רקע
אליהו ספיר
הַגָלִיל

 

השם    🔗

השם גָלִיל, שמובנו העקרי הוא עגל ומזה מחוז של ארץ, נזכר בראשונה בעת שהקדישו את ערי המקלט בא“י, שאחת מהן היתה קדש בגליל בהר נפתלי (יהושע כ' ז'); ואחרי זה בעת ששלמה נתן לחירם מלך צור עשרים עיר בארץ הגליל (מלכים א' ט' י"א), ובעת שהגלה תגלת פלאסר מלך אשור את כל הארץ נזכר גם השם הגלילה כחלק אחד ממנה. ויחזקאל קורא ג”כ לחלק ארץ, בלתי נסמן ממנו, ושהיה ידוע בימיו בשם הגלילה, (יחזקאל מ"ז ח'). ולפי דעת רבים נקרא החלק הצפוני של ארץ־ישראל אחרי גלות ישראל מעליה בשם גליל הגוים (ישעיה ח' כ"ג), מפני שרבו שם הגוים הזרים. בימי מלחמת החשמונאים נזכרה כל ארץ הצפון בשם הגליל, והשם הזה לא סר אחרי זה מעל כל החלק הצפוני של ארץ ישראל בכל ימי הבית השני וימי הגמרא ועד הזמן הזה.

 

המקום, הגבולים והשטח    🔗

ארץ הגליל היא החלק הצפוני של ארץ־ישראל וגדלה היה שונה לפי התקופות השונות. בראשונה הצטמצם הגליל בחלקו של נפתלי ונמשך עד הגבול הצפוני של ארץ־ישראל, שגם הוא לא היה קבוע תמיד. בימי הבית השני התפשטה ארץ הגליל עד חבל ארץ כנען אשר על שפת הים התיכון מערבה והגבול המזרחי הזה היה ג“כ משתנה לפי כבישת הצורים את פנים הארץ והתקדמותם מזרחה ועד עמק־יזרעאל דרומה. אחרי כן התרחבה עוד עד הקצה הדרומי של עמק יזרעאל, וגם הר־הכרמל נכנס לתוכה (מלחמות היהודים ג. ג. א.). יוספיוס מזכיר בפרט את הגבולים של הגליל ומצין הוא יחד עם זה מקומות אחדים שאי אפשר לסמנם ולהשוותם כעת (מלחמות היהודים ס"ג. ג. א.). על פיו היו הגבולים במערב – חבל עכו והר הכרמל, בדרום – עד גבול השומרונים ובית שאן והירדן, במזרח – גדר וגולן, ובצפון – ארץ הצוורים. כן מזכיר הוא (מלחמות ג. ג. ד.) את הגבול הדרומי עד העיר גינאי, שהיא עין גנים או גַ’נִין היום. בתלמוד נזכר הגבול הדרומי של הגליל כפר עוּתְנָי (משנה גטין ז' ז') שהוא הכפר הנקרא היום כַּפר קוּד. הגבול הצפוני נזכר בירושלמי (תלמוד ירושלמי שביעית פ' ששי הלכה א'), שהוא ע”פ באורו של הילדסהיימר1 גיאתו – עַין גַעתּוֹן, בית־זניחא, קצרא דגלילא, גביא דעיתא – תָּפְנִית, נחורתאד יַתיר – נקבותא דעיון (מרג' עיון).

ע"פ כל הדברים האלה נוכל לשפֹּט כי בימי הבית השני ואחריו היה הגליל מחזיק את כל הארץ מקצהו הדרומי של עמק יזרעאל והלאה, ומכיל בתוכו את כל חלקי השבטים יששכר, זבולון, אָשר ונפתלי. מתחיל הוא מהמעלה '30 ˚ 32 בדרום, ועולה עד קרוב להמעלה '30 ˚ 33, ומשתרע בין המעלה '10 ˚ 35 עד '40 ˚ 35 אורל גרֶויש, ונמצא הוא איפא בין הרי אפרים ושומרון דרומה ובין הרי הלבנון צפונה, בין הרי הגולן מזרחה ובין עמק החוף של עכו, צדון וצור מערבה. גבוליו הם: ממערב – הרצועה הצרה שבבין ההרים וחוף ים התיכון היא ארץ הכנענים (פיניקא מלפנים). והגיע עד הר הכרמל, ומשם הוא פונה אל ההר ועובר לעמק יזרעאל ולרגלי הר הכרמל, ובא עד הגבול הדרומי העובר ברגלי הרי אפרים על פני העיר עין גנים וסובב הוא אל המזרח עד חבל בית־שאן והגיע אל הירדן, ומשם מתחיל הגבול המזרחי העובר לארך הירדן וסובב את ים טבריה וים סומכי או חולה לרגלי הגולן עד הקצה הצפוני אצל בַניָס והר חרמון, ומשם פונה הוא מערבה, ששם מתחיל הגבול העובר מהר חרמון על פני עיון וג’בל אַדַהַר, ויורד אל נהר אל־קַסְמִיָה הוא הלֶאָנטוס ועובר לאורך הנהר הזה עד הים התיכון.

ארך הגליל הוא מצפון לדרום בערך חמשים מיל אנגלי והרחב ממזרח למערב בערך 25 מיל אנגלי, וכל שטח הארץ הוא בערך 3400 קילומטר מרבע, והוא בערך החלק הששי מכל ארץ ישראל שבעבר הירדן מערבה.

 

חלקי הגליל    🔗

יוספיוס פלאביוס מזכיר את הגליל העליון והתחתון ומסים את הגבול ביניהם (מלחמות ג. ג. א.): התחתון עובר לארכו מים טבריה עד כבול (Chabulon) אצל עכו, ולרחבו מכסלות עד ברסבע (?), ששם עובר הגליל העליון העובר לרחבו עד בקעה על גבול הצורים, ולארכו הוא עובר מתֵל (הוא המקום הנקרא כעת אַתֵּל, המושב יסוד המעלה היום) עד מערות. התלמוד מחלק את הגליל לשלשה: העליון מכפר חנניא (היום כפר ענן) – כל שאינו מגדל שקמין, התחתון מכפר־חנניא ולמטה – כל שמגדל שקמין, והעמק שהוא תחום טבריה (משנה שביעית ט' ב').

על פי תכונת הארץ עלינו לחלקה לארבעה: 1) עמק יזרעאל; 2) הגליל התחתון העובר עד עמק רַמָה; העמק הזה עובר ממזרח למערב על פני כפר חנניא (כפר ענאן), ומבדיל בין הגליל העליון והתחתון; 3) הגליל העליון המשתרע מעמק רַמָה עד הגבול הצפוני – נהר אל קַסְמִיָה וג’בל אַדַהַר; 4) חבל טבריה ובקעת הירדן השקועים בין ההרים ועוברים מעמק־יזרעאל ובקעת בית שאן עד החרמון.

 

תבנית ארץ־הגליל, הריה, עמקיה ובקעותיה    🔗

ארץ־הגליל היא בתבנית מרבע מתארך המתפשט מדרום לצפון, והיא ברבה ארץ הרים ההולכים ומתנשאים מדרום לצפון ובקצהם הצפוני הם משֻלבים אל הרי החרמון ומול הלבנון על ידי הגבנון הנקרא ג’בל אדהר. ההרים האלה נפסקים ויורדים במזרח של עמק החולה, הירדן וים טבריה במורד זקוף ומשֻפע וכן הם יורדים אל הקצה הצפוני המערבי, אל הגיא הצר, שבו זורם הנהר לֶאנטוס הנקרא היום בשם אל־קַסְמִיָה, ואל המערב יורדים ההרים האלה ומשתפלים בנחת ובמדרגות שונות אל העמק של חוף הים, הוא עמק עכו וצור, ושולחים ההרים האלה שני כפים החודרים אל הים ויורדים אליו בשפוע זקוף, האחד רַס אל־אַבְיַץ' הנקרא לפנים בשם Promotorium album והשני רס־אַנָקוּרָה או (Scala Tyrianum) סולמא דצור. לדרום יורדים ההרים האלה הלוך ושפל ומתחלקים לגבעות רבות עד הגיעם לעמק יזרעאל המפסיק אותם כלם ומבדילם לגמרי מהרי שומרון. העמק רמה שבאמצע מחלק אותם לשנים לחלק הדרומי והצפוני או להתחתון והעליון, שיש לכל אחד מהם תכונה ותבנית מיחדת. החלק הדרומי או התחתון הוא נמוך וגבהו לא יעלה משש מאות מטר מעל שטח הים; מבֻתָּר הוא בנחלים ועמקים המפסיקים את ההרים האלה לגבעות שונות נפרדות. והחלק הצפוני או העליון גבוה הוא עד קרוב לאלף ומתאים מטר והוא ברבו כגוש אחד מאֻחד. זֵר של הרים גבוהים מסובבים בקצותיו רמה שטוחה כטבלא עם אדמה דשנה ופוריה מאד ועם שיחים אחדים גבוהים הבולטים כעמודים מוצקים הנשקפים על פני כל הארץ.

אם נעיף עינינו על הגליל כלו תרָאה לפנינו ארץ משֻנה ומתחלפת מאד בתבניתה, ובה חלקים רבים ושונים בגבהה ובעמק, הרים בודדים, רכסי הרים נאחדים, רמות יפות, שיאים גבוהים, עמקים ארכים, רחבים וצרים, בקעות עמקות דשנות ורטובות, גאיות צרים ונחלים מתפרצים בין הרים וסלעים.

ואלה חלקי הגליל מן הדרום אל הצפון:

I הגליל התחתון: א) עמק יזרעאל. ב) ההרים הבודדים אשר בו. ג)שפלת תבור ומישור אחְמַא. ד) רמת נצרת וגבעות המערב. ה) בקעת תַרעַן והרי תרען. ו) בקעת אזוֹכיס. ז) רמת שַגור. ח)עמק רָמָה.

ןן הגליל העליון: א) הרמה או הרי נפתלי. ב) מדרון ההרים מזרחה. ג) מדרון ההרים מערבה. ד) עיון וג’בל אַדַהַר.

IIIא) בקעת הירדן. ב) בקעת החולה. ג) גינוסר וכנרת.

עמק יזרעאל: (מַרג’־אבן עמר) הוא העעמק הרחב והגדול בארץ־ישראל, מקום דשן ורטוב מלא גבנונים יפים ושדי תבואות נפלאים והוא מקום מלחמות רבות וגדולות למן העמים הקדמונים מלכי מצרים ואשור עד ימי ישראל והרומים ועד ימי נוסעי הצלב ועד המאה האחרונה בבוא נפוליון הראשון להלחם עם הערבים והתרכים.

העמק הוא בתבנית משלש, אשר צלעו האחת היא בסיסו ועוברת מקצה הכרמל עד ג’נין באורך עשרים מיל אנגלי בערך, צלעו השנית באורך 15 מיל ג"כ מתבור אל ג’נין, ושלשה סעיפים לעמק הזה המתפשטים אל הירדן: האחד עובר בין הר התבור וגבעת המורה או חרמון הקטן (ג’בל־אדהי), השני בן גבעת המורה והר הגלבוע, העובר עד בקעת בית שאן והירדן, והשלישי – בין הר גלבֹע וגבעות עין גנים (ג’נין). הגבה של עמק יזרעאל מעל פני הים הוא 200 רגל והולך הוא ומשתפל לצד הירדן עד הגיעו אליו בעמק 400 רגל מתחת שטח הים ששם משתרע העמק לבקעה רחבה ופוריה היא בקעת בית שאן או Scythopolis היא ביסַן, שנודעה מאז ובפרט בימי התלמוד בתכונתה ופריה הרב, היא היתה מאז שער העמק וארץ ישראל מצד המזרח והמעבר ממנה אל חוף הים וארץ הדרום ומצרים. ולכן היתה הבקעה הזאת מישבת תמיד ונעבדת הרבה ותמיד נלחמו עליה העמים הראשונים. והחלק הדרומי של עמק יזרעאל נקרא, בשם בקעת מגדו – מקום מלחמת יאשיהו בפרעה נכו (דה“י ב' ל”ה כ"כ). עמק יזרעאל הוא בקיע גדול שנעשה על ידי תנועה תֵקטונית (Tektonik), באותו זמן ובאותה התנועה שנעשה בקיע הירדן.

ההרים הבודדים שבעמק. ההרים הבודדים שבעמק הם שלשה: הר תבור, הר קטן יפה ונחמד עומד בודד בתוך העמק הגדול; תבניתו מצד דרום כחצי כדור ומצד צפון נראה הוא בתבנית אצטרובל כַּד, ובראשו רמה קטנה הנשקפת על פני כל העמק ומעל פני כל הארץ, מראה ההר יפה מאד, ומכסה הוא עצי סרק ושיחים רבים, גבה הוא מעל פני שטח הים ערך 562 מטר ועל ראשו נמצאים חרבות עתיקות ובנינים אחדים של כמרים. לפי המוכח עמדה בראשו בימי הבית השני עיר ובה התבצרו יוסיפוס ואנשיו. מלחמות רבות היו על פני ההר הזה ע"כ נודע שמו בכל ימי הארץ ומלחמותיה.

גבעת המורה היא הר תלול גבה 515 מטר המשתרע לארכו ממערב למזרח, הוא היה וֻלקן קטן, ואבני הבזלת שפוכות עוד לרגליו עד עיר זַרְעִין היא יזרעאל לפנים, ובצפונו יש עוד לוע קטן פתוח. ההר הזה נקרא בזמן מאחר גם בשם חרמון הקטן, בסמך על זה שנזכרו תבור וחרמון יחד בסםר תהלים (פ“ט י”ג).

גלבֹע (ג’בל פֻקְעָה) מתרומם מעמק יזרעאל בראשונה בשפוע זקוף ואח"כ מתרומם הוא מעט מעט ומגיע לגבה של 518 מטר. בצפונית מזרחית נופל הוא בשפוע רב אל נחל ג’לוד הוא חרוֹד, צלעו הצפונית צחיחה ומלאה טרשים ורק בצדו המזרחי מכסה הוא שיחים. על ההר הזה נפל שאול מלך ישראל, ושם ההר הזה קשור אל הקינה אשר נשא עליו דוד (שמואל ב‘, א’.)

שפלת התבור ומישור אחמה. צפונה מזרחה ליזרעאל משתרעת מהתבור עד הירדן והכנרת רמה פוריה מאד מכסה רגבי בזלת העוברת ומתרוממת עד לרמת לוביא. שם מתנשאות בה גבעות תלולות המתארכות לשלשלת אחת זקופה היורדת בשפוע רב אל הירדן והכנרת. אוזובוס קורא לכל הרמה הזאת בשם Saron מפני שבה היתה לפנים העיר לשרון (יהושע י“ב י”ח). הרמה הזאת היא ברבה כעת להיהודים שיסדו עליה מושבות אחדות.

רמות נצרת וגבעות המערב. רמת נצרת יוצאת מירכתי הר תבור ועולה עד לדרום העיר נצרת והרים סובבים את העיר הזאת ומגיעים לצפון עד גבה של 560 מטר. ההרים האלה ברבם צחיחים ורק במקומות אחדים נטועים עליהם עצי זית, אך יפים הם ההרים האלה ונהדרים מאד מהגבה הנשקף על פני כל עמק יזרעאל הנחמד ומהראש השני הנשקף על פני נצרת היפה, משם משתרעת ארץ של גבעות בלתי נשואות ההולכות ויורדות לאט לאט אל עמק עכו ועמק חיפא למערב ואל עמק יזרעאל לדרום, כל הגבעות האלה מכסות יערי מַלָה (Maluleiche) וביניהן בקעות פוריות ויפות.

בקעת תרען והרי תרען. צפונה מזרחה לנצרת מתרוממים ההרים ואח"כ הם יורדים אל בקעה צרה ופוריה העוברת למזרח עד רמת לוביא וקרון חַטִין, היא בקעת תרען ונמשכת מערבה עד עמק עכו. לצפון הבקעה הזאת מתרוממים רכסי גבעות המתנשאים עד 541 מטר ומבדילים בין בקעת תרען ובקעת זבלון או בַטוף, הגבעות האלו הולכות ומשתפלות למזרח ונוגעות של בהר קרון חטין, הקדוש לנוצרים. הגבעה הזאת המתחדדת ועולה עד לגבה 316 מטר היא לוֹע של בַזַלְת שנשתפכה ממנה עד ים כנרת. על כל המקום הזה מפֻזרים רגמי האבן השחורה הזאת. הגבעה הזאת יורדת בשפוע חזק אל הכנרת.

עמק זבלון או בקעת נטופה, אזוכים. (בערבית: בטוף). מצפון להרי נצרת ותרען ובינם ובין רמת שגור מתעמקת בקעה קטנה הנקראה בשם עמק זבלון או אזוכיס הנודעת בשמנה הטוב (זית הנטופה משנה פאה ז' א') ונזכרת במלחמת היהודים עם בטלמיוס והרומאים (קדמוניות 13, 12, 4) ובתולדות יוסיפוס C. 41). ארך העמק על רחבו בערך 1/4 2 מיל אנגלי וגבהו מעל שטח הים ערך 150 מטר. בעתות הגשמים העמק הזה לח מאד. לדרום מערב עוברת הבקעה הזאת לגיא או נחל אל חַלַדְיַה העובר אל עמק החוף.

רמת שגור. מתרוממת לצפון אזוכיס בשתי שלוחות של גבעות מקבילות אחת לדרום ואחת לצפון הסוגרות בתוכן מישור קטן היא מישור ערבה. כל המקום הזה דשן ושמן ומלא שתילי זיתים הנותנים שמן מהלל.

עמק רמה. רמת שגור נפסקת ע"י העמק העובר ממערב למזרח ומפסיק בין גליל העליון לגליל התחתון הא עמק רמה, גבוה הוא מעל הים 370 מטר ומהלל הוא באדמתו הדשנה וביערי הזיתים הממלאים אותו.

