רקע
יהושע מזח
היהודי ליפּפּאָלד בחצר המלכות

(או האשה המבישה)


 

א.    🔗

הנסיך [קורפירסט] יאָאַכים השני שישב על כסא המלוכה בבראנדענבורג [משנת 1535 עד שנת 1571] נתן הרשיון להיהודים שגרשו מארצו בשנת 1510 לשוב לערי ממלכתו והבטיחם על דברתו כי כל רע לא יאונה להם וכי ישבו במנוחה שלמה תחת צל כנפיו; ורק בתנאי כי ישלמו מס לגלגלת כאשר ישים עליהם. והיהודים אף אם ידעו מכבר כי הארץ הזאת ארץ משכלת היא וכי כל יד עמל וחלאה מצאום במשך שבתם בה בטרם נגרשו מקרבה ולא באשמת עם הארץ אך ורק באשמת המושלים או השואפים לדמי נקיים. בכ“ז נחמו את נפשם כי עת לחננה באה להם, וכי ארץ בראנדענבורג היא רחבת ידים ויוכלו לעסוק בעסקים גדולים וירויחו ויעצמו מאד מאד וגם ימצאו מרגוע לנפשם במל מושל חסיד כאשר הבטיחם, ואשר ע”כ שבו יהודים רבים לארץ בראנדענבורג, וישבו בעיר ברלין ויאחזו בכל ענפי המסחר וידם היתה בכל ענין וחפץ ואין מכלים דבר מן הארץ.

הכל יודעים והכל מודים כי היהודים בטבעם המה אנשים חרוצים ונבונים וכל רז לא אנס להם ובשכלם החד וחריצותם הרבה החלו לעלות מעלה מעלה ובכל אשר פנו הצליחו וימצאו מאה שערים, ואף אם נטל עליהם לשלם מס כבד לאוצר המלוכה, בכ"ז גדלו והצליחו ויעשו פרי ויאספו כסף רב, ולא ארכו הימים וכל עניני מסחר בראנדענבורג לקחו היהודים בידם, וידם היתה על העליונה בכל ענין ובכל קנין.

והנסיך יאָאַכים השני אהב מאד לבנות מבצרים חזקים גדולים כמו המבצר ספאנדוי וגם יצא לעזרת הקיסר בהלחמו נגד התוגרמים ולא ידע כי עי"ז חסר יבואנו, כי הריק את אוצרו מבלי חשבון, רק מאהבתו את עמו וארצו. נוסף על כל אלה בנה לו בתים גדולים בברלין ובכל ערי ממלכתו ויטע כרמים ויעש לו גנות ופרדסים ובהם כל עץ נחמד למראה ועושה פרי למינהו, ופזר נתן על זה. וכל אשר שאלו עיניו לא אצל ממנו ולא מנע את לבו מכל שמחה ומכל תענוגות בני האדם, עד כי באחרונה נפקחו עיניו לראות כי אוצרו נתדלדל מאד עד פרוטה אחרונה ולא ידע מאין יבא עזרו ומוצא לכסף איה למלא תאות נפשו.

ויהי היום והנסיך ישב תפוש ברוב שרעפיו בקרבו ולא ידע לשית עצות בנפשו. ובימים ההם שר האוצרות (פינאנסמיניסטער) טרם היה בארץ לקחת עצה מפיו בעניני כסף, ועל המלך לבדו היה לדאוג ע"ד הכנסות והוצאות המדינה. וישב הנסיך על כסאו ויחשוב מחשבות רבות וידבר אל לבו לאמר: “והיהודים אים אפוא? הלא המה יאספו כסף למכביר וכל המסחרים הקטנים והגדולים בידם המה, וההצלחה תאיר פניה אליהם ואין איש מכלים אותם, הארץ פתוחה לפניהם לעשות כטוב וכישר בעיניהם ולא נפקד להם מאומה, ומדוע לא יעשו המה פעם אחת לטובת המדינה? הלא עליהם לעמוד בצרתה לי לחלצני מן המצר, הבה אנסה נא לדבר אליהם דבר ולהעיר להם אזן כי עליהם לצאת לעזרתי, הנסיון הזה – ואם גם לא יועיל לי – הלא לא אפסיד בזה מאומה, עתה אראה אולי רוח והצלה יעמוד לי ממקום זה”?

בפיו דבר, ובו ביום החל להוציא לאור את מחשבתו הטובה על אוצרו הריק.

