א. 🔗
הנוסע במסלת הברזל העוברת מהאנאווער לברעמען יפגע במקומות רבים בלינעבורג אשר שמה יגורו אכרים עניים העובדים בזעת אפם את האדמה ועוד מלאכות רבות ושונות להחיות את נפשם ואת נפש בני ביתם. האכרים אשר יולדו במחוז ההוא לא נסו מעודם לעזוב את מקומם ולבקש להם מקום טוב ממנו, כי בעבותות אהבה נפשם קשורה אל אדמת מגורם, וחן המקום עליהם, ואכרים רבים נמצאו שמה אשר לא ראו מעודם עיר קטנה או גדולה זולת עיר מגורם, יען כל מחסורם ימציא להם היהודי מרדכי וכל הדרוש להם יקנו מידו, ואף אם האכרים ידעו כי מרדכי ירויח ומכל אשר להם עשה לביתו כי יקח שכר טרחתו להחיות את נפשו ונפש ב“ב, בכ”ז לא חפצו האכרים לנסוע העירה לקנות שמה את חפציהם, ראשית: יען כי אין עתותיהם בידיהם לעזוב את מלאכתם ועבודתם, והשנית: אם יקנו בעיר את חפציהם בידיהם אז עליהם לשלם כסף מזומן מיד ליד, לא כן אם יקנו מיד מרדכי יקחו בהקפה עד אשר תשיג ידם לשלם לו, היינו בעת אספו תבואות אל תוך ביתו שנה שנה, ובהורידו את הדבש והדונג, ואחרי גזזו את צאנו, ומה יעשה עד העת ההיא? וגם בדבר הזה – היינו למכור את דבשו ואת צמרו וכו' היה יהיה מרדכי לאיש הבינים בשכר ריוח מועט, ובו בטח לב האכרים כי כל אשר יעשה מרדכי יהיה לטובתם, והוא יבקש להם קונים סוחרים עשירים ונאמנים שישלמו להם כסף מזומן למפרע, ואשר ע"כ אהבוהו האכרים מאד; ואף אם קרה לפעמים כי אחד האכרים מכר את סחורתו בלי עזרת מרדכי והשתדלותו, גם אז קבל שכרו משלם כי האכר לא שכח את חובתו ליהודי וזכה לו שלא בפניו, למען אשר לא ינעל דלתיו בפניו בעת רעה לו. ככה חי מרדכי בכפר בקרב האכרים וככה יעשה כל הימים.
ב. 🔗
ויהי היום ומרדכי ישב בחברת האכר קארל וישקף בעד החלון אל החצר, וירא לשמחת לבבו כי ידים חרוצות עבדו בבית ובחצר ובשדה. בכל פנות החצר לא יראה מדמנה ולא ימצא רפש וחלאה, וכל הכלים הנמצאים בבית ובחצר יעידו ויגידו כי בעל הבית יבין לשמור את הלכות הבית וסדריו. האכר הוא כבן שלשים וארבע שנים איש בריא וחזק חסון כאלון, ובדברו קולו נשמע מרחוק, רק בפעם הזאת דבר בקול נמוך ושפל מאד… “לא אנכי אשם בדבר הזה” אמר קארל, “הלא ידעת מרדכי ידידי כי בשלש שנים האחרונות לא הוציאו שדותי אף שליש הזרע אשר זרעתי ואשר ע”כ נשבר מטה לחמי, ואם בעוד שמונה ימים לא אשלם את נשיי לאדון הכפר אז ימכור את ביתי ואת נחלתי ואת כל אשר לי.
בדברו את דבריו אלה נחר גרונו ולא יכול לגמור את דבריו. דמעותיו שטפו עברו על לחייו, וקול מליו נחבאו. מרדכי שמע ויניע את ראשו הנה והנה ויאמר: זאת לא אוכל להאמין כי הבארון ימכור את ביתך ואת נחלתך, ועתה הגידה נא לי: הראית את פני הבארון? האם ספרת לו את כל הדברים כאשר ספרתי לי ע"ד שדותיך? ומה ענך ומה דבר? האם לא יחפוץ לחכות לך עוד מעט עד אשר תמצא ידך לשלם לו?!