הרי נפתלי או הרי הגליל העליון. (בלאד בשאַרא). הרי הגליל העליון או הרי נפתלי מתנשאים צפונה מעמק רמה כקיר זקוף ועוברים כגוש אחד עד נהר לֶאָנטוס או קַסְמִיַה ואשר תמונתם דומה למְרֻבָע נכון. השפה הדרומית של ההרים אשר על פני עמק הרמה ומגעת עד גבה של 1075 מטר בהר ג’בל אל־ערוס. לצפון השלשלת הזאת משתפלים ההרים ומתפשטים לרמת מישור כטבלא וגבהם מגיע אצל צפת עד 830 מטר. מצפונית מערבית צפת מתנשא הר גבוה על פני הרמה אשר סביבנו ועולה בשיאו על כל הרי הגליל עד לגבה של 1200 מטר הוא הר גֶ’רמק או כאשר קראו לו בימי יוסיפוס הר עצמון (מלחמות 2.18.11) סביב ההר הזה יש בקעה פוריה, אל בקעא ומירון. משם צפונה משתרעת הרמה באדמתה הפוריה והדשנה מאד בנטיעותיה הרבות הנושאות פרי רב. שם רמת קדש ורמת מיזא ועיתרון. משם עוברת הרמה צפונה מערבה עד הראש הבודד ג’בל אדהי וג’בל עַדַאתור (1006 מטר גובה), ומשם עוברת הרמה הזאת עד שמגיעה אל הגבול צפונה מערבה – ושם יורדים ההרים אל הגיא אשר בו יזרם הנהר קַסְמִיַה. לצד צפונה מזרחה פונים ההרים ומתחברים עם הגבנון המחבר אותם אל הרי החרמון והלבנון.

מדרון ההרים מערבה. הצד המערבי של הרי הגליל עובר מהר טנטור הקרוב לעכו ונמשך צפונה מזרחה עד הגיעו אל חרבת בלאט (גבוהה 762 מטר) וחרבת סֶלם (גבוהה 676 מטר). מהצלע הזאת יורדים ומשתפלים הרי הגליל למערב עד העמק. והמדרון הזה מבֻתָּר כלו בנחלים רבים וגאיות. מחרבת בלאט משתרעת שלוחת גבעות הנקראת ג’בל מֻשַקָה שממנה מסתעפים שני הכפים: רס אַנַקורה ורַס אל אַבְיַץ'. ההרים שביניהם יורדים בשיפוע זקוף אל הים.

מדרון ההרים מזרחה. הצד המזרחי של הרי הגליל הוא שלוחת ההרים העוברים על פני כל עמק הירדן והחולה והיורדים אליו בשפוע רב. ממזרח צפת מתנשא הר כנען הנשקף על פני המושבה ראש פנה והולך ומשתפל אל עמק החולה, מדרום לו יורדים ההרים בשפוע אל עמק הירדן הצר והמכסה הוא שם כלו רגמי אבני בזלת. מצפון עוברת שלוחת הצד המזרחי הזה כקיר זקוף היורד בשפוע רב אל החולה ובקצהו הצפוני עובר הוא אל ג’בל אַדהַר המחברו אל הלבנון והחרמון.

ג’בל אדהר. הגבנון הזה המתנשא כדבשת בין עמק מרום או החולה ובקעת הלבנון נשאר באורח פלא מהבקיע הגדול שנעשה בכל סוריה ומפסיק הוא באמצע הבקיע הזה ומרַכס הוא את הרי הגליל אל הרי החרמון והלבנון בגבעות מקבילות העוברות מדרום לצפון, וגבהם הממצע מגיע עד ל800 מטר. הגבנון הזה יורד לצד צפונה מערבה במדרגות נעבדות, אל נהר לַאָנטוס עד בקעת תַמרה היפה, ולצד דרומה מזרחה משתרע הוא אל עמק עיון השיך אל מתּלה מושב היהודים. בקעה פוריה מאד עם מעינות רבים על כן קראו לו עִיון, ושם ישבו רבים מבני ישראל עד שהגלם תגלת פלאסר, הבקעה ומשתטחת ונפגשת היא בעמק החולה אשר לרגליה.

 

חרמון    🔗

בקצה צפונית מזרחית הארץ, מתרומם ההר היותר גבוה בגליל הוא חרמון היפה אשר שיאו הרם מתנשא כשלשת אלפי מטר מעל שטח הים. ראשו מכסה שלג כל החורף וגם רוב ימי הקיץ ע"כ קראו לו טור־תלגא או שניר והערבים קוראים לו ג’בל אשיך לאמר הר הזקן.

 

עמק הירדן העליון    🔗

משתרע לרגלי ההר הגדול הר חרמון, ממערת פַמָיס אשר בצלע ההר על פני עיר בַניס ומשם עובר הוא על פני דן או גבעת תל־אל־קאדי. כל הבקעה מכסה אבני בזלת וכלה משקה מרב המעינות והנחלים המתפרצים בה מהר חרמון וגבעת דן, אל הבקעה הזאת יוצא עמק הסובב את הר החרמון צפונה מערבה הוא ואַדי־אַתים הצר בתחלתו ומתפשט אח"כ ומתרחב אל בקעת הירדן ועובר שם אל עמק החולה. בעמק היפה הזה התישבו בני דן וקראו את המקום דן (שופטים י"ח).

עמק החולה או מרום נקרא היום בשם חולה סתם או ארד אַלחַיְט עמק סגור בין הרים. חלק ממנו משרה ומלא תנובה וחלק רב ממנו לח מאד ומכסה בצה גדולה שבה יגדל הפפירוס. ונחלים שונים ופלגי מים משתפכים את העמק הזה ממזרח וממערב, ע“כ רבה שם הקדחת ומקום מרבץ הוא לבֶדוים ועדרי הכוי. העמק הזה הולך ומצר ונסגר בבקעת הירדן הזורם לתוכו, עובר הוא על פני שכבות רגמי הבזלת עד בואו אל העמק אשר מצפון לים הכנרת המתרחב שם יותר והנקרא בשם אל בטיחה. המקום הזה דשן מאד אך מלא ג”כ בצות משחיתות את האויר.

 

כנרת וגינוסר    🔗

סביב ים־כנרת מערבה ודרומה נמשכת לרגלי ההרים רצועה צרה של אדמה פוריה, אשר נחלים ופלגי מים משקים אותם. בקרן צפונית מערבית מתרחב העמק ונכנס בין הרי צפת מצפון והרי חטין מדרום. שם שפלה יפה ודשנה, היא שפלת גינוסר המהללה מימי יוסיפוס והתלמוד בפריה ודשנה הרב. ארך השפלה הזאת היא 4700 מטר ורבה 3700 מטר. יוסיפוס תאר במליצה רבה את המקום הזה שאין כמותו ליפי ולטוב וכל העצים השונים והפירות השונים גדלים בו בכל ימות השנה (מלחמות ג. ג. ח. תלמוד בבלי פסחים ח'). גם דרשו את המלה נוטריקון ואמרו גן־שר (בראשית רבה צ"ה). מדרום לשפלת גינוסר עובר בין ההרים נחל אחד הנקרא וַדִי־חַמַם המתרחב מערבה לעמק יפה ודשן הוא עמק חַטִין או ודי לימון. שם חרבות ומערות חצובות בהר ארבאל הידוע לפנים מימי יוסיפוס ומלחמותיו.

 

מימי הארץ והמעינות. הנהרות, הנחלים והימים.    🔗

ארץ הגליל מברכת במים רבים ומֻשקה היא יותר משאר חלקי ארץ־ישראל כי סמוכה היא להלבנון והחרמון; והגשמים רבים בה, והמים הרבים שיורדים ושוטפים אליה מעל ההרים אל הבקעות והעמקים יהיו לנחלים ונהרות. ההרים שבגליל סופגים לתוכם את המים המתכנסים עמק בתוך שכבות השיד והקרטון הרכות. שם נעשים מחלות ואוצרות של מים שפורצים להם דרך ונובעים במקומות רבים בעמק ובגבה, וע“כ רבו בגליל המעינות המַפרים ומרטיבים את הארץ ומרבים תנובתה ויפיה. תחת אשר ביהודה יש שלשה מעינות ובאפרים חמשה לכל קילומטר מרבע יש בגליל עשרה מעינות לכל ק”מ מרבע. ורב המעינות האלה חזקים הם ולא נכזבים. בעמק יזרעאל נובע עין חדֹד או עין ג’לוד היוצא ממערה אחת ברגלי הגלבֹע, עין אַלמַיִתַה קרוב לו ולג’ין שממנו יורדים מי מגידו אשר בעמק יזרעאל. מעינות רבים נובעים בבקעת בית שאן, ע"כ נקרא המקום הזה בשם עֵינַן גם בימי היונים והרומים. בשפלת תבור (מישור אַחְמַא) יש מעינות רבים אך לא חזקים. בדרומית מזרחית להרים במקום שהם יורדים אל עמק הירדן וכנרת יש מעינות חזקים שמהם שוטף נחל אל פג’ג. ברמת נצרת יש מעין נצרת הידוע מימי הנוצרי, ומעין חזק נובע אצל העיר דַפורְיה היא צפורי המשקה את כל העמק שם. בכפר חַטין נובע מימיו צלולים וזכים, בשפלת גינוסר נובעים: עין אתּינא עין מֻדַאְרַד ועין טַבעא.

בסביבות צפת יש מעינות רבים ומעין גדול וחזק אצל מירון והבקעה אשר לרגלי הג’רמך. ומעינות יפים וחזקים נובעים בכל עמק רמה והמהולל בהם הוא מַעין פַרַדְיַא אצל כפר עַנַן או כפר חנניא.

כן נובעים מעינות רבים ברמת נפתלי אצל קדש אל ג’יש היא גוש חלב, כָבול ותִבנין ובהר כנַען אשר על פני מושבת ראש פנה. ברגלי הר נפתלי, בעמק החולה, נובעים המעינות הגדולים עין מַלָחָה, עין בַלַטַא, עין טַלחַא ועין אַזַהַב. בבקעת עִיון יוצאים מעינות רבים המשקים את כל המקום. מכל אלה המעינות הכי חזקים ויפים הם אלה שלרגלי החרמון – מוצאי הירדן, ובגבעת דן – תל אלקצ’י – שהוא אולי המקום היותר עשיר בתבל במעינותיו.

 

הנהרות:    🔗

שלשה נהרות גדולים ושנים קטנים בגליל. והם:

1) הירדן מקוריו ברגלי הר החרמון אשר משם יוצאים שלשה פלגי מים המתאחדים יחד לנהר הגדול הזה העובר את כל ארץ ישראל. הפלג הראשון הוא נחל אַלחַצְבַני היוצא אצל העיר חַצְבַיה או חספיה לפנים (ירושלמי דמאי ב' ה' א') במערב החרמון וזורם הוא אל המערב ואצל שוק־אלחאן הוא פונה דרומה ועובר ואַדי אַתִּיָם ויורד הוא בשפוע ובקול המולה אל עמק החולה. הפלג השני הוא אַלַדָן היוצא מתל אל קצ’י והמתאחד אחרי עברו דרך קצרה אל הפלגים האחרים, הפלג השלישי הוא בַנְיָס היוצא במורד החרמון ממערת פמיס בגובה 350 מטר מעל שטח הים במקום יפה ונהדר מאד מלא מטעי חמד ועצים יפים ורעננים. בדרכו הוא אוסף אליו שלשה נחלים, וַדי־חַשַבָּה, ודי־אל־עַסַל ודי־זַעַרָה. הנחל האחרון הזה מפסיק בין שכבות השיד של החרמון ושכבת הבזלת של תל־אל־קצ’י ויוצר שם גבול טבעי בין שתי השכבות השונות האלה. כל שלשת הפלגים מתאחדים אצל המבצר שיך יוסף במרחק 12 ק“מ מים חולה והיו לנהר הירדן. במקום הזה מגיע רחבו של הירדן עד 14 מטר ועמקו 2־3 מטר; ושם זורם הירדן במורד משפע ונופל אל ים החולה הוא ים סומכי או מי מרום, משם הוא עובר בגיא צר בין שכבות הבזלת, מתגדל ברחבו ומגיע במקומות לרחב של 25 מטר. עובר הוא בשפלת בטַיחא ונופל הוא אל ים כנרת, השפל מעל פני הים התיכון 268 מטר. ארכו מים החולה אל ים כנרת הוא 16 קילומטר, ושפועו גדול מאד עד כי בארך של 85 קילומטר, מחצבני עד טבריה, הוא נופל בשפול של 771 מטר, העולה 0,00907 לכל מטר. מים טבריה יוצא הירדן ועובר במקום נמוך מעט ואח”כ מתפתל הוא בבקעה יפה ופוריה על פני המושב היהודי מִלְחַמִיה ובקעת בית שאן ואוחז דרכו הלאה דרומה להבלע בים המות.

2) נהר אלְקַסְמִיַה. הנהר הגדול והעז הזה מקורו בבקעת הלבנון קרוב לבעל־בךְ ושוטף הוא ועובר בכל הבקעה לדרום בין הרי הלבנון ומול־הלבנון הגבוהים, ומתחת להר ג’בל־אדהי פונה מערבה ופורץ הוא שם מתחת לסלע העובר עליו כגשר טבעי; שם הוא זורם בשטף והמולה בגיא צר ועמק מאד בין הרי נפתלי והרי אל שָקִיף העומדים עליו כקיר זקוף, וכן עובר הוא מערבה עד נפלו אל הים קרוב לעיר צור. הנהר הזה הוא הגבול הטבעי הצפוני של הגליל וגם של כל א"י.

3) נהר קישון או מֻקַטַע בערבית הנהר הידוע במלחמת ישראל שהיתה עליו ובזכרונו הנפלא בשירה הקדמונית של דבורה. מוצאו קרוב לעין דאר מפלגים ונחלים קטנים, עובר הוא מערבה ובולע בדרכו לתוכו עוד נחלים אחדים אשר הגדול בהם הוא ודי־אל־מלך הבא מתחת לנצרת וגם לג’ין או מגידו, סובב הוא את הכרמל לצפונו ועובר אל עמק עכו ששם נופל הוא אל הים קרוב לחיפא.

4) נהר נַעמַן שנקרא לפנים בלוס. מוצאו מהנחלים ודי־סְעַיְב, נחל החלזון וּודי עבילין הבאים מעמק הרמה והרי הגליל ונופל הוא הנעמן אל הים קרוב לעכו. על שפת הנהר הזה היו מאספים את החלזונים שבהם היו צובעים את צבע התכלת.

5) נהר ג’לוד העובר בעמק יזרעאל. מוצאו ממעין אלמיתה וממעין ג’לוד או עין חרד, הנקרא תֵבוֹן הַצַלָבִים, עובר הוא מזרחה ונופל אל הירדן על פני בית־שאן.

הנחלים: בשם נחל (ודי) קוראים גם לגיא העובר בין ההרים ומבתר אותם או גם עובר בעמק ועושה בו תעלה ארוכה יוצאת אל נהר או אל הים, וכן גם שטף המים העובר בגיא או בשלולית זאת בימי החרף והגשמים והמתיבש בימי הקיץ. הנחלים ממין זה מפסיקים את כל הדרכים ועושים המעבר בארץ קשה מאד.

רבים הם הנחלים אשר בגליל ונופלים הם אל כל צד:

למערב אל הים: ודי אל־עַיון המתאחד משלשת הנחלים הבאים מִבִנְתְ גֻ’בִיל, כפר בִּרְעַם וסַעֲסָע, נופל אל הים אצל צור ונקרא גם ודי אל עֻזִיָה. ודי געתון הנסמן בתלמוד לגבול הארץ. וַדי קַרן הגדול, מוצאיו מהנחלים והשלוליות היורדות מהרי ג’רמק מבית גַ’ן ובקעה והעובר בגיא צר עד נפלו אל הים אצל צור. ודי חֲמוּל ודי אל־מה ודי עבילון או נחל זבולון הבא מבקעת נטופה או אלבטוף, אומרים כי זה גֵי יפתח אל הנזכר ביהושע (י“ט י”ד) והנופל ביחד עם וַדִי חלזון אל נהר נעמן (ראה למעלה).

לדרום בעמק יזרעאל נופלים ודי אל מלך הבא מעמק תַרֶען, צַפוּרְיָה ושפא עָמר (שְפַרְעָם).

למזרח עוברים ונופלים אל עמק הירדן והחולה: ודי אל בירה היוצא ממזרח תבור קרוב למושבת מֶסְחָא, ודי פִגָ’ג היורד מתחת למושבת יַמַה ומקבל בדרכו הרבה מעינות ומשתפך באדמת עַבְדִיַה וכנרת אשר ליהודים אצל הירדן ומשקה כל הככר שם, ודי אל־חַמָם הבא מבקעת חטין והנודע במערותיו הנפלאות הן מערות ארבאל.

ואל שפלת גינוסר נופלים הנחלים המשקים אותה: ודי סַלָמָה, שאצלו היה הכפר סלונין אשר בצר יוסיפוס (מלחמות 2. 18. 1) הבא מעמק רמה. ודי עמוד היוצא מרגלי הרי צפת אצל מירון, נחל חזק ושוטף אשר עליו טחנות אחדות ע"כ נקרא גם בשם ודי טוָחִין.

אל החולה נופלים: ודי אל וַקָץ העובר אדמת וַקץ אשר ליהודים, ודי הִנְדג' נחל יפה הבא מגוש חלב ועובר על הצור ונופל בזרם כביר אל החולה, ודי דַרְדַרָה הבא מעמק עיון עובר על פני המושב מתולה אשר ליהודים ונופל אל החולה.

הימים. שתי ימיות (יַמִית see) בגליל בעמק הירדן המצטינות בדגים הרבים אשר בהן. אלה הן שרידי ים גדול אשר מלא בתקופת המבול (pluvial) את כל עמק הירדן.

ים חולה נקרא גם ים סומכי (מלחמות 4. 1. 1) הוא מי מרום הנזכר ביהושע (י"א ה') ים קטן אשר מימיו מתוקים ומלאים מיני דגים רבים ומיחֻדים לו, ארכו 6 קילומטר ורחבו הממוצע 6 ק"מ ועמקו 3־5 מטר. מצדו המזרחי מגבילים אותו הר גולן הגבוהים והשחורים, מצדו הדרומי עמק הירדן הצר ומיתר עבריו עמק החולה באדמתו הפוריה וגם בבצתו הגדולה.

