פתח ר' אבא ואמר:

כתיב: “השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם”¹ – בפסוק זה יש להתבונן: הכי היה צריך לומר: “השמים לה'”, מאי “השמים שמים”? אלא יש שמים ויש שמים. שמים למטה וארץ למטה מהם, שמים למעלה וארץ למטה מהם, וכל המדרגות העליונות והתחתונות כלן הן באופן זה אלו בתוך אלו. הרקיעים של מטה הם עשר יריעות, כמה דאת אמר: “נוטה שמים כיריעה²”, וקודשא בריך הוא עשה אותם ואת מחנות המלאכים אשר בהם לנהוג את הארץ של מטה. הרקיע התשיעי מנהיג את הרקיעים התחתונים ממנו. הרקיע העשירי הוא העיקר. ובכל הרקיעים מחנות של ממונים, עד הרקיע השביעי. מן השביעי ומעלה יש אור המתפּשט למטה מתוך הכסא העליון ומאיר לעשירי, והעשירי נותן מן האור שהוא מקבל – לתשיעי, והתשיעי לשמיני ולמטה. כשמתפקדים חילות הכוכבים, מוציא אותם האור שברקיע השמיני ונותן כחו לכל אחד ואחד מהם להתמנות במקום שהוא צריך להתמנות, דכתיב “המוציא במספר צבאם, לכלם בשם יקרא, מרב אונים ואמיץ כח³” – “מרב אונים” זהו הזֹהר של מעלה הנקרא “רב אונים” והוא “המוציא במספר צבאם”.

ובכל רקיע ורקיע יש ממונה על העולם ועל הארץ לנהוג הכל, מלבד ארץ ישראל, שאין נוהג אותה לא ממונה ולא כח אחר, אלא קודשא בריך הוא לבדו.

ואם תאמר: הֵיך שורה לחִנם רקיע על ארץ ישראל? והרי מטר וטל יורדים מן הרקיע על ארץ ישראל כמו על שאר ארצות! אלא בכל רקיע ורקיע יש ממונים שולטים על העולם והממונה השולט בכל רקיע ורקיע נותן מן הכוח שיש לו לרקיע, שהוא ממונה עליו, ורקיע זה נוטל מאותו ממונה ונותן לארץ שתחתיו, ועל ידי אותו ממונה אינו נוטל, אלא מן התמצית⁴ של מעלה. אבל על הרקיע של הארץ הקדושה אין שום ממונה ושום כח אחר שולט אלא קודשא בריך הוא לבדו והוא הפוקד את הארץ הקדושה על ידי אותו רקיע.

בכל רקיע ורקיע יש פתחים ידועים ושלטונו של כל ממונה וממונה הוא מפתח אחד עד פתח שני ולהלן⁵ מאותו פתח אינו שולט אפילו כמלא נימא,⁶ ואין ממונה אחד נכנס בתחומו של פתח חברו, מלבד כשנִתנה הרשות לאחד לשלוט על חברו, וכדין שולטים המלכים שבארץ אחד על חברו.

באמצעיתם של כל הרקיעים יש פתח אחד הנקרא בשם “גבילון” ותחת הפתח הזה יש שבעים פתחים אחרים למטה ושבעים ממונים שומרים על אותו פתח במרחק של שני אלפים אמות ואינם קרֵבים אליו. ומאותו פתח עולה דרך למעלה למעלה, עד שהוא מגיע אל תוך הכסא העליון. ומאותו פתח נמשכים דרכים אל כל צִדי הרקיע, עד השער של הפתח הנקרא “מגדון”, ששם הוא סיום⁷ הרקיע של תחום ארץ ישראל. וכל אותם שבעים הפתחים הרשומים בפתח הנקרא “גבילון”, כלם רשומים בכסא הקדוש וכלם נקראים “שערי צדק” ואין ממונה אחר, מלבד הקדוש ברוך הוא, שולט עליהם. וקודשא בריך הוא פוקד את ארץ ישראל על ידי אותו רקיע מפתח לפתח, כפי הצורך, ומן התמצית של אותה פקידה נוטלים אותם שבעים ממונים ונותנים לכל הממונים האחרים.

גן העדן של מטה – הרקיע אשר עליו, רזים עליונים יש בו. כשעשה קודשא בריך הוא רקיע, הביא אש ומים מתוך כסא הכבוד שלו וחִבר אותם יחדו ועשה מהם רקיע למטה, ונתפשט הרקיע, עד שהגיע לאותו המקום של גן העדן וישב. מה עשה הקדוש ברוך הוא? – נטל משמים עליונים וקדשׁים אש ומים אחרים דמשתכחין ולא משתכחין, דאתגליָן ולא אתגליָן⁸ ומהם עשה יריעת הרקיעו ומתח⁹ אותה על הגן של מטה וחִבר אותה ברקיע האחר.

ארבעה גַוָנים¹⁰ יש באותה יריעת הרקיע שעל הגן: לבן ואדום, ירוק ושחור. אצל הגונים האלה יש ארבעה פתחים למטה מאותה יריעת הרקיע בארבעה הצדדים של הרקיע אשר ממעל לגן והם מאותם אש ומים, שמהם נעשה הרקיע. ונפתחים ארבעה אורות בארבעה הפתחים. בצד ימין של הפתח “גבילון”, מתוך הרקיע של צד ימין, מאירים שני אורות בשני פתחים: בפתח של ימין ובפתח של צד הפנים¹¹. בתוך האור המאיר לצד ימין נרשמת אות אחת מאירה ולוהטת ומתנוצצת בנצוצות של אותו אור וזוהי אות מ, והיא נמצאת באמצעיתו של אותו אור שבפתח. אות זו עולה ויורדת ואינה עומדת במקום אחד. אותו אור נוטל אות זו ומוציא אותה, ועל כן אינה עומדת במקום אחד. בתוך האור המאיר בפתח של צד הפנים נרשמת אות אחת, המאירה ולוהטת ומתנוצצת בנצוצות של אותו אור, וזוהי אור ר, ועִתים היא נראה אות ד ונמצאת באמצעיתו של אותו אור שבפתח והיא עולה ויורדת, עתים מתגלה ועתים אינה מתגלה ואינה עומדת במקום אחד.

בשעה שנשמת צדיק נכנסת לגן עדן, יוצאות אותן שתי האותיות מתוך אותם האורות ועולות על הנשמה והן עולות ויורדות. כדין יוצאות מאותם שני הפתחים שתי מרכבות: מרכבה אחת עליונה והיא מרכבת מיכאל שר השרים; המרכבה השניה היא של הממונה הגדול “בואל”, והוא המשמש

הנכבד רפאל, והמלאכים האלה יורדים ונצבים לפני הנשמה ואומרים לה: “שלום בואך, יבוא שלום, יבוא שלום!” כדין עולות אותן שתי אותיות אל מקומן ונגנזים אותם האורות של שני הפתחים.

בשני פתחים אחרים שני אורות אחרים לוהטים מאור האש שבשני הפתחים האלה מצד שמאל ומאחור. שתי אותיות אחרות לוהטות באותם האורות ומתנוצצות בתוכם. אות אחת ג ואות אחת נ. וכשהאותיות הראשונות חוזרות למקומן, אותן שתי האותיות האחרונות, המתנוֹצצות, עולות ויורדות, יוצאות מאותם האורות ובאות אל הנשמה. כדין יורדות שתי מרכבות מאתם הפתחים. מרכבה אחת היא מרכבת גבריאל המלאך הגדול והנכבד. המרכבה השנית היא מרכבה קדושה אחרת, מרכבת נוריאל המלאך הגדול. והמלאכים האלה יורדים ועומדים ליד הנשמה והאותיות שבות למקומן. כדין עולות שתי המרכבות אל תוך היכל טמיר אחד של הגן,הנקרא “אהלות”, שבו גנוזים שנים עשר מיני בשמים וכל הלבושים ההגונים להלביש בהם כל נשמה ונשמה כראוי. בלבוש שהנשמה מקבלת, נרשמים כל המעשים הטובים שעשה הצדיק בעל הנשמה בעולם הזה, והמעשים האלה מכריזים: “זהו לבושו של פלוני!” והמלאכים נוטלים אותו לבוש ומלבישים בו את נשמת הצדיק שבגן כדיוקנו בעולם הזה. לאחרי שהנשמה נתלבשה בלבוש זה, נותנים לה מקום כפי הראוי לה. אז יורדות כל אותן האותיות ועולות אותן המרכבות.

אותו רקיע חוזר שתי פעמים בכל יום עם המשא של הרקיע המתדבק בו ואינו יוצא מחוץ לגן. הוא מרֻקם בכִל מיני גַוָנים ושתים ועשרים אותיות חקֻקות בו. כל אות ואות נוטפת על הגן טל מטל של מעלה, ובאותו הטל של האותיות מתרחצות הנשמות, והן נרפאות לאחרי שהן טובלות בנהר דינור, בכדי להטהר.

וטל אינו יורד, אלא מתוך אותן האותיות, הרשֻמות והחקֻקות באותו רקיע, ומשום שאותן האותיות הן כל התורה ואותו רקיע הוא רז התורה, שהרי מן האש והמים של התורה נעשה, ועל כן הן מורידות טל על כל העוסקים בתורה לשמה בעולם הזה, ודברי התורה שלהם נרשמים בגן עדן ועולים עד אותו רקיע ונוטלים מאותן האותיות את הטל להזין את הנשמה.

באמצעיתו של אותו רקיע נמצא פתח אחד כנגד פתח ההיכל של מעלה, ודרך פתח זה פורחות הנשמות מן הגן של מטה למעלה דרך עמוד אחד הנעוץ בגן ומגיע עד הפתח. אל תוך הרקיע נכנסים דרך אותו פתח שבאמצעיתו שלשה גַוָנים של אור מחֻברים כאחד והם מאירים לגונים של אותו עמוד, ומזיו עליון זה מאירים פני הצדיקים בכל שעה. אבל בכל שבת ושבת ובכל ראש חדש וראש חדש מתגלָה השכינה באותו רקיע יותר מבשאר העתים וכל הצדיקים באים ומשתחוים לה. זכאי חלקו של מי שזכה לאותם לבושים שאמרנו, שהצדיקים מתלבשים בהם בגן עדן של מטה, אותם הלבושים של מעשים טובים, שהאדם עושה בעולם הזה.

כשהנשמה עולה באותו הפתח של הרקיע, מוכנים לה למעלה לבושים אחרים נכבדים ועליונים, והם מן הרצון וכַוָנַת הלב בתורה ובתפלה. כי כשרצון זה עולה למעלה מתעטר בו מי שמתעטר ונשאר חלק לאדם בעליו, ומן החלק הזה נעשים לבושים של אור, שבהם מתלבשת הנשמה ועולה למעלה. הלבושים הראשונים נעשים, כמו שאמרנו, ממעשים טובים, אבל הלבושים האלה נעשים רק מרצון הרוח, בכדי שהנשמה תוכל להתקַיֵם בהם בין המלאכים, שהם רוחות קדושים.

“ונהר יֹצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים”¹² – “עדן” זהו סוד עליון ולעין החכמה לא נתנה הרשות לשלוט בו¹³. אלמלי נִתן מקום זה שלמטה להִגלות, אוף הכי היה נמסר להגלות גם מקום העדן העליון והקדוש, ולמען הַסתֵר כבוד העדן העליון והקדוש, נסתר ונגנז העדן התחתון, שאותו נהר נמשך ויוצא ממנו ועל כן לא נתן להגלות אפילו לאותן הנשמות שבגן העדן.

וכמו שאותו נהר מתפרש ויוצא להשקות את הגן העליון, הכי נמי¹⁴ מתוך אותו פתח שבאמצע הגן יוצא אור אחד, המתפרש לארבעה צדדים בארבעה פתחים שאמרנו, שבהם נמצאות אותן האותיות הרשומות.

ואותו אור, המתפרש לארבעה אורות מתנוצצים יוצא מעדן, שהוא נקודה המזהירה ממטה למעלה ונעשתה “עדן” בכדי להאיר, ואין מי שיוכל לראות ולדעת אותה נקודה, מלבד אותו האור המתפשט ממנה, שלפניו משתחוים אותם הצדיקים שבגן עדן, כמו שאמרנו.

אותה נקודה היא גן לגַבֵּי¹⁵ העדן העליון, שלא נִתַּן להכירו ולהסתכל בו. – על כל זאת כתיב: “עין לא ראתה, אלהים זולתך”¹⁶.

ואותו הנהר היוצא מעדן רז הוא לחכמים, רז הצפון בפסוק “והשביע בצחצחות נפשך”^17. הנשמה היוצאת מן העולם החשוך הזה חושקת לראות באור העולם העליון. כבר נש זה החושק למים בהיותו

צמא, כך כל נשמה ונשמה היא “צחצחות” כמה שנאמר: “צִחֵה צָמָא”¹⁸ – צמא לאותה הצחות¹⁹ של אורות הגן והרקיע והיכלי הגן. וכל אותן נשמות יושבות בלבושי יקר שלהן אצל אותו הנהר, ואלמלא אותם לבושים לא היו יכולות לסבול. אבל בלבושים הן נחות ורָוֹת²⁰ אותה צחות ויכולות לסבול. ונהר זה הוא תקונן של הנשמות, שעל ידו הן נחות, נִזוֹנות ונהנות מאותה הצחות.

ואותו נהר עליון של מעלה מוציא נשמות והן פורחות ממנו אל הגן של הנהר שלמטה, ואחרי שהן רָוֹת שם מן הצחות של מטה, הן יכולות לעלות למעלה ולהנות מאותה הצחות שלמעלה.

לאותו העמוד שבפתח אשר באמצע הרקיע, שבו הנשמות עולות, יש מסביב ענן ועשן ונֹגה. ענן ועשן מחוץ ונגה מבפנים, בכדי לכסות על הנשמות העולות למעלה, שלא תהיינה נראות לאותן היושבות למטה. והכא רזי דרזין: "כשאותה נקודה רוצה להתקשט בשבתות ובמועדים ובחגים, היא שולחת ארבעה פנים של נשר והם נצבים על ההיכל הנקרא “דרור” ונותנים קול, ואין מי שישמע את הקול, מלבד הנשמות הראויות לעלות, והן נקבצות שם וארבעה פנים אלו נוטלים אותן ומעלים אותן אל תוך אותו עמוד, ובאותה שעה עולה אותו עמוד אשר לו ענן ואש ועשן, ונגה בפנים. כיון שנשמות אלו עולות עד אותו פתח שברקיע אז סובב רקיע זה סביב הגן שלש פעמים ולקול הנגון של הסִבוב יוצאות כל אותן נשמות ושומעות אותו קול הנגון ורואות את העמוד, המעלה אש וענן ועשן ונגה לוהט, וכלן משתחות. כדין עולות הנשמות באותו פתח עד שהן באות אל תוך עִגול, הסובב באותה נקודה. אז הן רואות מה שרואות ומתוך האור והשמחה שלהן ממה שראו, הן עולות ויורדות, מתקרבות ומתרחקות, והנקודה משתוקקת להן ומתקשטת באור. כדין לובש קנאה צדיק עליון אחד והוא מסתכל באותה וביפיה של אותה נקודה ואוחז בה ומעלה אותה אליו ואז מאיר אור באור ושניהם נעשים אור אחד.

באותה שעה פותחים כל צבאות השמים ואומרים:

– זכאים אתם, צדיקים שומרי תורה! זכאים העוסקים בתורה! חדות אלהיכם בכם! אתם העטרה, שמלככם מתעטר בה!

(ויקהל רט, ריא)

ר' אלעזר ור' אבא היה מהלכים בדרך. פגע בהם יועזר בן יעקב והלך אתם, ובלכתם סִפר להם:

פעם אחת הייתי מהלך במדבר וראיתי אילן אחד נחמד למראה ומערה תחתיו. קרבתי אל האילן וראיתי אותה מערה והיא מעלה ריחות מכל מיני הריחות שבעולם. חִזקתי את עצמי ונכנסתי לאותה מערה וירדתי במדרגות ידועות אל מקום אחד, שהיו בו אילנות רבים וריחות ובשמים שלא יכולתי לסבול אותם. ושם ראיתי בר נש אחד ושרביט אחד בידו, והיה עומד בפתח אחד. כיון שראה אותי תמה וקם לקראתי. אמר לי: “מה לך פה ומי אתה?” יראתי מאד. אמרתי לו: “אחד מן החבריָא אני. כך וכך ראיתי במדבר וירדתי פה.” אמר לי: “הואל ומן חבריָא אתה, קח מגִלת הכתב הזה ותן אותה לחבריָא, לאותם היודעים רזים של רוחות הצדיקים”. הכה אותי בשרביט שבידו ויָשנתי. אז ראיתי בשנתי כמה חילות ומחנות, שהיו באים בדרך אל אותו מקום. ואותו בר נש הכה בשרביטו ואמר: “בדרך האילנות לכו!” בלכתם פרחו פתאום באויר ועלו ולא ידעתי לאיזה מקום פרחו. ושמעתי קולות של מחנות רבים ולא ידעתי מאין הם הקולות האלה. התעוררתי ולא ראיתי כלום, ויראתי. אדהכי ראיתי אותו בר נש. אמר לי: “ראית דְבַר מה?” אמרתי לו: כך וכך ראיתי. אמר: “בדרך זה הולכות רוחות הצדיקים ועולות אל גן העדן. השתא קח את מגִלת הכתב הזאת ותן אותה לחבריָא”.

נגשו אליו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו, והוא הוציא את מגִלת הכתב ונתן אותה להם.

