רקע
אליהו ספיר
היַזידים, או עובדי־השטן

בארם נהרים על פני העיר אלמוצל עד דיאר בכר ואחלב ועל פני דמשק שוכן שבט אחד מבני הכֻרדים וחקותיהם שונות מכל עם ואמונתם נסתרה ונפלאה. הערבים יקראו להם היַזידים על שם יזיד בן מעאויה, אחד הכליפים מבני “אמיה”, אשר אליו יתיחסו. ימים רבים עברו והחוקרים והתירים עמלו לגלות את מסתרי אמונתם ולא הצליחו והערבים שכניהם שפטו משפטים שונים על דבר הכופרים “הארורים” האלה, כי סכנת מות מרחפת על כל הקרב אליהם והמתחבר אתם, פן יבטאו בשם השטן (אָלְשַׁיְטַאן) ורצחוהו נפש, עד כי בימים האחרונים עלה בידי חכם אחד מחכמי העמים לגלות את מצפוניהם ויפרסם את דבריו על אודותם, ואת תמצית דבריו ראיתי להביא אל שפת קדשנו.

מספר היזידים כשלשה מיליון נפש – לפי דבריהם – והם לא ישבו בערים כי אם בכפרים ובאהלים נפוצים על־פני השדה, ונשיא יקימו להם מתוכם מזרע עַאדי זקנם מכונן דתם ואמונתם. הנשיא הזה הוא השומר את קבר עאדי ומקדשו, הוא השופט ביניהם והמוציא והמביא את כל דבריהם, בקולו ישמעו וכל אשר יצוה יעשו, ונשאו אליו את המס מדי שנה בשנה, ונתן אותו למלך, גם את מס עבודת הצבא יגבה מהם להביאו אל המלך, כי מרב שנאתם להמחמדים לא ילכו לעבוד בצבא כל ימיהם.

והיזידים עם בוגד ונוכל, לא יכניסו אורחים וברית אוהבים יפרו, את אמונתם יחללו ומוצא שפתם לא ישמרו ולשכניהם ירעו וישחיתו, והמה ימולו את בניהם גם בנותיהם (?) וישתחוו בכל יום לשמש שלש פעמים בצאתו, ואת שם השֵיטַאן לא ישמיעו, לא יקראו ולא יכתבו, גם משפתם השמיטו כל המלות אשר תחלנה באות השי"ן או באחת מאותיות שיטאַן, על כן לא ילמדו את השפה הערבית לעולם כי מלות השיטאן ואותיותיו רבות בה.

חק קדוש באמונת היזידים להעלים ולהסתיר את דבר דתם ואמונתם ורק לאחד מהם הוא ראש משפחת חסן הבצרי יגלו מסתריה וסודותיה, והוא ילמד את השפה הערבית, וכל אשר יקרא השפה הערבית מלבדו יומת, וענוש יענש בעולם הנצחי. ואחד מבני הנוצרים הנאמנים יורהו את השפה הערבית ואת ספר הקֻראן, ומהספר הזה אשר ילמד בו ימחה את כל שמות השיטאן אשר בו, וקרא בו בחדר לבדו הוא ומורו, ואחרי כלותו אותו ישליכהו אל תוך האש. ולהם עוד ספר אחד קדוש בבית אדונם חֵידר, ואין להם ממנו רק נוסחא (אֶקסמפלר) אחת.

ועל קבר עאדי מקדש היזידים בנוי מאבני גזית וגרגרית (גרניט) ואליו יחוגו תמיד והוא בנחל בין עצים רעננים ודשא ופרחים, ונהר שוטף יעבור עליו וקראו לנהר הזה בשם סמסן, ואמרו כי יצא מהעיר ירושלם ויעבור מתחת לארץ, וכל יזידי ירחץ במי הנהר הזה, ואת תכריכיו יטבל בהם, ובזה יבא אל גן־העדן.

