִנְךָ לַמִשְׂרָד רָכוּב עַל חֲמוֹר. אֲנִי מַצִיעַ לְךָ לְוַתֵּר, לְהַפְסִיק אֶת הַשְׁטֻיוֹת. אֵינֶנִי מְאַיֵם חָלִילָה. אֲנִי רַק מַצִיעַ לְטוֹבָתְךָ.

עָזַבְתִּי אֶת חַדְרוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל, שָׂמֵחַ שֶׁנִפְטַרְתִּי מִמֶנוּ. אַךְ אוֹתוֹ יוֹם נִגְזַר עָלַי לָשׁוּב וּלְהִפָּגֵשׁ עִמוֹ בִּנְסִבּוֹת שׁוֹנוֹת לְגַמְרֵי. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

בַּהַפְסָקָה שֶׁל שְׁעַת־הַתֵּה הִפְעִיל אַחַד הָעוֹבְדִים טְרַנְזִיסְטוֹר וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל הַקַרְיָן שֶׁהוֹדִיעַ עַל שְׁבִיתַת אוֹטוֹבּוּסִים כְּלָלִית. שָׁמְעוּ הָעוֹבְדִים וְנִסְעֲרוּ: כֵּיצַד יַגִיעוּ הַבַּיְתָה? אֲשֶׁר לִי – שָׁקֵט הָיִיתִי. הֲרֵי מוֹר מַמְתִּין לִי בְּסַבְלָנוּת בְּחֻרְשַׁת־הָאֶקָלִיפְּטוּסִים! לֹא אַסְתִּיר שֶׁצִפִּיתִי לְסִיוּם הָעֲבוֹדָה בְּקֹצֶר־רוּחַ.

סוֹף־סוֹף הִגִיעוּ שְׁעוֹת־הָעֲבוֹדָה אֶל קִצָן. הָעוֹבְדִים פָּרְצוּ בְּחִפָּזוֹן הַחוּצָה, לִמְצֹא לָהֶם כְּלִי־תַּחְבּוּרָה כָּלְשֶׁהוּ, שֶׁיַסִיעֵם לְבֵיתָם. אַחֲרוֹנִים בַּמִשְׂרָד נִשְׁאַרְנוּ שְׁנֵינוּ: הַמְנַהֵל וַאֲנִי. יָצָאנוּ הַחוּצָה. אֲנִי נִגַשְׁתִּי אֶל הַחֲמוֹר וְקָשַׁרְתִּי אֶת חֲבַק הָאֻכָּף מִתַּחַת לְבִטְנוֹ. הַמְנַהֵל נִכְנַס אֶל הַ“פֶּז’וֹ” שֶׁלוֹ, אַךְ לַשָׁוְא נִסָה לְהַתְנִיעָהּ – הַמָנוֹעַ דָמַם כְּבַר־מִינָן.

יָצָא הַבּוֹס הַגָדוֹל מִמְכוֹנִיתוֹ הַנָאָה, הֵרִים אֶת הַמִכְסֶה וְשָׁעָה קַלָה פִּשְׁפֵּשׁ בִּקְרָבָיו שֶׁל הַמָנוֹעַ. עַד־מְהֵרָה חָזַר וְטָרַק אֶת הַמִכְסֶה, נָעַל אֶת דֶלֶת מְכוֹנִיתוֹ וְהֵצִיץ לַעֲבָרִים בְּמַבָּט חֲסַר־יֶשַׁע. נֶפֶשׁ חַיָה לֹא הָיְתָה מִסָבִיב. רֶגַע עָמַד הַמְנַהֵל שׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ וּמְהַסֵס וְהִנֵה קָרַב אֵלַי וְאָמַר:

– אוּלַי תִּתֵּן לִי טְרֶמְפְּ? הֲרֵי אֲנַחְנוּ גָרִים בִּשְׁכֵנוּת. אַתָּה בְּרָמַת־אָבִיב וַאֲנִי בִּנְוֵה־אֲבִיבִים.

מְעַנְיִן – חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי – שֶׁהָאִישׁ נִזְכַּר בִּשְׁכֵנוּת זוֹ רַק עַתָּה. הֵיכָן הָיָה זִכְרוֹנוֹ בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתָן שָׁנִים, שֶׁהוּא הָיָה מִסְתַּלֵק לוֹ, בִּימֵי שָׁרָב וּבִימֵי גֶשֶׁם שׁוֹטֵף, בְּ“פֶּז’וֹ” שֶׁלוֹ, וַאֲנִי שֵׂרַכְתִּי דַרְכִּי אֶל תַּחֲנַת־הָאוֹטוֹבּוּס?

אַךְ לֹא הִסְגַרְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי. – בְּרָצוֹן רַב – עָנִיתִי – אִם כִּי אֵין לִי בִּטוּחַ צַד שְׁלִישִׁי. וְכֵיוָן שֶׁהַבּוֹס הַגָדוֹל, שֶׁקָטָן הָיָה, נִתְקַשָׁה לְהַעְפִּיל אֶל מְרוֹמֵי הָאֻכָּף, הֲרַמְתִּיו בִּזְרוֹעוֹתַי כְּתִינוֹק וְהוֹשַׁבְתִּיו עַל גַבֵּי הַחֲמוֹר. וְאָז עָלִיתִי גַם אֲנִי וְיָשַׁבְתִּי מֵאֲחוֹרָיו, שֶׁכֵּן רֹאשׁוֹ הִגִיעַ עַד לְחָזִי וְלֹא חָסַם אֶת שְׂדֵה־רְאִיָתִי. וְכָךְ, אוֹחֵז בַּמוֹשְׁכוֹת, כְּשֶׁזְרוֹעוֹתַי מְחַבְּקוֹת אֶת הַבּוֹס הַגָדוֹל הַיוֹשֵׁב לְפָנַי, יָצָאנוּ לַדֶרֶךְ.

לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִתְרַחֵק מֵהַמִשְׂרָד וְהַבּוֹס פָּנָה אֵלַי וְשָׁאַל: – הֵיכָן פָּגַשְׁתָּ אֶת כַּתָּבֵי עִתּוֹן־הָעֶרֶב וְאֶת צֶוֶת־הַטֶלֶוִיזְיָה? – מַה זֶה מְשַׁנֶה? – עָנִיתִי – וְלָמָה אַתָּה שׁוֹאֵל, אֲדוֹנִי? הַבּוֹס נָבוֹךְ קְצָת, אַךְ עַד מְהֵרָה הִבְלִיג עַל מְבוּכָתוֹ וְאָמַר: – אוּלַי כְּדַאי שֶׁתַּעֲבֹר שׁוּב בְּאוֹתוֹ רְחוֹב? לֹא אַסְתִּיר מִמְךָ שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד אֲנִי חוֹלֵם לִרְאוֹת אֶת קְלַסְתֵּר־פָּנַי בַּמוּסָף שֶׁל יוֹם ו' אוֹ בַּטֶלֶוִיזְיָה. מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי יְשַׂחֵק לִי הַמַזָל וְאֵלֶה שֶׁהִטְרִידוּךָ בַּבֹּקֶר יִזְדַמְנוּ שׁוּב בְּדַרְכֵּנוּ וְיַפְעִילוּ אֶת עֵטָם וְאֶת מַצְלֵמוֹתֵיהֶם?

חִיַכְתִּי לְעַצְמִי. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַבּוֹס הַגָדוֹל יָשַׁב לְפָנַי חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתַי, הוּא לֹא רָאָה אֶת חִיוּכִי. אוֹתוֹ רֶגַע הִפְנָה מוֹר אֶת רֹאשׁוֹ וְקָרַץ לִי בְּעֵינוֹ הָאַחַת.

הוּא, מוֹר, שֶׁלֹא כַּבּוֹס הַגָדוֹל, עָקַב כַּנִרְאֶה אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתַי.

נָעֲמָה לוֹ, לַבּוֹס, הָרְכִיבָה וְהוּא מָחָא כַּף אֶל כַּף וְצָהַל כְּיֶלֶד. כָּל עוֹד עָבַרְנוּ רְכוּבִים בְּמֶרְכַּז הָעִיר לֹא עוֹרַרְנוּ תְּשׂוּמֶת־לֵב, שֶׁכֵּן הַבְּרִיוֹת סְבוּרִים הָיוּ שֶׁלִפְנֵיהֶם אָב הַמוֹבִיל אֶת בְּנוֹ הַקָטָן הַמִתְמוֹגֵג מִנַחַת. אוּלָם, כְּכָל שֶׁקָרַבְנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ, כְּלוֹמַר לִנְוֵה־אֲבִיבִים, שָׁם עָתִיד הָיִיתִי לִפְרֹק אֶת הַמַשָׂא הַיָקָר שֶׁלִי, נִתְקַלְנוּ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁתָּקְעוּ בָּנוּ מַבָּט שֶׁל תְּמִיהָה אֲשֶׁר נִתְחַלְפָה חִישׁ־מַהֵר בְּתַדְהֵמָה. הַלָלוּ הִכִּירוּ כַּנִרְאֶה אֶת הַבּוֹס הַגָדוֹל. לְמַרְאֵה הָאִישׁ הַמְכֻבָּד הָרָכוּב עַל הַחֲמוֹר וְהַמוֹחֵא כַּפַּיִם כְּיֶלֶד, נֶחְלְקוּ כַּנִרְאֶה הַדֵעוֹת: אֵלֶה סְבוּרִים הָיוּ שֶׁנִטְרְפָה עֲלֵיהֶם דַעְתָּם וְהֵם רוֹאִים חֶזְיוֹן תַּעְתּוּעִים, וְאֵלֶה סְבוּרִים הָיוּ שֶׁדַעְתּוֹ שֶׁל הַבּוֹס הַגָדוֹל הִיא שֶׁנִטְרְפָה עָלָיו וּלְפִיכָךְ הֶחְלִיט לָצֵאת בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים בִּרְכִיבָה עַל חֲמוֹר. הַצַד הַשָׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁאֵלֶה גַם אֵלֶה עָמְדוּ כִּמְסֻמָרִים לִמְקוֹמָם, עֵינֵיהֶם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה וּפִיהֶם פָּעוּר בְּחִיוּךְ, שֶׁהוּא סָפֵק מִתְחַטֵא סָפֵק שָׂמֵחַ־לָאֵיד.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי “מֹתֶק”    🔗

================

אוֹתוֹ עֶרֶב הֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת לְבֵיתָהּ שֶׁל עֶדְנָה, שֶׁאֵלֶיהָ פָּנִיתִי בִּשְׁעָתוֹ עִם הוֹפָעָתוֹ שֶׁל מוֹר הַפָּצוּעַ בַּחֻרְשָׁה, כְּדֵי לְקַבֵּל מִסְפַּר־טֶלֶפוֹן שֶׁל הַוֶטֶרִינַר. עֶדְנָה, יְדִידָתִי הַטוֹבָה מִזֶה שָׁנִים, הִיא צַיֶרֶת וּפַסֶלֶת וּמְאַיֶרֶת־סְפָרִים. בִּמְחִצָתָהּ נִזְכָּר אֲנִי תָּמִיד בְּמִידַאס מֶלֶךְ פְרִיגְיָה מֵהַמִיתוֹלוֹגְיָה הַיְוָנִית, שֶׁהָאֵל דְיוֹנִיסוֹס חָנַן אוֹתוֹ בִּסְגֻלָה לַהֲפֹךְ לְזָהָב כָּל דָבָר בּוֹ תִּגַע יָדוֹ. בְּסִפּוּר הַמִיתוֹלוֹגְיָה נֶהֶפְכָה בְּרָכָה זוֹ לִקְלָלָה, כִּי גַם מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל מִידַאס נֶהֶפְכוּ לְזָהָב וּמֶלֶךְ פְרִיגְיָה גָוַע כִּמְעַט מֵרָעָב. אֲשֶׁר לְעֶדְנָה – נִתְקַיְמָה בָּהּ הַבְּרָכָה בִּלְבַד. נָגְעָה בְּאֶבֶן –וְהִנֵה פֶּסֶל נֶהְדָר. נָגְעָה בְּעֵץ – וְהִנֵה בֻּבָּה מַרְהִיבַת־עַיִן. הַכֹּל הִכִּירוּ בְּכִשְׁרוֹנוֹתֶיהָ וַאֲפִילוּ שָׁלְחוּ אֶת יְצִירוֹתֶיהָ לְיַצֵג אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתַעֲרוּכוֹת חֲשׁוּבוֹת בְּחוּץ־לָאָרֶץ. תֹּאמְרוּ: גָבַהּ לִבָּהּ וְרָמוּ עֵינֶיהָ. וְלֹא הִיא! הַדָבָר שֶׁהִקְסִימַנִי בְּעֶדְנָה הָיְתָה דַוְקָא עַנְוְתָנוּתָהּ וְחִיוּכָהּ הַמַקְסִים, הַמִתְחַטֵא כִּבְיָכוֹל עַל הַצְלָחוֹתֶיהָ וְאוֹמֵר: “הַאִם אֲנִי אֲשֵׁמָה? כָּךְ יָצָא לִי!” גַם לְיוֹסֵף בַּעְלָהּ, פַּסָל מְפֻרְסָם וְאִישׁ־רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ, רָחַשְׁתִּי חִבָּה רַבָּה.

וְלָמָה הֶחְלַטְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל בֵּיתָם שֶׁל עֶדְנָה וְיוֹסֵף? רֵאשִׁית־כֹּל – יָדַעְתִּי שֶׁהָרֵאָיוֹן אִתִּי, שֶׁנֶעֶרַךְ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, יִתְפַּרְסֵם, וְלֹא רָצִיתִי שֶׁיְדִידַי יִוָדַע לָהֶם עַל מוֹר מֵעִתּוֹן־עֶרֶב דַוְקָא אוֹ מֵהַטֶלֶוִיזְיָה;

שֵׁנִית – לְאַחַר שֶׁהֶחֱזַרְתִּי בִּשְׁעָתוֹ לְעֶדְנָה אֶת “תּוּלִי”, בְּנָהּ שֶׁל “פּוּמָה” הַחֲתוּלָה הַסִיַאמִית שֶׁלָהּ, חָשַׁשְׁתִּי שֶׁהִיא מְלַגְלֶגֶת עָלַי בְּלִבָּהּ, שֶׁאֵין אֲנִי מְסֻגָל לְטַפֵּל בְּגוּר־חֲתוּלִים קָטָן, וְעַז הָיָה רְצוֹנִי לְהִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ וּלְהַכְרִיז: “אִמַצְתִּי לִי חֲמוֹר!”;

שְׁלִישִׁית… לֹא! כָּל זֶה מְיֻתָּר לַחֲלוּטִין.

הַאֻמְנָם צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ נִמוּקִים כְּדֵי לְתָרֶץ בִּקוּר אֵצֶל יְדִידִים? רָצִיתִי פָּשׁוּט לִרְאוֹת אֶת עֶדְנָה וְיוֹסֵף וּלְבַלוֹת, כָּרָגִיל, בִּמְחִצָתָם שָׁעָה שֶׁל קֹרַת־רוּחַ. בֵּיתָם שֶׁל עֶדְנָה וְיוֹסֵף הוּא מְיֻחָד־בְּמִינוֹ. מֵאוֹת פְּעָמִים בִּקַרְתִּי בּוֹ וְכָל פַּעַם חַשְׁתִּי מֵחָדָשׁ שֶׁהוּא עוֹצֵר־נְשִׁימָה. כָּל־כֻּלוֹ מָלֵא וְגָדוּשׁ צִיוּרִים וּפְסָלִים, פְּרִי יְצִירָתָם שֶׁל עֶדְנָה וְיוֹסֵף. הַפְּסָלִים – אֵלֶה מֵעֵץ, אֵלֶה מֵאֶבֶן וְאֵלֶה יְצוּקִים בִּבְּרוֹנְזָה. אִם נוֹסִיף עֲלֵיהֶם צִיוּרִים וּפְסָלִים שֶׁהֶעֶנִיקוּ לָהֶם בְּמַתָּנָה יְדִידֵיהֶם הָאֳמָנִים – יִצְטַיֵר לְעֵינֵינוּ מוּזֵיאוֹן־מַמָשׁ הַשׁוֹכֵן בְּבַיִת פְּרָטִי. הַסָלוֹן, שֶׁגָבְהוֹ קוֹמָתַיִם, מְקֹרֶה גַג־זְכוּכִית הַנִפְתָּח עִם סִבּוּב יָדִית־בַּרְזֶל הַקְבוּעָה בַּקִיר. בְּלֵילוֹת הַקַיִץ אֲנִי מֵסֵב לֹא־פַּעַם בְּסָלוֹן זֶה, הַתִּקְרָה פְּתוּחָה לִרְוָחָה וַאֲנִי נוֹשֵׂא עֵינַי וְרוֹאֶה כּוֹכָבִים נוֹצְצִים וְיָרֵחַ מָלֵא הַשָׁט לוֹ בַּמְרוֹמִים וּמְחַיֵךְ אֵלַי חִיוּךְ שֶׁכֻּלוֹ טוֹב.

בְּבַיִת זֶה חַיִים עֶדְנָה וְיוֹסֵף וּבִתָּם יְחִידָתָם סִיגָל הַמְאַשֶׁרֶת אֶת הַכְּלָל: הַתַּפּוּחַ נוֹפֵל לֹא־הַרְחֵק מִן הָעֵץ. גַם הִיא צַיֶרֶת וּמְפַסֶלֶת וְהִיא מֵיטִיבָה כָּל־כָּךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת, עַד שֶׁבְּבוֹאִי לְבֵיתָם וּבִרְאוֹתִי פֶּסֶל חָדָשׁ, מַרְהִיב בְּיָפְיוֹ, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לוֹמַר אֶת שִׁבְחֵיהֶם שֶׁל עֶדְנָה וְיוֹסֵף בִּפְנֵיהֶם, שֶׁכֵּן פַּעַם אַחַת נִכְשַׁלְתִּי בִּלְשׁוֹנִי: גָמַרְתִּי אֶת הַהַלֵל עַל כִּשְׁרוֹנָם – וִידִידַי חִיְכוּ חִיוּךְ שֶׁתְּחִלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא חִיוּךְ שֶׁל קֹרַת־רוּחַ, אַךְ עַד־מְהֵרָה תָּפַסְתִּי אֶת טָעוּתִי: הָיָה בּוֹ גַם שֶׁמֶץ שֶׁל לִגְלוּג וְגַם אֶחָד־מִשִׁשִׁים שֶׁל גַאֲוָה. שֶׁכֵּן אוֹתוֹ פֶּסֶל, כְּפִי שֶׁנֶאֱמַר לִי, הָיָה פְּרִי יָדֶיהָ שֶׁל הַבַּת – סִיגָל.

נוֹסָף עַל עֶדְנָה, יוֹסֵף וְסִיגָל חַיִים בְּבַיִת זֶה, כְּפִי שֶׁסִפַּרְתִּי בְּאַחַד הַפְּרָקִים הַקוֹדְמִים, אוֹגֵר קָטָן הַמְקַפֵּץ בִּכְלוּבוֹ, “אַיָה” – כַּלְבַּת־שְׁנַאוּצֶר זְרִיזָה כְּשֵׁד, שֶׁכָּל־כֻּלָהּ כִּקְפִיץ מָתוּחַ לְתַעֲלוּלִים לְמִינֵיהֶם, וּ“פּוּמָה”, חֲתוּלָה סִיַאמִית, שֶׁעֵינֶיהָ הַכְּחֻלוֹת בּוֹרְקוֹת כִּשְׁנֵי יַהֲלוֹמִים. הָיִיתִי מְסַפֵּר עֲלֵיהֶם בְּרָצוֹן כַּמָה סִפּוּרִים מְשַׁעַשְׁעִים אִלוּלֵי חָשַׁשְׁתִּי לְהַזְנִיחַ אֶת הָעִקָר – אֶת הַסִפּוּר עַל מוֹר.

בְּבוֹאִי קִדְמוּנִי עֶדְנָה וְיוֹסֵף בִּמְאוֹר־פָּנִים. בַּסָלוֹן הַמְרֻוָח הֵסֵב זוּג צָעִיר שֶׁלֹא הִכַּרְתִּיו. הוּא – גֶבֶר שְׁחַרְחַר, בַּעַל בְּלוֹרִית מְתֻלְתֶּלֶת, הִיא – אִשָׁה בְּלוֹנְדִית צְעִירָה וְנָאָה, שֶׁשְׂעָרָהּ הֶחָלָק וְהַשׁוֹפֵעַ גוֹלֵשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ כְּאֶשֶׁד.

– נָא תַּכִּיר – הִצִיגָתַם עֶדְנָה – אֵלֶה הֵם יְדִידַי לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק. שְׁנֵיהֶם עוֹסְקִים בְּהַסְרָטָה וְעוֹמְדִים בְּקָרוֹב לִנְסֹע לְאַנְגְלִיָה לְהִשְׁתַּלְמוּת.

לֹא הִסְפַּקְתִּי לָשֶׁבֶת וְעֶדְנָה, שֶׁנִזְכְּרָה כַּנִרְאֶה בַּטֶלֶפוֹן הַבָּהוּל שֶׁלִי בְּאוֹתוֹ לַיְלָה רָחוֹק, פָּנְתָה אֵלַי, עֵינֶיהָ בּוֹרְקוֹת בְּהַבָּעָה מְבַדַחַת וּדְבָרֶיהָ מְלַגְלְגִים:

– נוּ, בֶּנִי, מַה שְׁלוֹם הַחֲמוֹר שֶׁלְךָ? הִשַׁגְתָּ אָז אֶת הַוֶטֶרִינַר? וְכֵיצַד הִגִיעַ הַחֲמוֹר לְיָדֶיךָ? זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁלֹא הֶרְאֵיתָ פָּנֶיךָ כָּאן. מַה מַעֲשֶׂיךָ? פָּתַחְתָּ חַוָה לְגִדוּל־חֲמוֹרִים? אַתָּה בֶּאֱמֶת הִפְתַּעְתָּ אוֹתִי. לֹא הָיָה לְךָ כֹּחַ וְסַבְלָנוּת לְטַפֵל בְּ“תּוּלִי”, הֶחָתוּל הַקָטָן, וְהִנֵּה נָטַלְתָּ עַל עַצְמְךָ עֹל שֶׁל חֲמוֹר גָדוֹל!

– אָכֵן, עָשִׂיתִי זֹאת – עָנִיתִי – תְּחִלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁהִסְתַּבַּכְתִּי, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר גָמַל לִי מוֹר עַל הַטְרָדוֹת וְעָגְמַת הַנֶפֶשׁ שֶׁגָרַם לִי.

– מוֹר זֶה מִיהוּ? – שָׁאַל יוֹסֵף. הִתְרַוַחְתִּי בְּכֻרְסַת־הָעוֹר הַנוֹחָה וּפָתַחְתִּי בְּסִפּוּר עַל הַלַיְלָה שֶׁבּוֹ מָצָאתִי אֶת מוֹר בַּחֻרְשָׁה. אַט־אַט סִפַּרְתִּי וְעֶדְנָה וְיוֹסֵף, וְכֵן יְדִידֵיהֶם לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק, מַקְשִׁיבִים לִי בְּעִנְיָן. סִפַּרְתִּי הַכֹּל וְרַק פְּרָט אֶחָד הֶעְלַמְתִּי מֵהֶם: אֶת הָעֻבְדָה שֶׁמוֹר יוֹדֵעַ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם. הֲרֵי קָשׁוּר הָיִיתִי בְּהַבְטָחָה בְּהֵן־צֶדֶק, שֶׁהִבְטַחְתִּי לוֹ לְמוֹר לִשְׁמֹר אֶת סוֹדוֹ.

בְּהַגִיעִי לְפָרָשַׁת הַטְרֶמְפּ שֶׁתָּפַס הַבּוֹס עַל גַבֵּי הַחֲמוֹר, נַעֲנוּ לִי פִּרְצֵי צְחוֹק שֶׁל הַ“קָהָל” שֶׁלִי. עוֹדֶנִי מְסַפֵּר, וּלְפֶתַע פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי מֵעַל לְרֹאשִׁי קוֹל רָם וּבָרוּר:

– שַׁק בַּתַּחַת!

תְּחִלָה הִתְעַלַמְתִּי מִן הַקוֹל. הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים כְּאִלוּ לֹא שְׁמַעְתִּיו. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁחוּשַׁי מְתַעְתָּעִים בִּי. אַךְ לֹא עָבַר רֶגַע וְהַקוֹל שֶׁמֵעַל לְרֹאשִׁי גָבַר וְהָלַךְ וְחָזַר בְּהַדְגָשָׁה יְתֵרָה עַל תְּבִיעָתוֹ הַמְגֻנָה:

– שַׁק בַּתַּחַת!

נְבוּכוֹתִי. בֵּיתָם שֶׁל עֶדְנָה וְיוֹסֵף הָיָה, כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, “בַּיִת טוֹב”, כְּלוֹמַר – בַּיִת שֶׁל אֲנָשִׁים מַשְׂכִּילִים, מְנֻמָסִים וּמְחֻנָכִים. מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי בּוֹ מִלִים גַסוֹת אוֹ קְרִיאָה שֶׁבְּנִבּוּל־פֶּה.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נוֹכַחְתִּי חִישׁ־מַהֵר לָדַעַת שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לְטָעוּת: מֵעַל לְרֹאשִׁי חָזַר הַקוֹל מִתְלַעְלֵעַ בַּחֲמַת־זַעַם:

– שַׁק בַּתַּחַת! שַׁק בַּתַּחַת!

נָשָׂאתִי עֵינַי. מֵעָלַי, עַל גַבֵּי הַקִיר, קְבוּעוֹת הָיוּ אִצְטַבּוֹת־עֵץ רַבּוֹת, גְדוּשוֹת פִּסְלוֹנִים וּשְׂכִיוֹת־חֶמְדָה לְמִינֵיהֶם, עַד שֶׁהָעַיִן לֹא יָדְעָה בַּמֶה לְהֵאָחֵז תְּחִלָה. אַךְ פִּתְאֹם – בֵּין שְׁנֵי פִּסְלֵי־טֶרַאקוֹטָה (חֹמֶר שָׂרוּף שֶׁלֹא נִצְבַּע) – רָאִיתִי בַּעַל־כָּנָף שֶׁגָדְלוֹ כְּיוֹנַת־בָּר, אַךְ לֹא הָיְתָה זוֹ יוֹנָה, שֶׁכֵּן כָּל־כֻּלוֹ אָפֹר הָיָה וְרַק קְצֵה זְנָבוֹ לָהַט בְּאֹדֶם עַז. עַתָּה בָּחַנְתִּי אוֹתוֹ יָפֶה בְּמַבָּטִי וְכֵיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת מַקוֹרוֹ, הֵבַנְתִּי: לְפָנַי תֻּכִּי, תֻּכִּי מְדַבֵּר!

הִסְתַּכַּלְתִּי בְּמַקוֹר זֶה, שֶׁכֵּן רָצִיתִי לִרְאוֹת כֵּיצַד הוּא מְבַטֵא אֶת שְׁתֵּי הַמִלִים, אַךְ הַמַקוֹר לֹא זָע כִּמְעַט. לְעֻמַת זֹאת נָעָה פִּקַת גְרוֹנוֹ שֶׁל הַתֻּכִּי. דוֹמֶה שֶׁהִיא, הַפִּקָה, מַשְׁמִיעָה אֶת הַקוֹל, שֶׁלֹא כָּמוֹנוּ, בְּנֵי אָדָם, הַמְדַבְּרִים בַּפֶּה וּמַפְעִילִים בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה אֶת הַשְׂפָתַיִם, הַלָשׁוֹן, הַחֵךְ וְהַשִׁנַיִם.

לֵאָה’לֶה הִשְׁגִיחָה כַּנִרְאֶה בְּתִמְהוֹנִי – וְאוּלַי סְלִידָתִי – מִגַסוּת־רוּחוֹ שֶׁל הַתֻּכִּי, שֶׁכֵּן אָמְרָה כְּמִצְטַדֶקֶת:

– לֹא אֲנַחְנוּ לִמַדְנוּ אוֹתוֹ זֹאת. בִּקֵר בְּבֵיתֵנוּ אִינְסְטַלַטוֹר, בָּחוּר צָעִיר וְגַס־רוּחַ, שֶׁשִׁנֵן לוֹ לְמֹתֶק אֶת הַ“שַׁק בַּתַּחַת!” הַמְכֹעָר הַזֶה.

וּבִרְצוֹתָהּ לְתַקֵן אֶת הָרֹשֶׁם, נָשְׂאָה רֹאשָׁהּ וּפָנְתָה אֶל הַתֻּכִּי: – בּוֹא, מֹתֶק! הַתֻּכִּי נִפְנֵף בִּכְנָפָיו (הִסְפַּקְתִּי לְהַבְחִין שֶׁהֵן קְצָרוֹת. כַּנִרְאֶה קִצְצוּ אוֹתָן מֵחֲשָׁשׁ פֶּן יִתְעוֹפֵף וְיִבְרַח) וְהֵשִׁיב בְּקוֹל צָלוּל, מָלֵא רֹךְ: – אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ! וְכָאן חִקָה – בְּבֵרוּר – קוֹל נְשִׁיקָה! הוֹסִיפָה לֵאָה’לֶה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: – אֵיךְ עוֹשֶׂה כֶּלֶב? – הַב־הַב־הַב! – הֵשִׁיב הַתֻּכִּי. – וְאֵיךְ עוֹשֶׂה חָתוּל? – מְיַאוּ, מְיַאוּ! – וְאֵיךְ עוֹשָׂה לֵאָה’לֶה? – חַה־חַה־חַה! – חִקָה מֹתֶק אֶת צְחוֹקָהּ שֶׁל הַשׁוֹאֶלֶת. – וְאֵיךְ עוֹשֶׂה בֶּטְהוֹבֶן?

וְהַתֻּכִּי הֵשִׁיב תֵּכֶף־וּמִיָד, בְּפַזְמוֹ אֶת הַפְּתִיחָה לַ“סִימְפוֹנְיָה הַחֲמִישִׁית” שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן: – טוּ־טוּ־טוּ־טוּ! טוּ־טוּ־טוּ־טוּ! נְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה מֵרֹב פְּלִיאָה. הֵצַצְתִּי מֻקְסָם בַּתֻּכִּי. זוֹ לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַי שֶׁרָאִיתִי בַּעָל־כָּנָף מְדַבֵּר. אָכֵן, הַפְלֵא וָפֶלֶא!

וּבֵינָתַיִם סִפְּרָה לִי עֶדְנָה: – תֻּכִּי זֶה נִמְנֶה עִם הַמִין זַ’אקוֹ אֲדֹם־הַזָנָב, שֶׁהֵם הַתֻּכִּיִים הַמֵיטִיבִים לְחַקוֹת קוֹלוֹת. לְלֵאָה’לֶה וּלְדוּדֶק יָדִיד טוֹב, קַבַּרְנִיט בְּ“אֶל־עָל” וְהוּא שֶׁהֵבִיא לָהֶם מִבִּקוּרוֹ בְּקֶנְיָה אֶת הַתֻּכִּי בְּמַתָּנָה. הֵם קוֹרְאִים לוֹ “מֹתֶק”.

אוֹתוֹ רֶגַע קָם דוּדֶק מִן הַסַפָּה, קָרַב לָאִצְטַבּוֹת שֶׁעַל הַקִיר וְקָרָא: – בּוֹא, מֹתֶק! הַתֻּכִּי פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו הַקְצָרוֹת, רִחֵף מִן הָאִצְטַבָּה וְיָשַׁב עַל שִׁכְמוֹ שֶׁל דוּדֶק. – תֵּן נְשִׁיקָה! – שִׁרְבֵּב דוּדֶק אֶת שְׂפָתָיו. קָרַב מֹתֶק אֶל פִּיו שֶׁל דוּדֶק, הוֹשִׁיט מַקוֹרוֹ וְנָשַׁק לוֹ לְדוּדֶק עַל פִּיו. וְשׁוּב – נְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה. חַשְׁתִּי בְּהֹלֶם לִבִּי. מִבְּלִי־מֵשִׂים פָּרְצוּ הַמְלִים מִפִּי: – אִלוּ הָיָה לִי תֻּכִּי כָּזֶה, הָיִיתִי הַמְאֻשָׁר בָּאָדָם! דוּדֶק נָעַץ בִּי עֵינָיו וְשָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁתַק כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ. לְבַסוֹף אָמַר: – תִּרְאֶה, אֲדוֹנִי, עֶדְנָה כְּבָר סִפְּרָה לְךָ שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִנְסֹעַ לִשְׁנָתַיִם לְאַנְגְלִיָה, לְהִשְׁתַּלְמוּת. אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים בֶּן־אָדָם שֶׁנוּכַל לְהַפְקִיד בְּיָדוֹ בְּלֵב שָׁלֵם אֶת מֹתֶק. וְהִנֵה בָּאוּ דְבָרֶיךָ וְשִׁכְנְעוּנִי: אַתָּה הָאִישׁ! אֵין לִי כָּל סָפֵק שֶׁתְּטַפֵּל יָפֶה בְּמֹתֶק שֶׁלָנוּ. הֲמַסְכִּים אַתָּה לְקַבֵּל אֶת מֹתֶק לִשְׁנָתַיִם?

לְאַחַר שָׁעָה יָשַׁבְתִּי בִּמְכוֹנִיתוֹ שֶׁל דוּדֶק שֶׁהוֹבִילַתְנִי לְבֵיתִי. בַּמוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי, בְּתוֹךְ כְּלוּב גָדוֹל וּמְרֻוָח הֶעָשׂוּי חוּטִי־בַּרְזֶל עָבִים, עַל גַּבֵּי שְׁלַב־עֵץ הַקָבוּעַ בְּמֶרְכָּזוֹ, עָמַד לוֹ מֹתֶק וּמְדֵי פַּעַם הָיָה צוֹרֵחַ, כְּתוֹבֵעַ בְּמַפְגִיעַ, אֶל הַגַב שֶׁל לֵאָה’לֶה וְשֶׁלִי, שֶׁיָשַׁבְנוּ לְפָנָיו, בַּמוֹשָׁב הַקִדְמִי שֶׁל הַמְכוֹנִית:

– שַׁק בַּתַּחַת!

אַךְ עַתָּה לֹא הָיְתָה שְׁעָתִי פְּנוּיָה לְהִתְפַּעֵל מִכֹּשֶׁר־הַדִבּוּר שֶׁלוֹ אוֹ לְהִתְרַעֵם עַל גַסוּת־רוּחוֹ וְנִבּוּל־הַפֶּה שֶׁהִשְׁמִיעַ. שֶׁכֵּן לֵאָה’לֶה טָרְחָה וְהִסְבִּירָה לִי בְּדִיוּק אֶת כָּל הַקָשׁוּר לְמֹתֶק. רֵאשִׁית־כֹּל הִזְהִירַתְנִי שֶׁעַד שֶׁאֶתְיַדֵד עִם מֹתֶק עָלַי לְהִזָהֵר מִפָּנָיו. מַקוֹרוֹ חַד כְּתַעַר וְהוּא עָלוּל לִנְשֹׁךְ אוֹתִי, שֶׁכֵּן רַגְזָן גָדוֹל הוּא מִטִבְעוֹ. הַתֻּכִּיים מִסוּג זַ’אקוֹ מִתְיַחֲסִים בְּדֶרֶךְ־כְּלָל בְּאֵיבָה לְנָשִׁים. לְעֻמַת זֹאת הֵם מִתְקַשְׁרִים – בִּהְיוֹתָם בַּשֶׁבִי – לַגֶבֶר, וּמַעֲבִירִים אֵלָיו אֶת כָּל הַחִבָּה שֶׁבַּעַל־כָּנָף בְּחֹפֶשׁ רוֹחֵשׁ כָּרָגִיל אֶל בַּת־זוּגָתוֹ. בַּמִקְרֶה שֶׁלָהֶם – דוּדֶק הוּא שֶׁמֹתֶק דָבַק בּוֹ לְאַהֲבָה. לְלֹא כָּל חֲשָׁשׁ נוֹטְלוֹ דוּדֶק לְיָדָיו, מְשַׂחֵק בּוֹ וְאֵין הוּא מַעֲלֶה עַל דַעְתּוֹ שֶׁמֹתֶק יִפְגַע בּוֹ בְּמַקוֹרוֹ. מַה שֶׁאֵין כֵּן הִיא, לֵאָה’לֶה, שֶׁכָּל נִסְיוֹנוֹתֶיהָ לִקְנוֹת אֶת לִבּוֹ שֶׁל מֹתֶק הָיוּ לָרִיק. לַשָׁוְא הִתְחַנְפָה אֵלָיו, הִרְבְּתָה לְהַגִישׁ לוֹ מַטְעַמִים הַחֲבִיבִים עָלָיו. בְּכָל הִזְדַמְנוּת שֶׁנִקְרְתָה לְפָנָיו הָיָה מֹתֶק תּוֹקֵעַ בָּהּ בְּזַעַף אֶת מַקוֹרוֹ. בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר נִסְתָה לְחַקוֹת אֶת הַ“מִסְפָּר” שֶׁל דוּדֶק בַּעְלָהּ – “תֵּן נְשִׁיקָה!” – וְסוֹפָהּ שֶׁמֹתֶק שִׁסַע בְּמַקוֹרוֹ אֶת שְׂפָתָהּ וְהִיא נִזְקְקָה לְ“מָגֵן דָוִד אָדֹם”.

וּלְאַחַר־מִכֵּן בָּאוּ הוֹרָאוֹת מְפֹרָטוֹת מָה הֵם הַמַאֲכָלִים הַחֲבִיבִים עַל מֹתֶק, כֵּיצַד יֵשׁ לְנַקוֹת אֶת הַכְּלוּב – פַּעֲמַיִם בַּשָׁבוּעַ – בְּמִבְרֶשֶׁת וּבְסַבּוֹן, וּלְרַפֵּד אֶת תַּחְתִּיתוֹ פַּעֲמַיִם בַּיוֹם בְּעִתּוֹנִים, כְּדֵי לְסַלֵק אֶת הַלַשְׁלֶשֶׁת. וּלְבַסוֹף סִימָה לְאָה’לֶה וְאָמְרָה: – וְעַתָּה הַפְּרָט הָאַחֲרוֹן, הַמְשִׂימָה הַקָשָׁה בְּיוֹתֵר. מֹתֶק עוֹמֵד בְּדֶרֶךְ־כְּלָל בִּכְלוּבוֹ אוֹ מִחוּצָה לוֹ, בִּמְרוֹמֵי הַכְּלוּב, עַל רַגְלוֹ הָאַחַת, וְרַגְלוֹ הַשְׁנִיָה מְשַׁמֶשֶׁת לוֹ כְּיָד. הוּא לוֹפֵת בָּהּ כָּל מַאֲכָל הַמֻגָשׁ לוֹ. וְכֵיוָן שֶׁלוֹפֵת הוּא גַם עַצְמוֹת תַּרְנְגֹלֶת מְבֻשָׁלוֹת אוֹ נִתְחֵי בָּשָׂר – מְכֻסוֹת רַגְלָיו שֻׁמָן. עַל כֵּן, כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתוֹ, יֵשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ מִקְלַחַת לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת לִשְׁבוּעַיִם. אַךְ רְאֵה, הִזְהַרְתִּיךָ: מֹתֶק שׂוֹנֵא מִקְלָחוֹת וְתִצְטָרֵךְ לְהַעֲרִים עָלָיו, כְּדֵי לְהַכְנִיסוֹ לָאַמְבַּטְיָה.

– וְכֵיצַד אֶרְחַץ אוֹתוֹ? – שָׁאַלְתִּי.

– פָּשׁוּט מְאֹד – הֵשִׁיבָה לֵאָה’לֶה – תְּסַבֵּן תְּחִלָה אֶת רַגְלָיו – בְּעִקָר אֶת רַגְלָיו! – לְאַחַר־מִכֵּן עֲשֵׂה לוֹ טוּשׁ.

מִסְתַּבֵּר שֶׁמֹתֶק הִקְשִׁיב לַשִׂיחָה, שֶׁכֵּן אוֹתוֹ רֶגַע הֶחֱרִידָה אוֹתִי צְרִיחָה חַדָה, זַעֲקַת־אֵימִים שֶׁבָּקְעָה מֵאֲחוֹרֵי:

– לֹא רוֹצֶה טוּשׁ!

וְשׁוּב – נְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה זוֹ הַפַּעַם הַשְׁלִישִׁית אוֹתוֹ עֶרֶב. מִשֶׁהִגַעְנוּ לְבֵיתִי, פִּנִיתִי קֶרֶן־זָוִית בַּמִטְבָּח שֶׁלָנוּ וְהֶעֱמַדְתִּי בָּהּ שְׁרַפְרַף שֶׁל עֵץ וְעָלָיו אֶת הַכְּלוּב הַגָדוֹל שֶׁתָּפַס מָקוֹם נִכְבָּד לְמַדִי.

בְּטֶרֶם פְּרֵדָה אָמַר דוּדֶק: – הִנֵּה מַפְתֵּחַ הַמַנְעוּל הַסוֹגֵר עַל הַכְּלוּב. אַל תַּנִיחַ לוֹ, לְמֹתֶק, לָצֵאת הַחוּצָה עַד שֶׁתִּהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁקָנִיתָ אֶת לִבּוֹ. שֶׁאִם לֹא כֵן תִּצְטָרֵךְ לְהַזְמִין “מָגֵן דָוִד אָדֹם”.

לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק נִפְרְדוּ מִמֶנִי. לֵאָה’לֶה נִשְׁתַּהֲתָה שָׁעָה קַלָה עַל הַסַף, מַבִּיטָה בַּתֻּכִּי וּמְנַפְנֶפֶת לוֹ לְשָׁלוֹם. עֵינֶיהָ נוֹצְצוּ מִדְמָעוֹת. כְּשֶׁנִסְגְרָה הַדֶלֶת מֵאֲחוֹרֵיהֶם, נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֵד תַּחְתַּי, נוֹעֵץ מַבָּטִי בַּתֻּכִּי הַנִצָב בִּכְלוּבוֹ וּמֵשִׁיב לִי מַבָּט סַקְרָנִי, וַאֲנִי מְהַרְהֵר בְּלִבִּי:

מָה קָרָה כָּאן? אָכֵן צוֹדֶק שְׁכֵנִי גִינְגוֹלְד. אֵילוּ פְעָמִים טָעַן בְּאָזְנַי שֶׁבְּדֶרֶךְ־כְּלָל בָּאִים הָאֵרוּעִים הַחֲשׁוּבִים בַּחַיִים – גַם הַשְׂמָחוֹת וְגַם, לְהַבְדִיל, הַצָרוֹת – בִּשְׁנַיִם. פָּטַרְתִּי תָּמִיד אֶת סְבָרָתוֹ זוֹ בְּלִגְלוּג, וְהִנֵּה בָּאָה הַמְצִיאוּת וְטָפְחָה עַל פָּנַי וְלִמְדָה אוֹתִי לֶקַח, שֶׁאֵין לְהֵחָפֵז וּלְלַגְלֵג עַל בֶּן־אָדָם נָבוֹן. עֵינַי הָרוֹאוֹת: לְאַחַר שֶׁזָכִיתִי בַּחֲמוֹר מְדַבֵּר בָּא לְיָדִי תֻּכִּי הַמְחַקֶה שְׂפַת־אֱנוֹש!

בְּטֶרֶם עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי כִּסִיתִי לְמֶשֶׁךְ הַלַיְלָה אֶת הַכְּלוּב שֶׁל מֹתֶק – כְּפִי שֶׁהוֹרְתָה לִי לֵאָה’לֶה – בִּשְׂמִיכָה יְשָׁנָה, אוֹתָהּ שְׁמִיכָה עַצְמָהּ, שֶׁבָּהּ עָטַפְתִּי בִּשְׁעָתוֹ, בַּחֻרְשָׁה הָאֲפוּפָה חֶשְׁכַת־לַיְלָה, אֶת מוֹר הַפָּצוּעַ. לְמָחֳרָת, בַּהֲקִיצִי מִשְׁנָתִי, חַשְׁתִּי שֶׁנָפַל דָבָר בְּחַיַי, מְאֹרָע חָשׁוּב שֶׁלֹא פִּלַלְתִּי לוֹ.

וְאָכֵן, בּוֹאוֹ שֶׁל מֹתֶק לְבֵיתִי חוֹלֵל תְּמוּרָה בְּסֵדֶר־יוֹמִי. רֵאשִׁית־כֹּל חַיָב הָיִיתִי, נוֹסָף לְמַחְסוֹרוֹ שֶׁל מוֹר, לִדְאֹג גַם לְמַחְסוֹרוֹ שֶׁל הַתֻּכִּי. שֵׁנִית – אָנוּס הָיִיתִי לִקְנוֹת אֶת לִבּוֹ וּלְהִתְחַבֵּב עָלָיו, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ מִכְּלוּבוֹ, שֶׁכֵּן רַחֲמַי נִכְמְרוּ עַל בַּעַל־הַכָּנָף אֲסִיר־הַכְּלוּב. אֲשֶׁר לְמַחְסוֹרוֹ – נִתְבָּרֵר לִי שֶׁקַל מְאֹד לִפְתֹּר בְּעָיָה זוֹ. מֹתֶק לֹא הָיָה בַּרְרָן וְאָכַל כָּל מַה שֶׁהִגַשְׁתִּי לוֹ, עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ הָאַחַת עַל שְׁלַב־הָעֵץ שֶׁבִּכְלוּבוֹ, מוֹשִׁיט אֶת רַגְלוֹ הַשְׁנִיָה וְלוֹפֵת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, כְּבִצְבָת, אֶת נֵתַח־הַבָּשָׂר אוֹ אֶת הָעֶצֶם שֶׁהִגַשְׁתִּי לוֹ. תְּחִלָה, לְאַחַר שֶׁבְּעָלָיו – וּבְיִחוּד דוּדֶק אֲהוּב־נַפְשׁוֹ – נֶעֶלְמוּ מֵאֹפֶק חַיָיו, נִתְכַּנֵס מֹתֶק בִּשְׁתִיקָה, כְּאִלוּ שָׁכַח לְגַמְרֵי אֶת אוֹצַר־הַמִלִים שֶׁשִׁנְנוּ לוֹ לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק, וּלְמַרְאִי הָיָה סוֹמֵר נוֹצוֹתָיו, וְכָל־אֵימַת שֶׁהִגַשְׁתִּי לוֹ לְתוֹךְ הָרֶוַח שֶׁבֵּין סוֹרְגֵי כְּלוּבוֹ אֹכֶל כָּלְשֶׁהוּ – שָׁלַח חִשׁ־מַהֵר אֶת מָקוֹרוֹ וְנִסָה לִנְשֹׁךְ אֶת אֶצְבְּעוֹתַי, עַד שֶׁהָיִיתִי נָסוֹג בְּבֶהָלָה, מַפִּיל מִיָדִי אֶת הַמַטְעַמִים שֶׁהוֹעַדְתִּי לוֹ. אַךְ כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָמִים וַאֲנִי הוֹסַפְתִּי לְטַפֵּל בּוֹ, הִתְחִיל מֹתֶק מְגַלֶה סִימָנֵי־קִרְבָה. כָּךְ, לְמָשָׁל, הָיָה מוֹשִׁיט לִי מִבַּעַד לַסוֹרֵג אֶת רֹאשׁוֹ וַאֲנִי הָיִיתִי מְדַגְדֵג אוֹתוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתַי – וְאַף לֹא עָלָה עַל דַעְתּוֹ לִפְצֹעַ אוֹתָן בְּמַקוֹרוֹ הַחַד. לְאַחַר־מִכֵּן הֵחֵל מְפַטְפֵּט אֶל עַצְמוֹ: “אֵיךְ עוֹשֶׂה כֶּלֶב! הַב־הַב־הַב! אֵיךְ עוֹשֶׂה חָתוּל: מְיַאוּ, מְיַאוּ!” וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶה שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת מַחְכִּימוֹת שֶׁשָׁמַעְתִּי בַּפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה אִתּוֹ. אֶלָא שֶׁאָז, בְּבֵיתָהּ שֶׁל עֶדְנָה, הָיְתָה לֵאָה’לֶה הַשׁוֹאֶלֶת וְהוּא – מֹתֶק – הַמֵשִׁיב, וְאִלוּ בְּבֵיתִי הָיָה מֹתֶק גַם הַשׁוֹאֵל וְגַם הַמֵשִׁיב, עַד שֶׁתָּפַסְתִּי שֶׁבְּעֶצֶם אֲנִי יָכוֹל לְסַיֵעַ בְּיָדוֹ. וְאָז הָיִיתִי שׁוֹאֲלוֹ – וְהוּא הָיָה עוֹנֶה לִי בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וַאֲפִילוּ עַל שְׁאֵלָתִי: “אֵיךְ עוֹשֶׂה בֶּטְהוֹבֶן?”

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, חַשְׁתִּי שֶׁנָפְלוּ הַמְחִיצוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בֵּינִי וּבֵין מֹתֶק. עֶרֶב אֶחָד אָזַרְתִּי עֹז, פָּתַחְתִּי אֶת דַלְתִּית הַכְּלוּב וְהוֹשַׁטְתִּי אֶצְבָּעִי, מָתוּחַ כֻּלִי: הַאֻמְנָם אֶזְדַקֵק עוֹד רֶגַע לְ“מָגֵן דָוִד אָדֹם”? אַךְ מֹתֶק, שֶׁעָמַד תְּחִלָה תַּחְתָּיו כִּמְהַסֵס, יָצָא אַט־אַט מִבַּעַד לְפֶתַח הַכְּלוּב וְנִצָב עַל אֶצְבָּעִי. נָשָׂאתִי יָדִי אֶל מְרוֹמֵי הַכְּלוּב וּמֹתֶק שִׁחְרֵר אֶת אֶצְבָּעִי מִכֹּבֶד גוּפוֹ, עָבַר לְשָׁם, נִפְנֵף בִּכְנָפָיו כִּמְנַעֵר מֵעַצְמוֹ כָּל אוֹתָם יָמִים שֶׁל הַמַּאֲסָר הַמָאוּס וְקָרָא בְּקוֹל גָדוֹל:

– תֵּן נְשִׁיקָה!

וְאָז, בְּלֵב הוֹלֵם, קֵרַבְתִּי אֶת שְׂפָתַי אֶל מַקוֹרוֹ הַחַד כְּתַעַר. הִנֵה הָרֶגַע הַמַכְרִיעַ! כְּשֶׁהִטְבִּיעַ מֹתֶק נְשִׁיקַת מַקוֹר בִּשְׂפָתַי, יָדַעְתִּי שֶׁיָצָאתִי מִן הַמִבְחָן וְיָדִי עַל הָעֶלְיוֹנָה. קָנִיתִי אֶת לִבּוֹ שֶׁל מֹתֶק. עַתָּה יַעֲבִיר אֵלַי אֶת הָאַהֲבָה שֶׁרָחַשׁ לַאֲדוֹנוֹ הַקוֹדֵם – לְדוּדֶק.

אַךְ עֲדַיִן חִכָּה לִי מִבְצַע קָשֶׁה: הַמִּקְלַחַת שֶׁהִבְטַחְתִּי לְלֵאָה’לֶה לַעֲשׂוֹת לְמֹתֶק. זָכַרְתִּי אֶת דְבָרֶיהָ שֶׁמֹתֶק שׂוֹנֵא מַיִם. וְאָכֵן, כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי לְהִתְעַלֵם מִנִגוּדוֹ הַנַפְשִׁי שֶׁל הַתֻּכִּי לְמַיִם, נְטַלְתִּיו, עוֹמֵד עַל אֶצְבְּעוֹת יָדִי הַמוּשֶׁטֶת, אֶל חֲדַר־הָרַחְצָה, אַךְ לַשָׁוְא נִסִיתִי לְנַעֵר אוֹתוֹ וּלְאַלְצוֹ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הָאַמְבַּטְיָה. מֹתֶק הִדֶק כְּבִצְבָת אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו סְבִיב אֶצְבָּעִי וּבְשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן לֹא הִצְלַחְתִּי לְפַתּוֹתוֹ לְהַרְפּוֹת מִמֶנָהּ.

בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה צָרַח בְּקוֹל גָדוֹל: – לֹא רוֹצֶה טוּשׁ! אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁכָּאן אַתֶּם מַפְסִיקִים אֶת הַקְרִיאָה וְחוֹשְׁבִים בְּלִבְּכֶם: הֲרֵי אֵלֶה צִ’יזְבָּטִים, סִפּוּרֵי־בַּדִים! הַיִתָּכֵן שֶׁתֻּכִּי יַבִּיעַ בְּמִלִים אֶת מְחָאָתוֹ?

אֵינִי מִתְפַּלֵא עֲלֵיכֶם. לְאַחַר שֶׁהֵבֵאתִי אֶת מֹתֶק לְבֵיתִי, הִתְחַלְתִּי כַּמוּבָן לְהִתְעַנְיֵן בְּתֻכִּיִים וּבְאֹרַח־חַיֵיהֶם, וּבְחַפְּשִׂי בָּ“אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה בְּרִיטָנִיקָה” בָּעֵרֶךְ “זַ’אקוֹ”, מָצָאתִי כָּתוּב שָׁחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן, שֶׁסוּג זֶה שֶׁל תֻּכִּי מֵיטִיב לְחַקוֹת קוֹלוֹת וְאַף דִּבּוּר שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, אוּלָם אַל לָנוּ לְהַסִיק מִכָּךְ שֶׁתֻּכִּי מִסֻגָל לְהָבִין אֶת הַמִלִים שֶׁהוּא מְבַטֵא. הָאוֹרְנִיתוֹלוֹגִים, כְּלוֹמַר – מַדָעָנִים שֶׁנִתְמַחוּ בְּזוֹאוֹלוֹגְיָה וְהָעוֹסְקִים בְּחֵקֶר חַיֵי הָעוֹפוֹת – קָבְעוּ שֶׁאֵין תֻּכִּי הַמֵבִין אֶת אֲשֶׁר הוּא מְדַבֵּר.

כָּךְ קָרָאתִי בִּמְפֹרָשׁ בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה. אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה? אֲנִי נִשְׁבַּע שֶׁמֹתֶק הֵבִין – מֵעַל לְכָל סָפֵק! – לְפָחוֹת שְׁלֹשָׁה מִשְׁפָּטִים מִשֶׁפַע הַדִבּוּרִים הַשָׁגוּר בְּפִיו. וְאֵלֶה הֵם:

רֵאשִׁית־כֹּל: “בּוֹקַח!” כְּשֶׁהָיִיתִי מַגִישׁ לוֹ עֶצֶם דְשֵׁנָה אוֹ נֵתַח־בָּשָׂר טָעִים, הָיִיתִי קוֹרֵא לוֹ: “בּוֹא קַח!” מֹתֶק לָמַד אֶת הַקְרִיאָה וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מֵסֵב אֶל שֻׁלְחָנִי לִסְעֻדָתִי, מִתְעַלֵם מִשׁוּם־מָה מִמֶנוּ, הָיָה מְטַפֵּס לִמְרוֹמֵי הַכְּלוּב, זוֹקֵף צַוָארוֹ וְקוֹרֵא בְּקוֹל: “בּוֹקַח!” מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁמִיעַ קְרִיאָה זוֹ שֶׁלֹא בְּשָׁעָה שֶׁאָכַלְתִּי!

שֵׁנִית: “תֵּן נְשִׁיקָה!” לֹא קָרָה – אַף לֹא פַּעַם אַחַת! – שֶׁבְּשִׁבְתּוֹ עַל שִׁכְמִי וּבְקָרְאִי לוֹ “תֵּן נְשִׁיקָה!” – לֹא יֵעָנֶה לְבַקָשָׁתִי. הוּא הָיָה מְדַדֶה, מִתְקָרֵב אֶל פִּי וּמַטְבִּיעַ נְשִׁיקַת־מַקוֹר בִּשְׂפָתַי.

וּשְׁלִישִׁית – “לֹא רוֹצֶה טוּשׁ!” מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁמִיעַ מֹתֶק זַעֲקַת־מְחָאָה זוֹ שֶׁלֹא בְּתוֹךְ הַמִקְלַחַת. מְעַנְיֵן, שֶׁכַּאֲשֶׁר פָּשְׁטָה הַשְׁמוּעָה עַל הַתֻּכִּי שֶׁלִי הַמֻפְלָא – וַאֲפִילוּ הָרַדְיוֹ הִקְדִישׁ לוֹ, לְמֹתֶק, תַּסְכִּית מְיֻחָד שֶׁזָכָה לְשִׁדוּר חוֹזֵר – בָּאוּ לְבֵיתִי כַּמָה מַדָעָנִים מֵהָאוּנִיבֶרְסִיטָה וְהַלָלוּ רָאוּ אֶת מֹתֶק וּבְחָנוּהוּ יָפֶה וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר טָעֲנוּ (נִרְאֶה שֶׁאַף הֵם עִיְנוּ קֹדֶם־לָכֵן בָּ“אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה בְּרִיטָנִיקָה”) שֶׁאֵין לְךָ בָּעוֹלָם תֻּכִּי הַמֵבִין אֶת הַמִלִים שֶׁהוּא מְבַטֵא. וְאָז הִדְגַמְתִּי לִפְנֵיהֶם אֶת הַ“בּוֹקַח!”, אֶת הַ“תֵּן נְשִׁיקָה!” וְאֶת הַ“לֹא רוֹצֶה טוּשׁ!”. הֲיִיתֶם צְרִיכִים לִרְאוֹת אֶת מַבַּע פְּנֵיהֶם שֶׁל הָאֲדוֹנִים הַמְלֻמָדִים, שֶׁטַעֲנוֹתֵיהֶם הֻפְרְכוּ בְּקַלוּת כָּזוֹ!

אַךְ הָבָה נַחֲזֹר אֶל סֵדֶר־יוֹמִי שֶׁנִשְׁתַּבֵּשׁ בִּגְלַל שֶׁהוּתוֹ שֶׁל מֹתֶק בְּבֵיתִי. הַשְׁמוּעָה עָלָיו פָּשְׁטָה כָּאָמוּר וְאַף הַתַּסְכִּית בָּרַדְיוֹ עָשָׂה אֶת שֶׁלוֹ. בְּאֶחָד מִלֵילוֹת שַׁבָּת הִגִיעָה לְבֵיתִי קְבוּצַת נְעָרִים וּנְעָרוֹת וְהִצִיגוּ עַצְמָם:

– אָנוּ מֵ“הַשׁוֹמֵר הַצָעִיר”. שָׁמַעְנוּ עַל הַתֻּכִּי. אוּלַי תַּרְשֶׁה לָנוּ לַעֲרֹךְ “פְּעֻלָה” שֶׁל לֵיל־שַׁבָּת בְּבֵיתְךָ?

מוּבָן שֶׁלֹא יָכֹלְתִּי לְסָרֵב. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה יָשְׁבוּ אוֹרְחַי הַצְעִירִים עַל הַשָׁטִיחַ בַּסָלוֹן וּמֹתֶק עָמַד בַּחוּץ בִּמְרוֹמֵי כְּלוּבוֹ (הוּא חָשׁ, כַּנִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ, בְּעָמְדוֹ בְּמָקוֹם מֻגְבָּהּ, כְּבַעַל־כָּנָף בִּמְרוֹמֵי צַמֶרֶת שֶׁל עֵץ), וַאֲנִי שׁוֹאֵל:

“אֵיךְ עוֹשֶׂה כֶּלֶב? אֵיךְ עוֹשֶׂה חָתוּל? אֵיךְ עוֹשָׂה לֵאָה’לֶה?”

וְגוּלַת־הַכּוֹתֶרֶת: “אֵיךְ עוֹשֶׂה בֶּטְהוֹבֶן?”

מֹתֶק הֵשִׁיב עַל הַשְׁאֵלוֹת וְכָל תְּשׁוּבָה זָכְתָה לִקְרִיאוֹת הִתְפָּעֲלוּת שֶׁל אוֹרְחַי, וְזוֹ הָאַחֲרוֹנָה – עַל בֶּטְהוֹבֶן – עוֹרְרָה סַעֲרַת הִתְרַגְּשׁוּת.

כָּל זֶה הָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ לְמַדַי. אַךְ יֵשׁ שֶׁמִסִבּוֹת הַנֶעְלָמוֹת מִמֶנִי עַד עַתָּה נִתְחַשֵׁק לוֹ לְמֹתֶק לְבַלְבֵּל אֶת הַיוֹצְרוֹת וְאָז הָיָה קוֹצֵר מָנָה כְּפוּלָה שֶׁל תְּשׁוּאוֹת. כָּךְ, לְמָשָׁל, הָיָה פּוֹתֵחַ, מִבְּלִי שֶׁנִשְׁאַל תְּחִלָה וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ: “אֵיךְ עוֹשֶׂה כֶּלֶב?” וּמֵשִׁיב: “מְיַאוּ, מְיַאוּ!” – וְהַקָהָל נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק, אַךְ צְחוֹק זֶה גָבַר וְהָלַךְ כְּשֶׁמֹתֶק הִמְשִׁיךְ אֶת מִשְׁנָתוֹ הַמְבֻלְבֶּלֶת וְשָׁאַל: “אֵיךְ עוֹשֶׂה בֶּטְהוֹבֶן?” – וְהוּא הִמְתִּין רֶגַע, כִּמְחַכֶּה לְרֹשֶׁם וְהֵשִׁיב בְּקוֹל רָם: “שַׁק בַּתַּחַת!”

מִי יְתָאֵר אֶת פֶּרֶץ־הַצְחוֹק שֶׁנַעֲנָה לוֹ לְמֹתֶק? לְאַחַר שֶׁהָלְכוּ לָהֶם חֲנִיכֵי “הַשׁוֹמֵר הַצָעִיר” חָשַׁבְתִּי שֶׁתַּפְקִידִי נִסְתַּיֵם. מֵילָא, בִּזְבַּזְתִּי עֶרֶב. זֶה קוֹרֶה.

אַךְ לְאַחַר שָׁבוּעַ צִלְצְלוּ שׁוּב בַּדֶלֶת. – אָנוּ מֵ“הַנֹעַר הָעוֹבֵד”. שָׁמַעְנוּ עַל הַתֻּכִּי. אוּלַי תַּרְשֶׁה לָנוּ לַעֲרֹךְ “פְּעֻלָה” שֶׁל לֵיל־שַׁבָּת בְּבֵיתְךָ?

וּבַשָׁבוּעַ הַשְׁלִישִׁי: – אָנוּ מִ“מַחֲנוֹת הָעוֹלִים”. שָׁמַעְנוּ עַל הַתֻּכִּי. אוּלַי – – – וְגוֹמֵר.

וַאֲנִי – לִבִּי לֹא מְלָאַנִי לְסָרֵב לְאוֹרְחַי הַצְעִירִים. וּכְכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהֵעָנוֹת לְבַקָשׁוֹתֵיהֶם, כֵּן רַבּוּ קְבוּצוֹת הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ מִתְדַפְּקִים עַל דֶלֶת בֵּיתִי. לֹא הָיָה לִי מָנוֹס מֵהֶם. נֶהֶפַכְתִּי לְעַבְדוֹ שֶׁל מֹתֶק – כָּל עֲרָבַי מְשֻׁעְבָּדִים הָיוּ לוֹ וּלְ“חָכְמוֹתָיו”. בֵּיתִי הוֹמֶה הָיָה בָּעֲרָבִים סִיעוֹת יְלָדִים שֶׁהָיוּ מְקִימִים רַעַשׁ גָדוֹל.