כיון שנטל ר' אלעזר את המגִלה ופתח אותה, יצא עמוד אש והקיף אותו. ראה בה מה שראה ופרחה מידו.

בכה ר' אלעזר ואמר:

– מי יכול לעמוד על גנזי המלך? זכאי דרך זה וזכאית שעה זו, שפגעתי בך.

מאותו היום היה ר' אלעזר שמח ולא אמר לחבריו כלום מכל אשר ראה באותה מגלה.

(שמות יג).

כתוב בצואת ר' אליעזר הגדול:

כשברא הקדוש ברוך הוא גן עדן, נטל שלג מתחת כסא הכבוד וממנו עשה קרקע הגן.

הרקיע שעל גב הגן הוא כעין כל הגַוָנים, כמעשה לבנת הספיר; ושמו של הקדוש ברוך הוא חקוק באמצע הרקיע וארבע טבעות בארבעה קצות הרקיע וארבעה אופנים בכל טבעת.

ובאמצע הרקיע עמוד אחד והוא נעוץ בקרקע הגן ועולה, עד שאוחז פני כסא הכבוד, והוא מכֻסה ענן כבוד, והמלאך גבריאל לבוש הבדים עומד עליו. פעם כל המלאכים אוחזים בטבעות הרקיע והעמוד חוזר והרקיע סובב ואותיות השם המפורש בולטות ונוצצות ועולות ויורדות.

קול קורא:

– התקבצו מחנות צדיקים קדושים! אשריכם שזכיתם לכך!

מי שמע כזאת, מי ראה כאלה בשעה שכל הרקיע מנגן בנסעו על ידי לבוש הבדים, וכשהרקיע עומד, והעמוד מנגן ועולה ויורד, עד שנמשך אור זוהר, אור נעם מלמעלה אל אותו העמוד, והצדיקים עומדים לנגד האור ההוא ונהנים ממנו, עד חצות הלילה!

בחצות הלילה, כשבא הקדוש ברוך הוא להכנס אל הצדיקים, הם שומעים קול סבוב הרקיע, והעמוד מנגן, וקרקע הגן מתנשא, והצדיקים עולים מחֻפותיהם לקראת בוראם וכל הגן מתמלא מכבודו.

(תוספות לזוהר שמות, רעב).

תנו רבנן: עשה הקדוש ברוך הוא גן עדן למטה בארץ והוא מכֻוָן¹ כנגד כסא הכבוד ופרכת הקרח הנורא².

ותאנא: מקום ידוע יש בגן עדן של מטה, אשר לא שלטה בו עין נביא לראות לא במחזה ולא במראה, ו“עדן” שמו, דכתיב “עין לא ראתה, אלהים זולתך”.

ואמר ר' שמעון: מאותו עדן שלמעלה נזון אותו הגן שלמטה הימנו ומתדשנים³ משם כל האילנות וכל היבולים וכל הצמחים שבגן.

ואמר ר' שמעון: שלש פעמים בכל יום מנטף אותו עדן של מעלה על הגן מכל הריחות הטובים וזָהֳרִים עליונים והנאות⁴ ומחמדים ומאותם הריחות והמחמדים וההנאות היורדים עליו נזון כל העולם.

ותאנא: אמר ר' שמעון: כשאמר הקדוש ברוך הוא “תדשא הארץ דשא”⁵, מיד הצמיחה הארץ כל יבולים וכל דשאים וכל אילנות שבגן עדן בתחלה, ואחר כך הצמיחה לכל העולם.

ואמר ר' יהודה: הארץ הצמיחה לכל העולם והקדוש ברוך הוא הצמיח לגן עדן. הדא הוא דכתיב “ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם”⁶.

אמר ר' שמעון: הארץ הצמיחה הכל והקדוש ברוך הוא בֵרר כל דמעלי⁷ מהם ושתלם בגן עדן, וממה שיורד מעדן כלם נזונים. הדא הוא דכתיב “ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אשר שם צפרים יקננו”⁸. מי הן צפרים? אלו הצדיקים, שהקדוש ברוך הוא עושה להם כנפים של צפרים לעוף בהן למעלה בדעת וחכמה ולעלות לאותו המקום שגנז להם. שכתוב בו: "עין לא ראתה, אלהים זולתך, יעשה למחכה לו.

(זוהר חדש טו)

ר' אלעזר ור' אבא היו יושבים פעם אחת ועסקו בתורה. כשהגיע הלילה נכנסו אל הגן שאצל ים טבריה. אדהכי ראו שני כוכבים שנסעו אחד מכאן ואחד מכאן ופגעו זה בזה ונעלמו.

אמר ר' אבא:

– כמה גדולים מעשיו של הקדוש ברוך הוא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת! מי יכל לדעת, מה הם שני הכוכבים, שיצאו אחד מהכא ואחד מהכא ופגעו זה בזה ונעלמו?

אמר לו ר' אלעזר:

– וכי לא ראיתי אותם? הרי נסתכלתי בהם ונסתכלתי בכמה מעשים אחרים שהקדוש ברוך הוא עושה תמיד. תא חזי: כתיב “המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא, מרֹב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר”¹ – כל החילות והמחנות והכוכבים קודשא בריך הוא מוציא אותם בשם כל אחד ואחד, ולא נעדר אפילו אחד. בכל הכוכבים והמזלות של כל הרקיעים נתמנו שרים ופקידים לשַמש את העולם, כל אחד ואחד כראוי לו, ואין לך עשב קטן בכל העולם, שלא ישלוט כוכב ומזל ברקיע, ועל כל כוכב וכוכב ממונה אחד, שהוא משמש לפני הקדוש ברוך הוא, כל אחד ואחד כראוי לו. כל הכוכבים שברקיע כלם משמשים את העולם הזה וכלם ממונים לשַמש כל דבר ודבר שבעולם הזה, ולא צומחים ולא גדלים עשבים ואילנות ודשאים ועשבי הבר², אלא במראה הכוכבים העומדים עליהם ונראים להם פנים אל פנים, כל אחד ואחד כראוי לו.

רוב מחנות הכוכבים והמזלות יוצאים בראשיתו של הלילה עד שלש שעות בלילה חסר רבע. מאז והלאה אינם יוצאים, אלא קטנים – ואותם הכוכבים, כלם אינם משמשים לבטלה³ ואינם נראים לבטלה. יש כוכבים שהם משמשים כל הלילה, בכדי להצמיח ולגדל כל אותם הדברים שהם ממונים עליהם, ויש כוכבים, שהם משמשים רק מעט מן הלילה, שכיון שהתראו עם אותם העשבים, או הדשאים, שעליהם הם ממונים, מיד השלימו שִמושם ואינם דרושים עוד באותו לילה, ועל כן הם נכנסים למקומותיהם ואינם נראים עוד בעולם באותו לילה.

בספר החכמה העליונה של בני קדם נאמר על כל כוכבי דשביט⁴ השולחים שרביטים ברקיע, שעשבים יש בארץ מאותם הנקראים “סַמֵי החיים”, ואבנים יקרות יש בארץ וזהב שחוט⁵ , והם גדֵלים בתוך הרים רמים על ידי מעט המים הנוזלים עליהם, והשולטים על כל אלו הם כוכבי דשביט, והם גדלים רק במראה ונגה של השרביטים, אשר אותם כוכבים שולחים עליהם. מחלות יש בבני אדם כגון יֵרקון וקסטורים⁶ שאינן מתרפאות אלא במראָה של ברזל קָלָל⁷, הנוצץ לעינים, והחולה צריך להסתכל במראָה זו ואינו נרפא, עד שמעבירים מראה זו לצד זה ולצד זה, ואז היא שולחת אל פניו נצוצות של ברק כשרביט של כוכב שביט, וברק זה, המגיע אל פניו מביא לו רפואה. אוף הכי כל אותם הדברים, שאותם כוכבים שולטים עליהם, אין להם תקון וגִדול אלא בשרביט שהכוכבים מושיטים אליהם. דבר זה נרמז בספרו של שלמה המלך, בחכמת האבנים היקרות, אשר בו נאמר, שהאבנים היקרות שחסרים להן נגה הנצוצות של כוכבים ידועים והלהט שלהם, אינן גדֵלות ואינן מתתקנות לעולם.

* * *

והכל התקין הקדוש ברוך הוא לתקון העולם, כמה שנאמר: “להאיר על הארץ”⁸.

יש בשמים כוכבים, היוצאים מאותו הרקיע, שכל הכוכבים אחוזים בו. ברקיע זה יש מאה חלונות שקופים⁹, מקצתם בצד מזרח ומקצתם בצד דרום, ובכל חלון וחלון יש כוכב אחד. כשהשמש הולך באותם חלונות שקופים שברקיע ומזהיר בזוהר שלו, יוצאים אותם כוכבים והם מתנוצצים מן הזהר שלו ונצבעים: מקצתם אדֻמים כנחשת ומקצתם ירֻקים כזהב.

חמשים כוכבים הם בחמשים החלונות שבצד אחד וחמשים כוכבים בחמשים החלונות שבצד שני. אותם שבצד מזרח ירקים, שבצד דרום אדֻמים.

בכל אותם הכוכבים, היוצאים מאותו הרקיע, מתערבים הכוכבים של הלילה והם מזהירים ולוהטים ושולטים בעולם הזה, מקצתם על נחשת ומקצתם על זהב ירקרק. כוכבים אלו שולטים בעשרים וחמשה וחצי רגע של הלילה. הכוכבים המגדלים נחשת הם אדֻמים ולוהטים ומתנוצצים. כשהם מושיטים לצד מזרח זהר שלש, חמש או שבע פעמים, מלכי עמים יבואו על אותו צד וכל העושר והזהב יסתלק מן הצד הזה. כשהם מושיטים זהר אחד, שנים, ארבעה זָהרים זה אחר זה, אימה ופחד יפלו ויהיו שורים על הצד הזה. פורץ הזהר ונשקע, פורץ ונשקע, קרבות יתעוררו ולא יֵעָשו, כי השעה זו היא שעת רצון לפני הקדוש ברוך הוא.

רקיע אחד יש שהוא לעילא¹⁰ מכל אותם הרקיעים והוא טמיר וגנוז וחותם טבעת המשכן שולט בו, והוא נקרא “אדרא של המשכן”, וגם ברקיע זה יש חלונות מצד זה ומצד זה. ששה חלונות הם גדולים מן השאר וחלון אחד סתום שולט עליהם.

חלון אחד מאותם ששה חלונות נקרא “חלון זהר” ובו יוצא כוכב אחד, שהחכמים קוראים אותו “יד”, וזהו הכוכב המתחבר למטה עם שלטונו של יהודה. לא שיש לכוכב זה חלק ביהודה, שהרי אין לשבטי ישראל חלק ונחלה בכוכבים ומזלות, אלא שבט יהודה שולט עליו ולא הוא שולט על יהודה. כשסרו בני יהודה מאחרי הקדוש ברוך הוא, הלכו אל החלון הזה ואל הכוכב שבו ואמרו, שה“יד” הזאת היא המנצחת את שאר העמים עובדי עבודה זרה ועליה נאמר: ידך בעֹרף אויביך¹¹ ועבדו לה, ועל זאת כתיב “ויעש יהודה הרע בעיני ה'”¹². – אותו כוכב, בשעה שהוא יוצא, פושט בחלון ההוא יד אחת מאירה ומזהירה בחמש אצבעות. הקוסמים והמכשפים יראים מפני המקום הזה, כי בשעה שהוא שולט, כל הקוסמים והמכשפים מתבלבלים ואינם מצליחים במעשיהם. – ואי תימא: הואיל ורקיע זה טמיר, היך יודעים אותו הקוסמים והמכשפים?

אלא סִמן יש להם מחוץ והם יודעים מתי שולט כוכב זה והם יראים מפניו תמיד והקסמים והכשפים אינם מצליחים אז בידיהם. הקוסמים והמכשפים הראשונים היו יודעים ומסתכלים באותו סִמן שבחוץ, ולא היו עושים קסמים וכשפים בשעה שאותו כוכב שולט, ועל כן יש שהיו מצליחים בכשפיהם וקסמיהם. האחרונים אינם יודעים אותו סמן, ועל כן מתמעטים הקוסמים והמכשפים, כי הם רואים שאינם מצליחים ואינם יודעים עִקר הדבר.

החלון השני נקרא בשם “חלון הצפרן”, משום שתבניתו כתבנית הצפֹרן. בו יוצא כוכב אחד, שהחכמים קוראים אותו “צפעון”¹³, כי הוא שולט בחזקה ותקיף הוא בדין. לו ראש וזנב כמו לצפעון, האורב להרוג. – מן החלון הזה יוצאות שש מאות אלף רבוא רוחות והן שולטות על הצפרנים של בני אדם כשהם מָשלכים בגלוי. בהם עושים הקוסמים והמכשפים את קסמיהם וכשפיהם. בשעה שכוכב זה שולט, כל המשליך צפרנים, או עושה בהם כשפים, גורם מיתה לעולם והקסמים שהקוסמים עושים אז מצליחים.

החלון השלישי נקרא “חלון החֹשן”, ובו יוצא כוכב אחד הנקרא “נגהא דבוצינא”¹⁴. הוא הזוהר המזהיר והממונה על כל רוָחה ומנוחה והצלה. בו אין קטרוג כלל. כשהוא שולט, כל אור, כל נעם, שלוה ושֹבע שולטים בעולם.

החלון הרביעי נקרא “גביע” ובו יוצא כוכב אחד, שהחכמים קוראים אותו “אשכול הכופר”, כי הוא יוצא כאשכול והזָהרים שלו הם כענבים באשכול. כשהוא שולט רחמים מתעוררים בעולם מקרוב ומרחוק, התולדות מתרבות, בני העולם אינם מקפידים¹⁵ כשהם צריכים זה לזה ושלום וחדוה מתעוררים אז בעולם.

החלון החמישי נקרא “באר”, משום שהכוכב שבו נכנס ויוצא, שואב כדלי ואינו נח לעולם. בשעה שהוא שולט אין חכמי לב יכולים לעמוד על דרך אמת, כי הוא אינו עומד ואינו נח לעולם, ועל כן הם דוחקים עצמם לעַיֵן במקום זה ולדון ואינם יכולים.

החלון הששי נקרא “נֹגה” ויוצא בו כוכב הנקרא בשם “גזרון”, משום שכשהוא שולט, עומד העולם בתוך דין, בכמה גזרות ובכמה עונשים, ובכל יום ויום מתחדשות הגזרות על העולם, ועד שאלו אינן כלות, אחרות מתחדשות. כוכב זה אינו שולט כל כך בעולם, אבל סמוך¹⁶ לימות המשיח ישלוט אותו חלון על ידי כוכב זה. ועל כן תשלוטנה חיות ומחלות רעות, ופגעים רעים יתחדשו זה אחר זה וישראל יהיו בצרה, וכשיהיו נדחקים אל תוך חשכת הגלות, כדין יאיר להם הקדוש ברוך הוא באור יום, וקדושי עליון יקבלו את המלכות ותִבָטל המלכות מיד העמים עובדי עבודה זרה, וקדושי עליון ישלטו על ישראל ויתקַיֵם מה שנאמר: “והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים”¹⁷, וכדין – יפָתח בכל העולם החלון השביעי, שהכוכב שלו הוא הכוכב של יעקב והוא זה שעליו אמר בלעם “דרך כוכב מיעקב”¹⁸. כוכב זה יהיה מאיר ארבעים יום וארבעים לילה, וכשיתגלה המלך המשיח וכל עמי העולם יתקבצו אליו, כדין יתקַיֵם מה שכתוב: “שרש ישי, אשר עמד לנס עמים, אליו גוים ידרשו, והיתה מנוחתו כבוד”¹⁹.

(תרומה קיא, קעב).

אמר ר' נחוניא: סח¹ לי בן גאים:

כשעליתי לרקיע מצאתי ברקיע העליון מלאכים שרפים כלם כמראה הלפידים וגלגלי אש סובבים אותם, וגבותיהם כגחלי אש, ופניהם ועיניהם שביבים דנור², כסותם אש לוהטת, ועליהם ממונה אחד הדומיעם שמו. כשראה אותו שם אמר: "מי נתן ילוד אשה בינינו במקום הזה? פחדתי ממנו, והזכרתי אותיות השם³, כשראיתי שמבקשים שם לשרוף אותי בהבל פיהם, ועמדו כלם. אמר לי אותו השר הגדול הממונה עליהם: “מי אתה?” אמרתי לו שמי. אמר לי: “אִי⁴ ידיד! כל באי עולם, עוברים על ידי בכל לילה ולילה. בשעה שהם באים לשכב על מטותיהם ומפקידים רוחם ביד אדון עולם, מיד פורחים רוחותיהם מהם ועולים לפני ואין רשות להכניס אלא אותם הכתובים לפני, חוץ מאותם שעשו מצוות ביום, שעדַיִן אנו מבקשים ומחפשים אחריהם”. נשאתי עיני וראיתי שלש מאות וחמשה⁵ היכלות כמנין ימות החמה וכלם בצד מזרח, וארבעה שערים בכל היכל והיכל, וכמה ממונים ומשרתים עליהם, וכלם דמות אחת להם וקוראים להם: “משרתי מזרח”. וכן לצד דרום, חוץ מה שראיתי באותו צד שער גבוה עד מאד מכל השערים. שאלתי על השער ההוא. אמר לי: “אי ידיד! בשער זה עוברים כל בעלי צער וכל בעלי דמעה מצער אֻמות העולם⁶, וכל בעלי תשובה כֻלם נכנסים בשער זה”. – למעלה מזה השער נגלה לפני שער גדול ועשרה שערים סביבותיו. שאלתי עליו. אמר לי: “השער הזה אין לי רשות עליו, ואינו נפתח, אלא בראשי חדשים ושבתות וימים טובים. כשנכנס ראש חדש או שבת, או מועד, קול מתפוצץ בכל אותם רקיעים ואומר: “פתחו שערים ויבא גוי צדיק, שומר אמונים”⁷, מפני שכל ימות השבוע עומדות שם כל הרוחות ומטַיְלות בתוכו. ובאותו רקיע שעל גב גן העדן שבארץ נפתחים ארבעה חלונות רשומים בארבע האותיות של השם המפורש וכל אותן הרוחות מתלבשות בלבוש יקר באותו גן עדן כדמותן באותו עולם, שהיו עומדות במלבוש בשר, ובשעה שהחלונות נפתחים, כלן פושטות מלבושיהן ופורחות למעלה באותם חלונות ועולות במקום זה, וששה בעלי כנפים וכמה ממונים עמהם פותחים השער הזה וכל אלה עשרה השערים, והרוחות נכנסות שמה ועולות למעלה, וכן בכל רקיע ורקיע בדרך זה בשלום ובשמחה רבה. בשעה שאלו הרוחות עולות, יורדות רוחות אחרות שנתוספו בין החיים באותו העולם. אלו עולות ואלו יורדות. באותו מקום שממנו ירדו אלו, שם חונות האחרות ואין המקום נשאר פנוי. במוצאי שבת, בשעה שישראל אומרים “ויהי נועם ה' אלהינו עלינו”, אותן הרוחות שירדו בשבת, עולות. אלו עולות ואלו יורדות. אלו עולות במקומן ואלו יורדות למקומן, וכן תמיד”.