 

ב.    🔗

איש יהודי היה בעיר ברלין ושמו ליפפאלד אשר הגלה מהעיר פראג ויבא לחסות בצל הנסיך הבראנדענבורגי, והאיש ההוא היה משכיל בכל דרכיו, וחכם לבב ונבון דבר בכל מעשיו, ועל ידי סבות שונות הכיר את הנסיך, והנסיך שמע את שמעו וישלח ויקרא לו ויבא ויעמוד לפניו, וימצא חן וחסד לפניו, ויושט לא את ידו ואות כבוד ויאמר: שמעתי עליך לאמר: כי איש חכם ונבון אתה, ועתה הראני נא את חכמתך והוציאני מן המצר למרחב, הגד נא היש בכחך לאסוף כסף למען מלאות חרבן אוצרי?

יש ויש! הוד מלכות, ענה ליפפאלד, רק אם תתן לי כח והרשאה לעשות כטוב וכישר בעיני, אז אדע כי עשה אעשה ויכול אוכל ואמלא את אוצרך כסף וזהב וכל יקר תראינה עיניך.

– הרשות בידך לעשות בה כטוב בעיניך, דבר הנסיך בקול מושל, ואתה עשה ככל אשר תמצא ידך לטובת המדינה כאשר דברת, ובידך אפקיד את סודי ואוצרי ואיש לא יהרהר אחרי מדותיך ומעשיך.

– יהי נא לבך סמוך ובטוח, הוד מלכות! ענה ליפפאלד, ואם ככה אתה עושה לי אבטיחך נאמנה כי בעוד ימים אחדים תראינה עיניך את אוצרך מלא כל טוב.

– אם כדברך כן יקום אז תהיה כחותם על יד ימיני, לפני תעמוד, ועל פיך ישק כל ביתי, וידעת כי באור פני מלך כמוני חיים, ורבים יקנאו בך על הכבוד הגדול הזה.

ביום ההוא, יום העשירי לחדש החמישי, בשנת 1558 למספרם עזב ליפפאלד את ביתו אשר על הרחוב סטראלויא, ויבא לגור בחצר הנסיך לעמוד לימינו ולהיות לעזר כנגדו לאסוף כסף רב. ויהי יוצא ובא בבית המלכות ואין מכלים דבר.

היהודי ליפפאלד הלך הלוך וגדל וכל אשר הוסיף לעמוד לימין הנסיך וכל אשר התאמץ להיות לו לעזר להקל מעליו משא חובותיו ולמלא את אוצרותיו כל סגלות מלכים, כן הוסיף הנסיך לכבדהו והוקיר את שמו, ואך כי הנסיך ידע היטב כי מגמת פני ליפפאלד להקל מעט עֹל היהודים מעל צואריהם ולחשבם כאזרחים גמורים וכי עליהם לשאת בעֹל המלך חלק כחלק ככל יושבי בראנדענבורג, וחקה אחת ומשפט אחד יהיה לגר ולאזרח הארץ, בכ“ז הוסיף המושל לאהוב אותו, ומעשה צדקה הזאת הוסיף לוית חן על ליפפאלד בעיני כל אוהבי אדם ויכבדוהו וינשאוהו למעלה ראש ותהלתו מלאה פיהם, בידעם כי רק מאהבתו לכל הנברא בצלם אלהים יעשה זאת. אבל גם שונאים בנפש רכש לו ע”י מעשהו זה כי לא רבים יחכמו להבין דבר לאשורו, רק הנסיך ועוד יחידי סגלה מעטים מאד ידעו להוקיר את מפעיליו הטובים לטובת ארצו בכלל ולאנשים פרטים בפרט.


 

ג.    🔗

בשנת 1564 עלתה ביד היהודי ליפפאלד להוציא פקודת המלך אשר בה יתן הרשות בידו לאמר: העניים והאביונים מבני ישראל פטורים לשלם המס הגדול הקצוב על כל איש יהודי, רק מעט מעט כפי יכלתם וכפי אשר תשיג ידם למען לא ירבצו תחת משא המס ויוכלו לפרנס את בני ביתם ולנהלם בלחם לרעבון נפשם, ובדבר הזה הוסיף ליפפאלד לקנות לו אוהבים רבים ויותר מהמה אויבים בנפש, ומה גם בראותם כי ליפפאלד השתדל לאסוף כסף לאוצר הממשלה וזהב למכביר בשומו עין על כל מפעלי עבדי הנסיך ויעש סדרים נכונים באוצר הממשלה, ובקש ומצא מקורים חדשים לצבור כסף אשר לא שער הנסיך מימיו, שונאיו הרבים חרקו שן בראותם כי בכל מקום אשר ילך ליפפאלד וכל אשר יעשה ה' מצליח בידו ובכל אשר יפנה ישכיל. ליפפאלד חקר ודרש ומצא ענינים רבים ושונים למלא חורי אוצר הממשלה זהב וכסף, והשרים אשר קנאו בגדולתו ואשר חתרו תחת כסא כבודו להורידה דומה ולהביא עליו שואה לא ידע והוה לא יוכל כפרה. ראשית מעשיהם היו להוציא דבתו רעה ולרנן אחריו כי ההוצאה המרובה אשר יוציא ליפפאלד בשם הנסיך כבר עלתה למעלה ראש, וכי כבר נלאו נשוא, ואחר, לא בושו לגלות דעתם בפומבי כי היהודי ליפפאלד יַראה את חשבון ההוצאה, אבל את ההכנסה יסתיר מעיני כל ובכפו דבק מאום, וגם בבית חרשת המעשה אשר בחצר בית התפלה [גרויען קלאָסטער] גם שמה אי סדרים, ורק חשבון ההוצאה יראה לדעת ולא ההכנסה.

