כי נפתח את ספר דברי הימים, וקראנו את דברי ימי עמי קדם ואת קורות הממלכות האדירות והחזקות אשר הרעישו ארץ ויפחידו גוים, נקרא את דברי ההרמונים¹ הנשאים אשר התנוססו בארץ מצרים לאות ולזכרון, את דברי חרבות בבל העתיקה ושרידי ננוה העיר הגדולה, נקרא גם את דברי הממלכות אשר ישבו על פני חלקת הארץ מנהר פרת עד בואך מצרים, את תפארתן והודן, תרועתן², וגאונן, מלחמותיהן וגבורותיהן. והיה כי יאמר לנו כי עוד ממלכה אבירה ואדירה משלה אז בארץ הזאת היא ממלכת החתים, אשר הפילו חתיתם על יושבי הארץ, וילחמו את ממלכות עצומות ויוכלו להן, ותמהנו ואמרנו: אַים איפוא זכרונותיהם ועתיקותיהם, חרבות מבצריהם ושרידי מגדליהם והיכליהם, הספו תמו ולא נשארה אף אבן אחת לעדה? אך בימים האחרונים שמו החכמים והתרים את לבם לחקור ולדרוש אחריהם ויחפשו וימצאו אחדות מעתיקותיהם, ויגלו רבות מתעלומותיהם. אחד מחכמים האלה הוא האדון סאיס האנגלי ויחפש וידרוש ויכתב דבריו בספר, ועל דבריו אלה הקימותי את מאמרי זה.

זכרונות החתים וחרבותיהם    🔗

ויהי עוד לפני שמונים שנה ויעבר אחד מהתרים על פני העיר חמת וירא בה אבן שחורה ועליה חרות כתב זר אשר לא ידע קרוא–ויודיע הדבר לרבים. ויעברו ימים רבים ואיש לא שם לב אל האבן השחורה עד לפני עשרים שנה. ויבואו שני נערים מאמריקה לחקר אחריה, וימצאו עוד אבנים חקוקות בעיר הזאת ויעתיקו את כתובותיהן. ויעברו עוד ימים אחדים, וישלח מושל סוריה את האבנים האלה אל קנסטנטינפל הבירה, והחכם ריט האנגלי העתיק את הכתב וישער, כי הוא כתב חתי. ויקומו עוד חכמים ויכונו את הכתב לפתוחי החותמות אשר מצאו בין חרבות ננוה, וידמו אותו אל הכתב הקפריסי הקדום. ויהי כאשר גלו את חרבות כרכמיש עיר החתים, וימצאו בהן כתבים רבים כהכתב אשר מצאו בחמת, ויחליטו החכמים ויאמרו, כי הכתב הזה הוא כתב החתים. ויעמלו החכמים לפתור את הכתב ולגלות מצפוניו ולא עלה בידם. ולפני שנים מספר מצאו אצל העיר אבריז, אשר באסיה, הקטנה, שתי תמונות מפתחות על פני הסלע, האחת תמונת אליל אשר בידו שבלת ואשכל ענבים לבוש בראשו כבע גבוה, וברגליו נעלים וחרטומיהם כפופים למעלה, כהנעלים האדומים אשר ילבשו עם ארצנו, והשנית תמונת איש משתחוה לפניו ותחתיו כתוב בכתב האבנים אשר מצאו בחמת. גם באחלב (חַלַּב) מצאו אבן כהאבנים אשר בחמת, ויחקר החכם סאַיס וימצא תמונות וזכרונות רבות באסיה הקטנה מכֻוָנות להתמונה אשר לפני העיר אַבריז.

