הספר עובד בידי מאיר טשודנר

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: לֶחֶם עֹנִי    🔗

בְּאֶחָד מַעַרְבֵי טֵבֵת הַקָּרִים הָלְכָה לָהּ אֶסְתֵּר אַנְסִיל בִּ“רְחוֹב הַמּוֹדָה”¹ עֲטוּפָה בְּמִטְפַּחַת אֲדֻמָּה וְכַד בְּיָדָהּ. מַרְאֶהָ וְתִלְבָּשְׁתָּהּ הִזְכִּירוּ אֶת רִבְקָה אִמֵּנוּ בְּלֶכְתָּהּ אֶל עֵין הַמָּיִם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְעִישׁוּ בָרְחוֹב הַהוּא אֶת הָאֲוִיר קוֹלוֹת מַנְגִּינָה מוּזָרָה הַיּוֹצְאִים מִפִּי אִשָּׁה אַחַת מְשׁוֹרֶרֶת־הָרְחוֹב וּמִפִּי יְלָדִים יְחֵפִים אֲחָדִים, הַנּוֹדְדִים עִמָּהּ לִהְיוֹת לָהּ לְמַקְהֵלָה.

בְּצַד הָרְחוֹב שָׁכַב שִׁכּוֹר אֶחָד וּשְׂפָתָיו דּוֹבְבוּ דְבָרִים קְטוּעִים. לֹא רָחוֹק מִמֶּנּוּ עָמַד אִישׁ לָבּוּשׁ סְחָבוֹת בַּעַל־חֹטֵּם כָּחֹל וַיְנַגֵּן בִּכְלִי־שִׁיר וַאסַפְסוּף יְלָדִים עֲרֻמִּים לְמֶחֱצָה רָקְדוּ מִסָּבִיב לְאוֹר פַּנַס־הָרְחוֹב.

אֶסְתֵּר הִתְעַטְּפָה הֵיטֵב בְּמִטְפַּחְתָּהּ, וּמִבְּלִי הִתְבּוֹנֵן אֶל הַמַּחֲזוֹת הָרְגִילִים הָאֵלֶּה שֶׁבָּרְחוֹב, הֵחִישָׁה פְעָמֶיהָ, בִּכְדֵי לְחַמֵּם עַל־יְדֵי־כַךְ אֶת רַגְלֶיהָ הַקְּפוּאוֹת מִקֹּר וְהָרְטֻבּוֹת מִמֵּי־הָרְקַק הַמְכַסִּים אֶת הַמַּרְצָפֶת. אֶת הַנְּעָלִים הַגְּדוֹלִים וְהַנְּקוּבִים אֲשֶׁר עַל רַגְלֶיהָ נָפְלוּ, כְּפִי הַנִּרְאֶה, מֵרַגְלֵי אַחַד הַשִּׁכּוֹרִים בָּרְחוֹב, וַיִּמְצָאֵם אָבִיהָ וַיְבִיאֵם הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵם לָהּ לִנְעֹל אוֹתָם לְרַגְלֶיהָ. אָמְנָם זֶה לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים קִבְּלָה אֶסְתֵּר נְעָלִים חֲדָשִׁים מִבֵּית סִפְרָהּ, אַךְ בִּהְיוֹת לָהּ כְּבָר נַעֲלֵי הַשִּׁכּוֹר מְכָרָתַם בַּחֲצִי “כֶּתֶר”, שֶׁהִסְפִּיק לִקְנוֹת לְאָחֶיהָ וּלְאַחְיוֹתֶיהָ דֵי לֶחֶם לְשָׁבוּעַ. בְּבוֹאָהּ אָז אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר פָּחֲדָה לִרְגָעִים, פֶּן יַבִּיטוּ הַמּוֹרִים אֶל רַגְלֶיהָ וְהִכִּירוּ תֵּכֶּף אֶת הַמַּעַל אֲשֶׁר מַעֲלָה; אַךְ כַּעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר עָבַר הַפַּחַד, גַּם הַנֹּחַם אֲשֶׁר הֵצִיק לָהּ בָּרִאשׁוֹנָה עֲזָבָהּ מַהֵר וּבִמְקוֹמוֹ בָא רֶגֶשׁ־רָצוֹן, כִּי הִשְׂבִּיעָה אֶת הַנְּפָשׁוֹת הָאֲהוּבוֹת לָהּ הָרְעֵבוֹת לַלֶּחֶם.

לְתַּלְמִידִים וּלְתַלְמִידוֹת מִבְּנֵי־הָעֲנִיִּים נִתְּנוּ אָמְנָם בְּבֵית הַסֵּפֶר גַּם לֶחֶם וְחָלָב לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר, אַךְ לֹא אֶסְתֵּר וְלֹא אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ נֶהֱנוּ מִצְּדָקָה זוּ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם חַבְרֵיהֶם וְחַבֵרוֹתֵיהֶם, כִּי אֵין בְּבֵיתָם לָחֶם. הִנֵּה כִּי כֵן הָיָה קָשֶׁה לִילָדִים אֵלֶּה לְהוֹדוֹת עַל רַעֲבוֹנָם לִפְנֵי חַבְרֵיהֶם הָרַבִּים, הָעֲנֻגִּים וְהַמְפֻנָּקִים בְּבֵית הוֹרֵיהֶם וְהַמּוֹצִיאִים יוֹם יוֹם גַּם פְּרֻטּוֹת מִסְפָּר לְמַמְתָּקִים, וְלֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל אֶת הִתְנַשְּׂאוּת חַבְרֵיהֶם הַמְּאֻשָּׁרִים עֲלֵיהֶם.

אֲבִי הַיְלָדִים הָאֻמְלָלִים וְהָרְעֵבִים הָאֵלֶּה, מֹשֶׁה אַנְסִיל, לֹא מָצָא לוֹ מֵעוֹלָם דֵּי עֲבוֹדָה לְסִפּוּק פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת בֵּיתוֹ, אוּלָם אִם כָּל יָמָיו הָיָה עוֹד מַרְוִיחַ לְפָחוֹת קִמְעָה קִמְעָה, הִנֵּה בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לֹא הִרְוִיחַ כִּמְעַט מְאוּמָה וּבְנֵי בֵּיתוֹ רָעֲבוּ לַלֶּחֶם וָאָיִן.

הוּא פָנָה אָמְנָם לְעֶזְרָה אֶל חֶבְרַת הַצְּדָקָה לַעֲנִיִּים, אַךְ הָעֶזְרָה הַזְּמַנִּית הֵן לֹא תְגָרֵשׁ אֶת הָרָעָב לְעוֹלָמִים, וְגַם חֶבְרַת הַצְּדָקָה כְבָר נִלְאֲתָה לָתֵת לוֹ עֶזְרָתָהּ, כִּי עַל כֵּן הָלַךְ זֶה הָאִישׁ מֹשֶׁה לִשְׁאֹב לֹא אַחַת מִמַּעְיַן־יְשׁוּעָה זֶה. אַךְ הִנֵּה עוֹד דֶּרֶךְ צְדָקָה אַחַת נִמְצְאָה לוֹ לְרַוְחָתוֹ.

בַּיָּמִים הָהֵם נוֹדְעָה לַעֲנִיִּים חֲדָשָׁה מְשַׂמַּחַת, כִּי נִפְתַּח בִּ“רְחוֹב הַמּוֹדָה” בֵּית־תַּמְחוּי², שֶׁשָּׁם יִנָּתֵן לֶחֶם וּמָרָק לְכָל דּוֹרְשֵׁיהֶם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁבוּעַ חִנָּם אֵין כֶּסֶף, וְאַנְשֵׁי בית אַנְסִיל חִכּוּ מֵרֹאשׁ לְיוֹם הִפָּתַח הַבַּיִת הַהוּא, כְּאֶל תְּקוּפַת הַזָּהָב, שֶׁאָז לֹא יִרְעֲבוּ לְפָחוֹת אֶלָּא יָמִים אֲחָדִים בַּשָּׁבוּעַ, וְזֵכֶר הַמָּרָק, אֲשֶׁר נִשְׁכַּח זֶה כְבָר מִפִּיהֶם עָלָה עַתָּה שׁוּב עַל לְבָבָם וַיְנַחְמֵם לְהַשְׂבִּיעָם וּלְחַמְּמָם בַּקֹּר שֶׁל יְמֵי־הַחֹרֶף הַמְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים.

לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר מֵתָה הָאֵם הָיְתָה הַיַּלְדָּה אֶסְתֵּר לְבַדָּהּ צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת הַבַּיִת, הִיא הַמּוֹצִיאָה וְהַמְּבִיאָה אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לְבֵית אָבִיהָ. הִנֵּה כִּי כֵן הָלְכָה אֶסְתֵּר הָעֶרֶב וְכַדָהּ הָאָדֹם בְּיָדָהּ אֶל בֵּית הַתַּמְחוּי וּבִמַהֲרָה לָלֶכֶת עָבְרָה עַל פְּנֵי נָשִׁים רַבּוֹת, אֲשֶׁר נָהֲרוּ גַם הֵן אֶל עֵבֶר פְּנֵי הַבַּיִת הַהוּא וְסִירֵי חֶרֶשׂ בִּידֵיהֶן.

לִפְנֵי שַׁעֲרֵי בֵית הַתַּמְחוּי, אֲשֶׁר נִדְמוּ לְשַׁעֲרֵי אֻרְוָה, נִרְאָה לְעֵינֶיהָ הָמוֹן רַב שֶׁל רְעֵבִים, אֲשֶׁר אַךְ מְעַטִּים מֵהֶם רָאוּ הַיּוֹם פַּת־לֶחֶם בְּבֵיתָם. רֹב הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה הָיוּ נָשִׁים, אַךְ בֵּינֵיהֶן נִרְאוּ גַּם יְלָדִים מִסְפָּר וְכִתְרֵיסָר גְּבָרִים, רֻבָּם דַּלֵּי בָשָׂר וְשִׁפְלֵי קוֹמָה, אֲשֶׁר נִדְמוּ יוֹתֵר לִנְעָרִים מֵאֲשֶׁר לַאֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים. פְּנֵיהֶם הָיוּ חִוְּרִים וּמְזֹהָמִים, עֵינֵיהֶם הַבּוֹעֲרוֹת שְׁקוּעוֹת בְּחוֹרֵיהֶן וְשַׂעֲרוֹתֵיהֶם פְּרוּעוֹת. הֵם הָיוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים בָּלִים וּטְלוּאִים, עַל רָאשֵׁיהֶם לָרֹב כּוֹבְעֵי־לֶבֶד³, הַמְכֻסִּים אָבָק וְזֵעָה וּמִבְּעַד לִזְקָנָם הַפָּרוּעַ הָיוּ בוֹלְטִים קְצוֹת מִטְפְּחוֹת צֶמֶר כֵּהֶה, הַכְּרוּכוֹת סָבִיב לְצַוָּארָם. זְעֵיר שָׁם נִרְאוּ גַם פָּנִים יָפִים שֶׁל נָשִׁים וַעֲלָמוֹת נָאוֹת, שֶׁלֹּא הִסְפִּיקָה עוֹד הָעֲנִיּוּת לְנַוְּלָן, אַךְ הָרֹב הַיּוֹתֵר גָּדוֹל הָיָה אֹסֶף מְשֻׁנֶּה שֶׁל פָּנִים קְמוּטִים וּבָלִים בְּלֹא עֵת, עֵינַיִם כָּבוֹת וּשְׁקוּעוֹת וְקוֹמוֹת כְּפוּפוֹת מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן וּלְרָאשֵׁיהֶן מִטְפָּחוֹת מִמִּטְפָּחוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל גַּוָּנִים שׁוֹנִים. אֲחָדוֹת מֵהֶן נָשְׂאוּ גַם אֶת עוֹלְלֵיהֶן עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן, וְהַקְּטַנִּים הֵרִימוּ מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם קוֹל בְּכִי וִילָלָה.

בַּחֲצִי הַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי בֵית הַתַּמְחוּי וְהֶהָמוֹן הָרַב נִדְחַק אֶל מָבוֹא אָרֹךְ וְצַר הַמּוֹבִיל אֶל חֶדֶר גָּדוֹל וְרֵיק, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לְאָסָם, קִירוֹתָיו מְסֻיָּדִים וְתִקְרָתוֹ נִשְׁעֶנֶת עַל עַמּוּדֵי־עֵץ. מִשָּׁם בָּאוּ כֻלָּם אֶל הַחֶדֶר הַמְיֻחָד לַדָּבָר, אֲשֶׁר נִדְמָה בְמַרְאֵהוּ לְרֶפֶת־בָּקָר וְשָׁם עָמְדוּ כֻלָּם צְפוּפִים וּדְחוּקִים וַיְחַכּוּ בְּקֹצֶר־רוּחַ לָרֶגַע הַמְאֻשָּׁר. קֶרֶן הַגַּז, הַיּוֹרֶדֶת מִן הַתִּקְרָה, הֵפִיצָה אוֹר בָּהִיר עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן הֶהָטוּב⁴, ⁵ הָרָעָב מְאֹד וַאֲשֶׁר לְכָל אֶחָד מֵהָעוֹמְדִים פֹּה יֶשְׁנָן בְּוַדַּי עוֹד נְפָשׁוֹת מִסְפָּר הָרְעֵבוֹת בַּבָּיִת.

בִּשְׁאֹף הָאֲנָשִׁים בְּאַוַּת נַפְשָׁם אֶת רֵיחַ הַמָּרָק אֲשֶׁר עָלָה בְאַפָּם, הֶעֱלוּ אֲחָדִים עַל לִבָּם אוֹ אַף הִזְכִּירוּ בְשִׂיחָתָם אֶת זֵכֶר הַ“תַּקִּיפִים” הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר בְּחֶמְלָתָם עֲלֵיהֶם יָשִׁיבוּ אֶל לִבָּם לְהַשְׂבִּיעָם לֶחֶם וּמָרָק. גַּם אֶסְתֵּר מוֹדָעָתֵנוּ חָשְׁבָה עַל אֵלֶּה כְּעַל בְּנֵי אֵלִים רְחוֹקִים, הַיּוֹשְׁבִים הַרְחֵק מְאֹד מֵרְחוֹב הַגֶּטוֹ וַאֲשֶׁר שָׁמְעָה עֲלֵיהֶם, כִּי אַף הַמִּשְׁפָּחָה הַיּוֹתֵר קְטַנָּה מֵהֶם יוֹשֶׁבֶת לְבַדָּהּ בְּבַיִת בַּעַל חֲדָרִים אֲחָדִים, בְּלִי כָל “שְׁכֵנִים”. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְכְּרָה אֶסְתֵּר בִּ“גְבִירוֹת” אֲחָדוֹת מֵאֵלֶּה, הַלְּבוּשׁוֹת שִׂמְלוֹת־מֶשִׁי רוֹעֲשׁוֹת וּפְנֵיהֶן מְפִיקִים הוֹד וְגָאוֹן נַעֲלֶה מִבְּנֵי תְמוּתָה פְּשׁוּטִים, שֶׁבָּאוּ לִפְעָמִים אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר בְּלִוְיַת הַמְנַהֶלֶת הַצּוֹהֶלֶת וַאֲשֶׁר לְבוֹאָן עָמְדוּ כָל הַנְּעָרוֹת וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד; וְאַחַת הַתַּלְמִידוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁהָיְתָה מִצְטַיֶּנֶת בִּידִיעָתָהּ לְהַרְאוֹת עַל הַמַּפָּה וּלְסַפֵּר קוֹרוֹת שָׁאוּל וְדָוִד, הִפְלִיאָה אֶת לְבַב בְּנוֹת אֵלִים אֵלֶּה שֶׁהוֹאִילוּ לְהָאִיר פְּנֵיהֶן לַמְּנַהֶלֶת הַמְאֻשֶּׁרֶת וְהָיוּ שְׂבֵעוֹת־רָצוֹן.

גַּם בְּעֶרֶב הַזֶּה חִכּוּ, כִּי יוֹפִיעוּ בְנֵי הָאֵלִים בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר אֶל בֵּית הַתַּמְחוּי, וּכְבָר יָשְׁבוּ נְדִיבִים אֲחָדִים עַל הַכִּסְּאוֹת, אֲשֶׁר הֵכִינוּ לָהֶם. וּבַחֶדֶר עָמְדוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת, סִירִים, דְּוָדִים וְקַלָּחוֹת מִמַּרְאוֹת וּמִמִּינִים שׁוֹנִים; בַּפִּנָּה עָמְדָה מְכוֹנַת־בִּשּׁוּל וּמִסָּבִיב לָהּ הַטַּבָּחִים וְהַטַּבָּחוֹת חֲגוּרִים בְּסִנּוֹרִים לְבָנִים וַחֲמֻשִּׁים בְּכַפּוֹת־עֵץ אֲרֻכּוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶן נִעֲרוּ אֶת הַקְּדֵרוֹת הַמְּלֵאוֹת מָרָק רוֹתֵחַ וּמַעֲלֶה קִיטוֹר; רַבָּנִים אֲחָדִים לְבוּשֵׁי בִגְדֵי־כָבוֹד שְׁחוֹרִים וַאֲרֻכִּים הִתְהַלְּכוּ לָהֶם בְּעַנְוַת־גָּאוֹן אָנֶה וְאָנָה.

כַּאֲשֶׁר נֶאֶסְפוּ כְבָר הָעֲשִׁירִים, הַיְצוּרִים הַנַּעֲלִים, בְּמִסְפָּר הָגוּן, פָּנָה הַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ אֶל הַנֶּאֱסָפִים הַנִּכְבָּדִים בִּדְרָשָׁה אֲרֻכָּה וַיִּתְאַמֵּץ לְהוֹכִיחַ לָרַבָּנִים וְהַנְּדִיבִים, כִּי מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה תֵּחָשֵׁב לִצְדָקָה, וּלְחַזֵּק אֶת דְּבָרָיו הֵבִיא הֲמוֹן רְאָיוֹת מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, מִן הַקּוֹרַן וּמִן הַוֵּידָה⁶. עוֹד בְּרֵאשִׁית הַדְּרָשָׁה הָיוּ אֲנוּסִים לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הֶהָמוֹן וּבֵית הַמִּטְבָּח, כִּי זֶה הֶהָמוֹן הַנִּבְעָר מִדַּעַת הִרְבָּה שָׁאוֹן וּמְהוּמָה מִבְּלִי שִׂים לֵב אֶל הַדֵּעוֹת הַנַּעֲלוֹת, אֲשֶׁר הִבִּיעַ הַמַּטִּיף הַנִּכְבָּד; גַּם הָעוֹלָלִים וְהַיּוֹנְקִים הַפְּרוּעִים, אֲשֶׁר בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹתֵיהֶם, צִפְצְפוּ וַיִּבְכּוּ לִרְגָעִים נֶגֶד חֻקֵּי הַנִּמּוּס.

אֵין זֹאת כִּי אֵין אֵלֶּה יוֹדְעִים אֶלָּא אֶת הָרָעָב שֶׁהֵם רְעֵבִים וְאֶת לֶחֶם־הַחֶסֶד שֶׁהֵם אוֹכְלִים; וַיְשׂוֹחְחוּ וַיְפַטְפְּטוּ רַבִּים מֵהֶם בִּשְׁעַת הַדְּרָשָׁה וְרַבִּים פָּרְצוּ אֶל הַמִּטְבָּח וַיִּתְהַלְּכוּ אָנֶה וְאָנָה וְיִתְרָם דָּחֲפוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה אֶת רְעוּתָהּ וַיִּתְנַגְּחוּ וַיַּחְתְּרוּ גַם הֵם לָבוֹא פְנִימָה, וְאֶסְתֵּר מוֹדָעָתֵנוּ נִלְחֲצָה אָז אֶל הַקִּיר, עוֹד מְעַט וְנֶחֶנְקָה מֵרֹב הַלַּחַץ וְהַדֹּחַק. מִחוּץ לְבֵית הַתַּמְחוּי נֶאֶסְפוּ הֲמוֹן נְעָרִים וּנְעָרוֹת רְעֵבִים וַיְשׁוֹטְטוּ כֹּה וְכֹה בְּחַכּוֹתָם בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לְצֵאת אֲבוֹתֵיהֶם וְהָאֹכֶל בִּידֵיהֶם.

כְּכַלּוֹת הַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ אֶת דְּרָשָׁתוֹ, הֵחֵל לִדְרֹשׁ אַחַד הָרַבָּנִים, וְגַם הוּא הֶאֱרִיךְ בִּדְרוּשׁוֹ לֹא פָחוֹת מֵהַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ וְגַם הוּא הוֹכִיחַ בִּלְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת, כִּי הַצְדָּקָה תֵּחָשֵׁב לִצְדָקָה.

לַסּוֹף נִפְתְּחָה דֶּלֶת הָ“רֶפֶת” וּשְׁנֵי עֲנִיִּים נִכְנְסוּ פְנִימָה; יֶתֶר הָעָם נֶהְדַּף לְאָחוֹר בִּידֵי הַמַּשְׁגִּיחִים הֶחָרוּצִים. הַטַּבָּח הָרָאשִׁי שָׁאַב מְלֹא הַכַּד מָרָק מִן הַדּוּד וַיְמַלֵּא שְׁתֵּי צַלָּחוֹת. אָז נָשָׂא הָרַב אֶת עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֵךְ:

“בָּרוּךְ אַתָּה ד אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִדְבָרוֹ”.

אָז טָעַם הָרַב מִמְּלֹא כַף הַמָּרָק, אַחֲרָיו – הַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ וְיֶתֶר הַקְּרוּאִים, וְכַף הַמָּרָק, אֲשֶׁר עָבְרָה מִיַּד לְיַד, הִשְׂבִּיעָה אֶת כֻּלָּם רָצוֹן, כַּאֲשֵׁר הֵעִיד צְחוֹק הָרָצוֹן אֲשֶׁר הוֹפִיעַ עַל פְּנֵיהֶם.

לְמַרְאֵה פְנֵי הַנְּדִיבִים הַנַּעֲלִים וּצְחוֹק־הָרָצוֹן בְּטַעֲמָם אֶת הַמָּרָק הִרְגִּישָׁה אֶסְתֵּר עוֹד יוֹתֵר אֶת הָרָעָב, אֲשֶׁר הֵצִיק לָהּ כָּל הַיּוֹם, וַתַּחְגֹּר שְׁאֵרִית כֹּחָהּ לְפַנּוֹת לָהּ דֶּרֶךְ אֶל חֲדַר הַתַּמְחוּי, אֲשֶׁר הָיָה כְגַן־עֵדֶן בְּעֵינֶיהָ. הִיא כְבָר רָאֲתָה בְדִמְיוֹנָהּ אֶת “יְלָדֶיהָ”, אֶת שְׁלֹמֹה הֶחָרוּץ וְהַסּוֹעֵר, אֶת רָחֵל הַנְּעִימָה וְהַשְּׁקֵטָה וְאֶת שָׂרָה וְיַעֲקֹב הַפְּעוּטִים בְּאָכְלָם יַחַד בְּתַאֲוַת־נֶפֶשׁ מִן הַמָּרָק הַטּוֹב אֲשֶׁר תָּבִיא לָהֶם. גַּם מַרְאֵה פְנֵי אָבִיהָ וּזְקֶנְתָּהּ עָמַד לְנֶגֶד עֵינֶיהָ – וְסַעֲרַת רוּחָהּ קָמָה לִדְמָמָה. כָּל בְּנֵי בֵּיתָהּ לֹא אָכְלוּ בַיּוֹם הַהוּא מְאוּמָה, מִלְּבַד פַּת לֶחֶם יָבֵשׁ בַּבֹּקֶר, וּפֹה, לְנֶגֶד עֵינֶיהָ עַל הָאָרֶץ, נֶעֶרְמוּ צִבּוּרִים, צִבּוּרִים שֶׁל חֲצָאֵי כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּבְיַרְכְּתֵי הַבַּיִת עַל הַדַּפִּים הַדְּבוּקִים אֶל הַקִּירוֹת תִּשְׂתָּרַעְנָה עוֹד שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל כִּכְּרוֹת לֶחֶם, וְהַשּׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת מְאֹד עַד לְאֵין קֵצֶה. שְׁקוּעָה בְהִתְבּוֹנְנוּתָהּ בְּמִגְדְּלֵי הַלֶּחֶם הַמִּתְרוֹמְמִים לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, הִרְגִּישָׁה פִּתְאֹם קֹר בְּעַצְמוֹתֶיהָ, כִּי נִפְתְּחָה רֶגַע הַדֶּלֶת מֵאַחֲרֶיהָ. הַקֹּר הַזֶּה הִזְכִּירָה שֵׁנִית אֶת “יְלָדֶיהָ”, הַיּוֹשְׁבִים וְרוֹעֲדִים מִקֹּר בְּלוּלָם הַצַּר, שֶׁלֹּא הוּסַק זֶה יָמִים מִסְפָּר. וּמָה רַב הָאֹשֶׁר הַצָּפוּן לָהֶם בְּעֶרֶב זֶה! אַךְ הִיא לֹא תִּתֵּן לָהֶם לֶאֱכֹל אֶת שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם בָּעֶרֶב הַזֶּה: מוֹתְרוֹת כָּאֵלֶּה אֲסוּרוֹת לָנוּ. כִּכָּר אַחַת תַּסְפִּיק לִסְעוּדַת הָעֶרֶב וְהַכִּכָּר הַשְּׁנִיָּה תִּשָּׁאֵר לְיוֹם הַמָּחֳרָת.

אַךְ הַסְּעוּדָה הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר חָזָה לָהּ דִּמְיוֹנָהּ, עֲדַיִן רָחֲקָה מִמֶּנָּה. הִנֵּה הַדֶּלֶת הַפְּתוּחָה לִפְנֵי הָרְעֵבִים נִסְגְּרָה שֵׁנִית, כִּי אֵלִים וּבְנֵי־אֵלִים (בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם) חֲדָשִׁים הוֹפִיעוּ בְּבֵית־הַתַּמְחוּי וּדְרָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת וּשְׁבָחִים חֲדָשִׁים (בַּאֲרִיכוּת יְתֵרָה) לִכְבוֹד הַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ, לָרַבָּנִים וּלְכָל הָעוֹסְקִים בִּדְבַר מִצְוָה זוּ נִשְׁמְעוּ שׁוּב בַּבָּיִת. לְסוֹף פָּקְדוּ שֵׁנִית לְטוֹבָה אֶת הַקֵּבוֹת הָרְעֵבוֹת, וְהָאֲסַפְסוּף הֵחֵל שׁוּב לְהִתְנַגֵּחַ וּלְהִתְרַחֵק דֶּרֶךְ הַפֶּתַח הַפָּתוּחַ אֶל חֲדַר הַתַּמְחוּי; הַנְּדִיבִים הַנַּעֲלִים הֵאִירוּ לָהֶם פָּנִים בִּצְחוֹק־חֵן עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם; הָעֲנִיִּים הָרְעֵבִים שׁוֹטְטוּ סְבִיבוֹת הַסִּירִים וְהַדְּוָדִים הַמְּלֵאִים מָרָק וַיִּשְׁאֲפוּ אֶת רֵיחוֹ בְתַאֲוַת נָפֶשׁ; וּבַבַּיִת שָׁאוֹן וּמְהוּמָה: קוֹל צוֹחֲקִים, מִתְלוֹצְצִים וּמְדַבְּרִים וְעַל כֻּלָּם – קוֹל הַמָּרָק הַנִּשְׁפָּךְ מִן הַסִּירִים וְהַדְּוָדִים אֶל כְּלֵי הָעֲנִיִּים.

לַסּוֹף הִגִּיעַ גַּם תּוֹר אֶסְתֵּר לְקַבֵּל חֶלְקָה וַתָּרָץ מַהֵר הַבַּיְתָה בְּעַד הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת הָרְחוֹב; כָּל עַצְמוֹתֶיהָ רָעֲדוּ מֵרָעָב וּמִקֹּר, אַךְ הִיא אִמְּצָה אֶת כַּד הַמָּרָק אֶל לִבָּהּ וַתִּתְחַמֵּם וַתִּתְעַנֵּג מֵרֵיחוֹ. בְּרֹב עָמָל הִתְאַפְּקָה מִפְּרֹס פַּת לֶחֶם מִן הַכִּכָּרוֹת אֲשֶׁר בְּסִנּוֹרָהּ וַתָּרָץ הָלְאָה הָלְאָה עַד בּוֹאָהּ אֶל הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁם מְעוֹנָם. בְּרַגְלַיִם מְהִירוֹת רָצָה עַל הַמַּדְרֵגוֹת אֶל הַחֶדֶר הַצַּר אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה. קוֹל בְּכִי שָׂרָה הַקְּטַנָּה הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ מֵרָחוֹק; וּבְדַעַת אֶסְתֵּר, כִּי בְּבוֹאָהּ הַחַדְרָה תִּהְיֶה לָרְעֵבִים מַמָּשׁ כְּמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ, הֵחִישָׁה פְעָמֶיהָ וַתֹּאמֶר לַעֲלוֹת עַל שְׁתֵּי הַמַּעֲלוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בְּפַעַם אֶחָת, אַךְ בַּחֹשֶׁךְ נִכְשְׁלָה וַתִּפֹּל עַל סַף הַדֶּלֶת אֲשֶׁר נִפְתְּחָה בְרַעַשׁ וְשָׁאוֹן וְהִיא נָפְלָה אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר. הַכַּד נִשְׁבַּר לִרְסִיסִים תַּחַת חָזֶהָ הַכּוֹאֵב וְהַמָּרָק נִשְׁפַּךְ עַל רִצְפַּת הַקְּרָשִׁים אֶל מִתַּחַת לִשְׁתֵּי הַמִּטּוֹת שֶׁבַּחֶדֶר וּמִבַּעַד לַסְּדָקִים אֲשֶׁר בֵּין קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה זָב וַיְפַעְפֵּעַ אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בַּדִּירָה שֶׁבַּקּוֹמָה הַתַּחְתּוֹנָה מִתַּחַת לְחַדְרָם.

אֶסְתֵּר נָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי; שִׂמְלָתָהּ הָיְתָה רְטֻבָּה וּמְגֹאָלָה וְיָדֶיהָ הָיוּ פְצוּעוֹת וְזָבוֹת דָּם. שָׂרָה הַקְּטַנָּה חָדְלָה לִבְכּוֹת לְמַרְאֵה הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה פִתְאֹם.

מֹשֶׁה אַנְסִיל לֹא שָׁב עוֹד הַבַּיְתָה מִתְּפִלַּת הָעֶרֶב, אַךְ הָאֵם הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים נִרְאוּ הֵיטֵב בַּחֶדֶר הָאָפֵל וְהַקַּר, יָשְׁבָה עַל הַמִּטָּה וַתְּחָרֵף וַתְּקַלֵּל אֶת אֶסְתֵּר וַתִּקְרָא לָהּ בְּשֵׁם “שְׁלוּמִיאֵלִית”.

הַחֲרָפוֹת, אֲשֶׁר נִתְּכוּ עָלֶיהָ שֶׁלֹּא בְצֶדֶק הִכְאִיבוּ אֶת לִבָּהּ מְאֹד וַתָּמֵר עוֹד יוֹתֵר בַּבֶּכִי. מֵעוֹדָהּ לֹא שָׁבְרָה כָל כְּלִי בַבָּיִת

אָז קָם יַעֲקֹב, יֶלֶד יָפֶה בֶּן אַרְבַּע וָחֵצִי, טִפֵּס עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו עַד גִּשְׁתּוֹ אֵלֶיהָ וּבְחַבְּקוֹ אוֹתָהּ בְּיָדָיו הַקְּטַנּוֹת קָרָא:

– אַל נָא, אֶסְתֵּר; אָבִי יַעֲשֵׂה לִי מִטָּה חֲדָשָׁה, וּבָהּ נִישַׁן שְׁנֵינוּ יַחַד, אֲנִי וָאָתְּ.

הַנִּחוּמִים, אֲשֶׁר הִבִּיעַ לָהּ הַיֶּלֶד, כִּי יִתְּנֶנָּה לִישׁוֹן בְּמִטָּתוֹ הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר חָזָה לוֹ בְדִמְיוֹנוֹ, עָשׂוּ, כַּנִּרְאֶה, אֶת פְּעוּלָתָם, כִּי הִנֵּה קָמָה אֶסְתֵּר מֵעַל הָאָרֶץ וַתּוֹצֵא אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם מִסִּנּוֹרָהּ.

אָז נָחָה עָלֶיהָ רוּחַ אַחֶרֶת, וְתַחַת אֲשֶׁר אָמְרָה בָרִאשׁוֹנָה לַחֲשֹׁךְ כִּכָּר אַחַת לְיוֹם הַמָּחֳרָת, הֶחֱלִיטָה עַתָּה לִכְרוֹת לָהֶם הַלַּיְלָה כֵּרָה גְדוֹלָה – שְׁתֵּי כִּכְּרוֹת לֶחֶם תֵּאָכַלְנָה בְפַעַם אַחַת – וִיהִי מָה! שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת רְעֵבוֹת לֹא תִשְׂבַּעְנָה בְכִכָּר אֶחָת.

לְמַרְאֵה הַלֶּחֶם בִּידֵי אֶסְתֵּר הִתְנַפְּלוּ עָלֶיהָ שְׁלֹמֹה וְרָחֵל כִּזְאֵבִים רְעֵבִים עַל טַרְפָּם וַיַּחְטְפוּ מִיָּדָהּ כִּכָּר אַחַת וְכָל אֶחָד פָּרַס לוֹ מִמֶּנָּה פְּרוּסָה אַחַת וַיָּחֵלוּ לֶאֱכֹל.

– גּוֹי! – קָרְאָה הַזְּקֵנָה בְקֶצֶף – וְלִרְחֹץ אֶת הַיָּדַיִם? וּלְבָרֵךְ?

שְׁלֹמֹה כְּבָר הִסְכִּין לִשְׁמֹעַ אֶת הַכִּנּוּי הַזֶּה מִפִּי הַזְּקֵנָה; וּבְכָל זֹאת לֹא אָבָה הַפַּעַם לְהַכְעִיסָהּ וַיָּשֶׂם כּוֹבָעוֹת עַל רֹאשׁוֹ וַיִּגַּשׁ אֶל דְּלִי הַמַּיִם, אֲשֶׁר עָמַד בְּפִנַּת הַחֶדֶר, וַיִּשְׁפֹּךְ מְעַט מַיִם עַל אֶצְבְּעוֹתָיו. אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה, עַד אֲשֶׁר יֵשׁ לַחֲשׁשׁ, כִּי לֹא מִלֵּא הַפַּעַם אֶת כָּל דִּינֵי “נְטִילַת יָדָיִם”; אַךְ חֶשְׁכַּת הַחֶדֶר הִסְתִּירָה אֶת הַחֵטְא הַזֶּה מֵעֵינֵי הַזְּקֵנָה הַכֵּהוֹת. שְׂפָתָיו דּוֹבְבוּ בְלַחַשׁ אֵיזוֹ בְּרָכָה תּוֹךְ כְּדֵי נַגְּבוֹ אֶת יָדָיו וּכְבָר פָּתַח אֶת פִּיו לְבָרֵךְ עַל הַפַּת, אַךְ רָחֵל, הַפְּטוּרָה מִן הַמִּצְווֹת שֶׁאֲנָשִׁים חַיָּבִים בָּהֶן, כְּבָר הִסְפִּיקָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִטְעֹם מִן הַלֶּחֶם בְּלִי נְטִילַת יָדַיִם, וּבְגֶשֶׁת שְׁלֹמֹה הִנִּיחָה אֶת הַלֶּחֶם מִיָּדָהּ וַתְּעַוֶּה פָּנֶיהָ. שְׁלֹמֹה לֹא שָׂם לֵב אֵלֶיהָ וַיְמַלֵּא פִיו בִּפְרוּסַת לֶחֶם גְּדוֹלָה, אַךְ כָּרֶגַע הֵקִיאָה בְּגֹעַל־נָפֶשׁ.

הַלֶּחֶם נֶאֱפָה בְלִי מֶלַח.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי    🔗

אַךְ בָּזֶה עוֹד לֹא מָלְאָה הַסְּאָה. עַל הָרִצְפָּה הַרְטֻבָּה מִן הַמָּרָק הַשָׁפוּךְ וְעַל שִׁבְרֵי הַכַּד נִמְצְאוּ חוּטֵי־בָּשָׂר דַּקִּים, שְׁאֵרִית הַבָּשָׂר, אֲשֶׁר שָׂמוּ בַמָּרָק לְהֵיטִיב אֶת טַעֲמוֹ; וּשְׁלֹמֹה, זֶה הַיֶּלֶד הֶחָרוּץ, גִּלָּה מַהֵר אֶת מְצִיאוּתָם וַיֹּאמֶר לְהֵיטִיב בָּהֶם אֶת טַעַם הַלֶּחֶם הַתָּפֵל.

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל דּוֹפֵק עַל הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר נִפְתְּחָה מַהֵר וְעַלְמָה צְעִירָה וִיפַת־תֹּאַר בָּאָה הַחַדְרָה.

– הוֹי, מַה־זֶּה הָיָה לָכֶם פֹּה?! הִנֵּה מֵי שׁוֹפְכִין מְטַפְטְפִים עַל רָאשֵׁינוּ מִן הַתִּקְרָה! – קָרְאָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה בְקֶצֶף.

הָעַלְמָה, בֶּקִי (רִבְקָה) בֶּלְקוֹבִיץ הָיְתָה בַעֲלַת־נֶפֶשׁ עַלִּיזָה. פָּנֶיהָ הָעֲגֻלִּים וְהָאֲדֻמִּים הָיוּ מְלֵאִים חֵן וְחַיִּים; כְּשׁוֹשַׁנַּת־הַשָּׁרוֹן הָיְתָה בְעֵמֶק הַבָּכָא שֶׁל הַגֶּטּוֹ, הַמָּלֵא פָנִים חִוְּרִים וְדַלִּים, קְמוּטִים וּכְמוּשִׁים. רֹאשָׁה הַיָּפֶה הָיָה מְכֻסֶּה תַלְתַּלִים שְׁחוֹרִים, הַיּוֹרְדִים עַל צַוָּארָהּ הַלָּבָן וְעַל מִצְּחָה הַצַּח וַתְּהִי חֶמְדַּת עֵין כָּל רוֹאֶיהָ. הִיא הָיְתָה אָז הָעַלְמָה הַיְפֵהפִיָּה הַיְדוּעָה בְ“רוֹיַל סְטְרִיט” (רְחוֹב הַמֶּלֶךְ) וְלֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא, כִּי לָקְחָה שְׁבִי לֵב כָּל הַצְּעִירִים, אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ קִרְבָתָהּ.

אוּלָם אֶת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת נְעוּרֶיהָ הִקְדִּישָׁה הַיְפֵהפִיָּה לַעֲבוֹדָה חָרוּצָה בְבֵית הַמְּלָאכָה לִתְפִירַת בְּגָדִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, וּמִקְצוֹעַ־עֲבוֹדָתָהּ הָיָה תְפִירַת אִבְקוֹת לְבִגְדֵי־אַצִילִים. הָעֶרֶב הָיְתָה לְבוּשָׁה שִׂמְלַת מֶשִׁי וַעֲדוּיָה בַעֲדִי עֲדָיִים וּפָנֶיהָ הֵפִיקוּ הוֹד יָתֵר, כִּי בָעֶרֶב הַזֶּה חָגְגוּ בְּבֵיתָהּ אֶת חֲגִיגַת הַתְּנָאִים שֶׁל אֲחוֹתָהּ הַבְּכִירָה פַנִּי.

אַנְסִיל הַזְּקֵנָה סִפְּרָה לָהּ בַּאֲרִיכוּת יְתֵרָה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם בָּעֶרֶב הַהוּא, וּפִיהָ מָלֵא חֵרוּפִים וְגִדּוּפִים עַל אֶסְתֵּר הָאֲשֵׁמָה בְּכָל הָרָעָה, אֲשֶׁר מְצָאָתַם.

– אֲבָל מַדּוּעַ לֹא תְנַגְּבִי אֶת הָרִצְפָּה, פְתַיָּה? – קָרְאָה בֶּקִי לְאֶסְתֵּר – אוֹ אוּלַי יֵשׁ עִם לְבָבֵךְ לְשַׁלֵם לְפֶסַח אֶת מְחִיר מְעִילוֹ הֶחָדָשׁ, אֲשֶׁר נִכְתַּם וְנִשְׁחַת בְּאַשְׁמָתֵךְ?

– צַר לִי, צַר לִי מְאֹד עָלָיו, בֶּקִי, – קָרְאָה אֶסְתֵּר וַתִּתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחָהּ מִבֶּכִי. וּבְקַחְתָּהּ בְּיָדָהּ סְחָבָה מִפִּנַּת הַבַּיִת, כָּרְעָה עַל בִּרְכֶּיהָ, כִּמְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה, וַתָּחֶל לְנַּגֵב מַהֵר אֶת הָרִצְפָּה.

בֶּקִי עָזְבָה מַהֵר אֶת הַחֶדֶר הָאָפֵל לָשׁוּב לְבֵית אָבִיהָ וְאֶל הַקְּרוּאִים הַנֶּאֱסָפִים שָׁם כָּעֵת לָחֹג אֶת חַג הַתְּנָאִים שֶׁל אֲחוֹתָהּ.

בֵּית הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר לְאָבִיהָ, שֶׁהוּא גַם מְעוֹנָם, קִבֵּל הַיּוֹם מַרְאֶה חָדָשׁ וַיְהִי לְאוּלָם נֶהְדָר מָלֵא אוֹר וּנְגֹהוֹת. אַרְבַּע קַרְנוֹת הַגַּז הֵפִיצוּ אֶת אוֹרָם בְּכָל פִּנּוֹת הַחֶדֶר הַגָּדוֹל וְהַמְקֻשָּׁט בְּכָל פְּאֵר וְהָדָר. רַק תְּמוּנַת בְּגָדִים אֲחָדִים הַדְּבוּקָה עַל הַקִּיר מִמּוּל הַפֶּתַח כְּשֶׁלֶט לִמְלֶאכֶת הַבַּיִת, הֵעִידָה עַל הֶעָבָר וְהֶעָתִיד שֶׁל הָאוּלָם הַנֶּהְדָר הַזֶּה. שֻׁלְחָן אָרֹךְ וְצַר הַמְכֻסֶּה בְמַפָּה לְבָנָה הָעֳמַד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וְעָלָיו בַּקְבּוּקֵי יַיִן, סְפִּירְט, תּוּפִינִים וּפֵרוֹת, הַחוֹנִים סָבִיב לִמְנוֹרַת נְחֹשֶׁת בַּעֲלַת שְׁנֵי קָנִים עִם נֵרוֹת הַשַּׁעֲוָה הַדּוֹלְקִים בָּהּ, וּמִסָּבִיב לוֹ עָמְדוּ אוֹ יָשְׁבוּ יְהוּדִים פּוֹלַנִּים, לְבוּשִׁים בִּגְדֵי יוֹם־טוֹב וְכוֹבָעִים גְּבוֹהִים בְּרָאשֵׁיהֶם. לֹא רָחוֹק מֵהֶם עָמְדוּ נָשִׁים מִסְפָּר, לְבוּשׁוֹת שִׂמְלוֹת מֶשִׁי, קַפְלֵטִים⁷ בְּרָאשֵׁיהֶן וְשַׁרְשְׁרוֹת זָהָב עַל צַוָּארֵיהֶן.

בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים יָשַׁב הַמַּגִּיד חַנִּכְבָּד בִּגְלִימָתוֹ הַאֲרֻכָּה, בְּגַבּוֹ הַכָּפוּף וּבְפֵאוֹתָיו הַמְּסֻלְסָלוֹת, הַמִּתְנוֹעֲעוֹת לִרְגָעִים מִתַּחַת לְכִפָּתוֹ הַחֲבוּשָׁה לְרֹאשׁוֹ; עֵינָיו הַתְּרוּטוֹת הִבִּיטוּ אֶל הַשְּׁקֵדִּים וְהַצְּמוּקִים, אֲשֶׁר עָזְבוּ מִבְּלִי מֵשִּׂים אֶת מְקוֹמָם וַיִּתְכַּבְּדוּ לְהִכָּנֵס אֶל פִּיו. לְפָנָיו הָיוּ מוּכָנִים קֶסֶת, עֵטִים וְגִלְיוֹן נְיָר לִכְתִיבַת הַתְּנָאִים.

בְּשׁוּב בֶּקִי הַבַּיְתָה עָמְדוּ שְׁנֵי הַצְּדָדִים לַחְתֹּם עַל כְּתַב הַתְּנָאִים. הֶחָתָן הָיָה רָם הַקּוֹמָה, לְבֶן ־ הַפָּנִים וְצוֹלֵעַ מְעַט עַל רֶגֶל אַחַת. שְׁמוֹ פֶּסַח וַיְנְגוֹט. הוּא הָיָה סַנְדְּלָר, אֲשֶׁר יָדַע לְהִתְפַּלְפֵּל בַּתַּלְמוּד כְּאַחַד הַלַּמְדָנִים, וְגַם לְנַגֵּן בְּכִנּוֹר כְּאַחַד הַמְנַגְּנִים, אַךְ אַחֲרֵי כָל אֵלֶּה לֹא יָכֹל לְהַרְוִיחַ דֵּי מִחְיָתוֹ. הַכַּלָּה, פַנִּי בֶּלְקוֹבִיץ, הָיְתָה נַעֲרָה בְּרִיאָה וְיָפָה, אִם כִּי כְבָר עָבַר אֲבִיב נְעוּרֶיהָ. צֶבַע פָּנֶיהָ הָיָה רַךְ וְכָל תְּנוּעוֹתֶיהָ וַהֲלִיכוֹתֶיהָ הָיוּ בְנַחַת וּבְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט; הִיא לֹא הָיְתָה יָפָה כַאֲחוֹתָהּ הַצְּעִירָה, אֲבָל טוֹבָה וּנְעִימָה מִמֶּנָּה בִתְכוּנַת נַפְשָׁהּ. קוֹלָהּ הָיָה נָעִים מְאֹד,

וַתֵּדַע גַּם לָשִׁיר בְּרֶגֶשׁ שִׁירִים רַבִּים בִּיהוּדִית וּבְאַנְגְּלִית. בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָיְתָה גַם מְשׁוֹרֶרֶת בְּאַחַד הַתֵּיאַטְרוֹנִים בִּמְחִיר עֲשָׂרָה שִׁילִינְגִּים לְשָׁבוּעַ, אַךְ נַפְשָׁהּ בָּחֲלָה מַהֵר בְּבָמַת הַתֵּיאַטְרוֹן וַתְּלַמֵּד יָדָהּ לִמְלֶאכֶת אָבִיהָ, וְכַעֲבֹר חֳדָשִׁים מִסְפָּר הָיְתָה “יַד יְמִינוֹ” שֶׁל אָבִיהָ בְּבֵית מְלַאכְתּוֹ. מֵאָז הַבֹּקֶר עַד חֲצוֹת לַיְלָה יָשְׁבֶה כְּפוּפָה עַל מְכוֹנַת הַתְּפִירָה וַתִּתְפֹּר בְּגָדִים בַּחֲרִיצוּת יְתֵרָה. אַף הֵחֵלָּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב בֶּחָזֶהָ עוֹד טֶרֶם הִרְגִּישָׁה, כִּי אוֹהֶבֶת הִיא אֶת פֶּסַח וַיְנְגוֹט.

אַךְ נֶחְתְּמוּ הַתְּנָאִים רָעַשׁ הַבַּיִת לְקוֹל הַקְּרוּאִים: מַזָּל טוֹב! מַזָּל טוֹב! וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ הַזֶּה קוֹל נֵפֶץ קְדֵרוֹת, קְעָרוֹת וְכַדִּים לְזֵכֶר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אַךְ הֲמוֹן הַקְּרוּאִים לֹא הֶעֱלוּ כְלַל עַל לְבָבָם אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת הַמַּעֲצִיבִים מִימֵי הַחֻרְבָּן, וַיִּתְלוֹצְצוּ וַיִּשְׂמְחוּ בְּכָל לֵב וְכָל פֶּה מָלֵא מַהֲתַלּוֹת וְחִדּוּדִים הַמְּתֻבָּלִים בְּמִלִּים רוּסִיּוֹת וּפּוֹלַנִּיּוֹת. רַבִּים הִבִּיעוּ בִרְכָּתָם, כִּי יִזְכּוּ מַר וּמָרַת בֶּלְקוֹבִיץ לִשְׂמֹחַ גַּם בְּשִׂמְחַת בִּתָּם הַצְּעִירָה וְלִרְאוֹת אֶת בְּנוֹת בְּנוֹתֵיהֶם מוּבָלוֹת לְחֻפָּה. לְחָיֵי בֶקִי הָאֲדֻמּוֹת אָדְמוּ עוֹד יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ הַבְּרָכוֹת וְהַמַּהַתַלּוֹת הָאֵלֶּה.

בֵּין כֹּה וְכֹה יָשַׁב פֶּסַח וַיְנְגוֹט עַל יַד אַלְטֵי, הֲלֹא הִיא פַנִּי בֶּלְקוֹבִיץ וְיָדָהּ אֲחוּזָה בְיָדוֹ בְאַהֲבָה. וְצָרִיךְ לָדַעַת, כִּי לֹא אַלְטֵי הָיָה שְׁמָהּ, זֶה הָיָה אַךְ כִּנּוּיָהּ, וּשְׁמָהּ הָאֲמִתִּי נֶעְלַם גַּם מִמֶּנָּה. וְזוֹהִי סִבַּת הַדָּבָר:

יָמִים רַבִּים רָבְצָה קִלְלַת אֱלֹהִים עַל מַר וּמָרַת בֶּלְקוֹבִיץ, כִּי בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נוֹלְדוּ לָהֶם מֵתוּ בְּעוֹדָם בְּאִבָּם. אָז פָּנוּ אֶל אַחַד הַצַּדִּיקִים, “הַיְּהוּדִים הַטּוֹבִים” אֲשֶׁר בְּפוֹלַנִּיָּה. צַדִּיק זֶה אָמַר לָהֶם, כִּי הֵם עַצְמָם הִנָּם אֲשֵׁמִים בַּאֲסוֹנָם בָּאַהֲבָה הָרַבָּה שֶׁאָהֲבוּ אֶת בְּנֵיהֶם וּבַדְּאָגָה הַיְתֵרָה שֶׁדָּאֲגוּ לָהֶם וּבְזֹאת עוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם אֶת זַעַם ד'; לְפִיכָךְ עֲצָתוֹ יִעוּצָה לָהֶם, שֶׁלְּיָמִים יָבוֹאוּ יֵיטִיבוּ אֶת דַּרְכָּם, וּבְהִוָּלֵד לָהֶם בֵּן אוֹ בַת יַסְתִּירוּ אֶת שְׁמוֹ גַם מִן הַיֶּלֶד עַצְמוֹ, עַד אֲשֶׁר יִגְדַּל וְיִכָּנֵס בְּשָׁלוֹם לַחֻפָּה.

עֲצַת הַ“יְהוּדִי הַטּוֹב” נֶעֶשְׂתָה וְ“אַלְטֵי” חִכְּתָה בְּקֹצֶר־רוּחַ לַיּוֹם, אֲשֶׁר תַּחַת הַחֻפָּה תַּחֲלִיף אֶת שְׁמָהּ הַבָּדוּי עִם כִּנוּי מִשְׁפַּחְתָּהּ יָחַד. בֵּין כֹּה וְכֹה קָרְאָה לָהּ אִמָּהּ בְּשֵׁם הַבָּדוּי “אַלְטֵי”, לֵאמֹר: זְקֵנָה, אֲשֶׁר צִלְצֵל בִּנְעִימוּת בְּאָזְנֶיהָ בִהְיוֹתָהּ יַלְדָּהּ וְשָׂרַט שָׂרֶטֶת עֲמֻקָּה בְנֶפֶשׁ הַנַּעֲרָה הַבּוֹגֶרֶת זֶה שָׁנִים מִסְפָּר. יֵשׁ אֲשֶׁר קָרְאָה לָהּ אִמָּהּ בְּשֵׁם “פַנִּי” כְּכָל מַכָּרֶיהָ, כַּאֲשֶׁר הִסְכִּינָה גַם לְכַנּוֹת אֶת עַצְמָהּ בְּשֵׁם מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ, אַף כִּי שֵׁם מִשְׁפַּחְתָּהּ הָאֲמִתִּי הָיָה קוּזְמִינְסְקִי. הַשֵּׁם בֶּלְקוֹבִיץ בָּא לָהּ מֵהַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבוֹאָהּ לְבֵית סִפְרָהּ לִלְמֹד. כִּי בִפְנוֹת אָז אֵלֶיהָ הַמְנַהֶלֶת בִּשְׁאֵלָה:

– “What’s your name?” (מַה שְּׁמֵךְ?)

וְהַ“זְּקֵנָה” הַקְּטַנָּה, שֶׁלֹּא יָדְעָה אֶת הַשָּׂפָה הָאַנְגְּלִית, לֹא הֵבִינָה אֶת שְׁאֵלָתָהּ. אַךְ תַּחַת לְכַסּוֹת אֶת פָּנֶיהָ בְּסִנּוֹרָהּ וְלִבְכּוֹת, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ רַבּוֹת מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ הַחֲדָשׁוֹת, הֶרְאְתָה יַלְדָּה זוּ אֹמֶץ לֵב וּבִינָה יְתֵרָה, וּבְזָכְרָהּ אֶת הַתְּשׁוּבָה שֶׁעָנְתָה יַלְדָּה אַחַת לְפָנֶיהָ עַל שְׁאֵלַת הַמּוֹרָה: “פַנִּי בֶּלְקוֹבִיץ” חִקְּתָה גַם הִיא אֶת תְּשׁוּבַת הַיַּלְדָּה הַהִיא וְאֶת קוֹלָהּ הַצָּלוּל כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹלָה.

– “פַנִּי בֶּלְקוֹבִיץ”? – קָרְאָה הַמְנַהֶלֶת בִּתְמִיָּה. אַלְטֵי הֵנִיעָה בְּרֹאשָׁהּ הַמְכֻסֶּה שְׂעָרוֹת לְבָנוֹת כַּפִּשְׁתִּים. – “פַנִּי בֶּלְקוֹבִיץ!” – קָרְאָה הַיַּלְדָּה שֵׁנִית בְּמִבְטָא יוֹתֵר בָּרוּר.

הַמְנַהֶלֶת פָּנְתָה אַל הַמּוֹרָה הָעוֹמֶדֶת אֶצְלָהּ. – פֶּלֶא הוּא הַדָּבָר – אָמְרָה אֵלֶיהָ: – שְׁתֵּי תַּלְמִידוֹת זוּ אַחַר זוּ קְרוּאוֹת בְּשֵׁם אֶחָד וּבְכִנּוּי אֶחָד!

וּפְלָאִים כָּאֵלֶּה הָיוּ אָמְנָם לִפְעָמִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר, לְרֶגֶל קִרְבַת הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁל תַּלְמִידוֹת יְדוּעוֹת.

וּמַר קוּזְמִינְסְקִי לֹא יָדַע בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֶת הַמַּעַל, אֲשֶׁר מַעֲלָה בוֹ בִתּוֹ, בְּהִתְנַכְּרָה לוֹ וְלִשְׁמוֹ וַתִּקְרָא לָהּ שֵׁם אַחֵר. וְגַם כַּאֲשֶׁר כְּבָר נוֹדַע לוֹ הַדָּבָר לֹא נֶעֱצַב אֶל לִבּוֹ, כִּי הִסְכִּים תֵּכֶּף לְשֵׁם בִּתּוֹ הֶחָדָשׁ. בְּפְרָטִים קְטַנִּים כָּאֵלֶּה בְּחַיֵּי הַבַּיִת הָיָה רָגִיל תָּמִיד לְוַתֵּר מֵחֶפְצוֹ לְחֵפֶץ בְּנוֹתָיו. וּלְאַט לְאַט הֵחֵל גַּם הוּא גַם אִשְׁתּוֹ חַיָּה לְהַאֲמִין, כִּי אָמְנָם בֶּלְקוֹבִיץ שְׁמָם מִלֵּדָה, אוֹ, כִּי בֶּלְקוֹבִיץ הוּא הַתִּרְגּוּם הָאַנְגְּלִי שֶׁל הַשֵּׁם קוּזְמִינְסְקִי.

שָׂמֵחַ וְעָלֵז הָיָה דֹּב בֶּלְקוֹבִיץ בָּעֶרֶב הַהוּא וַיְכַבֵּד אֶת קְרוּאָיו מִמִּבְחַר הַמַּטְעַמִּים, אֲשֶׁר הֵכִינוּ לְחַג הַתְּנָאִים. יָדֹעַ יָדַע, כִּי לֹא בְּכָל יוֹם יָחֹגוּ בְבֵיתוֹ חַגִּים כָּאֵלֶּה, – יֹאכְלוּ לָהֶם, אֵפוֹא, הָאוֹרְחִים וְיִתְעַנְּגוּ כְנַפְשָׁם שָׂבְעָם.

וּבְקוּם סַעַר הַ“בְּרָכוֹת” וְהַקְּרִיאוֹת שֶׁל הַחֲגִיגָה מְעַט לִדְמָמָה, קָרְאָה פִתְאֹם רִבְקָה אֶל חֲתַן אֲחוֹתָהּ:

– מְצָא־נָא, פֵסַח, מַה נָטַף פֹּה מֵהַתִּקְרָה עַל רָאשֵׁינוּ? הֲלֹא זוּ אֶסְתֵּר הַקְּטַנָּה שָׁבְרָה אֶת הַכַּד וְשָׁפְכָה אֶת כַּף הַמָּרָק, אֲשֶׁר הֵבִיאָה מִבֵּית הַתַּמְחוּי.

– יַלְדָּה אֻמְלָלָה! – קָרְאָה הַגְּבֶרת קוּזְמִינְסְקִי, אֲשֶׁר הָיְתָה בָעֶרֶב הַזֶּה בְמַצַּב־רוּחַ מִתְרַגֵּשׁ מְיוּחָד: – אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, כִּי הַיְלָדִים רְעֵבִים שָׁם לַלֶּחֶם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁאֵין עֲבוֹדָה לַאֲבִיהֶם.

– שְׁמָעִינִי נָא, אִמִּי – קָרְאָה פַנִּי: – טוֹב נַעֲשֶׂה, כִּי נִתֵּן לָהֶם אֶת הַמָּרָק, אֲשֶׁר הֵבִיאָה לָהּ הַדּוֹדָה לֵאֶה מִבֵּית הַתַּמְחוּי. הֲלֹוא הֲכִינוֹנוּ גַּם לָהּ הַיּוֹם אֲרוּחַת הָעֶרֶב.

– אִם כֵּן אֵפוֹא – הוֹסִיפָה הַכַּלָּה – מָה תֹּאמְרִי, אִמִּי? הַאֵלֵךְ וְהֵבֵאתִי לָהֶם אֶת הַמָּרָק?

וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָזְבָה אֶת יַד פֵּסַח וַתְּמַהֵר לָלֶכֶת אֶל הַמִּטְבָּח וַתִּשָּׂא מִשָּׁם אֶת הַקְּדֵרָה הַמְּלֵאָה מָרָק רוֹתֵחַ אֶל הָעֲלִיָּה. גַּם פֵּסַח נִלְוָה אֵלֶיהָ וַיִּקַּח עִמּוֹ פְּרוּסוֹת לֶחֶם אֲחָדוֹת גַּם חֲתִיכַת נֵר דּוֹלֵק לְהָאִיר לְפָנֶיהָ בַעֲלוֹתָהּ עַל הַמַּעֲלוֹת.

וּבְצֵאת שֵׁנִי הַנֶּאֱהָבִים מִן הַחֶדֶר הָאָפֵל שֶׁל מִשְׁפַּחַת אַנְסִיל, הָיוּ עֵינֵיהֶם רְטֻבּוֹת מִדִּמְעָה וּבְיָדַיִם חֲבוּקוֹת יָרְדוּ לְאַט מִן הַמַּדְרֵגָה וּבְסֵתֶר לַבָּם הִרְגִּישׁוּ, כִּי נַפְשׁוֹתֵיהֶם נִקְשְׁרוּ עַתָּה בְקֶשֶׁר יוֹתֵר אַמִּיץ מֵאֲשֶׁר עַד כֹּה.

הִנֵּה כִּי כֵן הֶרְאֲתָה הַהַשְׁגָּחָה הַפַּעַם אֶת חַסְדָהּ וַאֲמִתָּה בְּהַעֲבִירָהּ אֶת הַמָּרָק מִבֵּית אֲנָשִׁים אֲמִידִים, כִּבְנֵי מִשְׁפַּחַת בֶּלְקוֹבִיץ, אֶל שִׁכְנֵיהֶם הָרְעֵבִים, הַנִּצְרָכִים לוֹ בֶאֱמֶת.

– וּמָתַי נָחֹג אֶת חַג חֲתוּנָתְךָ אַתְּ, רִבְקָה? – קְרָא הָאָב הַמְאֻשָּׁר לְאַחַר הַחֲגִיגָה לְבִתּוֹ הַצְּעִירָה וַיְלַטֵּף בְּאַהֲבָה אֶת תַּלְתַּלֶּיהָ הַיָּפִים.

בָּקִי הֵנִיעָה אֶת תַּלְתַּלֶּיהָ הַפְּזוּרִים עַל צַוָּארָהּ וְהַמִּתְפַּתְּלִים עַל שִׁכְמָהּ וְלֹא עָנְתָה דָבָר.

הִיא הָיְתָה מַפְלִיאָה אֶת עֵין כָּל רוֹאֶיהָ וּבְיִחוּד, אֶת הַצְּעִירִים מְבַקְּשֵׁי קִרְבָתָהּ, בְּעַנְוַת תֻּמָּתָהּ וּבְצַהֲלַת רוּחָהּ הַטִּבְעִית יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּיָפְיָהּ; חִנָּהּ גָּדַל שִׁבְעָתַיִם, יַעַן כִּי לֹא הִשְׁתַּדְּלָה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַבַּחוּרִים הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ.

– וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן יָדִי לְאֵיזֶה חָתָן שֶׁיִּהְיֶה, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה פַנִּי, – קָרְאָה רִבְקָה בִתְמִימוּת אֶל פֵּסַח וַיְנְגוֹט בְּהֶמְשֵׁךְ הַדְּבָרִים.

בַּת־צְחוֹק הוֹפִיעָה עַל שְׂפָתָיו, בְּשָׁמְעוֹ אֶת שִׂיחָתָהּ הַתַּמָּה. – פַנִּי הִנֶּהָ בַּעֲלַת טַעַם פָּשׁוּט, וַאֲנִי הֲלֹא כֹה דְבָרַי תָּמִיד, כִּי אַךְ לְגֶ’נְטֶלְמֶן אֶנָּשֵׂא.

– וַאֲנִי חוֹשֵׁב – קָרָא פֵסַח הַנֶּעֱלָב מִדִּבְרֶיהָ אֵלֶּה – כִּי גַם פַנִּי הָיְתָה יְכֹלָה לְהִנָּשֵׂא לְגֶ’נְטֶלְמֶן, לוּ חָפְצָה.

– אַל נָא תֵלְכִי, רִבְקָה, בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת – קָרְאָה הַגְּבֶרֶת בֶּלְקוֹבִיץ בְּתוֹכָחָה גְלוּיָה – טוֹב תַּעֲשִׂי, כִּי תַּכִּירִי אֶת מְקוֹמֵךְ גַּם אָתְּ.

רִבְקָה הֵנִיעָה בְרֹאשָׁהּ וְלֹא עָנְתָה דָבָר.

– נוּ, פֵּסַח, נִשְׁתֶּה נָא עוֹד כּוֹס “רוֹם” – קָרָא מַר בֶּלְקוֹבִיץ אֶל חֲתָנוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת מִשִּׂמְחָה.

– הָבָה, הָבָה – עָנָה פֵּסַח – הֵן זֶה הַחַג לִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִימֵי חַיָי.

הָ“רוֹם” הַזֶּה הָיָה מַעֲשֵׂה יְדֵי מַר בֶּלְקוֹבִיץ בְּעַצְמוֹ; וְאַף כִּי אוֹפַן עֲשִׂיָּתוֹ וַחֲלָקָיו הַכִימִיִּים לֹא נוֹדְעוּ לְאִישׁ, בְּכָל זֹאת נִשְׁמְעָה תְהִלָּתוֹ מִקְּצֵה הַבַּיִת וְעַד קָצֵהוּ. גַּם הָעֲנִיִּים, גָּרֵי הָעֲלִיָּה, הֵרִיחוּ הַפַּעַם אֵיזוֹ רֵיחַ חָרִיף, וְלֹא יָדְעוּ מָה הוּא.

פֵּסַח הֵרִים אֶת הַכּוֹס וַיִּקְרָא: לְחַיִּים! וַיְרִיקֵהוּ אֶל פִּיו. כְּנַחַל גָּפְרִית הִשְׁתַּפֵּךְ הַ“נָּזִיד” הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה אֶל גְּרוֹנוֹ וְעֵינָיו מָלְאוּ דִמְעָה, בְּהַעֲמִידוֹ אֶת הַכּוֹס הָרֵיקָה עַל הַשֻּׁלְחָן.

– אַךְ זֶה מַשְׁקֶה טוֹב! – קָרָא פֵסַח. – לֹא כְמַשְׁקֵה־אַנְגְּלִיָה “שֶׁלְּךָ”, מַה־תֹּאמַר? – קְרָא מַר בֶּלְקוֹבִיץ בְּגָאוֹן.

– גַּם אַנְגְּלִיָּה הִיא אֶרֶץ – קְרָא פֵסַח בְּבוּז שֶׁל גַּאֲוָה – וְשֵׁכָר הוּא מַשְׁקֶה.

– וַאֲנִי לֹא אֶתֵּנְךָ לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה יוֹתֵר חָרִיף מִשֵּׁכָר – קָרְאָה פַנִּי בִצְחוֹק – אֵין אֶת נַפְשִׁי לִהְיוֹת אִשָּׁה לְשִׁכּוֹר.

– אֲבָל הֵן אוּכַל לְהִשְׁתַּכֵּר גַּם מִשֵּׁכָר – עָנָה פֵסַח בִּצְחוֹק גַּם הוּא.

– הוֹי, אַתְּ זֹאת לֹא אוּכַל נְשׂא כְלַל – הוֹסִיפָה פַנִּי לְהִתְלוֹצֵץ – חֵי נַפְשִׁי!

– הַ־הַ־הַ! הִנֵּה כִי כֵן לֹא אוּכַל אַף פַּעַם לְפָחוֹת לִהְיוֹת שִׁכּוֹר. רַע הַדָּבָר!

אָז מָצְאָה לָהּ רִבְקָה שְׁעֵת כּשֶׁר לְהִתְלוֹצֵץ גַּם הִיא עַל פֵּסַח.

– אָכֵן כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי תַּרְבִּי לַעַג הָעֶרֶב – הִתְעָרְבָה מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ, בִּפְנוֹתָהּ אֶל רִבְקָה בְּתוֹכָחָה גְלוּיָה – עַד אֲשֶׁר לֹא תִדְאֲגִי גַם לִשְׁלוֹמִי כְלָל. הֵן טוֹב תַּעֲשִׂי כִּי תֵלְכִי לְהָבִיא אֶת רְפוּאוֹתַי אֲשֶׁר עַל הַ“קּוֹמוֹדָה” בַחֲדַר הַמִּטּוֹת.

בֶּקִי הִתְנוֹעֲעָה בְקֹצֶר רוּחַ וַתַּעֲזֹב אֶת הַחֶדֶר. – הֵן לֹא תוּכַל לְשָׁעֵר – הִתְאוֹנְנָה הַגְּבֶרֶת הַכְּבוּדָה בְּאָזְנֵי אַחַד הַצְּעִירִים מִמְּבַקְּשֵׁי קִרְבָתָהּ שֶׁל בֶּקִּי, שֶׁבָּאוּ אַף הֵם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחֲגִיגָה – מָה רַבּוּ יִסּוּרַי, שֶׁאֲנִי סוֹבֶלֶת מֵרַגְלָי. הֵן רַגְלִי הָאַחַת עָבָה, נְפוּחָה, וְהַשְּׁנִיָּה דַּקָּה כִשְׁחִיף עֵץ.

הַצָּעִיר הֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הָיָה מִשְׁתַּתֵּף בִּיסוּרֶיהָ בֶאֱמֶת.

– וּמֵאַיִן בָּאָה לָךְ הַמַּחֲלָה הַזֹּאת? – שָׁאַל.

– הֲיָדַעְתִּי? לוּ הָיָה לִי מֹחוֹ שֶׁל אֲרִיסְטוֹ הַפִּילוּסוּף, אוּלַי חָקַרְתִּי וָאֵדַע סִבַּת מַחֲלָתִי הָאֲרוּרָה. וְכֹה אֶסְבֹּל וַאֲעֻנֶּה כָל יְמֵי חַיַּי עַל אֲדָמוֹת.

כַּאֲשֶׁר הֵבִיאָה בֶקִּי אֶת בַּקְבּוּק הָרְפוּאוֹת, זָכְרָה אִמָּהּ פִּתְאֹם, כִּי טַעֲמָן רַע מְאֹד, אִם כִּי, עַל־פִּי־רֹב, הָיְתָה בֶקִי מְמַלְּאָה, שֶׁלֹּא בִידִיעַת אִמָּהּ, אֶת הַבַּקְבּוּק מַיִם, לְבַל תִּצְטָרֵךְ לְהַטְרִיחַ אֶת עַצְמָהּ לָלֶכֶת לְהָבִיא רְפוּאוֹת מִן הַהַפְּתֵּק. וְיַעַן כִּי הַגְּבֶרֶת הַחוֹלָה לֹא יָדְעָה אֶת זֹאת, לְפִיכָךְ פָּעֲלוּ, כַּנִּרְאֶה, גַּם הַמַּיִם אֶת פְּעוּלַת הַסַּמִים…

________________

וּבֵין כֹּה וְכֹה שָׁב מֹשֶׁה אַנְסִיל מִתְּפִלַּת הַמַּעֲרִיב לְבֵיתוֹ וַיֵּשֶׁב לוֹ בִדְמָמָה אֶל הַשֻּׁלְחָן לְאוֹר הַנֵּר, אֲשֶׁר לֹא חִכָּה לוֹ כְלָל, לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ חִכָּה זֶה יָמִים מִסְפָּר. הוּא לָקַח אֶת הַמָּרָק וְאֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֵךְ אֶת ד' עַל שְׁתֵּי הַמַּתָּנוֹת הַטּוֹבוֹת, אֲשֶׁר נָתַן לוֹ.

כָּל בְּנֵי הַבַּיִת כְּבָר אָכְלוּ אֶת אֲרוּחָתָם, וְאֶסְתֵּר הִשְׁכִּיבָה אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים עַל מִשְׁכָּבָם (רָחֵל כְּבָר יָדְעָה לִפְשֹׁט אֶת בְּגָדֶיהָ בְעַצְמָהּ), וְהִיא וּשְׁלֹמֹה יָשְׁבוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן לִכְתֹּב אֶת שֵׁעוּרֵיהֶם לְיוֹם הַמָּחֳרָת. בְּרֹב עָמָל אָחֲזָה הַפַּעַם אֶת הָעֵט בֵּין אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַפְּצוּעוֹת הַכְּרוּכוֹת בִּסְחָבוֹת אֲדֻמּוֹת מִדָּם. הַזְּקֵנָה נִמְנְמָה בְכִסְּאָהּ. מְנוּחָה נְעִימָה וּדְמָמָה שָׂרְרוּ מִסָּבִיב, אַךְ הָאֲוִיר הָיָה קָרִיר יוֹתֵר מִדָּי.

מֹשֶׁה אָכַל אֶת אֲרוּחָתוֹ בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל וּבְעֹנֶג, כַּאֲשֶׁר הֵעִידָה עַל זֶה מְצִיצַת שְׂפָתָיו. כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לֶאֱכֹל, נֶאֱנַח מְעַט וַיִּקְרָא בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה וּבְנִגּוּן מְיֻחָד אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲשֶׁר אָרְכָה כַעֲשָׂרָה דַקִּים. אָז קָם מִמְּקוֹמוֹ וַיִּשְׁאַל אֶת שְׁלֹמֹה, אִם הִתְפַּלֵּל מַעֲרִיב. שְׁלֹמֹה הֵעִיף עֵינָיו אֶל עֵבֶר פְּנֵי הַזְּקֵנָה וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי הִיא יְשֵׁנָה, עָנָה: הֵן! וַיִּלְחַץ בְּרַגְלוֹ אֶת רֶגֶל אֶסְתֵּר מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן.

– עַתָּה קְרָא אֶת “שְׁמַע”.

מִזֹּאת לֹא יָכֹל עוֹד לְהִשְׁתַּמֵּט; אָז מִהֵר לְהַשְׁלִים אֶת שְׁאֵלַת הַחֶשְׁבּוֹן, וַיִּשְׁתַּדֵּל לִכְתֹּב אֶת מִסְפְּרֵי הַתְּשׁוּבוֹת בְּכְתָה דַק וְחִוֵּר, לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל מָחָר לְתַקְּנָם וּלְשַׁנּוֹתָם, עַל פִּי מֵחְבְּרוֹת חֲבֵרָיו, אִם תִּמָּצֵא בָהֶם שְׁגִיאָה. אַחֲרֵי כֵן הוֹצִיא מִיַּלְקוּטוֹ סִדּוּר בָּלֶה מֵרֹב מִשְׁמוּשׁ־הַיָּדַיִם וַיָּחֶל לִקְרֹא בּוֹ אֶת “שְׁמַע” בְּקוֹל וּבְנִגּוּן מְיֻחָד. הַקְּרִיאָה אָרְכָה רְגָעִים מִסְפָּר וְאַחַר שָׁכַב לִישׁוֹן. גַּם אֶסְתֵּר הִשְׁלִימָה אֶת שֵׁעוּרֶיהָ וַתַּשְׁכֵּב אֶת הַזְּקֵנָה בְּמִטָּתָהּ, וַתִּשְׁכַּב גַּם הִיא בְצִדָּהּ. עֵת רַבָּה לֹא יָכְלָה לִסְגֹּר אֶת עֵינֶיהָ וַתַּקְשֵׁב לְקוֹל אָבִיהָ, אֲשֶׁר קָרָא בְסֵפֶר אִיּוֹב וַיְעַיֵּן לִרְגָעִים בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, וּלְצִלְצְלֵי כִנּוֹרוֹ שֶׁל פֵּסַח וַיְנְגוֹט, אֲשֶׁר חָדְרוּ לְאָזְנֶיהָ מִתַּחַת לְרִצְפַּת חַדְרָם הַצָּר. כִּנּוֹרוֹ שֶׁל פֵּסַח הֵעִיר זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים מְאֹד בְּלֵב שׁוֹמְעָיו. מְחֻתָּנוֹ הַנִּכְבָּד עָמַד מֵאַחֲרָיו מִתְרַגֵּשׁ מְאֹד, וְלִרְגָעִים דָּפַק בְּרַגְלוֹ עַל הָרִצְפָּה וְאִשְׁתּוֹ הַמִּתְחַלָּה וְהַחִוֶּרֶת הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁה הַמְכֻסֶּה בְקַפְלֵט וַתִּתְעַנֵּג מְאֹד. הַצִּלְצוּלִים הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה הֵעִירוּ בִלְבַב שְׁנֵיהֶם אֶת זִכְרוֹן פְּגִישָׁתָם הָרִאשׁוֹנָה בְּיַרְכְּתֵי רְחוֹב עִיר מְגוּרָם בְּפוֹלַנִּיָּה וְאֶת חַג לֵיל חֲתוּנָתָם.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: מַלְכָּה    🔗

עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הָאַחַת־עֶשְׂרֵה בַבֹּקֶר וּכְבָר מִלֵּא הֶהָמוֹן אֶת כָּל פִּנּוֹת הָרְחוֹב וְעוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ וְגָדוֹל מֵרֶגַע לְרֶגַע. הַמּוֹכְרִים עוֹמְדִים וּמַכְרִיזִים בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנִּים עַל סְחוֹרוֹתֵיהֶם וְהַקּוֹנִים מְנִיעִים רָאשֵׁיהֶם, מוֹלְלִים בִּידֵיהֶם וְקוֹרְאִים בִּגְרוֹנָם וְקוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה.

וּמֹשֶׁה אַנְסִיל הוֹלֵךְ אָנֶה וְאָנָה בָרְחוֹב בְּלִי כָל חֵפֶץ וּמַטָּרָה זֶה כְבָר שְׁעוֹת אֲחָדוֹת. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הוּא עוֹמֵד לִקְרֹא אֶת הַמּוֹדָעוֹת הַדְּבוּקוֹת בֶהָמוֹן עַל קִירוֹת הַבָּתִּים וְעַל עַמּוּדֵי הָרְחוֹב, מֵאֵין לוֹ כָל עִנְיָן אַחֵר לַעֲנוֹת בּוֹ בַשּׁוּק הַהוֹמֶה מִסָּבִיב. לִבּוֹ סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי לֹא יְאַחֵר אֶת מוֹעֵד אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם…

וְהִנֵּה פָנָה בְּלִי מֵשִׂים אֶל קְצֵה “וֵינְטְבּוֹרְט סְטְרִיט” וְשָׁם נִמְשְׁכוּ עֵינָיו אֶל מוֹדָעָה אַחַת, הַדְּבוּקָה אֶל חֲנוּתוֹ שֶׁל אַחַד הַסַּנְדְּלָרִים. מוֹדָעָה זוֹ הָיְתָה כְתוּבָה יְהוּדִית בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

דְּרוּשִׁים

טַלָּאִים, חַתָּכִים, סַמָּרִים, עוֹזְרִים

וְאוּמָנִים

לְבָרוּךְ עִמָּנוּאֵל הַסַּנְדְּלָר

עוֹשֶׂה וּמְתַקֵּן נְעָלִים

טוֹב­­ וּבְזוֹל

כְּמָרְדְּכַי שְׁוַרְץ

מִגּוֹלְסְטֵין סְטְרִיט נוּמֶר 12

הַמִּלִּים “מָרְדְּכַי שְׁוַרְץ” הָיוּ כְתוּבוֹת בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְעוּ כִמְעַט עַל פְּנֵי כָל הַחַלּוֹן. בָּרוּךְ עִמָּנוּאֵל יָדַע וְהִכִּיר, כַּנִּרְאֶה, מַה־קָּטֹן עֶרְכּוֹ מֵעֵרֶךְ מִתְחָרֵהוּ הַגָּדוֹל, אַף כִּי מֹשֶׁה לֹא שָׁמַע מֵעוֹדוֹ אֶת שֵׁם מָרְדְּכַי שְׁוַרְץ. מֹשֶׁה אַנְסִיל בָּא אֶל הֶחָנוּת וַיֹּאמֶר בְּעִבְרִית: “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם”. וּבָרוּךְ עִמָּנוּאֵל, אֲשֶׁר יָשַׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְהִכָּה וַיְרַקַּע בְּפַטִּישׁוֹ אֶת הַסּוּלִיָּה, עָנָהוּ: “עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם”.

אָז יְדַבֵּר מֹשֶׁה: – אֲנִי מְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה. אוּלַי תּוּכַל לָתֵת לִי אֵיזוֹ מְלָאכָה?

– אֵיזוֹ מְלָאכָה אַתָּה יוֹדֵעַ?

– אֲנִי הָיִיתִי טַלָּא.

– לֹא אוּכַל לְקַבֵּל עוֹד טַלָּאִים, כְּבָר יֵשׁ לִי מֵהֶם רָב. מֹשֶׁה הִבִּיט אֵלָיו כְּנוֹאָשׁ.

– גַּם סַמָּר הָיִיתִי זְמַן רַב – הוֹסִיף מֹשֶׁה. – גַּם מֵאֵלֶּה רַב לִי רָב.

פְּנֵי מֹשֶׁה קָדְרוּ עוֹד יוֹתֵר.

– לִפְנֵי שְׁנָתַיִם יָמִים עָבַדְתִּי גַם בְּתוֹר אֻמָּן. בָּרוּךְ הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ בַדּוּמִיָּה. הַאָצַת הָאִישׁ הַזֶּה הֵחֵלָּה, כַּנִּרְאֶה, לְהַרְגִּיז אֶת עֲצָבָיו. עַתָּה נִשְׁאֲרָה לְמֹשֶׁה אַךְ תִּקְוָה אַחַת לַעֲבֹד בְּתוֹר עוֹזֵר.

– וְלִפְנֵי זֶה עָבַדְתִּי בְתוֹר עוֹזֵר שָׁבוּעַ יָמִים – הוֹסִיף מֹשֶׁה.

– אֵין צֹרֶךְ לִי בְשּׁוּם אִישׁ! – צָעַק בָּרוּךְ עִמָּנוּאֵל, אֲשֶׁר פָּקְעָה כְּבָר סַבְלָנוּתוֹ.

– אֲבָל בְּמוֹדָעָתְךָ כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ, כִּי דְּרוּשִׁים לְךָ אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה – קְרָא מֹשֶׁה בְתִמָּהוֹן.

– וּמַה־לְּךָ וְלַמּוֹדָעָה, הַדְּבוּקָה עַל חַלּוֹנִי? – עָנָהוּ בָּרוּךְ עִמָּנוּאֵל בְּחֹם – וְכִי אֵין לְךָ מֹחַ בְּקָדְקָדְךָ לְהָבִין, כִּי כָל עִקָּרָהּ שֶׁל מוֹדָעָה זוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְמַרְאִית עַיִן? לַאֲסוֹנִי, עָלַי לְהִסְתַּפֵּק בִּשְׁתֵּי יָדַי אֲנִי, אַךְ מַה אִיכְפַּת לִי אִם לְמַרְאֵה הַמּוֹדָעָה יַחְשְׁבוּ עָלַי אַחֶרֶת? אַדְרַבָּה, מַחֲשָׁבָה כָזוֹ עוֹד תִּתֵּן כָּבוֹד לִשְׁמִי וְלִמְלַאכְתִּי. אַף גַּם לֹא שִׁקַּרְתִּי, חָלִילָה, בְּמוֹדָעָתִי. בְּוַדַּאי דְּרוּשִׁים לִי חַתַּכִים, סַמָּרִים, עוֹזְרִים וָאֳמָנִים, כִּי אָז יָכֹלְתִּי לִפְתֹּחַ בֵּית־מְלָאכָה גָדוֹל עַל אַפּוֹ וַחֲמָתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שְׁוַרְץ. אַךְ הִנֵה אֵל עֶלְיוֹן מָנַע מִמֶּנִּי פוֹעַלִים וְעוֹזְרִים וְעָלַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ רַק בִּשְׁתֵּי יָדַי אָנִי.

מֹשֶׁה הֵבִין, כַּנִּרְאֶה, וְהִכִּיר אֶת צִדְקָתוֹ שֶׁל בָּרוּךְ עִמָּנוּאֵל וּבְצֵאתוֹ מֵאֵת פָּנָיו שָׂם פְּעָמָיו אֶל מְעוֹנוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שְׁוַרְץ, שֶׁמְּקוֹמוֹ נוֹדַע לוֹ בְחֶסֶד אוֹיְבוֹ וּמְקַנְּאוֹ בָּרוּךְ עִמָּנוּאֵל.

הוּא עָבַר מִוֵינְטְבּוֹרְט סְטְרִיט אֶל רְחוֹב צַר אַחֵר הַמָּלֵא רֶפֶשׁ וְחֶלְאָה וַיֵּלֶךְ הָלְאָה, הָלְאָה. עַל רַעְיוֹנוֹ עָלָה זֵכֶר הַ“דְּרוּשׁ”, שֶׁשָּׁמַע אֶתְמֹל מִפִּי הַמַּגִּיד, שֶׁבֵּאֵר פָּסוּק אֶחָד בַּחֲבַקּוּק וּבְבֵאוּרוֹ הַנִּפְלָא הֵאִיר אוֹר חָדָשׁ עַל עוֹד פָּסוּק אַחֵר שֶׁבְּסֵפֶר דְּבָרִים. זֵכֶר הָעִנְיָן הַזֶּה עִנְּגָהוּ מְאֹד וּבִהְיוֹתוֹ שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו עָבַר הָלְאָה עַל־פְּנֵי חֲנוּתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שְׁוַרְץ; אַךְ הִנֵּה קוֹל פַּעֲמוֹן נְחֹשֶׁת הֵעִירוֹ פִתְאֹם מִמַּחְשְׁבוֹתָיו, אֲשֶׁר חָשַׁב וּמֵחֲלוֹמוֹ אֲשֶׁר חָלַם בְּלֶכְתּוֹ בִרְחוֹב הָעִיר. זֶה הָיָה פַעֲמוֹן בֵּית־הַסֵּפֶר הַגָּדוֹל וְהַמְפֹאָר, הַבָּנוּי בְלֵב הַגֶּטוֹ וְהִנֵּה הוּא קוֹרֵא לְתַלְמִידָיו מִן הַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, מִן הַחֲצֵרוֹת הַצָּרוֹת, מִן עֲלִיּוֹת הַגַּג וּמִן הַמַּרְתְּפִים: “מִי בָכֶם הֶחָפֵץ חַיִּים יָבוֹא הֵנָּה וְיִּתְאַנְגֵּל!” הוּא קוֹרֵא לָהֶם – וְהֵם בָּאִים: הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים יִנְהֲרוּ מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה, מִכָּל חָצֵר וּמָבוֹא; יְלָדִים גְּדוֹלִים וִילָדִים קְטַנִּים; נְעָרִים בְּבִגְדֵי־צֶמֶר בָּלִים וּנְעָרוֹת בְּשִּׂמְלוֹת־בַּד מְעוּכוֹת וּמְטֻשְׁטָשׁוֹת מֵרֹב כְּבִיסָה; יְלָדִים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי כָבוֹד וִילָדִים לְבוּשִׁים סְחָבוֹת; יְלָדִים חוֹלַנִּים וִילָדִים בְּרִיאִים; יְלָדִים בַּעֲלֵי עֵינַיִם בְּהִירוֹת וְעַלִּיזוֹת וִילָדִים בַּעֲלֵי עֵינַיִם כֵּהוֹת וּשְׁקוּעוֹת; יְלָדִים חַלָּשִׁים, חִוְּרִים וּמְזֹהָמִים כְּיַלְדֵּי הַ“גֵּרִים” וִילָדִים בְּרִיאִים, אַדְמוֹנִים וּנְקִיִּים כְּיַלְדֵי הָאַנְגְּלִים; בָּהֶם רָאשִׁים גְּדוֹלִים וַעֲגֻלִּים, רָאשִׁים קְטַנִּים וְיָפִים כְּתַבְנִית אֲגָסִים; בָּהֶם פָּנִים שֶׁל זְקֵנִים, פָּנִים שֶׁל קוֹפִים וּפָנִים שֶׁל כְּרוּבִים נֶחְמָדִים; יְלָדִים קְפוּאִים מִקֹּר וּרְעֵבִים וִילָדִים לְבוּשִׁים הֵיטֵב וּשְׂבֵעִים; שַׁקְדָּנִים וַעֲצֵלִים, מְנֻמָּסִים וְגַסִּים, בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִים וְנִכְנָעִים, בַּעֲלֵי כִּשְׁרוֹנוֹת וְהֶדְיוֹטִים, נִשְׁחָתִים וִילָדִים – לְמוֹפֵת – כֻּלָּם מְמַהֲרִים לְקוֹל הַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל, אָצִים, רָצִים לְהִשְׁתַּתֵּף בַּעֲבוֹדַת הַמְּכוֹנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר אֲשֶׁר לַמֶּמְשָׁלָה.

וּפֹה, לִפְנֵי בֵית הַסֵּפֶר, הָיָה אַךְ כְּעֵין שׁוּק בִּזְעֵיר אַנְפִּין. אֲנָשִׁים וְנָשִׁים סָכוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי הַיְלָדִים בְּסִירִים מְלֵאִים “כָּל טוּב”, הַמְסִירִים אֶת לֵב הַקְּטַנִּים מֵחַיֵּי עוֹלָם אֶל חַיֵּי שָׁעָה; שָׁם נִמְכְּרָה בְּזוֹל גָּדוֹל חוּמְצָה⁸ מְבֻשֶּׁלֶת הֵיטֵב, עַרְמוֹנִים, אֱגוֹזִים, תּוּפִינִים וְכָל מִינֵי מַמְתַּקִּים שׁוֹנִים.

הַלַּחַץ וְהַדֹּחַק גָּדְלוּ עוֹד יוֹתֵר עַל־יְדֵי הָאָבוֹת וְהָאִמּוֹת הַמְּלַוִּים אֶת בְּנֵיהֶם עַד חֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר. הַנָּשִׁים הָיוּ גְלוּיוֹת־רֹאשׁ אוֹ מְכֻסּוֹת בְּמִטְפָּחוֹת, עוֹלְלֵיהֶן עַל זְרוֹעוֹתֵיהֶן וִילָדִים מִסְפָּר כְּרוּכִים אַחֲרֵיהֶן וַאֲחוּזִים בְּסִנּוֹרֵיהֶן, וְהָאֲנָשִׁים הָיוּ לְבוּשִׁים קְרָעִים וּפְנֵיהֶם וִידֵיהֶם מְזֹהָמִים. פֹּה נִדְחֶקֶת עַלְמָה צְעִירָה וְיָפָה וְיָדָהּ אוֹחֶזֶת בְּיַד אָחִיהָ הֶעָצֵל וְלֹא תִרֶף מִמֶּנּוּ עַד הִכָּנְסוֹ אֶל חֲצַר בֵּית הַסֵּפֶר. שָׁם יִסָּחֵב בְּחָזְקָה נַעַר פֶּרֶא כְּבֶן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וְהוּא צוֹעֵק וּבוֹכֶה וּבוֹעֵט בְּכָל כֹּחוֹ.

– עַרְמוֹנִים! עַרְמוֹנִים! – קָרְאָה אְשָּׁה זְקֵנָה בְקוֹל חֶרֶס נִּשְׁבָּר.

– חוּמְצָה! חוּמְצָה! – עָנָה לְעֻמָּתָהּ בְּקוֹל צָרוּד הוֹלַנְדִּי זָקֵן. בְּיָדוֹ הָאַחַת נָשָׂא הַהוֹלַנְדִּי קְדֵרָה גְּדוֹלֶה מְלֵאָה חוּמְצָה חַמָּה וּבְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה כַּד מָלֵא מִינֵי מְתִיקָה שׁוֹנִים. הַיְלָדִים בָּלְעוּ מַהֵר אֶת הַמַּטְעַמִּים מִסְפָלִים קְטַנִּים וַאֲחֵרִים לְקָחוּם בְּמַעַטְפוֹת נְיָר וַיְבִיאוּם עִמָּם אֶל בֵּית הַסֵּפֶר פְּנִימָה לְאָכְלָם שָׁם בַּסֵּתֶר.

וְרַק בָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה אַנְסִיל לֹא הִשְׁתַּתְּפוּ בַּתְּמוּנָה הַזֹּאת. פְּרוּסַת לֶחֶם וְתֵה, שֶׁגַּרְעִינָיו בֻּשְּׁלוּ כְבָר פַּעֲמַיִם וְשָׁלשׁ, הָיוּ לָהֶם לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר, וַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם לֹא הָיְתָה לָהֶם כָּל תִּקְוָה לִמְצֹא בְּבֵית אֲבִיהֶם הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּתְהַלְּכוּ בַּשָּׁעוֹת הֶחָפְשִׁיּוֹת מֵהַלִּמּוּדִים בַּחֲצַר בֵּית־הַסֵּפֶר מִבְּלִי טְעֹם מְאוּמָה מֵהַמַּמְתָּקִים הַנִּקְנִים בְּכָסֶף.

מֹשֶׁה אַנְסִיל הִתְעַצֵּב מְאֹד בְּחָשְׁבוֹ עַל יְלָדָיו הָאֻמְלָלִים וְנַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ. אָז שָׁכַח אֶת הַמַּגִּיד וְאֶת חֲבַקּוּק, אֶת הַפָּסוּק וְאֶת פֵּרוּשׁוֹ הַנִּפְלָא. וַיָּשָׁב עַל עֲקֵבָיו לְבַקֵּשׁ אֶת חֲנוּתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שְׁוַרְץ. אַךְ גַּם הוּא, כְּבָרוּךְ עִמָּנוּאֵל, הֵשִׁיב פָּנָיו רֵיקָם, בְּאָמְרוֹ, כִּי כְבָר יֵשׁ לוֹ יָדַיִם חָרוּצוֹת לִמְלַאכְתּוֹ דַי וְהוֹתֵר; אַךְ יַעַן אֲשֶׁר עָבְרוּ שְׁמוּעוֹת בָּעִיר עַל דְּבַר שְׁבִיתָה כְּלָלִית שֶׁל הַפּוֹעֲלִים, שֶׁאָז נִצְרָכִים יִהְיוּ לְנוֹתְנֵי עֲבוֹדָה יָדַיִם חֲדָשׁוֹת בִּמְקוֹם יְדֵי הַשּׁוֹבְתִים, לָכֵן עָמַד מֹשֶׁה וַיִּרְשֹׁם אֶת שֵׁם הַסַּנְדְּלָר הַזֶּה וּמְקוֹם מְעוֹנוֹ.

עֲצֶבֶת נוֹרָאָה הֵעִיקָה עַל לְבַב מֹשֶׁה בְּצֵאתוֹ מֵאֵת פְּנֵי שְׁוַרְץ, וַיֶּתַע זְמַן רָב בָּרְחוֹבוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת בְּלִי חֵפֶץ וּמַטָּרָה; שְׁעַת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה. יְלָדִים וִילָדוֹת עָבְרוּ עַל פָּנָיו וּבִידֵיהֶם תּוּפִינִים חַמִּים מִבֵּית־הַמַּאֲפֶה וְרֵיחָם הַטּוֹב עָלָה בְאַפּוֹ. מֹשֶׁה הִרְגִּישׁ, כִּי לֹא יוּכַל לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל בָּנָיו וּבְיָדָיו אֵין כֹּל. לְסוֹף אָסַף אֶת כָּל אֹמֶץ לְבָבוֹ וַיַּחֲלֵט הַחֲלָטָה קָשָׁה; אָז שָׂם פָּנָיו אֶל עֵבֶר פְּנֵי הֶ“חֳרָבוֹת” וַיָּרָץ הָלְאָה, כְּמוֹ יָרֵא, פֶּן יַעַזְבֵהוּ אֹמֶץ לִבּוֹ וְהָיָה עֲדֵי אוֹבֵד.

בְּשֵׁם “חֳרָבוֹת” נִקְרְאָה כִכָּר גְּדוֹלָה מוּקֶפֶת בָּתִּים גְּדוֹלִים, שֶׁתְּנוּעַת הַחַיִּים נִכֶּרֶת בָּהּ בְּיוֹתֵר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ, שֶׁאָז תִּהְיֶה לְעָנָף לַשּׁוּק הַגָּדוֹל, הַמִּסְתַּעֵף לְכָל הָרְחוֹבוֹת וְהַמְּבוֹאוֹת, אֲשֶׁר בָּרֹבַע הַהוּא. שָׁם יָכֹל הָיָה מֹשֶׁה לִקְנוֹת חֲפָצִים מֵחֲפָצִים שׁוֹנִים, מִכִּתְפוֹת־גּוּמִי עַד תֻּכִּיִּים יְרֻקִּים בִּכְלוּבִים מוּזְהָבִים, אִלּוּ הָיָה לוֹ כֶסֶף בְּכִיסוֹ. אֶפֶס, לְפִי שָׁעָה לֹא הָיָה בְכִיסוֹ מְאוּמָה מִלְּבַד – נְקָבִים.

מֹשֶׁה אַנְסִיל הָלַךְ שָׁמָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי קְרוֹבַת אִשְׁתּוֹ הַמְּנוּחָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בְּבֵיתָהּ בִּקְצֵה “כִּכַּר זְכַרְיָה” לֹא רָחוֹק מִן הֶ“חֳרָבוֹת”. מֹשֶׁה כְבָר לֹא הָיָה בְּבֵיתָהּ זֶה כְחֹדֶשׁ יָמִים, יַעַן כִּי מַלְכָּה הָיְתָה הָעֲשִׁירָה הַיְחִידָה בְּמִשְׁפַּחְתָּהּ וְלֹא יָכְלוּ לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ בְלִי יִרְאָה וָרַעַד. הִיא הֶחֱזִיקָה חָנוּת לְמִמְכַּר בְּגָדִים בְּ“הוֹנְדְסְדִיץ” וְשֻׁלְחָן עִם סְחוֹרוֹת שׁוֹנוֹת עַל הַ“חֳרָבוֹת” בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן.

אַךְ בָּא מֹשֶׁה עַד קְצֵה הָרְחוֹב הִגִּיעוּ לְאָזְנָיו קוֹלוֹת זַעַם וַחֲרָפוֹת. שְׁתֵּי נָשִׁים שְׁכֵנוֹת, אֲשֶׁר שׂוֹחֲחוּ יַחַד בִּיְדִידוּת לִפְנֵי פֶתַח בֵּיתָן, הִתְחִילוּ פִתְאֹם לִצְעֹק וְלִשְׁפֹּךְ מְטַר קְלָלוֹת וְגִדּוּפִים אִשָּׁה עַל רְעוּתָהּ.

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, הַקּוֹרֵא, לִמְצֹא מְקוֹר כָּל הַקְּלָלוֹת וְהַמְּרִיבוֹת הָרַבּוֹת בְּ“כִכַּר זְכַרְיָה”, אַל “תְּבַקֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה”, בַּקֵּשׁ אֶת הַיֶּלֶד: שְׁנֵי יְלָדִים אוֹ נְעָרִים מְצַחֲקִים יַחַד, פִּתְאֹם וְהִנֵּה הֵם לוֹחֲמִים מִלְחֶמֶת־בֵּינַיִם, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָיְפוּ הַמְּנַצֵּחַ וְהַמְּנֻצָּח גַּם יַחַד, הֵם הוֹלְכִים לְהִתְאוֹנֵן לִפְנֵי אִמּוֹתֵיהֶם הַכְּבוּדוֹת; אִם הַמְּנֻצָּח הַמֻּכֶּה מְאַיֶּמֶת עַל הַמְּנַצֵּחַ הַמַּכֶּה לִצְרֹם אֶת אָזְנוֹ אוֹ לְחַכֵּךְ אֶת חָטְמוֹ עַד שְׁפָךְ־דָּם – וְלִפְעָמִים הִיא גַם “גּוֹזֶרֶת וּמְקַיֶּמֶת”. בֵּין כֹּה וְכֹה תוֹפִיעַ אֵם הַמְּנַצֵּחַ, וְאָז תִּפְרֹץ מִלְחֶמֶת־בֵּינַיִם בֵּין הָאִמּוֹת, וְהַיְלָדִים יָשׁוּבוּ שֵׁנִית לִשְׂחוֹקָם וּלְשַׁעֲשׁוּעֵיהֶם, אֲשֶׁר נִפְסְקוּ עַל־יְדֵי הַמְּרִיבָה.

כַּדָּבָר הַזֶּה נָפַל הַפַּעַם גַּם בֵּין מָרַת יִצְחָקִי וּמָרַת יַעֲקֻבִּי. מָרַת יִצְחָקִי הוֹכִיחָה בְמִבְטָאִים קָשִׁים, כִּי מַחְמַד־עֵינֶיהָ מֻכֶּה וּפָצוּעַ עַד בְּלִי יְכֹלֶת לְהַכִּירוֹ; וּמָרַת יַעֲקֻבִּי הוֹכִיחָה בִלְשׁוֹנָהּ וּבִידֶיהָ מַמָּשׁ אֶת הַהֶפֶךְ, כִּי אַךְ מַחְמַד־עֵינֶיהָ הוּא מְכֻסֶּה פְצָעִים וַחַבּוּרוֹת וְאֵין בּוֹ מְתֹם.

– חַיָּה אֲנִי, אִם לֹא אֶמְרֹט אֶת לֶחְיֵי אֶחָד מִ“שְּׁרָצַיִךְ”, אֲשֶׁר יַעֲבֹר עַל פָּנָי. עַתָּה תִרְאִי! – צָעֲקָה מָרַת יִצְחָקִי.

– שִׁלְחִי נָא אֶצְבַּע לָגַעַת בְּאֶחָד מִילָדַי וְרָאִית אִם לֹא אֲעִידֶךְ לַמִּשְׁפָּט – קָרְאָה מָרַת יַעֲקֻבִּי בְקוֹל גָּדוֹל, לְשִׂמְחַת לֵב הָאֲסַפְסוּף הַמִּתְעַנֵּג עַל הַמַּחֲזֶה הַזֶּה.

– אוֹי לִי, יִרְאָה וְרַעַד יָבוֹא בִּי! – קָרְאָה מָרַת יִצְחָקִי בִצְחוֹק – הָבִי נָא! הוֹעִידִינִי לַמִּשְׁפָּט. הוֹי, גַּם הַשּׁוֹפֵט יוֹדֵעַ מִי וּמָה אָתְּ.

– וּמִי הָיְתָה אִמֵּךְ? – קָרְאָה מָרַת יַעֲקֻבִּי בְקֶצֶף גָּדוֹל כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים, הָאוֹהֲבוֹת תָּמִיד לְהַזְכִּיר זְכוּת אָבוֹת.

– הוֹי, הוֹי! וּמִי אָבִיךָ? הַגִּידִי לִי בְטוּבֵךְ! – בָּאָה הַתְּשׁוּבָה בִמְהִירוּת הַבָּזָק.

בְּנוּסְחָאוֹת כָּאֵלֶּה הוֹסִיפוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים לְהִתְקוֹטֵט וּלְחָרֵף וּלְגַדֵּף אִשָּׁה אֶת רְעוּתָהּ, עַד אֲשֶׁר חָרַב לְסוֹף כָּל מְקוֹר הַחֲרָפוֹת וְהַזִּלְזוּלִים הַשָּׁמוּר אֵצֶל כָּל אַחַת מֵהֶן וְעַד אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת מְקוֹמָן וַתָּבֹאנָה אִשָּׁה אִשָּׁה אֶל בֵּיתָהּ וַתִּסְגֹּרְנָה הַדְּלָתַיִם בַּעֲדָן.