ובחדר אחד מחדרי המקדש הזה ששה צלמי נחשת תבנית תרנגולים מֻסכים ומשקל האחד מהם כשבע מאות פונט, ושם ספר היזידים הקדוש כתוב ערבית אשר כתבו חסן הבצרי תלמיד עאדי במאה העשירית, והוא יחצה לשני חלקים: החלק האחד על דבר היצירה ועל דבר היזידים ועתידותיהם, והחלק השני על דבר חקותיהם ומצותם. ובספר הזה מלות כשדיות רבות, וזה לנו לאות כי אחד הכשדים חבר אותו או עזר על יד מחברו. בספר יצירתם כתוב לאמר: בראשונה ברא אלהים את השמים והארץ, והחשך כסה ארץ ורוח אל מרחפת על פני המים, ויברא אֵל דֻרָה (פָּפִּיגַיה), ויעברו כארבעים שנה ויכעס עליה וימיתה, ויכונו ההרים והבקעות מנוצותיה וחלל העולם מרוח נשמתה, ויברא אֵל את הרקיע ויתלהו בשערה, ויברא עוד ששה אלים, והם: השמש והירח, הנץ (אַראָראַ) והדמדום (חֶסְפֶּרָס), השחר ויתר הכוכבים, וכלם מדברים בשפת כֻרדית היא שפת עדן. ויתאספו שבעת האלים ויבראו את המלאכים. ומלאך אחד מרד באדונו האל הגדול וישליכהו בגיהנם ויתמרמר המלאך בבכי שבעת אלפים שנה וימלא בדמעותיו שבעה כדים גדולים; וירא האל את דמעותיו וירחם עליו וישיבהו אל גן־עדן ויכבדהו וינשאהו על כל המלאכים ויקראהו בשם מלך טוס (הוא השטן), ושבעה כדי דמעותיו הנם שמורים עד אשר ישוב עאדי מהארץ וכבה בהם אשו של גיהנם. ויברא האלהים את החיות, אחת לקחה מרעותה, ויברא באחרונה את האדם ואת חוה אשתו, ויפרו וירבו כעשרת אלפים שנה, ולא הולידו כי אם רוחות שדים ומזיקים, ויברא את העולם ויחריבהו שש פעמים, ובכל פעם ברא את אדם וחוה, ואחר ברא האל הגדול ומלך טַוס את האדם אבי כל בני אדם, ויניחהו בגן עדן לאכל מכל פרי הגן ורק את החטה לא יאכל. ויאמר מלך טוס אל האל: הן לא לתהו בראת את הארץ, ויצרת את האדם לעבוד את האדמה ולכוננה והנהו בגן עדן והארץ עודנה שוממה ועזובה. ויאמר לו האל: עשה כנפשך! ויבא טוס אל האדם וישיאהו לאכול מהחטה ויאכל ממנה, ויגרשהו מגן העדן. ויברא אלהים את חוה מאחת מצלעותיו ותלד לו מאה וארבעה וארבעים ילדים, וכלם תאומים נולדו. והיזידים אינם מהבנים האלה כי אם מילד אחר אשר שת לו האל במופת מבתולות הגן, ושם הילד הזה אל שהיד. ויולד שהיד את יַזדיני ויזדיני הוליד את נח, ולו יאָמר גם מלך שלם, ושם בכורו מרג', הוא אבי היזידים. ויבן נח את התבה להסתר בה מפני מי המבול, וילעגו לו בני חוה ימים רבים, ויהי אחרי כן ותנח התבה בהררי אררט, ותגוף בסלע ותבקע ויסגרה הנחש בזנבו, וירבו בני הנחש מאד, ויקח נחש אחד מבניו וישליכהו לתוך האש, ויעלו הפרעושים מאפרו. ובספר הזה עוד ספורים רבים כוזבים ובדוים גם על דברי הנוצרי ומעשיו.