וחרבות החתים ושרידי היכליהם יודיעו לנו על דבר רוח החתים בכל מלאכת מחשבת, בנין הארמנים וההיכלים וכל פתוחי אבן. ובעיר עַיוק (באסיה הקטנה) חרבות ארמון גדול בנוי מאבני גזית שחורות וגרנית ופתוח עליהם תמונות שונות מפסילי החתים, עם הכובעים והנעלים. גם שם תמונת נשר בעל שני ראשים, והוא מסמלי החתים, וימצאו זאת התֻרכמנים ויעשו גם המה כמעשיהם, ויהי אחרי כן ויביאוהו נוסעי הצלב אתם לאירפה, ויהי לסמל למלכי אשכנז ולמלכי רוסיה. ועל פני קירות הארמון הזה פתוחי אבן יפים להלל, תבנית כהן משרת לפני מזבח, תבנית אוחז בכנור ותבנית מושך בגדי. ורבות מהתמונות האלה תשוינה להתמונות אשר במצרים, כי החתים ירדו בימים ההם לרב אל ארץ מצרים וילמדו את מעשיהם. ומעיר עיוק נגבה חרבות עיר גדולה ושרידי חומה בצורה ומגדלים, וקרוב לה הר גבוה וחרותות על פני הסלעים תמונות שונות מתמונות החתים, אלילים וכהנים לבושי הכובעים והנעלים, ושם אליל מאליליהם לבוש כתר חתי בראשו, הוא כתר גבוה כתאר המגדל, ומאחריו אליל אחר ואֵת פיפיות בידו, ושני כהנים עומדים נגדו על נשר בעל שני ראשים וכתב החתים עליהם.

ולפני שנים אחדות חשף הציר האנגלי באחלב את מקום העיר כרכמיש הנודעה עיר הגדולה להחתים³ על החוף המערבי מנהר פרת על פני תל גבוה, ולו יאמר ז’ראַבלש, ושם המקום לפנים הירופוליש. ויחפר החכם האנגלי את חרבות העיר המהוללה הזאת, וימצא עתיקות רבות ותמונות שונות כתמונת העיר עיזק.

מושב החתים ואמונתם    🔗

החתים ישבו לפנים על פני ארץ רבה בארץ כנען נגבה בחברון ובנותיה, ובארץ ארם צפונה על פני הרי הלבנון עד חמת וקדש⁴. ובתת ה' את ארץ כנען לעמו ישראל קרא את כל הארץ הזאת בשם ארץ החתים (יהושע א' ד'). ויהי ככבוש ישראל את ארצו, וילחמו את החתים יושבי ארץ כנען וילחצום ההרה צפונה, וישבו רבים מהם בתוכם (שופטים ג‘, ה’). ויפרצו החתים על פני הארץ צפונה ותהי ממלכתם קדש וכרכמיש עד פרת וארמניה, ותקרא בשם ארץ החתים (שופטים א' כ"ו). ועל פי דברי החכמים עברו החתים אל האי קפריסין ויאחזו בו ויקראו להאי הזה בשם כֵת הוא חֵת. וגם על עתיקות הכנענים (הפניקים) ימצא השם חת תחת כֵת על האי הזה, על כן הסתעף הכתב הקפריסי מהכתב החתי. והחתים התפשטו על־פני ארץ אסיה הקטנה, על כן ימצאו בה שרידי חרבותיהם ומבצריהם לרב, גם מהגדות ומיתולוגיות יושבי לידיה באסיה הקטנה יוכח לנו כי החתים באו אל ארצם ויתמזגו בהם.

