רקע
עזריאל נתן פרנק
עוד שבעה היכלות

ר' שמעון קם ואמר:

זכאי החלק שלך, אדם הראשון, הנבחר מכל הנבראים הנמצאים בעולם, כי אותך הגדיל הקדוש ברוך הוא מכלם, והכניס אותך אל גן העדן, והתקין לך בו שבע חֻפות בכדי שתשתעשע שם בעֹנג של הנעימות העליונה, כמה שנאמר: “לחזות בנֹעם ה' ולבקר בהיכלו”1 – לחזות בנֹעם ה' למעלה “ולבקר בהיכלו” למטה. “לחזות בנֹעם ה'” – באותם שבעה הרקיעים של מעלה, “ולבקר בהיכלו” – באותם שבעה הרקיעים של מטה. והרקיעים האלה הם אלה לעֻמת אלה, ואתה, אדם הראשון, היית בכל אלה ובגן העדן. שבע חֻפות עליונות היו ממעל לך ואתה נתעטרת בהן ובשבע חֻפות תחתונות. עמדת והשתעשעת בהן, עד שנדחו רגליך אחרי עצתו של אותו נחש רע וגֹרשת מגן העדן וגרמת מיתה לך ולכל העולם, כי עזבת את העדנים של מעלה ושל מטה ונמשכת אחרי אותן התאוֹת הטמאות, הנקראות “ראש פתנים”, שהגוף נמשך אחריהן ולא הרוח, כמה שנאמר: “וראש פתנים אכזר”, וכתיב “ענבימו ענבי רוש”, עד שבא אברהם אבינו והתחיל לתקן את העולם, ונכנס אל תוך האמונה הקדושה ותִקן למעלה ולמטה, ברקיעים העליונים וברקיעים התחתונים. אותם התחתונים הם היכלות לרקיעים העליונים לחבר אלו באלו ולקשר אלו באלו, כמו שאמרנו באותם ההיכלות, ואף על גב שכבר בארנו את ענין ההיכלות בכלל, אבאר עכשו את הדברים לפרטיהם, בכדי שלא יטעו החברים וילכו באֹרח מישור, כמה דכתיב: “כי ישרים דרכי ה וצדיקים ילכו בם”2.

היכל לבנת הספיר.

ההיכל הראשון הוא ראשיתן של כל המדרגות, שבהן עולם למעלה למעלה, עד המדרגה שעליה נאמר: “ויראו את אלהי ישראל”3. בהיכל זה יש משַׁמֵש ממונה אחד וטהריאל שמו והוא עומד על פתחו של ההיכל וכמה ממונים אחרים עמו. כֻלם אש ושרביטי אש בידיהם ועינים לכֻלם. כשנשמתו של אדם עולה ומגיע שמה, אם זכאית היא, פותח אותו ממונה לפניה את הפתח והיא עולה, ואם אינה זכאית, מוכן לה ממונה אחר, העומד בסטרא אחרא4, וכמה אלפי רבבות שוטרים עמו. דוחה אותו הממונה הקדוש ההוא ותופס אותה זה האחר שבסטרא דמסאבא5 ומכניס אותה להיכלי דמסאבי וכל אותם השוטרים אוחזים בה, עד שהם מורידים אותה לגיהינם ושם היא נִדונה שנים עשר חֹדש. –

כזאת עושה אותו הממונה הקדוש, העומד ליד אותו פתח גם עם התפלות. תפלות־רבים בוקעות אוִירים ורקיעים בכדי לעלות לפני מלך מלכי המלכים. אותו הפתח נפתח לפניהן והן עולות, עד שכל התפלות שבעולם נעשות עטרה בראש צדיק חי עלמין6. תפלת=יחיד עולה, עד שהיא מגיעה לאותו פתח, שהממונה ההוא עומד עליו. אם התפלה הזאת ראויה לעלות לפני המלך הקדוש, מיד הוא פותח לפניה את הפתח ומכניס אותה; ואם אינה ראויה, הוא דוחה אותה לחוץ, והיא יורדת ומשוטטת בעולם ועומדת בתוך רקיע תחתון מאותם הרקיעים שלמטה, ברקיע של המדבריות שבעולם, ובאותו רקיע עומד ממונה אחד ששמו סהדיאל, והוא נוטל כל אותן התפלות שנדחו לחוץ ושנקראות בשם “תפלות פסולות” וגונז אותן, עד שנִדון אותו בר נש בעל כל תפלה ותפלה. אם הוא שב בתשובה כראוי, ומתפלל תפלה כשֵרה אחרת, אז כשתפלה כשרה זו עולה, נוטל הממונה סהדיאל את התפלה הפסולה ההיא ומעלה אותה למעלה, עד שהיא נפגשת באותה התפלה הכשרה, ושתיהן עולות ומתערבות יחדו ונכנסות לפני המלך הקדוש. עִתים נדחה אותה התפלה הפסולה משום שבר נש בעלה נמשך אחרי סטרא אחרא ונטמא בסטרא זו. אז נוטל אותה הממונה על אותה סטרא דמסאבא והוא עולה אִתה ומזכיר את חטאותיו של אותו בר נש לפני הקדוש ברוך הוא ומסטין עליו למעלה.

וכך כל הנשמות וכל התפלות, כשהן עולות, כלן באות אל אותו ההיכל, ואותו הממונה עומד על פתחו של ההיכל ומכניסן, או דוחה אותן לחוץ.

* * *

למעלה מן הפתח הזה יש פתח אחר, שקודשא בריך הוא חתר אותו, והוא נפתח שלש פעמים ביום ואינו ננעל. נועד הוא לבעלי תשובה, השופכים דמעות בתפלותיהם לאלהים, וכל השערים והפתחים ננעלים לפניהם, חוץ מאותם השערים, הנקראים שערי דמעה. וכשאותה התפלה של דמעות עולה למעלה, בכדי להכנס אל אותם השערים, בא האופן7, הממונה על שש מאות חיות גדולות, ורחמיאל שמו, והוא נוטל אותה עם הדמעות יחדו. התפלה עולה ומתקשרת למעלה והדמעות נשארות הכא ונרשמות באותו הפתח. ויש דמעות אחרות, שהן רשֻמות במרכבות של מעלה ואינן נמחות, הן הדמעות שנשפכו למעלה ולמטה בשעה שנחרב בית המקדש, דכתיב: “הן אראלם צעקו חֻצה, מלאכי שלום מר יבכיון”8, וכך גם אותן הדמעות, הנשפכות על הצדיקים והזכאים כשהם מסתלקים מן העולם. את כל הדמעות האלה נוטלות המרכבות ומערבות אותן בדמעות שנשפכו על חרבן בית המקדש. ועל זאת נאמר: “ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דבר”9 – מי “פנים”? – אלו המרכבות העליונות והקדושות. ואחר כך, כאשר כבר ימחה ה' אלהים דמעה מן המרכבות – “וחרפת עמו יסיר מעל הארץ, כי ה' דִבֵּר”. –

בהיכל זה יש רוח, הנקרא בשם סטוטריה ומראהו מראה ספיר, הנוצץ לכל עבר, והוא עומד בשני צדדים, ומהם מתפרשים נצוצות, כנצוצות של נר, לכמה צדדים, וכמה גַוָנים לוהטים ממנו מצד ימין. –

כשהרקיע העליון, הוא הנהר הנמשך ויוצא מעדן, מוציא מקרבו נשמות, בכדי שתעלינה למעלה אל ההיכל השביעי, הן נאחזות בו, בהיכל השביעי, וכשהן יוצאות ממנו, הן יורדות עד שהן מגיעות להיכל זה, הראשון, ואוחז בהן אותו הרוח הקדוש, סטוטריה, שהוא בימין. הנשמות=הזכרים, שהן עתידות לפרוח ולהכנס לזכאים זכרים, כֻלן, מתעכבות שם, עד שהן נכללות בנשמות נקבות, כי מן הרוח הזה יוצא רוח אחר לשמאל, המתראה ונעלם ונכלל באותו הרוח הראשון ושניהם נעשים אחד. רוח שני הוא הרוח הנקרא בשם “אדיריה, סנוגיה, סטניה”, הנמצא שם בשמאל. כשההיכל השביעי מתאַוֶה להתדבק באותו הנהר הנמשך ויוצא, מן החשק הזה העולה ממטה (מן ההיכל) למעלה (אל ההיכל), נולדות נשמות נקבות, וכשרצונו של אותו נהר יורד למנטה (אל ההיכל) נולדות נשמות זכרים. כשנשמות נקבות יוצאות מתוך אותו ההיכל השביעי, הן יורדות, עד שהן מגיעות אל אותו הרוח השמאלי הנקרא “אדיריה” ונקרא גם כן “לבנת הספיר”, והוא אוחז בהן, ואחר כך נכלל רוח זה ברוח שבצד ימין, ואז נעשות הנשמות כלולות, זכר ונקבה יחדו, והן פורחות מהיכל זה ופורשות ונכנסות לבני אדם.