עָבְרוּ רְגָעִים מִסְפָּר וּמָרַת יִצְחָקִי הוֹפִיעָה שֵׁנִית בַּחוּץ. כַּנִּרְאֶה, מָצְאָה לָהּ בְּבֵית־גִּנְזָהּ עוֹד דְּבַר־מָה לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ. אָז נִגְּשָׁה אֶל פָּתַח בֵּית רִעוּתָהּ וַתִּקְרָא בְחוֹר הַמַּנְעוּל:

– אֲבָל לִילָדַי אֵין רַגְלַיִם עֲקוּמוֹת! כָּרֶגַע נִפְתַּח חַלּוֹן הַמִּטּוֹת אֲשֶׁר לְמָרַת יַעֲקֻבִּי וּבְעַד הַחַלּוֹן הוֹפִיעַ הַגְּבֶרֶת בְּגָאוֹן וּבִתְנוּעַת נִצָּחוֹן הֵנִיעָה בְיָדָהּ אֵיזֶה אֶרֶג צָהֹב, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְדֶגֶל אָרֹךְ וְרָחָב.

– אַ־הַ! – קָרְאָה בִשְׂחוֹק רָצוֹן, בְּהַנִּיעָהּ אֵת הָאֶרֶג אָנֶה וְאָנָה – אַךְ זֶה אֶרֶג יָפֶה! הָאֶרֶג נִפְנֵף בָּרוּחַ, וּמָרַת יַעֲקֻבִּי הֶחֱלִיקָה אוֹתוֹ בְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

– אַךְ זֶה מֶ–שִׁי נִפְ–לָא! – קָרְאָה בְהִתְפַּעֲלוּת.

מָרַת יִצְחָקִי עָמְדָה כְמֻכַּת פַּלָצוּת לַתְּשׁוּבָה הַנִּמְלָצָה שֶׁל אֵשֶׁת־רִיבָהּ. מָרַת יַעֲקֻבִּי נֶעֶלְמָה רֶגַע, אַךְ שָׁבָה מַהֵר וּבְיָדָהּ שִׂמְלַת־מֶשִׁי אֲדַמְדַּמָּה. אַךְ זֶה מֶשִׁי נִפְלָא!

כַּעֲבֹר רִגְעֵי מִסְפָּר הֵבִיאָה שִׂמְלַת מֶשִׁי שְׁחוֹרָה. – אַךְ–זֶה – מֶ–שִׁי – נִפְ–לָא! – קָרְאָה מָרַת יַעֲקֻבִּי בִתְרוּעַת נִצָּחוֹן וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ עָבְרוּ בְּעֹנֶג מְיֻחָד עַל חֶלְקַת הַמֶּשִׁי הָרָךְ. כַּעֲבֹר רֶגַע הִתְנוֹפְפוּ בָאֲוִיר עוֹד שְׂמָלוֹת אֲחָדוֹת: יְרֹקָה, אֲפוּרָה, לְבָנָה – וּבְלִוְיַת אוֹתָהּ הַקְּרִיאָה הַמְּמֻשָּׁכָה: אַךְ – זֶה – מֶ–שִׁי נִפְ–לָא!

מָרַת יִצְחָקִי לֹא יָכְלָה עוֹד לָשֵׂאת אֶת הַמַּחֲזוֹת הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה, פָּנֶיהָ אָדְמוּ כְשִׂמְלַת צָרָתָהּ הָאֲדֻמָּה וּלְבָבָהּ – יַם סוֹעֵר.

– מִידֵי הַסּוֹחֵר בִּבְגָדִים בָּלִים קָנִית לָךְ אֶת אֵלֶּה! – נִסְּתָה לַעֲקֹץ אֶת צָרָתָהּ, אַךְ דְּבָרֶיהָ נֶאֶלְמוּ בִגְרוֹנָהּ וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלָהּ. לְאָשְׁרָהּ רָאֲתָה פִתְאֹם, כִּי “כִּבְשָׂתָהּ הַתַּמָּה” מְצַחֶקֶת עִם הַכִּבְשָׂה הַתַּמָּה שֶׁל אוֹיַבְתָּהּ, אָז הִתְנַפְּלָה עָלָיו בְּקֶצֶף רַב וַתִּצְרֹם אֶת אָזְנוֹ בְקָרְאָהּ בְּקוֹל: הוֹי, בְּלִיַּעַל קָטָן, אִם אֶרְאֲךָ עוֹד פַּעַם מְשַׂחֵק אֶת בְּנֵי־בְלִיַעַל כָּאֵלֶּה, אָסִיר אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ. וּבְדַבְּרָהּ סָחֲבָה אֶת “כִּבְשָׂתָהּ” הַבַּיְתָה וַתִּסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ בְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל.

מַחֲזוֹת כָּאֵלֶּה הָיוּ מַעֲשִׂים ־ בְּכָל ־ יוֹם בָּרְחוֹב הַהוּא, וּבְכָל זֹאת מָצָא בָּהֶם מֹשֶׁה עִנְיָן וָחֵפֶץ, כִּי בִרְאוֹתוֹ, שֶׁלֹּא הוֹפִיעָה מַלְכָּה קְרוֹבָתוֹ עַל הַסַּף אוֹ בַחַלּוֹן לִרְאוֹת בְּרִיב שְׁכֵנוֹתֶיהָ, הֵבִין, כִּי אֵינָהּ בְּבֵיתָהּ, אוֹ עָזְבָה אֶת לוֹנְדּוֹן לִזְמַן־מָה; אִם כֹּה וְאִם כֹּה יָדַע נֶאֱמָנָה, כִּי כָּל תִּקְווֹתָיו הַפַּעַם כָּלוּ כֶעָשָׁן.

אָז נִסָּה עוֹד לָלֶכֶת אֶל מְעוֹן מִילִי בַּת מַלְכָּה קְרוֹבָתוֹ וַיִּדְפֹּק בְּדַלְתָּהּ בְּתִקְוָה אוּלַי עוֹד יִמְצָא אֶת מַלְכָּה שָׁם.

מְשָׁרֶתֶת זְקֵנָה פָתְחָה לוֹ אֶת הַדֶּלֶת. עַל הַשֻּׁלְחָן הַמְכֻסֶּה בְמַפָּה מְגֻוָּנָה עָמְדוּ בַקְבּוּקֵי סְפִּירְט אֲחָדִים וְאַרְגְּזֵי “בִּיסְקְבִיט” שֶׁלֹּא נִפְתְּחוּ עוֹד. לְמַרְאֶה הַסִּמָּנִים הַמּוּבְהָקִים שֶׁל חֲגִיגָה בַבַּיִת הִרְגִּישׁ מֹשֶׁה בַעֲלִיל, כִּי מְיֻתָּר הוּא פֹה וְעָלָיו לָשׁוּב מַהֵר עַל עֲקֵבָיו. הוּא לֹא יָדַע עוֹד פֵּשֶׁר דְּבַר הַחֲגִיגָה, אַךְ זֹאת יָדַע הֵיטֵב, כִּי קְרוֹבוֹתָיו הָעֲשִׁירוֹת לֹא תִשְׂמַחְנָה עַל אוֹרֵחַ לֹא־קָרוּא כָמוֹהוּ הַיּוֹם. הַמְשָׁרֶתֶת הַזְּקֵנָה, בַּעֲלַת פָּנִים קְמוּטִים וּשְׁחוֹרִים מִפִּיחַ הַתַּנּוּר, הוֹדִיעַתְהוּ, כִּי מִילִי יוֹשֶׁבֶת בַּעֲלִיָּה וְכִי מַלְכָּה אִמָּהּ הָלְכָה זֶה כְבָר לְבֵיתָהּ וַתִּקַּח עִמָּהּ אֶת הַמִּבְרָשֶׁת.

פְּנֵי מֹשֶׁה נָפָלוּ. בִּהְיוֹת אִשְׁתּוֹ בַחַיִּים הָיְתָה הִיא הַטַּבַּעַת הַמְחַבֶּרֶת אוֹתוֹ אֶל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הוֹאִילָה בְרֹב חַסְדָהּ לְקַחְתָּהּ לִמְשָׁרֶתֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְעַל כֵּן יָדַע מָה הוּא פֵּשֶׁר דִּבְרֵי הַזְּקֵנָה “וַתִּקַּח עִמָּהּ אֶת הַמִּבְרָשֶׁת”. מַלְכָּה הָיְתָה קַפְּדָנִית גְּדוֹלָה בְנוֹגֵעַ לְנִקָּיוֹן וּמְאֹד מְאֹד דִּקְדְּקָה, שֶׁלֹּא יִמָּצֵא רְבָב עַל שִׂמְלָתָהּ; וּבְכָל זֹאת לֹא מָצְאָה לְנָחוּץ לִקְנוֹת לָהּ מִבְרֶשֶׁת, כִּי הִנֵּה אֶת רֻבֵּי עִתּוֹתֶיהָ בִלְּתָה בְּבֵית מִילִי בִתָּהּ. אַךְ כַּאֲשֶׁר פָּרְצָה מְרִיבָה בֵינֵיהֶן, הִתְקַצְּפָה וַתֵּלֵךְ לְהִתְבּוֹדֵד וּ“לְהִתְנַפַּח” בְּבֵיתָהּ, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ עָלֶיהָ בִתָּהּ וַחֲתָנָהּ. וְכַאֲשֶׁר לָקְחָה עִמָּהּ אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת וַתְּהִי זֹאת לְאוֹת, כִּי גָּדְלוּ הָאַף וְהַחֵמָה, אֲשֶׁר קָצְפָה עַל בִּתָּהּ וְכִי גָּמְרָה אֹמֶר לְהִנָּזֵר מִמֶּנָּה לְיָמִים רַבִּים. וְאָז יֵשׁ אֲשֶׁר יַעַבְרוּ שָׁבוּעַ יָמִים וְיוֹתֵר, אֲשֶׁר לֹא חָדְלוּ שְׁנֵי הַבָּתִּים הָאֵלֶּה מֵהַבִּיט אִישׁ עַל אָחִיו בְּעֵין רֹגֶז; וַחֲמַת מִילִי בָעֲרָה בָהּ כָּאֵשׁ עַל הַמִּבְרֶשֶׁת, אֲשֶׁר גָּזְלָה אִמָּהּ מִמֶּנָּה בְיַד חֲמָסִים. בִּשְׁעַת חֵרוּם כָּזוּ הָיָה רָגִיל אֶפְרַיִם לְהַחֲלִיט, כִּי יֵשׁ לְחוֹתַנְתּוֹ מִבְרֶשֶׁת מִשֶּׁלָּהּ, כִּי לוּלֵא זֹאת, הוֹסִיף לְהוֹכִיחַ צִדְקַת הַחֲלָטָתוֹ, בַּמֶּה הִיא מְנַקָּה אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ בִהְיוֹתָהּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בַּדֶּרֶךְ לְרֶגֶל מִסְחָרָהּ? עַל כֵּן הֵעֵז לְהַחֲלִיט, כִּי הִיא לוֹקַחַת אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת מִן הַבַּיִת, לְמַעַן תִּהְיֶה לָהּ אַחֲרֵי כֵן אֲמַתְלָה לָשׁוּב וּלְבַקְּרָם כַּעֲבֹר יְמֵי הָרֹגֶז. וְאָמְנָם, הַנִּסָּיוֹן כְּבָר הֶרְאָה לָדַעַת, כִּי כַּאֲשֶׁר אָרְכוּ יְמֵי הָרֹגֶז, וּמִילִי לֹא וִתְּרָה מִשֶּׁלָּהּ, הָיְתָה הַמִּבְרֶשֶׁת לְמַלְכָּה לִישׁוּעָה וּבְבֹקֶר לֹא־עָבוֹת אֶחָד הוֹפִיעָה בְּבֵית בִּתָּהּ בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: “הוֹי, מִילִי, הִנֵּה הֵבֵאתִי לָךְ אֶת מִבְרַשְּׂתֵּךְ! זֶה עַתָּה רְאִיתִיהָ בַחֲדַר מִטָּתִי, וָאֹמַר: אוּלַי הִיא דְּרוּשָׁה לָךְ”… וְאַחֲרֵי כֵן תִּסֹּב הַשִּׂיחָה עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל כָּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לְבָבָן וְהַשָּׁלוֹם יוּשַׁב עַל מְכוֹנוֹ.

מֹשֶׁה נִזְהַר תָּמִיד מֵרְאוֹת אֶת פְּנֵי מַלְכָּה בִ“תְקוּפַת־הַמִּבְרֶשֶׁת”, וְעַל כֵּן שָׁב גַּם הַפַּעַם עַל עֲקֵבָיו בְּרוּחַ נְכֵאָה וַיֵּלֶךְ אֶל עֵבֶר הַ“חֳרָבוֹת” לָשׁוּב לְבֵיתוֹ בְיָדַיִם רֵיקוֹת – וְהִנֵּה קוֹל עוֹלֶה בְאָזְנָיו:

– הוֹי, הוֹי, מֹשֶׁה, אָנָה אַתָּה רָץ כָּכָה? אוּלַי צִוְּתָה מִילִי עָלֶיךָ לְבַל תִּרְאֶה אֶת פָּנָי?

מֹשֶׁה הֵסֵב פָּנָיו וְהִנֵּה מַלְכָּה עוֹמֶדֶת בְּפֶתַח בֵּיתָהּ.

– לֹא. אֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי – כִּי לֹא שַׁבְתְּ עוֹד מִן הַשּׁוּק הַבַּיְתָה – גִּמְגֵּם מֹשֶׁה בִמְבוּכָה.

וְאָמְנָם כָּל הַיּוֹם יָשְׁבָה מַלְכָּה בַחֲנוּתָהּ, וְאַךְ לִפְנֵי חֲצִי שָׁעָה שָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ. הִיא לֹא חָפְצָה לְהוֹדוֹת לְעַצְמָהּ וְאַף כִּי לְהַגִּיד זֹאת לְמֹשֶׁה, כִּי הִיא יוֹשֶׁבֶת וּמְחַכָּה לְמַלְאַךְ הַשָּׁלוֹם, אֲשֶׁר יָבוֹא אֵלֶיהָ מִמַּחֲנֵה בִתָּהּ לְהַזְמִינָהּ אֶל סְעוּדַת “פִּדְיוֹן הַבֵּן” שֶׁל נֶכְדָּהּ, אֲשֶׁר הוּחַג בַּיּוֹם הַהוּא.

– אִם כֵּן, אֵפוֹא, – קָרְאָה מַלְכָּה – הִנֵּה עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת אוֹתִי וְלֹא תִשְׁאָלֵנִי לִשְׁלוֹמִי. כַּנִּרְאֶה, לֹא תִדְאַג לִי הַרְבֵּה.

– מַה־שְּׁלוֹמְךָ כָּעֵת?

– שְׁלוֹמִי כִשְׁלוֹם כָּל אִשָּׁה זְקֵנָה כָּמוֹנִי, בָּרוּךְ ד' – עָנְתָה מַלְכָּה בִנְעִימוּת, כְּמוֹ חָפְצָה לְהַרְאוֹת לוֹ אֶת טוּב־לִבָּהּ וּלְהוֹכִיחַ לוֹ עַל יְדֵי כַךְ, מָה רַב עֲוֹן בִּתָּהּ בְּרִיבָהּ עִמָּהּ.

– אִם כֵּן, אֵפוֹא, לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ? – הוֹסִיפָה בִידִידוּת – הֶחָפֹץ תַּחְפֹּץ, כִּי אֶתְקָרֵר וְאֶפֹּל לַמִּשְׁכָּב? בּוֹא, אֵפוֹא, וְנָבוֹא הַבַּיְתָה.

מֹשֶׁה הָלַךְ אַחֲרֶיהָ, וּבְעָמְדוֹ עַל הַסַּף כָּפַף אֶת רֹאשׁוֹ, כְּמוֹ יָרֵא, פֶּן יִגְּפֶנּוּ בַּמַּשְׁקוֹף. חַדְרָהּ זֶה שֶׁל מַלְכָּה הָיָה הַעְתָּקָה נְכוֹנָה מֵחֲדַר הָאוֹרְחִים שֶׁל מִילִי בִתָּהּ, אַךְ תַּחַת הַבַּקְבּוּקִים וְהַתּוּפִינִים הָעַלִּיזִים, אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ הַיּוֹם מֵעַל שֻׁלְחָן מִילִי, נִשְׁקְפָה פֹּה לְעֵינָיו הַמִּבְרֶשֶׁת הַיְדוּעָה. כְּבַחֲדַר מִילִי נִרְאָה גַּם פֹּה שֻׁלְחָן גָּדוֹל, קוֹמוֹדָה וְעָלֶיהָ מִינֵי צַעֲצוּעִים שׁוֹנִים, קָמִין גָּבֹהַּ מְפֹאָר בְּצִיצִיוֹת יְרֻקּוֹת מַעֲשֵׂה רוֹקֵם, מְנוֹרוֹת יָפוֹת וְקִשּׁוּטִים יָפִים וְזָלִים. בְּפִנַּת הַחֶדֶר הָיְתָה מַדְרֵגָה מוּצַעַת בְּמַצָּעוֹת רַכּוֹת לַעֲלוֹת בָּהּ אֶל הָעֲלִיָּה. יוֹשְׁבֵי “כִכַּר זְכַרְיָה” יָכְלוּ לָשֶׁבֶת אִישׁ בְּבֵית רֵעֵהוּ וְלַחֲשֹׁב בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בִּרְוָחָה בְּבֵיתוֹ הוּא, כִּי עַל כֵּן לֹא הָיָה כִמְעַט כָּל הַבְדֵּל מַמָּשִׁי בֵין בַּיִת אֶחָד לַבַּיִת הַשֵּׁנִי.

מֹשֶׁה יָשַׁב בִּמְבוּכָה עַל הַכִּסֵּא אֲשֶׁר הִגִּישָׁה לוֹ הַגְּבֶרֶת. הִיא הוֹאִילָה בְטוּבָהּ גַּם לְכִבְּדָהוּ בְדַנְדַּנָה⁹, אַךְ הוּא הוֹדָה לָהּ בְכָבוֹד וְלֹא קִבֵּל; תַּחַת זֶה קִבֵּל בְּחֵפֶץ־לֵב אֶת הַתַּפּוּחַ, אֲשֶׁר הִגִּישָׁה לוֹ, וְאַחֲרֵי בֵרְכוֹ בְכַוָּנָה אֶת הַבּוֹרֵא פְּרִי־עֵץ נֶחְמָד כָּזֶה, פָּתַח פִּיו בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל וַיִּבְלְעֵהוּ כִמְעַט בְּבֶלַע אֶחָד.

– וַאֲנִי לֹא אוּכַל בְּלִי דַנְדַּנָּה – הֵעִירָה מַלְכָּה – זֹאת הִיא רְפוּאָה בְדוּקָה לְמַחֲלַת הַשָּׁבָץ.

– אֲבָל הֵן אָמַרְתְּ לִי, כִּי שָׁלוֹם לָךְ – הֵעִיר מֹשֶׁה מִצִּדּוֹ.

– אָמְנָם כֵּן; אַךְ לוּלֵא הַדַּנְדַּנָּה, שֶׁאֲנִי לוֹעֶסֶת תָּמִיד, אֲזַי חָלִיתִי לֹא אַחַת בְּמַחֲלַת הַשָּׁבָץ. רוֹזִינָה אֲחוֹתִי (עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם) סָבְלָה מְאֹד מִן הַמַּחֲלָה הָרָעָה הַזֹּאת. זֹאת הִיא מַחֲלַת מִשְׁפָּחָה אֶצְלֵנוּ. כֵּן, וּמַה־שְּׁלוֹמְךָ אָתָּה? – שָׁאֲלָה הִיא, בְּזָכְרָהּ, כִּי גַם לְמֹשֶׁה יֵשׁ הַזְּכוּת לַחֲלוֹת לֹא פָחוֹת, וְאוּלַי עוֹד רַב יֶתֶר, מִמֶּנָּה. בְּסֵתֶר לִבָּהּ כִּבְּדַתְהוּ מַלְכָּה מְאֹד וְהוּא לֹא יָדָע. וְזֶה הָיָה לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר רְאָתְהוּ גוֹזֵר בְּסַכִּינוֹ אֶת קְצֵה שֻׁלְחָנָהּ הֶעָגֹל וְהַיָּפֶה; הוּא עָשָׂה אֶת צִפָּרְנָיו כַּהֲלָכָה וְנִצְרַךְ לוֹ שָׁבָב שֶׁיִּשְׂרֹף כְּ“עֵד” עִם הַצִּפָּרְנַיִם יָחַד. מַלְכָּה קָצְפָה אָז עָלָיו קֶצֶף גָּדוֹל, אֲבָל בְּסֵתֶר לְבָבָהּ הִתְפַּלְּאָה הַפְלֵא וְפֶלֶא עַל חֲסִידוּתוֹ וְתֹם רוּחוֹ.

– זֶה לִי שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת אֲשֶׁר אֵין לִי כָל עֲבוֹדָה – עָנָה מֹשֶׁה בַאֲנָחָה; הוּא חָשַׁב לְיֶתֶר גַּם לְדַבֵּר עַל בְּרִיאוּתוֹ, עַל כֵּן עָבַר עַל שְׁאֵלָתָהּ בִּשְׁתִיקָה וַיִּגַּע בְּעִנְיָן יוֹתֵר נִכְבָּד וְיוֹתֵר נָחוּץ.

– הוֹי, שׁוֹטֶה אֻמְלָל! – קָרְאָה כְמִשְׁתַּתֶּפֶת בְּצַעֲרוֹ – מַה מָּצְאָה בְךָ גִּיטְל (עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם), כִּי בָחֲרָה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ? אֵינֶנִי יוֹדָעַת.

גַּם מֹשֶׁה בְעַצְמוֹ לֹא יָכֹל לְהָשִׁיב לָהּ תְּשׁוּבָה בְרוּרָה עַל שְׁאֵלָתָהּ זֹאת.

– אֲנִי הֲעִידוֹתִי בָהּ, כִּי לֹא תּוּכַל לְפַרְנְסָהּ, אֻמְלָלָה! – הוֹסִיפָה מַלְכָּה לְדַבֵּר – אֲבָל הִיא – תִּמְחֹל לִי – הָיְתָה תָּמִיד עַקְשָׁנִית נוֹרָאָה, וְנוֹסָף לָזֹאת הָיְתָה גַם גַּאַוְתָנִית מֵאֵין כָּמוֹהָ, כְּאִלּוּ הָיְתָה לָהּ הַכְנָסָה קְבוּעָה חָמֵשׁ לִטְרוֹת לְשָׁבוּעַ! בְּשׁוּם אוֹפָן לֹא חָפְצָה לָתֵת אֶת יְלָדֶיהָ הַקְּטַנִּים לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ כָּל יַלְדֵּי הָעֲנִיִּים. אֲבָל אַתָּה אַל תִּתְעַקֵּשׁ, הֲלֹא אִישׁ אַתָּה וּבְוַדַּי תֶּחְכַּם מִמֶּנָּה (עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם!); הֵן אַתָּה אֵינְךָ מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ. מַדּוּעַ לֹא יוּכַל, לְמָשָׁל, שְׁלֹמֹה בִנְךָ לְסוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים וְלִמְכֹּר גַּפְרוּרִים?

– יַעַן כִּי נֶפֶשׁ גִּיטְל תִּתְעַצֵּב עַל זֶה בַשָּׁמַיִם. – אֲבָל לַחַיִּים יֵשׁ גּוּף וְקֵבָה הַדּוֹרֶשֶׁת תַּפְקִידָהּ! כַּנִּרְאֶה, טוֹב בְּעֵינֶיךָ, כִּי יֵשְׁבוּ בָנֶיךָ בְּטֵלִים וְיִרְעֲבוּ, מֵאֲשֶׁר יַעַבְדוּ וְיִשְׂבְּעוּ. הִנֵּה אֶסְתֵּר הַמִּתְפַּנֶּקֶת וְהָעֲצֵלָה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹרְאָה תָמִיד סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת; מַדּוּעַ לֹא תִמְכֹּר פְּרָחִים אוֹ לֹא תַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת?

– אֶסְתֵּר וּשְׁלֹמֹה צְרִיכִים לַעֲסֹק בַּלִּמּוּדֵיהֶם. – לִמּוּדִים! – קָרְאָה מַלְכָּה בְּלַעַג – וּמָה הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר יָבִיאוּ לָהֶם לִמּוּדֵיהֶם? הֵן אַךְ אַנְגְּלִית, לֹא עִבְרִית, יְלַמְּדוּם שָׁם בְּבֵית־הַסֵּפֶר. הִנֵּה אֲנִי לֹא לָמַדְתִּי מֵעוֹדִי כָּל שָׂפָה וָדָעַת, מִלְּבַד קְרִיאָה עִבְרִית וּמְעַט כְּתִיבָה, וּבְכָל זֹאת, תּוֹדָה לָאֵל, לֹא חָסַרְתִּי דָבָר. וּמַה יְלַמְּדוּם שָׁם? הֲבֵל הֲבָלִים! הַמּוֹרִים הֵם “גּוֹיִם” גְּמוּרִים, אוֹכְלֵי טְרֵפָה וְלֹא יוֹתֵר; אַךְ מִי יָשִׂים לֵב בְּיָמֵינוּ אֵלֶּה לֶאֱמוּנָה וָדָת? אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת בְּךָ, מֹשֶׁה! מַדּוּעַ לֹא תִּשְׁלַח אֶת בְּנֶיךָ לְבֵית־סֵפֶר עִבְרִי בָעֶרֶב? – יַעַן כִּי אֵין לִי כֶסֶף, וְהֵם צְרִיכִים לְהָכִין אֶת שְׁעוּרֵיהֶם בָּעֶרֶב; אִם לֹא יִשְׁקְדוּ עַל לִמּוּדֵיהֶם הָאַנְגְּלִים, יַחְדְּלוּ מִתֵּת לָהֶם בְּגָדִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר. וּמִלְּבַד זֶה אֲנִי בְעַצְמִי מְלַמְּדָם בְּכָל יוֹם שַׁבָּת וְיוֹם רִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ. שְׁלֹמֹה יוֹדֵעַ לְתַרְגֵּם אֶת כָּל הַתּוֹרָה וּפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י.

– כֵּן, תּוֹרָה אוּלַי יֵדַע מְעַט, אֲבָל בִּגְמָרָא וּבְמִשְׁנַיּוֹת בְּוַדַּי לֹא יֵדַע מְאוּמָה! מַלְכָּה לֹא יָדְעָה מְאוּמָה מִתֹּכֶן הַסְּפָרִים, אֲשֶׁר דִּבְּרָה עֲלֵיהֶם בְּבִטְחָה; הִיא יָדְעָה רַק, כִּי הֵם סְפָרִים גְּדוֹלִים בְּאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת, שֶׁחֻבְּרוּ עַל־יְדֵי אֲנָשִׁים קְדוֹשִׁים.

– גַּם בַּגְּמָרָא הוּא יוֹדֵעַ מְעַט – עָנָה מֹשֶׁה – בַּבַּיִת לֹא אוּכַל לְלַמְּדוֹ, יַעַן כִּי אֵין לִי גְמָרָא – הֲלֹא יָדַעְתְּ מְחִיר הַגְּמָרָא כִּי רַב הוּא, אַךְ הוּא הוֹלֵךְ עִמִּי לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁעוּר הַחָפְשִׁי שֶׁל הַמַּגִּיד, וְכֵן עָבַרְנוּ עַל מְסֶכֶת גְּמָרָא שְׁלֵמָה.

– אֲבָל “קַבָּלָה” בְּוַדַּי לֹא יֵדַע! – קָרְאָה מַלְכָּה, אֲשֶׁר לֹא חָפְצָה לִהְיוֹת הַמְנֻצַּחַת – וְאוּלָם אֵין לְכַחֵד, כִּי מִימוֹת רַבִּי פַלֶּק (זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה!) אֵין אִישׁ יְלִיד אַנְגְּלִיָּה, אֲשֶׁר יֵדַע אֶת תּוֹרַת הַקַּבָּלָה, אַף גַּם אֶת הַתַּלְמוּד לֹא יֵדָעוּ. בַּאֲוִיר הָאָרֶץ הַזֹּאת יֵשׁ דְּבַר־מָה הַמַּפְרִיעַ מֵעֲסֹק בַּלִּמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה. בְּעִיר מוֹלַדְתִּי הָיָה רַב אֶחָד, אֲשֶׁר יָדַע לַ“עֲשׂוֹת” קַבָלָה; הוּא יָכֹל לְהַעֲלוֹת גַּם אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ מִקִּבְרוֹ, אֲבָל בָּאֶרֶץ הַטְּמֵאָה הַזֹּאת אֵין צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים הַיּוֹדְעִים לַעֲמֹד לְפָנָיו, בָּרוּךְ הוּא! אֵינִי מַאֲמִינָה גַם כִּי הַשּׁוֹחֲטִים שׁוֹחֲטִים פֹּה עַל פִּי דִין תּוֹרָה; הֵן גַּם הַצַּדִּיקִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת אוֹכְלִים חֶמְאָה וּגְבִינָה “טְרֵפָה”. חָלִילָה לִי מֵהַאֲשִׁים גַּם אוֹתְךָ, מֹשֶׁה, בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת, אֲבָל בָּנֶיךָ לֹא יִהְיוּ טוֹבִים מִכָּל יֶתֶר הָאֲנָשִׁים פֹּה. אֲבָל אַיֵּה הַתַּפּוּחַ? כִּמְדֻמַּנִי שֶׁלֹּא אֲכַלְתּוֹ עוֹד.

מֹשֶׁה הֶרְאָה בְאֶצְבָּעוֹ עַל כִּיס מִכְנָסָיו, שֶׁבָּלַט מִמֶּנּוּ כְעֵין דַּבָר עָגֹל. אַחֲרֵי הַבֶּלַע הַגָּדוֹל, שֶׁבָּלַע מִן הַתַּפּוּחַ בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל, זָכַר פִּתְאֹם אֶת בָּנָיו הָרְעֵבִים וַיִּטְמְנֵהוּ בְכִיסוֹ.

– זֶה – בְעַד – בָּנַי, – גִּמְגֵּם בִּמְבוּכָה.

– בְּעַד בָּנֶיךָ! – קָרְאָה מַלְכָּה בְּבוּז – וּמַה יִתְּנוּ לְךָ בְּעַד זֶה? הִנְנִי בְטוּחָה, כִּי גַם “חֵן־חֵן” לֹא יֹאמְרוּ לְךָ. בִּימֵי יַלְדוּתֵנוּ יָרֵאנוּ אֶת אָבִינוּ וְאֶת אִמֵּנוּ, וְאִמִּי – עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם! סָטְרָה פַעַם אַחַת עַל פָּנַי אַחֲרֵי חֲתֻנָּתִי. אֶת הַמַּכָּה הַהִיא לֹא אֶשְׁכַּח כָּל יָמַי – כִּידוֹדֵי־אֵשׁ הִתְמַלְּטוּ מֵעֵינַי וָעוֹד מְעַט וְנָפַלְתִּי לָאָרֶץ, לֹא כֵן עָתָּה; בַּיָּמִים הָרָעִים הָאֵלֶּה פּוֹסְעִים בָּנֵינוּ עַל רָאשֵׁנוּ. הִנֵּה כָּל אֲשֶׁר לְמִילִי בִתִּי מִיָּדִי בָא לָהּ – נָתַתִּי לָהּ בַּיִת, חָנוּת, בַּעַל, כָּרִים וּכְסָתוֹת וּלְבָנִים יְקָרִים; וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּיהָ לִקְרֹא לַיֶּלֶד בְּשֵׁם יוֹסֵף כְּשֵׁם בַּעֲלִי הָרִאשׁוֹן (עָלָיו הַשָּׁלוֹם!), הֲלֹא הוּא אָבִיהָ, לֹא שָׁמְעָה לִי וּלְהַכְעִיסֵנִי קָרְאָה שְׁמוֹ יְחֶזְקֵאל.

קוֹלָהּ רָעַד, בְּדַבְּרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאַחֲרוֹנִים הָאֵלֶּה. נַפְשָׁהּ נִכְסְפָה מְאֹד לְכַבֵּד וּלְהוֹקִיר אֶת זֵכֶר אִשָּׁהּ וּמֵאוּן מִילִי לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁאֵלָתָהּ זֹאת הִדְאִיב אֶת לְבָבָהּ בֶּאֱמֶת.

מֹשֶׁה לֹא מָצָא מִלִּים לְנַחֲמָהּ, בִּלְתִּי אִם בְּשָׁאֲלוֹ אוֹתָהּ לִשְׁלוֹם בַּעֲלָהּ הַהֹוִי.

– הוּא עוֹבֵד יוֹתֵר מִכֹּחוֹתָיו – עָנַתוּ מַלְכָּה, בַּהְנִיעָהּ בְּרֹאשָׁהּ – כָּל אֲסוֹנוֹ הוּא בִטְחוֹנוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְעַצְמוֹ; הוּא חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְסוֹחֵר מוּבְהָק, וְעַל כֵּן הוּא עוֹשֶׂה עֲסָקִים שׁוֹנִים מִבְּלִי שְׁאֹל בַּעֲצָתִי. וּמָה רַבָּה הַתּוֹעֶלֶת, אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לְהָבִיא בַעֲצָתִי!

מֹשֶׁה נָד בְּרֹאשׁוֹ לְקַלּוּת דַּעְתּוֹ שֶׁל מִיכָאֵל בִּירְנְבּוֹים. – וּמִיכָאֵל בְּבֵיתוֹ הַיּוֹם? – שָׁאַל מֹשֶׁה. – לֹא; אֲבָל אֲנִי מְחַכָּה לוֹ בְּכָל רֶגַע שֶׁיָּבוֹא. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת כִּי הִזְמִינוּהוּ הַיּוֹם לְ“פִדְיוֹן הַבֵּן”.

– הַאִם הַיּוֹם הוּא “פִדְיוֹן הַבֵּן”?

– בְּוַדַּי הַיּוֹם; וְאַתָּה לֹא יָדַעְתָּ?

– לֹא. שׁוּם אִישׁ לֹא הִגִּיד לִי.

– אֲבָל זִכְרוֹנְךָ וְשִׂכְלְךָ הֲלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד לְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה; הֲלֹא יוֹם הַשְּׁלשִׁים וְאֶחָד לַלֵּדָה הַיּוֹם הַזֶּה. אַךְ סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ, כִּי אִישִׁי לֹא יְקַבֵּל אֶת הַהַזְמָנָה, בְּהִוָּדַע לוֹ, כִּי בִתִּי, עַצְמִי וּבְשָׂרִי, גֵּרְשַׁתְנִי מִבֵּיתָהּ.

– הַאֻמְנָם? – קְרָא מֹשֶׁה נִבְהָל.

– אָמְנָם כֵּן – קָרְאָה מַלְכָּה בֵאֲנָחָה – וּבִשְׁבִיל מָה? שְׁמַע וְהִשְׁתּוֹמֵם! הַיֶּלֶד בָּכָה בְלִי הֶרֶף, וָאֹמַר אֵלֶיהָ, כִּי תָּשִׂים עַיִן עַל הַחִתּוּלִים, אוּלַי יִמָּצֵא שָׁם מַחַט הַדּוֹקֵר אֶת בְּשָׂרוֹ הָרַךְ, תַּחַת לִמְרֹחַ אֶת בִּטְנוֹנוֹ בְאֵיזוּ מִשְׁחָה מְשֻׁנָּה.

– אֲנִי בְעַצְמִי חִתַּלְתִּי אוֹתוֹ, אִמִּי – אָמְרָה אֵלָי. – אַךְ פְּתַיָּה אַתְּ וְעַקְשָׁנִית כֶּחָתוּל, מִילִי – אָמַרְתִּי לָהּ – אֲנִי אוֹמֶרֶת, כִּי יֵשׁ שָׁם מַחַט.

– וַאֲנִי יוֹדַעַת יוֹתֵר מִמֵּךְ – אָמְרָה אֵלָי.

– אֵיךְ תּוּכְלִי לָדַעַת יוֹתֵר מִמֶּנִּי? – אָמַרְתִּי אֵלֶיהָ – וַאֲנִי הָיִיתִי אֵם עוֹד טֶרֶם נוֹלָדְתְּ!

וּבְדַבְּרִי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָקַחְתִּי אֶת הַיֶּלֶד וָאָסֶר אֶת הַחִתּוּלִים, וּמִתַּחַת לָהֶם מַמָּשׁ עַל הַבֶּטֶן

מָצָאתִי…

– אֶת הַמַּחַט! – קְרָא מֹשֶׁה וַיָּנַע רֹאשׁוֹ בִתְמִימוּת יְתֵרָה.

– לֹא אֶת הַמַּחַט מַמָּשׁ, כִּי אִם סִמָּן אָדֹם, מְקוֹם שָׁם דָּקַר הַמַּחַט בִּבְשַׂר הַיָּלֶד. – וּמָה אָמְרָה מִילִי אָז? – שֶׁאַל מֹשֶׁה בְהִשְׁתַּתְּפוּת גְּדוֹלָה. – הִיא הֶחֱלִיטָה, כִּי זֶה אַךְ עֲקִיצַת פַּרְעוֹשׁ; וַאֲנִי אָמַרְתִּי: אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! מַה־זֶּה הָיָה לָךְ, מִילִי, הַעֵינַי תְּנַקְּרִי? בִּבְשַׂר כָּל שׂוֹנְאַי צִיּוֹן תִּהְיֶינָה עֲקִיצוֹת פַּרְעוֹשִׁים כָּאֵלֶּה. וְיַעַן כִּי בַחֶדֶר הַהוּא הָיְתָה גַם רִבְקָה הָאֲדֻמָּה, אָמְרָה, כִּי אֲנִי “שׁוֹפֶכֶת אֶת דָּמָהּ” וַתִּתֵּן בִּבְכִי קוֹלָהּ, כְּאִלּוּ חָטָאתִי נֶגְדָּהּ חַטַּאת־שְׁאוֹל בְּדַאֲגָתִי לְיֶלֶד שַׁעֲשּׁוּעֶיהָ. אָז עָזַבְתִּי אוֹתָהּ וְאֶת בְּנָהּ בּוֹכִים יַחַד וָאֵצֵא מִן הַבַּיִת. זֶה הָיָה לִפְנֵי שָׁבוּעַ יָמִים.

– וּמַה־שְּׁלוֹם הַיֶּלֶד?

– הַאֵדַע? הֵן אַךְ אֵם־אִמּוֹ אָנִי. אֶת חוֹבָתִי עָשִׂיתִי וְנָתַתִּי בַעֲדוֹ חִתּוּלִים טוֹבִים. אַךְ זֶהוּ יֶלֶד יָפֶה “בְלִי עַיִן רָעָה”. אִם אַךְ יְבֻלַּע לוֹ, חָלִילָה, תִּהְיֶה זֹאת בְּחַטַּאת אִמּוֹ, אֲשֶׁר תֶּאֱסֹף אֶל בֵּיתָהּ אֶת כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ הַפְּתַיּוֹת וְהֵן מִתְפַּלְּאוֹת עַל יְפִי הַיֶּלֶד, מִבְּלִי אֲשֶׁר תֹּאמַרְנָה אֲפִילוּ: “בְלִי עַיִן רָעָה”. אַף גַּם זֹאת יַפְחִידֵנִי מְאֹד: אֵיזוּ קַבְּצָנִית, מְכַשֵׁפָה זְקֵנָה, הָיְתָה מְקַבֶּלֶת מֵאֶפְרַיִם חֲתָנִי, אֲבִי הַיֶּלֶד, שִׁילִינְג לְשָׁבוּעַ. אַךְ עַתָּה הֵחֵל לָתֵת לָהּ אַךְ תִּשְׁעָה פֶּנִּים. “מַדּוּעַ?” – שְׁאָלַתְהוּ הַזְּקֵנָה – “יַעַן כִּי נָשׂוּי אֲנִי וּבַעַל מִשְׁפָּחָה וְלֹא אוּכַל לָתֵת יוֹתֵר” – “מַה?” – שָׁרְקָה בְזַעַם – אַתָּה נָשָׂאתָ לְךָ אִשָּׁה עַל חֶשְׁבּוֹנִי?!" וּפַעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר בָּאָה הַמְּכַשֵּׁפָה הַזְּקֵנָה לָקַחַת אֶת קִצְבָתָהּ נִפְגְּשָּׁה אִם הָאוֹמֶנֶת וְהַיֶּלֶד עַל זְרֹעוֹתֶיהָ, וְהִבִּיטָה בּוֹ בְעֵינָהּ הָרָעָה. אָכֵן אֲנִי מְקַוָּה לֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, כִּי לֹא תְאֻנֶּה לַיֶּלֶד כָּל רָעָה חָלִילָה.

– אֲנִי אֶתְפַּלֵּל בְּעַד הַיֶּלֶד יְחֶזְקֵאל – אָמַר מֹשֶׁה.

– הִתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד מִילִי, כִּי יִתֵּן לָהּ ד' לֵב לְהָבִין וְלָדַעַת אֶת חוֹבָתָהּ לְאִמָּהּ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ. תַּמָּה אֲנִי וְלֹא אֵדַע, לָמָּה זֶה נִסְבֹּל כָּכָה מִצֶּאֱצָאֵינוּ? הִנֵּה בִתִּי הַשְּׁנִיָּה לֵאָה חֲפֵצָה לְהִנָּשֵׂא לִשְׁמוּאֵל לֵוִין. אָמְנָם עַל שְׁמוּאֵל עַצְמוֹ אֵין לִי מְאוּמָה, אֲבָל אֲנִי חוֹשֶׁבֶת בְּצֶדֶק, כִּי לֵאָה הָיְתָה צְרִיכָה לְסַפֵּר לִי וּלְהִוָּעֵץ אִתִּי בְּטֶרֶם תֶּאֱהָבֵהוּ. וּבְכָל זֹאת לוּ רָאִיתָ אֶת הֲלִיכוֹתֵינוּ עִם הֶחָתָן. בַּשַּׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה אַחַר הַ“תְּנָאִים” בֵּרַךְ מִיכָאֵל שֶׁלִּי אֶת הֶחָתָן בְּ“מִי שֶׁבֵּרַךְ” וַיְנַדֵּב לִכְבוֹדוֹ לֹא אֵיזֶה חַ"י פֶּנִּים, כִּי אִם גִּינֵאָה שְׁלֵמָה, גַּם אֶת הוֹרָיו וְאֶת כָּל הַקָּהָל בֵּרַךְ וַיְנַדֵּב עוֹד חֲצִי “כֶּתֶר”, גַּם לַחַזָּן נָתַן חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים…

– אַךְ זֶה פַזְרָן גָּדוֹל! – קָרָא מֹשֶׁה מִשְׁתּוֹמֵם.

– אֲנִי אוֹהֶבֶת לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר בְּהוֹד וְהָדָר כָּרָאוּי לִכְבוֹדִי. אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לְהַטִּיל סֶפֶק בְּנִדְבַת רוּחִי וְצִדְקַת פִּזְרוֹנִי. וּמַה ־ מַצָּבְךָ אַתָּה כָעֵת? וּמַה־שְׁלוֹם אִמֶּךָ?

מֹשֶׁה הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ וַיֵּאָנַח מָרָה. – אִמִּי כָל כָּךְ חַלָּשָׁה – עָנָה מֹשֶׁה בַאֲנָחָה – הִיא אִשָּׁה זְקֵנָה מְאֹד, וּמֵאֵין לֶחֶם בְּבֵיתִי תָּמוּת מַהֵר בָּרָעָב.

– עָלֶיךָ לִפְנוֹת בְּבַקָּשָׁה אֶל הַוַּעַד הַמְּפַקֵּחַ עַל בֵּית הַמַּחֲסֶה לְאַלְמָנוֹת זְקֵנוֹת, כִּי יַאַסְפוּהָ אֶל הַבָּיִת. גַּם אֲנַחְנוּ נַחְתֹּם עַל כְּתַב הַבַּקָּשָׁה.

– יַאֲרִיךְ נָא ד' אֶת יָמֶיךָ עַל טוּב לִבֵּךְ וְחֶמְלָתֵךְ עָלֶיהָ. אַךְ הִנֵּה חַבְרֵי הַוַּעַד אוֹמְרִים, כִּי כְבָר הִגְדִּילוּ חַסְדָּם עִמָּדִי בְקַבְּלָם אֶת בִּנְיָמִין בְּנִי לְבֵית הַיְתוֹמִים שֶׁלָּהֶם, וְכִי לֹא טוֹב עָשִׂיתִי בַּהֲבִיאִי אוֹתָהּ מִפּוֹלַנִּיָּה הֵנָּה. הֵם אוֹמְרִים, כִּי יֵשׁ אַלְמָנוֹת רַבּוֹת יְלִידוֹת אַנְגְּלִיָּה הַמְּבַקְּשׁוֹת לְהַכְנִיסָן אֶל הַבָּיִת.

– וְהַצֶּדֶק אִתָּם – בְּכָל אוֹפָן הֵן יָכְלָה לָמוּת שָׁם בְּאֶרֶץ שֶׁל יְהוּדִים, לֹא בְאֶרֶץ “גוֹיִים” כָּאָרֶץ הַזֹּאת.

– אֲבָל הִיא הָיְתָה שָׁם גַּלְמוּדָה וַעֲזוּבָה מִכָּל קְרוֹבֶיהָ, וַאֲנִי הִרְוַחְתִּי אָז לִטְרָה לְשָׁבוּעַ; הַחַיָּטוּת הֵבִיאָה אָז בְּרָכָה רַבָּה לְעוֹבְדֶיהָ, וְהָרֻבִּלִים הָאֲחָדִים שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָהּ לֹא הִסְפִּיקוּ אֶת צְרָכֶיהָ.

– כֵּן; אֲבָל בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לְךָ כָּל מִשְׁפָּט וְצֶדֶק לִשְׁלֹחַ לָהּ כֶּסֶף וְאַף לֹא לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה. הֵן לָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה אֶת גִּיטְל קְרוֹבָתִי (עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם!) וַתְּהִי רֵאשִׁית חוֹבָתְךָ לְפַרְנֵס אוֹתָהּ וְאֶת יְלָדֶיהָ. אִמְּךָ גָּזְלָה אֶת פַּת הַלֶּחֶם הָאַחֲרוֹנָה מִפִּי גִּיטְל, וְלוּלֵא הִיא אָז חָיְתָה עוֹד כַּיּוֹם הַזֶּה.

– לֹא; שָׁגִיתָ הַפַּעַם – עָנָה מֹשֶׁה: הֲלֹא תוֹדִי בְעַצְמֵךְ, כִּי גִיטְל לֹא הָיְתָה אוּרְשִינָה¹⁰, שֶׁלֹּא טָעֲמָה מִפְּרִי עֵץ־הַדַּעַת וְחַיָּה לְעוֹלָם. וּמִלְּבַד זֶה – פֹּה הִתְחִיל מֹשֶׁה לְדַבֵּר בְּנִגּוּן הַגְּמָרָא וַאֲגֻדָּלוֹ גַם הִיא הָיְתָה לוֹ לְעֵזֶר מְעַט – הִנֵּה הָאִשָּׁה לוֹקַחַת גַּם הִיא חֵלֶק בְּמִצְוַת בַּעֲלָהּ וִילָדֶיהָ, וּבְכֵן הֲלֹא תַרְוִיחַ גִּיטְל הַרְבֵּה מִן הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַהֲבִיאִי אֶת אִמִּי הֵנָּה לְפַרְנְסָהּ. וְלוּ רַק חָפֵץ ה' כִּי עַתָּה הָיְתָה עוֹד גִּיטְל שֶׁלִּי בַחַיִּים אַף בִּהְיוֹת אִמִּי עִמָּנוּ פֹּה. וְאַף בְּנוֹגֵעַ לְבָנַי, הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַזָּן לְכָל בְּרִיּוֹתָיו הוּא יָזוּן וִיפַרְנֵס גַּם אוֹתָם. הוּא – בָרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ! – זָן אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא עַל־יְדֵי הָעוֹרְבִים וַאֲקַוֶּה, כִּי לֹא יַעֲזֹב גַם אוֹתִי וְאֶת בְּנֵי־בֵיתִי לָמוּת בָּרָעָב.

– אָכֵן אִישׁ קָדוֹשׁ אַתָּה, מֹשֶׁה – קָרְאָה מַלְכָּה בְרֶגֶשׁ – לוּ לָמְדוּ כָּל הָאֲנָשִׁים תּוֹרָה וְיָדְעוּ אוֹתָהּ כָּמוֹךָ, אָז כְּבָר בָּא הַמָּשִׁיחַ. הֵא לְךָ חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים. בַּכֶּסֶף הַזֶּה תוּכַל לִקְנוֹת לְךָ סַל לִמּוֹנִים טוֹבִים בְּשׁוּק הַפֵּרוֹת שֶׁבְּ“כִכַּר הַדּוּכָס”, וְאִם תִּמְכְּרֵם אַחַר כַּךְ לְיוֹשְׁבֵי “פִּיטִיקוֹט לֵין” בַּחֲצִי פֶּנִי כָּל אֶחָד, אָז תַּרְוִיחַ סַךְ הָגוּן, וְהָיָה לְךָ הָרֶוַח לְפַרְנְסָתְךָ וּבְקָרוֹב תִקְנֶה, עוֹד סַל לִמּוֹנִים וְכֵן תַּעֲשֶׂה עַד אֲשֶׁר תִּמְצָא לְךָ עֲבוֹדָה.

מֹשֶׁה שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ בְּשׂוּם לֵב, כְּמוֹ לוּ יֶדַע עַד מָה מִיסוֹדֵי הִלְכוֹת הַמִּסְחָר הַזֶּה. – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יְבָרֵךְ אוֹתָךְ בְּחַיִּים טוֹבִים וּנְעִימִים וְתִזְכִּי לִרְאוֹת בְּשִׂמְחוֹת נְכָדָיךְ! מֹשֶׁה הָלַךְ לוֹ בְלֵב שָׂמֵחַ וַיִּקֶן לִבְנֵי בֵיתוֹ אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם וּמֵרב שִׂמְחָתוֹ קָנָה לְבָנָיו גַּם כְּעָכִים.

לְמָחָר בַּבֹּקֶר יָצָא מִבֵּיתוֹ וַיֵּלֵךְ לוֹ אֶל שׁוּק הַפֵּרוֹת וַיִּקֶן בִּשְׁאֵרִית הַכֶּסֶף לִמּוֹנִים. אָז שָׁב לוֹ אֶל רְחוֹב “פִיטִיקוֹט לֵין” וַיִּקְרָא בְאַנְגְּלִית נִלְעָגָה: – לִמּוֹנִים! לִמּוֹנִים טוֹבִים מְאֹד! שְׁנֵי פֶּנִּים כָּל אֶחָד, שְׁנֵי פֶּנִּים כָּל אֶחָד!

 

פֶּרֶק רְבִיעִי: פִּדְיוֹן הַבֵּן וְהַבַּת    🔗

וּמַלְכָּה לֹא חִכְּתָה הַרְבֵּה לְאַלּוּף “נְעוּרֶיהָ”, כִּי הוּא בָא כַּעֲבֹר שָׁעָה קְצָרָה. זֶה הָיָה אִישׁ צָעִיר כְּבֶן שְׁלשִׁים, פָּנָיו מְלֵאִים וַאֲדֻמִּים, מַבָּטוֹ מַזְהִיר וְחוֹדֵר וְכָל מַרְאֵהוּ אוֹמֵר חַיִּים וְעֵסֶק.

מִיכָאֵל בִּירְנְבּוֹים, אִם כִּי הָיָה יְלִיד גֵּרְמַנִיָּה, בְּכָל זֹאת דִּבֵּר אַנְגְּלִית כִּיהוּדִי בְרִיטִי גָמוּר. הוּא הָיָה נִכְבָּד מְאֹד בַּעֲדָתוֹ הַקְּטַנָּה, לֵאמֹר: בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲשֶׁר לָהּ. בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה נִבְחַר לְגַבַּאי וּלְפַרְנָס יַחַד, וּלְאוֹת תּוֹדָה עַל הַכָּבוֹד אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ, עָמַד וְנָדַב לְבֵית־הַכְּנֶסֶת פָּרֹכֶת יְקָרָה מְרֻקֶּמֶת־מֶשִׁי וַעֲדוּיָה בְ“מָגֵן־דָּוִד” שֶׁל זָהָב, אֲשֶׁר הִתְנוֹסְסָה לְתִפְאֶרֶת עַל־פְּנֵי אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ.

הוּא הָיָה הַהֶפֶךְ מִמֹּשֶׁה אַנְסִיל. חֲרִיצוּתוֹ לֹא יָדְעָה מְנוּחָה. מִמּוֹכֵר עִתּוֹנִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר עָלָה מַעְלָה מָעְלָה, וַיְהִי לְסוֹחֵר בְּתַכְשִׁיטֵי־זָהָב וְאַבְנֵי־חֵן מְזֻיָּפוֹת, בַּעַל לְקוּחוֹת רַבִּים בְּכָל הַכְּפָרִים וְעָרֵי הַשָּׂדֶה עוֹד בְּטֶרֶם מָלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה. הוּא לֹא עָסַק בְּשׁוּם דָּבָר, אֲשֶׁר לֹא יָדַע מֵרֹאשׁ, כִּי שְׂכָרוֹ נָכוֹן לְפָנָיו. וְכַאֲשֶׁר נָשָׂא בִשְׁנַת הָעֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ אִשָּׁה זְקֵנָה מִמֶּנּוּ כִמְעַט כִּפְלַיִם, הָיָה גַם כֵּן הָעֵסֶק וְהָרֶוַח לְנֶגֶד עֵינָיו. תֵּכֶּף אַחַר חֲתֻנָּתוֹ הֵחֵל לִסְחֹר בְּאַבְנֵי־חֵן אֲמִתּוֹת וַיַּעַשֹׁ חַיִל בְּמִסְחָרוֹ.

– שָׁלוֹם, “אִמָּא”! – אָמַר מִיכָאֵל בִּירְנְבּוֹים לְאִשְׁתּוֹ בְבוֹאוֹ הַחַדְרָה. הוּא קָרָא לָהּ בְּשֵׁם “אֵם”, לֹא יַעַן כִּי הָיוּ לוֹ בָנִים מִמֶּנֶּה, כִּי אִם יַעַן כִּי הָיוּ לָהּ בָּנִים.

– שָׁלוֹם, מַחְמַדֵּי! – עָנְתָה מַלְכָּה וַתַּבֵּט

אֵלָיו בְּאַהֲבָה – וּמָה? הַהֵבִיאָה נְסִיעָתְךָ הָאַחֲרוֹנָה רֶוַח

טוֹב?

– לֹא. הָעֲסָקִים הוֹלְכִים וְרָעִים. אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁלַח יָדוֹ לְכִיסוֹ. וּפֹה?

– פֹּה אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוֹצִיא יָדוֹ מִכִּיסוֹ –

כְּלָבִים עֲצֵלִים! הַכֹּל קוֹרְאִים שְׁבִיתָה וְגַם הַיְּהוּדִים עִמָּהֶם. נְבָלָה שֶׁלֹּא נִשְׁמְעָה עוֹד! הַסַּנְדְּלָרִים, עוֹשֵׂי הַכּוֹבָעִים, הַבּוּרְסְקִים – כֻּלָּם קוֹרְאִים פֶּה אֶחָד שְׁבִיתָה! וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי גַם הַחַיָּטִים מִתְעוֹרְרִים לִקְרֹא שְׁבִיתָה; פְּתָאִים! מָצְאוּ לָהֶם שְׁעַת הַכֹּשֶׁר בָּעֵת כָּזֹאת, אֲשֶׁר סְחַר הַבְּגָדִים יָרַד מְאֹד.

– הוֹי, הוֹי, הָרָעָה אֵינָהּ גְּדוֹלָה כָל כַּךְ, אִמָּא – קָרָא מִיכָאֵל בִּצְחוֹק בְּסוֹבְבוֹ עַל אֶצְבָּעוֹ טַבַּעַת עָבָה מְשֻׁבֶּצֶת בְּאֶבֶן־חֵן – וּמָה הַיָּלֶד?

– אֵיזֶה יֶלֶד? – שָׁאֲלָה מַלְכָּה כְאִלּוּ לֹא הֵבִינָה אֵת שְׁאֵלָתוֹ.

– פוּי! – שָׁרַק מִיכָאֵל – כַּנִּרְאֶה כְבָר קָרוּ פֹה חֲדָשׁוֹת, הֲלֹא? אֵין כָּל חָדָשׁ, מַחְמַדֵּי.

– טוֹב אֵפוֹא, אֲנִי הוֹלֵךְ שָׁמָה, נֵלְכָה נָא יַחַד,

אִמָּא. חַכִּי־נָא רֶגַע הַאֵין פֹּה מִבְרֶשֶׁת לְנַקּוֹת אֶת

מִכְנָסָי?

– יֵשׁ, יַקִּירִי – עָנְתָה מַלְכָּה, אֲשֵׁר לֹא חָשְׁדָה אוֹתוֹ בִמְאוּמָה – הִנֵּה לְפָנֶיךָ.

צְחוֹק־מִרְמָה עָבַר עַל שִׂפְתֵי מִיכָאֵל בְּנַקּוֹתוֹ אֶת מִכְנָסָיו בַּמִּבְרֶשֶׁת הַיְדוּעַה לוֹ; וּמִבְּלִי דַּבֵּר עוֹד רָץ מַהֵר עַל־פְּנֵי רֹחַב הָרְחוֹב אֶל בֵּית מִילִי. כַּעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר בָּאָה מִשָּׁם הַמְּשָׁרֶתֶת, וַתֹּאמֶר: – הַגְּבֶרֶת מְבַקֶּשֶׁת, כִּי תוֹאִילִי בְטוּבֵךְ לָבוֹא אֵלֵינוּ, הַיֶּלֶד בּוֹכֶה וּמִתְגַּעְגֵּעַ אֶל זְקֶנְתּוֹ.

– הוֹי, מַחַט! חַיָּה אֲנִי, כִּי גַם הַפַּעַם מַחַט! – קָרְאָה מַלְכָּה בְשִׂמְחָה עַל נִצְחוֹנָהּ, אֲבָל לֹא נָעָה מִמְּקוֹמָהּ. כַּעֲבֹר חֲמִשָּׁה דַקִּים קָמָה בְגָאוֹן מִכִּסְּאָהּ וַתִּגַּשׁ אֶל הַמַּרְאָה וַתְּכוֹנֵן אֶת הַקַּפְלֵט עַל רֹאשָׁה וַתָּסֶר אֶת הָאָבָק, שֶׁלֹּא הָיָה כְלַל, מֵעַל שַׁרְוֻלָּה, אַחֲרֵי־כֵן שָׂמָה מִגְבַּעְתָּהּ עַל רֹאשָׁה וְהַנְדַּנָּה בְפִיהָ, וּבְקַחְתָּהּ אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת בְּיָדֶיהָ, הָלְכָהּ לָהּ הָלֹךְ וְקָרֹב אֶל בֵּית מִילִי.

הַפֶּתַח הָיָה פָּתוּחַ לְמֶחֱצָה, אַךְ הִיא דָפְקָה בָרִאשׁוֹנָה בַדֶּלֶת, אַחֲרֵי כֵן שָׁאֲלָה אֶת הַמְשָׁרֶתֶת:

– הַגְּבֶרֶת פִילִיפְּס בַּבָּיִת?

– כֵּן, גְּבִרְתִּי, כֻּלָּם לְמָעְלָה.

– אִם כֵּן אֵלְכָה לִי וַאֲשִׁיבֶנָּה לָהּ בְּיָדַי.

– מַלְכָּה עָבְרָה בֵּין הָאוֹרְחִים עַד בּוֹאָהּ לִפְנֵי מִילִי הַיּוֹשֶׁבֶת עַל הַסַּפָּה וִיחֶזְקֵאל שָׁכַב בִּמְנוּחָה

בִזְרֹעוֹתֶיהָ.

– מִילִי יַקִּירָתִי, הִנֵּה בָאתִי לְהָשִׁיב לָךְ אֶת מִבְרַשְׁתֵּךְ, וְחֵן־חֵן לֵךְ עַל אֲשֶׁר הִשְׁאַלְתְּ אוֹתָהּ לִי

– הֲלֹא יָדַעְתְּ, אִמִּי, כִּי אֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים בָּךְ תָּמִיד – אָמְרָה מִילִי בִמְנוּחָה.

וְהַנָּשִׁים חִבְּקוּ אִשָּׁה לִרְעוּתָהּ. גַּם אֶפְרַיִם, אִישׁ קְצַר קוֹמָה וְדַל בָּשָׂר, נָשַׁק לְחוֹתַנְתּוֹ, אֲשֶׁר רָם לְבָבָהּ מְאֹד בַּכָּבוֹד הַנַּעֲשֶׂה לָהּ. – וּמַה, הַכְּבָר עָבַר סִמַּן דְּקִירַת הַמַּחַט מֵעַל בֶּטֶן הָאוֹצָר הַקָּטָן שֶׁלִּי? – שָׁאֲלָה מַלְכָּה אֶת מִילִי, בְּקַחְתָּהּ אֶת הַיֶּלֶד בִּזְרֹעוֹתֶיהָ, מִבְּלִי שִׂים לֵב, כִּי שֻׁנּוּ פִתְאֹם פְּנֵי הַיֶּלֶד, הַנָּכוֹן לְהִתְפָּרֵץ בְּבֶכִי.

– כֵּן, זֹאת הָיְתָה רַק עֲקִיצַת פַּרְעוֹשׁ – עָנְתָה מִילִי, אַךְ הוֹסִיפָה תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר: – אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת הֵיטֵב אֶל הַחִתּוּלִים הָרַכִּים בְּטֶרֶם אֶחְתֹּל בָּהֶם, לִרְאוֹת אִם אֵין שָׁם מַחַט.

– זֶה טוֹב מְאֹד! גַּם מְחָטִים, גַּם פַּרְעוֹשִׁים נִמְצָאִים תָּמִיד מִבְּלִי מֵשִׂים – הֵעִירָה מַלְכָּה בְתוֹר פְּשָׁרָה לַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁפָּרְצָה בֵינֵיהֶן – וְאַיֵּה לֵאָה?

– לֵאָה עֲסוּקָה עַתָּה בָרְחָבָה¹¹ לְבַשֵּׁל אֶת יֶתֶר הַדָּגִים הַאֵינֵךְ חָשָׁה פֹה אֶת הָרֵיחַ?

– וְאַיֵּה הַכֹּהֵן?

– כְּבָר שָׁלַחְנוּ לִקְרֹא לְחַיִימְ’ס הַזָּקֵן, הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הֶ“חֳרָבוֹת” וּמְחַכִּים לוֹ שֶׁיָּבוֹא.

פִּתְאֹם הֵחֵל הַיֶּלֶד יְחֶזְקֵאל לִבְכּוֹת בְּקוֹל גָּדוֹל וּמַלְכָּה לֹא יָכְלָה לְהַשְׁתִּיקוֹ.

– לֶךְ־לְךָ אֵפוֹא! לֵךְ אֶל אִמֶּךָ – קָרְאָה מַלְכָּה בְרֹגֶז – כָּל יְלָדַי הָיוּ כֵן. אַךְ הִנֵּה רֵד הַיּוֹם. צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ שֵׁנִית אַחֲרֵי חַיִימְ’ס הַזָּקֵן.

– אֵין כֹּל צֹרֶךְ לְמַהֵר, אִמָּא – הִרְגִּיעַ מִיכָאֵל בִּירְנְבּוֹים אֶת אִשְׁתּוֹ – הֵן עָלֵינוּ לְחַכּוֹת עוֹד לִשְׁמוּאֵל.

– וּמִי הוּא זֶה שְׁמוּאֵל? – הוֹסִיפָה מַלְכָּה לְהִתְרַגֵּשׁ.

– הֲלֹא הוּא “חֲתַן” לֵאָה – עָנָה מִיכָאֵל בִּמְנוּחָה.

– אַךְ זֶה יָפֶה! – קָרְאָה מַלְכָּה בְהִתּוּל מְרִי – נֶכְדִי צָרִיךְ לְחַכּוֹת לִבְנוֹ שֶׁל “גֵּר”… וּמַדּוּעַ לֹא בָא עַד הֵנָּה?

– עוֹד מְעַט וְיָבֹא.

– וּמֵאַיִן אַתָּה יוֹדֵעַ זֹאת?

– הוּא בָא עִמִּי בְּרַכֶּבֶת אַחַת, וְהִנֵּה סָר הַבַּיְתָה לִרְאוֹת אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ, לִרְחֹץ וְלִלְבֹּשׁ וְלָבוֹא הֵנָּה. וְיַעַן כִּי בָא הָעִירָה אַךְ בִּשְׁבִיל חַג מִשְׁפַּחְתֵּנוּ, אֵין מִן הַנִּמּוּס לְהַתְחִיל אֶת פִּדְיוֹן הַבֵּן לִפְנֵי בוֹאוֹ. נְסִיעָה אֲרֻכָּה כָזֹאת בָּאֲוִּיר קַר כָּזֶה לֹא דָבָר קַל הוּא. הִנֵּה גַּם אֲנִי קָפְאוּ רַגְלַי בְּשִׁבְתִּי בַמֶּרְכָּבָה.

– כִּבְשָׂתִי הַמִּסְכֵּנָה! – קָרְאָה מַלְכָּה בְאַהֲבָה וְרַחֲמִים רַבִּים וַתַּעֲבֵר יָדָהּ עַל לְחָיָיו הַמְּלֵאוֹת וְהָאֲדֻמּוֹת.

כָּרֶגַע הוֹפִיעַ שְׁמוּאֵל לֶוִּין, וְלֵאָה מִהֲרָה לָבוֹא מִן הַמִּטְבָּח אֲשֶׁר בָּרְחָבָה לְבָרְכוֹ בְשָּׁלוֹם.

זֶה הָיָה אִישׁ רָם הַקּוֹמָה וְחָסוֹן כָּאַלּוֹן, פָּנָיו צָחִים וַאֲדֻמִּים, שְׂפָמוֹ שָׁחוֹר וּמְסֻלְסָל וְכָל תְּמוּנָתוֹ אוֹמֶרֶת חֲרִיצוּת וְחַיִּים.

בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה נָשַׁק לְלֵאָה.

לֵאָה הָיְתָה עַלְמָה רָמַת קוֹמָה וְנֶחְמָדָה לְמַרְאֶה בְּפָנֶיהָ הַצַּחִים וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת. קוֹלָהּ נִשְׁמַע תָּמִיד בְּכָל פִּנּוֹת הַבָּיִת. הִיא מָשְׁכָה עָלֶיהָ אֶת עֵינֵי כָל רוֹאֶיהָ בִיפִי־גִזְרָתָהּ וּבְיִחוּד, בְּרַעֲנַנּוּתָהּ, בְּכָל תְּנוּעוֹתֶיהָ הַמְּלֵאוֹת חַיִּים. אַגָּדָה הָיְתָה שְׁגוּרָה בְּפִי יוֹשְׁבַי הַ“לֵּין”, כִּי עַלְמָה כָזֹאת הָיְתָה בָרְחוֹב הַהוּא, אֲשֶׁר מָצְאָה חֵן בְּעֵינֵי אַחַד הַנְּסִיכִים וַיִּקָּחֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה. אַךְ לֵאָה שָׂמְחָה בְחֶלְקָהּ – בִּשְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר גַּם בִּיפִי־מַרְאֵהוּ, גַּם בִּתְכוּנוֹתָיו הָיָה רָאוּי וְהָגוּן לִהְיוֹת בֶּן־זוּגָהּ.

אַחֲרֵי רְגָעִים מִסְפָּר בָּאוּ עוֹד קְרוּאִים רַבִּים בֵּינֵיהֶם הָיְתָה מָרַת יַעֲקֹב’ס, אֵשֶׁת הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל, עִם בִּתָּהּ הַיָּפָה חַנָּה. לְאַחֲרוֹנָה בָא הָאָדוֹן חַיִימְ’ס הַכֹּהֵן מֶנְדִיל חַיִימְ’ס לֹא הִתְגָּאֶה בִכְהֻנָּתוֹ, אַף כִּי אִם נַאֲמִין לְדִבְרֵי קַבָּלָה, הִתְיַחֵס לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, יִחוּס גָּדוֹל רַב יֶתֶר גַּם מִיחוּסָהּ שֶּׁל הַמַּלְכָּה וִיקְטוֹרְיָּה.

זֶה הָיָה אִישׁ שְׁפַל־רוּחַ כְּבֶן שִׁשִּׁים, לָבוּשׁ קַפּוֹטָה שְׁחוֹרָה וּבָלָה מְעַט וּבַת־צְחוֹק שֶׁל יֶלֶד רִחֲפָה עַל שְׂפָתָיו. כָּל גֵּאוּת מִשְׁפַּחְתּוֹ הִצְטַמְצְמָה, כַּנִּרְאֶה, בְּמִרְיָם בִּתּוֹ, אֲשֶׁר תַּבְנִית חָטְמָה הִבִּיעָה גֵאוּת בְּיַחַס לְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ. הִיא נִלְוְתָה הַפַּעַם אֶל אָבִיהָ אַךְ מֵחֶפְצָהּ לִרְאוֹת פִּדְיוֹן הַבֵּן. הִיא הִצְטַיְּנָה בְסַקְרָנוּתָהּ. עַל כּוֹבָעָה הִסְנוֹסְסָה נוֹצָה מְגֻוֶּנֶת גְּדוֹלָה וְעַל צַוָּארָהּ מַעֲטָפָה יָפָה. הִיא הִרְוִיחָה שְׁלשִׁים שִׁילִינְג לְשָׁבוּעַ, כִּי הָיְתָה מוֹרָה (בְּבֵית סִפְרָהּ לָמְדָה גַם אֶסְתֵּר אַנְסִיל). נִכָּר הָיָה, כִּי הוֹדוֹת לְתִלְבָּשְׁתָּהּ אֵחַר אָבִיהָ הַזָּקֵן לָבוֹא לְפִדְיוֹן הַבֵּן.

בִּיאַת הַכֹּהֵן הַזָּקֵן הָיְתָה כְעֵין סִסְמָה, כִּי כְבָר הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְהַתְחִיל אֶת הַטֶּקֶס הַדָּתִי, וְהַגְּבָרִים שָׂמוּ כּוֹבָעֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם.

אֶפְרַיִם לָקַח בִּזְהִירוּת רַבָּה אֶת הַיֶּלֶד מִזְּרֹעוֹת מִילִי, אֲשֶׁר הֵנִיקַתְהוּ וַיִּמְסְרֵהוּ אֶל הַכֹּהֵן הַזָּקֵן. לָאֹשֶׁר, כְּבָר שָׁתָה יְחֶזְקֵאל לִרְוָיָה מֵחֲלֵב אִמּוֹ וַיִּדֹּם וְלֹא הִתְעַנְיֵן כְּלַל בַּמִּסְחָר שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ. – זֶהוּ בְנִי בְכוֹרִי – קָרָא אֶפְרַיִם, בְּמָסְרוֹ אֶת יְחֶזְקֵאל לַכֹּהֵן – הוּא פֶטֶר רֶחֶם לְאִמּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צִוָּה לִפְדּוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה כְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא; וְנֶאֱמַר: קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם בִּבְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה, לִי הוּא.

וְאֶפְרַיִם פִילִיפְּס מָסַר לַכֹּהֵן חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁילִינְג כֶּסֶף, וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַכֹּהֵן אֲרַמִּית:

– מַה בָּעִית טְפֵי¹² לִתַּן לִי: בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ, שֶׁהוּא פֶּטֶר רֶחֶם לְאִמּוֹ, אוֹ בָעִית לִפְדּוֹתוֹ בַחֲמִשָּׁה סְלָעִים כְּדִמְחֻיַבְתְּ מִדְּאוֹרַיְתָא

וְאֶפְרַיִם עָנָה אֲרַמִּית וְעִבְרִית יָחַד!

– “חָפֵץ אֲנִי לִפְדּוֹת אֶת בְּנִי, וְהֵילָךְ דְּמֵי פִּדְיוֹנוֹ כְּדִמְחֻיַבְתִּי מִדְּאוֹרַיְתָא”.

אָז לָקַח חַיִּימְ’ס אֶת הַכֶּסֶף וַיָּשָׁב אֶת הַיֶּלֶד לְאָבִיו אֲשֶׁר קִבְּלָהוּ בִּבְרָכָה לֵאלֹהֵי־מָרוֹם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁהוּ בְמִצְוֹתָיו וְהֶחֱיָהוּ וְקִיְּמָהוּ לַזְּמַן הַזֶּה. אָז לָקַח הַכֹּהֵן הַזָּקֵן אֶת הַכֶּסֶף וַיְסוֹבֵב אוֹתוֹ מֵעַל רֹאשׁ הַיֶּלֶד, וַיֹּאמֶר:

– “זֶה תַחַת זֶה, זֶה חִלּוּף זֶה, זֶה מָחוּל עַל זֶה, ויִכָּנֵס זֶה הַבֵּן לְחַיִּים, לְתוֹרָה וּלְיִרְאַת שָׁמָיִם. יְהִי רָצוֹן, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּכְנַס לְפִדְיוֹן כֵּן יִכָּנֵס לְתוֹרָה, לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים! אָמֵן”. אָז פָּרַש יָדָיו עַל רֹאשׁ הַיֶּלֶד, וַיְּבָרְכֵהוּ.

– "יְשִׂימְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה.

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. כִּי אֹרֵךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ. ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ".

– “אָמֵן”! – עָנוּ כָל הַקְּרוּאִים וּבְכָל פִּנּוֹת

הַחֶדֶר נִשְׁמְעוּ שִׂיחוֹת עַלִיזוֹת, בְּדִיחוֹת וַהֲלָצוֹת שׁוֹנוֹת; כֻּלָּם הִפְלִיאוּ לְהַלֵּל אֶת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל יְחֶזְקֵאל הַמְצֻיָּנָה.

לֵאָה הַיָּפָה הֵבִיאָה כוֹסוֹת תֵּה לְכָל הַקְּרוּאִים, אַף הוֹצִיאָה לָאוֹר אֶת הַתּוּפִינִים מֵחֶבְיוֹן חֲבִילוֹתֵיהֶם. אֶפְרַיִם פִילִיפְּס וּשְׁמוּאֵל לֶוִּין נִדְבְּרוּ יַחַד בִּסְחַר הַסּוּסִים, וְחַיִּימְ’ס הַזָּקֵן וּמַלְכָּה הִתְוַכְּחוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה, מַה־לַּעֲשׂוֹת בַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר הַשִּׁילִינְגִּים דְּמֵי פִדְיוֹן נֶכְדָּהּ. יָדֹעַ יָדְעָה מַלְכָּה, כִּי זֶה חַיִּימְ’ס הָאִישׁ עָנִי וְיוֹדֵעַ מַחְסוֹר וְעַל כֵּן לֹא חָפְצָה בְשׁוּם אוֹפָן לְקַבֵּל בַּחֲזָרָה אֶת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן בְּתוֹר מַתָּנָה לַבְּכוֹר, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים הַכֹּהֲנִים לַעֲשׂוֹת, וּלְעֻמָּתָהּ הָיָה הַכֹּהֵן אִישׁ גֵּאֶה, וּבִפְנֵי בִתּוֹ מִרְיָם – גַּם תַּקִּיף בְּדַעְתּוֹ. לְסוֹף הִסְכִּימוּ בֵינֵיהֶם, כִּי יְנַדֵּב הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף לְבֵית הַכְּנֶסֶת וִיבָרֵךְ בְּ“מִי שֶׁבֵּרַךְ” אֶת הַבְּכוֹר הַקָּטָן.

______________

אָז יָרְדוּ כָל הַקְּרוּאִים אֶל אוּלַם הָאוֹרְחִים לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, שֶׁעַל פִּי חֻקֵּי הַגֶּטּוֹ לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא בָהּ כָּל בְּשַׂר בְּהֵמָה וְעוֹף, בִּלְתִּי אִם דָּגִים.

וְאָמְנָם הַמַּאֲכָל הַיּוֹתֵר נִכְבָּד בַּסְּעֻדָּה הָיוּ דָגִים, וְלֹא דָּגִים מְבֻשָּׁלִים, כִּי אִם צְלוּיִם.

בְּשֶׁבֶת הַקְּרוּאִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן וְעָסְקוּ בְּכֹבֶד רֹאשׁ בֶּחָכְמוֹת הַנִּתּוּחַ שֶׁל הַדָּגִים אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם עָלָה רַעְיוֹן עַל לֵב שְׁמוּאֵל לֶוִּין. אָז הִנִּיחַ אֶת סַכִּינוֹ וּמַזְלֵגוֹ וַיִּקְרָא בְקוֹל!

– שִׁמְעוּ, בָּנַי!

כָּל הָעֵינַיִם נִשְּׂאוּ אֵלָיו.

– שִׁמְעוּ, בָּנַי! – שָׁנָה שְׁמוּאֵל בִּרְצִינוּת נוֹרָאָה. וְאַחֲרֵי דֻמִּיַּת רְגָעִים מִסְפָּר הוֹסִיף: הִנֵּה שָׁכַחְתִּי לִמְסֹר לְלֵאָה אֶת הַמַּתָּנָה מֵחֲתָנָהּ.

– הוֹ – הוֹ – הוֹ! – נֶאֶנְחוּ הַקְּרוּאִים, אֲשֶׁר הִתְעַנְיְנוּ מְאֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. לֵאָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בִקְצֵה הַשֻּׁלְחָן מִמּוּלוֹ קָמָה מִכִּסְּאָהּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

אִם בָּאֱמֶת שָׁכַח שְׁמוּאֵל עַל־דְּבַר מַתְּנָתוֹ, אוֹ כִי בָחַר לוֹ בְכַוָּנָה אֶת הָרֶגַע הַזֶּה בִּכְדֵי לְהַגְדִּיל אֶת הָרֹשֶׁם – דָבָר זֶה לֹא יָדוּעַ; אַךְ הָרֹשֶׁם הַתֵּאַטְּרַלִּי שֶׁעָשׂוּ דְבָרָיו וּתְנוּעַת יָדוֹ, בְּהוֹצִיאוֹ מִכִּיס־חָזִיָּתוֹ תַּכְרִיךְ־נְיָר קָטָן, הָיָה נַעֲלֶה מֵעַל כָּל סָפֶק.

– זֹאת – קְרָא בְקוֹל בְּדָפְקוֹ בְיָדוֹ עַל הַתַּכְרִיךְ, בִּתְנוּעַת קוֹסֵם, שֶׁבָּא לְהַשְׁבִּיעַ אֵיזֶה רוּחַ רָעָה – קָנִיתִי אֶתְמֹל בַּבֹּקֶר בְּעַד כַּלָּתִי הַיָּפָה. רְאֵה נָא, אָמַרְתִּי לְנפְשִׁי – הִנֵּה אַתָּה נָכוֹן לָלֶכֶת הָעִירָה לִכְבוֹד יְחֶזְקֵאל פִילִיפְּס, וְיַעַן כִּי עַלְמָתְךָ הַמִּסְכֵּנָה מְחַכָּה לְבוֹאֲךָ אַךְ לְחַג הַפֶּסַח, עַל כֵּן עָלֶיךָ לִגְמֹל עָלֶיהָ עַל רְאוֹתָהּ אֶת פָּנֶיךָ בְּלֹא־עֵת.

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָם וַיּוֹצֵא מִן הַתַּכְרִיךְ הַלָּבָן טָבַּעַת זָהָב עָבָה מְשֻׁבָּצָה בְאֶבֶן־חֵן, אֲשֶׁר הִבְרִיקָה לְעֵינֵי כָל הַקְּרוּאִים.

קְרִיאַת “אָ – אָ – אָ!” אֲרֻכָּה נִשְׁמְעָה בַחֶדֶר וְרַבִּים מֵהַקְּרוּאִים הֵחֵלּוּ לְהַעֲרִיךְ מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן אֶת מְחִיר הַטַּבָּעַת.

לֵאָה קָמָה עַל רַגְלֶיהָ, בְּרַק אֶבֶן־הַחֵן מָשַׁךְ אֵלָיו אֶת עֵינֶיהָ הַמַּבְרִיקוֹת גַּם הֵן; אָז הוֹשִׁיטָה אֶת אֶצְבָּעָהּ לְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּרָה מִידֵי אֲהוּבָהּ. שְׁמוּאֵל הִגִּישׁ אֶת הַטַּבַּעַת אֶל אֶצְבָּעָהּ, אַךְ פִּתְאֹם הֵשִׁיבָהּ אָחוֹר.

– לַמְּבַקֵּשׁ לֹא יִנָּתֵן – קָרָא בְקוֹל עָלֵז – הֵן עֵינַיִךְ לֹא תִשְׂבַּעְנָה! רְאִי, כַּמָּה טַבָּעוֹת כְּבָר נָתַתִּי לָךְ.

הַמַּחֲזֶה הַזֶּה שִׂמַּח אֶת כָּל הַקְּרוּאִים.

– תְּנֶנָּה לִי – קָרְאָה מִרְיָם בִּצְחוֹק וַתּוֹשֵׁט אֶצְבָּעָהּ לְעֻמָּתוֹ – וַאֲנִי אֹמַר לְךָ תּוֹדָה כָל כַּךְ יָפֶה.

– לֹא – עָנָה שְׁמוּאֵל – גַּם אַתְּ לֹא יָשַׁבְתְּ בִּמְנוּחָה; כִּי לָעַלְמָה הַיְשָׁרָה וְהַמְצֻיֶּנֶת בְּהַנְהָגָתָהּ אֶתְּנֶנָּה. קוּמִי נָא אֵפוֹא, חַנָּה יַעֲקֹב’ס, לְקַבֵּל אֶת הַתְּשׁוּרָה.

בַּת־צְחוֹק הוֹפִיעָה עַל שִׂפְתֵי חַנָּה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בִשְׁנֵי מְקוֹמוֹת הַרְחֵק מִמֶּנּוּ, אַךְ לֹא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ וַתּוֹסֶף לֶאֱכֹל אֶת הַדָּג אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ. וּשְׁמוּאֵל קָם מִמּוֹשָׁבוֹ לִתְרוּעַת צְחוֹק הַקְּרוּאִים מִסָּבִיב וַיֹּאחֶז בְּיָדָהּ הַיְמָנִית וַיָּשֶׂם אֶת הַטַּבַּעַת עַל אֶצְבָּעָהּ בְּחָזְקָה וַיִּקְרָא בְקוֹל שֶׁל רְצִינוּת מְעֻשָּׂה: – הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְטַבַּעַת זוּ כְדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל!"

צְחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִפִּי הַמְּסֻבִּים, אֲשֶׁר הִתְעַנְּגוּ, כַּנִּרְאֶה, מְאֹד עַל מַחֲזֵה־הִתּוּלִים זֶה, וּפְנֵי לֵאָה הָעַלִּיזִים אָדְמוּ עוֹד יוֹתֵר. חִדּוּדִים וַהֲלָצוֹת וּבְרָכוֹת לַ“זִּוּוּג” הֶחָדָשׁ עָפוּ מִקְּצֵה הַשֻּׁלְחָן וְעַד קָצֵהוּ; גַּם מָרַת יַעֲקֹב’ס צָחֲקָה בְּכָל לֵב, כְּאִלּוּ הִצְלִיחַ בְּיָדָהּ בָּאֱמֶת לְהַשִּׂיא אֶת בִּתָּהּ לְאִישּׁ. וַעֲלִיצוּת הַקְּרוּאִים עָבְרָה כָל גְבוּל, כּוֹסוֹת שֶׁל בְּרָכָה הוּרְמוּ וּשְׁמוּאֵל עָנָה עַל בִּרְכוֹת מְבָרְכָיו בִּבְרָכָה עַל כּוֹס מְלֵאָה קַהֲוָה! פִּתְאֹם, מִבֵּין הַקְּרִיאוֹת הָעַלִּיזוֹת, צִלְצוּל הַסַּכִּינִים וְהַצְּחוֹק נִשְׁמַע קוֹל דַּק מְדַבֵּר חֶרֶשׁ. וְהַקּוֹל קוֹל מַר חַיִּימְ’ס, אֲשֶׁר יָשַׁב לוֹ כָל הָעֵת וַיִּדֹּם, וּמִצְחוֹ קֻמּט מְאֹד.

– מַר לֶוִּין, – קְרָא בְּקוֹל נָמוּךְ וּבִרְצִינוּת – הִנֵּה אֲנִי חוֹשֵׁב עַל־דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ; חוֹשֵׁשׁ אֲנִי מְאֹד, פֶּן לֹא דְּבַר־צְחוֹק הוּא הָרְצִינוּת אֲשֶׁר נִשְׁמְעָה בִקוֹלוֹ מָשַׁךְ אֵלָיו לִבּוֹת הַמְּסֻבִּים; הַצְּחוֹק חָדָל.

– מָה אַתָּה חוֹשֵׁשׁ? – קְרָא שְׁמוּאֵל אַנְגְּלִית.

– אַתָּה קִדַּשְׁתָּ לְךָ אֶת חַנָּה יַעֲקֹב’ס לְאִשָּׁה.

דֻּמִּיָּה מְעִיקָה שָׂרְרָה בַחֶדֶר; אֵיזֶה זִכְרוֹנוֹת לֹא־בְרוּרִים עָלוּ עַל לֵב הַמְּסֻבִּים.

– אֲנִי קִדַּשְׁתִּי לִי אֶת חַנָּה יַעֲקֹב’ס לְאִשָּׁה?! – קְרָא שְׁמוּאֵל בִּתְמִיָּה.

– כֵּן, – הֶחְלִיט מַר חַיִּימְ’ס – עַל־פִּי חֻקֵּי הַתּוֹרָה קִדַּשְׁתָּ אוֹתָהּ לְךָ לְאִשָּׁה בְמַעֲמָד שְׁנֵי עֵדִים.

דְּמָמָה עֲמֻקָּה שָׂרְרָה בַחֶדֶר, אַךְ שְׁמוּאֵל הִפְרִיעָהּ בְּקוֹל־צְחוֹק גָּדוֹל.

– לֹא, לֹא, זָקֵן – קָרָא – אוֹתִי לֹא תְרַמֶּה.

כְּמוֹ אֲבָנִים כְּבַדוֹת נָגֹלוּ פִתְאֹם מֵעַל לִבּוֹת כָּל הַמְּסֻבִּים, אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ שֵׁנִית לִדְחֹק מִטּוּב לֵב. וְחַנָּה הֵסִירָה בִצְחוֹק קַל אֶת הַטַּבַּעַת הַמַּזְהִירָה מֵעַל אֶצְבָּעָהּ וַתְּשִׂימֶנָּה עַל אֶצְבָּעָהּ שֶׁל לֵאָה. אַךְ מַר חַיִּימְ’ס לְבַדּוֹ לֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּעֲלִיצוּת הַמְּסֻבִּים.

– צַחֲקוּ לָכֶם כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם – קָרָא הַזָּקֵן –

עוֹד מְעַט וִידַעְתֶּם, כִּי צָדַקְתִּי. כֵּן הוּא דִין הַתּוֹרָה.

– יוּכַל לִהְיוֹת – קָרָא שְׁמוּאֵל, אֲשֶׁר חָדַל שֵׁנִית לִצְחֹק – אֲבָל שָׁכַחְתָּ, כַּנִּרְאֶה, כִּי כְבָר אֵרַשְׂתִּי לִי אֶת לֵאָה.

– לֹא שָׁכַחְתִּי מְאוּמָה – עָנָה מַר חַיִּימְ’ס –

אֲבָל אֵין בֵּין עִנְיָן זֶה לָזֶה וְלֹא כְלוּם; שְׁנֵיכֶם הֲיִיתֶם פְּנוּים, וְעַתָּה הִנְּכֶם – אִישׁ וְאִשָּׁה.

לֵאָה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה חִוֶּרֶת וּמִתְרַגֶּשֶׁת, פָּרְצָה פִתְאֹם בַּבֶּכִי. פְּנֵי חַנָּה נִזְעֲמוּ וַיֶּחֱוָרוּ.

– מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ, לֵץ פָּרוּעַ! – קָרְאָה מַלְכָּה בְזָּעַם.

הַהֻכֵּינוּ כֻלָּנוּ בְּשִׁגָּעוֹן?! – קְרָא שְׁמוּאֵל מִתְרַגֵּשׁ מְאֹד – אֵיךְ תּוּכַל הֲלָצָה רֵיקָה לְהֵחָשֵׁב לְקִדּוּשִׁין?

– הַדָּת לֹא תֵּדַע הֲלָצוֹת – עָנָה מַר חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן בִּמְנוּחָה.

– וּמַדּוּעַ לֹא עָצַרְתָּ בִּי מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה? – צָעַק הֶחָתָן בְּקֶצֶף גָּדוֹל.

– הַדָּבָר נַעֲשָׂה בִן־רֶגַע, גַּם אֲנִי צָחַקְתִּי בָרִאשׁוֹנָה, בְּטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לַחֲשֹּׁב מַחֲשָׁבוֹת.

שְׁמוּאֵל הִכָּה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן

– נִשְׁלַח נָא אַחֲרֵי אִישׁ מוּמְחֶה בְעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.

– כֵּן, נִשְׁלַח לִקְרֹא לְרַבִּי שְׁמוּאֵל, אֲבִי חַנָּה. אַךְ הוּא הוּא הָאִישׁ! – קָרְאָה מָרַת פִילִיפְּס.

– הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי אִישִׁי הָלַךְ לְיוֹם אוֹ לְיוֹמַיִם לְמַנְצֶסְתֶּר – קָרְאָה מָרַת יַעֲקֹב’ס.

– הִנֵּה לֹא רָחוֹק מִפֹּה יוֹשֵׁב הַמַּגִּיד לְחֶבְרַת “בְּנֵי־בְרִית” – קָרָא אַחַד הַקְּרוּאִים – אֵלֶךְ וַאֲבִיאֶנּוּ.

וְהַמַּגִּיד הַגִּבֵּן לְבֶן־הַפָּנִים וּשְׁחוֹר הַזָּקָן הוֹפִיעַ מַהֵר בַּחֲדַר הַקְּרוּאִים. אַךְ הִבִּיטוּ אֵלָיו וַיָּבִינוּ כָרָגַע, כִּי הוּא כְבָר יוֹדֵעַ מִכָּל הַנַּעֲשֶׂה וְכִי פַחֲדָם אֵינֶנּוּ פַחַד שָׁוְא.

הוּא בֵאֵר לָהֶם אֶת הַדִּין בַּאֲרִיכוּת גְּדוֹלָה וְהֵבִיא לָהֶם גַּם הֲמוֹן רְאָיוֹת וּמַעֲשִׂים שֶׁהָיוּ מֵעֵין זֶה. פְּנֵי שְׁמוּאֵל הִלְבִּינוּ כַסִּיד. הַסְּעֻדָּה הָעַלִּיזָה נֶהֶפְּכָה פִתְאֹם לַחֲתֻנָה עֲצוּבָה.

בְּלֵב שְׁמוּאֵל בָּעַר אָז כָּאֵשׁ הָרַעְיוֹן, מַה תַּחֲשֹּׁב עָלָיו לֵאָה כַלָּתוֹ כָעֵת. אָז פָּנָה אֶל הַמַּגִּיד בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים:

– אֲבָל הַאֻמְנָם אֵין עוֹד כָּל עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לָצֵאת מִן הַמְּבוּכָה הַזֹּאת; הֲיִפָּלֵא מֵאִישׁ חָכָם וְנָבוֹן כָּמוֹךָ לְהוֹצִיאֵנִי מִמְּבוּכָתִי? הֵן לֹא דָבָר קָטָן הוּא.

דִּבְרֵי הֶחָתָן הָאֵלֶּה הִבִּיעוּ הִתְמַרְמְרוּת.

– בְּוַדַּי יֵשׁ דֶּרֶךְ לָצֵאת מִן הַמְּבוּכָה – עָנָהוּ הַמַּגִּיד בִּמְנוּחָה.

וּמָה הִיא? – שָׁאֲלוּ כָּל הַמְּסֻבִּים בְּהִתְעוֹרְרוּת רַבָּה.

– הוּא צָרִיךְ לָתֵת לָהּ גֶּט.

– מוּבָן הַדָּבָר – הִרְעִישׁ שְׁמוּאֵל בְּקוֹלוֹ – אֲנִי אֲגָרְשֶׁנָּה כָרֶגַע. שְׁמוּאֵל צָחַק מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת, אַחֲרֵי־כֵן קָרָא:

– אַךְ חֶבֶר פְּתָאִים הָיִינוּ כֻלָּנוּ! אַךְ זֶה דִין נִפְלָא! וְלֵאָה חָדְלָה לִבְכּוֹת, גַּם אַנְחוֹתֶיהָ נֶאֶלְמוּ מַהֵר. כָּל הַקְּרוּאִים הֵחֵלּוּ לִצְחֹק כְּבָרִאשׁוֹנָה. יָדַיִם רַבּוֹת חָבְקוּ אֶת יְדֵי הַמַּגִּיד וְיָדַיִם אֲחֵרוֹת מְשָׁכוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ לַשֻּׁלְחָן; אָז מָסְכוּ לוֹ כוֹס מִיֵּין־שְּׂרָף וַיַּגִּישׁוּ לוֹ צַלַחַת מְלֵאָה דָּגִים צְלוּיִים. הַמַּגִּיד, אֲשֶׁר יָדַע מַחְסוֹר וַיִּרְעַב לְעִתִּים קְרוֹבוֹת מְאֹד, הָיָה רֶגַע לִמְאֻשָּׁר.

– טוֹב תַּעֲשֶׂה, כִּי לֹא תִקְרָא לָזֹאת גֵּרוּשִׁין – הִזְהִיר הַמַּגִּיד אֶת הֶחָתָן בְּפֶה מָלֵא בְשַׂר דָּגִים – עֲצָתִי לְךָ, כִּי תֵלֵךְ אֶל רַבִּי שְׁמוּאֵל אֲבִי הַנַּעֲרָה, וְהוּא יְסַדֵּר לְךָ אֶת הַגֵּט בְּלִי הֲכָנוֹת יְתֵרוֹת.

– אֲבָל רַבִּי שְׁמוּאֵל אֵינֶנּוּ עַתָּה בָעִיר – קָרְאָה מָרַת יַעֲקֹב’ס. – וְגַם אֲנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת מָחָר לְדַרְכִּי בָרַכֶּבֶת הָרִאשׁוֹנָה, – קָרָא שְׁמוּאֵל – אָמְנָם אֵין כָּל צֹרֶךְ לְמַהֵר בַּדָּבָר. אֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל לָבוֹא הֵנָּה בְּעוֹד שְׁבוּעַיִם אוֹ עֶשְׂרִים יוֹם, וְאָז יְסַדֵּר לִי רַבִּי שְׁמוּאֵל אֶת הַגֵּט כַּדִּין.

בַּת־צְחוֹק רִחֲפָה עַל שִׂפְתֵי לֵאָה, בְּהַבִּיטָה אֶל שְׁמוּאֵל אֲהוּבָהּ אֲשֶׁר שָׁב לִמְנוּחָתוֹ. אָז צָחֲקוּ שְׁנֵיהֶם וְגַם חַנָּה צָחֲקָה.

– שְׁמַע נָא, שְׁמוּאֵל, – אָמְרָה לֵאָה – אוּלַי תוּכַל לָבוֹא הֵנָּה לַשַּׁבָּת הַבָּאָה?

– לָמָּה זֶה?

– לְמַעַן נוּכַל לָלֶכֶת אֶל מִשְׁתֵּה הַפּוּרִים אֲשֶׁר יַעַרְכוּ בַ“קְּלוּבּ”. הֵן עָלֶיךָ לָבוֹא הֵנָּה לָתֵת לְחַנָּה אֶת הַגֵּט, וּמַה־בְכַךְ אִם תַּקְדִּים לָבוֹא בְּיָמִים אֲחָדִים לְמַעֲנִי, לָלֶכֶת עִמִּי אֶל הַ“קְּלוּבּ”.

– צָדַקְתְּ מִמֶּנִּי! – קָרָא שְׁמוּאֵל בַּעֲלִיצוּת נָפֶשׁ.

לֵאָה מָחֲאָה כָף. – אַךְ זֶה יִהְיֶה עֹנֶג! – קָרְאָה – וְגַם אֶת חַנָּה נִקַּח עִמָּנוּ – הוֹסִיפָה אַחֲרֵי־כֵן.

– “הַכֹּל טוֹב וְיָפֶה אִם אַחֲרִיתוֹ טוֹבָה” – אָמַר שְׁמוּאֵל – וְהוֹדוֹת לַצְּחוֹק אֲשֶׁר עָשִׂיתִי הַיּוֹם לַקְּרוּאִים רָאוּי אֲנִי לְהִתְכַּבֵּד עוֹד פַּעַם בַּחֲתִיכַת דָּג. וְאַתָּה, אֲדוֹנִי הַמַּגִּיד, הַרְשֵׁנִי נָא לְהַגִּיד לְךָ, כִּי אִישׁ קָדוֹשׁ וְתַלְמוּדִי גָדוֹל אָתָּה.

פְּנֵי הַמַּגִּיד אוֹרוּ רֶגע וּשְׂחוֹק נָעִים עָבַר עַל שְׂפָתָיו. כִּכְלוֹת הַסְעֻדָּה בֵרַךְ הַמַּגִּיד בְּקוֹל אֶת “בִּרְכַּת הַמָּזוֹן” וְכָל הַמְּסֻבִּים עָנוּ אַחֲרָיו. אָז עָזַב הַמַּגִּיד אֶת הַבַּיִת; אַךְ הַקְּרוּאִים הַקְּרוֹבִים עוֹד אֵחֲרוּ לָשֶׁבֶת שָׁם לְאוֹר־הַגַּז הַבָּהִיר לִפְנֵי שֻׁלְחָן מָלֵא בִרְכַּת ה'! תּוּפִינִים, פֵּרוֹת, מַמְתַקִּים, יַיִן וְשֵׁכָר וּמִבְּלִי כָל דְּאָגָה שָׂחֲקוּ וְהִשְׁתַּעְשְׁעוּ עוֹד עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

בָּעֵת הַהִיא שָׁכַב הַבֵּן הַפָּדוּי בִּמְנוּחָה בַעֲרִיסָתוֹ הַקְּטַנָּה עָטוּף בְּחִתּוּלִים וּמְכֻסֶּה בִּשְׂמִיכָה חַמָּה וַיִּישָׁן.

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: עָנִי מָרוּד    🔗

מֹשֶׁה אַנְסִיל הָיָה גַלְמוּד בְּתֵבֵל, וּמִלְּבַד אִמּוֹ הַזְּקֵנָה לֹא הָיָה לוֹ כָל קָרוֹב וְגוֹאֵל, בַּעֲלוֹת עַל לְבָבוֹ לָקַחַת לוֹ אֶת גִּיטְל זִילְבֶּרְשְׁטֵין לְאִשָּׁה, וּבָזֹאת קִוָּה לִבְנוֹת לוֹ בַיִת וּלְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו יוֹרֵשׁ, לֹא לָרֶשֶׁת הוֹנוֹ וַאֲחֻזּוֹתָיו, אֶלָּא לְהִתְפַּלֵּל אַחֲרָיו תְּפִלַּת הַ"קַּדִּישׁ. וְאָמְנָם הָאֱלֹהִים בֵּרְכָהוּ בְּשִׁשָּׁה יְלָדִים! שָׁלשׁ בָּנוֹת וּשְׁלשָׁה “קַדִּישִׁים”.

גִּיטְל הָיְתָה לוֹ, מִלְּבַד זֶה, לְעוֹזֶרֶת חָרוּצָה בְּמִלְחֶמֶת הַחַיִּים. יֵשׁ אֲשֶׁר נִשְׂכְּרָה לַעֲבֹד בְּבֵית מַלְכָּה קְרוֹבָתָהּ הָעֲשִׁירָה בְּשִׁילִינְג לְיוֹם; יֵשׁ אֲשֶׁר כִּבְּסָה לְבָנִים, אָרְגָה גַּרְבַּיִם, מַנּוּלִים¹³ וְכוֹבָעִים מִצֶּמֶר וַתַּעֲסֹק בִּמְלַאכְתָּהּ זֹאת בְּחֵפֶץ כַּפַּיִם כָּל הַיּוֹם עַד חֲצוֹת לָיְלָה. אַךְ כָּל עֲמַל גִּיטְל וַחֲרִיצוּתָהּ לֹא יָכְלוּ לְכוֹנֵן אֶת מַצָּבָם בְּמָקוֹם אֶחָד, וַיִּהְיוּ נָעִים וְנָדִים מֵעִיר לְעִיר בְּתִקְוָתָם, כִּי בְשִׁנּוּי מְקוֹמָם יְשֻׁנֶּה גַם מַזָּלָם.

בְּכָל עִיר וְעִיר, קְהִלָּה וּקְהִלָּה, אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ לְטוֹב לְהֵאָחֵז בָּהּ, נִתְּנוּ לָהֶם הוֹצְאוֹת־דַּרְכָּם עַד הָעִיר הַקְּרוֹבָה. רָאשֵׁי הָעִיר אוֹ הַקְּהִלָּה אֲשֶׁר לִפְנֵיהֶם בָּאוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַדַּלָּה לְבַקֵּשׁ מֵהֶם עָזְרָה, הָיוּ מַסְפִּיקִים לָהֶם אֶת צָרְכֵי נְדוּדֵיהֶם וַיִּשְׁלְחֵם לְמָקוֹם אַחֵר. כָּכָה טֻלְטְלוּ מֵעִיר לְעִיר, מִפֶּתַח גַּבַּאי־צְדָקָה זֶה לְפֶתַח גַּבַּאי־צְדָקָה אַחֵר, וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ חוֹזְרִים אַף לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. אָמְנָם בְּכָל מָקוֹם הָיָה מֹשֶׁה מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד בְּכָל כֹּחוֹ לִמְצֹא לוֹ עֲבוֹדָה, וּלְמַרְבֶּה הַפֶּלֶא הָיֹה הָיָה מֹשֶׁה אוּמָן בְּכָל מִינֵי אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הִנֵּה בְמֶשֶׁךְ יְמֵי נְדוּדָיו הָרַבִּים הָיָה גַם זַגָּג, גַּם שַׁמַּשׁ בֵּית־כְּנֶסֶת, גַּם עוֹשֶׂה מִסְגָּרוֹת לִתְמוּנוֹת, גַּם חַזָּן, גַּם רוֹכֵל, גַּם סַנְדְּלָר, גַּם מוֹכֵר בְּגָדִים יְשָׁנִים, גַּם שׁוֹחֵט עוֹפוֹת, גַּם מוֹרֵה עִבְרִית, גַּם מוֹכֵר פֵּרוֹת, גַּם מוֹהֵל, גַּם שׁוֹמֵר בָּתִּים. עַתָּה הָיָה לְחַיָּט מְחֻסַּר־עֲבוֹדָה.