ים טבריה או ים כנרת. ויוסיפוס קרא לו גינוסר (מלחמות 3. 10 7). תבניתו סגלגלת, ארכו 25 ק“מ, ורחבו היותר גדול 10 ק”מ ועמקו 20־45 מטר. הרים גבוהים סובבים אותו ושכבות הבזלת מכסות את כל גדותיו ומטילות מראה שחור ואיום סביבו. על גדותיו היו לפנים ערים יפות ונשגבות ואניות דיגים וסירות משא רבות היו שטות עליו עד כי כל הים הזה בימי סוף הבית השני מלא חיים ותנועה. הנוצרים ענדו להים הזה אגדות וזכרונות רבים.

בימי המשנה והתלמוד ובשלשה דורות אח"כ היו עוד סביב הים הזה ערים רבות ואנשים רבים ישבו בהן לסחר את עברי הירדן ולהחליף את תבואותיהן עם החוף ועבר לים הגדול. עתה כל המקום נעזב ורק סירות קטנות אחדות שטות עליו לצוד דגים.

בצות ישנן בבקעות האחרות העמוקות אשר בארץ אשר המים עומדים בתוכן כל ימי השנה, ומעלות אחו וגומא. הן גם משחיתות את האויר וגורמות קדחת והן:

הבצה הגדולה בצת החולה נזכרת כבר מימי קדם ושם יגדל הצמח הטְרָפִי הפפִירוס ועוד מיני צמחים סבטרפים מיוחדים לה ובה עופות שונים המיוחדים למקום הזה. בעמק יזרעאל יש בצות אחדות קטנות וכן בתוצאות נהר הקישון קרוב לחיפא ובעמק הזבולון בצה המתיבשת בקיץ. מצפון ים טבריה במקום שנופל אליו הירדן יש בצה בבקעת אל בטיחא וכן בשפלת גינוסר אצל מג’דל, גם מדרום לכנרת קרוב לבית שאָן – בצות קטנות.

המעינות החמים. חמת ־ הם המעינות אשר אצל טבריה אשר נקראו בשם חמת (יהושע, י“ט, ל”ה) ושם היתה גם עיר קטנה (מלחמות 4. 1. 3). בתלמוד נקראו גם מי טבריה או חמי טבריה (בבלי שבת ק"ט. א'). המעינות האלה הם לדרום העיר טבריה במרחק רבע שעה נסיעה ממנה ויוצאים הם לרגלי ההר הזקוף אצל ים כנרת, מימיו חמים ומגיעים עד 62 מעלות צלזיוס, להם ריח גפרית מר וטעמם מר ותפל ומכילים בתוכם גפרית וכלור מַגינֶזיום.

היצירה הגֵאָלוגית של הגליל היא אותה של כל ארץ ישראל שהיא מהתקופה הקרטונית העליונה ותקופת הטרטיר (Tertär) המתחלת מהָאֵצן (Eocän). הקרטון הזה הוא שרידי ארגניזמים שע"י פעולת המים נטשטשה צורתם ואינם נכרים עוד. המחלקות הראשיות שלו הן מעט מה' Cenomamion והרב מה’Senon וה’Turon. מהיצירה הקדומה להקרטונית נמצא רק ברגלי החרמון וגבעות בַניַס שכבות יוּרַא שנמצאו בהן אֶחְפָּרִים (Fosilien) המציינים את היורא. הן עוברות עד הרי גולן, משם הן נעלמות תחת שכבות הבזלת. מהאבנים האַרכיות, גרַניט ועוד הנמצאות בדרום מזרח ארץ ישראל, אין בגליל כלל: השכבה של הגליל היא של שיד ומֶרגֶל כתמתם ובה אֶחְפָּרִים של מיני Ammoonide שונים.

ההר דהר אליטני המחבר את הרי הגליל ללבנון הוא המעבר מהקרטון הלבנוני אל הקרטון הפלשתנאי, והוא של מֶרגֶל המכיל חלמיש (Silex) ויש בתוכו גם חֵמָר (Asphalt). יתר הרי הגליל הם של מֶרגל ושיד קרטוני מכיל פְצָצַי חלמיש. האחפרים שבהם רֻבם החמטים Ostra vescicularis Janiratricostotr־. במקומות אחרים אצל קדש תבנין וקרוב לצידון יש עוד שארית השיד נומוליט מראשית ימי Eocön ושאינו נמצא עוד בשאר ארץ ישראל, כי נסחף מהמים. אצל צפת נמצאות הרבה שכבות של קרטון המכיל חלמיש עם אֶחְפָּרִים קרטונים מיני Ammanite. אצל נצרת האבן רכה מאד בלא חלמיש וגונה צח.

מה שמְצַיֵן ביותר את הגליל היא ההתפרצות הַוֻלְקַנית שנעשתה בה לפי דעת רבים בראשית תקופת הקוַטיר (Quartár) או לפי דעת רבים בשתי פעמים, האחת קדומה בימי הsenon והשנית בזמן הקוַרטִיר. שכבות של בזלת ממין הדולורית מכסות את כל מזרח הרי הגליל עד דרום עמק יזרעאל. ומרכזים אחדים להתפרצות זאת:

תל אל קצ' בצפון, ממנו שכבה של בזלת יורדת אל העמק סביב הר חרמון ומתפשטת בעמק החולה. להבזלת הזאת גוָן אפור. ברְזִילי, עמוק, סָמִיך וקשה. מצפת יורדת עוד שכבה גדולה של בזלת המשתרעת לכל רגלי ההר ומכסה כל מערב ים כנרת וצפונו, סלעי הבזלת מפֻזרים שם על פני כל האדמה המטילים על פני כל המקום מראה איום של שרידי תבערה גדולה. אצל גוש חלב יש וֻלקן קדום עם לוע קְעָרִי שנעשה אחרי כן לברכה של מים.

אצל כבול (kobul) יש בזלת משֻנה שהיא משֻבצת בתוך אבני השיד הקרטוני ובתוכה חורים חורים ממֻלאים שיד־פחמי. מראש הגבעה קרון חטין יורדת שכבת בזלת עד ים כנרת ורגמי הבזלת הזאת וסלעיה מכסים את כל ימת לוביא ומישור אחמא. מגבעת המורה בעמק יזרעאל מתפזרת הבזלת אל העמק ומגעת עד הכפר זרעין והבזלת הזאת מדשנת את כל אדמת העמק שם.

המקרה היותר נפלא בתולדה הגֵאולוגית בארץ ישראל הוא הבקיע של הירדן אשר ראשיתו הוא בגליל ונעשה לפי רבים בתחלת תקופת ה - pliocun.

 

האקלים. מזג האויר הרוחות והגשמים    🔗

שונה מאד הוא האקלים אשר בארץ הגליל מפני השנוי הרב שתבנית אדמתה, גבהה ועמקה ומצבה ביחס לצפון או לדרום, ולפי נטיתה לצד הים מערבה או לצד המזרח מדברה. בכלל, נוכל לחלקה לכמה אזורים: א) אזור הים חוף הים עם מדרון ההרים הפונים אליו, שם אקלים של ים התיכון או סֻבטרפי. ב) אזור ההרים ובו אקלים ממצע קָנְטינַנְטַלי. ג) אזור הערבה או עמק הירדן עם אקלים טְרפִי. רשימות מפרטות ומדיקות על אודות האויר, מדת החם והקור, כמות הגשמים ושנוי הרוחות לא נעשו עוד ורק בדרך כלל אפשר לדבר על כל אלה.

עתות השנה הן שתים. תקפה ארכה של חרב ויבש תקופת הקיץ אשר תארך מחדש מאי עד סוף אקטבר, ותקופת הגשמים והרטיבות, תקופת החרף או הסתיו היא מנובמבר עד סוף אפריל. התקופות האלה מתארכות ומתקצרות לפי המקומות השונים וגבהם ולפי הרחב הגאוגרפי צפונה או דרומה. ברמת נפתלי ועמק עיון תקופת הגשמים ארכה היא יותר ובעמק הירדן קצרה היא מאד. במדרון ההרים אשר לעמק החוף הממצע בקיץ מגיע עד ˚25 מ' ועולה עד ˚30 בערך; בחרף החם הממצע עד ˚15 ויורד עד ˚10 גם עד ˚8; בראשי ההרים החם הממצע בקיץ מגיע עד ˚22 ובחורף ˚10 ויורד לפעמים עד אפס ולמטה ממנו. בעמק הירדן מגיע החם הממצע בקיץ עד ˚30 ועולה גם עד ˚42 ובחרף ˚18 ויורד עד ˚12.

החדש היותר קר הוא שבט (Februar) בעמק, ושבט ואדר (Februar,Mærz) בהרים. החודש היותר חם הוא אב (August). בימי ניסן (April), איר (Mai), וכן גם בימי תשרי (Oktober) החם מתגבר בימים ידועים ע"י רוח הקדים היבש והמחניק מאד. שנוי מצב מזג האויר פועל גם על זמן בשול התבואות, ובעמק מתבשלת התבואה שני שבועות ובעמק הירדן ארבעה שבועות קודם מאשר בהרים.

הרוחות מנשבים בארץ בכל השנה והשולטים בהם הם אלה הסובטרופים או האַטֶזים המתחלפים לפי עתות השנה, בקיץ הם הרוחות היבשים (פסטים) ובחרף הרטובים והקרים (אנטי־פסטים) חוץ מזה מנשבים הרוחות התדירים שהם: רוח המערב המנשב מהים אל היבשה בפרט בקיץ מלפני הצהרים עד הערב ורוח המזרח המנשב מאחר חצות עד הבקר מן היבשה אל הים. רוח הים קריר ובקיץ הוא מרטיב את האויר ומֵקל את החם, רוח דרומי־מערבי מנשב בחרף, הוא בא אחרי הגשם; רוח הצפון מנשב על הרב בקיץ ובערב הוא קר ונעים ומחיה כל נפש חרֵבה ועיפה; בחרף מנשב הוא לפעמים מהלבנון ואז הוא קר מאד ומביא שלג. רוח הקדים מנשב בחדשי ניסן איירApril, Mai) ) ובחדש תשרי (Oktober) והוא חם ויבש מחניק וחזק. הרוח הזה מנשב לעתים קרובות גם בחרף בעמק החולא והירדן והוא אז קר ויבש. רוח הדרום ודרומי מזרחי מנשב לרב ימים אחדים לפני הגשם ומקרב אותו, כן מנשב הוא לפעמים בסערה בקיץ והוא אז חם ומיַבֵש.

העננים מכסים את השמים היפים והטהורים של הגליל בתקופת החרף, בימות הגשמים, ומערפלים הם ביחוד את ראשי ההרים וכל קרן דרומית מערבית גם בקיץ. בבקר ובערב מעטרים עננים וערפילי טהר את שיא ההרים ואת אפקי השמים מערבה ומזרחה. מראות יפים ונהדרים מתגלים אז ואדם חכלילי מתפשט על צלעי ההרים ומרהיבים עין כל רואם.

הגשמים רבים בגליל מאשר ביהודה ביחוד בהרים ובחלק הצפוני; מלבד קרירות האויר וקרבת הארץ אל הצפון, גורם גדול לרבוי הגשמים הם ההרים הגבוהים המְחַשְרים את העננים, והיערים הגדולים אשר בארץ הזאת. הכמות השנתית של הגשמים בערך מְמֻצע בעיר נצרת היא 700 מילימטר מעֻקב. צפונה יותר מרֻבה כמות הגשמים. נגד זה בעמק הירדן הגשמים מעטים ובעיר טבריה הכמות הממצעת היא רק 433 מ"מ. לפעמים, ובפרט בימי שבט ואדר, הגשמים מתפרצים ויורדים ברעש וזעם, גם בחדש אדר־ניסן יורד הגשם האחרון המלקוש, בחזקה ובשטף רב. מספר ימות הגשמים הוא, כשהשנים כסדרן, בנובמבר ערך 5־8 בדצמבר־10־12 בינואר־10־12 בפברואר־10־12 במרץ־9־10 באפריל 5.

הטל יורד בלילה בהרים גם בעמק החוף כמעט בכל ימי הקיץ והוא מצמיח את תבואת הקיץ; בעמק הירדן הטל מעט מאד; בצפון הארץ, בסביב הר חרמון, יורד הטל במדה מרבה ונופל בנטפי גשם, ולכן היה הטל הזה טל חרמון־למשל.

השלג יורד רק בראשי ההרים; בהרי צפת וג’רמק וכל רמת נפתלי, ביחוד הוא יורד בחודש שבט ולפעמים גם בחודש אדר. השלג נראה על הר חרמון עד חצי הקיץ ובחרף מכֻסה כל ראשו שלג רב ומראהו לבן מזהיר עד למרחוק.

הברד יורד לעתים רחוקות ועל הרב בסוף החרף. לפעמים הוא מזיק לתבואות הגבעולים והעצים.

 

רעידות הארץ    🔗

בגליל קרו במשך ההיסתוריה שלה רעידות רבות שאחדות מהן היו רעידות חזקות והסבו נזק רז וחרבן בתים וחומות רבות. הרעידות האלו הן תולדות התֶקטָנִיק המתגלות עוד ע“י הרעידות והנדנוד של הארץ בכל ארץ סוריה מצפון עד הדרום. מפני היצירה הוֻלקנית של הגליל חזק שם הרעש יותר הרבה מאשר ביהודה. אך היו מקרים שהרעש החזק היה רק בצפון ועד הגליל לא הגיע כלל או שהגיע במדה רפויה מאד. הרעש היותר ידוע היה בימי עוזיהו מלך יהודה (בערך 785 לפני מספר הרגיל) שע”י עָצמתו היה למקרה מסים וזכרון לדורות (עמוס א', זכריה י"ד). בערך 31 שלפני הזמן הרגיל הי ג“כ רעש גדול בכל הארץ שהזיק הרבה והמית כעשרת אלפים איש (קדמוניות 15. 3. 2). אלה הרעשים שנזכרו היו ביהודה, אך כנראה הגיעו עד הגליל, שהרעש התגלה בה תמיד קודם ובעצמה רבה מאשר ביהודה. סופרי הנוצרים מזכירים ג”כ רעש גדול שהיה בארץ לפני שנת מחוקקם (מתיא 27). בשנת 330 אחרי המספר הרגיל מזכיר הירנימוס שהיה אז רעש גדול בארץ, בימי יוטינוס (560 בערך) היה רעש גדול בגליל ופיניקיה והרעש הזה התחולל פעמים אחדות במשך שנים אחדות והסב חרבן רב. גם במאה האחת עשרה (1070 בערך) היה רעש גדול, אך פעולתו היתה ביותר בצפון סוריה. ובראשית המאה השלש עשרה קרה רעש גדול מאד, שהחריב ערים רבות בכל צפון סוריה וגם בגליל מבניס עד טבריה. בשנת 1867 בערך היה רעש גדול בצפת וסביבותיה והרבה אנשים נהרגו. הרעש היותר גדול היה בזמן האחרון בשנת 1837 שהתפשט אז על כל הגליל והחריב את צפת וטבריה. אחרי זה היו עוד רעידות אחדות בארץ ביחוד בשנת 1900 שלא הסבו כל נזק.

 

הצמחיה (פלורא)    🔗

הצמחיה של הגליל רבת השנוים היא מפני שנוי הגובה והאויר בה, ויש לחלק את חבל הארץ הזה לשלושה אזורים.

א) אזור החף עם מדרון ההרים הקרובים לו הנושא צמחיה ים־תיכונית ודומה לזאת של ספרד, יון, אסיה הקטנה וסיציליה. צמחיה זו מצטינת בהרבה שיחים (עצים קטנים) המוריקים תמיד ובהרבה צמחי האביב הנובלים מהר.

ב) אזור ההרים הנושא ברבו את הצמחיה של הערבה האוריֶנטלית ובחלק הצפוני מהארץ צמחיה סֻבּאַלְפִּית.

ג) אזור הערבה או עמק הירדן שבו נמצאת ביותר הצמחיה הטְרָפִית והאֵיטוֹפִית וכפי שנוי המקום בגבה ובעמק וקרבתו לצפון או לדרום וכן משתנת הצמחיה למשפחותיה, והמינים משתנים, מתרבים או מתמעטים או מתיחדים ומסתגלים למקום זה או אחר. ברשימה הבאה בהוספה נביא את המשפחות היותר שכיחות בגליל, ומהן רק את המינים שהם מצינים ביותר את הגליל או מיֻחדים ונזכר בצד כל מין לאיזה מקום הוא מיחד. הרשימה ערוכה עפ"י הסופר האנגלי הנודע טריסתרם.

 

הפוֹנָה    🔗

הפונה של הגליל דומה ברבה לזאת של כל ארץ־ישראל, אלא שבה נמצאת יותר זאת של הפולארכיה, ובצפון הארץ נמצאים גם מינים של הבּוֹרֵאַל הקר, ובעמק הירדן נמצאים הרבה מינים מהפונה האֵיטופית וההודית. יש בגליל הרבה מיני חיות, בפרט מיני העופות והדגים שהם מיחדים לארץ זאת. ברשימה הבאה בהוספה נביא את המשפחות היותר מצויות ומהן המינים המצֻינים והמיֻחדים לגליל. גם רשימה זו ערוכה עפ"י הסופר האנגלי טריסתרם.

 

עבודת האדמה    🔗

עוד מימי קדם היתה ארץ הגליל פוריה מאד ומהללה בתנובתה. אדמתה הטובה, עמקיה ובקעותיה, ביחוד החלק הגדול שבה המכסה בעפר (לבה) וֻלקני, דשנים ושמנים הם מאד. מימי גשמיה הרבים הִפרו אותה תמיד והארץ החיתה עם רב שעמד בה על הקרקע. ברכות יעקב (בראשית י"ט) ומשה (דברים ל"ג) מוכיחות לנו על הברכה הרבה שנתנה ארץ הגליל ליושביה. “נפתלי נותן אמרי שפר” והיה מלא ברכת ה', אָשֵר נתן מעדני מלך ובשמן טבל רגלו, ויששכר ראה את ארצו כי נעמה מאד. יוסיפוס (מלחמות ג') מתאר את ארץ הגליל ופירותיהם המתוקים (מגילה י“א ברכות י”ז א) ובפרט את בית שאן “פתחו של גן־עדן”, את גינוסר, גוש חלב, ועמק יזרעאל. העמקים היו נושאים בר וההרים עצי פרי שונים וביחוד הצטין הגליל בזיתיו ושמנו הרב. גם היום, למרות היותה עזובה, פריה ותנובתה רבים מבכל חלקי ארץ ישראל. העמקים נעבדים עוד עבודה טובה, הרמות מכסות עצים ושדי תבואה וגם רבים ממורדי ההרים עשוים מדרגות מדרגות הנזרעות ונטעות. בעמק יזרעאל, עמק עיון, רמת נפתלי וסביב צפת ורמת העבודה משובחת והתבואה רבה, ומיום שרבו בגליל מושבות היהודים נהפכו הרבה מקומות עזובים לנאות תבואה ומטעים יפים. התבואות הראשיות שבגליל הן:

תבואות החורף: החטה (שמאז נעבדה בה במדה מרבה ובגליל מצא ה' אהרנזון את אֵם החטה – Triticum־Dicoceoides המוכיח על הקולטורה הקדומה של הארץ), השעורה, תֻרמוס, כרשינה, פול, חומצה ועדשים.