השנאה הגדולה הלכה הלוך וגדול ויבזו השרים בלבם לנקום בליפפאלד לבדו, ויצא הקצף על כל היהודים להשמידם או לגרשם מן הארץ, ויאמרו איש אל רעהו יבא יומם ונפלו בידינו ואז נכלה בם חצי חמתנו, לא נחמול עליהם, והעת ההיא בא תבוא ולא תאחר.

וליפפאלד ראה והבין כי השרים ישנאוהו וישטמוהו ומנוחה ידריכוהו ויבז אותם בלבו, ולמען הקניטם ולהעלות חמתם לא נתנם לִיפפאלד לבוא להתיצב לפני הנסיך בבואם לראות את פניו, ועליהם היה לחכות איזה שעות עד שיקרא אותם הקורפירסט, כי לא היה להם הרשות לראות את פני הנסיך טרם הודיע ליפפאלד אותם כי יכולים לבוא לפניו ולדבר באזניו את דבריהם או לשמוע את פקודת הנסיך עליהם.

ליפפאלד פתח בית מלוה גדול (Lombard Gesehäft) כי מעבודתו לטובת המדינה לא ראה שכר בעמלו, ויבקש לו אמצעים שונים למצוא מחיתו. ולא ארכו הימים ובית מסחרו עלה והצליח ורבים מגדולי הארץ האצילים וראי פני המלך לקחו מידו כסף רב בערבון ועד היום נמצאו שִטְרֵי החוב (וועכסלען) שנתנו לו חורי הארץ, ובתוכם גם ראש השופטים בברלין.

זאת ועוד אחרת, ליפפאלד העלה עליו חמת האצילים ע“י מעשהו זר מעשהו. וזה הדבר: המלך חפץ להוציא מטבעות זהב וכסף ויוציא פקודה לאמר: כל אש ואשה הנמצא בידו כלי כסף וכלי זהב עליהם להביא אליו והוא ישלם להם כפי המחיר הקצוב, וכל אשר ימאן לשמוע ענוש יענש, האצילים חשדו את ליפפאלד כי ע”י עצתו עשה הקורפירסט את הדבר הזה, ואשר ע"כ רק מעט מזער הביאו אל אוצר המלך כלי הזהב והכסף ורוב העם החביאו את כליהם במסתרים, ובראות הקורפירסט כי העם ימאן להביא, צוה על ליפפאלד לחפש בבתי האצילים ולקחת כלי הזהב והכסף בחזקה. וליפפאלד מלא את רצון המלך באופן מאד נעלה, ויקח אנשי חיל מזוינים מעבדי הקורפיסט וילכו מבית לבית וכל הכלים היקרים אשר מצאו לקחו בידם וילכו והאצילים נבהלו מפניהם וייראו לדבר דבר באזניהם רק חשבו בלבם: קחו לכם הרכוש, והנפש תנו לנו. ויברכו על הרעה כשם שמברכין על הטובה.

הנבלה ההיא לקחת בחזקה מידי אנשים תמימים את רכושם אשר רכשו בזעת אפים, עשתה רושם גדול, והיד החזקה אשר הראה ליפפאלד לשמונה עשר אצילים נשמעה בכל הארץ. וכלם פה אחד ענו ואמרו, כי היהודי אשם בדבר הזה. ואף כי יראו על נפשם להשמיע במרום קולם, אבל שמרו את הדבר בלבם ויחכו ליום פקודה לפקוד עליו את עונו, ורבים ידעו כי בקרוב תבעיר אש השנאה עד אבדון תאכל ונצוץ אחד יצא ללהבה ואכל אותו ואת כל אשר לו.