כששני הרוחות ההם באים להכלל זה בזה, מכה זה בזה ויוצאים מהם נצוצות, המתפשטים לכל עבר, ומן הנצוצות היוצאים מן הרוח שבשמאל נעשים האופנים. שעליהם נאמר: “מראה האפנים ומעשיהם כעין תרשיש”10, אלו הם האופנים, הלוהטים אש ועומדים בשורה. כשמתערבים רוח ברוח והאחד נכלל בשני, יוצא מהם אור אחד, העולה ויורד ויושב על ארבע שורות האופנים. האור הזה היא חיה אחת, השולטת על האופנים ונקראה בשם “בזק”, וממנה מתפשט רקיע אחד, העומד על שני עמודים שהם שני כרובים, אחד מצד זה ואחד מצד זה ואותו רקיע על ראשיהם ו“בזק” ממונה גם עליהם. –

כל התפלות המקדימות ועולות עד שלא סִיְמו ישראל את כל תפלותיהם, מתעכבות ברקיע זה, ו“בזק” השולט על הרקיע הזה מתקין אותן, עד שבא סנדלפון הממונה הגדול, הוא הרוח העליון השולט על הכל, וכשישראל מסַיְמים את כל תפלותיהם, הוא נוטל אותן מן הרקיע הזה וקושר אותן לכתרים לראש אדניו.

* * *

ואותו “בזק” מונה את כל התפלות העולות ואת כל דברי התורה הנאמרים בלילה. כשרוח צפון מתעוררת והלילה נֶחצה, כל מי שקם באותה שעה ועוסק בתורה, כל דברי התורה שלו עולם ו“בזק” נוטל אותם ומניחם באותו רקיע, והם מונחים שם עד שבא היום ואז הם עולים ונשארים ברקיע, שבו תלוים כוכבים ומזלות ושֶמש ולבנה. –

אותם ארבעה אופנים שהם אהניאל, קדומיאל, יאהדונהי, יהדוניה, נוסעים על ארבעה אופנים שמפתחות השם הקדוש בידיהם, והם נכללים ברז האותיות “אדֹני”, שסנדלפון שר המרכבות משתמש בהן. ארבע אותיות אלו פורחות באויר של אותיות השם הקדוש “הויה” והאותיות של השם “אדֹני” נכללות באותיות של השם “הויה” ואז מאירות כל האותיות ואורן עולה ויורד כאור השמש בתוך המים. –

כשאותו רוח נוסע, הכל נוסעים בגינו, דכתיב: “אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו, לא יסבו בלכתן”11.

באמצעיתו של היכל זה עומד עמוד אחד, שהוא נעוץ בהיכל זה ועולה ומגיע אל ההיכל השני, ובו עולה הרוח שלמטה אל הרוח שלמעלה להתאחד רוח ברוח, להיותם אחד. שמו של העמוד הזה הוא אדרהניאל ורז המפתחות של השם הקדוש בידו. כשהתפלות עולות ומגיעות לאותו עמוד, נוסע כל מה שבהיכל זה אל ההיכל השני להתחבר יחדו.

היכל עצם השמים.

ההיכל השני הוא טמיר וגנוז יותר מהראשון. בו יש שלשה פתחים ומשַמֵש אחד ממונה עליהם, ואורפניאל שמו. ממונה זה שולט על שלשה עברי עולם: דרום וצפון ומזרח. דרום מצד זה וצפון מצד זה ומזרח באמצע.

שלשה פתחים אלו שבשלשה צדדים, שנים מהם סגורים ואחד פתוח. אותו ממונה עומד בפתח הפתוח ותחת ידו שני ממונים אחרים, שהם ממונים על הפתחים האחרים, הסגורים. כל הנשמות של הרוגי בית=דין, או הרוגי שאר העמים, נמסרות בידיהם. הממונה עליהן חוקק את דיוקנן בלבושיו, שהם של אש בוערת ומעלה אותן למעלה ומראֶה אותן לקדוש ברוך הוא, והוא נוטל את הרוגי שאר העמים וחוקק אותם בפורפירא שלו, ואת הרוגי בית=דין מוריד אותו ממונה ומכניסם לאחורי אותם שני הפתחים הסגורים שאותם שני הממונים האחרים עומדים עליהם, ומשם הם רואים את כבודם של כל אותם האנשים, שקִיְמו את התורה ושמרו פקֻדיה והם מתבַּיְשים בעצמם ונִכוִים מן החֻפה של אלו, עד שהממונה עליהם פותח לפניהם שער מזרח ונותן להם חיים. וביד אותו ממונה כוס של חיים, שהיא מלאה אורות, והיא נקראה בשם “כוס תנחומים”, כי משום כוס אחרת ששתו, “כוס חמתו, כוס תרעלה”,12 זכו לזאת.

היכל זה נקרא בשם “היכל זוהר”, משום שיש בו רוח הנקרא בשם אורפניאל, והוא זוהר שאינו משתנה ונמצא בין האור הנעלם, המאיר מלמעלה ובין האור המאיר מלמטה, וכששני האורות האלה נפגשים, מאיר אותו הרוח, כמו העין שכשהיא מתגלגלת, היא מוציאה אור מתנוצץ ומזהיר.

הרוח הזה, אורפניאל, הוא המאיר להיכל זה וְלָהיכל הראשון, ונוסע למעלה ונוסע למטה. הוא עומד בצד ימין. – בצד שמאל יש רוח אחר, הדרניאל, ושני הרוחות האלה נכללים זה בזה והם לאחד: “עצם השמים” משום שהם מאש ומים13.

אותו הרוח הראשון, אורפניאל, הנתון בין מעלה ומטה הוא כעין חשמל, ועִתים הוא חשמל ומאיר ממש, ומשום שממנו יוצאים כל השרפים, חיות האש, הממללות, החיות הקַיָמות ואינן קַיָמות, ועל כן הוא חשמל14. כשהעולם נִדון לטוב, מאיר רוח זה וכל חיים וכל חדוה נמצאים בעולם, וכשהעולם נדון בדין, שולט ומתחזק אותו הרוח השני, ורוח זה נגנז ונחשך, ואז כל העולם עומד בדין ונִדון. –

בהיכל זה נמצאים כל מלבושיהן של נשמות הצדיקים, העולות להֵראות לפני אדוניהן ולהתיצב לפניו. כשהנשמה עולה ומגיעה להיכל זה, כדין מזדמן ממונה אחד, הממונה על אותם המלבושים, וצדקיאל שמו. כי בשעה שאדם עושה מצוֹת התורה בעולם הזה, כשם שהוא עָמֵל במצוֹת, כך נעשה בהיכל זה שלמעלה מלבוש להלבישו בעולם הבא, וכשנשמתו עולה, נוטל אותו ממונה את המלבוש שלה והולך עמה, עד שהוא מגיע לנהר דינור, שהנשמה צריכה להתרחץ ולהתלבן בו. עִתים הנשמה טובעת בנהר זה ונשרפת ואינה עולה כל היום עד הבֹקר, שאז מתעורר הרוח שבצד דרום וכֻלן קמות ומתחדשות ואומרות שירה ומזַמרות, כאותם המלאכים, ששלטונם עובר והם נשרפים ומתחדשים כמלפנים ואומרים שירה. – אם הנשמה זוכה לעלות, נוטל אותה הממונה צדקיאל ומלבישה אותו מלבוש והיא עולה לקרבן על ידי מיכאל הכֹהן ועומדת כל הימים לפני עתיק יומין. זכאי חלקה של נשמה זו, שהיא זוכה לעמוד שם. –

על כל אלו נתמנה הרוח, הנקרא בשם אורפניאל, כאשר אמרנו, וכשנפגשו רוח ברוח ונכללו שניהם זה בזה, נבראו אותם השליטים האחרים, שנתמנו על העולם, והם השרפים בעלי שש הכנפים, המקַדשים את אדוניהם שלש פעמים ביום, ואלו הם המדקדקים15 עם הצדיקים אפילו כחוט השערה, ואלו הם העומדים לענוש בעולם הזה ובעולם הבא את המזלזלים באדם, שלמדו ממנו אפילו דְבַר תורה אחד ואינם נוהגים בו כבוד ואת כל המשתמשים במי שקרא ששה סדרי משנה. –

כשמתערבים רוח ברוח והם מאירים יחדו, יוצאה מאורם חיה אחת, השולטת על אותם השרפים ותחתיה ארבע חיות, אשר פני נשר פניהן. –

חיה זו יופיאל שמה. היא נמצאה בכל רזי החכמה וכל מפתחות החכמה נמצאים בה. היא עומדת ותובעת מאת הקדוש ברוך הוא לתת שכר לכל הרודפים ללמוד חכמה מאת בעלי החכמה ואפילו מכל בר נש והם לומדים חכמה, בכדי להכיר את אדוניהם. אותו השכר נִתן לרודפי חכמה באופן זה:

כשבַר נש יוצא מן העולם הזה, יוצאה אותה חיה על ארבעה שרפים מעופפים וטסה לפניו ואינה נותנת לכל השוטרים שבסטרא אחרא לגשת אליו, ורבים הם שליחי השלום, המקיפים אותו סביב. וכשאותם השרפים נוסעים ומתראים, נופלים השרפים=הנחשים, היוצאים מאותו הנחש, שגרם מיתה לכל העולם.

