רקע
עזריאל נתן פרנק
רקיעים, ארצות, גן עדן של מטה, נשמות הצדיקים וטל

פתח ר' אבא ואמר:

כתיב: “השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם”1 – בפסוק זה יש להתבונן: הכי היה צריך לומר: “השמים לה'”, מאי “השמים שמים”? אלא יש שמים ויש שמים. שמים למטה וארץ למטה מהם, שמים למעלה וארץ למטה מהם, וכל המדרגות העליונות והתחתונות כלן הן באופן זה אלו בתוך אלו. הרקיעים של מטה הם עשר יריעות, כמה דאת אמר: “נוטה שמים כיריעה2”, וקודשא בריך הוא עשה אותם ואת מחנות המלאכים אשר בהם לנהוג את הארץ של מטה. הרקיע התשיעי מנהיג את הרקיעים התחתונים ממנו. הרקיע העשירי הוא העיקר. ובכל הרקיעים מחנות של ממונים, עד הרקיע השביעי. מן השביעי ומעלה יש אור המתפּשט למטה מתוך הכסא העליון ומאיר לעשירי, והעשירי נותן מן האור שהוא מקבל – לתשיעי, והתשיעי לשמיני ולמטה. כשמתפקדים חילות הכוכבים, מוציא אותם האור שברקיע השמיני ונותן כחו לכל אחד ואחד מהם להתמנות במקום שהוא צריך להתמנות, דכתיב “המוציא במספר צבאם, לכלם בשם יקרא, מרב אונים ואמיץ כח3” – “מרב אונים” זהו הזֹהר של מעלה הנקרא “רב אונים” והוא “המוציא במספר צבאם”.

ובכל רקיע ורקיע יש ממונה על העולם ועל הארץ לנהוג הכל, מלבד ארץ ישראל, שאין נוהג אותה לא ממונה ולא כח אחר, אלא קודשא בריך הוא לבדו.

ואם תאמר: הֵיך שורה לחִנם רקיע על ארץ ישראל? והרי מטר וטל יורדים מן הרקיע על ארץ ישראל כמו על שאר ארצות! אלא בכל רקיע ורקיע יש ממונים שולטים על העולם והממונה השולט בכל רקיע ורקיע נותן מן הכוח שיש לו לרקיע, שהוא ממונה עליו, ורקיע זה נוטל מאותו ממונה ונותן לארץ שתחתיו, ועל ידי אותו ממונה אינו נוטל, אלא מן התמצית4 של מעלה. אבל על הרקיע של הארץ הקדושה אין שום ממונה ושום כח אחר שולט אלא קודשא בריך הוא לבדו והוא הפוקד את הארץ הקדושה על ידי אותו רקיע.

בכל רקיע ורקיע יש פתחים ידועים ושלטונו של כל ממונה וממונה הוא מפתח אחד עד פתח שני ולהלן5 מאותו פתח אינו שולט אפילו כמלא נימא,6 ואין ממונה אחד נכנס בתחומו של פתח חברו, מלבד כשנִתנה הרשות לאחד לשלוט על חברו, וכדין שולטים המלכים שבארץ אחד על חברו.

באמצעיתם של כל הרקיעים יש פתח אחד הנקרא בשם “גבילון” ותחת הפתח הזה יש שבעים פתחים אחרים למטה ושבעים ממונים שומרים על אותו פתח במרחק של שני אלפים אמות ואינם קרֵבים אליו. ומאותו פתח עולה דרך למעלה למעלה, עד שהוא מגיע אל תוך הכסא העליון. ומאותו פתח נמשכים דרכים אל כל צִדי הרקיע, עד השער של הפתח הנקרא “מגדון”, ששם הוא סיום7 הרקיע של תחום ארץ ישראל. וכל אותם שבעים הפתחים הרשומים בפתח הנקרא “גבילון”, כלם רשומים בכסא הקדוש וכלם נקראים “שערי צדק” ואין ממונה אחר, מלבד הקדוש ברוך הוא, שולט עליהם. וקודשא בריך הוא פוקד את ארץ ישראל על ידי אותו רקיע מפתח לפתח, כפי הצורך, ומן התמצית של אותה פקידה נוטלים אותם שבעים ממונים ונותנים לכל הממונים האחרים.