 

ד.    🔗

והיהודים הגרים בבראנדענבורג, האם ידעו המה להוקיר ולהכיר את חסדי ליפפאלד אשר עשה למענם, ואשר פעל לטובתם? על השאלה הזאת נענה באנחה: “לא ולא”! הוא אהב את עמו אהבה עזה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו, ופעמים הרבה עשה יותר מכפי כחו, והמה שלמו לו רעה תחת טובה וישנאוהו ויבזוהו ולא יכלו דברו לשלום, וליפפאלד ראה עון אחיו ולא התבונן, יען כי הוא ידע את אחיו כי לא מרוע לבבם ורק מקנאתם לאלהים עשו זאת, כי עינם הטעתם לחשוב עליו תועה כי לבו איננו שלם עם אלהיו ותורתו, אשר על כן לא שם לבו על כל אלה ויוסף ללכת בדרכו הישרה אשר הלך. בידו האחת מלא את רצון הקורפירסט לאסוף כסף, ובידו השניה עשה לטובת עמו, ובראותו כי מטו ידי העניים לשלם מס לגלגלת כחק וכמשפט, שלם ליפפאלד מכיסו לאוצר המלך ונתן כתב קבלה בידי העניים להיות להם לעד כי כבר שלמו חובתם למלכם. ויכר ליפפאלד את אחיו, והם לא הכירוהו, ושנאתם וקנאתם עברו למעלה ראש, וליפפאלד ראה את כל זאת ולא נתן לבו להם, ויאמר: שגגתם היא חטאתם, וטעותם היא כפרתם.


 

ה.    🔗

ויהי ביום השני לחדש הראשון בשנת 1571 למספרם וילך המלך בחברת סגניו ושלשיו לצוד ציד ביער, ובבואו הביתה עשה להם משתה ויאכלו וישתו וישמחו עד חצות הלילה וילכו לביתם שמחים וטובי לב, והקורפירסט טרם עלה על מטתו לנוח מעבודתו אשר עבד ביום ההוא קרא אליו את ליפפאלד ויתלוצץ הקורפירסט כטוב לבו ביין, ויאמר: מדוע לא תבקש שטר קבלה על המס אשר תאסוף מאחיך? האם באמת תאמין לי על דברתי? האם לא מצאת בי החסרון הגדול המכונה “שכחה”? וגם לא תחשדני בדבר שיש בי לבקש שתי פעמים; וכאשר ראה המלך כי ליפפאלד בא במבוכה ואין מענה בפיו, הוסיף לדבר בשפתיו חן ויאמר: שכב במנוחה וערבה לך שנתך עליך ובטח בי כי לא אעשה דבר בליעל כזה: האם פי המדבר אליך לא די לך במקום שטר קבלה? הלא יותר טוב תעשה אם תתן על ידי כוס יין מלא לשתות למען אוכל לישון כי כבר עבר חצות הלילה; ליפפאלד נתן את הכוס על ידו, והמלך שתה מצה עד תמו וישכב ויישן, וגם ליפפאלד נעלם מעיניו.


 

ו.    🔗

ויהי לראש האשמורה השלישית וייקץ המלך פתאום משנתו ויצעק צעקה גדולה ומרה ויאמר: כי היין בא אל קרבו כמו רעל ומות, וקדחת נוראה וחום גדול התלקחו בכל עצמותיו, ובטרם הספיקו עבדיו לקרוא אליו ולהביא לפניו את הרופאים ותפח נפשו ותצא נשמתו וימת מיתה חטופה; עבדיו הרופאים ובראשם הד“ר לוטהער בן הד”ר הגדול מארטין לוטהער פתחו את גויתו וינתחוהו לגזרים כמשפט חכמת הרפואה הטובה עליהם והכירו לדעת, כי סבת מיתתו היתה הנגע הצרעת אשר פרח ברגלו הימנית ובידו השמאלית, ובהיותו ביער נגע בעשב הארץ והנגע בא אל קרבו – וימת.