תבואות הקיץ: דורא, חטי תורוס (נעבד הרבה בעמק החולה ועיון בשדי שלחין), שמשמים, דוחן, אורז (מעט בעמק גינוסר).

ירקות: שום, בצל, אבטיחים, קשואים, מלפפון, דלעת.

צמחי המסחר: צמר גפן החלו לזרוע הרבה בגינוסר, בית־שמן ויזרעאל. אסטס – מעט בעמק הירדן.

העצים: זַית – נטוע בכל הגליל סביב הכפרים וביחוד ברמה, השמן הגלילי מהלל מאד; תאנה – נטועה בהרים מין טוב ומשובח; רמון – מין טוב ומהלל בכפר קַנה אצל נצרת; שקד – במושב ראש־פנה, גם גדל פרא בהרים; חרוב – גדל פרא בהרים, מאכל לעזים; גפן – מינים אחדים, נטועה רק ברמת נפתלי ובמושבת ראש פנה, תפוח – בגנים אצל הכפרים ובערים נמצאים מעט; אגס, חבוש, אגוז, תות – נטוע הרבה בצפון למאכל לתולעת המשי אצל המעינות ובפרט בכפר חטין. נמצאים גם: לימון, תפוח־זהב אתרוג ותֹמר – במקומות אחדים בעמק יזרעאל וכנרת.

יערים נמצאים בגליל הרבה יותר מאשר ביהודה. היערים הגדולים הם סביב נצרת והר תבור. עצי היערים הם על הרב:

אלון Qucrus

אלון התולעת Cocifera הוא הרב של עצי היערים.

אַלָה Malul סביב התבור.

אֵלה Pistacia Terebinthus בתבור ובצפון.

אֹרֶן Pinus Halepensis מעט בצפון.

אשל Tamarix במקומות אחדים.

צפצפה Populus הרבה בעמק עיון וחרמון.

ערבה Salix על הנהרים.

ערמון Costa מעט בהרים

שִטָה Acacia מעט בהרים וביחוד יש המין Mimosa והיא משמשת סיגים לגנים. פרחיה כתומים ונותנים ריח טוב.

מטעי הקשוט והבושם

הרדוף Oleandr גדל פרא בכל הנחלים.

הדס Myrtus פרא בהרים.

וֶרד Rosa מינים שונים בגנים.

כֹפר Henna גדל בגנים ונותן ריח טוב. בפריו צובעים הערבים אצבעות אָדם.


 

עבודת האדמה    🔗

העבודה בכלל עודנה באופן פרִמטיבי ובכל זה היא יותר משֻבחת מאשר בדרום, כלי העבודה יותר מֻשלמים, העובדים חרוצים והבהמות בריאות יותר מאלה שביהודה. מהתבואות מוציאים הרבה יותר לחוץ דרך חפי עכו וחיפה. את החטה, הפול, התורמוס, הדורא והשמשמים וגם הרבה שמן. ולכן הולך ומתרבה המסחר שבערי עכו וחיפא, והערים האלה גוברות ומתחזקות משנה לשנה.

 

המסחר    🔗

ארץ הגליל היתה מלפנים ארץ המעבר למסחר הגדול שבין ארצות הצפון ובין ארצות עבר הים וארץ מצרים. המסחר הזה התרכז בארץ פיניקיא, ארץ החוף, ובגליל עצמה היה רק מסחר פנימי קטן. אחרי כן התגדל המסחר הפנימי הזה ע“י ממכר וקנין של תבואות הארץ, והמסחר הזה התרכז בסוף ימי הבית השני בעיר טבריה, שהיתה אז רבת אוכלוסין והתנועה רבה בה מאד. כן גדל המסחר אז בעיר צפורי שהיו בה שוקים רבים וסוחרים בני ערים שונות. כעת קטן ודל הוא המסחר בגליל עצמה ומתרכז בערי נצרת ומעט בטבריה. גם בעיר ג’דידה אשר בעיון יש מסחר לא מעט בתבואות הארץ שמאספים בה מכל העמק, החרמון ועבר הירדן. עתיד הוא המסחר הזה להתרחב ולהתגדל ע”י תקון הדרכים וע“י חבור הגליל לארץ עבר הירדן ודמשק וכל הארצות הסמוכות. ע”י מסלת הברזל העוברת לכל הצפון ולדרום עד ערב.

 

החרשת    🔗

בגליל היתה החרשת מעטה גם לפנים. בתלמוד נזכר מעשה יוצרים בכפר חנניא ששם היו עושים קדרות (בבא מציעא ע"ד) מעפר שחור, עד כי היה המקום למשל בקדרותיו הרבות, – אמרו: “קדרים אתה מכניס לכפר חנניא?” (בראשית רבה מ"ו); בארבאל היו אורגים בגדי פשתים גסים, ובבית שאן – דקים (בראשית רבה י"ט). התלמוד מזכיר גם את האורגים הרבים שהיו בכפר מגדלא ומעשי מתכת בכפר שיחין (?) (ירושלמי תענית ד. ח.). החרשת בזמן הזה היא במצב דל ושפל. יש רק אומנים קטנים בערי צפת, טבריה ונצרת: סנדלרים, נגרים, נפחים ואורגי שמיכות גסות. ברגלי החרמון עושים בקבוקים וצרצורים למים מחמר וחול הנודעים בארץ. שיד שורפים בכל הרי הגליל באפן פרימיטיבי בכבשן חפור באדמה.

 

הדוגה    🔗

הדוגה היתה לפנים בימי כנרת וחולה והיו הדגים נמלחים שם ונשלחים לכל פנות הארץ, והיום נצדים שם דגים רק כפי הדרוש להסביבה ומעט נמלחים ונשלחים לירושלים.

 

מחצבים    🔗

מחצבים אין כמעט בארץ. בצפון ברגלי החרמון, אצל העיר חצביה, יש מִכרות של חמר, ואותות של מחצבי נחֹשת ברזל ופחמי אבן נראו ברגלי מול הלבנון. אך כל אלו לא נחקרו והידיעות אודותם קלושות מאד.

 

המטבע, המדה והמשקל    🔗

אמצעי המסחר היו מצויים בגליל, כמו בכל ארץ ישראל מקדם, עוד לפני בוא ישראל אליה. וכנראה הובאו שם מימי רְבוֹת הפיניקים בארץ החוף. והם המציאו אותם כפי דעת רבים, או שהכניסו אותן מארצות הסמוכות. בימי ישראל היו שם בודאי המטבעות והמשקולות: השקל, הבקע וגרה; והמדות: כור, הין קב, מאה, לג, אמה, זרת ואצבע. הפרסים והיונים הכניסו בודאי גם ממטבעותיהם ומדותיהם אך לא דחו מפניהם את המטבעות והמשקולות, שהיו משתמשים בהם הצורים. הרומים ברבותם בארץ הכניסו את המטבעות שלהם והיו הן השולטות בארץ. גם חקקו אז מטבעות מיחדות בגליל בעיר צפורי. בטבריה הוציא אגריפס מטבעות אשר על צדן האחד היה חקוק עגן לזכרון ים טבריה. גם בקיסריה פיליפוס (בניס) חקקו מטבעות מיחדות. בכל התקופה התלמודית היו עוברים שם שקל וסלע ומטבעות רומי: דינר, פונדיון, איסר וגם המטבע הפרסית דנקא, אך המשקל והמדה שביהודה – השקל והסאה – היו גדולים פי שנים מאלה שבגליל (חולין קל"ז). הערבים בבואם אל הארץ קבלו את המטבעות, המדות והמשקולות הרומיות של הרקלוס, ובעיר טבריה חקק כַאלִד בן אלוליד, מהכובשים הראשונים את הארץ, מטבע רומית על שמו בשפה ובצורה רומית. הכליפים מבני אֻמַיה החלו לחקוק מטבעות שלהם בכתב ערבי ופתגם ערבי. וכן עברו המטבעות האלה בארץ ונשתנו רק ע"י מלכי מצרים האַיובים שחקקו מטבעות שונות, ונמצאות רבות מהן עד עתה באדמה ובחרבות. המדות והמשקלות נשארו הרומיות ויש כאלה המשתמשות בשנויים מעטים גם היום שם. המטבעות של היום הן ברבן אלה של ממשלת תורגמה העוברות לפי השער של העיר בירות והן: הפרוטה והגרוש (ארבעים פרוטות – ערך 18 סנטים). המג’ידי שלשה ועשרים גרוש, והלירא התרכית – 124 גרוש. העיר נצרת יש לה שער מיוחד והגרוש שם שוה רק ערך 15 סנתים. המשקל הוא: האוקיה, והרוטל – 15 אוקיא, והקַנְטַר – מאה רוטל. האוקיה שם קטנה בשתות מזו של דרום הארץ, וכן מדת הלח. מדת היבש היא הסאה, המֻד – שתי סאות והכַיל – ארבע סאות; הכיל בגליל גדול פי שנים וחצי מזה שבדרום. מדת האֹרך: האמה – שני מינים: ערך 65 סנתים ואמת־הבנין ערך 75 סנטים. מדת האדמה היא זו שהכניסה הממשלה התורגמית: דונם 919 מטר מרבעים בערך. הפלחים משערים את אדמתם בפדַן שאים לו מדה קבועה שוה בכל מקום.

 

הדרכים והנתיבות    🔗

רשת של דרכים היתה פרושה מלפנים בארץ הגליל, כי היא היתה ארץ המעבר לכל הסוחרים והלוחמים מהארצות אשר סביבותיה שהיו אז מרכז הקולטורה והציביליזציה בעולם – ממצרים בדרום עד ארץ החתים ואסיה הקטנה והמדינות הגדולות אשר על נהר פרת, אשור ובבל, כן מן ארץ הכנענים (פיניקא) אשר על החוף, שמשם סחרו אל כל ארצות חֻפי הים התיכון עד ארצות המזרח אשר מעבר לנהר. גם אחרי זה, בעת שהיתה תדמור ודמשק למרכזי המסחר של כל ארצות המזרח, עברו מהן דרך הגליל אל חפי הים, גם בתקופת הערבים ובימי הבינים היה עוד מעבר בין ארצות הצפון והמזרח ובין ארץ מצרים.

ארץ הגליל בהריה ובנחליה הרבים אינה מסגלת ביותר לדרכים מתֻקנות, ולכן סללו את דרכיה בקצות הארץ או בעמקיה הסובבים את ההרים. הדרכים הקדמוניות האלו נשארו ברבן עד היום, ועל צדיהן נמצאים עוד היות שרידי הבנינים הגדולים שהשתמשו בהם לפֻנדקים (חַנים), כן נמצא עוד במקומות אחדים שרידי הרצפה של דרכים אחדים מימי הרומים ואבני מיל שהציבו אז הרומים לצַיֵן את הדרכים האלו. בעמקים עומדות גבעות או ערמות עפר הנקראות בשם תלים והמסתירות בקרבן חרבות ערים קדמוניות שעמדו על צדי הדרכים.

הדרך הראשה שהיתה עוברת בגליל היא “דרך הים” (ישעיה ח' כ"ג) אשר קראו לה אח"כ גם כן בשם “Via Morus”. היא באה ממצרים דרך השפלה והשרון ועברה את עמק יזרעאל על פני תענך, מגידו ותבור, ושם עוד עוד מבצר עתיק של פנדק שהיה על פרשת הדרכים המסתעפות משם לסעיפים שונים: אחד מזרחה אל בית שאן ועבר הירדן, והשני צפונה דרך הכפר לוביא ושפת ים כנרת עד הגיעו אל הרי צפת אצל הפנדק החרב הנקרא “חַן מיניָה”. עולה הוא בהרים על פני פנדק אחד חן־יֻב־יוסף ויורד אל הירדן על פני הגשר הנקרא “גשר־בנת־יעקב” ומשם אל גולן חורן ודמשק. דרך שנית באה ממזרח עבר הירדן על פני הגשר שעל הירמוך והנקרא “גשר אל מַגָ’מִע” והסתעף שם לשני סעיפים, אחד לעמק יזרעאל מערבה עד חיפא, היא הדרל שבה עברו כל הלוחמים הרבים בעמק הזה מהמדיָנִים לפנים ועד הסקיתים וחיל החשמונאים עד המחמדים בני ערב, בעת שכבשו את הארץ, ועד צבא התרכים שנלחמו בנפוליון הראשון בזמן האחרון. סעיף שני עובר צפונה מערבה דרך ודי פג’ג על פני מישור אחמא ועמק תּרַעַן ועמק עכו עד עיר החוף עכו, היא הדרך שעוברים בה עד היום כל יושבי חורן המובילים את תבואותיהם לעכו; מהסעיף האחרון הזה הסתעף עוד נתיב ועבר על פני הכפר חַטין, ודי אל חמאם וגנוסר ופגש שפ בחָן מיניה בדרך הים. דרך אחרת עוברת מעכו מזרחה דרך עמק ודי־א־רמה עד הגליל העליון וכל הרמה עד קדש. אל הדרך הזאת הגיע נתיב אחד, הבא משפלת גינוסר העובר בנחל ודי תועין. דרך אחרת עוברת מצור מזרחה עד ג’בל אדהר ומשם לבניס. מקבלת לזאת עוברת עוד דרך אחרת מהחרמון וכפריו אל המערב על פני עיון וג’בל אַדהר ומש אך הרי הלבנון על פני העיר נבטיה עד צדון. חלק מהדרך הזאת סלול לכביש.

 

מסלת הברזל    🔗

בזמן האחרון נסללה מסלה אחת מעיר החוף חיפא עד עבר לירדן מזרחה העוברת את כל עמק יזרעאל עד הירדן בארך תשעים ק"מ בערך. עוברת היא על פני התחנות תל־שַמָם, עפולה ושַתה ומשם אל סמך אשר על יפ כנרת ופונה היא משם מזרחה אל עבר הירדן. יש עוד דרך של כְבִיש מקבלת למסלת הברזל מחיפא עד טבריה על פני העיר נצרת. מלבד דרכי היבשה אלה עוברים בים כנרת בסירות קטנות מחוף הכנרת הדרומי ועד חֻפו הצפוני, ומעיר טבריה עד לעברו של ים מזרחה עד ודי־פיק ונחל ודי סמק. בזמן האחרון עוברת בים הזה סירת קיטור קטנה.

 

החפירות והעתיקות    🔗

העמים השונים שישבו בגליל בתקופותיה הראשונות השאירו בה את זכרונותיהם ושרידי בניניהם, אם בראש ההרים הנשאים, אם על עברי הדרכים או במעבה העיים וערמות העפר שנצברו שכבה על שכבה ומפלה על מפלה. העיים האלה עומדים כאבני זכרון וציונים להקולטורה העתיקה שבארץ עוד מימי הכנענים והאמורים הראשונים לפני ארבעת אלפים שנה עד ימי הערבים ונוסעי הצלב. מימי הכנענים והאמורים שישבו בארץ לפני בוא ישראל אליה נשתמרו שרידי ערים וחומות בצורות בנויות אבני גויל ולבנים מחמר ותבן, גם שארית מצבות ומזבחות ולוחות חמר כתובים בכתב־היתדות, כלים ותרפים. כל אלו נמצאו בשתי החפירות הנפלאות שעשו בעמק יזרעאל, האחת בתל מֻתֻפֶלִיס או מגידו שחפרו הגרמנים ע“י הד”ר שוּמַכר בשנת 1903, והשניה בתל תענך ע“י ה' סללין האוסטרי בשנת 1901. מימי ישרטל נמצאו ג”כ בחפירות האלה שרידי מבצרים וכלי חרס שונים גם חותמות יקרות של שרי המלכים. השרידים האלה מעטים הם, כי לא חפרו עוד בחרבות הרבות שבארץ שנשארו מתקופת ישראל זו. מימי הרומים נשארו שרידי הדרכים, צנורות מים ושארית בנינים בצפורי (קצטרא דצפורי), בטבריה ובכפרים אחרים. מימי היהודים מסוף חרבן הבית השני נמצאו הבנינים שעל ראש הר התבור, בתים פשוטים וצרים וקברים שונים. כן נמצאת עוד על חוף ים כנר באחוזה היהודית “כנרת” ערמת עפר גדולה בשם כרך שהיא חרבות העיר המהללה לפנים בית־ירח או טריכה או אריח. מהתקופה הישראלית שאחרי החרבן נמצאו שרידי בתי כנסיות שהיו אז ליהודים במספר רב אבנים גדולות חצובות ומפוארות עם עמודים וכותרות ושערים מרוָחים בנוים בסגנון מיחד. חרבות בתי כנסיות אלו נמצאו בכרזיס אצל כפר תנחום על שפת ים כנרת, בכפר מירון – קבר ר' שמעון בר יוחאי, בכפר בַכְעַס ובכפר יָרוּן (יראון לפנים).

מימי נוסעי־הצלב נמצאים בנינים אחדים בראש התבור ובצפת מבצר עתיק על הר גבוה, מבצר תבנן שקראו לו אז בשם תורוזה, מבצר הומי שנבנה בודאי על יסודות מבצר עתיק ומבצר קלעת־אל קרן קרוב לצור ונקרא בשם Mons fortis ואולי זה “קצטרא דגלילא”. מצד השני של נהר קַסמיה עומד המבצר הגבוה והיפה קלעת אַשַקִיף והצלבנים קראו לו Belford הנשקף על פני הגיא העמק של הלאנתוס ומתרומם מעל כל הרמה. מימי הערבים נמצאים הרבה חנים (chans) שעל יד הדרכים וחרבות מבצרים אחדים בראש הר תבור ובצפת מימי האַיובים במאה השתים עשרה.