לא פעם ולא שתים ולא שלש התנפלתי ואתפלל לפניו, ענה האכר, אבל לשוא, כעני בפתח התחננתי אליו והוא כפתן חרש אטם את אזניו, וישחק על משבתי. ביום הראשון העבר פגשתי אותו על אם הדרך העולה לבית תפלתנו, וגם רעיתי הלכה בחברתי, ויהי כראותו אותה קרץ בעיניו ויור באצבעו ויקרא בשמי לגשת אליו, אנכי רצתי אליו בחפזה ואעמד לפניו כעבדא קמי מריה והוא אמר אלי בלעגי שפה: “שלח לי היום אחרי הצהרים את רעיתך ואני אשתדל למלאת רצונך ואעשה אתך את החסד אשר את מבקש, ולמענה אעשה זאת ואמחול לך את נשיי” – לו לא יראתי מחמת המשפט כי אז לקחתי אבן גדולה מאבני המקום ואשליכנה על ראשו וארוצץ את גלגלתו; אנכי לא עניתיו דבר, והוא חזר על דבריו הראשונים וגם הזהירני כי אם לא אעשה כדברו אז מרה תהיה אחריתי. רעיתי נשארה בביתי לא הלכה אנה ואנה, וכעבור שלשת ימים נתן פקודה למכור את ביתי ושדותי וכל אשר לי.
– כמה כסף הוא נושה בך? – שאל מרדכי.
– אלף שקל כסף, השיב קארל.
– וכמה יחסרו לך? שאל מרדכי. – אלף שקל, השיב קארל, יען בידי אין כל הלא ידעת מרדכי כי בשנים האחרונות עלו ההוצאות על ההכנסות וע"י חלאים רעים נפל מעדרי רב; וגם הדבורים, עזבו את קניהם וגגות ועברו ובעמל רב השיבותי אותם למקומם, ומי כמוך יודע כי שלש שנים האחרונות היו שנות רעה ויגון.
“זאת ידעתי” השיב מרדכי, “ואשר ע”כ החובה עלי להושיעך ביום צרתך ואשתדל לשלם להבארון את נשיך אשר הוא נושה לבל יעשה עמך רעה להונות אותך מנחלתך ואחוזתך.
בדבר מרדכי את הדברים האלה עמד ממקומו ויברך את קארל ויצא. ויהי בצאתו והנה אשת האכר לנגדו בפתח, אשה יפה וטובת טעם כאחת מבנות הכפרים ותאמר אליו: הלקנות את ביתנו באת אלינו איש טוב? הלא טוב לנו למכרו לך מנפלו ביד אנשים זרים אכזרים.
הבל הבלים! השיב מרדכי, הבית נתון לך ולאישך ולא ימכר לכל איש, ואתם תשבו בו בשובה ובנחת עד זקנה ושיבה.
אשת האכר הביט על אישה ועל מרדכי חליפות ולא האמינה למשמע אזנה.
כן הדבר, אמר האכר, מרדכי ידידנו לא יחפוץ לקנות את ביתנו כמו שאנחנו לא נאבה למכרו, הבה נראה אולי רוח והצלה יעמוד לנו ע"י המלאך הזה.
לו נמצא בידי אלף שקל, ענה מרדכי, אז בלי אמר ודברים נתתי לך הכסף אבל בידי אין פרוטה – ואולם אנכי אשתדל להשיג כסף מידי אחרים בתורת הלואה.
ג. 🔗
כמלאך השלוח ממרום לגאול אותנו מכל רע נדמית בעיני, לא רבים ידעו לעשות חסד כמוך, אמרה אשת האכר ומאד נעלית גם על אחינו אשר יקשיחו לבם מאחיהם בעת צר להם.