(זוהר חדש מט)

ר' נהוראי ור' יצחק קמו כשהאיר השחר ללכת לדרכם. עד שלא יצאו זקף ר' נהוראי עיניו וראה כוכבי בוקר והם רועדים. אמר ר' יצחק:

– ראֵה: הכוכבים האלה רועדים מאימת אדוניהם. השתא הגיע זמנם לזַמֵר, משום שבני אלהים עומדים עליהם, וכששאר החיָלות, המשבחים בלילה מסַיְמים, אותם “בני אלהים” תוקעים תרועה, ונכנסים למקומותיהם כל המחנות, השולטים בלילה. כדין אותם הכוכבים, השולטים ביום, בבוקר, רועדים ויראים ואומרים שירה, והשתא הגיע זמנם לשבח לאדוניהם בזמן זה, שהם שומעים קול תרועה. דכתיב “ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים”¹.

הקדימו והלכו, והיה היום מאיר. כשיצאה השמש ונתגלה לעולם, אמר לו ר' יצחק לר' נהוראי:

– תמה הייתי כשנסתכלתי בשמש, שבשעה שיצאה, יצאה אדֻמה, ואחר כך חזרה והיתה לבנה. אמאי? נזכרתי הדבר שאמר ר' יוסי בן שלום בשם ר' יצחק בן יהודה: השמש כשהיא יוצאה בחזקה כגבר תקיף ובוקעת שלשה עשר חלונות הרקיע, ואין בכל כוכבי השמים והמזלות מי שנקרא “גבור”, מלבד השמש. מה הגבורה שהשמש עושה? – כשנגמר היום היא נכנסת ומסַמנת² כל אותם החלונות שברקיע. בשעה שבא היום והיא יוצאת ומתעטרת ומתגלפת באותיותיו של רז השם הקדוש, והולכת בתקפה וכחה בכל אותם רקיעים ובוקעת בכל אותם חלונות, והם בוערים בלהבות שלה, והיא פותחת אותם ויוצאת לחוץ. ומנין שהשמש נקראת גבור? דכתיב: “לשמש שם אהל בהם, והוא כחתן יצא מחֻפתו, ישיש כגבור לרוץ ארח”³, וכתיב “ואהביו בצאת השמש בגבורתו”⁴. הגבור הנכנס למלחמה ונוצח הוא אדם; כשנצח הוא חוזר לגַוָנו הראשון. כך השמש, כשהיא יוצאה נדלקות בה כל שלהבותיה והיא אדֻמה מרוב גבורתה, ואחר כך חוזרת לגונה הראשון.

(זוהר חדש נג).

תאני: אמר שמעון:

השמש, לא עשה אותה הקדוש ברוך הוא, אלא לשַמש בני אדם תא חזי: בשלש מאות ותשעים מקומות של היִשוב שבארץ הולכת השמש ועולה ויורדת, ומדרגות ומעלות יש לה, והַינו דכתיב: “הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז”¹.

אמר רבי:

כבר שנינו ממאריהון דמתיבתי², שהעולם הוא גלגל³ ככַדור, וכשהשמש יוצאה ממזרח היא הולכת בעִגול, עד שהיא מגיעה למטה, וכדין נעשה לילה, ובאותה שעה היא הולכת ויורדת בגלגלים של מדרגות ידועות וסובבת את כל הארץ וישובה. וכשהיא יורדת ונעלמת מאתנו, חושך לנו ואור לכל אותם הדרים תחתינו, לפי הישוב ועגול הארץ, ואז היא יורדת ומַפרֶשת בין המים אשר תחת ים אוקינוס ובין המים ההולכים למעלה. והיא מַפרֶשת באמצע המים, בכדי לעכב את סילון⁴ המים היוצא מן הגיהינם, שלא יזיק לבני אדם, ועל כן היא נקראת בשם “שמש”, כי היא השַמָש של הכּל.

אמר ר' אלעזר:

אלמלא היתה השמש טובלת בים אוקינוס, היתה שורפת את כל העולם. היא יורדת תחת ארץ הישוב ונוגעת באותה מדרגה, הנקראת בלשון יון “קרביסא”, ומאותה מדרגה היא מתחלת לעלות למעלה, וקול הסבוב שלה והשירה שהיא אומרת בנסעה נשמע בכל הרקיעים, ולא היה אדם שומע אותו, מלבד משה, שהיה נאמן המלך. וכאשר היה יהושע צריך לשמש והיה שומע את קול הנגון שלה, לא יכול לסבול אותו. מה כתיב? – “ויאמר לעיני ישראל: שמש בגבעון דֹם!”⁵ – מאי “דֹם”? – דם⁶ מלאמר שירה, דם מקול הנגון שלך.

אמר ר' בא:

שש מאות וארבעים מסעות עושה השמש בין יום ולילה, כמנין “שמש”⁷ וסובבת את כל העולם סביב, בכדי לרַכֵּך ולחמם את הארץ ולדַשן עשבים ויבולים ולהצמיח פֵרות ואילנות.

(שם טז).

ר' אלעזר ור' יוסי היו משכימים והולכים בדרך. ראו כוכב אחד רץ מצד זה וכוכב אחר מצד זה. אמר ר' אלעזר:

השתא הגיע זמנם של כוכבי בוקר לשַבח לאדוניהם והם רצים מפני יראת אדוניהם ואימתו לשבח ולזמר לו. הדא הוא דכתיב: “ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים”¹, כי כלם משבחים אותו יחדו, ביחוד אחר.

פתח ואמר:

למנצח על אילת השחר מזמור לדוד² – “אילת השחר”, שבשעה שפני המזרח מאירים וחשכת הלילה פורשת והולכת, ממונה אחד יש בצד מזרח, שהוא מושך חוט של אור אחד מצד דרום, עד שהשמש באה ויוצאה ובוקעה בחלונות הרקיע ומאירה לעולם, ואותו חוט מבדיל את חשכת הלילה, אז באה אילת השחר ובא אור שחור להתחבר עם היום, ומאיר היום ואור היום כולל ושואב אל קרבו את אילת השחר, ועליה אמר דוד שירה: “למנצח על אילת השחר”. מאי אמר? “אלי אלי למה עזבתני?” – שהרי אילת השחר נעלמה ונשאבה באור היום והיא נעזבה.

(שמות י)

ר' פנחס לן בכפר עקימין ור' יצחק ור' חִיָא בהדיה¹. עד שהשכימו ללכת לדרכם זקף ר' חיא עיניו וראה כוכבי דשביט הולכים ורצים. אמר:

– זה כמה פעמים שאלתי על הכוכבים האלה, מה הם.

אמר ר' פנחס:

– כוכבי דשביט ידועים בחכמת החבריָא: הקדוש ברוך הוא ברא כל הכוכבים, הגדולים והקטנים, וכלם מודים ומשבחים לקודשא בריך הוא דכתיב: “מונה מספר לכוכבים”², וכמגיע זמנם לשבח, קורא אותם הקדוש ברוך הוא בשם, דכתיב: “לכלם שמות יקרא³^”^, ואז הם רצים לשבח לאלהים במקום שנפקדו וברוצם הם מושיטים שרביט של אור.

(פנחס רלג).

ר' אלעזר בן ר' שמעון הלך לראות את ר' יוסי בר שמעון בן לקוניא חמיו. כשהגיע סמוך לעיר, אמר לר' יהודה שהיה הולך עמו:

– הראית את הכוכבים המאירים האלה?

אמר לו:

רואה אני כוכבא דשביט זה. זה זמן רב אני מסתכל בו ומיָמַי לא אמר לי אדם עליו כלום.

אמר לו ר' אלעזר:

שני ענינים שמעתי עליו. האחד, שכל מה שקודשא בריך הוא עשה בין השמים והכוכבים והמזלות, יש בהם דעת ותבונה, וכלם עושים שליחותו של הקדוש ברוך הוא. ואותו כוכב שאמרת, לא תאמר ולא תעלה על דעתך, שאחד הוא, אלא רבים הם, כי אחד תראה בצד זה ואחד בצד זה וכלם בשעה אחת. ואני שמעתי מאבי, ששבעה הם, וכשמגיע זמנו של כל אחד ואחד מהם לומר שירה, מרוב חדוה שיש בהם, הם שולחים את זיוָם והולכים לומר שירה. וענין אחר, שאותם שבעה כוכבים אינם הולכים ואינם נוסעים ממקומם, מלבד בשעה שרבון עלמא קורא אותם להאיר במקום שהוא רוצה, דכתיב “לכלם בשם יקרא”, וכשהם נוסעים הם מושכים את זיוָם אִתם.

כשהגיע לבית חמיו, לא מצא אותו שם. כשבא אמר אל ר' אלעזר:

– אתה פה ואני הלכתי לראות כוכב אחד, שהיה הולך לעשות רצון קונו.

אמר לו:

– מי הוא?

אמר לו:

– כוכבא דשביט, וראיתי אחד מהם, שהלך לעשות פקֻדת אלהים.

(זוהר חדש ט).

אמר ר' שמעון:

תנינן, שכשברא הקדוש ברוך הוא את העולם חקק בחקיקות של סוד האמונה בתוך האורות של הרזים העליונים. חקק למעלה וחקק למטה והכל ברז אחד, ועשה את העולם התחתון כגון העולם העליון, וזה עומד לעֻמת זה, שיהיה הכל אחד ביחוד אחד, ובגין כך חקק למעלה ולמטה את האותיות, שבהן ברא את העולם. ותא חזי: כגַוְנא דעביד¹ קודשא בריך הוא עלמא, הכי נמי ברא אדם הראשון.

פתח ואמר:

“והמה כאדם עברו ברית²”– שהרי הקדוש ברוך הוא עִטר את אדם בעטרות עליונות וברא אותו בששה צִדי העולם³, בכדי שיהיה שלם בכל וכלם היו זעים ויראים מפניו, שהרי כשנברא אדם, בדיוקן עליון נברא, והיו מסתכלים באותו דיוקן וזעו ויראו מפניו. אחר כך הכניס אותו הקדוש ברוך הוא לגן עדן, להתעדן שם בעדנים עליונים, והיו מלאכי עליון סובבים אותו ומשמשים לפניו ורזי אלהים היו מודיעים אותו.

תא חזי: בשעה שהכניסו הקדוש ברוך הוא לגן עדן היה מסתכל משם ורואה כל רזים עליונים וכל חכמה, בכדי לדעת ולהסתכל בכבוד ה'.

שבעה היכלות הם למעלה, שהם רז האמונה העליונה, ושבעה היכלות הם למטה כגַוְנא דלעילא ובהיכלות אלו היתה דירתו של אדם, ואחרי שגורש אדם מגן עדן, התקין אותם הקדוש ברוך הוא לנשמות הצדיקים, שתשתעשענה בהם כראוי מזיו כבוד עליון. בהם מתלבשות הנשמות בלבושים כבעולם הזה ומתעדנות כפי הצורך, עד שמגיע זמנן לעלות למקום עליון.

בהיכל הראשון יש אורות עליונים ונשמותיהם של הגרים שנתגַירו נמצאות שם, והן נכנסות אֵליו להסתכל בכבוד עליון ומתלבשות שם בלבוש אחד של אור, המאיר ואינו מאיר. רצפת ההיכל היא של אבנים טובות וזהב ובו יש פתח אחד, והוא נמצא לעֻמת פתחו של גיהינם. משם מסתכלים הגרים ורואים את כל הרשעים של שאר העמים, שלא נכנסו לברית ומלאכי חבלה רודפים אותם ומשליכים אותם אל אש בוערת. הגרים רואים ושמחים על שנתגַיְרו ושלש פעמים ביום הם מאירים באור עליון ומשתעשעים שם. ולמעלה מהם עובדיה ואונקלוס הגר ושאר הגרים שנתגַיְרו. כגַוְנא דא לעילא, כשנשמותיהם זוכות לעלות למעלה, להתעטר שם.

ההיכל השני נמצא לִפנים מן ההיכל הראשון והוא סמוך למערה ומאיר יותר מן הראשון. בו נמצאות כל מיני אבנים יקרות שהן מרֻצפות⁴ בו. בתוכו יש אור אחד, שהוא כולל את כל הגַוָנים ומאיר ממעלה למטה. בהיכל זה נמצאים אותם שסבלו יסורים ומחלות בעולם הזה, בכדי שיתוקנו, והיו מודים ומשבחים לאלהים כל היום ולא היו מבטלים תפלותיהם לעולם. לפנים מהיכל זה נמצאים כל אותם המקדשים בכל כחם שם אלהים ועונים “אמן יהא שמיה רבא מבֹרך” בכל כחם, ואותו האור של כל הגונים מאיר להם. באור זה הם רואים אורות אחרים, המתאחדים ואינם מתאחדים, ולמעלה מהם – המשיח הנכנס ועומד ביניהם ומוריד אותם.

והמשיח נוסע מהיכל זה ונכנס להיכל השלישי, שבו נמצאים אותם, שסבלו מחלות ומכאובים יותר מהראשונים ודרדקי דבי רבן⁵, שלא השלימו את ימיהם⁶ וכל אותם המתעצבים על חורבן בית המקדש והיו מורידים דמעות עליו. המשיח מנחם את כל אלו ונוסע מהיכל זה, ונכנס להיכל רביעי.

שם, בהיכל הרביעי, נמצאים כל אבלי ציון וירושלים וכל הרוגי שאר העמים, עובדי עבודה זרה. כשבא שם המשיח הוא בוכה, ואז אוחזים בו כל הנשיאים מזרע דוד ומנחמים אותו. הוא מתחיל שנית ובוכה, עד שקול יוצא ומתאחד בקול בכי שלו, והוא עולה למעלה ושוהה שם עד ראש חֹדש, וכשהוא יורד, יורדים עמו כמה אורות וכמה זיוים, שהם מאירים לכל אותם היכלות, ורפואה ואור לכל אותם הרוגים ובעלי מחלות ומכאובים, שסבלו עם המשיח. אז הוא לובש פורפירא⁷, שבו חקוקים ורשומים כל אותם הרוגי שאר העמים, עובדי עבודה זרה, ועולה אותה פורפירא למעלה ונחקקה שם בפורפירא העליונה של המלך⁸, שהוא עתיד ללבֹש אותה ולדון את העמים. והמשיח בא ומנחם אותם הרוגים ועמו יורדים עדנים ואורות וכמה מלאכים ומרכבות, וביד כל אחד ואחד מלבוש להלביש כל נשמות ההרוגים. – בהיכל זה מתעדנות אותן הנשמות כל הזמן, שהמשיח עולה ויורד. – במדרגה עליונה של ההיכל הזה נמצאים אותם עשרת השרים הגדולים: ר' עקיבא וחבריו – עשרה הרוגי מלכות – וכלם עולים אל האספקלריה של מעלה ומאירים מזיו כבוד העליון. עליהם נאמר: “עין לא ראתה, אלהים זולתך, יעשה למחכה לו⁹^”^.

בהיכל החמישי נמצאים כל בעלי תשובה שלמה, ששבו מחטאותיהם ונחרטו עליהם ונשמותיהם יצאו בטהרה וכל אותם שקדשו שם אלהים וקבּלו עליהם מיתה. בשער ההיכל הזה עומד מנשה מלך יהודה, אשר הקדוש ברוך הוא קבל את תשובתו השלֵמה וחתר לו חתירה¹⁰ לקבל אותו. לפנים מן ההיכל הזה נמצאים כל בעלי התשובה הגמורה, שנשמותיהם יצאו בשעה שהתמרמרו על מעשיהם הרעים. אלו מתעדנים בעֵדן עליון בכל יום ויום. ושלש פעמים ביום נכנס להיכל זה אור וכל אחד ואחד מבעלי התשובה מתעדן עליו כראוי לו, וכל אחד ואחד נכוֶה מאור חֻפת חברו¹¹ בין למטה בין למעלה. – היכל זה נמצא למעלה מן ההיכלות הראשונים ואפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להכנס אליו ולעמוד בו, והוא במדרגה עליונה על כלם, מלבד מדרגת החסידים, שהיא למעלה מהם.