אֵין כָּל סֶפֶק, כִּי צָדְקָה מַלְכָּה בְאָמְרָהּ לְמֹשֶׁה, כִּי הוּא “שְׁלוּמִיאֵלִי”, וּבְכָל זֹאת הֶאֱמִין מֹשֶׁה אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְכִשְׁרוֹנוֹתָיו הַטּוֹבִים לְכָל מְלָאכָה וּמִשְׁלַח־יַד וּבְיִחוּד נֶחֱשַׁב בְּעֵינָיו לְרוֹכֵל מְצֻיָּן, וַיְהִי סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי לוּ יָכֹל לִמְצֹא דֵי סְחוֹרָה, כִּי אָז הָיָה יָכֹל לִהְיוֹת בְּקֶרֶב הַיָּמִים לְמִילְיוֹנֵר. וְאָמְנָם בְּאַהֲבָתוֹ אֶת הָרוֹכְלוּת וּבְתִקְוָתוֹ לְהִבָּנוֹת מִמֶּנָּה עָסַק בָּהּ יָמִים עַל שָׁנָה; לֹא הָיְתָה סְחוֹרָה זוֹלָה, אֲשֶׁר לֹא נְשָׂאָהּ בְּסַל עַל כְּתֵפוֹ אֶל הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים הָרְחוֹקִים וְהַקְּרוֹבִים. וּבִנְיָמִין בְּנוֹ יוֹכִיחַ: זֶה הַנַּעַר בִּנְיָמִין זָכָה לְהִכָּנֵס אֶל בֵּית הַיְתוֹמִים, וַיְהִי הַיּוֹם וַיְצַוֵּהוּ הַמּוֹרֶה לִכְתֹּב “חִבּוּר” עַל “אוֹפְנַי הַמַּסָּעוֹת” הַשּׁוֹנִים, וְכַאֲשֶׁר נִקְרָא חִבּוּרוֹ בֵין חִבּוּרִי יֶתֶר הַתַּלְמִידִים, רָעֲשׁוּ חַדְרֵי בֵּית־הַסֵּפֶר לְקוֹל צְחוֹק הַתַּלְמִידִים חֲבֵרָיו; כִּי הִנֵּה בְחִבּוּרוֹ הוֹאִיל בִּנְיָמִין לְבָאֵר, כִּי אוֹפְנֵי הַמַּסָּעוֹת שׁוֹנִים הֵמָּה: יֵשׁ נוֹסֵעַ מִכְּפָר לִכְּפָר לִמְכֹּר סְפוֹג, לִמּוֹנִים, רוֹבִיָּה¹⁴ בְּגָדִים יְשָׁנִים, תַּכְשִׁיטֵי־זָהָב… וְכֵן הָלַךְ וּמָנָה, כְּרוֹכֵל בֶּן רוֹכֵל, סְחוֹרוֹת מִסְּחוֹרוֹת שׁוֹנוֹת עַד אֲשֶׁר מִלֵּא דַף שָׁלֵם בְּמַחְבַּרְתּוֹ כִּי עַל כֵּן חָשַׁב בִּנְיָמִין בִּתְמִימוּתוֹ, כִּי הַ“נּוֹסְעִים” הֵם פָּשׁוּט רוֹכְלִים, הַמַּחֲזִירִים בָּעֲיָרוֹת לְשֵׁם עֵסֶק, וּבְקָרְאוֹ בַסְּפָרִים עַל־דְּבַר הַנּוֹסְעִים־הַתָּרִים בְּאַרְצוֹת אַפְרִיקָה הָיוּ בְעֵינָיו אֵלֶּה כְּרוֹכְלִים, הָעוֹשִׂים מִסְחָר וְקִנְיָן עִם שׁוֹכְנֵי הָאֲרָצוֹת הָרְחוֹקוֹת הָהֵן וּבְהַרְוִיחָם כֶּסֶף רַב, יָשׁוּבוּ לְאַרְצָם וּלְבֵיתָם.

עֵת קְצָרָה לִפְנֵי מוֹת גִּיטְל הוּטַב מְעַט מַצָּבָם, כִּי הִתְיַשְּׁבוּ בְלוֹנְדוֹן הָעִיר וּמֹשֶׁה הֵחֵל לְהַרְוִיחַ שְׁמוֹנָה־עָשָׂר שִׁילִינְג לְשָׁבוּעַ בְּתוֹר תּוֹפֵר בּמְּכוֹנָה וּמְגָהֵץ, וְלֹא הָיוּ עוֹד נָעִים וְנָדִים בָּאָרֶץ. אַךְ עֵת־הָאֹשֶׁר הַזֹּאת לֹא אָרְכָה. מֹשֶׁה הֵבִיא אֵלָיו אֶת אִמּוֹ הַזְּקֵנָה מִפּוֹלַנִּיָּה, וּבְבוֹאָה חָדַל שְׁלוֹם בֵּיתוֹ. גִּיטְל הָיְתָה לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת מְדַבֶּרֶת דִּבְרֵי כְבוּשִׁים לְאִישָׁהּ וּמְעִירָה אֶת אָזְנוֹ, כִּי טוֹב לְמַעֵט בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּלְהַרְבּוֹת בַּעֲבוֹדָה, בִּכְדֵי לְכַלְכֵּל אֶת הַבָּנִים. וּדְבָרִים אֵלֶּה הָיוּ מְעוֹרְרִים תָּמִיד הִתְנַגְּדוּת מִצַּד הַזְּקֵנָה, שֶׁהָיְתָה חוֹשֶׁדֶת בְּגִיטְל, שֶׁאֵינָהּ יְרֵאַת־שָׁמָיִם.

אַךְ הִנֵּה בָא הַמָּוֶת וְשָׂם קֵץ לַוִּכּוּחִים וְלַמְּרִיבוֹת הָאֵלֶּה, וְהַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר הוֹכִיחָה תָמִיד אֶת בְּנָהּ עַל הֱבִיאוֹ אוֹתָהּ לָאָרֶץ הַזֹּאת, נָפְלָה עַתָּה לְמַשָּׂא עַל הַמִּשְׁפָּחָה, אֲשֶׁר לֻקְּחָה מִמֶּנָּה אֵם וּמְפַרְנֶסֶת יָחַד. הַאֵם הַזְּקֵנָה לֹא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת כָּל עֲבוֹדָה, בִּלְתִּי אִם לִרְטֹן וּלְהִתְאוֹנֵן וּלְבַקֵּשׁ חֲטָאִים, וְכָל מַשַּׂא הַבַּיִת הָיָה עַתָּה עַל אֶסְתֵּר הַיַּלְדָּה, אֲשֶׁר מוֹת אִמָּהּ עָשָׂה אוֹתָהּ לְבַעֲלַת־בַּיִת וּלְאֵם לְאַחֶיהָ וּלְאַחְיוֹתֶיהָ.

וּלְמִשְׁפַּחַת־אַנְסִיל הָיוּ שְׁכֵנִים רַבִּים, יַעַן כִּי הַבַּיִת נ. 1 שֶׁל “רְחוֹב־הַמֶּלֶךְ” הֵכִיל בְּקִרְבּוֹ כִמְעַט מוֹשָׁבָה יְהוּדִית שְׁלֵמָה, וְיוֹשְׁבַי הַבַּיִת הַגָּדוֹל הַזֶּה רַבּוּ כִרְבוֹת הַ“יָּדַיִם” הָעוֹבְדוֹת אֵצֶל בֶּלְקוֹבִיץ וְכִרְבוֹת הַמִּתְפַּלְּלִים בְּמִנְיַן “בְּנֵי בְרִית”, אֲשֶׁר בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל הַבַּיִת הַגָּדוֹל הַזֶּה.

בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה, עַל־יַד בֵּית־הַתְּפִלָּה יָשַׁב סֻכֶּרְמַן הַשַּׁדְכָן, עֲלֵיהֶם בַּדְּיוֹטָה הַשְּׁנִיָּה – מָרַת סִימוֹנְ’ס וְהַהוֹלַנְדִּית מָרַת דֶּבִּי, בַּשְּׁלִישִׁית הַבֶּלְקוֹבִיצִים, וּמִשְׁפַּחַת אַנְסִיל וְגַבְרִיאֵל הַמְבּוּרְג הַמְלֻמָּד הַמְּפֹרְסָם עַל־גַּבֵּיהֵם.

הִנֵּה כִי כֵן הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה מָלֵא מִפֶּה לְפֶה כְצֹאן אָדָם; אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וְטַף הָמוּ וַיָּשׂקּוּ וַיְשׁוֹטְטוּ בְכָל פִּנּוֹתָיו, עַד כִּי צַר הַמָּקוֹם מֵהֲכִילָם. אַרְבַּע הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת אַחֲרֵי מוֹת אַנְסִיל וּקְבוּרָתָהּ בְּהוֹצָאַת חֶבְרַת הַצְּדָקָה, לֹא הָיוּ שְׁנוֹת אֹשֶּׁר וּבְרָכָה, אַךְ לֹא עֲשִׁירוֹת בְּמִקְרִים וּמַעֲשִׂים יוֹצְאִים מֵהָרָגִיל.

בִּנְיָמִין נִלְוָה עַל שְׁלֹמֹה לָלֶכֶת אֶל בֵּית־הַתְּפִלָּה לְהִתְפַּלֵּל “קַדִּישׁ” לְנִשְׁמַת אִמּוֹ עַד אֲשֶׁר נִתְקַבֵּל בְּבֵית־הַיְתוֹמִים וַיִּרְחַק מִבְּנֵי בֵית־אָבִיו. שְׁלֹמֹה, רָחֵל וְאֶסְתֵּר הָלְכוּ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר הַגָּדוֹל, וְיִצְחָק – אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר לִקְטַנִּים, בְּעֵת אֲשֶׁר שָׂרָה הַפְּעוּטָה, אֲשֶׁר נוֹלְדָה בִמְחִיר חַיֵּי אִמָּהּ, זָחֲלָה עַל רִצְפַת הַחֶדֶר, וְהַזְּקֵנָה מָצְאָה לָהּ עַתָּה אֵיזֶה עִנְיָן וּמֹשֶׁה מָצָא בָהּ אֵיזוֹ תוֹעֶלֶת בְּהַשְׁגִּיחָהּ עַל הַפְּעוּטָה הַזֹּאת.

הַמְּעַט שֶׁהָיָה לָהֶם לְבַשֵּׁל בִּשְּׁלָה אֶסְתֵּר לִפְנֵי לֶכְתָּהּ לְבֵית־הַסֵּפֶר אוֹ אַחֲרֵי שׁוּבָהּ מִשָּׁם. הִיא וִ“ילָדֶיהָ” הָיוּ רְגִילִים לָקַחַת עִמָּהֵם פַּת־לֶחֶם חֲרֵבָה לַאֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, וְאַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת מָשְׁחָה לָהֶם אֶת הַלֶּחֶם בִּמְעַט דְּבָשׁ. לִבְנֵי בֵית אַנְסִיל הָיוּ צוֹמוֹת בַּשָּׁנָה רַב יֶתֶר מִמִּסְפָּרָם בַּ“לּוּחַ”, וְיַעַן כִּי הַצּוֹמוֹת הָרְשׁוּמִים בַּלּוּחַ לֹא חָלוּ תָּמִיד בִּימֵי הַצּוֹמוֹת הַמְּיֻחָדִים שֶׁל בֵּית אַנְסִיל, עַל כֵּן נָטַל עַל מֹשֶׁה וְאִמּוֹ הַזְּקֵנָה, אֲשֶׁר נִזְהֲרוּ בְמִצְוָה קַלָּה כְבַחֲמוּרָה, לָצוּם גַּם צוֹמוֹת־מִצְוָה אֵלֶּה. אַךְ עַל דָּבָר אֶחָד הִצְטָעֲרוּ מְאֹד, וְהוּא, כִּי לֹא יָכְלוּ לַחֲדֹל מֵאֲכִילַת בָּשָׂר בִּ“שְׁלֹשֶׁת הַשָּׁבוּעוֹת”, יַעַן כִּי גַם בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁנָה לֹא בָא בָשָׂר אֶל פִּיהֶם. לְעִתִּים רְחוֹקוֹת קָנוּ לָהֶם דָּג מָלוּחַ, תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, אוֹ הֵבִיאוּ לָהֶם אֵיזֶה תַבְשִׁיל שֶׁל אֹרֶז מֵחֲנוּת־הַמָּזוֹן הַקְּרוֹבָה לָהֶם וַיִּתְעַנְּגוּ עֲלֵיהֶם מְאֹד. בִּימֵי הַחַגִּים, אִם פָּקְדָה אוֹתָם מַלְכָּה לְטוֹבָה וַתִּשְׁלַח לָהֶם שִׁילִינְגִּים מִסְפָּר, הֵכִינָה לָהֶם אֶסְתֵּר מַטְעַמִּים: מִתַּעֲרֹבֶת גִּזְרֵי תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, שׁוּמָן וְסֻכָּר, מַה שֶׁקוֹרִין “צִימֶס”, וְעוֹד מַעֲדַנֵּי־מְלָכִים כָּאֵלֶּה. מַאֲכָל־דָּגִים נֶחְשַׁב לָהֶם לִ“יקַר הַמְּצִיאוּת” מְאֹד. וְאִם עָלָה מַאֲכָל־דָּגִים זֶה עַל שֻׁלְחָנָם בָּא לָהֶם אַךְ מִמִּטְבָּחָהּ שֶׁל מָרַת סִימוֹנְ’ס, אִשָּׁה אַלְמָנָה טוֹבַת־לֵב, אֲשֶׁר יָשְׁבָה בַדְּיוֹטָה הַשְּׁנִיָּה, וַתִּתְמֹךְ תָּמִיד בִּידֵי כָל הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים הַחוֹנִים בַּשְּׁכוּנָה הַהִיא.

כַּאֲשֶׁר מֵתָה מָרַת אַנְסִיל וַתַּשְׁאֵר אֶת שָׂרָה הַקְּטַנָּה בַת שְׁבוּעַיִם, לָקְחָה אוֹתָהּ מָרַת סִימוֹנְ’ס תַּחַת חֲסוּתָהּ, וּבָעֵת הַהִיא הֵינִיקָה דִינָה בִתָּהּ הַנְּשׂוּאָה אֶת בְּנָהּ, וַתַּעֲשֶׂנָּה לְמֵינֶקֶת גַּם לְשָׂרָה הַקְּטַנָּה, אַף דָּאֲגָה לָהּ וַתְּרַחֲמֶנָּה כְּרַחֵם אִשָּׁה אֶת נֶכְדָּתָהּ, חַיֵּי בְנֵי בֵית־אַנְסִיל הָיוּ מָרִים וַחֲשֵׁכִים לוּלֵא הָאִשָּׁה הָרַחֲמָנִיָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר הָיְתָה לָהֶם לְעֵזֶר וּלְנִחוּמִים בְּאַהֲבָתָהּ וּבְחֶמְלָתָהּ הָרַבָּה. גַּם בְּגָדִים יְשָׁנִים נָתְנָה מָרַת סִימוֹנְ’ס לַיְלָדִים, אֲשֶׁר נִדְרְשׁוּ לָהֶם מְאֹד לִהְיוֹת לְמִלּוּאִים לְמַלְבּוּשִׁים הַנִּתָּנִים לָהֶם מִבֵּית־הַסֵּפֶר. וּבַיָּמִים אֲשֶׁר חָלָה אַחַד הַיְלָדִים אֲשֶׁר לְבֵית אַנְסִיל הִרְבְּתָה מָרַת סִימוֹנְ’ס לְבַקֵּר בַּבַּיִת וּבְבוֹאָהּ לֹא רָאֲתָה פְנֵיהֶם רֵיקָם. לִרְאוֹת אֶת מַרְאֶהָ הַנָּאֶה וְהַמֵּפִיק חֶמְלָה וְרַחֲמִים רַבִּים, לָחוּשׁ אֶת יָדָהּ הָרַכָּה וְהַקְּרִירָה עַל הַמֵּצַח הַחַם נֶחְשַׁב לְעֹנֶג מֵאֵין כָּמוֹהוּ לַיָּתוֹם הַקָּטָן, אֲשֶׁר לֹא יָדַע רַחֲמֵי־אֵם.

מָרַת סִימוֹנְ’ס הָיְתָה טְרוּדָה וַעֲסוּקָה מְאֹד, גַּם לֹא הָיְתָה עֲשִׁירָה כְלַל, וּבְנֵי בֵית אַנְסִיל אָהֲבוּ תָמִיד לְהַסְתִּיר אֶת עָנְיָם וּמַחְסוֹרָם מֵעֵינֵי כֹל, עַל כֵּן לֹא הִתְעַנְּגוּ הַיְלָדִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל נִדְבוֹתֶיהָ וְעֶזְרָתָהּ, כַּאֲשֶׁר אֶפְשָׁר הָיָה לְקַוּוֹת מִמֶּנָּה. בְּכָל זֹאת כַּאֲשֶׁר צַר לָהֶם מְאֹד יָכְלוּ תָמִיד לִבְטֹחַ בְּעֶזְרָתָהּ.

בְּכָל יַלְדֵּי בֵית אַנְסִיל הִצְטַיֵּן שְׁלֹמֹה בַעֲלִיזוּתוֹ וּבִבְדִיחַת דַּעְתּוֹ בְכָל עֵת; גַּם בַּיָּמִים הַיּוֹתֵר רָעִים בְּבֵיתָם לֹא נָפְלוּ פָנָיו וְלֹא הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ הַיָּפֶה בְשַׂעֲרוֹתָיו הַמְסֻלְסָלוֹת בִּהְיוֹתוֹ בֵין חֲבֵרָיו בְּבֵית־הַסֵּפֶר. הוּא עָשָׂה לוֹ מִנְּיָר כְּמִין פַּנּוֹרַמָּה, אֲשֶׁר הִצִּיג בָּהּ כְּבַמַּחֲזֶה אֶת הַמִּלְחָמָה עַל־יַד פְּלִבְנָה. וַחֲבֵרָיו הַסּקְרָנִים הִתְאַוּוּ תַאֲוָה לְהִתְעַנֵּג עַל הַמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה, וַיְהִי מְחִיר הַתַּעֲנוּג הַזֶּה שֶׁבֶר מַכְתֵּב אוֹ שְׁנֵי כַּפְתּוֹרִים כֵּן רָכַשׁ לוֹ הֲמוֹן כַּפְתּוֹרִים וְצַעֲצוּעִים רַבִּים וְשׁוֹנִים, וַחֲבֵרָיו קִנְּאוּ בוֹ מְאֹד.

בְּחַג הַפּוּרִים הָיוּ לוֹ אֱגוֹזִים לְשַׂחֵק כְּאֶחָד מִבְּנֵי הָעֲשִׁירִים; וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים הֵכִין לוֹ תָמִיד קוּפְסָה מְלֵאָה טַבַּק לְהָרִיחַ מִמֶּנָּה וְאָז הָיָה חוֹזֵר עַל הַזְּקֵנִים וּמְכַבְּדָם מִקּוּפְסָתוֹ וּמֵרֵיחַ עִמָהֶם יַחַד וְיִתְעַנֵּג מְאֹד עַל הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוּהוּ לְכָל עֲטִישָׁה וַעֲטִישָׁה: מַרְפֵּא! מַרְפֵּא! וְאַף הוּא הָיָה עוֹנֶה כְנֶגְדָּם וַיְהִי לָהֶם לְחָבֵר.

הוּא לֹא מָצָא חֵפֶץ כְּלַל בְּלִמּוּדִים עִיּוּנִיִּים, אַף לֹא שָׂם לֵב לְדִבְרֵי מְבָאֲרֵי־הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר בֵּאֵר לוֹ אָבִיו. אוּלָם אִם לֹא חָשַׁק בְּלִמּוּדִים אֵלֶּה, אָהַב לְעֻמַּת זֶה לִקְרֹא סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שׁוֹנִים. אַחַד הַסְּפָרִים מִמִּין זֶה, הַמְסַפֵּר מֵעְלִילוֹת “דֶּרְדֵּיבִיל דִּיק” וּגְבוּרוֹתָיו הַנִּפְלָאוֹת, לָקַח אֶת לְבָבוֹ מְאֹד. אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה רָכַשׁ לוֹ מֵאֶחָד מֵחֲבֵרָיו בִּמְחִיר כַּפְתּוֹרִים רַבִּים, וַיְהִי שַׁעְשׁוּעָיו, וַיֶּהְגֶּה בוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה בְבֵית־הַסֵּפֶר בְּעֵת הַשֵּׁעוּרִים וּבְבֵית אָבִיו בְעֵת הַתְּפִלָּה. אַךְ שַׁעֲשׁוּעָיו אֵלֶּה לֹא אָרְכוּ, כִּי בְאַחַד הַיָּמִים נִתְפַּשׂ בִּגְנֵבָתוֹ. אָז נָדוֹן סִפְרוֹ הַיָּקָר בִּשְׂרֵפָה לְעֵינָיו, אֲשֶׁר הוֹרִידוּ עָלָיו כַּנַחַל דִּמְעָה.

 

פֶּרֶק שִּׁשִׁי: רַבִּי שְׁמוּאֵל    🔗

אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת סָר מֹשֶׁה אַנְסִיל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת לְחֶבְרַת “בְּנֵי בְרִית”, אֲשֶׁר בַּדְּיוֹטָה הַתַּחְתּוֹנָה מִתַּחַת לְדִירָתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁבֵּית־כְּנֶסֶת זֶה הָיָה קָרוֹב לִמְעוֹנוֹ יוֹתֵר מִדַּי וּמֹשֶׁה לֹא רָצָה בְּשׁוּם אוֹפָן לְוַתֵּר עַל “שְׂכַר הַפְּסִיעוֹת”, הַנָּכוֹן לוֹ בָעוֹלָם הַבָּא מִלְּבַד שְׂכַר הַתְּפִלָּה. וְעַל כֵּן הָלַךְ לוֹ אֶל בֵּית־כְּנֶסֶת אַחֵר. הוּא הָיָה נִזְהָר בְּכָל דִּינֵי הַשֻּׁלְחָן־עָרוּךְ וּמִנְהָגָיו, הַמְלַוִּים אֶת הָאָדָם הַתָּמִים מֵרֶגַע פָּקְחוֹ אֵת עֵינָיו בַּבֹּקֶר עַד סָגְרוֹ אוֹתָן עַל מִשֶׁכָּבוֹ בַלָּיְלָה.

הִנֵּה כִּי כֵן הָיָה מֹשֶׁה יָדוּעַ בְּכָל הַ“חֶבְרוֹת”, לֵאמֹר: בְּכָל בָּתֵּי־הַכְּנֵסִיּוֹת הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים, אֲשֶׁר הָיָה בָּא שָׁמָּה לְהִתְפַּלֵּל וְלַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה.

בְּאַחַד הַיָּמִים הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל עִם שְׁלֹמֹה בְּנוֹ. אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה נָתַן רַבִּי שְׁמוּאֵל לִשְׁלֹמֹה חֲצִי פֶנִּי וַיִּפֶן אֶל מֹשֶׁה:

– מַה־שְׁלוֹמְךָ וּמַה־מַעֲשֶׂיךָ, רַבִּי מֹשֶׁה? – קָרָא בְפָנִים מַסְבִּירוֹת.

– רַע, רַע מְאֹד – נֶאֱנַח מֹשֶׁה – זֶה לִי חֹדֶשׁ יָמִים אֲשֶׁר לֹא מַצַאתִי כָל עֲבוֹדָה, אַךְ אֲקַוֶּה לַה', כִּי לֹא יַעַזְבֵנִי.

– וּמַדּוּעַ לֹא תַעֲסֹק מְעַט בְּמִסְחָר? – שֶׁאַל

רַבִּי שְׁמוּאֵל אַחֲרֵי הַעֲמִיקוֹ בְמַחְשְׁבוֹתָיו רִגְעֵי מִסְפָּר וַיַּעֲבֵר אֶת יָדוֹ עַל זְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהַשָּׁחוֹר, אֲשֶׁר כְּבָר זָרְקָה בוֹ שֵׂיבָה.

– מָכַרְתִּי לִמּוֹנִים בָּרְחוֹב; אַךְ אַרְבַּעַת אוֹ חֲמֵשֶׁת הַשִּׁילִינְגִּים שֶׁהָיוּ לִי אָזְלוּ לְלֶחֶם לַיְלָדִים אוֹ לִשְׂכַר־דִּירָה. הַכֶּסֶף יִמַּס בַּיָּדַיִם כַּשֶּׁלֶג, וְאַף כִּי לְמִשְׁפָּחָה בַעֲלַת חָמֵשׁ נְפָשׁוֹת וּבְחֹרֶף קַר כָּזֶה. הָרַב נֶאֱנַח בְּהִשְׁתַּתְּפוּת רַבָּה וְיִתֵּן לְמֹשֶׁה כֶתֶר, וַיֵּלֵךְ לוֹ.

לֵוִי בְּנוֹ נִשְׁאַר עוֹד בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לִגְמֹר אֶת הַמִּסְחָר שֶׁהָיָה לוֹ עִם שְׁלֹמֹה בַעֲשׂוֹתוֹ אִתּוֹ חִלּוּפִין: הוּא נָתַן לוֹ קֶשֶׁת קְטַנָּה וְקִבֵּל מִמֶּנּוּ כַפְתּוֹרִים שֶׁל נְחֹשֶׁת.

– בּוֹא אֵפוֹא, שְׁלֹמֹה – קְרָא מֹשֶׁה, אֲשֵׁר עָמַד כְּבָר עַל הַסָּף. בַּדֶּרֶךְ קָנָה מֹשֶׁה שְׁתֵּי חַלּוֹת סֹלֶת וַיִשָּׁאֵן הַבַּיְתָה לְהַפְתִּיעַ אֶת בְּנֵי־בֵיתוֹ הָרְעֵבִים בַּאֲרוּחַת־בֹּקֶר טוֹבָה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְרַבִּי שְׁמוּאֵל הָלַךְ גַּם הוּא לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר. בֵּיתוֹ הָיָה קָרוֹב לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אַךְ בִּכְדֵי לָבוֹא עַד פֶּתַח בֵּיתוֹ הָיָה עָלָיו לַעֲבֹר בֵּין שִדְרוֹת קַבְּצָנִים; וְהוּא בָא הַפַּעַם הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם, אַךְ בְּלִי קַפּוֹטָה.

– מַהֲרִי נָא, שִׂמְחָה, וּתְנִי לִי אֶת קַפּוֹטָתִי הַחֲדָשָׁה, כִּי קַר הַבֹּקֶר מְאֹד.

– הֲנָתַתָּ שׁוּב אֶת בִּגְדְּךָ לַעֲנִיִּים!? – נָתְנָה עָלָיו אִשְׁתּוֹ בְקוֹלָהּ, אֲשֶׁר לַמְרוֹת שְׁמָהּ הַטּוֹב הָיְתָה תָמִיד זוֹעֶפֶת וְרַגְזָנִית גְּדוֹלָה.

– כֵּן. אֲבָל הֵן זֶה הָיָה בֶגֶד בָּלֶה, שִׂמְחָה – קְרָא הָרַב בְּנַחַת וַיָּסֶר אֶת כּוֹבָעוֹ הַגָּבֹהַּ מֵעַל רֹאשׁוֹ וַיְכַסֵּהוּ בְּכִפָּה קְטַנָּה.

– אוֹיָה לִי! – נֶאֶנְחָה שִׂמְחָה וַתִּפְרֹשׂ כַּפֶּיהָ – הֵן בְּמַעֲשֶׂיךָ אֵלֶּה תְּבִיאֵנִי עַד כִּכַּר לָחֶם. גַּם אֶת כֻּתָנְתְּךָ לְעוֹרְךָ תִּתֵּן לְחֶבֶר הַקַּבְּצָנִים שָׁמָּה!

– כֵּן, זֹאת הִיא חוֹבָתֵנוּ – קְרָא הָרַב וְעֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת הִזְהִירוּ מְאֹד – וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא נָתַתִּי אֶת בִּגְדִּי לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא?

– אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא! – קָרְאָה שִׂמְחָה בְהִתּוּל מָהוּל בְּרֹגֶז – אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הֵן לֹא יִוָּאֵל לָרֶדֶת מִשָּׁמַיִם וְלָנוּעַ עָרֹם בָּאָרֶץ הַטְּמֵאָה הַזֹּאת! – אַטְּשׁוּ! – הָיְתָה תְשׁוּבַת הָרַב הַזָּקֵן שֶׁהִתְעַטֵּשׁ.

– לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'! – קָרְאָה שִׂמְחָה בְכַוָּנָה; אַחֲרֵי כֵן הוֹסִיפָה בְהִתְרַגְּשׁוּת – רְאֵה נָא, שְׁמוּאֵל, כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנֶיךָ!

וּבְדַבְּרָהּ הִתְחַמְּקָה מִן הַחֶדֶר הַהוּא. כַּעֲבֹר רֶגַע שָׁבָה הַחַדְרָה וּבֶגֶד חָדָשׁ בְּיָדָהּ וְהִיא מִתְרַגֶּשֶׁת מְאֹד.

– הוֹי, סָכָל אֵין לֵב! הֲיָדַעְתָּ מָה עָשִׂיתָ הַפָּעַם?! הֵן בְּיַחַד עִם הַבֶּגֶד נָתַתָּ גַּם אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הָיוּ בְכִיסוֹ.

– הַאֻמְנָם? – קְרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל נָבוֹךְ מְעַט; אַךְ מְנוּחַת נַפְשׁוֹ שָׁבָה אֵלָיו כָּרֶגַע וַיֹּאמֶר:

– לֹא, אֶת הַכֶּסֶף הוֹצֵאתִי מִן הַכִּיס לִפְנֵי תִתִּי אֶת הַבֶּגֶד לֶעָנִי

– בָּרוּךְ ה'! – קָרְאָה שִׂמְחָה בְרֶגֶשׁ – וְאֵיפֹה הַכֶּסֶף? אֲנִי זְקוּקָה לְשִׁילִינְגִּים אֲחָדִים לְתִתָּם בֶּחָנוּת לְצָרְכֵי אֹכֶל־נֶפֶשׁ.

– אֶת הַכֶּסֶף הוֹצֵאתִי מן הַכִּיס וְחִלַּקְתִּים לָעֲנִיִּים. אֲנָחָה מָרָה פָרְצָה מִלֵּב שִׂמְחָה, אֲשֶׁר נָפְלָה עַל הַכִּסֵּא בְּכָל גּוּפָה עַד אֲשֶׁר נָעוּ הַכּוֹסוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן.

– הִנֵּה יוֹם הַחֲמִישִׁי בָא – נֶאֶנְחָה מָרָה – וּבְיָדִי אֵין פְּרוּטוֹת לִקְנוֹת דָּגִים לַשַּׁבָּת.

– אַל נָא, שִׂמְחָה – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל, בְּהַעֲבִירוֹ אֶת יָדוֹ עַל זְקָנוֹ בִתְנוּעַת רֹגֶז – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יְמַלֵּא אֶת כָּל צָרְכֵינוּ לַשַּׁבָּת. שִׂמְחָה הִבִּיטָה אֵלָיו בִּצְחוֹק־רֹגֶז. יָדֹעַ יָדְעָה, כִּי אַךְ הוֹדוֹת לְחִסְכוֹנָהּ הִיא יְכֹלָה לְהָכִין אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ לִכְבוֹד שַׁבָּת. בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ חָסְכָה מִן הַכֶּסֶף הַנִּתָּן לָהּ לְהוֹצָאוֹת הַבַּיִת וַתְּצָרֵף פְּרוּטָה לִפְרוּטָה לְמַעַן לֹא תֵדַע מַחְסוֹר בָּעֵת אֲשֶׁר תִּכְלֶה פְרוּטָה מִן הַכִּיס.

הָרַבָּנִית הִגִּישָׁה לוֹ כּוֹס קַהֲוָה מְהוּלָה בְחָלָב, אֲשֶׁר נֶחֱלַב מֵעֲטִינֵי הַפָּרָה יָשָׁר אֶל כַּדָּהּ; גַּם חֶמְאָה וּגְבִינָה כְשֵׁרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בִידֵי יְהוּדִים הוֹלַנְדִּים שָׂמָה לְפָנָיו וַיֵּשֶׁב לֶאֱכֹל אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר.

כַּעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר בָּאָה חַנָּה הַחַדְרָה. – שָׁלוֹם, אָבִי – קָרְאָה וַתִּגַּשׁ אֵלָיו וַתִּשַּׁק לוֹ – לָמָּה זֶה לָבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת בִּגְדְּךָ הֶחָדָשׁ? הֲיֵשׁ חֲתֻנָּה הַיּוֹם?

– לֹא, יַקִּירָתִי – עָנָה רַבִּי שְׁמוּאֵל – הַחֲתֻנּוֹת הָיוּ לְחָזוֹן יָקָר מְאֹד. לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר נֶאֶרְשָׂה בִתּוֹ הַבְּכִירָה שֶׁל בֶּלְקוֹבִיץ לְפֶסַח וַיְנְגוֹט לֹא הָיוּ עוֹד מִקְרֵי אֵרוּשִׂין אוֹ נְשׂוּאִים.

– הוֹי – קָרְאָה הָרַבָּנִית בְּרֶגֶשׁ – הִנֵּה חַנָּה בִתֵּנוּ – נַעְרָה יָפָה כָמוֹהָ לֹא תֵרָאֶה וְלֹא תִמָּצֵא בְכָל הַ“לִּין” – וּבְכָל זֹאת לֹא נִמְצָא לָהּ עוֹד גּוֹאֵל. חַנָּה נָשְׁכָה אֶת שְׂפָתֶיהָ תַחַת הַלֶּחֶם וְהַחֶמְאָה אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ; הִיא רָאְתָה, כִּי גַם הַפַּעַם תִּסַב עָלֶיהָ הַשִּׂיחָה הַיְדוּעָה לָהּ וַאֲשֶׁר הָיְתָה מַרְגִּיזָה אוֹתָהּ מְאֹד. זֶה לָהּ שְׁתֵּי שָׁנִים, אֲשֶׁר הִיא שׁוֹמַעַת אֶת הַתְּלוּנָה הַזֹּאת מִפִּי אִמָּהּ, לְאַחַר שֶׁכְּבָר נִמְלְאוּ לָהּ שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

– רַב לָךְ, אִמִּי! – קָרְאָה חַנָּה – הֲלֹא תִתְּנִינִי לֶאֱכֹל בִּמְנוּחָה? לָמָּה זֶה תִדְאֲגִי לִי? הַנִּיחִי לִי! אֵינִי חֲפֵצָה לְהִנָּשֵׂא עוֹד לְאִישׁ.

עֵינֵי הָרַבָּנִית הֵפִיקוּ תּוֹכָחָה עֲמֻקָּה אֶל מוּל פְּנֵי הָרָב.

– הַרוֹאֶה אַתָּה, שְׁמוּאֵל? – קָרְאָה שִׂמְחָה – הַרוֹאֶה אַתָּה אֶת צָרוֹתָי. הִנֵּה הִיא חַיָּה וּבְרִיאָה וּמְשֻׁגָעַת.

עוֹדֶנָּה מְדַבֶּרֶת וְקוֹל צְעָדִים נִשְׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, אֲשֶׁר נִפְתְּחָה כָרֶגַע וּפִינְחָס מַלְכִּי־צֶדֶק הוֹפִיעַ לְעֵינֵיהֶם.

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: הַמְשׁוֹרֵר הָעִבְרִי.    🔗

הוּא נִגַּשׁ אֶל הָרַבָּנִית וַיִּשּׁק אֶת יָדָהּ הַחֲמוּשָׁה בְקוּמְקוּם הַקַּהֲוָה. אַחֲרֵי כֵן נִגַּש אֶל חַנָּה וַיִּשַּׁק גַּם אֶת יָדָהּ הָרַכָּה וַיֹּאמֶר: – הִנָּךְ יָפֶה הַיּוֹם כְשׁוֹשַׁנַּת הַכַּרְמֶל; אַחֲרֵי כֵן נָגְעוּ שְׂפָתָיו בִּקְצֵה מְעִיל הָרָב. לְאַחֲרוֹנָה פָּנָה אֶל לֵוִי: שָׁלוֹם לְךָ, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר!

– שָׁלוֹם מַר מַלְכִּי־צֶדֶק! – עָנָהוּ הַנָּעַר.

– וּמַה־שְּׁלוֹמְךָ, פִּינְחָס? – קָרָא הָרַב – הִנֵּה לֹא רְאִיתִיךָ הַבֹּקֶר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אַף כִּי רֹאשׁ־חֹדֶשׁ הַיּוֹם.

– הַיּוֹם הָלַכְתִּי לְהִתְפּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל – עָנָה פִינְחָס – כַּאֲשֶׁר לֹא יִרְאֵנִי כְבוֹדוֹ בְּבֵית־תְּפִלָּתוֹ הֲלֹא יָבִין, כִּי אֲנִי מִתְפַּלֵּל בְּבֵית־כְנֶסֶת אַחֵר. אִישׁ כָּמוֹנִי, אֲשֶׁר יָשַׁב זְמָן רַב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא בְצִבּוּר. בְּאַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הָיִיתִי רָגִיל לִלְמֹד כְּשָׁעָה לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. אַךְ לֹא לָזֹאת בָּאתִי הֵנָּה, כִּי אִם לְבַקֵּשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ, כִּי יְכַבְּדֵנִי לְקַבֵּל מִיָּדִי לְאוֹת כָּבוֹד וְאַהֲבָה אֶת חוֹבֶרֶת שִׁירַי, אֲשֶׁר קְרָאתִיהָ בְשֵׁם “לַהֲבוֹת מַטַטְרוֹן”. הַאִם לֹא טוֹב וְיָפֶה הוּא הַשֵּׁם הַזֶּה? כִּי הִנֵּה כַחֲנוֹךְ אֲשֶׁר לְקָחוֹ אֱלֹהִים חַיִּים הַשָּׁמַיְמָה וַיְהִי לְאֵשׁ אוֹכֵלָה, לְשַׂר הַפְּנִים, כֵּן גַּם יָעוּף רוּחִי לִמְרוֹמֵי שְׁמֵי הַשִּׁירָה וְשָׁאַב מִשָּׁם לַהֲבוֹת־קֹדֶשׁ וְזֹהַר־נֶצַח.

הַמְּשׁוֹרֵר הָיָה אִישׁ שְׁפַל־קוֹמָה, דַּל־בָּשָׂר, בַּעַל פָּנִים שְׁחַרְחוֹרִים וּשְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת; מַרְאֵהוּ לֹא הָיָה יָפֶה, אַךְ עֵינָיו הִזְהִירוּ מְאֹד. בְּיָדוֹ הָאַחַת אָחַז חֲבִילַת־סְפָרִים כְּרוּכָה בִנְיָר וּבַשְּׁנִיָּה – סִיגַרָה – סוֹף־סוֹף – קָרָא, בְּהַנִּיחוֹ אֶת הַחֲבִילָה עַל הַשֻּׁלְחָן – זָכָה לִרְאוֹת אוֹר בַּדְּפוּס – זֶה הַחִבּוּר הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר הַיַּהֲדוּת הָאַנְגְּלִית לֹא שָׂמָה אֵלָיו לֵב לְהוֹצִיאוֹ לְאוֹר עַל חֶשְׁבּוֹנָהּ.

– וּמִי שִׁלֵּם עַתָּה הוֹצְאוֹת הַדְּפוּס, מַר מַלְכִּי־צֶדֶק? – שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית.

– מִי? מְ – מְ – מִי? – גִּמְגֵּם מַלְכִּי־צֶדֶק – מִי אִם לֹא אָנִי?

– אֲבָל הֵן אָמַרְתָּ תָּמִיד, כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָתָּה. – אֱמֶת וְיַצִּיב! אֲבָל בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה כָתַבְתִּי מַאֲמָרִים רַבִּים בְּעַד עִתּוֹנִים זַ’רְגּוֹנִים. הָעוֹרְכִים לֹא יִתְּנוּ לִי מְנוּחָה וְקוֹרְאִים: הַב, הַב! יַעַן כִּי בְּכָל עוֹזְרֵיהֶם אֵין אַף אֶחָד, אֲשֶׁר עֵט סוֹפֵר מָהִיר בְּיָדוֹ. הִנֵה כִּי כֵן עֲבוֹדָה לֹא אֶחְסַר, אַךְ אֵינִי רוֹאֶה כָּל שָׂכָר בַּעֲמָלִי, כִּי לְהוֹצִיא פְרוּטָה מִיַּד הָאֲדוֹנִים הָעוֹרְכִים קָשֶׁה כִקְרִיעַת יַם־סוּף, עַל כֵּן אֶרְעַב תָּמִיד לַלֶּחֶם וְגַם הַיּוֹם לֹא בָא עוֹד אֶל פִּי מְאוּמָה. אַךְ לְאָשְׁרִי נוֹדַע לִי, כִּי אַחַד הָעוֹרְכִים הוּא גַם מַדְפִּיס וַיֵּאוֹת לִי לְהַדְפִּיס אֶת שִׁירַי בִּשְׂכָרִי. אוּלָם גַּם אַחֲרֵי כָל אֵלֶּה הֲלֹא תָבִינִי, רַבָּנִית יְקָרָה, כִּי לֹא אוּכַל לְמַלֵּא אֶת קֵבָתִי בְשִׁירַי אֵלֶּה – וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יְבָרֵךְ אוֹתָךְ, רַבָּנִית נְדִיבָה, עַל כּוֹס הַקַּהֲוָה, אֲשֶׁר תַּגִּישִׁי לִי לְהָשִׁיב נַפְשִׁי. אַף אֵין עוֹד אֲשֶׁר יָדַע לְבַשֵּׁל קַהֲוָה טוֹבָה וְנִפְלָאָה בְטַעֲמָהּ וּבְרֵיחָהּ כָּמוֹךְ, רַבָּנִית יְקָרָה. אָכֵן מְאֻשָּׁר אַתָּה, רַבִּי; וְעַתָּה הֲלֹא תַרְשׁוּנִי לָשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן עִמָּכֶם.

וּמִבְּלִי חַכּוֹת לְקַבָּלַת הָרִשָׁיוֹן לָקַח לוֹ כִסֵּא וְיָשַׁב בֵּין לֵוִי וְחַנָּה; אַחֲרֵי כֵן קָם וַיֵּלֶךְ לְרַחֵץ אֶת יָדָיו וַיָּשָׁב אֶל מְקוֹמוֹ; אָז לָקַח לוֹ לֶחֶם וּבֵיצָה וַיָּחֶל לֶאֱכֹל בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל.

– הִנֵּה הַסֵּפֶר, שֶׁאֲנִי מַגִּישׁ אֵלֶיךָ, רַבִּי שְׁמוּאֵל – הֵחֵל הַמְּשׁוֹרֵר אַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה – עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת, רַבִּי, כִּי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת סִפְרִי זֶה לָרָאשֵׁי הַיַּהֲדוּת בְּאַנְגְּלִיָּה. אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי אֵין גַּם אֶחָד בָּהֶם אֲשֶׁר יָבִין עִבְרִית; אֲפִילּוּ הָרַב הַכּוֹלֵל, אֲשֶׁר מִפְּנֵי הַנִּמּוּס הִנְנִי שׁוֹלֵחַ גַּם אֵלָיו סֵפֶר אֶחָד, אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת שְׂפָתֵנוּ. אוּלַי יָבִין מְעַט אֶת שִׁירַי בְּעֶזְרַת מִלּוֹן, אֲבָל לִכְתֹּב לֹא יֵדַע, כְּיָדוּעַ, מִבְּלִי שֶׁתִּמָּצֶאנָה בְכָל מִלָּה שְׁתֵּי שְׁגִיאוֹת, לְפָחוֹת. אַל־נָא תַמְלִיץ עָלָיו, רַבִּי שְׁמוּאֵל, יַעַן כִּי אַתָּה עוֹמֵד תַּחַת פְּקֻדָּתוֹ. הוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד תַּחַת פְּקֻדָּתֶךָ. אַךְ הוּא יוֹדֵעַ לְדַבֵּר אַנְגְּלִית, וְרַבִּים מַאֲמִינִים, כִּי הָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ לְפַטְפֵּט הֲבָלִים בְּאַנְגְּלִית רָאוּי וְהָגוּן לִהְיוֹת רַב וְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל.

דְבָרָיו אֵלֶּה נָגְעוּ, אָמְנָם, בְּמָקוֹם כּוֹאֵב שֶׁבְּלֵב הָרָב. כִּי הִנֵּה תָמִיד הִכְאִיבָה אֶת לִבּוֹ הַדַּעַת, כִּי יְהוּדִים רַבִּים מִן הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֵינָם שְׂבֵעֵי־רָצוֹן מִמֶּנּוּ, בְּחָשְׁבָם אֶת הַשְׁפָּעָתוֹ לְמַפְרִיעָה בְעַד הִתְאַנְגְּלִיוּת הַגֶּטוֹ. וְהוּא יָדַע אָמְנָם, כִּי חָסֵר הוּא הַשְׂכָּלָה אַנְגְּלִית. אַךְ הָבֵן לֹא יָכֹל הָרַב מַה חֵפֶץ לַיְּהוּדִים הָאֵלֶּה בְהִתְאַנְגְּלִיּוּת? מִי זֶה לֹא יֵדַע, כִּי הַיַּהֲדוּת צָצָה וַתִּפְרַח וַתִּקַּח לֵב כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ עוֹד בְּטֶרֶם הָיָה אַנְגְּלִיָּה לְעָם? עַל כֵּן קָלְעוּ דִבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר אֶל הַמַּטָּרָה.

– הֲלֹא יָדַעְתָּ כָּמוֹנִי – הוֹסִיף פִּינְחָס מַלְכִּי־צֶדֶק – כִּי בְכָל יְהוּדֵי לוֹנְדּוֹן אַךְ אֲנִי וְאַתָּה הֵם הַיּוֹדְעִים לִכְתֹּב כֵּן בִּשְׂפָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

– לֹא, לֹא! – קָרָא הָרַב בַּעֲנָוָה.

– כֵּן, כֵּן! – עָנָה פִינְחָס בְּחֹם – אַתָּה, רַבִּי, יוֹדֵעַ לִכְתֹּב עִבְרִית כָּמוֹנִי. הוֹאִילָה נָא לִקְרֹא אֶת הַהַגָּשָׁה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁכָּתַבְתִּי לְךָ עַל שַׁעַר סִפְרִי בִּכְתַב־יָדִי

“לִכְבוֹד מְאוֹר הַדּוֹר, הַגָּאוֹן הַגָּדוֹל, הַמְפֹרְסָם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְכָל קַצְוֵי־אָרֶץ, הַמּוֹרֶה צֶדֶק לְעַמּוֹ וְתוֹרַת אֱמֶת יְבַקְּשׁוּ מִפִּיו, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל הַמְעוֹפֵף בִּמְרוֹמִים עַל כַּנְפֵי הַדַּעַת, לְרַבִּי שְׁמוּאֵל, נֵרוֹ יָאִיר וְיָהֵל לָעַד וּבְיָמָיו יָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אָמֵן!”

– הִנֵּה קָחֵהוּ נָא מִיָּדִי כְמַזְכֶּרֶת אַהֲבָה וְכָבוֹד מֵאִישׁ הָרוּחַ לְאִישׁ הַדַּעַת, כִתְשּׁוּרָה דַלָּה מֵעִבְרִי מְלֻמָּד אֶחָד בְּאַנְגְּלִיָּה אֶל רֵעֵהוּ.

– תּוֹדָה רַבָּה לְךָ! – קָרָא הָרַב הַזָּקֵן בְּרֶגֶשׁ

– וַאֲנִי אֶקְרָא בוֹ בְעֹנֶג רַב וְאֶתְּנֵהוּ בֵין הַסְּפָרִים הַיּוֹתֵר יְקָרִים לִי, כִּי יָדַעְתִּי, כִּי מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל אָתָּה.

– כֵּן, אֲנִי מְשׁוֹרֵר! אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת! אֲנִי מַרְגִּישׁ זֹאת! הַשִּׁירָה עֲצוּרָה כָאֵשׁ בְּקִרְבִּי. צָרַת בַּת עַמִּי תִגְזֹל שְׁנָתִי מֵעֵינַי בַּלֵּילוֹת, וְתִקְוָתִי הַלְּאֻמִּית הִיא רוּחַ הַחַיִּים לְנִשְׁמָתִי; עֵינַי תֵּרַדְנָה דִמְעָה מֵאֵין־הֲפוּגוֹת עַל מִשְׁכָּבִי בָאֹפֶל; רוּחַ… – פִּינְחָס הִפְסִיק פִּתְאֹם, בִּכְדֵי לָקַחַת פַּת לֶחֶם מְשׁוּחָה בְחֶמְאָה – אָז יֵעָרֶה עָלַי רוּחַ מִמָּרוֹם, אָז אָשִׁיר בְּשִׁירִים, הַחֲרוּזִים יֵחָרְזוּ בְמֹחִי בְהַרְמוֹנִיָּה נִפְלָאָה, וַאֲנִי שָׁר כִּישַׁעְיָהוּ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, אֶת גְּאֻלַּת בַּת־עַמִּי; וְאָז אֶהְיֶה מְשׁוֹרֵר לְאֻמִּי לְעַמִּי אֲשֶׁר אָהָבְתִּי! אֲבָל הָאַנְגְּלִים הָאֵלֶּה! הֵם יוֹדְעִים רַק לֶאֱסֹף הוֹן לְעַצְמָם. לַמְדָּנוּתִי שִׁירָתִי, חֲלוֹמוֹתַי לְעַמִּי – מָה הֵם כָּל אֵלֶּה וּלְחֶבֶר עַמֵּי־אָרֶץ אֵלֶּה? הִנֵּה שָׁלַחְתִּי סֵפֶר אֶחָד לְבוֹקֶלְדּוֹרְף, זֶה הַבַּנְקִיר הֶעָשִׁיר, וְעַל שַׁעַר הַסֵּפֶר כָּתַבְתִּי בִכְתַב יָדִי אֶת הַהַגָּשָׁה גֶרְמַנִּית, לְמַעַן יֵדַע וְיָבִין אֶת הַכָּתוּב שָׁם. וּמַה שָּׁלַח לִי הוּא בִמְחִירוֹ? חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים, כֶּסֶף נִמְאָס! חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים לַמְשׁוֹרֵר הָאֶחָד, אֲשֶׁר אֵשׁ־אֱלֹהִים לוֹהֶטֶת בִּלְבָבוֹ! וַאֲנִי כִּמְעַט שֶׁאָמַרְתִּי לַהֲשִׁיבָם לוֹ. הִנֵּה גִדְעוֹן, חָבֵר בֵּית־הַנִּבְחָרִים, הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמוֹ אֶת אֶחָד מִשִּׁירַי, גַּם שַׂמְתִּי אֶת שְׁמוֹ בְרָאשֵׁי הַחֲרוּזִים, לְמַעַן יִנּוֹן שְׁמוֹ לְעוֹלָם; הִנֵּה הַשִּׁיר, לֹא; בַּצַּד הַשֵּׁנִי, הִנֵּהוּ לְפָנֶיךָ. גַּם כָּתַבְתִּי אֶת הַהַגָּשָׁה עַל שַׁעַר הַסֵּפֶר בְּאַנְגְּלִית, יַעַן כִּי הַבּוּר¹⁵ הַגֵּאֶה הַזֶּה לֹא יָבִין לֹא עִבְרִית וְלֹא גֶּרְמַנִּית.

– וּמָה הָיָה? לֹא שָׁלַח לְךָ מְאוּמָה בִמְחִיר הַסֵּפֶר? – שָׁאַל הָרָב.

– עוֹד רַע מִזֶּה! הוּא הֵשִׁיב לִי אֶת הַסֵּפֶר. אֲבָל נָקֹם אִנָּקֵם מִמֶּנּוּ. הָסֵר אָסִיר אֶת הַשִּׁיר אֲשֶׁר שַׁרְתִּי לִכְבוֹדוֹ מִן הַמַּהֲדוּרָה הַשְּׁנִיָּה וְאָבַד שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ מִן הָאָרֶץ. כְּבָר עָבַרְתִּי בְּכָל הָאֲרָצוֹת וּבְכָל הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר אָחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חוֹנִים שָׁם, בְּרוּסְיָה, בְתֻרְקִיָּה, בְגֶרְמַנִּיָּה, בְּרוּמֶנִיָּה, בְּאֶרֶץ יָוָן, בְּמַרוֹקוֹ וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָרַבָּנִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבְּכָל עִיר וָעִיר קִבְּלוּנִי בִזְרֹעוֹת פְּתוּחוֹת וְיִשְׂמְחוּ לִקְרָאתִי מְאֹד, הֶאֱכִילוּנִי מַעֲדַנֵּי מְלָכִים וְיַלְבִּישׁוּנִי בִגְדֵּי כָבוֹד. דָּרַשְׁתִּי בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת וְאַלְפֵי שׁוֹמְעַי הֵעִידוּ וְהִגִּידוּ פֶה אֶחָד, כִּי קָם גָּאוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, הַדּוֹמֶה לַגָּאוֹן הַוִּילְנָאִי. מִקָּרוֹב וּמֵרָחוֹק בְּמֶרְחָק פַּרְסָאוֹת בָּאוּ אֵלַי אֲנָשִׁים וְנָשִׁים לָשֵּׂאת מֵאִתִּי בְרָכָה. קְרָא נָא אֶת הַתְּעוּדוֹת הָרַבּוֹת הַכְּתוּבוֹת בִּידֵי הָרַבָּנִים וְהַחֲכָמִים הַגְּדוֹלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְיָדַעְתָּ כִּי כֵנִים הֵם דְּבָרַי. אֲבָל בְּאַנְגְלִיָה – בְאַנְגְּלִיָּה לְבַדָּהּ – אֵיךְ קִבְּלוּנִי? הֶאָמְרוּ לִי: בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, פִּינְחָס מַלְכִּי־צֶדֶק, גְּאוֹן הָרוּחַ וְרַב הַדַּעַת, אוֹצָר מָלֵא פְנִינֵי סַפְרוּתֵנוּ הָעִבְרִית; הִנֵּה אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ פֹה נִבְעָרִים מִדַּעַת, בּוֹא וֶהֱיֵה לָנוּ לְרַב רָאשִׁי". הֶאָמְרוּ לִי כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? לֹא וָלֹא! הֵם הִבִּיטוּ אֵלַי מִגָּבֹהַּ; בִּשְׁאָט נָפֶשׁ. הִנֵּה זֶה הַמַּטִּיף אֶלְקָנָה בִנְיָמִין מִתְנַפֵּחַ כְּבַרְבּוּר בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה לִישֹּׁן אֶת בְּנִי עֲדָתוֹ הָעֲשִׁירִים בְּפִטְפּוּטָיו, אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם דְּרָשׁוֹת. – אֲנִי, אֲנִי אָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו, חֵי נַפְשִׁי! וְיָדְעוּ כָל יוֹשְׁבַי תֵבֵל אֶת מַעֲלָלָיו… הַשָּׁעוֹן הִשְׁמִיעַ תֵּשַׁע, וְלֵוִי קָפַץ מִמּוֹשָׁבוֹ.

– עוֹד מְעַט וְאֵחַרְתִּי מוֹעֵד בֵּית־הַסֵּפֶר! – קָרָא וַיִּקַּח מַהֵר אֶת יַלְקוּטוֹ וַיִּפֶן אֶל הַדֶּלֶת לָלֶכֶת אֶל הַבַּיִת נ. 1 אֲשֶׁר “בִּרְחוֹב־הַמֶּלֶךְ”, אֶל מִשְׁפַּחַת אַנְסִיל.

גַּם מַלְכִּי־צֶדֶק הָלַךְ לוֹ אַחֲרֵי רְגָעִים מִסְפָּר וּבִלְבָבוֹ חָשַׁב אֶת רַבִּי שְׁמוּאֵל לְקַמְצָן וְרַע־עַיִן, כִּי מִלְּבַד הָאֲרוּחָה הַשְּׁמֵנָה לֹא נָתַן לוֹ מְאוּמָה בִמְחִיר הַסֵּפֶר.

אַךְ יָצָא מַלְכִּי־צֶדֶק מִן הַבַּיִת הָלַךְ לוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל אֶל חַדְרוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה, וְהָרַבָּנִית הִזְדַיְּנָה בְמַטְאֲטֵא לְכַבֵּד אֶת הָרִצְפָּה.

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי: אֶסְתֵּר וִ“ילָדֶיהָ”.    🔗

אֶסְתֵּר אַנְסִיל לֹא קִבְּלָה בִּשְׂבִיעַת־רָצוֹן יְתֵרָה אֶת הָאוֹרֵחַ הַקָּטָן לֵוִי יַעֲקֹב’ס בֶּן רַבִּי שְׁמוּאֵל. זֶה עַתָּה הֵסִירָה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַשִּׁירַיִם מֵאֲרוּחַת הַבֹּקֶר וְאֶת הַכֵּלִים וַתְּנַקֵּם וַתְּשִׂימֵם עַל מְקוֹמָם בְּתִקְוָה, כִּי עַתָּה תּוּכַל לִקְרֹא בְאֵין־מַפְרִיעַ כְּחֶפְצָהּ, עַל כֵּן לֹא שָׂמְחָה הַפַּעַם עַל הַשָּׂטָן הַקָּטָן וְהַיָּפֶה, שֶׁהוֹפִיעַ פִּתְאֹם בִּדְמוּת הָאוֹרֵחַ לֵוִי יַעֲקֹב’ס.

וְהַנַּעַר לֵוִי הָיָה בֶאֱמֶת יָפֶה לְהַלֵּל בְּעֵינָיו וְשַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת, בִּשְׂפָתָיו הָאֲדֻמּוֹת וּבְפָנָיו הַשְּׁחַרְחוֹרִים.

– הִנֵּה בָאתִי לְצַחֵק בְּ“מַחֲבוֹאִים”, שְׁלֹמֹה. הוֹ, הוֹ, מַה־גְּבֹהָה דִירַתְכֶם!

– וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי עָלֶיךָ לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר – הֵעִיר שְׁלֹמֹה – מֵילָא אֲנַחְנוּ, אֲנִי וַאֲחוֹתִי, אֵינֶנִי הוֹלְכִים הַיּוֹם לְבֵית־סִפְרֵנוּ, כִּי בֵית־סִפְרֵנוּ סָגוּר הַיּוֹם. אֲבָל אַתָּה, הֵן אָמַרְתָּ לִי הַיּוֹם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, כִּי בֵית־סִפְרְךָ פָּתוּחַ?

– וּבְכָל זֹאת לֹא אֵלֵךְ גַּם אֲנִי לְבֵית־הַסֵּפֶר – עָנָהוּ לֵוִי – הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ, וְעַתָּה הַצִּיגֵנִי לִפְנֵי אֲחוֹתֶךָ.

– הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת אֶסְתֵּר כָּמוֹנִי – קָרָא שְׁלֹמֹה וַיִּשְׁרֹק בִּשְׂפָתָיו.

– וּמַה־שְּׁלוֹמְךָ, אֶסְתֵּר? – פָּנָה לֵוִי אֵלֶיהָ בְּבֹשֶׁת־פָּנִים.

– חֵן חֵן לְךָ, שָׁלוֹם לִי – עֲנַתּוּ אֶסְתֵּר, שֶׁהֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ רֶגַע מִן הַסֵּפֶר וַתָּשָׁב לְעַיֵּן בּוֹ.

הַיּוֹם הָיָה אֶחָד מִימֵי הַסְּתָו הַקָּרִים וְהַכֵּהִים. בַּחֶדֶר הָיְתָה שְׁרוּיָה אַפְלוּלִית; לַהֲבַת הָאָח, אֲשֶׁר הִסִּיקוּ הַיּוֹם מִנִּדְבַת רַבִּי שְׁמוּאֵל, הֵאִירָה לִרְגָעִים אֶת פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים וְהָרְצִינִים. וְלַפָּנִים הַחִוְּרִים הָאֵלֶּה הָיָה תָמִיד אֵיזֶה צֶבַע מְיֻחָד; שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָיוּ שְׁחוֹרוֹת וַאֲרֻכּוֹת, עֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת וּמְפִיקוֹת מַחֲשָׁבָה, אַפָּהּ חַד וְדַק וְכָל תָּוִי פָנֶיהָ הִזְכִּירוּ אֶת הַטִּפּוּס הַפּוֹלַנִּי. מִצְחָהּ הָיָה צַח, שִׁנֶּיהָ הָיוּ לְבָנוֹת וְיָפוֹת מְאֹד, עַל פָּנֶיהָ הָיָה מָתוּחַ אֵיזֶה חוּט שֶׁל חֶסֶד וְתַלְתַּלֶּיהָ הַיָּפִים, אֲשֶׁר יָרְדוּ חָפְשִׁים עַל שִׁכְמָהּ מִבְּלִי הֵאָסֵר בְּמִקְלָעָה אַחַת, הִגְדִּילוּ אֶת חִנָּהּ שִׁבְעָתָיִם. הִיא לֹא הָיְתָה רָמַת קוֹמָה לְפִי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתֶיהָ, אַךְ כָּל מִבְנֵה גֵּוָהּ נָתַן תִּקְוָה, כִּי עוֹד תִּגְדַּל וְתִיף גַּם בְּקוֹמָתָהּ גַּם בְּמַרְאֶהָ.

שָׁרָה וְיִצְחָק קָפְצוּ מִסָּבִיב לַמִּטּוֹת, רָחֵל יָשְׁבָה לַשֻּׁלְחָן וַתַּעֲנֹד עֲנָק־צֶמֶר בְּעַד שְׁלֹמֹה, הַזְּקֵנָה יָשְׁבָה שְׁקוּעָה בְאֵיזֶה סֵפֶר עַתִּיק, וּמֹשֶׁה הִתְהַלֵּךְ אָז בָּרְחוֹב לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה. אַף אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת לֹא שָׂם לֵב בְּיוֹתֵר לָאוֹרֵחַ.

– מָה אַתְּ קוֹרְאָה? – שָׁאַל אֶת אֶסְתֵּר בִּידִידוּת.

– שׁוּם דָּבָר – עָנְתָה אֶסְתֵּר וַתְּמַהֵר לִסְגֹּר אֶת סִפְרָהּ כְּמוֹ פָחֲדָה, פֶּן יִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְרָאָה אֶת שְׁמוֹ.

– וַאֲנִי אֵינֶנִי מוֹצֵא כָל חֵפֶץ בִּקְרִיאַת סְפָרִים מִחוּץ לְבֵית־הַסֵּפֶר – אָמַר לֵוִי.

– הֵן לֹא סִפְרֵי־לִמּוּד אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים בַּבַּיִת – קָרָא שְׁלֹמֹה כְמִצְטַחֵק.

– אַחַת הִיא. אֵינִי מוֹצֵא בָהֶם כָּל עֹנֶג.

– אִם כֵּן, לֹא תַחְפֹּץ לִקְרֹא סְפָרִים גַּם כַּאֲשֶׁר תִּגְדַּל – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּבוּז.

– בְּוַדַּאי לֹא – עָנָה לֵוִי – כִּי לוּלֵא זֹאת מַה חֵפֶץ לִי לִהְיוֹת גָּדוֹל? כַּאֲשֶׁר אֵצֵא מִבֵּית־הַסֵּפֶר, אֵינֶנִי חוֹשֵׁב לִפְתֹחַ עוֹד אֵיזֶה סֵפֶר.

– אוּלַי תִּפְתַּח אָז חֲנוּת – אָמַר שְׁלֹמֹה בִצְחוֹק.

– וּמַה־תַּעֲשֶׂה, לְמָשָׁל, בְּיוֹם גֶּשֶׁם? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר.

– אָז אֲעַשֵּׁן סִיגַרָה – עָנָה לֵוִי.

– טוֹב. וּמַה־תַּעֲשֶׂה, אִם יֵרֵד הַגֶּשֶׁם גַּם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת? הַנַּעַר נָבוֹךְ וְלֹא מָצָא מַעֲנֶה כָרֶגַע.

– הֵן לֹא כָל הַיּוֹם יֵרֵד הַגֶּשֶׁם – עָנָה לְסוֹף – אַף אֵין בְּכָל הַשָּׁנָה יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שַׁבָּתוֹת. הָאִישׁ יִמְצָא לוֹ תָּמִיד מַה־לַּעֲשׂוֹת.

– וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת, כִּי יִנְעַם רַב יֶתֶר לִקְרֹא מֵעֲשׂוֹת אַחֶרֶת – הֵעִירָה אֶסְתֵּר.

– אַתְּ עַלְמָה אַתְּ – עָנָה אוֹתָהּ לֵוִי –

וְהָעֲלָמוֹת עֲתִידוֹת לָשֶׁבֶת בָּיִת; גַּם אֲחוֹתִי חַנָּה יוֹשֶׁבֶת וְקוֹרְאָה תָמִיד. אֲבָל הָאִישׁ הֲלֹא יוּכַל תָּמִיד לָלֶכֶת אֶל אֲשֶׁר יִשָּׂאֵהוּ רוּחוֹ וְלַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. וְיִצְחָק הַקָּטָן נִגַּשׁ אֶל לֵוִי מֵאֲחוֹרָיו וַיִּמְשְׁכֵהוּ בְּבִגְדוֹ וַיֵּחָבֵא תַחַת הַמִּטָּה בְקוֹל שִׂמְחָה.

– מְנוּחָה, יִצְחָק! – גָּעֲרָה בוֹ אֶסְתֵּר – אִם תִּתְהוֹלֵל, לֹא אִישַׁן עִמְּךָ בְּמִטָּתְךָ הַחֲדָשָׁה.

– תִּישְׁנִי, תִּישְׁנִי, אֶסְתֵּר – גִּמְגֵּם הַיֶּלֶד וּפָנָיו הַנְּעִימִים הוּעֲבוּ מְעָט.

– וַאֲנִי כַלְכֵּל לֹא אוּכַל אֶת הַפְּעוּטוֹת הָאֵלֶּה; וּמָה רַב טִרְחָם! הַאֵין זֹאת, אֶסְתֵּר?

– לֹא, לֹא תָמִיד – עָנַתְהוּ – וּמִלְּבַד זֶה הֵן גַּם אֲנַחְנוּ הָיִינוּ פְעוּטוֹת.

– הֲלֹא עַל זֶה אֲנִי מִצְטַעֵר תָּמִיד – עָנָה לֵוִי – מַדּוּעַ זֶה לֹא נוֹלַדְנוּ גְדוֹלִים?

– אֲבָל הֵן זֶה הוּא מִן הַנִּמְנָעוֹת – הִתְעָרְבָה רָחֵל בְּשִׂיחָתָם.

– אֵין זֶה מִן הַנִּמְנָעוֹת כְּלַל – קָרְאָה אֶסְתֵּר – וְאֵיךְ עָשָׂה ה' אֶת אָדָם וְאֶת חַוָּה?

לֵוִי הִבִּיט אֵלֶיהָ בְתוֹדָה. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי כְבָר הִתְקָרֵב אֵלֶיהָ, אַף אָמַר לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לְצַחֵק יָחַד. אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ לְהַבִּיעַ אֶת חֶפְצוֹ זֵה וַיַּעַזְבֶנָּה וַיֵּלֶךְ לְשַׂחֵק עִם שְׁלֹמֹה.

אַךְ יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם יָשְׁבָה אֶסְתֵּר וַתּוֹסֶף לִקְרֹא. וְאֶסְתֵּר לֹא דָמְתָה כְלַל לִשְׁלֹמֹה אָחִיהָ הֶעָלֵז וְטוֹב־הַלֵּבָב תָּמִיד. עוֹד בְּטֶרֶם הָיְתָה לְבַעֲלַת־הַבַּיִת וּלְ“אֵם” הַבָּנִים, לָשֵׂאת אֶת טִרְחָם וּמַשָּׂאָם, הָיְתָה כְבָר שְׁקוּעָה בְמַחֲשָׁבוֹת. מֹחָהּ הָרַךְ עָבַד בְּלִי הֶרֶף לִמְצֹא פִתְרוֹן לִשְׁאֵלוֹת רַבּוֹת, אֲשֶׁר לֹא נָתְנוּ לָהּ מָנוֹחַ, אַף רָכְשָׁה לָהּ הַשְׁקָפוֹת מְשֻׁנּוֹת עַל הַחַיִּים הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ.

כַּאֲשֶׁר הִלְבִּישׁוּ אֶת אִמָּהּ לְאַחַר מוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים וְכָל אַחֶיהָ וְאַחְיוֹתֶיהָ הִבִּיטוּ בְּסַקְרָנוּת עַל הָעֲגָלָה הַשְּׁחוֹרָה, אֲשֶׁר עָמְדָה לִפְנֵי פֶתַח מְעוֹנָם, עָמְדָה אֶסְתֵּר עַל־יַד הַמֵּתָה בִתְשׁוּקָה רַבָּה לִרְאוֹת וְלָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בָהּ, אַךְ לְדַאֲבוֹנָהּ לֹא רָאֲתָה מְאוּמָה. כְּמוֹ כֵן לֹא רָאֲתָה בַעֲלוֹת הַנְּשָׁמָה מִגְּוִיַּת אִמָּהּ הַשָּׁמַיְמָה, אַף כִּי לֹא מָשָׁה מִן הַמִּטָּה בְמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת רְצוּפוֹת וְעֵינֶיהָ כָלוּ לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הָאֲרֻכָּה וְהַדַּקָּה וְהַכְּפוּפָה הַכְּתֻמָּה כְּשַׁעֲוָה, כַּאֲשֶׁר תֵּאֲרָה לָהּ בְדִמְיוֹנָהּ אֶת הַנְּשָׁמָה עַל־פִּי תְמוּנוֹת הָ“רוּחוֹת” אֲשֶׁר רָאֲתָה בַּסִּפּוּרִים שֶׁהֵבִיא בִנְיָמִין אָחִיהָ הַבָּיְתָה.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, כַּאֲשֶׁר הֵצִיקוּ לָהּ סְפֵקוֹתֶיהָ, הִצְטָעֲרָה מְאֹד, כִּי נִלְקַח מִמֶּנָּה בִנְיָמִין אָחִיהָ הַטּוֹב לִהְיוֹת־כָּלוּא בְּבֵית הַיְתוֹמִים. לְפָנָיו יָכְלָה לְהַרְצוֹת אֶת שְׁאֵלוֹתֶיהָ וּסְפֵקוֹתֶיהָ וְהוּא, בְשִׂכְלוֹ הֶחָרוּץ וּבְבִינָתוֹ הַיְשָׁרָה יָכֹל לְהַתִּירָן לָהּ, אוֹ, לְפָחוֹת, לְהִתְוַכֵּחַ עִמָּהּ עֲלֵיהֶן. שְׁלֹמֹה הָיָה קַל־דַּעַת וְאֵינוֹ מוּמְחֶה כְלַל בְּעֵינֶיהָ בְוִכּוּחִים וּבְהַתָּרַת שְׁאֵלוֹת כָּאֵלֶּה.

שָׂרָה וְיִצְחָק הָיוּ מְצֻיָּנִים עוֹד בְּיַלְדוּתָם בִּנְטִיָּה מְיֻחֶדֶת. יִצְחָק הָיָה אָז בָּן חָמֵשׁ וְשָׂרָה, אֲשֶׁר לֹא הִכִּירָה אֶת אִמָּהּ מֵעוֹדָהּ, הָיְתָה בַת אַרְבַּע. מַחְשְׁבוֹת שְׁנֵי הַיְלָדִים הָאֵלֶּה סָבְבוּ עַל צִיר אֶחָד וְהוּא – מִלּוּא הַקֵּבָה. הֵם בִּכְּרוּ אֵיזוּ תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה צְלוּיִים עַל כָּל הַמִּשְׂחָקִים הַיָּפִים אֲשֶׁר בְּגן־הַיְלָדִים, תַּאֲוָה מְיֻחֶדֶת הָיְתָה עוֹד לְיִצְחָק וְהִיא – עֲרִיסָה חדָשָׁה מוּצַעַת בְּכָרִים רַכִּים, מַמָּשׁ כְּאוֹתָהּ הָעֲרִיסָה, אֲשֶׁר יָשֵׁן בָּהּ פַּעַם אַחַת בְּבֵית מַלְכָּה, וּמֹשֶׁה הִבְטִיחָהוּ לְמַלֵּא אֶת תַּאֲוָתוֹ זֹאת בְּקֶרֶב הַיָּמִים. בְּכָל זֹאת אֵין לְכַחֵד, כִּי אָמנָם הָיוּ גַם לְיִצְחָק הַקָּטָן שְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת, אֲשֶׁר הֶעֱסִיקוּ אֶת מֹחוֹ הַקָּטָן. אַחַת הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה הָיְתָה שְׁאֵלַת הַמּוֹלָד. הוּא נוֹלַד בְּאַרְבָּעָה יָמִים לְכִסְלֵו, וְשָׂרָה נוֹלְדָה בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה בִשְׁלשָׁה לְכִסְלֵו.

– לֹא, אִי־אֶפְשָׁר, – הָיָה אוֹמֵר תָּמִיד – מוֹלָדֵךְ לֹא יוּכַל לִהְיוֹת לִפְנֵי מוֹלָדִי.

– כֵּן, אֶסְתֵּר אוֹמֶרֶת כָּךְ – תַעֲנֵהוּ שָׂרָה.

– אֶסְתֵּר הִיא שַׁקְרָנִית – יִקְרָא יִצְחָק בְּכָעַס.

– שְׁאַל אֶת אַבָּא.

– אֲבָל הַאִם אֵינֶנִּי בֶּן חָמֵשׁ?

– כֵּן.

– וְאַתְּ? הַאֵינֵךְ בַּת אַרְבַּע?

– כֵּן.

– הַאֵינֶנִי גָדוֹל מִמֵּךְ.

– גָּדוֹל מִמֶּנִּי.

– הַאִם לֹא נוֹלַדְתִּי לְפָנֶיךָ?

– כֵּן, יִצְחָק.

– אִם כֵּן, אֵיךְ יוּכַל לִהְיוֹת מוֹלָדֵךְ לִפְנֵי מוֹלָדִי?

– אֲבָל כֵּן הוּא.

– פְּתַיָּה!

– כֵּן הוּא, כֵּן הוּא. שְׁאַל אֶת אֶסְתֵּר – תִּתְעַקֵּשׁ שָׂרָה.

– אִם כֵּן – יִקְרָא יִצְחָק בְּאִיּוּם – לֹא אֶקָּחֵךְ אֶל עֲרִיסָתִי הַחֲדָשָׁה.

– וַאֲנִי אֶשְׁכַּב בָּהּ אִם אֶרְצֶה.

– לֹא, לֹא.

אָז תִּתֵּן שָׂרָה בִבְכִי קוֹלָהּ, וְיִצְחָק יָדַע כְּבָר מִן הַנִּסָּיוֹן, כִּי דְבָרִים לֹא יוֹעִילוּ וְגַם דְּמָעוֹת אֵינָן מוֹכִיחוֹת מְאוּמָה. אָז הֵחֵל לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקָתוֹ בְאֶגְרוֹפוֹ הַקָּטָן. וְשָׂרָה גַּם הִיא לֹא אֵחֲרָה מֵהָשִׁיב מַכָּה אֶל מַכֶּהָ; גַּם הַכֵּה תַּכֵּה, גַּם צָעֹק תִּצְעַק: הִי – י – י! אוֹי לִי! – וְהִתְנַפְּלָה עַל הָאָרֶץ וּבָעֲטָה בְרַגְלֶיהָ וְיִלְּלָה תַמְרוּרִים.

גַּם בַּיּוֹם הַזֶּה פָרְצָה מְרִיבָה בֵּין יִצְחָק וְשָׂרָה. יִצְחָק הִכָּה אֶת שָׂרָה וַתֵּבְךְּ הִיא, אֶסְתֵּר הִכְּתָה אֶת יִצְחָק וַיֵּבְךְּ הוּא; אָז שָׂמָה אֶסְתֵּר עוֹד אֵיזֶה גִזְרֵי־עֵץ עַל הָאָח וַתָּשַׁר לָהֶם אֵיזֶה שִׁיר לְהַרְגִּיעָם.

אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה הָיְתָה שָׁרָה אִמָּם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת וְהוּא פָּסוּק מִמַּחֲזֶה “מְכִירַת יוֹסֵף”, אֲשֶׁר יַצִּיגוּ אוֹתוֹ בַפּוּרִים. תֹּכֶן הַמַּחֲזֶה הוּא אַגָּדָה נִפְלָאָה לְקוּחָה מִן הַמִּדְרָשׁ. כַּאֲשֶׁר נִמְכַּר יוֹסֵף לַמִּדְיָנִים בָּרַח מִן הָאֹרְחָה אֶל בֵּית־לֶחֶם וַיִּתְנַפֵּל שָׁם עַל קֶבֶר אִמּוֹ וַיָּשַׁר בִּנְעִימָה קוֹרַעַת־לֵב:

"אוֹי, אוֹי לִי, אִמִּי,

מָה אֻמְלָל אֲנִי

בַּנֵּכֶר בְּאִבִּי גָלִיתִי,

אַהֲבָתֵךְ בַּמֶּרְחָק נָשִׁיתִי".

אָז יִשָּׁמַע קוֹל רָחֵל אִמּוֹ הָרַחֲמָנִיָּה

מִיַּרְכְּתֵי קֶבֶר וְהִיא מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ וּמְעוֹרֶרֶת אֶת רוּחוֹ,

כִּי יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתוֹ וּמִשְׁנֵה טוֹבָה יִרְאֶה עַל כָּל

הֲרָעָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ.

אֶסְתֵּר לֹא יָכְלָה לָשִׁיר אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה בְלִי דְמָעוֹת עַל לְחָיֶיהָ. הֲזָכְרָה גַם הִיא אֶת אִמָּהּ הַמֵּתָה וְאֶת אַהֲבָתָהּ אוֹתָהּ?

הַנְּעִימָה הָעֲצוּבָה הַזֹּאת הֵשִׁיבָה תָמִיד אֶת יִצְחָק הַהוֹלֵל הַקָּטָן לִמְנוּחָתוֹ.

עוֹד זֶמֶר אֶחָד הָיְתָה שָׁרָה אֶסְתֵּר לִילָדֶיהָ בִנְעִימָה עֲצוּבָה וְהַזֶּמֶר הַזֶּה מְסַפֵּר עַל

"מַעֲשִׂים נוֹרָאִים, עֲלִילוֹת נוֹרָאוֹת,

מִלְחָמוֹת מִימֵי קֶדֶם, נִצְחוֹן חַלָּשִׁים –"

כֵּן הָיוּ כָל הַנִּגּוּנִים, כָּל הַסִּפּוּרִים מְלֵאֵי־תוּגָה נִצָּחַת. הֵד אַנְחַת הָעָם הַנִּרְדָּף וְהַנַּעֲנֶה זֶה שְּׁנוֹת אַלְפָּיִם. גַּם בַּסֵּפֶר הַזַּ’רְגּוֹנִי הֵקָּטָן, קֹבֶץ סִפּוּרִים וְאַגָּדוֹת, אֲשֶׁר קָרָא מֹשֶׁה אַנְסִיל בְּאָזְנֵי בְנֵי־בֵיתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הַיָּחִיד, הַמֵּאִיר אֶת חֶשְׁכַּת חֶדְרוֹ, נִכְּרוּ עִקְבוֹת הַיָּגוֹן הָעוֹלָמִי לְעַם עוֹלָם.

רַבּוֹת, רַבּוֹת שָׁמְעָה אָז אֹזֶן הַיְלָדִים בִקְרֹא לָהֶם אֲבִיהֶם עַל־דְּבַר הַמָּשִׁיחַ, גוֹאֵל הַצֶּדֶק. דִּמְיוֹן אֶרֶץ הַקֶּדֶם תֵּאֲרָהוּ וַיְפָאֲרֵהוּ בְכָל פְּאֵר וְקֶסֶם־הוֹד לְנַחֵם לַאֲבֵלֵי־צִיּוֹן. לִפְנֵי יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ יָקוּם מָשִׁיחַ שֵׁנִי, מָשִׁיחַ בֶּן־יוֹסֵף, אַחֲרָיו יָקוּם מֶלֶךְ אֶחָד, וְלוֹ אֹזֶן אַחַת, וְהָאֹזֶן אֲטוּמָה מִשְׁמֹעַ טוֹב וּפְתוּחָה לְכָל דְּבַר רֶשַׁע וָרָע; דַּלֶּקֶת לוֹ עַל הַמֵּצַח, יָדוֹ הָאַחַת אֲרֻכָּה זֶרֶת וְהַשְּׁנִיָּה – שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת.

בַּסֵּפֶר הַקָּטָן הַזֶּה הָיוּ גַם קְטָעִים מִסֵּפֶר הַמַּסָּעוֹת הַמְהֻלָּל לְאֶלְדָּד הַדָּנִי, אֲשֶׁר הֵעִיד, כִּי מָצָא אֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים הָאֲבוּדִים. יֵשׁ אֲשֶׁר קָרָא מֹשֶׁה בְאָזְנֵי בָנָיו הַמַּקְשִׁיבִים אֶת “הַתּפֶת וְהָעֵדֶן” לְעִמָּנוּאֵל הָרוֹמִי, וְיֵשׁ אֲשֶׁר בָּחַר לִקְרֹא אֶת רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזָה הַמְתֻרְגָּם לִיהוּדִית.

בַּלַּיְלָה הַזֶּה בָחַר לִקְרֹא אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אֶלְדָּד עַל־דְּבַר “בְּנֵי מֹשֶׁה”, הַיּוֹשְׁבִים מֵעֵבֶר לִנְהַר סַמְבַּטְיוֹן, הַשּׁוֹבֵת בִּימֵי הַשַּׁבָּת. "וְעוֹד מִבְּנֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, חוֹנִים אֵצֶל הַנַּחַל שֶׁשְּׁמוֹ שַׁבַּתְּיוֹן, וְנִקְרָא כֵן עַל שֵׁם שֶּׁנָּסוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְשָׁבְתוּ שָׁם. וְהַגּוֹיִם קוֹרְאִים לַנַּחַל הַהוּא סַמְבַּטְיוֹן. הֶיקֵף הַנָּהָר מַהֲלַךְ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים מְרֻבָּע. וְהֵם (בְּנֵי־מֹשֶׁה) שׁוֹכְנִים בְּבָתִים וּבַחֲצֵרוֹת וּבְמִגְדָּלִים וְאֵין עִמָּם לֹא עוֹף טָמֵא וְלֹא חַיָּה טְמֵאָה וְלֹא כְלָבִים וּזְאֵבִים, וְלֹא חַיָּה רָעָה, לֹא זְבוּב, לֹא פַרְעוֹשׁ וְלֹא עוֹרְבִים וְלֹא עַקְרַבִּים וְלֹא נְחָשִׁים וְלֹא שׁוּעָלִים וְלֹא נְמֵרִים וְלֹא אֲרָיוֹת, זוּלַת צֹאן וּבָקָר, וְצֹאנָם יוֹלְדוֹת שְׁתֵּי פְעָמִים בַּשָּׁנָה. וְהֵם זוֹרְעִים וְקוֹצְרִים וְעִמָּהֶם כָּל מִינֵי פֵּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל מִינֵי קִטְנִיּוֹת וְקִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים וּבְצָלִים וְשׁוּמִים וְהֵם בַּעֲלֵי אֱמוּנָה וּבַעֲלֵי תוֹרָה וּבַעֲלֵי מִשְׁנָה וּבַעֲלֵי תַלְמוּד וּבַעֲלֵי אַגָּדָה. וּכְשֶׁהֵם שׁוֹנִים, הֵם אוֹמְרִים: אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְאֵינָם מַזְכִּירִים שֵׁם חָכָם וְלֹא יוֹדְעִים אוֹתָם (אֶת הַתַּנָּאִים וְאֶת הָאֲמוֹרָאִים). וְאֵינָם יוֹדְעִים לְדַבֵּר בְּשׁוּם שָׂפָה, כִּי אִם בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ. וְיִחְיוּ הַרְבֵּה, כְּמוֹ: מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא יָמוּת לָהֶם בֶּן בְּחַיֵּי אָבִיו, וְיִרְאוּ בָנִים וּבְנֵי בָנִים, שְׁלשָׁה וְאַרְבָּעָה דוֹרוֹת. וְהֵם זוֹרְעִים וְקוֹצְרִים וְנַעַר קָטָן הוֹלֵךְ עִם מִקְנֵיהֶם מַהֲלַךְ כַּמָּה יָמִים וְאֵינָם מִתְיָרְאִים מִשּׁוּם דָּבָר, לֹא מֵחַיָּה רָעָה וְלֹא מִשֵּׁדִים וְלֹא מִכָּל נֶזֶק שֶׁבָּעוֹלָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים וְצַדִּיקִים וַחֲסִידִים שֶׁעֲדַיִן הֵם מַחֲזִיקִים בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת כָּל הַטּוֹבָה הַזֹּאת. וְהֵם יוֹשְׁבִים לְבַדָּם וְאֵינָם רוֹאִים בְּנֵי־אָדָם וְלֹא בְנֵי־אָדָם רוֹאִים אוֹתָם, אֶלָּא אֶת אַרְבַּעַת הַשְּׁבָטִים (נַפְתָּלִי, גָּד, אָשֵׁר וְדָן), הַיּוֹשְׁבִים לְצִָּם וְהֵם מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ וּנְהַר שַׁבַּתְּיוֹן חוֹלֵק בֵּינֵיהֶם. וְיֵשׁ לָהֶם זָהָב הַרְבֵּה מְאֹד וְהֵם זוֹרְעִים פִּשְׁתָּן וּמְגַדְּלִים תּוֹלַעַת שָׁנִי וְעוֹשִׂים מֵהֶם בְּגָדִים נָאִים, וְהֵם רַבִּים בְּיוֹתֵר, יוֹתֵר מִכִּפְלַיִם מִיּוֹצְאֵי־מִצְרָיִם.

"וְרֹחַב נְהַר שַׁבּתְּיוֹן מָאתַיִם וְעֶשְׂרִים אַמָּה כִמְטַחֲוֵי קָשֶׁת. וְהַנָּהָר מָלֵא חוֹל וַאֲבָנִים וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק, וְקוֹל הָאֲבָנִים כְּרַעַשׁ גָּדוֹל וּכְגַלֵּי־הַיָּם וּכְרוּחַ סְעָרָה, וּבַלַּיְלָה נִשְׁמַע קוֹלוֹ עַד מַהֲלַךְ חֲצִי יוֹם. וְיֵשׁ לָהֶם מַעֲיָנוֹת רַבִּים וְיִקָּבְצוּ הַמּיִם אֶל בְּרֵכָה אַחַת וְיַשְׁקוּ מֵהֶם אֶת אַרְצָם. וּבְאוֹתָהּ הַבְּרֵכָה יִשְׁרְצוּ כָל מִינֵי דָגִים וּסְבִיבוֹתֶיהָ יִשְׁרְצוּ כָל מִינֵי עוֹף טְהוֹרִים וְהָאֲבָנִים שֶׁל הַנָּהָר נִזְרָקוֹת כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ וּבְשַׁבָּת יִשְׁבֹּת הַנָּהָר וְיָנוּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת.

וּמֵעֵבֶר לַנַּחַל אֵשׁ, שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּם אָדָם לָגַעַת אֶל הַנַּחַל כְּמַהֲלַךְ מִיל, וְהָאֵשׁ יְלַחֵךְ כָּל מַה שֶׁסְּבִיבוֹת הַנַּחַל, שֶׁתּוֹצִיא הָאֲדָמָה. וְאַרְבַּעַת שְׁבָטִים הֲלָלוּ הוֹלְכִים עִם מִקְנֵיהֶם אֵצֶל שְׂפַת הַנָּהָר לִגְזֹז אֶת צֹאנָם, כִּי הִיא אֶרֶץ שְׁטוּחָה וּנְקִיָּה, לֹא תַשְּׁרֵשׁ לֹא קוֹץ וְלֹא דַרְדָּר וְלֹא עֵשֶׂב וְלֹא יֶרֶק, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם בְּנֵי מֹשֶׁה, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֵם מִתְקַבְּצִים וְעוֹמְדִים עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְצוֹעֲקִים אֲלֵיהֶם: “הוֹי, הוֹי! הַרְאוּנוּ, בְּנֵי־דָּן, הַסּוּסִים וְהַגְּמַלִּים שֶׁלָּכֶם!” וכו' וכו'.

כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִקְרֹא אֶת “הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא” הַזֶּה, בִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה שֶׁיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם גַּם עַל־דְּבַר הַגֵּיהִנֹּם. הוּא אָהַב תָּמִיד לִשְׁמֹעַ עַל אֹדוֹת יִסּוּרֵי הָרְשָׁעִים וְעִנּוּיֵיהֶם הַנּוֹרָאִים; וּמֹשֶׁה לֹא נִצְרַךְ לְאֵיזֶה סֵפֶר בִּכְדֵי לְסַפֵּר עַל הַגֵּיהִנֹּם, כִּי כָל מַצְפּוּנָיו וּמִסְתָּרָיו נָגֹלוֹ לוֹ כְּפִנּוֹת חַדְרוֹ הַצָּר. וּמֹשֶׁה מְתָאֵר לִפְנֵי שׁוֹמְעָיו הַקְּטַנִּים אֶת הַגֵּיהִנֹּם לְמַחְלְקוֹתָיו. וּבְאַחַת מֵאֵלֶּה הַמַּחֲלָקוֹת נְדוֹנִים הָרְשָׁעִים לַעֲשׂוֹת בְּלִי־הֶרֶף אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים, שֶׁעָשׂוּ בִימֵי חַיֵּיהֶם.

– הוֹי, הוֹי, שָׁם צָרִיךְ לִהְיוֹת טוֹב וְעָלֵז! – קָרָא שְׁלֹמֹה. – לֹא, שָׁם נוֹרָא מְאֹד – הֶחֱלִיט מֹשֶׁה. הוּא דִבֵּר יְהוּדִית וְהַיְלָדִים דִּבְּרוּ אַנְגְּלִית. – בְּוַדַּאי – קָרְאָה אֶסְתֵּר – שַׁוֵּה בְּנַפְשְׁךָ, שְׁלֹמֹה, לֶאֱכֹל לֶחֶם מְעֻפָּשׁ כָּל הַיּוֹם בְּלִי־הֶרֶף!

– יוֹתֵר טוֹב מֵאֲשֶׁר לִבְלִי לֶאֱכֹל כָּל הַיּוֹם מְאוּמָה – עָנָה שְׁלֹמֹה.

– אֲבָל לֶאֱכֹל אֶת זֶה כָל הַיָּמִים, כָּל הַיָּמִים, בְּלִי כָל הַפְסָקָה – קָרָא מֹשֶׁה – אֵין מְנוּחָה לָרְשָׁעִים אַף רֶגַע.

– מַה? הֲגַם בַּשַּׁבָּת לֹא יֵדְעוּ מִנוּחַה? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר.

– לֹא, בַּשַּׁבָּת יָנוּחוּ הַכֹּל. גַּם נְהַר סַמְבַּטְיוֹן יָנוּחַ בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ, גַּם לַהֲבוֹת הַתֹּפֶת תְּנוּחֶינָה בוֹ.

– הַאֵין לִמְצֹא שָׁם “גּוֹיַת שַׁבָּת”? – שֶׁאַל יִצְחָק הַקָּטָן וְכָל בְּנֵי־הַבַּיִת הֵרִיעוּ בִּצְחוֹק עָלֵז.

– יוֹם הַשַּׁבָּת קָדוֹשׁ הוּא בַגֵּיהִנֹּם – בֵּאֵר מֹשֶׁה לִבְנוֹ הַקָּטָן – וְעַל־כֵּן לֹא טוֹב לְמַהֵר לְהַדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת, כִּי אָז יְמַהֲרוּ לְהָשִׁיב גַּם אֶת הָרְשַׁעִים אֶל הַשְּׁאוֹל לְעַנּוֹתָם כְּדֵי רִשְׁעָתָם.

מֹשֶׁה לֹא עָזַב כָּל הִזְדַּמְּנוּת, בִּכְדֵי לְשַׁנֵּן לְבָנָיו אֶת חֻקֵּי הַדָּת וּמִנְהָגֶיהָ הַקְּדוֹשִׁים.

וְאֶסְתֵּר תֵּאֲרָה לָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת שֶׁל נְשָׁמוֹת אֻמְלָלוֹת, כְתֻמּוֹת, קְמוּטוֹת וּכְפוּפוֹת הוֹלְכוֹת לְאִטָּן בְּמַר־נֶפֶשׁ לָשׁוּב אֶל הַלְּהָבוֹת הַנּוֹרָאוֹת.

– קוּם־נָא, שְׁלֹמֹה – קָרָא מֹשֶׁה פִתְאֹם – דַּי לָנוּ לְסַפֵּר סִפּוּרִים הַלָּיְלָה; בּוֹא וְלָמַדְנוּ מְעָט.

– הֲלֹא חַג הַיּוֹם – הִתְאוֹנֵן שְׁלֹמֹה.

– גַּם בְּיוֹם חַג מֻתָּר לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה.

– הַנַּח לִי, אָבִי, אַךְ הַפַּעַם – הִתְחַנֵּן שְׁלֹמֹה – נְצַחֶק נָא וְנִשְׁתַּעֲשַׁע הָעֶרֶב הַזֶּה.

מֹשֶׁה נֶעְתַּר הַפַּעַם לְבקָּשַׁת שְׁלֹמֹה וְיִצְחָק וְיִשְׁתַּעֲשַׁע עִם הַיְלָדִים, וּבְטוֹב לִבּוֹ עָלָיו הוֹסִיף לְסַפֵּר לִילָדָיו סִפּוּר נָעִים עַל־דְּבַר נִירוֹן קֵיסָר מֶלֶךְ “אֱדוֹם”:

“נִירוֹן הָיָה מֶלֶךְ רַע וּבְשִׂנְאָתוֹ לַיְּהוּדִים לָחַץ אוֹתָם בְּלִי חָמְלָה וַיְמָרֵר חַיֵּיהֶם מְאֹד. וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּגְזֹר עַל הַיְּהוּדִים לְהָבִיא אֶל אוֹצְרוֹתָיו מְאַת אֶלֶף אֲדַרְכְּמוֹנִים, וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כִדְבָרוֹ בְמֶשֶׁךְ חֹדֶשׁ יָמִים יְגָרְשֵׁם מִן הָאָרֶץ וְכָל רְכוּשָׁם יָחֳרַם לְאוֹצַר הַמְּלוּכָה. הַיְּהוּדִים בָּכוּ וַיִּתְפַּלְּלוּ לַד', כִּי יְרַחֲמֵם וְהוֹשִׁיעָם בִּזְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, אַךְ יְשׁוּעָה רָחֲקָה מֵהֶם. בִּרְאוֹת הַיְּהוּדִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ, פָּנוּ אֶל חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, הַיּוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת נִפְלָאוֹת בְּצֵרוּפֵי שֵׁמוֹת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם: חָנוּנוּ נָא אַתֶּם וְהוֹשִׁיעוּנוּ אַךְ הַפַּעַם! אָז נוֹסְדוּ הַמְּקֻבָּלִים וַיִּוָּעֲצוּ יַחַד וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה קָרְאוּ לְנִשְּׁמוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וּלְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אֲשֶׁר בָּכוּ לִשְׁמֹעַ אֶת צָרַת בְּנֵיהֶם. וְאַבְרָהָם, יִצְחָק, יַעֲקֹב וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לָקְחוּ אֶת מִטַּת הַקֵּיסָר וַיָּבִיאוּהָ אֶל לֶב יַעַר נוֹרָא. שָׁם הוֹצִיאוּ אֶת הַקֵּיסָר מִמִּשְׁכָּבוֹ הַחַם וַיַּכּוּהוּ בְשׁוֹטִים עַד שְׁפָךְ־דָּם, וְהוּא בִּקֵּשׁ רַחֲמִים, בָּכָה וְהִתְחַנֵּן אֲלֵיהֶם. אָז שְׁאָלוּהוּ! הַתְּבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה, אֲשֶׁר גָּזַרְתָּ עַל הַיְּהוּדִים? “אֲבַטֵּל”, עָנָה הַקֵּיסָר בַּאֲנָחָה, אַךְ כַּאֲשֶׁר הֵקִיץ בַּבֹּקֶר מִשְּׁנָתוֹ קָרָא לְשַׂר הֶחָצֵר וַיִּשְׁאָלֵּהוּ: אֵיכָכָה נוֹעַזְתָּ לָתֵת לַאֲנָשִׁים זָרִים, כִּי יָבוֹאוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת מִטָּתִי מֵחַדְרִי? פְּנֵי הַשַּׂר חָוְרוּ כַסִּיד וַיַּעַן וַיֹּאמֶר, כִּי שׁוֹמְרֵי הַקֵּיסָר עָמְדוּ כָל הַלּיְלָה עַל מִשְׁמַרְתָּם לִפְנֵי פֶתַח הַחֶדֶר וְאֵין אִישׁ, אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת מִטָּתוֹ הַחוּצָה. אָז חָשַׁב הַקֵּיסָר, כִּי אַךְ חֲלוֹם הוּא וַיִּשְׁלַח אֶת הַשַּׂר מֵעַל פָּנָיו בְּשָׁלוֹם. בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי בָאוּ שֵׁנִית אַבְרָהָם אָבִינוּ, יִצְחָק, יַעֲקֹב וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיָּבִיאוּ אֶת הַקֵּיסָר הַיַּעֲרָה וַיַּכּוּהוּ בְשׁוֹטִים הַכֵּה וּפָצֹעַ עַד אֲשֶׁר הִבְטִיחַ שֵׁנִית לְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה. בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָתוֹ צִוָּה הַקֵּיסָר לִתְלוֹת אֶת שַׂר הֶחָצֵר וּבַלַּיְלָה צִוָּה הַקֵּיסָר לְהַכְפִּיל אֶת מִסְפַּר הַשּׁוֹמְרִים לְרֹאשׁוֹ, אַךְ הַמִּטָּה הוּבְאָה שְׁלִישִׁית הַיַּעֲרָה וְהַקֵּיסָר הֻכָּה בַשּׁוֹטִים בְּאַכְזָרִיּוּת רֶצַח. אָז בִּטֵּל הַקֵּיסָר אֶת הַגְּזֵרָה וְלַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה”.

– וּמַדּוּעַ לֹא יָכְלוּ הַמְּקֻבָּלִים הָהֵם לְהוֹשׁיעַ אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, לְהוֹצִיאָם מִן הַגָּלוּת וּלְהָבִיאָם לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר.

– הַקַּבָּלָה – עָנָה מֹשֶׁה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת – הוּא כֹחַ גָּדוֹל מְאֹד, אַךְ אֵין לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. כֵּן, בִּתִּי, אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצֵרוּפֵי שְׁמוֹ־יִתְבָּרֵךְ, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִזָּהֵר יָמוּת כָּרָגַע הֲיוּכְלוּ הַמְּקֻבָּלִים לִבְרֹא גַּם אֲנָּשִׁים? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר בְּקוֹל רוֹעֵד מִפָּחֵד.

– בְּוַדַּאי – עָנָה מֹשֶׁה בְּבִטְחָה – וּמַה־לָּךְ עוֹד? הֲלֹא כֵּן כָּתוּב בְּפֵרוּשׁ, כִּי רַבִּי חֲנַנְיָא וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָה בָרְאוּ לָהֶם עֶגְלָה שְׁמֵנָה בַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיֹּאכְלוּהָ בְיוֹם הַשַּׁבָּת

– הוֹ, הוֹ, אָהִי! – קָרָא שְׁלֹמֹה – וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ חָכְמַת הַקַבָּלָה?

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית    🔗

כְּשָׁנָה לִפְנֵי הַכִּירֵנוּ אֶת אֶסְתֵּר אַנְסִיל הִכִּירָה הִיא אֶת דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית, וְהַהַכָּרָה הַזֹּאת הֵבִיאָה שִׁנּוּיִים בְּחַיֶּיהָ.

דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית הָיְתָה עַלְמָה רָמַת־קוֹמָה, חִוְּרַת־פָּנִים וְלֹא יָפָה כְלָל. הִיא יָשְׁבָה בַדְּיוֹטָה הַשְּׁנִיָּה מֵאַחֲרֵי חַדְרָהּ שֶׁל מָרַת סִימוֹנְ’ס וַתְּחַיֶּה אֶת נַפְשָׁהּ וְנֶפֶשׁ כַּלְבָּהּ בַּעֲמַל־כַּפֶּיהָ – הַתְּפִירָה. הִיא הָיְתָה בוֹדֵדָה, וְאִישׁ לֹא בָּא לְבַקֵּר בְּחַדְרָהּ. הִיא מָתְחָה עַל עַצְמָהּ קַו שֶׁל חֶשֶׁד בְּהַחֲזִיקָהּ כֶּלֶב בִּמְעוֹנָהּ – דָּבָר זָר לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל תְּמִימוֹת. הַכֶּלֶב בּוֹבִּי רָבַץ תָּמִיד עַל הַמַּדְרֵגָה וַיִּשְׁמַר פֶּתַח מְעוֹן גְּבִרְתּוֹ. וְיַעַן כִּי בַמַּדְרֵגָה הָיְתָה אֲפֵלָה, פָּחֲדָה אֶסְתֵּר, פֶּן תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלָהּ עַל זְנָבוֹ וְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ לַעֲשׂוֹת בָּהּ נְקָמוֹת.