לא מלאך אנכי, השיב מרדכי, גם לא הטוב מכל בני האדם, רק לטובת ידידי קארל ובשם אהבת אדם הנני מוכן ומזומן לעשות לטובתו ככל אשר תשיג ידי.
כן הדבר, השיב האכר, זה ימים רבים ראיתי כי הנך דורש טובתי, ואהבתך אלי כאח ורע ועתה הגידה נא לי מדוע זה מצאתי חן בעיניך יותר מכל האכרים אשר בכפר.
– אמנם, השיב מרדכי, רק אותך ידעתי מכל האכרים לאיש ישר ונאמן רוח, ובדבר אחד נעלית על כל בני גילך כי אביך עשה חסד עם אמי ועלי לשלם לך טובה תחת טובתו.
– כבר שמעתי הדבר מפי אבי, ענה האכר כי הוא הציל את אמך מיד מרעים וכי לקח מידה את אחד מבניה ויאמצהו כבן לו, כבר לקחתי מיד אמך ז"ל תודה וברכה כפלים בכל הטוב ההוא, וכפעם בפעם מדי בואה לראות את פני אבי נשקה לי מנשיקות פיה ותבא לי ברכה ממתקים ומגדנות וכו' וכו' ודבר אין לי עליך עוד.
– טעית קארל, השיב מרדכי, בעד חסד וטוב לא נוכל לשלם בפעם אחת, אם איש עשה טובה לרעהו אז חוב מוטל על מקבל הטוב להשיב למטיבו טובות רבות עד אין מספר, והחסד ממקומו לא ימוש ומה גם לאיש כאביך…
– אל תזכר לי חסדי אבי, אמר האכר, הואילה ושוב אתי הביתה ונאכל ונשתה מאשר חנני ה'.
– למרות חפצי לא אוכל עתה לעשות רצונך, השיב מרדכי, יען עתותי אינן בידי, הבה אראה מה יהיו חלומותי, והאלהים הרועה אותי מעודי הוא יעמוד לימיני גם בפעם הזאת והבא לטהר מסייעין אותו, ובדברו הושיט את ידו להאכר ולאשתו ויברכם וילך לדרכו.
ד. 🔗
ויסבב מרדכי בבתי רבים ממיודעיו ויבקש מהם ללות כסף להאכר וכלם השיבו את פניו ריקם, ומרדכי ידע כי עוד מעט יבא יום השִׁלום – והבארון יקח לו את בית האכר וצמיתות ואין מידו מציל, וירע הדבר בעיניו, ויעזוב את כל עסקיו וישם כל מעיניו רק בדבר הזה; בין כה וכה הגיע יום הדין להאכר ויאמר מרדכי בלבו: מה יעשה לי הבארון אם אבא לבקש רחמים מלפניו על האכר, הן לא יקטלני, ואם גם יצוה על משרתיו לגרשני החוצה אין רע, הבה אנסה נא ואלכה אליו – מרדכי דבר ויעש. ועוד ביום ההוא התיצב לפני הוד כבוד הבארון וישתהו לפניו אפים ארצה וישק את מנעליו, והבארון קבל את מרדכי היהודי כאשר יקבלו כל האצילים פני יהודי כי נבזה וחדל אישים היהודי בעיניהם, ובגאוה ובגדל לבב ובלעגי שפה שאל את מרדכי, הגידה נא לי, יהודי, מה הנה החדשות שנעשו בעולם המסחר?
– חדשות טובות לא שמעתי, השיב מרדכי, רק עתים רעות אנשים רעים ומסחרים רעים.
– אל תתן תפלה לאלהים, השיב הבארון בלעג, הלא השדות עטפו בר והארץ תתן יבולה ועוד מעט תרויח כסף מעסקך.
– אדוני הבארון אוהב מהתלות, השיב מרדכי, הלא תדע אדוני הבארון כי אין כסף להסוחרים, ובלי כסף ואיככה אפוא אוכל להרויח.
הלא תוכל להלוות להם כסף, השיב הבארון ותקח מאתם נשך.