 

הישוב, העמים השונים בתיהם וכתותיהם    🔗

ארץ הגליל היתה מאז מישבת יותר מכל חלקי הארץ, כי אדמתה הפוריה נתנה מאכל לעם רב, גם אוירה הטוב והבריא הרבה את יושביה. מקום הארץ הזאת בין המדינות הגדולות שהיו אז מרכז הסחר גרם לריבוי תושבי הגליל. עוד מזמן קדום ישבו בה אנשים במערות ואצל צור ונצרת נמצאו כלים מאבני צור שהשתמשו בהם האנשים הקדמונים האלה. במאה השש עשרה לפני המספר הרגיל כבר מצאו המצרים בגליל ישוב גדול אשר שרידיו נמצאו בחפירות בעמק יזרעאל, הכנענים־הפיניקים שהתישבו בערי החוף מצאו ישוב גדול בגליל שזה נתן להם היכלת להשתקע שם ולסחר אל העם האב שישב מאחוריהם. בימי היהודים היה הישוב רב וצפוף ביחוד בימי הבית השני אחרי שהתאפסו שם עמים רבים, והארץ היתה מלאה כפרים וערים. יוסיפוס מגזים אמנם מאד את מספר היושבים (מלחמות ג'), ובכל זאת מוכח שהישוב היה צפוף אז עד כדי 120 איש לכל קילומטר מרובע. אך הארץ הזאת רבת ההפכים היא, וכשם שהישוב רב בה לעתים רבות, כן להפך נחרבה ונעזבה פעמים רבות ע“י המלחמות הרבות של העמים השונים וע”י התפרצות בני המדבר ממזרח אליה. גם רעש הארץ המצוי בה החריב ערים רבות והֵניס את יושביה. בימי מסעי הצלב רב הישוב בה וערים רבות ומבצרים נבנו אז בה, ובגבר המחמדים והתתרים עליהם נעזבה הארץ שנית, ע“כ נמצאו בגליל חרבות רבות – שרידי הישוב בזמנים ובתקופות שונות ומספר החרבות האלה – עד 460. במאה באחרונה החל הישוב להתרבות וביחוד בשנות השמונים, שאז נתרבו התושבים בצפת פי חמש וגם כפרים אחדים נתגדלו ורבו. הישוב הולך הלוך וצפוף מהדרום אל הצפון, כי קרבת הלבנון משפיעה על רבוי התושבים וכן הוא עולה ומתרבה מן השפלה אל ההר מפני טיב אויר ההרים ובריאותו. בעמקים שהם רק עד 250 מטר מעל שטח הים הישוב דל והולך הוא ומתרבה עד גבה של 600 מטר ששם הוא היותר צפוף ולמעלה מזה הוא הולך ומתמעט. הישוב מתרבה ג”כ לצד מערב, ולצד מזרח הוא מתמעט מפני מדרון ההרים הזקוף שאין הישוב הרב אפשרי בו. בשנות השמונים היו בגליל ערך 330 ישובים ומאז נתחדשו אחדים והם: המושבות של היהודים, מושב אחד של צ’רקסים, מושב אחד של גרמנים ושלשה של אלג’רים. אין שום סטטיסטיקה לגליל ורק משערים, כי מספר התושבים בה בערך ממצע הוא עד 60 לכל ק“מ מרבע. הישובים קטנים הם, כי הכלכלה הקרקעית שהיא העקרית בגליל גורמת לזה שלא יתרכזו אנשים רבים בישוב אחד. הערים הגדולות בפנים הארץ רק ארבע, צפת, טבריה, נצרת וג’דידא. שלש הראשונות גדלו רק בשביל הקדושה שלהן ובהן יש ג”כ תושבים רבים שהם אכרים עובדי אדמה.

הישובים הם ברבם בראשי ההרים או בצלעותיהם או סביב המעינות הטובים. היושבים הם ברבם מהטפוס השמי הסורי בעלי קומה והדרת פנים. פניהם ארכים ואפם ארך ויפה, עיניהם שחורות וגדולות, עורם לבן או שחרחר, שערותיהם שחורות או שחומות ורק מעטים מהם ששערותיהם צהבות ועורם צחור, והנשים ברֻבן יפות ועדינות, גבוהות וזקופות קומה. מפֻתחים הם יושבי הגליל ואנשי בינה וערמב, חזקים ואמיצי לב. היושבים הקרובים אל הלבנון יש בהם יותר מהטפוס הלבנוני הנָעור והאמיץ. יושבי הגליל מוצאם מעמים שונים שבאו אל הארץ בתקופות ההסתוריה שלה: הארמי שהטביע את טפוסו על יושבי הצפון אלה ומבדיל אותם מיושבי הדרום שמעֻרב בהם יותר הטפוס המצרי והפלשתי, הכנעני, האשורי והישראלי בערבוב של היוני והרומי וגם זה של הפרסי שבא אל הארץ בזמנים שונים. כן נכנס בארץ הטפוס הערבי שעבר אליה פעמים רבות מן המדבר, וביחוד אחרי שהתגברה דת האישלם. הטפוס הזה נשאר בטהרתו אצל הבדוים שנמצא מהם עוד הרבה בארץ. מהעמים הבלתי שמיים יש בגליל: התרכי – יושבי הערים הגדולות פקידי הממשלה וסוחרים; הפרסי, אחדים ממנו מפזרים בערים ובכפרים אחדים; הצ’רקסי, אכרים בכפר כַּמה; הבַרברי או המערבי – אכרים בכפרים אחדים אצל טבריה ובכפר ערבא אצל עמק זבולון, שבאו מאלג’יר לאחר כבוש הצרפתים אותה; הגרמני, ממנו יושבים בעיר חיפא ובכפר בית לחם והם אכרים וסוחרים ופקידים, צרפתים, אנגלים ורוסים אחדים בערי טבריה צפת ונצרת – פקידים, כומרים, מורים. כן נמצאים בגליל מהכושי היושבים בעמק יזרעאל ב' כפר מצר ובכפר עבדיה על שפת הירדן, והם אכרים ברבם ואחדים מהם שומרים ומשרתים בערים.

לדתיהם מתחלקים היושבים באלה:

המחמדים: סֻניים, רב המחמדים יושבי הערים והכפרים. הַמֻתַּוְלָה הם שיעים כתה מיחדה היושבים בכל צפון הגליל, מתרחקים הם מיתר המשלימים, ובהם יש ערבוב של פרסים וידועים בם לאנשים קשים ורעים. נֻציריים ברגלי החרמון מוצאם – מארם נהרים, בדתם יש ערבוב של הנוצרות והמחמדות. דרוזים – ברגלי חרמון ואצל צפת. במאה העשירית נוסדה כתתם ורבם ישבו אז בוַדי תִּים אצל חרמון. דתם – ערבוב של מחמדית עתיקה עם מסתרים שונים.

בהביים – כתה פרסית חדשה וראשם עבס יושב בעכו.

הנוצרים – רבם מהם נשארו מהנוצרים הראשונים של המאה השניה והשלישית שרבו אז בגליל גם מאלה שבאו בימי מסעי הצלב. הכתה היותר גדולה מהם הם המרונים היושבים בצפון, מיסד כתתם היה יוחנן מָרון בהמאה השביעית.

האורתודוכסים היונים – הם רב הנוצרים שבנצרת והכפרים אשר סביבה, גם בטבריה ובצפת נמצאים אחדים מהם.

הלטינים – בעיר צפת ונצרת. הפרוטסטנתים – מעטים הם בנצרת ובכפריה. הפרבוסלַוים – אחדים מהם בנצרת וכפריה.

לפי התמדנותם נחלקים יושבי הגליל: לבדוים, פלחים ועירונים.

הבדוים שבאו אל הארץ מזמן קדום ומימי האישלם, יושבים באהלים בעמקים השונים. רבם עובדי אדמה ומגדלי צאן והכוי וגם שודדים במספר לא מעט מהם. בימים האחרונים בהתגבר הישוב היהודי התמעטו אלה ונלחצו לעבר הירדן מזרחה, אחדים מהם הולכים ומתמדנים, בונים להם בתים ומשתקעים בארץ. השבטים היותר נודעים והיותר מרבים מהם: ערב־סביק סביב התבור, ערב־ברד בעמק בטיחא אצל יסוד ועמק החולה, ערב אל חיסא – בחולה, ערב אל־היב אצל משמר הירדן והחולה ועוד שבטי ערבים ונים מפזרים ונודדים בגליל.

הפלחים – עובדי אדמה יושבים בכפרים וגם בערים. מצבם האקונומי רע, אך בכל זאת יותר טוב מאלה ביהודה. גם השכלתם וכלכלתם יותר מרֻוחת. תלבשת הראש שלהם היא כמו של הבדוי: מטפחת וחבל ענוד עליה. תלבשת יושבי הצפון דומה לזאת של הלבנון: מכנסים רחבים וחזיה צרה הדוקה. תלבשת הנשים מיחדה היא בגליל: מכנסים רחבים מגֻונים בצבעים מזהירים וממעלה שני סגורים מפנים ומאחור עם חזיה מצֻמצמת.

העירונים או המֶדֶנים יושבי הערים סוחרים ובעלי מלאכה ורבים מהם חמרים וגמלים מובילי משא ובני אדם. וכן יושבים בערים האֶפנדים – שרים והולכי בטל, בעלי נחלאות רבות שרכשו להם בירושב או בחמס והם פקידי הממשלה. הנוצרים העירונים בצפון הגליל היושבים בג’דֵידה רבים מהם מלוים בריבית גדולה.

 

השפה. החנוך. ההשכלה    🔗

השפה השלטת בגליל היא הערבית והיא יותר צחה מזו שביהודה ומשפעת ביותר משפת הבדווים. השפה של חלק הצפון דומה לזו של הלבנון משפעת מהסורית ויש לה מבטא מיחד ומשנה. מבליטים הם הרבה שם את Diphthong: אַיְיְ, אַוְֹ ומשנים את הנעימה, מחזקים את הדגש ומשנים את הברת אותיות אחדות. מלבד השפה הזאת נשמעת בגליל: השפה התרכית הרשמית, השפה הרוסית בבתי הספר בנצרת ובכפרים אחדים במדה מעטה, הצרפתית בבתי הספר בערים ובכפרים שבצפון ע“י בתי הספר של היֵשועים, ובצפת ובטבריה ע”י בתי הספר של האליאנס, והאנגלית – מעטה מאד בבתי הספר בנצרת ובכפרים אחדים. ההשכלה והחנוך במצב שפל עודנו אך יותר טוב מזה שבדרום, ויש גם בין הפלחים הרבה יודעי קרוא וכתוב. בכל כפר יש בית ספר רשמי במצב עזוב מאד. בכפרים מסביב נצרת וטבריה יש בתי ספר שמחזיקים אותם הרוסים ומלמדים שם רוסית, או האנגלים ומלמדים שם אנגלית. בנצרת יש סימינר רוסי למורים היוצאים ממנו לכפרים שבארץ ושבלבנון. כמעט כל בתי ספר אלו של הזרים הם במצב נמוך והשפעתם מעטה. אך בתי הספר הצרפתים של הישועים אשר בצפון – במצב יותר טוב והשפעתם רבה על חניכיהם: המורים מכניסים בהם הרבה ידיעות ותכונות הישועים, בית דפוס יש עתה רק בעיר ג’דידה ועיתון אחד שבועי יוצא שם בשם מרג'.

 

הישוב היהודי    🔗

הישוב היהודי בגליל לא התרבה בגלל בראשיתו, כי הישוב של העמים האחרים היה חזק שם ונשארו הרבה מהם שם בכבוש היהודים את הארץ (שופטים א'). גם קרבת הארץ לארם שהיתה מישבת, ולכנען על החוף גרמה לזה שהיהודים נלחצו מהגוים אשר סביבותיהם, ע"כ קרא לארץ הזאת “גליל הגוים”. בימי דוד ושלמה אשר כבשו את ארץ הצפון וגם את ארם התחזק כנראה ישוב היהודי בגליל. ואולי נספחו אליהם הרבה מהגוים אשר התגירו אז. הישוב הזה של היהודים התהפך פעמים רבות לפי המצב של מלכות ישראל. תגלת־פלאסר הגלה את יהודי הצפון, אך כנראה נשארו בכל זאת רבים מהם שם בתוך הגוים המתישבים. ובימי יחזקיהו עלו יהודים מאשר וזבולון לירושלים (דה"י ב, ל). אלה נשארו שם גם אחרי החרבן במספר מועט ולא נכרו עוד בין העמים האחרים.

אחרי שיבת בבל התישבו שבי הגולה ביהודה, והיהודים בגליל היו מעטים, ולפי דעת אחדים לא היו שם יהודים וכל ארץ הגליל נחשבה לארץ טמאה “ארץ העמים” (כפתור ופרח פרק עשירי). בראשית ימי החשמונאים פנו יהודי הגליל אל אחיהם המנצחים לעזור להם (חש' א. ה.) ואז הלך ישוב היהודים שם הלוך וגדול. כנראה נתוספו אז יהודים רבים מצפון והמזרח יותר מאשר באו אליה מיהודה, שהיתה נפסקת ממנה ע“י השומרונים צוררי היהודים. בימי אלכסנדר ינאי התרבו והתחזקו היהודים שם במדה רבה. בימי הורדוס ואחריו היו כבר שם מספר עצום, שישבו בכל ערי טבריה וסביבותיה, צפורי ותחומה וכל רמת נפתלי (יוסיפוס מלחמות, ב' תולדות יוסיפוס). בימי החרבן סבלו גם היהודים שבגליל הרבה וישובם התמעט, אך אחרי חרבן ביתר התרבה הישוב מאד, כי כמעט כל יהודי הדרום עברו אל הגליל עם חכמיהם, סנהדריהם, סופריהם ומשמרות הכהנים שלהם. אלה האחרונים התישבו בערים שונות בגליל והתמידו שם את שֵרותם ובמשך שלוש מאות שנה, ימי המשנה והתלמוד, היה הגליל מרכז התורה וההוראה. הרומים בימי קסטנטינוס לחצו מאד שם את היהודים וישובם הלך והתמעט, אך גם במאה החמשית והששית היה מספרם לא מעט ובטבריה ישבו אז החכמים בעלי המסורה והנַקְדָנים. בראשית המאה השביעית בעלות מלך פרס על הרקליס מלך רומא עברו היהודים בני טבריה, צפת וצור למלך פרס במספר לא מעט. בראשית בוא הערבים לארץ סבל ישוב היהודים שם ומטבריה גורשו היהודים ע”י הכליף עַמור. במשך ימי הבינים אין אנו יודעים כמעט כלום מישוב היהודי בגליל, אך ברור שהישוב הזה לא נפסק כלל ובערים הגדולות טבריה צפת ובית שאן ישבו יהודים. אחרי גלות ספרד ובהתרבות יהודי ספרד בתרכיה באו רבים מהם להתישב בצפת ובטבריה וגם בכפרים שסביב צפת, וחכמים שונים באו להתישב שם. במאה השש עשרה חשב דון יוסף נקסוס ליַסד בצפת מדינה־יהודית, חזק את העיר וצוה לנטוע עצי תות הרבה כדי לגדל תולעת המשי שם ושלח לקרוא יהודים רבים להתישב שם, אך לא הצליח במחשבתו. בצפת התרבה הישוב ע“י החכמים הרבים שבאו אליה והישיבות שיסדו שם. הר”י בירב חפץ לחדש שם את הסמיכה ולעשות צפת לעיר הראשה שבארץ ישראל. הר"י קארו ותלמידיו למדו והורו שם וגליל נהיתה עוד הפעם לזמן מועט מרכז התורה וההוראה. כן רבו במקום הזה, שהיה מצין תמיד באוירו וביפיו, אנשי מחשבה ודמיון, הזיה ומסתריון: יהודים בעלי קבלה ומסתריון באו מהגולה והעמידו היהודים האשכנזים מדברים זרגון גרמני ועל הרב בדילקט הוָליני, הספרדים האזרחים מדברים ערבית, והמערבים מדברים ערבית נשחתה, מָרוֹקנית. יהודים אחרים מדברים כורדית ואחדים פרסית. רק בזמן האחרון מיום רבות החנוך העברי שם במושבות ובתי הספר האחרים בערים, החלה השפה העברית המצטינת בגליל בהברתה המדיקת והמסלסלת המשפעת מהערבית המקומית (ב' דגושה תמידי. ל' רכה, אותיות הגרון מדיקות, ק' חזקה) והמצלצלת שם יותר כשפה חיה ובהירה. עתידה היא השפה העברית שם להתפשט ולהיות שפת העם העברי.

 

דברי ימי הגליל    🔗

רבים ושונים הם המקרים שעברו על ארץ הגליל בכל משך ההיסתוריה הארכה שלה בזמן של ארבעת אלפים שנה, אך רבם נאחדים עם דברי ימי כל ארץ ישראל. ובזה נביא רק את אלה שהם מצינים ומיחדים ביותר לארץ זו בתקופה הקדמונית. העמים הראשונים שישבו בארץ זאת לא ידעו עוד להתאחד לממלכה אחת כ"א הם היו שבטים שבטים או משפחות משפחות והראש שלהם שהיה גם אדוני האדמה משל ושפט את כולם ובשם “מלך” קראו לו. רק לעתים של צרה ומלחמה גדולה נגד אויב מן החוץ נקבצו כולם והתאחדו יחד. בימי הדִנַסתיה המצרית השמונה עשרה החלו מלכי מצרים לכבש את סוריה וכל ארץ החתים וילכדו גם ארץ הגליל ויתבצרו במגדו אשר העמידו שם מצב חיל. גם מלכי הדינסתיה התשע עשרה I סתי והמלך רעמסס השני נלחמו בסוריה ובחתים היושבים בה ובגליל. וכל הארץ האחרונה הזאת היתה תחת ממשלתם. ממלכי הדינסתיה העשרים בא רעמסס השלישי אל הארץ וכבש הרבה ממנה, ונציגי מצרים היו יושבים בגליל בקדש, בבית שאן, תענך ומגדו ומשם היו שולחים לוחותיהם אל מלך מצרים. אלה הם הלוחות שנמצאו בתל עמרנא במצרים.