ההיכל הששי הוא היכל החסידים, העליון על כלם, ואין מי שיוכל להמצא בו, אלא החסידים הקדושים וכל האוהבים את אלהיהם אהבה רבה. לפתח ההיכל הזה עומדים כל המיחדים¹² את האלהים בכל יום. אלו נכנסים להיכל זה ועתידים לעלות בראשונה. למעלה מן הפתח הזה עומד אברהם, ימינו של הקדוש ברוך הוא. לפתח אחר עומד יצחק, שנעקד על גב המזבח והיה קרבן תמים לפני הקדוש ברוך הוא. לפתח אחר, בפנים, עומד יעקב התם ושנים עשר שבטים סביבותיו והשכינה ממעל לראשיהם. כשישראל נמצאים בצרה, מתעוררים שלשה האבות ומעוררים את השכינה להגן עליהם, ואז היא עולה ומתעטרת למעלה ומגינה על ישראל. – וכמו שיש היכלות למטה בגן עדן, הכי נמי למעלה יש היכלות מתוקנים, שהם רז האמונה, וכל אותם היכלות כלם מתקשרים ומתעטרים בהיכל אחד, שהוא ההיכל השביעי. –

ההיכל השביעי הזה גנוז וסתום מכל שאר ההיכלות. באמצעיתו נמצא עמוד אחד וגוָניו רבים: ירֹק, לבן, אדֹם, שחֹר. כשהנשמות עולות הן נכנסות אל ההיכל הזה. הנשמה הראויה לגַוָן זה, נכנסת לגַוָן זה, הראויה לַגָון אחר, נכנסת אל האחר. כל אחת ואחת נכנסת אל הגַוָן, שהיא ראויה לו. – ששה ההיכלות הראשונים, הם מדורות¹³, כאשר אמרנו, וההיכל השביעי אינו למדור.

(בראשית לח, לט).

שבעה מדורות יש למעלה והם מדרגה על מדרגה ובכלם יש מלאכים עליונים אלו גדולים מאלו. ארץ עליונה אוחזת במדורות אלו וכלם אחֻזים בה ובכלם תשבחותיו של הקדוש ברוך הוא, המדרגות נבדלות זו מזו והמקומות נבדלים זה מזה. כנגד המדורות האלה שלמעלה יש שבעה מדורות למטה וכלם אחֻזים זה בזה להיותם אחד.

המדור הראשון שלמטה הוא מקום חשוך שאינו מאיר והוא מתוקן לדירה לרוחות, סופות וסערות חזקות, שאינן נראות לעין בן אדם, ואין בו לא אור ולא חֹשך ולא דיוקן כלל. בו אין שום ידיעה¹ כלל, כי אין לו צורה בתוך כלל הכסא. עליו ממונה מלאך אחד ושמו טהריאל ועמו שבעים ממונים מעופפים, שהם מֻכים מזיקי² הלהבות אשר עליהם ואינם עומדים, ואינם נראים ואינם נמצאים. כשמגיע הבֹקר כלם מתחדשים ואינם עומדים במקום אחד. כשהם מגיעים לִמְקום המדור הזה, הנם אובדים ואינם נמצאים: הם נכנסים לנקב אחד של התהום ואינם נראים. כשבא הלילה הם מֻכים מאותם הזיקים, עד שמגיע הבֹקר.

המדור השני הוא מקום המאיר יותר. חָשוך הוא, אבל לא חשוך כמדור הראשון והוא מתוקן למדור למלאכי עליון, הממונים על מעשיהם של בני האדם, להסירם מן הדרך הרע, שבו הם הולכים. המדור הזה נראה יותר מן הראשון, והמלאכים הנמצאים בו עושים קרבות עם בני אדם והם נִזונים מן הריח והבֹשׂם של מטה, ועליהם ממונה אחד, קדומיאל שמו, ואלו פותחים בשירה ופוסקים מלומר והולכים להם ואינם נראים, עד שישראל למטה פותחים ואומרים שירה. כדין הם נצבים על מקומותיהם ומאירים יותר. שלש פעמים ביום הם אומרים קדֻשה, וכשישראל עוסקים בתורה כלם טסים ומעידים למעלה והקדוש ברוך הוא חס על ישראל.

המדור השלישי הוא מקום להבות ועשן, ובו נמצאים הפלגים³ של נהר דינור, הנמשך ויוצא ובּו נשרפות נפשות הרשעים, כי ממנו יורדת אש על ראשי הרשעים, ושם נמצאים מלאכי החבלה המכים את הרשעים. – במדור הזה נמצאה דֶלַטוֹריה⁴ על ישראל, בכדי להרע להם, מלבד בשעה שהם לוקחים להם רפואה⁵ לדחות את הדלטוריה. ממונה אחד יש על מלאכי החבלה האלה מסטרא דשמאלא⁶, וכלם מסטרא דחֹשך, וגם סמאל הרשע נמצא שם.

המדור הרביעי הוא מקום מאיר ובו נמצא אור למלאכי עליון שבצד ימין והם פותחים בשירה ומסַיְמים ואינם הולכים ועוברים כאותם המלאכים שבמדור השני, הפותחים בשירה ונשרפים באש בוערת ושבים ומתחדשים כבראשונה. המלאכים שבמדור זה, הרביעי, עומדים על מקומותיהם ואינם עוברים. מלאכי רחמים הם ואינם משתנים לעולם, עליהם נאמר: “עֹשה מלאכיו רוחות, משרתיו אש לוהט⁷”. אלו עושים שליחותם בעולם ואינם נראים לבני אדם, מלבד בחזיון, או בחכמה רבה, ומלאך אחד ממונה עליהם פדאל שמו. במדור זה נמצאים המפתחות של שערי הרחמים לאותם השבים בתשובה ופותחים שערים להעביר את תפילותיהם ותחנותיהם.

המדור החמישי מאיר יותר מכל אותם המדורות הקודמים, ויש בו מלאכים, מקצתם של אש ומקצתם של מים. עִתים הם נמצאים ברחמים ועִתים בדין. אלו מצד זה ואלו מצד זה. עתים מאירים אלו וחשֵכים אלו. הם ממונים לזמר לאלהים. אלו בחצות הלילה, ואלו כשבא אור הבֹקר. וממונה אחד עליהם, ושמו קַדשיאל. כשמגיעה חצות הלילה ומתעורר רוח צפון וקודשא בריך הוא בא להשתעשע עם הצדיקים, כדין רוח צפון מקשקש ומגיע אל אותם המלאכים הממונים לזַמר בחצות הלילה וכלם מזמרים ופותחים בשירה. וכשמגיע הבקר והאפֵלה של בֹקר מתחברת עם אור היום, כדין כל המלאכים האחרים אומרים שירה וכל כוכבי רקיע וכל שאר המלאכים של מטה מסַיְעים להם, כמה דכתיב: “ברן יחד כוכבי בֹקר ויריעו כל בני אלהים⁸”, עד שישראל מתחילים לומר שירה אחריהם.

המדור הששי הוא מדור עליון קרוב למלכות שמים ובו ספינות ונהרות ונחלים, היוצאים מן הים, ויש בהם כמה דגים המשוטטים לארבע רוחות העולם, ולמעלה מהם שרים ממונים וממונה אחד עליהם ואוריאל שמו, והוא ממונה על כל אותם שלמטה וכלם נוסעים בשעות ורגעים שהספינות נוסעות לצד זה ולצד זה. וכשהספינות נוסעות לצד מזרח, הממונה עליהן בצד זה הוא מיכאל, הבא מימין. וכשנוסעות הספינות לצד צפון, הממונה עליהן הוא גבריאל, הבא מצד שמאל. וכשנוסעות הספינות לצד דרום, יש שם הממונה רפאל והוא לימין. וכשנוסעות הספינות לצד מערב הממונה עליהם בצד זה הוא אוריאל, והוא האחרון.

המדור השביעי הוא העליון על כל שאר המדורות, ובו נמצאות רק נשמות הצדיקים, שהן מתעדנות בזֹהר עליון ומתעדנים בעדנים ותפנוקים⁹ עליונים. בו אין כלום, מלבד אותם הזכאים וגנזי שלום וברכה ונדבה. וכל הזכאים מודים ומשבחים לקדוש ברוך הוא ואין מי שידע את כבודו כאותם הנמצאים במדור העליון.

(שם מ).

ר' שמעון קם ואמר:

זכאי החלק שלך, אדם הראשון, הנבחר מכל הנבראים הנמצאים בעולם, כי אותך הגדיל הקדוש ברוך הוא מכלם, והכניס אותך אל גן העדן, והתקין לך בו שבע חֻפות בכדי שתשתעשע שם בעֹנג של הנעימות העליונה, כמה שנאמר: “לחזות בנֹעם ה' ולבקר בהיכלו”¹ – לחזות בנֹעם ה' למעלה “ולבקר בהיכלו” למטה. “לחזות בנֹעם ה'” – באותם שבעה הרקיעים של מעלה, “ולבקר בהיכלו” – באותם שבעה הרקיעים של מטה. והרקיעים האלה הם אלה לעֻמת אלה, ואתה, אדם הראשון, היית בכל אלה ובגן העדן. שבע חֻפות עליונות היו ממעל לך ואתה נתעטרת בהן ובשבע חֻפות תחתונות. עמדת והשתעשעת בהן, עד שנדחו רגליך אחרי עצתו של אותו נחש רע וגֹרשת מגן העדן וגרמת מיתה לך ולכל העולם, כי עזבת את העדנים של מעלה ושל מטה ונמשכת אחרי אותן התאוֹת הטמאות, הנקראות “ראש פתנים”, שהגוף נמשך אחריהן ולא הרוח, כמה שנאמר: “וראש פתנים אכזר”, וכתיב “ענבימו ענבי רוש”, עד שבא אברהם אבינו והתחיל לתקן את העולם, ונכנס אל תוך האמונה הקדושה ותִקן למעלה ולמטה, ברקיעים העליונים וברקיעים התחתונים. אותם התחתונים הם היכלות לרקיעים העליונים לחבר אלו באלו ולקשר אלו באלו, כמו שאמרנו באותם ההיכלות, ואף על גב שכבר בארנו את ענין ההיכלות בכלל, אבאר עכשו את הדברים לפרטיהם, בכדי שלא יטעו החברים וילכו באֹרח מישור, כמה דכתיב: “כי ישרים דרכי ה וצדיקים ילכו בם”².

היכל לבנת הספיר.

ההיכל הראשון הוא ראשיתן של כל המדרגות, שבהן עולם למעלה למעלה, עד המדרגה שעליה נאמר: “ויראו את אלהי ישראל”³. בהיכל זה יש משַׁמֵש ממונה אחד וטהריאל שמו והוא עומד על פתחו של ההיכל וכמה ממונים אחרים עמו. כֻלם אש ושרביטי אש בידיהם ועינים לכֻלם. כשנשמתו של אדם עולה ומגיע שמה, אם זכאית היא, פותח אותו ממונה לפניה את הפתח והיא עולה, ואם אינה זכאית, מוכן לה ממונה אחר, העומד בסטרא אחרא⁴, וכמה אלפי רבבות שוטרים עמו. דוחה אותו הממונה הקדוש ההוא ותופס אותה זה האחר שבסטרא דמסאבא⁵ ומכניס אותה להיכלי דמסאבי וכל אותם השוטרים אוחזים בה, עד שהם מורידים אותה לגיהינם ושם היא נִדונה שנים עשר חֹדש. –

כזאת עושה אותו הממונה הקדוש, העומד ליד אותו פתח גם עם התפלות. תפלות־רבים בוקעות אוִירים ורקיעים בכדי לעלות לפני מלך מלכי המלכים. אותו הפתח נפתח לפניהן והן עולות, עד שכל התפלות שבעולם נעשות עטרה בראש צדיק חי עלמין⁶. תפלת=יחיד עולה, עד שהיא מגיעה לאותו פתח, שהממונה ההוא עומד עליו. אם התפלה הזאת ראויה לעלות לפני המלך הקדוש, מיד הוא פותח לפניה את הפתח ומכניס אותה; ואם אינה ראויה, הוא דוחה אותה לחוץ, והיא יורדת ומשוטטת בעולם ועומדת בתוך רקיע תחתון מאותם הרקיעים שלמטה, ברקיע של המדבריות שבעולם, ובאותו רקיע עומד ממונה אחד ששמו סהדיאל, והוא נוטל כל אותן התפלות שנדחו לחוץ ושנקראות בשם “תפלות פסולות” וגונז אותן, עד שנִדון אותו בר נש בעל כל תפלה ותפלה. אם הוא שב בתשובה כראוי, ומתפלל תפלה כשֵרה אחרת, אז כשתפלה כשרה זו עולה, נוטל הממונה סהדיאל את התפלה הפסולה ההיא ומעלה אותה למעלה, עד שהיא נפגשת באותה התפלה הכשרה, ושתיהן עולות ומתערבות יחדו ונכנסות לפני המלך הקדוש. עִתים נדחה אותה התפלה הפסולה משום שבר נש בעלה נמשך אחרי סטרא אחרא ונטמא בסטרא זו. אז נוטל אותה הממונה על אותה סטרא דמסאבא והוא עולה אִתה ומזכיר את חטאותיו של אותו בר נש לפני הקדוש ברוך הוא ומסטין עליו למעלה.

וכך כל הנשמות וכל התפלות, כשהן עולות, כלן באות אל אותו ההיכל, ואותו הממונה עומד על פתחו של ההיכל ומכניסן, או דוחה אותן לחוץ.

* * *

למעלה מן הפתח הזה יש פתח אחר, שקודשא בריך הוא חתר אותו, והוא נפתח שלש פעמים ביום ואינו ננעל. נועד הוא לבעלי תשובה, השופכים דמעות בתפלותיהם לאלהים, וכל השערים והפתחים ננעלים לפניהם, חוץ מאותם השערים, הנקראים שערי דמעה. וכשאותה התפלה של דמעות עולה למעלה, בכדי להכנס אל אותם השערים, בא האופן⁷, הממונה על שש מאות חיות גדולות, ורחמיאל שמו, והוא נוטל אותה עם הדמעות יחדו. התפלה עולה ומתקשרת למעלה והדמעות נשארות הכא ונרשמות באותו הפתח. ויש דמעות אחרות, שהן רשֻמות במרכבות של מעלה ואינן נמחות, הן הדמעות שנשפכו למעלה ולמטה בשעה שנחרב בית המקדש, דכתיב: “הן אראלם צעקו חֻצה, מלאכי שלום מר יבכיון”⁸, וכך גם אותן הדמעות, הנשפכות על הצדיקים והזכאים כשהם מסתלקים מן העולם. את כל הדמעות האלה נוטלות המרכבות ומערבות אותן בדמעות שנשפכו על חרבן בית המקדש. ועל זאת נאמר: “ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דבר”⁹ – מי “פנים”? – אלו המרכבות העליונות והקדושות. ואחר כך, כאשר כבר ימחה ה' אלהים דמעה מן המרכבות – “וחרפת עמו יסיר מעל הארץ, כי ה' דִבֵּר”. –

בהיכל זה יש רוח, הנקרא בשם סטוטריה ומראהו מראה ספיר, הנוצץ לכל עבר, והוא עומד בשני צדדים, ומהם מתפרשים נצוצות, כנצוצות של נר, לכמה צדדים, וכמה גַוָנים לוהטים ממנו מצד ימין. –

כשהרקיע העליון, הוא הנהר הנמשך ויוצא מעדן, מוציא מקרבו נשמות, בכדי שתעלינה למעלה אל ההיכל השביעי, הן נאחזות בו, בהיכל השביעי, וכשהן יוצאות ממנו, הן יורדות עד שהן מגיעות להיכל זה, הראשון, ואוחז בהן אותו הרוח הקדוש, סטוטריה, שהוא בימין. הנשמות=הזכרים, שהן עתידות לפרוח ולהכנס לזכאים זכרים, כֻלן, מתעכבות שם, עד שהן נכללות בנשמות נקבות, כי מן הרוח הזה יוצא רוח אחר לשמאל, המתראה ונעלם ונכלל באותו הרוח הראשון ושניהם נעשים אחד. רוח שני הוא הרוח הנקרא בשם “אדיריה, סנוגיה, סטניה”, הנמצא שם בשמאל. כשההיכל השביעי מתאַוֶה להתדבק באותו הנהר הנמשך ויוצא, מן החשק הזה העולה ממטה (מן ההיכל) למעלה (אל ההיכל), נולדות נשמות נקבות, וכשרצונו של אותו נהר יורד למנטה (אל ההיכל) נולדות נשמות זכרים. כשנשמות נקבות יוצאות מתוך אותו ההיכל השביעי, הן יורדות, עד שהן מגיעות אל אותו הרוח השמאלי הנקרא “אדיריה” ונקרא גם כן “לבנת הספיר”, והוא אוחז בהן, ואחר כך נכלל רוח זה ברוח שבצד ימין, ואז נעשות הנשמות כלולות, זכר ונקבה יחדו, והן פורחות מהיכל זה ופורשות ונכנסות לבני אדם.