כשהנשמה יוצאה מן העולם הזה והיא מגיעה לחיה זו, שואלת אותה החיה על רזי החכמה, וכפי מדת החכמה, שהאדם בעל הנשמה רדף אחריה ודבק בה, כך היא מדת השכר, הנִתן לו. אם יכול להדבק בחכמה ולא נדבק בה, החיה דוחה את נשמתו לחוץ והנשמה אינה נכנסת והיא עומדת בבושה תחת ההיכל הזה, והשרפים שתחת החיה מכים בכנפיהם ושורפים את הנשמה והיא נשרפת ואינה נשרפת, וקַיֶמת ואינה קימת. וכך היא נִדונה בכל יום, והיא מאירה ואינה מאירה, אף על גב שיש בידה מעשים טובים. כי אין שכר בעולם הבא כשכרם של העוסקים בחכמה, בכדי להכיר את אדוניהם ואין שִעור לשכרם של אותם היודעים חכמה ומסתכלים בכבוד אדוניהם. זכאי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, דכתיב: “אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה”16. –

אותו רוח שולט על הכל, והכל נכלל בו.

אותה חיה שולטת על ארבע חיות אחרות, אשר ארבעה גלגלים לכל אחת ואחת. גלגל אחד נראה בצד מזרח, וגלגל אחד נראה בצד צפון, וגלגל אחד נראה בצד דרום וגלגל אחד נראה בצד מערב. הגלגל שבצד מזרח חניאל שמו. הגלגל שבצד צפון קדשיאל שמו. הגלגל שבצד דרום עזריאל שמו. הגלגל שבצד מערב עניאל שמו. ואותם שלשה עמודים אשר לכל אחד ואחד, כלם פונים לאמצע, משום שהאמצע מַסיע אותם וכלם נוסעים בגין האמצע. – אותם העומדים באמצע, כלם ממונים על השירה. אלו שבימין אומרים שירה, שיעלה הרצון למעלה ואומרים: “קדוש”, ואלו שבשמאל אומרים שירה, שיעלה הרצון למעלה ואומרים: “ברוך”; “קדוש” למעלה ו“ברוך” למטה. אותם העומדים למעלה בצד ימין נוטלים קְדֻשה ומתחברים בקדֻשה ומתחברים בקדֻשה עם כל אותם היודעים לקַדש את אדוניהם ביִחוד של רז החכמה, ואותם העומדים בשמאל נוטלים קדֻשה ומתחברים עם כל אותם, שאינם יודעים לקַדש את אדוניהם כראוי, וכלם נכללים אלו באלו ביחוד אחד ומתקשרים זה בזה, עד שכֻלם נעשים קשר אחד ורוח אחד והם מתקשרים באותם שלמעלה, להיותם כלם אחד.

מן המקום הזה יונקים17 כל בעלי החכמה, הרואים במראה, או ברז החלום. הנביאים יונקים מלמעלה, ואתם בעלי החלום, או המראה יונקים מהכא, וכשמקום זה מתחבר עם המקום של מעלה, כדין יונקים הנביאים ממעלה ומִמַטה ובגין כך יש בדבריהם משל ונבואתם אינה צחצחה18 כראוי, כנבואתו של משה, שהיתה צחצחה בכל. כי אורו של משה יצא ממעלה, מן המקום, שכל האורות יוצאים ממנו, ועל כן הגיע משה אל המדרגה שלו, וינק משם את נבואתו והיא היתה מאירה. מה שאין כן כל שאר הנביאים שינקו מערבוב ולכן גם בנבואתם יש ערבוב. בעלי החלומות ובעלי המראה כלם יונקים מן המקום הזה של מטה, בלי חִבור של מעלה, על ידי מדרגה תחתונה ממנו19, שהוא לחוץ. כמו שמדרגת הנביאים שלמעלה, לא היו הנביאים רואים אותה, אלא על ידי מדרגה אחרת תחתונה, הכי נמי מדרגת בעלי החלומות והמראות, שהיא במקום זה אינה מתגלה לאלו, אלא על ידי מדרגה אחרת תחתונה ממנה שבחוץ באופן זה: הדבר יוצא מן ההיכל הזה ומגיע לאותו הממונה, העומד על שער ההיכל. מן הממונה הזה בא הדבר אל הממונה שתחת ידו, וכן הלאה, ורבים הם הנוטלים את הדבר ומתערבים בו, עד שהוא מגיע לבעלי החלומות והמראות, ועל כן אינו ברור כראוי ויש בו ערבוביה רבה. –

בשעה שארבעה הגלגלים מתחברים עם אותם הגלגלים שבאמצע, כדין כֻלם נקראים בשם “חמודות”, והם בעלי המראות ואותה החיה, יופיאל, שולטת עליהם, ובגין כך נקרא דניאל בעל המראות בשם “איש חמודות”, דכתיב: “כי חמודות אתה20”. זכאים הם היודעים רזי אלהים ללכת בדרך אמת בעולם הזה ובעולם הבא.

היכל נֹגה.

ההיכל השלישי נמצא באור עליון יותר מן ההיכלות הקודמים. יש בו ארבעה פתחים: אחד בצד דרום ואחד בצד מזרח, אחד בצד צפון ואחד בצד מערב ועל כל פתח ופתח ממונה אחד.

בפתח הראשון עומד ממונה ושמו מלכיאל והוא השולט על אותם הפִתקאות21, היוצאות מבית דינו של המלך לדון את העולם, ושני סופרים תחת ידו, אחד מימינו ואחד משמאלו. לו נמסרות הפתקאות להתקינן, עד שלא תצאנה מאותו הפתח לחוץ ותמסרנה לידי אותו הממונה שבהיכל הראשון. כי כשהן נמסרות ליד הממונה שבהיכל הראשון, הן יוצאות משם ואין הרשות להשיבן, ומיד נזדמן הממונה של הסטרא אחרא, מסאבא, בעל הדין הקשה, שאינו מרחם, וסנגדיאל שמו, שהוא ממונה על שער ההיכל הראשון של הסטרא אחרא, שהוא הגיהינם וכמה הם גרדיני נמוסין22, הממונים לשוט בעולם ומוכנים לעשות דין. בגין כך עומד אותו ממונה, מלכיאל, ומעַיֵן בפתקאות, ואותם שני הסופרים שתחת ידו, שמשיאל וקמואל, מתקינים את הפתקאות. בהיכלות שבסטרא אחרא מסאבא, נתמנו ממונים ידועים, שהם ההפך מן הממונים שבהיכלות הקדושים, וכל אותם הרוחות וכל אותם הממונים אשר שם כֻּלם אך להרע.

תא חזי: כשסנגדיאל נוטל את הפתקא מסטרא של הממונה על הפתח הראשון, הוא פותח פֶתח אחד לסטרא דחשוכא23, הנקרא “באר שחת”, ושם אלף ורבבות ממונים מוכנים לקבל את הפתקא, וכדין כרוזים יוצאים וכמה גרדיני נמוסין משוטטים בעולם, ואותו הדין, הכתוב בפתקא נגמר.

הפתח השני הוא הפתח, שחיים ומות תלוים בו, כי בו חותמים את החתימות של כל פתקא ופתקא, שכיון שהותקנו הפתקאות בא שַמָש אחד, גזריאל שמו, ומביא אותן אל הפתח השני, ושם חותמים אותן.

על הפתח הזה עומד ממונה אחד ושמו עזריאל (כל פתח ופתח נקרא על שמו של הממונה עליו), ותחת ידו שני שַמָשים, ששמותיהם סנוריא, עדיאל, אחד מימין ואחד משמאל. בזה שמימין תולים החיים ובזה שמשמאל תולה המות. ושני חותמות בידיהם: חותם של חיים וחותם של מות. זה עומד בצד זה וזה עומד בצד זה.

פתח זה סגור כל ימות השנה, ונפתח בימי השבתות וראשי חדשים בכדי לתת חיים באותו חותם, שהחיים תלוים בו, כי חותם זה קַיָם בשבת וראש חֹדש. ביום כפור, כשישראל עומדים בתפלות ותחִנות ועוסקים בעבודת ה', סגור הפתח הזה, עד שעת תפלת המנחה. לאחרי שנגמרה תפלת המנחה, יוצא ממקום בית הדין של היכל הזכות אוִיר אחד ופתח זה נפתח ואוֹתוֹ הממונה של הפתח הזה נצב ושני השַמָשים שמימינו ומשמאלו עומדים וחותמים החיים והמות בידיהם וכל הפתקאות של העולם לפניהם, ואז הם חותמים הן לחיים והן למות. –

זהו הפתח של מזרח.

הפתח השלישי קַיָם, בכדי שעל ידו ידעו כל אותם שדין יעבור עליהם בין למחלות, בין למכאובים, בין לעניות, דין שאינו למות.

* * *

כששער הפתח הזה נסגר לפני בן אדם, דין נחתם עליו ואין להשיבו, אלא בתפלה עצֻמה ובתשובה שלמה, דכתיב: “יסגר על איש ולא יִפָתֵחַ”24".