ועל דבר אמנות החתים הודיעו לנו סופרי הסורים והיונים לפנים, לאמר: על מקום העיר כרכמיש עמד היכל גדול להחתים לעבוד בו את עבודת אליליהם, ובהיכל חצר ודביר וקדש קדשים, ובחצר מזבח נחשת גדול להקריב עליו קרבנות ולשמאלו פסל סמירימיש ועל צדו ברכת מים ודגים ישרצו בה, ועל שני צדי הדביר שני עמודים גבוהים, אלילי הברכה והפרי. איש זר לא יקרב אל הדביר והקדש כי אם הכהנים לבדם הם יבאו אל תוכו, ובין הדביר והקדש פרכת המבדילה ביניהם ובתוך הדביר פסילי אליליהם מזהב ומפז, ושלש מאות כהנים ישרתו בו לבושים בגדי לבן ובמצנפת קטנה יצנפו, רק הכהן הגדול ילבש כובע גדול בראשו, ועצרת סריסים בו יתדקרו בחרבות ורמחים בימי אדיהם, ונהרו אל ההיכל הזה אנשים רבים מבבל וכנען וקפודקיה וערב והודו לחוג את חגו, ושכבו על הארץ, ושתו רק מים קרים והקריבו את קרבנותיהם צאן ובקר, אך את החזיר לא יקרבו, ולא יאכלו מבשרו כי טמא הוא להם, והעלו גם את ילדיהם ופרי בטנם לעולה לפני אליליהם.

לפנים עשו להם החתים רק אלילי האנשים כמשפט ותעודת⁵ הגבורים לפנים שואפי קרב ומלחמה, ויהי כי התרחבו בארץ ויתמדנו ויטו אחרי הנשים ויאליהו⁶ אותן ויקימו להן כהנים סריסים ונשים, גם נודע להחכמים והחוקרים בימים האחרונים כי נשי האַמזן, הן הנשים גבורות החיל אשר יצאו מקפודקיה וילכדו את אסיה הקטנה ויבנו את סמירנה ועפזום. ובעוד ערים רבות, היו כהנות מאַ⁷ אלילת כרכמיש, ותהינה נשים צובאות⁸ עורכי קרב ומשרתות לפני אלילותיהן, ויהי ככבוש היונים את עפזום ויקראו את האלילה בשם אַרטמיש, אפס כי עזבוה בלבושי המדה החתית וכתר חת על ראשה.

ולהחתים היו ערי מקלט למחסה ולמסתור והיה כל הורג נפש בשגגה, או כי לא תשיג ידו לשלם את נשיו, או כי ירא לנפשו מחמס ושוד, ונס אל אחת הערים האל וחי.

קורות החתים    🔗

עוד רבים מלעיגים ומנדים⁹ בדברי נביאינו, עוד רבים אשר יֵלעו¹⁰ קדשינו ואמרו לדברי חוזינו אך דברי משל המה, חידות לא נדע פתרן, והיה בעבור ימים אחדים או ימים רבים ונגלה משוגתם וחרפתם ויבושו ויחפרו מאמרי פיהם. גם על דבר החתים לעגו רבים ויאמרו: איה עם החתים העצום ואיה מלכיהם אשר החרידו ממלכת ארם? והנה נחשפו מצפוניהם ויודע לנו, כי עם גדול וחזק היו בני חת ומלכיהם לחמו במלכי מצרים העצומים ימים רבים.

מצפון, מארץ הרים גבוהים מכסים שלג, יצאו החתים – לפי השערת החוקרים ולפי אותותם ופסיליהם – על כן תרבינה תמונות ההרים בכתביהם וילבשו נעלים נטויי החרטום ללכת על פני השלג, והם בני חת בן כנען. ויבקרו החכמים וישערו כי הם היו מבני לאום המנגלי, על כן גדלו שער כותש¹¹ כמדת בני המנגלים, ויבאו אל ארץ ארם וכנען, ויאחזו בהן ויתפשטו על פני הארץ, ויבחרו להם לשבת על פני ההרים הגבוהים הקרים. ובדרום הארץ ישבו ויהיו לעם הארץ (בראשית כ"ג), ויקן אברהם מאתם את המערה לאחוזת קבר. והאשורים יקראו לבני חֵת חַתָא, והמצרים יזכרו מהם שתי ממלכות, ממלכת חת הקטנה בנגב הארץ וממלכת חת הגדולה בצפון הארץ, על פני כל חבל הארץ נגד ארם נהרים. עשו לקח לו מבנות חת לנשים ותהינה להוריו למורת רוח (בראשית כ"ו), ויהי בכרות ה' את הברית עם אברהם וזרעו לתת להם את ארץ כנען, ויבטיח להם לגרש את החתי מלפניהם ולתת להם את ארצו לנחלה.