כששני הרוחות ההם באים להכלל זה בזה, מכה זה בזה ויוצאים מהם נצוצות, המתפשטים לכל עבר, ומן הנצוצות היוצאים מן הרוח שבשמאל נעשים האופנים. שעליהם נאמר: “מראה האפנים ומעשיהם כעין תרשיש”¹⁰, אלו הם האופנים, הלוהטים אש ועומדים בשורה. כשמתערבים רוח ברוח והאחד נכלל בשני, יוצא מהם אור אחד, העולה ויורד ויושב על ארבע שורות האופנים. האור הזה היא חיה אחת, השולטת על האופנים ונקראה בשם “בזק”, וממנה מתפשט רקיע אחד, העומד על שני עמודים שהם שני כרובים, אחד מצד זה ואחד מצד זה ואותו רקיע על ראשיהם ו“בזק” ממונה גם עליהם. –

כל התפלות המקדימות ועולות עד שלא סִיְמו ישראל את כל תפלותיהם, מתעכבות ברקיע זה, ו“בזק” השולט על הרקיע הזה מתקין אותן, עד שבא סנדלפון הממונה הגדול, הוא הרוח העליון השולט על הכל, וכשישראל מסַיְמים את כל תפלותיהם, הוא נוטל אותן מן הרקיע הזה וקושר אותן לכתרים לראש אדניו.

* * *

ואותו “בזק” מונה את כל התפלות העולות ואת כל דברי התורה הנאמרים בלילה. כשרוח צפון מתעוררת והלילה נֶחצה, כל מי שקם באותה שעה ועוסק בתורה, כל דברי התורה שלו עולם ו“בזק” נוטל אותם ומניחם באותו רקיע, והם מונחים שם עד שבא היום ואז הם עולים ונשארים ברקיע, שבו תלוים כוכבים ומזלות ושֶמש ולבנה. –

אותם ארבעה אופנים שהם אהניאל, קדומיאל, יאהדונהי, יהדוניה, נוסעים על ארבעה אופנים שמפתחות השם הקדוש בידיהם, והם נכללים ברז האותיות “אדֹני”, שסנדלפון שר המרכבות משתמש בהן. ארבע אותיות אלו פורחות באויר של אותיות השם הקדוש “הויה” והאותיות של השם “אדֹני” נכללות באותיות של השם “הויה” ואז מאירות כל האותיות ואורן עולה ויורד כאור השמש בתוך המים. –

כשאותו רוח נוסע, הכל נוסעים בגינו, דכתיב: “אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, לא יסבו בלכתן”¹¹.

באמצעיתו של היכל זה עומד עמוד אחד, שהוא נעוץ בהיכל זה ועולה ומגיע אל ההיכל השני, ובו עולה הרוח שלמטה אל הרוח שלמעלה להתאחד רוח ברוח, להיותם אחד. שמו של העמוד הזה הוא אדרהניאל ורז המפתחות של השם הקדוש בידו. כשהתפלות עולות ומגיעות לאותו עמוד, נוסע כל מה שבהיכל זה אל ההיכל השני להתחבר יחדו.

היכל עצם השמים.

ההיכל השני הוא טמיר וגנוז יותר מהראשון. בו יש שלשה פתחים ומשַמֵש אחד ממונה עליהם, ואורפניאל שמו. ממונה זה שולט על שלשה עברי עולם: דרום וצפון ומזרח. דרום מצד זה וצפון מצד זה ומזרח באמצע.

שלשה פתחים אלו שבשלשה צדדים, שנים מהם סגורים ואחד פתוח. אותו ממונה עומד בפתח הפתוח ותחת ידו שני ממונים אחרים, שהם ממונים על הפתחים האחרים, הסגורים. כל הנשמות של הרוגי בית=דין, או הרוגי שאר העמים, נמסרות בידיהם. הממונה עליהן חוקק את דיוקנן בלבושיו, שהם של אש בוערת ומעלה אותן למעלה ומראֶה אותן לקדוש ברוך הוא, והוא נוטל את הרוגי שאר העמים וחוקק אותם בפורפירא שלו, ואת הרוגי בית=דין מוריד אותו ממונה ומכניסם לאחורי אותם שני הפתחים הסגורים שאותם שני הממונים האחרים עומדים עליהם, ומשם הם רואים את כבודם של כל אותם האנשים, שקִיְמו את התורה ושמרו פקֻדיה והם מתבַּיְשים בעצמם ונִכוִים מן החֻפה של אלו, עד שהממונה עליהם פותח לפניהם שער מזרח ונותן להם חיים. וביד אותו ממונה כוס של חיים, שהיא מלאה אורות, והיא נקראה בשם “כוס תנחומים”, כי משום כוס אחרת ששתו, “כוס חמתו, כוס תרעלה”,¹² זכו לזאת.

היכל זה נקרא בשם “היכל זוהר”, משום שיש בו רוח הנקרא בשם אורפניאל, והוא זוהר שאינו משתנה ונמצא בין האור הנעלם, המאיר מלמעלה ובין האור המאיר מלמטה, וכששני האורות האלה נפגשים, מאיר אותו הרוח, כמו העין שכשהיא מתגלגלת, היא מוציאה אור מתנוצץ ומזהיר.

הרוח הזה, אורפניאל, הוא המאיר להיכל זה וְלָהיכל הראשון, ונוסע למעלה ונוסע למטה. הוא עומד בצד ימין. – בצד שמאל יש רוח אחר, הדרניאל, ושני הרוחות האלה נכללים זה בזה והם לאחד: “עצם השמים” משום שהם מאש ומים¹³.

אותו הרוח הראשון, אורפניאל, הנתון בין מעלה ומטה הוא כעין חשמל, ועִתים הוא חשמל ומאיר ממש, ומשום שממנו יוצאים כל השרפים, חיות האש, הממללות, החיות הקַיָמות ואינן קַיָמות, ועל כן הוא חשמל¹⁴. כשהעולם נִדון לטוב, מאיר רוח זה וכל חיים וכל חדוה נמצאים בעולם, וכשהעולם נדון בדין, שולט ומתחזק אותו הרוח השני, ורוח זה נגנז ונחשך, ואז כל העולם עומד בדין ונִדון. –

בהיכל זה נמצאים כל מלבושיהן של נשמות הצדיקים, העולות להֵראות לפני אדוניהן ולהתיצב לפניו. כשהנשמה עולה ומגיעה להיכל זה, כדין מזדמן ממונה אחד, הממונה על אותם המלבושים, וצדקיאל שמו. כי בשעה שאדם עושה מצוֹת התורה בעולם הזה, כשם שהוא עָמֵל במצוֹת, כך נעשה בהיכל זה שלמעלה מלבוש להלבישו בעולם הבא, וכשנשמתו עולה, נוטל אותו ממונה את המלבוש שלה והולך עמה, עד שהוא מגיע לנהר דינור, שהנשמה צריכה להתרחץ ולהתלבן בו. עִתים הנשמה טובעת בנהר זה ונשרפת ואינה עולה כל היום עד הבֹקר, שאז מתעורר הרוח שבצד דרום וכֻלן קמות ומתחדשות ואומרות שירה ומזַמרות, כאותם המלאכים, ששלטונם עובר והם נשרפים ומתחדשים כמלפנים ואומרים שירה. – אם הנשמה זוכה לעלות, נוטל אותה הממונה צדקיאל ומלבישה אותו מלבוש והיא עולה לקרבן על ידי מיכאל הכֹהן ועומדת כל הימים לפני עתיק יומין. זכאי חלקה של נשמה זו, שהיא זוכה לעמוד שם. –

על כל אלו נתמנה הרוח, הנקרא בשם אורפניאל, כאשר אמרנו, וכשנפגשו רוח ברוח ונכללו שניהם זה בזה, נבראו אותם השליטים האחרים, שנתמנו על העולם, והם השרפים בעלי שש הכנפים, המקַדשים את אדוניהם שלש פעמים ביום, ואלו הם המדקדקים¹⁵ עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, ואלו הם העומדים לענוש בעולם הזה ובעולם הבא את המזלזלים באדם, שלמדו ממנו אפילו דְבַר תורה אחד ואינם נוהגים בו כבוד ואת כל המשתמשים במי שקרא ששה סדרי משנה. –

כשמתערבים רוח ברוח והם מאירים יחדו, יוצאה מאורם חיה אחת, השולטת על אותם השרפים ותחתיה ארבע חיות, אשר פני נשר פניהן. –

חיה זו יופיאל שמה. היא נמצאה בכל רזי החכמה וכל מפתחות החכמה נמצאים בה. היא עומדת ותובעת מאת הקדוש ברוך הוא לתת שכר לכל הרודפים ללמוד חכמה מאת בעלי החכמה ואפילו מכל בר נש והם לומדים חכמה, בכדי להכיר את אדוניהם. אותו השכר נִתן לרודפי חכמה באופן זה:

כשבַר נש יוצא מן העולם הזה, יוצאה אותה חיה על ארבעה שרפים מעופפים וטסה לפניו ואינה נותנת לכל השוטרים שבסטרא אחרא לגשת אליו, ורבים הם שליחי השלום, המקיפים אותו סביב. וכשאותם השרפים נוסעים ומתראים, נופלים השרפים=הנחשים, היוצאים מאותו הנחש, שגרם מיתה לכל העולם.

כשהנשמה יוצאה מן העולם הזה והיא מגיעה לחיה זו, שואלת אותה החיה על רזי החכמה, וכפי מדת החכמה, שהאדם בעל הנשמה רדף אחריה ודבק בה, כך היא מדת השכר, הנִתן לו. אם יכול להדבק בחכמה ולא נדבק בה, החיה דוחה את נשמתו לחוץ והנשמה אינה נכנסת והיא עומדת בבושה תחת ההיכל הזה, והשרפים שתחת החיה מכים בכנפיהם ושורפים את הנשמה והיא נשרפת ואינה נשרפת, וקַיֶמת ואינה קימת. וכך היא נִדונה בכל יום, והיא מאירה ואינה מאירה, אף על גב שיש בידה מעשים טובים. כי אין שכר בעולם הבא כשכרם של העוסקים בחכמה, בכדי להכיר את אדוניהם ואין שִעור לשכרם של אותם היודעים חכמה ומסתכלים בכבוד אדוניהם. זכאי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, דכתיב: “אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה”¹⁶. –

אותו רוח שולט על הכל, והכל נכלל בו.

אותה חיה שולטת על ארבע חיות אחרות, אשר ארבעה גלגלים לכל אחת ואחת. גלגל אחד נראה בצד מזרח, וגלגל אחד נראה בצד צפון, וגלגל אחד נראה בצד דרום וגלגל אחד נראה בצד מערב. הגלגל שבצד מזרח חניאל שמו. הגלגל שבצד צפון קדשיאל שמו. הגלגל שבצד דרום עזריאל שמו. הגלגל שבצד מערב עניאל שמו. ואותם שלשה עמודים אשר לכל אחד ואחד, כלם פונים לאמצע, משום שהאמצע מַסיע אותם וכלם נוסעים בגין האמצע. – אותם העומדים באמצע, כלם ממונים על השירה. אלו שבימין אומרים שירה, שיעלה הרצון למעלה ואומרים: “קדוש”, ואלו שבשמאל אומרים שירה, שיעלה הרצון למעלה ואומרים: “ברוך”; “קדוש” למעלה ו“ברוך” למטה. אותם העומדים למעלה בצד ימין נוטלים קְדֻשה ומתחברים בקדֻשה ומתחברים בקדֻשה עם כל אותם היודעים לקַדש את אדוניהם ביִחוד של רז החכמה, ואותם העומדים בשמאל נוטלים קדֻשה ומתחברים עם כל אותם, שאינם יודעים לקַדש את אדוניהם כראוי, וכלם נכללים אלו באלו ביחוד אחד ומתקשרים זה בזה, עד שכֻלם נעשים קשר אחד ורוח אחד והם מתקשרים באותם שלמעלה, להיותם כלם אחד.

מן המקום הזה יונקים¹⁷ כל בעלי החכמה, הרואים במראה, או ברז החלום. הנביאים יונקים מלמעלה, ואתם בעלי החלום, או המראה יונקים מהכא, וכשמקום זה מתחבר עם המקום של מעלה, כדין יונקים הנביאים ממעלה ומִמַטה ובגין כך יש בדבריהם משל ונבואתם אינה צחצחה¹⁸ כראוי, כנבואתו של משה, שהיתה צחצחה בכל. כי אורו של משה יצא ממעלה, מן המקום, שכל האורות יוצאים ממנו, ועל כן הגיע משה אל המדרגה שלו, וינק משם את נבואתו והיא היתה מאירה. מה שאין כן כל שאר הנביאים שינקו מערבוב ולכן גם בנבואתם יש ערבוב. בעלי החלומות ובעלי המראה כלם יונקים מן המקום הזה של מטה, בלי חִבור של מעלה, על ידי מדרגה תחתונה ממנו¹⁹, שהוא לחוץ. כמו שמדרגת הנביאים שלמעלה, לא היו הנביאים רואים אותה, אלא על ידי מדרגה אחרת תחתונה, הכי נמי מדרגת בעלי החלומות והמראות, שהיא במקום זה אינה מתגלה לאלו, אלא על ידי מדרגה אחרת תחתונה ממנה שבחוץ באופן זה: הדבר יוצא מן ההיכל הזה ומגיע לאותו הממונה, העומד על שער ההיכל. מן הממונה הזה בא הדבר אל הממונה שתחת ידו, וכן הלאה, ורבים הם הנוטלים את הדבר ומתערבים בו, עד שהוא מגיע לבעלי החלומות והמראות, ועל כן אינו ברור כראוי ויש בו ערבוביה רבה. –

בשעה שארבעה הגלגלים מתחברים עם אותם הגלגלים שבאמצע, כדין כֻלם נקראים בשם “חמודות”, והם בעלי המראות ואותה החיה, יופיאל, שולטת עליהם, ובגין כך נקרא דניאל בעל המראות בשם “איש חמודות”, דכתיב: “כי חמודות אתה²⁰”. זכאים הם היודעים רזי אלהים ללכת בדרך אמת בעולם הזה ובעולם הבא.

היכל נֹגה.

ההיכל השלישי נמצא באור עליון יותר מן ההיכלות הקודמים. יש בו ארבעה פתחים: אחד בצד דרום ואחד בצד מזרח, אחד בצד צפון ואחד בצד מערב ועל כל פתח ופתח ממונה אחד.

בפתח הראשון עומד ממונה ושמו מלכיאל והוא השולט על אותם הפִתקאות²¹, היוצאות מבית דינו של המלך לדון את העולם, ושני סופרים תחת ידו, אחד מימינו ואחד משמאלו. לו נמסרות הפתקאות להתקינן, עד שלא תצאנה מאותו הפתח לחוץ ותמסרנה לידי אותו הממונה שבהיכל הראשון. כי כשהן נמסרות ליד הממונה שבהיכל הראשון, הן יוצאות משם ואין הרשות להשיבן, ומיד נזדמן הממונה של הסטרא אחרא, מסאבא, בעל הדין הקשה, שאינו מרחם, וסנגדיאל שמו, שהוא ממונה על שער ההיכל הראשון של הסטרא אחרא, שהוא הגיהינם וכמה הם גרדיני נמוסין²², הממונים לשוט בעולם ומוכנים לעשות דין. בגין כך עומד אותו ממונה, מלכיאל, ומעַיֵן בפתקאות, ואותם שני הסופרים שתחת ידו, שמשיאל וקמואל, מתקינים את הפתקאות. בהיכלות שבסטרא אחרא מסאבא, נתמנו ממונים ידועים, שהם ההפך מן הממונים שבהיכלות הקדושים, וכל אותם הרוחות וכל אותם הממונים אשר שם כֻּלם אך להרע.

תא חזי: כשסנגדיאל נוטל את הפתקא מסטרא של הממונה על הפתח הראשון, הוא פותח פֶתח אחד לסטרא דחשוכא²³, הנקרא “באר שחת”, ושם אלף ורבבות ממונים מוכנים לקבל את הפתקא, וכדין כרוזים יוצאים וכמה גרדיני נמוסין משוטטים בעולם, ואותו הדין, הכתוב בפתקא נגמר.

הפתח השני הוא הפתח, שחיים ומות תלוים בו, כי בו חותמים את החתימות של כל פתקא ופתקא, שכיון שהותקנו הפתקאות בא שַמָש אחד, גזריאל שמו, ומביא אותן אל הפתח השני, ושם חותמים אותן.

על הפתח הזה עומד ממונה אחד ושמו עזריאל (כל פתח ופתח נקרא על שמו של הממונה עליו), ותחת ידו שני שַמָשים, ששמותיהם סנוריא, עדיאל, אחד מימין ואחד משמאל. בזה שמימין תולים החיים ובזה שמשמאל תולה המות. ושני חותמות בידיהם: חותם של חיים וחותם של מות. זה עומד בצד זה וזה עומד בצד זה.

פתח זה סגור כל ימות השנה, ונפתח בימי השבתות וראשי חדשים בכדי לתת חיים באותו חותם, שהחיים תלוים בו, כי חותם זה קַיָם בשבת וראש חֹדש. ביום כפור, כשישראל עומדים בתפלות ותחִנות ועוסקים בעבודת ה', סגור הפתח הזה, עד שעת תפלת המנחה. לאחרי שנגמרה תפלת המנחה, יוצא ממקום בית הדין של היכל הזכות אוִיר אחד ופתח זה נפתח ואוֹתוֹ הממונה של הפתח הזה נצב ושני השַמָשים שמימינו ומשמאלו עומדים וחותמים החיים והמות בידיהם וכל הפתקאות של העולם לפניהם, ואז הם חותמים הן לחיים והן למות. –

זהו הפתח של מזרח.

הפתח השלישי קַיָם, בכדי שעל ידו ידעו כל אותם שדין יעבור עליהם בין למחלות, בין למכאובים, בין לעניות, דין שאינו למות.

* * *

כששער הפתח הזה נסגר לפני בן אדם, דין נחתם עליו ואין להשיבו, אלא בתפלה עצֻמה ובתשובה שלמה, דכתיב: “יסגר על איש ולא יִפָתֵחַ”^24".