וְאָמְנָם בִּהְיוֹתָהּ תָּמִיד שְׁרוּיָה בְפַחַד זֶה לֹא נִזְהֲרָה פַעַם לִפְנוֹת עֶרֶב וּכְרֶגַע בָּאוּ בְרַגְלָהּ שִׁנֵּי הַכֶּלֶב הַזּוֹעֵם. לְקוֹל צַעֲקָתָהּ יָצְאָה דֶבִּי הַהוֹלַנְדִּית וַתֵּאַסְפֶנָּה אֶל חַדְרָהּ וַתַּרְגִּיעֶנָּה בִדְבָרִים טוֹבִים וְנִחוּמִים. כֵּן בָּאָה אֶסְתֵּר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶל חַדְרָהּ הָאָפֵל, אֲשֶׁר הִבִּיטָה אֵלָיו תָּמִיד בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ, לָדַעַת אֶת מִסְתָּרָיו, אַף דִּבְּרָה פָּנִים בְּפָנִים אֶת דֶּבִּי, אֲשֶׁר יָרְאָה אוֹתָהּ רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר פָּחֲדָה מִבּוּבִּי כַלְבָּהּ.

אֲבָל בֵּין־הָעַרְבַּיִם הַהוּא הֵחֵלָּה הַיְדִידוּת, אֲשֶׁר הִשְׁפִּיעָה בְרֹב עַל הַיַּלְדָּה הָרַכָּה הַזֹּאת. כִּי הָיֹה הָיְתָה דֶּבִי עַלְמָה טוֹבַת־לֵב מֵאֵין כָּמוֹהָ, אַף הֵיטִיבָה לְדַבֵּר אַנְגְּלִית צַחָה, וְנוֹסף לַזֶה נִמְצָא בְחַדְרָהּ אֹסֶף גִּלְיוֹנוֹת “הָעִתּוֹן הַלּוֹנְדּוֹני”, אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ בְעֵינֵי אֶסְתֵּר כְּאוֹצַר כָּל יְקָר. הָאוֹצָר הַזֶּה הָיָה מוּנָח תַּחַת הַמִּטָּה, מֵאֵין מָקוֹם פָּנוּי אַחֵר בְּחַדְרָהּ הַצָּר.

וּבְעַרְבֵי יְמֵי הַקַּיִץ וּבִימֵי הַשַּׁבָּתוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם, עֵת אֲשֶׁר שִׂחֲקוּ הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים וַיִּשְׁתַּעַשְׁעוּ יַחַד כַּחֲתוּלִים עַל רִצְפַת הַחֶדֶר אוֹ בְמִסְדְּרוֹן וְלֹא דָרְשׁוּ הַשְׁגָּחָה יְתֵרָה, נִכְנְסָה אֶסְתֵּר אֶל חֲדַר רְעוּתָהּ, מְקוֹם מִשְׁכַּן הָ“אוֹצָר” וּלְיַד הַחַלּוֹן הַנִּשְׁקָף אֶל מוּל פְּנֵי הָרְחָבָה וְאֵל גַּגֵּי הָרְעָפִים הָאֲדַמְדַּמִּים יָשְׁבָה אֶסְתֵּר שְׁקוּעָה בִקְרִיאַת סִפּוּרִים מַפְלִיאִים וְרוֹמַנִּים מַרְעִישִׁים לִבָהּ הָרָךְ. עַל־פִּי־רֹב קָרְאָה בְקוֹל לְשַׂמֵּחַ לֵב רְעוּתָהּ, הַתּוֹפֶרֶת הַחִוֶּרֶת. הִנֵּה כִי כֵן בְּכָל עַרְבֵי־הַקַּיִץ יָשְׁבוּ לָהֶן דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּיָּה וְאֶסְתֵּר אַנְסִיל וְרוּחָן רָחַף בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, עוֹלָם שֶׁל “גִּבּוֹרִים” יָפִים וְ“גבּוֹרוֹת” יָפוֹת, עוֹלָם, שֶׁאֵין בּוֹ לֹא עֲבוֹדָה קָשָׁה, לֹא רְעֵבִים לַלֶּחֶם וְלֹא קְרוּעֵי בְגָדִים וּנְעָלִים, אֶלָּא אֲהוּבִים וַאֲהוּבוֹת הַמִּתְעַנְּגִים עַל חַיֵּיהֶם הַנְּעִימִים. וְאֶסְתֵּר לֹא חָקְרָה כְלַל לָדַעַת, אִם יֵשׁ אֵיזֶה יַחַס וְקֶשֶׁר בֵּין זֶה עוֹלַם־הַפְּלָאוֹת וּבֵין עוֹלָמָהּ, שֶׁהִיא רוֹאָה בְחַיֶּיהָ; הִיא לֹא הֶאֱמִינָה כְלַל בִּמְצִיאוּת עוֹלָם כָּזֶה בְאֵיזֶה מָקוֹם, מִלְּבַד בָּ“עִתּוֹן הַלּוֹנְדּוֹנִי” שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן, וְעַל כֵּן לֹא הִרְבְּתָה מַחֲשָׁבוֹת עָלָיו. גַּם בּוֹבִּי הָיָה מָצוּי לִפְעָמִים בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה, אַךְ לִבּוֹ לֹא הָלַךְ, כַּנִּרְאֶה, אַחֲרֵי עוֹלַם־הַפְּלָאוֹת, כִּי יָשַׁב לוֹ בִמְנוּחָה עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרוֹת וַיִּשָּׂא רֹאשׁוֹ וְחָטְמוֹ הַמְכֹעָר וַיַּבֵּט אֶל אֶסְתֵּר בִּשְׁאֵלָה.

– יָמִים רַבִּים שִׁלַּמְתִּי פֶנִּי שָׁלֵם לְשָׁבוּעַ מְחִיר הָעִתּוֹן הַזֶּה, – אָמְרָה דֶבִּי בַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לִידִידוּתָן – עַד אֲשֶׁר נוֹדַע לִי לְאָשְׁרִי, כִּי זִכְרוֹנִי חָלַשׁ מְאֹד.

– וּמָה הוּא הָאֹשֶׁר בָּזֶה? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר.

– כְּשֶׁנּוֹדַע לִי, כִּי זִכְרוֹנִי חָלַשׁ חָשַׂכְתִּי מֵאָז שִׁילִינְגִּים רַבִּים. כִּי הִנֵּה פַעַם אַחַת לָקַחְתִּי גִּלָּיוֹן אֶחָד יָשָׁן וָאֶקְרָא בוֹ אֵיזֶה סִפּוּר, אֲשֶׁר עִנְיְננִי מְאֹד כְּאִלּוּ עוֹד לֹא קְרָאתִיו מֵעוֹדִי, אַף כִּי זֶה לִפְנֵי שָׁנָה כְבָר קְרָאתִיו מֵהָחֵל וְעַד כָּלָּה. מִנִּי אָז חָדַלְתִּי לִקְנוֹת אֶת הָ“עִיתּוֹן” וְהִתְחַלְתִּי לִקְרֹא אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת הָרַבִּים, שֶׁיֵּשׁ לִי וְהִנְנִי עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶם בְּכָל שְׁתֵּי שָׁנִים. שֵׁעוּל חָזָק הִפְסִיק פִּתְאֹם אֶת שִׂיחָתָהּ; כִּי שִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת אֵינָן רְצוּיוֹת לַיּוֹשְׁבוֹת תָּמִיד עַל מַחֲטָן בְּחֶדֶר אָפֵל וְרָטֹב. כַּאֲשֶׁר הוּנַח לָהּ מְעַט הוֹסִיפָה: – וְאַחֲרֵי כֵן אָחֵל שֵׁנִית לְקָרְאָם. וְאַתְּ לֹא תוּכְלִי לַעֲשׂוֹת כָּמוֹנִי? הֲלֹא?

– לֹא, לֹא אוּכַל לִקְרֹא סֵפֶר אֶחָד שְׁתֵּי פְעָמִים – עָנְתָה אֶסְתֵּר בְּעֶצֶב – אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת כָּל מַה־שֶּׁקָּרָאתִי.

– כַּאֲשֶׁר תִּגְדְּלִי תִהְיִי אִשָּׁה חֲכָמָה – אָמְרָה דֶבִּי בְּלַטְּפָהּ אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת.

– הַאֻמְנָם? – קָרְאָה אֶסְתֵּר וְעֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת נוֹצְצוּ מֵעֹנֶג.

– בְּוַדַּאי. הֲלֹא אַתְּ הִיא תָמִיד הָרִאשׁוֹנָה בְּבֵית הַסֵּפֶר; הַאֵין זֹאת?

– מִזֶּה אֵין רְאָיָה – קָרְאָה אֶסְתֵּר – הַתַּלְמִידוֹת בְּבֵית־סִפְרֵנוּ נִבְעָרוֹת מִדַּעַת וְכָל דָּבָר מִלְּבַד כּוֹבְעֵיהֶן וְשִׂמְלוֹתֵיהֶן לֹא יִקַּח אֶת לְבָבָן. טוֹב לָהֶן לְהִתְהוֹלֵל וּלְצַחֵק בַּהֲבָלִים מִקְּרֹא אֶת הַסִּפּוּר “אַרְבָּעָה שׁוֹדְדִים”.

הֵן אֵינָן דּוֹאֲגוֹת, אִם תֵּשַׁבְנָה שָׁנָה תְמִימָה וְגַם שְׁתֵּי שָׁנִים בְּמַחְלְקָה אַחַת, אֲבָל אֲנִי – מַה־מִּצְטַעֶרֶת אֲנִי עַל כִּי הַלִּמּוּדִים מִתְנַהֲלִים כָּל־כַּךְ לְאַט! אֶת כָּל לִמּוּדֵי הַשָּׁנָה יָכֹלְתִּי לָדַעַת בִּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. אֲנִי חֲפֵצָה לִלְמֹד כָּל דָּבָר לְמַעַן אֵדַע כָּל דָּבָר כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל וְהָיִיתִי לְמוֹרָה בְבֵית־סִפְרֵנוּ.

– וּמוֹרַתְכֶם יוֹדַעַת כָּל דָּבָר?

– כֵּן, הִיא יוֹדַעַת הוֹרָאַת כָּל מִלָּה וּמְסַפֶּרֶת לָנוּ סִפּוּרִים יָפִים עַל אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת.

– וְאַתְּ חֲפֵצָה לִהְיוֹת מוֹרָה?

ֹ– לוּ אַךְ קָנִיתִי לִי דֵי חָכְמָה – נֶאֱנְחָה אֶסְתֵּר – וּמִלְּבַד זֶה הֵן רָאִית אֶת מוֹרוֹתֵינוּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר וְהִנֵּה בֶן “גְּבִירוֹת” וְהֵן לְבוּשׁוֹת – הֶאָח, מַה יָפֶה! – בְּמַחֲלָצוֹת יְקָרוֹת וּבִכְסָיוֹת בַּעֲלוֹת שִׁשָּׁה כַפְתּוֹרִים. אַךְ אָנֹכִּי לֹא אֶתְאַוֶּה לַעֲשׂוֹת לִי מוֹתְרוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי לוּ גַּם לָקַחְתִּי בִשְּׂכָרִי חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים לְשָׁבוּעַ, הָיִיתִי נוֹתֶנֶת אֶת הַכֶּסֶף לְאָבִי וְלַיְלָדִים.

– אֲבָל אִם תִּהְיִי טוֹבָה מְאֹד, אֲקַוֶּה כִּי הַגְּבִירוֹת הַגְּדוֹלוֹת כַּגְּבִירוֹת לְבֵית רוֹטְשִׁילְד תִּקְנֶינָה לָךְ שְׂמָלוֹת יְקָרוֹת וְיָפוֹת מְאֹד; שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי הֵן טוֹבוֹת מְאֹד לִילָדוֹת חֲכָמוֹת.

– לֹא, אֵינִי רוֹצֶה בָזֶה, כִּי אָז תֵּדַעְנָה יֶתֶר הַמּוֹרוֹת, כִּי אֲנִי מְקַבֶּלֶת צְדָקָה, וְלָעֲגוּ לִי. וְגַם הַתַּלְמִידוֹת הָיוּ יוֹדְעוֹת.

אֶסְתֵּר פָּסְקָה פִתְאֹם וַתִּתְאַדֵּם.

– מָה הָיוּ יוֹדְעוֹת, יַקִּירָתִי?

– כֵּן, הָיוּ יוֹדְעוֹת – עָנְתָה אֶסְתֵּר בְּלַחַשׁ –

אֶת אָבִי, וְהָיוּ רוֹאוֹת אוֹתוֹ סוֹחֵר וּמוֹכֵר בְּהַ“לֵּין” וְאָז לֹא הָיוּ שׁוֹמְעוֹת עוֹד בְּקוֹלִי לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה לָהֶן.

– הֲבֵל הֲבָלִים, אֶסְתֵּר! גַּם אֲבוֹת יֶתֶר הַמּוֹרוֹת אֵינָם עֲשִׁירִים מֵאָבִיךְ. הַבִּיטִי אֶל אֲבִי הָעַלְמָה חַיִימְ’ס.

– הַאֻמְנָם, דֶּבִּי? אָכֵן צָדַקְתְּ מִמֶּנִּי.

וּמִלְּבַד זֶה, לוּ הִרְוַחְתִּי חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים לְשָׁבוּעַ, כִּי אָז הִשִּׂיגָה יָדִי לִקְנוֹת לוֹ בֶגֶד חָדָשׁ. הַאֵין זֹאת? וְאָז לֹא הִצְטָרֵךְ גַּם לַעֲמֹד בְּ“הַלֵין” וְלִמְכֹּר לִימוֹנִים וְצִיצִיּוֹת, הֲלֹא?

– בְּוַדַּאי, יַקִּירָתִי. אֲנִי מְנַבְּאָה לָךְ, כִּי הָיֹה תִּהְיִי לְמוֹרָה, וְאוּלַי גַם – מִי יוֹדֵעַ – לִמְנַהֶלֶת!

אֶסְתֵּר צָחֲקָה רְגָעִים מִסְפָּר צְחוֹק רוֹעֵד וְנִפְסָק וְכִמְעַט שֶׁנִּשְׁמְעָה בוֹ אֲנָחָה.

– מִי? אֲנִי אֶהְיֶה לִמְנַהֶלֶת וְאֵלֵךְ מִמַּחְלְקָה לְמַחְלְקָה לְהַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַמּוֹרוֹת, כִּי תַּעֲשֶׂינָה אֶת מְלַאכְתָּן בֶּאֱמוּנָה! הוֹי, אָז לֹא הוֹסִיפוּ עוֹד לְפַטְפֵּט! – הוֹי, הוֹי – קָרְאָה דֶבִּי בִצְחוֹק – הִנֵּה כְבָר הֲחִלּוֹתְ לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶן בְּעַיִן פְּקוּחָה!

– לֹא, לֹא – מָחֲתָה אֶסְתֵּר בִּרְצִינוּת – אֲנִי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ אֶת שִׂיחוֹתֵיהֶן. בְּעֵת אֲשֶׁר תְּדַבֵּר מוֹרָתִי אֶת הָעַלְמָה דֵבִיס, הַמְלַמֶּדֶת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, וְעוֹד מוֹרוֹת נֶאֱסָפוֹת אֲלֵיהֶן, אָז, הוֹי, אֶלְמַד רַבּוֹת, רַבּוֹת מִשִּׂיחָתָן!

– אִם כֵּן, מְלַמְּדוֹת הֵן אוֹתָךְ גַּם בְּשִׂיחוֹתֵיהֶן הַפְּרָטִיּוֹת – הוֹסִיפָה דֶבִּי לִצְחֹק. – כֵּן, הֵן מְלַמְּדוֹת אוֹתִי, אֲבָל לֹא תָּמִיד אֶת מַה שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לִלְמֹד… כֵּן, אֵיפֹה עָמַדְנוּ בִקְרִיאָתֵנוּ? הִנֵּה “לוֹרְד סִיגִיסְמוּנְד נָשַׁק אֶת אֲהוּבָתוֹ עַל שְׂפָתֶיהָ שׁוֹשַׁנִּים וְהִיא גַם הִיא נָשְׁקָה לוֹ בְאַהֲבָה רַבָּה. לְסוֹף, כַּאֲשֶׁר שָׁב אֵלֶיהָ רוּחַ בִּינָתהּ, קָרְאָה אֵלָיו בְּתוֹכָחָה: אֲהָהּ, סִיגִיסְמוּנְד, לָמָּה זֶה תָבוֹא הֵנָּה לַמְרוֹת פִּי הַדּוּכָס, אֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיךָ, לְבַל תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְךָ עַל מִפְתַּן בֵּיתִי?” – הוֹי, הֲיָדַעַתְּ, דֵּבִּי? אַבָּא צִוַּנִי, כִּי אֵחְדַּל מִלֶּכֶת אֵלָיִךְ.

– אַל־נָא, אַתְּ צְרִיכָה, אתְּ אֲנוּסָה לָבוֹא אֵלָי! – קָרְאָה דֶבִּי בְרֶגֶשׁ – עַתָּה לֹא אוּכַל עוֹד לְהִפָּרֵד מִמֵּךְ!

– אַבָּא אוֹמֵר, כִּי הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים עָלַיִךְ, כִּי לֹא טוֹבָה אָתְּ – הוֹסִיפָה אֶסְתֵּר בִּתְמִימוּת. דֶּבִּי נֶאֶנְחָה בִמְרִירוּת.

– טוֹב אֵפוֹא! – קָרְאָה בְקוֹל צָרוּד.

– אֲבָל אֲנִי אָמַרְתִּי, כִּי שֶׁקֶר בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, כִּי טוֹבָה אַתְּ מְאֹד!

– הוֹי, אֶסְתֵּר, אֶסְתֵּר! – נֶאֶנְחָה דֶבִּי וַתִּשַּׁק אֶת הַפָּנִים הַתְּמִימִים וְהַיָּפִים בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה, אֲשֶׁר הִפְתִּיעָה וְהִפְלִיאָה אֶת לֶב הַיַּלְדָּה.

– וַאֲנִי חוֹשֶׁבֶת – הוֹסִיפָה אֶסְתֵּר – כִּי אַבָּא אָמַר לִי כַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַךְ בְּחָשְׁבוֹ, כִּי אֵינֶנִּי מַשְׁגִּיחָה עַל שָׂרָה וְיִצְחָק בִּהְיוֹתוֹ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת וְאָז הֵם מְרִיבִים וּמִתְנַגְּחִים יַחַד עַל־דְּבַר יוֹם הִוָּלְדָם. מַה־דַּעְתֵּךְ, דֶּבִּי, אוּלַי אוּכַל לְהָבִיא עִמִּי אֶת שָׂרָה בְּבוֹאִי הֵנָּה?

– טוֹב, אֲבָל הַאִם לֹא תִּבְכֶּה הַיַּלְדָּה בְקָרְאֵךְ בַּסֵּפֶר וּבְאֵין יִצְחָק פֹּה לְשַׂחֵק עִמָּהּ?

– לֹא, לֹא – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּבִטְחָה – הִיא תִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם בּוֹבִּי.

וְאָמְנָם קִבֵּל בּוֹבִּי אֶת שָׂרָה הַקְּטַנָּה בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. הוּא לֹא יָדַע כְּלָבִים אֲחֵרִים לְהִתְרוֹעֵעַ עִמָהֵם וַיִּשְׂמַח הַפַּעַם עַל הַחֲבֵרָה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר נִמְצְאָה לוֹ.

וְאֶסְתֵּר הוֹקִירָה רַגְלָהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵחֲדַר דֶּבִּי בְחָדְשֵׁי הַחֹרֶף, בִּדְאָגָה פֶן תִּתֵּן לָהּ הַתּוֹפֶרֶת דְּבַר־מָה לֶאֱכֹל, בְּשָׁעָה שֶׁכִּכַּר לֶחֶם הָיָה חָזוֹן יָקָר בְּבֵית אָבִיהָ; גַּם הַיְּלָדִים דָּרְשׁוּ הַשְׁגָּחָה יְתֵרָה בִימֵי הַחֹרֶף. בִּכְלַל הִשְׁתַּמְּטָה אֶסְתֵּר מִדַּבֵּר וּמִסַּפֵּר מְאוּמָה עַל־דְּבַר חַיֵּי בֵיתָם, אַף כִּי סִפְּרָה לְדֶבִּי מֵחַיֶּיהָ וַהֲלִיכוֹתֶיהָ בְּבֵית־הַסֵּפֶר, מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ וּמוֹרוֹתֶיהָ בִּפְרָטוּת יְתֵרָה.

בְּאֶחָד מִימֵי הַקַּיִץ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבְרָה אֶסְתֵּר לְמַחְלְקָה, שֶׁעָמְדָה בִרְשׁוּת הָעַלְמָה מִרְיָם חַיִּימְ’ס, בָּאָה לִפְנוֹת עֶרֶב אֶל חֲדַר דֶּבִּי בְפָנִים עֲצוּבִים

וַתֹּאמֶר:

– הוֹי, דֶּבִּי, הָעַלְמָה חַיִּימְ’ס אֵינֶנָּהּ גִבּוֹרָה כָּלַל.

– הַאֻמְנָם? – קָרְאָה דֶּבִּי בִצְחוֹק – הֵן בָּרִאשׁוֹנָה לֹא מָצָאת דֵּי מִלִּים לְהַלְּלָהּ וּלְשַׁבְּחָהּ.

– כֵּן, הִיא יָפָה מְאֹד. גַּם כּוֹבָעֶיהָ נֶחְמָדִים מְאֹד; אֲבָל אֵינֶנָּהּ גִבּוֹרָה.

– סַפְּרִי לִי אֵפוֹא, מַה נִּהְיָתָה?

– הֲלֹא יָדַעַתְּ, מַה־טּוֹב וְנָעִים הָאַוִּיר הַיּוֹם?

– כֵּן.

– אִם כֵּן, שִׁמְעִי וְיָדַעַתְּ הַכֹּל. בַּבֹּקֶר בְּאֶמְצַע הַשֵּׁעוּר שֶׁל כִּתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ דִּבְּרָה אֵלֵינוּ – וּמַה־נָּעִים קוֹלָהּ וּמַה־יָפוּ מִבְטָאֶיהָ בְדַבְּרָהּ! – לֵאמֹר: “מַה־מְּאֹד יֵצַר לִי, נְעָרוֹת, כִּי עָלֵינוּ לִהְיוֹת כְּלוּאוֹת פֹּה יַחַד בְּיוֹם בָּהִיר כָּזֶה! יֶשְׁנָם בָּתֵּי־סֵפֶר, אֲשֶׁר בָּהֶם יִקְרְאוּ דְרוֹר לְתַלְמִידוֹת בְּכָל יוֹם רְבִיעִי אַחַר הַצָּהֳרַיִם בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַקָּיִץ. הַאִם לֹא יִנְעַם גַּם לָכֶן לִשְׁאֹף רוּחַ צַח וּלְטַיֵּל בְּ”גַן וִיקְטוֹרִיָּה" הַיּוֹם אַחַר הַצָּהֳרָיִם?

– הוֹ, הוֹ! בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי! – עָנִינוּ כֻלָּנוּ פֶה אֶחָד. – אִם כֵּן – אָמְרָה הַמּוֹרָה – מַדּוּעַ זֶה אֵין לְבַקֵּשׁ אֶת הַמְנַהֶלֶת, כִּי תִקְרָא לָכֵן דְּרוֹר הַיּוֹם אַחַר הַצָּהֳרָיִם? הֵן אַתֶּן הַתַּלְמִידוֹת הַגְּדוֹלוֹת בְּבֵית־הַסֵּפֶר, עַל־כֵּן אֲקַוֶּה, כִּי אִם אַךְ תְּבַקֵּשְׁנָה אַתֶּן וְיִקָּרֵא הַיּוֹם דְּרוֹר לְכָל בֵּית־הַסֵּפֶר. מִי מִכֶּן חֲפֵצָה לִהְיוֹת הַמְבַקֶּשֶׁת בְּשֵׁם כָּל הַמַּחְלְקָה? – כָּל הַתַּלְמִידוֹת אָמְרוּ פֶה אֶחָד, כִּי עָלַי לִהְיוֹת שְׁלִיחַת הַצִּבּוּר, יַעַן כִּי אֲנִי הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּחְלְקָה. וְאַחֲרֵי־כֵן כַּאֲשֶׁר בָּאָה הַמְנַהֶלֶת אֶל מַחְלַקְתֵּנוּ, קַמְתִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לְפָנֶיהָ בְהַדְרַת הַכָּבוֹד וַאֲבַקְּשֶׁנָּה, כִּי תִתְּנֵנוּ לְטַיֵּל הַיּוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם, יַעַן כִּי הַיּוֹם בָּהִיר וְהָאַוִּיר נֶחְמָד מְאֹד. אָז שָׂמָה הַמְנַהֶלֶת אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם עַל עֵינֶיהָ, פָּנֶיהָ הַקְּמוּטִים קָדְרוּ, גַּם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ חָשַׁךְ רֶגַע בְּחַדְרֵנוּ. “מָה! – קָרְאָה בְרֹגֶז – הַמְעַט לָכֶן הַחֹפֶשׁ, הַנִּתָּן לָכֶן בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, חֹדֶשׁ יָמִים בָּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּשְׁבוּעַיִם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן מִלְּבַד יְמֵי הַחַגִּים עַצְמָם, כִּי תְבַקֵּשְׁנָה לָכֶן עוֹד יְמֵי בַטָּלָה!? מְאֹד מְאֹד אֶתְפַּלֵּא עֲלֵיכֶן, נְעָרוֹת, עַל עַצְלוּתְכֶן וְרִפְיוֹן־יְדֵיכֶן בַּלִּמּוּדִים, וּמַדּוּעַ זֶה לֹא תִהְיֶה מוֹרַתְכֶן לָכֵן לְמוֹפֵת? הַבֵּטְנָה אֶל הָעַלְמָה חַיִּימְ’ס!” עֵינֵינוּ נִטּוּ כָרֶגַע אֶל מוּל פְּנֵי הָעַלְמָה חַיִּימְ’ס, אַךְ הִיא בִקְּשָׁה אָז, כַּנִּרְאֶה, אֵיזֶה סֵפֶר אוֹ נְיָר בְּמִכְתַּבְתָּהּ – “הַבֵּטְנָה וּרְאֶינָה, אֵיךְ הִיא עוֹבֶדֶת – הוֹסִיפָה הַמְנַהֶלֶת – הִיא לֹא תִתְאוֹנֵן עַל עֲבוֹדָתָהּ, הִיא לֹא תְבַקֵּשׁ לָהּ חֹפֶשׁ מֵעֲבוֹדָה!” כֻּלָּנוּ הִבַּטְנוּ שֵׁנִית אֶל הָעַלְמָה חַיִּימְ’ס, אַךְ הִיא לֹא מָצְאָה עוֹד אֶת מְבֻקָּשָׁהּ וּבַחֶדֶר שְׂרָרָה דְמָמָה נוֹרָאָה, לֹא נִשְׁמַע קוֹל שֵׁעוּל, אִישַׁת שִׂמְלָה, כִּי עָצַרְנוּ גַּם בְּעַד נִשְׁמָתֵנוּ. אָז פָּנְתָה הַמְנַהֶלֶת אֵלַי וַתֹּאמַר: “וְאַתְּ, אֶסְתֵּר אַנְסִיל, אֲנִי חֲשַׁבְתִּיךְ לְתַלְמִידָה מְצֻיֶּנֶת, עַל־כֵּן אֶתְמַהּ מְאֹד לִרְאוֹת אוֹתָךְ מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי בַקָּשָׁה רָעָה כָזֹאת! אַתְּ צְרִיכָה לִהְיוֹת יוֹתֵר טוֹבָה. הַדָּבָר הַזֶּה יִהְיֶה שָׁמוּר אִתִּי, אֶסְתֵּר אַנְסִיל!” בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה שָׂמָה פָנֶיהָ אֶל הַדֶּלֶת וַתִּתְנַהֵל לְאַט לְאַט בְּצַעֲדֵי גָאוֹן עַד אֲשֶׁר יָצְאָה וְהַדֶּלֶת נִסְגְּרָה אַחֲרֶיהָ בְרָעַשׁ.

– כֵּן. וּמָה אָמְרָה אָז הָעַלְמָה חַיִּימְ’ס? – שָׁאֲלָה דֶבִּי, אֲשֶׁר הִתְעַנְיְנָה מְאֹד בַּסִּפּוּר הַזֶּה.

– הִיא אָמְרָה: “סִילִינָה גְרִין, וּמֶה עָשָׂה מֹשֶׁה כַאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיָּלוֹנוּ עָלָיו, כִּי יִתֵּן לָהֶם מָיִם?” הִיא הִמְשִׁיכָה אֶת שִׁעוּר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ לֹא קָרָה מְאוּמָה.

– אֲנִי הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לַמְנַהֶלֶת, כִּי הִיא הִיא אֲשֶׁר שָׂמָה בְּפִי אֶת הַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת – קָרְאָה דֶבִּי בְכָעַס.

– לֹא, דֶבִּי – קָרְאָה אֶסְתֵּר וַתָּנַע בְּרֹאשָׁהּ –

זֶה הָיָה מְגוּנֶה וְשָׁפֵל. יְהִי נָא הַדָּבָר הַזֶּה מָסוּר לְלִבָּהּ הִיא. אֲבָל אֲנִי חָפַצְתִּי בֶאֱמֶת, כִּי יִקָּרֵא לָנוּ הַיּוֹם דְּרוֹר! מַה־נָּעִים הָיָה לְטַיֵּל בְּגַן וִיקְטוֹרִיָּה!

גַּן וִיקְטוֹרִיָּה הָיָה גַן הַטִּיּוּל שֶׁל הַגֶּטוֹ. מִבְּלִי שִׂים לֵב לְרִחוּק הַמָּקוֹם שֶׁל שְׁנֵי פַרְסָאוֹת, הָיָה הַטִּיּוּל אֶל הַגַּן הֶעֹנֶג הַיּוֹתֵר גָּדוֹל לִבְנֵי הַגֶּטוֹ. גַּם בְּנֵי בֵית אַנְסִיל הָלְכוּ לָהֶם בְּיוֹם שַׁבָּת וּמוֹעֵד לְטַיֵּל “בְּצִבּוּר”, מִלְּבַד הָאֵם הַזְּקֵנָה, בְּגַן וִיקְטוֹרִיָּה. וּמֹשֶׁה נָשָׂא אָז אֶת יִצְחָק וְאֶת שָׂרָה עַל שִׁכְמוֹ חֲלִיפוֹת. אֶסְתֵּר אָהֲבָה אֶת הַגַּן בְּכָל עִתּוֹת הַשָּׁנָה, אַךְ בְּיִחוּד בִּימֵי הַקַּיִץ, בְּעֵת אֲשֶׁר הַנַּחַל הַגָּדוֹל הָיָה מָלֵא תְשׁוּאוֹת מֵהֲמוֹן הַסִּירוֹת אֲשֶׁר כִּסּוּהוּ וְהַצִּפֳּרִים צִפְצְפוּ בֵּין עַנְפֵי הָעֵצִים הָרַעֲנַנִּים וְהֶעָלִים הַיְרֻקִּים בְּתַבְנִיּוֹתֵיהֶם הַשּׁוֹנוֹת חֻבְּרוּ יַחַד וַיִּהְיוּ לִירִיעָה נִפְלָאָה הַמְרֻקֶּמֶת בְּכָל הוֹד מֵעַל לְרֹאשָׁהּ.

אָז הִתְנַפְּלָה עַל מַצַּע הָעֵשֶׂב הָרַךְ וּבַעֲלִיצוּת־נֶפֶשׁ הִבִּיטָה אֶל שְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת הַטְּהוֹרִים, אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ לָהּ מִבַּעַד הָעֵצִים הָעֲבֻתִּים וַתִּשְׁכַּח גַּם אֶת הַסֵּפֶר אֲשֶׁר הֵבִיאָה עִמָּהּ לְמִקְרָא וְאֶת “יְלָדֶיהָ” הָעַלִּיזִים, אֲשֶׁר הִשְׁתּוֹבְבוּ מִסָּבִיב לָהּ וַיִּצְהֲלוּ קוֹלָם מִטּוּב לֵב. אוּלָם אַךְ פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת אַחַר הַצָּהֳרַיִם וּמֹשֶׁה לֹא אָבָה אָז לְטַיֵּל, פָּעֲלָה אֶסְתֵּר עַל דֶבִּי לָצֵאת מִגֶּדֶר בְּדִידוּתָהּ וּלְהִלָּוֹת אֵלֶיהָ בְּטִיּוּלָהּ לְגַן וִיקְטוֹרִיָּה, אַךְ זֶה לֹא הָיָה בִימֵי הַקַּיִץ, כִּי אִם בִּימֵי הַבָּצִיר הָאַחֲרוֹנִים, עֵת אֲשֶׁר עַצֶּבֶת עֲמֻקָּה כִסְּתָה אֶת כָּל הַטֶּבַע מִסָּבִיב; עָלִים נוֹבְלִים וּכְתֻמִּים כִּסּוּ אֶת כָּל הַשְּׁבִילִים, הָעֵצִים הַחֲשׂוּפִים הֵנִיעוּ בָרוּחַ אֶת זְרוֹעוֹתֵיהֶם הָעֲרוּמוֹת; וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה וְהָיָה לְעַנְנֵי עוֹפֶרֶת, אֲשֶׁר יְכַסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם הַכֵּהִים; בְּמֵימֵי הַנַּחַל הָאֲפוּרִים נִשְׁקְפוּ הֶעָלִים, אֲשֶׁר עַל גְּדוֹתָיו כְגָדֵר נְצָרִים יְבֵשִׁים, בַּרְבּוּר יְחִידִי פָרוּעַ־הַנּוֹצָה שָׂחָה בְצַוָּאר נָטוּי עַל שְׂפַת הַנַּחַל וּתְמוּנָתוֹ נִשְׁקְפָה בַמַּיִם הָעֲכוּרִים הַנּוֹזְלִים לְאִטָּם. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל מְשׁוֹטִים וּמְנוּחַת הַנַּחַל הַנִּרְדָּם הָפְרְעָה עַל־יְדֵי הַסִּירָה הָעוֹבֶרֶת לְאָרְכּוֹ, אֲשֶׁר נָשְׂאָה בְתוֹכָהּ צֶמֶד צָעִיר וְעָלֵז…

דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית הֵחֵלָּה פִתְאֹם לִבְכּוֹת וַתְּמַהֵר לָשׁוּב אֶל מְעוֹנָהּ. אָז נִסְגְּרָה שֵׁנִית בְּחַדְרָהּ הַצַּר וַתִּתְרוֹעֵעַ אַךְ עִם בּוֹבִּי, עִם אֵסְתֵּר וְעִם גִּלְיוֹנוֹת “הָעִתּוֹן הַלּוֹנְדוֹנִי”.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי: מִשְׁפָּחָה שַׁתְקָנִית.    🔗

יָמִים מִסְפָּר לִפְנֵי הַפּוּרִים נִכְנַס סֻכֶּרְמַן הַשַּׁדְכָן בְּלִוְיַת נְחֶמְיָה בְּנוֹ הַקָּטָן אַל בַּיִת בֶּן שְׁתֵּי דְיוֹטוֹת, שֶׁיָּשְׁבָה בּוֹ מוֹרָתָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר אַנְסִיל. נְחֶמְיָה הָיָה נָעוּל נְעָלִים קְטַנּוֹת וְלָבוּשׁ מִכְנָסַיִם קְצָרִים מְאֹד, רַגְלָיו הָיוּ חֲשׂוּפוֹת, כְּתִלְבֹּשֶׁת הַנְּעָרִים הָאַנְגְּלִים. גַּם סֻכֶּרְמַן בְּעַצְמוֹ הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד וְיַעַן כִּי הָיָה אָז יוֹם־חוֹל, לָכֵן נִשְׁקַף קְצֵה מִטְפַּחְתּוֹ הַכְּחֻלָּה מִכִּיסוֹ, שֶׁבִּכְנַף בִּגְדוֹ, תַּחַת אֲשֶׁר בְּיוֹם הַשַּׁבָּת תִּהְיֶה לוֹ לַחֲגוֹרָה עַל מָתְנָיו מִמַּעַל לְבִגְדוֹ.

– שָׁלוֹם, גְּבִרְתִּי! – קָרָא בְקוֹל עָלֵז.

– שָׁלוֹם, מַר סֻכֶּרְמַן – עָנְתָה מָרַת חַיִּימְ’ס. זֹאת הָיְתָה אִשָּׁה קְטַנָּה צְנוּמָה וּכְפוּפָה כְּבַת שִׁשִּׁים, פָּנֶיהָ הָיוּ קְמוּטִים וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ לְבָנוֹת, שֶׁלֹּא שָׂמָה אֶת קַפְלֵטָהּ הַשָּׁחוֹר עֲלֵיהֶן, מִיּוֹם שֶׁהָיְתָה בִתָּהּ מִרְיָם לְמוֹרָה בְבֵית־הַסֵּפֶר וַתִּגְזֹר גְּזַר־דִּין קָשֶׁה, רֵאשִׁית כֹּל, עַל קַפְלֵטָהּ שֶׁל אִמָּהּ.

– שֶׁב־נָא מְעַט – אָמְרָה הַזְּקֵנָה לְסֻכֶּרְמַן. – לֹא, אֵינֶנִּי עָיֵף, אַךְ הַרְשִׁינִי־נָא לְהוֹשִׁיב אֶת נְחֶמְיָה בְנִי עַל הַכִּסֵּא. הוֹי, אוּלַי תּוּכְלִי לְהַשְׁאִילֵנִי אֶת הַמַּחֲלֵץ¹⁶

– בְּחֵפֶץ לֵב – קָרְאָה מָרַת חַיִּימְ’ס.

– חֵן־חֵן לָךְ. הֲיָדַעְתְּ, כִּי לֶאֱלִיעֶזֶר בְנִי תִמָּלֶאנָה בַשָּׁבוּעַ הַבָּא שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְעָלַי לַעֲרֹךְ חַג בַּר־מִצְוָה, וּמִי יוֹדֵעַ, אִם אֶעֱבֹר עוֹד לִפְנֵי בֵיתֵךְ עַד הַיּוֹם הַהוּא. הֲתָבוֹאִי אֵלֵינוּ?

– לֹא אֵדַע גַּם אָנִי – עָנְתָה מָרַת חַיִּימְ’ס אַחֲרֵי חָשְׁבָהּ רֶגַע. הִיא הָיְתָה מְסֻפֶּקֶת, אִם נֶחְשַׁב מַר סֻכֶּרְמַן לְמַכָּר וּלְמוֹדָע בְּעֵינֵי מִרְיָם, כִּי תִמְצָא טוֹב לְבַקְּרוֹ…

– אַל־נָא, גְּבִרְתִּי. כְּבָר הֲכִינוֹנוּ שְׁלשָׁה־עָשָׂר בַּקְבּוּקֵי לִימוֹנַדָּה לָאוֹרְחִים, עַל־כֵּן אֲקַוֶּה, כִּי לֹא תִמָּנְעִי מִבּוֹא גַם אַתְּ, גַּם אִישֵׁךְ מַר חַיִּימְ’ס, גַּם כָּל מִשְׁפַּחְתֵּךְ.

– חֵן־חֵן לְךָ, וְאָנֹכִי אַגִּיד זֹאת לְמִרְיָם, לְדָנִיּאֵל וּלְאִישִׁי.

– וּמַה־שְׁלוֹם דָּנִיּאֵל בְּנֵךְ? – שָׁאַל סֻכֶּרְמַן

– טוֹב מְאֹד, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם. וּמַה־שְׁלוֹם אִשְׁתֶּךָ?

– בָּרוּךְ־הַשֵּׁם!

– וּבַתְיָה שֶׁלָּךְ?

– בָּרוּךְ הַשֵּׁם! וְדָנִיּאֵל יוֹשֵׁב בְּחַדְרוֹ? כֵּן.

– בָּרוּךְ־הַשֵּׁם!.. הְמְ… כַּוָּנָתִי… הַאוּכַל לִרְאוֹתוֹ?

– כֵּן, אֲבָל מַה־יּוֹעִילְךָ זֶה?

– לֹא, לֹא זֹאת – עָנָה סֻכֶּרְמַן – אַךְ חָפַצְתִּי מְאֹד לְבַקְשׁוֹ לָבוֹא אֶל חַג הַ“בּר־מִצְוָה” שֶׁאֶעֱרֹךְ.

– דָּנִיּאֵל! – קָרְאָה מָרַת חַיִּימְ’ס בְּקוֹל.

דָּנִיּאֵל בָּא מִן הָרְחָבָה וְשַׁרְוֻלֵּי כֻּתָּנְתּוֹ כְפוּלִים וּמֻפְשָׁלִים עַל זְרֹעוֹתָיו הַחֲשׂוּפוֹת וּמְכֻסּוֹת בְּקֶצֶף לָבָן שֶׁל סָבוֹן¹⁷. זֶה הָיָה עֶלֶם טוֹב־מַרְאֶה וְשַׂעֲרוֹתָיו צְהֻבּוֹת־בְּהִירוֹת כִּמְעט לְבָנוֹת. פָּנָיו הֵפִיקוּ אֹמֶץ־לֵב וְרָצוֹן חָזָק וְעֵינָיו – רֹךְ וָרָגֶשׁ.

– שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי! – קָרָא סֻכֶּרְמַן – אֱלִיעֶזֶר בְּנִי יִהְיֶה לְ“בַר־מִצְוָה” בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא. הֲתוֹאִיל לְכַבְּדֵנִי וְלָבֹא אֵלַי בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַבָּא עִם הוֹרֶיךָ הַנִּכְבָּדִים?

פְּנֵי דָּנִיּאֵל הוּעֲבוּ וְכִמְעַט שֶׁעָבְרָה הַמִּלָּה “לֹא” עַל שְׂפָתָיו אַךְ הִתְאַפֵּק כָּרֶגַע וַיָשָּׁב אֶת פָּנָיו בִּדְבָרִים רַכִּים.

– אַל־נָא תָשִׁיב אֶת פָּנַי – קָרָא סֻכֶּרְמַן –

וַאֲנִי כְבָר הֲכִינוֹתִי לִי שְׁלשָׁה־עָשָׂר בַּקְבּוּקֵי לִימוֹנַדָּה, אַף שָׁאַלְתִּי מֵאִמֵּךְ הַטּוֹבָה אֶת הַמַּחֲלֵץ.

– נָכוֹן אֲנִי לִשְׁלֹחַ לֶאֱלִיעֶזֶר בִּנְךָ אֵיזוֹ תְּשׁוּרָה קְטַנָּה; אַךְ לָבֹא לֹא אוּכַל – לֹא אוּכַל בֶּאֱמֶת. וְאַתָּה סְלַח לִי.

וַיִפֶן לָשׁוּב אֶל הָרְחָבָה.

– טוֹב אֵפוֹא – קָרָא סֻכֶּרְמַן, בְּחֶפְצוֹ לְהַבְטִיחוֹ, כִּי אֵין בְּלִבּוֹ כָל טִינָה עָלָיו – אִם תִּשְׁלַח לוֹ תְשׁוּרָה, תֵּחָשֵׁב בְעֵינַי כְּאִלּוּ הָיִיתָ בְּעַצְמְךָ אֶצְלֵנוּ.

– טוֹב מְאֹד – קָרָא דָּנִיּאֵל וַיִּצְחָק.

סֻכֶּרְמַן אָחַז בִּזְרֹעוֹת בְּנוֹ וַיִּפֶן לָלֶכֶת, כַּנִּרְאֶה, בְּלִי רָצוֹן, לְדַרְכּוֹ.

– הֲלֹא תֵּלְכִי אֶל סֻכֶּרְמַן, אִמִּי – קָרָא אֵלֶיהָ אַחֲרֵי צֵאת הַשַּׁדְכָן הַחוּצָה – כֵּן, אַתְּ וְאַבָּא תֵּלְכוּ לָכֶם, אַךְ אֲנִי לֹא אוּכַל לָלֶכֶת שָׁמָּה, כִּי בַיּוֹם הַהוּא עָלַי לָלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר.

הָאֲמַתְלָה הַזֹּאת הָיְתָה מְיֻתֶּרֶת מִשַּׁתְקָן כְּמוֹ שֶׁהָיָה דָּנִיּאֵל מִטִּבְעוֹ תָמִיד.

– אָכֵן אֵין נַפְשׁוֹ לְהַרְאוֹת בַּחוּץ עִמָּנוּ יָחַד – חָשְׁבָה דִינָה חַיִּימְ’ס, אַךְ הִיא שָׁתְקָה כְדַרְכָּהּ.

– עַד הַיּוֹם לֹא יוּכַל לִסְלֹחַ לִי עַל כִּי הִשְׂכַּרְתִּי אוֹתוֹ בְבֵית־הַמִּסְחָר שֶׁהוּא עוֹבֵד בּוֹ וּמַרְוִיחַ – חָשַׁב גַּם מֶנְדִּיל חַיִּימְ’ס, אַךְ שָׁתַק כְּדַרְכּוֹ.

גַּם אַחֲרֵי צֵאת דָּנִיּאֵל מִן הַבַּיִת לֹא מָצָא הַזָּקֵן לְטוֹב לְפָנָיו לְהַבִּיעַ אֶת מַחְשַׁבְתּוֹ לְאִשְׁתּוֹ. הֵם חִלְּקוּ בֵינֵיהֶם אֶת שִׂמְחָתָם בַּחַיִּים, אַךְ לֹא אֶת יְגוֹנָם. הֵם נִשְׂאוּ יַחַד לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּבְכָל הַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם לֹא דִבְּרוּ אַף רֶגַע אֶחָד בְּהִתְגַּלּוּת־לֵב, דִּינָה יָלְדָה לְאִשָּׁהּ אַרְבָּעָה בָנִים וְהַשְּׁנַיִם הַבְּכִירִים בָּהֶם מֵתוּ בְיַלְדוּתָם. כָּכָה חָיוּ לָהֶם בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה; דִּינָה הָיְתָה אִשָּׁה כְשֵׁרָה וַעֲקֶרֶת־הַבַּיִת וּמֶנְדִּיל חַיִּימְ’ס גַּם הוּא עָבַד בֶּאֱמוּנָה לְהַסְפִּיק לָהּ אֶת כָּל צְרָכֶיהָ. אַךְ בִּכְלַל לֹא הִרְבּוּ שִׂיחָה בֵינֵיהֶם. דִּינָה עָסְקָה בַהֲלִיכוֹת הַבַּיִת, מִבְּלִי הִשְׁתַּמֵּשׁ כִּמְעַט בְּעֶזְרַת הַמְשָׁרֶתֶת שֶׁשָּׂכְרוּ לָהֶם בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה לִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת.

וּמֶנְדִּיל, אֲשֶׁר נֶאֱנַס עַתָּה לָשֶׁבֶת בָּטֵל, הֵחֵל לַהֲגוֹת בְּתוֹרָה. וּשְׁנֵיהֶם שָׁתָקוּ.

הַזְּקֵנִים הָאֵלֶּה, שֶׁהִגִּיעוּ כְבָר לִשְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים, לֹא יָכְלוּ, כְּמוּבָן, לְהַפְרִיעַ עַתָּה אֶת הַדֻּמִּיָּה שֶׁחָיוּ בָהּ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה תְּכוּפוֹת. אַךְ תְּשׁוּקָה אַחַת בָעֲרָה בְלֵב הַזָּקֵן הַקַּר וְהַשַּׁתְקָן הַזֶּה, תְּשׁוּקָה, אֲשֶׁר בָּלְעָה אֶת כָּל רִגְשׁוֹתָיו וְאֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו, אֶת כָּל עוֹלָמוֹ – וְהִיא: לָמוּת בִּירוּשָׁלָיִם. כְּרֹב הַיְּהוּדִים הַנַּעֲנִים בְּאַרְצוֹת הַגּוֹלָה תֵאֵר לוֹ בְדִמְיוֹנוֹ אֶת צִיּוֹן בְּהוֹד עֲבָרָהּ הַגָּדוֹל הַמְעֻלָּף בְּחֶזְיוֹנוֹת נִפְלָאִים וּבְקֶסֶם־קְדֻשָּׁה. אֶל תְּשׁוּקָתוֹ זֹאת נִלְוָה גַם הַפַּחַד, פֶּן יָמוּת וְיִקָּבֵר, חָלִילָה, בְּמָקוֹם אַחֵר וְנָטַל עָלָיו לְהֵעָנוֹת בְּגִלְגּוּל מְחִלּוֹת, בְּעֵת אֲשֶׁר יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל, לְעוֹרֵר יְשֵׁנֵי־עָפָר מִקִּבְרוֹתֵיהֶם.

מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה בְלֵילוֹת הַפֶּסַח הָרִאשׁוֹנִים הִבִּיעַ אֶת תִּקְוָתוֹ בַמִּלִּים: “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִירוּשָׁלָיִם!”.

 

הַפֶּרֶק הָאַחַד־עָשָׂר: מִשְׁתֵּה הַפּוּרִים    🔗

וּשְׁמוּאֵל לֶוִּין שָׁמַר אֶת מוֹצָא שְׂפָתָיו וַיָּשָׁב לוֹנְדּוֹנָהּ לְמִשְּׁתֵּה הַפּוּרִים. שְׁמוּאֵל וְלֵאָה יָשְׁבוּ בְמֶרְכָּבָה וַיֵּלְכוּ עַד בֵּית חַנָּה, וּמִשָּׁם נָסְעוּ שְׁלָשְׁתָּם אֶל “הַכְּלוּבּ”, שֶׁהָיָה רָחוֹק מִשָּׁם מַהֲלַךְ שִׁשִּׁית הַפַּרְסָה.

הַ“כְּלוּבּ” הָיָה “בֵית־הָעָם” בַּגֶּטּוֹ. שָׁם נֶעֶרְכוּ קוֹנְצֶרְטִים וְשַׁעֲשׁוּעִים שׁוֹנִים. שָׁם תִּמָּלֵא הָאֹזֶן מִשְּׁמֹעַ צְחוֹק עַלִּיזִים וְשִׂיחוֹת מְבַדְּחוֹת, שָׁם גַּם יִמָּלֵא הַפֶּה מִגְּמֹעַ וּמִבְּלֹעַ בַּקְבּוּקֵי הַלִּימוֹנַדָּה וּמִינֵי הַתּוּפִינִים הַשּׁוֹנִים.

מִשְׁתֵּה הַפּוּרִים, שֶׁנֶּעֱרַךְ שָׁם, הָיָה מְפֹאָר בְּיֶרֶק וּבְפִרְחֵי־חֹרֶף מַרְהִיבֵי־עָיִן. הַמְחוֹלְלוֹת הָיוּ לְבוּשׁוֹת פְּאֵר וְכָל פִּנּוֹת הָאוּלָם מָלְאו יֹפִי וָנֹעַר. הַמְּחוֹלוֹת הֵחֵלּוּ וּצְמָדִים צְמָדִים הִתְעוֹפְפוּ כַצִּפֳּרִים לְמֶרְחֲבֵי הָאוּלָם וּלְאָרְכּוֹ, לְקוֹל מַנְגִּינוֹת הַתִּזְמֹרֶת הָעַלִּיזָה, אֲשֶׁר נִלְוְתָה לִרְגָעִים לְקוֹל הַמְחוֹלְלוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהַנִּגּוּן הָיָה יָדוּעַ לָהֶן הֵיטֵב. חַנָּה רָקְדָה מְעַט, וּבְשִׁבְתָּהּ עַל כִּסְאָה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת עֲדוּיָה בְשִׂמְלַת הַמֶּשִׁי הַלְּבָנָה וְהַמַּזְהִירָה, דָּמְתָה לְפֶרַח נֶחְמָד, אֲשֶׁר זֶה עַתָּה פִתַּח אֶת גְּבִיעָיו הַנֶּהֱדָרִים וַתִּמְשֹּׁךְ אֵלֶיהָ אֶת עֵינֵי הַצְּעִירִים הָרַבִּים מִכָּל פִּנּוֹת הָאוּלָם. הִיא יָצְאָה בִמְחוֹלוֹת שֶׁל חוֹבָה רַק עִם שְׁמוּאֵל לֶוִּין וְעִם דָּנִיּאֵל חַיִּימְ’ס, אֲשֶׁר הוּבָא גַם הוּא אֶל הַמִּשְׁתֶּה בִגְזֵרַת מִרְיָם אֲחוֹתוֹ.

שְׁמוּאֵל לֶוִּין הִתְבּוֹנֵן, כִּי חַנָּה יוֹשֶׁבֶת בּוֹדֵדָה, וַיִּגַּשׁ אֵלֶיהָ עִם אִישׁ צָעִיר בַּעַל פָּנִים שְׁחַרְחוֹרִים וְלָבוּשׁ הָדָר כְּגֶ’נְטֶלְמֶן אֲמִתִּי, וְאַחֲרֵי הַצִּיגוֹ אוֹתוֹ לְפָנֶיהָ, שָׁב מַהֵר אֶל אֲהוּבָתוֹ הַמְּחַכָּה לוֹ בְקֹצֶר־רוּחַ.

– סְלַח־נָא לִי, אֲדוֹנִי, וַאֲנִי לֹא אוּכַל לְחוֹלֵל עוֹד בָּעֶרֶב הַזֶּה – עָנְתָה חַנָּה בִקְרִירוּת עַל הַזְמָנַת הָאִישׁ הַצָּעִיר לָצֵאת עִמּוֹ בְמָחוֹל.

– טוֹב מְאֹד – קָרָא הַצָּעִיר בִּצְחוֹק־חֵן – עָלֵי הַחוֹבָה, כְּמוּבָן, לְהַזְמִינֵךְ לְמָחוֹל, אַךְ אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי לֹא אֶמְצָא חֵפֶץ כְּלַל לְהִסְתּוֹבֵב בָּאוּלָם בֵּין הֶהָמוֹן הָרַב הַזֶּה, כִּי לֹא הִסְכַּנְתִּי.

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶאֶמְרוּ בְפַשְׁטוּת וּבִתְמִימוּת כָּזוּ עַד שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת לֶב־חַנָּה וְעַד שֶׁהֵחֵלָּה לְהִתְעַנְיֵן בָּאִישׁ הַצָּעִיר וַתִּשְׁאָלֵהוּ:

– הַאִם לֹא הָיִיתָ עוֹד פֹּה בְעַרְבֵי הַמָּחוֹל?

– כֵּן, הָיִיתִי, אַךְ לִפְנֵי שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע שָׁנִים; בְּמֶשֶׁךְ הָעֵת הַזֹּאת קִבֵּל הַבַּיִת צוּרָה אַחֶרֶת, כְּאִלּוּ נִבְנָה מֵחָדָשׁ, הַאֵין זֹאת? גַּם הַצְּעִירִים, חַבְרֵי הַבַּיִת, שֻׁנּוּ לְטוֹבָה בִלְבוּשֵׁיהֶם הַהֲדוּרִים, דָּבָר אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי פֹה לִפְנֵי לֶכְתִּי אֶל “כֵּף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה”. וַאֲנִי אַךְ תְּמוֹל בָּאתִי מִדַּרְכִּי וָאָסוּר הֵנָּה לִרְאוֹת וְלֵיהָנוֹת מְעַט מִזִּכְרוֹנוֹת הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים.

דְבָרָיו אֵלֶּה פָעֲלוּ עָלֶיהָ לְרָעָה; נִדְמֶה הָיָה לָהּ, כִּי בְגַאֲוָה וְהִתְפָּאֲרוּת הִזְכִּיר אֶת שֵׁם “כֵּף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה”, מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ בְמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת, וְהִיא שָׁבָה וַתְּהִי לִנְצִיב קֶרַח בְּיַחַס אֶל הַצָּעִיר. חַנָּה יָדְעָה הֵיטֵב אֶת טִפּוּס הַבַּחוּרִים, הַשָּׁבִים מֵאַפְרִיקָה הַדְּרוֹמִית, אֲשֶׁר הָיוּ לָהּ תָּמִיד לְגֹעַל־נֶפֶשׁ. אֵין סֶפֶק, כִּי מִלֵּא זֶה שָׁם זָהָב כִּיסוֹ – אִם בְּישֶׁר אוֹ שֶׁלֹּא בְישֶׁר…

אָמְנָם אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר הַזֶּה חָשְׁדָה חַנָּה בַמֶּה שֶׁאֵין בּוֹ, כִּי לֹא בְעָוֶל וּרְמִיָּה מָצָא לוֹ הוֹן, כִּי אִם בַּחֲרִיצוּת־כַּפַּיִם בְּחֵפֶץ כַּבִּיר וּבְמֶרֶץ נִפְלָא; וּבִהְיוֹתוֹ בְאֶרֶץ נָכְרִיָּה לֹא שָׂם לֵב לְמַה שֶּׁיֹּאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת וַיַּעֲבֹד כָּל עֲבוֹדָה פְשׁוּטה וְקָשָׁה, אִם אַךְ הֵבִיאָה לוֹ שָׂכָר טוֹב, וְכֹה עָבַד וְעָמַל בִּשְׁקִידָה עֲצוּמָה וּבִקְשִׁי־עֹרֶף, וּבְהַגִּיעוֹ אֶל מַטָּרָתוֹ לֶאֱסוֹף רְכוּשׁ גָּדוֹל שָׂם פָּנָיו לָשׁוּב מָלֵא וְגָדוּשׁ אֶל אַרְצוֹ, לֹא כִשְׂכִיר־יוֹם עָנִי, כִּי אִם כְּגֶ’נְטֶלְמֶן, הַיּוֹדֵעַ אֶת עֶרֶךְ הַכֶּסֶף וְגַם אֶת עֶרְכּוֹ הוּא.

 

הַפֶּרֶק הַשְּׁנֵים־עָשָׂר: חֶבְרַת “בְּנֵי־בְּרִית”    🔗

גַּבָּאֵי בֵית־הַכְּנֶסֶת נֶאֶסְפוּ יַחַד לְהִוָּעֵץ בְּעִנְיָן הָעוֹמֵד עַל פֶּרֶק.

– אַךְ זֶהוּ אִישׁ נִפְלָא – קָרָא הַשַּׁמָּשׁ – הוּא גָדוֹל גַּם מִנָּסִיךְ. – אִלּוּ שָׂמוּ אֶת כָּל נְסִיכֵי אֶרֶץ בְּכַף אַחַת – עָנָה מַר בֶּלְקוֹבִיץ חֶלְקוֹ – וְאֶת רַבִּי מֹשֶׁה מַגִּידֵנוּ בְּכַף שְׁנִיָּה הָיָה מַכְרִיעַ הוּא אֶת כֻּלָּם.

– “מִמֹּשֶׁה וְעַד מֹשֶׁה לֹא קָם כְּמֹשֶׁה” – הִבִּיעַ מֶנְדִּיל חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן אֶת דַּעְתּוֹ בַפִּתְגָּם הָעִבְרִי הַיָּדוּעַ.

– כֵּן, הוּא חוֹנָן בְּכִשְׁרוֹן מַגִּיד אֲמִתִּי – קָרָא קֶרֶלְקֶמֶר הֶחָסִיד, בְּהֵנִיעוֹ בְרֹאשׁוֹ כְּבַעַל־מַחֲשָׁבוֹת – הֵן אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ עוֹלוֹת בְּגִמַטְרִיָּה כְמִסְפַּר אוֹתִיּוֹת שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה דֵי לִיאוֹן הַגָּדוֹל.

דַּעְתּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה קֶרֶלְקֶמֶר הֶחָסִיד נִשְׁמְעָה תָּמִיד בְּשִׂים־לֵב, יַעַן כִּי הוּא נֶחְשַׁב לְחָבֵר נִכְבָּד מְאֹד בַּוַּעַד, אַף שָׂכַר לוֹ שְׁנֵי מְקוֹמוֹת בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, אִם כִּי הִתְפַּלֵּל שָׁם אַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. אַךְ הַשַּׁמָּשׁ, בְּאַהֲבָתוֹ אֶת הַוִּכּוּחַ, לֹא יָכֹל לַעֲצֹר בְּרוּחוֹ בִפְנֵי מִי שֶׁיִּהְיֶה.

– וְאֵיכָכָה זֶה? – שָׁאַל הַשַּׁמָּשׁ אֶת קֶרֶלְקֶמֶר –

שֵׁם הַמַּגִּיד מֹשֶׁה עוֹלֶה, כְּמוּבָן, כְּשֵׁם מֹשֶׁה דֵי לִיאוֹן, אַךְ כִּנּוּיוֹ שֶׁל הַמַּגִּיד עוֹלֶה בְמִסְפָּר שִׁבְעִים וְשָׁלשׁ וְהַכִּנּוּי לִיאוֹן הֵן עוֹלֶה לְתִשְׁעִים וָשָׁבַע. – הוֹי, שְׁאֵלָתְךָ זֹאת מוֹכִיחָה בַעֲלִיל, כִּי אֵין לְךָ כָּל יְדִיעָה בְגִמַטְרִיאוֹת – קָּרָא קֶרֶלְקֶמֶר קְטַן־הַקּוֹמָה בְהַבִּיטוֹ בְבוּז אֶל הַשַּׁמָּשׁ הָעֲנָק הָעוֹמֵד לְפָנָיו – אַתָּה חוֹשֵׁב אֶת כָּל הָאוֹתִיּוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן אֶחָד וּבְאוֹפָן אֶחָד וּמְצָרְפָן לְמִסְפָּר וְזֹאת הִיא טָעוּתֶךָ.

קֶרֶלְקֶמֶר הָיָה אַחַד הַטִּפּוּסִים יִקְרֵי־הַמְּצִיאוּת בַּגֶּטּוֹ הַלּוֹנְדּוֹנִית. הוּא הָיָה חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים וְאָדוּק שֶׁבַּאֲדוּקִים. הוּא הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם בְּכַוָּנָה עֲצוּמָה וּבְהִתְלַהֲבוּת אֲמִתִּית וְהָיָה מַנִּיחַ שְׁנֵי זוּגֵי תְפִלִּין גְּדוֹלִים שֶׁל רַשִׁ"י וְשֶׁל רַבֵּנוּ תָם, כְּמִנְהַג הַמְהַדְּרִין. בְּלֶכְתּוֹ לְהִתְפַּלֵּל הָיָה מִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וּמַנִּיחַ אֶת הַתְּפִלִּין בְּבֵיתוֹ וְעוֹבֵר כָּכָה בִרְחוֹבוֹת לוֹנְדוֹן בְּגַאֲוָה וְגָאוֹן עַד בּוֹאוֹ אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת וְדוֹפֵק שָׁלשׁ דְּפִיקוֹת עַל הַדֶּלֶת וּבָא פְנִימָה. הוּא הָיָה מַרְבֶּה תָמִיד בְּצוֹמוֹת וּבְסִגּוּפִים הַיְדוּעִים רַק לְיוֹדְעֵי־חֵן¹⁸. זֶה הָיָה בַעַל חֵפֶץ כַּבִּיר וְתַקִּיף בְּדַעְתּוֹ, אֲשֶׁר אִם אַךְ יֵדַע אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָלָיו לַעֲשׂוֹת, יַעֲשֶׂנּוּ וְלֹא יָשׁוּב מִפְּנֵי כֹל. הוּא הָיָה חָכָם גָּדוֹל בְּקַבָּלָה, הֵבִין בְּחָכְמַת הַתְּכוּנָה¹⁹, וּבִכְלַל יָדַע לְדַבֵּר וּלְהִתְוַכֵּחַ גַּם בְּכָל עִנְיְנַי הַחַיִּים הָרְחוֹקִים מֵעִנְיְנֵי הָאֱמוּנָה. הוּא שָׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה בְּכָל מִקְצוֹעוֹת הַסַּפְרוּת הָעִבְרִית וּמַאֲמָרָיו הַסַּפְרוּתִיִּים בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל הִצְטַיְּנוּ בְעֵרֶב פְּסוּקִים וּקְטָעִים מִסְּפָרִים רַבִּים וְשׁוֹנִים. הוּא בָא בִכְתוּבִים עִם חֲכָמִים רַבִּים מִחוּצָה לָאָרֶץ וְכָל יוֹדְעֵי שְׁמוֹ כִּבְּדוּהוּ וְנָדוּ לוֹ גַם יָחַד. – אֲבָל, אֲדוֹנַי, – קָרָא מַר בֶּלְקוֹבִיץ – הֵן לֹא בָאנוּ הֵנָּה לְהִתְוַכֵּחַ עַל־דְּבַר הַגִּימַטְּרִיָּה שֶׁל שֵׁם הַמַּגִּיד, כִּי אִם לָדוּן עַל־דְּבַר הוֹסָפָה עַל שְׂכִירוּתוֹ. – הִנֵּה עִיַּנְתִּי הֵיטֵב בְּסֵפֶר הַהוֹצָאוֹת –

הֵעִיר מַר קֶרֶלְקֶמֶר – וְלֹא מָצָאתִי כָל מָקוֹר לְהוֹסִיף לַמַּגִּיד עַל הַלִּטְרָה לְשָׁבוּעַ שֶׁהוּא מְקַבֵּל בִּשְׂכָרוֹ.

– אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְרוּצֶה בִשְׂכָרוֹ זֶה – הֵעִיר מַר בֶּלְקוֹבִיץ.

– וְאָנֹכִי לֹא אָבִין, מַדּוּעַ לֹא יִהְיֶה מְרוּצֶה – קָרָא הַשַּׁמָּשׁ – לִטְרָה לְשָׁבוּעַ דַּי וְהוֹתֵר לְאִישׁ יָחִיד.

חַבְרֵי “בְּנֵי־בְרִית” לֹא יָדְעוּ, כִּי זֶה הַמַּגִּיד הֶעָנִי, אַכוּל־הַשַּׁחֶפֶת, שׁוֹלֵחַ אֶת חֲצִי שְׂכָרוֹ לְאַחְיוֹתָיו בְּפוֹלנִּיָּה. מִלְּבַד זֶה חֲשָׁבוּהוּ, כַּנִּרְאֶה, הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים הָאֵלֶּה לְאִישׁ קָדוֹשׁ, הָעוֹמֵד לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע וְשׂוֹחַק לַמָּוֶת וּלְכָל פִּגְעֵי בְּנֵי־אָדָם, לְאִישׁ, אֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ דוֹאֵג לוֹ לְמַלֵּא מַחְסוֹרָיו, וַאֲשֶׁר יוּכַל, בְּכָל אוֹפָן, לִבְרֹא לוֹ מָזוֹן מֵאַיִן בְּעֶזְרַת הַקַּבָּלָה הַמַּעֲשִׂית.

– וַאֲנִי צָרִיךְ לְפַרְנֵס בְּלִטְרָה אַחַת גַּם אֶת אִשְׁתִּי וּבָנַי – רָטַן גְּרִינְבֶּרְג הַחַזָּן.

זֶה הָאִישׁ גְּרִינְבֶּרְג הָיָה לִ“בְנֵי־בְרִית”, מִלְּבַד חַזָּן, גַּם קוֹרֵא, תּוֹקֵעַ, שׁוֹחֵט, מוֹהֵל, מְלַמֵּד, שַׁמָּשׁ וְגַבָּאי יַחַד, וּבְעַד כָּל הָעֲבוֹדוֹת הָאֵלֶּה שִׁלְּמוּ לוֹ “בְּנֵי־בְרִית” רַק חֲמִשִּׁים לִטְרָה לְשָׁנָה, מִלְּבַד מַה שֶּׁנָּתְנוּ לוֹ עוֹד אֶת הַזְּכוּת לָקַחַת חֵלֶק בִּישִׁיבוֹת הַוַּעַד כְּאַחַד הַחֲבֵרִים.

– אַתָּה לֹא תוּכַל לְהִדַּמוֹת לַמַּגִּיד – נִחֲמָהוּ הַשַּׁמָּשׁ הָרָאשִׁי – חַזָּנִים כָּמוֹךָ נִמְצָאִים בַּשּׁוּק לְמֵאוֹת, יֵשׁ נִגּוּנִים רַבִּים וּתְפִלּוֹת רַבּוֹת, אֲשֶׁר לֹא תָבִין לָשִׁיר אַף הַחֵצִי מֵאֲשֶׁר יָדַע הַחַזָּן שֶׁהָיָה לְפָנֶיךָ, וּמִלְּבַד זֶה אָמַרְתִּי לְךָ לֹא אַחַת, כִּי בַנִּגּוּן שֶׁל “יִגְדַּל” בְּחַג הַפֶּסַח אַחֲרֵי מַעֲרִיב תְּעַרְבֵּב תָּמִיד אֶת הַנִּגּוּן שֶׁל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה. אַף גַּם זֹאת כִּי בְנִגּוּן לִפְנֵי “אָשַׁמְנוּ” אַתָּה קוֹרֵא תָּמִיד: אֶיְ – אֶיְ – אֶיְ – אֶיְ – אֶיְ! (פֹה חִקָּה הַשַּׁמָּשׁ אֶת קוֹל גְּרִינְבֶּרְג וְנִגּוּנוֹ) בְּשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ לִקְרֹא: אוֹי, אוֹי, אוֹי, אוֹי, אוֹי!

– לֹא, לֹא! שִׁסְּעָהוּ בֶּלְקוֹבִיץ – כָּל הַחַזָּנִים שֶׁשָּׁמַעְתִּי קוֹרְאִים: אֶיְ – אֶיְ – אֶיְ! – אַתָּה, מַר בֶּלְקוֹבִיץ, אֵינְךָ מוּמְחֶה כְלַל בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה – הִתְקַצֵּף הַשַּׁמָּשׁ הָרָאשִׁי – אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל הַחַזָּנִים הַגְּדוֹלִים בְּאֵירוֹפָּה. – מַה שֶּׁהָיָה טוֹב לְאָבִי צָרִיךְ לִהְיוֹת טוֹב גַּם לִי – עָנָה בֶּלְקוֹבִיץ – בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, אֲשֶׁר שָׁמָּה לְקָחַנִי אָבִי בְיַלְדּוּתִי, הָיָה חַזָּן נִפְלָא וְהוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר תָּמִיד: אֶיְ – אֶיְ – אֶיְ!

– אֲבָל מַה לִּי וְלַחַזָּן, אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ שָׁם בְּעִיר מְגוּרֶיךָ? בְּאַנְגְלִיָה מְשׁוֹרְרִים כָּל הַחַזָּנִים: אוֹי, אוֹי אוֹי!

הַוִּכּוּחִים הִתְחַמְּמוּ, גָּדְלוּ וְרָחֲבוּ וּמִכָּל פִּנּוֹת בֵּית־הַכְּנֶסֶת נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת קוֹרְאִים: “אוֹי! – וְאֶיְ!”

– הַס! הַס! – קָרָא הַיּוֹשֵׁב רֹאשׁ – הָאֵין קֵץ לְכָל אֵלֶּה? וְשָׁעָה אֲרֻכָּה עוֹד עָבְרָה, עַד שֶׁקְּרִיאוֹת אֵלֶּה נִשְׁתַּתְּקוּ וְשָׁבוּ לְדַבֵּר עַל מַטְּרַת הָאֲסֵפָה, עַל הוֹסָפַת הַשְׂכַר לַמַּגִּיד, וְחִישׁ מַהֵר בָּאוּ כֻלָּם לִכְלַל דֵּעָה מֻחְלֶטֶת, שֶׁהוֹסָפָה זוּ אֵין לָהּ יְסוֹד. – אֲבָל הֶעָנִי הַזֶּה כָל כַּךְ חוֹלֶה, הוּא מְשָׁעֵל בְּדָם – דִּבֶּר מֶנְדִּיל תַּחֲנוּנִים, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי דַעְתּוֹ בִדְבַר הַהוֹסָפָה לֹא נִתְקַבְּלָה.

– הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת לְשָׁבוּעַ יָמִים לְאֵיזֶה מָקוֹם לִשְׁאוֹף שָׁם רוּחַ צַח – קָרָא בֶּלְקוֹבִיץ בְּחֶמְלָה. – כֵּן, אֶת זֹאת נַעֲשֶׂה לוֹ בְחֵפֶץ־לֵב – קָרָא קֶרֶלְקֶמֶר – נוֹדִיעֵהוּ אֵפוֹא, כִּי אֵין יָדֵנוּ מַשֶּׂגֶת לְהוֹסִיף לוֹ עַל שְׂכָרוֹ, אַךְ אָנוּ נוֹתְנִים לוֹ חֹפֶשׁ לְשָׁבוּעַ יָמִים לִשְׁאוֹף רוּחַ צַח בְּאַחַת מֵעָרֵי־הַשָּׂדֶה, וּמִלְּבַד זֶה, יִכְתֹּב הַשַּׁמָּשׁ הָרָאשִׁי עַל־אֹדוֹתָיו מִכְתָּב לְרוֹטְשִׁילְד. רוֹטְשִׁילְד הוּא שֵׁם־קְסָמִים בַּגֶּטּוֹ, וּמַעֲלָתוֹ הָיְתָה קְרוֹבָה לְמַעֲלַת שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּרוֹפֵא חוֹלִים, עוֹזֵר דַּלִּים וּמְחַבֵּשׁ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, וְהַשַּׁמָּשׁ הָרָאשִׁי מָצָא אֶת רֹב מִחְיָתוֹ מִכְּתִיבַת מִכְתָּבִים אֵלָיו. הוּא הָיָה לוֹקֵחַ שְׁנֵי פֶנְסִים וְחֵצִי בִשְׂכַר כְּתִיבַת כָּל מִכְתָּב.

הַוַּעַד הִסְכִּים לָדַעַת בֶּלְקוֹבִיץ וַיַּחֲלֵט לָתֵת חֻפְּשָׁה לַמַּגִּיד לִשְׁאֹף רוּחַ בְּאַחַת מֵעָרֵי־הַשָּׂדֶה שֶׁעַל שְׂפַת הַיָּם, וְהַשַּׁמָּשׁ הָרָאשִׁי קִבֵּל בְּגָאוֹן שְׁנֵי פֶנְסִים וְחֵצִי בִשְׂכַר כְּתִיבַת הַמִּכְתָּב, אַף הוֹאִיל לָשֶׁבֶת כָּרֶגַע אֶל הַשֻּׁלְחָן לַעֲרֹךְ אֶת הַמִּכְתָּב, כַּמּוּבָן לֹא בְשֵׁם הָעֵדָה, כִּי בְשֵׁם הַמַּגִּיד עַצְמוֹ.

אָז הָלַךְ לוֹ עִם מִכְתָּבוֹ אֶל הַמַּגִּיד לַחְתֹּם עָלָיו וַיִּמְצָא אוֹתוֹ מִתְהַלֵּךְ אָנֶה וְאָנָה בִ“רְחוֹב הַמֶּלֶךְ” וּמְחַכֶּה לִגְזַר־דִּינוֹ. קוֹמָתוֹ הַגְּבֹהָה הָיְתָה כְפוּפָה מְאֹד עַד אֲשֶׁר עוֹד מְעַט וְנָגַע קְצֵה זְקָנוֹ הַשָּׁחוֹר וְהָאָרֹךְ בְּבִרְכָּיו הַכּוֹשְׁלוֹת. חָטְמוֹ הָאָרֹךְ וְהַדַּק הִתְאָרֵךְ וַיִּדַּק עוֹד יוֹתֵר, קַפּוֹטָתוֹ הַאֲרֻכָּה הִבְהִיקָה מְעַט, מַבָּטוֹ בָעֵר בְּאֵשׁ קַדַּחַת, פֵּאוֹתָיו הַמְסֻלְסָלוֹת הָיוּ סְבוּכוֹת, מִדֵּי דַבְּרוֹ בְּקוֹלוֹ נִשְׁמְעָה כְעֵין שְׁרִיקָה לֹא־נְעִימָה, עַל רֹאשׁוֹ הִתְרוֹמֵם צִילִינְדֶּר גָּבֹהַּ, אֲשֶׁר נִדְמָה לְמִגְדַּל עַתִּיק וְשָׁחוֹר

הַשַּׁמָּשׁ הָרָאשִׁי באֵר לוֹ בִקְצָרָה אֶת הַחֲלָטַת הַוַּעַד וְאֶת אֲשֶׁר עָשָׂה הוּא לְטוֹבָתוֹ.

– יְיַשֵּׁר כֹּחֲךָ. – עָנָהוּ הַמַּגִּיד.

– כֹּחֲךְ דָּרוּשׁ לָנוּ יוֹתֵר – קְרָא הַשַּׁמָּשׁ

הָרָאשִׁי בִּצְחוֹק שֶׁל חִבָּה, וּבְלֶכְתָּם יַחַד הֵחֵל לִקְרֹא בְאָזְנָיו אֶת הַבַּקָּשָׁה, שֶׁעָרַךְ בַּעֲדוֹ. הַמַּגִּיד שָׁתַק וַיֵּלֶךְ לוֹ הָלְאָה שָׁקוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו. – וּמָה הוּא הַמָּקוֹם בוּרְמוּנְד שֶׁשָּׁמָּה עָתִיד אֲנִי לִהְיוֹת נִשְׁלַח לְשָׁבוּעַ יָמִים? – שָׁאַל הַמַּגִּיד לִבְסוֹף.

– בּוּרְנֵימוּט – תִּקְּנָהוּ הַסּוֹפֵר – זֶהוּ מָקוֹם עַל הַחוֹף הַדְּרוֹמִי. שָׁמָּה נוֹסְעִים כָּל הָעֲשִׁירִים הַחוֹלִים בְּמַחֲלַת הַשַּׁחֶפֶת.

– אֲבָל שָׁם בְּוַדַּאי הַכֹּל בְּיֹקֶר – הֵעִיר הַמַּגִּיד בִּדְאָגָה.

– בְּיֹקֶר? בְּוַדַּאי בְּיֹקֶר – קָרָא הַסּוֹפֵר

בְּגָאוֹן – אַךְ הֲנוּכַל לָשִׂים לֵב לְכֶסֶף נִמְאָס בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ דּוֹאֲגִים לִבְרִיאוּתֶךָ?

לֵב הַמַּגִּיד הָיָה מָלֵא רִגְשֵׁי תוֹדָה לִבְנֵי עֲדָתוֹ הַיְקָרִים.

____________

אוּלָם אֶל בּוּרְנֵימוּט לֹא הִסְפִּיק הַמַּגִּיד לִנְסֹעַ, כִּי הִנֵּה בֵינְתַּיִם בָּא הַיּוֹם אֲשֶׁר עָלָיו הָיָה לָלֶכֶת לָנוּחַ בִּמְקוֹם מְנוּחוֹת יוֹתֵר פָּשׁוּט וְשָׁלֵו מִבּוּרְנֵימוּט.

קִירוֹת בֵּית־הַכְּנֶסֶת, הַבִּימָה וַאֲרוֹן־הַקֹדשׁ הָיוּ אָז מְכֻסִּים וַעֲטוּפִים בִּירִיעוֹת שְׁחוֹרוֹת. הֶהָמוֹן הָרַב, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת הַבַּיִת הַגָּדוֹל מִפֶּה לְפֶה, נֶאֱנַח בִּמְרִירוּת וְרַבִּים בָּכוּ הַרְבֵּה בֶכֶה לְדִבְרֵי הַסַּפְדָּן הַמִּתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹתָיו גַּם הוּא. פּוֹעֲלִים וּבַעֲלֵי מְלָאכָה לַאֲלָפִים נָהֲרוּ אַחֲרֵי מִטַּת מוֹרָם וּמַדְרִיכָם הָאָהוּב לְהַסִּיךְ נֶסֶךְ דִּמְעָתָם עַל קִבְרוֹ אֲשֶׁר כָּרוּ לוֹ בְבֵית־הַקְּבָרוֹת הַגָּדוֹל.

 

הַפֶּרֶק הַשְּׁלשָׁה־עָשָׂר: תִּקְוַת־הַמִּשְׁפָּחָה.    🔗

עַל הַמַּדְרֵגָה הָאֲפֵלָה וְהַמְלֻכְלָכָה הָעוֹלָה לִמְעוֹן אַנְסִיל הִנֵּה עָלָה נַעַר כְּבֶן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, יְפֵה־תֹאַר וּשְׁחוֹר־הַשֵּׂעַר, הַלָּבוּשׁ מַלְבּוּשׁ שָׁחוֹר וְיָפֶה וְצַוָּארוֹן לָבָן וּמַבְהִיק יָסֵב אֶת צַוָּארוֹ הַצַּח. פָּנָיו הַיָּפִים הֵפִיקוּ אִי־רָצוֹן לְמַרְאֵה הַחֶלְאָה הַמְכַסָּה אֶת הַמַּעֲלוֹת.

בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי חֲדַר דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית נָפְלָה תִגְרָה קְצָרָה בֵּינוֹ וּבֵין בּוֹבִּי הַקַּפְּדָן, וְהִנֵּה בְהַגִּיעוֹ לִפְנֵי מְעוֹן אַנְסִיל, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת מִבְּלִי לְהִתְדַּפֵּק עָלֶיהָ בָרִאשׁוֹנָה וּבְעָמְדוֹ עַל הַסַּף, הֵסִיר מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת כּוֹבָעוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ. אָז הִבִּיט מִסָּבִיב כְּמוֹ בְמַפַּח־נֶפֶשׁ. הַחֶדֶר נִדְמָה לוֹ רֵיק מִיּוֹשֵׁב. – מַה חֶפְצֵךְ, אֶסְתֵּר? – רָטְנָה הַזְּקֵנָה הַמְּנַמְנֶמֶת.

הַנַּעַר הִבִּיט אֶל עֵבֶר הַמִּטָּה וַיִּתְנוֹדֵד. הוּא לֹא הֵבִין לִשְׁאֵלַת הַזְּקֵנָה, כִּי זֶה אַרְבַּע שָׁנִים אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע מִלָּה אַחַת יְהוּדִית. הוּא שָׁכַח גַּם אֶת דְּבַר מְצִיאוּתָהּ שֶׁל שָׂפָה כָזֹאת. אַךְ בְיוֹתֵר עָשָׂה עָלָיו רֹשֶׁם מְדַכֵּא מַרְאֵה הַחֶדֶר הָאָפֵל, הַקַּר וְהָרֵיק, שֶׁכֻּלּוֹ אוֹמֵר עֹנִי וְדַלּוּת נוֹרָאָה.

– הוֹי, מַה־שְּׁלוֹמֵךְ, זְקֶנְתִּי? – קָרָא בְגִשְׁתּוֹ אֵלֶיהָ וּבְנָשְׁקוֹ לָהּ בְּלִי חֵפֶץ: – וְאַיֵּה כָל בְּנֵי־בֵיתֵנוּ.

– הָאַתָּה זֶה, בִּנְיָמִין? – קָרְאָה הַזְּקֵנָה

וּפָנֶיהָ הַבָּלִים וְהַקְּמוּטִים הֵפִיקוּ תִּמָּהוֹן וְסֶפֶק גַּם יָחַד.

– בִּנְיָמִין הֵבִין אֶת שְׁאֵלָתָהּ זוּ וַיָּנַע בְּרֹאשׁוֹ בְהַסְכָּמָה. – אֲבָל מַה יָּפֶה הִלְבִּישׁוּךָ שָׁם! אוֹי לִי, לִבִּי יַגִּיד לִי, כִּי לָקְחוּ מִמְּךָ אֶת כָּל רוּחַ הַיַּהֲדוּת בִּמְחִיר הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה. הֵן זֶה אַרְבַּע שָׁנִים – הַאֵין זֹאת? – אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁם יוֹמָם וְלַיְלָה בֵין הָאַנְגְּלִים הָאֵלֶּה. אוֹי וַאֲבוֹי לִי! לוּ הָיְתָה אִמְּךָ בַּחַיִּים וְהָיְתָה יְרֵאַת־שָׁמַיִם, אָז הָיִיתָ יוֹשֵׁב כַּיּוֹם אִתָּנוּ פֹה, תַּחַת לִהְיוֹת בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים. אִלּוּ הִשְׁאִירַנִי אָבִיךְ בְּפוֹלַנִּיָּה, כִּי עַתָּה מַתִּי בִמְנוּחָה שָׁם, מִבְּלִי רְאוֹת בְּעֵינַי הַכֵּהוֹת אֶת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת. פְּתַח־נָא אֶת בִּגְדְּךָ וְרָאִיתִי, הֲיֵשׁ לְךָ צִיצִית, לְפָחוֹת, אִם לֹא?

מִכָּל הַמַּאֲמָר הָאָרֹךְ וְהַמְקֻטָּע הַזֶּה, אֲשֶׁר הָיָה הֵד קוֹל מִמַּחְשְׁבוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הַזֹּאת, הֵבִין בִּנְיָמִין אַךְ אֵיזוֹ מִלָּה בוֹדֶדֶת פֹּה וָשָׁם. זֶה אַרְבַּע שָׁנִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר וְהָגָה וְקָרָא רַק אַנְגְּלִית וְגַם מִסָּבִיב לוֹ לֹא שָׁמַע בִּלְתִּי אִם הַדִּבּוּר הָאַנְגְּלִי, וּבַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבוֹאוֹ שָׁמָּה הִשְׁתַּדֵּל בְּכָל יְכָלְתּוֹ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַשָּׂפָה הַיְּהוּדִית. וְעַתָּה הִנֵּה הוּא שׁוֹמֵעַ שֵׁנִית אֶת הַשָּׂפָה הַמּוּזָרָה הַזֹּאת, הַמְעוֹרֶרֶת בְּקִרְבּוֹ אֵיזֶה זִכְרוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, אַךְ כֵּהִים וּמְטֻשְׁטָשִׁים מְאֹד.

– וְאַיֵּה אֶסְתֵּר? – שָׁאַל הַנַּעַר.

– אֶסְתֵּר? – רָטְנָה הַזְּקֵנָה, שֶׁהֵבִינָה מִן הַשֵּׁם אֶת תֹּכֶן שְׁאֵלָתוֹ – אֶסְתֵּר יוֹשֶׁבֶת בַּחֲדַר דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית. הִיא יוֹשֶׁבֶת תָּמִיד אֶצְלָהּ. דֶּבִּי אוֹמֶרֶת, כִּי הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ כְאֵם.

בִּרְאוֹת הַנַּעַר, כִּי לֹא יָבִין עַד מָה מִדִּבְרֵי זְקֶנְתּוֹ, גִּמְגֵּם אֵיזוֹ מִלִּים וַיֵּצֵא מִן הַחֶדֶר וַיֵּרֶד מֵעַל הַמַּעֲלוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת אַחַד הַצְּעִירִים מִבֵּית אָבִיו. וְהִנֵּה הִתְנַפֵּל עָלָיו שׁוּב בּוֹבִּי, אֲשֶׁר שָׁמַר לוֹ אֵיבָתוֹ מִן הַתִּגְרָה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיְתָה בֵינֵיהֶם, וַיִּנְבַּח בְּקוֹל גָּדוֹל, עַד אֲשֶׁר יָצְאָה אֶסְתֵּר מִן הַחֶדֶר עִם הַסֵּפֶר שֶׁבְּיָדָהּ לְהַשְׁקִיטוֹ, וְכָרֶגַע הִתְנַפְּלָה בִזְרֹעוֹת אָחִיהָ בְקוֹל שִׂמְחָה וְהַסֵּפֶר נָפַל מִיָּדָהּ יָשָׁר עַל חָטְמוֹ שֶׁל בּוֹבִּי.

– “הֶאָח, בִּנְיָמִין! הָאַתָּה הוּא? הָהּ, אֵלִי! מַה־שְּׂמֵחָה אֲנִי! מַה־שְּׂמֵחָה אֲנִי! יָדַעְתִּי, כִּי בוֹא תָּבוֹא בְאֵלֶּה הַיָּמִים. הוֹי, בִּנְיָמִין! – וְאַתָּה, בּוֹבִּי, כֶּלֶב רַע, כֶּלֶב כְּסִיל! הֲלֹא זֶה בִנְיָמִין, זֶה אָחִי! דֶּבִּי, אֲנִי הוֹלֶכֶת אֶל חַדְרֵנוּ; בִּנְיָמִין בָּא אֵלֵינוּ! בִּנְיָמִין בָּא אֵלֵינוּ!”

– טוֹב, טוֹב, יַקִּירָתִי, – עָנְתָה דֶּבִּי – הֲלֹא תִתְּנִינִי לְהַבִּיט אֵלָיו גַּם אָנִי. שְׁלְחִי־נָא לִי אֶת בּוֹבִּי, אִם אַתְּ הוֹלֶכֶת מִזֶּה.

וְשֵׁעוּל נִשְׁמַע מִן הַחֶדֶר. אֶסְתֵּר דָּחֲפָה מַהֵר אֶת בּוֹבִּי הַחַדְרָה, אַחֲרֵי כֵן אָחֲזָה בִזְרוֹעַ אָחִיהָ וַתִּסְחְבֵהוּ אַחֲרֶיהָ עַל מַעֲלֵה הַמַּדְרֵגָה. הַזְּקֵנָה נִרְדְּמָה שֵׁנִית וְקוֹל נַחֲרָה קַלָּה נִשְׁמַע בַּחֶדֶר.

– דַּבֵּר בְּלַחַשׁ, בִּנְיָמִין – קָרְאָה אֶסְתֵּר – פֶּן תִּתְעוֹרֵר הַזְּקֵנָה מִשְּׁנָתָהּ.

– טוֹב. אֵין נַפְשִׁי כְלַל לַהֲעִירָהּ. כְּבָר הָיִיתִי פֹה וְלֹא הֲבִינוֹתִי אַף מִלָּה מִכָּל אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָי.

– אַף אֵין כָּל פֶּלֶא; הֲלֹא כְבָר נָפְלוּ לָהּ כָּל שִׁנֶּיהָ, עֲנִיָּה!

– לֹא, לֹא בִשְׁבִיל זֶה. הִיא מְדַבֶּרֶת יְהוּדִית, וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי בְמֶשֶׁךְ הָעֵת כְּבָר לִמְּדָה לְשׁוֹנָהּ לְדַבֵּר אַנְגְּלִית, אַךְ אֲקַוֶּה, כִּי אַתְּ, אֶסְתֵּר, אֵינֵךְ מְדַבֶּרֶת עוֹד יְהוּדִית.

– אֲנִי אֲנוּסָה לְדַבֵּר, בִּנְיָמִין! הִנֵּה אָבִינוּ וְאִמֵּנוּ הַזְּקֵנָה מְדַבְּרִים תָּמִיד יְהוּדִית, מִבְּלִי דַעַת אַנְגְּלִית, וְאֵיךְ אֲדַבֵּר אִתָּם? אוּלָם אֶת הַיְלָדִים אֵינִי מַנִּיחָה לְדַבֵּר יְהוּדִית; אֲלֵיהֶם אֲנִי מְדַבֶּרֶת רַק אַנְגְּלִית. אַךְ הִנֵּה מַה־יָּפֶה אַתָּה וּמַה־נָּעִים מַרְאֲךָ בְצַוָּארוֹנְךָ זֶה הַלָּבָן כַּשֶּׁלֶג מַמָּשׁ, כַּלּוֹרְד הַקָּטָן לוּנְצִיסְטוֹן, אֲשֶׁר אֶת תְּמוּנָתוֹ רָאִיתִי בַיָּמִים הָאֵלֶּה! הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לְהַרְאוֹתְךָ לַחֲבֵרוֹתַי! וּמַה־יַּגִּיד שְׁלֹמֹה בִרְאוֹתוֹ אוֹתְךָ? וְהוּא, נַעַר מִסְכֵּן, עוֹדֶנּוּ לָבוּשׁ קְרָעִים כַּאֲשֶׁר אַתָּה בִּימֵי שִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֵנוּ.

– אֲבָל מַדּוּעַ זֶה לֹא הִסִּיקוּ פֹה הַיּוֹם בַּבַּיִת הַזֶּה? – קְרָא בִנְיָמִין בְּקֹצֶר־רוּחַ – כָּל עַצְמוֹתַי רוֹעֲדוֹת מִקֹּר

– וּמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, יַקִּירִי! לְאָבִינוּ הִבְטִיחוּ לָתֵת מָחָר כַּרְטִיס לְקַבָּלַת לֶחֶם, בָּשָׂר וּפֶחָמִים. צַר לִי, צַר לִי מְאֹד, אָחִי! לוּ יָדַעְתִּי, כִּי תָּבוֹא הַיּוֹם, הָיִיתִי לוֹוָה מְעַט פֶּחָמִים מִמָּרַת בֶּלְקוֹבִיץ. וּמַדּוּעַ לֹא כָתַבְתָּ לִי, כִּי אַתָּה בָא הַיּוֹם?

– יַעַן כִּי לֹא יָדַעְתִּי גַּם אָנִי. “הַנֶּשֶׁר הַזָּקֵן” (כֵּן אָנוּ קוֹרְאִים לְאֶחָד מִמּוֹרֵינוּ) הָלַךְ הַיּוֹם לוֹנְדּוֹנָה וְלוֹ הָיָה נָחוּץ נַעַר אֶחָד לָשֵׂאת אֶת הַחֲבִילוֹת שֶׁהוּא צָרִיךְ לִקְנוֹת, וְיַעַן כִּי אֲנִי הוּא הַתַּלְמִיד הָרִאשׁוֹן בְּמַחְלַקְתִּי, לְקָחַנִי עִמּוֹ. עַתָּה הִרְשָׁנִי לָלֶכֶת אֲלֵיכֶם וַיְצַוֵּנִי לָבוֹא בְשֶׁבַע שָׁעוֹת אַל תַּחֲנַת – “גֶּשֶׁר לוֹנְדּוֹן”. וְאַתְּ, אֶסְתֵּר, כִּמְעַט שֶׁלֹּא שֻׁנֵּית מְאוּמָה.

– הַאֻמְנָם? – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּבַת־צְחוֹק שֶׁל עֶצֶב – הַאִם לֹא גָדַלְתִּי כְלָל?

– בְּכָל אוֹפָן – בְּהַבִּיטִי עָלַיִךְ, אוּכַל לַחְשֹׁב בְּדִמְיוֹנִי, כִּי לֹא נִפְרַדְתִּי מִמֵּךְ כְּלָל. כָּכָה עָבְרוּ עָלֵינוּ אַרְבַּע שָׁנִים וְכָל כַּךְ מַהֵר! עוֹד מְעַט וְהָיִיתִי בַר־מִצְוָה.

– כֵּן; וְהִנֵּה הַיּוֹם, כְּשֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹתְךָ שֵׁנִית, אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר וּלְדַבֵּר אִתְּךָ כָּל כַּךְ הַרְבֵּה, עַד שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת מִמַּה לְהַתְחִיל. אָמְנָם אָבִינוּ הָלַךְ פַּעַם אַחַת לִרְאוֹתְךָ, אַךְ מִפִּיו לֹא יָכֹלְתִּי לְהַצִּיל יְדִיעוֹת רַבּוֹת עָלֶיךָ, וּמִכְתָּבֶיךָ אֵלֵינוּ כָל־כַּךְ מְעַטִּים.

– לְכָל מִכְתָּב דָּרוּשׁ פֶּנִי, אֶסְתֵּר, מֵאַיִן אוּכַל לָקַחַת לִי אֶת הַפֶּנִּי?

– יָדַעְתִּי, יַקִּירִי, יָדַעְתִּי, כִּי הָיִיתָ חָפֵץ לִכְתֹּב לָנוּ הַרְבֵּה. אֲבָל עַתָּה הֲלֹא תְּסַפֵּר הַכֹּל בְּפִיךְ. אֱמֹר־נָא, הֶהָיוּ לְךָ גַּעְגּוּעִים רַבִּים עָלֵינוּ בָעֵת הָרִאשׁוֹנָה?

– כֵּן, הָיוּ לִי גַּעְגּוּעִים עָלַיִךְ, אֶסְתֵּר. אַךְ שָׁם הֲחִלּוֹתִי לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים, כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי מִסָּבִיב לִי הָיָה חָדָשׁ בְּתַכְלִית הַחִדּוּשׁ וְכָל מַחְשְׁבוֹתַי וְרִגְשׁוֹתַי הָיוּ נְתוּנִים לָהֶם.

– הֲטוֹב לְךָ שָׁם, בִּנְיָמִין?

– כֵּן, אֲרֻחָתֵנוּ טוֹבָה וּבְרִיאָה, וְהִיא נִתֶּנֶת לָנוּ בְעִתָּהּ, גַּם תַּפּוּחֵי־זָהָב וּמַמְתָּקִים; לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֶשְׁנָה מִטָּה רַכָּה; אָנוּ יוֹשְׁבִים בַּחֲדָרִים חַמִּים וּבְ“סַלּוֹן” גָּדוֹל וּמְרֻוָּח; יֵשׁ לָנוּ כִכָּר גְּדוֹלָה מְכֻסָּה עֵשֶׂב, גַּם כַּדּוּרִים וְצַעֲצוּעִים שׁוֹנִים לְצַחֵק בָּהֶם. – כִּכָּר גְּדוֹלָה! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּתִמָּהוֹן – הִנֵּה כִי כֵן אַתֶּם מְטַיְּלִים גַּם בְּכָל יוֹם כְּמוֹ בִּגְרִינֶבִיץ.

– הַכִּכָּר הַהִיא יָפָה רַב יֶתֶר מִגְּרִינֶבִיץ, שֶׁאַתֶּן, הַבָּנוֹת, מְטַיְּלוֹת שָׁם פַּעַם בַּשָּׁנָה.

– הַאִם שָׁם יוֹתֵר יָפֶה מֵאֲשֶׁר גַּם בְּ“אַרְמוֹן הַבְּדֹלַח”, שֶׁשָּׁמָּה יֵלְכוּ הַנְּעָרִים לְטַיֵּל בְּעֵת הַחֹפֶשׁ?

– הִנֵּה “אַרְמוֹן הַבְּדֹלַח” קָרוֹב אֵלֵינוּ מְאֹד; וְהִנְנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֶת מִזְרְקוֹת־הָאֵשׁ, אֲשֶׁר יַעֲלוּ שָׁם בְּכָל יוֹם חֲמִישִׁי.

אֶסְתֵּר הִבִּיטָה אֵלָיו בְּאַוַּת־נֶפֶשׁ גְּדוֹלָה.

– סַפֵּר לִי אֵפוֹא עַל־דְּבַר חַיֶּיךָ שָׁם.

– חַיַּי שָׁם טוֹבִים. יֵשׁ אֲשֶׁר לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים אֶל הַשָּׂדוֹת. שָׁם דֶּשֶׁא מִסָּבִיב, שָׁם עֵצִים וּפְרָחִים וְצִפֳּרִים. וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֲנִי קוֹצֵר חָצִיר בָּאָחוּ.

אֶסְתֵּר הִשְׁמִיעָה אַנְחַת־תִּמָּהוֹן.

– הֲלֹוא זֶה מַמָּשׁ כַּכָּתוּב בַּסְּפָרִים! – קָרְאָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת־עֹנֶג.

– גַּם סְפָרִים יֵשׁ לָנוּ לְמֵאוֹת, לְמֵאוֹת – בִּיבְּלִיּוֹתֵּיקָה שְׁלֵמָה: דִּיקֶנְס, מַיין רִיד, ג’וֹרְג' אֶלְיוֹט, מַרְיֵט, תֶּקֶרֵי – אֲנִי קָרָאתִי אֶת כֻּלָּם.

– הוֹי, בִּנְיָמִין אָחִי! – קָרְאָה אֶסְתֵּר

בְּמָחֲאָהּ כַּף מֵרֹב הִתְפָּעֲלוּת גַּם עַל הַבִּיבְּלִיּוֹתֵּיקָה גַם עַל אָחִיהָ הַמְּאֻשָּׁר – הָהּ, מַה מְּאֹד חָפַצְתִּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹמֶךָ.

– וּמַדּוּעַ לֹא? אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עַל נְקַלָּה.

– וְאֵיךְ זֶה? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר בְּתִמָּהוֹן.

– יֵשׁ שָׁם גַּם מַחְלְקָה מְיֻחֶדֶת לִנְעָרוֹת; וְאַתְּ הֵן יְתוֹמָה כָמוֹנִי. אִמְרִי לְאָבִינוּ, כִּי יַגִּישׁ בַּקָּשָׁה עַל שְׁמֵךְ.

– אֵיכָכָה אוּכַל לָלֶכֶת שָׁמָּה, בִּנְיָמִין אָחִי? –

קָרְאָה אֶסְתֵּר וּפָנֶיהָ נָפְלוּ מְאֹד – וּמִי יָשִׂים עַיִן עַל שְׁלֹמֹה, עַל יִצְחָק, וְעַל שָׂרָה הַקְּטַנָּה?

– הֲלֹא יֵשׁ לָהֶם אָב וְאֵם זְקֵנָה, הָאֵין זֹאת?

– הוֹי, קַל־דַּעַת! הֲיוּכַל אָבִינוּ לְכַבֵּס וּלְבַשֵּׁל? וְאִמֵּנוּ הַזְּקֵנָה – זָקְנָה מְאֹד.

– וּמַדּוּעַ לֹא יַרְוִיחַ אָבִינוּ דֵי כֶסֶף לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל לְשַׁלֵּם בְּעַד הַכְּבִיסָה. שִׁמְעִי נָא אֶת אֲשֶׁר עִם לְבָבִי – קָרָא בִּנְיָמִין בְּהַחֲלָטָה גְמוּרָה – כַּאֲשֶׁר אֶגְדַּל, אֶהְיֶה לְעָשִׁיר גָּדוֹל.

– הַאֻמְנָם? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר בִּצְחוֹק קַל.

– בְּוַדַּאי! אֲנִי אֶכְתֹּב סְפָרִים רַבִּים וְטוֹבִים

– כְּדִיקֶנְס וְעוֹד. דִּיקֶנְס אָסַף הוֹן רַב בְּכָתְבוֹ עַל סֵפֶר עִנְיָנִים פְּשׁוּטִים מְאֹד, אֲשֶׁר יִרְאֵם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר מִסָּבִיב לוֹ.

– אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב סְפָרִים.

בִּנְיָמִין צָחַק כְּאִישׁ, הַיּוֹדֵעַ אֶת עֶרְכּוֹ.

– אֵינִי יוֹדֵעַ! – קָרָא – וּמַה־תֹּאמְרִי עַל מְאַסְפֵנוּ.

– מַה־זֶּה?

– הֲלֹא זֶה עִתּוֹנֵנוּ. אֲנִי עוֹרֵךְ אוֹתוֹ. הַאִם לֹא סִפַּרְתִּי לָךְ עוֹד עַל זֶה? כֵּן, וַאֲנִי כוֹתֵב בּוֹ עַתָּה סִפּוּר אֶחָד בְּשֵׁם “כַּלָּתוֹ שֶׁל אִישׁ־צָבָא”. תָּכְנוֹ לָקוּחַ מִן הַחַיִּים בְּאַפְגַנִיסְתַּן.