ומסורה בידי היזידים על דבר ראשית אמונתם לאמר: ויהי במלוך יזיד בן מעאויה גבורם, ויאסף את כל ספרי המחברים וישליכם המימה, ויקלל את כל אשר יקרא ויכתוב בשפה הערבית. ויחי יזיד כשלש מאות שנה ויעל השמימה. ויהי אחרי עלותו, וישאו המחמדים ראש וירדפו את היזידים המאמינים, וירא יזיד שנית בשם עאדי, ויעש את האותות והמופתים ויאמן בו חסן הבצרי ויגרש את כומרי הנוצרים מעיר ליש ויכוננה למקום מקדשם. ובמקדש הזה יושב זקן עדתם ולו המשרה אחרי נשיאם ואליו ינהרו היזידים המונים המונים להשפיע עליהם את ברכתו, לרפא את חוליהם להפרותם ולהרבות עשרם והצלחתם. וזקן שלישי להם חידר ממשפּחת חסן הבצרי הוא הנאמן על ספרם החתום בשבע חותמות, ועוד להם זקנים רבים אשר אין להם כל עבודה כי אם יתפללו על קצירי ומריעי, ויבצעו על הלחם בימי המשתה, ואלה אשר ירקדו בימי מועדיהם ואלה אשר ישמרו את הפסילים וינגנו בכלי שיר והעניים אשר יחיו נפשם מנדבות אחיהם. ולא יתחתן בן כתה אחת עם בן כתה אחרת, ולהם דגל קדש אשר ישמרוהו מכל משמר, וכל אשר ירבה במחירו יהיה בידו לשמרו וטבלו אותו במים וגבלו במים האלה מעט מעפר קבר עאדי ועשו ממנו גרגרים לרפא בהם כל חלי. ואל קבר עאדי יחוגו היזידים בכל שנה ונאספו שמה הנשיא והזקנים בראשית ימי החרף, ושאלו בטַוס אם יחוגו בשנה הזאת, וכי ירשה להם והודיעו זאת לכל היזידים ונאספו המונים לאלפים בזמן שנים ועשרים יום; וביום השלשה ועשרים יצא הזקן הגדול וישב על אבן גדולה ודרש לשלום העם ויצאו אחריו הזקנים וישבו יחד על במה גבוהה עד אשר יעלה מספרם לארבעים נפש, ובשלו שור בסיר מבקר עד הערב וקרא הנשיא אחדים מהנערים להרים את הבשר ושמו הם ידיהם בסיר וסלדו את ידיהם; וכל הנאספים יגמאו מעט מהמרק ושלמו בעדו את שכרו וארכו ימי המשתה שלשה ימים, ורחץ כל אחד במי הנהר, והקימו את הדגל וסבבו סביבו והתברכו בו.


וכי יארוש לו אחד אשה ובא הזקן ובצע על ככר לחם ונתן להארוש ולהארושה ובזה יתקשרו בברית הנשואים. ואסור להם להכנס לחפה בחדש ניסן וביום הרביעי וביום הששי. וכי ימות להם מת ומלאו את פיו עפר וקברוהו ופניו מֻסבות אל המזרח וזרקו עליו מעט מזבל הצאן, והנשים תבכינה ותספדנה לו והכו על לבן ומרטו את שער ראשן שלשת ימים, ושבו הביתה ורקדו שם זמן רב עד אשר יפלו לארץ בלי כח, ועשו זבח רב לכבוד המת ולנחם את החיים. היזידים יאמינו כי כל המאמינים בשטן יבאו אל גן העדן, ונפשות הכופרים והחוטאים תגֻלגלנה בחמורים וכלבים. וכי יהיה לאיש בן סורר לא יעזוב לו את ירושתו כי אם יטמון אותה באדמה עד אשר יקום שנית ולקחה משם.

אלה המה הבלי היזידים ותעתועי עובדי השטן אשר יתפארו, כי אמונתם היא אמונת צדק ורחמים וילעגו לכל בן דת אחרת וירדפו באף ובחמה את כל אשר לא יאמין בהבליהם ובטלסמיהם, ולולא מוראה של מלכות כי אז יתנפלו על שכניהם ורצחום וחמסו מהם כל הונם על אשר יתקלסו בהשטן ובאלה אשר המציאו את אמונתם.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47470 יצירות מאת 2638 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19875 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!