רחוק אנכי מעסקים כאלה, השיב מרדכי, אנכי רק כאיש הבינים הנני בין המוכר והקונה, ובלעדי זאת לא ארויח מאומה.
– ומה תחפוץ היום ממני? – שאל הבארון.
– מעט והרבה, השיב מרדכי, מעט – כי לא כבד ממך אדוני לעשות הדבר אשר אבקש ממך, והרבה – כי הדבר נוגע בנפש משפחה כלה, הלא מדברי אלה תבין כי על דבר משפחת קארל האמלל באתי אליך לחלות פניך באדון נכבד.
הכן הוא? השיב הבארון מהתלות, עסקים כאלה תחפוץ להציע לפני? צר לי כי לא אוכל לתת לך רוחים מעסק כזה, ובדברו קם ממקומו וישם לחדר השני פניו.
ה. 🔗
הבארון היה זקן ושבע ימים והכרת פניו ענתה בו על חטאת נעוריו… ידיו הרזות והיבשות רועדות, והוא הלך לאטו עקב בצד אגודל, כי לא יכול לפסוע פסיעות גסות, ומרדכי עמד במקומו ויתבונן בו, ובראותו כי עוד מעט יגש אל פתח חדר השני יצא מרדכי לפניו ויתיצב לנגדו אצל הפתח ויחסום את הדרך בעדו ויאמר: אדוני! הנני חפץ לדבר באזניך דבר גדול ונכבד מאד, ואתה הואילה נא להטות אזן קשבת לדברי.
אפונה מאד, ענה הבארון, אם נמצא בעולם אף יהודי אחד שיש לו דבר גדול וענין נכבד לדבר באזני, וע"כ אשיב לך תודה על כי הודעתני כי יש לך ענין נכבד להציע לפני – ואנכי אינני חפץ לשמוע דבריך.
– בעל כרחך תשמע את דברי, אדון! השיב מרדכי בקול אדיר וחזק, בקול מושל נגיד ומצוה, בעל כרחך!
– בעל כרחי? ענה הבארון בשצף קצף, בעל כרחי? איכה העזת פניך לדבר באזני כדברים האלה?? איכה… מי?…
– אנכי! אנכי! אכריחך השיב מרדכי ברעדה.
– הבה נראה נא במה כחך גדול? השיב הבארון בחמת אפו ובדברו הרים את ידו אל הכפתור אשר בדלת לתת אות למשרתיו לבוא החדרה ולעשות שפטים ביהודי הנבזה, ובראות מרדכי כי כלתה אליו הרעה, ענה ואמר: מרים טעדעסקא תכריחך לשמוע את דברי. כחזיז ורעם ביום בהיר נגעו ביד הבארון, את ידו אשר הרים הוריד לארץ עד קרסוליו, ובשפתים רועדות אמר; הגידה נא לי יהודי האם ידעת את מרים ומה תדע אודותיה? אל תכחד דבר, כי בנפשי הוא.
ו. 🔗
האמנם אדני הבארון, השם מרים פעל פעולה עזה בלבך אף אם זה כיובל שנים לא ראית את פניה, עוד זכרה לא מש מלבך. האין זאת?…
– מרים אהובתי! אַיֵךְ? למה נחבאת לברוח ממני? דבר הבארון רתת. השם מרים; שם קדוש וטהור זכרון ימי ילדותי! זכרונך מרים זכרון קדש לא יסולה בכתם אופיר, מרים! מרים, נצר נחמד, יפה נוף, משוש לבי! מיום נחבאת לברוח מפני חשך השמש בעדי, לשמך ולזכרך ארד אבל שאולה. הבארון התעורר כאיש אשר יעור משנתו, ויפן אל מרדכי ויאמר; הגידה נא לי מה ידעת אודותיה, ומה אתה לה? אל תכחד ממני דבר.