ויהי בימי הממשלה השמנה עשרה בארץ מצרים, ויקחו מלכי מצרים את ארצם מיד הרועים (היקסס)¹² אשר משלו עליהם בחזקה, ויענום ימים רבים, ויבקשו לקחת נקם מבני קדם. אז החלו המצרים לזכור בכתביהם ושיריהם את החתים וממלכתם וכל הגבורות והמלחמות אשר לחמו אתם, ויספרו לאמר: ויעל טטמוס השלישי על ארץ החתים ויקח מהם מס כבד זהב ועבדים ושפחות, המלך טטמוס הראשון ממלכי הממשלה הזאת עלה למלחמה על הארץ אשר על פני הנהר הגדול, נהר פרת, וילכד בה ערים רבות ויהי גבול ממשלתו עד ארם־נהרים מזרחה. וילחם במבצר החתים אשר בכרכמיש, ופקיד אחד מפקידיו עבר אז בארץ וישב בה רב שבי, ויהי אח“כ ויקם טטמוס הרביעי נכדו וילחם בהחתים, ותתפשט המלחמה בכל ארץ ארם וכנען. ויתחתן טטומוס עם מלך ארם נהרים ויקח את בתו לבנו אַמנופס השלישי לאשה, למען הטות את לבבו אליו לעזור לו. ותביא אשת אמנופס את עבודת השמש לארץ מצרים, ובנה אשר ילדה לו, מלא את ארץ מצרים בגלולי השמש, ויחר להכומרים מאד ויקומו עליו, ויעזוב את עיר הממלכה טבן ויבן לו עיר חדשה. ותקומנה מריבות ומהומות בארץ מצרים, ותרפינה ידי אנשי החיל ויעזבו את ארץ החתים, ויכרת רעמסס הראשון, הוא המלך הראשון ממלכי הממשלה התשע עשרה, ברית שלום עם שבאליל מלך החתים, וימשלו החתים על קדש וערים רבות בארם וירבו בארץ ויעצמו מאד. ויקם המלך סֶתי הראשון אבי רעמסס השני, וילכד את כל ארץ כנען עד חמת, ויצר על העיר קדש ויכבשה. וילחמו המצרים עם החתים ימים רבים, חמשים שנה, וילכו המצרים הלך ודל ויעזבו חלק רב מהארץ להחתים, וימת סתי ותשב עיר קדש להחתים. ויהי אח”כ ויעל רעמסס השני על כסא ממלכת מצרים ויחדש את המלחמה על החתים, וילחמו יחד אצל העיר קדש מלחמה נוראה. ויהי בתוך אנשי המלחמה המשורר פנטר ויכתב בשיר את דברי המלחמה הזאת, לאמר: ויעלו בני מצרים למלחמה על החתים, ויחנו על פני הנהר, הוא הנהר אשר יאמר לו היום אלעאצי אצל קדש. ובני חת התקבצו למלחמה עם רב כחול אשר על שפת הים ויהי בכל מקום עברם ויראו כל איש חיל וכל נושא שלח וישכרו אותו ויאספוהו אל מחניהם, וירב מספרם למאד, ויכסו את עין הארץ כארבה לרוב, ויחנו צפונה מערבה לקדש, ויארבו לדמי המצרים. ויראו המצרים שני אנשים מרגלים מבני ערב ויתפשום, ויגידו להם כי החתים נחתים אצל העיר אַחלב, כחשו להם. ויזעק פרעה את חילו ויחזק את לבם, ויאמר להם: שמעו בני מצרים, הנכם קרבים היום למלחמה, חזקו והיו לאנשים ונלחמתם באויביכם וחזקתם מהם, ולקחתם את ארצם מידם. ויעורו יחד למלחמה ויפקד את צבאו ויחלקם לראשים, וישם את חיל אליל שֵת בתוֶך, ואת חיל אליל פתח שם אחרי האגף השמאלי, וחיל אליל אמון שלח בדרך אחרת וילינו הלילה שם. ויהי בעלות השחר ויקומו יחד, וילבש פרעה את כלי מלחמתו וישב במרכבה, וישאו לפניו גלולי מצרים, אליל המלחמה ואליל הנצחון ויכרעו כל אנשי החיל על ברכיהם, ושיתחוו למלכם. ובני החתים חונים לעמק במארב, ופרעה הקריב ויעבר על פני העמק ויבעתוהו¹³ החתים, וינוסו כל חילו מעליו, ויגודו¹⁴ אחריהם, ויהרגו מהם רב, ויסובבו גבורי החתים את המלך. וירא פרעה