ממונה אחד עומד על הפתח הזה וקפציאל שמו. תפקידו הוא לסגור את הפתח לפני בר נש, הראוי לעונש, בכדי שלא תתקבל תפלתו, עד שישוב אל ה'. בשעה שנגזר הדין על בניו שלא חטאו, על ילדיו הקטנים, יוצא ממונה אחד, שַמָש שתחת ידו, עיריאל שמו, ומכריז לצד שמאל, עד שמתעורר רוח אחד, רוח פגימה25, שנברא בפגימת הלבנה26, והוא נקרא בשם אסכרה27, והוא העומד על המדרגה הרביעית של ההיכל השלישי שבסטרא דמסאבא וממונה על הריגת הילדים ומתראה להם בדמות אשה אומנת ילדים ואוחז בהם והורג אותם. אז עולה נשמת הילד הנהרג, ואותו ממונה אוחז בה ומעלה אותה אל הממונה על ההיכל הרביעי, וזה מגדל אותה ומשתעשע אִתה ומעלה אותה להֵרָאות לפני המלך הקדוש בכל שבת ושבת ובכל ראש חֹדש וראש חֹדש והיא נראה לפניו ומקבלת ממנו ברכות. ובשעה שרוגז שולט בעולם, מסתכל הקדוש ברוך בנשמות הילדים וחס על העולם.

כל הילדים שלא השלימו שלש עשרה שנים ויום אחד, כֻלם, אם הם נדונים למיתה, נמסרים בידו של אותו הרוח. משלש עשרה ועד עשרים שנה, כֻלם נמסרים לידי רוח אחר, הנקרא בשם אגיריסון והוא יוצא מן הנחש העקלתון28, שגרם מיתה לכל העולם, והוא היצר הרע. מעשרים שנה ומעלה נִדון האדם בּבית הדין שבמקום הנקרא בשם זכות. הוא בעצמו בא בעוֹנותיו הוא נדון ונמסר ביד אותו הנחש, שהוא מלאך המות. מעשרים שנה ולמטה, עד שלש עשרה, הולך אחריו אותו הרוח, אגיריסון, כנחש, אם לא נשמר כראוי בהיותו ילד קטן, ואם הוא רואה בו סִמן, שישחית אחר כך את דרכו, הוא נוטל אותו בלי רשות, ועל דא כתיב: “ויש נספה בלא משפט”29 ורז זה כתיב: “והנה טוב מאֹד”30, ותנינן: “והנה טוב מאד” – זה מלאך המות, שהקדים ונטל אותו, עד שלא השחית את דרכו. ואותו הממונה, העומד על הפתח ההוא מכניס את נשמתו ומעלה אותה למעלה. משלש עשרה שנה ולמטה נִדון הילד על עוֹנותיו של אביו ונמסר ביד אותו הרוח אסכרה.

פתח זה הוא בצד צפון.

הפתח הרביעי נקרא בשם “פתח של רפואה” ובו עומד ממונה אחד, פדיאל שמו, שהוא הממונה על כל הרפואות שבעולם ועל תפלותיהם של כל בעלי מכאובים ומחלות ויסורים. הוא המעלה את כל התפלות האלה ומכניס אותן לפני הקדוש ברוך הוא. והוא אותו המליץ, שעליו נאמר: “מלאך מליץ אחד מני אלף”31, כי בפתח זה עומדים אלף והוא אחד מהם, וכתיב: “ויחֻננו, ויאמר: פדעהו מרדת שחת מצאתי כֹפר”32, כי הוא מעלה את התפלה ועומד להמליץ טוב על האדם ומזכיר את זכותו לפני הקדוש ברוך הוא, ועל כן כל הרפואות נמצאות בפתח זה, שפדיאל ממונה עליו. –

פתח זה הוא בצד מערב.

בהיכל זה, היכל נגה, נמצא רוח אחד, הנקרא בשם “נֹגה”, הוא השולט בהיכל זה, שבו נמצאים כל זיו וכל חשק והוא הממונה על נשמותיהם של כל אותם, שיש להם חלק לעולם הבא. את הנשמות האלה הוא מעַטר בזיו הכבוד, בכדי שידעו כל הרוחות שבשאר ההיכלות, שהן בנות העולם הבא ויתנו להן לעבור בכל ההיכלות ולא ימחו בידיהן.

רוח זה הוא טהור וזך יותר מאותם הרוחות התחתונים ממנו, ושמו זהריאל והוא נברא ונצמח מאותו “שמן משחת קֹדש”, הנוזל מן העולם הבא ונמשך אליו, והוא הנר שעליו נאמר: “ערכתי נר למשיחי”33, כי כשהאור הנמשך מלמעלה שורה עליו, הוא מדליק את הנרות ממטה למעלה ובו נכללים כל האורות שלמטה ממנו. –

כשנכללים ברוח זה כל אותם הרוחות שלמטה, יוצא ממנו אור אחד, ששמו אהדיאל ונכלל בו. אור זה עומד ומושח את הנשמות העולות, שיש להן חלק לעולם הבא והן ראויות לעלות למעלה. כי כשהנשמה עולה ונכנסת אל ההיכלות התחתונים, נרשמות בה עשרים ושתים אותיות התורה, וכשהיא זוכה ונצבת לפני אותו הרוח, זהריאל מושח אותה אהדיאל והיא עולה למלעלה ונכנסת לנהר דינור ועולה, ממנו ונקרבת לקרבּן. –

האור אהדיאל כולל שלשה גַוָנים, כי גם אותו שמן המשחה כולל שלשה גונים. וכשהוא נוצץ, נוצצים ממנו עשרים ושנים אורות כנגד עשרים ושתים אותיות התורה, הרשומות בנשמה, ואורות אלו כֻלם שַמָשים העומדים אצלו ונקראים על שמו וכלולים בו, והוא אהדיאל, והוא אתם יחדו כלולים באותו הרוח, זהריאל, ואותו הרוח כולל בו. –

רוח זה, כשהוא כולל את האור הזה ואת האורות היוצאים ממנו והם נוצצים, יוצאה מהם חיה קדושה אחת בשני גַוָנים: אריה ונשר, והיא דיוקן אחד ונקראה בשם אהיאל. – כשאורו של אותו הרוח העליון בא אל החיה הזאת, יוצאים מן הנצוצות שלה ארבעה אופנים הכוללים כל הגַוָנים, והם: הדריאל, יהדריאל, אהדוריא, אסימון ושמונה כנפים לכל אחד ואחד. האופנים האלה ממונים על צבאות השמים, העושים מלחמות. כי אין מלחמה בעולם ואין שום מלכות נעקרת ממקומה, עד שצבאות השמים והכוכבים של שאר הרקיעים נלחמים ומתגרים אלו באלו. –

ארבעה אופנים אלו ממונים על צבאות השמים בארבעה עברי העולם, וכשהם יוצאים לעשות קרב, מרז ההיכל שלמעלה מהם הם יוצאים, מן ההיכל שהוא בית הדין ונקרא בשם “זכות”. מן הזֵעה שלהם יוצאים כמה צבאות ומחנות שאין להם מספר וכלם עומדים תחת האופנים. מקצתם ממונים על השירה ומקצתם שליחים לעולם, כנגד אותם השליחים דסטרא דמסאבא, היוצאים מן ההיכל השלישי שלהם לקטרג על העולם, בכדי להרע לו, ואלו, השליחים של ההיכל הקדוש הזה, נצבים כנגדם, שלא ישלטו באנשים העוסקים בתורה, כמה שנאמר: “כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך”34. – מן ההיכל השלישי שבסטרא אחרא יוצאים שני רוחות, שהם נקראים “אף וחמה”, ומהם יוצאים כל אותם השליחים להתעות בני אדם מדרך האמת, והם העומדים לשטן על דרך האדם היוצא לדבר מִצוָה, ועל כן עומדים כנגדם אותם האופנים, בכדי להגן על האדם, שלא יוכלו אלו להזיקו. מאותם שני הרוחות דסטרא דמסאבא היה משה ירא בשעה שירד מהר סיני, דכתיב: “כי יגרתי מפני האף והחמה35^”^.

באמצעיתו של ההיכל הזה יש מקום אחר, הנמצא למעלה למעלה בארבעה פתחים, שהם פונים לכל עברי העולם ועשרה ממונים לכל פתח ופתח וממונה אחד על כל אלו, שהוא כלול באותו האור, הנקרא בשם אהדיאל, וזהו “אופן בתוך האופן”. – ארבעים ממונים אלו נוטלים דין מהיכל הזכות להלקות את הנשמה שנתחַיְבה חובת מלקות. הם עומדים אצל הנשמה הזאת בלהבות אש וטסים אִתה לחוץ מן ההיכל הזה ומלקים אותה והיא עומדת נזופה36 בחוץ כל אותם הימים שנגזר עליה ואינה נכנסת לפרגוד.