– את אשר שמעתי מפיה אותה אספר לך, ענה מרדכי, כי פעם אחת ספרה לי כדברים האלה לאמר: בהיותי נערה תמה ותמימה נלכדתי ברשת הבארון בעל הכפר NoNo… ובראותי כי יאהבני באמת בתמים, וכאשר הסכנתי עמו החלה האהבה לפעם בלבי, והבארון בראותו כי כבר נלכדתי במצודתו חפץ להביאני בבריתו כדת, אבל ע“פ חקי המדינה היה עלי להמיר דתי ויפתני ליסע עמי יחד העירה לבוא שם בברית עמו. ויהי בדרך מסענו וירד הבארון לבית המלון לקנות שמה ממתקים, והנחם החל לפעמני כהולם פעם בעים עזו, ואמהר וארד מעל המרכבה מעבר השני לבל תשורני עין הרכב. פשטתי מעלי את בגדי העליון והליטותי ראשי ופני במטפחת גדולה ולאשרי פגשתי אכר עובר על עגלתו ויביאני אל הכפר. שמה שכרתי עגלה ואבוא אל העיר הסמוכה. באתי לבית הרב ואספר לו כי אשת איש אנכי והנני הרה מאישי אשר עזבני ויסע למרחקים וכי אנכי ארגיש הנפשי כי בעוד ימים אחדים אבואה עד המשבר… הרב שמע לדברי ויצו את אשתו לפנות לי חדר בבית המקלט ליולדות עניות וכעבור שני שבועות ילדתי בן ואקרא את שמו “מרדכי”. גם כתבתי מכתב להבארון בו הודעתיו את שם בני וכי סימן מובהק יש על זרועו השמאלית כעין אבעבוע למען יכיר את בנו לעת מצוא, גם הודעתיו כי היום אעזוב את העיר ואשים לדרך פעמי. לא עברו ימים רבים והבארון בעצמו ובכבודו הופיע אל עיר מושבי ותהום כל העיר, ואנכי ידעתי כי בשלי הסער הגדול הזה, ע”כ באותה שעה לקחתי את הילד ואצא את העיר. הבארון חפש ובקש דרש וחקר אבל לשוא, ואנשי המקום אמרו לו כי אמנם היתה בזה אשה הרה גם ילדה בן ונסעה מפה ואין איש יודע אנה נסעה. הבארון שב לביתו בפחי נפש, ואנכי גדלתי את הילד ולא הייתי לאיש אחר, יען אהבתי להבארון כאש עצורה בעצמותי, אפס כי להמיר את דתי לא יכלתי וע"כ ישבתי כאלמנה חיה כל ימי חיי חבלי עלי אדמות…
ז. 🔗
– הנני רואה כי כל רז לא אגיס לך, אמר הבארון, וכי ידעת נסתרות אשר לא פללתי, ועתה הגידה נא לי איך לא יראה מרים לגלות לפניך מצפוני לבבה?
מרדכי הוריד לארץ ראשו ויגל את זרועו, ויאמר: הכר נא בארון נכבד את האות אשר על ידי, ואם לא תאמין לקול האות הראשון והאמנת לקול האות האחרון, כי במכתבה שמה לך אמי נ"ע אות שני והוא כי על לוח לבבי כעין כוכב אדום, ובדברו גלה לפניו את לבו ויעמוד ערום נגדו בלי אמר ובלי דברים.
ולא כל עט סופר מהיר לתאר את מבוכת הבארון באותה שעה. שמחה ואנחה גילה ואבל נראו על פניו. אשרו והצלחת כי מצא את בנו מאשתו אהובתו מעבר אחד, והיהודי הנבזה מעבר השני… רגעים אחדים התלקחה בלבו מלחמה כבדה ועזה מאד, ובאחרונה גברו עליו רחמי אב על בנו אהובו ויפול בזרועותיו ויבך בלי אמר ובלי דברים, וגם מרדכי חבקהו בזרועותיו ויבך גם הוא, ותעבור עת בביתם, וישב הבארון על מקומו ויקח את בנו ויושיבהו אצל יד ימינו ויבט עליו בעיני אהבה, ויאמר; עתה אכיר את תמונת מרים אהובתי, ומרוב שמחתי וחרדתי, אמר הבארון, שכחתי לשאול איה כעת אמך היקרה?!