יועצי המלך ושריו ועבדיו נבהלו מאד וילכו אל ביתם סרים וזועפים בראותם כי רעה נגד פניהם, וכי המלך החדש יבקש מהם דין וחשבון על כל מעשיהם, ועליהם לעמוד לפני כסא המשפט להראות צדקתם ותמתם אם לא עוו עד היום משפט ואם לא עקשו את הישרה, ויותר מכלם נבהל ליפפאלד בידעו כי בלילה אחד בשעה אחת אבד את כל אשר רכש לו בכל ימי חייו, וכי המלך החדש הוא שונא לו מתמול שלשום והוא שונא את כל היהודים; ויותר מזה ראה ליפפאלד כי אויביו אשר יראו עד היום מפניו לדבר דבר ירימו ראשם נגדו וינקמו את נקמתם ויצעידוהו לבאר שחת, ולא לשוא פחד פחד ומגורתו באה לו, ותחת שלוה בא רגז ותחת השקט – אי מנוחה, כי המלך החדש יאהאן געארג אשר עלה לשבת על כסא יאאכים השני צוה לתפוש את כל היועצים והשרים וראי פני הנסיך ויתנם בבית הסהר מקום אשר אסירי המלך אסורים שם, וגם את ליפפאלד אסר בכלא. אבל – אין מזל לישראל – כל האסורים יצאו לחפשי אחרי כי המה יכלו להראות את צדקתם לעיני השופטים, כי דבריהם היו נשמעים וכל אחד תמך יסודותיו על אוהביו רעיו וידידיו, והמלך החדש הטה אזן לשמוע טענותיהם ואמתלאותיהם ואשר ע“כ יצא משפטם לאור וחפשה נתן להם. לא כן היה גורל היהודי ליפפאלד, בכל המקום אשר פנה מצא מכשולים על דרכו. שערי הצדק והאמת ננעלו בפניו. השופטים שנאוהו, ויזכרו לו את שנאתם הישנה, והמלך החדש שמע את דבת מלשיניו ויצו להביאו בפלילים ולשפטו ע”פ שלשה שופטים [בית דין של שלשה], בראשם היועץ סתרים פאָן אַרנים (Geheim-Rath von arnim)


 

ז.    🔗

וההמון בשמעו את המקרה אשר קרה את הנסיך יאאכים השני וכי היהודי אשר עמד על יד ימינו נתפש בכף והוא שוכב למעצבה בבית האסורים וכי ידו היתה במעל – בני האספסף האלה, בני הבליעל, אשר שנאתם להיהודים הסתירו עד כה בקרב לבבם וייראו על נפשם להראות ולהוציא לפעולה את מחשבתם הרעה על היהודים, כל בני הערב-רב הזה התעוררו ביום ההוא ויקהלו במקום אחד ויקראו חרב ומות לכל היהודים; בפיהם דברו ובידם מלאו ויקימו כלם כאיש אחד לבוז את היהודים ולקחת את רכושם וגם את נפשם. ראשית מעשיהם שלחו את ידם בבית הכנסת הגדול אשר ברחוב בית התפלה (Klostetstrasse) ובכלותם את מעשיהם ובראותם כי אין איש מוחה בידם, והממשלה עומדת מרחוק ולא שמה את לבה למעשיהן המתועבים, הלכו מבית לבית ויבאו בבתי עשירי היהודים וגם את העניים לא הוציאו מהכלל ויבוזו וישללו שלל ויקחו מכל הבא בידם. את נשיהם ובנותיהם ענו, ואת טפם בזזו להם ואשר לחרב לחרב אשר לשבי לשבי, וכל המלאכה הנמבזה שלחו באש או ברו לשברים והכו לרסיסים ואיש לא עמד לפניהם כי המליץ האחד ליפפאלד, אשר שלמו לו רעה תחת דרשו טובתם, האיש הטוב המטיב הזה נעצר בחצר המטרה ואין איש בלעדיו שיעמוד בפרץ, אשר על כן כל החפץ שלח ידו ויך את היהודים הכה ופצוע ויקח את רכושם ואת כל אשר להם ואין אומר השב, ותהי עת צרה לעדת בני ישראל בבראנדענבורג אשר כמוה לא היתה מיום גלות בני ישראל מעל אדמתם.


 