והנה הוא נעזב לבדו ויצעק אל אליל אמון, ויאמר: אבי ואלי למה עזבתני, למה שכחתני ותרחק ממני, הישכח אב את בנו היעזבו הורים את ילד שעשועם, האם עברתי ממצותיך וחקותיך לא שמרתי? הלא פקודיך נצרתי ומדבריך לא נטיתי, ועתה נתתני בידי צר, וקמי סבבוני כתרוני בחרבותם לקחת נפשי, כל מתי סודי עזבוני ויתנוני בידי זרים, פדני והצילני מיד צרי ומשנאי כי אמצו ממני. וישמע אמון לתפלתו (לפי דברי המשורר) ויעזר לו, וישלף פרעה את חרבו ויגזור על ימין ועל שמאל, וחיל המצרים התחזקו ויתנפלו על אויביהם בעז וגבורה, ויכו בהם מכה רבה ויפוצו חילי החתים לכל רוח, וילכדו המצרים את קדש. ויתחננו החתים אליהם להשלים אתם, ותשקט המלחמה. ויעברו ימים רבים ויכרתו המצרים עם החתים ברית שלום, ויקח רעמסס את בת מלך החתים לו לאשה. ואלה המה דברי הברית והשלום: “בשנת אחת ועשרים למלך רעמסס באחד ועשרים לחדש טבא היה המלך בעיר רעמסס מקריב זבחי השלמים, ויבא ציר התארסירא מלך חתא הגדול ועמו כתב הברית על לוח כסף אשר כתב מלך חתא לרעמסו מיאַמון מלך מצרים הגדול לאמר: הנני מלך חתא כורת ברית אהבה ואחוה עם מלך מצרים. אהיה לו אני ובני אחרי לעוזרים ולאוהבים, וגם הוא יהיה לי לעוזר ולאוהב, וגם עם מצרים ועם החתים יתקשרו בברית אהבה ורעות לעולמים, והקימותי את ברית אבותי אני ומלך מצרים: כי יבא אויב בשערי מצרים והצר לו, וישלח מלאכים אל מלך חת לעזר לו, ואסף מלך חת את חילו ונלחמו את מלחמתו, וכן ישלח מלך מצרים את חילו לעזר למלך חת בצרתו. כי יגרש מלך מצרים אחד מאנשיו כי חטא ואשם ובא אל ארץ החתים המת ימיתוהו, וכי יחטא אחד מבני חת ונס מצרימה, והרגו מלך מצרים. כי יברח עבד מארץ רעמסו אל ארץ החתים, לא ישב אתם כי אם יסגירוהו אל אדוניו. וכן יעשה מלך מצרים לעבדי חת. אנשים חכמים ומהירים כל חרשים ואמנים כי יעזבו את ארץ החתים ובאו מצרימה להאחז בה, והסגירם רעמסו אל מלך חתא. והיו דברי הברית גלוים לכל בני מצרים וחת, ושמרו אותם ולא יעברו עליהם, והעידו על זה אלילי חת ואלילי מצרים”. ותשקטנה המריבות והמלחמות בין מצרים וחת, וימשלו החתים על ארצם מנהר פרת ועד הים הגדול, ומארץ קפודקיה עד ארץ כנען נגבה. וימת רעמסס, הוא פרעה אשר ענה את בני־ישראל וירוצצם, וימלך בנו מנפתח. ובימים ההם רעב גדול היה בארץ החתים, וישלח מנפתח חטים רב לשבר רעבון ביתם. – בימיו יצאו בני־ישראל מארץ מצרים ויטבע מנפתח וכל חילו בים סוף–ויבאו בני ישראל אל ארצם ויכבשו אותה, ויכריתו את החתים יושבי הארץ מנגב, וישבו רבים מהם בתוכם (שופטים ג' ה'). וממלכת החתים צפונה נחלקה לממלכות קטנות (כנראה מזכרונות המצרים), ובימי רעמסס השלישי בהממשלה העשרים ירדו חתים מצרימה להלחם בה, ויצא מלך מצרים לקראתם, ויפגשו אצל גשן, וינגפו החתים לפניו וישב מהם שבי. אז חדלו החתים להזכר עוד בזכרונות המצרים. ובכל ימי השופטים לא יזכרו החתים בדברי ימינו, אפס כי בזכרונות אשור נמצא כתוב, כי תגלת הראשון (במאה השתים לפני חרבן השני) עלה עליהם למלחמה ויתאמץ לצור על עיר כרכמיש ולא יכול לה ויעל מעליה.