– הוֹי, וְאֵיפֹה אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הָעִתּוֹן הַזֶּה?

– הוֹי, פְּתַיָּה! הֲתַחְשְׁבִי, כִּי הוּא נִדְפָּס?

לֹא! הוּא יוֹצֵא רַק בְּהַעְתָּקוֹת אֲחָדוֹת בִּכְתָב־יָד וְעַל כֵּן לֹא תוּכְלִי לְהַשִּׂיגוֹ. לוּ נִכְנַסְתְּ אֶל מַחְלְקַת הַנְּעָרוֹת. שָׁם יָכֹלְתְּ לִרְאוֹתוֹ.

– אֲבָל אֲנִי לֹא אוּכַל לְהִכָּנֵס שָׁמָּה! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ.

– טוֹב אֵפוֹא; אֲנִי אֶרְאֵהוּ לָךְ בְּאַחַד הַיָּמִים.

כֵּן, מֶה חָפַצְתִּי לְהַגִּיד לָךְ? – אַךְ זֶה הוּא – עַל עֲתִידוֹתַי. דְּעִי לָךְ, כִּי בְּעוֹד חֳדָשִׁים מִסְפָּר אֶגְמֹר אֶת חֹק לִמּוּדַי שָׁם, וְאָז, אֲקַוֶּה, אִכָּנֵס אֶל בֵּית־סֵפֶר יוֹתֵר גָּבֹהַּ וּמִשָּׁם אֵלֵךְ לָאוּנִיבֶרְסִיתָּה אֲשֶׁר בְּאוֹקְסְפוֹרְד אוֹ בְּקֶמְבְּרִיגִי.

– וְתָשׁוּט שָׁם בְּסִירוֹת עִם יֶתֶר חֲבֵרֶיךָ – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל שִׂמְחָה.

– הֲבָלִים! אֲנִי אֵשֵׁב וְאֶלְמַד שְׂפַת יָוָן וְרוֹמִי. שְׂפַת צָרְפַת כְּבָר הֲחִלּוֹתִי לִלְמֹד. עָלַי לָדַעַת עוֹד שָׁלשׁ שָׂפוֹת.

– אַרְבַּע! – קָרְאָה אֶסְתֵּר – שָׁכַחַתְּ לַחְשֹׁב עִבְרִית.

– כֵּן, גַּם עִבְרִית אֵדָע. עָלַי לִלְמֹד כָּל אֲשֶׁר יִהְיֶה לִי לְתוֹעֶלֶת וַאֲשֶׁר יַכְשִׁירֵנִי לִכְתֹּב סְפָרִים.

– וְדִיקֶנְס יָדַע עִבְרִית וּשְׂפוֹת יָוָן וְרוֹמִי? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר.

– לֹא, אֶת הַשָּׂפוֹת הָאֵלֶּה לֹא יָדַע. וּבַדָּבָר

הַזֶּה הֵן אֶעֱלֶה עָלָיו! – קָרָא בִנְיָמִין בְּגָאוֹן – וְכַאֲשֶׁר אֶהְיֶה לְעָשִׁיר, אֶקְנֶה לְאָבִינוּ מַלְבּוּשׁ חָדָשׁ, גַּם כּוֹבַע חָדָשׁ וְיָפֶה – אֲבָל מַה־נּוֹרָא הַקֹּר בַּחֶדֶר הַזֶּה, אֶסְתֵּר! הִנֵּה יָדַי קָרוֹת כַּקֶּרַח! – וְאוֹשִׁיב אוֹתוֹ וְאֶת הָאֵם הַזְּקֵנָה בְחֶדֶר יָפֶה וּמְרֻוָּח, גַּם אֲמַלֵּא אֶת כָּל מַחְסוֹרָיו בְיַד רְחָבָה, לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל לְהִתְעַנֵּג כָּל הַיָּמִים עַל הַסְּפָרִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר אָהָב; – הַעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד גַּם עַתָּה, בַּהֲגוֹתוֹ בִסְפָרָיו, שָׁבוּעַ יָמִים עַל דַּף אֶחָד? – אֶת שָׂרָה, אֶת יִצְחָק וְאֶת רָחֵל אַכְנִיס לְבָתֵּי־סֵפֶר טוֹבִים, וְאֶת שְׁלֹמֹה – בֶּן כַּמָּה שָׁנִים יִהְיֶה אָז?

– נַנִּיחַ, כִּי עֶשֶׂר שָׁנִים תַּעֲבֹרְנָה עַד אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לְךָ שֵׁם וְעֹשֶׁר, וְאָז יִהְיֶה כְבָר שְׁלֹמֹה כְבֶן עֶשְׂרִים – עֲנַתְהוּ אֶסְתֵּר.

– לֹא, פָּחוֹת מֵעֶשֶׂר שָׁנִים; אַךְ לוּ יְהִי

כִדְבָרַיִךְ, עוֹד נִרְאֶה וְנִוָּעֵץ שְׁנֵינוּ, מַה לַּעֲשׂוֹת לִשְׁלֹמֹה, בְּבֹא הָעֵת הַמְאֻשָּׁרָה. וּבְנוֹגֵעַ אֵלַיִךְ… – מַה, מַה בִּנְיָמִין? – קָרְאָה בְקֹצֶר־רוּחַ, בִּרְאוֹתהּ, אוֹתוֹ מַפְסִיק בִּדְבָרָיו.

– אֶתֵּן לָךְ כֶּסֶף רַב וְנִשֵּׂאת לְאִישׁ. כֵּן! – קָרָא לְסוֹף כִּמְנַצֵּחַ.

– וּמָה אִם אֵינֶנִּי חֲפֵצָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ?

– הַאֻמְנָם?.. אַךְ חַכִּי נָא עַד אֲשֶׁר אֶכְתֹּב אֶת סִפּוּרָי!

– וַאֲנִי חָפַצְתִּי, כִּי תִכְתֹּב אוֹתָם תֵּכֶּף – וְהָיוּ לִי לְמִקְרָא. אֲהָהּ!

– מַה־זֶּה?

– אָבַדְתִּי אֶת הַסֵּפֶר. אֵיפֹה סִפְרִי הַקָּטָן?

– כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁנָּפַל מִיָּדֵךְ סֵפֶר קָטָן שָׁם עַל הַכֶּלֶב. הַאֻמְנָם? אֲהָהּ! מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא נִרְמס כְּבָר בָּרַגְלָיִם. אָרוּצָה נָא לְבַקְּשׁוֹ, אוּלַי אֶמְצְאֵהוּ עוֹד. וְאֶסְתֵּר מָצְאָה אֶת הַסֵּפֶר עַל הַמַּדְרֵגָה וַתָּשָׁב בְּשִׂמְחָה הַחַדְרָה.

– מָה הַסֵּפֶר הַזֶּה? – שָׁאַל בִּנְיָמִין בְּשׁוּבָהּ וְהַסֵּפֶר בְּיָדָהּ.

– אֵין דָּבָר! אוֹתְךָ לֹא יְעַנְיֵן כְּלָל.

– כָּל הַסְּפָרִים מֵעִנְיָנִים אוֹתִי – קָרָא

בִנְיָמִין בְּגָאוֹן. בְּקַחְתּוֹ מִיָּדָהּ אֶת הַסֵּפֶר וּבְעַלְעֲלוֹ

בוֹ בְלִי שִׂימַת לֵב יְתֵרָה.

– וְאִם אֵין לָךְ עוֹד מַה לִקְרֹא – הוֹסִיף – אֶשְׁלַח לָךְ אֶת מְאַסְפֵנוּ.

– הַאֻמְנָם? מַהּ־טוֹב אַתָּה, אָחִי! – קָרְאָה בְשִׂמְחָה וַתִּפֹּל עָלָיו וַתִּשָּׁקֵהוּ.

בָּרֶגַע הַהוּא נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת בְּרַעַשׁ, אֲשֶׁר הֵעִיר אֶת הַזְּקֵנָה מִשְּׁנָתָהּ, וּשְׁלֹמֹה וְיִצְחָק קָפְצוּ אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר.

– מַה־שְּׁלוֹמְךָ, שְׁלֹמֹה? – קָרָא בִּנְיָמִין – וּמַה שְּׁלוֹמְךָ אַתָּה, אִישִׁי הַקָּטָן? – הוֹסִיף, בְּלַטְּפוֹ אֶת רֹאשׁ יִצְחָק הַפָּעוּט.

שְׁלֹמֹה נִפְתַּע מְאֹד בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, אַךְ הִתְאוֹשֵׁשׁ מַהֵר וַיִּקְרָא בְשִׂמְחָה:

– הֵידָד! בִּנְיָמִין בָּא אֵלֵינוּ! הַאִם לֹא הֵבֵאתָ לִי אֵיזֶה כַפְתּוֹרִים יָפִים. אַךְ יִצְחָק הַקָּטָן, אֲשֶׁר לֹא יָדַע, מִי הוּא הָאוֹרַח הַזָּר הַזֶּה הִתְחַמֵּק מִפָּנָיו וַיַּעֲמֹד מֵרָחוֹק, בְּתָּחְבוֹ אֶת אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ פִּיו.

– הֲלֹא זֶה בִּנְיָמִין אָחִיךָ, יִצְחָק, – קָרָא שְׁלֹמֹה.

– אֵינִי חָפֵץ עוֹד אַחִים – עָנָה הַיֶּלֶד הַזָּעוּם.

– אֲבָל אֲנִי נוֹלַדְתִּי זְמָן רַב לְפָנֶיךָ – קָרָא בִנְיָמִין בִּצְחוֹק.

– הֲגַם יוֹם־הֻלַּדְתְּךָ הָיָה לִפְנֵי יוֹם־הֻלַּדְתִּי?

– כֵּן, אִם לֹא אֶשְׁגֶּה.

יִצְחָק חָשַׁב רְגָעִים מִסְפָּר. – רְאִי נָא! – קָרָא אֶל שָׂרָה אֲחוֹתוֹ, שֶׁנֶּעְדְּרָה אָז, בְּסִגְנוֹן וְכּוּחוֹ הָרָגִיל, אַךְ בִּרְאוֹתוֹ, כִּי אֵינֶנָּהּ בַבַּיִת, פָּנָה אֶל בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר: אִם כֵּן, אֶתֵּן גַּם אוֹתְךָ לִשְׁכַּב בְּמִטָּתִי הַחֲדָשָׁה, אַךְ נַשֵּׁק לֹא אֲנַשֶּׁקְךָ.

– אֲבָל אַתָּה צָרִיךְ לְנַשֵּׁק אֶת אָחִיךְ זֶה – קָרְאָה אֶסְתֵּר אֵלָיו. הַיֶּלֶד נִשְׁמַע לָהּ וַיִּשַּׁק לְבִנְיָמִין.

אָז הָלְכָה אֶסְתֵּר לְהָבִיא אֶת שָׂרָה מִבֵּית מָרַת סִימוֹנְ’ס וּבְשׁוּבָהּ, מָצְאָה אֶת שְׁלֹמֹה מַרְאֶה לְאָחִיו אֶת כָּל צַעֲצוּעָיו הַשּׁוֹנִים וְגַם אָבִיהָ הָיָה כְבָר בַּבָּיִת. עֵינָיו הֱיוּ אֲדֻמּוֹת מִבְּכִי עַל הַמַּגִּיד כִּי מֵת, וְחָטְמוֹ הָיָה כָחֹל וְקָפוּא מִקֹּר בְּעָמְדוֹ זְמָן רַב עַל בֵּית־הַקְּבָרוֹת. – אַךְ זֶה הָיָה אָדָם גָּדוֹל – דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל אִמּוֹ – הוּא יָכֹל לִדְרֹשׁ אַרְבַּע שָׁעוֹת רְצוּפוֹת עַל כָּל עִנְיָן וְעִנְיָן, שֶׁהִצִּיעוּ לְפָנָיו, וּבְסוֹף הַדְּרָשָׁה גָמַר תָּמִיד בַּמֶּה שֶׁהִתְחִיל. וּמַה־נָּעֲמוּ מְשָׁלָיו! מֶה עָמְקוּ רַעְיוֹנוֹתָיו! וּמַה־נִּפְלְאוּ בֵאוּרָיו עַל מִדְרְשֵׁי־פְלִיאָה! אֲהָהּ! אֲהָהּ!

– אֲהָהּ! אֲהָהּ! – נֶאֱנְחָה גַם הַזְּקֵנָה – לָמָּה זֶה בָא אִישׁ כָּזֶה לְאַנְגְּלִיָּה? בְּפוֹלַנִּיָּה הָיָה עוֹד בַּחַיִּים. וְלָמָּה זֶה בָאתִי אֲנִי לְאַנְגְּלִיָּה? אֲהָהּ! אֲהָהּ!

רֹאשָׁה צָנַח עַל הַכַּר, אַנְחוֹתֶיהָ נָדַמּוּ וְקוֹל נַחֲרָתָהּ נִשְׁמַע בַּחֶדֶר.

אָז פָּנָה מֹשֶׁה אֶל בְּנוֹ הַבְּכוֹר:

– דַּע לְךָ, בִּנְיָמִין בְּנִי, כִּי עוֹד מְעַט וְהָיִיתָ לְבַר־מִצְוָה – קָרָא אֵלָיו בְּחִבָּה וְכָבוֹד וַיְלַטֵּף אֶת לֶחְיוֹ בְאֶצְבְּעוֹתָיו הַדַּקּוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶן כָּל צֶבַע.

– בִּנְיָמִין הֵבִין אֶת דְבָרָיו מִשְּׁתֵּי הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת וַיָּנַע אֶת רֹאשׁוֹ בְהַסְכָּמָה.

– וְאָז הֲלֹא תָּשׁוּב אֵלֵינוּ – הוֹסִיף מֹשֶׁה – בְּוַדַּאי אַתָּה לוֹמֵד שָׁם אֵיזוֹ מְלָאכָה

– מָה הוּא אוֹמֵר, אֶסְתֵּר? – שָׁאַל בִּנְיָמִין בְּקֹצֶר־רוּחַ הִיא תִרְגְּמָה לוֹ אֶת דִּבְרַי אֲבִיהֶם.

– אֲנִי לוֹמֵד אֵיזוֹ מְלָאכָה! – שִׁנָּה אֶת דִּבְרַי אָבִיו. אִמְרִי לוֹ אֵפוֹא, כִּי מִבֵּית־סִפְרִי אִכָּנֵס אַחֲרֵי־כֵן אֶל הָאוּנִיבֶרְסִיטָה.

עֵינֵי מֹשֶׁה הִזְהִירוּ מִגִּילַת נַפְשׁוֹ. – אִם כֵּן אֵפוֹא, אַתָּה חָפֵץ לִהְיוֹת לְרַב! – קָרָא בְעֹנֶג וַיֹּאחֶז רֶגַע בְּסַנְטֵרוֹ וַיַבֵּט אֶל פָּנָיו הַיָּפִים.

– אֵיזֶה רַב? – שָׁאַל בִּנְיָמִין אֶת אֶסְתֵּר – הוּא חָפֵץ כִּי אֶהְיֶה לְרַב בְּיִשְׂרָאֵל; אִמְרִי לוֹ, כִּי הָיֹה אֶהְיֶה לְסוֹפֵר, לִמְחַבֵּר סְפָרִים רַבִּים.

– בָּרוּךְ תִּהְיֶה לִי, בְּנִי הַיָּקָר! בֵּאוּר טוֹב עַל שִׁיר־הַשִּׁירִים דָּרוּשׁ מְאֹד. אוּלַי תַּתְחִיל לִכְתֹּב אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה?

אֶסְתֵּר תִּרְגְּמָה לוֹ אֶת דִּבְרַי אָבִיהָ.

– וּמָה הוּא עַתָּה מַצָּבוֹ הֶחָמְרִי שֶׁל אַבָּא? –

שָׁאַל בִּנְיָמִין – בְּוַדַּאי הוּא יוֹשֵׁב גַּם עַתָּה כְּפַעַם בְּפַעַם בְּלִי עֲבוֹדָה.

– וּמָה אֶעֱשֶׂה? – עָנָה מֹשֶׁה – לוּ הָיָה בְיָדִי עַתָּה אֵיזֶה סְכוּם קָטָן, אֲזַי יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עֵסֶק טוֹב.

– אוּלַי יוּכַל בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק טוֹב – הֵעִיר בִּנְיָמִין.

וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הִשְׁתַּדֵּל יִצְחָק הַקָּטָן לְבָאֵר לְשָׂרָה הַקְּטַנָּה, מָה הוּא לָהֶם בִּנְיָמִין, גַּם הִגִּיד לָהּ, כִּי בִּנְיָמִין מַסְכִּים לְדַעְתּוֹ בִדְבַר יְמֵי־הַהֻלֶּדֶת. אָז פָּרְצָה בֵינֵיהֶם הַמְּרִיבָה הַנּוֹשָׁנָה, מִי מִשְּׁנֵיהֶם נוֹלַד רִאשׁוֹנָה, עַד אֲשֶׁר נֶאֶנְסָה אֶסְתֵּר לְהִתְעָרֵב בְּרִיבָם. – הוֹי, יְלָדִים, חִדְלוּ הַיּוֹם מֵרִיב! עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ בְּבִנְיָמִין אָחִינוּ, כִּי בָא אֵלֵינוּ. עָלֵינוּ לָחֹג אֶת הַיּוֹם הַזֶּה וְלַעֲשׂוֹת לִכְבוֹדְךָ, בִּנְיָמִין, דְּבַר־מָה – כֵּן, נְבַשֵּׁל לָנוּ תֵּה וְנִשְׁתֶּה לִפְנֵי לֶכְתְּךָ מֵאִתָּנוּ. אוּלַי תָּשׁוּב מַהֵר גַּם רָחֵל מִטִּיּוּלָהּ בַּגָּן. הֵן לֹא רָאִיתָ אוֹתָהּ עוֹד.

– לֹא אוּכַל לְחַכּוֹת – עָנָה בִנְיָמִין – כִּי שְׁלשָּׁה רִבְעֵי שָׁנָה עָלַי לָלֶכֶת עַד בּוֹאִי עַד הַתַּחֲנָה, וּמִלְּבַד זֶה אֵין לָכֶם פֶּחָמִים לְבַשֵּׁל תֵּה.

– הוֹי, בִּנְיָמִין! כְּבָר שָׁכַחְתָּ אֶת כָּל

סִדְרֵי־חַיֵּינוּ פֹה. הִנֵּה יֵשׁ לָנוּ בָאָרוֹן מְעַט תֵּה וְסֻכָּר. שְׁלֹמֹה, לֵךְ וְהָבֵא בְחָמֵשׁ פְּרוּטוֹת מַיִם רוֹתְחִים מֵהָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיין.

לְשֵׁמַע שֵׁם הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיין הִתְעוֹרְרָה הַזְּקֵנָה וַתֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה.

– לֹא, אֲנִי עָיֵף – עָנָה שְׁלֹמֹה – יֵלֵךְ יִצְחָק.

– לֹא, – קָרָא יִצְחָק – תֵּלֵךְ אֶסְתֵּר.

אֶסְתֵּר לָקְחָה אֶת הַקּוּמְקוּם וַתֵּפֶן אֶל הַדֶּלֶת.

– מֹשֶׁה – קָרְאָה הַזְּקֵנָה – לֵךְ אַתָּה אֶל הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיין.

– הֵן גַּם אֶסְתֵּר תּוּכַל לָלֶכֶת – עָנָה מֹשֶׁה.

– כֵּן, אֲנִי הוֹלֶכֶת – קָרְאָה אֶסְתֵּר.

– מֹשֶׁה – קָרְאָה הַזְּקֵנָה – לֵךְ אַתָּה אֶל הָאַלְמָנָה פִנְקֶלְשְׁטֵיין.

מֹשֶׁה הָלָךְ.

– הַכְּבָר הִתְפַּלַּלְתֶּם מִנְחָה, נְעָרִים? – שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה.

– כֵּן! – עָנָה שְׁלֹמֹה – בְּעֵת אֲשֶׁר יָשַׁנְתְּ הִתְפַּלַּלְנוּ כֻלָּנוּ. אֶסְתֵּר הִבִּיטָה אֵלָיו בְּתוֹכָחָה וַתָּנַע בְּרֹאשָׁהּ.

 

הַפֶּרֶק הָאַרְבָּעָה־עָשָׂר: חֶבְרַת חוֹבְבֵי־צִיּוֹן    🔗

– הוֹי, הַיְהוּדִים־הָאַנְגְּלִים הָאֵלֶּה! – קָרָא פִינְחָס מַלְכִּי־צֶדֶק גֶּרְמַנִּית.

– וּמַה־זֶּה עָשׂוּ לְךָ הַפַּעַם?! – שְׁאָלוֹ גְדַלְיָהוּ מוֹכֵר־הַיְרָקוֹת יְהוּדִית.

– אֲנִי שָׁלַחְתִּי אֶת סִפְרִי לְכָל אֶחָד מֵהֶם, וְהַכֶּסֶף שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵהֶם בִּמְחִירוֹ לֹא יִסְפֹּק לִי אֲפִילוּ לְיָמִים אֲחָדִים לְמִחְיָה – עָנָהוּ מַלְכִּי־צֶדֶק. שַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הָיוּ פְרוּעוֹת וּסְבוּכוֹת וְעֵינָיו בָעֲרוּ בָאֵשׁ.

– אֶחָד מֵהֶם, גִּדְעוֹן הַסִּרְסוּר, שְׂכָרַנִי לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ וּלְהָכִינוֹ לְבַר־מִצְוָה, – הוֹסִיף מַלְכִּי־צֶדֶק – אַךְ הַנַּעַר כָּל־כַּךְ בַּעַר! הֲרֵי אֲנִי מְלַמֵּד אוֹתוֹ אֶת הַפַּרְשָׁה – אֲנִי שָׁר לְפָנָיו אֶת הַמִּלִּים בְּקוֹל נָעִים וְיָפֶה, וְהוּא – הֲיֵשׁ אָזְנַיִם לְבוּל־עֵץ? הֲרֵי אֲנִי כוֹתֵב לוֹ דְרָשָׁה, דְּרָשָׁה נִפְלָאָה וּמְצֻיָּנָה בְמִינָהּ, שֶׁעָלָיו לִדְרֹשׁ בְּעֵת הַמִּשְׁתֶּה, שֶׁעָשׂוּ לִכְבוֹד הֶחָג, בִּדְרָשָׁה זוֹ הוּא מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֶת הוֹרָיו עַל כָּל הַחֲסָדִים, שֶׁעָשׂוּ עִמּוֹ וּמַבְטִיחָם לִהְיוֹת, בְּעֶזְרַת־הַשֵּׁם, יְהוּדִי טוֹב, לְחוֹנֵן בְּיַד נְדִיבָה אֶת הַסַּפְרוּת הָעִבְרִית וְאֶת הָאֲנָשִׁים הַמְלֻמָּדִים. וְהִנֵּה הוּא מַרְאֶה אֶת הַדְּרָשָׁה לְאָבִיו וְהוּא אוֹמֵר לוֹ, כִּי אֵינָהּ כְּתוּבָה אַנְגְּלִית צַחָה וְכִי יְצַוֶּה לְאִישׁ אַחֵר לִכְתֹּב דְּרָשָׁה לִבְנוֹ, אַנְגְּלִית צֵחָה! יָדַעְתִּי, כִּי אֵינֶנִּי מְדַבֵּר אַנְגְּלִית, כְּאַנְגְּלִי מִלֵּדָה, אֲבָל הֲיֵשׁ שָׂפָה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר לֹא אֵדַע לִכְתֹּב בָּהּ כְּהֹגֶן? צָרְפָתִית, גֶּרְמַנִּית, סְפָרַדִּית, עַרְבִית. וְעִבְרִית – הֲלוֹא יָדַעְתָּ גְּדַלְיָהוּ, כִּי אֲנִי וְאַתָּה הֵם הַשְּׁנַיִם בְּכָל אַנְגְּלִיָּה, הַיּוֹדְעִים לִכְתֹּב עִבְרִית כָּרָאוּי. וּבְכָל זֹאת עוֹד יָעֵזּוּ אֵלֶּה לְהַגִּיד, כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אַנְגְּלִית כְּהֹגֶן, וּפוֹטְרִים אוֹתִי מֵהוֹרוֹת אֶת בְּנֵיהֶם.

– מַה! הַאֻמְנָם פִּטְרוּךָ מִלַּמֵּד אֶת הַנַּעַר גַּם אֶת הַקְּרִיאָה בַתּוֹרָה בִשְׁבִיל שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב אַנְגְּלִית?!

– לֹא, עַל זֶה מָצָא תּוֹאֲנָה אַחֶרֶת… אַךְ אַיֵּה הִיא כַאן הַיַּהֲדוּת בְּכָל הַתְּכוּנָה הָרַבָּה שֶׁל הַיְּהוּדִים־הָאַנְגְּלִים? מִי יַשְׁרִישׁ בְּלֶב־הַנַּעַר הַנִּבְעָר מִדַּעַת אֶת הָאַהֲבָה לְעַמּוֹ, אֶת הָאַהֲבָה לְצִיּוֹן, לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ?

– אָכֵן אַתָּה אִישׁ כִּלְבָבִי! – קָרָא גְדַלְיָהוּ מוֹכֵר־הַיְרָקוֹת בְּהִתְפָּעֲלוּת רַבָּה – וּמַדּוּעַ לֹא תֵלֵךְ עִמִּי הָעֶרֶב אֶל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ אֶל הָאֲסֵפָה שֶׁתִּהְיֶה שָּׁם בִּדְּבַר יִסוּד חֶבְרַת “חוֹבְבֵי צִיּוֹן”? – הַכְּרוּב הַזֶּה? מְחִירוֹ אַרְבָּעָה פֶּנְסִים, גְּבִרְתִּי – פָּנָה אֶל אִשָּׁה אַחַת, אֲשֶׁר נִגְּשָׁה אֵלָיו.

– מַה־זֹּאת? אֵיזוֹ חֶבְרָה? – שָׁאַל פִּינְחָס. – כֵּן; זְמָן רַב הָגִיתִי בַדֵּעָה הַזֹּאת וְהָעֶרֶב נִתְאַסֵּף לָדוּן, לְהִתְוַכֵּחַ וּלְהִוָּעֵץ יָחַד. – יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה אִישׁ הוֹגֶה דֵעוֹת נַעֲלוֹת. אַתָּה אִישׁ חָכָם וְקָדוֹשׁ, גְּדַלְיָהוּ. כָּל דֵּעוֹתֶיךָ וְהֶגְיוֹנוֹתֶיךָ, שֶׁקָּרָאתִי בָעִתּוֹנִים הָעִבְרִים נֶאֶמְרוּ בְחָכְמָה עֲמֻקָּה. אַךְ אֵלֶּה הָעֲשִׁירִים הָאַנְגְּלִים – מַה־יּוֹשִׁיעוּךָ אֵלֶּה?

– צָדַקְתָּ, צָדַקְתָּ, פִּינְחָס! – קָרָא גְדַלְיָהוּ. גְּדַלְיָהוּ הָיָה אִישׁ רָם־הַקּוֹמָה וְדַל־הַבָּשָׂר, בַּעַל פָּנִים חִוְּרִים, שֶׁאָדְמוּ מְאֹד בְּרֶגַע הִתְפָּעֲלוּתוֹ וְהִתְרַגְּשׁוּתוֹ הָרַבָּה. הוּא הָיָה לָבוּשׁ קְרָעִים וּפַרְנָסָתוֹ הַדַּלָּה מָצָא מִמְּכִירַת־יְרָקוֹת, שֶׁעָסַק בָּהּ כָּל הַיּוֹם, אַךְ בֵּין קוֹנֶה לְקוֹנֶה חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת עַל־דְּבַר תְּחִיַת יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָיו.

– כֵּן, פִּינְחָס; הָרַעְיוֹן הַזֶּה עָלָה גַם עַל לְבָבִי – הוֹסִיף גְּדַלְיָהוּ – עֲשִׁירֵינוּ נוֹתְנִים וְחוֹזְרִים וְנוֹתְנִים לִדְבָרִים שֶׁבִּצְדָקָה; לֵב טוֹב לָהֶם, אַךְ לֹא לֵב עִבְרִי! – הִנֵּה לְפָנַיִךְ, גְּבִרְתִּי, חֲבִילַת רוֹבִיָה²⁰, שְׁתֵּי לִטְרוֹת כְּרוּב וּשְׁלשָׁה פֶנְסִים וַחֲצִי הַיֶּתֶר. חֵן־חֵן לָךְ. – אִם כֵּן, חָשַׁבְתִּי בִּלְבָבִי, מַדּוּעַ לֹא נִשְׁתַּדֵּל אָנוּ בְעַצְמֵנוּ לְטוֹבָתֵנוּ? מַדּוּעַ לֹא נִתְאַמֵּץ בְּכָל כּוֹחוֹתֵינוּ הַדַּלִּים לְכוֹנֵן אֶת מַצָּבֵנוּ בְתוֹר עַם הַיּוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ? הֵן אַחֵינוּ הָעֲנִיִּים, הָעֲשׁוּקִים וְהָרְצוּצִים הֵם אֲשֶׁר נַפְשָׁם תַּעֲרֹג לָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתָם, וַאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב בְּחִבּוּק יָדַיִם וְלֹא נַעֲשֶׂה מְאוּמָה לְעֶזְרָתֵנוּ? נָקוּמָה נָא, אֵפוֹא, לִפְעֹל וְלַעֲשׂוֹת לְעַמֵּנוּ וּלְאַרְצֵנוּ. יִתֵּן כָּל אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת נִדְבָתוֹ כַאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ, וּבִפְרוּטוֹתֵינוּ נִבְנֶה אֶת חָרְבוֹת אַרְצֵנוּ וְאֶת עִיר קָדְשֵׁנוּ וְשָׁב עַמֵּנוּ לָשֶׁבֶת שָׁם כִּימֵי קֶדֶם וְשָׁקַט וְשַׁאֲנָן וְאֵין מַחֲרִיד. יָדַעְתִּי, כִּי רֵאשִׁית עֲבוֹדָתֵנוּ תִּהְיֶה מִצְעָר, לְאַט לְאַט תִּתְקַדֵּם הָלְאָה אֶל הַמַּטָּרָה הַגְּדוֹלָה, אַךְ אַחֲרִיתָהּ תִּשגָּא מְאֹד; מִכָּל קְצוֹת לוֹנְדּוֹן הַמִּזְרָחִית וּמֵעָרֵי־הַשָּׂדֶה יִתְּנוּ הַיְּהוּדִים לָנוּ יָדָם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד יִתֵּן נִדְבָתוֹ בְשִׂמְחָה רַבָּה. כַּאֲשֶׁר יֵאָסֵף בְּיָדֵינוּ סְכוּם הָגוֹן, נִשְׁלַח חֲבוּרָה קְטַנָּה מֵאַחֵינוּ הָרְצוּצִים לְאַרְצֵנוּ וְנַעַזְרֵם לְהֵאָחֵז בָּהּ, וְאַחֲרֵי כֵן נִשְׁלַח עוֹד חֲבוּרָה וְעוֹד חֲבוּרָה. כָּכָה תִּגְדַּל וְתִתְפַּשֵּׁט הַתְּנוּעָה בֵין בְּנֵי עַמֵּנוּ בְכָל אַרְצוֹת פִּזּוּרֵיהֶם. וְאָז, הוֹ! אָז תָּחֵל הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית בֶּאֱמֶת…

– כֵּן; אָז יָבוֹאוּ גַם הָעֲשִׁירִים אֲלֵיכֶם – קָרָא מַלְכִּי־צֶדֶק מִתְרַגֵּשׁ וּמִתְפָּעֵל יַחַד – אָכֵן, זֹאת הִיא דֵעָה רָמָה וְנִפְלָאָה בְכָל דֵּעוֹתֶיךָ. כֵּן, גַּם אֲנִי אָבוֹא אֶל הָאֲסֵפָה, גַּם אָכִין בִּשְׁבִילָהּ נְאוּם נִפְלָא, נְאוּם, אֲשֶׁר כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִמֶּנּוּ תִּהְיֶה אֵשׁ לוֹהֶטֶת. אֲנִי אַלְהִיב אֶת כָּל הַלְּבָבוֹת וְעוֹרַרְתִּי אֶת כָּל אַחֵינוּ לַעֲבוֹדָה הַלְּאֻמִּית הַזֹּאת. לֹא עוֹד נִשָּׂא וְנִסְבֹּל בַּדֻּמִּיָּה, כִּי נִשְׁאַג כַּכְּפִירִים בַּלְּבָנוֹן. אֲנִי, אֲנִי אֶהְיֶה הַשּׁוֹפָר לְקַבֵּץ אֶת נִדְחֵי עַמֵּנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ! – קְרָא מַלְכִּי־צֶדֶק בְּהִתְרַגְּשׁוּת וְהִתְפָּעֲלוּת רַבָּה עַד אֲשֶׁר שָׁכַח גַּם לְעַשֵּׁן אֶת סִיגַרְתּוֹ.

– שָׂמֵחַ אֲנִי לִרְאוֹתְךָ מִתְלַהֵב בַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה. אַךְ הִנֵּה עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְדַבֵּר עַל קִבּוּץ גָּלִיּוֹת מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. נַעֲשֶׂה נָא רִאשׁוֹנָה דְבַר־מָה בְפוֹעַל. נְאַסֵּף נָא דֵי כֶּסֶף לִשְׁלֹחַ, לְפָחוֹת, מִשְׁפָּחָה אַחַת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

– כֵּן, כֵּן – עָנָהוּ מַלְכִּי־צֶדֶק, שֶׁהִצְטַנֵּן מְעַט מִדִּבְרַי חֲבֵרוֹ – אַךְ עָלֵינוּ לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד. הִנְנִי רוֹאֶה כְבָר אֶת עֲתִידֵנוּ הַמַּזְהִיר בִּשְׁלַל צְבָעָיו. הִנְנִי רוֹאֶה אֶת פַּלֶשְׂתִּינָה בִידֵי הַיְּהוּדִים. אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִיא מְדִינָה חָפְשִׁית וְנָשִׂיא יֵשֵׁב בָּהּ לְכִסֵּא, וְהַנָּשִׂיא גִּבּוֹר וְחָכָם… – כָּל הַמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה יוֹפִיעַ לְנֶגֶד עֵינַי בְּכָל קֶסֶם־תִּפְאַרְתּוֹ.

– מוּבָן הַדָּבָר, כִּי כֻלָּנוּ מְחַכִּים לַיָּמִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה – עָנָהוּ מוֹכֵר־הַיְרָקוֹת – אוּלָם בָּעֶרֶב הַזֶּה נִוָּעֵץ רַק אֵיךְ וּבְאֵיזֶה אוֹפָן תִּוָּסֵד הַחֶבְרָה.

– כֵּן, כֵּן, אֲנִי מֵבִין זֹאת הֵיטֵב. כֵּן, צָדַקְתָּ מְאֹד. כָּל יוֹדְעֶיךָ אוֹמְרִים תָּמִיד, כִּי אֵין אִישׁ יָשָׁר וְחָכָם כִּגְדַלְיָהוּ. אֲנִי אָבוֹא אֵלֶיךָ לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב וְדִבַּרְנוּ וְנוֹעַצְנוּ יַחַד בָּעִנְיָן הַגָּדוֹל הַזֶּה, אַף אַרְאֲךָ אֶת הַמַּאֲמָרִים, אֲשֶׁר אֶעֶרֹךְ בְּעַד “הַמִּצְפָּה” לְבֵרוּר הַדֵּעָה הַזֹּאת. אֲנִי אֶהְיֶה לָכֶם לְעֵזֶר. וּמַה־מְּאֻשָּׁר אֲנִי, כִּי בָאתִי לְעֵת כָּזֹאת לְאַנְגְּלִיָּה! יָמִים רַבִּים יָשַׁבְתִּי בְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם נָחָה עָלַי רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ הַשִׁירָה הָאֲמִתִּית. אֵין מְשׁוֹרֵר אֲשֶׁר יוּכַל לָשִׁיר עַל יְפִי־הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְקֶסֶם־הֲדָרָהּ כָּמוֹנִי. בְּאַחַת, אֲנִי, אַךְ אֲנִי הוּא הָאִישׁ הַדָּרוּשׁ לָכֶם עָתָּה. וּבְכָל זֹאת לֹא נַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂינוּ בְרַעַשׁ וּבְחִפָּזוֹן, כִּי בְנַחַת וּבְבִטְחָה תִהְיֶה גְבוּרָתֵנוּ – הִנֵּה כִּי כֵן עֲצָתִי הִיא לֶאֱסֹף בָּרִאשׁוֹנָה פְרוּטָה לִפְרוּטָה עַד אֲשֶׁר יִהְיֶה לָנוּ דֵי כֶסֶף לִשְׁלֹחַ, לְפָחוֹת, מִשְׁפָּחָה אַחַת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת. זֹאת הִיא דַעְתִּי. וּמָה הִיא בְעֵינֶיךָ? הַהִנְּךָ מַסְכִּים?

– כֵּן, כֵּן! זֹאת הִיא גַם דַּעְתִּי. – הַרוֹאֶה אַתָּה אֵפוֹא, כִּי אֵינֶנִּי נַפּוֹלִיּוֹן לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת גְּדוֹלוֹת בִּלְבַד, כִּי מֵבִין אֲנִי גַם אֶת פִּרְטֵי הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אַף כִּי, כִּמְשׁוֹרֵר, אֲנִי שׂוֹנֵא אֶת הַפְּרָטִים. בָּעֶרֶב בְּעֵת אֲרוּחַת־הָעֶרֶב אֲבָאֵר לְךָ אֶת הַנְהָגַת הַחֶבְרָה בִּפְרָטוּת. טוֹב אֵפוֹא; כָּעֵת אֶעֱזָבְךָ לְקוֹנֶיךָ הַצָּרִים עָלֶיךָ מִסָּבִיב. אוּלָם דַּע לְךָ, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר סִפַּרְתָּ לִי הַפַּעַם שִׂמַּח אֶת לְבָבִי מְאֹד. לִבִּי נִמְשַׁךְ תָּמִיד אַחֲרֶיךָ. אֲנַחְנוּ נְיַסֵּד אֶת חֶבְרַת חוֹבְבֵי־צִיּוֹן, אֲנִי וְאָתָּה. אַתָּה תִּהְיֶה רֹאשׁ הַחֶבְרָה – הַכָּבוֹד הַזֶּה רָאוּי לְךָ לְבַדְּךָ – וַאֲנִי חָפֵץ לִהְיוֹת הַגִּזְבָּר. כֵּן?

– נִרְאֶה, נִרְאֶה – עָנָה גְדַלְיָה.

מַלְכִּי־צֶדֶק קָם מִמְּקוֹמוֹ וַיָּשֶׂם פָּנָיו אֶל הַדֶּלֶת וַעֲתַר עֲשַׁן הַסִּגַּרָה כִסָּה כִמְעַט אֶת כָּל רֹאשׁוֹ.

כַּאֲשֶׁר יָצָא מַלְכִּי־צֶדֶק מִן הֶחָנוּת, שָׂם גְדַלְיָהוּ אֶת עֵינָיו עַל אַרְגָּז אֶחָד מָלֵא תַפּוּחֵי־אֲדָמָה. פִּתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו וְהִנֵּה רֹאשׁ נָטוּי מִבְּעַד הַחַלּוֹן, וּפָנִים חִוְּרִים וְרָזִים, מוּקָפִים בְּזָקָן שָׁחוֹר עִם צְחוֹק חֹנֶף עַל הַשְּׂפָתַיִם, וְאֶצְבַּע בַּעֲלַת־צִפֹּרֶן שְׁחַרְחוֹרָה בְקָצֶהָ נוֹגַעַת בְּצַד הַחֹטֶם בְּקָצֵהוּ – נִשְׁקְפוּ אֵלָיו מִשָׁם. – אִם כֵּן, לֹא תִּשְׁכַּח? – שָׁאַל הָרֹאשׁ וַיְגַחֵךְ וַיְשָׁעֵל מְעָט. – לֹא אֶשְׁכַּח, לֹא אֶשְׁכַּח, – עָנָהוּ גְדַלְיָהוּ בְרֹגֶז קַל.

___________

וְהָאֲסֵפָה הָיְתָה בְעֶשֶׂר שָׁעוֹת בָּעֶרֶב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אֲשֶׁר יִסֵּד גְּדַלְיָהוּ. זֶה הָיָה חֶדֶר גָּדוֹל, אֲשֶׁר לֹא נִתְכַּבֵּד בְּמַטְאֲטֵא זֶה זְמָן רָב. לִפְנֵי אַחַד הַסַּפְסָלִים הָאַחֲרוֹנִים עָמַד אִישׁ צָעִיר, דַּל־בָּשָׂר וּבַעַל שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת וַיִּתְנוֹעֵעַ מְלוֹא קוֹמָתוֹ אָנֶה וְאָנָה עַל הַגְּמָרָא הַפְּתוּחָה לְפָנָיו וְקוֹרֵא בָהּ בִּנְעִימַת הַגְּמָרָא הַיְדוּעָה. לִפְנֵי הַבִּימָה יָשְׁבָה כְנוּפְיָה קְטַנָּה שֶׁל לְאֻמִּיִּים נִלְהָבִים וּבֵינֵיהֶם נִכַּר קֶרֶלְקֶמֶר בְּגוּפוֹ הַדַּק, שֶׁנִּדְמָה לְשֶׁלֶד וּבְשַׂעֲרוֹתָיו הָאֲדֻמּוֹת וְהֶעָבוֹת.

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, קֶרֶלְקֶמֶר! – קְרָא מַלְכִּי־צֶדֶק אֵלָיו עִבְרִית. – עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם, מַלְכִּי־צֶדֶק! – עָנָהוּ קֶרֶלְקֶמֶר. – הֶאָח! – קְרָא מַלְכִּי־צֶדֶק בְּרֶגֶשׁ – מַה־יִּנְעַם לִי לְדַבֵּר עִם אָחִי בֶן עַמִּי בִשְׂפַת אֲבוֹתַי הָעִבְרִים הַקַּדְמוֹנִים. אַךְ, אֲהָהּ! כִּי נִתְמָעֲטוּ הַלְּבָבוֹת, הַיַּהֲדוּת נִשְׁכַּחַת וְדוֹבְרֵי עִבְרִית מְעַטִּים מְאֹד. אֲנִי וְאַתָּה, קֶרֶלְקֶמֶר, הִנְנוּ הַשְּׁנַיִם בְּכָל אֶרֶץ אַנְגְּלִיָּה, הַיּוֹדְעִים לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. וּמַה־גָּדוֹל הַדָּבָר שֶׁנִּתְאַסַּפְנוּ יַחַד הָעֶרֶב הַזֶּה! הִנְנִי רוֹאֶה כְבָר אֶת צִיּוֹן הָאֲבֵלָה מִתְנַעֶרֶת מֵעָפָר, אֶת הָרֶיהָ הַשּׁוֹמֵמִים כִּי יַעֲטוּ גִיל, וְכָל עֲצֶיהָ יִמְחֲאוּ כָף. אֲנִי אֶהְיֶה גִּזְבַּר הַחֶבְרָה, קֶרֶלְקֶמֶר – הֲתִבְחַר בִּי? יָדַעְתִּי כִּי כֵן, יַעַן כִּי אָז אַךְ אָז תִּגְדַּל חֶבְרָתֵנוּ וְתִפְרַח כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם.

קֶרֶלְקֶמֶר, אֲשֶׁר לֹא הָיָה אִישׁ דְּבָרִים, גִּמְגֵּם אֵיזוֹ תְשׁוּבָה וּמַלְכִּי־צֶדֶק פָּנָה אֶל הַמְבּוּרְג הַמְלֻמָּד. וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִגַּשׁ גַּם אֶל חִירָם לֵיאוֹנְס וְאֶל שִׁמְעוֹן גְּרַדְקוֹבְסְקִי וְאֶל יוֹסֵף סְטְרֶלִיצְקִי.

יֶתֶר הָאֲנָשִׁים, שֶׁלָּקְחוּ חֵלֶק בָּאֲסֵפָה הַהִיא הָיוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים מִמִּפְלַגַּת בַּעֲלֵי־הַמְּלָאכָה, – בָּהֶם סַנְדְּלָר, מַסְגֵר, מִי שֶׁהָיָה זַגָּג (מֶנְדִּיל חַיִּימְ’ס), אוֹפֶה,מְלַמֵּד, בַּנָּאי, גַּהָץ, עוֹשֵׂה מִסְגֵּרוֹת, חֶנְוָנִי אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן – מֹשֶׁה אַנְסִיל מוֹדָעֵנוּ. הַנֶּאֱסָפִים הָיוּ יְלִידֵי אֲרָצוֹת שׁוֹנוֹת: אוֹסְטְרִיָּה, הוֹלַנְדִּיָּה, פוֹלַנִּיָּה, רוּסִיָּה, גֶּרְמַנִיָּה, אִיטַלִיָּה, טוּנִיס, וּבְכָל זֹאת הִרְגִּישׁוּ בְעַצְמָם, כִּי אַחִים הֵמָּה, בְּנֵי עַם אֶחָד וְאֶרֶץ־מוֹלֶדֶת אַחַת עַתִּיקָה. פַּלֶשְתִּינָה, יְרוּשָׁלַיִם, יַרְדֵּן, הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הָיוּ לָהֶם כְּשֵׁמוֹת־קֶסֶם. גַּם הַמָּוֶת לֹא יֵמַר לָהֶם, אִם אַךְ יַצִּיעוּ אֶת קִבְרָם בִּמְלוֹא כַף עָפָר מֵאֶרֶץ אֲבוֹתָם.

אַךְ גְּדַלְיָהוּ מוֹכֵר־הַיְרָקוֹת לֹא הָלַךְ בִּגְדוֹלוֹת וְלֹא שָׁגָה בְדִמְיוֹנוֹת שָׁוְא. בִּדְבָרִים קְצָרִים וּבְרוּרִים בֵּאֵר אֶת תָּכְנִית הַחֶבְרָה, וְהִיא: לִבְנוֹת מָכוֹן לַיְּהוּדִים וְלַיַּהֲדוּת בְּאַרְצָם הַהִיסְטוֹרִית. הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת דּוֹרֶשֶׁת סַבְלָנוּת רַבָּה, אַךְ עָלֵינוּ לִסְבֹּל וְלַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ הַקָּשָׁה וְהַקְּדוֹשָׁה לְאַט לְאַט, כִּי שָׁנִים רַבּוֹת מְאֹד דְּרוּשִׁים לַעֲבוֹדָתֵנוּ.

הַנֶּאֱסָפִים, אֲשֶׁר קִוּוּ לִשְׁמֹעַ הַבְטָחוֹת נְעִימוֹת וּמַזְהִירוֹת בְּיוֹתֵר, הָשְׁלוּ לְשֵׁמַע דִּבְרַי גְדַלְיָהוּ. אֲחָדִים הִתְנַגְּדוּ לִפְעֻלּוֹת קְטַנּוֹת; הֵם נָטוּ אַחֲרֵי מַלְכִּי־צֶדֶק, אֲשֶׁר דִּבֶּר גְּבֹהָה גְּבֹהָה וַיִּדְרֹשׁ לַעֲשׂוֹת וְלִפְעֹל גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת.

יוֹסֵף סְטְרֶלִיצְקִי קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וַיִּקְרָא: הִנֵּה אַנְחַת עַמֵּנוּ עוֹלָה מִכָּל קְצוֹת הָאָרֶץ, וַאֲנַחְנוּ נַחֲשֶׁה, נִתְאַפֵּק וְנִסְתַּפֵּק בְּמַעֲשִׂים קְטַנִּים וּבִפְעֻלּוֹת פְּעוּטוֹת? דַּם עַמֵּנוּ וְדִמְעוֹתָיו צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ מֵאַדְמַת הַגָּלוּת וַאֲנַחְנוּ לֹא נְמַהֵר לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה מַמָּשִׁית לִגְאֻלָּתֵנוּ?

יוֹסֵף סְטְרֶלִיצְקִי הֶאֱרִיךְ עוֹד בְּדִבּוּרוֹ וְגָמַר אֶת נְאוּמוֹ בְשִׁיר “מִשְׁמַר הַיַּרְדֵּן” מֵאֵת הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי, נַפְתָּלִי אִימְבֶּר. אַחֲרָיו דִּבֶּר שִׁמְעוֹן גְּרַדְקוֹבְסְקִי. הוּא דִּבֶּר לְאַט, בִּמְנוּחַת נֶפֶשׁ שְׁלֵמָה וּבְהִגָּיוֹן יָשָׁר וּדְבָרָיו הָיוּ כְמַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמְעִים, שֶׁהָיוּ נִרְעָשִׁים וַעֲיֵּפִים מִדְּבָרָיו הָאֲרֻכִּים שֶׁל סְטְרֶלִיצְקִי.

אַחֲרֵי שִׁמְעוֹן גְּרַדְקוֹבְסְקִי דִּבֶּר הַמּוֹרֶה הָעִבְרִי גְרוֹנוֹבִיץ, שֶׁנָּטָה אַחֲרֵי יוֹסֵף סְטְרֶלִיצְקִי. עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים דִּבְּרוּ בָאֲסֵפָה הַהִיא, אַךְ לָאַחֲרוֹנָה נִצַּח גְּדַלְיָהוּ מוֹכֵר־הַיְרָקוֹת, אֲשֶׁר נִבְחַר לְרֹאשׁ הָאֲגֻדָּה וְשִׁמְעוֹן גְּרַדְקוֹבְסְקִי לְגִזְבָּר, וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד נֶאֱסַף סַךְ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים. בְּכָל עֵת הָאֲסֵפָה עָמַד הַבָּחוּר הַחִוֵּר בְּפִנָּה עַל הַגְּמָרָא הַפְּתוּחָה לְפָנָיו וַיִּתְנוֹעֵעַ. וְאַךְ כָּלְתָה הָאֲסֵפָה הֵחֵל לִקְרֹא שֵׁנִית בְּקוֹלוֹ וּבְנִגּוּנוֹ הַמְיֻחָד.

כָּכָה לָמַד כָּל הַלָּיְלָה.

 

הַפֶּרֶק הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר: זִוּוּגוֹ שֶׁל יוֹסִי שְׁמֶנְדְּרִיק    🔗

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, תֵּכֶּף אַחֲרֵי הַהַבְדָּלָה, לָקַח סֻכֶּרְמַן אֶת מַקְּלוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל בֵּית בֶּלְקוֹבִיץ, וַיְסַפֵּר לוֹ, כִּי מָצָא חָתָן טוֹב לְבֶקִּי בִתּוֹ. – יָדַעְתִּי – אָמַר הַשַּׁדְכָן – כִּי רַבִּים הֵם הַבַּחוּרִים הַחֲפֵצִים בָּהּ וְהַשּׁוֹאֲפִים צִלָּהּ תָּמִיד, אַךְ מָה הֵם כֻּלָּם? בַּחוּרִים רֵיקִים וּפוֹחֲזִים וְלֹא יוֹתֵר. לֹא כֵן הוּא אוֹתוֹ חָתָן הָגוּן, שֶׁאֲנִי מַצִּיעַ לְפָנֶיךָ. אַךְ אַתָּה אֱמָר־נָא לִי, לְמָתַי אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ לִרְאוֹתוֹ?

– מָחָר אַחַר הַצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ בֶּקִּי לְטַיֵּל עִם מַכָּרֶיהָ, כִּי יוֹם רִאשׁוֹן הוּא. טוֹב, כִּי אֶרְאֵהוּ אָנֹכִי בָרִאשׁוֹנָה.

אָז חִכֵּךְ סֻכֶּרְמַן אֶת כַּפּוֹת־יָדָיו בְרָצוֹן וַיֵּלֵךְ לוֹ לִרְאוֹת אֶת הֶחָתָן וּלְדַבֵּר אִתּוֹ. אַף מְצָאָהוּ בְסֻכָּה קְטַנָּה בַחֲצַר מְעוֹן אָבִיו, שֶׁשָּׁם עָסַק בִּמְלַאכְתּוֹ, כִּי נַגָּר הָיָה, וּשְׁמוֹ יוֹסִי. הוּא הָיָה עָסוּק אָז לִגְמֹר אֶת מַעֲשַׂי יָדָיו: כִּסְאוֹת קְטַנִּים, כַּפּוֹת־עֵץ, אַרְגָּזִים קְטַנִּים וְעוֹד, לְמָכְרָם בְּיוֹם הַמָּחֳרָת בָּרְחוֹב.

– שָׁלוֹם לְךָ, יוֹסִי! – קָרָא סֻכֶּרְמַן. – שָׁלוֹם! – רָטַן יוֹסִי, בְּהוֹסִיפוּ לְנַסֵּר אֵיזֶה קֶרֶשׁ זֶה הָיָה בָחוּר מְכֹעָר, בַּעַל עֵינֵי־חָתוּל וּפָנִים מִצֶּבַע חוֹל; כְּתֵפוֹ הָאַחַת הִכְרִיעָה מְעַט אֶת הַשְּׁנִיָּה וְרַגְלָיו מֵאֲנוּ, כַּנִּרְאֶה, לָשֵׂאת עֲלֵיהֶן אֶת מַשָּׂא גְוִיָּתוֹ, וְעַל־כֵּן הִתְנוֹעֲעוּ לִרְגָעִים בְּלֶכְתּוֹ.

– דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, יוֹסִי. – קָרָא הַשַּׁדְכָן. יוֹסִי הִבִּיט אֵלָיו בְּעֵין חָשֶׁד. – אַל נָא תַפְרִיעֵנִי; אֲנִי עָסוּק עַתָּה – עָנָהוּ הֶחָתָן וְיַעֲבֵר אֶת הַמַּקְצוּעָה עַל רֶגֶל שֶׁל כִּסֵּא. – אֲבָל אֲנִי חָפֵץ לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּעִנְיָן נִכְבָּד רַב יֶתֶר מִכִּסְאוֹתֶיךָ אֵלֶּה. אֱמָר לִי, הַאֵינְךָ חָפֵץ לָקַחַת אִשָּׁה

פְּנֵי יוֹסִי אָדְמוּ מְאֹד.

– אַל נָא תִּצְחַק עָלָי.

– אֲבָל בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים הִנְנִי מְדַבַּר אִתְּךָ הַפָּעַם. הֵן כְּבָר מָלְאוּ לְךָ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וּכְבָר יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת בַּעַל לְאִשָּׁה וְאָב לְאַרְבָּעָה בָנִים. – אֵינִי רוֹצֶה בְאִשָּׁה וּבְאַרְבָּעָה בָנִים, – עָנָהוּ יוֹסִי. – כֵּן, צָדַקְתָּ מְאֹד. אֲבָל גַּם אֲנִי אֵין בְּדַעְתִּי לְשַׁדֵּךְ אוֹתְךָ עִם אִשָּׁה אַלְמָנָה וְאֵם לְאַרְבָּעָה בָנִים יְתוֹמִים, כִּי עַלְמָה הִיא הַכַּלָּה, אֲשֶׁר מָצָאתִי לְךָ הַפָּעַם.

– הֲבָלִים! אֵיזוֹ עַלְמָה תַּחְפֹּץ בִּי? – קְרָא יוֹסִי בִמְרִירוּת מְהוּלָה בְּחָשֶׁד.

– אֵיזוֹ עַלְמָה? מָרֵי דְעַלְמָא כֻלָּא! ²¹ וְאֵיזוֹ עַלְמָה לֹא תֵּלֵךְ אַחֲרֵי בָחוּר יָפֶה, חָזָק וּבָרִיא, הַמּוֹצֵא מִחְיָתוֹ בְכָבוֹד וּבִרְוָחָהּ?

יוֹסִי עָזַב מִיָּדוֹ אֶת הַמַּקְצוּעָה וַיִּזְקֹף קוֹמָתוֹ. רְגָעִים אֲחָדִים הִבִּיט בְּדֻמִּיָּה, אַחֲרֵי־כֵן קִבְּלָה תְמוּנָתוֹ עוֹד הַפַּעַם אֶת מַרְאֶהָ הָרָגִיל, רֹאשׁוֹ צָנַח מְעַט עַל כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִי, גַבּוֹ נִכְפַּף וְיָדָיו בִּקְּשׁוּ מִבְּלִי מֵשִּׂים אֶת הַמַּקְצוּעָה.

– הֲבַל הֲבָלִים! כָּל הַנְּעָרוֹת צוֹחֲקוֹת עָלַי וְלֹא יוֹתֵר.

– אַךְ אַל־נָא תְהִי גֹלֶם שֶׁל חֶרֶס! הִנֵּה אֲנִי יוֹדֵעַ עַלְמָה, הַחֲפֵצָה בְךָ וְכִמְעַט אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ. פָּנָיו אָדְמוּ שֵׁנִית כַּדָם, יוֹסִי עָמַד כְּנִדְהָם מִמִּשְׁמַע אָזְנָיו וַיַּבֵּט בְּחֶשֶׁד וּבְתִמָּהוֹן אֶל הַדּוֹבֵר אֵלָיו

אָז הָיְתָה הַשָּׁעָה הַשְּׁבִיעִית בָּעֶרֶב. וּמִן הַשָּׁמַיִם הַטְּהוֹרִים נִשְׁקַף הַיָּרֵחַ וַיָּפֶץ אוֹר נָעִים, אוֹר כֶּסֶף עַל פְּנֵי הֶחָצֵר, עַל הֶחָתָן וְעַל הַשַּׁדְכָן יָחַד. – וְהָעַלְמָה יָפָה מְאֹד – הוֹסִיף סֻכֶּרְמַן – הִיא בַעֲלַת לְחָיַיִם אֲדֻמּוֹת, עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וְיֵשׁ לָהּ גַּם אַרְבָּעִים לִטְרָה לִנְדוּנְיָה.

וְהַיָּרֵחַ נִשְׁקַף אֶל יוֹסִי בְּבַת־צְחוֹק נְעִימָה וַיִּשְׂחֶה לְאַט בְאַוִּיר־הַתְּכֵלֶת. הַמַּיִם נָזְלוּ מִן הַדְּלִי אֶל תּוֹךְ הַבְּאֵר בַּהֲמֻלָּה נְעִימָה. וְיוֹסִי הִסְכִּים לְחֵפֶץ הַשַּׁדְכָן לָלֶכֶת מָחָר אֶל בֵּית בֶּלְקוֹבִיץ.

וּבֶלְקוֹבִיץ לֹא עָשָׂה כָּל הֲכָנָה לִכְבוֹדוֹ. הַכֹּל הָיָה בַבַּיִת כָּרָגִיל. עַל שֻׁלְחָן הָעֵץ הָיוּ שְׁנֵי חֲצָאֵי לִמּוֹן יָבֵשׁ, חֲתִיכַת גִּיר, שְׁתֵּי כוֹסוֹת, אַחַת שְׁלֵמָה וְאַחַת שְׁבוּרָה, וַחֲתִיכַת סַבּוֹן.

בֶּלְקוֹבִיץ לֹא נִפְתַּע יוֹתֵר מִדַּי לְמַרְאֵה הֶחָתָן הַיָּפֶה הַזֶּה, אַךְ גַּם הוּא מָצָא, כִּי הוּא חָתָן הָגוּן לְבִתּוֹ. אָבִיו, מֶקִישׁ שְׁמֶנְדְרִיק, יָדוּעַ לְחָסִיד בַּעַל תּוֹרָה וְשׁוֹמֵר אֱמוּנִים, שְׁתֵּי אַחְיוֹתָיו כְבָר נְשׂוּאוֹת גַּם הֵן לַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים.

הִנֵּה כִּי כֵן יָצָא יוֹסִי מִמְּעוֹן בֶּלְקוֹבִיץ בְּתוֹר חֲתַן בֶּקִּי. אֶסְתֵּר אַנְסִיל פְּגָשַׁתְהוּ עַל הַמַּדְרֵגָה וַתִּתְפַּלֵּא לִרְאוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה הַשְּׁרוּיָה עַל פָּנָיו הַמְכֹעָרִים. הוּא הָלַךְ לוֹ כִמְעַט בְּרֹאשׁ נָטוּי, וְהַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ, כִּי הוּא אוֹהֵב כְבָר אֶת כַּלָּתוֹ, וְאַךְ דָּבָר אֶחָד חָסֵר לוֹ הַפַּעַם – לִרְאוֹת אוֹתָהּ, לְפָחוֹת, מֵרָחוֹק. אַךְ לֹא הִסְפִּיקָה לוֹ הַשָּׁעָה לָלֶכֶת וְלִרְאוֹתָהּ בִּזְמַן אַחֵר מִלְּבַד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אַחַר הַצָּהֳרַיִם, וְאָז נֶעְדְּרָה תָמִיד בַּבַּיִת. תַּחַת זֶה הָיְתָה מְקַבֶּלֶת אוֹתוֹ מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ בְּחִבָּה יְתֵרָה. הָאִשָּׁה הַחוֹלַנִּית הַזֹּאת סִפְּרָה לוֹ בִּשְׂפַת יֶתֶר וּבִפְרָטִיּוּת רַבָּה עַל־דְּבֵר מַחֲלוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת וְעִנּוּיֶיהָ הָרַבִּים.

– אֲנִי כָּל כָּךְ חוֹלָה, רַגְלַי כָּל כַּךְ כּוֹאֲבוֹת

– הִתְחַטְּאָה מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ תָּמִיד לִפְנֵי יוֹסִי – יַסֵּר יִסְּרַנִּי יָהּ בְּרַגְלַיִם כּוֹאֲבוֹת מִלֵּדָה, רֶגֶל אַחַת עָבָה וְהַשֵּׁנִית דַּקָּה. כָּכָה אֲנִי סוֹבֶלֶת יִסּוּרִים וְעִנּוּיִים כָּל יָמָי.

יוֹסִי נֶאֱנַח בִּמְרִירוּת וְהִבִּיעַ הִשְׁתַּתְּפוּת עֲמֻקָּה בִיסּוּרֶיהָ הַנּוֹרָאִים, וּמַצָּבוֹ בְתוֹר חָתָן הָלַךְ הָלֹךְ וָטוֹב. יֵשׁ אֲשֶׁר מָצָא בַבַּיִת גַּם אֶת פַנִּי וּפֵסַח וַיְנְגוֹט וְגַם הֵם הִתְהַלְּכוּ אִתּוֹ בְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. אָז הִתְחַזְּקָה בְּקִרְבּוֹ אֱמוּנָתוֹ בְעַצְמוֹ וַיֶּחְדַּל לְהִתְבַּיֵּשׁ וּלְהִתְנוֹדֵד בַּהֲלִיכָתוֹ, כַּאֲשֶׁר עַד הָעֵת הַהִיא. הָאַהֲבָה שָׂמָה גַּם פֶּה לְגִבּוֹרֵנוּ זֶה וַיֶּחְדַּל לִרְטֹן וּלְגַמְגֵּם, כַּאֲשֶׁר עַד כֹּה, וּבְסַפֵּר לוֹ בֶלְקוֹבִיץ אֵיזֶה סִפּוּר, הָיָה אוֹהֵב לַחֲזֹר לִרְגָעִים עַל קְרִיאָתוֹ. “הַאֻמְנָם”? אֲשֶׁר לִפְעָמִים הָיְתָה גַם בְּעִתָּהּ.

– בִּהְיוֹתִי בְפוֹלַנִּיָּה – הָיָה מְסַפֵּר בֶּלְקוֹבִיץ לַחֲתָנוֹ – קַמְתִּי פַעַם אַחַת בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת בַּבֹּקֶר לָלֶכֶת לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לִסְלִיחוֹת. בַּחוּץ הָיָה חֹשֶׁךְ וְהַשַּׁחַר טֶרֶם יַעֲלֶה. פִּתְאֹם רָאִיתִי וְהִנֵּה חֲזִיר שָׁחוֹר הוֹלֵךְ אַחֲרָי. הֲחִלּוֹתִי לְהָחִישׁ פְּעָמַי, וְהִנֵּה גַם הַחֲזִיר עוֹשֶׂה כֵן. הֲחִלּוֹתִי לָרוּץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וְהִנֵּה אֲנִי רָץ וְרָץ בְּכָל כֹּחִי, רָץ כָּל עוֹד רוּחַ בִּי, וְשׁוֹמֵעַ קוֹל צַעֲדֵי פַרְסוֹתָיו עַל הָאֲדָמָה הַקְּפוּאָה מִקֹּר; פָּנִיתִי רֶגַע לְאָחוֹר, וָאֵרֶא אֶת עֵינֵי הַחֲזִיר כְּגֶחָלִים בּוֹעֲרוֹת בַּחֹשֶׁךְ. אָז יָדַעְתִּי, כִּי הַ“לֹּא־טוֹב” רוֹדֵף אַחֲרָי. “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”! – קָרָאתִי בְכָל כֹּחִי וָאֶשָּׂא עֵינַי הַשָּׁמַיְמָה, אַךְ אֵד עָב מְכַסֶּה אֶת הַכּוֹכָבִים וְרוּחַ קָרָה נוֹשֶׁבֶת וּמִסָּבִיב חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה. הוֹסַפְתִּי לָרוּץ בִּשְׁאֵרִית כֹּחִי וְהַחֲזִיר־הַשֵּׁד אַחֲרָי. לְסוֹף קָרַבְתִּי אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת. אָז אִמַּצְתִּי אֶת כָּל כֹּחוֹתַי וָאָרוּץ, עַד אֲשֶׁר נָפַלְתִּי בְאֵין־אוֹנִים עַל הַמִּפְתָּן הַקָּדוֹשׁ וְהַחֲזִיר נֶעֱלָם וְאֵינֶנּוּ.

– הַאֻמְנָם? – קָרָא יוֹסִי בְתִמָּהוֹן גָּדוֹל וַיִּשְׁאַף רוּחַ בְּחָזְקָה. – תֵּכֶּף אַחַר הַתְּפִלָּה סִפַרְתִּי אֶת הַדָּבָר לָרַב וְהוּא אָמַר לִי: דֹּב, הֲיָדַעְתָּ, כִּי הַתְּפִלִּין שֶׁלְּךָ כְּשֵׁרִים? כֵּן, רַבִּי – עָנִיתִי; תְּפִלַּי גְּדוֹלִים מְאֹד, וַאֲנִי קָנִיתִי אוֹתָם מִן הַסּוֹפֵר הַצַּדִּיק רַבִּי נַפְתָּלִי, גַּם רָאִיתִי אֶת הָרְצוּעוֹת וְהַקְּשָׁרִים וְהִנָּם כְּשֵׁרִים. אַךְ הוּא עָנַנִי: תְּנֵם נָא לִי וַאֲנִי אֶבְדְּקֵם. הֵבֵאתִי לוֹ אֶת הַתְּפִלִּין, וַיִּפְתַּח אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְהִנֵּה – תַּחַת הַפַּרְשִׁיוֹת הָיוּ שָׁם פֵּרוֹרֵי־לֶחֶם. – אוֹי! אוֹי! – קָרָא יוֹסִי בְפַחַד וְיָדָיו הָאֲדֻמּוֹת רָעָדוּ. – כֵּן, הוֹסִיף בֶּלְקוֹבִיץ בְּעֶצֶב – וַאֲנִי כְבָר הִנַּחְתִּי אוֹתָם עֶשֶׂר שָׁנִים וּבְחַגֵּי־הַפֶּסַח נִמְצָא הֶחָמֵץ בְּבֵיתִי.

וּבֶלְקוֹבִיץ סִפֶּר לַחֲתָנוֹ גַּם מִכָּל הֲלִיכוֹת הַחֶבְרָה “בְּנֵי בְרִית”, מִכָּל הַסִּכְסוּכִים וְהַמְּרִיבוֹת, שֶׁפָּרְצוּ בֵינֵיהֶם וְיוֹסִי מָצָא בְכָל זֶה עִנְיָן רָב. וְאַהֲבָתוֹ שֶׁל יוֹסִי לְבֶקִּי גָדְלָה מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ בְּמִדָּה שֶׁהוֹסִיף לְהִתְקָרֵב לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ וְהֵם אֵלָיו. וּלְסוֹף הִנֵּה בָאָה גַּם תְּשׁוּקָתוֹ לִרְאוֹתָהּ. בֶּקִי נֶעֶתְּרָה אַחֲרֵי הַפְצָרוֹת מְרֻבּוֹת שֶׁל אָבִיהָ לְהִשָּׁאֵר פַּעַם בַּבַּיִת וּלְחַכּוֹת לְבוֹא חֲתָנָהּ. בַּיּוֹם הַהוּא יָרַד גֶּשֶׁם וּבֶקִּי לֹא יָכְלָה לָלֶכֶת עִם חֲבֵרוֹתֶיהָ וּבְכֵן נִשְׁאֲרָה בַבָּיִת.

אַךְ בָּא יוֹסִי אֶל הַבַּיִת כְּדַרְכּוֹ, הִכִּיר מִיַּד, כִּי חֲדָשׁוֹת תִּהְיֶינָה הַפָּעַם. מִבְּלִי מֵשִׂים הֵעִיף אֶת אַחַת מֵעֵינָיו הָעֲקֻמּוֹת אֶל אַחַת הַפִּנּוֹת וַיַּרְא וְהִנֵּה עַלְמָה יָפָה מְאֹד עוֹמֶדֶת מֵאַחֲרֵי מְכוֹנָה אַחַת לִתְפִירָה. פָּנָיו בָּעֲרוּ פִתְאֹם כָּאֵשׁ וְרַגְלָיו רָעֲדוּ תַּחְתָּיו. בָּרֶגַע הַהוּא הָיָה בְלִבּוֹ רַק חֵפֶץ אֶחָד – כִּי תִפְתַּח הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְתִבְלָעֵהוּ כָרָגַע.

– בֶּקִּי, – קְרָא בֶלְקוֹבִיץ – הָאָדוֹן יוֹסִי שְׁמֶנְדְּרִיק מַכָּרֵנוּ הֶחָדָשׁ בָּא. עַל שִׂפְתֵי יוֹסִי הוֹפִיעָה בַת־צְחוֹק מְשֻׁנָּה וַיָּנַע בְּרֹאשׁוֹ, כִּמְקַיֵּם אֶת הוֹדָעַת אָבִיהָ וְכוֹבָעוֹ הֶעָגֹל צָנַח עַל עָרְפּוֹ וְעַל שְׁתֵּי אָזְנָיו. רֹאשׁוֹ סָבַב עָלָיו כַגַּלְגַּל, כְּמוֹ אֵד עָב כִּסָּה אֶת עֵינָיו וּמִבְּעַד הָאֵד הוֹפִיעָה הָעַלְמָה הַיָּפָה וַתְּכַסֵּהוּ בְסַנְוֵרִים.

בֶּקִּי הִבִּיטָה אֵלָיו רְגָעִים מִסְפָּר בְּגָאוֹן וּבוּז. אַחֲרֵי כֵן הֵחֵלָּה לִצְחֹק. יוֹסִי הוֹשִׁיט לָהּ אֶת יָדוֹ הָאֲדֻמָּה, אַךְ בָּקֶיּ הָיְתָה כְלֹא רוֹאָה.

– בֶּקִּי, בֶּקִּי! – קָרָא לָהּ בֶּלְקוֹבִיץ בִּלְחִישָׁה, שֶׁנִּשְׁמְעָה בְכָל פִּנּוֹת הַבָּיִת.

– מַה־שְּׁלוֹמְךָ? טוֹב? – קָרְאָה בֶקִּי בְקוֹל

גָּדוֹל, בְּחָשְׁבָהּ, כִּי נוֹסַף עַל כָּל יָפְיוֹ וּמַעֲלוֹתָיו הוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם חֵרֵשׁ.

יוֹסִי עָנָה עַל שְׁאֵלָתָהּ בִּצְחוֹק נָעִים. וּדְמָמָה שָׂרְרָה בַבָּיִת.

וְיוֹסִי הָיָה נָבוֹךְ מְאֹד, מִבְּלִי דַעַת, אִם מִן הַנִּמּוּס הוּא לְהִפָּרֵד עַתָּה וְלַעֲזֹב אֶת הַבַּיִת וְאִם לֹא. עַד הַיּוֹם הָיָה הַכֹּל עַל הַצַּד הַיּוֹתֵר טוֹב; לְעֹנֶג־נֶפֶשׁ הָיָה לוֹ לָשֶׁבֶת עִם חוֹתְנוֹ וְחוֹתַנְתּוֹ וּלְדַבֵּר עִמָּהֵם וְלִשְׁמֹעַ אֶת סִפּוּרֵיהֶם, כָּכָה הָיָה הַכֹּל טוֹב וְיָשָׁר, וְהִנֵּה בָאָה אֵיזוֹ עַלְמָה, אֲשֶׁר לֹא יְדָעָהּ מֵעוֹדוֹ וַתְּבַלְבְּלֵהוּ.

אַךְ מַר בֶּלְקוֹבִיץ חָשׁ לְעֶזְרָתוֹ. – הֲתִשְׁתֶּה מְעַט “רוּם”? – שְׁאָלָהוּ. – הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה – עָנָהוּ יוֹסִי. – חַיָּה! הַגִּישִׁי הֵנָּה אֶת הַבַּקְבּוּק. מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ נִגְּשָׁה אֶל הַמִּזְנוֹן, אֲשֶׁר עָמַד בְּפִנַּת הַחֶדֶר, וַתּוֹרֵד מֵעָלָיו בַּקְבּוּק גָּדוֹל מָלֵא מַשְׁקֶה, אֲשֶׁר אוֹתוֹ הֵכִין בַּעַל־הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ; אַחַר לָקְחָה שְׁתֵּי כוֹסוֹת פְּשׁוּטוֹת וַתְּמַלְּאֵן מִן הַבַּקְבּוּק וַתַּגֵּשׁ אַחַת לִפְנֵי יוֹסִי וְאֶת הַשֵּׁנִית לִפְנֵי אִישָּׁהּ. יוֹסִי הִגִּישׁ אֶת הַכּוֹס אֶל פִּיו, גִּמְגֵּם אֶת הַבְּרָכָה וּבְהַבִּיטוֹ בְּאֹמֶץ־לֵב אֶל בְּנֵי־הַבַּיִת, קָרָא בְקוֹל גְּדוֹל:“לְחַיִּים!”

– לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם! – עָנָהוּ הַמְחֻתָּן הַנִּכְבָּד וַיְּרֶק אֶת כּוֹסוֹ כָרֶגַע.

גַּם יוֹסִי הֵחֵל לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ. פִּתְאֹם נִפְגְּשׁוּ עֵינָיו בְּמַבָּטָהּ שֶׁל בֶּקִּי וַיִּתְחַלְחָל. שֵׁעוּל חָזָק תְּקָפָהוּ בְּמֶשֶׁךְ חֲמִשָּׁה דַקִּים²² רְצוּפִים, וְלֹא יָכֹל לְהֵרָגַע, וּמָרַת בֶּלְקוֹבִיץ תּוֹפְפָה אָז עַל גַּבּוֹ כְּאֵם רַחֲמָנִיָּה. כַּאֲשֶׁר שָׁב רוּחוֹ אֵלָיו, גָּדְלָה מְבוּכָתוֹ עוֹד יוֹתֵר; וּבֶקִּי עוֹמֶדֶת מֵאַחֲרֵי מְכוֹנַת הַתְּפִירָה וְצוֹחֶקֶת. יוֹסִי יֶדַע וְהִכִּיר, כִּי הַחוֹבָה עָלָיו לְהַגִּיד דְּבַר־מָה וְלֹא יָדַע מָה. הוּא הֵעִיף עֵינָיו עַל נְעָלָיו וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי מֵהֶם לֹא תָבוֹא עֶזְרָתוֹ, הֵרִים עֵינָיו שׁוּב אֶל בְּנֵי־הַבַּיִת בְּגִחוּךְ מְשֻׁנֶּה, כִּמְבַקֵּשׁ מֵהֶם עָזְרָה. אַךְ גַּם הֵם שָׁתְקוּ וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר. אָז הֵחֵל לְנַקּוֹת אֶת חָטְמוֹ בְכֹחַ גָּדוֹל, עַד אֲשֶׁר נָעוּ אַמּוֹת־הַסִּפִּים מִקּוֹל נְחִירָיו.

מַר בֶּלְקוֹבִיץ רָאָה אֶת מְבוּכָתוֹ וַיִּרְמֹז לְאִשְׁתּוֹ וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן הַחֶדֶר וְיוֹסִי נִשְׁאַר לְבַדּוֹ עִם הָעַלְמָה הַיָּפָה וְהַנּוֹרָאָה הַזֹּאת.

בֶּקִּי נִשְׁאֲרָה בִמְנוּחָה עַל מְקוֹמָהּ, וּבְשׁוֹרְרָהּ אֵיזוֹ נְעִימָה יְדוּעָה, כּוֹנְנָה אֶת מַבָּטָהּ אֶל הַתִּקְרָה, כְּמוֹ לוּ שָׁכְחָה לְגַמְרֵי אֶת מְצִיאוּת יוֹסִי עִמָּהּ בַּחֶדֶר. בִּהְיוֹת עֵינֶיהָ נְטוּיוֹת לְמַעְלָה, מָצָא יוֹסִי בוֹ אוֹן לְהַבִּיט אֵלֶיהָ. בָּרִאשׁוֹנָה הִבִּיט אֵלֶיהָ מִן הַצַּד, וּמְעַט מְעַט אִמֵּץ אֶת לִבּוֹ וַיִּשְׁלַח אֶת מַבָּטוֹ יָשָׁר אֶל פָּנֶיהָ.

וּמַה־יָּפָה וּמַה־נְּעִימָה הָיְתָה אָז! עֵינָיו הִבְרִיקוּ מִגִּילַּת־נֶפֶשׁ וְעַל שְׂפָתָיו עָמְדָה בַת־צְחוֹק. פִּתְאֹם הוֹרִידָה אֶת עֵינֶיהָ וּמַבָּטֵיהֶם נִפְגָּשׁוּ. בַּת־הַצְּחוֹק נֶעֶלְמָה כָּרֶגַע, פָּנָיו הִתְאַדְּמוּ וּמַבָּטוֹ נִדְמָה לְמַבָּט עֵגֶל. הָעַלְמָה הַיָּפָה וְהַנּוֹרָאָה הֵחֵלָּה לִצְחֹק בְּקוֹל וַתְּכוֹנֵן שֵׁנִית אֶת מַבָּטָהּ אֶל הַתִּקְרָה. וְיוֹסִי הֵחֵל שֵׁנִית לְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ. אָכֵן, אֱמֶת דִּבֶּר סֻכֶּרְמַן עַל יָּפְיָהּ וַהֲדָרָהּ.

וְיוֹסִי הֵחֵל לְהִתְקָרֵב מְעַט מְעַט אֵלֶיהָ וּכְבָר פָּתַח שְׂפָתָיו לְדַבֵּר אִתָּהּ. בָּרֶגַע הַהוּא הֵעִיפָה בֶקִּי עָלָיו מַבַּט זַעַם, עַד כִּי הִתְחַלְחֵל וּלְשׁוֹנוֹ נֶאֱלָמָה. רְגָעִים מִסְפָּר עָמַד נָבוֹךְ לְעֻמָּתָהּ, פִיו פָּתוּחַ וּבִלְשׁוֹנוֹ אֵין מִלָּה. לָאַחֲרוֹנָה הִתְעוֹרֵר רֶגַע מִמְּבוּכָתוֹ וַיֵּדַע, מַה מְּגֹחָך הוּא לִסְגֹּר אֶת פִּיו מִבְּלִי לְדַבֵּר דָּבָר.

כֵּן, עָלָיו לְדַבֵּר וְיַעֲבֹר עָלָיו מָה! אָז הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיִּקְרָא: “אַשְּׁרֵי יוֹשְׁבַי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה!” הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּיו וְאֶבֶן גְּדוֹלָה נָגוֹלָה מֵעַל לְבָבוֹ. הוּא הֵחֵל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וַיְהִי בָטוּחַ, כִּי בָזֶה יָפִיק רָצוֹן מִמֶּנָּה, וּבִרְאוֹתָהּ, כִּי יְרֵא־שָׁמַיִם הוּא, הֲלֹא תּוֹסִיף לְאַהֲבָה אוֹתוֹ. וּבְשִׂמְחָה רַבָּה עַל הָרַעְיוֹן הַנִּפְלָא הַזֶּה הוֹסִיף לְהִתְפַּלֵּל: “אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ, אַשְׁרֵי הָעָם שׁה' אֱלֹהָיו” וְגוֹמֵר עַד סוֹף הַפֶּרֶק.

אָז הִפְנָה אֶת שִׁכְמוֹ לְבֶקִּי וּפָנָיו אֶל קִיר הַמִּזְרָח, וּבְעָמְדוֹ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לְפָנָיו, עָמַד לִתְפִלַּת “שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה”. הוּא הָיָה רָגִיל לִגְמֹר אֶת תְּפִלָּתוֹ בְדַקִּים מִסְפָּר, אַךְ הַפַּעַם הֶאֱרִיךְ בָּהּ מְאֹד עַד אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת קוֹל הָאָבוֹת הַשָּׁבִים הַחַדְרָה, אָז מִהֵר לִגְמֹר אֶת תְּפִלָּתוֹ.

כַּאֲשֶׁר בָּאוּ מַר וּמָרַת בֶּלְקוֹבִיץ הַחַדְרָה וְרָאוּ אֶת הַמְּנוּחָה הַשְּׁלֵמָה הַשְּׁרוּיָה עַל פְּנֵי חֲתָנָם הֶהָגוּן, חָשְׁבוּ, כִּי כְבָר הִתְוַדְּעוּ “הַצְּעִירִים” כָּרָאוּי וְלֹא עֲצָרוּהוּ עוֹד בְּקוּמוֹ לְהִפָּרֵד מֵהֶם.

גַּם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַבָּא בָא יוֹסִי כְדַרְכּוֹ אֶל בַּיִת בֶּלְקוֹבִיץ וּלְשִׂמְחָתוֹ לֹא מָצָא אֶת בֶּקִּי בַבַּיִת, אַף כִּי קִוָּה לִרְאוֹתָהּ. וּמַר בֶּלְקוֹבִיץ וְאִשְׁתּוֹ הֶרְאוּ לוֹ הַפַּעַם חִבָּה יְתֵרָה מִכְּפִי הָרָגִיל, בְּחָפְצָם לְפַיְּסוֹ עַל הַעְדֵּר בֶּקִּי, אֲשֶׁר מֵאֲנָה הַפַּעַם לְהִתְעַנֵּג בְּחֶבְרַת חֲתָנָהּ. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ הָיוּ בְבֵית בֶּלְקוֹבִיץ וִכּוּחִים תְּכוּפִים וּבֶקִּי לָעֲגָה לַאֲבוֹתֶיהָ וּלְכָל הַשְּׁבָחִים, שֶׁפִּזְּרוּ לוֹ, בְּאָמְרָם, כִּי “בָּחוּר יָקָר” הוּא. וּבֶקִּי הוֹדִיעָה לְהוֹרֶיהָ, כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַבָּא וְהָלְאָה לֹא תֵרָאֶה וְלֹא תִמָּצֵא עוֹד בְּיוֹם רִאשׁוֹן בַּבָּיִת. אָז עָשׂוּ הוֹרֶיהָ בְעָרְמָה וַיַּזְמִינוּ אֶת הֶ“חָתָן הֶהָגוּן” לָבוֹא אֶל בֵּיתָם בְּאֶחָד מִימֵי הַמַּעֲשֶׂה. וּבְבֹא יוֹסִי, מָצָא אֶת כַּלָּתוֹ עוֹשָׂה אֶת מְלַאכְתָּהּ הַתְּדִירָה תְּפִירַת הָאִבְקוֹת; גַּם יֶתֶר בְּנֵי־הַבַּיִת עָסְקוּ אִישׁ אִישׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ; מַר בֶּלְקוֹבִיץ בְּעַצְמוֹ גֵּהַץ בְּגָדִים בְּמַגְהֵץ־בַּרְזֶל חַם; פַנִּי הִרְעִישָׁה אֶת הַחֶדֶר בִּמְכוֹנַת הַתְּפִירָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר עָבְדָה עָלֶיהָ; פֵּסַח וַיְנְגוֹט גָּזַר אֶרֶג מְסֻמָּן בְּקַוֵּי־גִּיר בְּמִסְפָּרִים גְּדוֹלִים שֶׁבְּיָדוֹ; מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ נִעֲרָה אַבְקַת־רְפוּאָה בְּכַף מְלֵאָה מָיִם. בְּחֶבְרַת בְּנֵי־הַבַּיִת בְּמִלּוּאָה אִמֵּץ יוֹסִי אֶת לְבָבוֹ לָשֶׁבֶת וַאֲפִילוּ לְדַבֵּר בְּלִי מְבוּכָה. בִּצְחוֹק־חֵן בֵּרַךְ בְּשָׁלוֹם אֶת הַחֲבוּרָה בִכְלַל, וּמִבְּלִי לְחַכּוֹת הַרְבֵּה פָנָה אֶל הַפִּנָה, שֶׁשָּׁם יָשְׁבָה בֶּקִּי.

וְהָעַלְמָה הַיָּפָה וְהַנּוֹרָאָה צָחֲקָה בְקוֹל, בִּרְאוֹתָהּ אוֹתוֹ בָא הַחַדְרָה, וַתָּבֶן, כִּי עָרְמַת הוֹרֶיהָ הִיא שֶׁעָמְדָה לְ“הֶחָתָן הֶהָגוּן” לִרְאוֹתָהּ שֵׁנִית. מַר בֶּלְקוֹבִיץ הִבִּיט אֵלֶיהָ מִן הַצַּד מִבְּלִי לְהַפְסִיק מִמְּלַאכְתּוֹ.

– וּמַה־שְּׁלוֹמֵךְ, בֶּקִּי? – רָטַן הֶחָתָן.

וּבֶקִּי עֲנַתּוּ

– טוֹב מְאֹד; וּשְׁלוֹמְךָ אָתָּה?

– בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אֵין לִי עַל מַה לְהִתְאוֹנֵן – עָנָה יוֹסִי, אֲשֶׁר שָׂמַח וַיְאַמֵּץ לִבּוֹ מִקַבָּלַת הַפָּנִים הַחַמָּה – חוֹלֶה אֲנִי מְעַט בְּעֵינֵי, אַךְ טוֹבוֹת הֵן רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר בַּשָּׁנָה שֶׁעָבָרָה.

בֶּקִּי לֹא עָנְתָה מְאוּמָה, וְיוֹסִי הוֹסִיף:

– אַךְ אִמִּי הִיא חוֹלָה תָמִיד. הִיא שׁוֹתָה רְפוּאוֹת שׁוֹנוֹת וְגַם שֶׁמֶן־דָּגִים לְמַכְבִּיר, אַךְ לַשָּׁוְא. לִבִּי יַגִּיד לִי, כִּי יָמֶיהָ סְפוּרִים עֲלֵי אֲדָמוֹת.

– הֲבֵל הֲבָלִים! – קָרְאָה מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ, אֲשֶׁר הוֹפִיעָה פִתְאֹם מֵאַחֲרֵי הַצֶּמֶד הַנָּעִים – בָּנַי וּבְנֵי־בָנַי לֹא יִהְיוּ חַלָּשִׁים וְחוֹלִים יוֹתֵר מִמֶּנָּה; מִתְפַּנֶּקֶת הִיא יוֹתֵר מִדָּי.

– לֹא, לֹא; הִיא אוֹמֶרֶת, כִּי הִיא חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת רַב יֶתֶר מִמֵּךְ – עָנָה יוֹסִי, בְּהָפְכוֹ אֶת פָּנָיו אֶל מֵחֻתַנְתּוֹ.

– בְּוַדַּאי! – קָרְאָה הַמְּחֻתֶּנֶת בְּכַעַס – כָּל אוֹיְבַי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֶחֱלוּ כָמוֹנִי וְיֵדְעוּ אֶת יִסּוּרַי! לוּ חָלְתָה אִמְּךָ כָּמוֹנִי כִּי עַתָּה לֹא יָרְדָה עוֹד מֵעַל הַמִּטָּה; וַאֲנִי – חוֹלָה מְסֻכֶּנֶת, בַּעֲלַת יִסּוּרִים נוֹרָאִים – הוֹלֶכֶת, הוֹלֶכֶת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתַי הַדַּלִּים. הַבֶּט נָא אֶל רַגְלַי; הֲיֵשׁ גַּם לְאִמְּךָ רַגְלַיִם כָּאֵלֶּה? הָאַחַת עָבָה וְהַשֵּׁנִית דַּקָּה.

וְיוֹסִי נָבוֹךְ מְאֹד וּפָנָיו אָדְמוּ כַדָּם; הַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ אֶת הַשְּׁגִיאָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר שָׁגָה הַפָּעַם. זֹאת הָיְתָה הָעֲנָנָה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר הִקְדִּירָה מְעַט אֶת שְׁמֵי אַהֲבָתוֹ. אָז פָּנָה אֶל בֶּקִּי, בְּתִקְוָה כִּי הִיא תָחִישׁ לְעֶזְרָתוֹ, וְהִנֵּה – אֵינֶנָּהּ! הִיא הִשְׁתַּמְּשָׁה בְעֵת הַשִּׂיחָה, שֶׁנָּפְלָה בֵינוֹ וּבֵין אִמָּהּ, וַתִּתְחַמֵּק מִפָּנָיו. הִיא יָשְׁבָה לָהּ לִפְנֵי מְכוֹנַת־תְּפִירָה הָעוֹמֶדֶת בִּקְצֵה הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. אָז עָבַר אֶת הַחֶדֶר לְאָרְכּוֹ בְּאֹמֶץ־לֵב וַיִּגַּשׁ וַיַּעֲמֹד עַל־יָדָהּ.

– הַאִם לֹא קַר לָךְ עָתָּה? – שָׁאַל יוֹסִי, בְּהָרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ.

– בְרְ – רְ – רְ – רְ! – הִשְׁתַּקְשְׁקָה הַמְּכוֹנָה,

שֶׁבֶּקִּי הֵנִיעָה אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת, בְּהַעֲבֵירָה בְּיָדָהּ אֶת הָאֶרֶג תַּחַת הַמַּחַט. אַךְ רַעַשׁ הַמְּכוֹנָה לֹא הִפְחִיד אֶת “הֶחָתָן הֶהָגוּן” וַיָּחֵל לְסַפֵּר לְכַלָּתוֹ בַאֲרִיכוּת יְתֵרָה, בְּלִוְיַת רַעַשׁ הַמְּכוֹנָה, סִפּוּרִים וּמְשָׁלִים שׁוֹנִים לְפִרְטֵי פִרְטֵיהֶם, שֶׁשָּׁמַע בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ מִפִּי הַמַּגִּיד. וְאַחֲרֵי הוֹצִיאוֹ לְפָנֶיהָ אֶת כָּל רוּחוֹ בְסִפּוּר מְשָׁלָיו, נִפְרַד מִמֶּנָּה בְהַבְטָחָה לְהָבִיא לָהּ בַּפַּעַם הַבָּאָה דוּגְמָאוֹת מִמַּעֲשֵׂי־יָדָיו.

אַף שָׁמַר יוֹסִי אֶת מוֹצָא שְׂפָתָיו, כִּי כַעֲבֹר יָמִים מִסְפָּר הוֹפִיעַ יוֹסִי אֶל בֵּית בֶּלְקוֹבִיץ וּשְׁתֵּי יָדָיו מְלֵאוֹת גִזְרֵי־עֵץ, שׁוֹנִים בְּתַבְנִיתָם וּבְמַרְאֵיהֶם, וַיְשִׂימֵם לִפְנֵי בֶקִּי בִּכְדֵי שֶׁתִּתְעַנֵּג עַל יָפְיָם וְעַל חָכְמָתוֹ הָרַבָּה.

אֵלֶּה הָיוּ כַדּוּרִים, כַּפְתּוֹרִים וְצַעֲצוּעִים שׁוֹנִים מַעֲשֵׂה־עֵץ לְפָאֵר בָּהֶם עֲרִיסוֹת יְלָדִים. הָאֹדֶם הַנִּשְׁקָף מִלְּחָיַי בֶקִּי הִתְפַּשֵּׁט כָּרֶגַע עַל כָּל פָּנֶיהָ וּמִצְחָהּ, וַיְהִי דִמְיוֹנָהּ כִּנְיָר לָבָן, שֶׁנִּשְׁפַּךְ עָלָיו דְיוֹ אָדֹם. וּפְנֵי יוֹסִי הֶאֱדִימוּ עוֹד יוֹתֵר. בֶּקִּי קָמָה פִתְאֹם וַתֵּצֵא מִן הַחֶדֶר וְקוֹל צַחֲקָהּ הִרְעִים בְּאָזְנֵי יוֹסִי מֵעַל הַמַּדְרֵגָה.

אָז עָלָה בְרַעְיוֹנוֹ, כִּי הַדּוּגְמָאוֹת שֶׁהֵבִיא אֵינָן עֲשׂוּיוֹת בְּטוּב טַעַם וְעַל כֵּן לֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינֵי כַלָּתוֹ.

– מָה־זֶה עָשִׂיתָ לְבִתִּי, כִּי עָזְבָה פִתְאֹם אֶת הַחֶדֶר? – שָׁאֲלָה מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ.

– לְ – לֹא עָשִׂיתִי לָהּ מְ – מְאוּמָה – גִּמְגֵּם

יוֹסִי – אֲנִי אַךְ הֵבֵאתִי לָהּ אֵיזֶה דוּגְמָאוֹת מִמַּעֲשֵׂי־יָדַי

לִרְאוֹתָם.

– וּדְבָרִים כָּאֵלֶּה מַרְאִים לְעַלְמָה צְעִירָה? – שָׁאֲלָה הָאֵם בְּכָעַס.

– פֹּה יֵשׁ רַק כַּדּוּרִים וְצַעֲצוּעִים שׁוֹנִים לַעֲרִיסוֹת יְלָדִים. אֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי יִנְעַם לָהּ לִרְאוֹת אֶת מַעֲשַׂי אֵלֶּה; הַבִּיטִי נָא, מַה־יָּפֶה הַכַּפְתּוֹר הַזֶּה! וְהַמִּסְגָּרוֹת הָאֵלֶּה מַה־יָּפוֹת הֵן, הָאַחַת עָבָה וְהַשֵּׁנִית דַּקָּה.

– הוֹי, עַוָּל לֹא יָדַע בֹּשֶׁת! הַעוֹד תָּעֵז גַּם לִלְעֹג לְרַגְלַי הַכּוֹאֲבוֹת? – קָרְאָה מָרַת בֶּלְקוֹבִיץ בְּכַעַס גָּדוֹל – צֵא לְךָ מִזֶּה, קוֹף נִבְזֶה! צֵא לְךָ מִזֶּה, בְּלִיָעַל!

יוֹסִי אָסַף מַהֵר אֶת דּוּגְמְאוֹתָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו וַיִּמָּלֵט מִן הַחֶדֶר. עַל הַמַּדְרֵגָה פָגַשׁ אֶת בֶּקִּי, אֲשֶׁר לֹא פָסְקָה עוֹד מִצְּחֹק וּלְמַרְאֶהָ נָבוֹךְ הָאֻמְלָל וַיְבַהֵל עוֹד יוֹתֵר; יָדָיו רָעֲדוּ וְהַצַּעֲצוּעִים וְהַכַּפְתּוֹרִים וְהַכַּדּוּרִים הַשּׁוֹנִים נָפְלוּ וְנִפְזְרוּ בְרַעַשׁ עַל הַמַּדְרֵגוֹת וַיְמַהֵר לְאָסְפָם שֵׁנִית בְּבֶהָלָה.

כָּל עֲמַל סֻכֶּרְמַן לְתַקֵּן אֶת הַדָּבָר עָלָה בַתֹּהוּ. יוֹסִי הִתְהַלֵּךְ יָמִים רַבִּים בְּלֵב נִשְׁבָּר וּפָנָיו קָדְרוּ מְאֹד. כָּל כַּךְ קָרוֹב, כָּל כַּךְ קָרוֹב הָיָה אֶל מַטְּרָתוֹ, אֶל אֹשֶׁר חַיָּיו, וּפִתְאֹם, בִּן־רֶגַע, שָׁב הַכֹּל לְתֹהוּ וָבֹהוּ!

וּמַה־שֶּׁהֵמַר לוֹ בְיוֹתֵר הִיא הַבּוּשָׁה מִפְּנֵי יוֹדְעָיו וּמַכִּירָיו, אֲשֶׁר הִתְהַלֵּל לִפְנֵיהֶם בְּנִצְחוֹנוֹ הַגָּדוֹל, וּבְיִחוּד מִפְּנֵי שְׁנֵי הַנַּגָּרִים, אֲשֶׁר עָמְדוּ גַם הֵם מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ בְשֻׁלְחְנוֹתֵיהֶם בִּרְחוֹב “פְטִיקוֹט לֵין” לִמְכֹּר אֶת סְחוֹרָתָם מַעֲשֵׂי־יְדֵיהֶם בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן. הַלֵּצָנִים הָאֵלֶּה לֹא נָתְנוּ לוֹ מְנוּחָה בְהִתּוּלֵיהֶם וּבְלַעֲגָם הַמָּר, וַיִּזְרוּ מֶלַח עַל פִּצְעֵי לְבָבוֹ הָאֲנוּשִׁים. הָאַכְזָרִים הָאֵלֶּה הֵצִיקוּ לוֹ עַד מָוֶת, עַד אֲשֶׁר הָיָה אָנוּס לָתוּר לוֹ מָקוֹם אַחֵר לְשֻׁלְחָנוֹ וּסְחוֹרוֹתָיו. אַף מָצָא לוֹ מָקוֹם בְּצַד חוֹמָתָהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיְן, שֶׁנִּמְצָאָה בְפִנָּה בֵין שְׁנֵי רְחוֹבוֹת, וְשָׂכֹר שָׂכַר מִמֶּנָּה אֶת הַמָּקוֹם לְשֻׁלְחָנוֹ בִמְחִיר חֲצִי שִׁילִינְג לְשָׁבוּעַ. יוֹסִי קִוָּה, כִּי הָעוֹבְרִים מִשְּׁנֵי הָרְחוֹבוֹת יַחַד יָסוּרוּ אֵלָיו לִקְנוֹת אֶת מַעֲשֵׂי־יָדָיו וְרָאָה בְרָכָה רַבָּה בְמִסְחָרוֹ; גַּם הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיְן, אֲשֶׁר מָכְרָה בַחֲנוּתָהּ רַק נֵרוֹת וּמַיִם רוֹתְחִים, לֹא רָאֲתָה כָל תַּחֲרוּת בְּמִשְׁלַח יָדוֹ שֶׁל יוֹסִי, הַמּוֹכֵר רַק נֵרוֹת שֶׁל עֵץ, כִּסְאוֹת קְטַנִּים, מַאֲפֵרוֹת²³ וְעוֹד כֵּלִים קְטַנִּים, מַעֲשֵׂי־צַעֲצוּעִים כֻּלָּם.

אוּלָם בְּשִׁנּוּי הַמָּקוֹם נִשְׁתַּנָּה גַם מַזָּלוֹ שֶׁל יוֹסִי לְרָעָה, כִּי לְקוּחוֹתָיו²⁴ הַתְּדִירִים²⁵ דְּרָשׁוּהוּ בִמְקוֹמוֹ הַיָּשָׁן וְלֹא מְצָאוּהוּ, וְקוֹנִים חֲדָשִׁים לֹא סָרוּ אֵלָיו, וּבְכֵן לֹא מָצָא שָׁם אֲפִילוּ פִּדְיוֹן שֶׁל פְּרוּטָה. מֶה עָשָׂה יוֹסִי? בַּשָּׁעָה הַשְּׁנִיָּה אַחַר הַצָּהֳרַיִם קָם וְצָרַר אֶת סְחוֹרָתוֹ וַיָּשֶׂם אוֹתָהּ בְּעֶגְלַת־יַד קְטַנָּה לְהָבִיאֶנָּה הַבָּיְתָה; אָז יָצְאָה הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיְן וַתִּדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ אֶת חֲצִי הַשִּׁילִינְג בִּשְׂכַר הַמָּקוֹם כַּאֲשֶׁר נִדְבָּרוּ. יוֹסִי עָנָה לָהּ, כִּי לֹא מָכַר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם אֲפִילוּ בְפֶנִּי אֶחָד וּמֵאַיִן יִקַּח לָהּ חֲצִי שִׁילִינְג לִשְׂכַר הַמָּקוֹם? אַךְ הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיְן עָמְדָה עַל דַּעְתָּהּ, כִּי עָלָיו לְשַׁלֵּם לָהּ שְׂכָרָהּ, אַף שָׁלְחָה יַד אַל הַסְּחוֹרָה אֲשֶׁר בְּעֶגְלָתוֹ. אָז פָּרַץ בֵּינֵיהֶם וִכּוּחַ קָצֵר וָחַם, חֲרָפוֹת וּקְלָלוֹת נִתְּכוּ מִשְּׁנֵי הַצְּדַדִים; גַּם יוֹסִי גַּם הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵּיְן הֵנִיעוּ בִידֵיהֶם וּבְכָל רְמַ"ח אֵבְרֵיהֶם, לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקָתָם; וּפְנֵי יוֹסִי הַדַּלִּים וְגַם פְּנֵי בַעֲלַת־רִיבוֹ הַמְּלֵאִים בָּעֲרוּ כָאֵשׁ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.

פִּתְאֹם הִתְעוֹרֵר יוֹסִי וַיֹּאחֶז בְּמוֹטוֹת הָעֲגָלָה וַיַּטֶּנָּה בְחָזְקָה אֶל עֵבֶר הָרְחוֹב; אַךְ הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיְן אָחֲזָה גַם הִיא בְעֶגְלָתוֹ בְיָדֶיהָ הַחֲזָקוֹת וְלֹא נְתָנַתָּה לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָהּ. יוֹסִי הִתְקַצֵּף מְאֹד, לִצְחוֹק הָעוֹבְרִים שֶׁמִּסָּבִיב לוֹ, וּבְחָגְרוֹ שְׁאֵרִית כֹּחוֹ דָחַף אֶת הָעֲגָלָה דְחִיפָה עֲצוּמָה עַד אֲשֶׁר לֹא יָכְלָה עוֹד אֵשֶׁת־הַחַיִל לְהַחֲזִיק מַעֲמָד וַתִּפֹּל בְּכָל גּוּפָהּ הַבָּרִיא עַל הָעֲגָלָה, וְיוֹסִי הוֹסִיף לִדְחֹף בִּמְהִירוּת אֶת הָעֲגָלָה הַטְּעוּנָה צַעֲצוּעֵי־עֵץ דּוֹמְמִים וּגְוִיַּת אַלְמָנָה צוֹעֶקֶת. כָּכָה רָץ לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב בִּלְוָיַת הָאֲסַפְסוּף הַמֵּרִיעַ לִקְרָאתוֹ תְרוּעַת נִצָּחוֹן עַד בּוֹאוֹ אֶל קָצֶהָ. שֵׁם עָמַד רֶגַע, כִּי כָשַׁל כֹּחוֹ מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא הַחַי, הַשָּׁקוּל כְּנֶגְדּוֹ וּכְנֶגֶד עֶגְלָתוֹ וְצַעֲצוּעָיו יָחַד.