לֹא אַסְתִּיר, שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר נֶהֱנֵיתִי מִשְׁהוּתוֹ שֶׁל מֹתֶק בְּבֵיתִי וְגַם הִתְגָאֵיתִי בּוֹ, אִם כִּי פַּעֲמַיִם – בְּמֶשֶׁךְ הַתְּקוּפָה הָאֲרֻכָּה שֶׁשֶׁהָה אֶצְלִי – כָּעַסְתִּי עָלָיו. פַּעַם רִאשׁוֹנָה – כְּשֶׁנִסִיתִי שׁוּב וְשׁוּב לְאַלְצוֹ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הָאַמְבַּטְיָה וְהוּא סֵרַב וְצָרַח: “לֹא רוֹצֶה טוּשׁ!” – וַאֲנִי אוֹבֵד־עֵצוֹת הָיִיתִי, עַד שֶׁנִזְדַמֵן לְבֵיתִי בְּנִי אוּרִי, שֶׁשֵׁרֵת אוֹתָם יָמִים בַּצָבָא, רָאָה בְּצָרָתִי וְהִצִיעַ לִי כֵּיצַד לְהַעֲרִים עַל מֹתֶק. שָׁמַעְתִּי לַעֲצָתוֹ. שַׁמְתִּי חֻלְצָה עַל גַבִּי, מִבְּלִי לְהַכְנִיס אֶת זְרוֹעוֹתַי לְשַׁרְווּלֶיהָ, נָטַלְתִּי אֶת מֹתֶק וְהֶעֱמַדְתִּיו עַל שִׁכְמִי. בְּבוֹאֵנוּ לַמִקְלַחַת, הִשְׁלַכְתִּי בְּבַת־אַחַת אֶת הַחֻלְצָה – עִם מֹתֶק הַנֶאֱחָז בָּהּ בְּצִפָּרְנָיו – לְתוֹךְ הָאַמְבַּטְיָה. נִסָה מֹתֶק בַּחֲמַת־זַעַם שֶׁל מִי שֶׁנִפְגַע עַד עֹמֶק לִבּוֹ לְטַפֵּס עַל דָפְנוֹת הָאַמְבַּטְיָה וּלְהִמָלֵט, וַאֲנִי הִתְרַגַזְתִּי וְדָחַפְתִּי אוֹתוֹ.

הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הַפַּעַם הַשְׁנִיָה שֶׁרָגַזְתִּי עָלָיו קְשׁוּרָה בְּתַקְרִית שֶׁאֵרְעָה בְּחַג־הַפֶּסַח. לִקְרַאת הַחַגִים נוֹהֵג הָיִיתִי לְלַמֵד אֶת מֹתֶק שִׁיר אוֹ פָּסוּק הַקָשׁוּר לַחַג. כָּךְ, לְמָשָׁל, בִּימֵי הַחֲנֻכָּה הִצְלַחְתִּי לְלַמְדוֹ אֶת שָׁלֹשׁ הַמלִים: “מָעֹז צוּר יְשׁוּעָתִי”. לִקְרַאת פּוּרִים – שָׁלֹשׁ מִלִים: “לַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה”. וּכְשֶׁקָרְבוּ יְמֵי הַפֶּסַח, עָמַלְתִּי רַבּוֹת עַד שֶׁשִׁנַנְתִּי לוֹ מִשְׁפָּט בֶּן אַרְבַּע מִלִים: “מַה נִשְׁתַּנָה הַלַיְלָה הַזֶה?”

אוֹתוֹ פֶּסַח הִזְמַנְתִּי כַּמָה מִשְׁפְּחוֹת־יְדִידִים לְהָסֵב אִתָּנוּ בְּלֵיל־הַסֵדֶר. יוֹם־יוֹם תִּרְגַלְתִּי עִם מֹתֶק: כְּשֶׁמִצְמַצְתִּי בִּשְׂפָתַי, הָיָה מַפְנֶה אֵלַי אֶת רֹאשׁוֹ, וְאָז לָחַשְׁתִּי בִּשְׂפָתַי: “מַה…” וְהוּא הִמְשִׁיךְ בְּקוֹל גָדוֹל: “מַה נִשְׁתַּנָה הַלַיְלָה הַזֶה?”

מֹתֶק עָמַד בְּהַצְלָחָה בְּכָל הַמִבְחָנִים שֶׁעָרַכְתִּי לוֹ. לֹא יִפָּלֵא שֶׁהוֹדַעְתִּי לִידִידַי קְרוּאֵי־הַחַג, שֶׁבַּאֲמִירַת הַ“הַגָדָה” יִשְׁתַּתֵּף גַם מֹתֶק. וְהִנֵה הִגִיעָה הַשָׁעָה הַגְדוֹלָה. מְסֻבִּים הָיִינוּ לְשֻׁלְחַן־הֶחָג וּמוּל הַשֻׁלְחָן נִצַב הַכְּלוּב עַל גַבֵּי שְׁרַפְרַף, וּבַחוּץ, בִּמְרוֹמֵי הַכְּלוּב, עוֹמֵד לוֹ מֹתֶק וּמַשְׁקִיף עָלֵינוּ מִגָבוֹהּ. הַיַיִן נִמְזַג לַכּוֹסוֹת, וַאֲנִי מִצְמַצְתִּי בִּשְׂפָתַי עַד שֶׁמֹתֶק הִפְנָה אֵלַי אֶת רֹאשׁוֹ. לָחַשְׁתִּי לוֹ בִּשְׂפָתַי: “מַה…”

וְאָז קָרְתָה הַתַּקְרִית הַזְכוּרָה לִי עַד הַיוֹם. מֹתֶק זָקַף רֹאשׁוֹ וְהִמְשִׁיךְ בְּקוֹל רָם וְצָלוּל, מְסַלְסֵל בִּגְרוֹנוֹ אֶת הַנְעִימָה הַמֻכָּרָה לְכֻלָם:

“מָעֹז צוּר יְשׁוּעָתִי!”

אֵין זֹאת כִּי הַהֲבָרָה הָרִאשׁוֹנָה “מַה” הִיא שֶׁבִּלְבְּלַתּוּ. וַאֲנִי – בּוּשָׁה כִּסְתָה פָּנַי. “הַבַּיְתָה, מֹתֶק!” – נָזַפְתִּי בּוֹ וְהוּא סָמַר נוֹצוֹתָיו וְנִכְנַס לַכְּלוּב. נָעַלְתִּי אוֹתוֹ וְהוֹצֵאתִיו לַמִטְבָּח וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה גָעַרְתִּי בּוֹ:

– טֶמְבֶּל שֶׁכְּמוֹתְךָ! הַאֵינְךָ מַבְחִין בֵּין חֲנֻכָּה לְפֶסַח? אַתָּה עוֹשֶׂה לִי בּוּשׁוֹת! אַגַב, שָׁכַחְתִּי לְגַלוֹת לָכֶם כֵּיצַד לִמַדְתִּי אֶת מֹתֶק מִלִים חֲדָשׁוֹת. אֵינִי יוֹדֵעַ כֵּיצַד עָשׂוּ זֹאת בְּעָלָיו הַקוֹדְמִים, לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק. לֹא הִסְפַּקְתִּי לִשְׁאֹל אוֹתָם עַל כָּךְ וְהֵם קָמוּ וְנָסְעוּ לְאַנְגְלִיָה. הַ“טֶכְנִיקָה” שֶׁלִי הָיְתָה כָּזוֹ: בַּלַיְלָה, לְאַחַר שֶׁכִּסִיתִי אֶת הַכְּלוּב בִּשְׁמִיכָה, הָיִיתִי מְשַׁרְבֵּב רֹאשִׁי אֶל מִתַּחַת לַשְׂמִיכָה, וְשָׁם, בַּחֲשֵׁכָה, הָיִיתִי חוֹזֵר פְּעָמִים רַבּוֹת עַל הַמִלָה הַחֲדָשָׁה שֶׁרָצִתִי לְלַמְדוֹ. לְמָחֲרַת הַיוֹם, עַל־פִּי־רֹב בְּשָׁעָה שֶׁהִתְגַלַחְתִּי, הָיִיתִי קוֹלֵט אֶת קוֹלוֹ שֶׁל מֹתֶק מֵהַמִטְבָּח. הוּא עָמַד שָׁם עַל כְּלוּבוֹ, צוֹרֵחַ בְּקוֹל אֶת הַמִלָה הַחֲדָשָׁה.

בְּנִי אוּרִי “תָּפַס אֶת הַפְּרִינְצִיפּ”. בְּאוֹתָם יָמִים חִזֵר אַחֲרֵי זִיוָה, שֶׁעֲתִידָה הָיְתָה לִהְיוֹת רַעְיָתוֹ וְאֵם לְבָנָיו. מֶה עָשָׂה? בְּחֵרוּף־נֶפֶשׁ מַמָשׁ הָיָה תּוֹקֵעַ רֹאשׁוֹ בַּלַיְלָה מִתַּחַת לַשְׂמִיכָה הָעוֹטֶפֶת אֶת הַכְּלוּב וְקוֹרֵא עַד כְּלוֹת־הַכֹּחוֹת: “זִיוָה, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ!” בַּבְּקָרִים הָיָה מַבִּיט בּוֹ, בְּמֹתֶק, בְּעֵינַיִם מְיַחֲלוֹת, אַךְ מֹתֶק הִתְעַלֵם מִמַבָּטוֹ הַמְשַׁוֵעַ. אוּלָם עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁבִּקְרָה זִיוָה בְּבֵיתֵנוּ, פָּתַח מֹתֶק בְּמַפְתִּיעַ בְּקוֹל גָדוֹל:

– זִיוָה, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ!

אֵין לְתָאֵר אֶת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל אוּרִי. וְזִיוָה – פָּנֶיהָ הַצַחוֹת, הַלְבָנוֹת, הִסְמִיקוּ עַד לְשֹׁרֶשׁ שַׁעֲרוֹתֶיהָ הַבְּהִירוֹת שֶׁגוֹן זָהָב לָהֶן.

מֹתֶק, עַל אַף הֱיוֹתוֹ בַּעַל־כָּנָף קָטָן, לֹא הִתְיָרֵא מִבַּעֲלֵי־חַיִים גְדוֹלִים מִמֶנוּ וְלִפְעָמִים אַף הִפִּיל פַּחְדוֹ עֲלֵיהֶם. זָכוּר לִי שֶׁפַּעַם אַחַת בִּקְרָה אֶצְלֵנוּ עֶדְנָה עִם “אַיָה” שֶׁלָהּ, כַּלְבַּת־שְׁנַאוּצֶר, יְצוּר שָׁחוֹר, מְגֻדָל וּמְדֻבְלָל כְּשֵׁד. אוֹתָהּ שָׁעָה יָשַׁב לוֹ מֹתֶק בִּמְרוֹמֵי הַכְּלוּב, בַּחוּץ. לְמַרְאֵה הַתֻּכִּי סִמְרָה אַיָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ וּפָתְחָה בִּנְבִיחַת־זַעַם אֲיֻמָה – וְרַק הִתְעָרְבוּתָהּ שֶׁל עֶדְנָה, שֶׁתָּפְסָה בַּקוֹלָר שֶׁל אַיָה, מָנְעָה אֶת הִסְתָּעֲרוּתָהּ עַל הַכְּלוּב. גַם אֲנִי חָשַׁשְׁתִּי לְחַיָיו שֶׁל מֹתֶק, אַךְ רְאִיתִיו עוֹמֵד לוֹ בְּנַחַת כְּמַקְשִׁיב רַב־קֶשֶׁב לְאַיָה.

וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם פָּתַח מֹתֶק אֶת מַקוֹרוֹ וְהֵחֵל נוֹבֵחַ בְּקוֹל גָדוֹל, מְחַקֶה בְּדִיוּק אֶת קוֹלָהּ שֶׁל אַיָה, אֶלָא שֶׁקוֹלוֹ שֶׁלוֹ, שֶׁל הַתֻּכִּי, חָזָק הָיָה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים מִזֶה שֶׁל הַכַּלְבָּה.

שָׁמְעָה אַיָה – וְנִזְדַעְזְעָה. רֶגַע עָמְדָה תַּחְתֶּיהָ רוֹעֶדֶת בְּכָל גוּפָהּ, וּבְבַת־אַחַת זִנְקָה אֶל הַסַפָּה, זָחֲלָה וְהִסְתַּתְּרָה מִתַּחְתֶּיהָ וְלֹא הוֹעִילוּ שִׁדוּלֶיהָ שֶׁל עֶדְנָה. אַיָה פָּחֲדָה לָצֵאת מִמִסְתּוֹרָהּ. גַם כְּשֶׁקָמָה עֶדְנָה וְהֵחֵלָה לְהִפָּרֵד מֵאִתָּנוּ, סֵרְבָה אַיָה לִנְטשׁ אֶת מִקְלָטָהּ.

רַק לְאַחַר שֶׁהִשְׁלַכְתִּי שְׂמִיכָה עַל מֹתֶק, הֵגִיחָה אַיָה מִתַּחַת לַסַפָּה וּכְחֵץ מְקֶשֶׁת עָזְבָה אֶת הַבַּיִת וּפָרְצָה הַחוּצָה, לָרְחוֹב.

תֹּאמְרוּ בְּעַצְמְכֶם: כְּלוּם לֹא הָיָה מֹתֶק יְצוּר מַקְסִים?

אֶלָא שֶׁהִקְדַמְתִּי אֶת הַמְאֻחָר. בְּרֵאשִׁית הַפֶּרֶק הַזֶה אָמַרְתִּי לָכֶם, שֶׁהָיִיתִי מְסַפֵּר בְּרָצוֹן כַּמָה סִפּוּרִים מְשַׁעַשְׁעִים עַל בַּעֲלֵי־הַחַיִים שֶׁבְּבֵיתָהּ שֶׁל עֶדְנָה אִלוּלֵא חָשַׁשְׁתִּי לְהַזְנִיחַ אֶת הָעִקָר – אֶת הַסִפּוּר עַל מוֹר. אִם כֵּן לָמָה הֶאֱרַכְתִּי בַּסִפּוּר עַל מֹתֶק?

אֵין זֶה מִקְרֶה אוֹ מַעֲשֵׂה־שְׁגָגָה. כָּל כַּמָה שֶׁקָשֶׁה לְהַאֲמִין, עֻבְדָה הִיא: מֹתֶק עָתִיד הָיָה לְמַלֵא תַּפְקִיד חָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּחַיָיו שֶׁל מוֹר. אַךְ עַל כָּךְ יִסֻפַּר בַּפֶּרֶק הַבָּא.

 

פֶּרֶק אַחַד־ עָשָׂר נְסִיכַת הַחֲלוֹמוֹת    🔗

===============

כָּל אוֹתָם יָמִים, בָּהֶם שָׁהָה מֹתֶק בְּבֵיתִי, שְׁרוּיָה הָיְתָה בֵּינֵינוּ יְדִידוּת שֶׁל אֱמֶת. לְהוֹצִיא אֶת הַמִקְלָחוֹת, שֶׁמֹתֶק הִתְקוֹמֵם נֶגְדָן בְּכָל כֹּחוֹ הַדַל, אַךְ אֲנִי – לְטוֹבָתוֹ, כְּלוֹמַר מִתּוֹךְ דְאָגָה לִבְרִיאוּתוֹ – לֹא יָכֹלְתִּי לְוַתֵּר עֲלֵיהֶן. לְאַחַר כָּל מִקְלַחַת כָּזוֹ הָיָה מֹתֶק, שֶׁנוֹצוֹתָיו דָבְקוּ זוֹ לָזוֹ בְּזֶרֶם הַמַיִם הַקוֹלֵחַ, מִצְטַמֵק כֻּלוֹ וְנֶהְפָּךְ כִּבְיָכוֹל לְ“רֶבַע־עוֹף”, מִין צִפּוֹר עֲלוּבָה, חַסְרַת־צוּרָה. הָיִיתִי מַעֲמִיד אוֹתוֹ בְּגִנָתִי עַל שְׁלַבּוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַסֻלָם, כְּדֵי שֶׁיִתְיַבֵּשׁ בַּשֶׁמֶשׁ. בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה הִשְׁגַחְתִּי בְּשֶׁבַע עֵינַיִם לְבַל יָבוֹא חֲתוּל־רְחוֹב וְיִטְרְפֶנוֹ חָלִילָה. מֹתֶק עָמַד בִּמְרוֹמֵי הַסֻלָם וּמִדֵי פַּעַם הָיָה מִתְנַעֵר, מְנַפְנֵף בְּחָזְקָה בִּכְנָפָיו הַקְצָרוֹת וּמַתִּיז עָלַי מַיִם. יוֹם תָּמִים לְאַחַר הַמִקְלַחַת רָגַז עָלַי וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הִצְלַחְתִּי אֵיכְשֶׁהוּ לְפַיְסוֹ, שֶׁכֵּן מִטִבְעוֹ לֹא הָיָה מֹתֶק שׁוֹמֵר־טִינָה אוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר.

כְּפִי שֶׁסִפַּרְתִּי, הִלְבִּין מֹתֶק אֶת פָּנַי בְּלֵיל־הַסֵדֶר, אַךְ בָּזֶה לֹא תַּמוּ הַבּוּשׁוֹת שֶׁאָנוּ, בְּנֵי־הַבַּיִת, סָפַגְנוּ בִּגְלָלוֹ. יוֹם אֶחָד, בְּשׁוּבִי מֵהָעֲבוֹדָה (הָיָה זֶה סָמוּךְ לַיוֹם שֶׁבּוֹ הוּבָא מֹתֶק אֵלֵינוּ) סִפְּרָה לִי שָׂרָה אִשְׁתִּי שֶׁבְּאוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁל יוֹם ג' בָּאָה כָּרָגִיל לַעֲבוֹדָה עוֹזֶרֶת־הַבַּיִת שֶׁלָנוּ, נַעֲמָה. הָיְתָה זוֹ תֵּימָנִיָה זְקֵנָה, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים שֶׁעָבְדָה אֶצְלֵנוּ נִתְחַבְּבָה עָלֵינוּ כְּבַת־מִשְׁפָּחָה.

נַעֲמָה עָבְדָה בְּנִקוּי הַסָלוֹן, וְשָׂרָה – בַּחֲדַר־הַשֵׁנָה. לְפֶתַע בָּקַע מִן הַמִטְבַּח קוֹל צָלוּל, קוֹלָהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁמֹתֶק הִפְלִיא לְחַקוֹתוֹ: “תֵּן נְשִׁיקָה!”

מֹתֶק חָזַר עַל קְרִיאָה זוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת. אוֹתוֹ רֶגַע נִכְנְסָה שָׂרָה לַסָלוֹן וְנִדְהֲמָה לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ שֶׁל נַעֲמָה, שֶׁעָמְדָה תַּחְתֶּיהָ, פּוֹכֶרֶת יָדֶיהָ בִּתְנוּעָה שֶׁל יֵאוּשׁ. עִם הוֹפָעַת אִשְׁתִּי זָקְפָה בָּהּ נַעֲמָה עֵינַיִם מוֹכִיחוֹת.

– גְבֶרֶת שָׂרָה – דִבְּרָה בְּהִתְרַגְשׁוּת – מִמֵךְ לֹא צִפִּיתִי לָזֹאת. אַתְּ אִשָׁה מְבֻגֶרֶת, מְכֻבֶּדֶת. אֵינֵךְֺ מִתְבַּיֶשֶׁת?

שָׂרָה הִבִּיטָה בָּהּ בִּתְמִיהָה.

– וְכִי עַל מָה צְרִיכָה אֲנִי לְהִתְבַּיֵשׁ? מֶה חָטָאתִי? – שָׁאֲלָה.

אָמְרָה נַעֲמָה: – אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁבַּעֲלֵךְ אֵינוֹ בַּבַּיִת. כְּשֶׁבָּאתִי רָאִיתִי בָּעֵינַיִם שֶׁלִי שֶׁהוּא יוֹצֵא לַעֲבוֹדָה. וְאַתְּ מְבַקֶשֶׁת גֶבֶר זָר: “תֵּן נְשִׁיקָה! תֵּן נְשִׁיקָה!” גֹעַל־נֶפֶשׁ!

אִשְׁתִּי נִדְהֲמָה. כֵּיצַד תַּסְבִּיר לְנַעֲמָה אֶת עִנְיַן הַתֻּכִּי וּתְשַׁכְנֵעַ אוֹתָה שֶׁאֱמֶת בְּפִיהָ? הִיא הֶחְלִיטָה שֶׁלֹא לְהַשְׁחִית דְבָרִים לָרִיק. אַדְרַבָּה, תִּשְׁמַע נַעֲמָה בְּמוֹ־אָזְנֶיהָ כֵּיצַד מְפַטְפֵּט תֻּכִּי זֶה פִּטְפּוּטִים חַסְרֵי־שַׁחַר. אָחֲזָה שָׂרָה בְּיָדָהּ שֶׁל נַעֲמָה וְהוֹבִילָה אוֹתָה לַמִטְבָּח. אוֹתָהּ שָׁעָה נִצַב לוֹ מֹתֶק עַל הַכְּלוּב וּלְמַרְאֵה הָאוֹרַחַת פָּצַח מַקוֹרוֹ בִּקְרִיאָה אַדִירָה: – שַׁק בַּתַּחַת!

שָׁמְעָה נַעֲמָה וּפָנֶיהָ הֶחֱוִירוּ מְאֹד. גוּפָה רָעַד כַּאֲחוּז־קַדַחַת. הִיא תָּלְשָׁה כַּף־יָדָהּ מִיָדָהּ שֶׁל שָׂרָה, רָצָה אֶל דֶלֶת הַכְּנִיסָה, פָּתְחָה אוֹתָהּ וּפָרְצָה הַחוּצָה. בְּעָמְדָהּ בָּרְחוֹב, הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ וְצָעֲקָה: – שֵׁד בַּבַּיִת! רוּחַ רָעָה בַּבַּיִת! אֲנִי לֹא אָבוֹא עוֹד לְמָקוֹם שֶׁנַעֲשִׂים בּוֹ כְּשָׁפִים!

וְאָכֵן, נַעֲמָה עָמְדָה בְדִבּוּרָהּ. לַשָׁוְא טָרְחָה שָׂרָה לְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁאֵין בְּבֵיתֵנו שֵׁדִים. רַק תֻּכִּי הוּא הַיוֹדֵעַ לְחַקוֹת שְׂפַת אָדָם. נַעֲמָה לֹא שֻׁכְנְעָה. הִיא פָּסְקָה לָבוֹא אֵלֵינוּ.

וְהָיְתָה גַם תַּקְרִית אַחֶרֶת, עִם פּוֹעֵל־דַחַק. פַּעַם בְּחֹדֶשׁ הָיָה מַגִיעַ לַסִמְטָה שֶׁלָנוּ מִטַעַם הָעִירִיָה טֶנְדֶר וּבוֹ כַּמָה פּוֹעֲלֵי־דַחַק, עַל־פִּי־רֹב יְהוּדִים זְקֵנִים וְחוֹלָנִיִים שֶׁהָעָסְקוּ אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּיוֹם בַּעֲבוֹדוֹת יְזוּמוֹת, כְּגוֹן נִקוּי הַמִדְרָכוֹת שֶׁבַּחֲזִית הַבָּתִּים. יוֹם אֶחָד, שֶׁבּוֹ נִשְׁאַרְתִּי בַּבֹּקֶר בְּבֵיתִי מֵחֲמַת הִצְטַנְנוּת, שָׁמַעְתִּי צִלְצוּל בַּדֶלֶת. פָּתַחְתִּי, לְפָנַי עָמַד יְהוּדִי זָקֵן, בַּעַל זְקַנְקַן קָצָר, לָבָן, שֶׁהִבִּיט בִּי בְּתַרְעֹמֶת. – כֵּן? – שָׁאַלְתִּי. בָּרוּר הָיָה לִי, לְפִי מַרְאֵהוּ, שֶׁלְפָנַי פּוֹעֵל־דַחַק וְסָבוּר הָיִיתִי שֶׁיְבַקֵשׁ כּוֹס מַיִם. אוּלָם הָאִישׁ הֵטִיחַ בִּי דְבָרָיו בִּמְרִירוּת: – אִם אֲנִי יְהוּדִי זָקֵן וְחוֹלֶה, צָרִיךְ לִצְחֹק מִמֶנִי? אֵיךְ לֹא תִּתְבַּיֵשׁ, אָדוֹן?

מַה פִּתְאֹם? – הִתְפַּלֵאתִי – מָתַי צָחַקְתִּי מִמְךָ? אֲפִילוּ לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה עוֹבֵד כָּאן.

– אָז לָמָה אַתָּה מְחַקֶה אֶת הַשִׁעוּלִים שֶׁלִי? – קָרָא הַזָקֵן וּמִפִּיו פָּרַץ שִׁעוּל מְמֻשָׁךְ שֶׁטִלְטֵל אֶת כָּל אֶבְרֵי גוּפוֹ הַצָנוּם.

– אֲנִי מְחַקֶה שִׁעוּלִים? – קָרָאתִי. אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע בָּקַע מִן הַמִטְבַּח שִׁעוּל הַדוֹמֶה בְּדִיוּק לְקוֹל שִׁעוּלוֹ שֶׁל הַזָקֵן.

– סְלִיחָה, אָדוֹן – אָמַר הַזָקֵן – זֶה כַּנִרְאֶה בִּנְךָ. הוּא וַדַאי שׁוֹבָב גָדוֹל, אַךְ עָלֶיךָ לְחַנְכוֹ לְכַבֵּד פְּנֵי זָקֵן.

הִזְמַנְתִּי אֶת הַזָקֵן למִטְבָּח, הוֹשַׁבְתִּיו לְיַד הַשֻׁלְחָן וְכִבַּדְתִּיו בִּמְרַק־פֵּרוֹת. רַק עַתָּה נוֹדַע לִי מִפִּיו שֶׁמֵאָז הַבֹּקֶר הַמֻקְדָם הוּא עוֹבֵד מֵעֵבֶר לְחַלוֹנִי. הוּא ¹חוֹלֵה רֵאוֹת וְסוֹבֵל מִשִׁעוּל טוֹרְדָנִי. כְּשָׁעָה לְאַחַר שֶׁהֵחֵל בַּעֲבוֹדָה הִתְחִיל מִישֶׁהוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי לְחַקוֹת אֶת קוֹלוֹ – שִׁעוּל כְּנֶגֶד שִׁעוּל, מַמָשׁ כְּהֵד. הִסְבַּרְתִּי לוֹ, לזָקֵן, אֶת עִנְיַן הַתֻּכִּי הַמְדַבֵּר. תְּחִלָה לֹא הֶאֱמִין לִי וְהִבִּיט בִּי כְּחוֹשֵׁש שֶׁמְשַׁטֶה אֲנִי בּוֹ וּמוֹלִיכוֹ שׁוֹלָל. אַךְ לְאַחַר שֶׁפָּתַח מֹתֶק אֶת מַקוֹרוֹ וְכִבֵּד אֶת הָאוֹרֵחַ בִּדְבָרִים – הִתְפַּעֵל הָאִישׁ כָּל־כָּךְ, שֶׁהוֹדִיעַ לִי:

– אֲנִי לֹא אֶעֱבֹד הַיוֹם, אָדוֹן. תַּרְשֶׁה לִי לָשֶׁבֶת פֹּה וְלִשְׁמֹעַ אֶת הַתֻּכִּי. הַרְבֵּה שָׁנִים לֹא בִּקַרְתִּי בְּקוֹלְנוֹעַ וְהִנֵה יֵשׁ לִי סִינֶמָה בָּלָשׁ!

הַתַּקְרִיוֹת שֶׁסִפַּרְתִּי – זוֹ עִם הָעוֹזֶרֶת הַתֵּימָנִיָה וְזוֹ עִם פּוֹעֵל־הַדַחַק – זְכוּרוֹת לִי הֵיטֵב.

אַךְ הָיוּ גַם “בּוּשׁוֹת” קְטַנוֹת, רַבּוֹת מִנִי־סְפוֹר, שֶׁגָרַם לָנוּ מֹתֶק. בְּעֶרֶב קֵיצִי נְזְדַמְנוּ לְבֵיתֵנו מַכָּרִים. אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא עִמוֹ אֶת יְדִידוֹ ²– פָּנִים חֲדָשׁוֹת בְּבֵיתֵנו. הָיָה זֶה מַדָעָן מְכֻבָּד, בַּעַל־שֵׁם. מֹתֶקנִצַב לוֹ כָּרָגִיל עַל הַכְּלוּב שֶׁהֶעֱבַרְתִּי לִכְבוֹד הָאוֹרְחִים מֵהַמִטְבָּח לַסָלוֹן. פָּתַח מֹתֶק בִּדְבָרִים וְהָאוֹרְחִים נֶהֱנוּ כָּרָגִיל הֲנָאָה רַבָּה. הַמַדָעָן, שֶׁזוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁרָאָה אֶת מֹתֶק (לְאַחַר־מִכֵּן נוֹדַע לִי שֶׁבִּגְלָלוֹ בָּא עִם יְדִידוֹ לְבֵיתִי, כְּדֵי לִרְאוֹת בְּמוֹ־עֵינָיו אֶת הַפֶּלֶא), הִתְפַּעֵל מְאֹד וְהִתְמוֹגֵג מִנַחַת. בִּרְאוֹתוֹ כֵּיצַד אֲנִי אוֹמֵר “תֵּן נְשִׁיקָה!” – וְהַתֻּכִּי מְצַיֵת לִי – נִתְקַנֵא בִּי. הוּא קָם מִכִּסְאוֹ, קָרַב לַכְּלוּב, וּבְטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ, קָרָא אֶל מֹתֶק:

“תֵּן נְשִׁיקָה!”

מֹתֶק לֹא הִנִיחַ לוֹ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה. הוּא טָפַח בִּכְנָפָיו, זָקַף רֹאשׁוֹ בְּגַאֲוָה וְהֵטִיחַ בּוֹ, בַּמַדָעָן הַמְכֻבָּד:

– שַׁק בַּתַּחַת!

הָאוֹרְחִים שנִזְדַמְנוּ לְבֵיתִי הָיוּ בְּדֶרֶךְ־כְּלָל שׁוֹמְעִים אֶת נִבּוּל־הַפֶּה שֶׁל הַתֻּכִּי (“שַׁק בַּתַּחַת” לֹא הָיָה אֶחָד וְיָחִיד מִסוּגוֹ בָּ“רֶפֶּרְטוּאַר” שֶׁלוֹ) – וּמְחַיְכִים. מַה שֶׁאֵין כֵּן הַמַדָעָן הַמְכֻבָּד. הוּא הִסְמִיק כֻּלוֹ, כְּאִלוּ רָאָה בְּפִטְפּוּטוֹ שֶׁל הַתֻּכִּי עֶלְבּוֹן וּפְגִיעָה אִישִׁית, וְחָזַר לַשֻׁלְחָן, רוֹטֵן בְּקוֹל:

– יְצוּר שָׁפָל וּמָאוּס כְּמוֹתוֹ!

נִסָה הַמַדָעָן לְטַשְׁטֵשׁ אֶת הִתְפָּרְצוּתוֹ וּלְהַעְלִים אֶת מֹרַת־רוּחוֹ וְסִפֵּר כַּמָה בְּדִיחוֹת תְּפֵלוֹת, שֶׁנִתְקַבְּלוּ בְּחִיוּכִים קְלוּשִׁים. לְעֻמַת זֹאת עוֹרְרוּ פִּטְפּוּטָיו שֶׁל הַתֻּכִּי פִּרְצֵי־צְחוֹק רָמִים. מֹתֶק זָכָה לִתְשׁוּאוֹת, אַךְ כְּכָל שֶׁרַבּוּ תְּשׁוּאוֹת אֵלֶה, כֵּן גָבְרָה קִנְאָתוֹ שֶׁל הַמַדָעָן בַּתֻּכִּי. לְבַסוֹף נִשְׁתַּתֵּק הָאִישׁ וְיָשַׁב תַּחְתָּיו קוֹדֵר וְזוֹעֵם.

הִבַּטְתִּי בּוֹ וְרִחַמְתִּי עָלָיו. אָמְנָם, יָדַעְתִּי מִנִסְיוֹנִי שֶׁלֹא כָּל נוֹשֵׂא תֹּאַר אֲקָדֶמִי, כְּלוֹמַר אוּנִיבֶרְסִיטָאִי, הוּא בְּהֶכְרֵחַ פִּקֵחַ אוֹ בַּעַל חוּשׁ־הוּמוֹר. לְהֵפֶך, זָכַרְתִּי אֶת הַפִּתְגָם שֶׁשׁוֹטִים מְלֻמָדִים הֵם הַשׁוֹטִים הַגְדוֹלִים בְּיוֹתֵר. אַךְ תַּקְרִית זוֹ, שֶׁבְּעַל־כָּרְחִי הָיִיתִי עֵד לָהּ בְּבֵיתִי, לֹא נָעֲמָה לִי.

כָּל אֵלֶה לֹא הָיוּ אֶלָא תַּקְרִיוֹת קְטַנוֹת שֶׁבְּנָקֵל אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן לְסֵדֶר־הַיוֹם. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הֵן הָיוּ כְּאַיִן וּכְאֶפֶס לְעֻמַת הַתַּעֲלוּל הַגָדוֹל שֶׁעוֹלֵל מֹתֶק. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה: יוֹם אֶחָד, בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר תְּנוּמַת־הַצָהֳרַיִם שֶׁלִי, כְּשֶׁיַלְדֵי הַשְׁכוּנָה רָכְבוּ לְפִי הַתּוֹר עַל גַבֵּי מוֹר, שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם בְּסָמוּךְ אֶת קוֹלוֹ, שֶׁדוֹמֶה כִּי קָרָא לִי: – אִי־אָה! אִי־אָה!

הֵצַצְתִּי מִבַּעַד לַחַלוֹן. הַסִמְטָה רֵיקָה הָיְתָה. גַם בַּחֻרְשָׁה שֶׁמוּל בֵּיתִי לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה. וּבְכָל זֹאת לֹא חָלַף רֶגַע וְשׁוּב הִגִיעַנִי הַקוֹל: “אִי־אָה! אִי־אָה!”

וּלְפֶתַע הֵבַנְתִּי אֶת הַמִתְרַחֵשׁ. פָּרַצְתִּי לַמִטְבָּח וְתָפַסְתִּי אֶת מֹתֶק בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה: הוּא עָמַד עַל שְׁלַב־הָעֵץ בִּכְלוּבוֹ וְנָעַר כַּחֲמוֹר. כָּתַבְתִּי “נָעַר כַּחֲמוֹר” – וְלֹא דִיַקְתִּי. שֶׁכֵּן עָלַי לְהוֹדוֹת שֶׁהוּא נָעַר בְּדִיוּק כְּמוֹ מוֹר. כִּי זֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת: הָיְתָה לוֹ לְמוֹר, נְעִירָה אִישִׁית, כְּלוֹמַר חֲמוֹרִית, מְיֻחֶדֶת־בְּמִינָהּ. תְּחִלָה בָּקַע קוֹלוֹ כִּמְהַסֵס וּמִתְחַטֵא, אַךְ כְּכָל שֶׁנִמְשַׁךְ, גָבַר וְהָלַךְ, זוֹעֵק וּמְשַׁוֵעַ וּמֵטִיחַ הַאֲשָׁמוֹת נֶגֶד מִישֶׁהוּ הַסָמוּי מֵעֵינֵינוּ. אַךְ בְּהַגִיעַ הַקוֹל לְשִׂיא, “נִשְׁבַּר” פִּתְאֹם, בְּבַת־אַחַת, וְנִסְתַּיֵם בְּהִתְיַפְּחוּת מַרְטִיטָה אֶת הַלֵב, כְּשֶׁל תִּינוֹק הַמִתְיַסֵר בְּיִסוּרִים נוֹרָאִים: אִי־אָההההה! אִי־אָההההה!

מֹתֶק הִפְלִיא לְחַקוֹת אֶת נְעִירָתוֹ הַמְסֻלְסֶלֶת שֶׁל מוֹר, כְּאִלוּ קָרָא אוֹתָהּ מִמַחְבֶּרֶת־תָּוִים הַמֻנַחַת לְפָנָיו. לְשֵׁמַע הַנְעִירָה חִיַכְתִּי לְעַצְמִי וְאָמַרְתִּי בְּלִבִּי: “יִהְיֶה לָנוּ שַׁעֲשׁוּעַ נוֹסָף בַּשְׁכוּנָה!” וְלֹא שִׁעַרְתִּי כְּלָל שֶׁהָעוֹמֵד לְהִתְרַחֵשׁ יִהְיֶה מְצַעֵר דַוְקָא וְרָחוֹק מְאֹד מִשַׁעֲשׁוּעַ.

הָיְתָה שְׁעַת עֶרֶב וַאֲנִי שָׁקוּעַ הָיִיתִי בִּקְרִיאַת סֵפֶר מְרַתֵּק. מוֹר הֻחְזַר עַל־יְדֵי אַחֲרוֹן הָרוֹכְבִים לַחֻרְשָׁה. מֹתֶק עָמַד לוֹ בִּכְלוּבוֹ שׁוֹתֵק וְקָפוּא.

אוֹתָה שָׁעָה נָטַלְתִי בְּיָדִי אֶת הַשְׂמִיכָה הַיְשָׁנָה כְּדֵי לְכַסוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלוּב לְמֶשֶׁךְ הַלַיְלָה, אַךְ מֹתֶק, שֶׁהִתְקוֹמֵם כְּיֶלֶד שֶׁהוֹרָיו גוֹזְרִים עָלָיו לְהַקְדִים וְלָלֶכֶת לִישֹׁן וְהוּא רוֹצֶה עֲדַיִן לְהוֹסִיף וּלְשַׂחֵק – פָּרַשׂ כְּנָפָיו וּמִמַקוֹרוֹ פָּרְצָה הַנְעִירָה הַמֻפְלָאָה, נְעִירָתוֹ שֶׁל מוֹר, וְגַם הַפַּעַם חִקוּי מֻשְׁלָם בְּתַכְלִית, תָּו לְתָו. מַמְזֵר שֶׁכְּמוֹתוֹ! כִּסִיתִי אֶת הַכְּלוּב בִּשְׂמִיכָה וּמֹתֶק נִשְׁתַּתֵּק. אוּלָם לֹא עָבַר רֶגַע וּמִבַּחוּץ הִגִיעַ קוֹלוֹ שֶׁל מוֹר: – אִי־אָה! אִי־אָה!

וְהַקוֹל – תְּחִלָה מְהַסֵס וּמִתְחַטֵא, אַךְ כְּכָל שֶׁנִמְשַׁךְ, גָבַר וְהָלַךְ, זוֹעֵק וּמְשַׁוֵעַ – הַכֹּל־בַּכֹּל כְּפִי שֶׁתֵּאַרְתִּי קֹדֶם. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁמוֹר מַגִישׁ לִי מִתּוֹךְ הַחֻרְשָׁה אֶת הַקוֹנְצֶרְט הָעַרְבִּי הָרָגִיל שֶׁלוֹ, בְּטֶרֶם־שֵׁנָה. אוּלָם לְאַחַר רֶגַע קָט נִשְׁנְתָה הַנְעִירָה – וְהַפַּעַם בָּרוּר הָיָה לִי מֵעַל לְכָל סָפֵק שֶׁהַחֲמוֹר אֵינוֹ נוֹעֵר בַּחֻרְשָׁה אֶלָא מִתַּחַת לְחַלוֹנִי.

הִנַחְתִּי אֶת הַסֵפֶר מִיָדִי וְיָצָאתִי הַחוּצָה לָרְחוֹב. מִשֶׁהִתְרַגְלוּ עֵינַי לַחֲשֵׁכָה, הִבְחַנְתִּי בִּדְמוּתוֹ שֶׁל מוֹר. הוּא נִצַב לְיַד קִיר הַמִטְבָּח שֶׁלִי, זוֹקֵף צַוָארוֹ וּמְנַסֶה לְהִתְרַפֵּק לַחַלוֹן, אַךְ רֹאשׁוֹ לֹא הִגִיעַ לָאֶדֶן. קָרַבְתִּי אֵלָיו וְשָׁמַעְתִּי אֲנָחָה חֲרִישִׁית.

– מַה קָרָה לְךָ, מוֹר? – שָׁאַלְתִּי.

מוֹר הִשְׁעִין רֹאשׁוֹ עַל שִׁכְמִי וְשָׁתַק כְּמַעְלִים סוֹד. אַךְ לְאַחַר שָׁעָה קַלָה אָמַר לִי:

– אִלוּ יָדַעְתָּ, בֶּנִי, מַה גָדוֹל אָשְׁרִי! שָׁנִים רַבּוֹת חִכִּיתִי לָהּ – וְלַשָׁוְא. הָיוּ רְגָעִים שֶׁסָבוּר הָיִיתִי כִּי אַךְ חֲלוֹם הוּא, חֲלום שֶׁהִמְצֵאתִי בְּלִבִּי, מִין חֶזְיוֹן־שָׁוְא אוֹ תַּעְתּוּעַ־שָׁרָב בַּמִדְבָּר. וְהִנֵה קָרָה הַנֵס הַגָדוֹל, הִיא יֶשְׁנָהּ, הִיא בָּאָה! הִיא מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּקוֹלִי־שֶׁלִי. – מִי “הִיא”? – גִמְגַמְתִּי נָבוֹךְ.

– בֶּנִי, הַאִם לֹא שָׁמַעְתָּ קֹדֶם־לָכֵן אֶת קוֹלָהּ? אֲנִי מִתְכַּוֵן לְאָתוֹן, לְבַת־זוּגָתִי לֶעָתִיד, שֶׁהוֹפִיעָה כָּאן בַּסִמְטָה לְאַחַר שֶׁהַיְלָדִים הֶחֱזִירוּני לַחֻרְשָׁה. כְּשֶׁרַק הִשְׁמִיעָה אֶת קוֹלָהּ, לְמִן הַצְלִיל הָרִאשׁוֹן, יָדַע לִבִּי: זוֹ הִיא, נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתַי, חֶמְדַת־לִבִּי וַאֲהוּבָתִי! מוֹר הִשְׁתַּתֵּק וְגַם אֲנִי הֶחֱרַשְׁתִּי.

יְדִידִי־עַל־אַרְבַּע דִבֵּר בְּהִתְרַגְשׁוֹת כָּזוֹ, שֶׁלִבִּי לֹא מְלָאַנִי לְגַלוֹת לוֹ אֶת הָאֱמֶת: שֶׁמֵעֵבֶר לַקִיר אֵין כָּל אָתוֹן נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתָיו, כִּי אִם תֻּכִּי קָטָן וּפָשׁוּט הַנָם לוֹ עַתָּה בַּכְּלוּב הַמְעֻטָף בִּשְׂמִיכָה בָּלָה.

מוֹר הוֹסִיף לְהִתְרַפֵּק עָלַי בְּרֹאשׁוֹ וְהֵשִׂיחַ אֶת לִבּוֹ: – זֶה יָמִים רַבִּים, בֶּנִי, חַי אֲנִי בְּגַפִּי, בּוֹדֵד וְגַלְמוּד. אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלֹא הָיוּ לִי הִזְדַמְנֻיוֹת לִמְצֹא לִי בַּת־זוּג וְלִזְכּוֹת בְּצֶאֱצָאִים. הִנֵה אֲתוֹנוֹ שֶׁל רַחֲמִים מוֹכֵר־הָאֲבַטִיחִים אוֹ אֲתוֹנוֹ שֶׁל זְבוּלוּן, הָעוֹבֵר כָּאן פַּעֲמַיִם בַּשָׁבוּעַ עִם עֶגְלַת־הַנֵפְט שֶׁלוֹ. שְׁתֵּיהֶן הָיוּ לֹא־פַּעַם גוֹרְרוֹת בְּכֹחַ, עַל אַף הִתְנַגְדוּת בַּעֲלֵיהֶן, אֶת עֶגְלוֹתֵיהֶן אֶל הַחֻרְשָׁה – נִמְשָׁכוֹת אֵלַי וּמְנַסוֹת לְהִתְחַנְחֵן וְלָצוּד אוֹתִי בְּקִסְמֵיהֶן. אַךְ אֲנִי הִרְגַשְׁתִּי תָּמִיד: זֶה לֹא זֶה! לִבִּי אָמַר לִי שֶׁהִיא, חֲלוֹם־חַיַי, מְצוּיָה אֵי־שָׁם וְכִי בְּאַחַד הַיָמִים תִּתְגַלֶה וְתוֹפִיעַ. לֹא יִתָּכֵן שֶׁתַּכְזִיב אֶת צִפִּיָתִי הַגְדוֹלָה! הָעֶרֶב זָכִיתִי וַחֲלוֹמִי נִתְגַשֵׁם. הָאָתוֹן שֶׁמֵעֵבֶר לַקִיר מְדַבֶּרֶת אֵלַי בְּדִיוּק בְּקוֹלִי־שֶׁלִי. אֲחוֹתִי־כַּלָה מְבִינָה לְרַחֲשֵׁי לִבִּי הַכְּמוּסִים בְּיוֹתֵר!

מוֹר נָשָׂא רֹאשׁוֹ מֵעַל לִכְתֵפִי, הִתְרַפֵּק עַל הַקִיר, וְעֵינָיו הַגְדוֹלוֹת, הַלַחוֹת, בָּרְקוּ מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה.

לִטַפְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ. – עַתָּה לַיְלָה, מוֹר. עָלֶיךָ לָנוּחַ וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ. לֵךְ לַחֻרְשָׁה וּרְבַץ לְךָ לִשְׁנַת־לַיְלָה. חֶמְדַת־לִבְּךָ, כֵּיוָן שֶׁהוֹפִיעָה, לֹא תִּבְרַח!

בְּכֹחַ מַמָשׁ נִתַּקְתִּי אֶת מוֹר מֵהַקִיר. לִוִיתִיו אֶל הַחֻרְשָׁה וְשָׁם נִפְרַדְתִּי מִמֶנוּ בְּשָׁלוֹם. אַךְ מוֹר לֹא הֵשִׁיב לִי עַל בִּרְכָתִי. אֵין זֹאת כִּי לִבּוֹ נָתוּן הָיָה לַחֲלוֹם־הָאָתוֹן שֶׁלוֹ הַשׁוֹכֶנֶת, כִּבְיָכוֹל, מֵעֵבֶר לְקִיר־הַמִטְבָּח שֶׁלִי. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָמִים וּמֹתֶק – כָּל־אֵימַת שֶׁנִתְחַשֵׁק לוֹ – הָיָה חוֹזֵר וּמַשְׁמִיעַ אֶת נְעִירָתוֹ, נִתְגַבְּרָה אֱמוּנָתו שֶׁל מוֹר, שֶׁאָכֵן בַּת־זוּגוֹ הַמְזֻמֶנֶת לוֹ שׁוֹכֶנֶת בְּהֶשֵׂג־יָד, כְּלוֹמַר – בְּהֶשֵׂג־פַּרְסָה. בַּבְּקָרִים הָיָה מַנִיחַ לִי אֵיכְשֶׁהוּ לַחֲבשׁ אוֹתוֹ וְהָיָה מַסִיעֵנִי לַעֲבוֹדָה, אוּלָם בְּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם, כְּשֶׁהִגִיעָה סִיעַת הַיְלָדִים וְהִסְתַּדְרָה בְּתוֹר לִרְכִיבָה, לֹא הִנִיחַ מוֹר לְהַעֲלוֹת אֶת הָאֻכָּף עַל גַבּוֹ. הוּא סֵרַב בְּכָל הַתֹּקֶף לַעֲזֹב אֶת הַשְׁכוּנָה. הַיְלָדִים לֹא הֵבִינוּ אֶת

הַמִתְרַחֵשׁ וַאֲנִי הֲרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְגַלוֹת לָהֶם שֶׁמוֹר מְאֹהָב. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁאִם אֲסַפֵּר לָהֶם אֶת הָאֱמֶת, יִהְיֶה יְדִידִי־עַל־אַרְבַּע לִצְחוֹק בְּעֵינֵיהֶם. כְּשֶׁהִרְפּוּ מִמֶנוּ הַיְלָדִים בְּאֵין־בְּרֵרָה, וְהִנִיחוּ לוֹ לְנַפְשׁוֹ, הָיָה מוֹר נִגָשׁ אֶל קִיר־הַמִטְבָּח שֶׁלִי, עוֹמֵד בַּחוּץ, מִתְרַפֵּק עָלָיו וּמְחַכֵּךְ בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ, וּמִדֵי פַּעַם הָיָה מַשְׁמִיעַ גְנִיחָה קוֹרַעַת לֵב אוֹ אֶת נְעִירָתוֹ – נְעִירָה מְמֻשֶׁכֶת וּמִתְיַפַּחַת. וּמִתּוֹךְ הַמִטְבָּח, כְּהֵד נֶאֱמָן, נַעֲנָה לוֹ קוֹלוֹ שֶׁל מֹתֶק, שֶׁוַדַאי לֹא שִׁעֵר מַה גְדוֹלָה הַתַּבְעֵרָה שֶׁהִבְעִיר בְּלִבּוֹ שֶׁל מוֹר:

– אִי־אָה! אִי־אָה!

 

פֶּרֶק שְׁנֵים־עָשָׂר “יוֹנַי הַזַכּוֹת…”    🔗

===============

סִבְלוֹ שֶׁל מוֹר נָגַע אֶל לִבִּי, אַךְ יוֹתֵר מִכִָּךְ הִטְרִידַנִי גוֹרָלוֹ שֶׁל עֻזִי. לְאַחַר הַפְּרִיצָה אֶל הָאַטֶלְיֶה שֶׁל גִינְגוֹלְד, מִשֶׁנִסְתַּגֵר עֻזִי בְּבֵיתוֹ וְסֵרַב לְהַרְאוֹת פָּנָיו בַּשְׁכוּנָה, גָמַרְתִּי אֹמֶר בְּלִבִּי לְהַפְתִּיעוֹ. בְּאַחַד הַבְּקָרִים, כְּשֶׁאִמוֹ רִנָה תֵּצֵא לַעֲבוֹדָתָהּ, אָבוֹא לְבֵיתוֹ וַאֲגַלְגֵל עִמוֹ שִׂיחָה. הִרְגַשְׁתִּי שֶׁעֻזִי נָתוּן בְּצָרָה וְקִוִיתִי שֶׁאוּלַי אוּכַל לַעֲזֹר לוֹ. אַךְ מִשׁוּם־מָה דָחִיתִי אֶת הַבִּקוֹר בְּבֵיתוֹ מִיוֹם לְיוֹם. יִתָּכֵן שֶׁבְּעֹמֶק לִבִּי חָשַׁשְׁתִּי מֵהַפְּגִישָׁה וּמִן הַשִׂיחָה הַמְזֻמֶנֶת לִי אִתּוֹ. לְבַסוֹף לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לִדְחוֹת אֶת הַחְלָטָתִי וְנָטַלְתִּי לִי בִּמְקוֹם־עֲבוֹדָתִי יוֹם־חֻפְשָׁה. הַבּוֹס הַגָדוֹל נִמְנַע בְּדֶרֶךְ־כְּלָל לְאַשֵׁר לָעוֹבְדִים יוֹם־חֻפְשָׁה בּוֹדֵד. הוּא הֶעְדִיף שֶׁהַלָלוּ יְרַכְּזוּ אֶת חֻפְשָׁתָם. אַךְ מֵאָז שֶׁנָתַתִּי לוֹ טְרֶמְפְּ עַל מוֹר, וּבְיִחוּד לְאַחַר שֶׁנִתְפַּרְסֵם הָרֵאָיוֹן אִתִּי גַם בְּמוּסַף יוֹם ו' שֶׁל עִתּוֹן־הָעֶרֶב וְגַם בַּטֶלֶוִיזְיָה – נִשְׁתַּנָה יַחֲסוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל אֵלַי מִן הַקָצֶה אֶל הַקָצֶה. מִשֶׁפָּנִיתִי וּבִקַשְׁתִּיו יוֹם־חֻפְשָׁה, חִיֵךְ וְאָמַר:

– אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְסַדֵר לַחֲמוֹר בִּטוּחַ צַד שְׁלִישִׁי. בֶּאֱמֶת הִזְנַחְתַּ אֶת הָעִנְיָן!

וְקָרַץ לִי בְּעֵינוֹ קְרִיצַת שֻׁתָּף־לַעֲבֵרָה.

הִנֵה כִּי כֵן בְּאוֹתוֹ יוֹם חֲמִישִׁי בַּשָׁבוּעַ נִשְׁאַרְתִּי בְּבֵיתִי. הֵצַצְתִּי בַּחַלוֹן, כְּדֵי לִרְאוֹת אִם רִנָה, אִמוֹ שֶׁל עֻזִי, כְּבָר יָצְאָה לַעֲבוֹדָה, שֶׁכֵּן הֶחְלַטְתִּי לַעֲרֹךְ אֶת בִּקוּרִי אֵצֶל עֻזִי בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻקְדָמוֹת. אוּלָם אוֹתוֹ בֹּקֶר נָפַל דָבָר בְּבֵיתֵנו שֶׁבִּגְלָלוֹ נִתְעַכַּבְתִּי כְּשָׁעָה. עָמַדְתִּי כְּבָר לְיַד הַדֶלֶת, מוּכָן לָצֵאת לָרְחוֹב, כְּשֶׁהִגִיעַנִי קוֹלָהּ הַנִרְגָשׁ שֶׁל שָׂרָה אִשְׁתִּי:

– בֶּנִי, בּוֹא מַהֵר!

הַקוֹל בָּא מֵהַסָלוֹן. כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְבֹהָל מְאֹד, רַצְתִּי שָׁמָה חִשׁ־מַהֵר וְרָאִיתִי אֶת שָׂרָה עוֹמֶדֶת חִוֶרֶת וְעֵינֶיהָ מִתְרוֹצְצוֹת בְּחוֹרֵיהֶן.

– מַה קָרָה? – נִבְהַלְתִּי גַם אֲנִי.

– עַכְבָּר!

– אֵיפֹה?

– בַּחֶדֶר!

– רָאִית אוֹתוֹ?

– לֹא רָאִיתִי, אַךְ שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ בְּבֵרוּר. מִתְרוֹצֵץ וּמְגָרֵד, מְגַרְגֵר בִּגְרוֹנוֹ וּמֵקִים רַעַשׁ.

– עַכְבָּר אֵינוֹ מְגַרְגֵר אֶלָא מְצַיֵץ – נִסִיתִי לִטְעֹן.

– אַל תִּתְחַכֵּם, בֶּנִי! יֵשׁ לְגָרֵשׁ אוֹתוֹ מֵהַבַּיִת! – קָרְאָה שָׂרָה.

– וְהֵיכָן שָׁמַעַתְּ אוֹתוֹ?

– מֵאֲחוֹרֵי הַתַּנוּר.

בָּסָלוֹן שֶׁלָנוּ עָמַד תַּנוּר־נֵפְט נָאֶה. תְּחִלָה, כְּשֶׁנִכְנַסְנוּ לָגוּר בַּקוֹטֶג' שֶׁלָנוּ, נִסִינוּ בִּימוֹת הַחֹרֶף לְחַמֵם אוֹתוֹ בְּ“פָיֶרְסַיְד”, אַךְ חֻמוֹ לֹא הִסְפִּיק לַקוֹטֶג' הַגָדוֹל. בַּקוֹמָה הַשְׁנִיָה עָמַד קֹר מַקְפִּיא. נוֹסָף לְכָךֹ שָׂרַף הַ“פָיֶרְסַיְד” אֶת הַחַמְצָן שֶׁבָּאֲוִיר וְלֹא־פַּעַם הֵצִיקוּ לְכֻלָנוּ כְּאֵבֵי רֹאשׁ. יוֹם אֶחָד בַּעֲצַת יָדִיד, קָנִיתִי תַּנוּר אַחֵר – וְכָל הַבְּעָיוֹת נִפְתְּרוּ. הַתַּנוּר מְעֻצָב הָיָה לְהַפְלִיא. צוּרָתוֹ כְּשֶׁל מַכְשִׁיר־רַדְיוֹ גָדוֹל, בְּרֹאשׁוֹ מִכְסֶה עֲגַלְגַל, וּבְמֶרְכָּזוֹ, בַּדֹפֶן הַקִדְמִי, קְבוּעָה הָיְתָה בְּתוֹךְ צֹהַר מְרֻבָּע זְגוּגִית שֶׁמִבַּעְדָהּ רָאִינוּ אֶת לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הַכְּחֻלָה בִּפְנִים הַתַּנוּר – מַרְאֶה מַרְהִיב־עֵינַיִם בְּלֵילוֹת־הַחֹרֶף הַקָרִים. הַתַּנוּר הֶחָדָשׁ לֹא הֵפִיץ כָּל רֵיחַ וְלֹא שָׂרַף אֶת הַחַמְצָן, שֶׁכֵּן מִגַבּוֹ נִמְשְׁכָה אֲרֻבָּה גְדוֹלָה, אַרְבָּעָה וָחֵצִי צוֹל קָטְרָהּ. שֶׁהִגִיעָה עַד לַתִּקְרָה, מִשָׁם הִמְשִׁיכָה דַרְכָּהּ לַקוֹמָה הַשְׁנִיָה וּמִשָׁם לַגַג. קְצֵה הָאֲרֻבָּה בָּלַט מֵעַל לְגַג־הָרְעָפִים שֶׁלָנוּ וּכְדֵי לִמְנֹעַ אֶת חֲדִירַת הַגְשָׁמִים לְתוֹכָהּ, הֻתְקַן בְּמוֹצָאָהּ גַגוֹן־פַּח. הָאֵשׁ בַּתַּנוּר נִזוֹנָה מִטִפְטוּף אִטִי שֶׁל נֵפְט, שֶׁהִגִיעַ אֵלָיו בְּצִנוֹרִית־נְחֹשֶׁת דַקָה. צִנוֹרִית זוֹ מְחֻבֶּרֶת הָיְתָה בַּחוּץ, מֵעֵבֶר לְקִיר בֵּיתֵנו, אֶל מְכָלִית שֶׁהֵכִילָה חֲצִי טוֹנָה שֶׁל נֵפְט. מֵאָז הֻתְקָן הַתַּנוּר שָׂרְרָה בְּבֵיתֵנו חֲמִימוּת נְעִימָה, שֶׁכֵּן לֹא רַק הַתַּנוּר עַצְמוֹ הֵפִיץ אֶת חֻמוֹ, כִּי אִם גַם הָאֲרֻבָּה שֶׁלוֹ.

עַתָּה סָקַרְתִּי בִּדְאָגָה אֶת הַתַּנוּר אִם אָמְנָם הִסְתַּתֵּר הָעַכְבָּר מֵאֲחוֹרָיו, כֵּיצַד אַבְרִיחוֹ מִשָׁם? שָׂרָה פָּחֲדָה פַּחַד־מָוֶת מֵעַכְבָּרִים, אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁגַם אֲנִי לֹא גִלִיתִי כְּלַפֵּיהֶם גְבוּרָה יְתֵרָה. דַי הָיָה בְּעַכְבָּר מִתְרוֹצֵץ כְּדֵי לְהַטִיל צְמַרְמֹרֶת בְּגַבִּי. מֵאָז וּמִתָּמִיד חַשְׁתִּי סְלִידָה עֲמֻקָה מֵעַם העַכְבָּרִים.

לֹא יִפָּלֵא שֶׁאוֹבֵד־עֵצוֹת הָיִיתִי. נִצַבְתִּי תַּחְתַּי בְּלֹא זִיעַ, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע רַחַשׁ קַל שֶׁבָּקַע מִתּוֹךְ הַתַּנוּר. שָׂרָה צָרְחָה בְּקוֹל וְקָפְצָה עַל הַסַפָּה, מְטוֹפֶפֶת בְּעַצְבָּנוּת בְּרַגְלֶיהָ.

– עֲשֵׂה מַשֶׁהוּ! גָרֵשׁ אוֹתוֹ! – זָעֲקָה. עִם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד חֲסַר־יֶשַׁע, נִפְתְּחָה הַדֶלֶת וְאוּרִי בְּנִי נִכְנַס לַחֶדֶר, מַבִּיט בִּתְמִיהָה בְּפָנֵינוּ הַמְבֹהָלוֹת. סִפָּרְתִּי לוֹ בְּקִצוּר כָּל מַה שֶׁקָרָה וְכָךְ סִיַמְתִּי דְבָרַי:

– אֲנִי מַצִיע לְךָ, אוּרִי,

שֶׁנַעֲשֶׂה הֶסְכֵּם בֵּינֵינוּ. אִם יִשְׁבֹּר הָאַרְיֵה בְּגַן־הַחַיוֹת הַתֵּל־אֲבִיבִי אֶת סֹרַג־הַבַּרְזֶל שֶׁל סוּגָרוֹ, יִתְרוֹצֵץ בָּרְחוֹבוֹת וְיִפְרֹץ חָלִילָה לְבֵיתֵנו, אַתָּה תִּהְיֶה פָּטוּר מִכָּל דְאָגָה שֶׁכֵּן אֲנִי אֲטַפֵּל בּוֹ. אוּלָם אִם יַחְדֹר עַכְבָּר הַבַּיתָה, אֲנִי לֹא אֶנְקֹף אֲפִילוּ אֶצְבַּע קְטַנָה וְאַתָּה תְּטַפֵּל בּוֹ. מַסְכִּים?

אוּרִי שִׁלַח בִּי מַבָּט מְבֻדָח וְהֵשִׁיב:

– מַסְכִּים, אַבָּא.

וּמִיָד רָץ לַמִרְפֶּסֶת וְהֵבִיא אֶת כְּלֵי־הַמִלְחָמָה הַדְרוּשִׁים: מַטְאֲטֵא וּמַקֵל־אֲלוּמִינְיוּם אָרֹךְ לִשְׁטִיפַת הָרִצְפָּה. לְיֶתֶר בִּטָחוֹן הִצְטָרַפְתִּי אַף אֲנִי אֶל שָׂרָה, שֶׁעָמְדָה עַל הַסַפָּה מְטוֹפֶפֶת בְּרַגְלֶיהָ וּמִשָׁם עָקַבְתִּי בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה אַחֲרֵי אוּרִי הֶעָשׂוּי לְלֹא־חַת. וְאָכֵן, אֹמֶץ־לִבּוֹ רָאוּי הָיָה לְהַעֲרָצָה.

רְאִיתִיו כּוֹרֵעַ עַל הָרִצְפָּה לְיַד הַתַּנוּר, מַטֶה אֹזֶן לְדֹפֶן־הַפַּח שֶׁלוֹ וּמֵצִיץ בַּזְגוּגִית אֲשֶׁר בַּצֹהַר הַקִדְמִי. וּלְפֶתַע פָּרַץ בִּקְרִיאָה: – בּוֹא אַבָּא! מַהֵר! אֵין שָׁם כָּל עַכְבָּר!