 

תקופת התנ"ך    🔗

בבוא ישראל אל הארץ (במאה החמש עשרה לפני המספר הרגיל) היו בארץ ממלכות קטנות ובראשן ממלכת חצור. אז התאחדו מלכי הצפון עם כל אלה שבהר ובעמק ונקבצו על מי מרום להלחם עם ישראל עד אשר נגפו לפניו וילכד ישראל את הארץ הזאת, אך את העמים הרבים שישבו שם לא גרש ולא השמיד את כלם וישבו אתו יחד. העמים האלה התחזקו אחרי כן ונאספו עוד הפעם תחת מלך ראשם חצור, לחצו את בני ישראל המעטים זמן רב עד אשר נלחמו אלה עמהם ויכניעום. בכל הזמן הזה ישבו בני ישראל שם שבטים אחדים בלי מלך ומושל, וגם שבט הדני שבא אח“כ אל הארץ ההיא התישב במקום בודד לבדו. רק שלה בית אלהים היה למרכז לכל ישראל וגם על שבטי הגליל היה משפיע לאספם אליו. שם התאספו גם להמליך עליהם בפעם הראשונה מלך אחד, את שאול. פעולת המלך הזה היתה מעטה מאד בארץ הגליל ורק מותו קרה שם ובהר הגלבוע נפל לפני הפלשתים. בנו איש־בושת מלך זמן קצר על יזרעאל ואולי גם על כל הגליל. במלוך דוד באו אליו מהגליל אנשי חיל רב כולם בני חיל מלמדי מלחמה. ועם גבוריו הצליח דוד לכבוש את כל הארץ וגם את ארם עם מלכיה השונים וישפך את ממלכתו על כל המקומות אשר בצפון וירוח לישראל ש. ולפי דברי המסורה נספחו אז הרבה מהגוים אל ישראל ויתחזקו בצפון. שלמה בן דוד גמר את כבוש דוד אביו וימשל על כל הארצות אשר בצפון ועם מלך צור כרת ברית ויחזק בזה את ממשלתו על כל אלה העמים שבצפון הארץ. ירושלים היתה אז לעיר הקדושה ואליה נהרו כל ישראל וממנה יצאה הממשלה הרוחנית והחמרית יחד גם על ישראל שבגליל. הארץ הזאת נחשבה אז בין שנים עשר החלקים של ממלכת שלמה ועליה הפקדו ארבעה נציבים. שלמה בנה בה את הערים הגדולות העומדות על דרך הים העוברות ממצרים אשורה, את מגידו וגם את חצור החזקה. ממשלת ישראל היתה בתקופת שלמה היותר רחבה והיותר חזקה מכל ימי העם הזה אך לא ארכה זמן רב. אחרי מות שלמה נחלקה לשתים, נחלשה ממשלת העם המאחדת ורבו עליה אויביה מבחוץ וגם בצר להם נלחמו איש ברעהו. אסא מלך יהודה קרא את מלך ארם לעזור לו נגד בעשא מלך ישראל ויתחזק ארם ע”י זה וילחץ את ישראל בגליל (בערך 900 לפני המספר הרגיל). מאז היו המלחמות תכופות בין ארם וישראל. פעם גברו אלה ופעם אלה. וגם גדודים בודדים היו יוצאים מארם ומתנפלים על ישראל לשלל מהם שלל ולקחת שבי. כנראה היתה התקופה הזאת מלאה מקרים נוראים ולחץ רב לישראל היושבים בגליל, כי גם מלכי מצרים היו שולחים את חיליהם עד הצפון ועד ארם להלחם בה (מלכים ב' ז. ו.) וארם התחזק אז מאד וילכד את כל עבר הירדן מזרחה ויעבר עד לדרום יהודה. אך בהגיעו למרום גדלו קם עליו האויב מצפון: מלך אשור התחזק אז ויפשט על הדרום ללכוד ארצות חדשות ולהגיע עד מצרים שהתחרתה אז את ממלכת אשור הגדולה. ירבעם השני (780) מצא אז שעה מכשרת לחזק את ממלכתו ולהשיבה אליו עד גבוליה הראשונים. כנראה חזק גם הוא את הערים הבצורות וביחוד את מגדו שער הגליל ונציב חזק הפקיד בה ששמו היה שֵמַע. ובחרבות תל־מתסלס מצאו החותם היפה והיקר של “עבד־ירבעם” זה. ממשלת ישראל זאת לא ארכה וגם אחרי אשר התקשרו עם מלך ארם לא יכלו לעמוד לפני תגלת פלאסר מלך אשור ויבוא וילכד את כל הצפון – כל גליל העליון (745) ויגל רב יושביה אשורה. אחרי זה נסה עוד מלך ישראל להתקשר עם מצרים נגד אשור ולא הצליח וכל הארץ נפלה בידי אשור. היהודים המעטים שנשארו בה נטו עוד הפעם אחרי ירושלים, ובימי חזקיה עלו לחג שם.

בימים ההם עלה גוי חדש פרא ועז על הארץ, הם הסקיתים, מדרך בית שאן באו ופנו אל הדרום ללכד את ארץ החוף והפלישתים התחזקו בבית שאן וישבו בה על כן קראו לה בשם Scytopolis (625).

 

תקופת הבית השני    🔗

מכל ימי ממלכת בבל ופרס בארץ לא נודע לנו כל מקרה מיחד בגליל. הצורים והצידונים התחזקו אז ויתרחבו מזרחה ודרומה. בימי המלחמות הרבות שהיו להפרסים עם היונים נפגשו הפניקים עם היונים, השפיעו עליהם הרבה וגם קבלו הרבה מדברי היונים ויכניסום אל ארצם וסביבותיה. אחרי זה עלה אלכסנדר הגדול על הארץ וילכד גם אותה אחרי מלחמה רב עם הצורים, ומאז היתה גם הגליל תחת ממשלת יון והשפעתה (330). אחרי מות אלכסנדר סבל גם הגליל ממלחמת מלכי סוריה עם מלכי מצרים שהתחרו יחד לקרע את ארץ ישראל אליהם עד שנכנע אנטיוכוס הגדול והארץ כלה עד בקעת הלבנון היתה למלך מצרים (220 בערך). כחמישים שנה אחרי כן שב מלך סוריה להלחם במצרים ואנטיוכוס אפיפנוס לכד את כל א“י לבדה וכל חמתו כלה ביהודים יושבי הארץ. אז התחזקו בני יהודה החשמונאים ויקרעו את ארצם מיד אויביהם. וגם אל הגליל באו לעזר אחיהם המעטים שם. אך הארץ הזאת נשארה עוד זמן ידוע נכנעת לערי הצפון. בני החשמונאים עברו אחרי זה פעמים אחדות בארץ ביזרעאל ובבית שאן. וביחוד עזר יונתן הרבה ליהודי הגליל; הוא הגן עליהם וילחם שם בעמק חצור אשר אצל קדש עם שר הצבא דימיטריוס וחילו ויך אותם. אך טריפון פקיד עכו ידע לתפוס את יונתן ויתנפל גם על יושבי הגליל הנאמנים את יונתן ויהרג הרבה מהם. אלכסנדר ינאי לכד את כל ארץ הגליל ובימיו כבשו היהודים את הר תבור ואת בית שאן שהיתה אז כבר לעיר גדולה וחזקה. ביחוד נלחם ינאי בגליל עם פטלמוס אשר לכד את עיר אזוביס, בהתנפלו עליה ביום השבת והיהודים לא עמדו לקראתו ביום זה ויקח מהם בשבי כעשרת אלפים איש, אך ינאי התחזק עליו – הארץ נכבשה כולה לפניו והיהודים רבו וחזקו אז בגליל מאד (95). הימים הטובים האלה לא ארכו, והמחמה הפנימית של האחים ע”ד המלוכה הביאו את רומא על הארץ. שר הצבא גבינוס אמץ את כל כחו להכניע את ארץ ישראל ואת הגליל קרע מעל יהודה ומעל השפעת ירושלים הדתית והרשות שהיתה לה עליה. את צפורי עשה לעיר הראשה בה ועשה אותה לסנהדריה מיחדה. אלכסנדר בן אריתובלוס נסה להלחם עם גבינוס אצל הר תבור אך נגף במלחמתו זאת. מהזמן הזה הלכו היהודים הלך והתגבר בגליל וביניהם קמו כבר גבורים ואנשי מרץ להתקומם נגד כל לחץ ועריצות. הסנהדריה בגליל בטלה ואנשי כל הגליל היו נשמעים להסנהדרין אשר בירושלים שהיו עוד השופטים והמושלים בארץ. אז הקים מלך רומא את הורדוס בן אנטיפטר למושל בגליל (45). ושם החל להראות בראשונה את זדונו ועריצותו. את חזקיהו הגבור הרג והפיל את פחדו גם על הסנהדרין שקראו אותו למשפט על רצח זה ולא מצאו עז להנקם בו. ויתגבר הורדוס ויחזק מאד. בשובו מרומא עבר דרך הגיל ואנשיה זכרו לו את מעשיו הראשונים ויאמרו להלחם בו, אך הוא גבר עליהם בחיל אשר לקח אתו מהלבנון ויך את אנשי הגליל.

בימי אריכלוס התפשט המרד בכל הארץ, וגם בגליל קם בנו של חזקיהו ויאסף חיל רב אל ציפורי. ויעל וַרוס פקיד רומה ויך את יושבי ציפורי. אחריו היתה הגליל לטטרכיה מיחדת; את רבה מסרו להורדוס אנטיפוס והחלק הצפוני ממנה, ברגלי חרמון, מסרו לפיליפוס. שניהם שמו להם לחזק את אפרכיותיהם ויבצרו בה ערים רבות ויבנו בה ערים חדשות לכבוד מלכי רומא. הורדוס חזק את צפורי תפארת הגליל ויבן את טבריה וחבא אליה אנשים רבים לשבת בה. ופיליפוס בנה עיר גדולה ברגלי החרמון ויקרא שמה קיסריה פיליפוס היא בניס ויפאר אותה בבנינים יפים. אל ערי הגליל נכנסו אז עוד יותר משחקי היונים והרומים ובהם נבנו היכלות ותֵאתרים ושְוָקים. לערים הגדולות האלה היו ממשלת בית והנהגה פנימית ע"י הבחירות שבחרו רב יושביה, וכנראה היו בצפורי ובטבריה רב יושביה יהודים והתנהגו על פיהן.

אז קמו בגליל אנשים אחדים בעלי אומץ וגם בעלי הזיה וייסדו שם כתות אחדות שבקשו את החפש והחרות בחייהם. וגם אלה שחפשו דרכים חדשים למחשבותיהם וחייהם הרוחנים, לשחרר עצמם מהמסורה הקדומה ולברא להם חדשות עפ"י חפש מחם ודמיונם. לפי המסורה הנוצרית קם אז בגליל מחוקק דתם אשר מעשיו והגדותיו מספרים בספר שחברו לזה ראשי הדת הזאת איזה מאות שנים אחרי כן. התקופה הזאת שלפני החרבן היתה היותר נכבדה בגליל והיותר עשירה במקריה ומלחמותיה של היהודים היושבים בה. היהודים היו רבים בכמות וגם חשובים ונכבדים מאד והראו אז את כלם ואומץ לבבם גם דבקותם העזה בעמם ובארצם. אגריפא היה אז המלך ויתאמץ לחזק את ערי הגליל ולפארן, גם חי בשלום וידידות עם כל העמים והמלכים שכניו. ובמנוחתו השלוה הזאת חפץ להשקיט את רוח העם ולהכניע אותם מעט מעט תחת הרומים מגיניו. אך אנשי הגליל לא החרישו. הרגישו את תגרת מלכות רומא ויתקוממו ביחד עם כל אחיהם ביתר עז לפרק מעליהם את העל הקשה הזה. גם נגד השומרונים צורריהם נלחמו כי עמדו עליהם לשטן על דרכם בעלותם לירושלים לרגל ויתנפלו על גבולם בעיר גינאי היא עין גנים ויתאספו אל אלעזר בן דינאי ויעלו בארץ השומרונים ויחריבו שם כפרים אחדים.

כאשר התפשט המרד בכל הארץ התעוררה ירושלים והחלה עוד הפעם להשפיע על היהודים. והסנהדרים הראו את רשותם ופעולתם על העם. לגליל שלחו את יוסיפוס לפקיד והוא הראה שם את חריצותו וכשרונו. ובגליל מצא את המקום הראוי לחזק ממשלתו; הושיב שם סנהדרין בערים הקטנות והגדולות והחל לבצר את הערים הגדולות ולפקד עליהן כנגיד וכמושל יחידי. בזה, כנראה, הגדיש את הסאה, והקנאים הגבורים שהיו שם התקוממו נגדו ועם זה נפרד העם ונחלש הרבה כנגד הרומים אויביו. יוסיפוס שם ביחוד את לבו להכחיד את ראשי הגדודים אשר כנה אותם בשם שודדים ולא הביט אל התועלת הרבה שיוכלו להביא אז בהתקוממם יחד נגד האויב האחד. המלחמות ארכו והגבורות אשר הראו אנשי הגליל נגד הרומים היו נפלאות ונשגבות מאד. מעל ראשי הסלעים ונקיקי המערות, משיא המגדלים וצוקי ההרים התגלו הגבורים האלה בנפשם העזה ובאהבתם הבוערה לארץ מולדתם. ובמקומות האלה של הגליל ששאריתם נמצאת עד היום: טבריה, טריכא, ארבאל, גמלא, עכברא, נצרת, יודפת וגוש חלב קשורים עוד היום הזכרונות העצובים והנשגבים האלה יחד. עדות הם לישראל על רוחם הכביר ונפשם העזה אשר לא תשקט ולא תכבה גם אחרי דומיה ממשכה ותרדמה של מאות בשנים.

 

תקופת רומה    🔗

אספסינוס וטיטוס שמו קץ לתקומת היהודים בגליל. אנשים לאלפים ולרבבות נהרגו ורבים מהם ברחו ונשבו וכל המון היהודים שישב בארץ הברוכה הזאת הלך הלך ודל בה. בראשית המאה השנית נאספו כל יהודי א"י אל הגליל והתישבו בה בעריה השונות, ומבני הלל היו להם נשיאים לשפוט ולנהל את העם בכל עניניו הפנימים וגם לתוך בינו ובין הממשלה הרומית. כחם של הנשיאים האלה היה גדול בתורה ובהוראה ובענינים הרוחניים של העם, אבל בענינים החמרים של העם והנהגתם היו להם רק זכיות אחדות מצמצמות והזכיות האלו היו תלויות יותר ברצון הפקיד המקומי ולבבו הטוב או הרע.

מהמלכים של רומא היו רבים, ובפרט אלו שהיו לנוצרים, שהרעו הרבה ליהודים. הם נסו לפעמים להתקומם נגד לוחציהם אלו ובימי קנסטנטינוס קמו היהודים אשר בציפורי למרד ברומא מפני העושק הרב שעשקו אותם, אך לא הצליחו ורבים מהם אֻלצו לעזוב את הארץ ולרדת בבלה.

תקופת ממשלת רומה בגליל כביתר א“י ארכה כשש מאות שנה, ובהחלק ממלכת רומא לשתים באה א”י והגליל אתה תחת ממשלת ביצנץ. בכל ימי התקופה הזאת לא קרו בגליל מקרים נכבדים רבים, כי כל הארץ מסביב היתה לרומא ולא עברו בה עוד מלחמות רבות כאשר היה לפנים. במאה השלישית קמה בתדמור המלכה זינובה הערבית ונלחמה עם רומא זמן קצר, כנראה הגיעו מלחמותיה גם עד הגליל הקרובה לממשלתה והיא באה בדברים גם עם היהודים (ירושלמי תרומות ח')ף אך הידיעןת שנשארו מזה הן קלושות מאד ואין ללמוד מהן דבר נכון. במאה הרביעית נלחמה עוד אשה אחת ערבית בת מנזר מלך חירא מארצות פרס עם הרומים עד פיניקיה והרומים הכרחו להשלי אתה. בימי יוסטיגנוס גברו השומרונים ונלחמו ברומא וילכדו את בית שאן, לאחרונה הכריע אותם צבא רומא ויהרג מהם הרבה מאד וכל בתי כנסיותיהם הרס. האויב הגדול שקם על הרומים במזרח ובא"י בפרט היו הפרסים שעלו פעמים רבות עליה להלחם בם, ובראשית המאה השביעית בא מלכם כוזרי בחיל רב והיהודים אשר בגליל נספחו אליו להלחם ברומא, וילכדו כל הערים אשר זה. אך אחרי עבור שנים אחדות גבר המלך הרקלוס ויגרש טץ הפרסים מן הארץ וישב לרוצץ את העם העברי וכל יושבי הארץ.

 

תקופת הערבים    🔗

משנת 635 עלה גוי חדש מתימן על הארץ הוא גוי ערב אשר לפי גבורתו, רוחו החזקה וקנאתו הרבה לא עמדו גם בני רומא. ואחר המלחמה הגדולה שנלחמו על יד נחל הירמוק לכד בן עֻבַידֵה את כל ארץ הגליל וליושביה היהודים והנוצרים נתנו את הבחירה להיות למחמדים או להשאר בדתם ובמקומם ולשלם להם מס. אז חלקו הערבים את א“י לפי מצב הצבא אשר שמו בה לשתים, וכל חבל הגליל נקרא אז בשם גֻנד אֻרדן ופקיד מיחד היה שם הנקרא בשם עאמיל לאמר פועל ומושל שישב על הרב בטבריה. ממשלת הערבים ארכה כארבע מאות שנה עד עלות נוסעי הצלב עליה. ובמשך ימי ממלכתם זאת היתה הארץ מלאה מבוכות ומריבות ובפרט אחרי משל משפחת העַבַאסִים אשר שמו את בירת ממלכתם בבגדד ברחוק מקום רב. הפחה שבמצרים שמשל על ארץ רחבה כזאת והיה עומד יותר ברשות עצמו, נסה פעמים רבות לקרע אליו את א”י וסוריה כלה. במאה העשירית התגבר אחמד בן טלון ומשל על הארץ בערך 25 שנה, ובמאה העשירית התגבר מושל מצרים הכושי אחשיד על כל א"י. אחריו התגברו במשך זמן לא רב על הארץ מושלי מצרים הפאַטִמים ובהם המושל העריץ אל־חַאכִם אשר כקליגולא בשעתו חשב עצמו לאלֹהַ וילחץ הרבה את היהודים.