ארבעים ממונים אלו עומדים ונוזפים ומנַדים37 כל אותם המוציאים מפיהם דבר, שלא היו צריכים להוציאו, ואחר כך הוציאו מפיהם דבר קדוש, דְבַר תורה וטִנפו38 אותו. אלו נשארים בנִדוי ארבעים יום ותפלתם אינה מקֻבלת וכן כל אותם שחטאו ונתחיבו חובת נזיפה. – עשרה כרוזים יוצאים בכל יום ומכריזים בכל הרקיעים ובכל הצבאות והמחנות: “הזהרו בפלוני שהוא נזוף!” – והוא נזוף על החטא שעשה, עד שהוא שב בתשובה לפני ה'. רחמנא לישזבן39 ! – כשהחוטא שב מחטאו, נקבצים אותם הארבעים ומתירים לו, וכדין מכריזים עליו: “הֻתרה הנזיפה לפלוני!” – מכאן והלאה עולה תפלתו למרום. ועד שלא שב, נזוף הוא לעילא ותתא40 ושמירתו של אדוניו סרה ממנו, ואפילו בלילה נשמתו נזופה וסוגרים לפניה כל שערי שמים ואינה עולה ודוחים אותה לחוץ. –

אותו האופן, הממונה על ארבעים אלו, כשהוא נוסע הריהו בא אל מקום אחד הנקרא בשם “תא הרצים” וכשהוא נכנס שם, נכנסים עמו אותם הארבעים, הממונים בארבעה הפתחים, ועולים כל המגִנים של זהב, שהם המלאכים הנקראים “חשמלים” וכל המגִנים והסַיָפים41 והרומחים, הרצים להגן על ישראל מפני שאר העמים לעשות אִתם קרָב ולהנקם בם תֵכף בלי אֵחור. ובגין כך נקרא המקום הזה בשם “תא הרצים”, משום שאלו רצים וממהרים להלחם ולעשות נקמות כנגד רצים אחרים, הרצים לעשות רע ולהרע למזלות ולשלוט עליהם. רז זה נמצא בפסוק “הרצים יצאו דחופים”42 רצים מסטרא דא ורצים מסטרא דא, ובגינם “והעיר שושן צהלה ושמחה”43, או “נבוכה”44. אם מקדימים ויוצאים אלו של “תא הרצים” “העיר שושן צהלה ושמחה” ואם מקדימים ויוצאים אותם הרצים מסטרא אחרא – “והעיר שושן נבוכה”.

בשעה שאותם המגִנים עולים ונפגשים יחדו, יוצא מהם אויר אחד שלמעלה וכלם נעשים מגן אחד.

בהיכל זה סובבים שנים עשר גלגלים והם נקראים “שרפים של שני גונים”: לבן ואדֹם, רחמים ודין45. הם העומדים ומשגיחים תמיד על כל בעלי הצער, ששאר העמים מצערים אותם ודוחקים אותם, הם נקראים “חלונות”, והם המסתכלים בכל המתפללים, המקדימים לבוא אל בית הכנסת ונמנים בין העשרה הראשונים שהם חברים להם. הדא הוא דכתיב: “חברים מקשיבים לקולך, השמיעני”46. זכאים הם הצדיקים, היודעים לסדר את תפלתם כראוי, כי בשעה שתפלתם התחילה לעלות עולים הגלגלים עמה ונכנסים לכל הרקיעים ולכל ההיכלות עד השער של הפתח העליון והתפלה נכנסת לפני המלך להֵעשות עטרה.

תא חזי: כל המתפללים והמקדשים את ה' ברצון שלֵם, כשתפלתם מגיעה אל אותם החברים (הגלגלים), כלם נוטלים אותה והולכים אִתה עד ההיכל הרביעי. –

החברים האלה עומדים תדיר47 על האדם בחברותא אחת להצילו ולהגן עליו ולהיות עמו חברים לקדש שם ה' ולזמר ולשבח לפניו תדיר.

משנים עשר החברים יוצאים ארבעה עמודים ועומדים אצל היועצים עצה להרע לצדיקים, אף על גב שלא עשו, והם עולים ומודיעים את הדבר למעלה והעצה בטֵלה.

העמודים האלה נקראים בשם אראלים, ואף על גב שכֻלם נתמנו לסַכל עצתם של האומרים להרע לצדיקים, כל אחד ואחד מהם נתמנה על דברים ידועים.

ארבעה אלו עומדים בארבעה עברי העולם וכל אחד ואחד מהם משגיח על ישראל, והם נקראים “חרכים”, כמה שנאמר: “מציץ מן החרכים”48, ושמותיהם של “חרכים” אלו: עיגאל, עיריה, עריאל, יהיראל. בצד מזרח עומד עיגאל והוא משגיח על כל העושים מעשים טובים ועל כל החושבים מחשבת מצוה, אף על גב, שאינם יכוֹלים לעשותה. עיריה עומד לצד דרום והוא משגיח על כל המנחמים את העני, או לבם מצטער עליו, אף על גב שאינם יכולים לתת לו כלום, ועל אותם ההולכים בדרך מצוה והעושים חסד עם המתים, חסד של אמת. עריאל עומד בצד צפון ומשגיח על כל החושבים לעשות רע ואינם עושים או רוצים לחטוא והם מושלים ביצרם ואינם חוטאים. יהיראל עומד בצד מערב ומשגיח על כל העוסקים בתורה ומכניסים את בניהם לביה רבם ללמוד תורה, ועל כל המסתכלים בחולה כשהוא שוכב על מטתו ומשגיחים עליו ומודיעים אותו, שיתבונן במעשיו וישוב בתשובה, כי כל מי שמשתדל בדבר, שהחולה יתבונן במעשיו ויעשה תשובה, גורם לו להנצל ולהשיב אליו רוחו, ועל זאת כתיב: “אשרי משכיל אל דל, – ביום רעה ימלטהו ה'”49 – מאי “ביום רעה”? – ביום שבו שולטת הרעה לקחת נשמתו. “אשרי משכיל אל דל” – “דל” הוא חולה והמשכיל אליו ומלמדהו לעשות תשובה – “ביום רעה ימלטהו ה'” – ביום שנמסר הדין לרעה, ימלט אותו ה'.

* * *

בראש השנה, בשעה שקודשא בריך הוא נצב בדין על העולם, וסטרא בישא50 באה להשטין, נקבצים ארבעה אלו ונצבים לפני הקדוש ברוך הוא, וכֻלם מתעטרים. באותה שעה הקדוש ברוך הוא “משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים”51 וחס על הכל, וכשישראל תוקעים בשופר ונתעורר מלמטה הקול היוצא מן השופר, הכולל אש ומים ורוח52, שמהם נעשה הקול, בכדי לעורר את הקול העליון, היוצא מן השופר העליון, שגם הוא כולל אש ומים ורוח, כדין יוצא כרוז ומכריז בכל הרקיעים לאמר: “קול דודי הנה זה בא” וכו' “משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים”, ואז יודעים הכל, שהקדוש ברוך הוא חס על ישראל ואומרים: “זכאים ישראל, שיש להם עצה למטה לעורר רחמים מלמעלה”.

היכל הזכות.

ההיכל הרביעי הוא ההיכל, שעל ידו מודיע הקדוש ברוך הוא שלטונו בארץ והוא הממונה על שמירת דרכי התורה. –

היכל זה נקרא בשם “זכות53”, משום שבו דָנים כל הדינים שבעולם וכל הזכיות וכל החובות54 וכל העונשים וכל שכר טוב לשומרי מצוֹת התורה. –

משונה הוא היכל זה, היכל הזכות, מכל שאר ההיכלות ובו נכללים ארבעה היכלות שונים זה מזה.

יש בהיכל זה רוח אחד הנקרא בשם זכות=אל, וההיכל נקרא על שמו “זכות”. ארבעה ההיכלות שבהיכל זה הם, היכל לִפנִים מן ההיכל55, כלם נכללים זה בזה וכלם היכל אחד, היכל הזכות. –

ארבעה היכלות אלו פתחים להם. הממונה העליון, העומד מחוץ לפתח הראשון של ההיכל סנסניה שמו; ובשם זה נקרא ממונה אחר בסטרא אחרא, סטרא דשמאלא, הנוטל דינים באותו היכל, בכדי לעשות אותם בעולם, ומשום שהוא נוטל את הדינים מסנסניה, הוא נקרא על שמו, והוא השולט על אותה מחלת אסכרה של הילדים.

אותה הממונה העליון סנסניה, כשהוא נוטל דין56, הריהו מכריז אותו לממונים, העומדים על שנים עשר פתחים והם הכרוזים המכריזים את כל הדינים שדנו בהיכל הזכות הזה.

* * *

הרוח הנקרא בשם זכות=אל, הכל נכלל בו. ממנו יוצאים שבעים אורות נוצצים וכלם עומדים בעגול, בכדי שיֵרָאו זה לזה ולא יֵעָלמו זה מזה. כל הזכיות וכל עונשים וכל דינים לפני כל האורות האלה

עומדים. מהם יוצאים שני אורות, העומדים לפניהם תדיר. אלה שבעים האורות ושני האורות היוצאים מהם ועומדים לפניהם, הם בפנים, באמצע ההיכל. כנגד אלה יוצאים שבעים ושנים אורות אחרים מסטרא דימינא ושבעים ושנים אורות אחרים מסטרא דשמאלא. נמצא, שכל האורות היוצאים מן הרוח הזה הם מאתים וששה עשר, וכלם נכללים בו. –

לפני האורות אשר באמצע ההיכל באות כל הזכיות וכל החובות. מהם יוצאים כל המעשים שבעולם. שני האורות, העומדים לפני השבעים מעידים עֵדותם תדיר וכותבים פתקאות הדין של זכות ושל חובה. אותם השבעים גוזרים גזרות ודנים דינים, וכל הדינים שבעולם, הן לטובה והן לרעה, הכא הם.