מְהַסֵס קִמְעָה יָרַדְתִי מֵהַסַפָּה, קָרַבְתִּי אֶל הַתַּנוּר וּלְאַחַר שֶׁכָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי, הִצְמַדְתִֹי אָזְנִי לַדֹפֶן. שָׁמַעְתִּי בְּבֵרוּר מִבִּפְנִים קוֹל גֵרוּד. – אַתָּה טוֹעֶה, אוּרִי, הוּא שָׁם! – אָמַרְתִּי. – הָצֵץ בַּצֹהַר, אַבָּא! – קָרָא אוּרִי.

הִשְׁתּוֹפַפְתִּי וְהֵצַצְתִּי בַּזְגוּגִית – וּקְרִיאַת הַפְתָּעָה וְהִתְפָּעֲלוּת הִתְמַלְטָה מִפִּי. מוּל עֵינַי שֶׁלִי רָאִיתִי מִבַּעַד לַזְגוּגִית עַיִן עֲגֻלָה שֶׁל צִפּוֹר! הִיא פִּרְפְּרָה שָׁם בִּפְנִים וְנָקְשָׁה בְּמַקוֹרָהּ כְּנַקָר.

מֹחִי עָבַד בְּקַדַחְתָּנוּת. כֵּיצַד הִגִיעַ

בַּעַל־כָּנָף זֶה לְתוֹךְ הַתַּנוּר שֶׁלָנוּ? וּפִתְאֹם הֵבַנְתִּי.

ה³ַגַנוֹן הַסוֹגֵר עַל מוֹצָא הָאֲרֻבָּה שֶׁעַל הַגַג נִשְׁבַּר כַּנִרְאֶה וּבַעַל־הַכָּנָף, שֶׁיָרַד לָנוּחַ עַל שְׂפַת הָאֲרֻבָּה, נָפַל פְּנִימָה. רִחַמְתִּי עָלָיו. מִסְכֵּן שֶׁכְּמוֹתוֹ! מָה רַבָּה הַדֶרֶךְ שֶׁאָנוּס הָיָה לַעֲבֹר – לְמִן פֶּתַח הָאֲרֻבָּה וְעַד לַתַּנוּר שֶׁבַּסַלוֹן! כַּמָה פִּיחַ אָנוּס הָיָה לִנְשֹׁם וְלִבְלֹעַ, בְּכַמָה פִּתּוּלִים לְהִדָחֵק וְלַעֲבֹר! קָפַצְתִּי עַל רַגְלַי וּפָתַחְתִּי אֶת הַמִכְסֶה הָעֶלְיוֹן, הָעֲגַלְגַל שֶׁל הַתַּנוּר. הוֹשַׁטְתִּי יָדִי וּבַעַל־כָּנָף שָׁחוֹר כְּפֶחָם לָפַת אֶת אֶצְבָּעִי. – עוֹרֵב! – קָבַעתִּי.

– אַתָּה בָּטוּחַ, אַבָּא? – הִבִּיט בִּי אוּרִי וְנִצְנוּצֵי־מְשׁוּבָה בּוֹרְקִים בְּעֵינָיו – מֵאֵימָתַי אַתָּה מֻמְחֶה לְצִפֳּרִים?

– וַהֲרֵי הִיא שְׁחוֹרָה! – טָעַנְתִּי.

– לא כָּל שָׁחוֹר הוּא עוֹרֵב אוֹ כּוּשִׁי – צָחַק אוּרִי וְאָמַר – הִנֵה אָחוּד לְךָ חִידָה, אַבָּא. מַה זֶה?

שָׁחוֹר וְעוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת?

– אֵינִי יוֹדֵעַ – הוֹדֵיתִי.

– כּוּשִׁי! – צָחַק אוּרִי – כּוּשִׁי הָעוֹמֵד

עַל רֶגֶל אַחַת. וְעַתָּה נַחֵשׁ, אַבָּא, מַה זֶה: שָׁחוֹר וְעוֹמֵד עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם!

– אֲנִי יוֹדֵעַ! – עָנִיתִי – שְׁנֵי כּוּשִׁים הָעוֹמְדִים כָּל אֶחָד עַל רֶגֶל אַחַת.

– נָכוֹן! – אָמַר אוּרִי – וְעַתָּה נַחֵשׁ, אַבָּא, אֶת הַנִחוּשׁ הָאַחֲרוֹן. מַה זֶה,

שָׁחוֹר וְעוֹמֵד עַל שָׁלֹש רַגְלַיִם?

– שְׁלֹשָה כּוּשִׁים הָעוֹמְדִים כָּל אֶחָד עַל רֶגֶל אַחַת! – צָהַלְתִּי.

– לֹא נָכוֹן! – אָמַר אוּרִי – פְּסַנְתֵּר שָׁחוֹר. אַתָּה רוֹאֶה אַבָּא, לֹא כָּל שָׁחוֹר הוּא בְּהֶכְרֵחַ כּוּשִׁי אוֹ עוֹרֵב. בְּאָמְרוֹ זֹאת, נָטַל אוּרִי אֶת בַּעַל־הַכָּנָף הַנִפְחָד בְּיָדָיו וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הַמַדְרֵגוֹת הַמוֹבִילוֹת לַקוֹמָה הַשְׁנִיָה שֶׁל בֵּיתֵנו.

– לְאָן? – שָׁאַלְתִּי תָּמֵהַּ.

– נַעֲשֶׂה לוֹ טוּשׁ כְּמוֹ לְמֹתֶק – אָמַר אוּרִי. וְאָכֵן, הוּא הִכְנִיס אֶת הָאוֹרֵחַ שֶׁלָנוּ לָאַמְבַּטְיָה, סִבְּנוֹ וְשִׁפְשׁפוֹ וּשְׁטָפוֹ בְּזֶרֶם שֶׁל מַיִם. וַאֲנִי וְשָׂרָה אִשְׁתִּי, שֶׁאַף הִיא יָרְדָה בֵּינָתַיִם מהֵַסַפָּה וְנִתְלַוְתָה אֵלֵינוּ – עוֹקְבִים אַחֲרֵי פִּרְפּוּרָיו שֶׁל בַּעַל־הַכָּנָף, שֶׁפָּחַד מֵהַמַיִם, וּלְעֵינֵינוּ הִתְרַחֵשׁ הַפֶּלֶא הַגָדוֹל: הָ“עוֹרֵב” הִלְבִּין אַט־אַט, מִכְּנָפָיו וּמִנוֹצוֹת גוּפוֹ יָרְדוּ פַּלְגֵי מַיִם שְׁחוֹרִים, מְעֹרָבִים בְּפִיחַ. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קלה וּלְעֵינֵינוּ עָמְדָה יוֹנָה צְחוֹרָה, מַבְהִיקָה בְּלָבְנָהּ.

– אַתָּה רוֹאֶה, אַבָּא – אָמַר אוּרִי – לַשָׁוְא הָיְתָה הַבֶּהָלָה. הִנֵה יוֹנָה תַּמָה וְזַכָּה.

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁלָמַדְתִּי בְּבֵית־הַסֵפֶר אֶת שִׁירוֹ שֶׁל בְּיַאלִיק “חָלְפָה עַל פָּנַי” וּבוֹ הַשׁוּרוֹת הַנִפְלָאוֹת: יוֹנַי הַזַכּוֹת, שִׁלַחְתִּין לְעֵת בֹּקֶר שָׁמַיְמָה, שָׁבוּ אֵלַי לעת עֶרֶב וְהִנָן עוֹרְבִים מְלֻמְדֵי אַשְׁפַּתּוֹת". אָז, כְּשֶׁהֻטַל עָלַי לְשַׁנֵן שׁוּרוֹת אֵלֶה בְּעַל־פֶּה, לֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁלְעֵינַי יִתְרַחֵשׁ נֵס הָפוּךְ: עוֹרֵב שָׁחוֹר יֵהָפֵךְ לְיוֹנָה זַכָּה!

לְאַחַר שָׁעָה קַלָה, בְּצֵאתִי מִבֵּיתִי לְבִקוּר אֵצֶל עֻזִי, צִלְצְלוּ בְּאָזְנַי דְבָרָיו שֶׁל אוּרִי בְּנִי. אָכֵן, אַל לוֹ לְאָדָם לָדוּן לְפִי מַרְאֵה־עֵינָיו בִּלְבָד. אָמְנָם, בְּמוֹ־עֵינַי רָאִיתִי שעֻזִי פָּרַץ לָאַטֶלְיֶה שֶׁל גִינְגוֹלְד, אַךְ אָסוּר לִי לַהֵחָפֵז, לַחֲרֹץ מִשְׁפָּט וּלְהַחְתִּימוֹ בְּגֻשְׁפַּנְקָה שֶׁל פּוֹשֵׁעַ וְגַנָב. מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי, לְאַחַר שֶׁאֲשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ, יִבְקַע לֹבֶן זַךְ מִבַּעַד לַפִּיחַ הַשָׁחוֹר שֶׁדָבַק בּוֹ?

כָּךְ הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי בְּדָפְקִי עַל דֶלֶת בֵּיתוֹ. לְאַחַר רֶגַע פָּתַח עֻזִי אֶת הַדֶלֶת. בְּלוֹרִיתוֹ הַבְּהִירָה, הַשׁוֹפַעַת תָּמִיד, דוֹמֶה שֶׁנִתְכַּוְצָה. פָּנָיו חִוְרוֹת הָיוּ וְעֵינָיו אֲדֻמוֹת כְּמוֹ מֵחֲמַת חֹסֶר־שֵׁנָה. הִבְחַנְתִּי בְּבֵרוּר שֶׁיָדוֹ שֶׁל עֻזִי הָאוֹחֶזֶת בְּכַף־הַמַנְעוּל רוֹעֶדֶת. אָכֵן, הִפְתַּעְתִּיו. אֲרֶשֶׁת פָּנָיו הֵעִידָה בּוֹ שֶׁבְּרָצוֹן רַב הָיָה טוֹרֵק אֶת הַדֶלֶת בְּפָנַי. הֶעֳמַדְתִּי פָּנִים שֶׁאֵינִי מַבְחִין בַּמִתְחוֹלֵל בּוֹ, בַּנַעַר, וּבִפְסִיעוֹת מְאֻשָׁשׁוֹת נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר הַגָדוֹל. עֻזִי נִגְרַר אַחֲרַי.

חִישׁ־מַהֵר סָקַרְתִּי אֶת הַחֶדֶר. רָאִיתִי שֻׁלְחָן מְרֻבָּע, מְרֻוָח, וְעָלָיו מִכְחוֹלִים בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת־מַיִם, וּבְצַד כַּמָה שְׁפוֹפְרוֹת צֶבַע שֶׁמִכְסֵיהֶן הוּרְדוּ. בְּמֶרְכַּז הַשֻׁלְחָן מֻנָח הָיָה גִלְיוֹן קַרְטוֹן לָבָן וּבְשׁוּלָיו – אַלְבּוֹם מִשְׁפַּחְתִּי

פָּתוּחַ שֶׁמִתּוֹכוֹ הֵצִיץ אֵלַי תַּצְלוּם דָהוּי. אוֹתוֹ רֶגַע זִנֵק עֻזִי מֵאֲחוֹרַי, תָּפַס גִלְיוֹן נְיָר חוּם מֵעַל מַדַף הַסְפָרִים וְהִשְׁלִיכוֹ עַל גַבֵּי הַקַרְטוֹן. הִתְעַלַמְתִּי מִמַעֲשֵׂהוּ. מַבָּטִי לֹא מָשׁ מִן הַמִכְחוֹלִים וְהַשְׁפוֹפְרוֹת. יָדַעְתִּי שֶׁאֵין כָּאן מָקוֹם לְטָעוּת: הֵם שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד! הִכַּרְתִּי יָפֶה אֶת מִכְחוֹלָיו וְכֵן אֶת שְׁפוֹפְרוֹת־הַצֶבַע שֶׁלוֹ, שֶׁהָיָה מְבִיאָם מִדֵי שָׁנָה מִבִּקוּרוֹ בְּפָּרִיס. מֹחִי עָבַד בְּקַדַחְתָּנוּת: עֻזִי פָּרַץ לָאַטֶלְיֶה שֶׁל גִינְגוֹלְד, כְּדֵי לִסְחֹב מִשָׁם קַרְטוֹן־צִיוּר, מִכְחוֹלִים וּשְׁפוֹפְרוֹת־צֶבַע. מַהוּ הַדַחַף שֶׁהֱנִיעוֹ לְכָךְ וַאֲשֶׁר הָיָה לְלֹא סָפֵק חָזָק מִמֶנוּ? הַאֻמְנָם הָרָצוֹן לְצַיֵר צִיוּר כָּלְשֶׁהוּ? לֹא, אֵין זֶה מִתְקַבֵּל עַל הַדַעַת! עָלַי לְבָרֵר זֹאת.

כְּשֶׁתִּהְיֶה לִי תְּשׁוּבָה עַל כָּךְ, יִתָּכֵן שֶׁאוּכַל לַעֲזֹר לוֹ, לְעֻזִי. יָדַעְתִּי שֶׁעֻזִי מִתְיַסֵר בְּצִפִּיָה וְהֶחְלַטְתִּי לְקַצְרָהּ כְּכָל־הָאֶפְשָׁר. לְפִיכָךְ יָשַׁבְתִּי לְיַד הַשֻׁלְחָן וְהוֹרֵיתִי לוֹ לְעֻזִי לָשֶׁבֶת לְיָדִי. הַנַעַר צִיֵת לִי כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד.

– עֻזִי – אָמַרְתִּי – בָּאתִי אֵלֶיךָ כְּיָדִיד. אִם אַתָּה מַאֲמִין לִי שֶׁאֲנִי דוֹרֵשׁ טוֹבָתְךָ, אֶשָׁאֵר, אַךְ אִם חוֹשֵׁשׁ אַתָּה מֵהַדְבָרִים שֶׁאַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיךָ וְחוֹשֵׁד בִּי שֶׁבָּאתִי לְהָצִיק לְךָ וּלְהוֹסִיף כְּאֵב עַל כְּאֵבְךָ, מוּכָן אֲנִי לָקוּם וּלְהִסְתַּלֵק מִכָּאן. אֱמֹר לִי אֶת הָאֱמֶת. לֹא אֵעָלֵב.

עֻזִי הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וּפָנָיו הַחִוְרוֹת הִסְמִיקוּ עַד לְאָזְנָיו. – דַבֵּר – בֶּנִי, אֲנִי שׁוֹמֵעַ – אָמַר בְּקוֹל חָנוּק. – מַדוּעַ סָחַבְתָּ אֵצֶל גִינְגוֹלְד אֶת חָמְרֵי־הַצִיוּר? – שָׁאַלְתִּי – הַאֻמְנָם עָשִׂיתָ זֹאת אַךְ וְרַק מִשׁוּם שֶׁרָצִיתָ לְקַשְׁקֵשׁ אֵיזֶה צִיוּר? לֹא, אַף אִם תִּטְעַן זֹאת, לֹא אַאֲמִין לְךָ, עֻזִי!

עֻזִי שָׁתַק. אֶת רֹאשׁוֹ הִשְׁעִין עַל כַּפּוֹת־יָדָיו שֶׁעַל הַשֻׁלְחָן וּמֵעֵינָיו הַכְּחֻלוֹת כִּשְׁנֵי אֲגָמִים זָלְגוּ דְמָעוֹת. רָאִיתִי שֶׁהוּא מֵנִיע שְׂפָתָיו, מְנַסֶה לוֹמַר מַשֶׁהוּ, אַךְ כָּל הֶגֶה לֹא בָּקַע מֵהֶן.

וּלְפֶתַע קָם עֻזִי, נִרְכַּן מֵעַל לַשֻׁלְחָן וְסִלֵק בִּמְשִׁיכָה אֶת גִלְיוֹן הַנְיָר הַחוּם שֶׁכִּסָה עַל הַקַרְטוֹן הַלָבָן. הֵצַצְתִּי בַּקַרְטוֹן וְרָאִיתִי דְמוּת גֶבֶר שׁוֹפֵעַ־שֵׂעָר. הֶעֱבַרְתִּי מַבָּטִי אֶל אַלְבּוֹם־הַמִשְׁפָּחָה. אַכֵן הָיְתָה זוֹ דְמוּתוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל, אָבִיו שֶׁל עֻזִי, שֶׁהִכַּרְתִּיו יָפֶה, בְּטֶרֶם הֻכְרַז כְּנֶעְדָר בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָמִים. אֵין זֹאת, כִּי עֻזִי נִסָה לְהַעְתִּיק אֶת הַתַּצְלוּם וּלְצַיֵר עַל־פִּיו צִיוּר־בִּצְבָעִים. אַךְ הַצִיוּר לֹא הָיָה מֻצְלַח בְּיוֹתֵר. כָּל דִמְיוֹן בֵּינוֹ וּבֵין הַתַּצְלוּם הָיָה מִקְרִי בִּלְבַד. רַק הַבְּלוֹרִית הַשׁוֹפַעַת זֵהָה הָיְתָה בִּשׁנֵיהֶם.

– תִּרְאֶה, בֶּנִי – אָמַר עֻזִי

וְנָשָׂא אֶת רֹאשׁוֹ לֹא תֵּאַרְתִּי לִי שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ עַל

הַפְּרִיצָה שֶׁלִי. הַמַחֲשָׁבָה עַל כָּךְ, שֶׁהַמַעֲשֶׂה הַמְכֹעָר שֶׁלִי יָדוּעַ לְךָ, מְעוֹרֶרֶת בִּי בּוּשָׁה נוֹרָאָה. אִם כִּי, גַם בְּלִי לָדַעַת שֶׁאַתָּה הָיִיתָ עֵד לַמַעֲשֶׂה, מֵאָז עָשִׂיתִי אוֹתוֹ אֲנִי סוֹבֵל מְאֹד וּמִתְחָרֵט. עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁמֵאָז אוֹתוֹ יוֹם אֵינֶנִי מֵעֵז לְהַרְאוֹת אֶת פָּנַי בַּשְׁכוּנָה.

חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁכֻּלָם יַצְבִּיעוּ עָלַי וְיִצְעֲקוּ: “גַנָב!” עֻזִי נִשְׁתַּתֵּק רֶגַע וְאַחַר־כָּךְ הִמְשִׁיךְ: – אֲנִי לֹא גַנָב וְלֹא פּוֹרֵץ. אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ, בְּחַיַי. אַף פַּעַם לֹא גָנַבְתִּי. הַכֹּל הִתִחִיל בָּזֶה שֶׁסְתָם נִמְשַׁכְתִּי אֶל גִינְגוֹלְד וְאָהַבְתִּי לְהַבִּיט בּוֹ כְּשֶׁהָיָה עוֹבֵד. הָיִיתִי תּוֹקֵע לִפְעָמִים אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלִי בַּחַלוֹן שֶׁל בֵּיתוֹ, וּבְלִי שֶׁהוּא יַבְחִין שֶׁאֲנִי עוֹקֵב אַחֲרָיו, הָיִיתִי רוֹאֶה אֵיךְ הוּא מְצַיֵר שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַבֵּן שֶׁלוֹ, אֶת אֶלְדָד. לְעִתִּים הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמִכְחוֹל וַאֲנִי הָיִיתִי רוֹאֶה אֵיךְ הַפָּנִים שֶׁלוֹ מְחַיְכוֹת, וַהֲבִינוֹתִי שֶׁהוּא מְחַיֵךְ כָּכָה אֶל אֶלְדָד, שֶׁהוּא, הָאָב הַשַׁכּוּל, הֶחֱזִיר אוֹתוֹ לְחַיִים בַּצִיוּרִים שֶׁעָשָׂה. וְאָז עָלָה בְּדַעְתִּי רַעְיוֹן מְשֻׁנֶה: אוּלַי גַם אֲנִי אֲנַסֶה לְצַיֵר אֶת אַבָּא שֶׁלִי? אוּלַי כָּכָה גַם אֲנִי אַחֲזִיר אוֹתוֹ אֵלַי?

עֻזִי הֵצִיץ בִּי בְּעֵינָיו הַשְׁטוּפוֹת דְמָעוֹת, אַךְ הִרְגַשְׁתִּי שֶׁאֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתִי. דְבָרָיו פָּרְצוּ מִפִּיו נִסְעָרִים מְאֹד.

– הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ, בֶּנִי, שֶׁאֵין אֲפִילוּ עֵד אֶחָד שֶׁרָאָה אֶת אַבָּא שֶׁלִי בְּשָׁעָה שֶׁנֶהֱרַג? הוּא הֻכְרַז כְּנֶעְדָר. נֶעְלַם וְאֵינֶנוּ. כָּל יְתוֹמֵי הַמִלְחָמוֹת שֶׁלָנוּ יֵשׁ לָהֵם קֶבֶר שֶׁל אַבָּא שֶׁלָהֶם. בְּיוֹם־הַזִכָּרוֹן שֶׁחָל לִפְנֵי יוֹם־הָעַצְמָאוּת, הֵם עוֹלִים אֶל בָּתֵּי־הֶעָלְמִין הַצְבָאִיִים, אֶל קֶבֶר אֲבִיהֶם. ואֲנִי? אַבָּא שֶׁלִי לֹא זָכָה לְקֶבֶר שֶׁלוֹ. כַּמָה הָיִיתִי נוֹתֵן אִלוּ זָכִיתִי לְמַצֵבָה שֶׁל אַבָּא, שֶׁלְיָדָה יָכֹלְתִּי לָשֶׁבֶת וּלְסַפֵּר כָּל מַה שֶׁכּוֹאֵב לִי.

עֻזִי הִשְׁעִין שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ עַל יָדָיו וְדִבֵּר חֶרֶשׁ: – אִלוּ יָדַעְתָּ, בֶּנִי, כַּמָה רַע הָיָה לִי בְּיַלְדוּתִי! לֹא טוֹב לִהְיוֹת יָתוֹם.

כְּשֶׁנֶעְלַם אַבָּא, הָיִיתִי בְּסַךְ־הַכֹּל בֶּן שָׁלֹש וְלֹא הֵבַנְתִּי שׁוּם דָבָר. לְאַחַר כַּמָה חֳדָשִׁים נוֹלְדָה אֲחוֹתִי אוּרִיאֵלָה, שֶׁנִקְרְאָה עַל שְׁמוֹ שֶׁל אַבָּא. אֲבָל כְּשֶׁגָדַלְתִּי מְעַט וּבָאתִי בֵּין יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה וּבֵית־הַסֵפֶר, הִרְגַשְׁתִּי פִּתְאֹם שֶׁאֲנִי אַחֵר מֵהֶם. אָז לֹא יָדַעְתִּי מַהוּ הַשֹׁנִי. עַכְשָׁו אֲנִי מֵבִין: לָהֶם הָיָה אַבָּא. אֲנִי הָיִיתִי יָתוֹם.

יֵשׁ יְלָדִים שֶׁהֵם נוֹרָא אַכְזָרִיִים. אוּלַי מִשׁוּם שֶׁהֵם טִפְּשִׁים, כְּלוֹמַר אֵינָם מְבִינִים מַהִי הָרָעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים, מֶה עָמֹק הַפֶּצַע שֶׁהֵם פּוֹצְעִים. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַמַעֲשֶׂה בְּאִיתָמָר.

וְשׁוּב קָטַע עֻזִי דְבָרָיו, נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָה וְאָז הִמְשִׁיךְ, מַיְשִׁיר מַבָּטוֹ אֵלַי: – יוֹם אֶחָד נָפְלָה יוֹנַת־בַּר מֵהַגַג שֶׁל גִינְגוֹלְד. יִתָּכֵן שֶׁנָפְלָה מֵהַקֵן שֶׁקָלְעוּ שָׁם הוֹרֶיהָ. אָנוּ, הַיְלָדִים שֶׁשִׂחַקְנוּ בַּחֻרְשָׁה, רַצְנוּ לְעֶבְרָה וְכָל אֶחָד רָצָה לְהַקְדִים וְלִזְכּוֹת בָּהּ. אִיתָמָר וַאֲנִי הִגַעְנוּ רִאשׁוֹנִים וַאֲנִי הִצְלַחְתִּי, מִתַּחַת לְאַפּוֹ מַמָשׁ, לִתְפֹּס אֶת הַיוֹנָה שֶׁמֻטֶלֶת הָיְתָה עַל הָאָרֶץ מְפַרְפֶּרֶת וְטוֹפַחַת בִּכְנָפֶיהָ. “תֵּן אֶת הַיוֹנָה – צָעַק אִיתָמָר – אֲנִי רְאִיתִיהָ רִאשׁוֹן! הִיא שֶׁלִי!” אַךְ אֲנִי בָּרַחְתִּי לְתוֹךְ הַחֻרְשָׁה. וְאָז הִגִיעַתְנִי קְרִיאָתוֹ שֶׁל אִיתָמָר: “אֲנִי אֲסַפֵּר לְאַבָּא שֶׁלִי, עֻזִי! אַבָּא שֶׁלִי יַרְבִּיץ לְךָ!” וְאָז – אָז נִפְנֵיתִי אָחוֹרָה, קָרַבְתִי אֶל אִיתָמָר וְתָחַבְתִּי לְיָדָיו אֶת הַיוֹנָה. ”קַח וְתֵחָנֵק! – אָמַרְתִּי לוֹ – לִי אֵין אַבָּא שיַרְבִּיץ לְךָ." אִיתָמָר הִפִּיל אֶת הַיוֹנָה מִיָדָיו וּפָרַץ בִּבְכִי. “סְלַח לִי, עֻזִי! – אָמַר – לֹא הִתְכַּוַנְתִּי!” אֲבָל אֲנִי בָּרַחְתִּי מִשָׁם וְהִתְיַשַׁבְתִּי תַּחַת הַבְּרוֹשׁ הֶעָקֹם בִּקְצֵה הַחֻרְשָׁה. הָיִיתִי אָז מְאֹד רָגִישׁ לִפְגִיעָתָם שֶׁל הַיְלָדִים, וּכְשֶׁהָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁעָשׂוּ לִי עָוֶל, הָיִיתִי מִסְתַּלֵק מֵהֶם וְיוֹשֵׁב לִי תַּחַת הַבְּרוֹשׁ וּבוֹכֶה.

וְהַיְלָדִים כִּנוּ אֶת הַבְּרוֹשׁ “עֵץ הָעֶלְבּוֹן”. מֵאוֹתוֹ יוֹם, וְזֶה כְּבָר הַרְבֵּה שָׁנִים, לֹא דִבַּרְתִּי עִם אִיתָמָר. הוּא דַוְקָא נִסָה לְפַיֵס אוֹתִי, אֲבָל לַשָׁוְא. דָבָר כָּזֶה לֹא שׁוֹכְחִים, עַל דָבָר כָּזֶה לֹא סוֹלְחִים. לֹא, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְלֹחַ לוֹ!

יָמִים רַבִּים מְדֻכָּא הָיִיתִי בְּחֶבְרַת הַיְלָדִים בְּנֵי־גִילִי. עָבְרוּ שָׁנִים עַד שֶׁהִתְאוֹשַׁשְׁתִּי וְנַעֲשֵׂיתִי מַנְהִיג לַחֲבוּרָה. אֵיךְ מָצָאתִי בִּי אֶת הַכֹּחַ, עוֹד אֲסַפֵּר לְךָ אַחַר־כָּךְ, אַךְ בֵּינָתַיִם הָבָה נַחֲזֹר אֶל הַפְּרִיצָה. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָמִים, גָבַר בִּי הָרָצוֹן לְנַסוֹת וּלְצַיֵר אֶת אַבָּא, בְּדִיוּק כְּמוֹ גִינְגוֹלְד הַמְצַיֵר אֶת בְּנוֹ. הָרָצוֹן הַזֶה הָיָה חָזָק מִמֶנִי, פָּשׁוּט נִכְנַס בִּי דִבּוּק. הֶחְלַטְתִּי: אֶחְדֹר לְבֵיתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד וְאֶקַח לִי מִמִכְחוֹלָיו וּשְׁפוֹפְרוֹת־הַצֶבַע שֶׁלוֹ. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתַּגִיד, שֶׁיָכֹלְתִּי לְבַקֵשׁ אֶת אִמָא לִקְנוֹת לִי. אֲבָל הָאֱמֶת הִיא שֶׁמַצָבֵנוּ קָשֶׁה לְמַדַי. אִמָא, שֶׁהִסְתַּבְּכָה בְּחוֹבוֹת, מִתְרוֹצֶצֶת וְתוֹפֶרֶת בְּבָתֵּי זָרִים. אוּרִיאֵלָה אֲחוֹתִי חוֹלַת־אַסְטְמָה וְהָרוֹפְאִים הִצִיעוּ לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ לַעֲרָד, שֶׁאֲוִירָהּ הַיָבֵשׁ יָקֵל עַל נְשִׁימָתָהּ. אִמָא סִדְרָה אוֹתָהּ בְּפֶּנְסִיוֹן וְזֶה עוֹלֶה הַרְבֵּה כֶּסֶף. וְאֵיךְ יָכֹלְתִּי לְבַלְבֵּל אֶת הָרֹאשׁ לְאִמָא שֶׁתְּבַזְבֵּז כֶּסֶף לְמִכְחוֹלִים וּצְבָעִים? וּבִכְלָל, הַאִם הוֹכַחְתִּי אֶת עַצְמִי אֵי־פַּעַם שֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לִי כִּשְׁרוֹן לְצִיוּר?

אָז תִּשְׁאַל: אֵיךְ הִצְלַחְתִּי לִפְתֹּחַ אֶת דַלְתּוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד, וַהֲלֹא אֵין לִי כִּשְׁרוֹן שֶׁל פּוֹרֵץ? גַם אֶת זֶה אֲגַלֶה לְךָ. לְאַחַר שֶׁהֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה הַמְכֹעָר, בָּדַקְתִּי אֶת דֶלֶת הָאַטֶלְיֶה שֶׁלוֹ וּלְתִמְהוֹנִי רָאִיתִי שֶׁהִיא נְעוּלָה לֹא בְּ“יֵל”, כִּי אִם בְּמַנְעוּל פָּשׁוּט. גִינְגוֹלְד, כַּנִרְאֶה, לֹא הֶעֱלָה עַל דַעְתּוֹ שֶׁהַגַנָבִים יַחְמְדוּ אֶת צִיוּרָיו.

הַלָלוּ הֲרֵי מְחַפְּשִׂים בְּעִקָר כֶּסֶף וְתַכְשִׁיטִים. אַךְ אֲנִי, כֵּיוָן שֶׁהֶחְלַטְתִּי לִפְרֹץ פְּנִימָה, כּוֹפַפְתִּי קָצֵהוּ שֶׁל חוּט־בַּרְזֶל עָבֶה – וּבְיָדִי הָיָה מַה שֶׁקָרוּי “מַפְתֵּחַ־גַנָבִים”. וְאָכֵן, בְּאוֹתוֹ מַפְתֵּחַ הִצְלַחְתִּי לִפְתֹחַ אֶת הַדֶלֶת הַנְעוּלָה. מֵאָז אֵינִי יוֹדֵעַ רֶגַע שֶׁל שַׁלְוָה. הַפְּרִיצָה לָאַטֶלְיֶה, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁבִּלְעָדֶיהָ לֹא יִהְיֶה לִי מָנוֹחַ, לֹא הֵבִיאָה לִי מְנוּחָה. לְהֵפֶךְ. רַק עָגְמַת־נֶפֶשׁ וּבוּשָׁה. גַם כָּל נִסְיוֹנוֹתַי לְצַיֵר אֶת אַבָּא וּלְהַחֲזִירוֹ אֵלַי לֹא הִצְלִיחוּ. נִסִיתִי כֹּחִי שׁוּב וָשׁוּב – עַשְׂרוֹת פְּעָמִים! – וְנִכְשַׁלְתִּי. אַךְ הֶחְלַטְתִּי שֶׁלֹא לְוַתֵּר, וַאֲפִילוּ אֶצְטָרֵךְ לַחֲזֹר וּלְצַיֵר אֶת דְיוֹקָנוֹ בַּפַּעַם הַמֵאָה. אֲנִי אַחֲזִיר אֶת אַבָּא, בֶּנִי! קוֹלוֹ שֶׁל עֻזִי, שֶׁגָבַר פִּתְאֹם, דָעַךְ בְּבַת־אַחַת כִּפְתִיל שֶׁנִקְטַע. הוּא סִיֵם חֶרֶשׁ, עַד שֶׁבְּקֹשִׁי שָׁמַעְתִּי אֶת דְבָרָיו:

– אַתָּהּ⁴, בֶּנִי, הָאִישׁ הַיָחִיד בָּעוֹלָם, פְּרָט לְאִמִי, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לוֹ אֶת הָאֱמֶת: אַבָּא שֶׁלִי לֹא נֶהֱרָג. אִישׁ לֹא רָאָהוּ לְלֹא רוּחַ־חַיִים. אִישׁ לֹא הֱבִיאוֹ ⁵לקֶבֶר־יִשְׂרָאֵל. אַבָּא שֶׁלִי חַי! כְּשֶׁאֲנִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר זֹאת לְאִמָא שֶׁלִי, הִיא פּוֹרֶצֶת בִּבְכִי

וְאֵינָהּ מַנִיחָה לִי לְסַיֵם אֶת דְבָרַי. אַךְ אַתָּה, בֶּנִי, תִּשְׁמַע עַד הַסוֹף:

אֲנִי מַאֲמִין שֶׁאַבָּא שֶׁלִי נִמְצָא אֵי־שָׁם וְאֵין הוּא יָכוֹל, מִסִבָּה שֶׁלְצַעֲרִי הָרַב אֵינִי יוֹדֵעַ מַהִי, לָשׁוּב אֵלַי. אַךְ יוֹם יָבוֹא וְהוּא יַחֲזֹר. אֱמוּנָה זוֹ הִיא שֶׁנָתְנָה לִי אֶת הַכֹּחַ לְהִתְגַבֵּר עַל חֻלְשָׁתִי וְלִרְכֹּש לִי עֶמְדָה בֵּין חֲבֵרַי. לְאַחַר שֶׁדָבַקְתִּי בָּהּ לֹא הָיִיתִי מְמָרֵר עוד בִּבְכִי עִם כָּל פְּגִיעָה, לֹא הָיִיתִי זָקוּק עוֹד לְ“עֵץ הָעֶלְבּוֹן”. תִּשְׁאַל: מָתַי יַחֲזֹר אַבָּא? אֵינִי יוֹדֵעַ. בֵּינָתַיִם, כָּל עוֹד לֹא בָּא, אֵין לִי אֶלָא הַתַּצְלוּם שֶׁלוֹ וְהַצִיוּרִים הָאֵלֶה שֶׁאֲנִי מְנַסֶה לְצַיֵר.

עֵינָיו שֶׁל עֻזִי, שֶׁבְּרֵאשִׁית וִדוּיוֹ שְׁטוּפוֹת הָיוּ דְמָעוֹת, יְבֵשׁוֹת הָיוּ עַתָּה. הֵן בָּעֲרוּ כִּשְׁתֵי גֶחָלִים לוֹחֲשׁוֹת. דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁאִשָׁן צוֹרֶבֶת בִּבְשָׂרִי.

קַמְתִּי מִמְקוֹמִי וְחִבַּקְתִּי אֶת עֻזִי. – יַקִירִי – אָמַרְתִּי – אֲנִי מֵבִין הַכֹּל. אִם שָׁגִיתָ, כִּפַּרְתָּ כְּבָר עַל הַמִשְׁגֶה. עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכָּל הַרְגָשַׁת אַשְׁמָה. עוֹד הַיוֹם, אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם, תָּבוֹא לַחֻרְשָׁה וְתִצְטָרֵף לַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים שָׁם.

עֻזִי כָּבַשׁ רֹאשׁוֹ בְּכַפּוֹת־יָדָיו. חַשְׁתִּי שֶׁגוּפוֹ רוֹעֵד. שָׁמַעְתִּי בְּבֵרוּר כֵּיצַד הוּא מִתְיַפֵּחַ עוֹד וְעוֹד.

 

פֶּרֶק שְׁלֹשָה־עָשָׂר הַמַתְחִיל בְּמִצְוָה, אוֹמְרִים לוֹ “מוֹר”    🔗

================

אוֹתוֹ יוֹם, בְּדַרְכִּי אֶל בֵּית־הַחוֹלִים לְבִקוּר אֵצֶל יְדִידִי הַצַיָר גִינְגוֹלְד, הֶחְלַטְתִּי שֶׁאֲסַפֵּר לוֹ עַל הַפְּרִיצָה לָאַטֶלְיֶה שֶׁלוֹ. עַד עַתָּה הֶעְלַמְתִּי זֹאת מִמֶנוּ, שֶׁכֵּן לִבִּי לֹא הִנִיחַ לִי לְהַכְתִּים אֶת שְׁמוֹ שֶׁל עֻזִי, הַזִכָּרוֹן בִּלְבַד עַל הַפְּרִיצָה הִכְבִּיד עָלַי. עַתָּה, לְאַחַר וִדוּיוֹ שֶׁל עֻזִי, הוּקַל לְלִבִּי.

וְאָמְנָם, גוֹלַלְתִּי לִפְנֵי גִינְגוֹלְד אֶת הַסִפּוּר כֻּלוֹ מֵאָלֶ“ף וְעַד תָּ”ו. יְדִידִי הִקְשִׁיב בִּתְשׂוּמֶת־לֵב וְנִכַּר בּוֹ שֶׁהַסִפּוּר עוֹרֵר בּוֹ רִגוּשׁ רַב. מִשֶׁסִיַמְתִּי, עָצַם עֵינָיו, כְדַרְכּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בְּהִרְהוּרִים, וְשָׁעָה אֲרֻכָּה שָׁכַב תַּחְתָּיו לְלֹא־נִיעַ עַד שֶׁסָבוּר הָיִיתִי שֶׁנִרְדַם. אַךְ פִּתְאֹם פָּקַח עֵינָיו וְנִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁאֲנִי מַבְחִין בָּהֶן בְּלַחְלוּחִית שֶׁל דֶמַע.

– בֶּנִי – אָמַר – לְדַאֲבוֹנִי אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲזֹר לְעֻזִי. אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיוּכַל לְמַלֵא אֶת הֶחָלָל אֲשֶׁר הוֹתִיר בְּחַיָיו הֵעָדְרוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל אָבִיו. כָּל שֶׁנִשְׁאָר לָנוּ הוּא לְעוֹדֵד אוֹתוֹ כְּכָל־הָאֶפְשָׁר, לְאַמֵץ יָדָיו בַּשָׁעוֹת הַקָשׁוֹת שֶׁלוֹ, שֶׁיֵשׁ לְשַׁעֵר שֶׁאֵינָן מְעַטוֹת. אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁאַתָּה מַקְדִישׁ לוֹ מִזְמַנְךָ וּמְגַלֶה לוֹ הַרְבֵּה תְּשׂוּמֶת־לֵב וְחִבָּה. עַתָּה, לְאַחַר שֶׁסִפַּרְתָּ לִי הַכֹּל, נִרְאֶה לִי שֶׁכְּדַאי שֶׁגַם אֲנָשִׁים נוֹסָפִים יְקָרְבוּהוּ. זָכוּר לִי שֶׁכַּאֲשֶׁר נִתְיַתֵּם עֻזִי הוּא הָיָה בֶּן שָׁלֹש בְּעֵרֶךְ. אִם תַּעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט, תִּרְאֶה שֶׁבַּחֹדֶשׁ הַבָּא יַגִיעַ עֻזִי לְמִצְווֹת. רִנָה אִמוֹ עֲסוּקָה מִחוּץ לְבֵיתָהּ, תּוֹפֶרֶת בְּבָתֵּי זָרִים. מִי יִתֵּן דַעְתּוֹ עַל יוֹם חַגוֹ שֶׁל עֻזִי? אֲנִי מְקַוֶה, שֶׁהַרוֹפְאִים שֶׁלִי יְְקַיְמוּ אֶת הַבְטָחָתָם וּבְעוֹד יוֹמַיִם יַנִיחוּ לִי לַחֲזֹר לְבֵיתִי. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָן לְסַיֵעַ בְּיָדְךָ לְהָכִין אֶת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל הַנַעַר. אֶפְשָׁר לִרְתֹּם גַם אֶת הוֹרֵיהֶם שֶׁל חֲבֵרָיו. אֲשֶׁר לֻי, יֵשׁ לִי מַתָּנָה לְעֻזִי בְּיוֹם חַגוֹ. הַתְּפִלִין שֶׁל בְּנִי אֶלְדָד. גִינְגוֹלְד עָצַם שׁוּב אֶת עַפְעַפָּיו.

נִרְעַדְתִּי. עַתָּה הֵבַנְתִּי אֶת פֵּשֶׁר לַחְלוּחִית־הַדֶמַע שֶׁרָאִיתִי קֹדֶם בְּעֵינָיו.

– רַעְיוֹן יָפֶה – שִׁבַּחְתִּי אֶת גִינְגוֹלְד – עוֹד הַיוֹם, בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, אֲנַסֶה לְבָרֵר מָתַי בְּדִיוּק חָל הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי.

אוּלָם בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה אוֹתוֹ יוֹם הָיוּ לִי דְאָגוֹת אֲחֵרוֹת לְגַמְרֵי – אַף הֵן קְשׁוּרוֹת בְּעֻזִי.

בְּהַגִיעַ שְׁעַת הַבִּקוּר לְקִצָהּ, נִפְרַדְתִּי מִגִינְגוֹלְד, שֶׁמַבַּט־הַפְּרִידָה שֶׁלוֹ הֵעִיד עַל הִתְעוֹרְרוּת יְתֵרָה. הִפְסַעְתִּי בַּמִסְדְרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים שֶׁל בֵּית־הַחוֹלִים בְּדַרְכִּי אֶל הַמַעֲלִית. מִשֶׁהִגִיעָה הַמַעֲלִית, נִצְטוֹפְפוּ בְּתוֹכָהּ רַבִּים מִן הַמְבַקְרִים עַד שֶׁמֵרֹב דֹחַק לֹא רָאִיתִי מִי וָמִי הֵם

חֲבֵרַי לַנְסִיעָה הַקְצָרָה אֶל קוֹמַת־הַקַרְקַע. אוּלָם מִשֶׁנִפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַמַעֲלִית לִרְוָחָה, הִבְחַנְתִּי בְּעֻזִי, שֶׁאַף הוּא יָצָא מִמֶנָה בָּהוּל וְנֶחְפָּז. עֵינָיו אֲדֻמוֹת הָיוּ מִבֶּכִי, הוּא חָלַף עַל פָּנַי בְּרִיצָה וְלֹא הִשְׁגִיחַ בִּי, אַךְ אֲנִי קָרָאתִי בְּקוֹל: “עֻזִי!” הוּא נֶעְצַר וְהֵצִיץ בִּי מֻפְתָּע.

– מַה מַעֲשֶׂיךָ כָּאן, עֻזִי? – שָׁאַלְתִּי – הֲבִקַרְתָּ אֵצֶל חָבֵר שֶׁלְךָ מִבֵּית־הַסֵפֶר הַשׁוֹכֵב כָּאן?

– אֲנִי חוֹזֵר מֵאִמָא –

אָמַר עֻזִי בְּקוֹל חָנוּק – בַּבֹּקֶר, לְאַחַר הַשִׂיחָה שֶׁלָנוּ. בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁהַיוֹם אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם אָבוֹא לַחֻרְשָׁה וְאֶצְטָרֵף לַחֲבֵרַי הַמְשַׂחֲקִים שָׁם אַךְ לֵךְ וַעֲשֵׂה תָּכְנִיוֹת! הִנֵה בָּא אָסוֹן וְכָל תָּכְנִיוֹתֶיךָ אֵין בָּהֶן מַמָשׁ.

– אָסוֹן? – נֶחֱרַדְתִּי – מַה פִּתְאֹם? הֲרֵי רָאִיתִי הַבֹּקֶר אֶת אִמְךָ יוֹצֵאת לַעֲבוֹדָתָהּ! – הִיא לֹא הָלְכָה לַעֲבוֹדָה, כִּי אִם לְקֻפַּת־חוֹלִים – אָמַר עֻזִי. וּבְאָחֲזוֹ בְּיָדִי, מְשָׁכַנִי לְעֵבֶר סַפְסַל־עֵץ שֶׁעָמַד בְּגִנַת בֵּית־הַחוֹלִים. יָשַׁבְנוּ עָלָיו. – הַסִפּוּר אָרֹךְ – אָמַר עֻזִי – אַךְ אֶשְׁתַּדֵל לִמְסֹר הַכֹּל בְּקִצוּר. עוֹד אֶמֶשׁ הָיְתָה אִמָא בְּרִיאָה לְגַמְרֵי. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה הַבֹּקֶר, הִבְחִינָה שֶׁהַלֹבֶן שֶׁל עֵינָהּ הַשְׂמָאלִית הֶאְדִים בַּלַיְלָה וְכֵן הִתְלוֹנְנָה שֶׁקַו שָׁחוֹר מְרַצֵד לִפְנֵי הָעַיִן וְאֵינוֹ מַרְפֶּה מִמֶנָה. “גְשִׁי לְקֻפַּת־חוֹלִים, אִמָא, לְרוֹפֵא־עֵינַיִם!” – בִּקַשְׁתִּי. אִמָא טָעֲנָה שֶׁהִיא עֲסוּקָה מְאֹד. הָאִשָׁה שֶׁהִזְמִינָה אוֹתָהּ לְיוֹם־תְּפִירָה מְחַכָּה לָהּ וְאָסוּר לָהּ לְהַכְזִיבָהּ. אַךְ אֲנִי הִפְצַרְתִּי בְּאִמָא עַד שֶׁהִבְטִיחָה לִי שֶׁתִּגַשׁ לִפְנֵי הָעֲבוֹדָה לְקֻפַּת־חוֹלִים.

בַּצָהֳרַיִם, בְּהיוֹתִי לְבַדִי בַּבַּיִת, צִלְצֵל הַטֶלֶפוֹן. קוֹל זָר לִי שָׁאַל:

– מִי מְדַבֵּר? עֻזִי?

– כֵּן – עָנִיתִי – אִמָא אֵינֶנָה בַּבַּיִת.

– אוֹתְךָ אֲנִי מְחַפֵּשׂ, לֹא אֶת אִמְךָ – אָמַר הַקוֹל הַזָר. וּלְאַחַר הַפְסָקָה קְצָרָה הוֹסִיף:

– רְאֵה, עֻזִי, אִמְךָ מְאֻשְׁפֶּזֶת בְּ“בֵּילִינְסוֹן” בְּמַחְלֶקֶת־הָעֵינַיִם. אַל תִבָּהַל. זֶה לֹא דָבָר רְצִינִי. שְׁמִי יוֹסִי. אֲנִי עוֹבֵד כְּ“אָח” בְּמַחְלֶקֶת־הָעֵינַיִם. אִמְךָ בִּקַשָׁה מִמֶנִי שֶׁאֲטַלְפֵן אֵלֶיךָ. תָּבוֹא הַיוֹם בְּעֵת הַבִּקוֹר, בְּאַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם.

הוֹדֵיתִי לְיוֹסִי עַל טִרְחָתוֹ וּבְאַרְבַּע בְּדִיוּק הִגַעְתִּי לְמַחְלֶקֶת הָעֵינַיִם. בַּפְּרוֹזְדוֹר רָאִיתִי אֶת אִמָא, שׁוכֶבֶת בַּמִטָה מְחֻבֶּרֶת לְבַקְבּוּק מְשֻׁנֶה. לְאַחַר־מִכֵּן נוֹדַע לִי, שֶׁזוֹהִי אִינְפוּזְיָה. נִבְהַלְתִּי כָּל־כָּךְ, שֶׁלֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. אִמָא נִסְתָה לְהַרְגִיעַ אוֹתִי וְזֶהוּ הַסִפּוּר שֶׁסִפְּרָה לִי:

מִשֶׁבָּדַק רוֹפֵא־הָעֵינַיִם בְּקֻפַּת־חוֹלִים אֶת עֵינָהּ הָאֲדֻמָה. אָמַר לָהּ:

– גְבֶרֶת, אַתְּ חָלִית

בְּמַחֲלָה שֶׁשְׁמָהּ גְלָאוּקוֹמָה. זֶהוּ לַחַץ בָּעֵינַיִם. כֵּן, גְבֶרֶת, כְמוֹ שֶׁיֵשׁ לוֹ לָאָדָם לַחַץ־דָם כָּךְ יֵשׁ לוֹ לַחַץ מְסֻיָם בָּעֵינַיִם. הַלַחַץ אֵצֶל אָדָם בָּרִיא הוּא בְּעֵרֶךְ 18–20. הַמַקְסִימוּם שֶׁאָדָם מְסֻגָל לִסְבֹּל הוּא 60. וְאֶצְלֵךְ, גְבִרְתִּי, הַלַחַץ הוּא מֵעַל לַ־50! אֵינִי רוֹצֶה לְהַבְהִילֵךְ, אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַמַצָב רְצִינִי וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹא תִּשְׁמְעִי בְּקוֹלִי, חַיָב אֲנִי לוֹמַר לָךְ אֶת כָּל הָאֱמֶת: עָלַיִךְ לְהַגִיעַ בַּמְהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית לְבֵית־חוֹלִים. תֵּכֶף וּמִיָד! שָׁמַעַתְּ? הִנֵה הַפְנָיָה. אֲנִי כּוֹתֵב שֶׁזֶהוּ מִקְרֶה דָחוּף בְּיוֹתֵר. כְּכָל שֶׁתַּקְדִימִי לִנְסֹעַ, יֵשׁ לָךְ סִכּוּי לְהַצִיל אֶת הָעַיִן.

– הָרוֹפֵא בְּקֻפַּת־חוֹלִים דִבֵּר עַל הַצָלַת הָעַיִן – סִפְּרָה לִי אִמָא – אַךְ מִשֶׁהִגַעְתִּי אֶל בֵּית־הַהחוֹלִים וְנִתְקַבַּלְתִּי בַּחֲדַר־הַמִיוּן וְהֻכְנַסְתִּי הֵנָה, לַמַחְלָקָה, נִתְבָּרֵר לִי שֶׁהַסַכָּנה הִיא סַכָּנַת־חַיִים מַמָשׁ. הֵם עוֹשִׂים הַכֹּל כְּדֵי לְהוֹרִיד אֶת הַלַחַץ בָּעַיִן. הִשִׁקוּ אוֹתִי כּוֹס מְלֵאָה גְלִיצֶרִין, חִבְּרוּ אוֹתִי לְאִינְפוּזְיָה. הַרוֹפְאִים מְקַוִים שֶׁיַצְלִיחוּ.

– וְאָז תַּחְזְרִי הַבַּיְתָה, אִמָא? – שָׁאַלְתִּי.

אַךְ כָּאן נוֹדְעָה לִי הָאֱמֶת הַמָרָה, שֶׁבְּשָׁמְעִי אוֹתָה פָּרַצְתִּי בְּבֶכִי. אִמָא הִסְבִּירָה לִי שֶׁאַף אִם יַצְלִיחוּ הַרוֹפְאִים לְהוֹרִיד אֶת הַלַחַץ בְּעֵינָהּ – וְדָבָר זֶה יַצְרִיךְ יָמִים אֲחָדִים – לֹא יִהְיֶה זֶה אֶלָא צַעַד רִאשׁוֹן בִּלְבַד לְהַחְלָמָתָהּ. מְנַהֵל הַמַחְלָקָה, שֶׁאוֹתוֹ בִּקְשָׁה לְגַלוֹת לָהּ אֶת הָאֱמֶת עַל מַצָבָהּ, שֶׁכֵּן הִשְׁאִירָה בְּבֵיתָהּ יֶלֶד לְלֹא אָב שֶיִדְאַג לוֹ, הִסְבִּיר לָהּ, שֶׁבַּמִקְרֶה הַטוֹב יֵאָלְצוּ הַרוֹפְאִים לְנַתֵּחַ אֶת הָעַיִן. אָמְנָם, זֶהוּ נִתּוּחַ לֹא־קָשֶׁה, אַךְ עָלֶיהָ לָקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן שֶׁעַד לַנִתּוּחַ תִּצְטָרֵךְ לִשְׁכַּב בַּמַחְלָקָה כְּשָׁבוּעַ יָמִים, וּלְאַחֲרָיו – שְׁבוּעַיִם נוֹסָפִים.

– שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת, אִמָא! – בָּכִיתִי.

אִמָא עוֹדְדָה אוֹתִי: זֶה יַעֲבֹר מַהֵר, עֻזִי! אַל תִּבְכֶּה. אַתָּה צָרִיךְ לַעֲזֹר לִי וְלֹא לְהַכְבִּיד. אֲנִי סוֹמֶכֶת עָלֶיךָ. אַתָּה כְּבָר יֶלֶד גָדוֹל, עֻזִי. כָּאן נִסְתַּיֵם סִפּוּרוֹ שֶׁל עֻזִי. מִשֶׁנִשְׁתַּתֵּק, קַמְתִּי מֵהַסַפְסָל וְאָמַרְתִּי:

– חַכֵּה לִי כָּאן, אֲנִי אֶחֱזֹר עוֹד מְעַט.

– לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, בֶּנִי?

– אֶגַשׁ לְרֶגַע לְאִמְךָ – עָנִיתִי.

– וַהֲרֵי שְׁעַת הַבִּקוּר נִסְתַּיְמָה וְלֹא יַנִיחוּ לְךָ לְהִכָּנֵס!

– סְמֹךְ עָלַי, עֻזִי!

בְּמַחְלֶקֶת־הָעֵינַיִם, בַּדֶלֶת, חָסַם אֶת דַרְכִּי “אָח” לָבוּשׁ מִקְטֹרֶן לָבָן.

– אֵחַרְתָּ, אֲדוֹנִי, תָּבוֹא מָחָר! – קָרָא.

– אַתָּה אוּלַי יוֹסִי? – שָׁאַלְתִּי.

– כֵּן – הֵשִׁיב וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו הִבִּיעָה תְּמִיהָה – מֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת שְׁמִי?

– אֲנִי שָׁכֵן שֶׁל הַגְבֶרֶת רִנָה, אִמוֹ שֶׁל עֻזִי, שֶׁאֵלָיו טִלְפַּנְתָּ הַיוֹם – עָנִיתִי – זֶה עַתָּה נוֹדַע לִי עַל אִשְׁפּוּזָה שֶׁל שְׁכֶנְתִּי. הִיא אַלְמָנָה, בַּעְלָהּ נָפַל בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָמִים. אָנָא, הַרְשֵׁה לִי לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ לְשָׁעָה קַלָה! יוֹסִי הִנִיחַ לִי לִקְרַב אֶל מִטָתָהּ שֶׁל רִנָה. הִיא הֵצִיצָה בִּי מֻפְתַּעַת. הִבְחַנְתִּי יָפֶה בְּאֹדֶם אֲשֶׁר בְּעֵינָהּ הַשְׂמָאלִית.

– אֵיךְ הוֹפַעְתָּ כָּאן? – שָׁאֲלָה.

– גְבֶרֶת רִנָה – אָמַרְתִּי – בִּקַרְתִּי הַיוֹם אֵצֶל שְׁכֵנֵנוּ, הַצַיָר גִינְגוֹלְד, וּבְמִקְרֶה פָּגַשְׁתִּי אֶת עֻזִי, שֶׁסִפֵּר לִי הַכֹּל. הוּא מְחַכֶּה לִי בַּגִנָה. בַּחוּץ. וְעַתָּה אִמְרִי לִי: הַאוּכַל לַעֲזֹר לָךְ בְּמַשֶׁהוּ? עֻזִי סִפֵּר לִי שֶׁתִּצְטָרְכִי לִשְׁכָּב כָּאן שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת. לְעֻזִי אַל תִּדְאֲגִי. אִשְׁתִּי וַאֲנִי נִקַח אוֹתוֹ לְבֵיתֵנוּ. וַאֲשֶׁר לְאוּרִיאֵלָה בִּתֵּךְ – הֲרֵי הִיא נִמְצֵאת בַּעֲרָד.

רִנָה אָחֲזָה בְּכַף יָדִי, נִרְגֶשֶׁת מְאֹד. – שֵׁב, בְּבַקָשָׁה, כָּאן עַל הַכִּסֵא – אָמְרָה – אֲנִי מוֹדָה לְךָ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל הָעֶזְרָה שֶׁאַתָּה מַצִיעַ. כֵּיוָן שֶׁרוֹאָה הִנְנִי בְּךָ יָדִיד נֶאֱמָן, אֲגַלֶה לְךָ מַה שֶׁהִסְתַּרְתִּי מֵעֻזִי. אָמְנָם, אִם הַכֹּל יִתְנַהֵל כַּשׁוּרָה, כְּלוֹמַר – אִם יַצְלִיחוּ הַרוֹפְאִים לְהוֹרִיד אֶת הַלַחַץ בָּעַיִן וְאִם לֹא תִּהְיֶה כָּל תַּקָלָה בִּשְׁעַת הַנִתּוּחַ אוֹ לְאַחֲרָיו, אֶחֱזֹר הַבַּיְתָה בְּעוֹד שְׁלֹשָה שָׁבוּעוֹת. אַךְ כְּבַר עַתָּה נֶאֱמַר לִי שֶׁבְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה מִבֵית־הַחוֹלִים אֶצְטָרֵךְ לִחְיוֹת בְּמֶשֶׁךְ שִׁשָׁה שָׁבוּעוֹת תְּמִימִים בְּמִשְׁטָר מְיֻחָד־בְּמִינוֹ: לֹא לַעֲבֹד, לֹא לְהִתְאַמֵץ, לֹא לְהִתְכּוֹפֵף. וְאַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֵינִי עוֹבֶדֶת בַּחוּץ, בִּתְפִירָה, לְשֵׁם תַּעֲנוּג. חַיֶבֶת אֲנִי לְשַׁלֵם עֲבוּר אוּרִיאֵלָה הַשׁוֹהָה בְּפֶּנְסְיוֹן בַּעֲרָד. עֻזִי הוּא יֶלֶד גָדוֹל וְנָבוֹן. אֶפְשָׁר בְּהֶחְלֵט לְהַטִיל עָלָיו אֶת הַמְשִׂימָה. כֵּיוָן שֶׁבָּרוּר לִי שֶׁלֹא יִהְיֶה בְּיָדִי הַכֶּסֶף הַדָרוּשׁ בִּשְׁבִיל הַפֶּנְסְיוֹן, שְׁלַח מָחָר אֶת עֻזִי לַעֲרָד, שֶׁיַחֲזִיר הַבַּיְתָה אֶת אֲחוֹתוֹ. – הֲיִתָּכֵן? – תָּמַהְתִּי – מִשְׂרַד הַבִּטָחוֹן אֵינוֹ תּוֹמֵךְ בָּךְ? אֵינוֹ מוּכָן לְשַׁלֵם אֶת דְמֵי רִפּוּיָה שֶׁל אוּרִיאֵלָה?

– זֹאת לֹא אָמַרְתִּי – הֵשִׁיבָה רִנָה – מֵאָז נִתְאַלְמַנְתִּי דוֹאֵג מִשְׂרַד הַבִּטָחוֹן לְמַחְסוֹרֵנוּ. כְּשֶׁסִפַּרְתִּי שֶׁבִּתִּי זְקוּקָה לְפֶּנְסְיוֹן, הִגְדִילוּ מִיָד אֶת הַקִצְבָּה הַחָדְשִׁית, אוּלָם לִפְנֵי שְׁנָתַיִם הֶחְלַטְתִּי לְשַׁפֵּר אֶת תְּנָאֵי־חַיֵיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים וְנִרְשַׁמְתִּי לְשִׁכּוֹן חָדָשׁ. קָנִיתִי דִירָה מְרֻוָחָת. חָתַמְתִּי עַל שְׁטָרוֹת רַבִּים, וּכְדֵי שֶׁאוּכַל לִפְרֹעַ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם, יָצָאתִי לַעֲבוֹדָה, לִתְפִירָה, שֶׁכֵּן פִּרְעוֹן הַשְׁטָרוֹת גוֹזֵל אֶת רֹב כַּסְפֵּי הַקִצְבָּה שֶׁל מִשְׂרַד הַבִּטָחוֹן. בְּחָתְמִי עַל הַשְׁטָרוֹת, בְּרִיאָה הָיִיתִי וְלֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁיוֹם יָבוֹא, בּוֹ לֹא אוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתִי בִּגְלָל מַחֲלָה. הִסְתַּבַּכְתִּי. עַל כֵּן רוֹצָה אֲנִי שֶׁעֻזִי יִסַע לְהַחֲזִיר אֶת אוּרִיאֵלָה.

– עֻזִי לֹא יִסַע – אָמַרְתִּי.

– הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ, עֻזִי הוּא יֶלֶד גָדוֹל וְנָבוֹן! – קָרְאָה רִנָה. – אָסוּר לָנוּ לְהַפְסִיק אֶת שְׁהוּתָהּ שֶׁל אוּרִיאֵלָה בַּעֲרָד – אָמַרְתִּי – עֻזִי סִפֵּר לִי שֶׁהָאֲוִיר הַיָבֵשׁ הֵקֵל עָלֶיהָ מְאֹד. עַתָּה הַקַיִץ כָּאן בְּעִצוּמוֹ. הַלַחוּת בַּאֲוִיר אֲיֻמָה. לְעִתִּים אֲנִי מִצְטָעֵר שֶׁאֵינִי מְסֻגָל לְהַצְמִיחַ זוּג סְנַפִּירִים. אִלוּ הָיוּ לִי, הָיִיתִי שׂוֹחֶה בּוֹ, בַּאֲוִיר זֶה. לֹא. אוּרִיאֵלָה לֹא תַּחֲזֹר עַתָּה לְרָמַת־אָבִיב!

– וְהֵיכָן אֶקַח אֶת הַכֶּסֶף?

– גְבֶרֶת רִנָה – הִרְגַעְתִּיהָ

– סִמְכִי עָלַי. אֵין אַתְּ חַיָה בַּג’וּנְגְל, כִּי אִם בֵּין בְּנֵי־אָדָם. בִּשְׁעַת צָרָה מְצֻוִים אָנוּ לַעֲזֹר זֶה לָזֶה, שֶּאִם לֹא כֵן יִהְיוּ חַיֵינוּ גֵיהִנוֹם.

רִנָה לָחֲצָה אֶת יָדִי. דְמָעוֹת שֶׁנָשְׁרוּ מֵעֵינֶיהָ נִתְגַלְגְלוּ עַל לְחָיֶיהָ וְנָפְלוּ עַל הַכַּר מִשְׁנֵי צִדֵי רֹאשָהּ.

– אֲנִי מוֹדָה לְךָ – לָחֲשָׁה – וְעַתָּה חֲזֹר לְעֻזִי. הֲרֵי הוּא מְחַכֶּה לְךָ בַּחוּץ. נִפְרַדְתִּי מֵרִנָה וְנֶחְפַּזְתִּי לְהַגִיעַ אֶל עֻזִי.

– שׂוֹחַחְתִּי עִם אִמָא –

סִפָּרְתִּי לוֹ – הִיא בִּקְשָׁה שֶׁתַּעֲבֹר אֵלֵינוּ הַבַּיְתָה וְתִשְׁהֶה אֶצְלֵנוּ כָּל עוֹד תִּשְׁכַּב הִיא בְּבֵית־הַחוֹלִים. עֻזִי הֻפְתַּע.

