החבריָא היתה מהלכת וחום השמש גדול היה מאד. ראו שדה ביפי העשׂבים שעלו ומים יוצאים ממנו לכל עבר ואילניו מרֻבים. ישבו שם. אמר ר' אלעזר:
– כמה יאה מקום זה לנוח בו!
עודם יושבים והנה נחש גדול בא בחום השמש ועבר לפניהם.
אמר לו ר' אלעזר:
– נחש, נחש! סור לך מדרכך, שהרי ההוא גברא1 שב בתשובה ונִחם על מה שעשה ולא יוסיף עוד לעשות אותו דבר.
תמהה חבריא. אמר ר' אבא:
– מה זאת?
אמר להם ר' אלעזר:
– שתקו!
אמר ר' אלעזר אל הנחש:
– נחש, נחש! לאחרי שצוו אותך מן השמים, נִחם ההוא גברא והחליט בלבו, שלא ישוב לאותו חטא לעולם. סור לך מדרכך!
עמד הנחש על עָמדו ולא נטה הכא והכא.
שב ר' אלעזר ואמר:
– נחש, נחש! אני יודע מה אתה רוצה. שוב מדרכך! הרי בא גוי חוטא, שעשה רע ליהודי אחד והוא ישן במערה שלך. לך והרגהו!
מיד חזר אותו נחש ודלג דלוגים2 לפניהם.
אמר ר' אלעזר:
– חבריא! אלמלא הייתי הכא, כמה רעות היה עושה נחש זה, כי בר נש אחד, יהודי, עשה מעשה של חטא, ועד שלא שב בתשובה צוו לו לאותו נחש שיהרגהו, ונמלך3 ההוא בר נש בין כך ובין כך ונִחם מחטאו והחליט שלא ישוב לעולם לאותו חטא. ועל כן נצל מן הדין.
אמרו החברים לר' אלעזר:
– במה ידעת זאת?
אמר להם:
–סִמן נתן לי אבא ובסִמן זה הכרתי את הדבר.
אמרו לו:
– תינח4 הנחש, שהכרת בו; ההוא שנִחם ושב מחטאו במה ידעת?
אמר להם:
– כשהלך אותו נחש, קשקשותיו היו עולות וזנבו זָקֵף, והוא שהלך בחפזון, רוח אחרת היתה הולכת כנגדו וקֹראה לו: “שוב מדרכך, כי ההוא בר נש שׁב מחטאו ונתחרט עליו”. ואותו הנחש הרע לא היה שומע, עד שיתנו לו כֹפר תחת ההוא בר נש שנתחיב מיתה ושב מדרכו ונִחם. כי כך דרך הנחש של מעלה ושל מטה: כיון שנִתנה לו הרשות, אינו שב, עד שיעשה אותו דין רע, שנתנו לו רשות לעשותו, או שיתנו לו חוטא אחר כֹפר החוטא הראשון, כי לחנם לא יצא, כיון שנִתנה לו רשות.
אמרו לו:
– תינח כל זאת; ההוא גוי חוטא, אשר אמרת שנִתן כֹפר תחת ההוא גברא, במה ידעת?
אמר להם:
– כיון שאמרתי לנחש מה שאמרתי, אותה הרוח, שהיתה הולכת כנגדו ואומרת לו, שישוב מדרכו, כי ההוא בר נש נִחם על חטאו, דלגה על אזניו ואמרה לו, שינתן לו כֹפר.
תמהה החבריָא.
אמר ר' אלעזר:
– חבריא! נלך ונראה, כי הנחש כבר עשה מה שעשה.
קמו וקרבו לסלע אחד שבאותו שדה. מצאו לההוא גוי שמת וההוא נחש כרוך על עקבו, ולא פָרַשׁ ממנו. אחר כך פרש מעקבו ועלה על גרונו וכָרך שם, ומשם ירד אל עקבו ולא פרש ממנו. מצאו שם ארנקי5 אחד מלא דינרים, שגזל אותו גוי מיהודי אחד. נטל ר' אלעזר את הארנקי ואמר:
– בריך רחמנא, שבכל הוא עושה שליחות.
שבו לאותו המקום שבו ישׁבו. פתח ר' אלעזר ואמר:
– “מאשר יקרת בעיני, נכבדת, ואני אהבתיך, ואתן אדם תחתיך ולאֻמים תחת נפשך”6 – “מאשר יקרת”? – “מאשר יקר אתה” מבעי ליה! מאי “יקרת”? מכלל שהוא מעצמו נעשה יקר. הכי הוא ודאי, שכל בר נש שהוא חוטא לפני הקדוש ברוך הוא, בראשונה הוא, מזולזל ותועבה לפני קודשא בריך הוא, ואחרי שנמלך ושב מחטאו, נעשה יקר מעצמו והקדוש ברוך הוא קורא עליו ואֹמֵר: “מאשר יקרת בעיני, אתה מעצמך, נכבדת, ואני אהבתיך”, כי אין אהבה לקודשא בריך הוא עם בר נש בעולם, אלא למי ששב מחטאיו, ועל כן “ואני אהבתיך. אבל מה אעשה לך? הרי כבר נתתי רשות לנחש להזיק לך! זוהי העצה: ואתן אדם תחתיך”. מאן הוא “אדם”, שקודשא בריך הוא נותן תחתיו? זהו אדם הבא מעַם דסִטרא בישא7, ואותו נחש משלו יטול, מסטרא בישא שלו.