ממונה אחד עומד על הפתח הזה וקפציאל שמו. תפקידו הוא לסגור את הפתח לפני בר נש, הראוי לעונש, בכדי שלא תתקבל תפלתו, עד שישוב אל ה'. בשעה שנגזר הדין על בניו שלא חטאו, על ילדיו הקטנים, יוצא ממונה אחד, שַמָש שתחת ידו, עיריאל שמו, ומכריז לצד שמאל, עד שמתעורר רוח אחד, רוח פגימה²⁵, שנברא בפגימת הלבנה²⁶, והוא נקרא בשם אסכרה²⁷, והוא העומד על המדרגה הרביעית של ההיכל השלישי שבסטרא דמסאבא וממונה על הריגת הילדים ומתראה להם בדמות אשה אומנת ילדים ואוחז בהם והורג אותם. אז עולה נשמת הילד הנהרג, ואותו ממונה אוחז בה ומעלה אותה אל הממונה על ההיכל הרביעי, וזה מגדל אותה ומשתעשע אִתה ומעלה אותה להֵרָאות לפני המלך הקדוש בכל שבת ושבת ובכל ראש חֹדש וראש חֹדש והיא נראה לפניו ומקבלת ממנו ברכות. ובשעה שרוגז שולט בעולם, מסתכל הקדוש ברוך בנשמות הילדים וחס על העולם.

כל הילדים שלא השלימו שלש עשרה שנים ויום אחד, כֻלם, אם הם נדונים למיתה, נמסרים בידו של אותו הרוח. משלש עשרה ועד עשרים שנה, כֻלם נמסרים לידי רוח אחר, הנקרא בשם אגיריסון והוא יוצא מן הנחש העקלתון²⁸, שגרם מיתה לכל העולם, והוא היצר הרע. מעשרים שנה ומעלה נִדון האדם בּבית הדין שבמקום הנקרא בשם זכות. הוא בעצמו בא בעוֹנותיו הוא נדון ונמסר ביד אותו הנחש, שהוא מלאך המות. מעשרים שנה ולמטה, עד שלש עשרה, הולך אחריו אותו הרוח, אגיריסון, כנחש, אם לא נשמר כראוי בהיותו ילד קטן, ואם הוא רואה בו סִמן, שישחית אחר כך את דרכו, הוא נוטל אותו בלי רשות, ועל דא כתיב: “ויש נספה בלא משפט”²⁹ ורז זה כתיב: “והנה טוב מאֹד”³⁰, ותנינן: “והנה טוב מאד” – זה מלאך המות, שהקדים ונטל אותו, עד שלא השחית את דרכו. ואותו הממונה, העומד על הפתח ההוא מכניס את נשמתו ומעלה אותה למעלה. משלש עשרה שנה ולמטה נִדון הילד על עוֹנותיו של אביו ונמסר ביד אותו הרוח אסכרה.

פתח זה הוא בצד צפון.

הפתח הרביעי נקרא בשם “פתח של רפואה” ובו עומד ממונה אחד, פדיאל שמו, שהוא הממונה על כל הרפואות שבעולם ועל תפלותיהם של כל בעלי מכאובים ומחלות ויסורים. הוא המעלה את כל התפלות האלה ומכניס אותן לפני הקדוש ברוך הוא. והוא אותו המליץ, שעליו נאמר: “מלאך מליץ אחד מני אלף”³¹, כי בפתח זה עומדים אלף והוא אחד מהם, וכתיב: “ויחֻננו, ויאמר: פדעהו מרדת שחת מצאתי כֹפר”³², כי הוא מעלה את התפלה ועומד להמליץ טוב על האדם ומזכיר את זכותו לפני הקדוש ברוך הוא, ועל כן כל הרפואות נמצאות בפתח זה, שפדיאל ממונה עליו. –

פתח זה הוא בצד מערב.

בהיכל זה, היכל נגה, נמצא רוח אחד, הנקרא בשם “נֹגה”, הוא השולט בהיכל זה, שבו נמצאים כל זיו וכל חשק והוא הממונה על נשמותיהם של כל אותם, שיש להם חלק לעולם הבא. את הנשמות האלה הוא מעַטר בזיו הכבוד, בכדי שידעו כל הרוחות שבשאר ההיכלות, שהן בנות העולם הבא ויתנו להן לעבור בכל ההיכלות ולא ימחו בידיהן.

רוח זה הוא טהור וזך יותר מאותם הרוחות התחתונים ממנו, ושמו זהריאל והוא נברא ונצמח מאותו “שמן משחת קֹדש”, הנוזל מן העולם הבא ונמשך אליו, והוא הנר שעליו נאמר: “ערכתי נר למשיחי”³³, כי כשהאור הנמשך מלמעלה שורה עליו, הוא מדליק את הנרות ממטה למעלה ובו נכללים כל האורות שלמטה ממנו. –

כשנכללים ברוח זה כל אותם הרוחות שלמטה, יוצא ממנו אור אחד, ששמו אהדיאל ונכלל בו. אור זה עומד ומושח את הנשמות העולות, שיש להן חלק לעולם הבא והן ראויות לעלות למעלה. כי כשהנשמה עולה ונכנסת אל ההיכלות התחתונים, נרשמות בה עשרים ושתים אותיות התורה, וכשהיא זוכה ונצבת לפני אותו הרוח, זהריאל מושח אותה אהדיאל והיא עולה למלעלה ונכנסת לנהר דינור ועולה, ממנו ונקרבת לקרבּן. –

האור אהדיאל כולל שלשה גַוָנים, כי גם אותו שמן המשחה כולל שלשה גונים. וכשהוא נוצץ, נוצצים ממנו עשרים ושנים אורות כנגד עשרים ושתים אותיות התורה, הרשומות בנשמה, ואורות אלו כֻלם שַמָשים העומדים אצלו ונקראים על שמו וכלולים בו, והוא אהדיאל, והוא אתם יחדו כלולים באותו הרוח, זהריאל, ואותו הרוח כולל בו. –

רוח זה, כשהוא כולל את האור הזה ואת האורות היוצאים ממנו והם נוצצים, יוצאה מהם חיה קדושה אחת בשני גַוָנים: אריה ונשר, והיא דיוקן אחד ונקראה בשם אהיאל. – כשאורו של אותו הרוח העליון בא אל החיה הזאת, יוצאים מן הנצוצות שלה ארבעה אופנים הכוללים כל הגַוָנים, והם: הדריאל, יהדריאל, אהדוריא, אסימון ושמונה כנפים לכל אחד ואחד. האופנים האלה ממונים על צבאות השמים, העושים מלחמות. כי אין מלחמה בעולם ואין שום מלכות נעקרת ממקומה, עד שצבאות השמים והכוכבים של שאר הרקיעים נלחמים ומתגרים אלו באלו. –

ארבעה אופנים אלו ממונים על צבאות השמים בארבעה עברי העולם, וכשהם יוצאים לעשות קרב, מרז ההיכל שלמעלה מהם הם יוצאים, מן ההיכל שהוא בית הדין ונקרא בשם “זכות”. מן הזֵעה שלהם יוצאים כמה צבאות ומחנות שאין להם מספר וכלם עומדים תחת האופנים. מקצתם ממונים על השירה ומקצתם שליחים לעולם, כנגד אותם השליחים דסטרא דמסאבא, היוצאים מן ההיכל השלישי שלהם לקטרג על העולם, בכדי להרע לו, ואלו, השליחים של ההיכל הקדוש הזה, נצבים כנגדם, שלא ישלטו באנשים העוסקים בתורה, כמה שנאמר: “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך”³⁴. – מן ההיכל השלישי שבסטרא אחרא יוצאים שני רוחות, שהם נקראים “אף וחמה”, ומהם יוצאים כל אותם השליחים להתעות בני אדם מדרך האמת, והם העומדים לשטן על דרך האדם היוצא לדבר מִצוָה, ועל כן עומדים כנגדם אותם האופנים, בכדי להגן על האדם, שלא יוכלו אלו להזיקו. מאותם שני הרוחות דסטרא דמסאבא היה משה ירא בשעה שירד מהר סיני, דכתיב: “כי יגרתי מפני האף והחמה³⁵^”^.

באמצעיתו של ההיכל הזה יש מקום אחר, הנמצא למעלה למעלה בארבעה פתחים, שהם פונים לכל עברי העולם ועשרה ממונים לכל פתח ופתח וממונה אחד על כל אלו, שהוא כלול באותו האור, הנקרא בשם אהדיאל, וזהו “אופן בתוך האופן”. – ארבעים ממונים אלו נוטלים דין מהיכל הזכות להלקות את הנשמה שנתחַיְבה חובת מלקות. הם עומדים אצל הנשמה הזאת בלהבות אש וטסים אִתה לחוץ מן ההיכל הזה ומלקים אותה והיא עומדת נזופה³⁶ בחוץ כל אותם הימים שנגזר עליה ואינה נכנסת לפרגוד.

ארבעים ממונים אלו עומדים ונוזפים ומנַדים³⁷ כל אותם המוציאים מפיהם דבר, שלא היו צריכים להוציאו, ואחר כך הוציאו מפיהם דבר קדוש, דְבַר תורה וטִנפו³⁸ אותו. אלו נשארים בנִדוי ארבעים יום ותפלתם אינה מקֻבלת וכן כל אותם שחטאו ונתחיבו חובת נזיפה. – עשרה כרוזים יוצאים בכל יום ומכריזים בכל הרקיעים ובכל הצבאות והמחנות: “הזהרו בפלוני שהוא נזוף!” – והוא נזוף על החטא שעשה, עד שהוא שב בתשובה לפני ה'. רחמנא לישזבן³⁹ ! – כשהחוטא שב מחטאו, נקבצים אותם הארבעים ומתירים לו, וכדין מכריזים עליו: “הֻתרה הנזיפה לפלוני!” – מכאן והלאה עולה תפלתו למרום. ועד שלא שב, נזוף הוא לעילא ותתא⁴⁰ ושמירתו של אדוניו סרה ממנו, ואפילו בלילה נשמתו נזופה וסוגרים לפניה כל שערי שמים ואינה עולה ודוחים אותה לחוץ. –

אותו האופן, הממונה על ארבעים אלו, כשהוא נוסע הריהו בא אל מקום אחד הנקרא בשם “תא הרצים” וכשהוא נכנס שם, נכנסים עמו אותם הארבעים, הממונים בארבעה הפתחים, ועולים כל המגִנים של זהב, שהם המלאכים הנקראים “חשמלים” וכל המגִנים והסַיָפים⁴¹ והרומחים, הרצים להגן על ישראל מפני שאר העמים לעשות אִתם קרָב ולהנקם בם תֵכף בלי אֵחור. ובגין כך נקרא המקום הזה בשם “תא הרצים”, משום שאלו רצים וממהרים להלחם ולעשות נקמות כנגד רצים אחרים, הרצים לעשות רע ולהרע למזלות ולשלוט עליהם. רז זה נמצא בפסוק “הרצים יצאו דחופים”⁴² רצים מסטרא דא ורצים מסטרא דא, ובגינם “והעיר שושן צהלה ושמחה”⁴³, או “נבוכה”⁴⁴. אם מקדימים ויוצאים אלו של “תא הרצים” “העיר שושן צהלה ושמחה” ואם מקדימים ויוצאים אותם הרצים מסטרא אחרא – “והעיר שושן נבוכה”.

בשעה שאותם המגִנים עולים ונפגשים יחדו, יוצא מהם אויר אחד שלמעלה וכלם נעשים מגן אחד.

בהיכל זה סובבים שנים עשר גלגלים והם נקראים “שרפים של שני גונים”: לבן ואדֹם, רחמים ודין⁴⁵. הם העומדים ומשגיחים תמיד על כל בעלי הצער, ששאר העמים מצערים אותם ודוחקים אותם, הם נקראים “חלונות”, והם המסתכלים בכל המתפללים, המקדימים לבוא אל בית הכנסת ונמנים בין העשרה הראשונים שהם חברים להם. הדא הוא דכתיב: “חברים מקשיבים לקולך, השמיעני”⁴⁶. זכאים הם הצדיקים, היודעים לסדר את תפלתם כראוי, כי בשעה שתפלתם התחילה לעלות עולים הגלגלים עמה ונכנסים לכל הרקיעים ולכל ההיכלות עד השער של הפתח העליון והתפלה נכנסת לפני המלך להֵעשות עטרה.

תא חזי: כל המתפללים והמקדשים את ה' ברצון שלֵם, כשתפלתם מגיעה אל אותם החברים (הגלגלים), כלם נוטלים אותה והולכים אִתה עד ההיכל הרביעי. –

החברים האלה עומדים תדיר⁴⁷ על האדם בחברותא אחת להצילו ולהגן עליו ולהיות עמו חברים לקדש שם ה' ולזמר ולשבח לפניו תדיר.

משנים עשר החברים יוצאים ארבעה עמודים ועומדים אצל היועצים עצה להרע לצדיקים, אף על גב שלא עשו, והם עולים ומודיעים את הדבר למעלה והעצה בטֵלה.

העמודים האלה נקראים בשם אראלים, ואף על גב שכֻלם נתמנו לסַכל עצתם של האומרים להרע לצדיקים, כל אחד ואחד מהם נתמנה על דברים ידועים.

ארבעה אלו עומדים בארבעה עברי העולם וכל אחד ואחד מהם משגיח על ישראל, והם נקראים “חרכים”, כמה שנאמר: “מציץ מן החרכים”⁴⁸, ושמותיהם של “חרכים” אלו: עיגאל, עיריה, עריאל, יהיראל. בצד מזרח עומד עיגאל והוא משגיח על כל העושים מעשים טובים ועל כל החושבים מחשבת מצוה, אף על גב, שאינם יכוֹלים לעשותה. עיריה עומד לצד דרום והוא משגיח על כל המנחמים את העני, או לבם מצטער עליו, אף על גב שאינם יכולים לתת לו כלום, ועל אותם ההולכים בדרך מצוה והעושים חסד עם המתים, חסד של אמת. עריאל עומד בצד צפון ומשגיח על כל החושבים לעשות רע ואינם עושים או רוצים לחטוא והם מושלים ביצרם ואינם חוטאים. יהיראל עומד בצד מערב ומשגיח על כל העוסקים בתורה ומכניסים את בניהם לביה רבם ללמוד תורה, ועל כל המסתכלים בחולה כשהוא שוכב על מטתו ומשגיחים עליו ומודיעים אותו, שיתבונן במעשיו וישוב בתשובה, כי כל מי שמשתדל בדבר, שהחולה יתבונן במעשיו ויעשה תשובה, גורם לו להנצל ולהשיב אליו רוחו, ועל זאת כתיב: “אשרי משכיל אל דל, – ביום רעה ימלטהו ה'”⁴⁹ – מאי “ביום רעה”? – ביום שבו שולטת הרעה לקחת נשמתו. “אשרי משכיל אל דל” – “דל” הוא חולה והמשכיל אליו ומלמדהו לעשות תשובה – “ביום רעה ימלטהו ה'” – ביום שנמסר הדין לרעה, ימלט אותו ה'.

* * *

בראש השנה, בשעה שקודשא בריך הוא נצב בדין על העולם, וסטרא בישא⁵⁰ באה להשטין, נקבצים ארבעה אלו ונצבים לפני הקדוש ברוך הוא, וכֻלם מתעטרים. באותה שעה הקדוש ברוך הוא “משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים”⁵¹ וחס על הכל, וכשישראל תוקעים בשופר ונתעורר מלמטה הקול היוצא מן השופר, הכולל אש ומים ורוח⁵², שמהם נעשה הקול, בכדי לעורר את הקול העליון, היוצא מן השופר העליון, שגם הוא כולל אש ומים ורוח, כדין יוצא כרוז ומכריז בכל הרקיעים לאמר: “קול דודי הנה זה בא” וכו' “משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים”, ואז יודעים הכל, שהקדוש ברוך הוא חס על ישראל ואומרים: “זכאים ישראל, שיש להם עצה למטה לעורר רחמים מלמעלה”.

היכל הזכות.

ההיכל הרביעי הוא ההיכל, שעל ידו מודיע הקדוש ברוך הוא שלטונו בארץ והוא הממונה על שמירת דרכי התורה. –

היכל זה נקרא בשם “זכות⁵³”, משום שבו דָנים כל הדינים שבעולם וכל הזכיות וכל החובות⁵⁴ וכל העונשים וכל שכר טוב לשומרי מצוֹת התורה. –

משונה הוא היכל זה, היכל הזכות, מכל שאר ההיכלות ובו נכללים ארבעה היכלות שונים זה מזה.

יש בהיכל זה רוח אחד הנקרא בשם זכות=אל, וההיכל נקרא על שמו “זכות”. ארבעה ההיכלות שבהיכל זה הם, היכל לִפנִים מן ההיכל⁵⁵, כלם נכללים זה בזה וכלם היכל אחד, היכל הזכות. –

ארבעה היכלות אלו פתחים להם. הממונה העליון, העומד מחוץ לפתח הראשון של ההיכל סנסניה שמו; ובשם זה נקרא ממונה אחר בסטרא אחרא, סטרא דשמאלא, הנוטל דינים באותו היכל, בכדי לעשות אותם בעולם, ומשום שהוא נוטל את הדינים מסנסניה, הוא נקרא על שמו, והוא השולט על אותה מחלת אסכרה של הילדים.

אותה הממונה העליון סנסניה, כשהוא נוטל דין⁵⁶, הריהו מכריז אותו לממונים, העומדים על שנים עשר פתחים והם הכרוזים המכריזים את כל הדינים שדנו בהיכל הזכות הזה.