– אִמָא לֹא אָמְרָה לִי עַל כָּךְ מְאוּם – אָמַר – אֲשֶׁר לִי, אַל תִּדְאַג לִי. אֲנִי אֶסְתַּדֵר בְּעַצְמִי, בְּבֵיתִי. אַךְ עַד שֶׁהִגַעְנוּ הַבַּיְתָה בְּאוֹטוֹבּוּס הִצְלַחְתִּי לְשַׁכְנֵעַ אֶת עֻזִי לַעֲבֹר אֵלֵינוּ. וְאָכֵן, לְאַחַר שָׁעָה, הֶעֱבִיר לְבֵיתֵנו אֶת סְפָרָיו, חֲפָצָיו הַמְעַטִים וּבְגָדָיו וְכֵן תַּצְלוּם גָדוֹל שֶׁל אָבִיו אוּרִיאֵל הַנָתוּן בְּמִסְגֶרֶת שְׁחוֹרָה. אֶת הַתַּצְלוּם תָּלָה בַּסָלוֹן מֵעַל לַסַפָּה שֶׁהֶעֱמַדְנוּ לִרְשׁוּתוֹ.

בְּשׁוּבִי מִבֵּית־הַחוֹלִים עָיֵף הָיִיתִי מְאֹד. עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי בִּרְצוֹתִי לְנַמְנֵם מְעַט אַךְ שְׁנָתִי נָדְדָה מֵעֵינַי. רָאִיתִי לְפָנַי אֶת רִנָה וְאֶת עֵינָהּ הַשְׂמָאלִית, הָאֲדֻמָה, הַנְעוּצָה בִּי בְּמַבָּט מִתְחַנֵן. כֵּיצַד אֶעֱזֹר לָה? הַאִם אֶעֱבֹר בְּבָתֵּי הַשְׁכֵנִים, אֲסַפֵּר לָהֶם עַל מְצוּקָתָהּ וְאַתְרִים אוֹתָם?

אַךְ לְפֶתַע פִּלְחָה מַחֲשָׁבָה אֶת מֹחִי: הַיְלָדִים, חֲבֵרָיו שֶׁל עֻזִי! בָּהֶם אַתְחִיל.

בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁהַלָלוּ לֹא יְאַכְזְבוּנִי. עָלַי לְכַנְסָם לַאֲסֵפָה. אַךְ כֵּיוָן שֶׁעֻזִי שָׁהָה בְּבֵיתֵנו, לֹא יָכֹלְתִּי לְקַיֵם בּוֹ אֶת הָאֲסֵפָה. עַל כֵּן, בְּצֵאתִי הַחוּצָה אֶל הַיְלָדִים שֶׁשִׂחֲקוּ לְיַד הַחֻרְשָׁה, רָמַזְתִּי לָהּ, לְמִיכַל, הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִזְדַמְנָה לִי בְּדַרְכִּי בָּרְחוֹב:

– מִיכַל, אֲנִי מְבַקְשֵׁךְ לְכַנֵס הָעֶרֶב בְּבֵיתֵךְ אֲסֵפַת יְלָדִים. הָעִנְיָן חָשׁוּב וְדָחוּף בְּיוֹתֵר. הַזְמִינִי אֶת אִיתָמָר, אֶת צְבִיקָה וְאֶת אֶפְרָת.

– וְעֻזִי? – שָׁאֲלָה מִיכַל – אָמְנָם, בַּזְמַן הָאַחֲרוֹן הוּא מִסְתַּגֵר בְּבֵיתוֹ וְאֵינוֹ מַרְאֶה אֶת פָּנָיו בַּשְׁכוּנָה, אַךְ אִם הָעִנְיָן הוּא בֶּאֱמֶת חָשׁוּב וְדָחוּף בְּיוֹתֵר, כְּפִי שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, אוּלַי יִצְטָרֵף גַם הוּא? וְאוּלַי זוֹהִי הִזְדַמְנוּת לִשְׁבֹּר אֶת הַהֶסְגֵר שֶׁגָזַר עֻזִי עַל עַצְמוֹ?

– לֹא, מִיכַל, הַאֲמִינִי לִי שֶׁעֻזִי לֹא יוּכַל לָבוֹא – אָמַרְתִּי – וְעַתָּה אָנָא מַלְאִי אֶת בַּקָשָׁתִי.

– טוֹב – קָרְאָה מִיכַל – הָעֶרֶב בְּבֵיתִי. בִּשְׁמוֹנֶה. מִיכַל הִתְרַחֲקָה מִמֶנִי בְּרִיצָה, אַךְ אֲנִי הִסְפַּקְתִּי לִקְרֹא בְּקוֹל: – וְגַם אֶת עוֹדֵד! אַל תִּשְׁכְּחִי!

עוֹדֵד פָּנִים חֲדָשוֹת הָיָה בַּשְׁכוּנָה. נַעַר גוּץ, רְחַב־כְּתֵפַיִם, שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ מִזְדַקֶרֶת כְּקִפּוֹד וְעֵינָיו הַנְבוֹנוֹת מְחַיְכוֹת תָּמִיד. אָבִיו, שֶׁחוֹלֶה־לֵב הָיָה, נֶאֱלַץ מֵחֲמַת מַצַב־בְּרִיאוּתוֹ לְהַפְסִיק כָּלִיל אֶת עֲבוֹדָתוֹ, ואִמוֹ עָבְדָה כְּפוֹעֶלֶת־נִקָיוֹן בְּקֻפַּת־חוֹלִים וְהֵבִיאָה פַּת־לֶחֶם לִבְנֵי־הַבַּיִת, הַמִשְׁפָּחָה הִתְפַּרְנְסָה בְּקשִׁי, אַךְ מַצָבָהּ הַכַּלְכָּלִי לֹא הִשְׁפִּיעַ עַל עוֹדֵד, שֶׁכָּאָמוּר עֵינָיו חִיְכוּ תָּמִיד בִּמְשׁוּבָה.

לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם הוֹפִיעָה מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל עוֹדֵד בַּשְׁכוּנָה, אַךְ לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִתְחַבֵּב הַנַעַר עַל סִיעַת הַיְלָדִים, שֶׁשִׁתְּפוּהוּ בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם וּבְסוֹדוֹתֵיהֶם. בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן הַקָצָר הוֹכִיחַ עוֹדֵד שֶׁהוּא יֶלֶד פִּקֵחַ וְאַמִיץ, נָכוֹן לַעֲזֹר לַחֲבֵרָיו וּבַעַל־תּוּשִׁיָה מֵאֵין כָּמוֹהוּ. הוּא הִתְיַדֵד עִם מִיכַל ואֶפְרָת, עִם צְבִיקָה וְאִיתָמָר. רַק עֻזִי בִּלְבַד, שֶׁבְּאוֹתָם שְׁבוּעַיִם הִסְתַּגֵר בְּבֵיתוֹ, זָר הָיָה לוֹ.

בִּשְׁמוֹנֶה בְּדִיוּק בָּאתִי לְבֵיתָהּ שֶׁל מִיכַל. הָיוּ שָׁם כֻּלָם – כָּל הַיְלָדִים שֶׁהִזְמַנְתִּי, הוֹרֶיהָ שֶׁל מִיכַל נֶעֶדְרוּ מִן הַבַּיִת, הֵם יָצְאוּ לְהַצָגָה רִאשׁוֹנָה בְּקוֹלְנוֹעַ. חַשְׁתִּי אֶת מַבְּטֵיהֶם שֶׁל הַיְלָדִים הַדְרוּכִים בְּצִפִּיָה. פָּתְחָה מִיכַל וְאָמְרָה: – בֶּנִי בִּקְשַׁנִי לְכַנֵס אֶתְכֶם הָעֶרֶב בְּעִנְיָן חָשׁוּב וְדָחוּף. רְשׁוּת הַדִבּוּר לְבֶּנִי.

סִפַּרְתִּי לָהֶם, לַיְלָדִים. עַל רִנָה הַמְחַכָּה לנְִתּוּחַ, עַל עֻזִי שֶׁהִשְׁתַּכֵּן בְּבֵיתִי – הַכֹּל־בַּכֹּל כְּפִי שֶׁהִתְרַחֵשׁ לִפְנֵי שָׁעוֹת אֲחָדוֹת בְּבִקוּרִי בְּמַחְלֶקֶת־הָעֵינַיִם בְּ“בֵּילִינְסוֹן”, וְכָךְ אָמַרְתִּי לְסִיוּם:

לְאַחַר כָּל אֵלֶה בָּרוּר הָיָה לִי מֵעַל לְכָל סָפֵק שֶׁיֵשׁ לַעֲזֹר לְרִנָה, לְעֻזִי וּלְאוּרִיאֵלָה אֲחוֹתוֹ. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי לַעֲבֹר בֵּין הַשְׁכֵנִים וּלְהַתְרִימָם. אַךְ בְּמַחֲשָׁבָה שְׁנִיָה חָזַרְתִּי בִּי. שְׁכֵנִים אֵלֶה הֵם אָמְנָם הוֹרֵיכֶם, אַךְ אַתֶּם – הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת – קְרוֹבִים יוֹתֵר לְעֻזִי. מָתַי נִתָּן לוֹ לְאָדָם לְהוֹכִיחַ יְדִידוּת? אַךְ וְרַק בִּשְׁעַת צָרָה. וְעַתָּה שְׁעַת־צָרָה הִיא לְעֻזִי – מַה נוּכַל לַעֲשׂוֹת? כֵּיצַד נַעֲזֹר לוֹ? – שָׁאֲלָה אֶפְרָת – אֲנִי מוּכָנָה לְהַקְדִישׁ לְכָךְ אֶת קֻפַּת־הַחִסָכוֹן שֶׁלִי.

– גם אֲנִי! – קָרָא צְבִיקָה.

– וְלִי יֵשׁ אַלְבּוֹם־בּוּלִים יָקָר – אָמְרָה מִיכַל – אֶמְכֹּר אוֹתוֹ וְאֶמְסֹר אֶת הַתְּמוּרָה לְעֻזִי.

אִיתָמָר הָרָזֶה, שֶׁבַּעַל־קוֹמָה הָיָה, קָפַץ מִכִּסְאוֹ עַד שֶׁרֹאשׁוֹ נֶחְבַּט כִּמְעַט בְּנִבְרֶשֶׁת הַזְכוּכִית שֶׁמֵעַל לַשֻׁלְחָן.

– וְלִי יֵשׁ אוֹפַנַיִם! – קָרָא – אוּכַל לְחַכּוֹת כָּל יוֹם לְיַד חֲנוּת־הַפְּרָחִים שֶׁבַּמֶרְכָּז. אוֹבִיל פְּרָחִים לַלָקוֹחוֹת וְאֶשְׂתַּכֵּר!

רַק עוֹדֵד שָׁתַק. עֵינָיו הַנְבוֹנוֹת הִבִּיטוּ בִּפְנֵי חֲבֵרָיו וְהֵן בּוֹרְקוֹת וּמְחַיְכוֹת כְּתָמִיד. אַךְ הִנֵה פָּתַח אַף הוּא בִּדְבָרִים. – חֲבֵרִים – אָמַר – אֲנִי רוֹאֶה שֶׁכֻּלְכֶם מוּכָנִים לְקַיֵם אֶת הַמִצְוָה שֶׁל עֶזְרָה לְחָבֵר. דָבָר זֶה יָפֶה כְּשֶׁלְעַצְמוֹ. אֲבָל אִם בְּמִצְווֹת עוֹסְקִים אָנוּ, אַזְכִּיר לָכֶם פִּתְגָם עַתִּיק, נָאֶה… – הַמַתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ “גְמֹר!” – שִׁסַע אִיתָמָר אֶת דְבָרָיו. אַךְ עוֹדֵד צָחַק בְּקוֹל וְהִמְשִׁיךְ: – כִּמְעַט קָלַעְתָּ בּוּל וּבְכָל זֹאת פִקְשַׁשְׁתָּ! הַפִּתְגָם שֶׁלִי הוּא טִפְּ־טִפָּה אַחֵר: הַמַתְחִיל בְּמִצְוָה אוֹמְרִים לוֹ “מוֹר!”

– לְמַה אַתָּה מִתְכַּוֵן? – שָׁאֲלָה מִיכַל.

– אֲנִי מִתְכַּוֵן לְמוֹר,

הַחֲמוֹר שֶׁל בֶּנִי – הֵשִׁיב עוֹדֵד – כְּשֶׁהִצִיעוּ אֶפְרָת וּצְבִיקָה אֶת קֻפּוֹת־הַחִסָכוֹן שֶׁלָהֶם וּמִיכַל אֶת אַלְבּוֹם־הַבּוּלִים, הִרְגַשְׁתִּי שֶׁהַצָעָתָם דוֹחָה אוֹתִי. לָמָה? – תִּשְׁאֲלוּ. לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁנִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה עַל־יְדֵי נְדָבוֹת. פִתְרוֹן כָּזֶה הוּא קַל מִדַי וְיֵשׁ בּוֹ מַשֶׁהוּ מַעֲלִיב. אַךְ כְּשֶׁקָפַץ אִיתָמָר, שֶׁכִּמְעַט שָׁבַר אֶת רֹאשׁוֹ בַּנִבְרֶשֶׁת, וְהִצִיעַ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה שֶׁל מַמָשׁ בְּאוֹפַנָיו, לְהוֹבִיל פְּרָחִים וּלְהִשְׂתַּכֵּר כֶּסֶף, חָשַׁבְתִי בְּלִבִּי: הִנֵה, הוּא הָאֶחָד וְהַיָחִיד עָלָה עַל הַדֶרֶךְ הַנְכוֹנָה! אוּלָם הַצָעָתוֹ אֵינָהּ אֶלָא צִיוּן־דֶרֶךְ. הַדֶרֶךְ עַצְמָהּ גְלוּיָה לְפָנַי וְהִיא – מוֹר!

– לְמַה אַתָּה מִתְכַּוֵן? – שָׁאֲלָה מִיכַל זוֹ הַפַּעַם הַשְׁנִיָה.

– אֵיךְ לֹא תָּבִינִי? – תָּמַהּ עוֹדֵד – אִם לַעֲבֹד וּלְהִשְׂתַּכֵּר, הֲרֵי עָדִיף חֲמוֹר עַל זוּג אוֹפַנַיִם! אֲנִי מַצִיעַ שֶׁאָמְנָם נִשְׁתַּמֵשׁ בְּחֵלֶק מִן הַכֶּסֶף שֶׁבְּקֻפּוֹת־הַחִסָכוֹן, כַּמוּבַן בִּתְנַאי שֶׁנַחֲזִיר אוֹתוֹ לְאַחַר־מִכֵּן, אַךְ לֹא לִנְדָבָה, כִּי אִם כְּדֵי לִקְנוֹת זוּג גַלְגַלִים טוֹבִים עִם צְמִיגִים, רִתְמָה לְמוֹר וְכֵן קְרָשִׁים וּמְעַט בַּרְזֶל־זָוִית, אֲנַחְנוּ נִבְנֶה דוּ־אוֹפַנִית וְנִרְתֹּם אֵלֶיהָ אֶת מוֹר. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁבֶּנִי יַרְשֶׁה לָנוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת וְאָז – כָּאן טָפְחָה מִיכַל עַל מִצְחָהּ.

– כֻּלָנוּ נוּכַל לְהוֹבִיל פְּרָחִים! – קָרְאָה.

– וְגַם מִצְרָכִים מֵהַצַרְכָנִיָה לְבָתֵּי הַלָקוֹחוֹת – סִיְעָה אֶפְרָת בְּיָדָהּ.

– וְגַם לְסַלֵק פְּסֹלֶת מִגִנוֹת – הִצִיעַ צְבִיקָה.

– וְאוּלַי לְהוֹבִיל צִנוֹר לַגִנָה אוֹ דוֹד־מַיִם שֶׁהִתְקַלְקֵל – הוֹסִיף אִיתָמָר.

– כָּל הַכָּבוֹד, עוֹדֵד! – הִתְלַהֵב צְבִיקָה – הַצָעָה כְּמוֹ שֶׁלְךָ לֹא הָיְתָה עוֹלָה עַל דַעְתִּי. אַךְ לְאַחַר מַחֲשָׁבָה נוֹסֶפֶת אֲנִי מַצִיעַ שֶׁנִתְרַכֵּז בְּעִקַר בְּהוֹבָלַת מִצְרָכִים מֵהַצַרְכָנִיָה, שֶׁכֵּן כָּךְ נוּכַל לְהַרְוִיחַ הֲכִי הַרְבֵּה. זוֹהִי עֲבוֹדָה קָשָׁה וְלָכֵן יַעַבְדוּ רַק הַבָּנִים: אִיתָמָר, עוֹדֵד וַאֲנִי.

– הָיֹה לֹא תִּהְיֶה! – קָפְצָה מִיכַל מִמְקוֹמָהּ כְּאִלוּ הִכִּישָׁהּ נָחָשׁ – אָנוּ, הַבָּנוֹת, נִשְׁתַּתֵּף בַּמִבְצָע בְּדִיוּק כְּמוֹכֶם, הַבָּנִים. הַבָּנוֹת יְכוֹלוֹת לְהוֹבִיל אֶת הָעֲגָלָה. לָזֶה לֹא דָרוּשׁ כֹּחַ. וְאִלוּ הַבָּנִים יַעֲלוּ אֶת אַרְגְזֵי־הַמִצְרָכִים לְקוֹמוֹת הַבָּתִּים.

– נָכוֹן – תָּמְכָה בָּהּ אֶפְרָת – וּכְדֵי שֶׁלֹא נָרִיב, כְּמוֹ עַל הַתּוֹר לִרְכִיבָה עַל מוֹר, אֲנִי מַצִיעָה שֶׁנִקְבַּע תֵּכֶף וּמִיָד זוּגוֹת, בַּת וּבֵן.

אִיתָמָר ומִיכַל; אֲנִי וּצְבִיקָה. אֲשֶׁר לְעוֹדֵד, כֵּיוָן שֶׁהָגָה אֶת הָרַעְיוֹן, הוּא יְנַהֵל אֶת הַמִבְצָע: יָבוֹא בִּדְבָרִים עִם מְנַהֵל הַצַרְכָנִיָה, עִם בַּעַל חֲנוּת־הַפְּרָחִים, עִם בַּעֲלֵי הַבָּתִּים. וְכֵן יַחֲלִיף, בִּשְׁעַת הַצֹרֶךְ, אֶחָד מֵאִתָּנוּ. הוּא שֶׁיִקְבַּע אֶת הַתּוֹר. הוּא שֶׁיִגְבֶּה אֶת הַכְּסָפִים וְיִמְסְרֵם לְבֶּנִי, בִּשְׁבִיל הַמִשְׁפָּחָה שֶׁל עֻזִי. מַסְכִּימִים? הַכֹּל הִסְכִּימוּ לִדְבָרֶיהָ שֶׁל אֶפְרָת.

– וְאַתָּה, בֶּנִי? – פָּנְתָה אֵלַי מִיכַל.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁהָיִיתִי נִרְגָשׁ. יְדִידַי הַצְעִירִים לֹא אִכְזְבוּנִי.

– לֹא אַסְתִּיר – אָמַרְתִּי – שֶׁבָּאתִי הֵנָה בְּלֵב כָּבֵד. אָמְנָם, אֲנִי מַכִּיר אֶתְכֶם יָפֶה וּבְכָל זֹאת חָשַׁשְׁתִּי. וְהִנֵה הוֹכַחְתֶּם שֶׁאֵינְכֶם עוֹד יְלָדִים קְטַנִים. שֶׁכֻּלְכֶם נְבוֹנִים, בַּעֲלֵי־לֵב וּבַעֲלֵי־תּוּשִׁיָה. עַל כֵּן אֵינִי חוֹשֵׁש לוֹמַר שִׁבְחֲכֶם בִּפְנֵיכֶם. אֲשֶׁר לִי, הַאֲמינוּ לִי שֶׁאַטֶה כָּתֵף לַמִבְצָע וּבְכָל עֵת תָּמִיד אֲסַיֵעַ לָכֶם בְּעֵצָה וּבְמִלָה טוֹבָה.

– נָכוֹן, אַתָּה הֲרֵי גָדוֹל מֵאִתָּנוּ! – קָרְאָה אֶפְרָת. – אֵינֶנִי גָדוֹל מִכֶּם – אָמַרְתִּי – רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁשְׁנוֹתַי רַבּוֹת מִשֶׁלָכֶם וְלָכֵן גַם נִסְיוֹנִי רַב יוֹתֵר. נִסָיוֹן זֶה אֲנִי מַעֲמִיד לִרְשׁוּתְכֶם. וְעַתָּה הָבָה נִפָּרֵד.

אִשְׁתִּי יָצְאָה לְבִקוּר אֵצֶל אָחִיהָ וַאֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לְהַשְׁאִיר אֶת עֻזִי לְבַדוֹ בַּבַּיִת כָּל שְׁעוֹת הָעֶרֶב. וְכָאן נִשְׁתַּהֵיתִי מְעַט מְהַסֵס, וְאָז, בְּטֶרֶם עָזְבִי אֶת בֵּיתָהּ שֶׁל מִיכַל, אָמַרְתִּי:

– אֲשֶׁר לְעֻזִי, יָכוֹלְנִי לוֹמַר לָכֶם: חֲסַל סֵדֶר

הַהֶסְגֵר! בַּשְׁבוּעַיִם הָאַחֲרוֹנִים עָבַר עָלָיו מַשְׁבֵּר שֶׁאֵינִי רַשַׁאי לְפָרֵט אֶת סִבּוֹתָיו. הֲרֵי גַם אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים שֶׁאֲגַלֶה אֶת סוֹדוֹתֵיכֶם שֶׁהִנְכֶם מַפְקִידִים לְעִתִּים בְּיָדִי. לֹא כֵן? הָחֵל מִמָחָר הוּא יֵצֵא שׁוּב לָרְחוֹב. תּוּכְלוּ לִפְנוֹת אֵלָיו. אַךְ אַל תָּצִיקוּ לוֹ בִּשְׁאֵלוֹת.

כְּבָר עָמַדְתִּי לָלֶכֶת. אַךְ כָּאן חָסַם אֶת דַרְכִּי עוֹדֵד. – אִם עֻזִי יַחֲזֹר אֵלֵינוּ – אָמַר – כֵּיצַד נַסְבִּיר לוֹ אֶת עִנְיַן הָעֲבוֹדָה עִם מוֹר וְהַדוּ־אוֹפַנִית?

נְבוּכוֹתִי, אַךְ מִיָד מָצָאתִי מוֹצָא. – בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר הַצָהֳרַיִם – אָמַרְתִּי – כְּשֶׁאַתֶּם תַּעַבְדוּ, לֹא יִהְיֶה עֻזִי בַּשְׁכוּנָה. אֲנִי אֲסַדֵר עִם הָ“אָח” יוֹסִי בְּמַחְלֶקֶת־הָעֵינַיִם בבֵית־הַחוֹלִים, שֶׁיַרְשֶׁה לוֹ לְעֻזִי לִשְׁהוֹת עִם אִמוֹ לְמִן שְׁעוֹת הַצָהֳרַיִם וְעַד הָעֶרֶב. הֲרֵי אִשָׁה בּוֹדְדָה הִיא וְאֵין מִי שֶׁיְבַקֵר אֶצְלָהּ. הוּא יָבִין, יוֹסִי. בְּטוּחַנִי שֶׁיְמַלֵא אֶת בַּקָשָׁתִי.

– וּכְשֶׁתַּחֲזֹר רִנָה אִמוֹ מִבֵּית־הַחוֹלִים? – כִּי אָז נְסַפֵּר לוֹ, לְעֻזִי, שֶׁיִסַדְנוּ קֻפָּה מְשֻׁתֶּפֶת וְאָנוּ עוֹבְדִים בְּצַוְתָּא. וּנְצָרֵף גַם אוֹתוֹ. כְּשֶׁתַּבְרִיא רִנָה לְגַמְרֵי וְתַחֲזֹר לַעֲבוֹדָה, נְגַלֶה לוֹ אֶת הָאֱמֶת: שֶׁהַכֶּסֶף שֶׁהִשְׂתַּכַּרְנוּ כָּל אוֹתָם יָמִים שִׁמֵשׁ לְכִסוּי הוֹצָאוֹתֶיהָ שֶׁל אוּרִיאֵלָה בַּפֶּנְסִיוֹן אֲשֶׁר בַּעֲרָד.

– וְהוּא לֹא יֵעָלֵב?

– כֵּיצַד אֶפְשָׁר לְהֵעָלֵב כַּאֲשֶׁר יְדִידִים מוֹשִׁיטִים לְךָ עֶזְרָה בְּעֵת צָרָה? אוּלָם, אִם עֻזִי יַעֲמֹד דַוְקָא עַל כָּךְ, יוּכַל תָּמִיד לְהַחֲזִיר אֶת הַכֶּסֶף, בְּתַשְׁלוּמִים נוֹחִים, לַקֻפָּה הַמְשֻׁתֶּפֶת.

נִפְרַדְתִּי מְהַיְלָדִים וְחָזַרְתִּי לְבֵיתִי בְּלֵב שָׁקֵט. בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁיְדִידַי הַצְעִירִים יַעַמְדוּ בְּכָבוֹד בַּמְשִׂימָה שֶׁנָטְלוּ עֲלֵיהֶם.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר אֵיזֶה מִין עוֹלָם הוּא זֶה?    🔗

==================

וְאָכֵן, הֵם לֹא הִכְזִיבוּ. לַמָחֲרַת בַּבֹּקֶר קִבֵּל עוֹדֵד מֵאֶפְרָת וּמִצְבִיקָה חֵלֶק מִכַּסְפֵּי־חֶסְכוֹנוֹתֵיהֶם וּמִיָד יָצָא לָעִיר, רָכוּב עַל הָאוֹפַנַיִם שֶׁשָׁאַל אֵצֶל אִיתָמָר. לֹא עָבְרוּ שְׁעָתַיִם וְהַכֹּל רֻכַּז בַּחֻרְשָׁה: זוּג גַלְגַלִים מְשֻׁמָשִׁים עִם צְמִיגִים בְּמַצָב טוֹב, רִתְמָה – שֶׁנִקְנְתָה בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת – וְכֵן קְרָשִׁים וּבַרְזִלִים. וְכָאן נִתְגַלָה צְבִיקָה כְּבַעַל־מְלָאכָה מְצֻיָן, מַמָשׁ סוּג אָלֶ“ף־אָלֶ”ף. הוּא הֵבִיא מִבֵּיתוֹ מַשׂוֹר וּפַטִישׁ, מַקְדֵחַת־יָד, פְּלַאיֶר וּמַסְמְרִים, וּמֶטֶר מִתְקַפֵּל, עָשׂוּי עֵץ, תָּקוּעַ הָיָה לוֹ בְּכִיס־חֻלְצָתוֹ, וְעֶפְרוֹן־נַגָרִים – מֵעַל לִתְנוּךְ אָזְנוֹ. מִיָד הֵחֵל לִמְדֹד וּלְנַסֵר, לִדְפֹּק וּלְחַבֵּר וְאִיתָמָר וְעוֹדֵד מְסַיְעִים עַל־יָדוֹ, מְצַיְתִים בְּרָצוֹן לְהוֹרָאוֹתָיו, שֶׁכֵּן לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן הִרְגִישוּ שֶׁלִפְנֵיהֶם אֳמָן מִמַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה הַיוֹדֵעַ יָפֶה אֶת מְלַאכְתּוֹ. כְּשֶׁסִיַמְתִּי אֶת סְעֻדַת־הַצָהֳרַיִם שֶׁלִי, לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי. עָמַד שָׁם מוֹר, מְקֻשָׁט לִכְבוֹד הַמְאֹרָע בְּזֵר־פְּרָחִים הַקָלוּעַ עַל צַוָארוֹ – וְהוּא רָתוּם לְדוּ־אוֹפַנִית נָאָה, מְרֻוַחַת, שֶׁקְרָשֶׁיהָ מַבְהִיקִים בְּלָבְנָם. גַם רִתְמָתוֹ שֶׁל מוֹר, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁמֶשֶׁת, צֻחְצְחָה, ⁶וְאַבְּזְמֵי־הַנְחֹשֶׁת שֶׁלָהּ הִבְרִיקוּ כְּזָהָב.

– כָּל הַכָּבוֹד! – אָמַרְתִּי שִׁבְחָם בִּפְנֵיהֶם. וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם, בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר הַצָהֳרַיִם, יָצָא לַעֲבוֹדָה בַּצַרְכָנִיָה הַזוּג הָרִאשׁוֹן – מִיכַל וְאִיתָמָר.

לְאַחַר יָמִים גִלָה לִי אִיתָמָר בְּשִׂיחַת־יְדִידִים שֶׁגִלְגַלְנוּ, שֶׁאוֹתָם יָמִים, שֶׁבָּהֶם עָבַד כְּבֶן־זוּגָהּ שֶׁל מִיכַל, הָיוּ לוֹ יְמֵי חַג. שֶׁכֵּן הוּא, אִיתָמָר, אָהַב אֶת מִיכַל, אִם כִּי מֵעוֹלָם לֹא הֵעֵז לְגַלוֹת לָהּ אֶת רִגְשׁוֹתָיו. הוּא יָדַע יָפֶה שֶׁמִיכַל אוֹהֶבֶת אֶת עֻזִי. – וְעֻזִי? – שָׁאַלְתִּי.

– אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַם הוּא אוֹהֵב אֶת מִיכַל – הֵשִׁיב אִיתָמָר – אַךְ אֵינֶנִי מְקַנֵא בְּמִיכַל. עֻזִי נִתְפָּס מִדֵי פַּעַם לְהֶתְקֵפִים שֶׁל מַצָבֵי־רוּחַ. כָּךְ, לְמָשָׁל, בַּשָׁבוּעוֹת הָאַחֲרוֹנִים, בְּטֶרֶם חָלְתָה אִמוֹ, הוּא נִסְתַּגֵר בְּבֵיתוֹ וְלַשָׁוְא נִסְתָה מִיכַל לִשְׁבֹּר אֶת הַהֶסְגֵר. סֻפַּר לִי שֶׁכַּמָה פְּעָמִים בָּאָה אֵלָיו, אַךְ הוּא חָסַם בְּפָנֶיהָ אֶת הַכְּנִיסָה לְבֵיתוֹ. אַדְרַבָּה, תַּגִיד בְּעַצְמְךָ, בֶּנִי: כָּךְ נוֹהֵג נַעַר שֶׁאוֹהֵב אֶת נַעֲרָתוֹ? אַךְ מִיכַל הִבְלִיגָה עַל הָעֶלְבּוֹן. הִיא מוּכָנָה תָּמִיד לִסְלֹחַ לוֹ מִשׁוּם שֶׁהִיא מְבִינָה לְלִבּוֹ, וְאוּלַי מִשׁוּם שֶׁהָאוֹהֲבִים־בֶּאֱמֶת נוֹטִים תָּמִיד לִסְלֹחַ. אֲשֶׁר לִי, בֶּנִי, אֲנִי חָג בַּשְׁנָתַיִם הָאַחֲרוֹנוֹת מִסָבִיב לְמִיכַל כְּכוֹכַב־לֶכֶת, רוֹצֶה לֵהָנוֹת מֵאוֹרָהּ וּמְשַׁלֵחַ אֵלֶיהָ בַּחֲשַׁאי מַבָּטֵי הַעֲרָצָה. אַךְ הִיא, מִיכַל, מְשִׂימָה עַצְמָהּ כְּאֵינָהּ מַשְׁגִיחָה בְּכָל אֵלֶה. וְהִנֵה בָּאָה לְיָדִי הִזְדַמְנוּת שֶׁלֹא חָלַמְתִּי עָלֶיהָ: הֻטַל עָלֵינוּ, עַל מִיכַל וְעָלַי, לַעֲבֹד יַחְדָו, בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בְּכָל יוֹם, בְּהוֹבָלַת הַמִצְרָכִים. וְדַע לְךָ, שֶׁאֵין זוֹ מְלָאכָה קַלָה. כַּמָה אַרְגָזִים כְּבֵדִים, כַּמָה סַלִים גְדוּשִׁים סָחַבְתִּי לְקוֹמוֹת הַבָּתִּים עַד שֶׁחַשְׁתִּי כִּי גַבִּי נִשְׁבָּר, אַךְ בְּשׁוּבִי לָרְחוֹב, הִתְרוֹנֵן לִבִּי בְּקִרְבִּי: יָדַעְתִּי שֶׁמִיכַל מְחַכָּה לִי. יוֹשֶׁבֶת בַּדוּ־אוֹפַנִית וְרֹאשָׁהּ עָטוּר בְּצַמוֹתֶיהָ כְּמוֹ בְּכֶתֶר שֶׁל זָהָב. כְּכָל שֶׁהוֹסַפְנוּ לַעֲבֹד, נָפְלוּ הַמְחִצוֹת בֵּינֵינוּ וְיוֹם אֶחָד אָזַרְתִּי עֹז וּסִפַּרְתִּי לָהּ הַכֹּל. וְכָךְ סִיַמְתִּי אֶת דְבָרַי:

– גִלִיתִי לָךְ, מִיכַל, אֶת כָּל אֲשֶׁר בְּלִבִּי, אַךְ אֵין לִי כָּל אַשְׁלָיוֹת. בָּרוּר לִי שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת עֻזִי. אָז לָמָה סִפַּרְתִּי? – תִּשְׁאֲלִי. כִּי אֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁאָנוּ עַתָּה יְדִידִים וּבֵין יְדִידִים אָסוּר שֶׁיִהְיוּ סוֹדוֹת. אֲנִי מַבְטִיחַ לָךְ שֶׁלֹא אָצִיק לָךְ עוֹד לְעוֹלָם בְּוִדוּיִים שֶׁלִי. הַפַּעַם לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרָצוֹן לְסַפֵּר לָךְ אֶת הָאֱמֶת. אַתְּ כּוֹעֶסֶת עָלַי?

מִיכַל הִבִּיטָה בִּי וְעֵינֶיהָ אוֹמְרוֹת חִבָּה. – אַתָּה בָּחוּר טוֹב, אִיתָמָר, וְגַם יָדִיד שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו – אָמְרָה וְחִיְכָה אֵלַי אֶחָד מֵאוֹתָם חִיוּכִים שֶׁכָּל־כָּךְ אָהַבְתִּי.

כָּךְ סִפֵּר לִי אִיתָמָר, שֶׁזָקוּק הָיָה כַּנִרְאֶה לְמִישֶׁהוּ, שֶׁלְפָנָיו יוּכַל לִשְׁפֹּךְ, לְלֹא חֲשָׁשׁ, אֶת לִבּוֹ. בְּסַיְמוֹ אֶת סִפּוּרוֹ, הוֹסִיף כְּמֵשִׂיחַ אֶל עַצְמוֹ: – אָכֵן, עוֹלָם מוּזָר. אַתָּה אוֹהֵב, מִתְגַעְגֵעַ, וְהַנַעֲרָה שֶׁאַתָּה חוֹלֵם עָלֶיהָ אוֹהֶבֶת מִישֶׁהוּ אַחֵר, וּמְנָת־חֶלְקְךָ הֵם אַכְזָבָה וּמַפַּח־נֶפֶשׁ. הָיִיתִי רוֹצֶה לְתַקֵן עוֹלָם זֶה, לְחוֹלֵל אֶת הַנֵס הַגָדוֹל: שֶׁכָּל שֶׁאוֹהֵב בֶּאֱמֶת, תֻּחְזַר לוֹ אַהֲבָה. אַךְ אֵיךְ עוֹשִׂים זֹאת?

שָׁתַקְתִּי, כִּי לֹא הָיְתָה בְּפִי כָּל תְּשׁוּבָה. אוּלָם דְבָרָיו שֶׁל אִיתָמָר עוֹרְרוּ בִּי הִתְפָּעֲלוּת. כֵּיצַד הִצְלִיחַ נַעַר זֶה, בֶּן הַשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה, לְהָשִׂיחַ אֶת מְצוּקָתוֹ בְּמִשְׁפָּטִים מְלֻטָשִׁים וְקוֹלְעִים כָּל־כָּךְ?

אַךְ הָבָה נַחֲזֹר לְמִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית. מִיכַל וְאִיתָמָר לֹא הָיוּ יְחִידִים שֶׁעָבְדוּ בָּהּ. לְפִי הַתּוֹר הִמְתִּינוּ לְיַד הַצַרְכָנְיָה גַם אֶפְרָת וּצְבִיקָה, וְאִלוּ עוֹדֵד, מְנַהֵל הַמִבְצָע, הִתְרוֹצֵץ הַרְבֵּה, נִלְוָה לְכָל “נַגְלָה” (“סִבּוּב” בִּלְשׁוֹן־עֶגְלוֹנִים) וְהִשְׁגִיחַ בְּשֶׁבַע עֵינַיִם שֶׁהַכֹּל “יִדְפֹּק” כַּהֲלָכָה. וְאָכֵן, תְּחִלָה הִתְנַהֵל הַכֹּל עַל הַצַד הַטוֹב בְּיוֹתֵר. מְדֵי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ הוֹפִיעַ עוֹדֵד בְּבֵיתִי וּמָסַר לִי אֶת פִּדְיוֹן־הַיוֹם. סְכוּם הַכֶּסֶף גָדַל וְהָלַךְ מִיוֹם לְיוֹם. אֵין זֹאת כִּי הַיְלָדִים הִתְמַחוּ בְּמִקְצוֹעָם אוֹ שִׁכְלְלוּ אֶת שִׁיטוֹת עֲבוֹדָתָם. עַל כָּל פָּנִים, לְאַחַר שְׁבוּעַיִם מֵאָז שֶׁהוּחַל בַּמִבְצָע יָכֹלְתִּי לָגֶשֶׁת לַדֹאַר וְלִשְׁלֹחַ לַעֲרָד, לַפֶּנְסְיוֹן שֶׁבּוֹ שָׁהֲתָה אוּרִיאֵלָה, אֲחוֹתוֹ שֶׁל עֻזִי, אֶת הַתַּשְׁלוּם הַחָדְשִׁי וַעֲדַיִן נִשְׁאַר בְּיָדִי עֹדֶף – לִדְמֵי כִּיס שֶׁנָתַתִּי לְעֻזִי.

שֶׁכֵּן עֻזִי זָקוּק הָיָה לְכֶסֶף. מְדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ, בְּסַיְמוֹ אֶת אֲרוּחַת־הַצָהֳרַיִם, הָיָה יוֹצֵא לְבֵית־הַחוֹלִים “בֵּילִינְסוֹן” וְשָׁם, בְּמַחְלֶקֶת־הַעֵינַיִם, יָשַׁב אֵצֶל רִנָה אִמוֹ עַד לִשְׁעוֹת הָעֶרֶב. גַם אֲנִי בִּקַרְתִּיהָ אֵילוּ פְּעָמִים. עוֹדַדְתִּיהָ לִפְנֵי הַנִתּוּחַ וְשָׂמַחְתִּי בְּשִׂמְחָתָהּ שֶׁהַנִתּוּחַ שֶׁבֻּצַע בְּעֵינָהּ הָאַחַת חוֹלַת־הַגְלַאוּקוֹמָה הִצְלִיחַ וְלֹא הָיוּ אַחֲרָיו כָּל סִבּוּכִים. יַחַד אִתָּהּ סָפַרְתִּי אֶת הַיָמִים: עוֹד מְעַט תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה. אָמְנָם, גַם בְּשׁוּבָהּ תֵּאָלֵץ לִחְיוֹת שִׁשָׁה שָׁבוּעוֹת בְּמִשְׁטָר חָמוּר בְּיוֹתֵר: לְהִזָהֵר מִכָּל תְּנוּעָה פְּזִיזָה אוֹ מַאֲמָץ. אַךְ רִנָה חָלְמָה עַל הָרֶגַע, שֶׁבּוֹ תִּזְכֶּה לִדְרֹךְ עַל סַף בֵּיתָהּ.

אֵילוּ פְּעָמִים הֵצִיקָה לִי רִנָה בִּשְׁאֵלוֹת מַדוּעַ לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת עֻזִי לַעֲרָד, לְהַחֲזִיר אֶת אוּרִיאֵלָה הַבַּיְתָה. שֶׁהֲרֵי הִיא, רִנָה, לֹא תּוּכַל יָמִים רַבִּים לַעֲבֹד וּלְהִשְׂתַּכֵּר. תְּחִלָה פָּטַרְתִּי אֶת שְׁאֵלוֹתֶיהָ בִּשְׁתִיקָה, אַךְ יוֹם אֶחָד הֶחְלַטְתִּי לְגַלוֹת לָהּ הַכֹּל. מוּבָן, שֶׁלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת בְּנוֹכְחוּתוֹ שֶׁל עֻזִי. מֶה עָשִׂיתִי? הִצַעְתִּי לוֹ לְהִכָּנֵס לַחֶדֶר הַסָמוּךְ, שֶׁבּוֹ שָׁכַב אַחְמֶד, יֶלֶד עַרְבִי בֶּן־גִילוֹ, שֶׁנֻתַּח בְּעֵינוֹ – וְלָשֶׁבֶת קְצָת עַל־יָדוֹ, שֶׁכֵּן אַחְמֶד סָבַל מְאֹד מִבְּדִידוּת. עֻזִי הָלַךְ לוֹ בְּרָצוֹן וְאָז סִפַּרְתִּי לָהּ לְרִנָה עַל אֲסֵפַת הַיְלָדִים וְעַל מִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית שֶׁאִרְגַנוּ. רִנָה הִקְשִׁיבָה לִדְבָרַי נִרְגֶשֶׁת עַד דְמָעוֹת.

– לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח לְךָ זֹאת – אָמְרָה לְבַסוֹף. – וְכִי מֶה עָשִׂיתִי? – נִסִיתִי לְהַמְעִיט אֶת חֶלְקִי – הַיְלָדִים הֵם שֶׁהָגוּ אֶת הָרַעְיוֹן וְהֵם הַמְבַצְעִים אוֹתוֹ. אֲנִי רַק פָּקַחְתִּי אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁאָסוּר לָהֶם לְהִתְעַלֵם מִצָרָתוֹ שֶׁל עֻזִי חֲבֵרָם. וְאָמְנָם, אֵין לְתָאֵר בְּאֵיזוֹ הִתְלַהֲבוּת הֵם עוֹבְדִים בַּדוּ־אוֹפַנִית.

בַּדְבָרִים שֶׁהִשְׁמַעְתִּי בְּאָזְנֵי רִנָה לֹא הָיָה שֶׁמֶץ שֶׁל הַגְזָמָה. הַיְלָדִים עָשׂוּ בֶּאֱמֶת כְּמֵיטַב יְכָלְתָּם. וּבְכָל זֹאת, בַּשָׁבוּעַ הַשְׁלִישִׁי, סָמוּךְ לְיוֹם שׁוּבָהּ שֶׁל רִנָה מִבֵּית־הַחוֹלִים, אֵרַע מַשֶׁהוּ שֶׁסִכֵּן אֶת הַמִבְצָע כֻּלוֹ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

מְדֵי עֶרֶב נוֹהֵג הָיִיתִי לְבַקֵר אֶת מוֹר, יְדִידִי־עַל־אַרְבַּע, וּלְבָרְכוֹ בְּ“לַיְלָה טוֹב!” בַּזְמַן הָאַחֲרוֹן הָיָה מוֹר עָיֵף מְאֹד לְאַחַר שֶׁסָחַב בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת אֶת הַדוּ־אוֹפַנִית הָעֲמוּסָה מַשָׂא כָּבֵד. עַל אַף הָעֲיֵפוּת הָיָה מוֹר מְקַדֵם אֶת פָּנַי בְּשִׂמְחָה. נִכָּר בּוֹ, בְּמוֹר, שֶׁהוּא שְׂבַע־רָצוֹן וְכִי עַל אַף הַקשִׁי הַפִיזִי גוֹרֶמֶת לוֹ הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ בְּמִבְצַע הַיְלָדִים קֹרַת־רוּחַ רַבָּה. עֶרֶב אֶחָד, בְּבוֹאִי אֶל מוֹר, הִבְחַנְתִּי שֶׁהוּא מְכֻנָס בְּעַצְמוֹ וְשׁוֹתֵק שֶׁלֹא כָּרָגִיל, כְּשָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. נִסִיתִי לְהִתְעַלֵם מִמַצַב־הָרוּחַ שֶׁקָפַץ עָלָיו, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי: אוּלַי קָרָה מַשֶׁהוּ לַיְלָדִים שֶׁעָבְדוּ אִתּוֹ אַחַר־הַצָהֳרַיִם? עַל כֵּן שָׁאַלְתִּי:

– מוֹר יְדִידִי, אֲנִי מַרְגִישׁ שֶׁאֵינְךָ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. מַדוּעַ אַתָּה שׁוֹתֵק? סַפֵּר! נָשָׂא מוֹר אֶת רֹאשׁוֹ וְהִבִּיט בִּי בִּתְמִיהָה, כְּשׁוֹאֵל: “כֵּיצַד נוֹדַע לְךָ הַדָּבָר?” וְאָז אָמַר:

– בֶּנִי, לֹא הַכֹּל כַּשׁוּרָה.

– לְמָה אַתָּה מְרַמֵז? – שָׁאַלְתִּי.

– לְהוֹבָלַת הַמִצְרָכִים – הֵשִׁיב מוֹר קְצָרוֹת. לִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי. הַאֻמְנָם עוֹלְלוּ הַיְלָדִים מַשֶׁהוּ? וְאוּלַי נִתְפַּתּוּ, חָלִילָה, לִסְחֹב מִן הָאַרְגָזִים שֶׁהֻפְקְדוּ בִּידֵיהֶם?

– אַל תּוֹצִיא לִי אֶת הַנְשָׁמָה, מוֹר! – גָעַרְתִּי בּוֹ – סַפֵּר! אָמַר מוֹר:

– שָׁתַקְתִּי, כִּי אֵינִי אוֹהֵב לִהְיוֹת מַלְשִׁין. נוֹסָף לְכָךְ, גַם לְאַחַר שֶׁהֶחְלַטְתִּי לָבוֹא וּלְהַלְשִׁין, נוֹטֶה אֲנִי לַחְשֹׁב בְּעֹמֶק לִבִּי שֶׁיִתָּכֵן שֶׁעוֹדֵד צוֹדֵק. אֲנִי אוֹמֵר “יִתָּכֵן”, כִּי פּוֹסֵחַ הִנְנִי עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים. עַל כֵּן אֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל. אַדְרַבָּה, שְׁפֹט אַתָּה! – וְכִי מָה עוֹלֵל עוֹדֵד? – שָׁאַלְתִּי – אִם תֹּאמַר לִי שֶׁהוּא גּוֹנֵב מִדְמֵי־הַפִּדְיוֹן שֶׁהוּא מוֹסֵר לִי כָּל עֶרֶב – לֹא אַאֲמִין לְךָ. זוֹהִי עֲלִילָה שְׁפָלָה! אֲנִי מַכִּיר יָפֶה אֶת עוֹדֵד. הוּא נַעַר יָשָׁר וּבַעַל לֵב־זָהָב!

– אַתָּה טוֹעֶה – אָמַר מוֹר – מִי הֶעֱלָה עַל דַעְתּוֹ לְהַאֲשִׁים אֶת עוֹדֵד בַּעֲבֵרָה? אַדְרַבָּה, אֲנִי עוֹמֵד לְהַלְשִׁין עָלָיו מִשׁוּם שֶׁהוּא עוֹסֵק יוֹתֵר מִדַי בְּמִצְווֹת.

– אוּלַי תְּפָרֵשׁ לִי אֶת דְבָרֶיךָ? – שָׁאַלְתִּי. – שֵׁב, בֶּנִי – אָמַר מוֹר וּבְעַצְמוֹ רָבַץ בְּפִשׁוּט רַגְלַיִם מִתַּחַת לַגְגוֹן – כִּי הַסִפּוּר שֶׁלִי אָרֹךְ לְמַדַי. תְּחִלָה הִתְנַהֵל הַכֹּל לְפִי הַתָּכְנִית. הַיְלָדִים חִכּוּ שְׁנַיִם־שְׁנַיִם לְפִי הַתּוֹר לְיַד הַצַרְכָנִיָה, הֶעְמִיסוּ עַל הַדוּ־אוֹפַנִית אַרְגָזִים וְסַלִים מְלֵאִים וְהוֹבִילוּ אוֹתָם אֶל בָּתֵּי הַקוֹנִים, לְפִי כְּתוֹבוֹת שֶׁקִבְּלוּ מִידֵי הַמְנַהֵל. מִשֶׁחָזְרוּ אֵלָיו לִפְנֵי הַסְגִירָה וְרִכְבָּם רֵיק – הָיוּ מְקַבְּלִים מִמֶנוּ אֶת שְׂכָרָם. יֵשׁ לְהוֹדוֹת שֶׁהָאִישׁ נָהַג בָּהֶם בְּעַיִן יָפָה. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ מְלַאכְתָּם בֶּאֱמוּנָה, הָיָה מַעֲנִיק לָהֶם “בַּקְשִׁישׁ”, כְּלוֹמַר תּוֹסֶפֶת־תַּשְׁלוּם מְיֻחֶדֶת כְּמַתָּנָה. אוּלָם הַיוֹם, בְּעָמְדִי לְיַד הַצַרְכָנִיָה בַּחוּץ, שָׁמַעְתִּי אֶת הַמְנַהֵל, שֶׁכָּעַס עַל עוֹדֵד וְגַם צָעַק עָלָיו. דֶלֶת הַצַרְכָנִיָה הָיְתָה פְּתוּחָה לָרְוָחָה וְקוֹלוֹ שֶׁל הַמְנַהֵל הִגִיעַ אֵלַי בְּבֵרוּר. וְכָךְ נוֹדַע לִי שֶׁהָאִישׁ מַאֲשִׁים אֶת עוֹדֵד שֶׁהַמִצְרָכִים אֵינָם מַגִיעִים בִּשְׁלֵמוּתָם לְבָתֵּי הַקוֹנִים. הַלָלוּ הִתְחִילוּ מִתְלוֹנְנִים לָאַחֲרוֹנָה: לָזֶה חֲסֵרוֹת כַּמָה לַחְמָנִיוֹת, לָזֶה בַּקְבּוּק־חָלָב, וְלָזֶה שַׂקִית־עַגְבָנִיוֹת, אַךְ יֵשׁ שֶׁנֶעְלָמִים בַּדֶרֶךְ דָג אוֹ תַּרְנְגֹלֶת שְׁלֵמָה!

– אוּלַי מִתְהַפְּכִים הָאַרְגָזִים בַּדוּ־אוֹפַנִית בִּשְׁעַת הַנְסִיעָה, הַמִצְרָכִים מִתְעַרְבְּבִים זֶה בָּזֶה וְעוֹדֵד אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְסַדְרָם כְּפִי שֶׁאֲרוּזִים הָיוּ תְּחִלָה? – שָׁאַלְתִּי.

– לֹא, בֶּנִי – הֵשִׁיב מוֹר – עוֹדֵד הוּא הַגוֹרֵם לְאִי־הַסְדָרִים. אָמְנָם, אֲנִי עוֹמֵד כָּל הַזְמַן כְּשֶׁרֹאשִׁי קָדִימָה וְאֵינִי רוֹאֶה אֶת הַמִתְרַחֵשׁ בַּדוּ־אוֹפַנִית שֶׁמֵאֲחוֹרֵי גַבִּי, אַךְ שׁוֹמֵעַ אֲנִי יָפֶה אֶת דִבְרֵי הַיְלָדִים, שֶׁאֵינָם מַעֲלִים עַל דַעְתָּם כִּי אֲנִי מֵבִין אֶת שְׂפָתָם. וּבְכֵן, בַּהַתְחָלָה הָיָה עוֹדֵד מְצַוֶה לְזוּג הָעוֹבְדִים לְהֵעָצֵר לְרֶגַע, וְאָז הָיָה נוֹטֵל מַשֶׁהוּ מִן הַדוּ־אוֹפַנִית וּמַנִיחוֹ עַל אֶדֶן־חַלוֹן בְּקוֹמַת־הַקַרְקַע, בְּדִירָה שֶׁבִּקְצֵה הַשְׁכוּנָה. מִיכַל וְאִיתָמָר אוֹ אֶפְרָת וּצְבִיקָה הָיוּ מְנַסִים לְהִתְנַגֵד וְלִמְחוֹת, אַךְ הוּא, עוֹדֵד, הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁלוֹ. וּלְאַחַר־מִכֵּן הָיוּ דְבָרִים חֲמוּרִים יוֹתֵר.

מִשֶׁהִגִיעָה הַדוּ־אוֹפַנִית לִכְתֹבֶת מְסֻיֶמֶת וְנֶעֶצְרָה, הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ כֵּיצַד פּוֹנֶה עוֹדֵד לַיְלָדִים שֶׁשִׂחֲקוּ בָּרְחוֹב:

– הֵי, יֶלֶד, בּוֹא הֵנָה! הֵיכָן גָרָה גְבֶרֶת מִזְרָחִי?

– בַּקוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה – הֵשִׁיב הַיֶלֶד, שֶׁשָׂמַח עַל הַהִזְדַמְנוּת שֶׁנִתְּנָה לוֹ לְשַׁמֵשׁ כְּמַדְרִיךְ.

– וְהֵיכָן בַּעְלָהּ? בַּחֲנוּת שֶׁלוֹ? – חָקַר עוֹדֵד.

– מַה פִּתְאֹם חֲנוּת? – קָרָא הַיֶלֶד – בַּעְלָהּ שֶׁל מַזָל מִזְרָחִי מְחֻסַר־עֲבוֹדָה זֶה זְמַן רַב! כָּל הַיוֹם הוּא יוֹשֵׁב בַּבַּיִת.

– וְיֵשׁ לָהֶם יְלָדִים?

– שִׁבְעָה! חָמֵשׁ בָּנוֹת וּשְׁנֵי בָּנִים – הִכְרִיז הַיֶלֶד.

– וְהֵיכָן גָרָה גְבֶרֶת זְהָבִי? – הוֹסִיף עוֹדֵד לַחְקֹר.

– בְּקוֹמָה ב'.

– גַם בַּעְלָהּ מְחֻסַר־עֲבוֹדָה? – שָׁאַל עוֹדֵד.

– מִי סִפֵּר לְךָ זֹאת? – תָּמַהּ הַיֶלֶד – הֵם אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים. בַּעְלָהּ קַבְּלָן לַעֲבוֹדוֹת־עָפָר. – אֲהָהּ – הָיָה עוֹדֵד מְנַהֵם לְעַצְמוֹ וְנִגַשׁ לָדוּ־אוֹפַנִית. וְאָז, לְפִי הַדְבָרִים שֶׁשָׁמַעְתִּי, דְבָרִים שֶׁהֶחֱלִיפוּ בֵּינֵיהֶם הַיְלָדִים שֶׁיָשְׁבוּ בַּדוּ־אוֹפַנִית, הֲבִינוֹתִי מַה מִתְרַחֵשׁ שָׁם. עוֹדֵד הֶעֱבִיר כַּמָה פְּרִיטִים מִן הָאַרְגָז הַגָדוֹל שֶׁמְיֹעָד הָיָה לִגְבֶרֶת זְהָבִי, לָאַרְגָז הַקָטָן, הָרֵיק־לְמֶחֱצָה שֶׁל מַזָל מִזְרָחִי. יוֹם־יוֹם הָיָה נוֹהֵג כָּךְ: חוֹקֵר תְּחִלָה אֶת הַיְלָדִים שֶׁשִׂחֲקוּ בָּרְחוֹב לְמַצָבָם הַכַּלְכָּלִי שֶׁל הָאֲנָשִׁים – וְאָז הָיָה עוֹרֵךְ חֲלֻקָה־מֵחָדָשׁ שֶׁל הַמִצְרָכִים הָאֲרוּזִים בְּאַרְגָזִים. לֹא־פַּעַם שָׁמַעְתִּי אֶת חֲבֵרָיו גוֹעֲרִים בּוֹ וְטוֹעֲנִים שֶׁאֵין לוֹ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת זֹאת, אַךְ עוֹדֵד הִתְעַלם מֵהֶעָרוֹתֵיהֶם. גַם הַיוֹם עוֹלֵל עוֹדֵד מַעֲשֶׂה מֵעֵין זֶה, אֶלָא שֶׁהַפַּעַם זִכָּה בַּחֲבִילַת־בָּשָׂר, שֶׁשָׁלַף מֵאַרְגָז הַמָלֵא עַל גְדוֹתָיו, אֶת אַרְגָזָהּ שֶׁל אַלְמָנָה עֲנִיָה הַמִתְגוֹרֶרֶת בְּדִירַת־מַרְתֵּף. מִיכַל גָעֲרָה בּוֹ וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר פָּרְצָה בֵּינֵיהֶם קְטָטָה עַד שֶׁחָשַׁשְׁתִּי שֶׁהָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים יָבִינוּ אֶת הַמִתְרַחֵשׁ. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַפַּחַד שֶׁלִי מִן הָעוֹבְרִים־וְשָׁבִים הָיָה מְיֻתָר. מִמֵילָא נוֹדַע הַכֹּל לִמְנַהֵל הַצַרְכָנִיָה. רֹב הָעֲנִיִים שֶׁזָכוּ מִן הַהֶפְקֵר, בָּאוּ וְהֶחֱזִירוּ לוֹ אֶת הַמִצְרָכִים, וְאִלוּ הַלָקוֹחוֹת הָעֲשִׁירִים הִתְגוֹלְלוּ עָלָיו בִּטְרוּנִיוֹת.

תְּחִלָה נִסָה הַמְנַהֵל לְהִתְחַמֵק מִטַעֲנוֹתֵיהֶם: – אוּלַי טְעִיתֶם? אוּלַי שְׁכַחְתֶּם, בְּשָׁעָה שֶׁקְנִיתֶם, חֲבִילָה אַחַת?

– לֹא, לֹא טָעִינוּ!

– וְאוּלַי נִתְגַלְגְלָה מִן הָעֲגָלָה? הַיְלָדִים הַמוֹבִילִים אוֹתָהּ נוֹהֲגִים לִדְהֹר בִּמְהִירוּת. אֲנִי מוּכָן לְפַצוֹת אֶתְכֶם.

– אֵינֶנוּ מְבַקְשִׁים פִּצוּי. אָנוּ דוֹרְשִׁים אֶת הַמַגִיעַ לָנוּ! – צָעֲקוּ הַלָקוֹחוֹת.

וְאָז, כְּתֹם יוֹם־הָעֲבוֹדָה, קָרָא הַמְנַהֵל אֶת עוֹדֵד וְנִסָה לְהוֹצִיא מִפִּיו אֶת הָאֱמֶת. אַךְ עוֹדֵד הִכְחִישׁ הַכֹּל: – לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם! – טָעַן – הֵם מְטֻמְטָמִים וּמְבַלְבְּלִים לְךָ, אֲדוֹנִי, אֶת הַמֹחַ! – אַךְ מְנַהֵל הַצַרְכָנִיָה לֹא שֻׁכְנַע, הוּא גָעַר שׁוּב וָשׁוּב בְּעוֹדֵד וְאַף אִיֵם עָלָיו:

– רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ. אֲנִי לֹא אֶשְׁתֹּק עוֹד. אַגִישׁ תְּלוּנָה לַמִשְׁטָרָה! מִיכַל, שֶׁיָשְׁבָה מֵאֲחוֹרַי בַּדוּ־אוֹפַנִית, שָׁמְעָה הַכֹּל, בְּדִיוּק כָּמוֹנִי – וּפָרְצָה בְּבֶכִי. וְאִלוּ אִיתָמָר נִסָה לְהַרְגִיעָהּ וְאָמַר לָהּ: – עוֹד הַיוֹם אֶגַשׁ לְבֶּנִי וַאֲסַפֵּר לוֹ הַכֹּל!

– אַל תַּעֲשֶׂה זֹאת! – נִסְתָה מִיכַל לַעֲצֹר בַּעֲדוֹ.

אַךְ אִיתָמָר לֹא וַתֵּר. – אָנוּ נַפְסִיד בִּגְלַל עוֹדֵד אֶת הָעֲבוֹדָה – צָעַק – לֹא, אֲנִי לֹא אֶשְׁמַע, לָךְ. אֲנִי אֲגַלֶה הַכֹּל!

– מִמָתַי אַתָּה רוֹדֵף־צֶדֶק וְלוֹחֵם לְישֶׁר־מִדוֹת? –

קָרְאָה מִיכַל – לֹא, אִיתָמָר, אַתָּה לֹא תַּלְשִׁין עַל עוֹדֵד. אֵין הוּא פּוֹשֵׁעַ. אֵין הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַמִצְרָכִים לְעַצְמוֹ. הוּא מְחַלֵק אוֹתָם לַעֲנִיִים מִסְכֵּנִים.

– אֲבָל מִצְרָכִים אֵלֶה אֵינָם רְכוּשׁוֹ שֶׁלוֹ! – טָעַן אִיתָמָר. הַשְׁנַיִם הָיוּ וַדַאי מוֹסִיפִים לְהָטִיחַ דְבָרִים זֶה בָּזֶה, אַךְ לְמַרְאֵהוּ שֶׁל עוֹדֵד, שֶׁיָצָא מֵהַצַרְכָנִיָה וּפָנָיו חִוְרוֹת מְאֹד – נִשְׁתַּתְּקוּ. מוֹר סִיֵם אֶת סִפּוּרוֹ, אַךְ בְּטֶרֶם שָׁקַע בִּשְׁנַת־לַיְלָה שֶׁלוֹ, הוֹסִיף וְאָמַר:

– הִנֵה מָסַרְתִּי לְךָ הַכֹּל. דָבָר לֹא הֶחְסַרְתִּי.

וַהֲרֵינִי חוֹזֵר וְאוֹמֵר: אִם שָׁתַקְתִּי עַד עַתָּה, עָשִׂיתִי זֹאת מִשׁוּם שֶׁלְעִתִּים נוֹטֶה אֲנִי לַחֲשֹׁב בְּעֹמֶק לִבִּי שֶׁיִתָּכֵן שֶׁעוֹדֵד צוֹדֵק דַוְקָא. מַה דַעְתָּךָ, בֶּנִי?

– לַיְלָה טוֹב, יַקִירִי – אָמַרְתִּי לוֹ – עוֹד אֲהַרְהֵר בַּדָבָר. קַמְתִּי וְיָצָאתִי מֵהַחֻרְשָׁה וְעוֹד בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הִזְעַקְתִּי אֶת עוֹדֵד לְבֵיתִי. הַנַעַר הִרְגִישׁ כַּנִרְאֶה שֶׁמְחַכָּה לוֹ שִׂיחָה נוֹקֶבֶת. הִבְחַנְתִּי בְּרַעַד יָדוֹ בְּשָׁעָה שֶׁיָשַׁב לְפָנַי וְהֶחְלִיק אֶת בְּלוֹרִיתוֹ הַמִזְדַקֶרֶת כְּקִפּוֹד.

– עוֹדֵד – פָּתַחְתִּי – אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל. עַל אַרְגְזֵי הַמִצְרָכִים וְעַל חֲלֻקָתָם מֵחָדָשׁ.

