ר' חזקיה פתח:
“משא גיא חזיון: מה לך איפה, כי עלית כלך לגגות1” – תא חזי: כבר פֵּרשו החכמים, שבשעה שנחרב בית המקדש והיו שורפים אותו באש, עלו כל הכהנים על חומות בית המקדש וכל המפתחות בידיהם ואמרו: “עד הכא אנו היינו הגזברים2 שלך, וכאן ואילך טול שלך”. אבל תא חזי: “גיא חזיון” – היא השכינה שהיתה במקדש וכל בני העולם היו יונקים ממנה יניקה של נבואה, ועל כן נקראה בשם “גיא חזיון”3. “מה לך איפה, כי עלית כלך לגגות” – כי כשחרב בית המקדש באה השכינה ונכנסה לכל אותם המקומות, שבהם היה לה מדור לפנים והיתה בוכה על בית מדורה ועל ישראל שהלכו גולה ועל כל הצדיקים והחסידים שהיו שם ואבדו, ואז שאל אותה הקדוש ברוך הוא ואמר לה: “מה לך איפה, כי עלית כלך לגגות?” – מהו “כלך”? “כי עלית” סגי4 ! אלא “כלך” לכלול עמה כל הצבאות וכל המרכבות שלמעלה, שכלם בכו עמה על חֹרבן בית המקדש. אמרה לפניו: “בנַי בגלות והמקדש נשרף, ואני מה לי פה?” הוסיפה ואמרה: “תשועות מלאה, עיר הומיה, קריה עליזה, חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה” וכו'. “על כן אמרתי: שעו מני, אמרר בבכי, אל תאיצי לנחמני על שוד בת עמי”5, וקודשא בריך הוא אמר לה: “מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה”6.
ותא חזי: מיום שחרב בית המקדש לא היה יום, שלא נמצאו בו קללות, משום שבשעה שבית המקדש היה קַיָם, היו ישראל עובדים עבודה ומקריבים עולות וקרבנות, והשכינה היתה שורה עליהם במקדש כאם הרובצת על בניה והיו כל פנים מאירים, עד שברכות היו נמצאות למעלה ולמטה; ולא היה יום, שלא נמצאו בו ברכות וחדווֹת, והיו ישראל יושבים לבטח בארצם וכל העולם היה נזון בעבורם. השתא, שבית המקדש חרב והשכינה עמהם בגלות, אין לך יום, שלא נמצאו בו קללות והעולם ארור ואין חדוה לא למעלה ולא למטה. אבל הקדוש ברוך הוא עתיד להקים את כנסת ישראל מעפר ולשַמח את העולם בכל, כמה שנאמר: “והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי”7.
(מקץ רב, רג).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.