פול ביר אומר בהקדמתו לאחד מספריו על הטבע כדברים האלה: “מספקני אם יש יכלת לעשות דבר יותר טוב להתפתחות שכל הילד וליציאתו מתחת עול הבערות והחשכה הרוחנית, מלפתוח לפניו את ספר הטבע הגדול וללמדהו לקרא בו על נקלה, האיש היודע להתבונן היטב יודע גם לחשב מישרים, ולמוד הטבע החיה לא אך מעורר את הרגש כי אם מפתח את השכל הישר”. והלמוד הזה נחוץ בפרט לרוב ילדי בני ישראל הרחוקים מהטבע, ממסתריה, נפלאותיה, חייה וכל הדרה ברחקם מארצם אשר היתה להם בימים הטובים והרחוקים ההם, ילד ישראל, עפ“י רוב, איננו מרגיש את הטבע ואיננו יודע אותה כי איננו מבינה; רוב ילדי ישראל אינם מתפעלים לא מצאת השמש בגבורתו כחתן מחפתו בפאת מזרח ולא מבואו לעת ערב בקצות ים; רוב ילדי ישראל אינם מרגישים כל נעם ויפי בגשם או בקשת, והמה להם אך ברכת אלהים ממעל כי יהיה שבע בארץ והלחם ימכר בזול, או אות זכרון לבני מרי כי רבה מאד רעת האדם, ואך יוצר הכל זוכר ברחמיו את בריתו אשר כרת עם נח; גלי הים ומשבריו כי ירעשו יגדלו ויגבהו לא יעוררו בלב רוב ילדי ישראל כל רגש או מחשבה על אדות גדל כח הטבע העצום, הם אך יברכו אז ליושב בשמים כי רגליהם עומדות במנוחה על היבשה; רוח כי תעבר בארץ והיתה בעיניהם כאסון נורא וידעו אך זאת כי היא מקצפה תשליך את כבעיהם מעל ראשיהם ותזרה עפר וחול בעיניהם. הֶמית הרוח מפחדתם בשמעם בה קול נהמת הרוחות הרעות; הרים ועמקים, עצים ופרחים, מעינות ונחלים הם כלם יחד בעיניהם ככלים נחוצים לאיזה דבר. ככסא ושלחן. מטה ומנורה אשר בחדר. – יקראו גם ילדי ישראל בספּורי הטבע החיה, ידעו את דברי ימיה, וראו אז בכל חלק הטבע הזאת ואבריה גופים חיים ומקרים, חיים המענינים אותם, ההרים לא יהיו עוד בעיניהם כסלעים דוממים מתים, וראו גם בהם כח חזק המאחד גרעין לגרעין המֶקים את ההרים הגבוהים והמבקיע ביניהם עמקים ובקעות. גם הרוח, גם העננים אשר יעלו על פני השמים יהיו בעיניהם לגופים חיים, גם השרצים השורצים גם הרמשים הזוחלים, גם הזבובים המעופפים, גם הדגים השוחים וכל זיז השדה היה יהיו בעיניהם לבעלי חיים שלמים עם דברי הימים ומקרים מענינים שונים. אז תפקחנה עיניהם, אז יתעורר בהם הרגש ליפי ונעם, וחזק בהם החפץ להתבונן אל כל אשר סביבותיהם, וחשבו למישרים ונתנו לבם לדעת הכל ולשאל על הכל: מדוע ולמה, והכירו עולם רוחני והתפתח שכלם בקרבם ויצאו מתחת עול הבערות והחשכה הרוחנית” כאשר אמר פּול ביר על אדות ילדי עמו החי, – “ויצאו גם מארבע אמות של החמריות והתקרבו אל הטבע” נוסיף אנו בדברנו על אדות ילדי בני עמנו.

אנכי שמתי לבי לדבר הזה מכבר, ומעת החלי לכתב ולהוציא את אשר כתבתי לילדי ישראל נתתי לפניהם תמיד פרקים מספורי הטבע, ועתה הנני מוציא את המחברת הזאת הראשונה, והיה אם תמצא לה מהלכים בין אחינו והיה לי לאות כי מצאו בה חפץ ואשתדל להוציא עוד כהנה וכהנה.

המתרגם.