– מִי הִלְשִׁין? – תָּקַע בִּי עוֹדֵד אֶת עֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת.

לֹא רָצִיתִי לְהַסְגִיר אֶת סוֹדוֹ שֶׁל מוֹר, עַל כֵּן עָנִיתִי לוֹ: – נִזְדַמַנְתִּי לַצַרְכָנִיָה. הַמְנַהֵל סִפֵּר לִי הַכֹּל וְאַף אָמַר לִי שֶׁהוּא שׁוֹקֵל פְּנִיָה לַמִשְׁטָרָה. – וְאַתָּה, בֶּנִי, חוֹשֵׁב וַדַאי כָּמוֹהוּ – שִׁסַע עוֹדֵד אֶת דְבָרַי וּפָנָיו הִסְמִיקוּ מְאֹד – שֶׁאֲנִי גַנָב נִבְזֶה וּמָאוּס!

– זֹאת לֹא אָמַרְתִּי, עוֹדֵד – עָנִיתִי – הֲרֵי לֹא הָיְתָה לְךָ כָּל טוֹבַת־הֲנָאָה מִכָּךְ. לֹא שִׁלְשַׁלְתָּ לְכִיסְךָ אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת. כָּל מַה שֶׁעָשִׂיתָ בָּא מִתּוֹךְ כַּוָנָה טוֹבָה. אַךְ אָנוּ, הַמְבֻגָרִים, יֵשׁ לָנוּ פִּתְגָם עַתִּיק וְחָכָם: “הַדֶרֶךְ לַגֵיהִנוֹם רְצוּפָה כַּוָנוֹת טוֹבוֹת”.

– אֵיזֶה גֵיהִנוֹם? – קָרָא עוֹדֵד, נִסְעָר כֻּלוֹ וְנוֹשֵׁם בְּקֹשִׁי – שֶׁאִפְשַׁרְתִּי לִילָדִים מִסְכֵּנִים לֶאֱכֹל לַחְמָנִיָה טְרִיָה? לִבְנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל מְחֻסַר־עֲבוֹדָה לִסְעֹד אֲרוּחַת־צָהֳרַיִם טְעִימָה שֶׁל עוֹף מְבֻשָׁל בְּמָרָק? שָׁתַקְתִּי רֶגַע, נָבוֹךְ. כֵּיצַד אַסְבִּיר לוֹ, לְעוֹדֵד, הֵיכָן הַמִשְׁגֶה שֶׁעָשָׂה? עַד שֶׁמָצָאתִי אֶת הַנִמוּקִים שֶׁאָבִיא לְפָנָיו, נִסִיתִי לְהַטוֹת אֶת הַשִׂיחָה לְאָפִיק אַחֵר.

– סַפֵּר לִי, עוֹדֵד – אָמַרְתִּי – כֵּיצַד עָלָה כָּל זֶה עַל דַעְתְּךָ?

עוֹדֵד הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וּפָתַח בַּסִפּוּר: – זֶה הֵחֵל יוֹם אֶחָד בַּצַרְכָנִיָה. חִכִּיתִי בַּצַד, לְיַד הַקֻפָּה הָרוֹשֶׁמֶת, וְרָאִיתִי תּוֹר גָדוֹל שֶׁל נָשִׁים. כָּל אַחַת הֵבִיאָה עִמָהּ עֲגָלָה מְלֵאָה וּגְדוּשָׁה הָעוֹבֶרֶת עַל גְדוֹתֶיהָ. וּבֵין הַנָשִׁים עָמְדָה זְקֵנָה אַחַת, גוּצָה וּמְצֻמֶקֶת, וּבְיָדֶיהָ שְׁנֵי תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, בָּצָל אֶחָד וְכִכַּר־לֶחֶם. הִיא רָצְתַה לַעֲקֹף אֶת הַתּוֹר הַגָדוֹל, אַךְ הַנָשִׁים הֵרִימוּ קוֹל זְעָקָה:

– יֵשׁ תּוֹר, גְבֶרֶת! בָּאנוּ לְפָנַיִךְ!

הַקֻפָּאִית, שֶׁשָׁמְעָה אֶת הַצְעָקוֹת וְרָאֲתָה אֶת הַמִתְרַחֵשׁ, פָּנְתָה אֶל הַנָשִׁים:

– אָנָא, הַנִיחוּ לָהּ לַעֲבֹר בְּלִי תּוֹר. אֵין לָהּ כֹּחַ לַעֲמֹד. אַקְדִישׁ לָהּ רַק רֶגַע אֶחָד בִּלְבַד. יָצָאתִי מֵהַצַרְכָנִיָה וְעָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַזְקֵנָה, שֶׁדִשְׁדְשָׁה בִּפְסִיעוֹת קְטַנוֹת בְּדַרְכָּהּ הַבַּיְתָה. רָאִיתִי אֶת הַדִירָה שֶׁאֵלֶיהָ נִכְנְסָה – חֶדֶר קָטָן בְּקוֹמַת־קַרְקַע, שֶׁתְּרִיס חַלוֹנוֹ סָגוּר. וְאָז צָצָה בְּמֹחִי מַחֲשָׁבָה – – – עוֹדֵד נִשְׁתַּתֵּק רֶגַע, נָשָׁם עֲמֻקוֹת וְאָז הִמְשִׁיךְ: – מֵאָז, יוֹם־יוֹם, בְּעָבְרִי בַּדוּ־אוֹפַנִית שֶׁלָנוּ לְיַד דִירָתָהּ, הָיִיתִי מַפְרִישׁ בִּשְׁבִילָהּ כַּמָה לַחְמָנִיוֹת וּבַקְבּוּק־חָלָב. יִתָּכֵן שֶׁאֵין לָהּ, לַזְקֵנָה, שִׁנַיִם וְהִיא צְרִיכָה לְהַשְׁרוֹת אֶת הַפַּת שֶׁלָהּ בְּחָלָב. אֶת הַמִצְרָכִים שַׂמְתִּי עַל אֶדֶן הַחַלוֹן. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, הִתְרוֹנֵן לִבִּי בְּקִרְבִּי: הִנֵה עָשִׂיתִי מַעֲשֶׂה טוב! אָז⁷ – אָז אָמַרְתִּי אֶל עַצְמִי: וְכִי יְחִידָה הִיא זְקֵנָה זוֹ הַסוֹבֶלֶת מַחְסוֹר? יוֹם־יוֹם אֲנִי מוֹבִיל אֶת אַרְגְזֵי הַמִצְרָכִים. אֵלֶה גְדוֹלִים וּגְדוּשִׁים וְאֵלֶה קְטַנִים וַעֲלוּבִים. אוּלַי אוּכַל, תּוֹךְ כְּדֵי עֲבוֹדָתִי, לַעֲשׂוֹת עוֹד מַעֲשֶׂה טוֹב? וְאָז הֶחְלַטְתִּי לַחְקֹר מִי וָמִי הֶם הָאֲנָשִׁים שֶׁקָנוּ אֶת הַמִצְרָכִים אֲשֶׁר בַּדוּ־אוֹפַנִית שֶׁלָנוּ. חִישׁ מַהֵר מָצָאתִי דֶרֶךְ קָלָה בְּיוֹתֵר כֵּיצַד לְגַלוֹת אֶת הָאֱמֶת: הָיִיתִי חוֹקֵר אֶת הַיְלָדִים בָּרְחוֹב וְהַלָלוּ מָסְרוּ לִי בְּדִיוּק מַהוּ מַצָבָהּ הַכַּלְכָּלִי שֶׁל כָּל מִשְׁפָּחָה, כַּמָה יְלָדִים יֵשׁ לָהּ, אִם עוֹבֵד הַבַּעַל אוֹ מְחֻסַר־עֲבוֹדָה הוּא, וְכַיוֹצֵא בָּאֵלֶה תְּשׁוּבוֹת מַחְכִּימוֹת.

לְאַחַר־מִכֵּן נִכְנַסְתִּי לַתְּמוּנָה: הָיִיתִי מֵקֵל עַל הָאַרְגָזִים הַגְדוּשִׁים, הַכְּבֵדִים, וּמַעֲבִיר מֵהֶם פְּרִיטִים שׁוֹנִים אֶל הָאַרְגָזִים הָרֵיקִים־לְמֶחֱצָה. כֵּן, כָּךְ בְּדִיוּק נָהַגְתִּי לַעֲשׂוֹת. לֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא אֵלַי בְּהַאֲשָׁמוֹת. שֶׁכֵּן מֶה עָשִׂיתִי? בַּמֶה חָטָאתִי? שֶׁעָזַרְתִּי מְעַט לְאֵלֶה הַזְקוּקִים לְכָךְ? מִמָתַי אָסוּר לוֹ, לְאָדָם, לַעֲזֹר לַזוּלַת? אֵיזֶה מִין עוֹלָם הוּא זֶה? עָצוּב, עַד שֶׁיֵשׁ חֵשֶׁק לִבְכּוֹת! הַאִם צָרִיךְ אֲנִי לְהִתְחָרֵט עַל מַעֲשַׂי?

– אֵינֶנִי מַאֲשִׁים אוֹתְךָ, עוֹדֵד – אָמַרְתִּי –

אָכֵן, עוֹלָמֵנוּ הוּא עוֹלָם עָצוּב: יֵשׁ בּוֹ עֲשִׁירִים מְשֻׁפָּעִים בְּכָל טוּב וּכְנֶגְדָם עֲנִיִים הַסוֹבְלִים וּמִתְיַסְרִים בְּמַחְסוֹר. אַךְ אַתָּה, עוֹדֵד, לֹא תְּתַקֵן עוֹלָם זֶה. אַתָּה צָעִיר מִדִי.

אוּלָם עוֹדֵד לֹא וִתֵּר:

– אָז עָלַי לְהַסְכִּים לְכָךְ, שֶׁעוֹלָם זֶה, שֶׁכֹּה רַב בּוֹ הָעָוֶל, יִשָׁאֵר כְּפִי שֶׁהִנוֹ? אֲנִי נִסִיתִי לְשַׁנוֹתוֹ בְּכֹחוֹתַי הַדַלִים – וּמִיָד הֻטְבַּע בִּי חוֹתָם שֶׁל גַנָב! הַאִם זֶה צוֹדֵק, בֶּנִי?

– לֹא, אֵין זֶה צוֹדֵק – אָמַרְתִּי – אַךְ אַל נָא תִּשְׁכַּח, עוֹדֵד, שֶׁאֶת הַמַעֲשִׂים הַטוֹבִים עָשִׂיתָ בְּמִצְרָכִים שֶׁאֵינָם שַׁיָכִים לְךָ. מִי שָׂמְךָ עוֹשֶׂה־צֶדֶק וּמְתַקֵן־עַוְלוֹת בְּעוֹלָמֵנוּ? אָמְנָם, אָסוּר לַעֲמֹד מִנֶגֶד, אָדִישׁ וְאָטוּם לְסִבְלוֹ שֶׁל הַזוּלַת. יֵשׁ לְנַסוֹת וּלְתַקֵן אֶת הַטָעוּן תִּקוּן סְבִיבֵנוּ, אֶלָא שֶׁאַתָּה עֲדַיִן נַעַר צָעִיר, חֲסַר כָּל אֶמְצָעִים. הַיְשׁוּעָה לֹא תִּצְמַח מְנַעַר אֶחָד, וַאֲפִילוּ לִבּוֹ לֵב־זָהָב.

– וְכֵיצַד הִיא תָּבוֹא? – שָׁאַל עוֹדֵד.

רֶגַע שָׁתַקְתִּי נָבוֹךְ. וְהִנֵה מָצָאתִי מִלִים בְּפִי. – אֲנִי מַאֲמִין, עוֹדֵד – עָנִיתִי – שֶׁאֵינְךָ בּוֹדֵד, שֶׁאֵינְךָ נַעַר אֶחָד וְיָחִיד בְּעוֹלָמֵנוּ הַמִתְקוֹמֵם נֶגֶד עָוֶל. כְּשֶׁתִּגְדַל וְתִתְבַּגֵר, תֵּצֵא וּתְחַפֵּשׂ לְךָ אֲנָשִׁים כִּלְבָבְךָ. בְּטוּחַנִי שֶׁתִּמְצָא אוֹתָם, שֶׁכֵּן הֵם רַבִּים־רַבִּים, יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁאַתָּה מְשַׁעֵר. וְאָז, מִתּוֹךְ שִׁקוּל־דַעַת וְנִסָיוֹן שֶׁאַתָּה וַחֲבֵרֶיךָ הַמְבֻגָרִים תִּצְבְּרוּ לָכֶם, יִתָּכֵן שֶׁתִּמְצְאוּ דֶרֶךְ, אֶת הַדֶרֶךְ שֶׁתֵּלְכוּ בָּהּ. וְעַתָּה חֲזֹר לְבֵיתְךָ, עוֹדֵד. הַשָׁעָה מְאֻחֶרֶת וְהוֹרֶיךָ וַדַאי דוֹאֲגִים לְךָ. אַךְ בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּבְטִיחַ לִי: אַתָּה מַפְסִיק לַחֲלוּטִין אֶת חֲלֻקָתָם־מֵחָדָשׁ שֶׁל הַמִצְרָכִים! שֶׁאִם לֹא כֵן יִתָּכֵן שֶׁתָּשִׂים לְאַל אֶת כָּל מִבְצַע הָעֶזְרָה לְעֻזִי. וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ חֵלֶק נִכְבָּד בְּמִבְצַע זֶה. מַסְכִּים?

עוֹדֵד הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. הוּא קָפַץ מִמְקוֹמוֹ וְנֶחְפַּז לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ.

 

פֶּרֶק חֲמִשָׁה־עָשָׂר עוֹד תִּהְיֶה שִׂמְחָה בִּרְחוֹבֵנוּ!    🔗

==============

עוֹדֵד קִיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ. מֵאָז אוֹתוֹ עֶרֶב בּוֹ הִזְמַנְתִּיו לְשִׂיחָה בְּבֵיתִי, לֹא נִסָה עוֹד לְחַלֵק מֵחָדָשׁ אֶת הַמִצְרָכִים וּלְתַקֵן אֶת אִי־הַשִׁוְיוֹן שֶׁבֵּין הַבְּרִיוֹת.

טְרוּנְיוֹת הַקוֹנִים פָּסְקוּ וְלִמְנַהֵל הַצַרְכָנִיָה לֹא הָיְתָה עוֹד כָּל סִבָּה לְהַאֲשִׁים אֶת עוֹדֵד בְּאִי־סְדָרִים. וְכָךְ בָּאוּ עָלֵינוּ כַּמָה יָמִים שְׁקֵטִים: מִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית נִמְשַׁךְ לְלֹא תַּקָלָה וְהַכֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחוּ הַיְלָדִים נִצְטַבֵּר וְהָלַךְ וְדַי הָיָה בּוֹ כְּדֵי לְשַׁלֵם בַּעֲבוּר הַפֶּנְסֶיוֹן שֶׁל אוּרִיאֵלָה בֶּעָתִיד הַנִרְאֶה לָעַיִן.

וּבֵינָתַיִם הֶחֱלִימָה רִנָה, אִמוֹ שֶׁל עֻזִי, מֵהַנִתּוּחַ וְחָזְרָה הַבַּיְתָה מִבֵּית־הַחוֹלִים. עֻזִי הוֹדָה לִי עַל הָאֵרוּחַ, אָסַף אֶת מְטַלְטְלָיו הַמְעַטִים וְעָמַד לָצֵאת מִבֵּיתִי. אוֹתוֹ רֶגַע הִשְׁגַחְתִּי בַּתַּצְלוּם שֶׁל אוּרִיאֵל אָבִיו הַתָּלוּי מֵעַל לַסַפָּה.

– עֻזִי – קָרָאתִי – שָׁכַחְתָּ אֶת הַתַּצְלוּם.

– לֹא, בֶּנִי – הֵשִׁיב לִי – לִפְנֵי הַנִתּוּחַ בִּקְשָׁה אוֹתִי אִמָא שֶׁאָבִיא לָהּ לְבֵית־הַחוֹלִים תַּצְלוּם זֵהֶה הַשָׁמוּר בְּבֵיתֵנוּ. וְאָכֵן, כָּךְ עָשִׂיתִי. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁבְּשׁוּבָהּ הֵבִיאָה אוֹתוֹ אָרוּז בֵּין חֲפָצֶיהָ. אֶת הַתַּצְלוּם שֶׁעַל הַקִיר אֲנִי נוֹתֵן לְךָ בְּמַתָּנָה.

לִקְרַאת שׁוּבָהּ שֶׁל רִנָה אָפְתָה שָׂרָה אִשְׁתִּי עוּגַת־שׁוֹקוֹלָד נָאָה. תָּקַעְתִּי בָּהּ קֵיסָם, שֶׁעָלָיו הִשְׁחַלְתִּי דִגְלוֹן־נְיָר קָטָן עִם כְּתֹבֶת: “בָּרוּךְ שׁוּבֵךְ!” גַם עֻזִי לֹא טָמַן יָדוֹ בַּצַלַחַת. עַל דֶלֶת בֵּיתוֹ תָּלָה שֶׁלֶט מְצֻיָר: “בּוֹאֵךְ לְשָׁלוֹם, אִמָא!” אֶת הַבַּיִת גָדַשׁ בִּפְרָחִים שֶׁקִבֵּל בְּגִנוֹת הַשְׁכֵנִים. לְמוֹתָר הוּא לְסַפֵּר שֶׁרִנָה הִתְרַגְשָׁה מְאֹד מְקַבָּלַת־הַפָּנִים הַנָאָה.

בִּימֵי שֶׁהוֹתָהּ בְּבֵית־הַחוֹלִים הָיָה עֻזִי יוֹשֵׁב אֶצְלָהּ אַחַר הַצָהֳרַיִם, וְכֵיוָן שֶׁחוֹזֵר הָיָה לַשְׁכוּנָה רַק בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, לֹא יָדַע כְּלָל עַל מִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית. מִשֶׁחָזְרָה אִמוֹ, פָּסְקוּ, כַּמוּבָן, נְסִיעוֹתָיו שֶׁל עֻזִי לְבֵית־הַחוֹלִים וְאָז הִסְבִּיר לוֹ עוֹדֵד, שֶׁבִּימֵי הֵעָדְרוֹ יִסְדוּ יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה קֻפָּה מְשֻׁתֶּפֶת. הֵם מַסִיעִים מִצְרָכִים מֵהַצַרְכָנִיָה לְבָתֵּי הַקוֹנִים וּתְמוּרַת הַכֶּסֶף שֶׁיִצְטַבֵּר יַגְשִׁימוּ אֶת חֲלוֹמָם הַיָשָׁן: בַּחֹפֶשׁ הַבָּא יִקְנוּ חֲמָרִים לִבְנִיַת סִירָה לְשַׁיִט עַל הַיַרְקוֹן. הַהֶסְבֵּר נִתְקַבֵּל עַל דַעְתּוֹ שֶׁל עֻזִי, שֶׁלֹא הוֹסִיף לַחְקֹר, רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁבִּקֵשׁ אֶת עֲוֹדֵד:

– סִפַּרְתָּ לִי עוֹדֵד, שֶׁמִיכַל עוֹבֶדֶת עִם אִיתָמָר וְאֶפְרָת עִם צְבִיקָה. גַם אֲנִי רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף לַמִפְעָל. מִי יִהְיֶה בֶּן־זוּגִי?

אָמַר לוֹ עוֹדֵד:

– שְׁנֵינוּ נַעֲבֹד יַחַד. נִהְיֶה מַמָשׁ זוּג מִן הַשָׁמַיִם. – וַהֲרֵי אַתָּה מַשְׁגִיחַ עַל הַצְוָתוֹת! – אָמַר עֻזִי. – תְּחִלָה הָיְתָה לִי עֲבוֹדָה – הִסְבִּיר עוֹדֵד – עַתָּה, לְאַחַר שֶׁהָעִנְיָנִים נִכְנְסוּ לְמַסְלוּלָם, לֹא נָחוּץ מַשְׁגִיחַ וּמְנַהֵל וְאוּכַל לַעֲבֹד כְּמוֹ הָאֲחֵרִים.

וְאָכֵן, לְמָחֲרַת הַיוֹם נוֹסַף צֶוֶת שְׁלִישִׁי לַמִבְצָע: עוֹדֵד וְעֻזִי. הֲזוֹכְרִים הִנְכֶם אֶת אִמְרָתוֹ שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד שֶׁמְאֹרָעוֹת חֲשׁוּבִים – גַם טוֹבִים וְגַם, לְהַבְדִיל, רָעִים – בָּאִים תָּמִיד בִּשְׁנַיִם? וּבְכֵן, אִמְרָה זוֹ הוֹכִיחָה שׁוּב אֶת עַצְמָהּ. יוֹמַיִם לְאַחַר שׁוּבָהּ שֶׁל רִנָה מִנִתּוּחַ הָעַיִן בְּבֵית־הַחוֹלִים חָזַר גַם גִינְגוֹלְד לַשְׁכוּנָה, הַטְרוֹמְבּוֹזָה, כְּלוֹמַר, קְרִישׁ־הַדָם בְּרַגְלוֹ, הוּמְסָה כָּלִיל וּבְכָל זֹאת גָזְרוּ עָלָיו הָרוֹפְאִים מְנוּחָה מֻחְלֶטֶת לְמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ נוֹסָף. הֵם הִרְשׁוּ לוֹ לְהִתְהַלֵךְ מְעַט בְּבֵיתוֹ, אַךְ לְעֻמַת זֹאת אָסְרוּ עָלָיו בְּתַכְלִית הָאִסוּר לָצֵאת לָרְחוֹב.

כָּאן נִרְתַּם עֻזִי לִפְעֻלָה. מִדֵי עֶרֶב בְּעַרְבּוֹ, בְּשׁוּב הַצְוָתוֹת מֵעֲבוֹדָתָם, הָיָה מְקַבֵּל מִידֵי חֲבֵרָיו אֶת הַדוּ־אוֹפַנִית וְיוֹצֵא בִּדְהִירָה אֶל הַצַרְכָנִיָה, מֵחֲשָׁשׁ פֶּן תִּסָגֵר, וְשָׁם קָנָה בִּשְׁבִיל גִינְגוֹלְד לֶחֶם וְחָלָב, גְבִינָה וְזֵיתִים וְכֵן לִימוֹנִים אֲחָדִים. כֵּן מָסַר אֶת הַלְבָנִים שֶׁל גִינְגוֹלְד לַמִכְבָּסָה, שָׁלַח מִכְתָּבָיו בַּדֹאַר – בְּקִצוּר הוּא דָאַג לְכָל צְרָכָיו שֶׁל גִינְגוֹלְד וְשִׁמֵשׁ לוֹ עוֹזֵר נֶאֱמָן.

גִינְגוֹלְד לֹא הָיָה כְּפוּי־טוֹבָה. הוּא הוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת תָּכְנִיתוֹ שֶׁהָגָה בִּימֵי שְׁהוֹתוֹ בְּבֵית־הַחוֹלִים. לְפִי בַּקָשָׁתוֹ הִזְמַנְתִּי עֶרֶב אֶחָד לְבֵיתוֹ כַּמָה מִן הַהוֹרִים שֶׁל יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה וְשָׁם סִפֵּר לָהֶם גִינְגוֹלְד שֶׁהַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי חָל בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם. כֵּיוָן שֶׁיָתוֹם הוּא הַנַעַר מֵאָב – הוּא מַצִיעַ שֶׁהַשְׁכוּנָה תַּעֲרֹךְ לוֹ אֶת הַחֲגִיגָה. הַכֹּל שִׁבְּחוּ אֶת יָזְמָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד וְהִסְכִּימוּ בְּהִתְלַהֲבוּת לְהַצָעָתוֹ. בּוֹ־בַּמָקוֹם הֻחְלַט עַל חֲלֻקַת תַּפְקִידִים.

רֵאשִׁית־כֹּל הֻסְכַּם שֶׁהַחֲגִיגָה תֵּעָרֵךְ בְּגִנָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד. אֵלֶה יְקַשְׁטוּהָ בְּנוּרוֹת צִבְעוֹנִיוֹת וְאֵלֶה יִגְזְמוּ אֶת עֲצֵי־הָאֹרֶן שֶׁל הַחֻרְשָׁה וִינַקוּ אֶת הַגִישָׁה לַגִנָה. הָאִמָהוֹת תִּדְאַגְנָה לַכִּבּוּד וְהָאָבוֹת – לְמַתָּנוֹת נָאוֹת. כֵּיוָן שֶׁגִינְגוֹלְד נֶאֱסַר עָלָיו לָצֵאת מִבֵּיתוֹ, הֻחְלַט שֶׁאֲנִי אֲגַלֶה לְרִנָה, אִמוֹ שֶׁל עֻזִי, אֶת הַתָּכְנִית. הִיא, רִנָה, תַּזְמִין קְרוֹבִים וִידִידִים, וְאִלוּ עֻזִי יַזְמִין אֶת חֲבֵרָיו – מֵהַשְׁכוּנָה וּמִבֵּית־הַסֵפֶר.

תַּמָה אֲסֵפַת הַשְׁכֵנִים. בְּשׁוּבִי אוֹתוֹ עֶרֶב לְבֵיתִי, חַשְׁתִּי שֶׁלִבִּי מָלֵא עַל גְדוֹתָיו הַרְגָשַׁת סִפּוּק: מַה טוֹב שֶׁחַי הִנְנִי בְּקֶרֶב אֲנָשִׁים טוֹבִים, נְדִיבֵי־לֵב. בְּאֵיזוֹ הִתְלַהֲבוּת נַעֲנוּ שְׁכֵנַי לְהַצָעָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד! וְאָכֵן, כָּל עוֹד מוּכָן הָאָדָם לַעֲזֹר לְלֹא כָּל הִסוּסִים לְזוּלַת, יֵשׁ טַעַם לְחַיֵינוּ!

עִם שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר כָּךְ לְעַצְמִי, נִזְכַּרְתִּי בְּאִמְרָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד עַל הַמְאֹרָעוֹת הַבָּאִים שְׁנַיִם־שְׁנַיִם. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: הִנֵה זָכִיתִי זֶה־עַתָּה לְהִשְׁתַּתֵּף בַּאֲסֵפַת שְׁכֵנִים שֶׁהָיְתָה מְאֹרָע שֶׁכֻּלוֹ טוֹב. מַהוּ הַמְאֹרָע הַשֵׁנִי הַטוֹב, הַמְזֻמָן לִי עוֹד הָעֶרֶב? אוּלָם אוֹתוֹ עֶרֶב – לְדַאֲבוֹנִי – הִכְזִיבָה מִשׁוּם־מָה אִמְרָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה נִקְלַעְתִּי לְמַעֲמָד שֶׁהוֹתִיר בִּי עָגְמַת־נֶפֶשׁ דַוְקָא. עוֹד בְּפָתְחִי אֶת דַלְתִּי רָאִיתִי אֶת בְּלוֹרִיתוֹ הַשׁוֹפַעַת שֶׁל עֻזִי. יְדִידִי הַצָעִיר הִמְתִּין לִי, מֵסֵב לְיַד שֻׁלְחָנִי.

– קָרָה מַשֶׁהוּ, עֻזִי, אִמְךָ בְּסֵדֶר? – שָׁאַלְתִּי בַּחֲרָדָה. – כֵּן, אִמָא בְּסֵדֶר – הֵשִׁיב עֻזִי – הִיא כְּבָר יְשֵׁנָה. מֵאָז שֶׁחָזְרָה מֵהַנִתּוּחַ הִיא חַלָשָׁה מְאֹד וְנִרְדֶמֶת מִיָד לְאַחַר אֲרוּחַת־הָעֶרֶב. בָּאתִי אֵלֶיךָ, בֶּנִי, בְּעִנְיָן אַחֵר.

– אֵיזֶה עִנְיָן? – שָׁאַלְתִּי.

עֻזִי קָם מִכִּסְאוֹ וְנִתְקָרֵב אֵלַי עַד שֶׁחַשְׁתִּי בִּנְשִׁימָתוֹ הַנִסְעֶרֶת. – אֵינִי מַסְכִּים שֶׁמִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית יִמָשֵׁךְ! – קָרָא בְּקוֹל נִזְעָם – הַקֵץ לִשְׁקָרִים וְלַכָזָב! – מַה יֵשׁ לְךָ נֶגֶד הַקֻפָּה הַמְשֻׁתֶּפֶת? – זָקַפְתִּי בּוֹ עֵינַי.

אַךְ עֻזִי הֵשִׁיב לִי בְּרֹגֶז:

– גַם אַתָּה, בֶּנִי? הַאִם לֹא דַי שֶׁחֲבֵרַי הֶעֶרִימוּ עָלַי וְהִלְעִיטוּנִי בְּכָל מִינֵי בְּדָיוֹת? הַסִפּוּר עַל הַקֻפָּה הַמְשֻׁתֶּפֶת וְעַל בְּנִיַת הַסִירָה אֵינוֹ אֶלָא שֶׁקֶר אֶחָד גָדוֹל. מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ זֹאת? הַכֶּסֶף שֶׁהִשְׂתַּכְּרוּ הַחֶבְרֶה נוֹעַד לַעֲזֹר לָנוּ, כְּלוֹמַר לְאִמָא וְלִי, לְשַׁלֵם עֲבוּר אוּרִיאֵלָה לַפֶּנְסְיוֹן בַּעֲרָד.

– מִי גִלָה לְךָ זֹאת? מִיכַל?

שָׁאַלְתִּי וּבוֹ־בַּמָקוֹם הִתְחָרַטְתִּי. שֶׁכֵּן בְּהַשְׁמִיעִי אֶת שְׁמָהּ שֶׁל מִיכַל רָאִיתִי אֶת הַסֹמֶק שֶׁהֵצִיף אֶת פָּנָיו שֶׁל עֻזִי. הוּא חָשׁ כַּנִרְאֶה בְּכָךְ וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ כְּרוֹצֶה לְהַסְתִּיר אֶת הַסֹמֶק אֲשֶׁר הִסְגִירוֹ, אַךְ עַל אַף מְבוּכָתוֹ הֵטִיחַ בִּי דְבָרִים בּוֹטִים:

– מִיכַל לֹא תִּבְגֹד לְעוֹלָם וְלֹא תְּגַלֶה סוֹד שֶׁעָלָיו הֻסְכַּם, הָעֶרֶב, בְּטֶרֶם נִרְדְמָה, סִפְּרָה לִי אִמָא הַכֹּל. הִיא אָמְרָה לִי שֶׁאַתָּה, בֶּנִי, עוֹד בִּימֵי אִשְׁפּוּזָהּ בְּבֵית־הַחוֹלִים, גִלִיתָ לָהּ הַכֹּל. אִמָא דוֹרֶשֶׁת טוֹבָתִי. הִיא רָצְתָה לְשַׂמֵחַ אֶת לִבִּי. לְהַרְאוֹת לִי שֶׁיֵשׁ לִי חֲבֵרִים טוֹבִים וְנֶאֱמָנִים. אַגַב, הִיא הִצִיעָה, שֶׁלְאַחַר שֶׁתַּחֲלִים לְגַמְרֵי וְתָשׁוּב לַעֲבוֹדַת־הַתְּפִירָה, תַּחֲזִיר לְיַלְדֵי הַשְׁכוּנָה אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהֶעֶנִיקוּ לָנוּ בִּימֵי חָלְיָהּ. אָכֵן, רַעְיוֹן יָפֶה!

– אִם אָמְנָם יָפֶה הוּא כָּל־כָּךְ – אָמַרְתִּי – חַיָב הִנְךָ לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמְךָ. מַדוּעַ דָרַשְׁתָּ בְּרֵאשִׁית דְבָרֶיךָ לְהַפְסִיק אֶת מִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית? דִבַּרְתָּ בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף. מַה גָרַם לְפֶרֶץ הַזַעַם שֶׁלְךָ?

עֻזִי הֵצִיץ בִּי מְהַסֵס, וְאָז אָמַר: – לֹא יָדַעְתִּי שֶׁגַם אִיתָמָר נִרְתָּם לָעֲבוֹדָה הַמְפָרֶכֶת כְּדֵי לַעֲזֹר לִי. אֲנִי אֵינֶנִי רוֹצֶה בְּכָךְ. מוֹחֵל טוֹבוֹת! אֲנִי אֶתְנַגֵד בְּכָל כֹּחִי לְשִׁתּוּפוֹ שֶׁל אִיתָמָר בַּמִבְצָע. וְכֵיוָן שֶׁבָּרוּר לִי, כִּי חֲבֵרַי יִתְנַגְדוּ לְדַעְתִּי, הֶחְלַטְתִּי לְפוֹצֵץ אֶת כָּל הָעִנְיָן: חֲסָל סֵדֶר מִבְצַע הַדוּ־אוֹפַנִית! אָנוּ, כְּלוֹמַר אִמָא וַאֲנִי, לֹא נְקַבֵּל מִכֶּם אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת!

– אַתָּה בָּטוּחַ, עֻזִי, שֶׁזוֹהִי גַם דַעְתָּהּ שֶׁל אִמְךָ? – שָׁאַלְתִּי.

– לֹא שׂוֹחַחְתִּי אִתָּהּ עַל כָּךְ. אֵינִי רוֹצֶה לְצַעֵר אוֹתָהּ – הֵשִׁיב עֻזִי.

אַךְ אֲנִי לֹא וִתַּרְתִּי.

– הַאֻמְנָם, עֻזִי? – שָׁאַלְתִּי וְהִרְגַשְׁתִּי

שֶׁמַבָּטִי שֶׁנָעַצְתִּי בִּפְנֵי יְדִידִי הַצָעִיר גַם עַצְבוּת בּוֹ וְגַם תּוֹכָחָה – וּמַדוּעַ לֹא חָשַׁבְתָּ עַל כָּךְ שֶׁאִמְךָ תִּצְטַעֵר עוֹד יוֹתֵר כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁבְּנָהּ הַיָחִיד הוּא עַקְשָׁן שֶׁאֵין לוֹ תַּקָנָה, נַעַר כְּפוּי־טוֹבָה, נוֹקֵם וְנוֹטֵר? דִבַּרְתִּי לְאַט וְהִדְגַשְׁתִּי כָּל מִלָה, שֶׁכֵּן רָצִיתִי לְזַעֲזֵעַ אֶת עֻזִי, לְעַרְעֵר אֶת בִּטְחוֹנוֹ הָעַצְמִי. וְאָכֵן חֶפְצִי עָלָה בְּיָדִי.

– מַה פִּתְאֹם? – גִמְגֵם עֻזִי וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו

הֵעִידָה בּוֹ שֶׁהוּא נָבוֹךְ וְאוֹבֵד־עֵצוֹת. אַךְ הַבָּעָה זוֹ לֹא הִרְתִּיעַתְנִי לוֹמַר לוֹ אֶת דַעְתִּי. דָבָר לֹא הִסְתַּרְתִּי, לְפִי שֶׁבָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁעַל יְדֵי כָּךְ אוּכַל אוּלַי לְסַיֵעַ בְּיָדוֹ לְהֵחָלֵץ מִמְצוּקָתוֹ.

– הֲזוֹכֵר אַתָּה, עֻזִי – אָמַרְתִּי – אוֹתוֹ בֹּקֶר בּוֹ בָּאתִי בְּמַפְתִּיעַ לְבֵיתְךָ? סִפַּרְתָּ לִי אָז עַל פָּרָשַׁת יְחָסֶיךָ עִם אִיתָמָר, וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּל־כָּךְ נִדְהַמְתִּי לְשֵׁמַע סִפּוּרְךָ, שֶׁלֹא נִסִיתִי אֲפִילוּ לְדַבֵּר עַל לִבְּךָ וּלְהוֹכִיחַ לְךָ שֶׁעַל אַף הֶעָוֶל שֶׁנַעֲשָׂה לְךָ – אֵינְךָ צוֹדֵק. תַּאֲמִין לִי, יַקִירִי, רַבּוֹת חָשַׁבְתִּי מֵאָז עַל הַשִׂיחָה. עַתָּה, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱלֵיתָ שׁוּב אֶת עִנְיָנוֹ שֶׁל אִיתָמָר, הַרְשֵׁנִי לוֹמַר לְךָ: אִיתָמָר פָּגַע בְּךָ פְּגִיעָה נוֹרָאָה – אֲנִי יוֹדֵעַ. אַךְ מֵאָז הֲרֵי עָבְרוּ שָׁנִים! בֶּן כַּמָה הָיָה אִיתָמָר כְּשֶׁאִיֵם עָלֶיךָ שֶׁאָבִיו יַרְבִּיץ לְךָ? בְּמוֹ־פִּיךָ סִפַּרְתָּ לִי שֶׁאֲפִילוּ אָז, בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד קָטָן, הוּא הִתְחָרֵט בּוֹ־בַּמָקוֹם, פָּרַץ בְּבֶכִי וּבִקֵשׁ שֶׁתִּסְלַח לוֹ. הוּא חָזַר וּבִקֵשׁ סְלִיחָתְךָ עַשְׂרוֹת פְּעָמִים. נַנִיחַ שֶׁאִיתָמָר חָטָא נֶגְדְךָ חֵטְא גָדוֹל. הַאֻמְנָם אֵין כַּפָּרָה לַחֵטְא? לְאָן נַגִיעַ אִם לֹא נַנִיחַ לוֹ לָאָדָם לַחֲזֹר בּוֹ, לְהַכִּיר בְּאַשְׁמָתוֹ וְלִפְתֹּחַ דַף חָדָשׁ וְחָלָק? לֹא! אָסוּר לָנוּ לְהַנְצִיחַ אֵיבוֹת.

מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה הוּא שֶׁהָאָדָם נֵחָן בְּכֹחַ־שִׁפּוּט. שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהִתְעַלוֹת עַל עֶלְבּוֹנוֹ וְלִסְלֹחַ, שֶׁיֵשׁ בּוֹ הָאֹמֶץ לַעֲשׂוֹת מִדֵי פַּעַם מֵחָדָשׁ אֶת חֶשְׁבּוֹן עוֹלָמוֹ וּלְהַסִיק מַסְקָנוֹת. לֹא כֵן, עֻזִי?

עֻזִי שָׁתַק. לְבַסוֹף אָמַר:

– בֶּנִי, מָה אֶעֱשֶׂה וְזֶה חָזָק מִמֶנִי?

וְשׁוּב – הֶחְלַטְתִּי, לְטוֹבָתוֹ שֶׁל עֻזִי, שֶׁלֹא לָחוּס עָלָיו.

– עֻזִי – אָמַרְתִּי – מִשְׁפָּט זֶה אֲנִי שׁוֹמֵעַ

מִפִּיךָ זוֹ הַפַּעַם הַשְׁנִיָה. פַּעַם רִאשׁוֹנָה הִשְׁמַעְתָּ אוֹתוֹ בְּאָזְנַי כְּשֶׁסִפַּרְתָּ לִי עַל הַפְּרִיצָה לָאָטֶלְיֶה שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד. בְּדִיוּק כָּךְ אָמַרְתָּ: “זֶה הָיָה חָזָק מִמֶנִי!” אַךְ הוֹדֵיתָ שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הָיוּ מְנָת־חֶלְקְךָ בּוּשָׁה וַחֲרָטָה. לֹא כֵן? וְאוּלַי גַם בְּמִקְרֵהוּ שֶׁל אִיתָמָר יָבוֹא יוֹם וְתִתְחָרֵט וְאוּלַי גַם תֵּבוֹשׁ?

בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁדְבָרַי יְשַׁכְנְעוּ אֶת עֻזִי, אַךְ הוּא הִתְכַּנֵס בִּשְׁתִיקָתוֹ. מַבַּע פָּנָיו אָטוּם הָיָה וּשְׂפָתָיו חֲשׁוּקוֹת. דּוֹמֶה שֶׁבְּבַת־אַחַת נִתְגַבַּהּ בֵּינֵינוּ חַיִץ.

– עֻזִי – אָמַרְתִּי – יִתָּכֵן שֶׁאַתָּה חוֹלֵק עַל דַעְתִּי. זוֹ זְכוּתְךָ. וּבְכָל זֹאת אֲבַקֶשְׁךָ: בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם נָחֹג אֶת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁלְךָ. אָנָא, עַד אָז יִשָׁאֵר־נָא הַכֹּל כְּפִי שֶׁהָיָה. אִיתָמָר יוֹסִיף לַעֲבֹד כְּמוֹ כֻּלָם וְאַתָּה לֹא תַּלְבִּין פָּנָיו. מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ עֶלְבּוֹן וּפְגִיעָה מָה הֵם! אַתָּה מַסְכִּים?

עֻזִי נִרְאָה מְהַסֵס וּפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים. וּפִתְאֹם הוֹשִׁיט יָדוֹ וְתָקַע לִי כַּפּוֹ שֶׁמְיֻזַעַת הָיְתָה מְאֹד, כַּנִרְאֶה מֵחֲמַת הִתְרַגְשׁוּת. לָחַצְתִּי אֶת יָדוֹ וְלֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶנָהּ.

– תּוֹדָה לְךָ, עֻזִי – אָמַרְתִּי, בְּלַווֹתִי אוֹתוֹ אֶל סַף בֵּיתִי.

מִשֶׁהָלַךְ לוֹ, חַשְׁתִּי שֶׁבִּקוּרוֹ הוֹתִיר בִּי מִשְׁקָע מַר. נִסְעָר הָיִיתִי מְאֹד. הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָצֵאת וּלְטַיֵל מְעַט, כְּדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת הַסְעָרָה שֶׁבְּלִבִּי. אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּרְתִּי שֶׁטֶרֶם אָמַרְתִּי לְמוֹר, כְּמִנְהָגִי עֶרֶב־עֶרֶב, “לַיְלָה טוֹב!” הוּא, מוֹר, וַדַאי מַמְתִּין לִי. עַל כֵּן שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַחֻרְשָׁה.

בְּבוֹאִי שָׁמָה, צִפָּתָה לִי הַפְתָּעָה. לְאוֹר הַיָרֵחַ הַמָלֵא רָאִיתִי אֶת מוֹר עוֹמֵד לוֹ וּמִסְתַּכֵּל בַּשָׁמַיִם הַזְרוּעִים כּוֹכָבִים מִבַּעַד לְצִנוֹר־הַשְׁקָיָה, שֶׁהוּא הִשְׁעִינוֹ עַל קְצֵה גַג־בֵּיתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד. – מַה זֶה, טֶלֶסְקוֹפּ? – תָּמַהְתִּי.

– מַה פֵּרוּשׁ טֶלֶסְקוֹפּ? – הֵשִׁיב לִי מוֹר בִּשְׁאֵלָה.

– זֶהוּ מַכְשִׁיר מְצֻיָד בַּעֲדָשׁוֹת מַגְדִילוֹת, שֶׁבַּעֲדוֹ נִרְאִים עֲצָמִים רְחוֹקִים קְרוֹבִים וּגְדוֹלִים יוֹתֵר. בְּמַכְשִׁיר זֶה מִשְׁתַּמְשִׁים הַאַסְטְרוֹנוֹמִים, כְּלוֹמַר, אַנְשֵׁי־הַמַדָע הָעוֹסְקִים בְּעוֹלַם הַכּוֹכָבִים וּבַחֻקִים הַשׁוֹלְטִים בּוֹ.

– לֹא, בֶּנִי – הֵשִׁיב מוֹר – לִי אֵין עֲדָשׁוֹת מַגְדִילוֹת. וּבְכָל זֹאת, מִבַּעַד לַצִנוֹר אֲנִי מֵיטִיב לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים בִּמְסִלוֹתֵיהֶם. הֲרֵי גַם אַתָּה, בֶּנִי, בִּרְצוֹתְךָ לִרְאוֹת מַשֶׁהוּ בְּאֹפֶן בָּרוּר, סוֹגֵר יָדְךָ כִּשְׁפוֹפֶרֶת וּמֵצִיץ דַרְכָּהּ. לֹא־כֵן? לְדַאֲבוֹנִי אֵין לִי כַּף־יָד, עַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּצִנוֹר. אַדְרַבָּא, הָצֵץ בּוֹ. תִּרְאֶה כָּל כּוֹכָב כְּעַל כַּף־הַיָד.

– וּמַה אַתָּה מְחַפֵּשׂ, מוֹר, בַּמָרוֹם? – שָׁאַלְתִּי.

– עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר – הֵשִׁיב מוֹר.

– כְּלוּם עוֹלָמֵנוּ שֶׁלָנוּ אֵינוֹ טוֹב בְּמִדָה מַסְפֶּקֶת? – תָּמַהְתִּי.

– לֹא, בֶּנִי, הוּא לֹא טוֹב – אָמַר מוֹר – אָמְנָם, גָדוֹל הוּא וְרָחָב, אַךְ אֲנִי לְדַאֲבוֹנִי רוֹאֶה רַק קֶטַע קָטָן מִמֶנוּ, אֶת הַסִמְטָה שֶׁלָנוּ. הִנֵה גִינְגוֹלְד שֶׁשָׁכַל אֶת בְּנוֹ. הִנֵה עֻזִי שֶׁנִתְיַתֶּם מֵאָבִיו. לֹא דַי לוֹ, לְגִינְגוֹלְד, שֶׁבּוֹדֵד וְגַלְמוּד הוּא וְאֵין מִי שֶׁיִדְאַג לוֹ, וְהִנֵה לָקָה הָאִישׁ בִּקְרִישׁ־דָם. וְאִמָא שֶׁל עֻזִי נֻתְּחָה בְּעֵינָהּ. וְעֻזִי שׁוֹמֵר בְּלִבּוֹ טִינָה נוֹרָאָה לְאִיתָמָר…

– זוֹ מְנַיִן לְךָ? – שִׁסַעְתִּי אֶת דְבָרָיו. – אַל תִּשְׁכַּח, בֶּנִי, שֶׁאֲנִי מֵבִין לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם – הֵשִׁיב מוֹר – אֲנִי מַקְשִׁיב לְשִׂיחוֹת הַיְלָדִים הַנוֹסְעִים בַּדוּ־אוֹפַנִית, שֶׁאֵלֶיהָ אֲנִי רָתוּם וְשׁוֹמֵעַ הַרְבֵּה מִסוֹדוֹתֵיהֶם. אַךְ הָבָה נַחֲזֹר אֶל הַסִמְטָה שֶׁלָנוּ. הֶחָשַׁבְתָּ פַּעַם מַה מִסְכֵּן הוּא עוֹדֵד הֶחָרֵד תָּמִיד לְאָבִיו חוֹלֵה־הַלֵב? וְאִמָא שֶׁלוֹ, שֶׁבְּאֵין־בְּרֵרָה – לְאַחַר שֶׁבַּעְלָהּ אָנוּס הָיָה מֵחֲמַת מַחֲלָתוֹ לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתוֹ – עוֹבֶדֶת בְּפָרֶךְ כְּפוֹעֶלֶת נְקָיוֹן בְּקֻפַּת־חוֹלִים, כְּדֵי לְפַרְנֵס אֶת בְּנֵי־הַבַּיִת. וַהֲרֵי הִיא עַצְמָה אִשָׁה חַלָשָׁה, חוֹלָנִית. וַאֲחוֹתוֹ שֶׁל עֻזִי, אוּרִיאֵלָה – לָמָה מַגִיעָה לָהּ מַחֲלַת הָאַסְטְמָה? וְהִנֵה הַבַּיִת, שֶׁבְּצֵל הַגַגוֹן שֶׁלוֹ אֲנִי יָשֵׁן בַּלֵילוֹת. זֶהוּ בֵּית־סֵפֶר שֶׁל יְלָדִים חֵרְשִׁים־אִלְמִים. מַדוּעַ הִתְאַכְזֵר הַגוֹרָל לִילָדִים אֵלֶה וְהֵם נוֹלְדוּ בַּעֲלֵי־מוּם? אֲנִי מַבִּיט בָּהֶם, בְּשִׂפְתֵיהֶם הַנָעוֹת וְאֵינָן מַצְלִיחוֹת לְהַשְׁמִיעַ מִלִים וְלִבִּי בּוֹכֶה מְרַחֲמִים.

מוֹר נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָה וְהִמְשִׁיךְ: – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, בֶּנִי: סִמְטָה קְטַנָה כָּל־כָּךְ וּמָה רַב בָּהּ הַצַעַר! וְגַם אֲנִי לֹא אֻשַׁרְתִּי בְּיוֹתֵר. עֶרֶב־עֶרֶב אֲנִי שׁוֹפֵךְ אֶת לִבִּי לְיַד חַלוֹנְךָ, נוֹעֵר וּמִתְחַנֵן אֶל הָאָתוֹן נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתַי שֶׁתֵּצֵא אֵלַי, כִּי כָּלוּ עֵינַי מִיַחֵל לָהּ. וְהִיא עוֹמֶדֶת לָהּ מֵעֵבֶר לַקִיר וּמַקְשִׁיחָה לִבָּהּ לְתַחֲנוּנִי. אָמְנָם, אֲנִי מִתְנַחֵם: מַה טוֹב שֶׁלְפָחוֹת הִיא עוֹנָה לִי, בִּלְשׁוֹנִי שֶׁלִי, בְּקוֹל לִבִּי־שֶׁלִי. אִלוּלֵי זֹאת, בֶּנִי, אִלוּ פָּסַק חָלִילָה קוֹלָהּ, אֵינֶנִי יוֹדֵעַ אִם הָיִיתִי מוֹצֵא בִּי כֹּחַ לְהוֹסִיף וְלִחְיוֹת!

מוֹר נִשְׁתַּתֵּק רֶגַע, כִּמְהַסֵס אִם אָמְנָם צָרִיך הוּא לְהִתְוַדוֹת לְפָנַי, וְאָז פָּתַח שׁוּב אֶת פִּיו וְהִמְשִׁיךְ:

– דִבַּרְתִּי עַל הַשְׁכוּנָה שֶׁלָנוּ, עַל הַסִמְטָה הַקְטַנָה. אַךְ אַל תַּחְשֹׁב שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אֶת הַמִתְרַחֵשׁ מִחוּץ לִתְחוּמָהּ. שֶׁהֲרֵי בְּסִמְטָה זוֹ בּוֹקְעִים מִכָּל הַחֲלוֹנוֹת קוֹלוֹת טְרַנְזִיסְטוֹרִים וְרַדְיוֹ וְטֶלֶוִיזְיָה. אֲנִי מְנַסֶה לֶאֱטֹם אָזְנַי וְלֹא לְהַקְשִׁיב, אַךְ בְּעַל־כָּרְחִי אֲנִי שׁוֹמֵעַ עַל רְעִידוֹת־אֲדָמָה, עַל אֵיבַת־חִנָם בֵּין מְדִינוֹת שְׁכֵנוֹת, עַל יְרִיוֹת וַחֲלָלִים, עַל אִיוּמִים וּסְחִיטוֹת וּפְשָׁעִים מְסַמְרֵי־שֵׂעָר. אֶתְמוֹל נִסְפּוּ חֲמִשָׁה אֲנָשִׁים בִּתָאוּנוֹת דְרָכִים. הַבֹּקֶר טָבְעוּ שְׁנֵי יְלָדִים בַּכִּנֶרֶת. וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ – וּמַר לִי מַר! עַל כֵּן אַל תִּתְפַּלֵא, בֶּנִי, אִם אֲנִי מֵצִיץ בַּעֲרָבִים בַּצִנוֹר שֶׁלִי וּמְחַפֵּשׂ: אוּלַי אֶמְצָא כּוֹכָב, שֶׁהַחַיִים עָלָיו טוֹבִים יוֹתֵר? שָׁמַעְתִּי פַּעַם שֶׁהַיְלָדִים דִבְּרוּ עַל כּוֹכְבֵי הַשָׁמַיִם וְנָקְבוּ בִּשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחָדִים מֵהֶם וּבֵינֵיהֶם “הַדֻבָּה הַגְדוֹלָה”. שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: אִם אָמְנָם יֵשׁ שָׁם “הַדֻבָּה הַגְדוֹלָה”, שֶׁמָא מָצוּי גַם “הַחֲמוֹר הַגָדוֹל” – כּוֹכַב הַחֲמוֹרִים הַמְאֻשָׁרִים? אִם אָמְנָם אֲגַלֶה אוֹתוֹ, אֲסַפֵּר זֹאת מִיָד לָאָתוֹן שֶׁמֵעֵבֶר לַקִיר שֶׁלְךָ, וּשְׁנֵינוּ נֵצֵא לְלֹא שְׁהִיוֹת לַדֶרֶךְ.

– אַתָּה מַאֲמִין שֶׁתַּגִיעוּ? – שָׁאַלְתִּי.

מוֹר שִׁלַח בִּי מַבָּט שֶׁל תַּרְעֹמֶת.

– מַדוּעַ אַתָּה מַטִיל סָפֵק בְּכָךְ, בֶּנִי? – אָמַר –

הֲרֵי גַם אַתֶּם הָאֲנָשִׁים נְשָׂאתֶם נַפְשְׁכֶם לְהַגִיעַ אֶל כּוֹכְבֵי שָׁמַיִם רְחוֹקִים. הַאִם הִגַעְתֶּם שָׁמָה מִיָד? מָה רַבִּים הַדוֹרוֹת שֶׁלְגַבֵּיהֶם הָיָה רָצוֹן זֶה חֲלוֹם בִּלְבַד! וְכַמָה קָרְבָּנוֹת נָפְלוּ בְּדַרְכָּם לְשָׁם, כַּמָה תִּקְווֹת נִתְבַּדוּ! אֲשֶׁר לִי, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם אֶרְצֶה בְּכָךְ בְּכָל לִבִּי – אַגִיעַ. אִם לֹא אֲנִי וְזוּגָתִי נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתַי, הֲרֵי יִזְכּוּ בְּכָךְ הַצֶאֱצָאִים שֶׁלָנוּ, וְאִם לֹא הֵם – הַנְכָדִים אוֹ הַנִינִים! הָעִקָר הוּא הָרָצוֹן וְיוֹתֵר מִכָּךְ – הָאֱמוּנָה. כָּל עוֹד מְטַפְּחִים אָנוּ בְּלִבֵּנוּ וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד וְיָחִיד, יֵשׁ טַעַם לְחַיִינוּ.

– אֵינִי רוֹצֶה לְרַפּוֹת אֶת יָדֶיךָ, מוֹר, כְּלוֹמַר אֶת פַּרְסוֹתֶיךָ – אָמַרְתִּי – אַךְ הֲיָדוּעַ לְךָ שֶׁנִיל אַרְמְסְטְרוֹנְג, הָאָדָם שֶׁדָרַךְ הָרִאשׁוֹן עַל אַדְמַת הַיָרֵחַ, מָצָא שָׁם מִדְבָּר שׁוֹמֵם לְלֹא טִפַּת מַיִם, לְלֹא אֲוִיר לִנְשִׁימָה?

– אָז מַה בְּכָךְ? – קָרָא מוֹר – וְאוּלַי מַזָלִי שֶׁלִי יְשַׂחֵק לִי יוֹתֵר וּבְכוֹכַב “הַחֲמוֹר הַגָדוֹל” אֶמְצָא כָּרֵי־דֶשֶׁא יְרֻקִים מַרְהִיבֵי־עַיִן, מִשְׁטְחֵי פְּרָחִים שֶׁנִיחוֹחָם מְשַׁכֵּר וּמְשַׂמֵחַ אֶת הַלֵב, אַשְׁדוֹת מַיִם זַכִּים וְהָעִקָר – הַרְבֵּה אַהֲבָה וּמְאוֹר־פָּנִים? אֲנִי בֶּנִי, מַאֲמִין שֶׁאָכֵן יִתְמַזֵל מַזָלִי. כִּי קָשֶׁה לִי לִרְאוֹת אֶת הַצַעַר הָרַב שֶׁבָּרְחוֹב שֶׁלָנוּ.

– אִם תָּקוּם וְתַעֲזֹב אוֹתִי – אָמַרְתִּי חֶרֶשׁ – תּוֹסִיף צַעַר עַל צַעַר. הֶחָשַׁבְתָּ עַל כָּךְ? מוֹר לֹא הֵשִׁיב. רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁחִכֵּךְ רֹאשׁוֹ בְּשִׁכְמִי. אוֹת־הַחִבָּה הַזֶה נָגַע אֶל לִבִּי, לְפִיכָךְ טָפַחְתִּי לוֹ עַל צַוָארוֹ וְהִמְשַׁכְתִּי דְבָרַי:

– מִי אָמַר שֶׁלְעוֹלָם יִהְיֶה הַצַעַר נַחֲלָתָם שֶׁל

דַיָרֵי הַשְׁכוּנָה? עוֹד תִּהְיֶה שִׂמְחָה בִּרְחוֹבֵנוּ, שִׂמְחָה גְדוֹלָה!

נִבֵּאתִי וְלֹא יָדַעְתִּי מַה נִבֵּאתִי.

 

פֶּרֶק שִׁשָׁה־עָשָׂר אַל תַּשְׁוִיץ, בֶּנִי!    🔗

=====================

בֵּינָתַיִם, עַד שֶׁנִתְקַיְמָה נְבוּאָתִי, נִמְשְׁכוּ הַיָמִים כְּסִדְרָם. מְדֵי בֹּקֶר בְּבָקְרוֹ הָיִיתִי מַשְׁכִּים, מְאַכֵּף אֶת מוֹר וְיוֹצֵא בִּרְכִיבָה לִמְקוֹם עֲבוֹדָתִי. חֲבֵרַי־לָעֲבוֹדָה הִתְרַגְלוּ לַמַרְאֶה. בְּהוֹפִיעִי בַּמִשְׂרָד וְהָאֻכָּף עָמוּס עַל גַבִּי, לֹא הִפְנוּ אֲפִלוּ רֹאשָׁם. רַק הַבּוֹס הַגָדוֹל הָיָה לְעִתִּים שׁוֹאֲלֵנִי לִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר שֶׁלִי. בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם נִרְתַּם מוֹר לַדוּ־אוֹפַנִית וְהוֹבִיל מִצְרָכִים מֵהַצַרְכָנִיָה וְאִלוּ בָּעֶרֶב, כְּשֶׁמֹתֶק, הַתֻּכִּי שֶׁלִי, הָיָה נוֹתֵן קוֹלוֹ בִּנְעִירַת “אִי־אָה!” הוֹפִיעַ מוֹר לְיַד חַלוֹן הַמִטְבָּח וְהָיָה זוֹקֵף רֹאשׁוֹ וְנַעֲנֶה לַנְעִירָה בְּלֵב נִרְגָשׁ. הָיָה זֶה דוּ־שִׂיחַ נִסְעָר שֶׁנִמְשַׁךְ לְעִתִּים שָׁעָה אֲרֻכָּה. יֵשׁ שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהִתְעַלֵם מִמֶנוּ, אַךְ לֹא־פַעַם נִמְאֲסוּ עָלַי הַנְעִירוֹת הַבִּלְתִּי־פּוֹסְקוֹת וְאָז, כְּנִמְלָט עַל נַפְשִׁי, הָיִיתִי יוֹצֵא לְבִקוּר אֵצֶל יְדִידַי. אַךְ לֹא הַנְעִירוֹת בִּלְבַד הִבְרִיחוּנִי מֵהַבַּיִת. גַם מֹתֶק תָּרַם לְכָךְ אֶת תְּרוּמָתוֹ. שֶׁכֵּן הִשְׁתַּעַבַּדְתִּי לַתֻּכִּי. קְבוּצוֹת הַיְלָדִים שֶׁבִּקְרוּהוּ בְּבֵיתִי נִתְרַבּוּ מִשָׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ וַאֲנִי, שֶׁאָנוּס הָיִיתִי לְהַדְגִים לִפְנֵיהֶם אֶת “חָכְמוֹתָיו” שֶׁל מֹתֶק, חַשְׁתִּי שֶׁעֲרָבִי מִתְבַּזְבְּזִים לָרִיק. “הֵיכָן אוֹתָם עֲרָבִים בְּרוּכִים, שֶׁבָּהֶם נִתְפַּנֵיתִי לִקְרֹא סֵפֶר?” – חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי. וְכָךְ, מֵחֲשָׁשׁ עֶרֶב שֶׁיְבֻזְבַּז אוֹ מֵחֲמַת הָעַצְבָּנוּת שֶׁעוֹרֵר בִּי הַדוּ־שִׂיחַ הַבִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁל מֹתֶק וּמוֹר, הָיִיתִי נוֹטֵשׁ אֶת שְׂדֵה־הַמַעֲרָכָה, כְּלוֹמַר אֶת בֵּיתִי.

אוּלָם גַם בְּבָתֵּי יְדִידִים לֹא נִמְלַטְתִּי מְמֹתֶק, שֶׁכֵּן הַלָלוּ הָיוּ מְקַדְמִים פָּנַי: “נוּ, מַה שְׁלוֹם הַתֻּכִּי שֶׁלְךָ? הַאִם מְנַבֵּל הוּא עֲדַיִן אֶת פִּיו?” פַּעַם, לִפְנֵי שֶׁזָכִיתִי לְאַמֵץ לִי אֶת מֹתֶק, הָיוּ יְדִידַי שׁוֹאֲלִים לִשְׁלוֹמִי, לִשְׁלוֹם אִשְׁתִּי, בִּתִּי וּבְנִי. עַתָּה הָיָה הַמַרְאֶה שֶׁלִי בִּלְבַד מַזְכִּיר לָהֶם אֶת מֹתֶק. הֵם לֹא שָׁקָטוּ עַד שֶׁסִפַּרְתִּי לָהֶם בַּאֲרִיכוּת עַל תַּעֲלוּלָיו הַחֲדָשִׁים שֶׁל הַתֻּכִּי.

אַךְ אֶחֱטָא לָאֱמֶת אִם אֹמַר שֶׁעָשִׂיתִי זֹאת בְּעַל־כָּרְחִי, כְּמִי שֶׁכְּפָאוּ שֵׁד. לְהֵפֶךְ: נֶהֱנֵיתִי דַוְקָא מֵהַסִפּוּרִים שֶׁסִפַּרְתִּי. לֹא־פַּעַם, גַם כַּאֲשֶׁר לֹא נִטְפְּלוּ אֵלַי מִשׁוּם־מָה בִּשְׁאֵלוֹת עַל מֹתֶק, הָיִיתִי תּוֹפֵס אֶת עַצְמִי שֶׁאֲנִי מְנַסֶה לְהַטוֹת אֶת הַשִׂיחָה אֵל נוֹשֵׂא הַתֻּכִּי הַמְדַבֵּר, וּכְשֶׁהִבְחַנְתִּי בְּרֶמֶז כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל עִנְיָן בִּדְבָרַי, הָיִיתִי פּוֹתֵחַ בְּסִפּוּרִים עַל בֶּן־טִפּוּחַי אֲדֹם־הַזָנָב, וּפִי לֹא פָּסַק לְהַלֵל וּלְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ.

בְּדֶרֶךְ־כְּלָל הִקְשִׁיבוּ הָאֲנָשִׁים בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה. אִם נִזְדַמְנוּ לְבֵיתָם שֶׁל יְדִידַי פָּנִים חֲדָשׁוֹת, כְּלוֹמַר, בֶּן־אָדָם שֶׁלֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל מֹתֶק, הָיָה הָאִישׁ מַקְשִׁיב לְמוֹצָא פִּי בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה. הַסִפּוּרִים עַל מֹתֶק מָצְאוּ תָּמִיד אֹזֶן קָשֶׁבֶת.