ח.    🔗

וליפפאלד ידע את כל אשר נעשה בחצר המושל החדש, ויבן לדעת כי אין לחכות על חסד מאת שופטיו והמה לא יתנו לו חנינה, ואשר על כן התיאש לצאת מחצר המטרה ויתפלל לה' שיפקח את עיני השופטים לראות כי לא חטא להנסיך וכי נקי הוא מכל עון ומכל פשע ואין עולתה בו, ונהפוך הוא כי את המלך אהב בכל לבבו ועבדו באמונה בתם לבבו ובנקיון כפיו, ומדוע לא יעמדו לו ביום צרתו, האם יאבד בצדקתו, האם ימיתו צדיק עם רשע, השופטי כל ארץ בראנדענבורג לא יעשו משפט? והנה תפלתו שיצאה מקירות לבו לא שבה ריקם, והמלך יאהאן געארג הושיב שופטים כסאות למשפט, והמה נקיי כפים ולא לקחו שוחד, אנשים ישרים ותמימים בדורותם… שכל ישעם וחפצם רק לשפוט משפט אמת וצדק ולא לעות את הדין. השופטים חקרו ודרשו היטב את כל ספרי החשבונות אשר מצאו בבית ליפפאלד – אף אם היו כתובים בשפת עברית – אבל אחד היהודים תרגם לפניהם את כל הכתוב שמה ויראו השופטים את כל החשבונות וימצאו חשבון צדק, והשופטים הוציאו משפט צדק לעיני השמש ויודו בפה מלא כי ספרי החשבונות יראו לדעת – וכן יעידו הכותבים והסופרים בדור ההוא – כי ליפפאלד ידע עת לכל חפץ והכיר את מקומו וכי נהל את המושל בדרך הישרה, ולא הוציא אף פרוטה אחת לבטלה, ואין דבר אשר עליו יוכלו לאמר כי עשה ליפפאלד שלא כהוגן. נוסף על אלה ראו השופטים והתבוננו, כי לא לבד שלא לקח משל אחרים כי אם עוד הוציא אלף ושבע מאות גולדען מאמתחתו לטובת הממשלה, ועדים נאמנים – המה סריסי המלך אשר עמדו לשרת לפניו הלא המה פאנטעל טהומב ומאטטהיאס העירו והגידו בפה מלא כי יודעים הם בברור שכמה פעמים נתן ליפפאלד כסף להמלך ולא לקח מידו תעודה, ופעם אחת נתן להמלך שמונת אלפים גולדען והמלך לא הספיק להסגיר לידו את שטר הקבלה וכי באמת הכין את השטר אחרי אשר נמצא השטר בגנזי המלך ערוך בכל על שם ליפפאלד, ואם כן הוא נקי האיש הזה מכל עון ומכל חטא.

השופטים באו במבוכה ולא ידעו להוציא משפטו אם לשבט או לחסד, יען לא יכלו לרדת לסוף מעשי ליפפאלד ולא ראו בו כל און, רק בזאת נכתם עונו כי יהודי הוא וחטאתו זו לא יכלו כפר לו, ואף אם השופטים היו אנשים כנים ונאמנים אבל קנאת הדת בימים ההם גברה מאד ותחדור בלבות אנשים גדולים וטובים ותעש שמות בארץ, ומי יוכל לעמוד לפניה כי היא עד אבדון תאכל, ובכל זאת הוציאוהו לחפשי, ויצוו אותו לאמר: שב בביתך ולא תצא מהעיר אנה ואנה עד אשר תנתן לך הרשות מידינו, והשופטים שלחו אחריו אנשים מרגלים בסתר ויצוו אותם לאמר: לכו וראיתם את כל מעשי ליפפאלד ושמעתם את כל אשר ידבר הוא ואשר ידברו אחרים אתו ותשמיעו זאת באזני השופטים ותהיו רואים ואינם נראים, אתם תראו ותשמעו והוא לא ידע כי האורב יושב לו בחדר.


 

ט.    🔗

ליפפאלד ישב בביתו אשר ברחוב סטראלויא, ימים רבים התענג על רב טוב ולא ידע כי המות יארוב לו וכי עוד מעט ונלכדו רגליו בחרמו, וכי ביד אשה מכרו השטן.

המרגלים סבבו ביום ובלילה סביב משכנו, ויחפשו ויאזינו ויקשיבו ויטו אזנם לשמוע, אבל אין קול ואין קשב, וכבר נואשו למצוא עליו עון אשר חטא ויאמרו איש אל אחיו: לחנם נחפשה עלילות על זה האיש, וכנראה אדם כשר הוא ואין עולתה בו, קומו ונעלה אל השופטים או אל המלך ונשמיעהו את הדבר הזה, ויתן לנו חפשה ממשמרתנו זאת, ובדברם הקשיבו רב קשב, קול אשה מבישה, אשת ליפפאלד צעקה על אישה ותקללהו קללה נמרצת וכה אמרה במר רוחה: צא צא איש הדמים ואיש רע ובליעל, הלא מכשף אתה ובכשפיך הולכת שולל את השופטים להראותם ספר חשבון שכל דבריו שקר וכזב, ובכשפיך טמטמת את לבביהם וכח בכשפיך לעור את עיניהם, ובאמת בן מות אתה, לו ידעו השופטים כי עשית חוזה עם הרוחות הרעות השדים ולילית כי אז אחרת דברו אליך ולא נקוך מעון ולא נמלטת מידם.

