ר' חִיָא רבה היה הולך לגבי מָאריהון דמתניתא ללמוד מהם. הלך לגבי ר' שמעון בן יוחאי וראה פרגוד של אש, שהיה מפסיק בבית. חרד ר' חִיָא. אמר:
– אשמע דבר מפיו מהכא.
שמע שהיה אֹמר: “ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים”1 – תאוָתם של ישׂראל, שיהיה הקדוש ברוך הוא לא הולך ולא מתרחק, אלא בורח כצבי, או כעופר האילים. מאי טעמא? – אין חיה בעולם עושה כמו הצבי, או כעופר האילים. בזמן שהוא בורח הולך מעט מעט ומחזיר את ראשו למקום שיצא ממנו ולעולם הוא מחזיר את ראשו לאחוריו. כך אמרו ישראל: רבונו של עולם! אם אנו גורמים שתסתלק2 מבינינו, יהי רצון, שתברח כמו הצבי, או כעופר האילים, שהוא בורח ומחזיר את ראשו למקום שהניח. דבר אחר3 : הצבי כשהוא ישן, הוא ישן בעין אחת ובאחרת הוא נעוֹר. כך אמרו ישראל לקדוש ברוך הוא: עשה כמו הצבי, ש“הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל”.
שמע ר' חִיָא ואמר:
– העליונים עוסקים בתורה בפנים ואני יושב בחוץ!
בכה.
שמע ר' שמעון ואמר:
– ודאי השכינה בחוץ; מי יצא?
אמר ר' אלעזר בנו:
– אם אני קל, כְּחוֹל איני קל4. הרי השכינה חוץ מאתנו. תכנס השכינה והאש תהיה שלֵמה5.
שמע קול אֹמר:
– עד שלא קֵרבו, קָרבו6 וממעט הבֹּשׂם של גן העדן, שהוא עתה פה, לא הֻתקנו השערים.
לא יצא ר' אלעזר.
ישב ר' חיא, בכה וגנח7. פתח ואמר: “סֹב, דמה לך דודי לצבי, או לעופר האילים8”.
נפתח שער הפרגוד. לא נכנס ר' חיא. זקף ר' שמעון עיניו ואמר:
– שמע מינה: נִתּנה הרשות (להכנס) למי שיושב בחוץ ואנו בפנים.
קם ר' שמעון. הלכה האש ממקומו עד מקומו של ר' חִיָא. אמר ר' שמעון:
– עמוד האור של השומר עלינו בחוץ ואני פה, בפנים!
נאלם פיו של ר' חיא. כיון שנכנס הוריד את עיניו ולא זקף ראשו. אמר ר' שמעון לר' אלעזר בנו:
– קום, הַעֲבֵר ידך על פיו, כי הוא אינו יודע מה פה ואינו רגיל בזה.
קם ר' אלעזר, העביר ידו על פיו של ר' חִיָא. פתח ר' חִיָא את פיו ואמר:
– ראתה העין מה שלא ראיתי קודם לכן ולא העליתי על לבי. טוב למות באש של זהב טוב ודולק, במקום שנצוצות נזרקים לכל עֵבר וכל נצוץ ונצוץ עולה לשלש מאות ושבעים מרכבות וכל מרכבה ומרכבה מתפרשת לאלף אלפים ורבוא רבבות, עד שהן מגיעות לעתיק יומין, היושב על כסאו, והכסא מזדעזע ממנו למאה וששים עולמות, עד שהוא מגיע למקום העדן של הצדיקים והקול נשמע בכל הרקיעים ובכל העולמות העליונים והתחתונים וכלם הזמן אחד חרדים ואֹמרים: זהו ר' שמעון בן יוחאי, שהוא מרעיש כל. מי יכול לקום בפניו? זהו ר' שמעון בן יוחאי, שבשעה שהוא פותח את פיו ומדבר דברי תורה, מקשיבים את קולו כל הכסאות וכל הרקיעים וכל המרכבות, ומכל אותם המשבחים את אדוניהם אין פותח ואין גומר. כֻּלם פוסקים לומר שירה, עד שבכל הרקיעים של מעלה ושל מטה לא נשמע כל הגה. כשגומר ר' שמעון לעסוק בתורה, מי רואה שירים? מי רואה החדוה של המשבחים את אדוניהם? מי רואה הקולות, ההולכים בכל הרקיעים? באים כֻּלם בגין ר' שמעון וכורעים ומשתחוים לפני אדוניהם, מעלים רֵיחות של בשׂמי גן עדן עד עתיק יומין, וכל זאת בגין ר' שמעון.
ישב ר' שמעון, ור' אלעזר בנו קם ופֵרש דברים של סודות החכמה, והיו פניו מאירים כשמש ודבריו מתפזרים וטסים ברקיע.
ישבו שני ימים ולא אכלו ולא שתו ולא היו יודעים, אם היה יום, או לילה. כשיצאו ידעו, שהיו שם שני ימים ולא טעמו כלום.
כשבא ר' חִיֶא לפני רבי וסִפֵּר לו את העובדא9, חרד ר' ואמר:
– ר' שמעון בן גמליאל אביו הוא בני. ר' שמעון בן יוחאי הוא אריה ור' אלעזר בנו אריה ור' שמעון אינו כשאר האריות. עליו נאמר: “אריה שאג, מי לא יירא10”. ואם העולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, אנו על אחת כמה וכמה. הוא אדם, שלא גזר תענית מעולם על מה ששאל ורצה, אלא הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקַיֵם; הקדוש ברוך הוא גוזר והוא מבטל.
(שמות יד, טו)
-
שיר השירים ה' יד. ↩
-
תסתלק – תֵעלה. ↩
-
דבר אחר – פֵּרוּשׁ אחר. ↩
-
כחול איני קל – איני קל לעוף ולהמלט מן האשׁ של השׁכינה כעוף הנקרא בשׁם “חוֹל”, שלפי האגדה הוא חי אלף שׁנים ואחר כך אשׁ יוצאה ממנו ושׂורפת אותו והוא שׁב וחי. ↩
-
האשׁ תהיה שׁלֵמה – האשׁ שׁל הפרגוד והאשׁ שׁל השׁכינה. ↩
-
עד שׁלא קֵרבו, קָרבו – לפני שׁהיו מקרבים אחרים אל הקדושׁה, קָרבו הם בעצמם. ↩
-
וגנח – ונאנח. ↩
-
שיר השירים ב, י"ז. ↩
-
עובדא – מעשׂה. ↩
-
עמוס ג, ה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.