אַךְ יֵשׁ שֶׁיְדִידַי נִתְקַנְאוּ בִּי וּבְסִפּוּרִי. מִסְתַּבֵּר שֶׁגַם לָהֶם הָיוּ סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים עַל בַּעֲלֵי־חַיִים, וּכְשֶׁסִיַמְתִּי אֶת סִפּוּרִי־שֶׁלִי עַל מֹתֶק, הָיוּ מִזְדָרְזִים וּמַחֲזִירִים לִי מִיָד סִפּוּר כְּנֶגֶד סִפּוּר. אִלוּ רָשַׁמְתִּי אָז אֶת כָּל הַדְבָרִים שֶׁהִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנַי, הָיָה בְּיָדִי סֵפֶר נָאֶה וּמְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר עַל חָכְמָתָם וְתוּשִׁיָתָם שֶׁל בַּעֲלֵי־חַיִים. בְּמֶשֶׁךְ הַזְמַן נִשְׁתַּכְּחוּ מִלִבִּי מַרְבִּית הַסִפּוּרִים, אַךְ כַּמָה מֵהֶם נֶחְרְתוּ בּוֹ וְאוֹתָם אֲנַסֶה לְשַׁחְזֵר לְהַלָן.

כָּל־כַּמָה שֶׁיֵרָאֶה הַדָבָר מְשֻׁנֶה, אַךְ מִשׁוּם־מָה, כְּאִלוּ נִדְבְּרוּ בֵּינֵיהֶם, הָיוּ הַמְסַפְּרִים אוֹ הַמְסַפְּרוֹת פּוֹתְחִים דִבְרֵיהֶם בְּזוֹ הַלָשׁוֹן: “אַל תַּשְׁוִיץ, בֶּנִי!” כְּלוֹמַר – אַל תִּתְגָאֶה בַּתֻּכִּי שֶׁלְךָ! וְאָז, כְּהֶמְשֶׁךְ לְהַקְדָמָה זוֹ, לְאַחַר שֶׁהֶעֱמִידוּנִי בִּמְקוֹמִי, הָיָה בָּא הַסִפּוּר עַצְמוֹ. כָּךְ, לְמָשָׁל, סִפְּרָה בַּתְיָה, שֶׁאִתָּהּ נִפְגַשְׁתִּי בְּבֵיתָהּ שֶׁל דְרוֹרָה יְדִידָתִי: "אַל תַּשְׁוִיץ, בֶּנִי. מוּטָב שֶׁתִּשְׁמַע אֶת סִפּוּרִי־שֶׁלִי. גַרְתִּי אָז בְּרִאשׁוֹן־לְצִיוֹן וַאֲחוֹתִי גָרָה בְּתֵל־אָבִיב, בִּרְחוֹב רַיְנֶס. יוֹם אֶחָד הֵבִיא בְּנִי גוּרַת־כְּלָבִים שֶׁמָצָא בַּשָׂדֶה וּבִקֵשׁ רְשׁוּת לְגַדְלָהּ בְּבֵיתֵנוּ. “הַאִם זוֹהִי כַּלְבָּה גִזְעִית?” – שָׁאַלְתִּי. “כֵּן – הֵשִׁיב בְּנִי – זוֹהִי כַּלְבַּת־רוֹעִים”. “הֵיכָן הִשַׂגְתָּ כַּלְבָּה בַּת גֶזַע מְיֻחָס כָּל־כָּךְ?” – תָּמַהְתִּי. “אִמָא – הֵשִׁיב בְּנִי – אַתְּ לֹא הֵבַנְתְּ אוֹתִי. זוֹהִי כַּלְבַּת־רוֹאִים, כְּלוֹמַר רוֹאִים שֶׁהִיא כַּלְבָּה עַרְבִית!”

וּפָרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל. תְּחִלָה רָגַזְתִּי עַל שֶׁמָתַח אוֹתִי וְנִסִיתִי לַהֲנִיאוֹ מִלְהַכְנִיס אֶת הַגוּרָה בַּת־הַכִּלְאַיִם לְבֵיתֵנוּ, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפְצָרוֹתָיו שֶׁל בְּנִי. הַגוּרָה נִשְׁאֲרָה אֶצְלֵנוּ וְאָנוּ קָרָאנוּ לָהּ “מִימִי”.

כְּכָל שֶׁגָדְלָה הַכַּלְבָּה, הִתְקַשַׁרְתִּי אֵלֶיהָ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נְבוֹנָה הָיְתָה מֵאֵין כָּמוֹהָ עַד שֶׁלְעִתִּים תָּמַהְתִּי: מְנַיִן לוֹ לִיצוּר זֶה פְּקְחוּת רַבָּה כָּל־כָּךְ? כָּל בְּנֵי־הַמִשְׁפָּחָה חִבְּבוּהָ וּמִימִי הֵשִׁיבָה לָהֶם חִבָּה תַּחַת חִבָּה, אַךְ בִּמְיֻחָד קְשׁוּרָה הָיְתָה אֵלַי, אוּלַי מִשׁוּם שֶׁדָאַגְתִּי לִמְזוֹנוֹתֶיהָ וְהָיִיתִי מַגִישָׁה לָהּ כָּל נֶתַח טָעִים.

יוֹם אֶחָד חָלְתָה אֲחוֹתִי, שֶׁהִתְגוֹרְרָה כָּאָמוּר בְּתֵל־אָבִיב, וְכֵיוָן שֶׁמַחֲלָתָהּ נִתְמַשְׁכָה, הָיִיתִי נוֹסַעַת לְבַקֵר אֶצְלָהּ פַּעַם אַחַת בַּשָׁבוּעַ. כְּבַת־לְוָיָה שִׁמְשָׁה לִי מִימִי, שֶׁבְּדֶרֶךְ־כְּלָל נִתְלַוְתָה אֵלַי לְכָל מָקוֹם. הָיִיתִי נוֹסַעַת אִתָּהּ בְּאוֹטוֹבּוּס לְתֵל־אָבִיב – וּמְשַׁלֶמֶת בַּעֲבוּרָהּ כַּרְטִיס מָלֵא כְּפִי שֶׁנָהוּג! – וְשָׁם, בַּתַּחֲנָה הַמֶרְכָּזִית, הָיִיתִי עוֹלָה לָאוֹטוֹבּוּס מִסְפָּר 5, שֶׁבַּיָמִים הָהֵם הָיָה מַגִיעַ לִסְבִיבוֹת רְחוֹב רַיְנֶס, שֶׁבּוֹ גָרָה אֲחוֹתִי.

יוֹם אֶחָד הֵבִיאָה לִי כַּלָתִי, שֶׁעָמְדָה לָצֵאת לְבֵית־הַבְרָאָה, אֶת נֶכְדָתִי, כְּלוֹמַר אֶת בִּתָּהּ, שֶׁקְטַנָה הָיְתָה עֲדַיִן, תִּינֹקֶת, וַאֲנִי הִבְטַחְתִּי לְטַפֵּל בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁלַמָחֲרָת חָל יוֹם בִּקוּרִי אֵצֶל אֲחוֹתִי בְּתֵל־אָבִיב, נָטַלְתִּי עִמִי אֶת הַתִּינֹקֶת וְהֶחְלַטְתִּי לְהַשְׁאִיר הַפַּעַם אֶת מִימִי בַּבַּיִת. לַשָׁוְא. הִיא רָצָה אַחֲרַי עַד לָאוֹטוֹבּוּס הַיוֹצֵא מֵרִאשׁוֹן־לְצִיוֹן לְתֵל־אָבִיב, מְכַשְׁכֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ וְנוֹבַחַת בְּקוֹל. בַּעֲלוֹתִי לָאוֹטוֹבּוּס וְנֶכְדָתִי חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹתַי, גָעַרְתִּי בָּהּ: “הַבַּיְתָה, מִימִי, הַבַּיְתָה!” וְאָז יָצָאתִי אֶל אֲחוֹתִי.

הִגַעְתִּי לִרְחוֹב רַיְנֶס וְרֵאשִׁית־כֹּל הִשְׁכַּבְתִּי אֶת נֶכְדָתִי, שֶׁתָּנוּחַ מְעַט מִן הַדֶרֶךְ. מִשֶׁסְיַמְתִּי, כִּבְּדָה אוֹתִי אֲחוֹתִי בְּכוֹס תֵּה. לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַגִישׁ אֶת הַכּוֹס לִשְׂפָתַי וּשְׁתֵּינוּ שָׁמַעְנוּ שֶׁמִישֶׁהוּ מְגָרֵד בַּדֶלֶת. פָּתַחְתִּי – וְקָפָאתִי תַּחְתַּי מֵרֹב תַּדְהֵמָה: לְפָנַי עָמְדָה מִימִי, מַבִּיטָה בִּי בְּעֵינֶיהָ הַטוֹבוֹת, הַנֶאֱמָנוֹת, וּמְכַשְׁכֶּשֶׁת בִּזְנָבָהּ מֵרֹב שִׂמְחָה. לְפִי הַזְמַן שֶׁעָבַר בֵּין בּוֹאִי לִרְחוֹב רַיְנֶס וּבֵין הוֹפָעָתָהּ שֶׁל מִימִי הֵבַנְתִּי שֶׁהַכַּלְבָּה, שֶׁנִתְלַוְתָה אֵלַי פְּעָמִים אֲחָדוֹת בִּנְסִיעוֹתַי אֶל אֲחוֹתִי הַחוֹלָה, הִגִיעָה גַם הַפַּעַם בְּאוֹטוֹבּוּסִים. אֵין זֹאת כִּי “הִתְפַלְחָה” גַם לָאוֹטוֹבּוּס הַבֵּינְעִירוֹנִי הַנוֹסֵעַ בְּקַו רִאשׁוֹן־לְצִיוֹן – תֵּל־אָבִיב, וְגַם לָאוֹטוֹבּוּס הָעִירוֹנִי, הַתֵּל־אֲבִיבִי, מִסְפָּר 5. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מִי הָיָה מַאֲמִין שֶׁכַּלְבָּה פְּשׁוּטָה מְסֻגֶלֶת לְמִבְצָע מֵעֵין זֶה? נוּ, מַה תֹּאמַר לָזֹאת, בֶּנִי?"

וְיוֹסֵף, חֲבֵרוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד, שֶׁאִתּוֹ נִפְגַשְׁתִּי בְּמִקְרֶה בָּאַטֶלְיָה שֶׁל יְדִידִי הַצַיָר, הִקְשִׁיב יוֹם אֶחָד לְסִפּוּרֵי עַל מֹתֶק וְאָז – כְּשֶׁעָמַדְתִּי לָלֶכֶת – פָּתַח וְאָמַר:

"אַל תַּשְׁוִיץ, בֶּנִי. כְּשֶׁתִּשְׁמַע אֶת הַסִפּוּר שֶׁלִי, תּוֹדֶה שֶׁהַתֻּכִּי שֶׁלְךָ אֵינוֹ אֶלָא טֶמְבֶּל. כֵּיוָן שֶׁסִפּוּרִי יֶאֱרַךְ מְעַט, חֲזֹר וְשֵׁב בְּטוּבְךָ וְהַקְשֵׁב לִדְבָרַי. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

בִּימֵי מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הַשְׁנִיָה נִמְלַטְתִּי מֵעֲיָרָתִי שֶׁבְּפּוֹלִין לִבְרִית־הַמוֹעָצוֹת, כְּלוֹמַר, לְרוּסְיָה. רָצִיתִי לְהַצִיל אֶת עַצְמִי מֵהָרוֹצְחִים הַנַאצִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת פּוֹלִין. אַךְ חֳדָשִׁים אֲחָדִים לְאַחַר שֶׁחָצִיתִי אֶת הַגְבוּל הָרוּסִי נֶאֱסַרְתִּי – אֲנִי וְרַבִּים מֵהַפְּלִיטִים שֶׁבָּאוּ עִמִי – וְכֻלָנוּ נִשְׁלַחְנוּ לְמַחֲנֵה־עֲבוֹדָה בַּטַאיְגָה, כְּלוֹמַר לְאֵזוֹר שֶׁל יַעֲרוֹת עֲצֵי־הַמַחַט שֶׁבִּצְפוֹן סִיבִּיר, יְעָרוֹת עֲצוּמִים הַמִשְׂתָּרְעִים עַל פְּנֵי מֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים. לֹא אֲסַפֵּר לְךָ עַל תְּנָאֵי הַחַיִים בְּאוֹתוֹ מַחֲנֶה. רַק זֹאת אֹמַר לְךָ: חַיֵינוּ שָׁם הָיוּ גֵיהִנוֹם. עָבַדְנוּ בְּפָרֶךְ בִּגְדִיעַת עֵצִים, וְהַשׁוֹמְרִים עָלֵינוּ הִתְעַלְלוּ בָּנוּ כְּחַיוֹת רָעוֹת. לְבַסוֹף לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ. הֶחְלַטְתִּי לְהִמָלֵט מֵאוֹתוֹ מַחֲנֶה. אָמְנָם, חֲבֵרַי נִסוּ לְדַבֵּר עַל לִבִּי שֶׁאֵין לִי כָּל סִכּוּי לְהֵחָלֵץ מִתּוֹךְ הַיַעַר הֶעָצוּם, אַךְ אֲנִי הֶחְלַטְתִּי שֶׁמוּטָב לִהְיוֹת בֶּן־חוֹרִין בַּיַעַר מֵאֲשֶׁר אָסִיר מְדֻכָּא בֵּין גִדְרוֹת־הַתַּיִל שֶׁל הַמַחֲנֶה.

וְכָךְ, מְצֻיָד בִּמְעַט בָּשָׂר מְיֻבָּשׁ שֶׁבְּאֹרַח־פֶּלֶא הִשִׂיגוּ לִי חֲבֵרַי, חָפַרְתִּי בְּלַיְלָה סְתָוִי אֶחָד מִנְהָרָה מִתַּחַת לַגָדֵר וּבְחָסוּת הַחֲשֵׁכָה נִמְלַטְתִּי לְתוֹךְ הַיַעַר. יָדַעְתִּי שֶׁשׁוֹמְרֵי הַמַחֲנֶה לֹא יָנוּחוּ עַד שֶׁיִתְפְּסוּנִי. הֵם וַדַאי יִרְדְפוּ אַחֲרַי עִם כַּלְבֵי־גִשׁוּשׁ. מֶה עָשִׂיתִי? נָטַלְתִּי עִמִי לְפִי עֲצָתוֹ שֶׁל אָסִיר אֶחָד, אוּזְבֶּקִי זָקֵן, שַׂקִית פִּלְפֵּל שֶׁהִשַׂגְתִּי תָּמוּרַת שֹׁחַד מִמַחְסַן־הַמָזוֹן שֶׁל שׁוֹמְרֵי־הַמַחֲנֶה – וּבְצֵאתִי מֵהַמִנְהָרָה, שֶׁחָפַרְתִּי מִתַּחַת לַגָדֵר, זָרִיתִי מְעַט פִּלְפֵּל עַל עִקְבוֹתַי – כְּדֵי לְבַלְבֵּל אֶת חוּשׁ־רֵיחָם שֶׁל כַּלְבֵי־הַגִשׁוּשׁ. לֹא תַּאֲמִין – הִצְלַחְתִּי! יוֹמַיִם תְּמִימִים, כְּלוֹמַר, שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת רַצְתִּי נִכְחִי בַּיַעַר וּפָנִי דָרוֹמָה, שֶׁכֵּן יָדַעְתִּי שֶׁבְּרִחוּק כִּ־300 קִילוֹמֶטְרִים מִן הַמַחֲנֶה מְצוּיָה עֲיָרָה קְטַנָה, שֶׁרֹב תּוֹשָׁבֶיהָ הֵם אֲסִירִים־לְשֶׁעָבַר אוֹ אֲנָשִׁים שֶׁהֻגְלוּ מֵאֲזוֹרֵי־הַמֶּרְכָּז שֶׁל רוּסְיָה. שִׁעֲשַׁעְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּתִקְוָה, שֶׁאִם אַצְלִיחַ לְהַגִיעַ לַעֲיָרָה זוֹ – אַצִיל אֶת נַפְשִׁי.

אוּלָם בְּבָקְרוֹ שֶׁל הַיוֹם הַשְׁלִישִׁי חַשְׁתִּי שֶׁכֹּחוֹתַי אוֹזְלִים. רַגְלַי פְּצוּעוֹת הָיוּ מֵרֹב הֲלִיכָה. לְמַזָלִי הִגַעְתִּי אֶל סֻכָּה נְטוּשָׁה קְלוּעָה מֵעֲנָפִים, שֶׁעַד הַיוֹם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא הָאִישׁ שֶׁהֵקִים אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַיַעַר. אוּלַי צַיָד? הֶחְלַטְתִּי לָסוּר שָׁמָה, לִשְׁכַּב וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ. עִם שֶׁאֲנִי קָרֵב אֵלֶיהָ, שָׁמַעְתִּי קוֹל גְנִיחָה. הִסְתַּכַּלְתִּי יָפֶה סְבִיבִי וְהִבְחַנְתִּי בְּכֶלֶב־זְאֵב עֲנָק שֶׁרָבַץ לוֹ בֵּין גִזְעֵי הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים. רֹאשׁוֹ פָּצוּעַ הָיָה וְדָם נִגַר מִמֶנוּ. הוּא רָבַץ בְּפִשׁוּט אֵיבָרִים וְרָאִיתִי בְּבֵרוּר שֶׁגַם צַוָארוֹ שָׁסוּעַ כְּאִלוּ תָּקַע מִישֶׁהוּ שִׁנָיו בִּגְרוֹנוֹ. מַבָּטוֹ שֶׁל כֶּלֶב־הַזְאֵב דָלוּחַ הָיָה וּמְעֻרְפָּל.

תֹּאמַר: הִסְתַּלַקְתִּי מִשָׁם חִישׁ־מַהֵר. מַה לִי, אָסִיר הַנִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ, וְלַכֶּלֶב הַזָר? אַךְ עֵינֵי הַכֶּלֶב, עַל אַף הָעֲרָפֶל שֶׁכִּסָה אוֹתָן, הֵצִיצוּ בִּי בִּתְחִנָה אִלֶמֶת. וְאָז, כְּאִלוּ בְּעַל־כָּרְחִי, כָּרַעְתִּי לְיָדוֹ, הֶעֱמַסְתִּיו אַט־אַט עַל זְרוֹעוֹתַי וּבְדֵי־עָמָל סְחַבְתִּיו לְתוֹךְ הַסֻכָּה. רִפַּדְתִּי לוֹ מִשְׁכָּב מֵעֲשָׂבִים שֶׁתָּלַשְׁתִּי בַּחוּץ וְהִשְׁכַּבְתִּי אוֹתוֹ. וְאָז יָצָאתִי אֶל הַמַעְיָן שֶׁפִּכָּה לֹא־הַרְחֵק מֵהַסֻכָּה, שָׁאַבְתִּי מַיִם בַּמַימִיָה שֶׁלִי וּבְשׁוּבִי שָׁטַפְתִּי בָּהֶם יָפֶה אֶת פִּצְעֵי הַכֶּלֶב. בְּאֵין לִי תַּחְבּוֹשׁוֹת, הוֹרַדְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי שֶׁמִתַּחַת לְמִקְטָרְנִי, גְזַרְתִּיהָ פַּסִים־פַּסִים וְחָבַשְׁתִּי בָּהֶם גַם אֶת הָרֹאשׁ וְגַם אֶת הַצַוָאר. וְאָז – אָז הוֹצֵאתִי מִתַּרְמִיל־הַצַד שֶׁלִי אֶת מַה שֶׁנוֹתַר לִי מִן הַצֵידָה־לַדֶרֶךְ שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי חֲבֵרַי בַּמַחֲנֶה. אָכֵן, מוּעָט מְאֹד הָיָה הַבָּשָׂר הַמְיֻבָּשׁ שֶׁבִּרְשׁוּתִי, אַךְ אֲנִי חִלַקְתִּיו לִשְׁנַיִם – הַמַחֲצִית לִי וְהַמַחֲצִית לַכֶּלֶב.

נִשְׁתַּהֵיתִי שָׁם בַּסֻכָּה כְּשָׁבוּעַ יָמִים וְכָל אוֹתוֹ זְמַן טִפַּלְתִּי בְּכֶלֶב־הַזְאֵב. רָחַצְתִּי אֶת פְּצָעָיו שֶׁנִתְמַגְלוּ, חָבַשְׁתִּי אוֹתָם, הֶאֱכַלְתִּיו וְהִשְׁקֵיתִיו בְּמוֹ־יָדַי. הַכֶּלֶב הֶחֱזִיר לִי מַבְּטֵי תּוֹדָה שֶׁלֹא אֶשְׁכָּחֵם לְעוֹלָם.

לְאַחַר שָׁבוּעַ הִגְלִידוּ פְּצָעָיו וְהוּא קָם מִמִשְׁכָּבוֹ, הִתְהַלֵךְ בַּסֻכָּה וַאֲפִילוּ יָצָא מִמֶנָהּ וְהִתְרוֹצֵץ מְעַט בַּיַעַר. וְאָז הֶחְלַטְתִּי שֶׁתַּפְקִידִי תַּם וְנִשְׁלַם. עָלַי לְהַמְשִׁיךְ דַרְכִּי. לֹא, לֹא הִתְחָרַטְתִּי עַל הַשָׁבוּעַ שֶׁנִתְבַּזְבֵּז בִּגְלַל הַכֶּלֶב. רֵאשִׁית־כֹּל נַחְתִּי וְהֶחֱלַפְתִּי כֹּחַ. וְשֵׁנִית – הַמַבָּטִים שֶׁשִׁלַח בִּי הַכֶּלֶב פִּצוּ אוֹתִי עַל אָבְדַן־הַזְמַן. אַךְ הֶחְלַטְתִּי בְּלִבִּי שֶׁלְמָחֳרַת הַיוֹם אַמְשִׁיךְ דַרְכִּי דָרוֹמָה – אֶל הָעֲיָרָה שֶׁבְּלֵב הַיַעַר.

אֶלָא שֶׁלַמָחֲרָת בַּבֹּקֶר הֱקִיצוֹתִי וְחַשְׁתִּי מֵחוֹשׁ־רֹאשׁ נוֹרָא. נָגַעְתִּי בְּמִצְחִי – הוּא לָהַט כָּאֵשׁ. הִרְגַשְׁתִּי צְמַרְמֹרֶת שֶׁטִלְטְלַתְנִי. “אוֹיָה לִי, חָלִיתִי! – חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי – הִנֵה בָּא קִצִי!” לֹא אַסְתִּיר שֶׁבְּקֹשִׁי רַב הִבְלַגְתִּי עַל רְצוֹנִי לִבְכּוֹת עַל גוֹרָלִי. הִנֵה הִצְלַחְתִּי לְהִמָלֵט מִתּוֹךְ מַחֲנֵה־הָאֵימִים, לְהַעֲרִים עַל שׁוֹמְרָיו הָאַכְזָרַיִים וְעַל כַּלְבֵי־הַגִשׁוּשׁ הַשׁוֹחֲרִים לְטֶרֶף, לַעֲבֹר אֶת מַרְבִּית הַדֶרֶךְ לְלֹא מַצְפֵּן, בַּיוֹם – לְפִי הַשֶׁמֶשׁ, וּבַלַיְלָה – לְפִי הַכּוֹכָבִים. עַתָּה, שֶׁנִמְצָא אֲנִי בְּסוֹפָהּ שֶׁל הַדֶרֶךְ, נִגְזַר עָלַי לִגְווֹעַ בְּיַעַר־הָעַד לְלֹא כָּל עֶזְרָה.

נִסִיתִי לָקוּם, אַךְ פִּיק־הַבִּרְכַּיִם שֶׁהִרְגַשְׁתִּי אִלְצַנִי לַחֲזֹר וְלִשְׁכַּב. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אָזַרְתִּי אֶת כָּל כֹּחִי וּבִזְחִילָה יָצָאתִי מִן הַסֻכָּה אֶל הַמַעְיָן וּמִלֵאתִי אֶת מֵימִיָתִי. חָזַרְתִּי אֶל מִשְׁכָּבִי, אֶל רִפּוּד־הֶעָלִים שֶׁלִי שֶׁעַל גַבֵּי אַדְמַת הַסֻכָּה וְרָבַצְתִּי חֲסַר־אוֹנִים. קָשֶׁה הָיָה לִי לְהָנִיעַ יָד וְרֶגֶל.

כֶּלֶב־הַזְאֵב עָקַב אַחֲרַי בְּעֵינָיו. וְהִנֵה קָרַב אֵלַי וְרִחְרֵחַ אֶת פָּנַי. חַשְׁתִּי חַלְחָלָה. עַתָּה, שֶׁאֵין לִי כֹּחַ לְהִתְגוֹנֵן, וּמְלַאי־הַבָּשָׂר הַמְיֻבָּשׁ אָזַל כָּלִיל, יָקוּם כֶּלֶב־הַזְאֵב וְיִטְרְפֵנִי חַיִים! וּכְבָר שָׁלַפְתִּי מִכִּיסִי אֶת הַסְכִּין הַקְפִיצִי שֶׁשָׁמוּר הָיָה עִמִי מִימֵי שְׁהוֹתִי בַּמַחֲנֶה. לֹא, לֹא אֶמְסֹר אֶת חַיַי בְּקַלוּת! עַל אַף חֻלְשָׁתִי אֲנַסֶה לְהִתְגוֹנֵן מִפְּנֵי חַיָה רָעָה זוֹ הַמַבִּיטָה בִּי בְּמַבָּט מְשֻׁנֶה וְאֵינָהּ מָשָׁה מִמְקוֹמָהּ.

מֵרֹב חֻלְשָׁה עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי. מִשֶׁחָזַרְתִּי וּפָקַחְתִּי אוֹתָן רָאִיתִי שֶׁהֻסֻכָּה⁸ רֵיקָה. כֶּלֶב־הַזְאֵב נֶעְלַם וְאֵינֶנוּ. נֶאֱנַחְתִּי אַנְחַת־רְוָחָה. סוֹף־סוֹף נִסְתַּלֵק הַיְצוּר הַיָחִיד, שֶׁמִמֶנוּ נִשְׁקֶפֶת לִי סַכָּנָה, וְחָזַר לִסְבַךְ הַיַעַר. אֵין זֹאת כִּי כֶּלֶב זֶה, שֶׁדָם־זְאֵבִים זוֹרֵם בְּעוֹרְקָיו, נִמְלַט בִּשְׁעָתוֹ מִמִשְׁכְּנוֹת־הָאָדָם אֲשֶׁר בָּעֲיָרָה אֶל הַיַעַר וְהַחֹפֶשׁ.

כְּשֶׁמְצָאתִיו לִפְנֵי שָׁבוּעַ, סָבַל כַּנִרְאֶה מִפְּצָעִים שֶׁהִטִיל בּוֹ בַּעַל־חַיִים גָדוֹל וְחָזָק מִמֶנוּ. כָּל אוֹתוֹ יוֹם שָׁכַבְתִּי תַּחְתַּי, מְדַמְדֵם בְּחֹם. נִרְדַמְתִּי וְחָזַרְתִּי וֶהֱקִיצוֹתִי. בָּעֶרֶב, מִשֶׁיָרְדוּ צְלָלִים בַּחוּץ וְאָפְפוּ אֶת עֲצֵי הַיַעַר, רָאִיתִי אֶת כֶּלֶב־הַזְאֵב מֵגִיחַ מִבֵּין הַגְזָעִים וּבָא בְּרִיצָה אֶל פֶּתַח הַסֻכָּה.

וּכְבָר הוֹשַׁטְתִּי יָדִי וְאֶצְבְּעוֹתַי לָפְתוּ בַּעֲוִית אֶת נִצַב הַסַכִּין הַקְפִיצִי. אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע פָּרַץ כֶּלֶב־הַזְאֵב לַסֻכָּה, קָרַב אֶל מִשְׁכָּבִי וְהִנִיחַ לְיָדִי אַרְנָב שָׁסוּעַ, שֶׁגְרוֹנוֹ זָב דָם. הֵבַנְתִּי שֶׁכֶּלֶב־הַזְאֵב הוּא שֶׁצָד אֶת הַיְצוּר הַקָטָן בַּיַעַר וְעַתָּה בָּא לְהִתְחַלֵק אִתִּי בַּשָׁלָל. הוּא יָשַׁב תַּחְתָּיו, נוֹעֵץ בִּי אֶת עֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת וּמְנַהֵם חֶרֶשׁ סָפֵק לְעַצְמוֹ סָפֵק לִי. נָטַלְתִּי אֶת הַסַכִּין וְחִלַקְתִּי אֶת הָאַרְנָב. הַמַחֲצִית לִי וְהַמַחֲצִית לוֹ. מָה אַאֲרִיךְ? שְׁבוּעַיִם יָמִים מֻטָל הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הֶתְקֵף־קַדַחַת וְכֶלֶב־הַזְאֵב דָאַג לְמַחְסוֹרִי. מֵעוֹלָם לֹא נָגַע בְּטַרְפּוֹ בְּטֶרֶם תָּקַעְתִּי אֲנִי אֶת שִׁנַי בַּבָּשָׂר. וְכָךְ, הוֹדוֹת לְכֶלֶב־הַזְאֵב, נִצַלְתִּי. אִלוּלֵא הוּא, לֹא הָיִיתִי עַכְשָׁו יוֹשֵׁב כָּאן בְּנַחַת וּמְסַפֵּר לְךָ אֶת סִפּוּרִי. מַה תֹּאמַר לָזֹאת, בֶּנִי?"

וְעֶדְנָה, יְדִידָתִי הַטוֹבָה, שֶׁבְּאֶחָד מִבִּקוּרַי בְּבֵיתָהּ סִפַּרְתִּי לָהּ עַל חָכְמוֹתָיו שֶׁל מֹתֶק, שִׁסְעָה אֶת דְבָרַי בְּדִיוּק כְּמוֹ בַּתְיָה וְיוֹסֵף:

– אַל תַּשְׁוִיץ, בֶּנִי! אַתָּה אָמְנָם הֶאֱרַכְתָּ בְּסִפּוּרְךָ וְאִלוּ אֲנִי אֲקַצֵר מְאֹד, אַךְ כְּשֶׁתִּשְׁמַע אֶת סִפּוּרִי, תִּרְאֶה שֶׁמֹתֶק אֵינוֹ הֶחָכָם הַיָחִיד בְּעוֹלָמֵנוּ.

וְכָךְ סִפְּרָה עֶדְנָה, בְּתַכְלִית הַקִצוּר: "יוֹם אֶחָד הִגִיעַ אֶל שַׁעַר בֵּיתֵנוּ כֶּלֶב־רְחוֹב פָּצוּעַ. הִכְנַסְנוּהוּ לֶחָצֵר וְסִיגָל וַאֲנִי טִפַּלְנוּ בּוֹ בְּנֶאֱמָנוּת. וַאֲפִילוּ נְטַלְנוּהוּ לְוֶטֶרִינָר, כְּלוֹמַר, לְרוֹפֵא־חַיוֹת, שֶׁהִזְרִיק לוֹ סִדְרָה שֶׁל זְרִיקוֹת. לֹא יָדַעְנוּ מֵאַיִן בָּא הַכֶּלֶב וּמַה שְׁמוֹ. לְפִי מַרְאֵהוּ כֶּלֶב־רְחוֹב הָיָה, עָזוּב וּמְרֻשָׁל, מֵאוֹתָם כְּלָבִים שֶׁאֵין קוֹרַת־גַג מֵעַל לְרֹאשָׁם וְגַם בְּקֹרַת־רוּחַ אֵינָם מְשֻׁפָּעִים, וְהֵם נְזוֹנִים מִפַּחֵי־אַשְׁפָּה. כִּנִינוּ אוֹתוֹ “פְּגִירָא” מִשׁוּם שֶׁבְּבוֹאוֹ אֵלֵינוּ דָמָה יוֹתֵר לְפֶגֶר מֵאֲשֶׁר לְכֶלֶב.

לְאַחַר כְּחֹדֶשׁ הִבְרִיא לְגַמְרֵי. מַרְאֵהוּ הִשְׁתַּפֵּר מְאֹד. בְּרָצוֹן רַב הָיִינוּ מַשְׁאִירִים אוֹתוֹ בְּבֵיתֵנוּ, אֶלָא שֶׁפְּגִירָא, שֶׁכָּאָמוּר כֶּלֶב־רְחוֹב הָיָה מִטִבְעוֹ, הֶעְדִיף אֶת הַחֹפֶשׁ. בֹּקֶר אֶחָד פָּרַץ מִשַׁעַר הֶחָצֵר שֶׁלָנוּ וְרָץ וְנֶעְלַם בְּעִקוּל הָרְחוֹב.

עָבְרוּ יָמִים. הָאֱמֶת הִיא שֶׁזִכְרוֹ נִמְחַק כָּלִיל מִלִבֵּנוּ. וְהִנֵה, כַּעֲבֹר שָׁנָה בְּעֶרֶךְ אֲנִי פּוֹתַחַת אֶת הַשַׁעַר – וְאֶת מִי רוֹאוֹת עֵינַי? – פְּגִירָא! – קָרָאתִי – סוֹף־סוֹף חָזַרְתָּ אֵלֵינוּ. בָּרוּךְ הַבָּא! בֵּיתֵנוּ – בֵּיתְךָ.

אוּלָם פְּגִירָא זָז הַצִדָה וְאָז הִבְחַנְתִּי שֶׁמֵאֲחוֹרָיו עוֹמֵד כֶּלֶב זָר, פָּצוּעַ וְזַב־דָם. כַּנִרְאֶה נִדְרָס בָּרְחוֹב וְכָל־כֻּלוֹ דוֹמֶה הָיָה יוֹתֵר לְפֶגֶר מֵאֲשֶׁר לְכֶלֶב. אוֹתוֹ רֶגַע שִׁלַח בִּי פְּגִירָא מַבָּט אַחֲרוֹן וְדִלֵג וְנֶעְלַם לוֹ בְּעִקוּל הָרְחוֹב, בְּדִיוּק כִּבְאוֹתוֹ בֹּקֶר רָחוֹק, בּוֹ עָזַב אֶת בֵּיתֵנוּ. וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עִם הַכֶּלֶב הַזָר, הַפָּצוּעַ, אָכֵן, פְּגִירָא זָכַר אֶת אֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְמַעֲנוֹ וְהֵבִיא אֵלֵינוּ לְלֹא כָּל הִסוּסִים אֶת יְדִידוֹ הַפָּצוּעַ. לִבּוֹ סָמוּךְ הָיָה וּבָטוּח שֶׁאָנוּ לֹא נִטשׁ אוֹתוֹ בְּעֵת צָרָה. סִיגָל וַאֲנִי הִכְנַסְנוּ אֶת הַכֶּלֶב הַזָר לֶחָצֵר, טִפַּלְנוּ בּוֹ – וְהַכֹּל הִתְחִיל מֵחָדָשׁ, בְּדִיוּק כְּמוֹ לִפְנֵי שָׁנָה. מַה תֹּאמַר לָזֹאת, בֶּנִי?"

וַאֲנִי – בִּשְׁלֹשֶׁת הַמִקְרִים – שֶׁל בַּתְיָה וְיוֹסֵף וְעֶדְנָה – שָׁתַקְתִּי. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהָיָה לִי מַה לוֹמַר. מְעַנְיֵן כֵּיצַד הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם מְגִיבִים אִלוּ סִפַּרְתִּי לָהֶם שֶׁבִּרְשׁוּתִי נִין־שֶׁל־נִין־שֶׁל־נִין־שֶׁל־נִין (הַכְפִילוּ זֹאת מֵאָה פְּעָמִים!) שֶׁל אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם, חֲמוֹר הַמְדַבֵּר אֵלַי בִּלְשׁוֹן־אָדָם! אַךְ כָּל־אֵימַת שֶׁרָצִיתִי לִפְתֹּחַ פִּי, נִזְכַּרְתִּי כִּי קָשׁוּר אֲנִי בְּהַבְטָחָה בְּהֵן־צֶדֶק שֶׁלֹא לְגַלוֹת לְעוֹלָם אֶת סוֹדוֹ הַגָדוֹל שֶׁל מוֹר. עַל כֵּן שָׁתַקְתִּי וּבְלִבִּי חָשַׁבְתִּי:

אָמְנָם מֹתֶק גוֹרֵם לִי לֹא־פַּעַם לְבִזְבּוּז זְמַן. וְיֵשׁ שֶׁהוּא מוֹרֵט אֶת עֲצַבַּי – בִּנְעִירוֹתָיו לְמָשָׁל. אוֹ עוֹשֶׂה לִי בּוּשׁוֹת בַּתַּעֲלוּלִים שֶׁלוֹ. וּבְכָל זֹאת אֵין לִי מַה לְהִתְלוֹנֵן עָלָיו. שֶׁהֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הוּא גוֹמֵל לִי מְלֹא־חָפְנַיִם עַל הַזְמַן וְהַכֹּחוֹת שֶׁאֲנִי מַקְדִישׁ לוֹ. אִלוּלֵא מֹתֶק – כֵּיצַד הָיִיתִי זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ אֶת שְׁלֹשֶׁת הַסִפּוּרִים הַמֻפְלָאִים – שֶׁל בַּתְיָה, שֶׁל יוֹסֵף וְשֶׁל עֶדְנָה?

בְּהַרְהֲרִי כָּךְ, נִצְבַּט לִבִּי בְּעַצְבוּת: לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק, בְּעָלָיו שֶׁל הַתֻּכִּי, נָסְעוּ לִשְׁנָתַיִם, וְהַזְמַן זוֹ דַרְכּוֹ שֶׁהוּא חוֹלֵף חִישׁ־מַהֵר. לֹא רָחוֹק הַיוֹם שֶׁבּוֹ אֶצְטָרֵךְ לְהִפָּרֵד מִמֹתֶק.

“לֹא רָחוֹק הַיוֹם” – הִרְהַרְתִּי, וְלֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹא רָחוֹק הוּא, אֶלָא קָרוֹב־קָרוֹב, שֶׁכֵּן לְמָחֳרַת הַיוֹם, בּוֹ כִּבְּדָה אוֹתִי עֶדְנָה בְּסִפּוּרָהּ עַל פְּגִירָא, הִיא הוֹפִיעָה בְּבֵיתִי וּלְפִי אֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ יָדַעְתִּי שֶׁבְּפִיהָ חֲדָשׁוֹת חֲשׁוּבוֹת. וְאָכֵן, לְאַחַר שֶׁנִתְרַוְחָה בַּכֻּרְסָה, פָּתְחָה וְאָמְרָה:

– בֶּנִי, הַפַּעַם בְּשׂוֹרָה בְּפִי. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁמֹתֶק מַטְרִיד אֶתְכֶם לֹא־מְעַט וְיִתָּכֵן שֶׁהָיָה עֲלֵיכֶם לְטֹרַח. עַל כֵּן הַקְשֵׁב: אֶתְמוֹל קִבַּלְנוּ מִכְתָּב מְלֵאָה’לֶה. הִיא וְדוּדֶק מַקְדִימִים אֶת שׁוּבָם מֵאַנְגְלִיָה. בַּשָׁבוּעַ הַבָּא יַגִיעוּ הֵנָה.

חַשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מַסְמִיק מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת.

– עֶדְנָה – אָמַרְתִּי – אַתְּ צוֹדֶקֶת. הָיְתָה זוֹ שְׁגִיאַת־חַיַי שֶׁהִסְכַּמְתִּי לָקַחַת לְבֵיתִי אֶת מֹתֶק. – כָּל־כָּךְ הוּא מַכְבִּיד עָלֶיךָ? – שָׁאֲלָה עֶדְנָה. – לְהֵפֶךְ! – קָרָאתִי – כְּשֶׁרְאִיתִיו לָרִאשׁוֹנָה בְּבֵיתֵךְ וְהִתְפָּעַלְתִּי מִכֹּשֶׁר־הַדִבּוּר שֶׁלוֹ, מְאֻשָׁר הָיִיתִי שֶׁלֵאָה’לֶה וְדוּדֶק הִסְכִּימוּ לְהַשְׁאִירוֹ אֶצְלִי. אָז רָאִיתִי רַק אֶת הַצַד הַמְשַׁעֲשֵׁעַ שֶׁבַּדָבָר: כֵּיצַד אֵהָנֶה מִפְּטְפּוּטָיו, כֵּיצַד אֶתְגָאֶה בּוֹ בִּפְנֵי הָאוֹרְחִים שֶׁיִזְדַמְנוּ לְבֵיתֵנוּ. אַךְ שָׁכַחְתִּי דָבָר אֶחָד.

– וְהוּא? – זָקְפָה בִּי עֶדְנָה מַבָּט שׁוֹאֵל. – שֶׁמֹתֶק הוּא יְצוּר חַי – עָנִיתִי – וְאֶל כָּל יְצוּר חַי הַנִמְצָא בְּטִפּוּלְךָ אַתָּה מִתְקַשֵׁר וְאוֹהֵב אוֹתוֹ. לְדַאֲבוֹנִי, דָבָר זֶה קָרָה לִי עִם מֹתֶק. כְּשֶׁקִבַּלְתִּי אוֹתוֹ מִידֵי לֵאָה’לֶה וְדוּדֶק, אָסַפְתִּי אֶל בֵּיתִי יְצוּר זָר וְאִלוּ עַתָּה אָנוּס אֲנִי לְהַחֲזִיר יְצוּר נֶחְמָד וְחָבִיב הַקָשׁוּר אֵלַי וְהָאָהוּב עַל כָּל בְּנֵי־הַמִשְׁפָּחָה. אִלוּ חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ אוֹתוֹ עֶרֶב, כְּשֶׁבִּקַרְתִּי בְּבֵיתֵךְ, לֹא הָיִיתִי מִתְפַּתֶּה לְקַבֵּל אֶת מֹתֶק.

עֶדְנָה הִבִּיטָה בִּי וְשָׁתְקָה. לְבַסוֹף אָמְרָה חֶרֶשׁ: – נוּ, בֶּנִי, מֵאָז אוֹתוֹ עֶרֶב בּוֹ הֶחֱזַרְתָּ לִי אֶת תּוּלִי, בְּנָהּ שֶׁל פּוּמָה שֶׁלִי, הִתְקַדַמְתָּ הַרְבֵּה. לֹא הָיִיתִי מַאֲמִינָה! אַךְ מַה לַעֲשׂוֹת? אֶת הַנַעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. כְּשֶׁתַּחֲזִיר אֶת מֹתֶק, קְנֵה לְךָ תֻּכִּי אַחֵר. בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר רָאִיתִי בַּחֲנוּת בַּעֲלֵי־חַיִים תֻּכִּי מִסוּג זַ’אקוֹ. מַמָשׁ אָח־תְּאוֹם לְמֹתֶק.

אַךְ אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי כְּמִתְגוֹנֵן: – לֹא, עֶדְנָה. אֵינֶנִי מְסֻגָל עוֹד לְטַפֵּל בְּבַעַל־חַיִים בְּבֵיתִי. שֶׁהֲרֵי בָּרוּר לִי: אוֹ שֶׁיָמוּת עַל פָּנַי, כִּי מֶשֶׁךְ חַיֵיהֶם שֶׁל בַּעֲלֵי־הַחַיִים קָצָר מִשֶׁלָנוּ, אוֹ שֶׁיִדָרֵס או שֶׁיֵלֵךְ לְאִבּוּד. לִי אֵין עוֹד כֹּחַ לִפְרִידוֹת וּלְצַעַר.

וּכְשֶׁהָלְכָה לָהּ עֶדְנָה, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִי בַּבַּיִת, הִרְגַשְׁתִּי שֶׁלִבִּי נִצְבָּט בְּקִרְבִּי: וּמוֹר מַה יְהֵא עָלָיו? הַאֻמְנָם יִשְׁמֹר לִי אֱמוּנִים וְלֹא יַעַזְבֵנִי? הֲרֵי גַם בּוֹ דָבַקְתִּי לְאַהֲבָה!

 

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר הַתַּצְלוּם וְהָאִישׁ    🔗

===============

לְמָחֳרָת, בְּשׁוּבִי מֵעֲבוֹדָתִי רָכוּב עַל גַבֵּי מוֹר, קָלְטוּ עֵינַי אֶת הַמַרְאֶה הָרָגִיל: בְּתַחֲנוֹת־הָאוֹטוֹבּוּסִים שֶׁלְאֹרֶךְ דַרְכִּי הִצְטוֹפְפוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וּבְתוֹךְ הָאוֹטוֹבּוּסִים הַחוֹלְפִים עַל פָּנַי רָאִיתִי אֶת הַנוֹסְעִים וְהֵם דְחוּסִים וּדְחוּקִים וְנֶחְנָקִים מֵחֲמַת הַחֹם הַשׂוֹרֵר בִּפְנִים. וְאִלוּ אֲנִי רָשָׁאַי הָיִיתִי בְּהֶחְלֵט לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקִי. יָשַׁבְתִּי לִי עַל גַבֵּי הָאֻכָּף הַמְרֻפָּד, רוֹכֵב בְּנַחַת בֵּין כְּלֵי־הָרֶכֶב הַחוֹפְזִים לְדַרְכָּם, שֶׁבַּעֲלֵיהֶם צוֹפְרִים צְפִירוֹת עַצְבָּנִיוֹת, מַחֲרִישׁוֹת־אָזְנַיִם. מַה יֵשׁ לִי לְמַהֵר? חֲזָקָה עַל מוֹר שֶׁיְבִיאֵנִי הַבַּיְתָה. שָׁם, בַּבַּיִת, מְחַכָּה לִי אֲרוּחַת־צָהֳרַיִם טְעִימָה, שְׁעַת שֵׁנָה טוֹבָה, וּלְאַחַר־מִכֵּן, כְּשֶׁאָקִיץ, מְזֻמָן לִי עֶרֶב שָׁלֵו, חֲסַר דְאָגוֹת. אֵשֵׁב לִי בְּגִנָתִי, שֶׁאֲנִי מְטַפְּחָהּ מִזֶה שָׁנִים וְאֶתְעַנֶג עַל הַקְרִירוּת הַנוֹשֶׁבֶת עָלַי מִן הַדֶשֶׁא הַמֻשְׁקֶה לִרְוָיָה. כָּךְ הִרְהַרְתִּי לִי בְּעָבְרִי רָכוּב עַל מוֹר

בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. הָיָה יוֹם חַם, אַךְ בַּחֲצוֹתִי אֶת גֶשֶׁר הַיַרְקוֹן חַשְׁתִּי בְּרוּחַ קַלָה שֶׁבָּאָה מִן הַיָם וְלִטְפָה בְּמַשָׁב צוֹנֵן אֶת מִצְחִי. כְּכָל שֶׁקָרַבְתִּי אֶל בֵּיתִי, שָׂמַחְתִּי יוֹתֵר עַל הָעֶרֶב הַשָׁקֵט הַמְחַכֶּה לִי. אוּלָם רָצָה הַגוֹרָל שֶׁאוֹתוֹ עֶרֶב לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹא הִצְטַיֵן בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה, אֶלָא הִטִיל בִּי סְעָרָה, שֶׁגַם לְאַחַר שֶׁעָבְרָה חַשְׁתִּי עוֹד יָמִים רַבִּים בְּגַלֶיהָ שֶׁטִלְטְלוּנִי טַלְטֵלָה רַבָּה. אַךְ מוּטָב שֶׁאֲסַפֵּר הַכֹּל לְפִי הַסֵדֶר.

הָאֲרוּחָה, אָמְנָם, טְעִימָה הָיְתָה. גַם שְׁנַת־הַצָהֳרַיִם נָעֲמָה לִי. כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי מִמֶנָה וְהִתְקַלַחְתִּי, דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁשָׁטַפְתִּי מֵעַל גוּפִי אֶת הַיוֹם הַקֵיצִי הַחַם. הִתְרַעֲנַנְתִּי. וּכְבָר עָמַדְתִּי לָצֵאת לְגִנָתִי, כְּשֶׁהִגִיעַנִי צִלְצוּל בַּדֶלֶת. עַל הַסַף עָמַד עוֹדֵד.

תָּמַהְתִּי בְּלִבִּי: הֲרֵי בְּשָׁעָה זוֹ הוּא עוֹבֵד עִם הַדוּ־אוֹפַנִית. יָדַעְתִּי שֶׁהַיוֹם תּוֹרוֹ וְכִי בֶּן־זוּגוֹ הוּא עֻזִי. מַה הוּא עוֹשֶׂה בְּבֵיתִי בְּשָׁעָה זוֹ?

פָּתַח עוֹדֵד וְסִפֵּר:

– יָצָאתִי הַיוֹם עִם עֻזִי וְכָרָגִיל הֶעֱמַסְנוּ בַּצַרְכָנִיָה אֶת הַדוּ־אוֹפַנִית. עָבַרְנוּ בְּבָתֵּי הַקוֹנִים עַד שֶׁפָּרַקְנוּ אֶת כָּל הַמַשָׂא וְאָז פָּנִינוּ שׁוּב אֶל הַצַרְכָנִיָה, כְּדֵי לָקַחַת מִצְרָכִים לַסִבּוּב הַשֵׁנִי שֶׁלָנוּ. אֶלָא שֶׁלְפֶתַע פִּתְאֹם הֶחֱלִיק מוֹר וּמָעַד, שֶׁכֵּן בַּכְּבִישׁ הָיְתָה שְׁלוּלִית גְדוֹלָה שֶׁל שֶׁמֶן וְ…

– הוּא נִפְצַע? – שִׁסַעְתִּי אֶת דְבָרָיו שֶׁל עוֹדֵד. – לֹא, בֶּנִי, מוֹר בָּרִיא וְשָׁלֵם. אַף לֹא שְׂרִיטָה קַלָה. אֶלָא שֶׁבְּנָפְלוֹ נִתְעַקְמוּ אַבְזְמֵי הָרִתְמָה וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת נִקְרְעוּ.

– וְהֵיכָן הַדוּ־אוֹפַנִית? – שָׁאַלְתִּי. – הִשְׁאַרְתִּיהָ בָּרְחוֹב. עֻזִי שׁוֹמֵר עָלֶיהָ וְעַל מוֹר. – מֵילָא – אָמַרְתִּי – אַל תִּצְטַעֵר, עוֹדֵד. הָאָסוֹן אֵינוֹ נוֹרָא כָּל־כָּךְ. הַזְעֵק אֶת צְבִיקָה, שֶׁהוּא בַּעַל שְׁרִירִים. אַתָּה וּצְבִיקָה תּוּכְלוּ לִגְרֹר הֵנָה אֶת הַדוּ־אוֹפַנִית. עֻזִי יָבִיא אֶת מוֹר, אוֹחֵז בְּאַפְסָרוֹ. בַּנְתָּ? וְעוֹד: פְּרֹק מִמוֹר אֶת הָרִתְמָה הַקְרוּעָה וַהֲבִיאָהּ הֵנָה לְבֵיתִי. אֲנִי אֲבַקֵשׁ אֶת אִיתָמָר שֶׁיִגַשׁ עִם אוֹפַנָיו אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, שָׁם קָנִיתִי אֲנִי אֶת הָאֻכָּף וְאַתָּה, עוֹדֵד, קָנִיתָ אֶת הָרִתְמָה. בְּטוּחַנִי שֶׁיֶפֶת אוֹ הַפּוֹעֵל הָעוֹבֵד אֶצְלוֹ יְתַקְנוּ אוֹתָהּ לְלֹא עִכּוּבִים יְתֵרִים.

עוֹדֵד יָצָא לְדַרְכּוֹ אֶל הַדוּ־אוֹפַנִית וְאִלוּ אֲנִי הִתְכַּוַנְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל אִיתָמָר. אוּלָם לֹא הִסְפַּקְתִּי לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶלֶת וּלְאָזְנַי הִגִיעַ שׁוּב צִלְצוּל. פָּתַחְתִּי וְרָאִיתִי אֶת אִיתָמָר, שֶׁפָּנָיו הִבִּיעוּ הִתְרַגְשׁוּת.

– עוֹדֵד הִסְפִּיק לְסַפֵּר לְךָ עַל הָרִתְמָה? – שָׁאַלְתִּי – עוֹד מְעַט הִיא תּוּבָא הֵנָה וְאַתָּה תַּעֲמִיס אוֹתָהּ עַל אוֹפָנֶיךָ. אַסְבִּיר לְךָ בְּדִיוּק הֵיכָן חֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, שֶׁבָּהּ יְתַקְנוּ אֶת הָרִתְמָה. בֵּינָתַיִם, עַד שֶׁיָבוֹא עוֹדֵד, הִכָּנֵס וְשֵׁב.

אַךְ אִיתָמָר הֵצִיץ בִּי כְּאֵינוֹ מֵבִין אֶת דְבָרַי. – עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר, בֶּנִי? – שָׁאַל – אֵיזוֹ רִתְמָה? לֹא פָּגַשְׁתִּי אֶת עוֹדֵד וּמִמֵילָא לֹא סִפֵּר לִי כְּלוּם. בָּאתִי לְבֵיתְךָ, כְּדֵי לְסַפֵּר לְךָ מַשֶׁהוּ שֶׁקָרָה לִי, מַשֶׁהוּ הַמֵעִיק עָלַי. הֲרֵי אֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי מַעֲמִיס עָלֶיךָ מִדַאֲגוֹתַי וְצָרוֹתַי. אוּלַי אַתָּה אָשֵׁם בְּכָךְ שֶׁאֲנִי חוֹזֵר וּבָא אֵלֶיךָ, שֶׁכֵּן תָּמִיד מַסְבִּיר הִנְךָ לִי פָּנִים, מְיָעֵץ לִי כְּמֵיטַב הֲבָנָתְךָ וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר אֲנִי יוֹצֵא מִבֵּיתְךָ מְעוֹדָד, מַמָשׁ אָדָם אַחֵר מִכְּפִי שֶׁבָּאתִי. כָּךְ דִבֵּר אִיתָמָר, וּבְדַבְּרוֹ פָּנָה אֶל הַסָלוֹן וְיָשַׁב מוּלִי. עַתָּה עָמַדְתִּי עַל טָעוּתִי. הַהִתְרַגְשׁוּת, שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּפָנָיו בְּהוֹפִיעוֹ עַל סַף בֵּיתִי, נוֹבַעַת מִצָרָה־שֶׁל־מַמָשׁ שֶׁיָרְדָה עָלָיו. רִתְמָה שֶׁנִקְרְעָה לֹא הָיְתָה גוֹרֶמֶת לוֹ לְהִתְרַגְשׁוּת כָּזֹאת. עַל כֵּן אָמַרְתִּי:

– סַפֵּר, אִיתָמָר. כֻּלִי אֹזֶן.

אִיתָמָר שָׁתַק רֶגַע וּפִתְאֹם פָּרְצוּ הַמִלִים מִפִּיו:

– הוּא לֹא הִזְמִין אוֹתִי לְבַר־מִצְוָה!

לֹא הָיִיתִי זָקוּק, כָּמוּבָן, לִשְׁאֹל מִי זֶה “הוּא”. פָּנָיו שֶׁל עֻזִי צָצוּ לְנֶגֶד עֵינַי. זָכַרְתִּי אֶת שִׂיחָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה וְלִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי. הֵן עָשִׂיתִי אָז כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לוֹ, לְעֻזִי, שֶׁהוּא שׁוֹגֶה בְּיַחֲסוֹ אֶל אִיתָמָר. הַאִם לֹא הָיָה בָּהֶם, בְּנִמוּקַי, כְּדֵי לְשַׁכְנְעוֹ? וַהֲרֵי בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁהִצְלַחְתִּי לְזַעֲזֵעַ אוֹתוֹ וְלִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו עַל הָעָוֶל שֶׁהוּא גוֹרֵם לְאִיתָמָר!

עוֹדֶנִי מְהַרְהֵר כָּךְ בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, שָׁמַעְתִּי אֶת דְבָרָיו שֶׁל אִיתָמָר:

– כַּיָדוּעַ לְךָ נִתְאַרְגְנוּ הַהוֹרִים וְהֵם עוֹרְכִים בַּר־מִצְוָה לְעֻזִי. הַחֲגִיגָה תִּתְקַיִם בְּגִנָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד. רִנָה אִמוֹ כְּבָר הִזְמִינָה אֶת קְרוֹבִיהָ וִידִידֶיהָ וְעֻזִי – אֶת חֲבֵרָיו, כְּלוֹמַר, אֶת כָּל יַלְדֵי הַשְׁכוּנָה וְאֶת תַּלְמִידֵי כִּתָּתוֹ. תְּחִלָה, כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי שֶׁאֵין הוּא בָּא לְהַזְמִין אוֹתִי, חָשַׁבְתִּי שֶׁלְאַחַר כָּל הַשָׁנִים הָאֵלֶה שֶׁל הַ“בְּרֹגֶז” לֹא נוֹחַ לוֹ לִפְנוֹת אֵלַי, עַל כֵּן הוּא מַשְׁאִיר אוֹתִי לַסוֹף. בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר יִתְגַבֵּר. לֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁטִינָתוֹ שֶׁל עֻזִי עֲדַיִן חֲזָקָה מִן הַהִגָיוֹן וְהוּא, עֻזִי, גַם בְּיוֹם שִׂמְחָתוֹ לֹא יְהַסֵס לְבַיֵשׁ אוֹתִי בִּפְנֵי כָּל הַשְׁכוּנָה.

אִיתָמָר דִבֵּר בְּשֶׁטֶף וְעֵינָיו יָרוּ זִיקִים. הוּא הֵרִים אֶת קוֹלוֹ וּדְבָרָיו פָּרְצוּ מִפִּיו נִסְעָרִים מְאֹד:

– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מֶה עָשִׂיתִי לוֹ? אָמְנָם,

לִפְנֵי שָׁנִים פָּגַעְתִּי בּוֹ פְּגִיעָה קָשָׁה, נוֹרָאָה. אַךְ הָיְתָה זוֹ פְּלִיטַת־פֶה בִּלְבַד. הֲרֵי הָיִיתִי אָז יֶלֶד קָטָן וְגַם אָז תָּפַסְתִּי מִיָד מָה עוֹלַלְתִּי וּבָכִיתִי וּבִקַשְׁתִּי סְלִיחָה. אַךְ עֻזִי לֹא סָלַח. לְהֵפֶךְ. לַשָׁוְא חָזַרְתִּי וְשָׁלַחְתִּי אֵלָיו שְׁלִיחִים. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַשָׁנִים חַשְׁתִּי שֶׁהַטִינָה שֶׁלוֹ תּוֹפַחַת וְהוֹלֶכֶת. וְעַתָּה הִגִיעָה לְשִׂיא. כָּל הַשְׁכוּנָה תַּחְגֹג אֶת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי וַאֲנִי אֵשֵׁב מְבֻיָשׁ בַּבַּיִת. כֻּלָם – עַד אִישׁ אֶחָד! – יֵדְעוּ שֶׁאֲנִי, אִיתָמָר, אִיַמְתִּי עָלָיו, עַל הַיָתוֹם, שֶׁאַבָּא שֶׁלִי יַרְבִּיץ לוֹ. כֵּן, אַל תַּפְסִיק אוֹתִי! בְּטוּחַנִי שֶׁעֻזִי דוֹאֵג לְכָךְ שֶׁכֻּלָם יֵדְעוּ זֹאת, אִם כִּי רַבִּים טוֹעִים אוּלַי וּסְבוּרִים שֶׁהַתַּקְרִית בֵּינִי לְבֵין עֻזִי קָרְתָה אֶתְמוֹל אוֹ שִׁלְשׁוֹם. וַאֲנִי – מַה נוֹתַר לִי לַעֲשׂוֹת? מָה רוֹצֶה עֻזִי? מָתַי, לְפִי דַעְתּוֹ, אֲכַפֵּר סוֹף־סוֹף עַל הַמִשְׁגֶה שֶׁלִי? כְּשֶׁאַחֲזִיר לוֹ אֶת אַבָּא שֶׁלוֹ? הַאֲמֵן לִי, בֶּנִי, שֶׁאֶת מַחֲצִית חַיַי הָיִיתִי מוֹסֵר אִלוּ יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת זֹאת!

קוֹלוֹ שֶׁל אִיתָמָר, שֶׁתְּחִלָה רָם הָיָה, דָעַךְ אַט־אַט. הוּא סִיֵם אֶת דְבָרָיו כִּמְעַט בִּלְחִישָׁה וְהִבְחַנְתִּי שֶׁהַמִלִים בּוֹקְעוֹת מִגָרוֹן חָנוּק.

– אִיתָמָר – נִסִיתִי לְהַרְגִיעוֹ – רֵאשִׁית־כֹּל אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע שֶׁאֵינִי מַצְדִיק אֶת עֻזִי. לְהֵפֶךְ. זֶה יָמִים רַבִּים אֲנִי מְנַסֶה לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו וּלְהַעֲמִיד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ. גַם לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים שׂוֹחַחְתִּי אִתּוֹ עַל נוֹשֵׂא זֶה. לֹא אַסְתִּיר מִמְךָ: דְבָרֶיךָ שֶׁהִשְׁמַעְתָּ עַתָּה בְּאָזְנַי בָּאוּ לִי כְּהַפְתָּעָה גְמוּרָה וְשֶׁמָא מוּטָב לוֹמַר: כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר. לֹא הֶעֱלֵיתִי עַל דַעְתִּי שֶׁעֻזִי יוֹסִיף לְהִתְעַקֵשׁ. אוֹדֶה שֶׁקָשֶׁה לִי לְהָבִין אוֹתוֹ. הֲרֵי לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר לֵב־זָהָב לוֹ. לְפִיכָךְ תְּמוּהָה בְּעֵינַי שִׁבְעָתַיִם פָּרָשַׁת הַטִינָה שֶׁלוֹ אֵלֶיךָ. לְעִתִּים אֲנִי מְנַסֶה לְלַמֵד עָלָיו זְכוּת, שֶׁיִתָּכֵן שֶׁהָאַהֲבָה אֶל אָבִיו וְהַמְצוּקָה שֶׁלוֹ, שֶׁל הַיָתוֹם, מַעֲבִירוֹת אוֹתוֹ עַל דַעְתּוֹ. אַךְ הָאֱמֶת הִיא, שֶׁגַם אָז אֵינִי מֵבִין אוֹתוֹ. גַם אֲנִי כָּמוֹךָ חֲסַר־אוֹנִים וְנָבוֹךְ. וּבְכָל זֹאת אֲנִי מַצִיעַ לְךָ לְהִתְגַבֵּר. אַל תִּשְׁמֹר טִינָה לְעֻזִי. אַל תָּשִׁיב שִׂנְאָה תַּחַת שִׂנְאָה. הַכֹּחוֹת אֵינָם שָׁוִים. שֶׁהֲרֵי גַם לְאַחַר הַחֲגִיגָה יִשָׁאֵר עֻזִי נַעַר אֻמְלָל הַנִצָב בְּכָל עֵת תָּמִיד פָּנִים־אֶל פָּנִים עִם צַעֲרוֹ וְיַתְמוּתוֹ. אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם הַמְסֻגָל לְהַחֲזִיר לוֹ אֶת אָבִיו. אֶלָא מָה? אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַזְמַן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלוֹ. בְּטוּחַנִי, אִיתָמָר, שֶׁיוֹם יָבוֹא, בּוֹ יַכִּיר עֻזִי בִּשְׁגִיאָתוֹ וּבָעָוֶל שֶׁגָרַם לְךָ. עַל כָּל פָּנִים, דָבָר אֶחָד אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ: אִם לֹא יַזְמִין אוֹתָךָ עֻזִי לַבַּר־מִצְוָה שֶׁלוֹ, גַם אֲנִי לֹא אָבוֹא לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתוֹ.