– הֲתִתֵּן לִי אֶת חֲצִי הַשִּׁילִינְג, שׁוֹדֵד בַּצָּהֳרָיִם?

– לֹא פָּדִיתִי הַיּוֹם חֲצִי שִׁילִינְג, וְטוֹב תַּעֲשִׂי לָשׁוּב אֶל חֲנוּתֵךְ, פֶּן יָבוֹאוּ אֵלֶיהָ גַּנָּבִים רָעִים מִמֶּנּוּ.

דְּבָרָיו אֵלֶּה קָלְעוּ אֶל הַמַּטָּרָה, כִּי קָמָה הָאַלְמָנָה וַתַּחֲלֵק בְּיָדָהּ אֶת קַפְלֵטָהּ הַפָּרוּעַ וּבְרַגְלַיִם מְהִירוֹת רָצָה אֶל חֲנוּתָהּ.

אַךְ בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא, אַחֲרֵי סָגְרָה אֶת חֲנוּתָהּ, שָׂמָה אֶת פְּעָמֶיהָ אֶל מְעוֹן אֲבוֹת יוֹסִי, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הִסְפִּיקָה לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ וְלָדַעַת אֶת מְקוֹמוֹ אֶל נָכוֹן. אָחִיו הַקָּטֹן פָּתַח לָהּ אֶת הַדֶּלֶת וַיַּגֵּד לָהּ, כִּי יוֹסִי עוֹבֵד בַּסֻכָּה שֶׁבְּחָצֵר.

וְיוֹסִי הָיָה עָסוּק בְּחִבּוּר הַמִּסְגְּרוֹת וְהַצַּעֲצוּעִים אֶל תֵּבַת עֲרִיסָה, וְנַפְשׁוֹ הָיְתָה מְלֵאָה זִכְרוֹנוֹת מָרִים־נְעִימִים מִמִּקְרֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. פִּתְאֹם וּתְמוּנַת אִשָּׁה צְעִירָה הוֹפִיעָה לְעֵינָיו בְּאוֹר הַלְּבָנָה. לֵב יוֹסִי הָלַם רֶגַע כְּהוֹלֵם פָּעַם. הוּא חָשַׁב רֶגַע, כִּי בֶקִּי עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. – הִנֵּה בָאתִי לְקַבֵּל אֶת חֲצִי הַשִּׁילִינְג, שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי. הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֱעירוּהוּ מֵחֲלוֹמוֹ הַנָּעִים. אַךְ זֹאת הִיא – הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵיין.

יוֹסִי עָזַב אֶת עֲבוֹדָתוֹ, וּבְהַטּוֹתוֹ אֶת רֹאשׁוֹ הַצִּדָה פָּנָה אֵלֶיהָ בִצְחוֹק־חֵן: – אַל נָא תִהְיִי פְתַיָּה; הֵן לֹא פָדִיתִי אֲפִילוּ פְרוּטַת נְחֹשֶׁת; אֲנִי בְחוּר עָנִי, וְאַתְּ הֵן יֵשׁ לָךְ כֶּסֶף רַב קָשׁוּר בְּגרְבֵּךְ.

– וְאֵיךְ יָדַעְתָּ זֹאת? – שָׁאֲלָה הָאַלְמָנָה, בְּהַבִּיטָהּ אֶל רַגְלָהּ הַיְמָנִית וְאֶל הַגֶּרֶב הַנִּשְׁקֶפֶת מִפִּי הַנָּעַל.

– אַחַת הִיא אֵיךְ יָדַעְתִּי, דַּי לִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ – עָנָה יוֹסִי וַיִּקְרֹץ בְּאַחַת מֵעֵינָיו.

– לוּ יְהִי כֵן – קָרְאָה בְשִׂמְחָה – אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי יֵשׁ לִי מָאתַיִם וְשִׁבְעִים לִטְרָה זָהָב מִלְּבַד חֲנוּתִי. אַךְ אַחֲרֵי כָל אֵלֶּה הִנְנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ, אִם יֵשׁ לְךָ הַזְּכוּת לִגְזֹל מִמֶּנִּי חֲצִי שִׁילִינְג? –

וּבַת־צְחוֹק נְעִימָה הוֹפִיעָה עַל פָּנֶיהָ הַמְּלֵאִים. עַל שְׁאֵלָתָהּ זוּ וּבְיִחוּד עַל בַּת־הַצְּחוֹק לֹא מָצָא יוֹסִי מַעֲנֶה. שְׂפָתָיו נִפְתְּחוּ פִתְאֹם וְקוֹלוֹ לֹא נִשְׁמָע.

וְהַלְּבָנָה בִּשְׁמֵי־הַתְּכֵלֶת שָׁטָה לְאַט וַתִּשְׁפֹּךְ אוֹר נָעִים עַל הֶחָצֵר, עַל הָעֲרִיסָה וְעַל הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה הַנִּצֶּבֶת נֶגְדּוֹ וְהַמַּיִם נָזְלוּ מִתּוֹךְ הַדְּלִי אֶל הַבְּאֵר בַּהֲמוּלָה נְעִימָה מְאֹד. וּפִתְאֹם נִדְמָה לְיוֹסִי, כִּי מַרְאֵה הָאַלְמָנָה דוֹמֶה הַרְבֵּה לְמַרְאֵה הָעַלְמָה הָרִאשׁוֹנָה, הַיָּפָה וְהַנּוֹרָאָה. אָז פָּשַׁט פִּתְאֹם אֶת זְרוֹעוֹ וַיְחַבֵּק אֶת הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה; אַךְ הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵין עָנְתָה לוֹ אַף הִיא בִנְשִׁיקָה חַמָּה עַל שְׂפָתָיו…

מִלְּבַד סֻכֶּרְמַן הַשַּׁדְכָן, אֲשֶׁר הִפְסִיד מִכִּיסוֹ אֶת דְּמֵי הַשַּׁדְכָנוּת, שָׂמְחוּ הַכֹּל בַּצֶּמֶד הַנֶּחְמָד הַזֶּה. מֶקִּישׁ וְיוֹסִי שְׁמֶנְדְּרִיק רָקְדוּ יַחַד כְאֵילִים בְּיוֹם הַחֲתֻנָּה וּלְעֻמָּתָם יָצְאוּ בְמָחוֹל הַכַּלָּה פִינְקֶלְשְׁטֵין עִם מְכִירָתָהּ “הָאִשָּׁה הַגְּדוֹלָה” מֵרוּסְיָה.

הַגְּבָרִים רָקְדוּ בַחֲצִי הַחֶדֶר הָאֶחָד וְהַנָּשִׁים בַּחֲצִי הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

 

הַפֶּרֶק הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר: פְּרִידַת הָאָבוֹת מִבְּנֵיהֶם.    🔗

– בִּינָה, הֲשָׁמַעַתְּ אֶת אֲשֶׁר יְדֻבַּר בְּדָנִיֵּאל. וּפְנֵי מַר חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן וְקוֹלוֹ הֵפִיקוּ רֹגֶז.

– הֲלֹא שָׁמַעַתְּ מְאוּמָה עָלָיו וְעַל בִּתּוֹ שֶׁל סֻכֶּרְמַן?

– לֹא; וּמַה לּוֹ וָלָהּ?

וּפְנֵי הַזְּקֵנָה הַקְּפוּאִים תָּמִיד הֵפִיקוּ אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת. – אִישׁ אֶחָד סִפֶּר לִי, כִּי בְנוֹ רָאָה אֶת דָּנִיֵּאל מִתְרוֹעֵעַ עִם בַּתְיָה סֻכֶּרְמַן.

– אַיֵּה? מָתַי?

– בְּנֶשֶׁף הַפּוּרִים.

מִרְיָם בָּאָה הַבַּיְתָה וְהִיא עֲיֵפָה מְאֹד מֵעֲבוֹדָתָהּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר. הַזְּקֵנִים חָדְלוּ לְדַבֵּר יְהוּדִית וַיָּחֵלוּ לְדַבֵּר אַנְגְּלִית.

– לוּ הָיָה בֵינֵיהֶם דְּבַר־מָה הַאִם לֹא הִגִּיד לָנוּ?

– בְּוַדַּאי, בְּוַדַּאי הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ – הִסְכִּים לָהּ הַזָּקֵן.

וּשְׁנֵיהֶם נִמְנְעוּ מֵהִפָּגֵשׁ בְּמַבָּטֵי־עֵינֵיהֶם. וְהַזְּקֵנָה קָמָה מִכִּסְּאָהּ וַתִּתְנַהֵל לְאִטָּהּ לְאֹרֶךְ הַחֶדֶר, וְהִיא מוֹלֶלֶת בְּרַגְלֶיהָ עַל הָרִצְפָה, כְּשֶׁהִיא מַגֶּשֶׁת כּוֹס תֵּה לְמִרְיָם.

– כַּמָּה פְעָמִים בִּקַּשְׁתִּיךָ, אִמִּי, כִּי לֹא תִּסְחֲבִי אֶת רַגְלַיִךְ עַל הָרִצְפָּה. אֲנִי עֲיֵפָה מְאֹד וְאַתְּ מוֹסִיפָה לְהַרְגִּיז אֶת עֲצָבָי. וּמִי זֶה סִפֶּר לָכֶם אֵיזֶה דָבָר – וּמַה?

בִּינָה הִבִּיטָה אֶל אִישָּׁהּ.

– שָׁמַעְתִּי, כִּי דָנִיֵּאל רוֹצֶה לָשֵׂאת לוֹ אִשָּׁה – עָנָה הַזָּקֵן בְּקוֹל רוֹעֵד.

מִרְיָם הִשְׁתּוֹמְמָה וַתִּתְאַדֵּם.

– אֶת מִי? – קָרְאָה בְהִתְרַגְּשׁוּת

– אֶת בַּתְיָה סֻכֶּרְמַן.

– בִּתּוֹ שֶׁל סֻכֶּרְמַן? – קָרְאָה בְקוֹל רָם.

– כֵּן.

– בִּתּוֹ שֶׁל סֻכֶּרְמַן הַשַּׁדְכָן? – קָרְאָה בְקוֹל יוֹתֵר רָם.

– כֵּן.

צְחוֹק גָּדוֹל פָּרַץ מִפִּי מִרְיָם.

– הַאֻמְנָם יִקַּח לוֹ דָנִיֵּאל אִשָּׁה מִמִּשְׁפָּחָה כָזוּ?

– מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל סֻכֶּרְמַן כְּבוּדָה כְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ אָנוּ – הֵעִיר מֶנְדִּיל בִּשְׂפָתַיִם חִוְּרוֹת.

מִרְיָם הִבִּיטָה אֵלָיו בְּתִמָּהוֹן.

– אֶת מָרַת סֻכֶּרְמַן יָדַעְתִּי עוֹד בְּפוֹלַנִּיָּה,

כִּי הִיא מִמִּשְׁפָּחָה כְבוּדָה מְאֹד – הֵעִיר הַזָּקֵן בְּקוֹל רוֹעֵד.

– אֵינֶנּוּ עַתָּה בְּפוֹלַנִּיָּה, כִּי אִם בְּאַנְגְּלִיָּה – עָנַתּוּ מִרְיָם קָשֶׁה.

– וְאַתְּ לֹא רָאִית אוֹתוֹ יוֹשֵׁב עִמָּהּ בְּנֶשֶׁף הַפּוּרִים, – שָׁאַל מַר חַיִּימְ’ס אֶת בִּתּוֹ.

– לֹא שַׂמְתִּי לֵב לָהֶם כְּלַל – עָנְתָה מִרְיָם

בְּאִי־רָצוֹן, – מַה־זֶּה אִמִּי? הַאֵין סֻכָּר בְּכוֹס הַתֵּה אוֹ הַמַּיִם לֹא טוֹבִים, כִּי אֵין טַעַם וְאֵין רֵיחַ הַיּוֹם בַּתֵּה? וּמַדּוּעַ לֹא צִוִּית אֶת דִּינָה לְהָכִין הַיּוֹם עֻגּוֹת לַתֵּה, תַּחַת לָשֶׁבֶת בְּחִבּוּק־יָדַיִם?

– דִּינָה כִּבְּסָה כָּל הַיּוֹם עַד אֲשֶׁר עָיְפָה מְאֹד – הִצְטַדְּקָה הַזְּקֵנָה.

– הוֹי! – קָרְאָה מִרְיָם, וּפָנֶיהָ הַיָּפִים הֵפִיקוּ לֵאוּת וְרֹגֶז; תְּנַסֶּה נָא דִינָה לַעֲצֹר בְּשִׁשִּׁים וְשָׁלשׁ נְעָרוֹת, שֶׁאֲבוֹתֵיהֶן יִתְּנוּן לְהִתְהוֹלֵל וְלָרוּץ בַּחוּצוֹת וּבַשְּׁוָקִים וְאֵין לָהֶם כָּל מוּשָּׂג מִסֵּדֶר וּמִשְׁמָעַת. הִיא כִלְּתָה לִשְׁתּוֹת אֶת הַתֵּה וַתַּחֲלֵף אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ וַתֵּלֶךְ לָהּ אֶל הַתֵּיאַטְרוֹן בְּחֶבְרַת עַלְמָה־רֵעָה אַחֲרֵי עֲבוֹדָתָהּ הַקָּשָׁה וְהַמְּלֵאָה בְמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת רַבּוֹת בַּיּוֹם.

דָּנִיֵּאל בָּא הַבַּיְתָה רְגָעִים מִסְפָּר אַחֲרֵי צֵאתָהּ וַיֹּאכַל אֶת אֲרוּחַת הָעֶרֶב, הִיא אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם, שֶׁהִטְמִינוּ בַעֲדוֹ בַתַּנּוּר הַחַם לְבַל תִּצְטַנֵּן. וּמֶנְדִּיל יָשַׁב לִפְנֵי הַתַּנּוּר וַיְעַיֵּן בִּגְמָרָא. כַּאֲשֶׁר כִּלָּה דָנִיֵּאל לֶאֱכֹל, עָמַד גַּם הוּא לִפְנֵי הַתַּנּוּר וַיִתְמוֹדֵד וַיפַהֵק. פִּתְאֹם פָּנָה אֵלָיו הַזָּקֵן וַיֹּאמֶר:

– וּמַדּוּעַ לֹא תְבַקֵּשׁ מֵאֵת אָבִיךָ בִּרְכַּת מַזָּל טוֹב לְאֵרוּשֶׂיךָ?

– לְאֵרוּשַׂי! – קָרָא דָנִיֵּאל וּלְבָבוֹ הוֹלֵם פָּעַם.

– כֵּן, עִם בַּתְיָה סֻכֶּרְמַן.

מֶנְדִּיל הִבִּיט הֵיטֵב אֶל פְּנֵי בְּנוֹ וְרָאָה הֵיטֵב, כִּי אָדְמוּ וְחָוְרוּ חֲלִיפוֹת.

– אֲבָל שֶׁקֶר הוּא הַדָּבָר! – קָרָא דָנִיֵּאל בְּחֹם – מִי סִפֶּר לְךָ כַּדָּבָר הַזֶּה?

– שׁוּם אִישׁ לֹא אָמַר לִי זֹאת בְּבֵרוּר, רַק מִכְּלַל הַדְּבָרִים, בְּרֶמֶז, שָׁמָעְתִּי.

דּוּמִיָּה מְעִיקָה שָׂרְרָה בַחֶדֶר רְגָעִים מִסְפָּר.

– וּמַדּוּעַ לֹא? – קָרָא חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן – הֵן אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ. דָּנִיֵּאל הִבִּיט אֵלָיו בְּתִמָּהוֹן. לִבּוֹ הָלַם בְּחָזְקָה, רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר וּבְאָזְנָיו צָלְלָה מַנְגִּינָה נְעִימָה.

– הֵן אַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ – שָׁנָה הַזָּקֵן אֶת

דְבָרָיו בִּמְנוּחָה – וּמַדּוּעַ לֹא תְבַקֵּשׁ אֶת יָדָהּ? הֲיָרֵא אַתָּה פֶן תָּשִׁיב אֶת פָּנֶיךָ?

צְחוֹק אִיסְתֵּירִי²⁶ פָּרַץ מִפִּי דָנִיֵּאל; אַךְ בִּרְאוֹתוֹ אֶת מַבַּט אָבִיו, שֶׁהֵפִיק תּוֹכָחָה וּמְבוּכָה יַחַד, הִתְאַפֵּק פִּתְאֹם וּפָנָיו אָדְמוּ מִבֹּשֶׁת.

– סְלַח נָא לִי, אָבִי; וַאֲנִי בְשָׁמְעִי אוֹתְךָ מְדַבֵּר עַל־אֹדוֹת הָאַהֲבָה לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק, וְאַתָּה סְלַח נָא.

הַזְּקֵנָה הֵחֵלָּה לְהָסִיר אֶת כְּלֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב מֵעַל הַשֻּׁלְחָן.

דָּנִיֵּאל יָשַׁב שָׁם עוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה וַיְּעַיֵּן בְּעִתּוֹן הָעֶרֶב, וְאָז הָלַךְ לוֹ לַחֲדַר מִטָּתוֹ. עֵינֵי מַר חַיִּימְ’ס וְרַעֲיָתוֹ נִפְגְּשׁוּ יַחַד אַךְ לֹא דִבְּרוּ דָבָר. מָרַת חַיִּימְ’ס הֵכִינָה נַקְנִיק לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב בְּעַד מִרְיָם וַתְּשִׂימֵהוּ בַתַּנּוּר לְמַעַן יִצְטַמֵּק וְיֵּחָם. אַחֲרֵי כן יָשְׁבָה מִמּוּל אִישָׁהּ וַתָּחֵל לְתַקֵּן אֵיזֶה בֶגֶד יָשָׁן. בַּחֶדֶר שָׂרְרָה דוּמִיָּה עֲמֻקָּה. אַךְ מַשַׁק הָאֵשׁ אֲשֶׁר הִתְלַקְּחָה עַל הָאָח בִּלְשׁוֹנוֹת אֲדֻמּוֹת וּכְחֻלוֹת שֶׁהִתְנַשְּׂאוּ וְהִתְפַּתְּלוּ בֵין גִּזְרֵי־הָעֵץ הַיְבֵשִׁים וְתִקְתּוּק שְׁעוֹן הַקִּיר הִפְרִיעוּ אֶת הַדּוּמִיָּה. בִּינָה הִשְׁחִילָה אֶת הַחוּט בְּמַחַט בְּפַעַם אֶחָת. – עוֹדֶנִּי יְכוֹלָה לִרְאוֹת בְּלִי מִשְׁקָפַיִם – חָשְׁבָה בִמְרִירוּת, אַךְ לֹא דִבְּרָה דָבָר.

מֶנְדִּיל הֵרִים עֵינָיו מִסִּפְרוֹ וַיַּבֵּט אֵלֶיהָ פְעָמִים אֲחָדוֹת. פָּנֶיהָ הָרָזִים וְהַקְּמוּטִים וְצִבְעָם הַכָּתוֹם וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת עָשׂוּ עָלָיו רֹשֶׁם מַכְאִיב מְאֹד. – בִּינָה.

קוֹל הַזָּקֵן רָעַד מְאֹד.

– מַה, מֶנְדִּיל?

– הֲשָׁמַעַתְּ?

– כֵּן, מֶנְדִּיל.

– הוּא אוֹמֵר, כִּי אֵינֶנּוּ אוֹהֵב אוֹתָהּ.

– כֵּן הוּא אוֹמֵר.

– הֲלֹא תֵדְעִי, כִּי אֵין רְצוֹנוֹ, שֶׁנַּחְשֹּׁב, כִּי אַךְ בִּשְׁבִילֵנוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּגַפּוֹ. אֶת כָּל כַּסְפוֹ הוּא נוֹתֵן לְצָרְכִי בֵיתֵנוּ, הַאִם לֹא רָאִית אֶת פָּנָיו בְּדַבְּרִי בְּבַת סֻכֶּרְמַן?

בִּינָה פָּרְצָה בְּבֶכִי.

– אַל־נָא, בִּינָה; מַה־יּוֹעִיל הַבֶּכִי? – קְרָא מֶנְדִּיל רַכּוֹת וּבָרֶגַע הַהוּא חָפֵץ גַּם הוּא לִבְכּוֹת עִמָּהּ יָחַד – אַל־נָא! הֵרָגְעִי נָא. – הֵן הָיֹה לֹא תִהְיֵה; הוּא צָרִיךְ לָקַחַת אֶת בְּחִירַת־לְבָבוֹ לְאִשָּׁה.

וְהוּא קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וַיַּעֲבֵר אֶת יָדוֹ הַקְּמוּטָה עַל שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת בְּחִבָּה וְחֶמְלָה רַבָּה! לֹא, אֵין עָלָיו לְחַכּוֹת כְּלָל. רְאִי־נָא כַּמָּה חִכָּה כְבָר דָּנִיֵּאל עַד כֹּה.

– בְּנִי הָאֻמְלָל, בְּנִי הָאֻמְלָל! – נֶאֶנְחָה הַזְּקֵנָה.

– אִם יִשָּׂא דָנִיֵּאל אִשָּׁה – קָרָא הַזָּקֵן, וְהוּא מִתְאַמֵּץ לְדַבֵּר בִּמְנוּחָה – אֵין לָנוּ אֲפִילוּ פְרוּטָה אַחַת לְמִחְיָתֵנוּ. מִרְיָם מוֹצִיאָה אֶת כָּל שְׂכָרָהּ לִצְרָכֶיהָ הִיא. הֵן “לֵדִי” הִיא עַל־פִּי מַצָּבָה הָרָם וְהִיא אֲנוּסָה לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי־פְאֵר, וַאֲנַחְנוּ, אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים, עוֹד נִהְיֶה לָהּ לְשָׂטָן עַל דַּרְכָּהּ לִמְצֹא לָהּ אִישׁ גְ’נְטֶלְמֶן כִּלְבָבָהּ וּכְטַעֲמָהּ, אֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לַעֲמֹד בִּמְקוֹם גְּדוֹלִים. אוּלָם לַמְרוֹת כָּל אֵלֶּה צָרִיךְ דָּנִיֵּאל לְיִשָׂא אִשָּׁה, וַאֲנִי אֶשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא אֶת מִחְיָתֵנוּ אָנוּ כַאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְעוֹד יְלָדֵינוּ צְעִירִים.

– אֲבָל מַה־תַּעֲשֶׂה? – קָרְאָה בִינָה, שֶׁחָדְלָה לִבְכּוֹת וַתַּבֵּט אֶל אִישָׁהּ בְּפַחַד וְתִמָּהוֹן – הֵן לֹא תוּכַל לָשׁוּב לִמְלֶאכֶת הַזְּגִיגָה, פֶּן לֹא תִהְיֶה זֹאת לְתִפְאֶרֶת לְמִרְיָם. וּמַה־תַּעֲשֶׂה אֵפוֹא, מַה־תַּעֲשֶׂה? וּבְמִסְחָר אֵין לְךָ כָּל יְדִיעָה!

– אָמְנָם בְּמִסְחָר אֵין לִי כָל יְדִיעָה – עָנָה הַזָּקֵן בִּמְרִירוּת – בְּאֶרֶץ־מוֹלַדְתֵּנוּ, כַּאֲשֶׁר יָדַעַתְּ, הָיִיתִי סַתָּת. אֲנַסֶּה נָא, אוּלַי אוּכַל לְהַרְוִיחַ דְּבַר־מָה בִמְלָאכָה זוּ.

וּמֶנְדִּיל אָחַז בְּיַד אִשְׁתּוֹ הַצְּנוּמָה. הִיא הָיְתָה קָרָה מְאֹד, לַמְרוֹת שִׁבְתָּהּ קָרוֹב אֶל הָאָח.

– אַל תִּדְאֲגִי, בִּינָה, אַל תִּוָּאֲשִׁי – הוֹסִיף הַזָּקֵן – אָמְנָם אֵין דָּבָר, אֲשֶׁר אוּכַל לַעֲשׂוֹת פֹּה וַאֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה לְחֶרְפָּה לְמִרְיָם; אַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לֹא יַעַזְבֵנִי. הִנְנִי נָכוֹן לָלֶכֶת מִפֹּה.

– לָלֶכֶת מַפֹּה! – וְיַד בִּינָה חָבְקָה וַתִּלְחַץ בְּחָזְקָה אֶת יַד אִישָׁהּ הַזָּקֵן – אַתָּה תִהְיֶה לְרוֹכֵל בְּעָרֵי הַשָּׂדֶה?

– לֹא; אִם כְּבָר נִגְזַר עָלַי לְהִפָּרֵד מִבָּנַי, טוֹב יִהְיֶה לִי לְהַרְחִיק נְדֹד כְּכָל הָאֶפְשֶׁר. גַּם מִרְיָם תִּשְׂמַח בָּזֶה… אֲנִי נָכוֹן לָלֶכֶת לְאַמֶּרִיקָה.

– לְאַמֶּרִיקָה! – וְלֶב בִּינָהּ הָלַם בְּחָזְקָה – וְאוֹתִי תַעֲזֹב פֹּה?

רֶגֶשׁ שֶׁל בְּדִידוּת נוֹרָאָה תְקָפָהּ וַיִּכְאַב לָהּ מְאֹד. – כֵּן, לִזְמָן קָצֵר. אַתְּ לֹא תוּכְלִי לְהִתְעַנּוֹת עִמִּי בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְבוֹאִי שָׁמָּה. אַחֲרֵי זְמַן־מָה אֶמְצָא לִי אֵיזוֹ עֲבוֹדָה. יֶשְׁנָם בְּאַמֵרִיקָה סוֹחֲרִים יְהוּדִים רַבִּים מִפֹּה וְהֵם יִתְּנוּ לִי עֲבוֹדָה. ד' לֹא יַעַזְבֵנוּ. שָׁם אוּכַל גַּם לִמְכֹּר סְחוֹרָה בָרְחוֹב, לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶׁאֶחְפֹּץ. בָּאוֹפָן הַיּוֹתֵר רַע אֶעֱסֹק בִּזְגִיגָה. בִּטְחִי בַּד', יוֹנָתִי, וְאַל תִּדְאָגִי

מִלַּת הַחִבָּה הַזֹּאת בָּאָה עָמֹק, עָמֹק בְּנֶפֶשׁ הַזְּקֵנָה וַתְּעַנֵּג אוֹתָהּ עֹנֶג נִפְלָא.

– אֲנִי אֶשְׁלַח לָךְ מְעַט כֶּסֶף, וְכַאֲשֶׁר אַךְ אֶרְאֶה, כִּי דַרְכִּי נָכוֹן לְפָנַי וּפרְנְסָתִי קְבוּעָה, אֶשְׁלַח לַהֲבִיאֵךְ אֵלַי, וְאַתְּ תָּבוֹאִי מַהֵר וְחָיִינוּ יַחַד בִּמְנוּחָה וְאֹשֶׁר שָׁם, וּבָנֵינוּ יִחְיוּ בִמְנוּחָה וּבְאֹשֶׁר פֹּה.

אַךְ בִּינָה הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת. – אֲהָהּ! אֲהָהּ! – נֶאֶנְחָה מָרָה – אֵיכָכָה תוּכַל לַעֲבֹר אָרְחַת יַמִּים, לָשֶׁבֶת בֵּין אֲנָשִׁים זָרִים לְעֵת זִקְנָתֶךָ? הֵן חַלָּשׁ, אֵין־אוֹנִים אַתָּה, וְאֵיךְ תּוּכַל אֵפוֹא לַעֲסֹק בִּזְגִיגָה? אֵיכָכָה תוּכַל לָשֵׂאת שָׁם מַשָּׂא כָבֵד עַל שִׁכְמֶךָ?

– ד' יִתֵּן לִי כֹחַ לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. וְקוֹל הַזָּקֵן רָעַד מְאֹד וְנִפְסַק פִּתְאֹם. בִּינָה פָּשְׁטָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ וַתְּחַבֵּק אֶת צַוָּארוֹ. – לֹא, לֹא! – קָרְאָה בִּבְכִי – לֹא תֵלֵךְ לְאַמֶּרִיקָה! לֹא תַעַזְבֵנִי לְבַדִּי!

– אֲנִי צָרִיךְ, אֲנִי אָנוּס לָלֶכֶת – עָנָה הַזָּקֵן בִּשְׂפָתַיִם רוֹעֲדוֹת.

מִשְׁקְפָיו רָטְבוּ מִדִּמְעוֹתָיו וְלֹא יָכֹל לִרְאוֹת הֵיטֵב בָּרֶגַע הַהוּא אֶת פְּנֵי רַעֲיָתוֹ, אֲשֶׁר הִלְבִּינוּ כִקְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַלְּבָנוֹת שֶׁיָּרְדוּ עַל מִצְחָהּ הַקָּמוּט.

– אֲנִי אָנוּס! קוֹל אֱלֹהִים הוּא הַדּוֹבֵר בִּלְבָבִי; הוּא מְצַוֵּנִי לָלֶכֶת.

– אִם כֵּן אֵפוֹא, אֵלֵךְ גַּם אֲנִי עִמְּךָ. אֵל כָּל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ גַּם אָנִי.

– לֹא, לֹא; אַתְּ לֹא תוּכְלִי לְהִתְעַנוֹת עִמִּי יַחַד בָּעֵת הָרִאשׁוֹנָה אֲנִי לְבַדִּי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל.

– וּלְבָבֵךְ יִתְּנֵנִי לְעָזְבַנִי פֹה גַלְמוּדָה, בּוֹדֵדָה לְנַפְשִׁי?

הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו בְּתַחֲנוּנִים, אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לִרְאוֹתָהּ הֵיטֵב, כִּי עֵינָיו כֻסּוּ בְאֵד שֶׁל דְּמָעוֹת נִגָּרוֹת בְּלִי הֶרֶף. אָז עָבַר עוֹד פַּעַם כִּבְרַק־אוֹר בְּמֵעֲמַקֵּי־נַפְשׁוֹ הַקּוֹדֶרֶת וַיְחַבֵּק אֶת רַעֲיָתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו, וְלֶחְיֵיהֶם הָרְטֻבּוֹת מִדִּמְעָה נָגְעוּ יָחַד, עֲבָרָם הָעֶצֶב הַקּוֹדֵר, נִשְׁכַּח וְנֶעְלַם כִּמְעַט כָּלָּה. כָּל אַרְבָּעִים שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם יַחַד הָיוּ לִנְקֻדָּה קְטַנָּה וְכֵהָה מְאֹד. הַדְּמָמָה הַמַּעֲצִיבָה, שֶׁאָרְכָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, פָסְקָה, וְאַהֲבָה חַמָּה, אַהֲבַת אֱמֶת, חִבְּרָה לְסוֹף אֶת נַפְשׁוֹתֵיהֶם.

אַחֲרֵי עֲבֹר רִגְעֵי־הָעֹנֶג הָרִאשׁוֹנִים בְּחַיֵּיהֶם, הִגִּישׁ מֶנְדִּיל אֶת כִּסְאוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן וַיֵּשֶׁב לִכְתֹּב אֵיזֶה מִכְתָּב בְּעִבְרִית, אֲשֶׁר שָׂמָהוּ אַחֲרֵי־כֵן בְּאַרְגַּז הַפּוֹסְתָּה. וּבִינָה יָשְׁבָה עַל מְקוֹמָהּ וַתּוֹסֶף לְתַקֵּן אֶת הַבֶּגֶד הַבָּלֶה. מַשַּׁק גִּזְעֵי־הָעֵצִים שֶׁעַל הָאָח חָדַל וּלְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הַכְּחֻלּוֹת וְהָאֲדַמְדַּמּוֹת הִתְחַבְּרוּ וַתִּהְיֶינָה לְלַהֲבַת־אֵשׁ אַחַת גְּדוֹלָה מְאִירָה וּמְחַמֶּמֶת. מְטוּטֶלֶת הַשָּׁעוֹן הוֹסִיפָה לְהִתְנוֹעֵעַ וּלְתַקְתֵּק כְּבָרִאשׁוֹנָה; אַךְ אֵיזֶה דָבָר חָדָשׁ, נָעִים וְקָדוֹשׁ בָּא פִתְאֹם בְּחַיֵּיהֶם.

כַּאֲשֶׁר שָׁבָה מִרְיָם מִן הַתֵּאַטְרוֹן, הֵבִיאָה הַחַדְרָה אֵיזוּ רוּחַ קָרָה מִן הַחוּץ. בִּינָה קָמָה וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת. אַחֲרֵי כֵן הִגִּישָׁה לְמִרְיָם אֶת אֲרוּחָתָהּ. הַפַּעַם לֹא מוֹלְלָה עוֹד בְּרַגְלֶיהָ עַל הָרִצְפָּה.

וּלְמָחֳרָת הָעֶרֶב הַהוּא, כַּאֲשֶׁר יָשְׁבוּ כָּל בְּנֵי בֵית חַיִּימְ’ס לַשֻּׁלְחָן לַאֲרֻחַת הַבֹּקֶר, קִבֵּל חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן מִכְתָּב בַּפּוֹסְטָה הָרִאשׁוֹנָה. בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה הֵסִיר אֶת הַמִּשְׁקָפַיִם מֵעַל חָטְמוֹ וַיְנַקֵּם וַיְשַפְשְפֵם וַיְשִׁיבֵם לִמְקוֹמָם עַל חָטְמוֹ; וְאַחֲרֵי הַשְׁלִיכוֹ מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת הַמַּעֲטָפָה עַל הָאָח, הֵחֵל לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב; אַחֲרֵי קָרְאוֹ בוֹ שׁוּרוֹת אֲחָדוֹת, הִתְפָּרְצָה מִפִּיו קְרִיאַת תִּמָּהוֹן וְהַמִּכְתָּב נָפַל מִיָּדוֹ.

– מַה־זֶּה, מַה־זֶּה, אַבָּא? – קָרָא דָנִיֵּאל. גַּם מִרְיָם הִבִּיטָה אֶל אָבִיהָ בִשְׁאֵלָה.

– בָּרוּךְ הַשֵּׁם! – קָרָא הַזָּקֵן וַיִּדֹּם.

– אֲבָל מַה־זֶּה? אֱמָר־נָא! – קָרְאָה הַזְּקֵנָה בְהִתְרַגְּשׁוּת לֹא־רְגִילָה. וּפְנֵי מִרְיָם אָדְמוּ גַּם הֵם מֵהִתְרַגְּשׁוּת־רוּחָהּ וַתִּיף מְאֹד

– אָחִי הַיּוֹשֵׁב בְּאַמֶרִיקָה זָכָה בַגּוֹרָל אֶלֶף לִטְרָה וְהוּא קוֹרֵא לִי וּלְבֵינָה לָבֹא אֵלָיו וְלִחְיוֹת עִמּוֹ יָחַד.

– אָחִיךְ הַיּוֹשֵׁב בְּאַמֶּרִיקָה! – קָרְאוּ דָנִיֵּאל וּמִרְיָם מִשְׁתּוֹמְמִים מְאֹד.

– וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי אֲפִילוּ, כִּי יֵשׁ לְךָ אָח בְּאַמֶּרִיקָה! – הוֹסִיפָה מִרְיָם.

– כַּאֲשֶׁר הָיָה עָנִי, לֹא הָיָה מַה לְדַבֵּר עַל אֹדוֹתָיו – עָנָה הַזָּקֵן בְּהִתּוּל – אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלָיו לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. אֲנִי וְהוּא בָאנוּ הֵנָּה יַחַד, אַךְ חֶבְרַת הַצְּדָקָה שָׁלְחָה אוֹתוֹ עִם עוֹד נוֹדְדִים רַבִּים לְאַמֶּרִיקָה.

– אוּלָם אַתָּה לֹא תֵּלֵךְ אֵלָיו, אַבָּא! – קָרָא דָנִיֵּאל.

– וּמַדּוּעַ לֹא אֵלֵךְ? אֲנִי חָפֵץ לִרְאוֹת אֶת אָחִי בְטֶרֶם אָמוּת.

– אֲבָל אֶלֶף לִטְרָה אֵינֶנּוּ סְכוּם עָצוּם כְּלַל – לֹא הִתְאַפְּקָה מִרְיָם מֵהָעִיר.

מַר חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן חָשַׁב אֶת הַסְּכוּם הַזֶּה לְהוֹן עָצוּם מְאֹד, אַךְ עַתָּה הִצְטַעֵר מְאֹד עַל אֲשֵׁר לֹא זִכָּה אֶת אָחִיו בִּזְכִיָּה יוֹתֵר גְּדוֹלָה.

– הַסְּכוּם הַזֶּה יַסְפִּיק בְּכָל אוֹפָן לְמִחְיָה

לִשְׁלָשְׁתֵּנוּ – לוֹ, לְבֵינָה וְלִי; כִּי אִשְׁתּוֹ מֵתָה עָלָיו וּבָנִים אֵין לוֹ.

– הֲתַחְשֹׁב בֶּאֱמֶת לָלֶכֶת לְאַמֶּרִיקָה? – קָרָא דָנִיֵּאל, אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא נְתָנָהוּ לְהַאֲמִין בַּדָּבָר הַזֶּה: –

וּמֵאַיִן תִּקַּח לְךָ כֶּסֶף לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ?

– קְרָא־נָא – עָנָהוּ מֶנְדִּיל, בְּהוֹשִׁיטוֹ לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב – הוּא מַבְטִיחֵנִי לִשְׁלֹחַ לִי אֶת הַהוֹצָאוֹת.

– אֲבָל הוּא כָתוּב עִבְרִית – קָרָא דָנִיֵּאל בְּאָחֲזוֹ אֶת הַמִּכְתָּב מְהֻפָּךְ.

– הַאֵינְךָ יוֹדֵעַ לִקְרֹא עִבְרִית? – שָׁאַל הַזָּקֵן.

– יָדַעְתִּי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת. זְכוּרַנִי, כִּי לִמַּדְתַּנִי כְּתֹב וּקְרֹא עִבְרִית. אַךְ בְּמֶשֶׁךְ הָעֵת לֹא הִסְפַּקְתִּי לַחֲזֹר עַל לְמוּדֵי בְּעִבְרִית. צְחוֹק פָּרַץ מִפִּיו וַיִּמְסֹר אֶת הַמִּכְתָּב לְמִרְיָם, אֲשֶׁר הִבִּיטָה בוֹ רֶגַע, וְעֵינֶיהָ הֵפִיקוּ רָצוֹן בַּהֲשִׁיבָהּ אוֹתוֹ לְאָבִיהָ.

– דּוֹד עָשִׁיר כָּזֶה הָיָה צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ אֵיזוֹ תְשׁוּרָה גַּם לִבְנֵי אָחִיו – הֵעִירָה מִרְיָם בְּהִתּוּל מָהוּל בִּרְצִינוּת.

– וְאוּלַי גַּם יַעֲשֶׂה אֶת זֹאת. בְּבוֹאִי לְאַמֶּרִיקָה וְסִפַּרְתִּי לוֹ, מַה־טּוֹבָה וּמַה־יָּפָה אַתְּ, בִּתִּי – עָנָה מֶנְדִּיל בְּרָצוֹן.

בַּבֹּקֶר הַזֶּה הָיוּ מַר וּמְרַת חַיִּימְ’ס שְׂמֵחִים וְעַלִּיזִים.

– וּמַה־מְּאֹד שְׂמֵחָה אַתְּ, אִמִּי, הַיּוֹם הַזֶּה! –קָרָא דָנִיֵּאל – הֲכָכָה יִנְעַם לָךְ לְהִפָּרֵד מִבָּנֶיךָ?

– אֲנִי חָפַצְתִּי תָמִיד לִרְאוֹת אֶת אַמֶּרִיקָה – עָנַתּוּ הַזְּקֵנָה בְּבַת־צְחוֹק עַל שְׂפָתֶיהָ – שָׁם אֲקַוֶּה לְהִתְרָאוֹת עִם אֶחָד מִמַּכִּירַי הַיְשָׁנִים־הַטּוֹבִים. הִיא שָׁלְחָה אֶת מַבָּטָהּ אֶל אִישָׁהּ וְעֵינוֹ הַכֵּהָה עָנְתָה גַם הִיא לְעֻמָּתָהּ בְּמַבַּט אַהֲבָה.

– אֲבָל אִי־אֶפְשָׁר הַדָּבָר! – קָרָא דָנִיֵּאל

בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה – וַאֲנִי מַאֲמִין, כִּי כָל דְּבַר הַמִּכְתָּב אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂה־עָרְמָה וְלֹא יוֹתֵר

– מֶנְדִּיל הֵחֵל לִגְמֹא מַהֵר אֶת כּוֹס הַקַּהֲוָה.

– מַעֲשֵׂה עָרְמָה! – רָטַן הַזָּקֵן מִתּוֹךְ הַכּוֹס.

– כֵּן, אֲנִי מַאֲמִין, כִּי אִישׁ אֶחָד חָפֵץ לְהָתֵל בְּךָ וְלֹא יוֹתֵר.

– הֲבָלִים! – קָרָא מֶנְדִּיל, בְּשִׂימוֹ אֶת כּוֹסוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן וַיִּקַּח אֶת הַמִּכְתָּב בְּיָדוֹ – הַאִם אֵינֶנִּי מַכִּיר אֶת כְּתַב־יָדוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָחִי? וּמִלְּבַד זֶה, מִי זֶה יָכֹל לָדַעַת אֶת הַפְּרָטִים מִמִּקְרֵי־חַיַּי בְּעָבָר, הַנִּזְכָּרִים בַּמִּכְתָּב, אִם לֹא אָחִי כְתָבוֹ?

דָּנִיֵּאל חָדַל לְהִתְוַכֵּחַ, אַךְ נִשְׁאַר בַּבַּיִת גַּם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלְכָה מִרְיָם לַעֲבוֹדָתָהּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר.

– תֵּכֶּף אֶכְתֹּב לְיַעֲקֹב, כִּי נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ – הוֹסִיף הָאָב – וּמַה־טּוֹב, כִּי שָׂכַרְנוּ לָנוּ אֶת דִּירָתֵנוּ לְשָׁבוּעוֹת, וְעַל כֵּן יָכֹל תּוּכְלוּ עַל נְקַלָּה לִשְׂכֹּר לָכֶם דִּירָה אַחֶרֶת, אִם הִיא גְדוֹלָה יוֹתֵר מִדַּי לְךָ וּלְמִרְיָם. וּבְנוֹגֵעַ לְמִרְיָם הִנֵּה סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ, כִּי תִהְיֶה לָהּ לְאָח טוֹב וְתָשִׂים עֵינְךָ עָלֶיהָ לְטוֹבָה. הַאֵין זֹאת, דָּנִיֵּאל?

דָּנִיֵּאל הֵחֵל עוֹד פַּעַם לְהִתְנַגֵּד לְחֶפְצוֹ, אַךְ הַזָּקֵן עָמַד עַל דַּעְתּוֹ, וַיֹּאמֶר:

– אָחִי הוּא בוֹדֵד וְעָזוּב לְנַפְשׁוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לָבוֹא הֵנָּה, כִּי חוֹלֶה הוּא. וּמִלְּבַד זֶה, מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת פֹּה בְאַנְגְּלִיָּה? וְאִמְּךָ, כַּמּוּבָן, לֹא תַּחְפֹּץ לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי. אוּלַי אֶצְלַח לְהַטּוֹת אֶת לֶב אָחִי לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְאָז נְבַלֶּה אֶת שְׁאֵרִית יָמֵינוּ בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁזֶּה הָיָה תָמִיד מַשְׂאַת־נַפְשִׁי, כַּאֲשֶׁר יָדָעְתָּ.

וְגַם הָאָב וְגַם הַבֵּן לֹא הִזְכִּירוּ הַפַּעַם אֶת שֵׁם בַּתְיָה סֻכֶּרְמַן.

– לָמָּה זֶה תִתְרַגֵּשׁ וְתִצְטַעֵר כָּכָה עַל נְסִיעַת הוֹרֵינוּ לְאַמֶּרִיקָה? – אָמְרָה מִרְיָם לְדָנִיֵּאל בְּעֶרֶב הַיּוֹם הַהוּא – לְדַעְתִּי, אַךְ טוֹב לָנוּ וְלָהֶם כִּי נִמְצָא לָנוּ גוֹאֵל, אֲשֶׁר יוֹרִישֵׁנוּ בְמוֹתוֹ אֵיזֶה סְכוּם כֶּסֶף – דָּבָר, אֲשֶׁר לֹא פִלַּלְנוּ מֵעוֹדֶנּוּ; וּמְאֹד יִנְעַם לִי לְסַפֵּר אֶת זֹאת לִרְעוֹתַי.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְאַחַר הַתְּפִלָה בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת נִגַּשׁ מֶנְדִּיל אֶל בֶּלְקוֹבִיץ וַיֹּאמֶר לוֹ:

– אוּלַי תּוּכַל לְהַלְווֹתֵנִי שֵׁשׁ לִטְרוֹת? בֶּלְקוֹבִיץ כְּמוֹ נִבְהַל לְמִשְׁמַע אָזְנָיו.

– שֵׁשׁ לִטְרוֹת! – קָרָא בְתִמָּהוֹן.

– כֵּן, אֲנִי חָפֵץ לָלֶכֶת לְאַמֶּרִיקָה עִם אִשְׁתִּי. וַאֲנִי דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כְּמִבֶּן־עִיר, כִּי תִּתְקַע לִי אֶת כַּפֶּךָ, אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד לְאִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַפָּעַם. אֲנִי וּבִינָה מָכַרְנוּ אֵיזֶה חֲפָצִים, שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ בְנֵינוּ לִתְשׁוּרָה, אַף חָשַׁבְנוּ וּמָצָאנוּ, כִּי אִם יִהְיוּ בְיָדֵינוּ עוֹד שֵׁשׁ לִטְרוֹת, יַסְפִּיק לָנוּ כַסְפֵּנוּ לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ וּלְמִחְיָה בַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים עַד אֲשֶׁר אֶמְצָא לִי עֲבוֹדָה.

– אֲבָל שֵׁשׁ לִטְרוֹת הוּא סְכוּם הָגוּן מְאֹד! וְגַם בְּלִי כָל עַרְבוּת וּבִטָּחוֹן – קָרָא בֶּלְקוֹבִיץ, בְּמָעֲכוֹ בְיָדוֹ אֶת כּוֹבָעוֹ הַבָּלֶה.

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, כִּי כֵּןּ הוּא, אַךְ עֵדִי בַמָּרוֹם, כִּי אֶשְׁתַּדֵּל לְהָשִׁיב לְךָ אֶת הַכֶּסֶף עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. וְאִם יִקְרַב יוֹמִי לָמוּת בְּטֶרֶם אוּכַל לְהָשִׁיב לְךָ אֶת חוֹבֶךָ, הִנְנִי מַבְטִיחֲךָ, כִּי אֲצַוֶּה לִבְנִי לְדָנִיֵּאל לְהָשִׁיב לְךָ אֶת הַכֶּסֶף. הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת דָּנִיֵּאל, כִּי אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

– אַךְ מֵאַיִן אֶקַּח לְךָ שֵׁשׁ לִטְרוֹת? – קָרָא דֹב בֶּלְקוֹבִיץ – וַאֲנִי חַיָּט עָנִי וּבִתִּי עוֹמֶדֶת לְהִנָּשֵׂא בְקֶרֶב הַיָּמִים. זֶה סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד – עַל דִּבְרָתִּי. מֵעוֹדִי לֹא הִלְוִיתִי לְאִישׁ הַלְוָאָה גְדוֹלָה כָזוּ, גַּם לֹא עָרַבְתִּי בְּעַד חוֹב גָּדוֹל כָּזֶה

מֶנְדִּיל הוֹרִיד אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ; שְׁנֵיהֶם הֶחֱשׁוּ רְגָעִים מִסְפָּר, וְדֹב הֶעֱמִיק בְּמַחְשְׁבוֹתָיו.

– אֲנִי אַגִּיד לְךָ אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה – קָרָא דֹב לְאַחֲרוֹנָה – אַלְוְךָ חָמֵשׁ לִטְרוֹת, אִם יַסְפִּיק לְךָ הַסְּכוּם הַזֶּה לְהוֹצָאוֹתֶיךָ.

פְּנֵי מֶנְדִּיל אוֹרוּ מִשִּׂמְחָה וְאַנְחַת־רְוָחָה פָרְצָה מִלִּבּוֹ.

– ד' יִגְמָלְךָ עַל טוּב לִבֶּךָ! – קָרָא בְרֶגֶשׁ וַיְחַבֵּק אֶת יְדֵי מֵיטִיבוֹ – וַאֲנִי כְבָר אֶמְצָא לִמְכֹּר דְּבַר־מָה וּלְמַלֵּא אֶת הַלִּטְרָה הַחֲסֵרָה לִי.

ומֶנְדִּיל וּבִינָה שָׂמוּ לַדֶּרֶךְ פַּעֲמֵיהֶם לַעֲבֹר אָרְחוֹת יַמִּים וּלְהָחֵל לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים בָּאָרֶץ הַחֲדָשָׁה. דָּנִיֵּאל לִוָּה אוֹתָם עַד לִיבֶרְפּוֹל, וּמִרְיָם אָמְרָה, כִּי לֹא קִבְּלָה רִשָּׁיוֹן מִמְּנַהֶלֶת בֵית־הַסֵּפֶר לְבַטֵּל יוֹם אֶחָד מֵהַלִּמּוּדִים; וְאוּלַי מֵאֲנָה גַם לְבַקֵּשׁ אֶת הָרִשָּׁיוֹן, כִּי זָכְרָה אֶת גַּעֲרַת הַמְנַהֶלֶת בְּאֶסְתֵּר אַנְסִיל.

בְּבֹקֶר קַר וּמְעֻנָּן עָלוּ מֶנְדִּיל וְאִשְׁתּוֹ וְגַם דָּנִיֵּאל עִמָּם עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה, הַנְּכוֹנָה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. אָז נָשַׁק מֶנְדִּיל אֶת מֵצַח בְּנוֹ וַיֹּאמֶר בְּקוֹל נִפְסָק לִרְגָעִים:

– שָׁלוֹם לְךָ, בְּנִי; הֱיֵה מְאֻשָּׁר בְּחַיֶּיךָ, בְּנִי יַקִּירִי! – הוּא חָפֵץ מְאֹד, אַךְ לֹא עָרַב אֶת לִבּוֹ, לְהַגִּיד: “בְּחֶבְרַת בַּתְיָה סֻכֶּרְמַן אֲהוּבָתֶךָ”. אַךְ לִבּוֹ הָגָה בְרָכָה גַם לְכַלָּתוֹ הָעֲתִידָה.

דָּנִיֵּאל הֵסֵב אֶת פָּנָיו מִמֶּנּוּ וְהוּא עָצוּב מְאֹד, אַךְ הַזָּקֵן נָגַע בִּכְתֵפוֹ וַיּוֹסֶף בְּקוֹל רוֹעֵד:

– הֲלֹא תִּסְלַח לִי, בְּנִי, עַל הַמִּשְׂרַה הַקָּשָׁה וְהַדַּלָּה, אֲשֶׁר נָשָׂאתָ בִּשְׁבִילִי?

– אַל־נָא, אַל־נָא, אָבִי! – עָנָהוּ דָּנִיֵּאל בְּקוֹל רוֹעֵד גַּם הוּא.

– הָיֹה תִּהְיֶה, בְּנִי, יְהוּדִי נֶאֱמָן, גַּם אַחֲרֵי הִפָּרְדִי מִמְּךָ, יַקִּירִי – קָרָא הַזָּקֵן וְעֵינָיו רְטֻבּוֹת מִדִּמְעָה.

– בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, אָבִי – עָנָהוּ דָּנִיֵּאל.

וּמֶנְדִּיל פָּנָה אֶל בִּינָה וַיִּשַּׁק לָהּ וַיֵּבְךְּ וְגַם הִיא בָכְתָה, אַךְ פְּנֵי הַזּוּג הַזָּקֵן הַזֶּה הֵפִיקוּ אֹשֶׁר מִבְּעַד הַדְּמָעוֹת, אֲשֶׁר זָרְמוּ עֲלֵיהֶם וְדָנִיֵּאל עָמַד זְמַן רַב עַל הַחֹף, עַד אֲשֶׁר הֵרִימָה הָאֳנִיָּה אֶת עָגְנָה וַתָּחֵל לָנוּעַ לְאַט לְאַט בֵּין הַגַּלִּים הָעַלִּיזִים, עַד אֲשֶׁר נֶעֶלְמָה מֵעֵינָיו. וְאִישׁ לֹא יָדַע וְלֹא הִרְגִּישׁ אֶת אֲשֶׁר הִרְגִישׁ הַזּוּג הַמְאֻשָּׁר הַזֶּה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, אַחֲרֵי עֲבֹר אַרְבָּעִים שְׁנוֹת עָמָל לַחֲתֻנָּתָם.

______________

בִּינָה חַיִּימְ’ס מֵתָה כִשְׁנָתַיִם אַחֲרֵי בוֹאָם לְאַמֶּרִיקָה, וּמַר חַיִּימְ’ס הַזָּקֵן נָשַׁק בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת עַפְעַפֶּיהָ הַסְּגוּרוֹת. וְאָז כַּאֲשֶׁר נִשְׁאַר בָּדָד וְגַלְמוּד בָּעוֹלָם, מָכַר אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיִּשְׁלַח לְבֶלְקוֹבִיץ אֶת חוֹבוֹ עִם לִטְרָה אַחַת רִבִּית, אֲשֶׁר לֹא דָרַשׁ מִמֶּנּוּ; וְהוּא חָגַר אֶת מָתְנָיו וַיִּסַּע אֶל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, לִירוּשָׁלַיִם הָעִיר, אֲשֶׁר הָיְתָה כָל תִּקְוָתוֹ, כָּל חֲלוֹמוֹ בַחַיִּים.

אוּלָם טוֹב הָיָה לַזָּקֵן, לוּ נִשְׁאַר חֲלוֹמוֹ הַנָּעִים הַזֶּה אַךְ חֲלוֹם. רָאֹה רָאָה מֶנְדִּיל אֶת הָרֵי־יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם, אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶת הַר הַמּוֹרִיָה, מְקוֹם־הַמִּקְדָּשׁ, יַד אֲבִישָׁלוֹם, בְּרְכַת שְׁלֹמֹה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִרְאוֹת עוֹד בִּימֵי־נְעוּרָיו – אַךְ לֹא זוּ הִיא הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם, אֲשֶׁר חָזָה לוֹ תָמִיד בְּדִמְיוֹנוֹ. אָמְנָם הַר הַמּוֹרִיָה עוֹדֶנּוּ עַל מְכוֹנוֹ, אַךְ מַה־יִּתְנוֹסֵס עָלָיו? מִסְגַּד עוֹמָר²⁷ וּמִמִּקְדַּשׁ אֱהלֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא כְתֵל חָרֵב אֶחָד.

וּבְכָל יוֹם שִׁשִּׁי הָלֹךְ יֵלֵךְ מֶנְדִּיל לְהַסִּיךְ אֶת נֶסֶךָ דִּמְעוֹתָיו עַל הָאֲבָנִים הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁל הַכֹּתֶל הֶחָרֵב הַזֶּה וּלְנַשְּׁקָן מִנְּשִׁיקוֹת פִּיו; וּבְכָל שָׁנָה וְשָׁנָה עַד הֵאָסְפוֹ אֶל אֲבוֹתָיו הָיָה קוֹרֵא בְכָל לֵיל־פֶּסַח בְּדִמְעוֹת עֵינַיִם: לְשָׁנָה הַבָּאָה – בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה!

 

הַפֶּרֶק הַשִּׁבְעָה־עָשָׂר: לֵיל־הַשַּׁבָּת.    🔗

הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל הִנֵּה שָׁב עַתָּה מִבֵּית הַתְּפִלָּה וּמַלְכִּי־צֶדֶק מְלַוֵּהוּ בְדַרְכּוֹ הַקְּצָרָה. אַחֲרֵיהֶם מִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם לֵיבֶּל בֵּן הָרַב וְלִימִין שְׁמוּאֵל הוֹלֵךְ אֱלִיפָז שׁוֹחוֹבְסְקִי, יְהוּדִי פּוֹלַנִּי עָנִי וּקְרוּעַ בְּגָדִים, אֲשֶׁר הִזְמִינוֹ רַבִּי שְׁמוּאֵל לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, כְּדֶרֶךְ כָּל יְהוּדִי נֶאֱמָן, הַמַּרְאֶה בְפֹעַל אֶת הַשִּׁוּוּי וְהָאַחֲוָה הַשּׂוֹרְרִים בְּקֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹ וְהַשָּׂמֵחַ בְּכָל לֵב לְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת בְּאוֹרֵחַ עָנִי, שֶׁיֹּאכַל עַל שֻׁלְחָנוֹ וְיִתְעַנֵּג מִבִּרְכַּת ד' אֲשֶׁר נָתַן לוֹ.

– וּבְכֵן הַתְּדַבֵּר אֵפוֹא אֶל בִּתֶּךָ? – הִמְשִׁיךְ מַלְכִּי־צֶדֶק אֶת שִׂיחָתוֹ עִם רַבִּי שְׁמוּאֵל – אֱמָר־נָא לָהּ, כִּי כָּל מַה שֶׁכָּתַבְתִּי לָהּ אֵינוֹ אַף אֶחָד מֵרְבָבָה מִכָּל אֲשֶׁר יִרְחַשׁ לָהּ לְבָבִי; כִּי הִיא שִׁמְשִׁי בַיּוֹם, יְרֵחִי וְכוֹכָבִי בַלַּיְלָה; כִּי שְׁנֵי דְרָכִים לִי: דֶּרֶךְ הַחַיִּים עִמָּהּ וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת בִּלְעָדָהּ! כִּי אֵין לִי בְעוֹלָמִי אֶלָּא הִיא וְאַהֲבָתִי אוֹתָהּ; כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת, לִכְתֹּב וְלַחְשֹׁב מְאוּמָה בִלְעָדָהּ; כִּי לֹא אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינַי בַלַּיְלָה וְאֹכֶל לְחִכִּי בַּיּוֹם; כִּי בְעַד צְחוֹק־חֵן אֶחָד אָשִׁיר לָהּ שִׁירֵי־אַהֲבָה גְּדוֹלִים וְנִפְלָאִים… הֲתַגִּיד לָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה?

– הַגֵּד אַגִּיד לָהּ – עָנָהוּ רַבִּי שְׁמוּאֵל – בְּחָתָן כָּמוֹךָ יִשְׂמַח לֵב כָּל אִישׁ. אַךְ הָעַלְמָה אֵינָהּ נוֹטָה חֶסֶד לַמְבַקְּשִׁים אֶת יָדָהּ וּמַה גַּם לְךָ, הַזָּקֵן מִמֶּנָּה בְּאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

– כִּי אָז תִּהְיֶה אַהֲבָתִי אוֹתָהּ גְּדוֹלָה כִפְלַיִם מֵאַהֲבַת יַעֲקֹב אָבִינוּ לְרָחֵל. הֲלֹא כָתוּב, כִּי שֶׁבַע הַשָּׁנִים שֶׁעָבַד אֶת לָבָן הָיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. וּבְעֵינַי תִּהְיֶינָה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה כְיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתִי אֶת חַנָּה.

רַבִּי שְׁמוּאֵל צָחַק בְּקוֹל לְשֵׁמַע הוֹכָחָתוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר־הָאוֹהֵב, וַיֹאמֶר:

– הִנֵּה אָמַרְתָּ הַפַּעַם כַּאֲשֶׁר עָנָה אַחַד הַחֲתָנִים, בֶּאֱמֹר לוֹ, כִּי הוּא זָקֵן מִן הָעַלְמָה כַלָּתוֹ הַיָּפָה בְעֶשְׂרִים שָׁנָה: – אֲבָל כַּאֲשֶׁר אַךְ אַבִּיט אֵלֶיהָ, אֶצְעַר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְכַאֲשֶׁר תַּבִּיט הִיא אֵלַי, תִּזְקַן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים, וְאָז נִשְׁוֶה שְׁנֵינוּ יָחַד. פִּינְחָס מַלְכִּי־צֶדֶק שָׂחֵק בְּכָל לֵב לְדִבְרֵי הָרַב, וַיֹּאמֶר: – בְּכָל זֹאת אֲקַוֶּה, כִּי תְדַבֵּר עָלַי טוֹבוֹת בְּאָזְנֵי בִתֶּךָ. הַאַף אֵין זֹאת?

– אֲבָל הֲיֵשׁ לְךָ מָקוֹר נֶאֱמָן לְמִחְיָתְךָ כַּאֲשֶׁר תִּשָּׂא אִשָּׁה?

– הַאִם לֹא תַּסְפִּיק לִי עֲבוֹדָתִי בַסַּפְרוּת לִמְקוֹר פַּרְנָסָתִי? אִם אֵין חוֹשְׁבִים וְתוֹמְכִים אֶת סַפְרוּתֵנוּ וְסוֹפְרֶיהָ בְאַנְגְּלִיָּה, נֵלֵךְ לָנוּ מִזֶּה – נָשׁוּב לְאֶרֶץ־מוֹלַדְתֶּךָ, רַבִּי שְׁמוּאֵל, לְעֶרֶשׂ הַחָכְמָה וְהַסַּפְרוּת.

עוֹד רַבּוֹת, רַבּוֹת דָּבָר הַמְּשׁוֹרֵר בְּאָזְנֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל, אַךְ קוֹלוֹ הָרָם וּדְבָרָיו הָרוֹעֲשִׁים הָיוּ לָרַב כְּקוֹל הָרַעַם וְהָרוּחַ הַסּוֹעֵר בַּחוּץ לָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב בִּמְנוּחָה בְחֶדְרוֹ וּמְנַמְנֵם לִפְנֵי הָאָח הַבּוֹעֶרֶת. נַפְשׁוֹ הָרַכָּה הִרְגִּישָׁה מֵרֹאשׁ אֶת מְנוּחַת הַשַּׁבָּת הַנְּעִימָה, הַמְחַכָּה לוֹ בִמְעוֹנוֹ, מְעוֹן הַשָּׁלוֹם. יְמֵי־הַמַּעֲשֶׂה וְהַדְּאָגָה עָבְרוּ וְיוֹם הַמְּנוּחָה בָא. וְהִנֵּה הוּא עוֹבֵר כָּעֵת דֶּרֶךְ הָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים, אֲשֶׁר נִדְמוּ לוֹ, כְּמוֹ לָבְשׁוּ גַם הֵם מַחְלְצוֹת הַשַּׁבָּת; בַּכֹּל מְנוּחָה, בַּכֹּל עֹנֶג וָנַחַת, וּבְאָזְנָיו מְצַלְצֵל קוֹל־נֹעַם:

– לְכָה, דּוֹדִי, לִקְרַאת כַּלָּה, פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה! וּלְבָבוֹ מָלֵא חֹם רַב, אַהֲבָה לְכָל הַיְצוּר, לְכָל הַבְּרִיאָה הַגְּדוֹלָה וְהַנִּפְלָאָה, אֲשֶׁר נִגְלְתָה לְעֵינָיו בְיִפְעָה נְעִימָה, בְּקֶסֶם־הוֹד נִפְלָא. כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל בֵּיתוֹ, רָאָה אֶת הָאוֹר הַנָּעִים, הַשָׁפוּךְ בִּמְעוֹנוֹ מִן הַנֵּרוֹת הַמְּאִירִים כַּכּוֹכָבִים בִּרְקִיעַ־הַתְּכֵלֶת.

הוּא קָרָא גַם לְפִינְחָס לָסוּר אֶל מְעוֹנוֹ, אַךְ הַמְּשׁוֹרֵר מָצָא לְטוֹב לוֹ לְהוֹקִיר אֶת רַגְלָיו מִבֵּית אֲהוּבָתוֹ וַיֵּלֶךְ לוֹ הָלְאָה לְדַרְכּוֹ.

הָרַב נָשַׁק אֶת הַמְּזוּזָה, אֲשֶׁר מִחוּץ לַבַּיִת, וְאֶת בִּתּוֹ, אֲשֶׁר קִדְּמָה אֶת פָּנָיו בִּפְנִים הַחֶדֶר.

וּבַחֶדֶר מְנוּחָה וְנִקָּיוֹן. שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁעֲוָה גְדוֹלִים תְּקוּעִים בִּמְנוֹרוֹת־כֶּסֶף גְּדוֹלוֹת וְעָבוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, הַמְּכֻסֶּה בְמַפָּה לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג וּנְקִיָּה מִכָּל כָּתֶם. הִנֵּה קַעֲרַת הַדָּגִים הַצְּלוּיִים וּמְפֹאָרִים בִּירַק פִּטְרוּשְלִין²⁸, שְׁתֵּי הַחַלּוֹת, הָאֲפוּיוֹת מַעֲשֵׂה מִקְלַעַת, מְשׁוּחוֹת בְּחֶלְמוֹן וּפְזוּרוֹת בְּקֶצַח²⁹ וּמְכֻסּוֹת בְּמַפָּה קְטַנָּה הָרְקוּמָה מִלִּים עִבְרִיּוֹת וּבַקְבּוּק הַיַּיִן וְהַכּוֹס לְקִדּוּשׁ.

הַמַּחֲזֶה הַזֶּה הָיָה יָשָׁן וְחָדָשׁ בְּכָל פַּעַם לְרַבִּי שְׁמוּאֵל. הוּא נִשְׁנֶה וְחוֹזֵר בְּכָל לֵיל־שַׁבָּת, וּבְכָל פַּעַם הוּא עוֹשֶׂה עָלָיו רֹשֶׁם נָעִים כִּמְקוֹר כָּל בְּרָכָה וָעֹנֶג.

– שַׁבַּת־שָׁלוֹם, שִׂמְחָה! – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל.

– שַׁבַּת־שָׁלוֹם, שְׁמוּאֵל! – עָנְתָה שִׂמְחָה.

עֵינֶיהָ הִזְהִירוּ בְאַהֲבָה, תָּוִי פָנֶיהָ הַדַּקִּים הֵאִירוּ וַיָּפִיקוּ רָצוֹן, שַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְהַדַּעַת, כִּי מִלְּאָה אֶת חוֹבָתָהּ: הִפְרִישָׁה אֶת הַחַלָּה, אַף הִדְלִיקָה אֶת הַנֵּרוֹת לִכְבוֹד הַשַּׁבָּת. רַבִּי שְׁמוּאֵל שָׂם אֶת כַּפּוֹת יָדָיו עַל רֹאשׁ חַנָּה וַיֹאמֶר בְּלַחַשׁ: יְשִׂימֵךְ, אֱלֹהִים, כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה! – וְאַחַר שָׂם יָדָיו עַל רֹאשׁ בְּנוֹ וַיֹּאמֶר: יְשִׂימְךָ, אֱלֹהִים, כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה!

גַּם לֵוִי הַנַּעַר הַהוֹלֵל הִרְגִּישׁ, כִּי אֵיזֶה קֶסֶם, אֵיזוֹ קְדֻשָּׁה מְרַחֲפִים כְּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן בִּמְעוֹנָם הַשָּׁלֵו. כֵּן, הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי מַלְאָךְ טוֹב יָסֵךְ לוֹ בִכְנָפַיִם וִירַחֵף לוֹ מִסָּבִיב בְּרִגְעֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה, וְזֶה לוֹ הָאוֹת, כִּי צֵל כָּפוּל לוֹ עַל הַקִּיר, בְּשָׁעָה שֶׁמַּלְאָכוֹ הָרַע נִשְׁאַר עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת.

אָז קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל שָׁלשׁ פְּעָמִים:

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, מַלְאֲכֵי הַשַּׁרֵת, מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם, מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן! וּבְהַבִּיטוֹ בְחִבָּה עַל שִׂמְחָה רַעֲיָתוֹ, קָרָא בְנִגּוּן נָעִים:

– אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחוֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ. וְכֵן עַד סוֹף הַפֶּרֶק.

אָז מִלֵּא רַבִּי שְׁמוּאֵל אֶת כּוֹסוֹ יַיִן וַיְקַדֵּשׁ עָלָיו בְּשִׂמְחָה וְכָל הַמְּסֻבִּים עָנוּ אָמֵן וַיִּטְעֲמוּ מִכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָחֲצוּ כֻלָּם אֶת יְדֵיהֶם, בֵּרַךְ הָרַב עַל הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן מִמֶּנּוּ פְּרוּסָה פְרוּסָה לְכָל הַמְּסֻבִּים וּבֵינֵיהֶם גַּם לַיְּהוּדִי הַפּוֹלַנִּי הָרָעֵב. בַּעֲלַת־הַבַּיִת הַגִּישָׁה לְכָל אֶחָד מָנָה יָפָה מִן הַדָּגִים הַטּוֹבִים וְצִלְצוּל הַסַּכִּינִים וְהַמִּזְלָגוֹת נִשְׁמַע בַּחֶדֶר. אַחֲרֵי הַדָּגִים הִגִּישָׁה אֶת הַמָּרָק וְיֶתֶר מַאֲכָלֵי הַשַּׁבָּת.

כִּכְלוֹת הָאֲרוּחָה נָתַן רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּשִׁיר קוֹלוֹ וְאַחֲרָיו כָּל הַמְּסֻבִּים, וַיָּשִׁירוּ זְמִירוֹת בְּנִגּוּן נָעִים:

יוֹם שַׁבָּת קֹדֶשׁ הוּא,

אַשְׁרֵי הָאִישׁ שׁוֹמְרֵהוּ,

וְעַל הַיַּיִן זוֹכְרֵהוּ!

\– – – – – – – –

\– – – – – – – –

נֶפֶשׁ, כִּי נֶאֶנְחָה

בָּא שַׁבָּת – בָּאָה מְנוּחָה,

גִּיל, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה!

צוּר מִשֶּׁלּוֹ אָכַלְנוּ,

בָּרְכוּ אֱמוּנַי,

שָׂבַעְנוּ וְהוֹתַרְנוּ,

כִּדְבַר־אֲדֹנָי.

הַזָּן אֶת עוֹלָמוֹ,

רוֹעֵנוּ אָבִינוּ

אָכַלְנוּ אֶת לַחְמוֹ

וְיֵינוֹ שָׁתִינוּ –

עַל כֵּן נוֹדֶה לִשְׁמוֹ

וּנְהַלְּלוֹ בְפִינוּ;

אָמַרְנוּ וְעָנִינוּ:

אֵין קָדוֹשׁ כַּאֲדֹנָי.

יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה, שַׁבַּת מְנוּחָה.

חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת לְאֻמָּהּ שְׁבוּרָה,

לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת – נְשָׁמָה יְתֵרָה

מִנֶּפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה שַׁבַּת מְנוּחָה. –

יִבָּנֶה הַמִּקְדָּשׁ, עִיר צִיּוֹן תִּמָּלֵא –

שָׁם נָשִׁיר שִׁיר חָדָשׁ וּבִרְנָנָה נַעֲלֶה

הָרַחֲמָן הַנִּקְדָּשׁ יִתְבָּרֵךְ וְיִתְעַלֶּה!

בְּעֵת הַסְּעֻדָּה סִפֶּר הָאוֹרֵחַ לְבַעַל־הַבַּיִת מִכָּל הַתְּלָאוֹת, הַמּוֹצְאוֹת אֶת בְּנֵי עַמֵּנוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר גָּלָה מִשָּׁם, אֲשֶׁר לַמְרוֹת כָּל הַגְּזֵרוֹת וְהַהַגְבָּלוֹת הָרַבּוֹת נֶאֶמְנָה רוּחָם עִם אֱלֹהִים וְתוֹרָתוֹ, וְאַךְ מְעַטִּים הֵם הַבּוֹגְדִים בְּעַמָּם וֶאֱמוּנָתָם.

וְחַנָּה הִשְׁתַּמְּשָׁה בְאַחַת הַהַפְסָקוֹת שֶׁל הַשִּׂיחָה וַתֹּאמֶר לְאָבִיהָ:

– מְאֹד מְאֹד יִנְעַם לִי, אָבִי, כִּי לֹא הֵבֵאתָ הַפַּעַם אֶת הָאִישׁ הַהוּא הַבָּיְתָה.

– אֵיזֶה אִישׁ? – שָׁאַל רַבִּי שְׁמוּאֵל.

– כַּוָּנָתָהּ עַל הַמְּשׁוֹרֵר, עַל מַלְכִּי־צֶדֶק – עָנְתָה הָאֵם. רַבִּי שְׁמוּאֵל הִבִּיט אֵלֶיהָ בְשִׂים־לֵב, בְּזָכְרוֹ אֶת דִּבְרַי הַמְשׁוֹרֵר אֵלָיו לִפְנֵי בוֹאוֹ הַבָּיְתָה.

– הוּא כָתַב לִי מִכְתָּב – הוֹסִיפָה חַנָּה.

– הוּא סִפֶּר לִי זֹאת, – עָנָה רַבִּי שְׁמוּאֵל – הוּא אוֹהֵב אוֹתָךְ אַהֲבָה עַזָּה מְאֹד.

– לָמָה תְדַבֵּר הֲבָלִים, שְׁמוּאֵל? – הִתְעָרְבָה שִׂמְחָה בְשִׂיחָתָם, בְּהַעֲמִידָהּ אֶת קוּמְקוּם הַקַּהֲוָה עַל הַשֻּׁלְחָן בְּהִתְרַגְּשׁוּת – מַה־זֶּה הָרַעְיוֹן, כִּי חַנָּה תִּנָּשֵׂא לְאִישׁ, שֶׁאֵין לוֹ אֲפִילוּ פְרוּטָה אֶחָת! הֲלֹא כַעֲבֹר חֹדֶשׁ יָמִים אַחֲרֵי חֲתֻנָּתָם יִפְּלוּ לְמַשָּׂא עַל חֶבְרַת הַצְּדָקָה.

– הַכֶּסֶף אֵינֶנּוּ הָעִקָּר. חָכְמָה וְדַעַת יְקָרִים מִכָּל הוֹן. אָמְנָם, אֲנִי מַסְכִּים עִם הָרַמְבַּ"ם, הָאוֹמֵר, כִּי עַל הָאָדָם לִמְצֹא לוֹ רִאשׁוֹנָה מָקוֹר לְפַרְנָסָתוֹ, אַחֲרֵי כֵן לִבְנוֹת בַּיִת וְאַחֲרֵי כֵן לָקַחַת אִשָּׁה. אֲבָל מַלְכִּי־צֶדֶק הִנֵּהוּ עוֹבֵד גַּם הוּא בְעֵטוֹ. הוּא כוֹתֵב מַאֲמָרִים בָּעִתּוֹנִים. וְהַדָּבָר הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, חַנָּה, כִּי הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה.

חַנָּה רָאֲתָה אֶת אָבִיהָ בְמַצַּב־רוּחַ עָלֵז וַתַּחְלַט לְהַרְאוֹתוֹ אֶת הַמִּכְתָּב, אֲשֶׁר שָׁלַח לָהּ מַלְכִּי־צֶדֶק עִם חֲרוּזִים אֲחָדִים בְּרֵאשִׁיתוֹ וְשָׁב בְּרָאשֵׁי הַחֲרוּזִים:

חָנִינִי נָא, הַיְפֵה פִיָּה! הַטִּי נָא לִי אָזְנַיִךְ:

נַפְשִׁי, רוּחִי בִי הוֹמִיָּה, שׁוֹאֶפֶת אַךְ אֵלַיִךְ.

הִנָּהּ שׁוֹאֶפֶת, – עֲנִיָּה! – הֲתָבֹא עוֹד עָדַיִךְ?

אַחֲרֵי בִרְכַּת הַמָּזוֹן קָם הָאוֹרֵחַ הַפּוֹלַנִּי שָׂמֵחַ וּשְׂבַע־רָצוֹן מְאֹד וַיֵּלֶךְ לוֹ, אַחֲרֵי בֵרְכוֹ אֶת אַנְשֵׁי הַבַּיִת הַטּוֹבִים בְּשָׁלוֹם; שִׂמְחָה הָלְכָה לָהּ אֶל הַמִּטְבָּח לְהַשְׁגִּיחַ עַל נִקְיוֹן־הַכֵּלִים שָׁם בִּידֵי הַמְּשָׁרֶתֶת; לֵוִי הָלַךְ לוֹ לְבַקֵּר אֶת אֶסְתֵּר אַנְסִיל, כִּי הַשָּׁעָה הָיְתָה עֲדַיִן מֻקְדֶּמֶת וְהָעֶרֶב הָיָה נָעִים מְאֹד, וְהָאָב וְהַבַּת נִשְׁאֲרוּ בַחֶדֶר לְבַדָּם.

רַבִּי שְׁמוּאֵל לָקַח אֶת הַחֻמָּשׁ וַיֵּשֶׁב לִקְרֹא בוֹ כְדַת הַיּוֹם אֶת פְּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.וְחַנָּה יָשְׁבָה לָהּ מִנֶּגֶד וַתִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב

אֶל הַפָּנִים הַנְּעִימִים הַמְכֻסִּים בִּקְמָטִים דַּקִּים, אֶל הַגַּבּוֹת הַסְּבוּכוֹת, אֶל הַזָּקֵן הַלָּבָן, הַמִּתְנוֹעֵעַ בִּתְנוּעַת שְׂפָתָיו, אֶל הָעֵינַיִם הַשְּׁחוֹרוֹת הַנְּטוּיוֹת אֶל הַסֵּפֶר הַפָּתוּחַ, אֶל הַמֵּצַח הַגָּבֹהַּ הַמֻּסְתָּר בְּכִפָהּ שְׁחוֹרָה וְיָפָה.

וְהִיא הִרְגִּישָׁה, כִּי דְּמָעוֹת עָלוּ בְעֵינֶיהָ הַנְּטוּיוֹת אֵלָיו.

– אַבָּא! – קָרְאָה לָאַחֲרוֹנָה בְנָחַת.

– הֲקָרָאת לִי, חַנָּה? – שָׁאַל הָרַב בַּהֲרִימוֹ אֶת עֵינָיו אֵלֶיהָ.

– כֵּן, אַבָּא, חָפַצְתִּי לְדַבֵּר אִתְּךָ עַל־אֹדוֹת הָאִישׁ הַזֶּה, מַלְכִּי־צֶדֶק.

– וּמַה, חַנָּה?

– צַר לִי, כִּי לָעַגְתִּי לוֹ עַד כֹּה.

– אַךְ זֶה טוֹב וְיָפֶה, בִּתִּי. אִם עָנִי הוּא וּלְבוּשׁ קְרָעִים, עָלֵינוּ לְכַבְּדוֹ עוֹד יוֹתֵר. אֶת הַתּוֹרָה וְהַמַּדָּע צְרִיכִים לְכַבֵּד גַּם כְּשֶׁהֵם עֲטוּפִים בִּסְחָבוֹת. אַבְרָהָם קִבֵּל אֶת מַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים, אַף כִּי נִרְאוּ אֵלָיו בִּדְמוּת עוֹבְרֵי־אֹרַח פְּשׁוּטִים.

– יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, אָבִי. אַף לֹא בִגְלַל מַרְאֵהוּ וּלְבוּשָׁיו אֵינִי אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ. אַךְ אִם הוּא בֶאֱמֶת מְלֻמָּד וּמְשׁוֹרֵר, אֶשְׁתַּדֵּל לְכַבְּדוֹ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה מְכַבְּדוֹ.

– אָכֵן, כְּבַת יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנָה דִּבַּרְתָּ הַפַּעַם, בִּתִּי. – אוּלָם בְּנוֹגֵעַ לְחֵפֶץ מַלְכִּי־צֶדֶק – הֵן לֹא בְכָל לֵב אַתָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה; הָאֵין זֹאת?

– הוּא חָפֵץ בָּךְ בְּכָל לֵב – עָנָה שְׁמוּאֵל כְּמִשְׁתַּמֵּט.

– הוֹי! יָדַעְתִּי, כִּי לֹא תַּחְפֹּץ בּוֹ בֶאֱמֶת! – קָרְאָה בְשִׂמְחָה. אַתָּה יוֹדֵעַ, כִּי לֹא אוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ

כָּזֶה.

רַבִּי שְׁמוּאֵל אָחַז בִּידֵי חַנָּה, אֲשֶׁר סִלְסְלָה אֶת זְקָנוֹ וַיְחַבְּקֶנָּה בִשְׁתֵּי יָדָיו. חַנָּה צָחֲקָה בְּכָל לֵב.

– טוֹב אֵפוֹא, אָב יָקָר, אֲנִי שְׂמֵחָה מְאֹד לָדַעַת, כִּי גַם אַתָּה בְטוּבְךָ הַגָּדוֹל וּבְחָכְמָתְךָ הָעֲמֻקָּה אֵינְךָ מוֹצֵא לְטוֹב לְפָנַי לִהְיוֹת לְמַלְכִּי־צֶדֶק לְאִשָּׁה.

– לֹא כֵן, בִּתִּי הַיְקָרָה; מַלְכִּי־צֶדֶק חָפֵץ בָּךְ, וַאֲנִי לֹא הִתְנַגַּדְתִּי לְחֶפְצוֹ, כִּי עַל כֵּן בֶּן־תּוֹרָה הוּא, אִישׁ כִּלְבָבִי. וּמִלְּבַד שֶׁהוּא יוֹדֵעַ תּוֹרָה הוּא גַם סוֹפֵר מָהִיר, אַף הוּא בִקְּשַׁנִי לְדַבֵּר טוֹבוֹת עָלָיו בְּאָזְנַיִךְ וַאֲנִי עָשִׂיתִי אֶת בַקָּשָׁתוֹ.

– אַךְ אֲקַוֶּה, כִּי לֹא תַּחְפֹּץ, שֶׁאִנָּשֵׂא לְאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא אֹהֲבֶנּוּ?

– חָלִילָה לִי מִזֹּאת! חַנָּה בִתִּי תִהְיֶה לְאִישׁ, אֲשֶׁר יִקַּח אֶת לְבָבָהּ.

כְּזֶרֶם שֶׁל רֶגֶשׁ עָמֹק עָבַר עַל־פְּנֵי הָעַלְמָה. – הַאֻמְנָם תָּשִׂים לֵב רַק לְחֵפֶץ לְבָבִי? – קָרְאָה וַתָּנַע בְּרֹאשָׁהּ.

– וּמַדּוּעַ זֶה תִּשְׁאָלִי? חַי אֲנִי, כִּי בֶאֱמֶת וּבְתָמִים דִּבַּרְתִּי אֶת דְּבָרָי

– אֲבָל אִם אֶבְחַר, לְמָשָׁל, בִּיהוּדִי חָפְשִׁי בַדָּת, הֲלֹא יֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ.

– לֹא, לֹא! – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל וַיָּנַע

בְּרֹאשׁוֹ: – מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה? הַיְהוּדִי הוּא תָמִיד יְהוּדִי. גַּם הַיְהוּדִי הַיּוֹתֵר גָּרוּעַ לֹא יוּכַל לְהִתְכַּחֵשׁ לְגַמְרֵי לַיַּהֲדוּת, נִשְׁמָתוֹ קִבְּלָה עָלֶיהָ אֶת עֹל הַתּוֹרָה בְמַעֲמַד הַר סִינָי.

– אִם כֵּן, אֵפוֹא, בֶּאֱמֶת אֵין דָּבָר, אִם אֶבְחַר לְהִנָּשֵׂא לִיהוּדִי חָפְשִׁי?

הָרַב הִבִּיט אֵלֶיהָ רֶגַע בְּעֵין־חֶשֶׁד.

– הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יִיטַב בְּעֵינַי – עָנָה הָרַב בְּנַחַת – אַךְ אִם אוֹהֶבֶת אַתְּ אוֹתוֹ, מוּבְטָחַנִי, כִּי יִהְיֶה לִיהוּדִי כָשֵׁר.

הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עוֹרֵר אֶת לְבָבָהּ מְאֹד. עֵינֶיהָ מָלְאו דְמָעוֹת, אַךְ הִיא הִתְאַפָּקָה.

– הֲבֶאֶמֶת אֵין רַע בְּעֵינֶיךָ, אִם אֶבְחַר לְהִנָּשֵׂא לִיהוּדִי חָפְשִׁי?

– עֲשִׂי לָךְ, בִּתִּי, כְּחֵפֶץ לְבָבֵךְ; מוּבְטָחַנִי, כִּי לִבֵּךְ הַטּוֹב לֹא יִבְחַר בְּדָבָר רָע.

חַנָּה הֵסֵבָּה מְעַט אֶת פָּנֶיהָ לְהַסְתִּיר אֶת הַדְּמָעוֹת, אֲשֶׁר פָּרְצוּ מֵעֵינֶיהָ וַאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה עוֹד לַעֲצֹר בָּהֵן. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל הֵחֵל שֵׁנִית לִקְרֹא אֶת פְּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.

אוּלָם אַךְ הִסְפִּיק לִקְרֹא אֵיזֶה פְּסוּקִים וְהִנֵּה זְרוֹעַ רַכָּה וְחַמָּה חוֹבֶקֶת אֶת צַוָּארוֹ וּלְחִי לַחָה נָגְעָה וַתִּדְבַּק בְּלֶחְיוֹ.

– סְלַח־נָא לִי, אָבִי! – דּוֹבְבוּ שְׂפָתֶיהָ בְלַחַשׁ – צַר לִי, אָבִי, צַר לִי מְאֹד. אֲנִי חָשַׁבְתִּי – כִּי אֲנִי – כִּי אַתָּה – הוֹי, אֲבִי, אָבִי! הִנְנִי רוֹאָה, כִּי לֹא יְדַעְתִּיךָ עַד הָעֶרֶב הַזֶּה!

– מַה־זֶּה, מָה הָיָה לָךְ, בִּתִּי? – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל וְהוּא נִרְעַשׁ מְאֹד – מַה־זֹּאת עָשִׂית?

– כְּבָר נֶאֱרַשְׂתִּי, אָבִי; נֶאֱרַשְׂתִּי לְאִישׁ וּלְךָ וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי.

– לְמִי? – שָׁאַל בְּפַחַד פִּתְאֹם.

– לִיְהוּדִי, אַךְ אֵינֶנּוּ תַלְמוּדִי, אַף לֹא אוֹרְתּוֹדוֹכְּסִי. הוּא שָׁב זֶה לֹא כְבָר מִ“כַּף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה”.

– כֵּן, אֵלֶּה חָפְשִׁים מְאֹד – דּוֹבְבוּ שְׂפָתָיו בְּעֶצֶב – וְאַיֵּה וּמָתַי נִפְגַּשְׁתְּ עִמּוֹ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה?

– בַּ“כְּלוּבְּ”, בְּנֶשֶׁף־הַפּוּרִים – בְּלֵיל הַיּוֹם, שֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הַגֶּט מִשְּׁמוּאֵל לֶוִּין.

מִצְחוֹ קֻמַּט מְאֹד.

– וּמַה שְּׁמוֹ?

– דָּוִד בְּרַנְדּוֹן. הוּא אֵינֶנּוּ כְכָל בַּחוּרֵי לוֹנְדּוֹן מִבְּנֵי עַמֵּנוּ. בָּרִאשׁוֹנָה חֲשַׁבְתִּיו לְאַחַד הַבַּחוּרִים הָרֵיקִים, וְכַאֲשֶׁר לָקַח דְּבָרִים עִמִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לָעַגְתִּי לוֹ, אַךְ לְאַט לְאַט קָנָה אֶת לְבָבִי בַהֲלִיכוֹתָיו וָאֵדַע, כִּי עָשִׂיתִי לוֹ עָוֶל. שִׂיחָתוֹ נְעִימָה מְאֹד, הוּא מְדַבֵּר בְּנַחַת וּבְמַחֲשָׁבָה תְחִלָּה; וּבְחָשְׁבִי כִּי לֹא תַסְכִּים בְּשׁוּם אוֹפָן לְשִׁדּוּךְ כָּזֶה, נִפְגַּשְׁנוּ עוֹד פְּעָמִים רַבּוֹת בַּכְּלוּבּ, וַ–וַ– הֲלֹא יָדַעְתָּ אַחֲרִית הַדָּבָר.

וְהָעַלְמָה הֵסֵבָּה מִמֶּנּוּ אֶת פָּנֶיהָ הָאֲדֻמִּים, אֲשֶׁר הֵפִיקוּ בוּשָׁה, פַּחַד, אֹשֶׁר וְתִקְוָה. רַבִּי שְׁמוּאֵל הֶעֱבִיר יָדוֹ עַל שַׂעֲרוֹת רֹאשָׁהּ.

– הַאֲמִינָה לִי, אָבִי, כִּי לֹא הָיִיתִי מְמַהֶרֶת

לַעֲנוֹת “כֵּן” עַל שְׁאֵלָתוֹ, אִם אֲנִי בוֹחֶרֶת בּוֹ; אַךְ דָּוִד הָיָה אָנוּס לָלֶכֶת לְגֶרְמַנְיָּה לִמְסֹר לְהוֹרִים זְקֵנִים אֶת הַמִּכְתָּב הָאַחֲרוֹן עִם הַבְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה מִבְּנָם הַיָּחִיד, אֲשֶׁר מֵת בַּ“כֵּף” בִּדְמִי עֲלוּמָיו. דָּוִד הִבְטִיחַ לְרֵעֵהוּ הַגֹּוֵעַ, כִּי כַאֲשֶׁר יָבֹא לוֹנְדּוֹנָה, יֵלֵךְ בְּעַצְמוֹ, מִבְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ, לְגֶרְמַנִּיָּה לִרְאוֹת אֶת הוֹרָיו וְלִמְסֹר לָהֶם אֶת חֶפְצוֹ הָאַחֲרוֹן (זֹאת הָיְתָה בַקָּשַׁת סְלִיחָה וּבְרָכָה לְכָל אֲהוּבָיו). אַךְ אַחֲרֵי פָגְשׁוֹ אוֹתִי דָחָה אֶת נְסִיעָתוֹ זֹאת מִיּוֹם לְיוֹם. אֲנִי הוֹכַחְתִּיו עַל פָּנָיו עַל מַעֲלוֹ, אַךְ הוּא עָנַנִי, כִּי לֹא יוּכַל לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי, וְכִי לֹא יַעֲזֹב אֶת לוֹנְדּוֹן עַד אִם הִגַּדְתִּי לוֹ, כִּי אֶאֶהָבֶנּוּ. לְסוֹף אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי אִם יֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ תֵכֶּף, מִבְּלִי עֲסֹק בַּהֲכָנַת טַבָּעוֹת וְעוֹד הֲבָלִים כָּאֵלֶּה וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר יַעֲזֹב אֶת לוֹנְדּוֹן, נְכוֹנָה אֲנִי לְאָהֳבֵהוּ מְעַט עַל אֱמוּנָתוֹ לְרֵעֵהוּ. וְכֵן הָיָה. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי שֶׁעָבַר הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הָהּ, נוֹרָא הַדָּבָר! לָלֶכֶת בְּלֵב מָלֵא אַהֲבָה וְשִׂמְחָה אֶל בֵּית זְקֵנִים אֻמְלָלִים, הוֹרֵי רֵעֵהוּ הַמֵּת. הַאֵין זֹאת, אָבִי?

רֹאשׁוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל הָיָה מֻטֶּה עַל הַסֵּפֶר. חַנָּה הֵרִימָה אוֹתוֹ, בְּאָחֲזָהּ בְּסַנְטֵרוֹ וַתַּבֵּט בְּתַחֲנוּנִים אֶל עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת:

– הַאֵינְךָ כּוֹעֵס עָלַי, אָבִי?

– לֹא, חַנָּה. אַךְ צַר לִי, כִּי לֹא סִפַּרְתְּ לִי עַל כָּל זֶה בָרִאשׁוֹנָה.

– מְאֹד מְאֹד חָפַצְתִּי לְסַפֵּר לְךָ, אָבִי, אַךְ יָרֵאתִי, פֶּן אַעֲצִיב אֶת רוּחֲךָ.

– וּמַדּוּעַ זֶה אֶתְעַצֵּב? הֵן יְהוּדִי הוּא הָאִישׁ, וְאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, הֲלֹא תֶאֶהֲבִיהוּ?

– בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי, אָבִי!

רַבִּי שְׁמוּאֵל נָשַׁק לָהּ עַל שְׂפָתֶיהָ.

– רַב לִי, בִּתִּי. אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ בֶאֱמֶת מוּבְטָחַנִי, שֶׁיֶּאֱהַב גַּם הוּא אֶת עַמּוֹ וְדָתוֹ. הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ אִשָּׁה טוֹבָה כְבִתִּי, הַחֲפֵצָה, כִּי בֵיתָהּ יִהְיֶה בַיִת יְהוּדִי, הָאִישׁ הַזֶּה לֹא יוּכַל עוֹד לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים. חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה הַנְּעִימִים יְשִׁיבוּהוּ אֶל אֱלֹהָיו, וּלְאוֹרָם יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה.

חַנָּה חִבְּקָה אֶת אָבִיהָ וַתִּדֹּם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל שָׂם אֶת יָדָיו עַל רֹאשָׁהּ וַיִּקְרָא שֵׁנִית בְּלַחַשׁ:

– יְשִׂימֵךְ אֱלֹהִים כְּשָׂרָה, רִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה!

וְאַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף: – לְכִי אֵפוֹא, בִּתִּי, וְשַׂמְּחִי אֶת לְבַב אִמֵּךְ בַּבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה.

_______________

וְסַמְבַּטְיוֹן־הַחַיִּים נָח מִזַּעְפּוֹ בִרְחוֹבוֹת הַגֶּטּוֹ; בְּאַלְפֵי בָתֵּי־עֹנִי מְאִירִים הַנֵּרוֹת וּמְפִיצִים אוֹר נָעִים, אוֹר קָדוֹשׁ. מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם מְרַחֲפִים עַל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב אֵלֶּה, וְלוֹחֲשִׁים תִּקְוָה וְנִחוּמִים בְּאָזְנֵי הָרוֹכֵל הַיָּגֵעַ וְהַחַיָּט הַכּוֹאֵב, וּמַרְעִיפִים טַל־תְּחִיָּה, צְרִי שָׁמַיִם עַל הַנְּפָשׁוֹת הָעֲגוּמוֹת, אֲשֶׁר תַּחֲלֹמְנָה חֲלוֹמוֹת־קֶסֶם וְאוֹר – וְהִנֵּה הֵם מְלָכִים יוֹשְׁבִים לְכִסְאוֹת־זָהָב בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים. בְּנֵי הַגֶּטּוֹ קִדְּמוּ אֶת הַשַּׁבָּת־הַמַּלְכָּה בְּשִׁירֵי־נֹעַם בְּבֵית־אֱלֹהִים וּבְמִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה קְדוֹשָׁה בְקֶרֶב בֵּיתָם וַיְלַוּוּהָ בְדַרְכָּהּ עַל הָאֵשׁ, עַל הַיַּיִן, עַל הַבְּשָׂמִים, וְעַל הָאוֹר וְהַצֵּל וּבִזְמִירוֹת מְלֵאוֹת הִשְׁתַּפְּכוּת־נֶפֶשׁ הוֹמִיָּה וּמְקַוָּה, מְקַוֶּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת…

 

הַפֶּרֶק הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר: נִכְזְבָה הַתִּקְוָה.    🔗

בַּיָּמִים הָהֵם הָיְתָה פִתְאֹם הָרְוָחָה לְמֹשֶׁה אַנְסִיל, כִּי, לְתִמְהוֹנוֹ, מָצָא לוֹ עֲבוֹדָה, לְפָחוֹת, שְׁלשָׁה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ, וְאֶת שְׁלשֶׁת הַיָּמִים הַיְתֵרִים בִּלָּה, בְּעָמְדוֹ עַל הַמִּשְׁמָר בְּפִתְחֵי בָתֵּי־הַמְּלָאכָה לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יִתְּנוּ לוֹ אֶת הַמְּלָאכָה הַהִיא הַפְּשׁוּטָה וְהַגַּסָּה, אֲשֵׁר קִבֵּל עַל עַצְמוֹ וְעָשָׂה אוֹתָהּ כָּרָאוּי.

וְהַהַצְלָחָה הוֹסִיפָה עוֹד לְהָאִיר פָּנֶיהָ לְבֵית אַנְסִיל: אֶסְתֵּר קִבְּלָה פְרַס בְּבֵית־הַסֵּפֶר בְּסַךְ חָמֵשׁ לִטְרוֹת־זָהָב. זֶה הָיָה פְרַס שְׁנָתִי חָדָשׁ, אֲשֶׁר נָדְבָה הַלֵּדִי הֶנְרִי גוֹלְדְשְׁמִיט לְהַשְׂכָּלַת בְּנֵי־הַנְּעוּרִים וַאֲשֶׁר נִקְרָא עַל שְׁמָהּ. הַגְּבֶרֶת הַיָּפָה הַזֹּאת, הַלְּבוּשָׁה פְאֵר וַעֲדוּיָה אַבְנֵי־חֵן כְּאַחַת הַנְּסִיכוֹת בְּסִפּוּרִי הָאַגָּדוֹת, הוֹפִיעָה בִכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ בְּבֵית־הַסֵּפֶר וַתְּהַלֵּל אֶת אֶסְתֵּר בְּפָנֶיהָ עַל חֲרִיצוּתָהּ וּשְׁקִידָתָהּ בַּלִּמּוּדִים; וְאַף כִּי הַכֶּסֶף לֹא נִמְסַר לִידֵי אֶסְתֵּר עַד סוֹף הַשָּׁנָה, בְּכָל זֹאת מִהֲרוּ הַשְּׁכֵנִים לְבָרֵךְ אֶת מִשְׁפַּחַת אַנְסִיל, שֶׁנִּתְעַשְּׂרָה פִתְאֹם לְפִי מוּשָׂגָם.

וּבְבֹקֶר אֶחָד עָמַד מֹשֶׁה בִמְעוֹנוֹ הַצַּר וְהוּא עָטוּף בְּטַלִּיתוֹ וּבִתְפִלָיו הַגְּדוֹלִים וּמִתְפַּלֵּל. אִמּוֹ הַזְּקֵנָה הָיְתָה חוֹלָה אָז מַחֲלַת הַשֶּׁבֶץ, עַל כֵּן לֹא הָלַךְ הַפַּעַם לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת. כָּל בְּנֵי־הַבַּיִת כְּבָר קָמוּ מִשְּׁנָתָם, וּמֹשֶׁה הִשְׁגִּיחַ גַּם בְּעֵת הַתְּפִלָּה עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה בַבָּיִת; כְּפַעַם בְּפַעַם הֵעִיר אֶת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, לָזֶה צִוָּה לָשֶׁבֶת בִּמְנוּחָה וּלְאֶסְתֵּר רָמַז לְהָכִין אֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

אַךְ בְּעָמְדוֹ לְהִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנָה־עֶשְׂרֵה, הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִכָּל עִנְיְנֵי־הַבַּיִת, וַיָּשֶׂם אֶת כָּל מַעְיָנָיו אַךְ בַּמִּלִּים הַמּוּבָּעוֹת בִּשְׂפָתָיו בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה; וְעַל כֵּן לֹא שָׂם לֵב גַּם אֶל הַתֶּלֶגְרַמָּה, אֲשֶׁר הוּבְאָה בִידֵי נַעַר אֶחָד הַבָּיְתָה; גַּם קוֹל הַצְּעָקָה, אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָה אֶסְתֵּר, בְּפָתְחָהּ אֶת הַתֶּלֶגְרַמָּה וּבְקָרְאָהּ אֶת הַכָּתוּב בָּהּ, לֹא עָשָׂה עָלָיו כִּמְעַט כָּל רֹשֶׁם, אַף כִּי שְׂפָתָיו הֵחֵלּוּ לְהִתְנוֹעֵעַ בִּמְהִירוּת כְּפוּלָה מֵאֲשֶׁר עַד כֹּה. כַּעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר פָּסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לַאֲחוֹרָיו וַיִּשְׁתַּחוּ לְיָמִין, לִשְׂמֹאל וּלְפָנָיו, וּבְגָּמְרוֹ לִקְרֹא אֶת הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת, שָׂם פָּנָיו הַחִוְּרִים אֶל אֶסְתֵּר.

– אָבִי! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּאָחֲזָהּ בְּיָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת אֶת הַתֶּלֶגְרַמָּה – עָלֵינוּ לָלֶכֶת תֵּכֶּף לְבַקֵּר אֶת בִּנְיָמִין; הוּא חוֹלֶה מְאֹד.

– הַאֻמְנָם? הַהוּא בְעַצְמוֹ כוֹתֵב זֹאת?

– לֹא; זֹאת תֵּלֵגְרַמָּה. אֲהָהּ, אוּלַי כְּבָר מֵת.

רַבּוֹת קָרָאתִי בַסְּפָרִים מֵעֵין זֶה. עַל הָאִישׁ הַמֵּת מוֹדִיעִים, שֶׁהוּא חוֹלֶה אָנוּשׁ.

קוֹלָהּ נִפְסָק. זֶרֶם דְּמָעוֹת פָּרַץ מֵעֵינֶיהָ וַתֵּבְךְּ מָרָה. הַיְלָדִים נֶאֶסְפוּ יַחַד סְבִיבָה; רָחֵל וּשְׁלֹמֹה נֶאֶבְקוּ שְׁנֵיהֶם; כָּל אֶחָד חָפֵץ לִקְרֹא אֶת הַתֶּלֶגְרַמָּה קֹדֶם. יִצְחָק וְשָׂרָה עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם בִּרְצִינוּת וְעֵינֵיהֶם נְטוּיוֹת אֶל הַגְּדוֹלִים. הַזְּקֵנָה הַחוֹלָה הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁה וַתֵּשֶׁב.