הדברים יצאו מפיה והמרגלי מהרו ויחלטו הממנה ויספרו באזני המושל ובאזני השופטים את כל הדברים אשר שמעו מפי אשת ליפפאלד. ויצו המלך את עבדיו לאמר: מהרו ואסרו את ליפפאלד והביאוהו בנחשתים ושימו כבלי ברזל על ידיו ועל רגליו והשליכו אותו אל הבור ומחר תמסרוהו בידי השופטים החרוצים היודעים לכלכל דבריהם במשפט ולהוציא מלים מצור חלמיש.

האשמה על דבר הכשוף היתה די והותר לפני השופטים לנסות את ליפפאלד ע"י ענוים קשים ומרים אולי יתודה על עונו, ואם כי השופטים לא מצאו ראיה לדבר אבל זכר להאשמה מצאו, כי כל עסקיו וחשבונותיו כתב בספר בשפת עברית לשון שאין שופטים כמוהם נזקקים לה, אשר על כן האמינו כי דבר סתר ודבר בליעל יצוק בו, ויענו אותו ביסורים קשים כמשפט המועקה (פאלטער) בימים ההם.


 

י.    🔗

כאשר שכב ליפפאלד למעצבה תחת יד מעניו ולא יכול נשוא את הענוים הגדולים והמכאובים הקשים הוציא מפיו תשובות ברורות כאשר איתה נפש מעניו, הודה על פשעים שלא פשע, על חטאים שלא חטא על אשמות שלא אשם, הודה: כי על פי כשפיו מצא חן בעיני המלך המת, גם הודה כי הוליך שולל את המלך, וכי גנב וכחש ושם בכליו וחיל זרים בלע, ואף אם השופטים כבר ראו כי כל החשבונות אמת וצדק, בכ“ז נתנו אמון בדבריו האחרונים שדבר באונס, גם הודה כי בידו נמצאו אוצרות מלך ומאשר להמלך עשה את כל הכבוד הזה, וכאשר הרפו ממנו ובקשו שיחזור על דבריו עוד הפעם, כחש בהם ואמר: חי ה' וחי נפשי כי לא שלחתי ידי בגנבה וכי נפשי נקיה מעון וכשוף. והשופטים צוו להוסיף לענותו ביתר שאת וביתר עז הודה על חטאים ועונות שכלם ידעו כי שקר ידבר וכי לא עשה הנבלה ההיא. הוא הודה למשל כי השרשרת של זהב שנתן לו המלך להביאה בכור ולעשות ממנה מטבעות (מערדאיללע) קטנות לתת מתנה ליועציו ביום ר”ה לאות אהבה וכבוד, השרשרת הזאת גנב ושם בכליו. ואף אם השופטים ידעו בברור כי המטבעות של זהב נתחלקו בין היועצים כפי ערך משקל השרשרת, בכ"ז די היה להם כי הודה על פשעיו הרבים ובתוכם גם על העון הזה ונכתם שמו, יען כי הוא בעצמו הודה בפה מלא כי גנב ומה להם כי הלא הודאת בעל הדין כמאה עדים דמי.


 

יא.    🔗

והשופטים בראותם כי על נבלות רבות הודה כי עשה וכי ע“י הענוים הקשים יפתח את פיו וידבר דברים נוראים, עלה במחשבה לפניהם לשאול את פיו על דבר מות המלך, אולי ידו היתה במעל הזה, אולי השקהו סם מות וישם קץ לחייו, ואחרי זה המה ידעו כי ליפפאלד לא יודה על החטא הגדול הזה, ע”כ השכילו לשאול את פיו ע“י המועקה, ויענוהו ויציקוהו עד כי הודה כי הוא הסב במיתתו וכי על ידיו מת המלך, ואף אם הד”ר פאול [ ]הער1 נתן עדותו כי סבת מיתתו היתה ע“י עשב השדה אשר נגע בידו ומבלעדי זאת הלא כל איש שיש מוח בקדקדו יענה ויאמר כי ליפפאלד אהב את אדונו אהבה בלי מצרים וכי הוא ידע מראש כי מבלעדי המלך, גם חייו אינם חיים, וגדולתו קשורה בגדולת הנסיך, ואם יפול הקיר ואיה הטיח, וכאשר ימות המלך אז ישאו אויביו את ראשם ויפילוהו לבאר שחת צרה יגון ואנחה, א”כ על מה ולמה יסבב במיתתו של המלך? הלא כל חיי המלך יקרים לו מאד כמו חייו ממש, כל שערי התשובות האמתות האלה היו סגורות לפני השופטים, ודע היה להם לשפטו משפט מות אחרי אשר הוא בעצמו הודה על הדבר הזה, והשופטים לא נתנו עין לראות כי הַתַּלְיָן הגדול בימיו הנקרא באלצער עשה מלאכתו באמונה לענות את היהודי ליפפאלד, וע“י יסורים מרים הודה על פשעיו. ובאלצער בעצמו התפאר על מעשי ידיו, כי על ידו גם עם קשה ערף כאין, והוא ע”י ידו החזקה יפתח פה לאלם להגיד כחפץ השופטים אף אם לא ידע מה.