אִיתָמָר שָׁתַק, נָתוּן לְהִרְהוּרָיו. כְּשֶׁפָּתַחְתִּי שׁוּב בִּדְבָרִים, דּוֹמֶה הָיָה עָלַי כְּאִלוּ הֵקִיץ מִתְּנוּמָה.

– בְּרֶגַע שֶׁהִגַעְתָּ הֵנָה, אִיתָמָר, רָצִיתִי לָגֶשֶׁת אֵלֶיךָ – אָמַרְתִּי. וּלְמַרְאֵה מַבָּטוֹ הַתָּמֵהַּ שֶׁנָעַץ בִּי, הוֹסַפְתִּי. – הֲזוֹכֵר אַתָּה שֶׁקִדַמְתִּי אֶת פָּנֶיךָ בִּשְׁאֵלָה עַל הָרְתְמָה? הִנֵה הַסִפּוּר בְּמְלֹאוֹ. וְכָאן גִלִיתִי לוֹ אֶת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁשָׁמַעְתִּי מֵעוֹדֵד וְכָךְ סִיַמְתִּי דְבָרַי: – עוֹד מְעַט יָבוֹא הֵנָה עוֹדֵד עִם הָרִתְמָה. אֲנִי מְבַקֶשְׁךָ שֶׁתִּגַשׁ תֵּכֶף וּמִיָד עִם אוֹפָנֶיךָ אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת. הִיא נִמְצֵאת בִּרְחוֹב רַעֲנָן, פִּנַת דֶרֶךְ־יָפוֹ. יֶפֶת הוּא אָדָם יָשִׁישׁ שֶׁרֹאשׁוֹ כֻּלוֹ שֵׂיבָה כִּמְכֻסֶה שֶׁלֶג. תֹּאמַר לוֹ שֶׁאֲנִי שָׁלַחְתִּי אוֹתָךָ, כְּלוֹמַר – הָאִישׁ שֶׁקָנָה אֶצְלוֹ לֹא־מִכְּבָר אֻכָּף־לַחֲמוֹר בִּשְׁבִיל אָחִיו, חֲבֵר הַמוֹשָׁב. כֵּן תֹּאמַר לוֹ שֶׁגַם רִתְמָה זוֹ, שֶׁאַתָּה מֵבִיא לְתִקוּן, נִקְנְתָה בַּחֲנוּתוֹ וְכִי אֲנִי מְבַקֵשׁ מְאֹד שֶׁיַחֲלִיף בּוֹ בַּמָקוֹם אֶת הָאַבְזָמִים וְיִתְפֹּר אֶת הָרְצוּעוֹת הַקְרוּעוֹת. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁיֶפֶת לֹא יִדְחֶה אוֹתְךָ בְּלֵךְ וָשׁוּב. הַתִּקוּן, כְּפִי שֶׁאֲנִי מְשַׁעֵר, לֹא יַעֲלֶה עַל עֶשֶׂר לִירוֹת. אַךְ קַח לְשֵׁם בִּטָחוֹן עֶשְׂרִים. הִנֵה הַכֶּסֶף. וְעַתָּה נְחַכֶּה לְבוֹאוֹ שֶׁל עוֹדֵד.

אִיתָמָר יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וּמַבָּטָיו בָּהוּ עַל פְּנֵי חַדְרִי. וּפִתְאֹם קָם וְקָרַב אֶל הַסַפָּה. הוּא הִבְחִין בַּתַּצְלוּם הַמְמֻסְגָר בְּשָׁחוֹר הַתָּלוּי מֵעָלֶיהָ. – תַּצְלוּם זֶה חָדָשׁ הוּא בְּבֵיתְךָ – אָמַר אִיתָמָר – מִי הָאִישׁ הַמְצֻלָם כָּאן?

– אֶת הַתַּצְלוּם – עָנִיתִי – קִבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה מֵעֻזִי. זֶהוּ אָבִיו אוּרִיאֵל. פָּנָיו שֶׁל אִיתָמָר הִסְמִיקוּ. הוּא הוֹרִיד אֶת הַתַּצְלוּם מֵהַקִיר וְשָׁעָה אֲרֻכָּה הֵזִין בּוֹ אֶת עֵינָיו. – בֶּנִי! – קָרָא לְבַסוֹף – הֲרֵי זֶה מַדְהִים! הוּא דוֹמֶה כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם לְעֻזִי. אוֹתָהּ בְּלוֹרִית שׁוֹפַעַת, אוֹתָן עֵינַיִם גְדוֹלוֹת, אוֹתָהּ שָׂפָה תַּחְתּוֹנָה הַמְשֻׁרְבֶּבֶת מְעַט. זֶהוּ כְּאִלוּ עֻזִי שֶׁהִתְחַפֵּשׂ לְאָדָם מְבֻגָר. לֹא־כֵן?

אִיתָמָר סָקַר אֲרֻכּוֹת אֶת הַתַּצְלוּם שֶׁבְּיָדוֹ. הוּא הֵצִיץ בּוֹ עוֹד וְעוֹד, בּוֹחֵן כָּל תָּג שֶׁבּוֹ. רָאִיתִי שֶׁיָדָיו הָאוֹחֲזוֹת בַּתַּצְלוּם רוֹעֲדוֹת.

אוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל עוֹדֵד מֵעֵבֶר לַדֶלֶת: – בֶּנִי, פְּתַח! אֵינִי יָכוֹל לְצַלְצֵל. יָדַי אֵינָן פְּנוּיוֹת. פָּתַחְתִּי וּלְפָנַי נִצַב עוֹדֵד, סוֹחֵב עַל גַבּוֹ אֶת הָרִתְמָה, שֶׁרְצוּעוֹתֶיהָ הִשְׁתַּלְשְׁלוּ מִשְׁנֵי צִדֵי גוּפוֹ, וְהוּא אָחַז בָּהֶן לְבַל יַחְבְּטוּ בּוֹ בְּלֶכְתּוֹ.

– סוֹף־סוֹף! – קָרָאתִי. וּבִפְנוֹתִי אֶל אִיתָמָר הוֹסַפְתִּי: – עַתָּה קַח אֶת אוֹפַנֶיךָ וְצֵא מִיָד לַדֶרֶךְ. אַל תִּשְׁכַּח: רְחוֹב רַעֲנָן, פִּנַת דֶרֶךְ־יָפוֹ. יֶפֶת. הִזָהֵר, שֶׁכֵּן בִּדְרוֹם־הָעִיר רַבָּה הַתְּנוּעָה בַּכְּבִישִׁים. אִיתָמָר נָטַל אֶת הָרִתְמָה וְהָלַךְ לוֹ. סָגַרְתִּי אֶת הַדֶלֶת אַחֲרֵי שְׁנֵיהֶם – כְּלוֹמַר, אַחֲרֵי עוֹדֵד וְאִיתָמָר וְסוֹף־סוֹף נִתַּן לִי מְבֻקָשִׁי: יָצָאתִי לַגִנָה, הִתְרַוַחְתִּי בַּכֵּסְנוֹעַ – כִּסֵא שֶׁרַגְלָיו שְׁתֵּי קְשָׁתוֹת וְהוּא מִתְנוֹעֵעַ לְפָנִים וּלְאָחוֹר לַהֲנָאָתוֹ שֶׁל הַיוֹשֵׁב בּוֹ – נָטַלְתִּי עִתּוֹן־עֶרֶב בְּיָדִי וְשָׁקַעְתִּי בִּקְרִיאָה. הִנֵה זָכִיתִי לַשַׁלְוָה, שֶׁעָלֶיהָ חָלַמְתִּי כָּל הַיוֹם.

וְאָכֵן, הַדֶשֶׁא הַמֻשְׁקֶה הִשִׁיב עָלַי צִנָה נְעִימָה. בַּגִנָה עָמְדָה דְמָמָה עַד שֶׁשָׁמַעְתִּי בְּבֵרוּר זִמְזוּמָהּ שֶׁל צִרְעָה, שֶׁחָגָה סְבִיב עֵץ־הַשָׁזִיף שֶׁלִי אֲשֶׁר פִּרְיוֹ נִקְטַף זֶה־מִכְּבָר. אֵין זֹאת כִּי בֵּין עֲנָפָיו הַסְבוּכִים נוֹתְרוּ שְׁזִיפִים אַחֲרוֹנִים, מִסְתַּתְּרִים בֵּין הָעַלְוָה. כְּבָר סִיַמְתִּי אֶת קְרִיאַת הָעִתּוֹן וְנָטַלְתִּי לִי סֵפֶר הֶחָבִיב עָלַי. יָשַׁבְתִּי בַּכֵּסְנוֹעַ לָבוּשׁ מִכְנָסַיִם קְצָרִים וְגוּפְיָה בִּלְבַד. וּפִתְאֹם הִרְגַשְׁתִּי בְּרוּחַ צוֹנֶנֶת שֶׁהִתְנַשְׁבָה מִן הַמַעֲרָב. קַמְתִּי וְלָקַחְתִּי לִי חֻלְצָה. בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה חִיַכְתִּי לְעַצְמִי: הַאִם הָיִיתִי מַעֲלֶה עַל דַעְתִּי בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַשְׁרָבִי, שֶׁאֶזְדַקֵק הַיוֹם לְחֻלְצָה? אַךְ גִנָתִי הִיא אוֹצָר בָּלוּם. גַם צִנָה בָּהּ וְגַם שַׁלְוָה. מִי יִדְמֶה וּמִי יִשְׁוֶה לִי?

כָּךְ הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי, אַךְ עַד־מְהֵרָה נִסְתַּבֵּר לִי שֶׁנֶחְפַּזְתִּי יָתֵר־עַל־הַמִדָה לְהִתְבָּרֵךְ בַּשַׁלְוָה שֶׁנָפְלָה בְּחֶלְקִי, שֶׁכֵּן, אַךְ שָׁקַעְתִּי בִּקְרִיאַת הַסֵפֶר, הִגִיעַנִי צִלְצוּל בַּדֶלֶת, צִלְצוּל מְמֻשָׁךְ, טוֹרְדָנִי וְרָם כְּמוֹ אַזְעָקָה. “קָרָה מַשֶׁהוּ!” חָלְפָה כְּבָזָק מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי. יִתָּכֵן שֶׁאַחַד הַשְׁכֵנִים לָקָה בְּהֶתְקֵף לֵב. כָּךְ מְצַלְצֵל רַק אָדָם הַנָתוּן בְּצָרָה גְדוֹלָה.

קָפַצְתִּי מֵהַכֵּסְנוֹעַ וְרַצְתִּי אֶל הַדֶלֶת. אִיתָמָר פָּרַץ פְּנִימָה אֶל בֵּיתִי וְעָמַד מוּלִי נוֹשֵׁם וְנוֹשַׁף. הוּא וַדַאי מִהֵר מְאֹד עַל אוֹפָנָיו בְּדַרְכּוֹ הַבַּיְתָה.

– הֵיכָן הָרִתְמָה? – שָׁאַלְתִּי.

– הִיא תִּהְיֶה מוּכָנָה מָחָר בַּצָהֳרַיִם – הֵשִׁיב אִיתָמָר.

רַק עַתָּה נָשָׂאתִי עֵינַי וּבָחַנְתִּי אֶת פָּנָיו. הַלָלוּ חִוְרוֹת הָיוּ מְאֹד. הַמַבָּט שֶׁנָעַץ בִּי הָיָה מְשֻׁנֶה בְּיוֹתֵר – סָפֵק נִפְחָד, סָפֵק נִסְעָר מְאֹד.

– קָרָה מַשֶׁהוּ, אִיתָמָר? – שָׁאַלְתִּי וְהוֹשַׁבְתִּיו לְפָנַי לְיַד הַשֻׁלְחָן.

אִיתָמָר נִשְׁתַּהָה מְעַט. הוּא חִפַּשׂ מִלִים, כְּמִתְקַשֶׁה לִמְסֹר אֶת סַעֲרַת רוּחוֹ. לְבַסוֹף פָּתַח וְאָמַר:

– כֵּן, בֶּנִי, לִי קָרָה מַשֶׁהוּ. מַשֶׁהוּ נוֹרָא. מַשֶׁהוּ שֶׁאֲנִי פּוֹחֵד לְסַפֵּר עָלָיו.

נִרְעַדְתִּי. מַה פֵּשֶׁר דְבָרָיו שֶׁל אִיתָמָר? הֲפָגַע בּוֹ מִישֶׁהוּ? הֶעָשָׂה לוֹ רָעָה? סָקַרְתִּי אֶת הַנַעַר. בְּפָנָיו וּבְיָדָיו לֹא הִבְחַנְתִּי בְּחַבָּלָה כָּלְשֶׁהִי. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִכַּר בּוֹ שֶׁהוּא נִסְעָר עַד עֹמֶק לִבּוֹ.

– סַפֵּר, אִיתָמָר – אָמַרְתִּי – אַל תַּסְתִּיר דָבָר.

– רְאֵה, בֶּנִי – סִפֵּר אִיתָמָר – מָצָאתִי אֶת הַחֲנוּת שֶׁל יֶפֶת וּמָסַרְתִּי אֶת הָרִתְמָה. הַיָשִׁישׁ זוֹכֵר יָפֶה אוֹתְךָ וְאֶת הָאֻכָּף שֶׁקָנִיתָ. הָיְתָה שָׁם, בַּחֲנוּת, אַפְלוּלִית וְעָבְרָה שָׁעָה אֲרֻכָּה עַד שֶׁעֵינַי נִתְרַגְלוּ וְרָאִיתִי בְּבֵרוּר אֶת רֹאשׁ־הַשֵׂיבָה שֶׁל בַּעַל־הַחֲנוּת. אַךְ לְאַחַר שֶׁהִתְרַגַלְתִּי לָאַפְלוּלִית, רָאִיתִי בְּפִנַת הַחֲנוּת אָדָם נוֹסָף. לְיַד שֻׁלְחַן־סַנְדְלָרִים יָשַׁב עַל גַבֵּי פַּח נֵפְט אָדָם אֶחָד, שֶׁפָּנָיו עֲטוּרוֹת זָקָן זְהַבְהַב, בְּלוֹרִיתוֹ הַבְּהִירָה שׁוֹפַעַת מְאֹד וְגַם כְּתֵפָיו וּזְרוֹעוֹתָיו הַחֲשׂוּפוֹת מְכֻסוֹת שֵׂעָר בָּהִיר. פָּנָיו חִוְרוֹת הָיוּ. הוּא יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָנוֹ, תּוֹפֵר רְצוּעַת־עוֹר, אַךְ לְמֶשֶׁךְ רֶגַע נָשָׂא פָּנָיו וְאָז, עַל אַף הָאַפְלוּלִית, רָאִיתִי יָפֶה אֶת עֵינָיו, עֵינַיִם כְּחֻלוֹת, פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, עֵינַיִם מוּזָרוֹת, חַסְרוֹת כָּל הַבָּעָה, כְּאִלוּ כֻּסוּ בַּעֲרָפֶל. נִדְמֶה הָיָה לִי, שֶׁאֵין הוּא רוֹאֶה אוֹתִי כְּלָל, שֶׁאֵין הוּא שָׂם לֵב לַמִתְרַחֵשׁ סְבִיבוֹ. וְאָז –

* * *

אִיתָמָר הִפְסִיק אֶת סִפּוּרוֹ וְעֵינָיו בָּעֲרוּ כְּמוֹ בְּקַדַחַת. – וְאָז, בֶּנִי, חַשְׁתִּי פִּתְאֹם שֶׁאֲנִי רוֹעֵד כֻּלִי. הֵיכָן רָאִיתִי בְּלוֹרִית זוֹ, עֵינַיִם גְדוֹלוֹת אֵלֶה? וּפִתְאֹם נִזְכַּרְתִּי: הֲרֵי הָאִישׁ הַמוּזָר הַיוֹשֵׁב שָׁם בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת דוֹמֶה לְהַפְלִיא לַתַּצְלוּם שֶׁל אוּרִיאֵל, אַבָּא שֶׁל עֻזִי! אָמְנָם, בַּתַּצְלוּם אֵין כָּל זָקָן, אַךְ הַבְּלוֹרִית הַשׁוֹפַעַת, הָעֵינַיִם הַכְּחֻלוֹת, הַשָׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה הַמְשֻׁרְבֶּבֶת…

אִיתָמָר קָטַע אֶת דְבָרָיו וְיָדָיו אָחֲזוּ בְּיָדִי. הוּא טִלְטְלָן בְּחָזְקָה וּפִתְאֹם פָּרְצוּ מִלִים מִפִּיו, מִלִים חֲרִישִׁיוֹת, שֶׁאַךְ בְּקְשִׁי שָׁמַעְתִּי אוֹתָן: – בֶּנִי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתַּחְשֹׁב כִּי יָצָאתִי מְדַעְתִּי. אַךְ שָׁם, בַּחֲנוּת שֶׁל יֶפֶת, יוֹשֵׁב אָדָם הַדוֹמֶה לְהַפְלִיא לְעֻזִי. הֶהָיָה לוֹ לְאוּרִיאֵל אָח־תְּאוֹם? עוֹדֶנוּ מְצַפֶּה לִתְשׁוּבָתִי, תּוֹקֵעַ בִּי אֶת עֵינָיו הַלוֹהֲטוֹת, נִרְכַּן אִיתָמָר אֶל אָזְנִי וְדִבֵּר כִּמְלַחֵשׁ לִי סוֹד כָּמוּס:

– אַל תִּתֵּן לְבַלְבֵּל לְךָ אֶת הָרֹאשׁ! דְבָרַי עַל אָחִיו שֶׁל אוּרִיאֵל הֵם פִּטְפּוּט חֲסַר שַׁחַר. אִלוּ הָיָה לוֹ לְעֻזִי, דוֹד, הֲרֵי הָיִינוּ כֻּלָנוּ יוֹדְעִים זֹאת. וְכָאן זִנֵק אִיתָמָר מִכִּסְאוֹ וְהוֹרִיד שׁוּב – זוֹ הַפַּעַם הַשְׁנִיָה אוֹתוֹ יוֹם – אֶת תַּצְלוּמוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל מֵהַקִיר שֶׁלְיַד הַסַפָּה. שָׁעָה אֲרֻכָּה בָּחַן אוֹתוֹ מִכָּל עֲבָרָיו, תָּקַע בּוֹ מַבָּטוֹ כְּרוֹצֶה לְהַפְּנֵט אֶת הַדְיֹֹקֶן שֶׁבַּתַּצְלוּם – שֶׁיִפְתַּח פִּיו וִידַבֵּר. כֵּיוָן שֶׁהַדְיֹקֶן שָׁתַק, הִשְׁמִיעַ אִיתָמָר אֶת דְבָרָיו וְהַפַּעַם בְּקוֹל רָם, רוֹעֵד קִמְעָה, אַךְ בָּרוּר:

– בֶּנִי, אֲנִי שָׁפוּי בְּדַעְתִּי. לֹא הִשְׁתַּגַעְתִּי! אַךְ אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ שֶׁרָאִיתִי אֶת אַבָּא שֶׁל עֻזִי. בְּמוֹ־עֵינַי! כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה עַתָּה אֶת תַּצְלוּמוֹ.

אִיתָמָר נִשְׁתַּתֵּק וְנִרְאָה כְּאָדָם שֶׁעָשָׂה מַאֲמָץ שֶׁהוּא הַרְבֵּה מֵעַל לְכֹחוֹתָיו. וַאֲנִי, שֶׁשָׁמַעְתִּי אֶת דְבָרָיו, חַשְׁתִּי שֶׁהִגִיעַ תּוֹרִי־שֶׁלִי לִרְעֹד וּלְהִתְרַגֵשׁ. שֶׁכֵּן דְבָרָיו שֶׁל אִיתָמָר הִזְכִּירוּ לִי אֶת בִּקוּרִי־שֶׁלִי בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּאוֹתוֹ יוֹם, בּוֹ קָנִיתִי אֶת הָאֻכָּף בִּשְׁבִיל מוֹר. הֲרֵי גַם אֲנִי זֻעְזַעְתִּי אָז לְמַרְאֵהוּ שֶׁל הָאִישׁ הַמוּזָר. גַם אֲנִי הִרְגַשְׁתִּי שֶׁרְאִיתִיו אֵי־פַּעַם, אַךְ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְהִזָכֵר הֵיכָן נִזְדַמַנְתִּי אִתּוֹ. לְאַחַר־מִכֵּן הָיָה הָאִישׁ הַמוּזָר הָרָכוּן עַל שֻׁלְחַן־הַסַנְדְלָרִים פּוֹקֵד אוֹתִי בַּחֲלוֹמוֹתַי שֶׁנֶהֶפְכוּ לְסִיוּטִים. עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְנִסִיתִי לְשַׁחְזֵר בְּדִמְיוֹנִי אֶת פָּנָיו שֶׁל הָאִישׁ הַהוּא כְּפִי שֶׁנִתְגַלוּ לִי בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! רַק לִפְנֵי כְּשָׁעָה יָשַׁב כָּאן אִיתָמָר וְאָמַר שֶׁהָיָה מוֹסֵר אֶת מַחֲצִית חַיָיו וּבִלְבַד שֶׁיוּכַל לְהַחֲזִיר לְעֻזִי אֶת אָבִיו. הַאֻמְנָם נִתְחוֹלֵל נֵס וּמִשְׁאַלְתּוֹ שֶׁל הַנַעַר הַזֶה נִתְמַלְאָה? אוּלָם דָבָר זֶה הֲרֵי אֵינוֹ מִתְקַבֵּל עַל הַדַעַת! שֶׁכֵּן הֵיכָן הָיָה אוּרִיאֵל בְּמֶשֶׁךְ כָּל אוֹתָן שָׁנִים אֲרֻכּוֹת? וְלָמָה הוּא מִסְתַּתֵּר וְאֵינוֹ חוֹזֵר לְחִיק מִשְׁפַּחְתּוֹ? וּמַה לוֹ וּלְיֶפֶת הַיָשִׁישׁ? אָמְנָם, עֵינָיו שֶׁל הָאִישׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת דוֹמוֹת לְהַפְלִיא לְעֵינָיו שֶׁל עֻזֵי. אַךְ עֵינַיִם מֵתוֹת הֵן! הֵן הִבִּיטוּ בִּי וְלֹא קָלְטוּ כְּלוּם, כְּאִלוּ הָיִיתִי גוּשׁ־זְכוּכִית. לֹא! עֵינָיו שֶׁל אוּרִיאֵל בַּתַּצְלוּם אֲחֵרוֹת הֵן, עֵינַיִם חַיוֹת, מְחַיְכוֹת!

עָמַדְתִּי תַּחְתַּי, מְנַסֶה לַשָׁוְא לְהִתְגַבֵּר עַל רַעַד גוּפִי. הַמַחֲשָׁבוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּמֹחִי בְּקַדַחְתָּנוּת. הִנֵה הִבְרִיקוּ וְהִנֵה כָּבוּ פִּתְאֹם וְהוֹתִירוּ בִּי חֲשֵׁכָה בִּלְבַד, שֶׁבָּהּ תָּעִיתִי, מְמַשֵׁשׁ בְּיָדִי כְּסוּמָא. אִיתָמָר הִבְחִין כַּנִרְאֶה בַּמִתְרַחֵשׁ בִּי, שֶׁכֵּן רָץ לַמִטְבָּח וְהֵבִיא לִי כּוֹס־מַיִם. – שֵׁב, בֶּנִי – אָמַר – וּשְׁתֵה. אֲנִי רוֹאֶה שֶׁפָּנֶיךָ הֶחֱוִירוּ פִּתְאֹם. לָגַמְתִּי מִן הַכּוֹס וְרוּחִי שָׁבָה אֵלַי. וְאָז פָּנִיתִי אֶל אִיתָמָר וְאָמַרְתִּי:

– יַקִירִי, בַּקָשָׁה גְדוֹלָה לִי אֵלֶיךָ. כָּל מַה שֶׁסִפַּרְתָּ יִשָׁאֵר סוֹד בֵּינֵינוּ, שֶׁאֵין לְזָר גִישָׁה אֵלָיו. אֲנִי אֲנַסֶה לְבָרֵר אֶת הַכֹּל. לֹא אָנוּחַ וְלֹא אֶשְׁקֹט עַד שֶׁאֶפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה. אוּלָם עַד אָז, לְמַעַן הַשֵׁם, אִיתָמָר, אַתָּה תִּשְׁתֹּק וְלֹא תִּפְצֶה פֶּה. שָׁעָה אֲרֻכָּה לְאַחַר שֶׁהָלַךְ יָשַׁבְתִּי עֲדַיִן לְיַד שֻׁלְחָנִי, מְנַסֶה לְהַשְׁלִיט סֵדֶר בְּמַחְשְׁבוֹתַי.

 

פֶּרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר    🔗

=============

כְּכָל שֶׁנִסִיתִי לְתַכְנֵן אֶת צְעָדַי לְיוֹם־הַמָחָר, נִתְחַוֵר לִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר שֶׁכְּדַאי לְהִתְיָעֵץ עִם מִישֶׁהוּ בְּטֶרֶם אַעֲמִיס עַל כְּתֵפַי אֶת הַמַעֲמָסָה הַמְצַפָּה לִי. הֲרֵי עִנְיָנוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל רְצִינִי מִכְּדֵי שֶׁאֶטֹל עַל עַצְמִי בִּלְבַד אֶת הַאַחֲרָיוּת. עָלַי לְשַׁתֵּף בְּסוֹד מִישֶׁהוּ הַמְסֻגָל לְהַטוֹת שֶׁכֶם.

אַךְ אֶת מִי?

שָׂרָה אִשְׁתִּי, שֶׁסִפַּרְתִּי לָהּ עַל תַּגְלִיתוֹ שֶׁל אִיתָמָר, יָעֲצָה לִי: “גַשׁ אֶל גִינְגוֹלְד!” וְאָכֵן, בְּקוּמִי מֵעַל הַשֻׁלְחָן, בָּרוּר הָיָה לִי שֶׁשָׂרָה צוֹדֶקֶת. עָלַי לָגֶשֶׁת תֵּכֶף וּמִיָד אֶל יְדִידִי הַצַיָר. אָדָם נָבוֹן הוּא, מְיֻשָׁב בְּדַעְתּוֹ, שׁוֹקֵל כָּל דִבּוּר בְּטֶרֶם יִפְצֶה אֶת פִּיו.

גִינְגוֹלְד שָׁכַב עַל מִטָתוֹ, כְּשֶׁרַגְלוֹ הָאַחַת, שֶׁלָקְתָה לֹא־מִכְּבָר בִּקְרִישׁ־דָם, מֻֻגְבַּהַת וְנִשְׁעֶנֶת עַל כָּרִית. מֵאָז חָזַר מִבֵּית־הַחוֹלִים לֹא יָצָא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ.

הָרוֹפְאִים גָזְרוּ עָלָיו מְנוּחָה. – שֵׁב, בֶּנִי – קִדֵם גִינְגוֹלְד אֶת פָּנַי – וְסַפֵּר. רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאִישׁ־בְּשׂוֹרָה אַתָּה הַיוֹם. טְבִיעַת־עֵינוֹ שֶׁל יְדִידִי לֹא הִתְמִיהַתְנִי. לֹא־פַּעַם, בֶּעָבָר, קָרָא בַּאֲרֶשֶׁת־פָּנַי כִּבְסֵפֶר פָּתוּחַ. גַם הַפַּעַם הִבְחִין כַּנִרְאֶה בְּהִתְרַגְשׁוּתִי. – אָכֵן, אִישׁ־בְּשׂוֹרָה אֲנִי – עָנִיתִי – בְּשׂוֹרָה גְדוֹלָה! וְכָאן סִפַּרְתִּי לוֹ, לְגִינְגוֹלְד, מָה הִתְרַחֵשׁ בְּבֵיתִי מֵאָז חָזַר אִיתָמָר מֵחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת. גִינְגוֹלְד שָׁכַב לְלֹא־נִיעַ וְעֵינָיו נְעוּצוֹת בִּשְׂפָתַי. הוּא לֹא הִפְסִיקָנִי אֲפִילוּ פַּעַם אַחַת.

מִשֶׁסִימְתִּי, אָחַז בְּיָדִי וְחַשְׁתִּי עַד כְּאֵב בִּלְפִיתַת אֶצְבְּעוֹתָיו. מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיו נִרְגָשׁ כָּל־כָּךְ. אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּרְתִּי בְּבִקוּרִי אֶצְלוֹ בְּבֵית־הַחוֹלִים וּבַדְמָעוֹת אֲשֶׁר בְּעֵינָיו שָׁעָה שֶׁאָמַר לִי כִּי הֶחְלִיט לָתֵת מַתְּנַת בַּר־מִצְוָה לְעֻזִי אֶת הַתְּפִלִין שֶׁל אֶלְדָד בְּנוֹ, שֶׁנָפַל בְּמִלְחֶמֶת־הָעַצְמָאוּת.

– בֶּנִי – דִבֵּר גִינְגוֹלְד וְעֵינָיו בָּעֲרוּ כְּאִלוּ הֻצְתָה בָּהֶן אֵשׁ – לִבִּי אוֹמֵר לִי שֶׁאִיתָמָר לֹא טָעָה. הַבְּעָיָה הִיא כֵּיצַד עָלֵינוּ לִפְעֹל עַתָּה. הֲרֵי לֹא נוּכַל לָבוֹא וּלְבַשֵׂר לְרִנָה: “אוּרִיאֵל בַּעֲלֵךְ חַי!” אַל נָא נִשְׁכַּח שֶׁדִינֵי־נְפָשׁוֹת כָּאן. אִם קַיָם צֵל־צִלוֹ שֶׁל סָפֵק לְגַבֵּי זֶהוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, אָסוּר לָנוּ לְהֵחָפֵז. יִהְיֶה זֶה פֶּשַׁע אָיֹם אִם נִנְהַג בְּרִנָה בְּקַלוּת־דַעַת. וְכֵן בְּעֻזִי. עַל כֵּן אֲנִי מַצִיעַ: גַשׁ עוֹד הָעֶרֶב אֶל משֶׁה יְדִידְךָ. לְדַעְתִּי חַיָבִים אָנוּ לְהַכְנִיסוֹ בְּסוֹד הָעִנְיָנִים, שֶׁכֵּן הוּא הָאָדָם הַיָחִיד הֶעָשׂוּי לְיָעֵץ לָנוּ עֵצָה נְבוֹנָה. הָיִיתִי בְּרָצוֹן מִתְלַוֶה אֵלֶיךָ אִלוּלֵא רַגְלִי הַחוֹלָה.

משֶׁה – אוֹ ד"ר משֶׁה – פְּסִיכִיאַטְר, כְּלוֹמַר, רוֹפֵא הָעוֹסֵק בְּחֵקֶר מַחֲלוֹת־נֶפֶשׁ וּבְרִפּוּיָן, יְדִידִי הַטוֹב הָיָה מֵאָז עָלָה אַרְצָה אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הַשְׁנִיָה. בִּימֵי הַשׁוֹאָה עָבְרוּ עָלָיו שִׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵיהִנוֹם. הוּא שָׁהָה בְּגֶטוֹ וַרְשָׁה עַד לְקִצוֹ הַמַר שֶׁל הַגֶטוֹ וְנִצַל בְּנֵס, וְאֵין לְשַׁעֵר אֶת תְּהוֹמוֹת הַצַעַר שֶׁלְתוֹכָן הֵצִיץ בְּחַיָיו. הֵעִידוּ עַל כָּךְ עֵינָיו הַכְּחֻלוֹת, הָעֲצוּבוֹת תָּמִיד, שֶׁדוֹמֶה כִּי כָּל מַכְאוֹבוֹת הָעוֹלָם קָפְאוּ בָּהֶן. סָמוּךְ לְבוֹאוֹ אַרְצָה נִפְגַשְׁתִּי עִמוֹ בְּמִקְרֶה בְּבֵיתוֹ שֶׁל יָדִיד – וּמִיָד דָבַקְנוּ זֶה בָּזֶה. כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהַכִּירוֹ מִקָרוֹב, תָּמַהְתִּי עַל חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר וְכֵן עַל טוּב־לִבּוֹ שֶׁל יְדִידִי, שֶׁבְּכָל עֵת תָּמִיד מוּכָן הָיָה לִמְסֹר אֶת נַפְשׁוֹ עַל עֶזְרָה לַַזוּלַת. הַנְכוֹנוּת־לְעֶזְרָה טְבוּעָה הָיְתָה בְּדָמוֹ. הִשְׁתַּדַלְתִּי לִלְמֹד מִמֶנוּ וְלֹא־פַּעַם נִצַבְתִּי לְפָנָיו כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ. לֹא יִפָּלֵא שֶׁהַצָעָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד נִתְקַבְּלָה עַל דַעְתִּי.

רָצִיתִי לָקוּם וְלָלֶכֶת, אַךְ גִינְגוֹלְד לֹא הִרְפָּה אֲחִיזָתוֹ מִיָדִי. נִסְעָר הָיָה מְאֹד וְהִרְגִישׁ כַּנִרְאֶה צֹרֶךְ נַפְשִׁי שֶׁאֵין לַעֲמֹד בְּפָנָיו לְהָשִׂיחַ עוֹד מְעַט. וְאָמְנָם, הוּא פָּתַח בְּאַחַד הַוִדוּיִים שֶׁלוֹ, שֶׁעַל אַף הַיְדִידוּת הַשְׁרוּיָה בֵּינֵינוּ, נְדִירִים הָיוּ בְּיוֹתֵר. וְכָךְ אָמַר: – אֲנִי מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, בֶּנִי, שֶׁסִפּוּרְךָ עַל אוּרִיאֵל לֹא בָּא לִי כְּהַפְתָּעָה גְמוּרָה. מֵאָז וּמִתָּמִיד אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַחַיִים יָפִים יוֹתֵר מִכָּל הָאַגָדוֹת. אִם נִשְׁאַר לִי מַשֶׁהוּ לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל אֶלְדָד בְּנִי הֲרֵי זוֹ הָאֶפְשָׁרוּת לְהִסְתַּכֵּל מִקָרוֹב וּלְהִתְפַּלֵא עַל פִּלְאֵי־הַפְּלָאִים, שֶׁכָּל יוֹם וְכָל שָׁעָה וְכָל רֶגַע מְשֻׁפָּעִים בָּהֶם, אַךְ לְצַעֲרֵנוּ מְעַטִים מְאֹד הָאֲנָשִׁים הַמַבְחִינִים בָּהֶם. אָדָם זָקֵן אֲנִי הָרוֹאֶה כָּל שְׁנַת־חַיִים נוֹסֶפֶת הַנִתֶּנֶת לוֹ כְּמַתָּת יְקָרָה. וּבְכָל זֹאת יֵשׁ חֲלוֹם אֶחָד הַחוֹזֵר וּפוֹקְדֵנִי. אֲנִי חוֹלֵם שֶׁאֵי־שָׁם קַיָם בַּנְק־שֶׁל־שָׁנִים. וְהִנֵה אֲנִי בָּא וּמַפְקִיד בְּבַּנְק זֶה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁנָה אַחַת שֶׁל חַיַי. כְּלוֹמַר – אֲנִי מַסְכִּים מֵרְצוֹנִי הַטוֹב לִחְיוֹת שָׁנָה אַחַת פָּחוֹת מִכְּפִי שֶׁהֻקְצַב לִי, אַךְ בִּתְנַאי מְפֹרָשׁ: שֶׁאוֹתוֹ בַּנְק יִפְרַע אֶת הַחוֹב, וְכָל פַּעַם – מִדֵי מֵאָה שָׁנִים! – יָעִיר אוֹתִי לְמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ אֶחָד. אַתָה מְתָאֵר לְךָ? שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים! שֶׁהֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ: לֹא נוֹתְרָה לִי אֶלָא הֲנָאָה אַחַת – לַעֲקֹב אַחֲרֵי פִּלְאֵי־הַפְּלָאִים שֶׁבְּעוֹלָמֵנוּ.

גִינְגוֹלְד עָצַם אֶת עֵינָיו כְּאִילוּ עָקַב בְּעֵינֵי־רוּחוֹ אַחֲרֵי פְּלָאִים אֵלֶה – וּלְפִיתַת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל יָדִי נִתְרוֹפְפָה. קַמְתִּי מִמְקוֹמִי, נָטַלְתִּי פְּרִידָה מִידִידִי וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל משֶׁה יְדִידִי.

עֵינָיו הַכְּחֻלוֹת, הָעֲצוּבוֹת עַד דֶמַע, שֶׁל ד"ר משֶׁה לֹא מָשׁוּ מִמֶנִי כָּל עוֹד סִפַּרְתִּי אֶת סִפּוּרִי. מִשֶׁסִיַמְתִּי, שָׁתַק משֶׁה רֶגַע אָרֹךְ כַּנֶצַח. יָדַעְתִּי שֶׁזוֹ דַרְכּוֹ: לֹא לְהֵחָפֵז יָתֵר־עַל־הַמִדָה. לִשְׁקֹל וְלַחֲזֹר וְלִשְׁקֹל בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהֲרֵי רֹב הַכְרָעוֹתָיו לְגַבֵּי חוֹלֵי־נֶפֶשׁ, שֶׁבָּהֶם טִפֵּל כָּל יָמָיו, הַכְרָעוֹת גוֹרָלִיוֹת הָיוּ הַמַצְרִיכוֹת שִׁפּוּט נָכוֹן, שֶׁאָסוּר לִטְעוֹת בּוֹ. לְבַסוֹף אָמַר לִי: – הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאֲךָ הֵנָה. שֶׁכֵּן, בְּכָל מִקְרֶה דְרוּשָׁה תִּהְיֶה בִּפְגִישָׁה בֵּין רִנָה וּבַעְלָהּ אוֹ בֵּין עֻזִי וְאָבִיו נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל רוֹפֵא מֻמְחֶה. אַךְ אֵין לְהֵחָפֵז. עֲדַיִן אֵין אָנוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי פְּגִישׁוֹת נִרְגָשׁוֹת. אָנוּ חַיָבִים לְנַסוֹת וְלַחְקֹר תְּחִלָה אֶת נְסִבּוֹת הֵעָדְרוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל וְכֵן אֶת נְסִבּוֹת הוֹפָעָתוֹ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת. עַל כֵּן הָבָה נְחַלֵק בֵּינֵינוּ אֶת הַתַּפְקִידִים. אַתָּה תִּגַשׁ מָחָר בַּבֹּקֶר אֶל יֶפֶת וּתְגַלְגֵל עִמוֹ שִׂיחָה, וְאִלוּ אֲנִי אֶשְׁתַּדֶל לְהַשִׂיג בְּמִשְׂרַד הַבִּטָחוֹן, בִּמְדוֹר הַחַיָלִים הַנֶעְדָרִים, פְּרָטִים עַל אוּרִיאֵל. כְּשֶׁנִפָּגֵשׁ, נְסַכֵּם אֶת הַמֵידָע שֶׁהִשַׁגְנוּ וְאָז יִתְבָּרֵר לָנוּ כֵּיצַד לְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשֵׂינוּ לְהַבָּא.

חָזַרְתִּי לְבֵיתִי יָגֵעַ עַד מָוֶת. אוֹתוֹ לַיְלָה כִּמְעַט שֶׁלֹא עָצַמְתִּי עַיִן. לֹא הוֹעִילוּ לִי כַּדוּרֵי־שֵׁנָה שֶׁבָּלַעְתִּי. לְנֶגֶד עֵינַי הַפְּקוּחוֹת לִרְוָחָה רִחֲפָה דְמוּתוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל. מִשֶׁהִצְלַחְתִּי לְהֵרָדֵם סוֹף־סוֹף וְשָׁקַעְתִּי לְשָׁעָה קַלָה בְּשֵׁנָה טְרוּפָה, רָאִיתִי בַּחֲלוֹמִי אֶת עֵינָיו חַסְרוֹת־הַמַבָּע שֶׁל אוּרִיאֵל וְהִנֵה הֵן שְׁטוּפוֹת דְמָעוֹת. הוּא עָמַד מוּלִי, הוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו כְּמִתְחַנֵן עַל נַפְשׁוֹ, וַאֲנִי – כְּאִלוּ שֻׁתְּקוּ אֵיבָרַי וְלֹא הָיִיתִי מְסֻגָל לִקְרַב אֵלָיו אֲפִילוּ פְּסִיעָה אַחַת.

הֲקִיצוֹתִי וְהִצַצְתִּי בַּשָׁעוֹן. הַשָׁעָה הָיְתָה שֵׁשׁ. עָיֵף הָיִיתִי מְאֹד וְרֹאשִׁי עָלַי כְּגַלְגַל מֵחֲמַת חֹסֶר־שֵׁנָה. הֶחְלַטְתִּי לְהַמְתִּין עַד לְשָׁעָה שְׁמוֹנֶה, לְטַלְפֵּן לַבּוֹס הַגָדוֹל וּלְבַקֵשׁ חֻפְשָׁה שֶׁל יוֹם. יֶפֶת פּוֹתֵחַ כַּנִרְאֶה אֶת חֲנוּתוֹ רַק בְּשָׁעָה תֵּשַׁע. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אֶעֱשֶׂה עִם עַצְמִי בְּמֶשֶׁךְ שָׁלֹשׁ הַשָׁעוֹת שֶׁלְפָנַי?

רָצָה הַגוֹרָל, שֶׁבִּשְׁעוֹת הַצִפִּיָה לַפְּגִישָׁה עִם יֶפֶת הָיוּ לִי עִסוּקִים דַי וְהוֹתֵר. לֹא גָמַרְתִּי לְהִתְגַלֵחַ – וְהַשָׁעָה הָיְתָה שֵׁשׁ וּשְׁלֹשִׁים בְּעֵרֶךְ – וְאֶת הַדְמָמָה קָרַע צִלְצוּל הַטֶלֶפוֹן. “מִי זֶה מְצַלְצֵל בְּשָׁעָה זוֹ? – חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי – הַאִם קָרָה חָלִילָה מַשֶׁהוּ בַּמִשְׁפָּחָה?”

אַךְ מִן הָעֵבֶר הַשֵׁנִי שֶׁל הַקַו שָׁמַעְתִּי קוֹל אִשָׁה צָלוּל: – שָׁלוֹם, בֶּנִי. סְלַח לִי שֶׁאֲנִי מְצַלְצֶלֶת בְּשָׁעָה מֻקְדֶמֶת כָּל־כָּךְ. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לַעֲבוֹדָתְךָ בְּשֶׁבַע וְשִׁעַרְתִּי שֶׁכְּבָר קַמְתָּ. אָנוּ הִקְדַמְנוּ לַחֲזֹר. הִגַעְנוּ לְלוֹד אֶמֶשׁ אַחֲרֵי חֲצוֹת.

הַקוֹל דִבֵּר בְּשֶׁטֶף וַאֲנִי נִסִיתִי לַשָׁוְא לְזַהוֹתוֹ. אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַעְתִּי אֶת הַשְׁאֵלָה: – מַה שְׁלוֹם מֹתֶק?

וּלְאַחַר־מִכֵּן צְחוֹק עָמוּם וְהִצְטַדְקוּת: – כְּלוֹמַר, מַה שְׁלוֹמְךָ שֶׁלְךָ? עַתָּה בָּרוּר הָיָה לִי מֵעַל לְכָל סָפֵק מִי הִיא הַדוֹבֶרֶת מֵעֵבֶר לַקַו. – לֵאָה’לֶה! – קָרָאתִי – וְאַתְּ, מַה שְׁלוֹמֵךְ? וְדוּדֶק? וְאֵימָתַי נִתְרָאֶה? – בֶּנִי – אָמְרָה לֵאָה’לֶה – לֹא בְּמִקְרֶה הִקְדַמְתִּי וְצִלְצַלְתִּי אֵלֶיךָ. יֵשׁ לָנוּ הַיוֹם, לְדוּדֶק וְלִי, הֲמוֹן סִדוּרִים. אַךְ הַמִשְׂרָדִים נִפְתָּחִים רַק בִּשְׁמוֹנֶה. עַל כֵּן רוֹצִים הָיִינוּ לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת מֹתֶק בְּטֶרֶם תֵּצֵא לַעֲבוֹדָתְךָ. אֲנִי מוּכָנָה לָקַחַת מוֹנִית וְלָבוֹא אֵלֶיךָ מִיָד.

שָׁמַעְתִּי – וּגְרוֹנִי נִשְׁנַק. אַךְ הִתְגַבַּרְתִּי אֵיכְשֶׁהוּ וְעָנִיתִי: – בְּסֵדֶר, לֵאָה’לֶה. קְחִי מוֹנִית. מֹתֶק יִהְיֶה מוּכָן וְאָרוּז. מִשֶׁהֶחֱזַרְתִּי אֶת שְׁפוֹפֶרֶת הַטֶלֶפוֹן לִמְקוֹמָהּ, נִצַבְתִּי רֶגַע תַּחְתַּי, נָבוֹךְ לְמַדַי. וְאָז שַׂמְתִּי פְּעָמַי לַמִטְבָּח. כְּלוּבוֹ שֶׁל מֹתֶק מְעֻטָף הָיָה בַּשְׂמִיכָה הַיְשָׁנָה, שֶׁכֵּן הָיִיתִי מְכַסֶה אוֹתוֹ לִשְׁנַת־לַיְלָה. הֵסַרְתִּי אֶת הַשְׂמִיכָה. מֹתֶק נִצַב בִּפְנִים עַל שְׁלַב־הָעֵץ עַל רַגְלוֹ הָאַחַת וּבַשְׁנִיָה גֵרֵד מֵאֲחוֹרֵי רֹאשׁוֹ. מִשֶׁרָאַנִי פִּתְאֹם, פָּצַח בִּקְרִיאָה:

– בֹּקֶר טוֹב!

– בֹּקֶר טוֹב! – עָנִיתִי – וְאִם כִּי יָדַעְתִּי שֶׁאֵין הַתֻּכִּי מֵבִין אֶת הֶמְשֶׁךְ דְבָרַי, עָמַדְתִּי מוּלוֹ וְכָךְ אָמַרְתִּי לוֹ:

– שָׁלוֹם, מֹתֶק. אָנוּ נִפְרָדִים. עַתָּה, בִּשְׁעַת פְּרִידָה, לֹא אַסְתִּיר מִמְךָ: אֲהַבְתִּיךָ וַאֲנִי מִצְטַעֵר בֶּאֱמֶת שֶׁאֵילוּ פְּעָמִים כָּעַסְתִּי עָלֶיךָ. שֶׁהֲרֵי אִם עוֹלַלְתָּ תַּעֲלוּל כָּלְשֶׁהוּ, עָשִׂיתָ זֹאת בְּתֹם־לֵב. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַשָׁעוֹת שֶׁבִּלִינוּ יַחְדָו, אֶת עַרְבֵי־הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים, שֶׁבָּהֶם יָשַׁבְתִּי בַּכֻּרְסָה, קוֹרֵא סֵפֶר, וְאַתָּה עָמַדְתָּ עַל שִׁכְמִי וְהֵצַצְתָּ בַּדַפִּים “כְּתַרְנְגוֹל בִּבְנֵי־אָדָם”. צַר לִי שֶׁאָנוּס אֲנִי לְהַחֲזִירְךָ. בְּהַסְכִּימִי לָקַחַת אוֹתְךָ לְבֵיתִי, לֹא שִׁעַרְתִּי שֶׁכָּל־כָּךְ תִּקְשֶׁה עָלַי הַפְּרִידָה. אַךְ זֹאת אֲבַקֶשְׁךָ: זְכֹר אוֹתִי לְטוֹבָה כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי אֶזְכֹּר אוֹתְךָ.

עוֹדֶנִי עוֹמֵד וְנוֹאֵם אֶת נְאוּמִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁמוֹנִית נֶעֶצְרָה לִפְנֵי בֵּיתִי. לְאַחַר רֶגַע הוֹפִיעָה לֵאָה’לֶה, מְחַיֶכֶת כְּמוֹ תָּמִיד, וּשְׂעָרָהּ הַבָּהִיר נִשְׁפָּךְ לָהּ כְּאֶשֶׁד עַל כְּתֵפֶיהָ. הִיא נָשְׁקָה לִי קַלוֹת עַל לֶחְיִי וְשָׁאֲלָה:

– הֵיכָן מֹתֶק?

וּבְלִי לְהַמְתִּין לִתְשׁוּבָה רָצָה לַמִטְבָּח וּמִשָׁם הִגִיעוּנִי קְרִיאוֹת־הַחִבָּה שֶׁלָהּ שֶׁהֶעֱנִיקָה בְּשֶׁפַע לַתֻּכִּי. עָמַדְתִּי תַּחְתַּי בְּלִי הֶגֶה, אַךְ בְּנָטְלִי אֶת הַכְּלוּב, כְּדֵי לְהַכְנִיסוֹ לַמוֹנִית, אָנוּס הָיִיתִי לְהִתְגַבֵּר עַל רַעַד יָדִי. לֵאָה’לֶה הִבְחִינָה כַּנִרְאֶה בָּעַצְבוּת שֶׁבְּפָנַי, שֶׁכֵּן נִסְתָה לְנַחֲמֵנִי.

– אֲנִי מְבִינָה, בֶּנִי, שֶׁהִתְקַשַׁרְתָּ אֵלָיו. זְכֹר, דֶלֶת בֵּיתֵנוּ פְּתוּחָה לְפָנֶיךָ תָּמִיד. כְּשֶׁתִּתְגַעְגֵעַ – בּוֹא מִיָד! נִשְׂמַח לִרְאוֹתְךָ. וְהָעִקָר – תּוֹדָה רַבָּה עַל הַכֹּל!

הַמְכוֹנִית עָקְרָה מִמְקוֹמָהּ. לֵאָה’לֶה נִפְנְפָה לִי בְּיָדָהּ מִבַּעַד לַחַלוֹן הַפָּתוּחַ. שָׁעָה אֲרֻכָּה נִצַבְתִּי עַל גַבֵּי הַמִדְרָכָה וּשְׂפָתַי מְמַלְלוֹת: “הָיָה מֹתֶק וְאֵינֶנוּ!”

בִּשְׁמוֹנֶה בְּדִיוּק טִלְפַּנְתִּי לַמִשְׂרָד וּבִקַשְׁתִּי אֶת הַבּוֹס הַגָדוֹל.

– כֵּן! – שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ הַדַק.

בֵּרַכְתִּיו לְשָׁלוֹם וְהִזְדַהֵיתִי. – אֲנִי מְבַקֵשׁ שׁוּב חֻפְשָׁה. לְיוֹם אֶחָד בִּלְבַד – אָמַרְתִּי. – שׁוּב הַחֲמוֹר? – שָׁמַעְתִּי בָּאֲפַרְכֶּסֶת אֶת צְחוֹקוֹ הַצוֹרֵם – אַתָּה בֶּאֱמֶת מַגְזִים! אַךְ מָה אֶעֶשֶׂה בְּךָ? מַסְכִּים! וּלְהִתְרָאוֹת מָחָר!

לְמוֹתָר הוּא לְסַפֵּר שֶׁהִקְדַמְתִּי לָבוֹא לִרְחוֹב רַעֲנָן פִּנַת דֶרֶךְ־יָפוֹ. חֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת הָיְתָה עֲדַיִן סְגוּרָה. תְּרִיסָהּ הַמוּגָף מְהֻדָק הָיָה בְּמַנְעוּל כָּבֵד אֶל טַבַּעַת־בַּרְזֶל עָבָה שֶׁבָּלְטָה מִן הַמִפְתָּן. הֵצַצְתִּי בִּשְׁעוֹנִי. הַשָׁעָה הָיְתָה שְׁמוֹנֶה וּשְׁלֹשִׁים. בְּאֵין בְּרֵרָה טִיַלְתִּי לִי הָלוֹךְ וָשׁוֹב. אוּלָם לְאַחַר כְּרֶבַע שָׁעָה רָאִיתִי אֶת דְמוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת הַיָשִׁישׁ קְרֵבָה וּבָאָה מִכִּווּן יָפוֹ. בְּיָדוֹ הֶחֱזִיק צְרוֹר מַפְתְּחוֹת. רֹאשׁ הַשֵׂיבָה שֶׁלוֹ הִבְהִיק כַּשֶׁלֶג בְּאוֹרָהּ שֶׁל שֶׁמֶשׁ־הַבֹּקֶר.

מִיָד שַׂמְתִּי פְּעָמַי אֶל הַיָשִׁישׁ. – בֹּקֶר טוֹב, מַר יֶפֶת! – בֵּרַכְתִּיו. הַיָשִׁישׁ הִבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הָעֲשֵׁשׁוֹת. – אֵינְךָ זוֹכֵר אוֹתִי? – שָׁאַלְתִּי – אֲנִי הוּא שֶׁקָנִיתִי אֶצְלְךָ אֻכָּף לַחֲמוֹר בִּשְׁבִיל אַחִי חֲבֵר הַמוֹשָׁב.

– אֲהָהּ – הִמְהֵם יֶפֶת – וּמַה שְׁלוֹם הָאֻכָּף? אֲנִי מַנִיחַ שֶׁהוּא שָׁלֵם, שֶׁאִלוּלֵא כֵן הָיִיתָ מֵבִיא אוֹתוֹ עִמְךָ לְתִקוּן. מָה הֱבִיאֲךָ הֵנָה? עָבַרְתָּ כָּאן בְּמִקְרֶה? – לֹא, מַר יֶפֶת – עָנִיתִי – דָבָר לִי אֵלֶיךָ, – וְהוּא? – זָקַף בִּי עֵינָיו.

– לֹא אוּכַל לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ בָּרְחוֹב – אָמַרְתִּי. – אָז בּוֹא לַחֲנוּת! – קָרָא יֶפֶת. – לֹא, מַר יֶפֶת. גַם שָׁם לֹא אוּכַל לְדַבֵּר אִתְּךָ. יֶפֶת הֵצִיץ בִּי מֻפְתָּע.

– אָז מָה אַתָּה רוֹצֶה? – שָׁאַל. – בַּקָשָׁה לִי אֵלֶיךָ, מַר יֶפֶת. בּוֹא אִתִּי לְשָׁעָה קַלָה לַקָפֶה הַסָמוּךְ לַחֲנוּתְךָ. אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ שֶׁלֹא אֲעַכֵּב אוֹתְךָ זְמַן רַב. יֶפֶת נִרְאָה פּוֹתֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים. – אֲנִי חַיָב לִפְתֹּחַ אֶת הַחֲנוּת – אָמַר – מִי יְשַׁלֵם לִי בְּעַד בִּטוּל הַזְמַן? – מַר יֶפֶת – אָחַזְתִּי בְּיָדוֹ וְקוֹלִי מִתְחַנֵן – אֲנִי מְבַקֶשְׁךָ מְאֹד: אַל תִּדְחֶה אוֹתִי. זֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁבְּפִקוּח־נֶפֶשׁ. תַּעֲשֶׂה מִצְוָה אִם תַּסְכִּים לְשׂוֹחֵחַ אִתִּי.

– מִצְוָה? – תָּמַהּ יֶפֶת.

– מִצְוָה גְדוֹלָה! – קָרָאתִי וְעֵינַי מַבִּיטוֹת בְּעֵינָיו בִּתְחִנָה. יֶפֶת הִבְחִין כַּנִרְאֶה בְּכָךְ, שֶׁכֵּן הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְאָמַר: – נִיחָא, בּוֹא לְבֵית־הַקָפֶה. אַךְ זְכֹר: הִבְטַחְתָּ שֶׁלֹא תְּעַכֵּב אוֹתִי שָׁם. אִישׁ־עֲבוֹדָה אֲנִי וְלֹא הוֹלֵךְ־בָּטֵל הַמְבַזְבֵּז יָמָיו בִּישִׁיבָה בְּבָתֵּי־קָפֶה.

 

פֶּרֶק תִּשְׁעָה־עָשָׂר סוֹף טוֹב הַכֹּל טוב    🔗

=============

בֵּית־הַקָפֶה קָטָן הָיָה וְקִירוֹתָיו יְרֻקִים־דֵהִים. מְאַוְרֵר גָדוֹל, הַמִשְׁתַּלְשֵׁל מֵהַתִּקְרָה כְּעַכָּבִישׁ עֲנָקִי, הִסְתּוֹבֵב אַט־אַט וּמִדֵי פַּעַם חַשְׁתִּי מַשָׁב קַל עַל מִצְחִי. אַךְ לֹא הָיָה בְּכָךְ כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַמַחֲנָק שֶׁשָׂרֵר בַּחֶדֶר הַצַר. יָשַׁבְנוּ מִשְׁנֵי עֶבְרֵי שֻׁלְחָן קָטָן, מְרֻבָּע, שֶׁטַבְלַת־הַשַׁיִשׁ שֶׁלוֹ לֹא נֻקְתָה כַּנִרְאֶה זֶה זְמַן רַב, שֶׁכֵּן דְבִיקָה הָיְתָה וּמְרֻבֶּבֶת. עָמְדוּ לְפָנֵינוּ שְׁנֵי סִפְלוֹנֵי קָפֶה שָׁחוֹר, אַךְ אָנוּ לֹא נָגַעְנוּ בָּהֶם. חַסְתִּי עַל זְמַנוֹ שֶׁל יֶפֶת וְנִגַשְׁתִּי יָשָׁר לָעִנְיָן.

– מַר יֶפֶת – אָמַרְתִּי – רוֹצֶה אֲנִי לִשְׁאֹל אוֹתְךָ מַשֶׁהוּ. כְּשֶׁבָּאתִי לִקְנוֹת אֶצְלְךָ אֶת הָאֻכָף בִּשְׁבִיל אָחִי חֲבֵר הַמוֹשָׁב, רָאִיתִי בַּחֲנוּתְךָ אָדָם בַּעַל זָקָן וּמְגֻדַל־שֵׂעָר. מִי הוּא הָאִישׁ?

יֶפֶת הֵסִיט הַצִדָה בְּכַף־יָדוֹ אֶת סִפְלוֹן־הַקָפֶה שֶׁלוֹ וְקָם מִמְקוֹמוֹ. – אַתָּה מֵהַמִשְׁטָרָה? הַבּוֹלֶשֶׁת? לֹא, אָדוֹן, אֵינִי מוּכָן לְשׁוּם חֲקִירָה! וּפָנָה לְעֵבֶר הַדֶלֶת.

קָפַצְתִּי מִמְקוֹמִי וְאָחַזְתִּי בְּשַׁרְווּלוֹ. – מַר יֶפֶת! אֲנִי מִתְחַנֵן, חֲזֹר וְשֵׁב! הֲרֵינִי נִשְׁבָּע לְךָ שֶׁאֵינֶנִי לֹא שׁוֹטֵר וְלֹא בַּלָשׁ וְכִי אֵין לִי כָּל קֶשֶׁר לְמוֹסַד־חֲקִירָה כָּלְשֶׁהוּ. אֲנִי שׁוֹאֵל עַל הָאִישׁ הַהוּא, כִּי גָר אֲנִי בִּשְׁכֵנוּת עִם אִשָׁה אַלְמָנָה, שֶׁבַּעְלָהּ הֻכְרַז כְּנֶעְדָר בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָמִים. יֵשׁ לָהּ, לְאִשָׁה זוֹ, שְׁנֵי יְלָדִים מִסְכֵּנִים, יְתוֹמִים. וְהִנֵה בַּזְמַן הָאַחֲרוֹן מָסַר לִי מִישֶׁהוּ שֶׁנִזְדַמֵן לַחֲנוּתְךָ, כִּי הָאִישׁ הַיוֹשֵׁב שָׁם דוֹמֶה לְהַפְלִיא לְבַעְלָהּ הַנֶעְדָר שֶׁל שְׁכֶנְתִּי. עַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ וּלְבָרֵר כֵּיצַד הִגִיעַ הָאִישׁ אֵלֶיךָ. יִתָּכֵן שֶׁאֵין סִכּוּי לַתִּקְווֹת שֶׁאֲנִי תּוֹלֶה בְּשִׂיחָתֵנוּ זוֹ, אַךְ תּוֹדֶה שֶׁמִצְוָה גְדוֹלָה הִיא לְנַסוֹת וּלְהַחֲזִיר בַּעַל לְאִשָׁה וְאָב לִיתוֹמִים. לֹא כֵן, מַר יֶפֶת?

הַיָשִׁישׁ הִבִּיט בִּי וְשָׁעָה אֲרֻכָּה הֶחֱרִישׁ. לְבַסוֹף פָּתַח וְאָמַר: – אֲסַפֵּר לְךָ הַכֹּל, אָדוֹן, כִּי פָּנֶיךָ מְעִידוֹת בְּךָ שֶׁאֵינְךָ נָבָל אוֹ סְתָם טַרְדָן הַתּוֹקֵעַ אַפּוֹ בְּעִנְיָנִים לֹא־שֶׁלוֹ. וַאֲשֶׁר לְמִצְוָה, גַם אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת בָּהּ. וּבְכֵן, סִפּוּר־הַמַעֲשֶׂה הוּא פָּשׁוּט מְאֹד. כִּשְׁבוּעַיִם אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת שֶׁשֶׁת־הַיָמִים בָּאתִי בֹּקֶר אֶחָד לַחֲנוּת שֶׁלִי. נִכְנַסְתִּי לֶחָצֵר, כְּדֵי לִפְתֹּחַ אֶת הַתְּרִיס הַסוֹגֵר מִבַּחוּץ עַל חַלוֹן־הַמחְסָן, וּפִתְאֹם רָאִיתִי שָׁם, לְיַד הַקִיר, אָדָם צָעִיר, בְּהִיר־שֵׂעָר, הַיָשֵׁן לוֹ בְּשֶׁקֶט עַל גַבֵּי אַבְנֵי הֶחָצֵר. קוֹל צְעָדַי הֵעִיר אוֹתוֹ כַּנִרְאֶה, שֶׁכֵּן הוּא יָשַׁב וְהִבִּיט בִּי וּבִקֵשׁ כּוֹס מַיִם. כְּשֶׁהִבִּיט בִּי, רָאִיתִי שֶׁעֵינָיו מְשֻׁנוֹת, רֵיקוֹת כְּאִלוּ. הִכְנַסְתִּיו לַחֲנוּת, הִשְׁקֵיתִיו וְאַף נָתַתִּי לוֹ לֶחֶם וְזֵיתִים, שֶׁאֲנִי נוֹטֵל עִמִי יוֹם־יוֹם מִבֵּיתִי. הָאִישׁ גָמַר לֶאֱכֹל, אַךְ לֹא עָזַב אֶת הַחֲנוּת.

