תלמידיו של רבי שמעון בן יוחאי היו הולכים עמו בדרך ומגלים רזי תורה. אמר ר' שמעון:

– זכאי חלקכם וזכאין עיני, שראו כך ושזכיתי בחיי לראות בגלוי הדברים האלה בעולם הזה, משום שכֻלם כתובים למעלה לפני המלך הקדוש.

פתח ואמר:

“אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחֹשבי שמו¹”. – פסוק זה יש להתבונן בו: “אז נדברו” – “אז דברו” מבעי ליה. מאי “נדברו”? אלא נדבֹרו למעלה מכל המרכבות הקדושות וכל החילות הקדושים. משום שהדברים הקדושים, הנאמרים מאת יראי ה‘, עולים למעלה וכמה מהם מתרוממים ובאים לפני המלך הקדוש ומתעטרים בכמה עטרות ובאותם האורות העליונים וכלם נדברים² לפני המלך הקדוש. מי רואה את החדוֹת, מי רואה את התשבחות, העולות בכל אותם הרקיעים בשעה שהדברים האלה עולים לפני המלך הקדוש והוא מסתכל בהם ומתקשט בהם, והם עולים ויושבים בחיקו, ומשם הם עולים על ראשו ונעשים עטרה. ועל דא אמרה אוריְתא: “ואהיה שעשועים יום יום³” – “והייתי” לא כתיב, אלא “ואהיה” – בכל זמן ובכל שעה, שאותם הדברים עולים הם שם “שעשועים”. שתי פעמים כתיב "יראי ה’ ⁴" – יראי ה' למעלה ויראי ה' למטה, כי יראי ה' עומדים למטה ואותם הדברים עומדים בדיוקנם של יראי ה' למעלה. וסוד זה מצאתי בספרו של חנוך, שכל דבריהם של הצדיקים אשר בארץ מתקשטים ועומדים לפני המלך, והקדוש ברוך הוא משתעשע עמהם, ואחר כך הם יורדים ועומדים לפניו בדיוקנו של אותו הצדיק שאמר אותם והקדוש ברוך הוא משתעשע בדיוקן זה, ואחר כך הם נכתבים בספר זכרון לפניו, בכדי שיתקימו לפניו תמיד. “ולחושבי שמו” – מאי “ולחושבי שמו?” – כל אותם שחושבים דברי תורה להתדבק לאדוניהם ברז של שמו, הוא השם הקֹדש, בכדי להכירו ולהשכין בלבם את החכמה של השם הזה, דכתיב “ולחושבי שמו”, שהוא הרז של השם הקדוש. כתיב: "וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא⁵ – פסוק זה פֵרשנו, אבל “וממעל לרקיע” – לאותו הרקיע של מטה, כמה שאמרתם, חברים. זכאי חלקי וזכאי חלקכם באותו הרקיע של מטה, שהרי הרקיע של מעלה אין מי שיסתכל בו, ולמעלה ממנו נמצאה אותה אבן ספיר “דמות כסא” – ולא כתיב “דמות הכסא”, משום שיש כסא ויש כסא⁶, הכסא העליון טמיר וגנוז ואינו מתגלה ואין מי שיכיר אותו ויסתכל בו, ועל כן כתיב “כסא” סתם, זהו כסא של מטה. “דמות כמראה אדם” – כיון שאמר “דמות”, אמאי “כמראה”? הא סגי ליה⁷ “דמות אדם”! אלא “דמות אדם” זהו רז עליון באותו הכבוד העליון דיוקנו של אדם, אבל מה שנוסף “כמראה” לכלול אותם הדיוקנים של דברי חכמה, והם רזי החכמה, העולים ומתקשטים למעלה ואחר כך הם עומדים בדיוקן של אדם, באותו דיוקן של הצדיקים המדברים אותם ובכלם משתעשע הקדוש ברוך הוא, כי הם העטרה שלו. ואתם, חברים, הרי הקדוש ברוך הוא משתעשע השתא באותם הדברים שאמרתם בדרך זו והרי אתם עומדים לפני אדוניכם בדיוקניכם הקדושים, כי בשעה שראיתי אתכן ונסתכלתי בדיוקניכם ראיתי בכם, שאתם רשומים ברז של אדם, וידעתי שהדיוקן שלכם נודע למעלה, וכך עתידים הצדיקים להִוָדע לעיני כלם ולהראות את פרצופם⁸ הקדוש לפני כל העולם. הדא הוא דכתיב: “כל רֹאיהם יכירום, כי הם זרע ברך ה'⁹”.

פתאֹם ראה ר' שמעון את ר' יוסי שהיה מהרהר במילי דעלמא¹⁰.

אמר לו:

– יוסי! קום הַשלם¹¹ את דיוקנך, כי אות אחת חסרה בך.

קם ר' יוסי ועסק בדברי תורה לפניו. נסתכל בו ר' שמעון ואמר לו:

– ר' יוסי! השתא אתה שלם לפני עתיק יומין ודיוקנך שלם.

(ויקהל ריז).