 

תקופת ימי הבינים    🔗

במצב פרוע כזה מצאו נוסעי הצלב במאה האחת עשרה את א“י ע”כ נקל היה להם ללכדה. אל הגליל באו נוסעי הצלב שנים אחדות אחרי כבשם את יהודה, וילכדו בה את הערים הגדולות: צפת, נצרת וטבריה ואת מבואי הארץ בית שאן ובַניס. הרבה נלחמו נוסעי הצלב במאה השתים עשרה עם האַיובים מלכי מצרים והמלחמות היותר חזקות ביניהם היו בגליל ושם נגפו לפני המחמדים וביחוד לפני המלך הגבור צַלַאח אַדין. המלחמה הראשונה היתה להם בטבריה (1171) והשנית ג“כ בטבריה (1178). המלחמה היותר חזקה היתה להם 1187 אצל חטין והיא נטשה אז על פני בקעת צפורי ועמק תרעאן ושם היתה המגפה הרבה של הנוצרים. והמחמדים לכדו אז את כל מבצרי הגליל אשר לנוצרים. גם בשנת 1194 היתה מלחמה גדולה ביניהם על יד מבצר תִבנין. בשנת 1244 שבו נוסעי הצלב ויתחזקו בארץ וילכדו את טבריה, אך מושלי מצרים האיובים לא נסוגו אחור וילחמו כל הזמן אתם. ביחוד נלחם הרבה אתם המושל ביברס בעמק יזרעאל ובתבור ויחליש את נוסעי הצלב, והמצרים חזקו בארץ ויתבצרו בה. במאה הארבע עשרה באו התתרים אל הארץ ויעשו בה שמות. הקולטורה המעטה שנשארה עוד נשבתה והמסחר היה דל מאד בכל הארץ. ופרעות לעתים קרובות ומגפות תכופות הוסיפו על השמה אשר בה עד אשר באה תמורה גדולה בארץ ע”י כבוש התורגמים שהחלו לכבוש את ממשלתם על כל ארצות אסיה.

 

תקופת מושלי תוגרמה    🔗

בשנת 1517 לכד סלים הראשון את הארץ וישם בה פקידים משרי הארץ אשר ישבו בה מקדם והתיחשו על המשפחות הקדומות והחזקות שבארץ והם היו המושלים התקיפים בה ויעשו בה כרצונם. במאה השבע עשרה התחזקו האַמירים אשר בלבנון מבני שִהַאב וימשלו גם על ארץ הגליל, וילחמו פעמים רבות עם המְתַוְלים אשר בצפון. בשנת 1460 היה המושל בגליל טאַהר אל עמר וישתחרר אל הארץ וימשל בה כאות נפשו, כי ממשלת תוגרמה העליונה היתה מסבכת במלחמותיה הרבות עם שכניה ולא יכלה לשלט על ארצותיה אלה הרחוקות ממנה. כנגד זה השתמשו שונאיה במקרים אלו להשפיע על הארצות האלו ולקרען מעל ממשלתה. ממשלת רוסיָה, האויב היותר גדול לתוגרמה אז, שלחה צי למצרים לעלי־ביק המושל בה בשם ממשלת תוגרמה למרד בממשלה זאת והוא משך אליו את טאהר ויאסף זה האחרון את המתולים שהיו נכנעים לו ונקבצו יחד עם חיל מצרים בגליל להלחם במושל דמשק עם חיל התוגרמים אשר לו. ותטש המלחמה בחולה וינצח טאהר ואנשיו, וגם הצי הרוסי עזר לו ויצר על צידון ועל בירות. באחרונה שלחה גם ממשלת תוגרמה צי גדול ויעמד בצידון וחילו עלו אל הארץ ויכניעו את טאהר, והארץ שבה לתוגרמה. אך ימי המנוחה אלה לא ארכו. בסוף המאה השמונה עשרה בא האיש הנפלא המחריד גוים וממלכות, נפליון הראשון, אל המזרח ללכוד ארצותיה וליסד בה ממלכה מזרחית עצומה. ויגיע בחילו גם אל ארץ ישראל ועד הגליל ששם היה אז המושל גז’אר ויצא הוא לקראתו, ובעמק יזרעאל היתה אז מלחמה גדולה, בין חיל נפליון וחיל התוגרמים עד אשר נגפו חיל הצרפתים וישובו לעכו לצור עליה.

אז בא הצי האנגלי להדף את האויב הכללי הזה מהארץ. ויאלץ נפליון ואנשיו לעזב את הארץ ואתו יחד את תוחלתו הגדולה לממשלתו המזרחית. אמנם מקרה נפלא הוא שארץ הגליל זאת, שבה קרו במשך ה“היסתוריה” הארכה שלה המלחמות היותר נשגבות בין העמים הקולטורים היותר חזקים והמקרים היותר נפלאים בקולטורה האנושית, זכתה גם למלחמה זאת, ואולי עוד לא האחרונה בדברי ימיה, של אותו הגבור הנעלה אשר חפץ להביא מהפכה גדולה בסדרי־עולם והקולטורה האנושית – וראתה גם במפלתו הפתאומית ששמה קץ לכל חזיונותיו ומאמצי לבו.

אחרי זמן קצר של עשר שנים קם בערב עבד־אל־וַהַאבּ ואנשיו הוהביים וימרדו בממשלת תוגרמה ויתפשטו על כל ארץ חזרן ויתאספו כל אנשי הגליל על הומהאבים ויגרשום מן הארץ.

בשנת 1831 התחזק מושל מצרים מחמד עלי על סוריה וישלח את בנו אברהים פחה וילכד את הארץ וישב בגליל ויחזק אותה ויטיב הרבה ליהודים אשר בה ויצילם מהשודדים הרבים. הוא בנה בה בנינים אחדים מפוארים וגם את הבנין על חמי טבריה הקים ויבער את השודדים מן הארץ ויתקן בה הרבה תקונים – ממשלתו ארכה שם כעשר שנים עד שהסכימו ממשלות אירפה לשלח צייהם ולהוציא את סוריה וא"י מידי מחמד עלי ובנו וישיבו אותם לממשלת תוגרמה עד היום.

 

הארץ לחלקיה, עריה וכפריה    🔗

ארץ הגליל נחשבת לוִלַיָה של בירות מלבד חלק קטן ממנה ברגלי החרמון השייל לוליה של דמשק. רֻבה היא נכנסת בהמֻתַצַרְפִיה של עכו. והחלק הדרומי של הארץ שיך למתצרפיה של שכם. והחלק הצפוני להמחוז של ג’דידה.

א) מתצרפיה עכו, וִלָיַת בירות.

שָפָא עָמַר לפנים שפרעם, עיר ובה יהודים אחדים.

עַבְּלִין לפנים זבולון, כפר.

סִכְנין כפר ידוע בימי התלמוד.

מגדל כְּרוּם כפר גדול.

כפר יוּסִף כפר גדול, אולי אכשף.

כַּבּוּל כפר ידוע בימי יוסיפוס והתלמוד.

כרבת אוּשָא חורבה.

עַרַבַּא כפר גדול, בבקעת אזוכית לפנים ערב בתלמוד.

כפר עַנָן כפר קטן, לפנים כפר חנניה.

אֶר־רמה כפר גדול.

כרבת גַ’פָתּ חורבה, לפנים יודפת ידוע בימי יוסיפוס.

תַּרְשִיחַא כפר גדול שהתגדל והיה לעיר.

בֵית גֵ’ן כפר של דרוזים בהר ג’רמק.

ב) קַצַ’א צוֹר.

תִּבְנִין כפר גדול ומבצר עתיק לפנים תפנית, נזכר בתלמוד.

בּינְתְּ אֻן גֵ’בֵל כפר גדול.

קָדִש כפר גדול.

עִתְרִין כפר.

עין אִבְּל כפר גדול.

חַנָוִיָה כפר ומבצר עתיק.

יִרְאִין כפר.

ג) קצ’א צפת.

צפת צפת. עיר המחוז היותר גדולה בגליל יושביה כשלושים אלף נפש מזה עשרת אלפים יהודים.

עַכְבַּרַא כפר קטן. לפנים סלע עכבר, ידוע בתלמוד וביוסיפוס.

מֵירוֹן כפר, ידוע ליהודים.

אל־ג’יש כפר גדול. לפנים גוש חלב, ידוע.

עַלמַא כפר גדול. יש בו חרבות בית כנסת.

כפר בַּרֵעַם כפר גדול. יש בו חרבות בית כנסת.

עֵין זֵיתוּן כפר אצל צפת, אחוזה יהודית “עין זיתים”.

אל־בְקֻעַה כפר אצל צפת. יושבים שם יהודים עובדי אדמה וקוראים לה פקיעין.

בַּרְיַא כפר אצל צפת. ישבו שם יהודים בזמן האחרון והיה להם שם בית דפוס.

אל־גָ’עוּנָה כפר אצל מושבת ראש פנה.

רֹאש פנָה מושבה יהודית גדולה אצל צפת.

יְסֻד הַמַעֲלָה מושבה יהודית קרוב לצפת בערבית זביד.

מַחְנָיִם מושבה יהודית קטנה אצל ראש פנה. בערבית קֻבָּעָה.

משמר הירדן מושבה יהודית קטנה אצל גשר הירדן.

פַרְעַם כפר גדול אצל צפת.

מוּרַר כפר גדול.

וַקָץ אחוזה יהודית בעמק החולה.

מַלְחַיָא אחוזה יהודית בעמק החולה.

ד) קצ’א טבריה.

טַבָרִיַה עיר המחוז על שפת ים כנרת, ידועה לפנים, יושביה כשמונת אלפים נפש וכששת אלפים יהודים.

צֶמַח כפר ותחנת מסלת רכבת אצל ים כנרת.

כֲּרֶך חורבה. לפנים טריכה, ידועה.

כִּנֶרֶת אחוזה יהודית אצל טריכה.

עַבְּדִיָה כפר של כושים על שפת הירדן.

אֻם גֻ’נָה כפר ואחוזה יהודית.

מִלְחַמִיָה מושבה יהודית על שפת הירדן.

בִּיסָן כפר גדול. לפנים בית־שאן. או סקיטופוליס.

יַמַה מושבה יהודית גדולה. נקראת גם יבנאל.

מֶסְחָא מושבה יהודית. ברגלי הר תבור, נקראת גם כפר תבור.

אֻם גֶ’בֵל אחוזה יהודית חדשה.

כפר כַּמַא כפר של צ’רקסים אצל מסחא.

סָרוֹנָה כפר קטן לפנים לַשרון.

כפר סַבְתְּ כפר של אלג’ירים מפנים כפר שובתי.

עַטוּשָׁה אחוזה יהודית, לפנים עַטְשִיָה.

סֶג’רָה מושבה יהודית.

מִצְפָּה מושבה יהודית, בערבית עֵין־קַטַב.

לוּבְיָא כפר גדול ושם אחוזת אדמה ליהודים.

חַטִין כפר גדול ושם אחוזת אדמה ליהודים, לפנים כפר חטיא או הצדים.

טַבּעַה אחוזה גרמנית קתולית.

בית־צַיְדָא אחוזה איטלקית.

תֵל חוּם אחוזה איטלקית. לפנים כפר תנחום.

מַגְדַל כפר בגנוסר, לפנים מגדלא, האדמה כלה ליהודים.

ה) קצ’א של נַצְרָה (נצרת).

נָצְרָה עיר גדולה בה שנים עשר אלף נפש, עיר המחוז, רב יושביה נוצרים והיא קדושה להם.

צָפוּריַה כפר גדול, לפנים צפורי ידועה בימי הבית השני והתלמוד.

יָפַא כפר גדול אצל נצרת לפנם יפיע ידוע בימי יוסיפוס.

מְגַ’יְדַל כפר אצל נצרת, על הדרך לחיפא.

סִימוּנָיה חורבה, אצל נצרת ידועה בימי יוסיפוס והתלמוד.

בית לֶחם מושבה גרמנית לפנים בית לחם של זבולון, ידועה בימי יוסיפוס.

גַדַהּ כפר על הדרך.

כפר קָנָה כפר גדול. קדוש לנוצרים. אולי קנה שבגליל.

תֻּרְעֲן כפר גדול. לפנים בית שערים.

כפר מנְדַא כפר. אצל עמק זבולון לפנים אזוכוס.

דַבּוּרְיָה כפר גדול ברגלי התבור, לפנים הדברת.

טַבְעוּן כפר קטן לפנים טבעין, ידוע בתלמוד.

עַפוּלָה כפר ותחנת מסלת הברזל חיפא – דמשק, שם היתה מלחמת נפליון הראשון.

ו) ולית שכם, קצ’א עין גנים.

גֵ’לַבּוּן כפר ברגלי הר גלבוע.

צָרִים כפר, לפנים עיר גדולה יזרעאל.

נָאִין כפר ידוע בימי הנוצרי, לפנים נעים.

תַעֲנָך חורבה, ובה חפירות רבות.

אֵינדוּר כפר, לפנים עיר דאר.

שַטַה תחנת מסלת הברזל.

ו) קצ’א מרג' עיון או גְ’דַידָה

גְ’דֵידָה עיר. רב יושביה נוצרים.

אַבְל אַלְקַמְא כפר בעיון. לפנים אבל בית מעכה.

מְטֻלָה מושבה יהודית, בעיון.

בור מִימָס כפר גדול רוב יושביו נוצרים.

צַרַדָה כפר לפנים צרדה (?).

קְלֵיעָה כפר גדול.

הוּנִין כפר גדול, לפנים, אולי, בית רחוב.


 

רשימה א. צִמְחִיַּת הארץ    🔗

משפחת הנוּרִית (כף הארי) (מינים רבים ושונים) Ord. Ranunculaceae

הַמַלְעִית Clematis orientalis

הַכַּלָּנִית (מכסה כל השדות) Anemone coronaria

blanda

דְמוּמִית Adonis palaestina

נורית־צְפַרְדָעִית Ranunculus aquatilis

נורית שעירת העלים tricophyllus

בעברית קֶצח (זרוע במקומות אחדים) Nigella sativa

שְבוֹבָן מִזְרָחִי orientalis

שִיצָנִית, לשון צבור, דַלְפִּינָה Delphinium axilliflorum

שִיצָנִית תְבוֹרִית (מיֻחד בתבור) ithaburense

משפחת הַנִמְפִּיָה Ord. nymphaeaceae

נִמְפְיוֹן או שושנת המים הלבנה נמצא ביחו' בחולה Nimphaea alba

הנוֹפָר הצהוב luletum

משפחת הפרגית Ord. papaveraceae

פרג הלבנון (מיחד בלבנון וחרמון) Papaver libonaticum

" בצפון הגליל nubonatum

" בעמק החוף syriacum

" זרוע somniferum

משפחת השַטְרָנִית או הָעַשְנָנִית Ord. Fumariacae

שַטְרָן או עַשְנָן Fumaria officinalis

הַצְלָבִית (מינים הרבה) Ord. Crucifera

מַנְתּוּר עב־העלה (מיוחד בא"י) Mathiola crassifolia

גרגיר (ברגלי חרמון) Nasturtium macrocarpum

אֵרִזְמוּם " " Erysimum smyrnaeum

" (מיחד בא"י ובחרמון) verrucosum Ord. Cruriferae

דִמְדוּמִית מְדֻלְדֶלֶת Hesperis pendula

malcolmia conringodes מַלְכֹּמִיָה מְדֻבְלֶלֶת (מיחד ברגלי חרמון)

Sisymbrium Damascenum סִיזִמְבְרִיוּם או חרדל הסיָג (מיחד בצפון א"י)

Lepidium staivumשַחְלַיִם (זרוע)

spinosumשַחְלַיִם קוצי (אצל בניס)

Isatis tinctoria אִסָּטִים (בגינוסר)

Sinapis orientalis חַרְדְלוּנָה (או חרדל־הבר) המזרחית

Ord. capparideae

Capparis spinosa

Ord. Resedaceae (מינים אחדים)

Ord. Cistaceae

Cistus villosus (הרבה בכרמל)

Ord. Violarieae

Violo odorata

Ord. Polygalaceae

Polygala supina (בהרי הגליל) Ord. Sileneae

Saponaria Mesogitana (בצפון הארץ)

Silene domascena (מיחד בצפון)

Eriocaulon (מיחד בעמק החוף) Ord. Alsineae

Alsine libanotica (מיחד בלבנון) rupestris

Arenaria tremula (מיחד בהרי הצפון)

Cerastium dichotomum

Ord. Paronychieae

Herniaria incana

Ord. Portulacaceae

מינים מעטים

Ord. Tamariscineae

Tamarix Syriaca בעברית אֵשֶל

Ord. Hypericineae (הרבה בגליל)

ord. Malvaceae משפחת החלמית

Malva oxyloba (מיחד בעמק יזרעאל)

Alcea rosea (מיחד בעמק החילא)

Hidiscus cannabinus זרוע מעט

Ord. Tiliaceae

Ord. Linaceae

Linum syriacum

הרבה מינים

Ord. Geraniaceae

Geranium

Erodium

Ord. Zygophylum

Ord. Rutaceae

Haplophylum Sylvaticum

Ord. Sapindaceae

Acer syriacum

Otd. Apelideae

Vitis vinifera גֶפֶן (נטוע הרבה בהרים)

Otd. Terebinthaceae

Rhus cotinus

Pistacia vera נטוע בטנים

palaestina נטוע אלה

Ord. Rhamneae

Paliurus aculeatus נטוע שָמִיר, בבצות

Zizyphus spina christe נטוע אטד (הרבה בגינוסר)

Rhamnus palaestina נבק (מיחד בא"י)

Ord. Legumioseae הרבה מינים והרבה מהם זרועים

Lupinus digitohus

Cytisus orientalis

Syruacus ((מיחד בלבנון

Trigonella berythaea קֶדֶד (מיחד בעמק החוף)

strangulata (מיחד במול כרמל)

liliacina (מיחד בגליל ובכרמל)

Medicago galilaea

sativa זרוּעַ

Trifolium palaestinum

plebicum (מיחד במול הלבנון)