הוּא קָם, נָטַל מַטְאֲטֵא מֵהַפִּנָה וְהֵחֵל לְטַאטֵא אֶת הָאָבָק הָרַב שֶׁנִצְטַבֵּר מִזֶה יָמִים רַבִּים. הֵבַנְתִּי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּדֶרֶךְ זוֹ לִגְמֹל לִי עַל הָאֹכֶל שֶׁנָתַתִּי לוֹ וְלֹא עָצַרְתִּי בַּעֲדוֹ. אַךְ לְאַחַר־מִכֵּן הֵחֵל לְסַדֵר אֶת הָרְתָמוֹת שֶׁפְּזוּרוֹת הָיוּ בְּעִרְבּוּבְיָה גְדוֹלָה בַּחֲנוּת. עָבַד – וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. וְאָז חָשַׁבְתִּי לִי בְּלִבִּי: בָּחוּר זֶה נִשְׁלַח אֵלַי מִן הַשָׁמַיִם! אָמְנָם, מַרְאֵהוּ מְשֻׁנֶה בְּיוֹתֵר וְעֵינָיו מַפְחִידוֹת קְצָת, אַךְ הוּא נִרְאֶה בְּהֶחְלֵט אָדָם שָׁקֵט. פָּנָיו הָרָזוֹת וּזְקָנוֹ שֶׁלֹא גֻלַח מִזֶה יָמִים מְעִידִים שֶׁאֵין הוּא רָגִיל בְּמוֹתָרוֹת. בָּטוּחַ הָיִיתִי שֶׁלֹא יָבוֹא אֵלַי בִּדְרִישׁוֹת יְתֵרוֹת. עַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי לְהַשְׁאִירוֹ בַּחֲנוּת.

וְאָכֵן, מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הוּא יוֹשֵׁב שָׁם. לִמַדְתִּיו לִתְפֹּר רְתָמוֹת, לְתַקֵן אַבְזָמִים וְהוּא תָּפַס יָפֶה אֶת הַמְלָאכָה הַזֹאת. אֵינֶנִי זוֹכֵר אֲפִילוּ מִקְרֶה אֶחָד וְיָחִיד שֶׁהוּא קָם וְיָצָא לָרְחוֹב. הוּא מִתְרַחֵץ בַּכִּיוֹר שֶׁבַּמַחְסָן, מִשְׁתַּמֵשׁ בְּבֵית־הַשִׁמוּשׁ שֶׁבֶּחָצֵר. וַאֲשֶׁר לְאֹכֶל – כָּל

בֹּקֶר אֲנִי מֵבִיא לוֹ מֵהַבַּיִת אֶת שָׁלֹשׁ אֲרוּחוֹתָיו. כֶּסֶף לֹא בִּקֵשׁ מִמֶנִי מֵעוֹלָם. אֲנִי מוֹדֶה לֵאלֹהִים שֶׁשָׁלַח לִי אָדָם זֶה, שֶׁהֲרֵי יְהוּדִי זָקֵן אֲנִי, חֲשׂוּךְ־בָּנִים. אֵין לִי הַכֹּחוֹת מֵאָז, כְּשֶׁהָיִיתִי צָעִיר. מִי הָיָה מְסַיֵע לִי בַּעֲבוֹדָתִי הַקָשָׁה אִלוּלֵא אָדָם זֶה?

– וּמַה שְׁמוֹ? – שָׁאַלְתִּי.

יֶפֶת הֵצִיץ בִּי נָבוֹךְ. – שְׁמוֹ? – אָמַר – תַּאֲמִין לִי שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ. שְׁאִלְתִּיו אֵילוּ פְּעָמִים וְלֹא עָנָה. לֹא־פַּעַם נִסִיתִי לַחְקֹר אוֹתוֹ: מֵאַיִן בָּא? בַּמֶה עָסַק קֹדֶם־לָכֵן? הֲיֵשׁ לוֹ מִשְׁפָּחָה? וְהוּא שָׁתַק כְּאֶבֶן. אַךְ כֵּיוָן שֶׁצָרִיךְ הָיִיתִי לִפְנוֹת אֵלָיו אֵיכְשֶׁהוּ, הֶחְלַטְתִּי לִקְרֹא לוֹ “עֶזְרָא”.

– לָמָה דַוְקָא “עֶזְרָא”? – שָׁאַלְתִּי.

– כִּי הוּא נִשְׁלַח אֵלַי מִן הַשָׁמַיִם לִהְיוֹת לִי עוֹזֵר נֶאֱמָן – הֵשִׁיב יֶפֶת – הָאִישׁ הִתְרַגֵל לַשֵׁם שֶׁהִדְבַּקְתִּי לוֹ.

– וְכֵיצַד הָיָה לָבוּשׁ כְּשֶׁמָצָאתָ אוֹתוֹ יָשֵׁן עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר? – שָׁאַלְתִּי.

– בְּבִגְדֵי חַאקִי – הֵשִׁיב יֶפֶת.

– וְלֹא הֶעֱלֵיתָ עַל דַעְתְּךָ, מַר יֶפֶת, לְהִתְקַשֵׁר

לַמִשְׁטָרָה וּלְהוֹדִיעַ לָהּ עַל הָאִישׁ הַצָעִיר? שֶׁמָא עָרִיק

הוּא?

פָּנָיו שֶׁל הַיָשִׁישׁ הִבִּיעוּ מְבוּכָה.

– מַה פִּתְאֹם? – קָרָא – הַמְעַטִים הֵם לוֹבְשֵׁי־הַחַאקִי שֶׁאֵינָם חַיָלִים? אִלוּ הָיָה עָרִיק, הָיָה דַוְקָא מַטְמִין אֶת מַדָיו וְלוֹבֵשׁ בְּגָדִים אֶזְרָחִיִים. לָמָה צָרִיךְ הָיִיתִי לְהִתְקַשֵׁר לַמִשְׁטָרָה? הַאִם גָנַב אוֹ שָׁדַד אֶצְלִי מַשֶׁהוּ? וַהֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ בְּרֵאשִׁית שִׂיחָתֵנוּ שֶׁאֵינִי מְחַבֵּב מִשְׁטָרָה וּבוֹלֶשֶׁת!

– וְכָל אוֹתָן שָׁנִים לֹא דִבֵּר אַף פַּעַם אַחַת עַל עֲבָרוֹ? – שָׁאַלְתִּי – אָנָא, מַר יֶפֶת, נַסֵה לְהִזָכֵר, כִּי יֵשׁ בְּכָךְ חֲשִׁיבוּת רַבָּה! שֶׁמָא הִזְכִּיר פַּעַם אֵיזֶה שֵׁם? יֶפֶת הִרְכִּין רֹאשׁוֹ, מְהַרְהֵר לְעַצְמוֹ. מִצְחוֹ נִתְקַמְט מִחֲמַת הַמַאֲמָץ.

– הָהּ! – קָרָא פִּתְאֹם – לִפְנֵי כַּמָה שָׁנִים חָלָה

עֶזְרָא בְּשַׁפַּעַת קָשָׁה. הִשְׁכַּבְתִּיו בַּמַחְסָן, עַל גַבֵּי עֲרֵמָה שֶׁל עוֹרוֹת וַאֲפִילוּ הִזְעַקְתִּי רוֹפֵא. בַּלַיְלָה עָלָה חֻמוֹ מֵעַל לְ־40 מַעֲלוֹת וְהוּא הִשְׁמִיעַ כָּל מִינֵי דְבָרִים מְבֻלְבָּלִים. נִסִיתִי לִקְלֹט מַשֶׁהוּ. אַךְ הָיוּ אֵלֶה דְבָרִים חַסְרֵי־שַׁחַר. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁחָזַר עַל הַמִלִים: “הַשֶׁמֶשׁ בַּגַב, הַשֶׁמֶשׁ בָּעֹרֶף. קָדִימָה, חֶבְרֶ’ה, מַעֲרָבָה!” – “אֵיזוֹ שֶׁמֶשׁ? אֵיזֶה מַעֲרָבָה?” – חָזַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי. אַךְ הוּא, כִּתְשׁוּבָה, מִלְמֵל אֵיזֶה שֵׁם.

– שֵׁם? – קָרָאתִי – אֵיזֶה שֵׁם?

– עַד כַּמָה שֶׁאֲנִי זוֹכֵר – הֵשִׁיב יֶפֶת – הוּא הִשְׁמִיעַ שֵׁם שֶׁל מָקוֹם בְּסִינַי, אַבּוּ־עַגֵילָה. אַךְ לִפְנוֹת בֹּקֶר נִרְדָם עֶזְרָא סוֹף־סוֹף וְאָז, מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ, שָׁמַעְתִּי בְּבֵרוּר שֶׁשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת.

– אֵיזֶה שֵׁמוֹת? – שָׁאַלְתִּי, וְעַל אַף יְשִׁיבָתִי חַשְׁתִּי בְּפִיק־בִּרְכַּיִם.

– חַכֵּה, חַכֵּה וְאֶזָכֵר – אָמַר יֶפֶת וְקִמֵט שׁוּב אֶת מִצְחוֹ – כֵּן! אֲנִי זוֹכֵר. רִנָה וְעֻזִי!

פִּיק בִּרְכַּי נִתְגַבֵּר עַד שֶׁחָשַׁשְׁתִּי לָקוּם מִמְקוֹמִי. מִבְּלִי־מֵשִׂים הֵלַטְתִּי פָּנַי בְּכַפּוֹת־יָדַי. הַיָשִׁישׁ הִבְחִין בְּהִתְרַגְשׁוּתִי וְתָפַס בְּיָדִי.

– אָדוֹן! – קָרָא – זֶה מַתְאִים? זֶה הָאִישׁ שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ? הַבַּעַל שֶׁל הָאַלְמָנָה וְהָאָב שֶׁל הַיְתוֹמִים? לֹא, לֹא יִתָּכֵן! אִם יֵשׁ לוֹ אִשָׁה וִילָדִים – מַדוּעַ נָטַשׁ אוֹתָם? וְלָמָה הוּא מִסְתַּתֵּר בַּחֲנוּתִי? הַאִם בִּצַע פֶּשַׁע? לֹא! הוּא אָדָם יָשָׁר. אֵינֶנִי מַאֲמִין שֶׁהוּא מְסֻגָל לְמַעֲשֵׂה־נַבְלוּת!

– מַר יֶפֶת – אָמַרְתִּי בְּקוּמִי מִכִּסְאִי – כָּל זֶה יִתְבָּרֵר בְּקָרוֹב. עַל כָּל פָּנִים אֲנִי מוֹדֶה לְךָ מֵעֹמֶק לִבִּי עַל עֶזְרָתְךָ. עוֹד אָבוֹא אֵלֶיךָ, לַחֲנוּת.

– אַדְרַבָּה, בּוֹא מִיָד! – זֵרְזַנִי יֶפֶת. – לֹא, תּוֹדָה, עַתָּה אֲנִי עָסוּק מְאֹד – עָנִיתִי – לְהִתְרָאוֹת, מַר יֶפֶת. וְשׁוּב – תּוֹדָה רַבָּה. עָשִׂיתָ מִצְוָה גְדוֹלָה! וְעוֹד: מְאֹד אֲבַקֶשְׁךָ, מַר יֶפֶת, אַל־נָא תְּגַלֶה לָאִישׁ, וְלוּ בְּמִלָה אַחַת, מַה שֶׁנֶאֱמַר כָּאן בֵּינֵינוּ.

מִבֵּית־הַמִרְקַחַת הַסָמוּךְ טִלְפַּנְתִּי אֶל יְדִידִי הַפְּסִיכִיאַטְר ד"ר משֶׁה, שֶׁעָבַד בְּמִרְפְּאַת קֻפַּת־חוֹלִים לְחוֹלֵי־נֶפֶשׁ. יָדַעְתִּי שֶׁמִשְׂרַד הַבִּטָחוֹן פָּתוּחַ מֵאָז שְׁעוֹת־הַבֹּקֶר הַמֻקְדָמוֹת. משֶׁה וַדַאי כְּבָר הִסְפִּיק לַחֲזֹר מִשָׁם לַעֲבוֹדָתוֹ. וְאָכֵן, לֹא טָעִיתִי. מִן הָעֵבֶר הַשֵׁנִי שֶׁל הַקַו שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ.

– זֶה אַתָּה, בֶּנִי? הָיִיתָ אֵצֶל יֶפֶת? נִתְבָּרֵר לְךָ מַשֶׁהוּ? – בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת בְּפִי, משֶׁה – עָנִיתִי. – אִם כֵּן קַח מוֹנִית וּבוֹא אֵלַי מִיָד! – קָרָא משֶׁה. לְאַחַר כְּמַחֲצִית הַשָׁעָה הִגַעְתִּי לַמִרְפָּאָה.

משֶׁה נִתְפָּנָה מֵחוֹלָיו וְהִכְנִיסַנִי לְחַדְרוֹ. מֵחֲמַת עֲיֵפוּתִי צָנַחְתִּי חֲסַר־אוֹנִים עַל הַסַפָּה שֶׁעָמְדָה בַּצַד.

– סַפֵּר! – אָמַר לִי מִלָה אַחַת וִיחִידָה.

שִׁחְזַרְתִּי מִלָה בְּמִלָה אֶת כָּל שֶׁנֶאֱמַר בֵּינִי וּבֵין יֶפֶת הַיָשִׁישׁ. מִשֶׁהִגַעְתִּי לַשְׁמוֹת רִנָה וְעֻזִי, שֶׁ“עֶזְרָא” הִשְׁמִיעַ בִּשְׁנָתוֹ, אוֹרוּ פָּנָיו שֶׁל משֶׁה. בְּעֵינָיו הַיְרֻקוֹת, הָעֲצוּבוֹת תָּמִיד, נִדְלְקוּ נִיצוֹצוֹת. – הָאֱמֶת הִיא – אָמַר – שֶׁלְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן שִׁעַרְתִּי שֶׁאָמְנָם הָאִישׁ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת הוּא אָבִיו שֶׁל עֻזִי. עַכְשָׁו אֵין לִי כָּל סָפֵק בַּדָבָר!

– וְאַתָּה, משֶׁה, הֶעֱלֵיתָ מַשֶׁהוּ בְּמִשְׂרַד הַבִּטָחוֹן? – שָׁאַלְתִּי. – לֹא הַרְבֵּה – הֵשִׁיב משֶׁה – רַק זוֹ בִּלְבַד שֶׁאוּרִיאֵל גֻיַס בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָמִים לִיחִידָתוֹ בְּחֵיל־הַשִׁרְיוֹן, וְעִם פְּרֹץ הַקְרָבוֹת נִמְנָה עִם אֻגְדָתוֹ שֶׁל הָאַלוּף יָפֶה. בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַקְרָבוֹת, בַּ־5 בְּיוּנִי 1967, פָּגַע פָּגָז מִצְרִי בַּטַנְק שֶׁלוֹ. חֲבֵרָיו־לַצֶוֶת נֶהֶרְגוּ כֻּלָם וּגְוִיוֹתֵיהֶם זֻהוּ. רַק הוּא, אוּרִיאֵל, נֶעְלַם, כְּאִלוּ בָּלְעָה אוֹתוֹ הָאֲדָמָה וְ…

משֶׁה קָטַע פִּתְאֹם אֶת דְבָרָיו, שָׁתַק רֶגַע וְאָז קָרָא: – סִפּוּרוֹ שֶׁל יֶפֶת מִשְׁתַּבֵּץ יָפֶה בַּתְּמוּנָה. מַה מִלְמֵל אוּרִיאֵל מִתּוֹךְ חֹם? “הַשֶׁמֶשׁ בַּגַב, הַשֶׁמֶשׁ בָּעֹרֶף. קָדִימָה, חֶבְרֶ’ה, מַעֲרָבָה!” אָכֵן, בַּשָׁלָב הַהַתְחָלָתִי שֶׁל הַמִלְחָמָה, בַּיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקְרָבוֹת, הֻטַל עַל אֻגְדָתוֹ שֶׁל הָאַלוּף יָפֶה לַחְדֹר דֶרֶךְ שֶׁטַח קָשֶׁה בְּיוֹתֵר – בְּתוֹךְ דְיוּנוֹת שֶׁל חוֹל – מִמִזְרָח לְמַעֲרָב, וּלְהַגִיעַ לְעֹרֶף מֻצְבֵי הָאוֹיֵב בִּסְבִיבוֹת בִּיר־לַחְפָן. לֹא בְּמִקְרֶה הִזְכִּיר אוּרִיאֵל אֶת אַבּוּ־עַגֵילָה, שֶׁכֵּן בְּאוֹתוֹ יוֹם־קְרָבוֹת הִתְקַדְמָה הָאֻגְדָה בְּכִווּן מֶרְכָּז הַמְשֻׁלָשׁ בִּיר־לַחְפָן – אַבּוּ־עַגֵילָה – גֶ’בְּל־לִבְּנִי. זֶהוּ מַה שֶׁהֶעֱלִיתִי. אַךְ כָּל אֵלֶה הֵם פְּרָטִים טְפֵלִים לָעִקָר. וְהָעִקָר הוּא, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ, שֶׁעוֹד אֶמֶשׁ שִׁעַרְתִּי שֶׁהָאִישׁ הוּא אוּרִיאֵל וְהִנֵה בָּא סִפּוּרְךָ וְאִשֶׁר זֹאת.

– אִם כֵּן – שָׁאַלְתִּי – כֵּיצַד נַסְבִּיר אֶת הָעֻבְדָה שֶׁהוּא קָבַר עַצְמוֹ חַיִים, בְּמֶשֶׁךְ עֶשֶׂר שָׁנִים כִּמְעַט, בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת? נַנִיחַ, שֶׁאָמְנָם הָיָה בַּטַנְק שֶׁנִפְגַע, אַךְ שֶׁלֹא כַּחֲבֵרָיו־לַצֶוֶת לֹא נֶהֱרַג כִּי אִם הֻטַל הַחוּצָה מְחֻסַר־הַכָּרָה. הֲיִתָּכֵן שֶׁהַחוֹבְשִׁים הַקְרָבִיִים לֹא מְצָאוּהוּ? וְכֵיצַד הִגִיעַ מִמְדְבַּר סִינַי לְתֵל־אָבִיב? וּמַדוּעַ הֶחְלִיט לִנְטְשׁ אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ?

– פְּרָטִים לֹא נֵדַע לְעוֹלָם – אָמַר משֶׁה – אַךְ אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁאוּרִיאֵל לָקָה אָז, בָּרֶגַע שֶׁהַטַנְק שֶׁלוֹ סָפַג פְּגִיעָה יְשִׁירָה, בְּאַמְנֶסְיָה.

– מַה פֵּרוּשׁ אַמְנֶסְיָה? – שָׁאַלְתִּי.

משֶׁה הֵצִיץ בִּי מֻפְתָּע. – הַאֻמְנָם לֹא שָׁמַעְתָּ מֵעוֹלָם מִלָה זוֹ? אַמְנֶסְיָה פֵּרוּשָׁה “שַׁכַּחַת”. בַּנְתָּ? זוֹהי מַחֲלָה קָשָׁה וּנְדִירָה: הֵחָלְשׁוּת פִּתְאֹמִית שֶׁל הַזִכָּרוֹן אוֹ אָבְדָנוֹ הַמֻחְלָט בְּשֶׁל מַחֲלָה, זִקְנָה אוֹ הֶלֶם. אָדָם שֶׁלָקָה בְּאַמְנֶסְיָה אֵינוֹ זוֹכֵר אֶת עֲבָרוֹ, אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ, אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת זֶהוּתוֹ וַאֲפִילוּ שְׁמוֹ נֶעְלָם מִמֶנוּ. הַכֹּל כְּאִלוּ נִמְחָק בְּבַת־אַחַת מִזִכְרוֹנוֹ. בַּמִקְרֶה שֶׁל אוּרִיאֵל יִתָּכֵן בֶּאֱמֶת, כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ קֹדֶם, כִּי מֵחֲמַת הַפְּגִיעָה הוּעַף מִן הַטַנְק שֶׁלוֹ שָׁלֵם בְּכָל אֵיבָרָיו, אַךְ מְחֻסַר־הַכָּרָה. אוּלָם נוֹסָף לְכָךְ לָקָה בְּאַמְנֶסְיָה. וְאָז – – משֶׁה הִרְהֵר רֶגַע, כְּשׁוֹקֵל בְּדַעְתּוֹ, וְהִמְשִׁיךְ: – אָז אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת כַּמָה וְכַמָה סְבָרוֹת. יִתָּכֵן שֶׁאוּרִיאֵל נֶאֱסַף עַל־יְדֵי הַחוֹבְשִׁים, פֻּנָה לְבֵית־חוֹלִים עָרְפִּי, אַךְ בְּטֶרֶם רָשְׁמוּ שָׁם, כַּנָהוּג, אֶת שְׁמוֹ וְאֶת שֵׁם יְחִידָתוֹ – יָצָא לוֹ לְרֶגַע מִבֵּית־הַחוֹלִים וְהָלַךְ לוֹ לְאָן שֶׁנְשָׂאוּהוּ רַגְלָיו. וְכָךְ הִתְגַלְגֵל בַּדְרָכִים עַד שֶׁהִגִיעַ לְתֵל־אָבִיב, לַחֲצֵרוֹ שֶׁל יֶפֶת. בְּאוֹתָהּ מִדָה שֶׁל סְבִירוּת אֶפְשָׁר לְהַנִיחַ שֶׁאוּרִיאֵל הִתְעוֹרֵר מֵעֶלְפוֹנוֹ וּבְכֹחוֹת עַצְמוֹ הֵחֵל לָנוּעַ מִתּוֹךְ דַחַף פְּנִימִי אָחוֹרָה, אֶל בְּנֵי־מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁעָזַב, אִם כִּי מַחֲלַת הָאַמְנֶסְיָה מָחֲקָה לִכְאוֹרָה אֶת זִכְרָם מִלִבּוֹ. וְאָז נָסַע בְּגִ’יפִּים, קוֹמַנְדְקָרִים, אוֹטוֹבּוּסִים שֶׁחָזְרוּ מֵהַחֲזִית לְאַחַר שֶׁהֵבִיאוּ חַיָלִים לְסִינַי. מִי יוֹדֵעַ? זֹאת לֹא נֵדַע לְעוֹלָם. שֶׁכֵּן, אַף אִם יָקִיץ אוּרִיאֵל יוֹם אֶחָד וְיַחֲזֹר אֶל עַצְמוֹ, לְעוֹלָם לֹא יִזְכֹּר מֶה עָבַר עָלָיו בִּתְקוּפַת מַחֲלָתוֹ.

שָׁתַקְתִּי. מֹחִי עָבַד בְּקַדַחְתָּנוּת. וְאָז שָׁאַלְתִּי אֶת משֶׁה יְדִידִי אֶת הַשְׁאֵלָה הַיְחִידָה שֶׁנִתְבַּקְשָׁה בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד:

– אַתָּה אוֹמֵר “אַף אִם יָקִיץ אוּרִיאֵל יוֹם אֶחָד”.

הַאֻמְנָם עָלֵינוּ לְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת לְנֵס? אַתֶּם, רוֹפְאֵי־הַנֶפֶשׁ, הַאֵין בְּיֶדְכֶם אֶמְצָעִים לְרִפּוּי מַחֲלַת הָאַמְנֶסְיָה?

– תְּרוּפוֹת אֵין – הֵשִׁיב משֶׁה – אַךְ יֵשׁ שֶׁאָנוּ מְנַסִים שִׁיטָה פְּשׁוּטָה בְּיוֹתֵר, אֶת שִׁיטַת הַהֶלֶם.

– הֶלֶם חַשְׁמַלִי? – שָׁאַלְתִּי – אָכֵן, רָאִיתִי טִפּוּל כָּזֶה בְּסֶרֶט עַל חוֹלֵי־נֶפֶשׁ.

– לֹא! – קָרָא משֶׁה – כַּוָנָתִי לְהֶלֶם אַחֵר. כָּךְ, לְמָשָׁל, אִם תּוֹפִיעַ פִּתְאֹם רִנָה לְנֶגֶד עֵינָיו שֶׁל אוּרִיאֵל, יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁלְמַרְאֵה אִשְׁתּוֹ הוּא יְקַבֵּל הֶלֶם, וְאָז – אָז יָקִיץ הַקֵץ עַל הָאַמְנֶסְיָה שֶׁלוֹ.

– וּמַדוּעַ לֹא נַעֲשֶׂה זֹאת? – שָׁאַלְתִּי. – מִי אָמַר לְךָ שֶׁלֹא נַעֲשֶׂה? – הֵשִׁיב משֶׁה בִּשְׁאֵלָה – הַרְשֵׁה לִי, אֵצֵא רֶגַע הַחוּצָה וְאֶשְׁלַח הַבַּיְתָה אֶת הָאֲנָשִׁים הַמְחַכִּים לִי, שֶׁכֵּן הַמִקְרֶה שֶׁלְפָנֵינוּ הוּא בְּגֶדֶר שֶׁל פִּקוּחַ־נֶפֶשׁ הַדוֹחֶה אֶת הַכֹּל. אָנוּ נִגַשׁ מִיָד אֶל רִנָה וַאֲנִי אֶשְׁתַּדֵל אֵיכְשֶׁהוּ לְהָכִין אוֹתָהּ לַפְּגִישָׁה. אֶקַח עִמִי אֶת “הָעֶזְרָה הָרִאשׁוֹנָה” שֶׁלִי, כְּלוֹמַר זְרִיקוֹת־אַרְגָעָה, כִּי רִנָה עֲלוּלָה לְהִתְעַלֵף אִם בְּשָׁעָה שֶׁאֲסַפֵּר לָהּ עַל הַפְּגִישָׁה הַמְזֻמֶנֶת לָהּ בַּחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת וְאִם בַּחֲנוּת עַצְמָהּ, בְּשָׁעָה שֶׁתַּעֲמֹד פָּנִים־אֶל־פָּנִים עִם אוּרִיאֵל. וַעֲדַיִן אֵין לָדַעַת כֵּיצַד יָגִיב אוּרִיאֵל.

לְאַחַר כְּשָׁעָה הִגַעְנוּ שְׁנֵינוּ לַשְׁכוּנָה שֶׁלִי. אֲנִי סַרְתִּי לְבֵיתוֹ שֶׁל הַצַיָר גִינְגוֹלְד, לִמְסֹר לוֹ אֶת מְאֹרְעוֹת הַיוֹם, וְאִלוּ משֶׁה נִגַשׁ לְבֵיתָהּ שֶׁל רִנָה. הוּא אָמַר לִי שֶׁבְּטֶרֶם יִפְתַּח אִתָּהּ בְּשִׂיחָה, יִשְׁלַח אֵלַי, כְּלוֹמַר אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד, אֶת עֻזִי, מִשׁוּם שֶׁאֵין זֶה רָצוּי שֶׁהַנַעַר יִמָצֵא בַּבַּיִת בְּשָׁעָה שֶׁהוּא, משֶׁה, יְגַלֶה לְאִמוֹ אֶת מַטְרַת בּוֹאוֹ.

וְאָכֵן, לְאַחַר רֶגַע הוֹפִיעַ עֻזִי בְּבֵיתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד. – אַתָּה מְחַפֵּשׂ אוֹתִי, בֶּנִי? – שָׁאַל. – כֵּן, עֻזִי – עָנִיתִי – יְדִידִי הַטוֹב ד"ר משֶׁה, שֶׁבָּא לְבֵיתְכֶם לְשׂוֹחֵחַ עִם אִמְךָ, מַעְדִיף לְדַבֵּר אִתָּהּ בְּאַרְבַּע עֵינַיִם. לֹא הָיָה לוֹ נָעִים לְשַׁלֵחַ אוֹתְךָ מֵהַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי אֵין הוּא מַכִּיר אוֹתְךָ. עַל כֵּן אָמַר לְךָ שֶׁאֲנִי זָקוּק לְךָ. אָנָא גַשׁ לְאַחַד הַחֲבֵרִים וְשַׂחֵק אִתּוֹ. עֻזִי הָלַךְ לוֹ. לְמוֹתָר לְסַפֵּר שֶׁגִינְגוֹלְד וַאֲנִי צִפִּינוּ בִּמְתִיחוּת, שֶׁכֵּן משֶׁה הוֹדִיעַ לִי מִבְּעוֹד־מוֹעֵד, שֶׁלַחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת נֵצֵא בִּשְׁלשָׁה: רִנָה, אֲנִי וְהוּא. לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁל מְרִיטַת עֲצַבִּים שָׁמַעְתִּי מֵעֵבֶר לַחַלוֹן צְפִירָה. גִינְגוֹלְד תָּפַס בְּיָדִי וּלְחָצָהּ עַד כְּאֵב. נֶחְפַּזְתִּי לָצֵאת הַחוּצָה. בַּמוֹנִית יָשְׁבוּ רִנָה וּמשֶׁה. בְּאֵין מִלִים הִצְטָרַפְתִּי אֲלֵיהֶם וְיָצָאנוּ לַדֶרֶךְ וּפָנֵינוּ מוּעָדוֹת אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת. משֶׁה חִוֵר הָיָה מְאֹד. בְּיָדוֹ הָאַחַת אָחַז בְּמִזְוֶדֶת־הָרוֹפְאִים שֶׁלוֹ, מִזְוֶדֶת־עוֹר גְלִילִית, שֶׁמַנְעוּל שֶׁל בַּרְזֶל מִתְמַשֶׁךְ לְכָל אָרְכָּהּ. בַּשְׁנִיָה תָּמַךְ סַנְטֵרוֹ, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים. עֵינֶיהָ שֶׁל רִנָה אֲדֻמוֹת הָיוּ מְאֹד. נִכַּר בָּהּ שֶׁבָּכְתָה.

מִשֶׁהִגַעְנוּ לַחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, אָמַר לִי משֶׁה: – הִכָּנֵס פְּנִימָה וּקְרָא לְיֶפֶת שֶׁיֵצֵא אֵלֵינוּ הַחוּצָה. אֵינִי רוֹצֶה שֶׁיִהְיֶה עֵד כָּלְשֶׁהוּ לַפְּגִישָׁה הַמְזֻמֶנֶת לָנוּ בַּחֲנוּת.

וְאָכֵן, כָּךְ עָשִׂיתִי. קָרַבְתִּי לַדֶלֶת וְרָמַזְתִּי לְיֶפֶת. הַיָשִׁישׁ הִנִיחַ מִיָדוֹ אֶת הַמַרְצֵעַ שֶׁאָחַז בּוֹ וְקָם מִשְׁרַפְרַפּוֹ. לְמֶשֶׁךְ רֶגַע קָלְטָה עֵינִי, עַל אַף הָאַפְלוּלִית שֶׁשָׂרְרָה בַּחֲנוּת, אֶת דְמוּתוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל שֶׁיָשַׁב בְּיַרְכְּתֶיהָ.

– אָנָא, מַר יֶפֶת – אָמַרְתִּי – אָנוּ נַמְתִּין כָּאן. הָאִשָׁה הַזוֹ, הַיוֹרֶדֶת מֵהַמוֹנִית, הִיא אִשְׁתּוֹ שֶׁל עֶזְרָא שֶׁלְךָ.

– וּמִי הָאִישׁ?

– זֶהוּ רוֹפֵא – עָנִיתִי – יִתָּכֵן שֶׁהָאִשָׁה אוֹ עֶזְרָא יִתְרַגְשׁוּ וְיִתְעַלְפוּ חָלִילָה. אַתָּה מֵבִין? הַיָשִׁישׁ נִרְאָה נִרְגָשׁ מְאֹד.

מֶה עָבַר עָלֵינוּ כָּל אוֹתָהּ עֵת שֶׁעָמַדְנוּ, יֶפֶת הַיָשִׁישׁ וְאָנֹכִי, לְיַד הַחֲנוּת? יֶפֶת הוֹצִיא מִכִּיסוֹ סֵפֶר־תְּהִלִים קָטָן, פְּתָחוֹ וּשְׂפָתָיו מִלְמְלוּ חֶרֶשׁ. וְאִלוּ אֲנִי קָרַבְתִּי לַמִפְתָּן וְהִטִיתִי אֹזֶן קַשֶׁבֶת. וּפִתְאֹם בָּקְעָה מֵהַחֲנוּת זְעָקָה כְּשֶׁל חַיָה פְּצוּעָה:

– רִנָה!

וּלְאַחַר־מִכֵּן דְמָמָה שֶׁנִתְמַשְׁכָה כְּנֶצַח. וּלְאַחֲרֶיהָ הוֹפִיעַ משֶׁה בְּפֶתַח הַחֲנוּת. פָּנָיו לְבָנוֹת הָיוּ כְּסִיד וּבְעֵינָיו – – – כֵּן, לֹא טָעִיתִי. דְמָעוֹת נָזְלוּ מֵעֵינָיו וְנִתְגַלְגְלוּ בְּאֵין־מַפְרִיעַ עַל לְחָיָיו. בְּיָדוֹ הֶחֱזִיק מַזְרֵק.

– אוּרִיאֵל הִתְעַלֵף – אָמַר משֶׁה – בְּטוּחַנִי שֶׁהַזְרִיקָה תַּעֲזֹר לוֹ. רִנָה יוֹשֶׁבֶת לְיָדוֹ. הוּא יָקִיץ עוֹד מְעַט מֵעֶלְפוֹנוֹ. מוּטָב שֶׁנַנִיחַ אוֹתָם לְנַפְשָׁם.

הִנֵה כִּי כֵן חִכִּינוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ בַּחוּץ. וּבִפְנִים – דְמָמָה. לְאַחַר־מִכֵּן שָׁמַעְנוּ קוֹל בְּכִי. אֵין זֹאת כִּי רִנָה הִיא שֶׁבָּכְתָה. וְאָז הִגִיעַנוּ בְּלִיל־קוֹלוֹת, שֶׁלָהּ וְשֶׁל אוּרִיאֵל. וְאָנוּ, שְׁלֹשֶׁת הַגְבָרִים, עָמַדְנוּ שׁוֹתְקִים. לְמַרְאֵה חִוְרוֹן פְּנֵיהֶם שֶׁל משֶׁה וְשֶׁל יֶפֶת הַיָשִׁישׁ שִׁעַרְתִּי מַהוּ צֶבַע פָּנַי־שֶׁלִי.

וּפִתְאֹם הוֹפִיעוּ הַשְׁנַיִם בְּפֶתַח הַחֲנוּת. תְּחִלָה רִנָה, שֶׁפָּנֶיהָ לוֹהֲבוֹת מְאֹד, וְאַחֲרֶיהָ רֹאשׁוֹ הַבָּהִיר, הַמְגֻדָל־פֶּרֶא שֶׁל בַּעְלָהּ. זְרוֹעוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל חָבְקָה אֶת כִּתְפֵי אִשְׁתּוֹ.

– אָנָא, הַזְמֵן מוֹנִית – בִּקְשָׁה רִנָה. יָשַׁבְתִּי לְיַד הַנָהָג וְאִלוּ רִנָה, אוּרִיאֵל וְד"ר משֶׁה מֵאָחוֹר. רֹאשָׁהּ שֶׁל רִנָה שָׁעוּן הָיָה עַל כֶּתֶף בַּעְלָהּ. מִשֶׁחָצִינוּ אֶת גֶשֶׁר הַיַרְקוֹן, הֵפֵר משֶׁה אֶת הָדְמָמָה שֶׁשָׂרְרָה כָּל הָעֵת בַּמוֹנִית. וְכָךְ אָמַר לִי:

– אָנוּ נְחַכֶּה בְּקֶרֶן הָרְחוֹב. אַתָּה, בֶּנִי, תֵּרֵד מֵהַמְכוֹנִית, תִּמְצָא אֶת עֻזִי וְתִקָחֶנוּ לְבֵיתְךָ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה נָבוֹא אֵלֶיךָ, רִנָה וַאֲנִי, וּנְגַלֶה לוֹ לְעֻזִי אֶת הַכֹּל. אֲנִי חוֹשֵׁשׁ מֵהֶלֶם. עָלֵינוּ לְהָכִין אֶת עֻזִי לִפְגִישָׁה עִם אָבִיו.

עוֹדֶנוּ מְדַבֵּר, וְהַמוֹנִית קָרְבָה לַסִמְטָה שֶׁלָנוּ וְנֶעֶצְרָה בְּקֶרֶן הָרְחוֹב הָרָאשִׁי. “סוֹף טוֹב הַכֹּל טוֹב!” מִלְמַלְתִּי לְעַצְמִי בְּרִדְתִּי מֵהַמְכוֹנִית.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים שָׁלוֹם לְךָ, מוֹר!    🔗

================

הַשְׁמוּעָה עַל שׁוּבוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל פָּשְׁטָה חִישׁ־מַהֵר בַּשְׁכוּנָה וְהִסְעִירָה אֶת תּוֹשָׁבֶיהָ. אֵין לְתָאֵר אֶת הָרִגוּשׁ שֶׁאָחַז בָּאֲנָשִׁים. אֵלֶה חִיְכוּ חִיוּךְ שֶׁל אשֶׁר, אֵלֶה הִזִילוּ דִמְעָה – אַף הִיא שֶׁל אשֶׁר.

בַּסִמְטָה הִתְגוֹדְדוּ קְבוּצוֹת אֲנָשִׁים, שֶׁכֵּן בְּנֵי־אָדָם נוֹטִים לְהִתְקַבֵּץ יַחְדָו – אִם בִּשְׁעַת שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאִם, לְהַבְדִיל, בִּשְׁעַת אָסוֹן מַר – מִתּוֹךְ רָצוֹן לְהָשִׂיחַ בַּמְאֹרָע וְלִמְצוֹא מִפְלָט בַּקִרְבָה שֶׁבֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ. כֻּלָם הָיוּ בָּאִים בְּרָצוֹן לְבָרֵךְ אֶת רִנָה וְאוּרִיאֵל אִלוּלֵא ד"ר משֶׁה שֶׁגָזַר עַל אוּרִיאֵל מְנוּחָה לְפָחוֹת לְיוֹם אֶחָד. וְלָמָה לְיוֹם אֶחָד בִּלְבַד? שֶׁכֵּן סִפַּרְתִּי לוֹ, לִידִידִי משֶׁה, שֶׁלְמָחֳרַת הַיוֹם עוֹמֶדֶת הַשְׁכוּנָה לַעֲרֹךְ אֶת חֲגִיגַת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי. אָמַר משֶׁה:

– אִלוּלֵא הַחֲגִיגָה, הָיִיתִי דוֹרֵשׁ שֶׁאוּרִיאֵל יָנוּחַ בְּבֵיתוֹ שָׁבוּעַ יָמִים לְפָחוֹת. אַךְ אֲנִי מְקַוֶה שֶׁשִׂמְחַת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל בְּנוֹ שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד יְמֵי הַמְנוּחָה. הִיא שֶׁתְּאַמֵץ אֶת רוּחוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל. עָבַרְתִּי בְּבָתֵּי הַשְׁכֵנִים, מָסַרְתִּי לָהֶם אֶת דִבְרֵי ד"ר משֶׁה וּבִקַשְׁתִּי שֶׁיִמָנְעוּ מִבִּקוּרִים. שָׁמְעוּ הַשְׁכֵנִים וְהֵנִידוּ רֹאשָׁם לְאוֹת־הַסְכָּמָה. עַל אַף סַקְרָנוּתָם לִרְאוֹת אֶת אוּרִיאֵל, הֵם לֹא הִצְטַעֲרוּ בְּיוֹתֵר עַל הָאִסוּר לְבַקְרוֹ, שֶׁכֵּן יְדֵיהֶם מְלֵאוֹת הָיוּ עֲבוֹדָה.

הַהֲכָנוֹת לַחֲגִיגַת הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי, שֶׁהַצַיָר גִינְגוֹלְד יָזַם וְתִכְנֵן אוֹתָהּ עַד לַפְּרָט הַקָטָן בְּיוֹתֵר, הָיוּ בְּעִצוּמָן. הַגְבָרִים מָתְחוּ חוּטֵי־חַשְׁמַל בְּגִנָתוֹ שֶׁל גִינְגוֹלְד, קָבְעוּ בְּבָתֵּי־הַקִבּוּל אֶת הַנוּרוֹת הַצִבְעוֹנִיוֹת, גָזְמוּ אֶת הָאֳרָנִים בַּחֹרְשָׁה. הַנָשִׁים אָפוּ אֶת עוּגוֹת הֶחָג. הַיְלָדִים הֵכִינוּ שַׁרְשְׁרוֹת וּפָנָסֵי נְיָר צִבְעוֹנִי – בְּדִיוּק כְּמוֹ לִפְנֵי חַג־הַסֻכּוֹת – כְּקִשׁוּטִים לַגִנָה.

אָכֵן, רוּחַ שֶׁל הִתְנַדְבוּת וּנְדִיבוּת־לֵב צָרְרָה אֶת כֻּלָם. בָּעֶרֶב שֶׁקָדַם לְיוֹם הַחֲגִיגָה הִגִיעָה הַהִתְרַגְשׁוּת לְשִׂיאָהּ וְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים קָרְנוּ מֵרֹב אשֶׁר. אֶפְשָׁר הָיָה לְסַכֵּם אֶת הַמִתְרַחֵשׁ אֲצְלֵנוּ בְּמִשְׁפָּט אֶחָד: וְהַשְׁכוּנָה צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה!

אֶחָד וְיָחִיד, שֶׁלֹא הָיָה שֻׁתָּף לַשִׂמְחָה, הָיָה מוֹר. אוּלָם רַק בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר הַצָהֳרַיִם נוֹדַע לִי דָבָר זֶה, כְּשֵׁם שֶׁנוֹדְעָה לִי סִבַּת הָעַצְבוּת שֶׁקָפְצָה עָלָיו פִּתְאֹם. וְהָיָה זֶה כָּךְ:

מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת, וְכֵן מֵחֲמַת בִּקוּרַי אֵצֶל הַשְׁכֵנִים וְעֶזְרָתִי בַּהֲכָנוֹת לְבַר־מִצְוָה, לֹא נַחְתִּי אוֹתוֹ יוֹם אַחֲרֵי הַצָהֳרַיִם. גַם הַיְלָדִים, שֶׁעֲסוּקִים הָיוּ בְּיִצוּר הַקִשׁוּטִים, לֹא יָצְאוּ לַצַרְכָנִיָה לַעֲבֹד בַּדוּ־אוֹפַנִית. מוֹר, שֶׁלֹא הִסִיעַנִי אוֹתוֹ בֹּקֶר לַעֲבוֹדָתִי, עָמַד בַּחֻרְשָׁה בְּצֵל הָאֳרָנִים, אַךְ לְאַחַר שׁוּבִי לַשְׁכוּנָה בְּחֶבְרָתָם שֶׁל רִנָה, אוּרִיאֵל וד“ר משֶׁה, הוֹפִיעַ לְיַד חַלוֹן הַמִטְבָּח שֶׁלִי הַפּוֹנֶה לָרְחוֹב וּפָתַח בִּנְעִירָה מְמֻשֶׁכֶת, נְעִירַת גַעְגוּעִים וּכְלוֹת־נֶפֶשׁ. אוּלָם מִתּוֹךְ הַמִטְבָּח לֹא נַעֲנָה לוֹ קוֹלָהּ שֶׁל “נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתָיו”, שֶׁהֲרֵי עוֹד בִּשְׁעַת־בֹּקֶר מֻקְדֶמֶת נִלְקַח מֹתֶק הַתֻּכִּי עַל־יְדֵי לֵאָה’לֶה. עַתָּה לֹא הָיָה מִי שֶׁיַעֲנֶה לוֹ, לְמוֹר, בִּנְעִירָה כְּנֶגֶד נְעִירָה. כְּכָל שֶׁנִתְמַשְׁכָה הַשְׁתִיקָה הָעִקֶשֶׁת שֶׁמֵעֵבֶר לַקִיר, הִגְבִּיר מוֹר אֶת נְעִירָתוֹ, שֶׁהָיְתָה עַתָּה נְהִי־תַּמְרוּרִים. הַשְׁכֵנִים, שֶׁרְגִילִים הָיוּ לִנְעִירוֹתָיו שֶׁל מוֹר, עָבְרוּ אֵיכְשֶׁהוּ עַל הַ”קוֹנְצֶרְט" שֶׁלוֹ לְסֵדֶר־הַיוֹם. לֹא כֵן עוֹבְרֵי־אֹרַח שֶׁנִזְדַמְנוּ לַשְׁכוּנָה. הַלָלוּ הִתְעַכְּבוּ בַּסִמְטָה וּלְמַרְאֵה הַחֲמוֹר הַמִתְרַפֵּק עַל הַקִיר וְנוֹעֵר – נָתְנוּ קוֹלָם בִּצְחוֹק. הִגְדִילוּ לַעֲשׂוֹת נֶהָגֵי הַמוֹנִיוֹת שֶׁעָבְרוּ בְּמִקְרֶה בַּסִמְטָה. הַלָלוּ חִקוּ אֶת נְעִירוֹתָיו שֶׁל מוֹר, וְאֶחָד מֵהֶם עָצַר אֲפִילוּ לְיַד בֵּיתִי וּפָתַח עִם מוֹר בְּשִׂיחָה. הוּא דִבֵּר מִשׁוּם־מָה – כְּכָל הַנֶהָגִים הַפּוֹנִים אֶל חֲמוֹר – בְּעַרְבִית:

– אוּסְכּוּת, יַה חְמַר! – כְּלוֹמַר “שְׁתֹק, חֲמוֹר!” וּכְשֶׁסֵרַב הַחֲמוֹר וְלֹא צִיֵת לַפְּקֻדָה, הִמְטִיר עָלָיו הַנָהָג קְלָלוֹת בְּעַרְבִית, שֶׁמוּטָב שֶׁלֹא אֶחֱזֹר עֲלֵיהֶן. לָמָה לְלַמֵד אֶתְכֶם מִלִים גַסוֹת?

הַ“קוֹנְצֶרְט” שֶׁל מוֹר נִמְשַׁךְ כָּל שְׁעוֹת אַחֲרֵי־הַצָהֳרַיִם. אֲנִי, שֶׁכָּאָמוּר טָרוּד הָיִיתִי מְאֹד, לֹא נִמְצָא לִי רֶגַע שֶׁל פְּנַאי וּלְפִיכָךְ הִתְעַלַמְתִּי מִידִידִי־עַל־אַרְבַּע, אִם כִּי יָדַעְתִּי הֵיטֵב עַל מָה הוּא מְמָרֵר כָּל־כָּךְ בִּנְעִירָה. אוּלָם מִשֶׁזָכִיתִי וְהַיוֹם הָאָרֹךְ, הַגָדוֹשׁ אֵרוּעִים גְדוֹלִים וְרִגוּשִׁים מַסְעִירִים, הִגִיעַ אֶל קִצוֹ – וַאֲנִי עָמַדְתִּי לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבִי – הִרְעִידַנִי קוֹלוֹ שֶׁל מוֹר, שֶׁלֹא וִתֵּר וְהוֹסִיף לִנְעֹר נְעִירַת־יֵאוּשׁ מֵעֵבֶר לְחַלוֹנִי.

עָיֵף וְיָגֵעַ יָצָאתִי הַחוּצָה. פָּנַס הַסִמְטָה כָּבוּי הָיָה וְעֵינַי הִתְרַגְלוּ אַט־אַט לַחֲשֵׁכָה. בַּשָׁמַיִם הִבְהִיקוּ כּוֹכָבִים – רְחוֹקִים, קָרִים וַאֲדִישִׁים. קָרַבְתִּי אֶל מוֹר וְלִטַפְתִּי אֶת צַוָארוֹ. מוֹר נִרְעַד וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ.

– מַה קָרָה לְךָ, מוֹר? – נִסִיתִי לְהִתָּמֵם – מַדוּעַ אֵינְךָ חוֹזֵר לַחֻרְשָׁה? בָּאתִי שָׁמָה לוֹמַר לְךָ כְּמִנְהָגִי “לַיְלָה טוֹב!” וְלֹא מְצָאתִיךָ.

מוֹר הֵטִיחַ בִּי דְבָרָיו וְהֵם מָרִים כְּלַעֲנָה: – לֹא לַיְלָה טוֹב הוּא, בֶּנִי, כִּי אִם לַיְלָה מַר! אוֹי לִי וַאֲבוֹי. הִיא, בַּת־זוּגָתִי לֶעָתִיד, הֶחְלִיטָה לְהַפְסִיק אֶת הַחֲבֵרוּת שֶׁלָנוּ. מֵאָז הַבֹּקֶר הִיא מַקְשִׁיחָה לִבָּהּ וְאֵינָהּ עוֹנָה אֲפִילוּ עַל קְרִיאוֹתַי, תְּחִלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁאַךְ מִקְרֶה הוּא. אוּלַי נִרְדְמָה? וְאוּלַי הִיא חוֹלָה? אַךְ עַתָּה בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁהִיא פָּשׁוּט מִתְנַכֶּרֶת. שֶׁהֲרֵי יָכְלָה לַעֲנוֹת לִי וְלוּ בִּנְעִירָה אַחַת קְצָרָה. כֵּן, בֶּנִי, הִיא בָּגְדָה בִּי, נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתַי, אֲחוֹתִי־כַּלָה!

– וְאוּלַי אֲנוּסָה הָיְתָה לָצֵאת לְמֶרְחַקִים –

נִסִיתִי לְנַחֵם אֶת מוֹר – שֶׁמָא נוֹדֶדֶת הִיא עַתָּה אֵי־שָׁם וְנַפְשָׁהּ יוֹצֵאת אֵלֶיךָ וְהִיא נוֹעֶרֶת בְּקוֹל וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת אֶת תְּשׁוּבָתְךָ?

מוֹר שָׁתַק, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרֵי לִבּוֹ. וְאָז אָמַר: – אִם אָמְנָם עָקְרָה מִכָּאן, אֵצֵא וַאֲחַפְּשֶׂנָה. עַד קְצֵה הָעוֹלָם אַגִיעַ וּבִלְבַד שֶׁאֶמְצָא עִקְבוֹתֶיהָ. הוֹי, בֶּנִי! אִלוּ יָדַעְתָּ מַה דוֹאֵב לִבִּי! מוֹר הִשְׁעִין רֹאשׁוֹ עַל שִׁכְמִי וְהִתְיַפַּח. – מוֹר – נִסִיתִי שׁוּב לְנַחֲמוֹ – אֲנִי מֵבִין שֶׁצַעַרְךָ גָדוֹל מְאֹד. אַךְ כָּל חַי שֶׁנְשָׁמָה בְּקִרְבּוֹ חַיָב – גַם בְּעֵת צָרָה – לִרְאוֹת לֹא רַק אֶת עַצְמוֹ בִּלְבַד. אַתָּה אָמְנָם מִתְעַנֶה וְסוֹבֵל, אַךְ וַדַאי יָדוּעַ לְךָ שֶׁכָּל הַשְׁכוּנָה צוֹהֶלֶת וּשְׂמֵחָה. כָּל תּוֹשָׁבֶיהָ קוֹרְנִים מֵאֹשֶׁר: הִנֵה הֻחְזַר בַּעַל לְאִשָׁה אֻמְלָלָה וְאָב לִיתוֹמִים מִסְכֵּנִים. אִם תַּעֲמִיק רֶגַע לַחֲשֹׁב עַל כָּךְ, יַקִירִי, תִּרְאֶה שֶׁאַתָּה הוּא שֶׁחוֹלַלְתָּ זֹאת. אִלוּלֵא אַתָּה, לֹא הָיָה לָהּ, לְרִנָה, בַּעַל וּלְעֻזִי וּלְאוּרִיאֵלָה – אָב.

– אֲנִי? הָכֵיצַד? – תָּמַהּ מוֹר.

סִפַּרְתִּי לוֹ בִּקְצָרָה אֶת הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעִנְיָנִים וְכָךְ סִיַמְתִּי דְבָרַי: – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת שֶׁצָדַקְתִּי. אִלוּלֵא הוֹפַעְתָּ כָּאן בַּשְׁכוּנָה, וְאִלוּלֵא נִקְרְעָה הָרִתְמָה שֶׁלְךָ, וְאִלוּלֵא שָׁלַחְתִּי אֶת אִיתָמָר לַחֲנוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת, וְאִלוּלֵא חָזַר אֵלַי אִיתָמָר נִרְעָשׁ וְנִסְעָר מִן הַגִלוּי – כִּי אָז – – – כִּי אָז, מוֹר, לֹא הָיָה מִתְחוֹלֵל הַנֵס הַגָדוֹל!

– זֶה לֹא מְנַחֵם אוֹתִי! – אָמַר מוֹר – הַאֲמֵן לִי, שֶׁאֲנִי שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחַת כֻּלָם, אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה וְלִבִּי הַפָּצוּעַ זוֹעֵק מִגַעֲגוּעִים? עֵינַי זוֹלְגוֹת דְמָעוֹת וְכָל דִמְעָה שֶׁלִי כָּמוֹהָ כְּנֵטֶף שֶׁל דָם הַנִגָר מְגוּפִי! בְּדֵי־עָמָל הִצְלַחְתִּי לְהַשְׁפִּיעַ עַל מוֹר שֶׁיָזוּז מִקִיר בֵּיתִי. אָחַזְתִּי בְּאַפְסָרוֹ וְהוֹבַלְתִּיו לַחֻרְשָׁה, אֶל מִתַּחַת לַגַגוֹן.

– לַיְלָה טוֹב, יַקִירִי – חִבַּקְתִּי אֶת רֹאשׁוֹ – אָנָא, הֵרָגַע. עָלֶיךָ לִישׁוֹן וּלְהַחֲלִיף כֹּחַ. הֲרֵי מָחָר בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם עָלֶיךָ לְהַסִיעַ אוֹתִי לִמְקוֹם עֲבוֹדָתִי. מוֹר לֹא הֵשִׁיב. רַק בְּהִתְרַחֲקִי מִמֶנוּ פְּסִיעוֹת אֲחָדוֹת דוֹמֶה הָיָה עָלַי – בְּדִיוּק כְּמוֹ בַּלַיְלָה הָרִאשׁוֹן, שֶׁבּוֹ הוֹפִיעַ פָּצוּעַ בַּחֻרְשָׁה – שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ קְרִיאָה חֲרִישִׁית: – תּוֹדָה לְךָ, בֶּנִי! עַל הַכֹּל.

אַךְ מֵחֲמַת עֲיֵפוּתִי לֹא יָדַעְתִּי אִם אָמְנָם מוֹר הוּא שֶׁדִבֵּר אֵלַי אוֹ חוּשַׁי הֵם שֶׁהִטְעוּנִי. לְמָחֳרָת הִתְעוֹרַרְתִּי מֻקְדָם מִן הָרָגִיל. בְּחַדְרִי עָמְדוּ דִמְדוּמֵי שַׁחַר. הִרְגַשְׁתִּי תְּחוּשַׁת־חַג. מַה קָרָה? – שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי, מְנֻמְנָם עֲדַיִן. וּלְפֶתַע, כְּבָרָק, חָלְפָה בְּמֹחִי הַמַחֲשָׁבָה: הַיוֹם הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי!

אִלוּ יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי נוֹטֵל שׁוּב יוֹם שֶׁל חֻפְשָׁה, כִּי רֹאשִׁי לֹא הָיָה נָתוּן לַעֲבוֹדָה. אוּלָם חָשַׁשְׁתִּי מִזַעְמוֹ שֶׁל הַבּוֹס הַגָדוֹל. הֲרֵי רַק אֶתְמוֹל טִלְפַּנְתִּי אֵלָיו וּבִקַשְׁתִּי חֻפְשָׁה. לֹא, לֹא יִתָּכֵן לִמְתֹּחַ אֶת הַחֶבֶל יָתֵר עַל הַמִדָה.

וְאָכֵן, קַמְתִּי וְהִתְרַחַצְתִּי וְהִתְגַלַחְתִּי כְּמִנְהָגִי בֹּקֶר־בֹּקֶר וְאָז יָשַׁבְתִּי לִסְעֹד אֶת אֲרוּחָתִי, אוֹכֵל בְּחִפָּזוֹן וּמֵצִיץ בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה בָּעִתּוֹן. וּלְפֶתַע הִשְׁגִיחוּ עֵינַי בְּכוֹתֶרֶת שֶׁהִשְׂתָּרְעָה עַל פְּנֵי אַרְבָּעָה טוּרִים וְאוֹתִיוֹתֶיהָ מְאִירוֹת עֵינַיִם: “חַיָל, שֶׁנֶעְדַר בְּמֶשֶׁךְ 10 שָׁנִים, חָזַר לְחֵיק מִשְׁפַּחְתּוֹ!” מִסְתַּבֵּר שֶׁהַשְׁכֵנִים קִבְּלוּ אָמְנָם עַל עַצְמָם אֶת הָאִסוּר לְבַקֵר בְּבֵיתָם שֶׁל רִנָה וְאוּרִיאֵל, אַךְ לֹא הִתְחַיְבוּ לִנְצֹר לְשׁוֹנָם. הֵם סִפְּרוּ כַּנִרְאֶה לִידִידִיהֶם – פָּנִים־אֶל־פָּנִים אוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַטֶלֶפוֹן – אֶת הַמְאֹרָע הַמֻפְלָא וְכָךְ נִתְגַלְגְלָה הַיְדִיעָה לָעִתּוֹן. הַכַּתָּב הַזָרִיז הִסְפִּיק לְלַקֵט פְּרָטִי־פְּרָטִים. הוּא לֹא שָׁכַח לְסַפֵּר לָקוֹרְאִים עַל הַבַּר־מִצְוָה שֶׁל עֻזִי, שֶׁחָל בְּדִיוּק לְמָחֳרַת שׁוּבוֹ שֶׁל אָבִיו, וְעַל כָּךְ שֶׁהַוַעַד לְמַעַן הַחַיָל הֶחְלִיט לְהַעֲנִיק לוֹ לַנַעַר מַתָּנָה – זוּג אוֹפַנַיִם.

קָרָאתִי וְלִבִּי מָלֵא עַל גְדוֹתָיו. מִשֶׁסִיַמְתִּי אֶת סְעֻדָתִי, נָטַלְתִּי מִמִרְפַּסְתִּי אֶת הָאֻכָּף, הֶעְמַסְתִּיו עַל גַבִּי וְיָצָאתִי לַחֻרְשָׁה אֶל מוֹר. בְּעָבְרִי בָּרְחוֹב, בָּא מִמוּלִי עֻזִי בְּרִיצָה חֲפוּזָה כָּל־כָּךְ, שֶׁהִתְנַגֵשׁ בִּי. הָאֻכָּף נִשְׁמַט וְנָפַל אַרְצָה.

– סְלַח לִי, בֶּנִי! – קָרָא עֻזִי. – מָה קָרָה? – שָׁאַלְתִּי – לְאָן אַתָּה רָץ? – אֲנִי מְמַהֵר – הֵשִׁיב עֻזִי – עוֹד מְעַט אֲנִי נוֹסֵעַ עִם דוֹדָתִי לַעֲרָד, לְהָבִיא אֶת אוּרִיאֵלָה אֲחוֹתִי לַחֲגִיגָה. וְעַתָּה הוֹלֵךְ אֲנִי אֶל אִיתָמָר. – אֶל אִיתָמָר? – זָקַפְתִּי בּוֹ עֵינַי. – כֵּן, בֶּנִי, אֶל אִיתָמָר – קָרָא עֻזִי – אֲנִי הוֹלֵךְ אֵלָיו לְבַקֵשׁ אֶת סְלִיחָתוֹ וּלְהַזְמִינוֹ לְבַר־מִצְוָה שֶׁלִי.

וְכָאן קָפַץ עֻזִי, נִתְלָה בְּצַוָארִי וְנָשַׁק אֶת פָּנַי – וּבְלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו חָזַר וְזִנֵק לָאֲדָמָה וְהִתְרַחֵק מִמֶנִי בְּרִיצָה.

רֶגַע עָמַדְתִּי תַּחְתַּי נִרְגָשׁ מְאֹד, וְאָז הֵרַמְתִּי אֶת הָאֻכָּף וְנִכְנַסְתִּי לַחֻרְשָׁה.

הַגַגוֹן, הַקָבוּעַ בַּקִיר, הֵצֵל כִּבְכָל בֹּקֶר עַל מִרְבָּצוֹ שֶׁל מוֹר. אַךְ מוֹר לֹא הָיָה שָׁם. מוֹר נֶעְלָם. הַאֻמְנָם? – שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי. בָּרֶגַע הָרֹאשׁוֹן תָּמַהְתִּי: כֵּיצַד עָזַב מוֹר אֶת הַיְדִידוּת שֶׁלִי, אֶת חִבָּתָם שֶׁל הַיְלָדִים, אֶת אֲבוּסוֹ הַמָלֵא תָּמִיד, אֶת הַשֹׁקֶת שֶׁלוֹ וּבָהּ מַיִם קְרִירִים, מַשִׁיבֵי־נֶפֶשׁ – וְיָצָא לָעוֹלָם הַגָדוֹל וְהַזָר? לא, הוּא יָבִין חִישׁ־מַהֵר אֶת הַמִשְׁגֶה שֶׁעָשָׂה. הוּא יַחֲזֹר!

אַךְ לִבִּי יָדַע: מוֹר לֹא יָשׁוּב. אַהֲבָתוֹ לִ“נְסִיכַת־חֲלוֹמוֹתָיו” חֲזָקָה מִכָּל אֵלֶה. הוּא יָצָא לְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ, וְכֵיוָן שֶׁיָדַעְתִּי שֶׁאֵין הִיא קַיֶמֶת בַּמְצִיאוּת, שֶׁכֵּן אַךְ חֲלוֹם הִיא וְאַשְׁלָיָה – בָּרוּר הָיָה לִי שֶׁעַד סוֹף יָמָיו יוֹסִיף מוֹר לְהִטַלְטֵל בְּדַרְכֵי־נְדוּדָיו, מִתְגַעְגֵעַ וְסוֹבֵל, מְקַוֶה וּמִתְאַכְזֵב, וְעֵינָיו כָּלוֹת וְאֵין מְנַחֵם.

הֶחֱזַרְתִּי אֶת הָאֻכָּף לְמִרְפֶּסֶת בֵּיתִי. שָׂרָה הִבְחִינָה כַּנִרְאֶה בְּחִוְרוֹן פָּנַי, שֶׁכֵּן בָּחֲנָה אוֹתִי בְּמַבָּט מֻדְאָג וְשָׁאֲלָה:

– מַה לְךָ, בֶּנִי? אַתָּה מַרְגִישׁ לֹא טוֹב?

אַךְ אֲנִי לֹא עָנִיתִי. הֵלַטְתִּי פָּנַי בְּכַפּוֹת־יָדַי וּשְׂפָתַי מְלַחֲשׁוֹת:

– שָׁלוֹם לְךָ, מוֹר!

לְאַחַר שָׁעָה קַלָה נָטַלְתִּי אֶת תִּיקִי וְיָצָאתִי לְתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. הַנָהָג הֵצִיץ בִּי מֻפְתָּע, וּכְשֶׁהוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת דְמֵי־הַכַּרְטִיס, שְׁאֵלַנִי בְּחִיוּךְ:

– מַה קָרָה? הַחֲמוֹר בַּגַרַאז'? מָסַרְתָּ אוֹתוֹ לְאוֹבֶרוֹל?

לֹא הָיִיתִי מְסֻגָל לְהַחֲזִיר לוֹ חִיוּךְ. לִבִּי בָּכָה בְּקִרְבִּי.