* * *

הרוח הנקרא בשם זכות=אל, הכל נכלל בו. ממנו יוצאים שבעים אורות נוצצים וכלם עומדים בעגול, בכדי שיֵרָאו זה לזה ולא יֵעָלמו זה מזה. כל הזכיות וכל עונשים וכל דינים לפני כל האורות האלה

עומדים. מהם יוצאים שני אורות, העומדים לפניהם תדיר. אלה שבעים האורות ושני האורות היוצאים מהם ועומדים לפניהם, הם בפנים, באמצע ההיכל. כנגד אלה יוצאים שבעים ושנים אורות אחרים מסטרא דימינא ושבעים ושנים אורות אחרים מסטרא דשמאלא. נמצא, שכל האורות היוצאים מן הרוח הזה הם מאתים וששה עשר, וכלם נכללים בו. –

לפני האורות אשר באמצע ההיכל באות כל הזכיות וכל החובות. מהם יוצאים כל המעשים שבעולם. שני האורות, העומדים לפני השבעים מעידים עֵדותם תדיר וכותבים פתקאות הדין של זכות ושל חובה. אותם השבעים גוזרים גזרות ודנים דינים, וכל הדינים שבעולם, הן לטובה והן לרעה, הכא הם.

ברוח זה: זכות=אל, רשומות שלש אותיות: יהו, והן מתדבקות בו מלמעלה. שלשה צדי האורות, שאמרנו, הם שלשה בתי דין המתחלקים לעניני דינים אחרים, במִלי דעלמא^57: עֹשר, עניות, מחלות, בריאות, ובשבילם הותקנו ארבעה היכלות: שני היכלות לשני צִדי אור והיכל אחד לכל אותם בעלי העינים, העושים חשבון של כל המעשים, הנעשים בעולם, והיכל אחד לסופרים אחרים, העומדים תחת אותם הראשונים, הפנימים.

* * *

ארבעה היכלות אלו נכללים בהיכל זה הנקרא על שם הרוח “זכות” ובכל פתח ופתח של היכלות אלו יש ממונה אחד.

בפתח הראשון יש ממונה אחד, ששמו גזריאל. הוא ממונה להודיע את הדינים שנגזרו לאותו הממונה הראשון, ששמו סנסניה, אשר ממנו נוטל ממונה אחר, העומד על ההיכל של הסטרא אחרא והוא ממונה על האסכרה של הילדים. – גזריאל נוטל את דברי הדינים שנגזרו בבית הדין הפנימי ומודיע אותם לממונה העומד בחוץ, וכל אותם הכרוזים מכריזים ואומרים בכל הרקיעים: כך וכך נגזר

מבית המלך! והם נוטלים את הדברים להיכל שלמטה ומשם הם יוצאים ומכריזים את הדברים, עד שהם נשמעים בכל הרקיעים התחתונים, והם יורדים ומודיעים את הדברים לכל אשר למטה, ונוטלים אותם כל התחתונים ממדרגה למדרגה, ואפילו צפרי השמים ועופות הארץ נוטלים אותם ומודיעים אותם בעולם, עד שנוטלים את הדברים כל גרדיני נמוסים ומודיעים אותם בחלום לבני אדם ובאים אותם הדברים ומתקַימים בזמן קרוב. יש שדְבַר הדין נצרך למלכי הארץ, המפרנסים את העם ומנהיגים אותו, ואז מודיעים אותו עד הרקיע של השמש שלמטה והוא נמצא שם, עד שהממונים על השמש נוטלים אותו ומודיעים אותו לממונים העליונים שבסטרא אחרא והם מודיעים אותו למלכי הארץ, שהם בסטרא שלהם. – בשעה שהיו נביאים בישראל, היו נביאים אלו נוטלים את נבואתם משני העמודים העליונים, אשר התורה נשענת עליהם. לאחרי שנסתלקו הנביאים מן העולם ובאו בעלי המראות ובעלי החלומות, נטלו את הדבר מן המקום שאמרנו למעלה. וכשהיו מלכים בין ישראל והנביאים נסתלקו ובעלי המראות והחלומות לא נמצאו, הודיעו את הדבר למלכים מאותו הפתח שאמרנו. ואי תימא: היך נטלו את הדבר מאותו הפתח? – תא חזי: כל מדרגה ומדרגה וכל פתח ופתח, כלם יש להם מחוץ ממונים ידועים שנתמנו על כל אותם הרקיעים והם יורדים למטה לרקיעים התחתונים ומודיעים את הדבר לאותם שהם צריכים להודיע, כי כלם הם מן ההיכלות שבסטרא דקדֻשה והם יורדים מדרגות מדרגות, עד שהם פורחים מהעולם העליון ומתמנים בעולם התחתון, מקצתם לשמור את בני האדם מסטרא אחרא ומנִזקי⁵⁸ העולם ובדרכים שהם הולכים, מקצתם לסַיע לבני אדם בשעה שהם באים להטהר, מקצתם לעשות נסים ואותות בעולם ומקצתם להשגיח על מעשיהם של בני אדם ולהעיד עליהם. כגַוְנא דא⁵⁹ בסטרא אחרא, סטרא מסאבא מתפרשות מדרגות מאותם היכלות שלמטה וכֻלן להרע לעולם. מקצתם ממונים להתעות בני האדם מן הדרך הטוב אל הדרך הרע ומקצתם ממונים לטמא את בני אדם הבאים לטמא⁶⁰, כמו ששנינו: בא בר נש לטמא, מטמאים אותו בעולם הזה ומטמאים אותו בעולם הבא.

בפתח השני יש ממונה והריאל שמו, והוא בצד ימין וממונה על זכיותיהם של בני אדם. כשזכיותיו של אדם מרֻבות על חובותיו, הוא נִדון לטוב ואותו ממונה מוציא את הדין ומוסרהו לממונה הנקרא בשם פדיאל, אשר בהיכל השלישי ואומר לו: “פּדעהו מרדת שחת”.

בפתח השלישי יש ממונה אחד ושמו גדיאל והוא בצד שמאל וממונה להעלות כל החובות וכל הרעות, שהאדם סר אחריהן בעולם הזה, ואותן הוא מוריד לכף מאזנַים, בכדי שתשָקלנה עם הזכיות שהעלה אותו הממונה, הריאל, אשר בפתח השני בצד ימין. המאזנים נמצאים בתוך הפתח הרביעי ושם נשקלות כל הזכיות והחובות יחדו. אם זכיותיו של אדם מכריעות, יש כמה ממונים בסטרא דימינא, שהם נוטלים את הדין ומעבירים רעות ומחלות מאותו האדם, עד שהוא נצל. אם החובות מכריעות יש כמה ממונים בסטרא דשמאלא, שהם נוטלים את הדין ומהם הוא בא לאותם גרדיני נמוסים, עד שמזלו של אדם זה נעשה רע, וכדין יורדת אותה סטרא אחרא ונוטלת נשמתו. – זכאי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

בפתח הרביעי עומד ממונה אחד ששמו אזניה והוא המאזנים, הנוטלים את הזכיות והחובות ובהם נשקלות כלן יחדו. הוא נקרא “מאזני צדק”. תחת ידו יש שני ממונים, אחד מימין ואחד משמאל. אותו שמימין הריאל שמו ואתו שמשמאל גדודיאל שמו וכשהזכיות והחובות נשקלות, זה מכריע לימין וזה מכריע לשמאל. – כל אלה נכללים באותו הרוח, זכות=אל, וכשהם נכללים בו, הוא מוציא מקרבו חיה קדושה אחת והיא לוהטת ושמה תומיאל. – חיה זו עומדת להשגיח על העולם באותן “עיני ה'”, המשוטטות בעולם ומשגיחות על המעשים הטובים הנעשים בסתר ועל המעשים שאדם עושה בלב שלם, אף על גב שלא נעשו כראוי.

חיה זו ממונה להשגיח על התפלות. כל הבקשות, שבני אדם מבקשים בתפלותיהם, כֻלן באות לידי החיה הזאת והיא מניחה אותן בהיכל זה והן מונחות בו ארבעים יום להשגיח בהן. לסוף ארבעים יום יוצאה אותה החיה ונוטלת כל אותן הבקשות ומניחה אותן לפני אותם שבעים ושנים האורות והם דנים אותן. אז מעַיֵן בהן אותו הרוח, הנקרא בשם זכות=אל, אם הן ראויות לזכות, או לא. התפלה הזוכה להתקבל יוצאה והבקשה שבה מתגלגלת ואִתה יוצאים שנים עשר ממונים וכל אחד ואחד מהם תובע⁶¹ מאותו הרוח למלא אותה והיא מתמלאה. –

תחת אותה החיה יש ארבעה שרפים לוהטים: שרפיאל, ברקיאל, קדשיאל, קדומיה. הם עומדים בארבעה עברי העולם וממונים להשגיח על כל השומרים שבת ומענגים שבת כראוי.

מן השרפים האלה, כשהם נוסעים, יוצאים נצוצות של אש ומן הנצוצות האלה נעשים שבעים ושנים גלגלים לוהטים אש. מהכא נעשה הנהר דינור, אשר אלף אלפים משמשים לו. בכל יום ויום נמשך נהר דינור זה ושורף כמה רוחות וכמה שליטים, וכשהשבת נכנסת, כרוז יוצא ושוקט הנהר הזה וזעפים וזיקים ושביבים⁶² שוקטים, ואותה חיה הולכת ועולה על ארבעה שרפים אלו ונכנסת אל אמצע ההיכל הזה, אל המקום הנקרא “עֹנג”.

* * *

כשהשבת נכנסת, מסדרים במקום זה הנקרא “עֹנג” כל השֻלחנות של בני העולם, הנקראים “בני היכלא דמלכא”⁶³ ואלף אלפים ורבוא רבבות ממונים עומדים על השלחנות האלה, וכשאותה החיה נכנסת אל המקום הזה על ארבעה השרפים והיא רואה את כל השלחנות ומסתכלת בכל שלחן ושלחן והיך מעַנגים כל שלחן ושלחן, היא מברכת אותם וכל אלף האלפים ורבוא הרבבות עונים “אמן”.

ומה הברכה, שהיא מברכת כל שלחן ושלחן המסֻדר בעֹנג כראוי? – “אז תתענג על ה‘, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה’ דבר”,⁶⁴ וכלם אומרים: “אז תקרא וה' יענה, תשַוֵע ויאמר: הנני!”⁶⁵ הרוח העליון זכות=אל מסַיֵם בסעודה השלישית ואומר: “אז יִבָקע כשחר אורך, וארֻכתך מהרה תצמח, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך”⁶⁶. כל שבעים האורות שבכל העברים פותחים ואומרים: “הנה כי כן יבֹרך גבר ירא ה'”⁶⁷. וכששלחנו של בר נש אינו עומד במקום זה בסדר של עֹנג כראוי, אז אותה החיה ואותם ארבעה השרפים שתחתיה וכל אותם אלף האלפים ורבוא הרבבות דוחים בר נש זה לסטרא אחרא וכמה גרדיני נמוסים נוטלים אותו ומכניסים אותו אל המקום, שהוא ההֶפֶך מן המקום הזה ונקרא בשם “נגע”⁶⁸ ואומרים: “ויאהב קללה ותבֹאהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ינקש נושה לכל אשר לו ויבֹזו זרים יגיעו. אל יהי לו מֹשך חסד ואל יהי חונן ליתומיו”⁶⁹ רחמנא לישזבן! – ואותם המענגים את השבתות והחגים והמועדים כראוי, אותם ארבעה השרפים העומדים תחת אותה החיה כנגד הנהר דינור, אינם נותנים אותם להשרף בנהר זה.

תחת ארבעה השרפים יש ממונים אחדים, העומדים מבחוץ והם מכריזים לכל את הדינים והגזרות שנגזרו בהיכל זה, שבו נִדונים בני העולם בכל הדברים, מלבד בשלשה, והם: בני חיי ומזוני⁷⁰, שלא נִתּנה הרשות לדון עליהם בהיכל זה, היכל הזכות, כי הם תלוים במזל. – זכאי חלקם של הצדיקים, היודעים ארחותיה של התורה ובה הם זוכים לחיי עולם. עליהם נאמר: “ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר”⁷¹.

היכל אהבה.

ההיכל החמישי תפקידו להאיר לאותם ההיכלות התחתונים ממנו, ופתח אחד יש בו ועליו ממונה אחד, הנקרא בשם סַנֵיגוֹרִיָה, והוא עומד בפתח זה ומלמד סַנֵגוֹרִיָה⁷² על ישראל ואינו נותן לסטרא אחרא לשלוט בהם. –

בהיכל זה יש רוח אחד, הכולל ארבעה גַוָנים: לבן ושחור, ירוק ואדום ונקרא בשם סוריה והוא גדול על כל אותם החיָלות התחתונים וכֻלם הם תחת ידו. הוא הפותח והסוגר וכל המפתחות העליונים נמסרים בידו. כל החילות התחתונים עומדים תחתיו וממנו הם נזונים. כל הגנזים העליונים נמסרו בידו והוא נקרא אהבה, ובגין דא נקרא היכל זה בשם “היכל אהבה”. –

הרוח הזה, השומר את כל הגנזים של מעלה נקרא גם כן בשם “שומר ישראל, שומר הברית”. ממנו יוצאים שבילים וארחות לרוחות שלמטה ממנו, בכדי לעורר בהם רוח אהבה. ארבעה הגונים שבו, בשעה שהם באים להכלל יחדו, מכים זה בזה ומכֻלם יוצאה חיה קדושה אחת, הנקראה בשם “זֹהר”, ועליה נאמר: “היא החיה, אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר”⁷³.

מן ההיכל הזה יוצאים כל הרוחות הקדושים, הקַיָמים בנשיקות של מעלה, כי מן הנשיקות האלה יוצא אויר של רוח לקיום הנפש של הנשמות העליונות הנתונות לבני אדם. בו, בהיכל זה, נמצאים כל הנשמות וכל הרוחות, העתידים לרדת לבני האדם מיום שנברא העולם, כי הוא לוקח את כל הנשמות,

היוצאות מן הנהר הנמשך ויוצא ממעלה. על כן אין היכל זה ריק לעולם. אבל מיום שנחרב בית המקדש לא נכנסו אליו נשמות חדשות, וכשתתומנה כל הנשמות שבו לצאת, יִשָאר ריק ויִפָקד מלמעלה ואז יבא המשיח. –

מאותה החיה יוצאים שני אורות, שהם נכללים זה בזה וקשורים זה בזה ונקראים “אל שדי”. האור הנקרא “אל” נוטל ממקום זה כל הרחמים הנמצאים בּו, בכדי לפרנס בהם את ההיכל של מטה, היכל הזכות, והאור הנקרא “שדי” מֵינִיק לכל התחתונים, לכל ההיכלות שלמטה ממנו ולכל אותם שבחוץ. – מן המקום הזה יוצאים האורות הנקראים בשם “להט החרב המתהפכת”, שהיא מתהפכת לכמה גונים, וכשאותו הרוח, סוריה, מתפשט ומוציא אורות לכל הצדדים, יוצאה מן האורות האלה חיה אחרת והיא ממונה על האורות, הנקראים “להט החרב המתהפכת”. בשעה שנגזר רעב על העולם, ממנים עלִיו את החיה הזאת והיא מוציאה רוח מזון לכל בני האמונה, שלא ימותו ברעב, כי אז, בשעה שרעב שולט בעולם, יוצאים מסטרא אחרא שני רוחות הטֻמאה, הנקראים בשם “שוד וכפן”, וזהו רז הכתוב “לשׂד וכפן תשחק”⁷⁴. אחד מהם שולח רעב על בני האדם והם מתים, והשני שולט באוכל שבני אדם אוכלים אז, והם אוכלים ואינם שבעים. * * *

בהיכל זה יש שני אורות, הממונים על אלף ורבוא רבבות הנקראים “גפנים” ואלף ורבוא הנקראים בשם “רמונים”, וכלם ממונים על החבה, והם המכניסים אהבה בין ישראל למטה וקודשא בריך הוא למעלה, וכשהאהבה מתעוררת ממטה למעלה וממעלה למטה, מתמלא היכל זה כמה טובות, כמה חסדים, כמה רחמים ואז מתדבקות האהבה של מטה באהבה שלמעלה ומהן יוצאים שני ממונים, הנקראים “אהבה”, והם משגיחים על כל המיחדים את ה' באהבה ומוסרים עליו את נפשם באהבה, ועולים למעלה ומעידים. –

כל החסדים שבני אדם עושים בעולם עולים, ונכנסים אל ההיכל הזה ומתעטרים בו וממנו הם עולים ומתעטרים באהבה העליונה. –

על ההיכל הזה נאמר: “מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו”⁷⁵.

היכל רצון.