– אָבִי – קָרְאָה אֶסְתֵּר, בִּרְאוֹתהּ אוֹתוֹ שָׁקוּעַ

בְּמַחֲשָׁבוֹת – הֲשָׁמַעְתָּ? עָלֵינוּ לָלֶכֶת כָּרֶגַע אֶל בֵּית

הַיְתוֹמִים.

– קִרְאִי־נָא! מַה־כָּתוּב פֹּה בַמִּכְתָּב? –קָרָא מֹשֶׁה.

אֶסְתֵּר לָקְחָה אֶת הַתֶּלֶגְּרַמָּה מִידֵי שְׁלֹמֹה.

– כָּתוּב: בֹּא מַהֵר, בִּנְיָמִין חוֹלֶה מְאֹד.

– בְּנִי הַמִּסְכֵּן! – נֶאֱנַח מֹשֶׁה – אַךְ אֵיךְ נוּכֵל לָבֹא שָׁמָּה? אַתְּ לֹא תוּכְלִי לָלֶכֶת שָׁמָּה; גַּם אִישׁ כָּמוֹנִי צָרִיךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַהִיא יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ שָׁעוֹת.

טַלִּיתוֹ נָפְלָה מֵעַל שִׁכְמוֹ לָאָרֶץ וְהוּא לֹא הִרְגִּישׁ בָּזֶה.

– גַּם אַתָּה לֹא תֵלֵךְ רַגְלִי! – קָרְאָה אֶסְתֵּר וְהִיא מִתְרַגֶּשֶׁת מְאֹד – עָלֵינוּ לָבֹא שָׁמָּה בְהֶקְדֵּם הָאֶפְשָׁרִי! וּמִי יוֹדֵעַ, אִם נִמְצְאֵהוּ בַחַיִּים בְּבוֹאֵנוּ שָׁמָּה? עָלֵינוּ לָלֶכֶת בָּרַכֶּבֶת מִגֶּשֶׁר לוֹנְדּוֹן, כַּאֲשֶׁר בָּא בִנְיָמִין אֵלֵינוּ בַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. הָהּ בִּנְיָמִין אָחִי! אָחִי הַמִּסְכֵּן!

– הָשִׁיבִי לִי אֶת הַנְּיָר, אֶסְתֵּר – הִפְסִיקָהּ שְׁלֹמֹה בְקַחְתּוֹ אֶת הַתֶּלֶגְּרַמָּה מִיָּדָהּ – חֲבֵרַי לֹא רָאוּ מִכְתָּב כָּזֶה מֵעוֹדָם.

– אֲבָל מֵאַיִן נִקַּח לָנוּ כֶסֶף לְהוֹצָאוֹת

הַדֶּרֶךְ? – קָרָא מֹשֶׁה כְאוֹבֵד עֵצוֹת – יֶשׁ לִי רַק אֵיזֶה מַטְבֵּעוֹת קְטַנּוֹת לְצָרְכֵי הַיּוֹם וְלֹא יוֹתֵר. שְׁלֹמֹה, הִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי! אַתָּה אוֹהֵב לְהַפְסִיק לִרְגָעִים אֶת תְּפִלָּתְךָ בְּכָל אֲמַתְלָה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא. רָחֵל, הַנִּיחִי לוֹ לְהִתְפַּלֵּל וְאַל תִּהְיִי לוֹ לְשָׂטָן! הֲשָׁמַעַתְּ?

– אִם כֵּן לֹא נֹאכַל הַיּוֹם בַּצָּהֳרַיִם – קָרְאָה אֶסְתֵּר. שָׂרָה יָשְׁבָה לָאָרֶץ וַתִּצְעַק: וַי וַי לִי! וַי וַי לִי! – אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי לָהּ דָּבָר! – קָרָא יִצְחָק הַקָּטָן נִבְהָל וּמִשְׁתּוֹמֵם. – לֹא הוּא, לֹא הוּא – נֶאֶנְחָה שָׂרָה הַקְּטַנָּה – חֲפֵצָה אֲנִי לֶאֱכֹל בַּצָהֳרָיִם!

– הֲשָׁמַעַתְּ? וּמֵאַיִן נִקַּח אֵפוֹא דְמֵי־נְסִיעָה?

– מַה־מְּחִיר כַּרְטִיס הַמַּסָּע? – שָׁאֲלָה אֶסְתֵּר.

– שִׁילִינְג לְכָל אֶחָד שָׁמָּה וּבַחֲזָרָה – עָנָה מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה בָקִי בָּעִנְיָנִים הָאֵלֶּה מִימֵי הֱיוֹתוֹ רוֹכֵל, הַמַּחֲזִיר בָּעֲיָרוֹת – וּמֵאַיִן לִי אֵפוֹא סַךְ רַב כָּזֶה? – אֲבָל לָמָּה תּוֹסִיף לִי חֳדָשִׁים אֲחָדִים עַל שְׁנוֹתָי? הֵן לֹא מָלְאו לִי עוֹד שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיָכֹל אוּכַל לָלֶכֶת בָּרַכֶּבֶת בַּחֲצִי הַמְּחִיר?

– אָמְנָם צָדַקְתְּ; אַךְ מֵאַיִן לָנוּ שִׁילִינְג וָחֵצִי? – אֵין צֹרֵךְ לָנוּ בְּשִׁילִינְג וָחֵצִי! – קָרְאָה אֶסְתֵּר, שֶׁהָיְתָה עֲשִׁירָה בְעֵצוֹת בִּשְׁעַת הַדֹּחַק – אֵין לָנוּ לָקַחַת כַּרְטִיסִים לְשָׁם וּבַחֲזָרָה; הֵן יָכֹל נוּכַל לָשׁוּב בָּרֶגֶל.

– אֲבָל אֵיכָכָה נוּכֵל לְהֵעָדֵר שְׁנֵינוּ מִן הַבַּיִת עֵת רַבָּה? – קְרָא מֹשֶׁה – הֵן גַּם אִמָּא חוֹלָה, וְאֵיךְ יִשָּׁאֲרוּ פֹה הַיְלָדִים בִּלְעָדַיִךְ? אֲנִי לְבַדִּי אֵלֵךְ!

– לֹא, לֹא! אֲנִי צְרִיכָה לִרְאוֹת אֶת בִּנְיָמִין! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּקוֹל.

– אַל נָא תִהְיִי קְשַׁת־עֹרֶף, אֶסְתֵּר! וּמִלְּבַד כָּל אֵלֶּה, הֵן כָּתוּב בַּתֶּלֶגְּרַמָּה, כִּי אֲנִי אָבֹא – וְאוֹתָךְ לֹא קָרָאוּ. וּמִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא יִכְעֲסוּ שָׁם הָאֲדוֹנִים הַגְּדוֹלִים בִּרְאוֹתָם, כִּי הֵבֵאתִי גַּם אוֹתָךְ עִמִּי? וּלְבִנְיָמִין אַל תִּדְאֲגִי, בָּטוּחַ אֲנִי, כִּי יָשׁוּב מַהֵר לְאֵיתָנוֹ.

– טוֹב אֵפוֹא, אֲבָל אַל־נָא, אָבִי! לֵךְ מַהֵּר! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּהִתְבּוֹנְנָהּ אֶל הַמַּעֲצוֹרִים, אֲשֶׁר לֹא נְתָנוּהָ לָלֶכֶת גַּם הִיא – קוּם וְלֵךְ תֵּכֶּף!

– תֵּכֶּף, אֶסְתֵּר; חַכִּי־נָא כִמְעַט רֶגַע, עַד אֲשֶׁר אֶגְמֹר אֶת הַתְּפִלָּה, אַךְ רְגָעִים אֲחָדִים…

– לֹא! לֹא! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת – אַתָּה מִתְפַּלֵּל כָּל כַּךְ הַרְבֵּה, ה' יִסְלַח לְךָ, אִם לֹא תִגְמֹר הַיּוֹם אֶת תְּפִלָּתֶךָ. עָלֶיךָ לָלֶכֶת כָּרֶגַע, אַךְ עָלֶיךָ לָשׁוּב בָּרַכֶּבֶת – לְמַעַן נֵדַע גַּם אָנוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ שָׁם. אֲנִי אֲמַשְׁכֵּן אֶת תְּשׁוּרָתִי הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר נָתְנוּ לִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר, וְהָיָה לְךָ דַּי כֶסֶף לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ. טוֹב מְאֹד! – קָרָא מֹשֶׁה – וְעַד שֶׁתְּמַשְׁכְּנִי אֶת סִפְרֵךְ, אַסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַתְּפִלָּה.

אָז הֵרִים אֶת טַלִּיתוֹ מִן הָאָרֶץ וְהֵחֵל לְהִתְפַּלֵּל בִּמְהִירוּת וְאֶסְתֵּר לָקְחָה אֶת סִפְרָהּ וַתַּעֲזֹב מַהֵר אֶת הַחֶדֶר. הַסֵּפֶר הָיָה מְכֹרָךְ בִּכְרִיכָה מְהֻדָּרָה וּקְצוֹת עָלָיו מָזְהָבִים וּמַבְרִיקִים מְאֹד. אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה, שֶׁשְּׁמוֹ הָיָה “אוֹצְרוֹת הַמַּדָּע”, – כְּבָר קָרְאָה אֶסְתֵּר פַּעֲמַיִם וְשָׁלשׁ וַתֵּדַע הֵיטֵב אֶת הַכָּתוּב בּוֹ, וּבְכָל זֹאת נִפְרְדָה מִמֶּנּוּ בְדַאֲבוֹן־לֵב.

וְהַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן יָשַׁב בְּפִנַּת הָרְחוֹב לֹא רָחוֹק מִמְּעוֹן אַנְסִיל. הוּא הָיָה אִישׁ נוֹצְרִי, בָּרִיא וּשְׁפַל־קוֹמָה וּבַעַל פָּנִים אֲדֻמִּים.

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם לָךְ, יָפָתִי הַקְּטַנָּה – קָרָא הַמַּלְוֶה בְּחִבָּה, כְּשֶׁאַךְ בָּאָה אֶסְתֵּר הַחַדְרָה – אָכֵן הִשְׁכַּמְתְּ לָקוּם הַיּוֹם; וַאֲנִי אַךְ זֶה עַתָּה פָתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וּתְרִיסַי־הַחַלּוֹנוֹת. הַגִּידִי לִי, אֵפוֹא, בַּמֶּה אוּכַל לְשָׁרְתֵךְ, יַקִּירָה? הִנָּךְ חִוֶּרֶת הַיּוֹם, יָפָתִי; מַה־לָּךְ?

– הִנֵּה יֶשׁ לִי סֵפֶר חָדָשׁ, שֶׁמְּחִירוֹ שִׁבְעָה שִׁילִינְגִּים וָחֵצִי – עָנַתּוּ אֶסְתֵּר בִּמְהִירוּת, בְּהוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת הַסֵּפֶר.

הוּא הִבִּיט מִבְּלִי מֵשִׂים עַל שַׁעַר הַסֵּפֶר. – סֵפֶר חָדָשׁ – קָרָא הַמַּלְוֶה – וּמָה הַכְּתֹבֶת הַזֹּאת: לְאֶסְתֵּר אַנְסִיל – עַל שְׁקִידָתָהּ וַחֲרִיצוּתָהּ? אֵיזֶה עֶרֶךְ יֵשׁ לְסֵפֶר עִם כְּתֹבֶת?

– הֲלֹא זוֹ הַכְּתֹבֶת הִיא הַמַּגְדִּילָה אֶת עֶרְכּוֹ שִׁבְעָתָיִם – קָרְאָה אֶסְתֵּר בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ.

– יוּכַל הֱיוֹת – עָנָה אֲדֹם־הַפָּנִים – אַךְ הַתְּדַמִּי, כִּי גַם הַקּוֹנֶה אֶת הַסֵּפֶר מִיָּדִי יִקָּרֵא בְשֵׁם אֶסְתֵּר אַנְסִיל? הַאִם כָּל אִישׁ יִקָּרֵא בְשֵׁם אֶסְתֵּר אַנְסִיל. אוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת חָרוּץ וְשׁוֹקֵד כָּמוֹךְ?

– לֹא – עָנָה אֶסְתֵּר בְּעִצָּבוֹן – אֲבָל אֲנִי, אֲנִי אֶפְדֵּהוּ מַהֵר מִיָּדְךָ, וְלִי הוּא יָקָר מְאֹד.

– בָּעוֹלָם הַזֶּה – קָרָא אֲדֹם־הַפָּנִים וַיָּנַע רֹאשׁ בְּסַפְּקָנוּת – אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ, מַה־שֶּׁיִּהְיֶה וּמַה־שֶּׁיִּקְרֶה בְעוֹד רָגַע. אִם כֵּן אֵפוֹא, כַּמָּה אַתְּ חֲפֵצָה לִלְווֹת עַל הַמַּשְׁכּוֹן הַזֶּה?

– אַךְ שִׁילִינְג אֶחָד – עָנְתָה אֶסְתֵּר – וּשְׁלשָׁה פֶּנִּים – הוֹסִיפָה כָרֶגַע בְּשָׂמְחָה עַל הָרַעְיוֹן, שֶׁעָלָה עַל לְבָבָהּ.

– הִנֵּה כִי כֵן – יְהִי כִדְבָרֶיךָ – הִתְרַצָּה הַמַּלְוֶה לְסוֹף – פָּנַיִךְ יָעִידוּ בָךְ, כִּי הַכֶּסֶף נָחוּץ וַאֲנִי חָפֵץ לִהְיוֹת בְעֶזְרֵךְ הַפָּעַם. הֵא לָךְ אֶת הַכָּסֶף.

וְאֶסְתֵּר לָקְחָה מַהֵר אֶת הַכֶּסֶף, וּבְקָפְצָהּ אֶת יָדָהּ הֵיטֵב מִהֲרָה לָשׁוּב אֶל מְעוֹנָם.

בֵּינְתַּיִם גָּמַר מֹשֶׁה אֶת תְּפִלָּתוֹ, כָּרַך אֶת תְּפִלָּיו וּבְחִפָּזוֹן הֵחֵל לִגְמֹעַ מְעַט קַהֲוָה.

– הֵא לֵךְ אֶת הַשִּׁילִינְג, הַדָּרוּשׁ לִשְׂכַר

הָרַכֶּבֶת – קָרְאָה אֶסְתֵּר – וְשְׁנֵי פֶנִּים שְׂכַר הָאוֹמְנִיבּוּס; לֵךְ, אֵפוֹא, מַהֵר! אָז שָׂמָה אֶסְתֵּר אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיס־הָעוֹר הַיָּשָׁן שֶׁמָּצָא מֹשֶׁה בְאַחַד הַיָּמִים בָּרְחוֹב וַתַּבְהִילֵהוּ לָלֶכֶת לְדַרְכּוֹ. אוּלָם אַךְ יָצֹא יָצָא מִן הַבַּיִת וְקוֹל צְעָדָיו כְּבָר נֶאֱלַם מִן הַמַּדְרֵגוֹת, הִרְגִּישָׁה אֶסְתֵּר בִּלְבָבָהּ חֵפֶץ נִמְרָץ לָרוּץ אַחֲרֵי אָבִיהָ וְלָלֶכֶת עִמּוֹ יַחַד אֶל אָחִיהָ הָאָהוּב; אַךְ יִצְחָק הַקָּטָן הֵחֵל לִבְכּוֹת וּלְבַקֵּשׁ אֲרֻחַת הַבֹּקֶר. יֶתֶר הַיְלָדִים חָטְפוּ לָהֶם כָּל אֶחָד פְּרוּסַת לָחֶם וַיִּכּוֹנוּ לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵּפֶר. הַזְּקֵנָה גָנְחָה וְנֶאֶנְחָה בְקוֹל וְאֶסְתֵּר נֶאֶנְסָה לְהִשָּׁאֵר בַּבָּיִת. כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הַיְלָדִים מִן הַבַּיִת, עָשְׂתָה אֶסְתֵּר אֶת הַמִּטָּה הַפְּנוּיָה וַתַּהְפֹּך אֶת מִשְׁכַּב הַזְּקֵנָה לְמַעַן יֵרַךְ לָהּ לִשְׁכַּב.

אָז נְשָׂאָהּ רוּחָה אֶל בֵּית־סִפְרָהּ וְהִנֵּה הִיא רוֹאָה אֶת כָּל הַתַּלְמִידוֹת רְעוֹתֶיהָ יוֹשְׁבוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת עַל הַסַּפְסָלִים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה, וְהַמּוֹרָה מְבָאֶרֶת לִפְנֵיהֶן דְּבָרִים חֲדָשִׁים וְנוֹתֶנֶת צִיּוּנִים חֲדָשִׁים. מַר, מַר הָיָה לָהּ הָרַעְיוֹן, כִּי אֵינָהּ עַתָּה שָׁם וּמְקוֹמָהּ פָּנוּי. הִנֵּה הִיא יוֹשֶׁבֶת פֹּה בְחֶבְרַת הַזְּקֵנָה, וְהַבְּדִידוּת מְעִיקָה וּמְעִיקָה עַל לִבָּהּ הָרַךְ, עַד כִּי לֹא אַחַת מִתְעוֹרֵר בְּלִבָּהּ הַחֵפֶץ לָרֶדֶת אֶל מְעוֹן דֶּבִּי, לִנְפֹּל עַל צַוָּארָהּ וְלִבַכּוֹת אֶת כָּל מָרַת נַפְשָׁהּ עַל חָזֶהָ.

הִיא הִתְאַמְּצָה לְתָאֵר לָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת הַחֶדֶר, אֲשֶׁר בּוֹ שׁוֹכֵב בִּנְיָמִין אָחִיהָ עַל עֶרֶשׂ־דְּוָי – וְלֹא יָכְלָה גַם לְהַאֲמִין, כִּי אָחִיהָ זֶה הֶחָרוּץ וּבַעַל־הַכִּשְׁרוֹנוֹת שׁוֹכֵב עַתָּה וְגוֹנֵחַ, כַּזְּקֵנָה הַחוֹלָה הַמֻּטֶּלֶת פֹּה לְפָנֶיהָ

כָּכָה יָשְׁבָה שְׁקוּעָה בְמַחְשְׁבוֹת־עֶצֶב וָפַחַד וְאָזְנֶיהָ נְטוּיוֹת לְכָל אִוְשָׁה קַלָּה, אֲשֶׁר תִּשָּׁמַע מֵעַל הַמַּדְרֵגוֹת; הִיא חִכְּתָהּ לְאֵיזוֹ בְשׂוֹרָה מִבִּנְיָמִין אָחִיהָ. הִיא מְחַכָּה – וְהַשָּׁעוֹת מִתְנַהֲלוֹת לְאִטָּן וְהֵן אֲרֻכּוֹת מְאֹד; הִגִּיעָה עֵת־הַצָּהֳרָיִם. הַיְלָדִים שָׁבוּ מִבֵּית־הַסֵּפֶר וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲרֻחָתָם עֲרוּכָה לִפְנֵיהֶם, וְאֶסְתֵּר יוֹשֶׁבֶת וּמְחַכָּה. הִנֵּה חָדְרָה קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ בְּעַד הַחַלּוֹן הַקָּטָן, כִּמְבַשֶּׂרֶת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים.

___________

בִּנְיָמִין הָיָה שׁוֹקֵד תָּמִיד עַל לִמּוּדַיו וְעַל סְפָרָיו וְאַךְ לְעִתִּים רְחוֹקוֹת הָיָה יוֹצֵא אֶל חֲבֵרָיו לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אִתָּם בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם. וְהִנֵּה בְאֶחָד מִימֵי מֶרְץ הַקָּרִים שִׂחֵק בְּמִשְׂחַק הַכַּדּוּרִים עִם חֲבֵרָיו, וּכְחֹם לוֹ, פָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ מֵעָלָיו וְצִנָּה קַלָּה אֲחָזַתְהוּ. וְיַעַן כִּי לֹא שָׂמוּ לֵב לְמַחֲלָתוֹ בָרִאשׁוֹנָה, גָּבְרָה וַתְּהִי לְמַחֲלָה יוֹתֵר חֲזָקָה, אַךְ גַּם אָז לֹא בִּקֵּשׁ הַנַּעַר לְהִכָּתֵב בִּרְשִׁימַת־הַחוֹלִים, כִּי עַל־כֵּן יוֹם צֵאת “הַמְאַסֵּף” הִגִּיעַ.

מַחֲלָתוֹ חָזְקָה מְאֹד וְכַאֲשֶׁר כְּבָר הִתְאוֹנֵן בְּאָזְנֵי הָרוֹפֵא הָיָה כְבָר חוֹלֶה בְקַדַּחַת עַזָּה וְהָרוֹפֵא אָמַר, כִּי דָבְקָה בוֹ דַלֶקֶת־הָרֵיאָה. בַּלַּיְלָה גָבַר הַחֹם מְאֹד, עַד אֲשֶׁר מָצְאוּ לְנָחוּץ לִקְרֹא מַהֵר לְרוֹפֵא, אֲשֶׁר נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הַמַּצָּב מְסֻכָּן מְאֹד, וּבַבֹּקֶר צִוָּה לְתַלְגְּרֵף לַאֲבִי הַנָּעַר.

מֹשֶׁה מָצָא אֶת בִּנְיָמִין שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ בְחֶדֶר מְיֻחָד וּמְשָׁעֵל וּמִתְנוֹדֵד לִרְגָעִים עַל מִשְׁכָּבוֹ. הַמַשְׁגַּחַת, אִשָּׁה צְעִירָה וְיָפָה מְאֹד, הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ אֵלָיו וַתִּתְבּוֹנֵן בְּחֶמְלָה רַבָּה אֶל כָּל תְּנוּעוֹתָיו.

הַמְשָׁרֶתֶת יָשְׁבָה דוּמָם בְּצַד הַמִּטָּה, גַּם הָרוֹפֵא עָמַד לְמַרְגְּלוֹתֵי הַחוֹלֶה וּפָנָיו הָיוּ עֲצוּבִים מְאֹד. הַמַשְׁגַּחַת פִּנְּתָה מְקוֹמָהּ לְמֹשֶׁה, אֲשֶׁר נִגַּשׁ מַהֵר אֶל בְּנוֹ וַיֹּאחֶז בְּיָדוֹ. בִּנְיָמִין לָטַשׁ אֵלָיו אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת, מַבָּטוֹ הָיָה נוֹרָא וּמוּזָר. הוּא לֹא הִכִּירוֹ.

– מַה־שְּׁלוֹמְךָ אֵפוֹא, בִנְיָמִין? – קָרָא מֹשֶׁה בַעֲלִיזוּת מְעוּשָׂה.

– חֵן, חֵן לְךָ, נֶשֶׁר זָקֵן. מַה־טּוֹב אַתָּה כִּי בָאתָ לְבַקּרֵנִי. הֲלֹא זֶה דְבָרִי תָמִיד, כִּי בְעִתּוֹנֵנוּ לֹא צָרִיךְ לְהָתֵל בְּךָ, כִּי אִישׁ טוֹב אָתָּה.

– מָה הוּא אוֹמֵר? – שָׁאַל מֹשֶׁה, בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַחֲבוּרָה – אֵינִי מֵבִין אַנְגְּלִית.

וְהַיּוֹשְׁבִים שָׁם לֹא הֵבִינוּ אֶת דִּבְרֵי מֹשֶׁה.

בִּנְיָמִין סָגַר אֶת עֵינָיו וּדְמָמָה שָׂרְרָה בַחֶדֶר. כַּעֲבֹר רֶגַע פָּקַח שֵׁנִית אֶת עֵינָיו. פָּנָיו הָאֲדֻמִּים כַּדָּם אָדְמוּ עוֹד יוֹתֵר, בְּהַכִּירוֹ אֶת אַבָּא. – וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי אַתָּה הוּא הַ"נֶּשֶׁר

הַזָּקֵן" – גִּמְגֵּם הַנַּעַר בִּמְבוּכָה – הַאִם לֹא הָיָה הוּא פֹה זֶה עָתָּה?

– לְכִי וְקִרְאִי לָאָדוֹן קוֹלְמַן – אָמְרָה הַמַשְׁגַּחַת אֶל הַמְשָׁרֶתֶת. עֵינֶיהָ הָיוּ רְטֻבּוֹת מִדִּמְעָה, אַךְ עַל שְׂפָתֶיהָ רִחֲפָה בַת־צְחוֹק בְּשָׁמְעָהּ אֶת כִּנּוּיָו שֶׁל הַמּוֹרֶה וַתַּחְשֹׁב: מִי יוֹדֵעַ, מָה הוּא כִּנּוּיִי אֲנִי בְּפִי הַתַּלְמִידִים!

– הִתְאוֹשֵׁשׁ־נָא, בִּנְיָמִין – קָרָא מֹשֶׁה יְהוּדִית, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁהִכִּירוֹ הַפָּעַם – בְּקָרוֹב תְּרָפֵא וְהָיִיתָ בָּרִיא כְבָרִאשׁוֹנָה; מַחֲלוֹת כְּבֵדוֹת מִזּוּ כְבָר עָבְרוּ עָלֶיךָ.

– מָה הוּא אוֹמֵר? – שָׁאַל בִּנְיָמִין, בִּפְנוֹתוֹ אֶל הַמַשְׁגַּחַת. – הוּא אוֹמֵר, כִּי צַר לוֹ מְאֹד לִרְאוֹת אוֹתְךָ חוֹלֶה הַפַּעַם – עָנְתָה הַמַשְׁגַּחַת עַל־פִּי הַשְׁעָרָה.

– אֲבָל הֵן אָשׁוּב מַהֵר לְאֵיתָנִי; הֲלֹא? הֵן לֹא אוּכַל לִדְחוֹת הַרְבֵּה אֶת הוֹצָאוֹת עִתּוֹנֵנוּ – לָחַשׁ בִּנְיָמִין.

– אַל־נָא תִדְאַג, יְדִידִי, לָעִתּוֹן – עָנַתּוּ הַמַשְׁגַּחַת, וַתַּחֲלֵק אֶת מִצְחוֹ בְאַהֲבָה.

מֹשֶׁה סָר מְעַט הַצִּדָה לִכְבוֹדָהּ.

– מָה הוּא אוֹמֵר? – שָׁאַל מֹשֶׁה. הַמַשְׁגַּחַת שִׁנְתָה לוֹ אֶת דְּבָרָיו, אַךְ הוּא לֹא הֵבִין אַנְגְּלִית. וְ“הַנֶּשֶׁר הַזָּקֵן” בָּא הַחַדְרָה. זֶה הָיָה אִישׁ צָעִיר וְיָפֶה, שֶׁפָּנָיו הֵפִיקוּ טוּב־לֵב. הוּא הִבִּיט רֶגַע אֶל הָרוֹפֵא, וְעֵינֵי הָרוֹפֵא הִגִּידוּ לוֹ הַכֹּל.

– הֶאָח, מַר קוֹלְמַן! – קָרָא בִנְיָמִין בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל שִׂמְחָה – עַתָּה תִרְאֶה, כִּי עִתּוֹנֵנוּ יֵצֵא בְשָׁבוּעַ זֶה כִּבְכָל שָׁבוּעַ. אֱמָר־נָא לְיַעֲקֹב סִימוֹנְס לְהַעֲבִיר קַו שָׁחוֹר סְבִיב הֶעַמּוּד, אֲשֶׁר תָּבוֹא בוֹ הַקִּינָה עַל מוֹת בְּרוּנָה. “הַחֹטֶם הַצָּנוּם” – אֲנִי – אֲנִי חָפַצְתִּי לְהַגִּיד: מַר בֻּרְנְשְׁטֵין כָּתַב אוֹתָהּ לָנוּ בְרוֹמִית. אֱמֹר, אֵפוֹא, לוֹ עַל־דְּבַר הַקַּו הַשָּׁחוֹר. הוּא הָיָה כֶלֶב טוֹב, בְּרוּנָה זֶה, אַךְ פַּעַם אַחַת בְּכָל יְמֵי חַיָּיו נָשַׁךְ אֶת אַחַד הַתַּלְמִידִים.

– טוֹב מְאֹד; אֲנִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶיךָ – עָנָהוּ הַ“נֶּשֶׁר הַזָּקֵן” בְּהִתְרַגְּשׁוּת גַּם הוּא.

– מָה הוּא אוֹמֵר? – שָׁאַל מֹשֶׁה אֶת הַמּוֹרֶה כְנוֹאָשׁ.

– הַאֵין זֶה מַחֲזֶה מַעֲצִיב, מַר קוֹלְמַן? – קָרְאָה הַמַשְׁגַּחַת בְּקוֹל נָמוּךְ – אָב וּבְנוֹ – הָרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים – וְאֵין אִישׁ מֵבִין שְׂפַת רֵעֵהוּ.

– מֵהָרָאוּי, שֶׁיִּהְיֶה תֻרְגְּמָן בְּבֵית־הַסֵּפֶר – הֵעִיר הָרוֹפֵא. וּמִלְחָמָה הָיְתָה לְקוֹלְמַן בָּרֶגַע הַהוּא בְלִבּוֹ פְנִימָה. הוּא יָדַע הֵיטֵב יְהוּדִית, אֲשֶׁר בָּהּ דִּבְּרוּ אֲבוֹתָיו תָּמִיד, מִבְּלִי דַעַת כָּל שָׂפָה אַחֶרֶת, אַךְ הוּא עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְלֹא־יוֹדֵעַ וְהֶחֱרִישׁ.

– אִמְרוּ־נָא לְאָבִי, כִּי יֵלֵךְ הַבַּיְתָה וְאַל יִדְאַג לִי; הֵן אֲנִי כִּמְעַט בָּרִיא, רַק חַלָּשׁ מְעָט – לָחַשׁ בִּנְיָמִין.

וְקוֹלְמַן הָיָה נָבוֹךְ מְאֹד. הוּא הָיָה חָפֵץ לִהְיוֹת לְמֵלִיץ בֵּין הָאָב וְהַבֵּן הָאֻמְלָלִים, אַךְ הִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי יֶתֶר חֲבֵרָיו.

פִּתְאֹם שֻׁנּוּ פְנֵי הַנַּעַר וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ מְאֹד. הָרוֹפֵא נִגַּשׁ אֵלָיו בְּבֶהָלָה וַיְמַשֵּׁשׁ אֶת הַדֹּפֶק.

– לֹא; אֵינֶנִּי חָפֵץ לִשְׁמֹעַ עוֹד אֶת הַ“מַּעֲשֶׂה” הַזֶּה! – קָרָא בִּנְיָמִין בְּקוֹל צָרוּד – סַפֶּר־נָא, אָבִי, עַל־דְּבַר הַסַּמְבַּטְיוֹן, הַמְמָאֵן לִשְׁטֹף בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.

הוּא דִבֵּר יְהוּדִית. הוּא שָׁב וַיְהִי לְיֶלֶד. פְּנֵי מֹשֶׁה אוֹרוּ מִשִּׂמְחָה. בְּנוֹ הַבְּכוֹר מְדַבֵּר כִּיהוּדִי מַמָּשׁ; זֶה סִמָּן טוֹב, כִּי יָשׁוּב וְרָפָא לוֹ.

זֶרֶם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִלֵּא פִתְאֹם אֶת הַחֶדֶר, וּמֹשֶׁה הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ עַל כַּר בִּנְיָמִין וְדִמְעָה חַמָּה נָזְלָה מֵעֵינָיו עַל־פְּנֵי הַנַּעַר הַיָּפִים. – הַס! הַס! בִּנְיָמִין בְּנִי! אַל־נָא תִבְכֶּה! – קָרָא בִנְיָמִין וְהִתְחִיל לָשִׁיר שִׁיר־עֶרֶשׂ יְהוּדִי, אֲשֶׁר שָׁרָה לוֹ אִמּוֹ, בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד:

שְׁכַב, בְּנִי, וַאֲנִי אָשִׁיר –

אָבִיךְ רַב גָּדוֹל בָּעִיר,

אִמְּךָ תָּבִיא לְךָ תַּפּוּחִים,

רְאֵה חַיִּים, בְּנִי, אֲרוּכִים!

וְהִנֵּה רוֹאֶה מֹשֶׁה לְעֵינָיו אֶת גִּיטֶל אִשְׁתּוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְשׁוֹרֶרֶת וּמְנַדְנֶדֶת אֶת הַיֶּלֶד לְיַשְּׁנֵהוּ. וּדְמָעוֹת רַבּוֹת שָׁטְפוּ מֵעֵינָיו וַתִּפֹּלְנָה עַל פְּנֵי בִנְיָמִין הַלְּבָנִים וְהַדַּקִּים.

– לֹא, מְחֵה דִמְעָה מֵעַל פָּנֶיךָ; אֲנִי אֲסַפֶּר לְךָ, בִּנְיָמִין בְּנִי, מַעֲשִׂיָּה יָפָה וְאָשִׁיר לְךָ שִׁיר יָפֶה – קָרָא בִנְיָמִין יְהוּדִית בְּקוֹל יוֹתֵר רַךְ מִבָּרִאשׁוֹנָה וְכָרֶגַע הֵחֵל לָשִׁיר בִּנְעִימָה מְשֻׁנָּה וַעֲצוּבָה מְאֹד:

"אוֹי, אוֹי לִי, אִמִּי,

מָה אֻמְלָל אֲנִי!

בַּנֵּכָר בְּאִבִּי גָלִיתִי,

אַהֲבָתֵךְ בַּנֵּכָר נָשִׁיתִי!"

“וְאֵם יוֹסֵף עָנַתּוּ מִתּוֹךְ קִבְרָהּ: הִנָּחֶם־נָא, בְּנִי יַקִּירִי, עֲתִידוֹת גְּדוֹלוֹת נְכוֹנוֹת לָךְ…”

– אַמַּץ לִבְּךָ, אָב אֻמְלָל, עוֹד מְעַט וּבָא הַקֵּץ – לָחַשׁ מַר קוֹלְמַן לְמֹשֶׁה יְהוּדִית. מֹשֶׁה הִתְפַּלֵּץ בְּכָל גּוּפוֹ.

– בִּנְיָמִין בְּנִי! בְּנִי הָאֻמְלָל! – יִלֵּל הָאָב – אֲהָהּ! קַוֵּה קִוִּיתִי, כִּי אַתָּה תִּתְפַּלֵּל “קַדִּישׁ” אַחֲרֵי, וְלֹא אֲנִי אַחֲרֶיךָ.

אָז הֵחֵל לִקְרֹא עַל פֶּה פִּרְקֵי תְהִלִּים.

וּבִנְיָמִין הִתְרוֹמֵם פִּתְאֹם מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ מִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. – רְאִי נָא, אֶסְתֵּר! – קָרָא אַנְגְּלִית – הִנֵּה אִמִּי בָאָה וּמְעִיל בְּיָדָהּ! אַךְ מַה חָפֵץ לִי בוֹ עַתָּה?

רֹאשׁוֹ צָנַח לַאֲחוֹרָיו וַיִּפֹּל עַל הַכָּר. וְהַפָּנִים הַחִוְּרִים הַמְּלֵאִים עוֹד יְפִי־הַנֹּעַר הֵפִיקוּ פִתְאֹם עַצֶּבֶת עֲמֻּקָה.

– אֶסְתֵּר! – קָרָא הַחוֹלֶה – מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים עַתָּה לָשֶׁבֶת בְּשָׂדֶה יָרֹק, בֵּין עֵצִים רַעֲנַנִּים; רְאִי־נָא, מַה־יִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ!

וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה בֶאֱמֶת בְּאוֹר נָעִים וְחֹם צַח, הַשָּׂדוֹת וְהַגַּנִּים אֲשֶׁר מִסָּבִיב רָחֲצוּ בְזִרְמֵי אוֹר־זָהָב, קַוִּים אֲחָדִים שִׂחֲקוּ עַל פְּנֵי הַנַּעַר הַגֹּוֵעַ; צִפֳּרִים צִפְצְפוּ מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן שִׁיר עָלֵז מְאֹד.

– אֶסְתֵּר, – הוֹסִיף, כַּעֲבֹר רֶגַע, בְּעֶצֶב – וְאוּלַי תִּהְיֶה עוֹד לְוָיָה אֶחָת…

הַמַשְׁגַּחַת פָּרְצָה בִבְכִי וַתָּסָר מֵעַל הַמִּטָּה.

– בִּנְיָמִין בְּנִי – קָרָא הָאָב בְּקוֹל רוֹעֵד – קְרָא־נָא “שְׁמָע”. הַנַּעַר לָטַשׁ לוֹ אֶת עֵינָיו, אַךְ מַבָּטוֹ הִזְדַּכֵּךְ מַהֵר – קְרָא־נָא “שְׁמַע” – שָׁנָה הָאָב. הַמִּלָּה “שְׁמַע” וְקוֹל אָבִיו פִּזְרוּ אֶת הֲזָיוֹת הַנַּעַר הַגֹּוֵעַ.

– כֵּן, אָבִי; כָּרֶגַע, כָּרֶגַע – עָנָה הַנַּעַר בְּהַכְנָעָה.

– שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵינו, ה' אֶחָד! – קָרָא הָאָב וְאַחֲרָיו הַבֵּן הַגֹּוֵעַ. עוֹד רִגְעֵי מִסְפָּר עָבְרוּ וּבִנְיָמִין הֵשִׁיב אֶת רוּחוֹ בִמְנוּחָה אֶל אֱלֹהִים.

– מֵת! – קָרָא הָרוֹפֵא.

– בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת! – קָרָא מֹשֶׁה, וַיִּקְרַע אֶת בִּגְדוֹ וַיַּעֲצֹם אֶת עֵינֵי בְנוֹ. אָז נִגַּשׁ אֶל שֻׁלְחַן־הַתִּלְבֹּשֶׁת וַיַהֲפֹךְ אֶת הַמַּרְאָה אֶל הַקִּיר. אַחֲרֵי־כֵן פָּתַח אֶת הַחַלּוֹן וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת כַּד־הַמַּיִם עַל הָעֵשֶׂב הַיָּרֹק הַזָּרוּעַ בְּאוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ הַבָּהִיר.

 

הַפֶּרֶק הַתִּשְׁעָה־עָשָׂר: אוֹר לְאַרְבָּעָה־עָשָׂר.    🔗

אֵין בְּ“שָׁלשׁ הָרְגָלִים” חַג נָעִים וְיָפֶה כְּחַג הַפֶּסַח, הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ אֶת פְּנֵי כָל הַחֲדָרִים וְהָרְהִיטִים, וּבְיִחוּד, אֶת הַמִּטְבָּח וְכֵלָיו, וְשׁוֹפֵךְ אוֹר חָדָשׁ גַּם בַּפִּנּוֹת הָאֲפֵלוֹת.

וּמָה רַבָּה הַתְּכוּנָה בְּ“עֶרֶב הַפֶּסַח”! כָּל הַגֶּטּוֹ מִתְקַשֵּׁט וּמִתְיַפֵּה לִכְבוֹד הָאוֹרַח הַטּוֹב, הַבָּתִּים מִסְתַּיְּדִים וּמִתְכַּיְּרִים, הָרְהִיטִים מִתְגָּרְדִים וּמִתְרַחֲצִים, הַכֵּלִים מִשְׁתַּטְּפִים, מִתְמָרְקִים וּמִתְמָרְטִים עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק. יֵשׁ אֲשֶׁר יַעַבְרוּ רַק בַּמַּיִם וְטָהָרוּ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַעַבְרוּ גַּם בָּאֵשׁ עַל קִדּוּשׁ הֶחָג. מוֹכֵר הַמַּשְׁקִים מַדְבִּיק גִּלְיוֹן־נְיָר לָבָן עַל דֶּלֶת הַמִּסְבָּאָה וְעָלָיו כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי נִמְצָא אֶצְלוֹ לִמְכִירָה “רוֹם” כָּשֵׁר לְפֶסַח בְּהֶכְשֵׁר הָרַב הָרָאשִׁי וּבִרְשׁוּתוֹ. גַּם הָאוֹפִים מַמְצִיאִים מִדַּי שָׁנָה בְשָׁנָה תּוּפִינִים מִתּוּפִינִים שׁוֹנִים הַכְּשֵׁרִים לְפֶסַח, וְגַם הֵם מְמַהֲרִים לְהוֹדִיעַ עַל זֹאת לַהֲמוֹן הַקּוֹנִים בְּהוֹדָעוֹת גְּדוֹלוֹת הַדְּבוּקוֹת עַל פֶּתַח חֲנוּיוֹתֵיהֶם.

בְּאוֹר לְאַרְבָּעָה־עָשָׂר הָלְכָה לָהּ אֶסְתֵּר אַנְסִיל לְ“פֵיטִיקוֹטלֵין” לִקְנוֹת דָּגִים בְּשִׁילִינְג לִכְבוֹד הַחַג, וְהָאַנְדְּרוּלוֹמוּסְיָה הַגְּדוֹלָה, שֶׁרָאֲתָה שָׁם וְשֶׁבְּתוֹכָהּ נִמְצְאָה, מָשְׁכָה אֵלֶיהָ אֶת כָּל חוּשֶׁיהָ וְאֶת כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ. כִּי הָעֹנִי לֹא יִתֵּן לְהִתְאַבֵּל הַרְבֵּה.

צָרַת הַשָּׁעָה מַשְׁכַּחַת אֶת הָאֲבֵלוּת. אֶסְתֵּר וְאָבִיהָ הָיוּ נִרְעָשִׁים וּמְשׁוֹמְמִים מִמִּיתַת בִּנְיָמִין. אַךְ מֹשֶׁה נָשָׂא וְסָבַל אֶת הָאֲבֵדָה הַזֹּאת בִּמְנוּחָה, אַף מָצָא לוֹ מֵעֵין נִחוּמִּים בִּתְפִלַּת הַ“קַּדִּישׁ” אֲשֶׁר קָרָא יוֹם יוֹם; לֹא כֵן אֶסְתֵּר – יְגוֹנָהּ הָיָה מַר וְעָמֹק רַב יֶתֶר. פִּתְאֹם בָּא הַמָּוֶת וַיִּקְטוֹף אֶת הַפֶּרַח הַנָּעִים וְהַנֶּהְדָּר בְּיוֹתֵר, אֶת אָחִיהָ הָאָהוּב לָהּ בְּיוֹתֵר. עֶלֶם אֻמְלָל! מַה־נּוֹרָא הוּא לִשְׁכַּב קָפוּא תַחַת מִכְסֵה הַשֶּׁלֶג בַּחֹרֶף! וּמַה־בֶּצַע, אֵפוֹא, בְּכָל לִמּוּדָיו וַהֲכָנוֹתָיו לִכְתֹּב סִפּוּרִים גְּדוֹלִים? עַתָּה לֹא יִשָּׁמַע עוֹד שֵׁם אַנְסִיל בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל, בְּעֹנִי בָא וּבַחֹשֶּׁךְ יְכֻסֶּה. וּמָה הָיְתָה כָעֵת אַחֲרִית כָּל הַתִּקְווֹת הַגְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר שָׂמָה בְכִשְׁרוֹנוֹת אָחִיהָ וַחֲרִיצוּתוֹ? אֲהָהּ! מִי יוֹצִיא עַתָּה אֶת בֵּית אַנְסִיל מֵהָעֲנִיּוּת וְהַשְּׁפֵלוּת אֲשֶׁר טָבְעוּ בָהֶן? אֵלֶיהָ, אַךְ אֵלֶיהָ לְבַדָּהּ, תִּשָּׂא עַתָּה הַמִּשְׁפָּחָה הָאֻמְלָלָה אֶת עֵינֶיהָ; אַךְ מִמֶּנָּה תִּקְוָה נִשְׁקֶפֶת לָהּ לְרַוְחָתָהּ לִישׁוּעָתָהּ. טוֹב אֵפוֹא, אֶת הַחוֹבָה הַזֹּאת הִשְׁאִיר לָהּ אָחִיהָ לְמוֹרָשָׁה וְעָלֶיהָ לַעֲשׂוֹתָהּ, וְיַעֲבֹר עָלֶיהָ מָה! הִיא קָפְצָה אֶת אֶגְרוֹפֶיהָ הַקְּטַנִּים וְעֵינֶיהָ הֵפִיקוּ אֹמֶץ־לֵב. וְאָבִיהָ, מֹשֶׁה אַנְסִיל לֹא יָדַע מְאוּמָה מִכָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ, סְפֵיקוֹתֶיהָ וּשְׁאִיפוֹתֶיהָ. הוּא מָצָא לוֹ עוֹד דֵּי עֲבוֹדָה לִשְׁלשָׁה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ וַיַּחְשֹּׁב לְתֻמּוֹ, כִּי בְנֵי־בֵיתוֹ חַיִּים עַתָּה בִרְוָחָה. גַּם יְגוֹן אֶסְתֵּר וְדַאֲבוֹן־נַפְשָׁהּ אָבְדוּ מְעַט אֶת מְרִירוּתָם עַל־יְדֵי עֲבוֹדָתָהּ הָרַבָּה בְלִמּוּדִי בֵית־הַסֵּפֶר, בַּהֲלִיכוֹת הַבַּיִת וְהַשְׁגָּחַת הַיְלָדִים.

עַתָּה הָיוּ כָל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ נְתוּנוֹת לְצָרְכֵי הַחַג בִּכְלַל וְלִקְנִיַּת דָּגִים בִּפְרַט, וְהִיא הוֹלֶכֶת וְנִדְחֶקֶת בֵּין הֶהָמוֹן הָרַב לְאוֹר הַגַּז הַזָּרוּעַ עַל הַמִּפְסָעָה וְלֹא תָחוּשׁ גַּם אֶת הָרוּחַ הַקַּר, רוּחַ נִיסָן הַנּוֹשֵׁף בְּחָזְקָה.

וְעַל הַמִּפְסָעָה הִתְנַגְּשׁוּ יַחַד אֲנָשִׁים טְעוּנִים חֲבִילוֹת רַבּוֹת וְכָל אֶחָד הִתְאַמֵּץ לָלֶכֶת קְדִימָה, עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים הָדְפוּ בְמַרְפֵּק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, גְּבִירוֹת לְבוּשׁוֹת “סַטִין” וַעֲטוּפוֹת בְּאַדָּרוֹת יְקָרוֹת וְקַבְּצָנִיּוֹת לְבוּשׁוֹת קְרָעִים. לֵיל זֶה מְיֻחָד מִכָּל הַלֵּילוֹת. בּוֹ יִקְנוּ וְיָכִינוּ אֶת כָּל צָרְכֵי הֶחָג. בּוֹ תַּעֲזֹבְנָה הַגְּבִירוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֶת בְּנוֹתֵיהֶן הַמְנַגְּנוֹת עַל הַפְּסַנְתֵּר וְיוֹרְדוֹת בִּכְבוֹדָן וּבְעַצְמָן אֶל הַ“לֵין” לִשְׁלֹחַ אֶצְבַּע אֶל הַקִּשּׁוּאִים הַחֲמוּצִים הַצָּפִים בְּצִירָם³⁰ וּלְהוֹצִיא אֵיזֶה זַיִת כָּבוּשׁ מִן הֶחָבִית.

הַשָּׁמַיִם מִמַעַל זְרוּעִים בְּרִבּוֹא רִבְבוֹת כּוֹכָבִים מַזְהִירִים, אַךְ אִישׁ לֹא שָׂם אֶל לִבּוֹ לְהַבִּיט אֲלֵיהֶם; מִתַּחַת הָרַגְלַיִם מִתְמַתַחַת שִׁכְבַת־בֹּץ, אַךְ אִישׁ לֹא שָׂם לֵב גַּם לָזֶה. בִּכְלַל אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לָשִׂים לֵב לִדְבַר־מָה בְמָקוֹם, שֶׁהֲמוֹנִים הֲמוֹנִים מִתְרוֹצְצִים, נֶהְדָּפִים, נִדְחָפִים וְנִדְחָקִים, וַהֲמוּלָה גְדוֹלָה וּמְהוּמָה נוֹרָאָה וּמְבוּכָה מִסָּבִיב, קוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת שׁוֹנִים מַרְעִישִׁים אֶת הָאַוִּיר וּמַחֲרִישׁוֹת אֶת הָאָזְנַיִם: קְרִיאוֹת, גְּעָרוֹת, תּוֹכָחוֹת, שְׁרִיקוֹת, חֳרָפוֹת וּקְלָלוֹת, קוֹל צְחוֹק וְקוֹל בְּכִי – הַכֹּל הִתְעָרֵב יַחַד וַיְהִי לְרַעַשׁ גָּדוֹל, לִשְׁאוֹן גַּלִּים בְּיַם זוֹעֵף, אֲשֶׁר בּוֹ נִשְׁמַעַת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּיִחוּד הַקְּרִיאָה הַמַחֲרֶשֶׁת אֶת כָּל הַהֲמוּלָה:

– לְיוֹם־טוֹב! לְיוֹם־טוֹב! קְנוּ! קְנוּ! קְנוּ!

וְאוּלָם בְּיִחוּד גָּדֵל הַלַּחַץ וְהַדֹּחַק בִּמְקוֹם מַעֲמַד־הַדָּגִים. אֲנָשִׁים צְעִירִים, גְּבֹהִים וּבְרִיאִים עָמְדוּ בִזְרוֹעוֹת חֲשׂוּפוֹת לִפְנֵי סַלִּים מְלֵאִים דָּגִים מִמִּינִים שׁוֹנִים; וְהַדַּיָּגִים בְּנֵי־הַחַיִל הָאֵלֶּה הִטִּילוּ בְמַרְאֵהֶם אֵימָה אֲפִילוּ עַל “נְשֵׁי־הַחַיִל” שֶׁבְּקֶרֶב הַיְּהוּדִיּוֹת. וְאֶסְתֵּר הִרְגִּישָׁה אֶת זֶה בְּעֵינָהּ הַחַדָּה וּבְחוּשָׁהּ הַדַּק וַתֵּעֲמֹד רֶגַע מִן הַצַּד וַתִּתְבּוֹנֵן. בְּעִדָּן רוֹתֵחַ זֶה לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּהּ לָגֶשֶׁת אֶל הַדַּיָּגִים “הַזּוֹעֲמִים” הָאֵלֶּה בִקְנִיָּה שֶׁל שִׁילִינְג וְלֹא יוֹתֵר, וְעַל כֵּן נִדְחֲקָה בֵּין הֶהָמוֹן לָגֶשֵׁת אֶל דַּיָּג אַחֵר.

בֵּין הַדַּיָּגִים הָיָה זָקֵן אֶחָד טוֹב־לֵב, אֲשֶׁר רָאָה רָעוֹת רַבּוֹת בִּימֵי חַיָּיו, וְאִתּוֹ בָאָה אֶסְתֵּר בְּמַשָּׂא־וּמַתָּן בָּעִתִּים הַטּוֹבוֹת, כַּאֲשֶׁר הֵאִירָה הַהַצְלָחָה פָנֶיהָ לְבֵית אָבִיהָ וְהָיוּ לָהּ פְּרוּטוֹת יְתֵרוֹת לִקְנוֹת בָּהֵן דָּגִים. אוֹתוֹ רָאֲתָה הַפַּעַם לְשִׂמְחָתָהּ לֹא רָחוֹק מִמֶּנָּה. הַזָּקֵן הַטּוֹב עָמַד לִפְנֵי מַעֲמָדוֹ, אֲשֶׁר עָלָיו הָיוּ צְבוּרִים דָּגִים מִמִּינִים שׁוֹנִים וְכֻלָּם נֶחְמָדִים לְמַרְאֶה וְטוֹבִים לְמַאֲכָל, וּכְבָר הִתְעַנְּגָה אֶסְתֵּר בְּדִמְיוֹנָהּ עַל טַעְמָם הַטּוֹב.

פִּתְאֹם חָוְרוּ פָנֶיהָ כַסִּיד, רַעַד עָבַר בְּכָל גּוּפָהּ וְלִבָּהּ כְּמוֹ חָדַל מִדְּפֹּק, כִּי כַאֲשֶׁר שָׁלְחָה יָדָהּ אֶל כִּיס־שִׂמְלָתָהּ לְהוֹצִיא אֶת הַכֶּסֶף, מָצְאָה בוֹ רַק אֶצְבָּעוֹן³¹ מַכְתֵּב וּמִטְפַּחַת־אָף. רְגָעִים אֲחָדִים לֹא חָפְצָה אוֹ לֹא יָכְלָה לְהַאֲמִין, כִּי כָל אַרְבַּעַת הַשִּׁילִינְגִים וְהַשִּׁבְעָה פֶנְסִים וַחֲצִי אָזְלוּ וְאֵינָם בֶּאֱמֶת! מַצּוֹת וְתַפּוּחֵי־אֲדָמָה לְחַג הַפֶּסַח, אָמְנָם, קִבְּלוּ מֵחֶבְרַת הַצְדָקָה, יֵין־צִמּוּקִים הֵכִינוּ בְעַצְמָם לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים, אַךְ הַבָּשָׂר וְהַדָּגִים וְעוֹד אֵיזֶה דְבָרִים הַדְּרוּשִׁים לְחַג הַפֶּסַח, הָיוּ עַתָּה לְשָׁלָל לַגַּנָּב הָאַכְזָר. אֵיזֶה יֵאוּשׁ מַר, אֵיזֶה שִׁמָּמוֹן הֵעִיק עַתָּה עַל לֵב הַיַּלְדָּה, וְהָרֶגֶשׁ הַזֶּה הָיָה נוֹרָא לָהּ רַב יֶתֶר מֵאֲשֶׁר זֶה שֶׁהִרְגִּישָׁה בְאוֹתוֹ עֶרֶב, אֲשֶׁר בּוֹ נִשְׁפַּךְ הַמָּרָק שֶׁהֵבִיאָה מִבֵּית הַתַּמְחוּי. הַדָּגִים, אֲשֶׁר כְּבָר נָגְעָה כִמְעַט בְּיָדֶיהָ רָחֲקוּ מִמֶּנָּה פִתְאֹם מֶרְחָק רַב; עוֹד רֶגַע וְהַדָּגִים וְהָאֲנָשִׁים וְכָל הֶהָמוֹן יַחַד נִמְחוּ בְזֶרֶם דְּמָעוֹת חַמּוֹת אֲשֶׁר פָּרַץ מֵעֵינֶיהָ, וְהִיא נֶהֶדְפָה וְנִדְחֲפָה אָנֶה וְאָנָה כְּמוֹ בַחֲלוֹם לַיְלָה בְזִרְמֵי הֶהָמוֹן הָרַב, הַמִּתְנַגֵּשׁ יָחַד. מִיּוֹם מִיתָתוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין אָחִיהָ לֹא הִרְגִּישָׁה עוֹד כְּמוֹ אֶת הָרֵיקָנִיּוּת, הַהֶפְסֵד וְהַכִּלָּיוֹן הַשּׂוֹרֵר בַחַיִּים וּבְכָל מַחֲמַדֵּיהֶם. וּמַה־יֹּאמַר עַתָּה אָבִיהָ, בְּהִכָּזֵב תִּקְוָתוֹ בַּלַּיְלָה הַזֶּה? אָב אֻמְלָל! הוּא שָׂמַח וַיִּתְגָּאֶה כָל כַּךְ בְּתִתּוֹ לָהּ דֵּי כֶסֶף לְסַפֵּק אֶת צָרְכֵי הַחַג, לְמַעַן יִהְיֶה לָהֶם “יוֹם־טוֹב” טוֹב וְשָׂמֵחַ, וְעַתָּה תָשׁוּב הַבַּיְתָה וְתֶעֱרַב אֶת כָּל הַשִּׂמְחָה; הִיא רוֹאָה כְבָר בְעֵינֶיהָ אֶת פְּנֵי “יְלָדֶיהָ” הָעֲצוּבִים, בְּשִׁבְתָּם בְּלֵיל הַ“סֵּדֶר” אֶל הַשֻּׁלְחָן הָרֵיק. הָהּ, נוֹרָא, נוֹרָא הַדָּבָר! –

וְהַיַּלְדָּה הִתְהַלְּכָה לָהּ וַתֵּבְךְּ בְכִי מַר בֵּין הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר לֹא הִבִּיט אֵלֶיהָ וְלֹא שָׁמַע לִבְכִיָהּ.

 

הַפֶּרֶק הָעֶשְׂרִים: הַקּוֹף הַמֵּת.    🔗

וּבְמֹחָהּ הַבּוֹעֵר עָלָה זֵכֶר מַעֲשִׂיָּה יָפָה שֶׁסִּפְּרָהּ לָהּ אִמָּהּ הַזְּקֵנָה:

אִישׁ יְהוּדִי זָקֵן יָשַׁב בְּעִיר אַחַת בְּרוּסִיָּה וַיְחִי חַיֵּי צָעַר; פְּרִי עֲמָלוֹ לֹא הִסְפִּיק לוֹ לֶחֶם לְשׂבַע, גַּם מִלַּחְמוֹ הַצַּר הָיָה אָנוּס עוֹד לַחְשׂךְ אֶת נַפְשׁוֹ, כִּי אֶת חֲצִי הָרֶוַח נָתַן לִפְקִידֵי הַמָּקוֹם לְמַעַן יִתְּנוּהוּ לָשֶׁבֶת שָׁם. כֹּה הָיָה סוֹבֵל וְנַעֲנֶה כָל הַיָּמִים, אַךְ בָּטַח בַּד' וַיּוֹדֶה לִשְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ עַל הַחַיִּים וְהַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה עִמּוֹ. וַיְהִי כַאֲשֶׁר קָרֵב חַג הַפֶּסַח לָבוֹא, וְהַחֹרֶף הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, וְהַקֹּר גָּבַר בָּאָרֶץ, וּבְבֵית הַזָּקֵן אֵין לֶחֶם וְאֵין פֶּחָם. מוּבָן, כִּי אִשְׁתּוֹ לֹא הֵכִינָה מְאוּמָה לְחַג הַפֶּסַח; אַךְ אִישָׁהּ אָמַר לָהּ בְּנַחַת: סַבְלָנוּת, סַבְלָנוּת, אִשְׁתִּי! הַ“סֵּדֶר” שֶׁלָּנוּ יִהְיֶה עָרוּךְ בַּכֹּל וּמָלֵא בִרְכַּת ד' כִּימֵי קֶדֶם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. אַךְ הַחַג הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקָרֵב וּבְבֵיתָם אֵין פְּרוּסָה וְאֵין פְּרוּטָה. וְהַזְּקֵנָה מֵרְרָה אֶת רוּחַ הַזָּקֵן, בְּאָמְרָה: – הַתַחְשֹּׁב, כִּי יָבוֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לְבַקְּרֶךָ, אוֹ הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יָסוּר אֵלֶיךָ? אַךְ הַזָּקֵן עָנָה וְאָמַר לָהּ: אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא הֵן לֹא מֵת וְהוּא עוֹבֵר בָּאָרֶץ לְאָרְכָּה וּלְרָחְבָּהּ; מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי – אוּלַי יָסוּר בֶּאֱמֶת אֵלֵינוּ לְהָבִיא אֶת הַבְּרָכָה אֶל בֵּיתֵנוּ? עֶרֶב הַפֶּסַח בָּא, הַיּוֹם כְּבָר נָטָה לַעֲרֹב. עוֹד שְׁעוֹת מִסְפָּר וְחַג הַפֶּסַח בָּא, וּבְבֵית הַזָּקֵן אֵין כָּל מְאוּמָה וְהַזָּקֵן עוֹדֶנּוּ מָלֵא אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן. וְהִנֵּה בָעֵת הַהִיא יָשַׁב שַׂר־הַפֶּלֶךְ, אִישׁ קָשֶׁה וְאַכְזָר, בַּחֲדַר־מַשְׂכִּיתוֹ וּלְפָנָיו מַטְבְּעוֹת־זָהָב צִבּוּרִים צִבּוּרִים, אֲשֶׁר כְּרָכָם בְּתַכְרִיכֵי־נְיָר לְשַׁלֵּם שָׂכָר לִפְקִידָיו. עַל־יָדוֹ יָשַׁב קוֹפוֹ הָאָהוּב וַיַּעַשֹ גַּם הוּא כַאֲדוֹנָיו וַיִּכְרֹך אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת בִּנְיָר, לְשִׂמְחַת לֵב הַשָּׂר. פַּעַם בְּפַעַם הִרְטִיב הַשָּׂר אֶת אֶצְבָּעוֹ בְפִיו לְמַעַן יֵקַל לוֹ לֶאֱחֹז בַּמַּטְבְּעוֹת הַקְּטַנּוֹת, וְהַקּוֹף עָשָׂה גַם הוּא כָמוֹהוּ; אַךְ בְחָשְׁבוֹ, כִּי אֲדוֹנָיו בּוֹלֵעַ כְּפַעַם בְּפַעַם אַחַת מִמַּטְבְּעוֹת־הַזָּהָב, עָשָׂה גַּם הוּא כֵּן. וּפִתְאֹם חָלָה הַקּוֹף וַיָּמָת. אָז אָמַר אֶחָד מֵעַבְדֵּי הַשָּׂר: – הִנֵּה הַקּוֹף מֵת וּמַה־נַּעֲשֶׂה לוֹ עַתָּה? וְהַשָּׂר הָיָה סָר וְזָעַף, כִּי לֹא הָיָה הַחֶשְׁבּוֹן נָכוֹן, וַיַּעֲנֵהוּ בְזַעַם: – אַל תַּפְרִיעֵנִי! קָחֵהוּ וְהַשְׁלִיכֵהוּ לְבֵית הַיְּהוּדִי הַזָּקֵן הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה הָעִיר. הָעֶבֶד לָקַח אֶת הַפֶּגֶר וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיַּשְׁלִיכֵהוּ בְכָל כֹּחוֹ אֶל תּוֹךְ הַפְּרוֹזְדּוֹר שֶׁל בֵּית הַיְּהוּדִי וַיֵּלֶךְ לוֹ.

הַזְּקֵנָה יָצְאָה לִרְאוֹת מַה־קּוֹל הָרַעַשׁ בַּפְּרוֹזְדּוֹר, וַתֵּרֶא וְהִנֵּה קוֹף מֵת מָשְׁלָךְ בַּבִּיאָה. הִיא הֵבִינָה, כִּי זֶה מַעֲשֵׂה יְדֵי גוֹי וַתָּחֶל לְהוֹצִיא אֶת הַנְּבֵלָה הַחוּצָה, בִּכְדֵי לְהַשְׁלִיכֶנָּה לְאַחַד הַבּוֹרוֹת. עוֹדֶנָּה עוֹשָׂה כֹה וָכֹה וְהִנֵּה מְטַר מַטְבְּעוֹת־זָהָב נִתַּךְ פִּתְאֹם מִקֶּרֶב הַפֶּגֶר לָאָרֶץ. אָז קָרְאָה לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר: – רְאֵה־נָא, אִישִׁי, אֶת אֲשֶׁר שָׁלַח לָנוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא! אָז מִהֲרָה הָאִשָּׁה אֶל הַשּׁוּק וַתִּקֶן מַצּוֹת וּמָרוֹר וְיַיִן לְכָל צָרְכֵי הַסֵּדֶר, גַּם דָּג קָטֹן קָנְתָה לִסְעֻדַּת הַסֵּדֶר; וְהַזָּקֵן וְהַזְּקֵנָה הָיוּ שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים, אֶת הַקּוֹף קָבְרוּ בְכָבוֹד גָּדוֹל וְאַחֲרֵי־כֵן יָשְׁבוּ וְשָׁרוּ אֶת הַהַגָּדָה וַיְמַלְּאוּ אֶת כוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ עַד אֲשֶׁר נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן עַל הַמַּפָּה הַלְּבָנָה.

אֶסְתֵּר הֵנִיעָה רֹאשׁ, בְּחָשְׁבָה עַל הָאַחֲרִית הַטּוֹבָה הַזֹּאת. לֹא, נֵס כָּזֶה לֹא יִקְרֶהָ, אַף אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ אֶצְלָם עַל הַמַּדְרֵגָה לֹא רַק קוֹף מֵת מְמֻלָּא דִּינְרֵי־זָהָב, כִּי גַם קוֹף הֶעָשׂוּי מִסֻּכָּר לְהָשִׁיב מְעַט אֶת נַפְשָׁהּ. רֶגַע שָׁכְחָה אֶת עִצְבוֹנָהּ הַגָּדוֹל וּמֹחָהּ הַקָּטָן אַךְ הָגָה: מֶה הָיָה, לוּ הֵשִׁיבָה יָדָהּ אֶל כִּיסָהּ וּמָצְאָה אֶת אַרְבַּעַת הַשִּׁילִינְגִּים וְשִׁבְעַת הַפֶּנְסִים וָחֵצִי?

הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת עָצְרָה מְעַט בְּעַד אַנְחוֹתֶיהָ; הִיא מָחֲתָה דִמְעָה מֵעַל פָּנֶיהָ בִמְנוּחַת יֵאוּשׁ, וּבְהַבִּיטָהּ מִסָּבִיב, רָאֲתָה וְהִנֵּה מַלְכָּה הִרְכִּינָה אֵלֶיהָ אֶת פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים וּמִפִּיהָ נוֹדֵף רֵיחַ דַּנְדַּנָּה.

– מַה־לָּךְ, אֶסְתֵּר, כִּי תִבְכִּי? – קָרְאָה מַלְכָּה בִנְעִימוּת – וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹלָם, כִּי בַעֲלַת־בְּכִי אָתְּ.

– כַּסְפִּי אָבַד מִמֶּנִּי – נֶאֶנְחָה אֶסְתֵּר, אֲשֶׁר לִבָּהּ הוּרַךְ לְמַרְאֵה פָנִים מַסְבִּירוֹת.

– הוֹי, שְׁלוּמִיאֵלִית, שְׁלוּמִיאֵלִית!… וְכַמָּה כֶסֶף הָיָה לָךְ?

– אַרְבָּעָה שִׁילִינְגִּים, שִׁבְעָה פֶנְסִים וָחֵצִי – נֶאֶנְחָה אֶסְתֵּר.

– הוֹ, הוֹ, הוֹ! – קָרְאָה מַלְכָּה בְתִמָּהוֹן – כֵּן, הֵן אַתְּ הִיא אֲסוֹן אָבִיךְ…

אָז פָּנְתָה אֶל הַדַּיָּג, אֲשֶׁר גָּמְרָה אִתּוֹ זֶה עַתָּה אֶת מִקְחָהּ, וַתִּמְנֶה עַל יָדוֹ חֲמִשָּׁה וּשְׁלשִׁים שִׁילִינְג.

– אֶסְתֵּר – קָרְאָה אֵלֶיהָ – קְחִי אֶת הַדָּגִים הָאֵלֶּה וּשְּׂאִי אֶל בֵּיתִי וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ שִׁילִינְג. נַעַר עָנִי וּמְזֹהָם, אֲשֶׁר עָמַד שָׁם וַיְחַכֶּה, כַּנִּרְאֶה, לְהַרְוִיחַ דְּבַר־מָה מִידֵי הָאִשָּׁה הָעֲשִׁירָה, הִבִּיט בְּזַעַם עַל אֶסְתֵּר בַּהֲרִימָהּ אֶת הַסַּל בִּשְׁאֵרִית כֹּחָהּ וַתִּתְנַהֵל לְאִטָּהּ אַחֲרֵי קְרוֹבָתָהּ, שֶׁהָלְכָה בְּבִטְחָה וּבְדַעַת־נֶפֶשׁ, כִּי צְדָקָה וְחֶסֶד עָשְׂתָה הַפָּעַם.

לְאָשְׁרָהּ הָיְתָה “כִכַּר זְכַרְיָה” קְרוֹבָה לְשׁוּק הַדָּגִים, וְאֶסְתֵּר קִבְּלָה מַהֵר אֶת הַשִּׁילִינְג. הַדָּגִים הוּבְאוּ לִמְעוֹן מִילִי, אֲשֶׁר הָיָה מוּאָר מְאֹד וַיְהִי בְעֵינֵי אֶסְתֵּר כְּהֵיכָל נִפְלָא מָלֵא קֶסֶם וָהוֹד. בֵּית מַלְכָּה הָעוֹמֵד מִמּוּל בֵּית בִּתָּהּ הָיָה מְכֻסֶּה בָאֹפֶל. כַּאֲשֶׁר הָיוּ שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּשָׁלוֹם וּמִבְרֶשֶׁת מִילִי נָחָה לָהּ בְּשָׁלוֹם עַל מְקוֹמָהּ הָיָה בֵית מִילִי הַמָּעוֹן הָרָאשִׁי לְכֻלָּם יָחַד. לִכְבוֹד יוֹם־טוֹב שָׁבוּ כֻלָּם מִדַּרְכָּם הַבָּיְתָה. מִיכָאֵל, בַּעֲלָהּ שֶׁל מַלְכָּה, וְאֶפְרַיִם, בַּעֲלָהּ שֶׁל מִילִי, יָשְׁבוּ לַשֻּׁלְחָן וְסִגַּרוֹתֵיהֶם בְּפִיהֶם, וּלְעֻמָּתָם יָשְׁבוּ שְׁמוּאֵל לֶוִּין וְדָוִד בְּרַנְדּוֹן. שְׁנֵי הַבְּעָלִים הַצְּעִירִים שָׁבוּ בַיּוֹם הַהוּא מֵעָרֵי־הַשָּׂדֶה, כִּי אֵין מַצָּה בְבָתֵּי הַמָּלוֹן שָׁם, וְדָוִד בְּרַנְדּוֹן, לַמְרוֹת סַעֲרַת הַיָּם, שָׁב מִגֶּרְמַנְיָה לִפְנֵי הַמּוֹעֵד שֶׁחָשַׁב מֵרֹאשׁ. וּבְלֶכְתּוֹ בְּהַ“לֵין” פָּגַשׁ אֶת שְׁמוּאֵל לֶוִּין וַיִּקְרָאֵהוּ לָסוּר אֶל בֵּית גִּיסוֹ. הַשָּׁעָה כְבָר הָיְתָה מְאֻחֶרֶת מִלֶּכֶת אֶל חַנָּה אֲהוּבָתוֹ, לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הוֹרֶיהָ. גַּם בְּהַ“כְּלובּ” אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְפָגְשָׁהּ בָעֶרֶב הַזֶּה, אֲשֶׁר טִרְדַּת הַבַּיִת וַהֲכָנוֹת הַחַג וַדַּאי מַטְרִידוֹת גַּם אוֹתָהּ. גַּם יוֹם הַמָּחֳרָת וְלֵיל הַ“סֵּדֶר” לֹא יִהְיוּ מְסֻגָּלִים בְּיוֹתֵר לְהִתְיַצֵּב בָּהֶם לִפְנֵי אֲבוֹת אֲהוּבָתוֹ וּלְבַקֵּשׁ מֵהֶם אֶת בִּרְכָּתָם. אַךְ דָּוִד לֹא יָכֹל לִהְיוֹת בְּלוֹנְדּוֹן עוֹד יוֹם תָּמִים מִבְּלִי לִרְאוֹת אֶת אֲהוּבָתוֹ.

לֵאָה וּמִילִי הָיוּ עֲסוּקוֹת בַּמִּטְבָּח. שְׁתֵּי הַנָּשִׁים הַצְּעִירוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מְלֻכְלָכוֹת בְּקֶמַח, בְּפִיחַ וּבְשׁוּמָן, כִּי הָיוּ עֲסוּקוֹת כָּל הַיּוֹם בַּעֲשִׂיַּת דָּגִים, בְּטִגּוּן פֵּרוֹת, בְּשִׁפְשׁוּף כֵּלִים שֶׁל פֶּסַח וּבַעֲשִׂיַּת “אֶלֶף מַטְעַמִּים וְאֶחָד” לְזֵכֶר יְצִיאַת מִצְרַיִם.

– מִילִי! לֵאָה! – קָרְאָה מַלְכָּה בְקוֹל – בֹאֶנָה, אֵפוֹא, לִרְאוֹת אֶת הַדָּגִים! אַךְ זֹאת הִיא מְצִיאָה! צְאֶינָה וּרְאֶינָה!

– מַה־יָּפִים הֵמָּה, אִמִּי! – קָרְאָה לֵאָה, שֶׁנִּכְנְסָה הַבָּיְתָה. שַׁרְוֻלֶּיהָ הָיוּ מוּפְשָׁלִים עַד הַמַּרְפֵּק וַתִּגָּלֶינָה יָדֶיהָ הַיָּפוֹת, הַמְּלֵאוֹת וְהַלְּבָנוֹת.

שְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת יָדְעוּ מִן הַנִּסָּיוֹן, כִּי אִמָּן חוֹשֶׁבֶת אֶת עַצְמָהּ לִמְבִינָה גְדוֹלָה בְדָגִים.

– וְכַמָּה, אַתֶּן חוֹשְׁבוֹת, נָתַתִּי בִמְחִירָם? – הוֹסִיפָה מַלְכָּה בִתְנוּעַת נִצָּחוֹן.

– שְׁתֵּי לִטְרוֹת וַעֲשָׂרָה שִׁילִינְגִּים – הֶעֱרִיכָה מִילִי. עֵינֵי מַלְכָּה הִבְרִיקוּ וַתָּנַע בְּרֹאשָׁהּ.

– שְׁתֵּי לִטְרוֹת וַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר שִׁילִינְג – קָרְאָה לֵאָה בְּבִטְחָה כִּי מָצְאָה אֶת הַחִידָה. וּמַלְכָּה מְנִיעָה בְרֹאשָׁהּ.

– עַתָּה אֱמֹר אַתָּה, מִיכָאֵל: כַּמָּה, אַתָּה חוֹשֵׁב, הָיִיתִי צְרִיכָה לָתֵת בִּמְחִיר הַדָּגִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה?

– אֲבָנִים יְקָרוֹת! – קָרָא מִיכָאֵל וַיָּסָר הַצִּדָּה.

– מִיכָאֵל! – הִרְעִימָה מַלְכָּה בְקוֹלָהּ – הֲלֹא תַבִּיט אֶל הַדָּגִים? כַּמָּה, אַתָּה חוֹשֵׁב, שִׁלַּמְתִּי בִמְחִיר הַדָּגִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה?

– הַמְ… הַמְ… גִּמְגֵּם מִיכָאֵל כְּמִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב – שָׁלשׁ גֵּינֵאוֹת, לְפָחוֹת.

– שָׁלשׁ גֵּינֵאוֹת! – צָחֲקָה מַלְכָּה מִטּוּב־לֵב – בְאָשְׁרִי, כִּי לֹא הָיִיתִי שׁוֹלַחַת אוֹתְךָ לִקְנוֹת דָּגִים!

– כֵּן, הוּא הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת סוֹחֵר יָפֶה בְדָגִים – קָרָא שְׁמוּאֵל לֶוִּין בִּצְחוֹק.

– אֶפְרַיִם, כַּמָּה, תַּחֲשֹּׁב אַתָּה, נָתַתִּי בַּמְּחִיר הַדָּגִים?

– אֵינִי יוֹדֵעַ, אִמִּי – קָרָא אֶפְרַיִם בָּעֲנָוָה וַיִּקְרֹץ עַיִן – שָׁלשׁ לִטְרוֹת, אוּלַי, אִם נִמְכְּרוּ בְזוֹל.

גַּם שְׁמוּאֵל וְדָוִד הֶעֱרִיכוּ אֶת הַ“סְּחוֹרָה” וְהֵם הוֹרִידוּ אֶת הַמְּחִיר עַד שְׁתֵּי לִטְרוֹת וַעֲשָׂרָה אוֹ שְׁתֵּי לִטְרוֹת וַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר שִׁילִינְג.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר מָשְׁכָה אֵלֶיהָ מַלְכָּה אֶת עֵינֵי כָל בְּנֵי־הַבַּיִת קָרְאָה כִמְנַצַּחַת:

– שְׁלשִׁים שִׁילִינְג! לְהַגְדִּיל אֶת הַפֶּלֶא מָצְאָה לְטוֹב לְהַפְחִית מִן הַמְּחִיר חֲמִשָּׁה שִׁילִינְגִּים. כָּל בְּנֵי הַבַּיִת הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ בְתִמָּהוֹן כְּאִלּוּ לֹא הֶאֱמִינוּ לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם.

– הוֹ, הוֹ! – הִשְׁמִיעוּ כֻלָּם בְּמַקְהֵלָה – אַךְ זֹאת הִיא מְצִיאָה!

מִילִי וְלֵאָה מִהֲרוּ לָשׁוּב אֶל הַמִּטְבָּח. הַהַעֲבָרָה מִן הַהִתְפַּלְּאוּת וְהַהִשְׁתּוֹמְמוּת אֶל הַסֵּדֶר הָרָגִיל בַּבַּיִת הָיְתָה מְהִירָה יוֹתֵר מִדַּי, עַד אֲשֶׁר נָתְנָה לְמַלְכָּה מָקוֹם לַחֲשֹׁד, כִּי הַתִּמָּהוֹן הָיָה שִׁטְחִי מְאֹד. אָז הִבִּיטָה סָבִיב בְּפָנִים נִזְעָמִים וַתֵּרְא אֶת אֶסְתֵּר עוֹמֶדֶת מֵאַחֲרֶיהָ. פָּנֶיהָ אָדְמוּ מְאֹד: הֲלֹא הַיַּלְדָּה הַזֹּאת יוֹדַעַת, כִּי הִיא, מַלְכָּה, שִׁקְּרָה לִבְנֵי־הַבַּיִת, בְּהַפְחִיתָהּ אֶת מְחִיר הַדָּגִים.

– לָמָּה אַתְּ מְחַכָּה פֹה? – קָרְאָה קָשֶׁה – הֵא לָךְ דַּנְדַּנָּה!

– וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי אַתְּ צְרִיכָה לִי עוֹד לְאֵיזֶה דָבָר – עָנְתָה אֶסְתֵּר וַתִּתְאַדֵּם, וְאֶת הַדַּנְדַּנָּה לָקְחָה וַתֵּטמֵן בְּכִיסָהּ בְּעַד יִצְחָק אָחִיהָ הַקָּטָן – וַאֲנִי – וַאֲנִי – –

– דַּבְּרִי אֵפוֹא! מַה־תִּפְחֲדִי? הֵן לֹא אֲנַשְּׁכֵךְ.

– אֲנִי – אֲנִי – לֹא, לֹא צָרִיךְ כְּלָל – עָנְתָה אֶסְתֵּר וַתֵּפֶן לָלֶכֶת.

– פְּנִי־נָא אֵלַי, יַלְדָּהּ! – קָרְאָה מַלְכָּה בְאָחֲזָהּ בָהּ וְכִמְעַט בְּחָזְקָה הֵסֵבָּה אֶת פָּנֶיהָ לְעֻמָּתָהּ – אַל תִּהְיִי פְרָאִית! הַבִּיטוּ־נָא אֵלֶיהָ: כְּאִמָּהּ כְּבִתָּהּ; אִמָּהּ הָיְתָה נְכוֹנָה לִבְלֹעַ אוֹתִי חַיִּים, בְּאָמְרִי לָהּ, כִּי בַעֲלָהּ אֵינוֹ רָאוּי לָהּ, אַף הִתְקַצְּפָה שָׁבוּעַ יָמִים אַחֲרֵי כֵן – בָּרוּךְ ה', כִּי אֵין בְּבֵיתֵנוּ כַּעֲסָנִים כָּאֵלֶּה; אֲנִי לֹא אוּכַל לָדוּר אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד עִם קַפְּדָנִיּוֹת וְרַגְזָנִיּוֹת כָּאֵלֶּה. וְכַעֲסָהּ אַף הוֹרִידָהּ שְׁאוֹלָה בְּלֹא עֵת, אַף כִּי לוּלֵא הֵבִיא אָבִיהָ אֶת אִמּוֹ מִפּוֹלַנִּיָּה, כִּי עַתָּה יָכְלָה עוֹד בַּת־אֲחוֹתִי לְהָבִיא אֶת הַדָּגִים הָעֶרֶב אֶל בֵּיתִי תַּחְתַּיִךְ, יַלְדָּה. גִּיטֶל הַמִּסְכֵּנָה – עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם!

הַגִּידִי נָא לִי אֵפוֹא, מַה חֶפְצֵךְ?

אֶסְתֵּר הֵסֵבָּה מְעַט אֶת רֹאשָׁה הַצִּדָּה וַתַּעַן בְּלַחַשׁ:

– אֲנִי חָשַׁבְתִּי, אוּלַי תַּלְוִי לִי אֶת שְׁלשֵׁת הַשִּׁילִינְגִּים וְשִׁבְעַת הַפֶּנְסִים וַחֲצִי, הַחֲסֵרִים לִי.

– לְהַלְווֹת לָךְ! – קָרְאָה מַלְכָּה בְקוֹל – וְאֵיךְ תוּכְלִי לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב?

– בְּוַדַּאי אוּכַל – עָנְתָה אֶסְתֵּר בְּבִטְחָה – יֵשׁ לִי כֶסֶף רַב בַּבַּנְק.

– הוֹ, הוֹ! מַה? בַּבַּנְק? – קָרְאָה מַלְכָּה בְתִמָּהוֹן.

– כֵּן! אֲנִי זָכִיתִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר בַּפְּרָס שֶׁל חָמֵשׁ לִטְרוֹת, אֲשֶׁר אֲקַבֵּל בְּסוֹף הַשָּׁנָה, וּמִן הַכֶּסֶף הַזֶּה אֲשַׁלֵּם לָךְ.

– וְאָבִיךְ לֹא סִפֶּר לִי מִזֹּאת מְאוּמָה! – קָרְאָה מַלְכָּה – הוּא חָפֵץ שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְסוֹד…

– אָבִי לֹא רָאָה אוֹתָךְ מִן הַיּוֹם הַהוּא – עָנְתָה אֶסְתֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת קַלָּה – לוּ בָאת אֵלֵינוּ בְשָׁעָה שֶׁיָּשַׁב אָבִינוּ “שִׁבְעָה” עַל בִּנְיָמִין אָחִי, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה מְסַפֵּר לָךְ.

פְּנֵי מַלְכָּה אָדְמוּ כָאֵשׁ. מֹשֶׁה אַנְסִיל שָׁלַח אֶת שְׁלֹמֹה לְהוֹדִיעַ לְכָל הַ“מִּשְׁפָּחָה” וּלְמַלְכָּה בְרֹאשָׁהּ אֶת הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָהוּ, אַךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֲפִילוּ מַכָּרִים פְּשׁוּטִים חוֹשְׁבִים לָהֶם לְחוֹבָה לְבַקֵּר וּלְנַחֵם אֶת הָאָבֵל, לֹא מָצְאוּ הַקְּרוֹבִים, בְּנֵי הַ“מִּשְׁפָּחָה”, לְרָאוּי לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו.

אֲבָל כִּי יַלְדָּהּ תָעֵז לְהוֹכִיחָהּ עַל פָּנֶיהָ עַל הַנְהָגָתָהּ הָרָעָה, לֹא יָכְלָה מַלְכָּה לִסְבֹּל, וּבִפְרַט בְּשָׁעָה שֶׁאֵין לָהּ בַּמֶה לְהִצְטַדֵּק.

– הוֹי, חֲצוּפָה! – נָתְנָה עָלֶיהָ מַלְכָּה בְקוֹלָהּ – הֲשָׁכַחַתְּ אֶל מִי דִבַּרְתְּ כָּכָה?

– לֹא – עָנְתָה אֶסְתֵּר – אֶל קְרוֹבַת אָבִי, וְעַל־כֵּן הָיָה לָךְ לָבוֹא אֵלָיו וּלְנַחֲמוֹ בְּאֶבְלוֹ.

– אֲנִי אֵינֶנִּי קְרוֹבַת אָבִיךְ, יִשְׁמְרֵנִי הָאֵל!

– צָעֲקָה מַלְכָּה – אֲנִי הָיִיתִי קְרוֹבַת אִמֵּךְ – עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם! – אֲשֶׁר הוֹרַדְתֶּם שְׁאוֹלָה בִימֵי נְעוּרֶיהָ! עַתָּה אֵינֶנִּי קְרוֹבָה לָכֶם כְּלַל, בָּרוּךְ ד'! וּמִן הַיּוֹם הַזֶּה וְהָלְאָה אֵינֶנִּי חֲפֵצָה לָדַעַת אֶתְכֶם וּלְהַבִּיט אֲלֵיכֶם, חֶבֶר כְּפוּיֵי־טוֹבָה! יִשְׁלַח אֶתְכֶם אֲבִיכֶם לִמְכֹּר גַּפְרוּרִים בָּרְחוֹבוֹת; וַאֲנִי לֹא אוֹסִיף לְדַעְתְּכֶם!

– כְּפוּיֵי־טוֹבָה! – קָרְאָה אֶסְתֵּר בְּחֹם – וּמָה הִיא הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר עָשִׂית לָנוּ? בִּהְיוֹת אִמִּי הַמִּסְכֵּנָה בַחַיִּים, נָתַתְּ לָהּ לְשַׁפְשֵׁף אֶת רִצְפַּת חֲדָרַיִךְ וּלְנַקּוֹת אֶת חַלּוֹנוֹתֵיהֶם…

– חֲצוּפָה! עַזַּת־פָּנִים! – צָעֲקָה מַלְכָּה בְקֶצֶף

גָּדוֹל – “מָה הִיא הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם?” אֲנִי – אֲנִי – הְמְ… גַּם בּוֹשׁ לֹא תֵבוֹשׁ הַמְנֻוֶּלֶת הַזֹּאת! וְזֶהוּ הַ“דֶּרֶךְ־אֶרֶץ” וְזֹאת הִיא הָאֱמוּנָה, אֲשֶׁר לִמְּדוּךְ בְּבֵית־סִפְרֵךְ? מֶה עָשִׂיתִי – עַזַּת־פָּנִים! הֵן גַּם בָּרֶגַע הָזֶּה אַתְּ אוֹחֶזֶת בְּיָדֵךְ שִׁילִינְג שֶׁלִּי!

– קְחִיהוּ לָךְ! – קָרְאָה אֶסְתֵּר וַתַּשְׁלִיכֵהוּ עַל הָרִצְפָּה, וָשָׁם הִתְגַּלְגֵּל וַיִּסְתּוֹבֵב בִּמְנוּחָה רְגָעִים מִסְפָּר, וּבַבַּיִת שְׂרָרָה דֻמִּיָּה. גַּם עֵינֵי יֶתֶר יוֹשְׁבַי הַבַּיִת נִמְשְׁכוּ אֶל הַיַּלְדָּה הַזּוֹעֶמֶת.

– מַה־זֶּה? מַה־זֶּה הָיָה לָךְ, יַלְדָּתִי? – קָרָא מִיכָאֵל בְּחִבָּה – עַל מַה זֶּה הִתְקַצַּפְתְּ כָּכָה?

בְּכִי מַר, בְּכִי אִיסְטֶרִי פָרַץ מִגְּרוֹנָהּ לִתְשׁוּבָה עַל שְׁאֵלָתוֹ. נַפְשָׁהּ הָרַכָּה מָרָה לָהּ מְאֹד; בָּרֶגַע הַהוּא שָׂנְאָה וְתִעֲבָה אֶת כָּל הָעוֹלָם.

– אַל־נָא תִבְכִּי! אַל־נָא! – קָרָא דָוִד בְּרַנְדּוֹן בְּחֶמְלָה. אַךְ אֶסְתֵּר לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק מִבֶּכִי. כָּל גּוּפַהּ הָרַךְ הִתְנוֹדֵד לִרְגָעִים וְיָדָהּ אָחֲזָה בְכַף הַמַּנְעוּל.

– מַה־זֶּה הָיָה לַיַּלְדָּה הַזֹּאת, אִמָּא? – שָׁאַל מִיכָאֵל.

– הִיא מְשֻׁגָּעָה! – עָנְתָה מַלְכָּה. פָּנֶיהָ הָיוּ חִוְּרִים וְהִיא דִּבְּרָה הַפַּעַם כְּמִצְטַדֶּקֶת – וּמִלְּבַד זֶה, הִיא גַם “שְׁלוּמִיאֵלִית” מֵאֵין כָּמוֹהָ; בָּעֶרֶב הַזֶּה אָבַד לָהּ אֶת כָּל כַּסְפָהּ בַּ“לֵּין” וַאֲנִי מְצָאתִיהָ עוֹמֶדֶת וּבוֹכָה, אָז נָתַתִּי לָהּ אֶת הַדָּגִים לָשֵׂאת אוֹתָם הַבַּיְתָה וָאֶתֵּן לָהּ שִׁילִינְג וְדַנְדַּנָּה, וְעַתָּה – הָרוֹאֶה אַתָּה אֶת הֲלִיכוֹתֶיהָ עִמִּי הָעֶרֶב?

– מִסְכֵּנָה קְטַנָּה! – קְרָא דָוִד בְּחֶמְלָה רַבָּה – גְּשִׁי־נָא, גְּשִׁי אֵלַי, יַלְדָּתִי! וְאֶסְתֵּר הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת וְלֹא נָעָה וְלֹא זָעָה מִמְּקוֹמָהּ. – גְּשִׁי־נָא הֵנָּה – שָׁנָה דָוִד בְּרַחֲמִים רַבִּים – וַאֲנִי אָשִׁיב לָךְ אֶת אֲבֵדָתֵךְ! וְאֶסְתֵּר הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת בְּקוֹל יוֹתֵר רָם וְלֹא נָעָה מִמְּקוֹמָהּ. דָּוִד קָם מִמּוֹשָׁבוֹ וַיִּקַּח אֶת מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף בְּכַף יָדוֹ וַיִּגֵּשׁ אֶל הַיַּלְדָּה הַבּוֹכָה וַיָּשֶׂם אֶת הַכֶּסֶף בְּכִיסָהּ. מִיכָאֵל קָם מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ חֲצִי “כֶּתֶר”. גַּם אֶפְרַיִם וּשְׁמוּאֵל רֵעָיו עָשׂוּ כָמוֹהוּ. אָז פָּתַח דָּוִד אֶת הַדֶּלֶת וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בְחִבָּה:

– רוּצִי אֵפוֹא, יַקִּירָה, וֶהֱוֵי זְהִירָה בְיוֹתֵר מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדָה מַלְכָּה בְלִי נוֹעַ עַל מְקוֹמָהּ, כִּנְצִיב מֶלַח, וַתַּבֵּט אֶל הַמַּחֲזֶה הַזֶּה כְּמֻכַּת־תִּמָּהוֹן. אוּלָם אַךְ פָּנְתָה אֶסְתֵּר לָצֵאת הִתְנַפְּלָה עָלֶיהָ וַתֹּאחֶז בָּהּ בִּקְצֵה צַוָּארוֹנָהּ.

– הָשִׁיבִי אֶת הַכֶּסֶף! – צָעֲקָה בְקֶצֶף גָּדוֹל. הַיַּלְדָּה נִשְׁאֲרָה עַל מְקוֹמָהּ כְּמֻכַּת־שִׁמָּמוֹן וּמִבְּלִי הַרְאוֹת כָּל אוֹת שֶׁל הִתְנַגְּדוּת הִנִּיחָה לְמַלְכָּה לְהָרִיק אֶת כִּיסָהּ. וּמַלְכָּה מָנְתָה אֶת הַמַּטְבֵּעוֹת.

– שִׁבְעָה־עָשָׂר שִׁילִינְג וָחֵצִי! – קָרְאָה בְזַעַם – אֵיכָכָה תָּעֵזִּי לָקַחַת כֶּסֶף מֵאֵת אֲנָשִׁים זָרִים, זָרִים לְגַמְרֵי? הֲיֵשׁ עִם לְבָבֵךְ לְבַיְּשֵׁנִי לְעֵינֵי בְנֵי בֵיתִי?

וּבְהַשְׁלִיכָהּ אֶת מַטְבְּעוֹת־הַכֶּסֶף בְּרַעַשׁ גָּדוֹל עַל הַשֻּׁלְחָן, הוֹצִיאָה מִכִּיסָהּ מַטְבֵּעַ־זָהָב אַחַת וַתְּשִׂימֶנָּה בִידֵי הַיַּלְדָּה הַנִּדְהָמָה.

– הִנֵּה – קָרְאָה – קִפְּצִי יָדֵךְ הֵיטֵב! זֹאת גֵינֵאָה; וְאִם תָּעֵזִּי עוֹד פַּעַם לָקַחַת כֶּסֶף מִבְּנֵי הַבַּיִת הַזֶּה מִלְּבַד מִקְּרוֹבַת אִמֵּךְ, לֹא אוֹסִיף עוֹד לְדַעְתֵּךְ כָּל יְמֵי חַיָי. עַתָּה לְכִי לָךְ, לְכִי לְשָׁלוֹם, וְאִמְרִי לָאָבִיךְ, כִּי אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְחַג שָׂמֵחַ וְכִי אֲנִי מְקַוֶּה, כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לְדַאֲבָה.

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹצִיאָה אֶת הַיַּלְדָּה הַחוּצָה וַתִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ, וְאֶסְתֵּר רָצָה מַהֵר אֶל הַשּׁוּק וְהִיא נִדְהָמָה וּמְאֻשָּׁרָה יַחַד, וְזֵכֶר אָבִיהָ הַטּוֹב וֶאֱמוּנָתוֹ הָעַזָּה בָ“הַשְׁגָּחָה” עָלוּ עַל לְבָבָהּ. וּמַלְכָּה הָעֲלוּבָה לָקְחָה לָהּ אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר עָזְבָה אֶת הַבַּיִת וַתָּשֶׂם פְּעָמֶיהָ אֶל מְעוֹנָהּ, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַכִּכָּר הַשֵּׁנִי.

דֻּמִּיָּה לֹא־נְעִימָה שָׂרְרָה פִתְאֹם בַּבָּיִת; כֻּלָּם הִרְגִּישׁוּ, כִּי הִתְחוֹלְלָה הַסְּעָרָה לְהַשְׁבִּית אֶת שְׁלוֹם שְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת וְלַעֲרֹב אֶת שִׂמְחַת הֶחָג. כַּעֲבֹר רִגְעֵי מִסְפָּר קָם גַּם מִיכָאֵל מִמּוֹשָׁבוֹ וַיֵּצֵא אֶת הַבַּיִת בְּעִקְבוֹת אִשְׁתּוֹ.

וְדָוִד בְּרַנְדּוֹן נִפְרַד גַּם הוּא מִמַּכָּרָיו וַיְשׁוֹטֵט בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר עַד אֲשֶׁר הֱבִיאוּהוּ רַגְלָיו מִבְּלִי מֵשִׂים לִפְנֵי בֵית חַנָּה. הַחַלּוֹנוֹת הָיוּ מוּאָרִים מְאֹד, וּלְבָבוֹ דָפַק בְּחָזְקָה בְּהַבִּיטוֹ אֶל הַדֶּלֶת הַמַּבְדִּילָה בֵינוֹ וּבֵין אֲהוּבָתוֹ הַנְּעִימָה. הוּא רָאָה בְדִמְיוֹנוֹ אֶת עֵינֶיהָ הַמַּזְהִירוֹת בְּאוֹר־הָאַהֲבָה, וַיֵּדַע, כִּי נַפְשָׁהּ שׁוֹאֶפֶת אֵלָיו כְּנַפְשׁוֹ עַתָּה אֵלֶיהָ.

הוּא הוֹצִיא אֶת שְׁעוֹנוֹ; עוֹד הָעֶרֶב גָּדוֹל, תֵּשַׁע בְּלִי עֶשְׂרִים – חָשַׁב בִּלְבָבוֹ – הַאֻמְנָם לֹא מִן הַנִּמוּס הוּא לְבַקְּרָם בְּעֵת כָּזֹאת?

שְׁתֵּי פְעָמִים עָזַב אֶת הַבַּיִת וַיָּסַר הַצִּדָּה וּבַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ וַיִּגּשׁ וַיִּדְּפֹּק עַל הַדֶּלֶת, וּדְפִיקַת לְבָבוֹ הִגִּיעָה לְאָזְנָיו בָּרֶגַע הַהוּא.

 

הַפֶּרֶק הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד: אֵין רַחֲמִים בַּדִּין.    🔗

הָעַלְמָה הַמְשָׁרֶתֶת, אֲשֶׁר פָּתְחָה לוֹ אֶת הַדֶּלֶת, הִבִּיטָה בַהֲנָחָה אֶל הָאוֹרֵחַ הַבָּא הַבַּיְתָה, תַּחַת אֲשֶׁר חִכְּתָהּ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָרַבָּנִית בְּשׁוּבָהּ מִן הַשּׁוּק בְּיָדַיִם מְלֵאוֹת חֲבִילוֹת. הִיא הִכְנִיסָה אוֹתוֹ אֶל חֲדַר הָאוֹרְחִים וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר מִהֲרָה אֵלָיו חַנָּה לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו, וְהִיא חֲגוּרָה סִנּוֹר גָּדוֹל וְרֵיחַ הַמִּטְבָּח נוֹדֵף מִמֶּנָּה.

– מַה־לּוֹהֲטִים פָּנַיִךְ, יַקִּירָה! – קָרָא דָוִד, בְּנָגְעוֹ בְחִבָּה בְלֶחְיָהּ הַחַמָּה – רוֹאֶה אָנֹכִי, כִּי נַפְשֵׁךְ תְּלַהֵט גֶּחָלִים…

– זֹאת לֹא זֹאת – קָרְאָה חַנָּה בִּצְחוֹק עַלִּיז – לֹא נַפְשִׁי, כִּי הָאָח תְּלַהֵט גֶּחָלִים לְבַשֵּׁל וְלִצְלוֹת אֶת הַדָּגִים לִכְבוֹד הֶחָג. אֲבָל לֹא טוֹב עָשִׂיתָ לָבֹא הֵנָּה פִתְאֹם וְלִמְצֹא אוֹתִי בְמַצָּב כָּזֶה – הוֹכִיחָה אוֹתוֹ בְחִבָּה – בְּמַלְבּוּשׁ כָּזֶה הֵן לֹא יָפֶה לְקַבֵּל אוֹרְחִים.

– וְאַךְ אַחַד הָאוֹרְחִים אֲנִי בְעֵינַיִךְ? – עָנָה אַף הוּא בְתוֹכָחָה – וְאוּלָם הַאֲמִינִי לִי, כִּי בְיָפְיֵךְ וְנָעֳמֵךְ תּוּכְלִי לְקַבֵּל אוֹתָם תָּמִיד; כֵּן, יָפָתִי. כָּכָה נִדְבְּרוּ לָהֶם הַנֶּאֱהָבִים עוֹד רְגָעִים מִסְפָּר; לָאַחֲרוֹנָה שָׁאֲלָה חַנָּה:

– וְאֵיךְ עָבְרָה עָלֶיךָ הַנְּסִיעָה הֵנָּה?

– הַיָּם זָעַף מְאֹד, אַךְ אֲנִי הִנְנִי מַלָּח רָגִיל.

– וְהוֹרֵי רֵעֲךָ הָאֻמְלָל מַה שְּׁלוֹמָם הֵם?

– הֲלֹא כָתַבְתִּי לָךְ עַל־אֹדוֹתָם.

– אָמְנָם כֵּן, אֲבָל לֹא יוֹתֵר מִשּׁוּרָה אֶחָת.

– אַל־נָא נְדַבֵּר הַפַּעַם עַל הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת, יַקִּירָתִי; הִיא הָיְתָה מַעֲצִיבָה מְאֹד. וְטוֹב תַּעֲשִׂי, כִּי תַצִּיגִי אוֹתִי הַפַּעַם לִפְנֵי אָבִיךְ הַזָּקֵן. הֵן בָּאתִי לָקַחַת אֶת בִּרְכָּתוֹ, וּמַה מְּאֹד חָפַצְתִּי, כִּי יִתְּנֶנָּה לִי כָרָגַע.

– בִּרְכַּת אָבִי יְקָרָה מְאֹד וְשֹׁוָה, כִּי לֹא תְדַבֵּר בָּהּ בְּקַלּוּת רֹאשׁ – הֵעִירָה חַנָּה בִרְצִינוּת.

– אָמְנָם כֵּן – אַךְ אַיֵּהוּ הָרַב בֶּאֱמֶת?

– הוּא עָסוּק עַתָּה בִבְדִיקַת חָמֵץ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת אֲשֶׁר בַּדְּיוֹטָה הָעֶלְיוֹנָה. הוּא בוֹחֵן וּבוֹדֵק אֶת כָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר, הוּא מַבִּיט בְּשֶׁבַע עֵינַיִם עַל כָּל אָבָק דַּק, אוּלַי נִמְצָא אֵיזֶה פֵרוּר לֶחֶם־חָמֵץ, חַס וְשָׁלוֹם. – אִי שָׁמַיִם! – קָרְאָה פִתְאֹם – אֲנִי עוֹמֶדֶת וּמְפַטְפֶּטֶת פֹּה וְהַדָּגִים הָיוּ בְוַדַּאי לְמַאֲכֹלֶת־אֵשׁ.

וַתָּרָץ מַהֵר אֶל הַמִּטְבָּח וְהוּא הָלַךְ אַחֲרֶיהָ. אָז נִשְׁמַע בַּמִּטְבָּח קוֹל רַבִּי שְׁמוּאֵל הַקּוֹרֵא לְחַנָּה מִן הָעֲלִיָּה. רַבִּי שְׁמוּאֵל גָּמַר אֶת בְּדִיקַת הֶחָמֵץ, וְאֶת הַפֵּרוֹרִים אֲשֶׁר כָּרַך הֵיטֵב בְּתַכְרִיךְ קָטָן, מָסַר לְחַנָּה לְהַטְמִין לְמָחָר לְעֵת “הַבִּעוּר.” חַנָּה לָקְחָה מִיָּדוֹ אֶת הַתַּכְרִיךְ וַתֵּרֶד אֶל הַמִּטְבָּח וּבְשׁוּבָהּ לָקְחָה עִמָּהּ אֶת דָּוִד וַתַּצִּיגֵהוּ לִפְנֵי אָבִיהָ.

רַבִּי שְׁמוּאֵל לֹא חִכָּה, אָמְנָם, לְקַבְּלוֹ בְבֵיתוֹ עַד מָחָר: בְּכָל זֹאת קִדֵּם אֶת פָּנָיו בְּחִבָּה גְלוּיָה.

– בָּרוּךְ הַבָּא! – קָרָא אֵלָיו בְּשִׂמְחָה – יִתֵּן ד' וְהָיִיתָ אִישׁ טוֹב לְבִתִּי, כַּאֲשֶׁר תִּהְיֶה הִיא לְךָ לְאִשָּׁה טוֹבָה!