עודם יושבים ואותו יהודי, שהגוי החוטא גזל ממנו את הארנקי, בא בדרך עָיֵף ויגע ומפני חום השמש נכנס לאותו שדה וישב תחת אילן אחד והצדיק על עצמו את הדין לפני הקדוש ברוך הוא ואמר:
– מארי עלמא! גלוי וידוע לפניך, שאני איני חושש8 עלי ועל גופי ועל ממוני כלום, שהרי בדין נעשה כל מה שנעשה, אבל אב ואם זקנים יש לי ואין לי במה לפרנס אותם, ועליהם אני חס. ותו: צרור אחד של דינרים, שהיה באותו ארנקי, היה של עני אחד, שהוא צריך לעשות חֻפה לבתו. מה יעשה עכשו עני זה? מאריה דעלמא! על זאת כואב לבי!
ישב, בכה ואמר:
– משפטי ה' אמת, צדקו יחדו"9, אבל אני לא על שלי אני בוכה.
שמעו ר' אלעזר והחבריא וקמו ונגשו אליו. ראו אותו יושב תחת אותו אילן ואחזו בו ולקחו אותו אליהם. אמר ר' אלעזר:
– אַל תירא, צדיק אמת! אלמלא היית צדיק לא היה הקדוש ברוך הוא עושה לך נס גדול כנס שעשה ובראשונה טול10 ארנקי דדינרים שלך ותראה מה שעשה קודשא ברעך הוא בגינך.
הלך עמהם וראה אותו גזלן מת והנחש עשה בו נקמות והיה כרוך על ערפו כבראשונה.
נשתטח אותו יהודי על האדמה והודה ושבח למאריה דעלמא וקם ונשק ידיהם של ר' אלעזר וחבריא.
אמר להם:
– השתא אני יודע, שהקדוש ברוך הוא עשה לי נס זה בגינכם, אבל, רבנן, על אבי ואמי הזקנים בכיתי ועל העני שמסר בידי צרור זה.
פתח את הארנקי והראה להם את הצרור, וכן הראה להם את הפצע, שעשה לו אותו גוי גזלן.
התפלל עליו ר' אלעזר ונתרפא.
קרבו עוד פעם אל אותו גוי וראו אותו נחש עושה בו נקמות כמלפנים. אמר ר' אלעזר:
– נחש, נחש! כל מה שעשית טוב עשית. ותו, שהראית כֹּחך וגבורתך בו, ועשית נקמות רבות, והרי ראינו שלש פעמים מה שעשית. מכאן ולהלאה לֵך והִטָמֵן במערתך ואני גוזר עליך, שלא תזיק לבריות שבעולם.
פרש אותו נחש, כפף את ראשו והלך לו.
אמר לו ר' אלעזר לאותו יהודי:
– טול שלל שונאך: כיס דינרי זהב שיש לו אצלי והשאֵר לו את מלבושיו ולא תטול משלו כלום, ולך אל האיש שבמקום פלוני ותמצא שמתה אשתו ותתן לו כיס דינרי זהב זה, כי האיש ההוא בן אחד יש לו, ושמעון שמו, והוא היה הולך עם סחורתו בים ובספינה גנב ממנו בנו של גוי זה את הכיס הזה ונתן אותו לאביו הרשע; ואֱמור לאותו יהודי, שימסור את הכיס הזה לבנו, שבמהרה יבא אליו, ויודה לקודשא בריך הוא, שהחזיר אבדה לבעליה.
וכך עשה אותו היהודי. נטל את הכיס והשתחוה לפני ר' אלעזר ונשק ידיו.
תמהה החבריא. אמר ר' אבא:
– בכל הדרך הזה יש פלאות בכל מה שראינו, והשתא אנו רואים פלאי פלאות. מה זאת?
אמר לו ר' אלעזר:
– דבר זה לא בסִמן ולא בחכמה ידעתי, אחא הרוח שלי היתה מסתכלת ואני ראיתי, כאלו הייתי רואה בעיני.
תמהה כל החבריא והלכו כלם ואותו יהודי אִתם, עד שבאו אל חמיו של ר' אלעזר. כיון שבאו שמה מצאו את חמיו שהיה יושב על כסאו ועוסק בתורה. ברך אותו ר' אלעזר וברכוהו החברים והוא שמח אִתם.
(זוהר חדש נט).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.