ההיכל הששי נקרא בשם “היכל הרצון”, הוא הרצון הנקרא בשם “מוצא פי ה'”. בו נמצאים ששה פתחים, ארבעה פתחים בארבעה עברי העולם ואחד למעלה ואחד למטה, ועליהם נתמנה רוח אחד גדול מכל הממונים על כל פתח ופתח, ורזיאל שמו, והוא פקיד על כל הרזים העליונים, שפה לפה ממלל, פה לפה מנשק באהבה שבאהבה. הרזים האלה לא נִתּנו להגלות, אבל כשהשערים נפתּחים, יודעים כל ההיכלות וכל הרוחות וכל המחנות, ששערי הרצון נפתחו. לשערים אלו אינם נכנסים, אלא רצונות של תפלות, רצונות של תשבחות, רצונות של נשמות קדושות עליונות. זהו ההיכל שבו נאסף⁷⁶ משה באהבה ונשק נשיקות. בהיכל זה – “משה ידבר והאלהים יעננו בקול”⁷⁷ – כשנתדבקו נשיקות בנשיקות⁷⁸, ועל דא כתיב: “ישקני מנשיקות פיהו”⁷⁹, כי אין נשיקות של חדוה ואהבה, אלא כשמתדבקים פה בפה, רוח ברוח, שאז הם רָוִים זה עם זה תפנוקים וחדוה של אור עליון. –

ביד הרוח הזה נמסרו כל הרזים של הנשמות העליונות, המעוררות חשק של אהבה למעלה ולמטה יחדו, הן הנשמות העליונות כגון ר' עקיבא וחבריו, שאינן נגשות לטבול בנהר דינור כשאר הנשמות.

רוח זה הוציא שנים עשר אורות וכֻלם נמצאים תחתיו. בארבעה עברי העולם עומדים ארבעה אורות עליונים, השולטים בארבעה העברים. בעבר דרום עומד אור עליון אחד שהוא הימין של כל העולם וממנו מתחילים ישראל להתאחד בעז האמונה, והוא מיכאל שר הצבאות של האור העליון, היורד מצד דרום, שבו עומד האור בתקפו⁸⁰. –

מיכאל זה, האור הימין, הוא האפוטרופס הגדול של ישראל וכשהסטרא אחרא נצבת להשטין על ישראל, הוא טוען כנגדה ונעשה הסניגור שלהם והם נצלים מרעת שונאיהם, מלבד בשעה שנחרבה ירושלים, שאז גברו החובות ומיכאל לא יכֹל לנצח את הסטרא אחרא, כי טענותיו נשתברו, וכדין – “השיב אחור ימינו מפני אויב”⁸¹.

בצד צפון עומד אור אחר והוא ממונה לבטל דינו של ההיכל הרביעי והוא מוסר את הדבר לממונה על הפתח של אותו היכל, שמחוץ לו עומדים ומחכים ממונים של הסטרא דמסאבא והם נוטלים את הדין וגומרים אותו. עִתים עושה דין אור זה שבצד צפון והדין הזה אינו נמסר בידי הסטרא אחרא, כי כל דין שנעשה על ידו, יש לו רפואה וקודשא בריך הוא עושה חסד. –

גבריאל הוא שמו של אור זה שבצד צפון ובכל מקום שהוא מכה, שורה בו חסד, כי הוא כולל דין וחסד, ועל כן יש בו מכה ורפואה. – בצד זה נמצא רז הפסוק “כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלהיך מיסרך”⁸², ואלו הם יסורים של אהבה⁸³, הנכללים בצד של חסד ובצד של דין.

בצד מזרח נמצא אור אחר, והוא ממונה על כל עניני הרפואה ומכניס לפני אדוניו כל אותם שנשכחו במחלתם ומִקַרב את הזמן והקץ לאותם שפסקה אמונתם בחייהם. הוא סובב את העולם בכל יום ויום ומחלק רפואה בפקודת אדוניו. –

שמו של האור הזה הוא רפאל. הוא מחבר צד זה לצד זה, צד מיכאל לצד גבריאל, ובשעה שאיש נדון בּהיכל הרביעי לחיים, הוא מקדים ומביא רפואה. – ורפואה זו מתוך דֹחַק⁸⁴ באה, כי היא יוצאה משני צדדים: מצד ימין שבו רפואה ומצד שמאל, שבו דֹחק, ועל כן כשרפואה באה לחולה, מתוך דֹחק גדול היא באה.

בצד מערב יש אור אחד ושמו נוריאל, הוא אוריאל, הכלול מכלם והוא שליח לכלם.

להיכל זה נכנסות כל התפלות וכל הרצונות של התשבחות הנעשות באהבה, וכשהן נכנסות, כלן מתדבקות בקודשא בריך הוא, ובכל יום ובכל זמן שהנשיקות מתחברות, משתעשע קודשא בריך הוא בנשמות הצדיקים, והשעשוע הוא, שהנשיקות מתעוררות.

בהיכל זה נכללים כל ההיכלות שלמטה ממנו.

היכל קֹדש הקדשים.

ההיכל השביעי הוא לפנים מכל ההיכלות ואין בו לא דיוקן ולא גוף. בו נמצאים כל הרוחות והנשמות הקדושים ובו הם מתעכבים, עד שיבוא המלך המשיח ואז תבאנה גם הנשמות הקדושות והעולם יִמָלא חדוה והקדוש ברוך הוא ישמח בהן, כמו שנאמר: “ישמח ה' במעשיו”⁸⁵.

היכל זה הוא טמיר ונעלם וגניז.

(פקודי רמה – רנט).

תאנא: אמר ר' יצחק: ארבע רוחות מנשבות בכל יום מארבעה רוחות העולם:

רוח מזרח מנשבת מהבֹקר ועד חצי היום ועמה יוצאות רוחות רפואה מ“אוצר החמדה”. דתנן: אוצר יש למעלה בשערי מזרח וחמדה שמו ויש בו שלשת אלפים ושבעים וחמש רוחות של רפואה לעולם. והַינו דתנן במשנת ר' אליעזר: “בֹקר לא עבות”¹, כלומר: כשהיא “בֹקר” – “לא עבות”, מי שיש לו חליים, אינו נלכד בּעָבות"², וכנגד זה אמר ר' יוחנן בן זכאי: יש מלאך ממונה מהבקר ועד חצי היום על אותה הרוח הבאה ממזרח ומיכאל שמו, שהוא ממונה לצד מזרח. ואמר ר' יוחנן בן זכאי: הוא מיכאל, דכתיב בֵיה³ “הנה מלאכי ילך לפניך”, ואם תסתכל, תמצא שמיכאל הוא מלאכי⁴, וזהו מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: “הנה מלאכי ילך לפניך”, כלומר: הנה מיכאל ילך לפניך. ותאנא: כשרוח מזרח מתעוררת לצאת לעולם מי שהולך בדרך ומכַוֵן אליה את רוחו, כל הברכות שמברכים אותו מתקַיָמות ויהיה שמח כל היום.

רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה ויוצאים עמה מ“אוצר מַעיָן” ארבע מאות וששים וחמש רוחות להפריח⁵ עשבים ואילנות ויבולים ותאנא: מלאך ממונה מחצי היום ועד הלילה ורפאל שמו, והוא ממונה לצד מערב.

אמר ר' יוסי בן פזי: אם כן, קושיא איכא הכא⁶, דהא תנינן: המלאַך הממונה על הרפואה רפאל שמו, ואמרת, שהרפואה באה ממזרח ומיכאל ממונה עליו!

תא שמע: אמר ר' יוחנן בן זכאי: כל המעשים שהקדוש ברוך הוא עושה עם בני אדם, הם רק בכדי שיכירוהו. הוא מחי והוא מסי⁷, ולא ישימו בני אדם את לבם לא אל המלאכים ולא אל השרים, ובגין כך הוא מחליף את העתים והזמנים, שלא יאמר אדם: “מלאך פלוני עשה לי זאת”, אלא ידע, שהכל הוא ביד הקדוש ברוך הוא, ולפיכך הוא מחליף את הרוחות, עד שיתפללו לפניו וישובו אליו, ואז יצוה על הרפואה שתשרה עליהם, ואותו המלאך הממונה על הרפואה עושה מה שנצטוה מרצון אדוניו. ותא חזי רחמנותו של הקדוש ברוך הוא: הוא אינו מכה בן אדם, עד שמעשיו נשקלים במאזנים בבית הדין שלמעלה והממונה על הדין הוא מיכאל, שהוא שולח רוּח רפואה לצד המלאך הזה וכשבן האדם מיטיב את מעשיו, הוא שולח לו את הרפואה על ידי הממונה עליה.

רוח דרום מנשבת מתחלת הלילה ועד חצות הלילה ועמה יוצאות מאותו “אוצר החמדה” מאתים ושבעים וחמש רוחות לדַשן את הארץ ולחמם את הקרירות⁸, ומלאך ממונה עליה ושמו אוריאל, והוא עומד בצד דרום. רוח זו קשה לחולים וטובה לעולם. ותאנא: משעה שרוח זו מנשבת, דנים את הרשעים באש של הגיהינם וכל העולם שוכבים והוזים⁹, בשנתם ואין מי שיתפלל עליהם.

רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבקר. ותאנא: שלש מאות אלף רוחות וסערות באות עם הרוח הזאת, והיא קשה מכֻלן לכל וטובה לחולים מפני רוב הקרירות והחמימות הרבה שבה. ותאנא: אמר ר' שמעון בן יוחאי: באותה שעה קודשא בריך הוא יוצא מאותם העולמות הרבים, שהוא רוצה בהם, ובא להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן וקול כרוז מכריז לפניו אומר: “עורי צפון ובואי תימן”¹⁰, כלומר: עורי רוח צפון והתעוררי לבוא לעולם ולהפיח בֹשֶׂם של עדן. הדא הוא דכתיב: “הפיחי גני, יזלו בשמיו”¹¹, דתאנא: בזמן שרוח צפון מנשבת בחצי הלילה והקדוש ברוך הוא נכנס לגן עדן, כל הבשמים וכל האילנות שבגן עדן מעלים ריחם ומזמרים לפניו, וכל הצדיקים כלם נהנים מזיו אספקלריא¹² של מעלה ונִזונים ממנו ומזמרים לפני יוצרם בגן עדן.

תנו רבנן: כשמתחלת רוח צפון לנשב, כל השמים וכל הרקיעים וחיות הקודש והאופנים וכל צבא השמים כֻלָם מזדעזעים ומתחלחלים ופוצחים¹³ רנה ושבחה למי שאמר והיה העולם, עד שהוא נכנס עם הצדיקים לגן עדן, וזה בחצות הלילה.

(זוהר חדש יד, טו).

אמר ר' יהודה: עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבוא שם, עד שיבואו ישראל לירושלים של מטה, ושבע כִתות של מלאכי השרת שומרים אותה סביבותיה ועל כל פתח ופתח שלה כִתות של מלאכי השרת. והם, הפתחים האלה, נקראים בשם “שערי צדק”, והם מכֻוָנים להכנס בהם נפשות הצדיקים, ודוד המלך עליו השלום נכסף¹ להם, שנאמר: “פתחו לי שערי צדק אבֹא בם אודה יה, זה השער לה', צדיקים יבאו בו”². ולמעלה מהם שומרים מלאכי השרת בחומות העיר, שנאמר: “על חומֹתיך, ירושלים, הפקדתי שֹמרים”³ – “על חומֹתיך, ירושלים” זו ירושלים של מעלה. “הפקדתי שֹמרים” אלו מלאכי השרת. ותאנא: שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס בהם עד מקום מעלתן ועל כל פתח ופתח שומרים.

דרך הפתח הראשון נכנסת הנשמה למערת המכפלה, שהיא סמוכה לגן עדן ואדם הראשון שומר על הפתח הזה. זכתה – הוא מכריז ואומר: “פַנו מקום! שלום בואֵךְ!” והיא יוצאת מן הפתח הראשון.

הפתח השני הוא בשערי גן העדן ושם מוצאה הנשמה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת. זכתה – נכנסת בשלום, ואם לאו, שם היא מקבלת ענשה ונשפטת בלהב הכרובים. כנגד הכרובים האלה היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים. זכה – נכנס בשלום, לא זכה – מבין שני הכרובים יצא להב ונשרף בפנים ומת. – הכרובים שבבית המקדש היו מכֻוָנים כנגד כרובים אלו שבשערי גן העדן לצרף הנשמות. זכתה הנשמה – נותנים לה פִנקס⁴ : סִמן להכנס, והיא נכנסת אל גן העדן אשר בארץ ושם יש עמוד אחד של ענן ונֹגה מעורבבים זה בזה ועשן ונֹגה סביבותיו, והעמוד הזה נעוץ למטה ועולה למעלה, לשערי השמים. זכתה הנשמה לעלות למעלה, היא עולה באותו עמוד. לא זכתה יותר, היא נשארת שם ומתעדנת מהטוב אשר למעלה ונהנָה מזיו השכינה, אבל אינה נִזונה ממנה.

הנשמה הזוכה לעלות באותו עמוד, עולה עד שמגעת אל הפתח השלישי, שהוא כנגד הרקיע הנקרא “זבול” ובאה עד ירושלים אשר שם ועליה נצבים שומרים. זכתה – פותחים לה הפתחים והיא נכנסת. לא זכתה – נועלים את השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פִנקסה ממנה, והנשמה אומרת: “מצאֻני השֹמרים הסֹבבים בעיר, הכוני, פצעוני נשאו את רדידי מעלי, שֹמרי החֹמות”⁵ – “מצאני השֹמרים הסֹבבים בעיר” אלו מלאכי השרת, השומרים את בית המקדש וירושלים של מעלה. “נשאו את רדידי מעלי” זהו הפנקס שלה, סִמנָה. “שֹמרי החֹמות” – כמה שנאמר: “על חֹמתיך ירושלים הפקדתי שֹמרים”. זכתה לעלות, היא נכנסת שם לאותם השערים ומשבחת לקדוש ברוך הוא בבית המקדש אשר למעלה, ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן והולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והששי ואומר לפני הקדוש ברוך הוא: “רבונו של עולם! אשרי בניך, בני אוהביך: אברהם ויצחק ויעקב! אשרי הצדיקים הטובים, הזוכים לזה!”

ומיכאל עולה עם הנשמה והם מגיעים לפתח השביעי, שהוא נקרא בשם: “עֲרָבוֹת” וגנזי חיים טובים נמצאים בו וכל נשמותיהם של הצדיקים כלם נמצאים שם ונעשים מלאכי השרת ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא ונזונים מזיו השכינה, אספקלריא המאירה, ושם המנוחה והנחלה ונֹעם חיי העולם הבא, אשר “עין לא ראתה, אלהים זולתך”.

(שם, מדרש הנעלם, כג).

אמר ר' אלעזר:

מסטרא ימינא עִלאה¹ יוצאים שלשה עשר מעיָנות, נהרות עמֻקים. אלו עולים ואלו יורדים. כל אחד ואחד נכנס בחברו. אחד מהם מוציא ראשו ומכניסו לשני נהרות. אחד משני הנהרות האלה נוסע מימין למעלה ומפריש² למטה אלף יאורים, היוצאים מאותם שלשה עשר המעינות=נהרות לארבעה צדדים. שלשה עשר יאורים מתפרשים ונכנסים אל המעינות ומהם נוטלים מים ארבע מאות ותשעים ותשעה יאורים וחצי מצד זה וארבע מאות ותשעים ותשעה יאורים וחצי מצד זה. נשאר חצי יאור מצד זה וחצי יאור מצד זה ושני החצאים נעשים אחד, וזה נכנס בין היאורים ונעשה תנין, שראשו אדום כשושנה, קשקשותיו חזקות כברזל, סנפיריו משוטטים ומתפרשים לכל היאורים. כשהוא מרים את זנבו, הוא מכה בו את הדגים ואין מי שיקום לפניו. פיו לוהט אש. כשהוא נוסע בכל אותם היאורים, מזדעזעים שאר התנינים ובורחים ונכנסים אל הים. שבעים שנה הוא רובץ בצד זה ושבעים שנה בצד זה. אלף יאורים חסר אחד מתמלאים ממנו והוא רובץ ביניהם. כשהוא נוסע יוצאה שלהבת של אש מקשקשותיו וכֻלן מתחממות והגלים רועשים והיאורים מתערבים אלו באלו ונעשים שחורים, והגלגלים של המים רצים לארבע רוחות העולם. הוא מרים את זנבו ומכה למעלה ומכה למטה והכל בורחים מפניו, עד שבצד צפון קמה שלהבת אש וכרוז קורא: “קומו, זקנות³ ! התפזרנה לארבע רוחות! הרי נתעורר מי ששם חחים בלחייו⁴ של של התנין”. – אז כל הזקנות מתפזרות, והמלאכים אוחזים בתנין ונוקבים את לחייו בצד שִניו, ומכניסים אותו לנקב של תהום רבה, עד שנשבר כחו, ואז משיבים אותו לנהרותיו.

אחת לשבעים שנה עושים לו כזאת, בכדי שלא יטשטש⁵ את מקומות הרקיעים ועמודיהם, וכלם מודים ומברכים ואומרים: “בֹאו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושֵׂנו”⁶.

(וארא כז).

ביום הששי, בשעה שהערב מגיע, מאיר כֹכב אחד מצד צפון ועמו שבעים ככבים אחרים, ואותו הכֹכב מכה בכֹכבים האחרים וכֻלם נכללים בו ונעשים כלל אחד של שבעים. והכֹכב מתפשט ונעשה כמדורה¹ אחת, לֹהטת בכל עֲבָרֶיהָ. והמדורה מתפשטת סביבות אלף הרים ומושכת אליה את הגַוָנים שבפנים ממנה. הגון הראשון ירוק. כיון שגון זה נמצא אצל המדורה, היא עולה ודולגת עליו למעלה ונכנסת אל תוכה ומשליכה אותו לחוץ, ונמצא הגון הירוק בחוץ ומדורת אש הכֹכב בפנים. אחר כך מושכת המדורה אליה גַוָן אחר, שני, לבן. כיון שגון זה נמצא אצלה, היא עולה ומשליכה אותו לחוץ והיא נמצאה בפנים. כך היא עושה לכל שאר הגונים, עד שהיא נמצאת בפנים של כל הגונים ונגשת אל נקודה טמירה, לקבל ממנה אור.

(ויקהל רנ).