– זה שלש שנים, השיב מרדכי, שבקה חיים לכל חי בעיר הקטנה צילנדינהאלץ.
– ומדוע לא גלית לי את הסוד הזה עד היום? שאל הבארון.
– יען, אמרתי בלבי, כי תכריחני לשוב אל דתך ולשכוח את עמי ישראל אשר אהבתי מאד.
– ומי הכריחך לעשות עתה הדבר הזה.
– האכר קארל, השיב מרדכי, למענו גליתי לך את הסוד למען אוכל להציל אותו ואת משפחתו מחרפת רעב.
– שמע נא בני, אמר הבארון, אם תחפוץ תוכל לגלות ברבים כי בני אתה, ואז עליך יהיה לבוא בברית החדשה כמוני. ואם לא תחפוץ לעשות כזאת הרשות בידך, רק בל יודע לאיש מאומה.
מרדכי השתחוה לפניו אפים ארצה וישקהו בכנף מעילו כדרכו עד היום, אבל הבארון הקימו מעל הארץ ויאמר: מעתה מנשיקות פיך תנשק לי בפי ולא במנעלי כי בני אתה.
ביום ההוא נתן הבארון למרדכי בית חומה גדול ושדות וכרמים בחכירה, על משך שנים רבות ושטר תעודה נתן לו כי שלם לו כל כסף השכירות בשלמות למפרע, ויפקדהו גם על ביתו ועל כל אשר לו, כי בן יחיד היה מרדכי להבארון כי גם הוא לא לקח לו אשה אחרת כדת כי התאבל על מרים כל הימים.
ח. 🔗
ובבית קארל נאספו הקונים לשנות את ביתו, וקארל ורעיתו יושבים ובוכים על נחלתם כי תפול בידי זרים, והנה פתאם הופיע מרדכי אל ביתם ובידו שטר קבלה מהבארון כתוב וחתום בעצם ידו כי קבל אלף השקל מיד קארל במזומנים ואין לא עליו טו“מ ורו”ד עד היום. קארל חבק את מרדכי כאח ורע, וגם רעיתו נשקה את ידיו ותברכהו. ובבית קארל אורה שמחה וששון ויקר, ויספר קארל לכל הקונים כי מרדכי הוא המלאך הגואל אותם מכל רע. אנשי העיר צילנדינהאלץ חרדו לשמוע הנפלאה כי הבארון והיהודי מרדכי בקרו את בית הקברות ליהודים וישתטחו על קבר מרים ויבכו בכי הרבה וגם כי צוה הבארון להציב מצבת אבן שיש גדולה על קברה ויצו לחרות על המצבה את הדברים האלה: פה נקברה, אשה יקרה, אוהבת עמה אשר מסרה נפשה על קדושת דתה תהא נשמתה צרורה בצרור החיים עם נשמת האמהות “הצדקניות זכרונן לברכה” ואין איש מכל אנשי העיר יודע את פירוש המלים האלה עד היום הזה.
ויקרבו ימי הבארון למות, ויקרא לכהן הכפר ויתודה לפניו ויספר באזניו את כל אשר קרהו וכי מרדכי היהודי הוא בנו מאשתו אהובתו מרים, ויגוע הבארון וימת בשיבה טובה.
והכהן גלה את הדבר להשופטים ויודע הדבר למרדכי היהודי ויקח מן הבא בידו כאשר יכול שאת, ויברח וימלט הוא ואשתו ובניו ובנותיו אל ארץ הוללאנד ומשם עבר באניה עד ארץ אמעריקא, ויכונן שמה בית מלוה גדול ואת אחד מבני בניו ראיתי בימים האלה ומפיו שמעתי את כל הדברים האלה ואכתוב בספר זכרון לדור אחרון.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.