– בַּדָּבָר הַזֶּה יִהְיֶה נָא רַבִּי סָמוּךְ וּבָטוּחַ – עָנָה דָוִד בְּחַבְּקוֹ אֶת יָדוֹ בְחִבָּה.

– חַנָּה אוֹמֶרֶת, כִּי חָפְשִׁי אַתָּה בַדָּת – אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בִּצְחוֹק קַל, אֲשֶׁר לֹא יָכֹל לְהַעֲלִים אֶת רִגְשַׁת לִבּוֹ פְנִימָה – בְּכָל זֹאת אֲקַוֶּה, כִּי יִהְיֶה לָכֶם בַּיִת כָּשֵׁר כְּחֹק לְיִשְׂרָאֵל.

גַּם בַּדָּבָר הַזֶּה אַבְטִיחֲךָ, רַבִּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל תָּפַף לוֹ בְחִבָּה עַל שִׁכְמוֹ.

– כֵּן, יָדַעְתִּי, כִּי תִהְיֶה בְקָרוֹב לִיהוּדִי טוֹב. חַנָּה בִתִּי תִּחְיֶה תִהְיֶה לְךָ לְמוֹרָה טוֹבָה. קוֹלוֹ רָעַד מְעַט; הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וַיְנַשֵּׁק לָהּ עַל מִצְחָהּ – אַךְ טוֹב וְרַחוּם הוּא אֱלֹהֵינו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. וּלְךָ, דָּוִד בְּנִי, לֵב טָהוֹר, לֵב יְהוּדִי. חַנָּה, הָבִיאִי־נָא הֵנָּה אֶת הַיַּיִן שֶׁל יוֹם־טוֹב וְשָׁתִינוּ כוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְחַיֵּיכֶם וּלְאָשְׁרֵכֶם. אֲקַוֶּה, כִּי עוֹד מְעַט וְשָׁבָה אִמֵּךְ הַבַּיְתָה וְשָׁתְתָה גַם הִיא עִמָּנוּ.

חַנָּה רָצָה אֶל הַמִּטְבָּח. הִיא הִרְגִּישָׁה אֶת עַצְמָהּ לִמְאֻשָּׁרָה כַאֲשֶׁר לֹא הָיְתָה עוֹד מֵעוֹלָם. הִיא בָכְתָה מְעַט וְשָׂחֲקָה מְעַט וַתִּתְמַהְמַהּ מְעַט, עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב הִיא לִמְנוּחָתָהּ וּלְמַעַן יִתְוַדְּעוּ שְׁנֵי הַגְּבָרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ

וּמַה־שְּׁלוֹם אִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל כַּלָּתְךָ? – שָׁאַל הַזָּקֵן הָעַלִּיז בְּגֵחוּךְ נָעִים – כִּמְדֻמַּנִי כִּי רֵעֲךָ הוּא.

– אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ חֲבֵרִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר, וְלֹא יוֹתֵר, אָמְנָם בְּמִקְרֶה בִקַּרְתִּיו הָעֶרֶב בִּמְעוֹנוֹ, וְכַנִּרְאֶה שָׁלוֹם לוֹ וְהוּא חוֹשֵׁב לְיִשָׂא אִשָּׁה שֵׁנִית…

– אֶת כַּלָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה בְוַדַּאי?

– כֵּן! – עָנָה דָוִד וַיִּצְחָק.

– זֶה טוֹב, זֶה טוֹב! – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל – אֲנִי שָׂמֵחַ מְאֹד כִּי לֹא הָיְתָה לָהֶם אִי־נְעִימוּת בִּמְאֹרַע הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל חַנָּה…

– אִי־נְעִימוּת? וְאֵיכָכָה זֶה יְכֹלָה לִהְיוֹת לָהֶם כָּזוּ? הֲלוֹא לֵאָה הֵבִינָה אָז הֵיטֵב, כִּי אַךְ צְחוֹק עָשָׂה אָז. הַכֹּל טוֹב אִם אַחֲרִיתוֹ טוֹבָה!

– וּבַמֶּה אַתָּה עוֹסֵק?

– אָסַפְתִּי מְעַט כֶּסֶף בְּ“כֵף הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה”, וְעַתָּה אֲנִי חוֹשֵׁב לְכוֹנֵן לִי אֵיזֶה עֵסֶק.

– אֵיזֶה עֵסֶק, לְמָשָׁל?

– עוֹד לֹא הֶחֱלַטְתִּי דָבָר.

– וְלֹא תִּפְתַּח אֶת בֵּית־מִסְחָרְךָ בְּיוֹם הַשַּׁבָּת?

דָּוִד שָׁהָה רְגָעִים מִסְפָּר. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי בְכָל חֹפֶשׁ דֵּעוֹתָיו לֹא יוּכַל לְחַלֵּל אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת לְגַמְרֵי, אִם כִּי אָמְנָם יֵשׁ עֲסָקִים שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת הוּא דַוְקָא יוֹמָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר; וּמִלְּבַד זֹאת הֵן רְאוּיָה הִיא, חַנָּה, לְהַקְרִיב בַּעֲדָהּ אֵיזֶה קָרְבָּן.

– בְּטַח בִּי, אֲדוֹנִי, כִּי לֹא אֲחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי שְׁמוּאֵל חָבַק אֶת יָדוֹ בְרֶגֶשׁ־תּוֹדָה. – אַל־נָא תַחְשְׁבֵנִי לְפוֹשֵׁעַ־יִשְׂרָאֵל – הוֹסִיף דָּוִד בְּרֶגֶשׁ – אַתָּה, רַבִּי, אֵינְךָ זוֹכְרֵנִי, אֲבָל אֲנִי קִבַּלְתִּי מִמְּךָ בְּרָכוֹת רַבּוֹת וְגַם חֲצָאֵי פֶנְסִים בִּהְיוֹתִי נָעַר.

פְּנֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹרוּ.

– הַאֻמְנָם? אֲנִי אֵינֶנִּי זוֹכֵר אוֹתְךָ כְּלַל, אַף לֹא אֶתְפַּלֵּא, כִּי רַבִּים הֵם הַיְלָדִים, אֲשֶׁר בָּאוּ לְקַבֵּל בְּרָכָה מִפִּי. וְהִנֵּה בְוַדַּאי תָבוֹא מָחָר בְּעֶרֶב אֵלֵינוּ אֶל הַסֵּדֶר וְטָעַמְתָּ מִמַּטְעֲמֵי חַנָּה. כִּי מֵעַתָּה הִנְּךָ אֶחָד מִבְּנֵי־בֵיתֵנוּ.

– מְאֹד מְאֹד יִנְעַם לִי לַעֲרֹךְ עִמָּכֶם יַחַד אֶת

הַ“סֵּדֶר” – עָנָה דָוִד, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נִקְשְׁרָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּנֶפֶשׁ הַזָּקֵן הַטּוֹב הַזֶּה.

– וּלְאֵיזֶה בֵית־כְּנֶסֶת תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּחַג הַפֶּסַח? אֲנִי יָכוֹל לָתֵת לְךָ מָקוֹם בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁלִּי.

– תּוֹדָה לְךָ, אֲדוֹנָי; אַךְ כְּבָר הִבְטַחְתִּי לְמַר בִּירְנְבּוֹים לָבוֹא אֶל בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַקָּטָן שֶׁהוּא גַּבַּאי שָׁם. כַּנִּרְאֶה, אֵין כֹּהֲנִים רַבִּים בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הַהוּא, עַל כֵּן הֵם חֲפֵצִים, כִּי אָבוֹא אֲלֵיהֶם וַאֲבָרְכֵם.

– מַה! – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּהִתְרַגְּשׁוּת – אַתָּה כֹּהֵן?

– אָמְנָם כֵּן. גַּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר עָלִיתִי לְדוּכָן בִּטְרַנְסְבַל. וְאַתָּה חוֹשְׁבֵנִי לְ“פוֹשֵׁעַ־יִשְׂרָאֵל” – קָרָא דָוִד וַיִּצְחַק, אַךְ צְחוֹקוֹ נִפְסַק פִּתְאֹם.

פְּנֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל חָוְרוּ כְּסִיד וְיָדָיו רָעָדוּ. – מַה זֶּה הָיָה לְךָ? – קָרָא דָוִד נִבְהַל – הַחוֹלֶה אָתָּה? הַזָּקֵן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ. אָז הִכָּה בְאֶגְרוֹפוֹ עַל מִצְחוֹ.

– אֲהָהּ, אֵלִי! – קָרָא – אֵיכָכָה זֶה לֹא עָלְתָה זֹאת עַל לְבָבִי עַד עָתָּה? אַךְ בָּרוּךְ ה', כִּי נוֹדַע הַדָּבָר בְּעִתּוֹ…

– מַה־נּוֹדַע לְךָ בְּעִתּוֹ? שָׁאַל דָּוִד. הוּא חָשַׁב, כִּי נִטְרְפָה דַעַת הַזָּקֵן.

– בִּתִּי לֹא תוּכַל לְהִנָּשֵׂא לֵךְ – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּקוֹל רוֹעֵד.

– מַה? – קָרָא דָוִד נִבְהָל.

– הָיֹה לֹא תִהְיֶה!

– מַה־זֶּה אַתָּה סָח, רַבִּי שְׁמוּאֵל?

– אַתָּה כֹהֵן. חַנָּה לֹא תוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְכֹהֵן.

– לֹא תוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְכֹהֵן? כִּמְדֻמַּנִי, שֶׁהַכֹּהֲנִים נֶחְשְׁבוּ לַאֲצִילִים בְּיִשְׂרָאֵל.

– כֵּן הַדָּבָר, וְעַל־כֵּן אָסוּר לְכֹהֵן לָקַחַת אִשָּׁה גְרוּשָׁה.

דָּוִד הִרְגִּישׁ, כִּי רַעַד עָבַר בְּכָל אֵבָרָיו. לִבּוֹ הָלַם בְּחָזְקָה וַיַּכְאִיבֵהוּ מְאֹד.

– הַאֻמְנָם אָסוּר לִי לָקַחַת אֶת חַנָּה לְאִשָּׁה? – שָׁאַל מִתְרַגֵּשׁ מְאֹד.

– כֵּן הוּא הַדִּין. אִשָּׁה גְרוּשָׁה לֹא תוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְכֹהֵן.

– אַךְ הֵן לֹא תוּכַל לַחְשֹׁב אֶת חַנָּה לְאִשָּׁה גְרוּשָׁה! – צָעַק דָּוִד בְּקוֹל צָרוּד.

– וּמַדּוּעַ לֹא? הַאִם לֹא אשּׁר הַבֵּית־דִּין אֶת הַגֵּט כַּהֲלָכָה?

– הָהּ, אֵלִי! – קָרָא בְקוֹל – הִנֵּה כִי כֵן הֶחֱרִיב שְׁמוּאֵל לֶוִּין בְּאִוַּלְתּוֹ אֶת חַיַּי שְׁנֵינוּ.

הוּא עָמַד רֶגַע כִּמְשׁוֹמֵם. אַחֲרֵי כֵן קָרָא: זֶהוּ, בְּוַדַּאי, אַחַד הַחֻקִּים שֶׁל הָרַבָּנִים וְלֹא חֹק הַיַּהֲדוּת…

– הַס! – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל קָשֶׁה – זֶהוּ חֹק תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה. הֲלוֹא כֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה בְסֵפֶר “וַיִּקְרָא”:

– “וְאִשָּׁה גְרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקַּח, כִּי קָדוֹשׁ הוּא לֶאֱלֹהָיו”.

דָּוִד עָמַד רֶגַע כַּהֲלוּם רָעַם; הַתּוֹרָה הָיְתָה עוֹד קְדוֹשָׁה בְעֵינָיו. אַךְ כַּעֲבֹר רֶגַע קָרָא בְכַעַס:

– אֲבָל מַה לַּחֹק הַזֶּה וְלִגְרוּשָׁה כְחַנָּה?!

– הַגְּרוּשָׁה הִיא גְרוּשָׁה, וְעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים – עָנָהוּ רַבִּי שְׁמוּאֵל.

פְּנֵי הָרַב קָדְרוּ וּדְמָמָה מֵעִיקָה שָׂרְרָה רֶגַע בַּחֶדֶר.

– הִנֵּה הַיַּיִן, אַבָּא – קָרְאָה חַנָּה, אֲשֶׁר שָׁבָה הַחַדְרָה וּבַקְבּוּק יַיִן וְכוֹסוֹת בְּיָדָהּ. וְכָרֶגַע פָּרְצָה קְרִיאָה מִגְּרוֹנָהּ וְכִמְעַט שֶׁנָּפַל הַבַּקְבּוּק וְהַכּוֹסוֹת מִיָּדָהּ.

– מַה־זֹּאת? מַה־זֹּאת נִהְיָתָה, אָבִי? – שָׁאֲלָה בְהִתְרַגְּשׁוּת.

– הָסִירִי מִזֶּה אֶת הַיַּיִן – הַלַּיְלָה לֹא נִשָּׂא עוֹד כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה – קְרָא דָוִד קָשֶׁה.

– אֵלִי! – קָרְאָה חַנָּה, וּפָנֶיהָ הָאֲדַמְדַּמִּים וְהַמְּפִיקִים אֹשֶׁר כֻּסּוּ חִוְּרֵת־מָוֶת. הִיא שָׂמָה אֶת הַכּוֹסוֹת עַל קְצֵה הַשֻּׁלְחָן וַתִּתְנַפֵּל בִּזְרֹעוֹת אָבִיהָ: – מַה־זֶּה? הָהּ, מַה־זֶּה, אֲבִי? הֲפָרְצָה מְרִיבָה בֵינֵיכֶם?

הַזָּקֵן שָׁתַק וְהִיא הִבִּיטָה בִשְׁאֵלָה וּפַחַד אֶל אָבִיהָ וַאֲהוּבָה.

– לֹא, עוֹד רַע מִזֶּה – קָרָא דָוִד בְּקוֹל צָרוּד – הֲזוֹכֶרֶת אַתְּ אֶת קִדּוּשֵׁי־הַלָּצוֹן, אֲשֶׁר הָיִית בָּהֶם לְאִשָּׁה לִשְׁמוּאֵל לֶוִּין?

– כֵּן! אֲהָהּ, אֵלִי! אֲנִי מְבִינָה! הַגֶּט לֹא נַעֲשָׂה כְדִין, הֲלֹא?

– לֹא, לֹא זֹאת! כִּי אֱמוּנָתֵנוּ הַטּוֹבָה חוֹשֶׁבֶת אוֹתָךְ לְאִשָּׁה גְרוּשָׁה וְעַל־כֵּן לֹא תוּכְלִי לְהִנָּשֵׂא לִי, יַעַן כִּי כֹהֵן אָנִי.

– לֹא אוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְךָ, יַעַן כִּי כֹהֵן אָתָּה! – שָׁנְתָה חַנָּה אֶת דְּבָרָיו כְּמֻכַּת שִׁמָּמוֹן.

– כֵּן גָּזְרָה תוֹרָתֵנוּ, וְעַל דְּבָרֶיהָ אֵין

לַעֲבֹר – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּקוֹל נָמוּךְ וּמָחֳלָט – לֶוִּין רֵעֲךָ הוּא הָאָשֵׁם בָּזֶה וְלֹא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

– הַתּוֹרָה לֹא תוּכַל לִהְיוֹת כָּל־כָּךְ קָשָׁה,

לַחְשֹׁב אֵיזֶה צְחוֹק אֵיזֶה לָצוֹן לְקִדּוּשִׁין – קָרָא דָוִד בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה – וְאַף כִּי לִנְפָשׁוֹת נְקִיּוֹת מֵעָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה.

– בִּדְבָרִים קְדוֹשִׁים אֵין לִשְׂחֹק וּלְהִתְלוֹצֵץ – עָנָהוּ הַזָּקֵן בְּקוֹל רוֹעֵד מְעַט – עַל רֹאשׁ הַחוֹטֵא יָחוּל הֶעָוֹן.

– אַבָּא! – קָרְאָה חַנָּה בְקוֹל חוֹדֵר – הַאֵין עוֹד כָּל עֵצָה?

הַזָּקֵן הֵנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ בְעֶצֶב. פָּנֶיהָ הַנְּעִימִים וְהַחִוְּרִים הֵפִיקוּ כְאֵב־נֶפֶשׁ עָמֹק וְקָשֶׁה, אֲשֶׁר לֹא יֵדַע נִחוּמֵי־דְמָעוֹת. רַעַם שָׁמַיִם הָלַם אוֹתָהּ פִּתְאֹם, כֵּן, פִּתְאֹם יוֹתֵר מִדַּי, וְהַכְּאֵב נוֹרָא יוֹתֵר מִדָּי. הִיא צָנְחָה בְלֹא כֹחַ עַל הַכִּסֵּא.

– אֲבָל צָרִיךְ, נָחוּץ לִמְצֹא אֵיזוֹ עֵצָה! – הִרְעִים דָּוִד – אֲנַסֶּה לִפְנוֹת אֶל הָרַב הָרָאשִׁי.

– וּבַמֶּה יוּכַל הוּא לַעֲזֹר לָכֶם? הֲיוּכַל לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה? – הֵעִיר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּעֶצֶב.

– כָּזֹאת לֹא אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ. אַךְ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא, הֲלֹא יָבִין גַּם הוּא, כִּי הָעִנְיָן הַזֶּה יוֹצֵא מִן הַכְּלַל וְאֵין לִמְתֹּחַ עָלָיו מִדַּת־דִּין קָשָׁה.

– לְדִינֵי הַתּוֹרָה אֵין יוֹצֵא מִן הַכְּלַל – אָמַר

רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּקוֹל רַךְ – “תּוֹרַת ד' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ”, וְאַתֶּם, יְלָדַי הָאֲהוּבִים, שְׂאוּ אֶת יְגוֹנְכֶם בִּמְנוּחָה וּבְסַבְלָנוּת. זֶהוּ רְצוֹן אֱלֹהֵינו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא נוֹתֵן וְהוּא לוֹקֵחַ, יְהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ.

– הַבִּיטָה־נָא אֶל חַנָּה! – קָרָא דָוִד – הִנֵּה הִיא מִתְעַלֶּפֶת.

– לֹא, שָׁלוֹם לִי – קָרְאָה חַנָּה כְנִדְהֶמֶת, בְּפָקְחָהּ אֶת עֵינֶיהָ, אֲשֶׁר סָגְרָה רֶגַע – אַל תַּחֲלִיט כָּכָה אֶת הַדָּבָר הַנּוֹרָא הַזֶּה, אַבָּא. חַפֶּשׂ־נָא בִסְפָרֶיךָ, אוּלַי תִמְצָא אֵיזוֹ עֵצָה בְנִדוֹן זֶה.

רַבִּי שְׁמוּאֵל הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ בְלֹא תִקְוָה.

– לֹא, בִּתִּי, אֵין כָּל עֵצָה – עָנָה וְאָמַר לָהּ –

הַאֲמִינִי לִי, יַקִּירָתִי, כִּי לוּ הָיָה אַךְ נִיצוֹץ קַל שֶׁל תִּקְוָה, לֹא כִחַדְתִּי מִמֵּךְ: הֱיִי־נָא עַלְמָה יְשָׁרָה וּשְׂאִי אֶת יְגוֹנֵךְ כְּבַת־יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנָה. בִּטְחִי בַד', בִּתִּי. הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָה. קוּמִי אֵפוֹא, בִּתִּי, וְאִמְרִי לְדָוִד, כִּי תִּשָּׁאֲרִי לוֹ תָמִיד לְרֵעָה נֶאֱמָנָה, וְכִי גַּם אָבִיךְ יֶאֱהָבֶנּוּ, כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אִישׁ אֶת בְּנוֹ. הוּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיְנִיעֶנָּה מְעַט בְּחִבָּה. לִבּוֹ סָעַר בְּקִרְבּוֹ וְעֵינָיו מָלְאו דְמָעוֹת.

– לֹא אוּכַל, אָבִי! – קָרְאָה בְקוֹל נִפְסָק – לֹא אוּכַל.

דָּוִד עָמַד כִּנְצִיב־שַׁיִשׁ לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן הַמְכֻסֶּה בִסְפָרִים וּבְכִתְבֵי־יָד. מֵעַל הַקִּירוֹת נִשְׁקְפוּ אֵלָיו תְּמוּנוֹת רַבָּנֵי לִיטָה הַגְּדוֹלִים בְּמַבָּטֵיהֶם הַחוֹדְרִים.

רַבִּי שְׁמוּאֵל גָּחֵן אֶל חַנָּה וַיְחַבֵּק אֶת רֹאשָׁהּ בְּיָדָיו הָרוֹעֲדוֹת. עֵינֶיהָ נִסְגְּרוּ שֵׁנִית; חָזֶהָ הִתְרוֹמֵם לִרְגָעִים וַאֲנָחוֹת מָרוֹת פָּרְצוּ מִפִּיהָ. – הָהּ, אֵלִי! אֵלִי! – נֶאֱנַח הַזָּקֵן מָרָה – מַה־פִּשְׁעִי וּמַה חַטָאתִי, כִּי עָנַשְתָּ כֹּה קָשֶׁה אֶת בִּתִּי הָאֲהוּבָה?

– חֲדַל־נָא, חֲדַל, רַבִּי שְׁמוּאֵל! – קָרָא דָוִד בְּקֹצֶר רוּחַ – הִתְבּוֹנֶן־נָא הֵיטֵב וְרָאִיתָ, כִּי אֵין בָּזֶה כָל דָּבָר רָע. חַנָּה לֹא הָיְתָה מֵעוֹדָהּ מְקֻדֶּשֶׁת בֶּאֱמֶת, וְעַל כֵּן לֹא תוּכַל לְהֵחָשֵׁב לִגְרוּשָׁה אֲמִתִּית. אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים אוֹתְךָ, שִׂים־נָא לֵב לָזֶה.

הַזָּקֵן הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ. לְחָיָיו הָיוּ חִוְּרוֹת וּרְטֻבּוֹת מִדִּמְעָה אַךְ פָּנָיו הֵפִיקוּ הַחֲלָטָה קָשָׁה.

– הָהּ, אֵלִי! וְאָנֹכִי הֲלוֹא הָיִיתִי אַף בּוֹחֵר בְּמָוֶת לְמַעַן חַנָּה בִּתִּי, לְמַעַן אָשְׁרָהּ וְחַיֶּיהָ? – קָרָא הַזָּקֵן בְּעוֹד רִגְעֵי מִסְפָּר וַיִפְרֹשּׂ כַּפָּיו – אַךְ אֱלֹהֵינו שֶׁבַּשָּׁמַיִם נָטַל עָלֶיהָ אֶת הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד הַזֶּה, וַאֲנִי מָה? אֲנִי אוּכַל אַךְ לְעָזְרָה בְאַנְחָתִי וּבְהִשְׁתַּתְּפוּתִי בְצַעֲרָהּ. וְאוֹתְךָ, אֲדוֹנִי, אֲבַקֵּשׁ, שֶׁאַתָּה תַעֲזֹר לָהּ לִשְׁכֹּחַ אֶת צָרוֹתֶיהָ וְתַעֲזֹב אוֹתָהּ בְּהֶקְדֵּם.

– וּמַה־תֹּאמְרִי אַתְּ, חַנָּה? הֲתַחְפְּצִי, כִּי אֶעֶזָבֵךְ וְאֵלֵךְ לִי.

– כֵּן – מַה יּוֹעִילֵנוּ – עָתָּה? – נֶאֶנְחָה מָרָה, וּשְׂפָתֶיהָ הַחִוְּרוֹת רָעָדוּ.

– בִּתִּי! בִּתִּי! – קָרָא הַזָּקֵן בְּחֶמְלָה רַבָּה וַיְחַבְּקֶנָּה בִזְרֹעוֹתָיו.

– טוֹב אֵפוֹא – קָרָא דָוִד בְּקוֹל זָר וְצָרוּד, עַד בְּלִי הַכִּיר, כִּי זֶה קוֹלוֹ. – רוֹאֶה אֲנִי, כִּי בַת אָבִיךְ אָתְּ.

אָז לָקַח אֶת כּוֹבָעוֹ וַיִּפֶן לָלֶכֶת.

– דָּוִד! – קָרְאָה בְקוֹל מַבִּיעַ כְּאֵב אָנוּשׁ וַתִּפְרֹשׂ אֶת זְרֹעוֹתֶיהָ לְעֻמָּתוֹ.

דָּוִד לֹא פָנָה אֵלֶיהָ. – דָּוִד! – קָרְאָה שֵׁנִית בְּקוֹל נוֹרָא – הֵן לֹא תַּעַזְבֵנִי. דָּוִד פָּנָה אֵלֶיהָ.

– אִם כֵּן תֵּלְכִי עִמִּי!

– לֹא – לֹא – לֹא עַתָּה, לֹא עָתָּה, לֹא אוּכַל לַעֲנוֹתְךָ עַתָּה. אֶרְאֶה, אֶתְבּוֹנֵן – וּלְעֵת עַתָּה שָׁלוֹם לְךָ, יַקִּירִי, שָׁלוֹם לָךְ!

וּבְכִי מַר פָּרַץ מִגְּרוֹנָהּ. דָּוִד חֲבָקָהּ בִּזְרעוֹתָיו בְּכָל חֹם־נַפְשׁוֹ וַיֵּצֵא מַהֵר מִן הַחֶדֶר.

חַנָּה הוֹסִיפָה לִבְכּוֹת וְאָבִיהָ חִבֵּק אֶת יָדֶיהָ בְחֶמְלָה רַבָּה. – אֲהָהּ, מַה־קָּשָׁה הִיא אֱמוּנָתֵנוּ! – נֶאֶנְחָה מָרָה – קָשָׁה, קָשָׁה.

– חַנָּה! שְׁמוּאֵל! אַיֵּכֶם? – נִשְׁמַע קוֹל שִׂמְחָה, בְּשׁוּבָהּ מִן הַשּׁוּק – בֹּאוּ־נָא וּרְאוּ אֶת הָעוֹפוֹת הַטּוֹבִים אֲשֶׁר קָנִיתִי – וּמַמָּשׁ מְצִיאָה! הֲלוֹא הֵם שָׁוִים כִּפְלָיִם. הֶאָח! אַךְ זֶה יִהְיֶה לָנוּ חַג שָׂמֵחַ!

 

הַפֶּרֶק הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה: לֵיל הַסֵּדֶר.    🔗

לֵיל הַסֵּדֶר עָשָׂה תָּמִיד רֹשֶׁם נִפְלָא עַל לֶב יַלְדָּה רַגֶּשֶׁת כְּאֶסְתֵּר אַנְסִיל. הַמַּטְּעַמִּים הַמְּשֻׁנִּים – הַמָּרוֹר, הַחֲרוֹסֶת, הַ“זְּרוֹעַ” הַצְּלוּיָה, מֵי־הַמֶּלַח לַכַּרְפַּס וְיֵין־הַצִּמּוּקִים לְאַרְבַּע הַכּוֹסוֹת, הַמַּצּוֹת הַגְּדוֹלוֹת וְהָעֲגֻלּוֹת עִם הַנְּקָבִים הַדַּקִּים וְהָרַבִּים שֶׁעַל פְּנֵיהֶן; הַשִּׁירִים וְהַנִּגּוּנִים הַמְיֻחָדִים לַלַּיְלָה הַזֶּה, וְכָל הַטֶּקֶס הַיָּפֶה, אֲפִילוּ טְבִילַת הָאֶצְבַּע בְּכוֹס הַיַּיִן וַהֲזָיָתָהּ עַל הָאָרֶץ בְּעֵת קְרִיאַת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת – כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ רֹשֶׁם עָמֹק בְּקֶרֶב לְבָבָהּ; וְהָרֹשֶׁם הַנָּעִים הַזֶּה לֹא נִמְחָה מִלְּבָבָהּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמוֹת־הַשָּׁנָה, עַד כִּי קִדְּמָה תָמִיד אֶת הַחַג הַזֶּה בַעֲלִיצוּת־נֶפֶשׁ, וְאָז הִרְגִּישָׁה בְּלִבָּהּ וּבְנַפְשָׁהּ גָּאוֹן נָעִים, כִּי נוֹלְדָה יְהוּדִיָּה.

אָמְנָם הִיא לֹא יָכְלָה לְהָבִין אֶת הָעֶרֶךְ הַהִיסְטוֹרִי שֶׁל הַחַג הַזֶּה לְעַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לָדַעַת גַּם אֶת שְׁאִיפוֹתָיו וְתִקְווֹתָיו בֶּעָתִיד. הִיא יָדְעָה הֵיטֵב אֶת הַסִּפּוּר הַנִּפְלָא שֶׁל יְצִיאַת־מִצְרַיִם וְגַם הֶאֱמִינָה בוֹ, אַךְ הוּא הָיָה בְעֵינֶיהָ כְאַחַד הַסִּפּוּרִים הַנִּפְלָאִים, אֲשֶׁר קָרְאָה בְסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹתֶיהָ, שֶׁהֶאֱמִינָה גַם בָּהֶם.

הַמַּצּוֹת שֶׁל חֶבְרַת הַצְּדָקָה, אֲשֶׁר אָכְלָה אֶסְתֵּר, לֹא הָיוּ מִן הַמִּין הַמִּבְחַר, וּבְכָל זֹאת הִתְעַנְּגָה גַם עֲלֵיהֶן, בְּטָבְלָהּ מֵהֶן פְּרוּסוֹת פְּרוּסוֹת בְּיֵין־הַצִּמּוּקִים. יַלְדֵי הַגֶּטוֹ הַקְּטַנִּים, אֲשֶׁר כָּל יְמֵיהֶם הֵם שׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל צוֹמוֹת וְחַגִּים, שְׂמֵחִים תָּמִיד עַל כָּל חִלּוּף קָטָן וּתְמוּרָה קַלָּה בְסִדְרֵי יוֹמָם וּמַאֲכָלָם. וְהַנְּסִיכָה הַיּוֹתֵר מְאֻשָּׁרָה בְסִפּוּרֵי־בַדִּים לֹא יָכְלָה לִהְיוֹת מְאֻשָּׁרָה וּשְׂמֵחָה מֵאֶסְתֵּר, בְּשִׁבְתָּהּ אֶל הַסֵּדֶר עַל־יַד אָבִיהָ – הָרוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כְאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם – הַיּוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ בִמְסִבּוֹ עַל שְׁנֵי כִסְאוֹת מֻצָּעִים בְּכָרִים וְסָדִינִים לְבָנִים פְּרוּשִׂים עֲלֵיהֶם כְּדִין. פַּרְעֹה עִם בִּגְדֵי הַבֹּץ וְהָאַרְגָּמָן אֲשֶׁר עָלָיו, עָזַב אֶת עָרֵי מִסְכְּנוֹתָיו וְיָרַד בִּמְצוּלוֹת כְּמוֹ אֶבֶן, אַחֲרֵי הַכּוֹתוֹ בְמאתַיִם וַחֲמִשִּׁים מַכּוֹת – וּמֹשֶׁה אַנְסִיל יוֹשֵׁב לוֹ בְרֹאשׁ מִשְׁפַּחְתּוֹ בְכָבוֹד גָּדוֹל, מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ לַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְטוֹעֵם מֵרֹאשׁ טַעַם הַ“גֵּן־עֵדֶן” הַצָּפוּן לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא; וּבְטוּב לִבּוֹ עָלָיו הוּא קוֹרֵא “לְכָל דִּכְפִין” כִּי “יֵיתִי וְיֵיכוֹל” עִמּוֹ. בֵּין הַזְּבוּבִים הַקְּטַנִּים נִמְצָאִים עוֹד קְטַנִּים מֵהֶם, וּמֹשֶׁה אַנְסִיל בְּכָל עָנְיוֹ וְדַלּוּתוֹ לֹא יָרַד עוֹד לְמַדְרֵגָה כָזֹאת, אֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהַזְמִין אוֹרֵחַ אֶל שֻׁלְחָנוֹ בְלֵיל הַלֵּילוֹת הַזֶּה, אֲשֶׁר כָּל יִשְׂרָאֵל, כְּעֶבֶד כַּאֲדוֹנָיו, מְסֻבִּים יַחַד כִּמְלָכִים אֶל שֻׁלְחָן מָלֵא דֶשֶׁן, וְהָאוֹרֵחַ הָיָה עַל־פִּי־רֹב אַחַד הַ“יְרֹקִים” מִקָּרוֹב בָּאוּ.

בַּחַג הַשָּׂמֵחַ הַזֶּה, וּבְיִחוּד, בְּלֵיל הַסֵּדֶר, הֻרְשָׁה לַיְלָדִים הָעַלִּיזִים לְהִתְהוֹלֵל עַל אַחַת שֶבַע, וּבְיוֹתֵר גָּדְלָה עֲלִיצוּת הַיְלָדִים בְּלֵילוֹת הַסֵּדֶר בְּחַיֵּי אִמָּם. אֶסְתֵּר זוֹכֶרֶת הֵיטֵב אֶת שִׂמְחַת כָּל בְּנֵי־הַבַּיִת, כַּאֲשֶׁר שָׁאַל בִּנְיָמִין בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת “אַרְבַּע הַקֻּשְׁיוֹת” וּמֹשֶׁה וְהַזְּקֵנָה וְיֶתֶר הַמְּסֻבִּים קָרְאוּ בְנִגּוּן עָלֵז אֶת הַ“תֵּרוּץ” הַיָּדוּעַ: “עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְמִצְרַיִם” וְאֶת כָּל הַהַגְדָּה וּמֹשֶׁה סִפֵּר אֶת כָּל הַסִּפּוּרִים הָעַתִּיקִים וְהַחֲדָשִׁים תָּמִיד עַל־דְּבַר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת, שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וּלְאַחֲרוֹנָה שָׁרוּ כֻלָּם: “חַד גַּדְיָא! חַד גַּדְיָא!” וּמָה רַבָּה שִׂמְחַת הַיְלָדִים, בְּהַבִּיטָם אֶל הַיַּיִן הָאָדֹם הַנּוֹצֵץ בְּכוֹסוֹתֵיהֶם; וְכַמָּה גָדַל צַעֲרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַלַּקְקָן בְּהִשָּׁפֵךְ הַיַּיִן מִכּוֹסוֹ טִפָּה אַחֵר טִפָּה בְעֵת קְרִיאַת עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת? וּמַה־נִּפְלָא וְנֶהְדָּר הָיָה בְבוֹא הָרֶגַע הַגָּדוֹל, עֵת הִמָּלֵא הַכּוֹס הַגְּדוֹלָה יַיִן עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ וְהַדֶּלֶת נִפְתְּחָה לִרְוָחָה לִקְרַאת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא! עֵינֵי כָל הַמְּסֻבִּים הָיוּ נְטוּיוֹת לִקְרַאת הָאוֹרֵחַ הַנִּפְלָא, אֲשֶׁר לֹא יֵרָאֶה, אַךְ אָזְנֵיהֶם תַּקְשֵׁבְנָה כִמְעַט מֵעֵין אִוְשָׁה קַלָּה, הֲלוֹא הוּא קוֹל כַּנְפֵי רוּחַ הַנָּבִיא הַמְרַחֵף עַל פְּנֵיהֶם. הֵם רָאוּ אָמְנָם, כִּי מִכּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ לֹא חָסְרָה אַף טִפָּה אַחַת עַל־יְדֵי בִקּוּרוֹ, אַךְ הֲלוֹא אֵין בָּזֶה כָל פֶּלֶא. גַּם הַנָּבִיא, הַיָּכוֹל לְבַקֵּר בְּרֶגַע אֶחָד אֶת כָּל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּכָל חֶלְקֵי תֵבֵל, הֵן לֹא יוּכַל לְהָרִיק אֶת כָּל מִלְיוֹנֵי הַכּוֹסוֹת הַמְּלֵאוֹת אֲשֶׁר יִמָּסְכוּ לוֹ בַלַּיְלָה הַזֶּה.

אָז יֵאָכֵל הָאֲפִיקוֹמָן וְתִשָּׁתֶה הַכּוֹס הָאַחֲרוֹנָה. הַמְּסֻבִּים הַשְׂמֵחִים יֵלְכוּ לָהֶם לָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבָם, וְרוּחַ קְדֻשָּׁה וּמְנוּחָה נִפְלָאָה חוֹפֶפֶת עַל כָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר; מַלְאֲכֵי הַשָּׁלוֹם וְהַבִּטְחָה יְרַחֲפוּ מִסָּבִיב וִיסוֹכְכוּ עֲלֵיהֶם בִּכְנָפֵיהֶם.

אוֹר נָעִים יְמַלֵּא הַלַּיְלָה אֶת כָּל בָּתֵּי הַגֶּטּוֹ, אֶת כָּל הַמְּעוֹנוֹת הַצָּרִים וְהַדַּלִּים וְאֶת לִבּוֹת יוֹשְׁבֵיהֶם, הַיּוֹדְעִים כָּל הַשָּׁנָה אַךְ עָמָל וּתְלָאָה, עֹנִי וּמַחְסוֹר.

דֶּבִּי הַהוֹלַנְדִּית יָשְׁבָה עַל־יַד מָרַת סִימוֹנְ’ס הַטּוֹבָה וְהָרַחֲמָנִיָּה אֶל שֻׁלְחָן בִּתָּהּ הַנְּשׂוּאָה. גַּם בּוֹבִּי רָבַץ לוֹ בְהַרְחָבַת הַדַּעַת עַל הַמַּחֲצֶלֶת הַפְּרוּשָׂה לִפְנֵי הַפֶּתַח, כְּאִלּוּ חִכָּה גַם הוּא לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא. עַל הַשֻּׁלְחָן הַהוּא נִרְאוּ גַם שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת דָּגִים – מַתָּנָה מֵאֶסְתֵּר אַנְסִיל, אֲשֶׁר חָשְׁבָה לָהּ לְעֹנֶג וּלְכָבוֹד מֵאֵין כָּמוֹהוּ “לְכַבֵּד” אֶת מַכִּירוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת מִן הַטּוֹב אֲשֶׁר הִשְׁפִּיעָה לָהּ הַהַשְׁגָּחָה.

בְּבֵית בֶּלְקוֹבִיץ אָרַךְ הַסֵּדֶר מְאֹד, כִּי בַעַל־הַבַּיִת תִּרְגֵּם כָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר מִן הַהַגָּדָה לִיהוּדִית וְכָל הַמְּסֻבִּים שָׁמְעוּ אֶת דְּבָרָיו בְעִנְיָן רָב, בְּיִחוּד אַחֲרֵי הַסְעֻדָּה. פֵּסַח וַיְנְגוֹט יָשַׁב עַל־יַד פַּנִּי כַלָּתוֹ (חֲתֻנָּתָם הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּקָרוֹב), וּבֶקִּי הִזְהִירָה בִיפִי־תָאֳרָהּ, אֲשֶׁר גָּדֵל שִׁבְעָתַיִם הוֹדוֹת לְתַלְתַּלֶּיהָ הַשְּׁחוֹרִים, אֲשֶׁר נָפְלוּ וַיִּתְפַּתְּלוּ עַל שִׁכְמָהּ הַצַּח מִשֶּׁלֶג. מִמּוּלָהּ יָשַׁב הָאוֹרֵחַ הַיְּהוּדִי הַפּוֹלַנִּי, אֲשֶׁר רְאִינוּהוּ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּלֵיל הַשַּׁבָּת יוֹשֵׁב אֶל שֻׁלְחָן רַבִּי שְׁמוּאֵל. גַּם מְקוֹם חַיָּה הַחוֹלַנִּית, הַסּוֹבֶלֶת יִסּוּרִים נוֹרָאִים מֵרַגְלֶיהָ הַכּוֹאֲבוֹת, לֹא נִפְקַד, כַּמּוּבָן, בֵּין הַמְּסֻבִּים.

גַּם מַלְכָּה מִהֲרָה בְוַדַּאי לְהָשִׁיב אֶת הַמִּבְרֶשֶׁת, לְמַעַן תּוּכַל לְהָסֵב כְּמַלְכָּה אֲמִתִּית לְשֻׁלְחָן מִילִי בִתָּהּ כְּמִשְׁפָּטָהּ שָׁנָה שָׁנָה.

וְיוֹסִי שְׁמֶנְדְּרִיק עָמַל לְבָאֵר לְאִשְׁתּוֹ הַחֲדָשָׁה, מִי שֶׁהָיְתָה הָאַלְמָנָה פִינְקֶלְשְׁטֵין, אֶת כָּל הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה ד' לַאֲבוֹתָיו וַאֲבוֹתֶיהָ בַלַּיְלָה הַזֶּה; גְּדַלְיָה מוֹכֵר־הַיְרָקוֹת עָרַךְ אֶת הַסֵּדֶר, כְּמִנְהָגוֹ בְכָל שָׁנָה, בְּרֹאשׁ חֲמִשִּׁים נוֹדְדִים עֲנִיִּים וּפָנָיו הִזְהִירוּ מֵרֹב שִׂמְחָה, מַמָּשׁ, כִּפְנֵי מֶלֶךְ בִּגְדוּד.

___________

פִּנְחָס מַלְכִּי־צֶדֶק הָיָה אוֹרְחוֹ שֶׁל רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּלֵילוֹת הַ“סְּדָרִים”. גָּדוֹל הָיָה הַלַּיְלָה הַזֶּה לְמַלְכִּי־צֶדֶק: הַזִּכְרוֹנוֹת הַהִיסְטוֹרִיִּים עוֹרְרוּ בְקִרְבּוֹ הָמוֹן רְגָשׁוֹת לְאוּמִיִּים. נוֹרָא הָיָה הַלַּיְלָה הַזֶּה לְחַנָּה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה מִמּוּלוֹ וַתְּהִי מַטָּרָה לְמַבָּטָיו הַלּוֹהֲטִים. אָבִיהָ הִבִּיט אֵלֶיהָ לִרְגָעִים בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה רַבָּה, אַךְ גַּם בְּבִטָּחוֹן, כִּי הָרְגָעִים הַיּוֹתֵר רָעִים כְּבָר עָבְרוּ וְאֵינָם. אִמָּהּ הִצְטַעֲרָה גַם הִיא, אָמְנָם, עַל הַשִּׁדּוּךְ הַטּוֹב אֲשֶׁר נִתְבַּטֵּל פִּתְאֹם, אַךְ מִבְּלִי דַעַת אֶת פִּרְטֵי־הַדְּבָרִים וּמִבְּלִי רְאוֹת אֶת הַסְּעָרָה, אֲשֶׁר הִתְחוֹלְלָה פִתְאֹם, בְּהִוָּדַע לְרַבִּי שְׁמוּאֵל דְּבַר כְּהֻנָּתוֹ שֶׁל דָּוִד בְּרַנְדּוֹן, לֹא הִתְעַצְּבָה יוֹתֵר מִדָּי.

הִנֵּה כִי כֵן גַּם אָבִיהָ גַם אִמָּהּ לֹא יָדְעוּ עַד מָה מִכָּל הַנַּעֲשָׂה בְקֶרֶב לְבָבָהּ הַכּוֹאֵב. כָּל הַלַּיְלָה אַחֲרֵי הַמַּחֲזֶה הַנּוֹרָא, הַמְתָאֵר בַּפֶּרֶק הַקּוֹדֵם, לֹא יָכְלָה לָתֵת שֵׁנָה לְעֵינֶיהָ; רוּחָהּ הַסּוֹעֵר לֹא נָח אַף רֶגַע, וְלִבָּהּ הַדַּוָּי נִבָּא לָהּ, כִּי דָוִד אֲהוּבָה לֹא יָנוּם וְלֹא יָנוּחַ אַף הוּא כָמוֹהָ וְכִי גַם בְּמֹחוֹ תְלַהֵט הַשְּׁאֵלָה הַנּוֹרָאָה הַדּוֹרֶשֶׁת פִּתְרוֹנִים. בַּבֹּקֶר קִבְּלָה מִכְתָּב עַל־יְדֵי הַפּוֹסְתָּה וְאַךְ הִבִּיטָה אֶל הַמַּעֲטָפָה הִכִּירָה, כִּי מִדָּוִד הוּא שָׁלוּחַ. הוּא בִקַּשׁ מִמֶּנָּה וְעִידָה בְעֶשֶׂר שָׁעוֹת בִּקְצֵה הֶ“חֳרָבוֹת”, אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא יָכֹל עוֹד לָסוּר אֶל בֵּיתָם. חַנָּה לָקְחָה סַל קָטָן בְּיָדָהּ וַתֵּלֶךְ לָהּ אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת אֵיזֶה דְבָרִים קְטַנִּים הַדְּרוּשִׁים עוֹד לְצָרְכֵי הֶחָג.

קוֹל הָמוֹן עָלֵז מִלֵּא בְאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת הַגֶּטּוֹ; כָּל הָרְחוֹב הָיָה מָלֵא תְשוּאוֹת “עֶרֶב יוֹם טוֹב”. בִּקְצֵה הֶ“חֳרָבוֹת” רָצוּ רָצוֹא וָשׁוֹב נְעָרִים עֲנִיִּים וּבִידֵיהֶם כִּיּוֹרֵי־אֵשׁ קְטַנִּים לְבָעֵר אֶת הֶחָמֵץ בִּשְׂכַר חֲצִי פֶּנִי.

הַשָּׁאוֹן הוֹלֵךְ וְגָדוֹל וְאִישׁ לֹא שָׂם לִבּוֹ לִשְׁתֵּי הַנְּפָשׁוֹת הָעֲצוּבוֹת, אֲשֶׁר נוֹעֲדוּ יַחַד לְהֵרָאוֹת בַּפִּנָּה הַהוֹמִיָּה הַזֹּאת.

פְּנֵי דָוִד הַקּוֹדְרִים אוֹרוּ מְעַט, בִּרְאוֹתוֹ אֶת חַנָּה הַהוֹלֶכֶת לִקְרָאתוֹ.

– יָדַעְתִּי, כִּי תָבוֹאִי – אָמַר אֵלֶיהָ, בְּאָחֲזוֹ רֶגַע בְּיָדָהּ. כַּף יָדוֹ בָעֲרָה כְאֵשׁ, אַךְ כַפָּהּ הָיְתָה קָרָה וְרוֹעֶדֶת. גַּם בְּפָנֶיהָ לֹא נִרְאָה אַף נֵטֶף־דָּם, כְּאִלּוּ יִבְּשָׁה הַסְּעָרָה הָעַזָּה שֶׁהִתְחוֹלְלָה בְקִרְבָּהּ אֶת כָּל דְּמֵי פָנֶיהָ וַאֲבָרֶיהָ. רַעַד עָבַר בְּכָל גּוּפָה; אַךְ הַרְגֵּשׁ הִרְגִישָׁה, כִּי אֵשׁ לוֹהֵט בְּקֶרֶב לְבָבָהּ. עֵינֵי שְׁנֵיהֶם הֵפִיקוּ אֹמֶץ, הַחְלָטָה.

– נֵלֵךְ־נָא הָלְאָה – קְרָא דָוִד. הֵם הָלְכוּ לָהֶם לְאַט לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב. הַמִּרְצֶפֶת הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה וּמְכֻסָּה בְּבֹץ וְהַשָּׁמַיִם – כַּעֲנָנִים קוֹדְרִים. אַךְ תְּשוּאַת הֶהָמוֹן הָרַב הִמְעִיטָה אֶת הָעֶצֶב הַשָׁפוּךְ מִסָּבִיב.

– וּמַה־נַּעֲשֶׂה אֵפוֹא? – הֵחֵל דָּוִד בְּקוֹל נָמוּךְ.

– וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי כְבָר הֶחֱלַטְתָּ דְּבַר־מָה – הֵעִירָה חַנָּה בְּלָחַשׁ.

– תְּנִי־נָא לִי אֶת סַלֵּךְ.

– לֹא, לֹא; אֱמָר־נָא, מַה הֶחֱלַטְתָּ לַעֲשׂוֹת.

– כִּי לֹא אֶעֶזָבְךָ, חַנָּה, כָּל עוֹד רוּחִי בִי.

– כֵּן יָקוּם! – עָנַתּוּ בִמְנוּחָה – יָדַעְתִּי; וְגַם אֲנִי הֶחֱלַטְתִּי כִּי לֹא אֶפָּרֵד מִמְּךָ לָנֶצַח. אַךְ לֹא אוּכַל לְהִנָּשֵׂא לְךָ בְּאֵיזֶה בֵּית־כְּנֶסֶת שֶׁהוּא בְּלִי יְדִיעַת אָבִי, וְהוּא הֲלוֹא יְמַהֵר לְהוֹדִיעַ לָרַב אוֹ לִמְמַלֵּא־מְקוֹמוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּפְרִיד אֶת אֲגֻדָּתֵנוּ.

– יָדַעְתִּי, יַקִּירָה. אַךְ נֵלְכָה־נָא לְאַמֶּרִיקָה, מָקוֹם שָׁם אִישׁ לֹא יַכִּירֵנוּ. שָׁם נִמְצָא רַבָּנִים, אֲשֶׁר יַשִּׂיאוּנוּ כְדַת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל. אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִקְשְׁרֵנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת; יָכוֹל אוּכַל לַעֲסֹק בְּמִסְחָר שָׁם לֹא פָחוֹת מֵאֲשֶׁר פֹּה. גַּם הוֹרַיִךְ יְשַׁנּוּ אֶת דַּעְתָּם עָלַיִךְ לְטוֹבָה בִהְיוֹתֵךְ מֵעֵבֶר לַיָּם, כִּי מַה־קַּל לִסְלֹחַ מֵרָחוֹק.

וּמַה־תֹּאמְרִי אֵפוֹא, יַקִּירָה? הִיא הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ בְּהַסְכָּמָה: – הִנְנִי נְכוֹנָה לַעֲשׂוֹת כַּעֲצָתֶךָ. הוּא חִבֵּק אֶת יָדָהּ וַיִּלְחְצֶנָּה בְאַהֲבָה. – אִם כֵּן, אַךְ לִי אַתְּ, חֶמְדַּת לְבָבִי! הָהּ, לוּ יָדַעַתְּ אֶת עִנּוּיֵי נַפְשִׁי הַנּוֹרָאִים בַּלַּיְלָה הַזֶּה, בְּחָשְׁבִי, כִּי נִפְרַדְתְּ מִמֶּנִּי לָנֶצַח.

רִגְעֵי מִסְפָּר עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם שְׁקוּעִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם וְלֹא דִבְּרוּ דָבָר.

– אַךְ הֲיֵשׁ לָךְ דֵּי אֹמֶץ־לֵב לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה? – שָׁאַל דָּוִד.

– יֵשׁ וְיֵשׁ לִי אֹמֶץ־לֵב לְמַדַּי; אָכֵן צָדַקְתָּ בִּדְבָרֶיךָ, כִּי טוֹב לָנוּ לִנְסֹעַ מִזֶּה. עִם שִׁנּוּי הַמָּקוֹם נָקֵל יִהְיֶה לָנוּ לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּי חַיֵּינוּ כְחֶפְצֵנוּ, מַה שֶׁאֵין כֵּן פֹּה. הֲלֹא תְבִינֵנִי.

– אֲבִינֵךְ הֵיטֵב, יַקִּירָתִי. קָשֶׁה מְאֹד לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים בִּסְבִיבָה יְשָׁנָה. וּבִכְלַל לָמָּה זֶה נִחְיֶה פֹּה וְנִהְיֶה לְשִׂיחָה בְפִי מַכָּרֵינוּ? הֵן הֵם לֹא יֶחְדְּלוּ מֵחַפֵּשׂ עָלֵינוּ עַוְלוֹת וְלִבְדּוֹת עֲלִילוֹת שׁוֹנוֹת. נֵלְכָה־נָא, אֵפוֹא, לְאַמֶּרִיקָה, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי.

– טוֹב מְאֹד. הֲנֵלֵךְ שָׁמָּה יָשָׁר מִלּוֹנְדּוֹן.

– לֹא, מִלִּיבֶרְפּוֹל

– אִם כֵּן נִנָּשֵׂא בְלִיבֶרְפּוֹל לִפְנֵי רִדְתֵּנוּ אֶל הָאֳנִיָּה.

– טוֹב הַדָּבָר! וּלְמָתַי תֹּאמְרִי לַעֲשׂוֹת דַּרְכֵּנוּ?

– תֵּכֶף – הַלָּיְלָה. כְּכָל אֲשֶׁר נַקְדִּים כֵּן נֵיטִיב לַעֲשׂוֹת. דָּוִד הִבִּיט אֵלֶיהָ כִמְסֻפָּק מְעָט.

– הֲבֶאֱמֶת תְּדַבְּרִי הַפַּעַם? – קָרָא דָוִד. לִבּוֹ הָלַם בְחָזֶהָ, כְּמוֹ חָפֵץ לְהִתְפּוֹצֵץ וְרֹאשׁוֹ עָלָיו סְחַרְחַר.

– בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, דָּוִד – עָנְתָה חַנָּה בִרְצִינוּת וּמְנוּחָה שְׁלֵמָה – הֲתַאֲמִין, כִּי אוּכַל לָשֵׂאת פָּנִים אֶל אָבִי וְאִמִּי, בְּדַעְתִּי אֶת הַפֶּצַע הֶעָמֹק אֲשֶׁר אָבִיא אֶל לִבָּם? הֵן כָּל יוֹם וְיוֹם, אֲשֶׁר נֵשֵׁב פֹּה, יַכְאִיב יוֹתֵר אֶת לְבָבִי.

הִיא הִפְסִיקָה וַתִּדֹּם רֶגַע מֵרִגְשׁוֹת לְבָבָהּ. אַחֵר כֵּן הוֹסִיפָה בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה:

– כֵּן, אֲנוּסִים אָנוּ לְנַתֵּק פַּעַם אַחַת אֶת מוֹסְרוֹתֵינוּ עִם הֶעָבָר. זֶה יִהְיֶה לָנוּ לֵיל הַפֶּסַח הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר אַחֲרָיו נַתְחִיל לִחְיוֹת חַיִּים חֲדָשִׁים. קָחֵנִי אֵפוֹא, דָּוִד, וּשְׂאֵנִי אֶל לִיבֶרְפּוֹל עוֹד הַיּוֹם – אַתָּה אִישִׁי בְחִירִי, בְּךָ אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד.

הִיא הִבִּיטָה אֵלָיו בְּאֵמוּן רַב, וְעֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת שָׁחֲרוּ הַפַּעַם כִּפְלַיִם מִמַּרְאֵה פָּנֶיהָ הַחִוְּרִים. וְהוּא הִבִּיט אֶל הָעֵינַיִם הָהֵן וּבְרַק־אוֹר חָדַר עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ.

– חֵן חֵן לְךָ, יַקִּירָתִי! – קָרָא דָוִד בְּקוֹל רוֹעֵד מִבְּכִי עָצוּר. הֵם הָלְכוּ לָהֶם הָלְאָה דֻּמִּיָּה. הֵם לֹא יָכְלוּ, כַּנִּרְאֶה, לְהַבִּיעַ בִּלְשׁוֹנָם אֶת כָּל הָרְגָשׁוֹת הַסּוֹעֲרִים בְּקִרְבָּם בְּכָל תֹּקֶף. כַּאֲשֶׁר הֵחֵלּוּ שֵׁנִית לְדַבֵּר, דִבְּרוּ בִמְנוּחָה שְׁלֵמָה. הַהַחֲלָטָה הַנֶּחֱרָצָה הֵבִיאָה מְנוּחָה וְעֹנֶג לְנפְשׁוֹתָם, אֲשֶׁר מָלְאוּ עַתָּה שִׂמְחָה וְגִיל עַל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, שֶׁהֵם נְכוֹנִים לַעֲשׂוֹת בְּאַהֲבָתָם הַמְּשֻׁתֶּפֶת.

חַנָּה הָלְכָה הָלְאָה וְלֹא הִרְגִּישָׁה כְּלָל בְּכָל הֶהָמוֹן הָרַב, אֲשֶׁר הָיָה וַיִּתְנוֹעֵעַ בִּרְחוֹבוֹת־הַגֶּטּוֹ וּמְבוֹאוֹתֶיהָ הַצָּרִים. נִדְמָה לָהּ, כִּי הִיא מְטַיֶּלֶת בְּגַנֵּי־קֶסֶם וְשׁוֹאֶפֶת אֶל קִרְבָּה רֵיחַ־שׁוֹשַׁנִּים וְרוּחַ־הַיָּם הַמְלַחֵךְ עֲפַר אֶרֶץ־הַחֹפֶשׁ. חַיִּים חֲדָשִׁים, מְלֵאִים וּמְבֹרָכִים נִגְלוּ עַתָּה לְעֵינֶיהָ. כָּל הָאֵדִים הָרָעִים, אֲשֶׁר שָׂמוּ מֵחֲנֵק לָהּ בְּיָמִים עָבְרוּ, חָלְפוּ וְאֵינָם עוֹד. הַתְּסִיסָה הַחֲזָקָה שֶׁבְּנַפְשָׁהּ קִבְּלָה סוֹף־סוֹף הַחֲלָטָה מַעֲשִׂית, אֲשֶׁר תְּשַׁנֶּה אֶת חַיֶּיהָ תַּכְלִית שִׁנּוּי. הַדַּעַת הַזֹּאת מִלְּאָה אֶת נַפְשָׁהּ מְנוּחָה וְשִׂמְחָה מִבְּלִי הֱיוֹת עוֹד מָקוֹם לְמַחֲשָׁבוֹת וְלִרְגָשׁוֹת אֲחֵרִים.

– וּלְמָתַי תִהְיִי נְכוֹנָה? – שָׁאַל דָּוִד לִפְנֵי הִפָּרְדוֹ מֵאִתָּהּ.

– בְּכָל רֶגַע – עָנְתָה חַנָּה – אֲנִי לֹא אוּכַל לָקַחַת עִמָּדִי מְאוּמָה. אֶת כָּל הַדָּרוּשׁ אוּכַל לְהַשִּׂיג, כַּאֲשֶׁר אֲקַוֶּה, בְּלִיבֶרְפּוֹל. עָלַי לִלְבֹּשׁ רַק אֶת מְעִילִי וְלָשׂוּם אֶת מִגְבַּעְתִּי עַל רֹאשִׁי, וּבָזֹאת הִנְנִי נוֹסָעַת.

– אַף גַּם דַּי בָּזֶה – קָרָא דָוִד בְּחֹם – אֲנִי אַךְ בָּךְ חָפַצְתִּי.

– יָדַעְתִּי זֹאת, יַקִּירִי – עָנְתָה חַנָּה בִנְעִימוּת – לוּ הָיִיתָ כְּיֶתֶר הַבַּחוּרִים מִבְּנֵי עַמֵּנוּ, לֹא הִשְׁלַכְתִּי אַחֲרֵי גֵוִי אֶת כָּל הַיָּקָר לִי לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ.

– הֱיִי־נָא בְטוּחָה, יַקִּירָתִי, כִּי לֹא תִנָּחֲמִי עַל זֹאת – קָרָא דָוִד בְּרֶגֶשׁ; דְּבָרֶיהָ נָגְעוּ עַד לִבּוֹ וְהַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ הֵיטֵב אֶת עֶרֶךְ הַקָּרְבָּן, אֲשֶׁר הִיא מַקְרִיבָה עַל מִזְבַּח אַהֲבָתָהּ. הוּא הָיָה תָמִיד נָע וְנָד בָּאָרֶץ, אֲבָל הִיא – עָלֶיהָ לְנַתֵּק פַּעַם אַחַת אֶת כָּל מוֹסְרוֹת חַיֵּי הַמִּשְׁפָּחָה, אֶת כָּל עֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה אֲשֶׁר קְשָׁרוּהָ בְנֶפֶשׁ אָבִיהָ, עָלֶיהָ לְהֵעָקֵר עִם הַשֳּׁרָשִׁים הָעֲמֻקִּים מֵאַדְמַת מַטָּעָהּ, לְהַרְחִיק נְדוֹד מֵחֶבְרָתָהּ וּמִכָּל מַכָּרֶיהָ וּמוֹקִירֶיהָ וְלִהְיוֹת לְשִׂיחָה בְפִיהֶם עַל הַ“חֶרְפָּה”, אֲשֶׁר תַּעֲטֶה בִמְנוּסָתָהּ עַל כְּבוֹדָהּ וּכְבוֹד אָבִיהָ. רַעְיוֹן מַר עָלָה עַל לְבָבוֹ וַיִּרְעַד כֻּלּוֹ: אוּלַי אֵינֶנּוּ שָּׁוֶה בְקָרְבָּן גָּדוֹל כָּזֶה, אוּלַי לֹא יוּכַל לְהָשִׁיב לָהּ אֶת חַסְדָּהּ הַגָּדוֹל. הַסֶּפֶק הַזֶּה הִפְעִימָהוּ מְאֹד. אַךְ הוּא הִרְגִּיעַ מַהֵר אֶת רוּחוֹ וַיֹּאמֶר:

– וְלִי דָּרוּשׁ כָּל הַיּוֹם לִצְרֹר אֶת חֲפָצַי

וּלְסַדֵּר אֶת עִנְיָנִי בְּטֶרֶם נַעֲזֹב אֶת הָעִיר. אֲנִי צָרִיךְ לְהִתְרָאוֹת עִם הַבּנְקִירִים שֶׁיֵּשׁ לִי עִמָּהֶם עֲסָקִים; וּמִיֶתֶר מַכָּרַי לֹא אִפָּרֵד כְּלַל לְבַל אֲעוֹרֵר חֶשֶׁד בַּדָּבָר הַזֶּה.

הִנֵּה כִי כֵן אָבוֹא במֶרְכָּבָה אֶל קְצֵה רְחוֹבְכֶם בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת בָּעֶרֶב, לְמַעַן נַסְפִּיק לָבוֹא אֶל הַתַּחֲנָה בְטֶרֶם תֵּצֵא הָרַכֶּבֶת הַמְיֻחֶדֶת בְּעֶשֶׂר. אִם נְאַחֵר מְעַט, נִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין עַד הָרַכֶּבֶת הַשְּׁנִיָּה הַיּוֹצֵאת בַּחֲצוֹת הַלָּיְלָה. אַךְ אֵין דָּבָר, אִישׁ לֹא יַכִּירֵנוּ בְחֶשְׁכַּת־הַלָּיְלָה. וַאֲנִי אָכִין בַּעֲדֵךָ סַל מָלֵא בְגָדִים וְצָרְכֵי־תִלְבֹּשֶׁת, אֲשֶׁר יִדָּרְשׁוּ לָךְ בַּדֶּרֶךְ, וְאֶשְׁלְחֵהוּ עִם הַכְּבוּדָה אֲשֶׁר לִי.

– טוֹב מְאֹד, יְדִידִי – אָמְרָה חַנָּה בִמְנוּחָה.

בְּעֵת הַפְּרִידָה לֹא נָשְׁקוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ; הִיא נָתְנָה לוֹ אֶת יָדָהּ וּבְחַבְּקוֹ אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה נָתַן עַל אֶצְבָּעָהּ אֶת הַטַּבַּעַת אֲשֶׁר הֵבִיא לָהּ מִגֶּרְמַנִּיָּה. דִּמְעוֹת־גִּיל מִלְּאוּ אֶת עֵינֶיהָ בָרֶגַע הַהוּא. עֵינֵי הַנֶּאֱהָבִים נִפְגְּשׁוּ יַחַד וְהַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁוּ שְׁנֵיהֶם, כִּי כְבָר נִקְשְׁרוּ יַחַד בְּקֶשֵׁר נִצְחִי אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק.

– שָׁלוֹם לְךָ אֵפוֹא – קָרְאָה חַנָּה בִשְׂפָתַיִם רוֹעֲדוֹת.

– שָׁלוֹם, חֶמְדָּתִי – עָנָה הוּא – בְּתֵשַׁע.

– בְּתֵשַׁע – עָנְתָה גַם הִיא בְלַחַשׁ, וַתֵּלֵךְ לָהּ מַהֵר מִבְּלִי לְהַבִּיט אַחֲרֶיהָ.

יוֹם נוֹרָא עָבַר עָלֶיהָ. הַדַּקִּים הִתְנַהֲלוּ לְאִטָּם, וּכְמוֹ בְּלִי חֵפֶץ, כַּשָּׁעוֹת, וְהַשָּׁעוֹת גַּם הֵן זָחֲלוּ בְאִטּוּת נוֹרָאָה לִקְרַאת הָעֶרֶב. הָאֲוִיר הִתְחַלֵּף לִרְגָעִים קְרוֹבִים; רֶגַע הִשְׁקִיף הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּאֶר וַיָּחֶם לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ וְהַשָּׁמַיִם כְּמוֹ הִטֶּהָרוּ, וְרֶגַע הִסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי הָעֲנָנִים הַשְּׁחוֹרִים, אֲשֶׁר רִחֲפוּ בָרוּחַ וַיִּקְדַּר הַיּוֹם.

לִפְנוֹת עֶרֶב לָבְשָׁה אֶת בְּגָדֶיהָ הַחֲמוּדוֹת לִכְבוֹד יוֹם טוֹב, לָקְחָה חֲפָצִים אֲחָדִים, אֲשֶׁר יָקְרוּ לָהּ, לְמַזְכֶּרֶת וַתְּשִׂימֵם בְּכִיסָהּ, וְאֶת תְּמוּנַת אָבִיהָ בְיַחַד עִם תְּמוּנַת בְּחִירָהּ שָׂמָה עַל חָזֶהָ. אֶת מְעִילָּה וּמִגְבַּעְתָּהּ תָּלְתָה עַל הַקֹּלֶב אֲשֶׁר בַּפְּרוֹזְדּוֹר קָרוֹב לַדֶּלֶת.

בַּמִּטְבָּח לֹא הָיְתָה לָהּ כִּמְעַט כָּל עֲבוֹדָה הַיּוֹם הַזֶּה וְאִמָּהּ אֲשֶׁר יָדְעָה אֶת יְגוֹנָהּ הִתְהַלְּכָה אִתָּהּ בְחִבָּה מְיֻחֶדֶת. פַּעַם בַּפַּעַם בָּאָה חַנָּה לַחֲדַר־מִשְׁכָּבָהּ לְהַבִּיט וּלְהִסְתַּכֵּל בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶל הַכֵּלִים וְהַחֲפָצִים, אֲשֶׁר גָּדְלָה אִתָּם: מִטַּת־בַּרְזֶל קְטַנָּה, אֲרוֹן־בְּגָדִים, תְּמוּנוֹת וְצִיּוּרִים בְּמִסְגְּרוֹת יָפוֹת, הַכַּד, הָאֲגָן; כָּל אֵלֶּה יָקְרוּ לָהּ מְאֹד בּהבּיטהּ אֲלֵיהֶם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. הִיא מִשְׁמְשָׁה בְיָדָהּ כָּל דָּבָר קָטָן, כָּל חֵפֶץ קַל־עֶרֶךְ וְהָרַעְיוֹן, כִּי הִיא נִפְרֶדֶת מֵהֶם לָנֶצַח הִכְאִיב אֶת לִבָּהּ מְאֹד. בְּיִחוּד, חָפְצָה לָקַחַת עִמָּהּ, לְפָחוֹת אֲחָדִים מִסְּפָרֶיהָ הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר קִבְּלָה לִתְשׁוּרָה עַל הִצְטַיְּנוּתָהּ בַּלִּמּוּדִים; אַךְ אֵיךְ תּוֹצִיא חֵפֶץ כָּזֶה אֶל הַפֹּעַל? כָּכָה הִתְהַלְּכָה גַּם בְּיֶתֶר חַדְרֵי־הַבַּיִת וַתִּתְבּוֹנֵן אֶל כָּל כְּלִי וְחֵפֶץ בְּדַאֲבוֹן־נָפֶשׁ מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

לָאַחֲרוֹנָה עָרְכָה מִכְתַּב־פְּרִידָה לַאֲבוֹתֶיהָ וַתְּשִּׂימֵהוּ מֵאֲחוֹרֵי הַמַּרְאָה, בְּדַעְתָּהּ, כִּי הוֹרֶיהָ יְבַקְּשׁוּ אֶת עִקְבוֹתֶיהָ בְחַדְרָהּ וַתִּבְטַח, כִּי יִמְצָאוּהוּ. אָז הִבִּיטָה מִבְּלִי מֵשִׂים אֶל הַמַּרְאָה וַתִּתְנוֹדֵד לְמַרְאֵה־פָנֶיהָ הַמּוּזָר – לְחָיֶיהָ חָוְרוּ כַּשִׂיד וְעֵינֶיהָ בָעֲרוּ בְאֵשׁ זָרָה; יָדֹעַ יָדְעָה, כִּי יָפָה הִיא, וְהַדַּעַת הַזֹּאת נָעֲמָה לָהּ מְאֹד, כִּי אָהֹב אַהֲבָה תָמִיד אֶת הַיֹּפִי בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ וּבְכָל הֲלִיכוֹתֶיהָ. הִיא רָאֲתָה כְבָר אֶת פָּנֶיהָ גַם בִּשְׁעַת כַּעֲסָהּ, גַּם בְּעֵת בִּכְיָהּ וְעָצְבָהּ; אַךְ מֵעוֹדָהּ לֹא הֵפִיקוּ פָּנֶיהָ עֶצֶב וּמְרִירוּת מְהוּלִים בְּתִקְוָה וּבִטָּחוֹן כְּמוֹ בַפַּעַם הַזֹּאת. נִדְמֹה נִדְמָה לָהּ עַתָּה, כִּי הַחֲלָטָתָהּ כְּתוּבָה בְאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת עַל כָּל תָּוֵי־פָנֶיהָ.

בָּעֶרֶב הָלְכָה עִם אָבִיהָ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת. הִיא לֹא הָיְתָה רְגִילָה לְבַקֵּר בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, אַךְ הַפַּעַם הִרְגִּישָּׁה פִתְאֹם אֶת הַחֵפֶץ לָלֶכֶת אֶת אָבִיהָ לִתְפִלַּת מַעֲרִיב. מִי יוֹדֵעַ, חָשְׁבָה עִם לְבָבָהּ, אִם תִּדְרַךְ כַּף־רַגְלָהּ עוֹד עַל סַף בֵּית־הַכְּנֶסֶת; וּמַדּוּעַ לֹא תִפָּרֵד גַּם מִבֵּית הָאֱלֹהִים, כַּאֲשֶׁר תִּפָּרֵד מִכָּל מַחְמַדֵּי לְבָבָהּ?

וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל הָיָה חֶפְצָהּ זֶה לְאוֹת עַל הַכְנָעָתָהּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וּבִטּוּל רְצוֹנָהּ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ; וְעַל כֵּן שָׂם יָדָיו עַל רֹאשָׁה וַיְבָרְכֶנָּה בְּעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת הַשָּׁמַיְמָה, בְּתוֹדָה לֶאֱלֹהֵי חַסְדוֹ. חַנָּה הִרְגִּישָׁה בְטָעוּתוֹ וְנֹחֵם מַר הֵעִיק עַל לְבָבָהּ.

לִכְבוֹד הַחַג הָלַךְ רַבִּי שְׁמוּאֵל לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל; וְחַנָּה עָלְתָה אֶל עֶזְרַת הַנָּשִׁים, אֲשֶׁר בַּיָּצִיעַ הָעֶלְיוֹן; וּבְעַלְעֲלָה מִבְּלִי מֵשִׂים אֶת הַמַּחֲזוֹר הַפָּתוּחַ אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ, הִבִּיטָה לְמַטָּה אֶל עֶזְרַת הָאֲנָשִׁים הַמְּלֵאָה לָהּ הֲמוֹן מִתְפַּלְּלִים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי יוֹם טוֹב וְצִילִינְדְּרִים מַבְהִיקִים עַל רָאשֵׁיהֶם. נֵרוֹת רַבִּים הִזְהִירוּ כַּכּוֹכָבִים מִן הַמְּנוֹרוֹת הַמַּזְהִיבוֹת, הַיּוֹרְדוֹת מִן הַתִּקְרָה הַגְּבֹהָה וְהַתְּקוּעוֹת בּקִירוֹת מִסָּבִיב. גִּילַת־קֹדֶשׁ הָיְתָה שְׁפוּכָה עַל פְּנֵי הַהֵיכָל הָעַתִּיק עִם עַמּוּדָיו הֶעָבִים, חַלּוֹנוֹתָיו הַצָּרִים, כִּפָּתוֹ הַמְצֻיָּרָה וְלוּחוֹתָיו הַמַּזְהִירִים בְּאוֹתִיּוֹת־זָהָב לְמַזְכֶּרֶת נְדִיבִים.

גַּם הַמִתְפַּלְּלִים הָיוּ בְמַצַּב הִתְרַגְּשׁוּת נְעִימָה, הִתְרַגְּשׁוּת־הֶחָג. וְעֵינֵי חַנָּה תָּעוּ מִסָּבִיב וְתַעֲמֹדְנָה רֶגַע עַל אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ הַיָּפֶה עִם לוּחוֹת “עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת” שֶׁעֲלֵיהֶם; אָז נֵעוֹרוּ בְקִרְבָּהּ זִכְרוֹנוֹת נְעִימִים מִימֵי יַלְדוּתָהּ מְהוּלִים בְּעֶצֶב מַר וְיָגוֹן קוֹדֵר. כַּאֲשֶׁר הָיְתָה יַלְדָּה קְטַנָּה סִפֶּר לָהּ אָבִיהָ פַּעַם אַחַת, כִּי בְּלֵיל הַפֶּסַח יוֹפִיעַ מַלְאַךְ אֱלֹהִים מֵאֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ מִבֵּין סִפְרֵי הַתּוֹרָה. שָׁנִים רַבּוֹת אַחֲרֵי כֵן הִבִּיטָה בְלֵיל הַפֶּסַח אֶל הַפָּרֹכֶת, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ וְלֹא רָאֲתָה דָּבָר, עַד אֲשֶׁר חָדְלָה מֵאֱרֹב לְמַלְאָךְ הָאֱלֹהִים; הִיא הֶחֱלִיטָה אָז אַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶּה: אוֹ כִי עֵינֶיהָ אֵינָן טְהוֹרוֹת כָּרָאוּי, אוֹ כִי הוּא מוֹפִיעַ בְּבֵית־כְּנֶסֶת אַחֵר. הִיא זָכְרָה הַפַּעַם אֶת תְּמִימוּת יַלְדּוּתָהּ, וְעֵינֶיהָ נִטָיוּ מִבְּלִי מֵשִׂים אֶל הַפָּרֹכֶת כִמְחַכָּה עוֹד לְהִגָּלוֹת הַמַּלְאָךְ.

בְּדַבְּרָהּ בַּבֹּקֶר עִם דָוִד עַל־דְּבַר נְסִיעָתָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה לֹא עָלָה עַל לְבָבָהּ, כִּי תִּשְׁתַּתֵּף גַּם הִיא בְטֶקֶס הַ“סֵּדֶר”; וּבְזָכְרָהּ עַתָּה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה עָבַר צְחוֹק מַר עַל שְׂפָתֶיהָ. מַה נִּפְלָא הוּא הַדָּבָר! בַּלַּיְלָה הַזֶּה תֵצֵא גַם הִיא מֵעַבְדּוּת לְחֵרוּת. גַּם הִיא, כַאֲבוֹתֵינוּ בְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, תֹּאכַל אֲרוּחָתָהּ בְּחִפָּזוֹן וּמַקְלָהּ בְּיָדָהּ לָצֵאת וְלִנְסֹעַ. וּמַה נְּעִימָה הַתִּקְוָה וּמָה רַב הַבִּטָּחוֹן בְּקֶרֶב לְבָבָהּ גַּם הִיא בְלֶכְתָּהּ אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה! כֵּן חָשְׁבָה, אָמְנָם, שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לִפְנַי זֶה; אַךְ עַתָּה הִנֵּה שֻׁנָּה מַצַּב־רוּחָהּ וַהֲלָךְ־מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וּכְכָל אֲשֶׁר קָרְבָה עֵת עֲרִיכַת הַ“סֵּדֶר”, כֵּן הוֹסִיפָה לִפְחֹד וּלְהִתְנוֹדֵד לְזֵכֶר הַטֶּקֶס הַזֶּה. פַּלָצוּת אֲחָזָתָהּ עוֹד בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, בְּתָאֲרָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ אֶת הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ, הַזָּרוּעַ בְּאוֹר נָעִים, אֶת פְּנֵי הַמְּסֻבִּים הָעַלִּיזִים הַיּוֹשְׁבִים לָהֶם מִסָּבִיב וְאָבִיהָ בְרֹאשָׁם, וְאֶת מְנוּסָתָהּ בְּלֵיל־אֹפֶל אַחֲרֵי מְאַהֲבָהּ לְאֶרֶץ אַחֶרֶת וּלְחַיִּים אֲחֵרִים…

אֲהָהּ, מַדּוּעַ זֶה לֹא הוֹעִיד דָּוִד אֶת נְסִיעָתוֹ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לִפְנֵי זֶה, לִמְנֹעַ מִמֶּנָּה אֶת עִנּוּיֵי הַנֶּפֶשׁ הַנְּכוֹנִים לָהּ עוֹד מְעַט בְּבֵית אָבִיהָ?

הַמַּקְהֵלָה הֵחֵלָּה לָשִׁיר מַנְגִּינָה נְעִימָה מְאֹד, וּבְחָפְצָהּ לְהַרְגִּיעַ מְעַט אֶת סַעֲרַת לְבָבָהּ הַחַלָּה גַם הִיא לְשִׁיר עִמָּהּ יָחַד.

"אַהַבַת עוֹלָם בַּיִת יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ – שׁוֹרְרָה חַנָּה לְאַט עִם הַמַּקְהֵלָה – תּוֹרָה וּמִצְוֹת, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים אוֹתָנוּ לִמַּדְתָּ. עַל כֵּן, ה' אֱלֹהֵינו, בְּשָׁכְבֵּנוּ וּבְקוּמֵנוּ נָשׂיחַ בְּחֻקֶּיךָ וְנִשְׂמַח בְּדִבְרֵי תוֹרָתֶךָ וּבְמִצְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם וָעֶד; כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ וּבָהֶם נֶהְגֶה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְאַהֲבָתְךָ אַל תָּסִיר מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

חַנָּה הֵבִינָה הֵיטֵב אֶת פֵּרוּשׁ הַמִּלִּים שֶׁל הַתְּפִלָּה הַזֹּאת, אַךְ מֵעוֹדָהּ לֹא הֵבִינָה וְלֹא הִרְגִּישָׁה אֶת תֹּכֶן הַתְּפִלָּה כַּאֲשֶׁר הֵבִינָה אוֹתָהּ הַפַּעַם בְּשׁוֹרְרָה יַחַד עִם הַמַּקְהֵלָה. זֶה הוּא כֹחַ הַשִּׁירָה, הַנּוֹפַחַת רוּחַ וּנְשָׁמָה בְמִלִּים מֵתוֹת וִיבֵשׁוֹת. כָּל מִלָּה וּמִלָּה, נִדְמָה לָהּ, מְלֵאָה רַעְיוֹן וְרֶגֶשׁ וְאַזְהָרָה מְיֻחֶדֶת לָהּ וּלְחֶפְצָהּ. כַּאֲשֶׁר נְדַמָּה הַמַּקְהֵלָה הִרְגִּישָׁה, כִּי לְחָיֶיהָ רָטְבוּ מִדְּמָעוֹת. אָז הִבִּיטָה שֵׁנִית אֶל אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ הַמְכֻסֶּה בְפָרֹכֶת־הַמֶּשִׁי הַמְרֻקָּמָה בְחוּטֵי־זָהָב וְהַיָּפָה עַד לְהַפְלִיא. הָהּ, לוּ הוֹפִיעַ הַמַּלְאָךְ עַתָּה! לוּ רַק הוֹפִיעַ בְּחָזוֹן לְעֵנֶיהָ אַךְ רֶגַע אֶחָד! הָהּ, מַדּוּעַ לֹא יִגָּלֶה הַפַּעַם? מַדּוּעַ לֹא יָחוּשׁ לְעֶזְרָתָהּ? מַדּוּעַ לֹא יַצִּילָהּ?

לְהַצִּילָה? מִמָּה? – שָׁאֲלָה אֶת עַצְמָהּ – מַה פִּשְׁעָה וּמַה חַטָּאתָהּ כִּי נָטַל עָלֶיהָ, הַנֶּפֶשׁ הָרַכָּה בְּשַׁחַר נְעוּרֶיהָ לָלֶכֶת בַּגּוֹלָה וּלְהִנָּשֵׂא בְסֵתֶר רָחוֹק, רָחוֹק מִכָּל אוֹהֲבֶיהָ וּרְעוּתֶיהָ?.. לֹא, הִיא אֵינָהּ זְקוּקָה לְהַצָּלָה, אֲשֶׁר תָּשִׂים כְּבָלִים עָלֶיהָ כָּל יְמֵי־חַיֶּיהָ.

הַתְּפִלָּה הִגִּיעָה אֶל קִצָּהּ וְהַמַּקְהֵלָה שָׁרָה אֶת הַפִּזְמוֹן הָאַחֲרוֹן וְהַחַזָּן גָּמַר בְּנֹעַם־קוֹלוֹ: – מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדוֹ. בָּרוּךְ עַדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ. אָז נִשְׁמְעָה הֲמוּלַת הַמִּתְפַּלְּלִים בְּבָרְכָם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְחַג שָׂמֵחַ וְרַעַשׁ הַ“מַּעֲמָדִים” הַנִּזָחִים מִמְּקוֹמָם, וְהֶהָמוֹן הָרַב זָרַם הַחוּצָה. חַנָּה גַם הִיא יָצְאָה וַתִּלָּוֶה אֶל אָבִיהָ, וְרֶגֶשׁ הַהִתְמַרְמְרוּת מִלֵּא עוֹד אֶת לְבָבָהּ. הָרוּחַ הַקַּר אֲשֶׁר נָשַׁב אֶל פָּנֶיהָ בַּחוּץ בְּצָעֲדָהּ עַל הַמִּרְצֶפֶת הָרְטֻבָּה לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב, סָעַר כַּמֹץ אֶת הָרֹשֶׁם הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר עָשָׂה עָלֶיהָ בִקּוּרָהּ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת. כָּל מַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָיוּ שׁוּב מָפְנוֹת אֶל דָּוִד, אֲשֶׁר יִקָּחֶנָּה וְיוֹבִילֶנָּה רָחוֹק, רָחוֹק מִפֹּה, בָּעֵת אֲשֶׁר כָּל הַיְּהוּדִים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה הָעוֹבְרִים כָּעֵת עַל פָּנֶיהָ יִישְׁנוּ שֵׁנָה עֲרֵבָה אַחֲרֵי הַהַגָּדָה וְהַמַּטְעַמִּים שֶׁאַחֲרֶיהָ. דָּמָהּ הֵחִישׁ בִּמְרוּצָתוֹ בְעוֹרְקֶיהָ וְנַפְשָׁה לִהטָה גֶחָלִים מִקֹּצֶר רוּחַ לְבוֹאוֹ.

רִגְשׁוֹתֶיהָ אֵלֶּה לֹא עֲזָבוּהָ גַּם בְּשִׁבְתָּהּ אֶל הַ“סֵּדֶר”; דִּמְיוֹנָהּ הֶעֱבִיר לְפָנֶיהָ מַחֲזוֹת שׁוֹנִים מְאֹד וְהִיא הָיְתָה כְחוֹלֶמֶת. פְּנֵי אֲהוּבָה רָחֲפוּ לְנֶגֶד עֵינֶיהָ, קָרוֹב, צָפוּף אֵלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת. הִיא הִסְתַּכְּלָה רֶגַע בִּפְנֵי הַמְּסֻבִּים אֶל הַשֻּׁלְחָן. אָב מִסְכֵּן! מָה הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ בָעֵת הָאַחֲרוֹנָה; עַד עַתָּה לֹא הִרְגִּישָׁה כְלַל עַד כַּמָּה הוּא הוֹלֵךְ וּמַזְקִין. וְאִמָּהּ – כָּל פָּנֶיהָ מְכֻסִּים קְמָטִים. וּמַה מְּשֻׁנֶּה הוּא הָאִישׁ מַלְכִּי־צֶדֶק הַמְּשׁוֹרֵר בְּהִתְלַהֲבוּת סִפּוּרֵי הַנִּפְלָאוֹת שֶׁל הַהַגָּדָה. צְחוֹק קַל עָבַר עַל שְׂפָתֶיהָ לָרַעְיוֹן, כִּי הִיא – כַּלָּתוֹ.

בְּעֵת הָאֹכֶל הִתְאַמְּצָה לֶאֱכֹל מְעַט בִּכְדֵי לְחַזֵּק מְעַט אֶת כֹּחוֹתֶיהָ לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה הַנְּכוֹנָה לָהּ הַלַּיְלָה. בְּלֶכְתָּהּ אֶל הַמִּטְבָּח לְהָבִיא מִשָּׁם צַלָּחוֹת אֲחָדוֹת, הִבִּיטָה אֶל מְעִילָהּ וְכוֹבָעָהּ הַתְּלוּיִים קָרוֹב לְדַלְתוֹת הַפְּרוֹזְדּוֹר, אַף הֵנִיעָה לָהֶם בְּרֹאשָׁהּ כְּאוֹמֶרֶת: “חַכּוּ לִי עוֹד מְעַט, יַקִּירַי!” בְּעֵת הָאֹכֶל הִקְשִׁיבָה לְדִבְרֵי הַמְּשׁוֹרֵר, אֲשֶׁר לֹא חָדַל מִדַּבֵּר וּמִפַּטְפֵּט בְּקוֹלוֹ הַשּׁוֹרֵק.

וּלְמַלְכִּי־צֶדֶק הָיָה הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְסַפֵּר: עַל מְנַהֵל יָדוּעַ שֶׁל תֵּאַטְרוֹן זַ’רְגוֹנִי, אֲשֶׁר קִלְקֵל בְּאִוַּלְתּוֹ אֶת הַקּוֹמֶדִּיָּה הַיּוֹתֵר נִפְלָאָה בְמֵאתָנוּ, הֲלוֹא הִיא הַקּוֹמֶדִּיָּה שֶׁחִבֵּר זֶה לֹא כְבָר הוּא עַצְמוֹ, מַלְכִּי־צֶדֶק וְעַל שְׁאָר אוֹיְבָיו וּמְשַׂנְאָיו, אֲשֶׁר עוֹד יִנָּקֵם בָּהֶם, בְּשִׁירוֹ שִׁירֵי־הִתּוּלִים לִקְלוֹנָם וְאֶת שְׁמָם וְזִכְרָם יַשְׁאִיר לְדִרְאוֹן עוֹלָם…

וְהָרוּחַ בַּחוּץ הָלְכָה וְגָבְרָה חַיָּלִים וּבְסוֹף הַסְעֻדָּה הֵנִיעַ בְחָזְקָה אֶת תְּרִיסַי הַחַלּוֹנוֹת וְגֶשֶׁם שׁוֹטֵף נִתַּךְ אַרְצָה וַיִּתְדַּפֵּק עַל רַעֲפֵי הַגָּג. רַבִּי שְׁמוּאֵל חִלֵּק אֶת הָ“אֲפִיקוֹמָן” לַמְּסֻבִּים וּבִמְנוּחַת־נֶפֶשׁ נִשְׁעַן עַל הַכָּרִים הַמֻּצָּעִים תַּחְתָּיו וַיֹּאכְלֶנּוּ בְשִׂמְחָה וּבְתֵאָבוֹן כַּדִּין, וּמֵרֹב שִׂמְחָה בִגְאֻלַּת כְּלַל יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שָׁכַח אֶת צַעַר מִשְׁפַּחְתּוֹ הַפְּרָטִי, וַיָּחֶל לָשִׁיר בְּקוֹל נָעִים וּבְהִתְלַהֲבוּת אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.

הַשָּׁעוֹן הַקָּטָן, אֲשֶׁר בַּקִּיר הֵחֵל לְהַכּוֹת. חַנָּה לֹא נָעָה מִמְּקוֹמָהּ; חִוֶּרֶת וְרוֹעֶדֶת כֻּלָּהּ יָשְׁבָה כִרְתוּקָה אֶל הַכִּסֵּא. אַחַת – שְׁתַּיִם – שָׁלשׁ – אַרְבַּע – חָמֵשׁ – שֵׁשׁ – שֶׁבַע – שְׁמוֹנֶה. הִיא מָנְתָה אֶת הַדְּפִיקוֹת, כְּאִלּוּ לֹא יָכְלָה לָדַעַת אֶת הַשָּׁעָה בְאוֹפָן אַחֵר, כְּאִלּוּ כָהוּ עֵינֶיהָ לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁעוֹן. תִּקְוַת־שִׁגָּעוֹן בָּאָה בִלְבָבָהּ, כִּי הַשָּׁעוֹן לֹא יַכֶּה יוֹתֵר מִשְׁמוֹנֶה, וְכִי יֵשׁ לָהּ עוֹד פְּנַאי לַחֲשֹּׁב וּלְהִוָּעֵץ. תֵּשַׁע! הִיא חִכְּתָה, הִיא חָפְצָה מְאֹד לִשְׁמֹעַ עוֹד דְּפִיקָה אֶחָת. לוּ הָיָה עַתָּה עֶשֶׂר שָׁעוֹת, כִּי עַתָּה כְבָר אֵחֲרָה וְהַסַּכָּנָה כְבָר עָבְרָה, וְעַתָּה? – הִיא יָשְׁבָה כְפֶסֶל וְעֵינֶיהָ הָיוּ לְטוּשׁוֹת אֶל מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן. הֵם מִתְנוֹעֲעִים לְאִטָּם. כְּבָר עָבְרוּ חֲמִשָּׁה דַקִּים. הִיא יוֹדַעַת בְּבֵרוּר, כִּי דָוִד כְּבָר מְחַכֶּה לָהּ בְּפִנַּת הָרְחוֹב וְהוּא רָטֹב מִגֶּשֶׁם וּקְצַר־רוּחַ מְעָט.

הִיא הִתְרוֹמְמָה מְעַט מִכִּסְּאָהּ וַתִּצְנַח עָלָיו שֵׁנִית בְּלִי כֹחַ. לֵיל סַעַר וְגֶשֶׁם כָּזֶה אֵינוֹ מְסֻגָּל בְּיוֹתֵר לִבְרִיחָה. אוּלַי טוֹב לְחַכּוֹת עַד מָחָר בָּעֶרֶב? הִיא חָפְצָה כְבָר לָלֶכֶת וּלְהַגִּיד זֹאת לְדָוִד, אַךְ הוּא הֵן לֹא יָשִׂים לֵב לָאֲוִיר הָרַע, וְאִם אַךְ יִפָּגְשׁוּ, יוֹשִׁיבֶנָּה בְחָזְקָה עַל הַמֶּרְכָּבָה וְהָלְכוּ לַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר מִשָּׁם לֹא תָשׁוּב עוֹד. וְהִיא יוֹשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא כְמֻכַּת פַּלָצוּת. הִיא מַרְגִּישָׁה, כִּי אֵין לָהּ דֵּי כֹחַ לְהִפָּרֵד מִן הַחֶדֶר הַחַם וְהַמְרֻוָּח הַזֶּה, מֵהָרְהִיטִים הַנְּקִיִּים וְהַיְדוּעִים לָהּ כָּל כַּךְ, מִשֻּׁלְחָן הַ“סֵּדֶר” הַמְכֻסֶּה בְמַפָּה לְבָנָה כַשֶּׁלֶג וְעָרוּךְ בְּבַקְבּוּקִים וְכוֹסוֹת מְלֵאוֹת, מֵאָבִיהָ וְאִמָּהּ עִם כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת הַקְּשׁוּרִים בָּהֶם – לֹא תוּכַל!

וְהַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק בְּחָזְקָה וְקוֹלוֹ מְצַלְצֵל בְּאָזְנֶיהָ מְאֹד; הַגֶּשֶׁם מִתְדַּפֵּק עַל הַחַלּוֹנוֹת בְּקֹצֶר־רוּחַ; הָרוּחַ כְּמוֹ מִתְפָּרֵץ פְּנִימָה דֶרֶךְ הַתְּרִיסִים וְהָאֶשְׁנַבִּים. “לְכִי לָךְ, לְכִי לָךְ!” הֵם קוֹרְאִים אֵלֶיהָ. “לְכִי אֶל אֲהוּבֵךְ הַמְּחַכֶּה לָךְ, לָשֵׂאתֵךְ לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה וּמוּזָרָה”… וּכְכֹל אֲשֶׁר יוֹסִיפוּ לִקְרֹא לָהּ, כֵּן יוֹסִיף רַבִּי שְׁמוּאֵל לִקְרֹא בְּקוֹל שִׂמְחָה אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן: “עוֹשֵׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן!”

וּמְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן מִתְנוֹעֲעִים הָלְאָה. כְּבָר הִגִּיעַ חֲצִי הָעֲשִׂירִית; וְחַנָּה יוֹשֶׁבֶת נִדְהָמָה כְפֶסֶל, מִבְּלִי יְכֹלֶת גַּם לַחֲשֹׁב מְאוּמָה. עֲצָבֶיהָ, אֲשֶׁר הוּגְעוּ מְאֹד, חָלְשׁוּ לָאַחֲרוֹנָה עֵינֶיהָ מָלְאוּ דְמָעוֹת מָרוֹת־מְתוּקוֹת וְנַפְשָּׁהּ כְּמוֹ רָחֲפָה בַמְּרוֹמִים עַל־פְּנֵי גַלֵּי מַנְגִּינָה נְעִימָה וִידוּעָה לָהּ זֶה מִכְּבָר.

פִּתְאֹם הִרְגִּישָׁה, כִּי אָבִיהָ מִתְנַשֵּׂא מִמְּקוֹמוֹ וְרוֹמֵז לָהּ בְּיָדוֹ. הִיא הֵבִינָה אֶת הָרְמִיזָה וַתָּקָם מִבְּלִי מֵשִׂים וַתֵּלֶךְ אֶל הַדֶּלֶת. אַךְ זִכָּרוֹן מַחֲרִיד עָלָה עַל לְבָבָהּ וַתִּתְנוֹדֵד רֶגַע וַתִּשָּׁאֵר עַל עָמְדָהּ שְׁקוּעָה בְמַחְשְׁבוֹתֶיהָ. אָבִיהָ כְבָר מִלֵּא אֶת כּוֹסוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, וְזֹאת זְכוּתָהּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. לִבָּהּ הַגִּיד לָהּ, כִּי דָוִד הוֹלֵךְ עַתָּה אָנֶה וְאָנָה מֵאַחֲרֵי הַדֶּלֶת בְּקֹצֶר־רוּחַ וְהוּא מִתְמַרְמֵר מְאֹד עַל רִפְיוֹן־רוּחָהּ. רַעַד קַר עָבַר בְּכָל יְצוּרֶיהָ; הִיא יְרֵאָה לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים. הִיא יָדְעָה, כִּי רְצוֹנוֹ חָזָק מְאֹד וַיְהִי בְעֵינֶיהָ כְזֶרֶם־מַיִם אֲשֶׁר יָבֹא לְשָׁטְפֶנָּה כָרֶגַע וְלָשֵׂאת אוֹתָהּ אֶל מַעֲמַקֵּי הַתְּהוֹם..

הִיא פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הַפְּנִימִית לִרְוָחָה בְחָשְׁבָהּ, כִּי בָזֶה תֵצֵא יְדֵי חוֹבָתָהּ.

– נוּ! נוּ! – קָרָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרָמְזוֹ לִפְתֹּחַ גַּם אֶת הַדֶּלֶת הַחִצּוֹנִית.

חַנָּה נִדְחֲפָה לְעֻמַּת הַפְּרוֹזְדּוֹר. הַמְּעִיל וְהַכּוֹבַע כְּמוֹ רָמְזוּ לָהּ בְּלַעַג מֵעַל הַקֹּלֶב. כָּל חוּשֶׁיהָ בָהּ הִשְׂתָּעֲרוּ מְאֹד וּלְבָבָהּ נִמְלָא אֹמֶץ וְעָצְמָה; הִיא הוֹשִׁיטָה אֶת יָדָהּ לְעֻמָּתָם. “נוּסִי, נוּסִי! זֹאת הִיא הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה, הַהִזְדַּמְּנוּת הָאֶחָת!” צָלַל בְּאָזְנֶיהָ קוֹל דָּמָהּ הָרוֹתֵחַ בָּהּ, אַךְ יָדָהּ רָפְתָה וַתּוּשַׁב אֵלֶיהָ. וּבְרֶגַע הַמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה, אֲשֶׁר הִתְחוֹלְלָה בְקִרְבָּהּ, נִגְלָה פִתְאֹם לְעֵינֵי רוּחָהּ מַחֲזֵה חַיֶּיהָ הֶעָתִיד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, חַיִּים רֵיקִים מֵאַהֲבָה, מֵאֹשֶׁר, מִשַּׁלְוַת־נֶפֶשׁ, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בּוֹדְדָה בֵין קִירוֹת מְעוֹנָה הַלְּבָנִים וְהַגְּבֹהִים, יוֹשֶׁבֶת מְשַׁעֲמֶמֶת וּמִתְנַחֶמֶת… וְחַיֶּיהָ אֵלֶּה נִמְשָׁכִים לְאִטָּם הָלְאָה, הָלְאָה, עַד הַקֶּבֶר הַבּוֹדֵד. הִיא הִרְגִּישָׁה הֵיטֵב, כִּי יֶחֱסַר לָהּ הַכֹּחַ וְהָאֹמֶץ לָסֹל לָהּ דֶּרֶךְ לְחַיִּים חֲדָשִׁים, כִּי אֵין מוֹצָא לְכִלְאָהּ וּגְאֻלָּה לְעַבְדּוּתָהּ.

וּבְהִוָּכְחָהּ לָדַעַת יְדִיעָה בְרוּרָה בְרִפְיוֹנָהּ פָּתְחָה פִתְאֹם אֶת הַדֶּלֶת בַּהֲמוּלָה גְדוֹלָה.

לְעֵינֶיהָ נִרְאֲתָה תְּמוּנַת דָּוִד הַגְּבֹהָה וְהָעֲטוּפָה בִמְעִיל־דֶּרֶךְ, הָרָטֹב כֻּלּוֹ מִמֵּי־הַגֶּשֶׁם; טִפּוֹת־מַיִם גְּדוֹלוֹת נָטְפוּ מִכּוֹבָעוֹ עַל פָּנָיו הַנִּזְעָמִים וְהִתְגַּלְגְּלוּ כְנִטְפֵי דִמְעָה.

– סוֹף סוֹף יָצָאת! – קָרָא בְלַחַשׁ בְּהִתְרַגְּשׁוּת־גִּיל – מַדּוּעַ זֶה אֵחַרְתְּ כָּכָה?

– בָּרוּךְ הַבָּא! – נִשְׁמַע קוֹל רַבִּי שְׁמוּאֵל מִן הַחֶדֶר הַפְּנִימִי.

– הָס! – קָרְאָה חַנָּה – שְׁמַע־נָא רֶגַע. וְקוֹל רַבִּי שְׁמוּאֵל נִשְׁמַע וַיִּתְבּוֹלֵל עִם יִלְלַת הָרוּחַ בַּחוּץ: "שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מַמְלָכוֹת, אֲשֶׁר בְּשִׁמְּךָ לֹא קָרָאוּ, כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעֲמֶךָ וַחֲרוֹן־אַפְּךָ יַשִּׂיגֵם. תִּרְדֹּף בָּאַף וַתַּשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה' ".

– מַהֲרִי, מַהֲרִי, חַנָּה! – לָחַשׁ דָּוִד – לֹא נוּכַל לְחַכּוֹת אַף רֶגַע. לִבְשִׁי מַהֵר אֶת בְּגָדַיִךְ, לְבַל נְאַחֵר אֶת הָרַכֶּבֶת.

אֹמֶץ־לֵב נִפְלָא צָלַח עָלֶיהָ פִתְאֹם, בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה הוֹצִיאָה אֶת טַבַּעְתּוֹ מִכִּיסָהּ וַתָּשֶׂם בְּיָדוֹ.

– הֱיֵה שָׁלוֹם! – קָרְאָה בְקוֹל מוּזָר לָהּ וַתִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת לְפָנָיו.

– חַנָּה!! – קְרָא דָוִד בְּקוֹל יֵאוּשׁ נוֹרָא, אֲשֶׁר חָדַר עַד חֲדַר־הָאֹכֶל כִּשְׁרִיקָה מְשֻׁנָּה. וַיִּתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת כְּמֻכֶּה בְשִׁגָּעוֹן. – מַה־זֹּאת? מַה־שֵּׁם? – שָׁאֲלָה הָרַבָּנִית. – אַחֵד הַשִּׁכּוֹרִים מִתְהוֹלֵל בָּרְחוֹב – עָנְתָה חַנָּה. הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת נִתְקַבְּלָה עַל לֶב כָּל הַמְּסֻבִּים.

________________

הַגֶּשֶׁם שָׁטַף בְּחָזְקָה, וְהָרוּחַ גַּם הוּא גָבַר חַיָּלִים וַיִּסְעַר וַיֵּילִיל כָּל הַלַּיְלָה, וּבְנֵי הַגֶּטּוֹ הִתְעַנְּגוּ בִמְעוֹנוֹתֵיהֶם הַחַמִּים בְּלֵב מָלֵא אֲמוּנָה וּבִטָּחוֹן וְתִקְוָה לְאַחֲרִיתָם.

וּבַעֲלִיַּת הַקִּיר הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר בַּבַּיִת מִסְפַּר 1 בִּ“רְחוֹב הַמֶּלֶךְ” יָשְׁבָה לָהּ אֶסְתֵּר הַקְּטַנָּה לְשֻׁלְחָן אָבִיהָ וְלִבָּהּ הָיָה מָלֵא רִגְשֵׁי־נֹעַם, וְנַפְשָׁהּ כֻּלָּה אוֹמֶרֶת שִׁירָה לְמִנְהֲגֵי הַיַּהֲדוּת הַיָּפִים בְּקֶסֶם־תְּמִימוּתָם. כֵּן, כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ תַּקְדִּישׁ לְעַמָּהּ וְלֵאלֹהֶיהָ אֲשֶׁר אָהָבָה.

וְדִמְיוֹנָהּ הָרַךְ הִצִּיג לְפָנֶיהָ בִשְׁלַל צְבָעִים נְעִימִים וּבְכָל קֶסֶם־הַתִּקְוָה אֶת הַחַיִּים הַגְּדוֹלִים וְהַמְּלֵאִים הַנְּכוֹנִים לָהּ בְּיָמִים יָבוֹאוּ.