ברוח זה: זכות=אל, רשומות שלש אותיות: יהו, והן מתדבקות בו מלמעלה. שלשה צדי האורות, שאמרנו, הם שלשה בתי דין המתחלקים לעניני דינים אחרים, במִלי דעלמא57: עֹשר, עניות, מחלות, בריאות, ובשבילם הותקנו ארבעה היכלות: שני היכלות לשני צִדי אור והיכל אחד לכל אותם בעלי העינים, העושים חשבון של כל המעשים, הנעשים בעולם, והיכל אחד לסופרים אחרים, העומדים תחת אותם הראשונים, הפנימים.

* * *

ארבעה היכלות אלו נכללים בהיכל זה הנקרא על שם הרוח “זכות” ובכל פתח ופתח של היכלות אלו יש ממונה אחד.

בפתח הראשון יש ממונה אחד, ששמו גזריאל. הוא ממונה להודיע את הדינים שנגזרו לאותו הממונה הראשון, ששמו סנסניה, אשר ממנו נוטל ממונה אחר, העומד על ההיכל של הסטרא אחרא והוא ממונה על האסכרה של הילדים. – גזריאל נוטל את דברי הדינים שנגזרו בבית הדין הפנימי ומודיע אותם לממונה העומד בחוץ, וכל אותם הכרוזים מכריזים ואומרים בכל הרקיעים: כך וכך נגזר

מבית המלך! והם נוטלים את הדברים להיכל שלמטה ומשם הם יוצאים ומכריזים את הדברים, עד שהם נשמעים בכל הרקיעים התחתונים, והם יורדים ומודיעים את הדברים לכל אשר למטה, ונוטלים אותם כל התחתונים ממדרגה למדרגה, ואפילו צפרי השמים ועופות הארץ נוטלים אותם ומודיעים אותם בעולם, עד שנוטלים את הדברים כל גרדיני נמוסים ומודיעים אותם בחלום לבני אדם ובאים אותם הדברים ומתקַימים בזמן קרוב. יש שדְבַר הדין נצרך למלכי הארץ, המפרנסים את העם ומנהיגים אותו, ואז מודיעים אותו עד הרקיע של השמש שלמטה והוא נמצא שם, עד שהממונים על השמש נוטלים אותו ומודיעים אותו לממונים העליונים שבסטרא אחרא והם מודיעים אותו למלכי הארץ, שהם בסטרא שלהם. – בשעה שהיו נביאים בישראל, היו נביאים אלו נוטלים את נבואתם משני העמודים העליונים, אשר התורה נשענת עליהם. לאחרי שנסתלקו הנביאים מן העולם ובאו בעלי המראות ובעלי החלומות, נטלו את הדבר מן המקום שאמרנו למעלה. וכשהיו מלכים בין ישראל והנביאים נסתלקו ובעלי המראות והחלומות לא נמצאו, הודיעו את הדבר למלכים מאותו הפתח שאמרנו. ואי תימא: היך נטלו את הדבר מאותו הפתח? – תא חזי: כל מדרגה ומדרגה וכל פתח ופתח, כלם יש להם מחוץ ממונים ידועים שנתמנו על כל אותם הרקיעים והם יורדים למטה לרקיעים התחתונים ומודיעים את הדבר לאותם שהם צריכים להודיע, כי כלם הם מן ההיכלות שבסטרא דקדֻשה והם יורדים מדרגות מדרגות, עד שהם פורחים מהעולם העליון ומתמנים בעולם התחתון, מקצתם לשמור את בני האדם מסטרא אחרא ומנִזקי58 העולם ובדרכים שהם הולכים, מקצתם לסַיע לבני אדם בשעה שהם באים להטהר, מקצתם לעשות נסים ואותות בעולם ומקצתם להשגיח על מעשיהם של בני אדם ולהעיד עליהם. כגַוְנא דא59 בסטרא אחרא, סטרא מסאבא מתפרשות מדרגות מאותם היכלות שלמטה וכֻלן להרע לעולם. מקצתם ממונים להתעות בני האדם מן הדרך הטוב אל הדרך הרע ומקצתם ממונים לטמא את בני אדם הבאים לטמא60, כמו ששנינו: בא בר נש לטמא, מטמאים אותו בעולם הזה ומטמאים אותו בעולם הבא.

בפתח השני יש ממונה והריאל שמו, והוא בצד ימין וממונה על זכיותיהם של בני אדם. כשזכיותיו של אדם מרֻבות על חובותיו, הוא נִדון לטוב ואותו ממונה מוציא את הדין ומוסרהו לממונה הנקרא בשם פדיאל, אשר בהיכל השלישי ואומר לו: “פּדעהו מרדת שחת”.

בפתח השלישי יש ממונה אחד ושמו גדיאל והוא בצד שמאל וממונה להעלות כל החובות וכל הרעות, שהאדם סר אחריהן בעולם הזה, ואותן הוא מוריד לכף מאזנַים, בכדי שתשָקלנה עם הזכיות שהעלה אותו הממונה, הריאל, אשר בפתח השני בצד ימין. המאזנים נמצאים בתוך הפתח הרביעי ושם נשקלות כל הזכיות והחובות יחדו. אם זכיותיו של אדם מכריעות, יש כמה ממונים בסטרא דימינא, שהם נוטלים את הדין ומעבירים רעות ומחלות מאותו האדם, עד שהוא נצל. אם החובות מכריעות יש כמה ממונים בסטרא דשמאלא, שהם נוטלים את הדין ומהם הוא בא לאותם גרדיני נמוסים, עד שמזלו של אדם זה נעשה רע, וכדין יורדת אותה סטרא אחרא ונוטלת נשמתו. – זכאי חלקם של הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא.

בפתח הרביעי עומד ממונה אחד ששמו אזניה והוא המאזנים, הנוטלים את הזכיות והחובות ובהם נשקלות כלן יחדו. הוא נקרא “מאזני צדק”. תחת ידו יש שני ממונים, אחד מימין ואחד משמאל. אותו שמימין הריאל שמו ואתו שמשמאל גדודיאל שמו וכשהזכיות והחובות נשקלות, זה מכריע לימין וזה מכריע לשמאל. – כל אלה נכללים באותו הרוח, זכות=אל, וכשהם נכללים בו, הוא מוציא מקרבו חיה קדושה אחת והיא לוהטת ושמה תומיאל. – חיה זו עומדת להשגיח על העולם באותן “עיני ה'”, המשוטטות בעולם ומשגיחות על המעשים הטובים הנעשים בסתר ועל המעשים שאדם עושה בלב שלם, אף על גב שלא נעשו כראוי.

חיה זו ממונה להשגיח על התפלות. כל הבקשות, שבני אדם מבקשים בתפלותיהם, כֻלן באות לידי החיה הזאת והיא מניחה אותן בהיכל זה והן מונחות בו ארבעים יום להשגיח בהן. לסוף ארבעים יום יוצאה אותה החיה ונוטלת כל אותן הבקשות ומניחה אותן לפני אותם שבעים ושנים האורות והם דנים אותן. אז מעַיֵן בהן אותו הרוח, הנקרא בשם זכות=אל, אם הן ראויות לזכות, או לא. התפלה הזוכה להתקבל יוצאה והבקשה שבה מתגלגלת ואִתה יוצאים שנים עשר ממונים וכל אחד ואחד מהם תובע61 מאותו הרוח למלא אותה והיא מתמלאה. –

תחת אותה החיה יש ארבעה שרפים לוהטים: שרפיאל, ברקיאל, קדשיאל, קדומיה. הם עומדים בארבעה עברי העולם וממונים להשגיח על כל השומרים שבת ומענגים שבת כראוי.

מן השרפים האלה, כשהם נוסעים, יוצאים נצוצות של אש ומן הנצוצות האלה נעשים שבעים ושנים גלגלים לוהטים אש. מהכא נעשה הנהר דינור, אשר אלף אלפים משמשים לו. בכל יום ויום נמשך נהר דינור זה ושורף כמה רוחות וכמה שליטים, וכשהשבת נכנסת, כרוז יוצא ושוקט הנהר הזה וזעפים וזיקים ושביבים62 שוקטים, ואותה חיה הולכת ועולה על ארבעה שרפים אלו ונכנסת אל אמצע ההיכל הזה, אל המקום הנקרא “עֹנג”.

* * *

כשהשבת נכנסת, מסדרים במקום זה הנקרא “עֹנג” כל השֻלחנות של בני העולם, הנקראים “בני היכלא דמלכא”63 ואלף אלפים ורבוא רבבות ממונים עומדים על השלחנות האלה, וכשאותה החיה נכנסת אל המקום הזה על ארבעה השרפים והיא רואה את כל השלחנות ומסתכלת בכל שלחן ושלחן והיך מעַנגים כל שלחן ושלחן, היא מברכת אותם וכל אלף האלפים ורבוא הרבבות עונים “אמן”.