גן העדן של מטה – הרקיע אשר עליו, רזים עליונים יש בו. כשעשה קודשא בריך הוא רקיע, הביא אש ומים מתוך כסא הכבוד שלו וחִבר אותם יחדו ועשה מהם רקיע למטה, ונתפשט הרקיע, עד שהגיע לאותו המקום של גן העדן וישב. מה עשה הקדוש ברוך הוא? – נטל משמים עליונים וקדשׁים אש ומים אחרים דמשתכחין ולא משתכחין, דאתגליָן ולא אתגליָן8 ומהם עשה יריעת הרקיעו ומתח9 אותה על הגן של מטה וחִבר אותה ברקיע האחר.

ארבעה גַוָנים10 יש באותה יריעת הרקיע שעל הגן: לבן ואדום, ירוק ושחור. אצל הגונים האלה יש ארבעה פתחים למטה מאותה יריעת הרקיע בארבעה הצדדים של הרקיע אשר ממעל לגן והם מאותם אש ומים, שמהם נעשה הרקיע. ונפתחים ארבעה אורות בארבעה הפתחים. בצד ימין של הפתח “גבילון”, מתוך הרקיע של צד ימין, מאירים שני אורות בשני פתחים: בפתח של ימין ובפתח של צד הפנים11. בתוך האור המאיר לצד ימין נרשמת אות אחת מאירה ולוהטת ומתנוצצת בנצוצות של אותו אור וזוהי אות מ, והיא נמצאת באמצעיתו של אותו אור שבפתח. אות זו עולה ויורדת ואינה עומדת במקום אחד. אותו אור נוטל אות זו ומוציא אותה, ועל כן אינה עומדת במקום אחד. בתוך האור המאיר בפתח של צד הפנים נרשמת אות אחת, המאירה ולוהטת ומתנוצצת בנצוצות של אותו אור, וזוהי אור ר, ועִתים היא נראה אות ד ונמצאת באמצעיתו של אותו אור שבפתח והיא עולה ויורדת, עתים מתגלה ועתים אינה מתגלה ואינה עומדת במקום אחד.

בשעה שנשמת צדיק נכנסת לגן עדן, יוצאות אותן שתי האותיות מתוך אותם האורות ועולות על הנשמה והן עולות ויורדות. כדין יוצאות מאותם שני הפתחים שתי מרכבות: מרכבה אחת עליונה והיא מרכבת מיכאל שר השרים; המרכבה השניה היא של הממונה הגדול “בואל”, והוא המשמש

הנכבד רפאל, והמלאכים האלה יורדים ונצבים לפני הנשמה ואומרים לה: “שלום בואך, יבוא שלום, יבוא שלום!” כדין עולות אותן שתי אותיות אל מקומן ונגנזים אותם האורות של שני הפתחים.

בשני פתחים אחרים שני אורות אחרים לוהטים מאור האש שבשני הפתחים האלה מצד שמאל ומאחור. שתי אותיות אחרות לוהטות באותם האורות ומתנוצצות בתוכם. אות אחת ג ואות אחת נ. וכשהאותיות הראשונות חוזרות למקומן, אותן שתי האותיות האחרונות, המתנוֹצצות, עולות ויורדות, יוצאות מאותם האורות ובאות אל הנשמה. כדין יורדות שתי מרכבות מאתם הפתחים. מרכבה אחת היא מרכבת גבריאל המלאך הגדול והנכבד. המרכבה השנית היא מרכבה קדושה אחרת, מרכבת נוריאל המלאך הגדול. והמלאכים האלה יורדים ועומדים ליד הנשמה והאותיות שבות למקומן. כדין עולות שתי המרכבות אל תוך היכל טמיר אחד של הגן,הנקרא “אהלות”, שבו גנוזים שנים עשר מיני בשמים וכל הלבושים ההגונים להלביש בהם כל נשמה ונשמה כראוי. בלבוש שהנשמה מקבלת, נרשמים כל המעשים הטובים שעשה הצדיק בעל הנשמה בעולם הזה, והמעשים האלה מכריזים: “זהו לבושו של פלוני!” והמלאכים נוטלים אותו לבוש ומלבישים בו את נשמת הצדיק שבגן כדיוקנו בעולם הזה. לאחרי שהנשמה נתלבשה בלבוש זה, נותנים לה מקום כפי הראוי לה. אז יורדות כל אותן האותיות ועולות אותן המרכבות.