לא פעם ולא שתים ולא שלש הובא ליפפאלד תחת כלי המועקה ומדי פעם בפעם פתח את פיו למלאת רצון השואלים באופן מאד נעלה, אז הוציאו השופטים משפטם להמיתו ע“י הגלגל הידוע בימיהם, וע”פ עדות הסופרים מעיר קאֶלן מיום 28 יאנואר 1573 קרעו את בשרו בצבת לוהטת ע“י האש, ואח”ז גלגלוהו ע“י הגלגל מלמטה למעלה וינתחוהו לארבעה חלקים ויתלו את החלקים בארבעה שערים אשר בארבע פנות העיר וקרביו ואת ספר החשבון שכתב ע”י כשפים (לפי דבריהם) שרפו באש, וממקום ההוא מקום השרפה ברח עכבר אחד ויאמינו כי השד הזה בתמונת עכבר נס מקרבו ולא חפץ לבא אתו באש. כה הו שקועים ביון הבערות והחשך כסה את כל ארץ בראנדענבורג.

את כל רכושו של ליפפאלד ואת כל אשר לו החרים המלך החדש ואוצר הממשלה, באמרו כי הוצאות המשפט יעלה לערך לסכום הזה, ורק אלף טהאלער נתן לאשת ליפפאלד.


 

יב.    🔗

האשה המבישה הזאת מהרה לנסוע לעיר המלוכה במקום אשר ישב הקיסר מאקס השני ותפול לרגליו ותבך ותתחנן לו להעיר רחמיו עליה ולדבר האזני המלך הבראנדענבורגי להשיב לה את כל רכוש בעלה, והקיסר היה איש טוב לבב ובעל חסד ויכתוב מכתב להמלך, בו ידרוש ממנו להשיב את כל הכסף הנשאר מהיהודי ליפפאלד לאשתו לחק וכמשפט, ולא יגזול דלה ועניה, ואם הוא חטא היא לא אשמה בדבר, אחרי כי היא לא חטאה ולא פשעה, אבל המלך ענה אותו דברים קצרים כי אין ברצונו לבוא בדברים עמו ע“ד אשה מבישה אשר מצח נחושה לה, הלא היא האשה מאגדאלענא ליפפאלד שהעידה בפה מלא לפני עדים כשרים ונאמנים כי ע”י כשפים עשה בעלה את כל הכבוד הזה, ובעלה הודה על דבריה כי כנים המה ומה לה עוד? סוף דבר בקשתה השיב ריקם ולא הועיל לה גם מליצת הקיסר:


 

יג.    🔗

חק לישראל הוא מימי קדם: אם איש אחד יחטא יצא הקצף על כל עדת בני ישראל, וכן היה גם הפעם, הכוס התרעלה ששתה ליפפאלד מצו גם עדתו, היהודים שבאו שמה לבקשת יאאכים השני עליהם יצא הגזר דין לקחת מקלות בידיהם וללכת לנוע ולבקש להם מקום מנוחה באשר ימצאו, ובמשך עשרים וארבע שעות עליהם לעזוב את כל ארץ בראנדענבורג בלי אמר ומבלי דברים, באין חנינה ורחמים.

בכתב הפקודה נאמר: היהודים המה מלוי ברבית (ואף אם המה לא אשמים בדבר הזה, יען המלך החדש גזר עליהם שלא להתעסק בענינים אחרים) ועוד ועוד, ולמלך אין שוה להניחם בארצו.

כתב הפקודה הזאת נמצא גם היום בבית עקד המלכות בעיר קאֶלן, וכל איש יהודי הקורא אותה יענה ויאמר: ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה לחסות תחת כנפי מלכים ושרים אשר למשפט ישורו ויברך את ה' המשנה עלים והמחליף את הזמנים.



  1. מקור אינו ברור. הערת פב"י.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 50110 יצירות מאת 2767 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21350 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!