ומה הברכה, שהיא מברכת כל שלחן ושלחן המסֻדר בעֹנג כראוי? – “אז תתענג על ה‘, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כי פי ה’ דבר”,64 וכלם אומרים: “אז תקרא וה' יענה, תשַוֵע ויאמר: הנני!”65 הרוח העליון זכות=אל מסַיֵם בסעודה השלישית ואומר: “אז יִבָקע כשחר אורך, וארֻכתך מהרה תצמח, והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך”66. כל שבעים האורות שבכל העברים פותחים ואומרים: “הנה כי כן יבֹרך גבר ירא ה'”67. וכששלחנו של בר נש אינו עומד במקום זה בסדר של עֹנג כראוי, אז אותה החיה ואותם ארבעה השרפים שתחתיה וכל אותם אלף האלפים ורבוא הרבבות דוחים בר נש זה לסטרא אחרא וכמה גרדיני נמוסים נוטלים אותו ומכניסים אותו אל המקום, שהוא ההֶפֶך מן המקום הזה ונקרא בשם “נגע”68 ואומרים: “ויאהב קללה ותבֹאהו, ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. ינקש נושה לכל אשר לו ויבֹזו זרים יגיעו. אל יהי לו מֹשך חסד ואל יהי חונן ליתומיו”69 רחמנא לישזבן! – ואותם המענגים את השבתות והחגים והמועדים כראוי, אותם ארבעה השרפים העומדים תחת אותה החיה כנגד הנהר דינור, אינם נותנים אותם להשרף בנהר זה.

תחת ארבעה השרפים יש ממונים אחדים, העומדים מבחוץ והם מכריזים לכל את הדינים והגזרות שנגזרו בהיכל זה, שבו נִדונים בני העולם בכל הדברים, מלבד בשלשה, והם: בני חיי ומזוני70, שלא נִתּנה הרשות לדון עליהם בהיכל זה, היכל הזכות, כי הם תלוים במזל. – זכאי חלקם של הצדיקים, היודעים ארחותיה של התורה ובה הם זוכים לחיי עולם. עליהם נאמר: “ועמך כלם צדיקים, לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר”71.

היכל אהבה.

ההיכל החמישי תפקידו להאיר לאותם ההיכלות התחתונים ממנו, ופתח אחד יש בו ועליו ממונה אחד, הנקרא בשם סַנֵיגוֹרִיָה, והוא עומד בפתח זה ומלמד סַנֵגוֹרִיָה72 על ישראל ואינו נותן לסטרא אחרא לשלוט בהם. –

בהיכל זה יש רוח אחד, הכולל ארבעה גַוָנים: לבן ושחור, ירוק ואדום ונקרא בשם סוריה והוא גדול על כל אותם החיָלות התחתונים וכֻלם הם תחת ידו. הוא הפותח והסוגר וכל המפתחות העליונים נמסרים בידו. כל החילות התחתונים עומדים תחתיו וממנו הם נזונים. כל הגנזים העליונים נמסרו בידו והוא נקרא אהבה, ובגין דא נקרא היכל זה בשם “היכל אהבה”. –

הרוח הזה, השומר את כל הגנזים של מעלה נקרא גם כן בשם “שומר ישראל, שומר הברית”. ממנו יוצאים שבילים וארחות לרוחות שלמטה ממנו, בכדי לעורר בהם רוח אהבה. ארבעה הגונים שבו, בשעה שהם באים להכלל יחדו, מכים זה בזה ומכֻלם יוצאה חיה קדושה אחת, הנקראה בשם “זֹהר”, ועליה נאמר: “היא החיה, אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר”73.

מן ההיכל הזה יוצאים כל הרוחות הקדושים, הקַיָמים בנשיקות של מעלה, כי מן הנשיקות האלה יוצא אויר של רוח לקיום הנפש של הנשמות העליונות הנתונות לבני אדם. בו, בהיכל זה, נמצאים כל הנשמות וכל הרוחות, העתידים לרדת לבני האדם מיום שנברא העולם, כי הוא לוקח את כל הנשמות,

היוצאות מן הנהר הנמשך ויוצא ממעלה. על כן אין היכל זה ריק לעולם. אבל מיום שנחרב בית המקדש לא נכנסו אליו נשמות חדשות, וכשתתומנה כל הנשמות שבו לצאת, יִשָאר ריק ויִפָקד מלמעלה ואז יבא המשיח. –

מאותה החיה יוצאים שני אורות, שהם נכללים זה בזה וקשורים זה בזה ונקראים “אל שדי”. האור הנקרא “אל” נוטל ממקום זה כל הרחמים הנמצאים בּו, בכדי לפרנס בהם את ההיכל של מטה, היכל הזכות, והאור הנקרא “שדי” מֵינִיק לכל התחתונים, לכל ההיכלות שלמטה ממנו ולכל אותם שבחוץ. – מן המקום הזה יוצאים האורות הנקראים בשם “להט החרב המתהפכת”, שהיא מתהפכת לכמה גונים, וכשאותו הרוח, סוריה, מתפשט ומוציא אורות לכל הצדדים, יוצאה מן האורות האלה חיה אחרת והיא ממונה על האורות, הנקראים “להט החרב המתהפכת”. בשעה שנגזר רעב על העולם, ממנים עלִיו את החיה הזאת והיא מוציאה רוח מזון לכל בני האמונה, שלא ימותו ברעב, כי אז, בשעה שרעב שולט בעולם, יוצאים מסטרא אחרא שני רוחות הטֻמאה, הנקראים בשם “שוד וכפן”, וזהו רז הכתוב “לשׂד וכפן תשחק”74. אחד מהם שולח רעב על בני האדם והם מתים, והשני שולט באוכל שבני אדם אוכלים אז, והם אוכלים ואינם שבעים. * * *

בהיכל זה יש שני אורות, הממונים על אלף ורבוא רבבות הנקראים “גפנים” ואלף ורבוא הנקראים בשם “רמונים”, וכלם ממונים על החבה, והם המכניסים אהבה בין ישראל למטה וקודשא בריך הוא למעלה, וכשהאהבה מתעוררת ממטה למעלה וממעלה למטה, מתמלא היכל זה כמה טובות, כמה חסדים, כמה רחמים ואז מתדבקות האהבה של מטה באהבה שלמעלה ומהן יוצאים שני ממונים, הנקראים “אהבה”, והם משגיחים על כל המיחדים את ה' באהבה ומוסרים עליו את נפשם באהבה, ועולים למעלה ומעידים. –

כל החסדים שבני אדם עושים בעולם עולים, ונכנסים אל ההיכל הזה ומתעטרים בו וממנו הם עולים ומתעטרים באהבה העליונה. –

על ההיכל הזה נאמר: “מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, בוז יבוזו לו”75.

היכל רצון.

ההיכל הששי נקרא בשם “היכל הרצון”, הוא הרצון הנקרא בשם “מוצא פי ה'”. בו נמצאים ששה פתחים, ארבעה פתחים בארבעה עברי העולם ואחד למעלה ואחד למטה, ועליהם נתמנה רוח אחד גדול מכל הממונים על כל פתח ופתח, ורזיאל שמו, והוא פקיד על כל הרזים העליונים, שפה לפה ממלל, פה לפה מנשק באהבה שבאהבה. הרזים האלה לא נִתּנו להגלות, אבל כשהשערים נפתּחים, יודעים כל ההיכלות וכל הרוחות וכל המחנות, ששערי הרצון נפתחו. לשערים אלו אינם נכנסים, אלא רצונות של תפלות, רצונות של תשבחות, רצונות של נשמות קדושות עליונות. זהו ההיכל שבו נאסף76 משה באהבה ונשק נשיקות. בהיכל זה – “משה ידבר והאלהים יעננו בקול”77 – כשנתדבקו נשיקות בנשיקות78, ועל דא כתיב: “ישקני מנשיקות פיהו”79, כי אין נשיקות של חדוה ואהבה, אלא כשמתדבקים פה בפה, רוח ברוח, שאז הם רָוִים זה עם זה תפנוקים וחדוה של אור עליון. –

ביד הרוח הזה נמסרו כל הרזים של הנשמות העליונות, המעוררות חשק של אהבה למעלה ולמטה יחדו, הן הנשמות העליונות כגון ר' עקיבא וחבריו, שאינן נגשות לטבול בנהר דינור כשאר הנשמות.

רוח זה הוציא שנים עשר אורות וכֻלם נמצאים תחתיו. בארבעה עברי העולם עומדים ארבעה אורות עליונים, השולטים בארבעה העברים. בעבר דרום עומד אור עליון אחד שהוא הימין של כל העולם וממנו מתחילים ישראל להתאחד בעז האמונה, והוא מיכאל שר הצבאות של האור העליון, היורד מצד דרום, שבו עומד האור בתקפו80. –

מיכאל זה, האור הימין, הוא האפוטרופס הגדול של ישראל וכשהסטרא אחרא נצבת להשטין על ישראל, הוא טוען כנגדה ונעשה הסניגור שלהם והם נצלים מרעת שונאיהם, מלבד בשעה שנחרבה ירושלים, שאז גברו החובות ומיכאל לא יכֹל לנצח את הסטרא אחרא, כי טענותיו נשתברו, וכדין – “השיב אחור ימינו מפני אויב”81.