אותו רקיע חוזר שתי פעמים בכל יום עם המשא של הרקיע המתדבק בו ואינו יוצא מחוץ לגן. הוא מרֻקם בכִל מיני גַוָנים ושתים ועשרים אותיות חקֻקות בו. כל אות ואות נוטפת על הגן טל מטל של מעלה, ובאותו הטל של האותיות מתרחצות הנשמות, והן נרפאות לאחרי שהן טובלות בנהר דינור, בכדי להטהר.

וטל אינו יורד, אלא מתוך אותן האותיות, הרשֻמות והחקֻקות באותו רקיע, ומשום שאותן האותיות הן כל התורה ואותו רקיע הוא רז התורה, שהרי מן האש והמים של התורה נעשה, ועל כן הן מורידות טל על כל העוסקים בתורה לשמה בעולם הזה, ודברי התורה שלהם נרשמים בגן עדן ועולים עד אותו רקיע ונוטלים מאותן האותיות את הטל להזין את הנשמה.

באמצעיתו של אותו רקיע נמצא פתח אחד כנגד פתח ההיכל של מעלה, ודרך פתח זה פורחות הנשמות מן הגן של מטה למעלה דרך עמוד אחד הנעוץ בגן ומגיע עד הפתח. אל תוך הרקיע נכנסים דרך אותו פתח שבאמצעיתו שלשה גַוָנים של אור מחֻברים כאחד והם מאירים לגונים של אותו עמוד, ומזיו עליון זה מאירים פני הצדיקים בכל שעה. אבל בכל שבת ושבת ובכל ראש חדש וראש חדש מתגלָה השכינה באותו רקיע יותר מבשאר העתים וכל הצדיקים באים ומשתחוים לה. זכאי חלקו של מי שזכה לאותם לבושים שאמרנו, שהצדיקים מתלבשים בהם בגן עדן של מטה, אותם הלבושים של מעשים טובים, שהאדם עושה בעולם הזה.

כשהנשמה עולה באותו הפתח של הרקיע, מוכנים לה למעלה לבושים אחרים נכבדים ועליונים, והם מן הרצון וכַוָנַת הלב בתורה ובתפלה. כי כשרצון זה עולה למעלה מתעטר בו מי שמתעטר ונשאר חלק לאדם בעליו, ומן החלק הזה נעשים לבושים של אור, שבהם מתלבשת הנשמה ועולה למעלה. הלבושים הראשונים נעשים, כמו שאמרנו, ממעשים טובים, אבל הלבושים האלה נעשים רק מרצון הרוח, בכדי שהנשמה תוכל להתקַיֵם בהם בין המלאכים, שהם רוחות קדושים.

“ונהר יֹצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים”12 – “עדן” זהו סוד עליון ולעין החכמה לא נתנה הרשות לשלוט בו13. אלמלי נִתן מקום זה שלמטה להִגלות, אוף הכי היה נמסר להגלות גם מקום העדן העליון והקדוש, ולמען הַסתֵר כבוד העדן העליון והקדוש, נסתר ונגנז העדן התחתון, שאותו נהר נמשך ויוצא ממנו ועל כן לא נתן להגלות אפילו לאותן הנשמות שבגן העדן.

וכמו שאותו נהר מתפרש ויוצא להשקות את הגן העליון, הכי נמי14 מתוך אותו פתח שבאמצע הגן יוצא אור אחד, המתפרש לארבעה צדדים בארבעה פתחים שאמרנו, שבהם נמצאות אותן האותיות הרשומות.

ואותו אור, המתפרש לארבעה אורות מתנוצצים יוצא מעדן, שהוא נקודה המזהירה ממטה למעלה ונעשתה “עדן” בכדי להאיר, ואין מי שיוכל לראות ולדעת אותה נקודה, מלבד אותו האור המתפשט ממנה, שלפניו משתחוים אותם הצדיקים שבגן עדן, כמו שאמרנו.

אותה נקודה היא גן לגַבֵּי15 העדן העליון, שלא נִתַּן להכירו ולהסתכל בו. – על כל זאת כתיב: “עין לא ראתה, אלהים זולתך”16.