Lotus carmeli (מיחד בכרמל)

Astragulus berytheus (מיחד בעמק החוף) antilibani

hasbeyanus (מיחד אצל החרמון)

hermoneusמיחד אצל החרמון

Onobrychis Sativa זרוע

Vicia זרוע

Ervum Lens עדשים (זרוע)

Pisum sativum "

Ceratonia silique" חרוב (על ההרים)

Acacya seyal" שטה Ord. Rosaceae

Amygdalus communis " שָקד (בהרים)

Persia vulgaris

Cerasus microcapra

Prostrata

Prunua ursina (מיחד במול הלבנון)

Armeniaca Vulgaris תפוח

Pyrus Bovena " " "

Rudus collinus

Rasa canina

Ord. Granateae

Punica granatum" רמון

Ord. Myrtaceae

Myrtus communis " הדס

Ord. Lytharieae

Lawsonia alba " כופר (בגנים)

Ord. Onagrariae

Junssidea repens (בטבריה ובחולה)

Ord. Cucurbitaceae

Cucumis Sativus אבטיח (זרוע) melo"

Gucurbita citrullus"

Ord. crassulaceae

Umbilicus libancticus (מיחד בהרים ולבנון)

Ord. Cactaceae

Opuntia Vulgaris צבר משמש לסיג

Ord. Umbelliferae הרבה מינים

Bupleurum libanoticum

Petroselinum sativum זרוע

Pimpinella anisum הרבה גדל פרא

Sison exaltatrum (מיחד ברגלי הלבנון)

Scandix Palaestina (מיחד בעמק יזרעאל וחטין)

Prangos aspeerula (" בגליל וחרמון)

Colladonia anisoptera (" בהרי הצפון)

Foenciculum officinale (הרבה סביב חולה)

Ferrulago frigida (" בחרמון ולבנון)

Johrenia Junceae (" ברגלי החרמון)

Ainsworthia trachycarcea (" בכרמל)

Synelcosciadium carmeli (" אצל טבריה)

Daucus blanchei (" ברגלי החרמון)

Cuminum Cyminus כמון (זרוע מעט)

Ord. Caprifoliaceae

Sambucus ebulus

Ord. Rubiaceae הרבה מינים

Calium Jungermannioides (מיחד בחרמון ולבנון)

Ord. Valerianaceae

Ord. Dipsaceae

Ord. Compositae מינים רבים ושונים

Varthemia iphionoides (מיחד בא"י)

Anthemis cornucopiaeקַחְוָן (מיחד בעמק יזרעאל)

rasoheyana (" ברגלי החרמון)

Artemisia monosperma לענה

Calendula palaestina

Echinops gaillardoti (מיחד בעמק החוף והלבנון)

Carduus Esdraelonicus קרדה (" ביזרעאל וחולה)

Cirisium gaillardoti "

Notobasis Syriaca" חוח (?)

Ord. Compositeae

Centaurea cyanoides (מיחד בא"י)

dumulosa" במול הלבנון

damascene " ברגלי החרמון

Spesiosa" בגליל

Carthamus nitidus " ברגלי החרמון

Hogioseris galilaea " בגליל

Crepis foetida" ברגלי החרמון

Ord. Campanulaceae

Campanula damascenae מיחד בחרמון

stellaris " כרמל

sidoniensis" בחוף

Ord. Primulaceae

Oleaeceae

Olea europaea זית, נטוע הרבה בגליל

Jamineae

Salvadoraceae

Salvadora Persica חרדל (זרוע)

Apocynaceae

Asclepiadaceae

Gentianaceae

Convolvulaceae מינים אחדים

Convolvulus coelesyriacus מיחד בבקעת הלבנון

Palestinus" בא"י

Borraginaceae הרבה מינים

Onosma coerulescens" במול הלבנון

Alkana gallildea" בחטין

strigose " בא"י

Solanaceae

Mondora officinarum דודאים, הרבה בשדות

Ord. Scophulariaceae

Verbascum coesareum מיחד בגליל ובניס

Celsia alpine

Orobanchaceae מינים אחדים

Verbenaceae

Labiatae מינים רבים ושונים

Mentha sylvestris

Orignum libanotcum מיחד ברגלי הלבנון

Salvia rascheyana " ברגלי החרמון

pinardi " ברגלי מול הלבנון

Nepta curviflora בא"י

Stachys neurocalycina בהרי הגליל

Lamium truncatum" "

Plumbagineae " מינים אחדים Plantagineae"

Salsolaceae רב המינים בעמק הירדן דרומה ולא בצפון

Salsola lancifolia בעמק הירדן דרומה

Amarantaceae" מינים אחדים Polygonaceae"

Polygonum libani מיֻחד בחרמון

Eleagnaceae מין אחד

Elagnus Augustioliusעץ שמן (?) מיחד בתבור

Laurineae מין אחד

Laurus nobilisאזרח (?) בתבור ובכרמל

Loranthaceae" מינים אחדים aristolochiaceae"

Euphorbiaceae מינים רבים

Euphorbia berythea מיחד בעמק החוף

reuteriana" בא"י

Urtucaceae מינים שונים

Ficus carica תאנה נטועה הרבה

sycomorus שקמה מעט בעמק

Urtica urens

Ord. Juglandaceae מין אחד

Juglans regia אגוז, מעט בהרים

Platanaceae מין אחד

Platanus orientalis

Cupuliferae

Quercus cocciferae אלון התולעת, הרבה בערים

infectoria

oegilops

ilex

salicineae

Salix safsaf ערבה

Populus euphratica בכאים (?)

Araceae

Arum palaestinum מיחד בא"י Palmeae

Phoenix dactylifera תמר, נטוע בעמקים

Orchideae מינים רבים

Iridaeae

Crocus ochroleucusכרכוב, מיחד בגליל

Iris pseudoacorus" בחולה

haynei" בגלבע

Asparagus palestinus " בחולה

Juncaceae

Cyperaceae מינים רבים ושונים על הרב בבצות

Cyperus glpbosus גומא, בחולה

Papyrus antiquorum מיחד בחולה sari" חולה

Colchicaceae" מינים אחדים

Liliaceaeמינים רבים

Fritillaria Libanotica מיחד

Ornithogalum fuscescens" ברגלי חרמון

Allium carmeli" בכרמל Asparagaceae


Gramineae הרבה מינים

Orsya sativa אורז זרוע מעט במקומות גינוסר וחולה

Pennisetum tiberiadis מיחד בטבריה

Avena Carmeli" בכרמל

Hordeum ithaburense" בתבור

Panicum miliaceum

Coniferae Juniferus exycedrus

Lycopodiaceaeמין אחד ולרב בלבנון

Filicesמינים אחדים ברגלי הלבנון, בעמקי לאנטוס והירדן


 

רשימה ב. חיות הארץ    🔗


Mammalia.

Ord. Pachydermata

Hyrax Syriacus השפן

Equus caballus הסוס, הרבה מינים, ושם המין האציל היקר

Asinus asinus החמור

Asinus onager ערוד, מעט בצפון

hemippus פרא

Sus scropa חזיר יער, בחולה Ord. Ruminantia

Camelus dromedaries הגמל, הרבה בארץ לרכיבה על משא

Cervus capreolus

Cervus capreolus איל, ברגלי הלבנון

Cervus dama יחמור, מעט אצל תבור

Gazella dorcas צבי, הרבה " "

Capra hircus עז, מינים שונים

Capra beden יעל, יפה מאד

Ovis aries כבש, המין שיש לו אליה שמנה

Bos taurus בקר, הרבה

Bos bubalus כוי, בבצות Ord. Rodetia

Lepus syriacus ארנבת

Hystrix cristata קפוד

Mus praetextus עכבר, מינים רבים בבית ובשדה

Gerbillus taeniurus

Arvicola nivalis בחרמון

Spalax typhlus chrenbergü חֹלֶד

Dipus aegiptius

Sciurus syriacus הרבה בדרום חרמון

Ord. Carnivora טורפים

Felis pardus בעברית, נמר מעט בהרים

maniculata

jubata

Hyaena striata" צבוע, הרבה בהרים

Geneta vulgaris

Canis familiaris כלב, מינים שונים

lupus זאב, הרבה בהרים

aureus אי משמיע קול יליל בלילה

Vulpes nilotica שועל

Vulpes flavescens

Putorius foetidus דֶלֶק, ברגלי חרמון

Mustola boccamela בתבור

Lutra vulgaris בחופי ים כנרת

Ursus syriacus דב, בחרמון וגם בהרי הגליל הגבוהים Ord. insectivore

Sorex anaeusבגליל

Erinaceus brachydachylus קפוד, בחרמון Ord. Cheiroptera

Rhinoiophus Euryale

ferrum equinum

Plecotus auritus

Vespertillio daubentonii בחרמון ובגליל

Taphozoeus nudiventris הרבה מאד במערות אצל כנרת

AVES מינים רבים ושונים ובהם הרבה מיחדים לגליל Ord. Passeres

Fam. Turidae

Turdus musicus ביערים בגליל

Monticola saxatillis בדרום לבנון

Saxicola isabellina ברגלי החרמון

Melanoleuca

leucomela

Ruticilla semirufa בחרמון

Erithacus gutturalis מין יפה מאד בחרמון

lusciniaזָמיר, אצל הירדן

Silviidae מינים רבים

Silvya subalpina בתבור

Hypoais olivetorum

Locustella fluviatillis בחולה

Locustella luscinioides

Timeliidae מינים מעטים

Cinclidae

Cinclus rufiventris מיחד בעמק לֵאנטוס

paridae מינים אחדים

Sitidae

Sitta caesia ביערי הגליל הרבה

Troglodytidae מין אחד בגליל

Motacilla alba

Antus pratensis אצל נהר חצבאי

Pycnontidae

Pycnonotus xanthopygus הוא הזמיר המיחד לא"י

Lanididae

Muscicapidae

Muscicapa collaris בגליל ונצרת

Hirundinidae

Hirundo rustica דרור, בכל הארץ

Fam. Certhiidae

Tichedroma muraiaצפור יפה מאד בגונו ומעופו

Nectarinidae

Cinnyris osea מין יפה מאד

Fringillideae מינים רבים

Serinus cannonicus במול הלבנון

Passer domesticus (lilicus) צפור הבית המצוי בכל מקום

Petronia drachydactyla יפה ומגוֻן מיחד ברגלי הר חרמון

Montifringilla nivalis בקיץ בחרמון ובחרף ברגלי הר זה

Embririza cia בכרמל תבור וגליל

Sturnidae

Sturnus vulgaris זרזיר, בחרף בעת הזרע יבוא מחנות רבות

Corvidae מינים שונים

Corvus corax עורב, הרבה בארץ

Alaudidae מינים אחדים, הערבים מספרים עליהם הגדות

Piraridae

Cypselidae

Cypselus apus

melba

affinis

Picidae

Picus Syriacus

Alcinidae מינים שונים

Ceryle rudis

Coracidae

Coracias garrula

Upupidae

Upupa lpops דוכיפת, מין יפה

Cuculidae

Cuculus canorus שָחף

Striges

Strigidae

Strix flammea תחמס

Pam. asionibae

Keputa ceylonensis טיפוס הודי, בוַדִי חַמַאם אצל טבריה

Asio otus אצל טבריה

Syrnium aluco קפוד

Scops giu ינשוף

Budo ascalaphus

Athene glaux כוס Ord. Accipitres.

Fam. Vulturidae

Gypaetus barabatusפרס

Gyps fulvus

Falconidae מינים שונים

Buteo vulgaris

ferox

Agulia chrysaetus בעב. נשר (?)

pennataמיחד בגליל

Accipiter nisus" נֵץ

Milvns Ictinus" איה

Elanus coeruleus אצל נצרת

Falco peregrinus מצוי הרבה ברגלי חרמון

laniarius

Pandion halidetus אצל קישון Ord. Steganopodes Fam. Pelicanidae

Phalacrocorax carbo שלך

Pelecanus onocrotalus הרבה על פני ים טבריה

crispus בחולה

Plotidae

Herodiones

Ardeinae

Ardea cinerea אנָפה בחולה כנרת

alba בחולה

Ardea garzetta בחולה

bublcus"

minuta"

Botaurus stellaris"

Fam. Ciconiinae"

Ciconia alba חסידה

Plataledae

Ibis falcinellus

Ord. Anseres מינים שונים

Anatidae

Tadorna casarca גינוסר

Frismatura leucocephala בחולה Ord. Columbae

Columbidae מינים שונים

Col. palumbus יונה הרבה בארץ

schimperi הרבה בוַדִי חַמאם

Turtur communis תור

pteroclidae

Pterocles arenarius בחורף מתאסף מחנות ואוכל הזרע

Ord. Gallinae

Fam. phasianidae

Caccabis chukar קורא לא בהרים

Francolinus vulgaris הרבה בגינוסר

Coturnix communis שלו בא בהמון לארץ

Fulicariae

Fam. Ralidae

Porphyrio coeruleus מיחד בחולה

Alectovides

Fam. Gruidae

Grus communis עגור

Limicolae

Glareola pratincola בחולה וגינוסר

Fam. Charadiidae

Aegialitis Hiaticula בחולה וגינוסר

Scolopacidae

Recurvirostra avocetta בצפון ים כנרת

Scolopax rustucola

Ord. Gaviae

Fam Laridae

Sterna fluviatilis

Hydrochelidon hybrida בבצות החולה

Larus fuscus

Pygopodes

Fam. Podicipidae

Podiceps cristatus כנרת וחולה

nigricollis הרבה על פני כנרת

REPTILIA.

Ord. Ophidiae

Fam. Tiphlopidae

Typhloidae syriacus

Elapomorphidae

Ologodontidae

Rhyncocolamus מיחד בחולה

Colubridae

Ablabes coronella חמט יפה

modestusאצל כנרת וחולה

Coluber quadrilineatus אצל נצרת

Zamenis caudolineatus" "

Tropidonatus tesselatus גדול ויפה בגינוסר

Fam. psammophidae

Coelopeltis lacertiana גדול מאד בחולה

Dipsadudae

Tachimenis vivax מין יפה בטבריה

Viperidac מינים רבים ושונים

Vipera euphraica אַרסי מאד בגליל

Daboia xantina ארסי יגדול בטבריה

Ord. Lacertilia

Fam. Amphisbaenidae

Amphisbaena cinerae בגינוסר

Lacertidae

Zootoca Mulatis בנגב בצפון ובחולה

Scincidae מינים אחדים

Sepidae

Seps Monodactylus בנצרת וחולה

Geckonidae

Chameleonidae הרבה בארץ

Chameleo vulgaris ביחוד בחולה

Chelonia

a m. Testu dinadae

Testuda ibera

Emys europoea בגינוסר וחולה

Cheloniidae

Chelonia carettea בצפון ובחוץ

AMPHIBIA.

Ord. Anura

am. Bufonidae

Ranidae

Rana ssculenta

Hylidae

Hyla arborae

דגים, הרבה מאד בימי הגליל ומינים רבים בהם מיוחדים לימים אלו:

Acanthopterygii

Fam. blenniidae

Blennius varus הרבה בכנרת

Acanth pharyngognathi

am. Chromidae המשפחה המיחדת והיותר מצויה בגליל

Chromis niloticus הרבה בחולה, כנרת וירדן

Tiberiadis מיחד לים טבריה

Chromis Simonis מיחד בים כנרת, הזכר דוגר את הביצים בפיו

Flavii Josephi בירדן בין חולה וכנרת

Hemichromis sacra בכנרת וחולה

Ord. Physostomi

Fam. Siluridae

Claris macracantus בכנרת וחולה, יוסיפוס מזכיר שהו' בא מהנילוס

Cyprinidae

Discognathus latma בנהרים ובכנרת

Copoeta socialis" בכנרת וחולה syriaca "

Barbus canis בכנרת

longiceps"

Lenciseus zeregi "

Alburnus sellal"

Neumachilus galiloeus "

INSECTA. אלה לא נחקרו עוד. הידיעות על אודותן מעטות מאד. טריסטרם אינו מביאן בספרו כלל.

Ord. Coleoptera הרבה מינים

Hymenoptera מינים שונים

Vespaבעברית צרעה

Fornuca נמלים מינים שונים

Anthophila דבורה מגדלים אותן בפריז לדבש

Lepidoptera

Bombix mori תולעת המשי, מגדלים אותן הרבה בצפון

Diptera מינים הרבה

Musca domestica זבוב רבים בראשית וסוף הקיץ

Tripularia

Musticos אלה שבבצות ומים העומדדים המביאים קדחת

Pulea irritans פרעוש, הרבה בפרט בטבריה

Neuroptera

Acridium migratoriumארבה בא לפעמי' המחנה גדול אל הארץ ומשחית היבול

Hemiptera

Coccus מינים רבים

Coccus ilicus על האלונים ביער

Aphis מינים שונים מתפשטים על הצמחים ומשחיתים אותם

Pediculus capilis פכנה

Acanthia lectalaria בַקִי

Ord. Arachnida

Scorpionida עקרב מינים שונים, נשיכתו לא ארסית

Araneae מינים שונים

Acarina

“Crustaceae”

Astacus fluviatilis סרטן

Taya squinadoעכביש (?) ארסי מאד

Annulato משפחות רבות

Arthroda

Tremadora

Hirudo medicinalis עלוקה, הרבה בחולה ובנותיה

MOLLUSCA. המפלגה הזאת היא בגליל מהטפוס של שאר הפונה שלו רק יש בה ערבוב ממיני אפריקה והודו, המלוסקה שבנהרות היא יותר טרָפִּית ודומה לזו של הנילוס.

Limax tenellus בדרום הלבנון

Succinnae globosa מיחד בגליל

Helix carmeli

tuberculosa יפה ומיחד לא"י

pachya בימי הגליל

Clausilia ganenzarathna מיחד בשפת בגינוסר

Planorbis hebraieus בעין מחלאחא אצל חולה

Limonoea tenere הרבה מינים בחולה

truncatula

Melania tuburculata

Melanopsis jordanica מיחד בים הגליל

Neritina syriaca" בכנרת וחולה

Unio simonis הם רבים בימי הגליל Unio מיני

Galioei




  1. D. Hildesheimer: Beiträge zur Geographie Palästinas 1886  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47280 יצירות מאת 2633 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!