בצד צפון עומד אור אחר והוא ממונה לבטל דינו של ההיכל הרביעי והוא מוסר את הדבר לממונה על הפתח של אותו היכל, שמחוץ לו עומדים ומחכים ממונים של הסטרא דמסאבא והם נוטלים את הדין וגומרים אותו. עִתים עושה דין אור זה שבצד צפון והדין הזה אינו נמסר בידי הסטרא אחרא, כי כל דין שנעשה על ידו, יש לו רפואה וקודשא בריך הוא עושה חסד. –

גבריאל הוא שמו של אור זה שבצד צפון ובכל מקום שהוא מכה, שורה בו חסד, כי הוא כולל דין וחסד, ועל כן יש בו מכה ורפואה. – בצד זה נמצא רז הפסוק “כי כאשר ייסר איש את בנו, ה' אלהיך מיסרך”82, ואלו הם יסורים של אהבה83, הנכללים בצד של חסד ובצד של דין.

בצד מזרח נמצא אור אחר, והוא ממונה על כל עניני הרפואה ומכניס לפני אדוניו כל אותם שנשכחו במחלתם ומִקַרב את הזמן והקץ לאותם שפסקה אמונתם בחייהם. הוא סובב את העולם בכל יום ויום ומחלק רפואה בפקודת אדוניו. –

שמו של האור הזה הוא רפאל. הוא מחבר צד זה לצד זה, צד מיכאל לצד גבריאל, ובשעה שאיש נדון בּהיכל הרביעי לחיים, הוא מקדים ומביא רפואה. – ורפואה זו מתוך דֹחַק84 באה, כי היא יוצאה משני צדדים: מצד ימין שבו רפואה ומצד שמאל, שבו דֹחק, ועל כן כשרפואה באה לחולה, מתוך דֹחק גדול היא באה.

בצד מערב יש אור אחד ושמו נוריאל, הוא אוריאל, הכלול מכלם והוא שליח לכלם.

להיכל זה נכנסות כל התפלות וכל הרצונות של התשבחות הנעשות באהבה, וכשהן נכנסות, כלן מתדבקות בקודשא בריך הוא, ובכל יום ובכל זמן שהנשיקות מתחברות, משתעשע קודשא בריך הוא בנשמות הצדיקים, והשעשוע הוא, שהנשיקות מתעוררות.

בהיכל זה נכללים כל ההיכלות שלמטה ממנו.

היכל קֹדש הקדשים.

ההיכל השביעי הוא לפנים מכל ההיכלות ואין בו לא דיוקן ולא גוף. בו נמצאים כל הרוחות והנשמות הקדושים ובו הם מתעכבים, עד שיבוא המלך המשיח ואז תבאנה גם הנשמות הקדושות והעולם יִמָלא חדוה והקדוש ברוך הוא ישמח בהן, כמו שנאמר: “ישמח ה' במעשיו”85.

היכל זה הוא טמיר ונעלם וגניז.

(פקודי רמה – רנט).



  1. תהלים כז, ד.  ↩

  2. הושע יד, י.  ↩

  3. שמות כד, י.  ↩

  4. סטרא אחרא – צד אחד, צד טֻמאה.  ↩

  5. סטרא דמסאבא – צד טֻמאה.  ↩

  6. חי עלמין – חי לעולם, אלהים.  ↩

  7. אופן – אופן מן האופנים שראה יחזקאל.  ↩

  8. ישעיה לג, ז.  ↩

  9. שם כה, ח.  ↩

  10. יחזקאל א, טז.  ↩

  11. יחזקאל א, יב.  ↩

  12. תרעלה – רעל, מות; שתו כוס תרעלה: נהרגו על פי פסק בּית הדין.  ↩

  13. “שמים” דרשו חז"ל: אש ומים.  ↩

  14. הוא חשמל – את המלה “חשמל” פֵרשו חז"ל: חש – מל, עתים חשות (שותקות) ועִתים ממללות (מדַבּרות). –  ↩

  15. מדקדקים – אינם מוַתרים, אינם מוחלים.  ↩

  16. משלי נ, יג.  ↩

  17. יונקים – נִזונים, מקבלים את הכח שֶלהם. –  ↩

  18. צחצחה – בהירה. –  ↩

  19. על ידי מדרגה אחרת תחתונה – על ידי מקום ההיכל, המתחבר עם המקום שלמעלה, שממנו ינק משה. –  ↩

  20. דניאל ט, כג. –  ↩

  21. פִתקאות – פִסות ניָר כתובות, כתָבים קטנים. –  ↩

  22. גרדיני נמוסין – שוטרים, –  ↩

  23. סטרא דחשוכא – צד החשך.  ↩

  24. איוב יב יד.  ↩

  25. רוח פגימה – רוח משחית, מקלקל.  ↩

  26. פגימת הלבנה – חסרון הלבנה, בשעה שהלבנה אינה מלאה.  ↩

  27. אסכרה – בשם אַסְכְרָה נקראה בתלמוד מחלת גרון מסכנת מאד ומצויה בין ילדים.  ↩

  28. עקלתון – עקום.  ↩

  29. משלי יג, כג.  ↩

  30. בראשית א' לא.  ↩

  31. איוב לג, כד.  ↩

  32. שם.  ↩

  33. תהלים קלב, יז.  ↩

  34. תהלים צא, יא  ↩

  35. דברים ט, יט.  ↩

  36. נזופה – מרוחקה, מוחרמה, בחרם.  ↩

  37. נוזפים ומנַדים – מרחיקים ומחרימים; נזיפה ונִִדוי הם שתי מדרגות של חרם; נזיפה קלה מנדוי, נדוי קל מחרם.  ↩

  38. טִנפו – טמאו.  ↩

  39. רחמנא לישזבן – ה', בעל הרחמים, יציל אותנו (מנזיפה).  ↩

  40. לעילא ותַתָא – ולמעלה ולמטה.  ↩

  41. סַיָפים – חרבות.  ↩

  42. אסתר ג', טז.  ↩

  43. שם ח, טו.  ↩

  44. נבוכה – במגלת אסתר ג, טו נאמר “והעיר שוּשן נבוכה”; שם ח, טו נאמר “והעיר שושן צהלה ושמחה”.  ↩

  45. רחמים ודין – לבן (בקבלה) מרמז לרחמים; אדום – לדין.  ↩

  46. שיר השירים ח, יג.  ↩

  47. תדיר – תמיד.  ↩

  48. שיר השירים ב, ט.  ↩

  49. תהלים מא, ב.  ↩

  50. בישא – רעה.  ↩

  51. שיר השירים ב, ט.  ↩

  52. הכולל אש ומים ורוח – נשימת התוקע אהי חמה (אש), מוציאה אֵד (מים) ואויר (רוח).  ↩

  53. זכוּת – משפט, חק; זכות זכיות – טובה, טובות.  ↩

  54. חובה, חובות – אַשמה, אשמות.  ↩

  55. היכל לפנים מן ההיכל – היכל אחד בתוך ההיכל השני.  ↩

  56. נוטל דין – נוטל פסק דין.  ↩

  57. במלי דעלמא – בעניני העולם הזה.  ↩

  58. מִנִזקי, מנזָקים – מהפסדים, מִקִלקולים.  ↩

  59. כגַוְנא דא – באופן זה, כמראה זה.  ↩

  60. הבאים לטמא – הרוצים לטמא את עצמם.  ↩

  61. תובע – דורש.  ↩

  62. זעפים וזיקים ושביבים – גלים שוטפים נצוצות ולהבות.  ↩

  63. בני היכלא דמלכא – בני ההיכל של המלך, הצדיקים.  ↩

  64. ישעיה נח, יד.  ↩

  65. שם, ט.  ↩

  66. שם, ח.  ↩

  67. תהלים קכח, ד.  ↩

  68. שם קט, יא, יב.  ↩

  69. נגע – בשם “נגע” הוא ההפך מן השם “עֹנג”; אותיות “נגע” הן האותיות של “עֹנג”, אך הפוכות הן.  ↩

  70. בני, חיי ומזוני – בנים, חיים ומזונות.  ↩

  71. ישעיה ס, כא.  ↩

  72. ללמד סַנֵגוֹרִיָה – להמליץ טוב.  ↩

  73. יחזקאל י, טו.  ↩

  74. איוב ה, כב.  ↩

  75. שיר השירים ח, ז.  ↩

  76. נאסף – נפטר, מת.  ↩

  77. שמות יט, יט.  ↩

  78. כשנתדבקו נשיקות בנשיקות – כדבקו נשיקותיו של הקדוש ברוך הוא בנשיקותיו של משה; על משה אמרו חז"ל, שמת בנשיקה (בנשיקת הקדוש ברוך הוא).  ↩

  79. שיר השירים א, ב.  ↩

  80. שבו עומד האור בתקפו – כשהשמש, שממנו יוצא האור, נמצא בצד דרום, אורו חזק.  ↩

  81. איכה ב, ג.  ↩

  82. דברים ח, ה.  ↩

  83. יסורים של אהבה – יסורים הבאים על האדם מן האהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו והוא מיַסר אותו בעולם הזה, בכדי לטהרו מעונותיו,  ↩

  84. דֹחַק – לחץ, מצוקה.  ↩

  85. תהלים קד, ל.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47280 יצירות מאת 2633 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!