ואותו הנהר היוצא מעדן רז הוא לחכמים, רז הצפון בפסוק “והשביע בצחצחות נפשך”17. הנשמה היוצאת מן העולם החשוך הזה חושקת לראות באור העולם העליון. כבר נש זה החושק למים בהיותו

צמא, כך כל נשמה ונשמה היא “צחצחות” כמה שנאמר: “צִחֵה צָמָא”18 – צמא לאותה הצחות19 של אורות הגן והרקיע והיכלי הגן. וכל אותן נשמות יושבות בלבושי יקר שלהן אצל אותו הנהר, ואלמלא אותם לבושים לא היו יכולות לסבול. אבל בלבושים הן נחות ורָוֹת20 אותה צחות ויכולות לסבול. ונהר זה הוא תקונן של הנשמות, שעל ידו הן נחות, נִזוֹנות ונהנות מאותה הצחות.

ואותו נהר עליון של מעלה מוציא נשמות והן פורחות ממנו אל הגן של הנהר שלמטה, ואחרי שהן רָוֹת שם מן הצחות של מטה, הן יכולות לעלות למעלה ולהנות מאותה הצחות שלמעלה.

לאותו העמוד שבפתח אשר באמצע הרקיע, שבו הנשמות עולות, יש מסביב ענן ועשן ונֹגה. ענן ועשן מחוץ ונגה מבפנים, בכדי לכסות על הנשמות העולות למעלה, שלא תהיינה נראות לאותן היושבות למטה. והכא רזי דרזין: "כשאותה נקודה רוצה להתקשט בשבתות ובמועדים ובחגים, היא שולחת ארבעה פנים של נשר והם נצבים על ההיכל הנקרא “דרור” ונותנים קול, ואין מי שישמע את הקול, מלבד הנשמות הראויות לעלות, והן נקבצות שם וארבעה פנים אלו נוטלים אותן ומעלים אותן אל תוך אותו עמוד, ובאותה שעה עולה אותו עמוד אשר לו ענן ואש ועשן, ונגה בפנים. כיון שנשמות אלו עולות עד אותו פתח שברקיע אז סובב רקיע זה סביב הגן שלש פעמים ולקול הנגון של הסִבוב יוצאות כל אותן נשמות ושומעות אותו קול הנגון ורואות את העמוד, המעלה אש וענן ועשן ונגה לוהט, וכלן משתחות. כדין עולות הנשמות באותו פתח עד שהן באות אל תוך עִגול, הסובב באותה נקודה. אז הן רואות מה שרואות ומתוך האור והשמחה שלהן ממה שראו, הן עולות ויורדות, מתקרבות ומתרחקות, והנקודה משתוקקת להן ומתקשטת באור. כדין לובש קנאה צדיק עליון אחד והוא מסתכל באותה וביפיה של אותה נקודה ואוחז בה ומעלה אותה אליו ואז מאיר אור באור ושניהם נעשים אור אחד.

באותה שעה פותחים כל צבאות השמים ואומרים:

– זכאים אתם, צדיקים שומרי תורה! זכאים העוסקים בתורה! חדות אלהיכם בכם! אתם העטרה, שמלככם מתעטר בה!

(ויקהל רט, ריא)



  1. תהילים קטו, טז  ↩

  2. תהלים קד, ב.  ↩

  3. ישעיה מ, כו  ↩

  4. מן התמצית – מן השִירַיִם, השאֵרית.  ↩

  5. ולהלן – והלאה.  ↩

  6. כמלא נימא – כרחבה של שערה.  ↩

  7. סיום – סוף.  ↩

  8. דמשתכחין ולא משתכחין וכו' – הנמצאים ואינם נמצאים, הגלוים ואינם גלוים.  ↩

  9. מתח – פשט.  ↩

  10. גָוַנים – צבעים.  ↩

  11. צד הפנים – הצד שהוא פני הגן.  ↩

  12. בראשית ב, י.  ↩

  13. אפילו החכמים אינם יכולים לראותו, או לדעת איפה הוא.  ↩

  14. הכי נמי – כך גם.  ↩

  15. לגַבֵי – אצל, כנגד (בגן שלמטה הוּא פחות בערכו מן העדן, הנקודה, והנקודה שלמטה היא, “גן” – פחותה בערכה מן העדן העליון).  ↩

  16. ישעיה סד, ג.  ↩

  17. שם נח, יא.  ↩

  18. שם ה, יג.  ↩

  19. הצחות – הזוהר.  ↩

  20. רָות – שותות די צרכן.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47288 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!