וימלך דוד על ישראל ויושע ה' אותו בכל אשר הלך, ויך את אדום ומואב וארם, וישלח תעו מלך חמת אל דוד ויברכהו על אשר הכה את הדרעזר שונאו (שמואל ב' ח'); וחמת היתה אחת מערי החתים הגדולות. בימי המלך שלמה יצאו מרכבות וסוסים ממצרים לכל מלכי החתים (מלאכים א' ו'), ושלמה התחתן עם החתים ויקח את בנותיהם לנשים (מל“א י”א), וכל העם הנותר מן החתים בכבוש ישראל את הארץ נתנם שלמה למס (דה"י ב' ח'). ובימי המלך יהורם חזקו החתים ויעצמו ויפילו עליהם את מלכי החתים מצפון ומלכי מצרים מנגב (מלאכים ב' ז'). ובמאה התשיעית לפני החרבן השני עלה מלך אשור על ארץ

החתים, וישם פניו אל כרכמיש לצור עליה, ויתנו לו מנחה עשרים ככר כסף ומאה ככר נחשת וברזל לרב ועצים יקרים ושן ואבני בדולח ותמונות שונות מכסף וזהב ויעל מעליה. ויהי אחרי כן ויעל שלמנאסר מלך אשור על החתים ויעבר בארצם וישלל בה שלל רב ויכניע את החתים ויפיצם. ויקם סרגון מלך אשור (בשנת 787 לפחה"ש) וילחם עם החתים וילכד את כרכמיש וישב את סברס המלך האחרון ממלכי החתים, וישם בה נציבים ותכרת ממלכת החתים, והחתים נפוצו על פני הארץ. ויבואו רבים מהם צפונה וישבו על פני הרי אררט.

ופרעה נכו מלך מצרים עלה להלחם בכרכמיש עם נבוכדנצר מלך בבל ויכהו נבוכדנצר ואת חילו (ירמיה מ"ו), אז נחרבה כרכמיש ונהרסה. ובשוב ישראל אל אדמתו שנית ישבו עוד החתים בארץ ויתערבו בהם בני יהודה ויתחתנו בהם (עזרא ט').

את כל אלה חקרו ודרשו החכמים על פי דברי ספרי קדשנו, על פי זכרונות ועתיקות החתים, שרידי היכליהם ופתוחי חותמיהם, כתב היתדות באשור וכתב החרטומים (היראגליפען) במצרים. אך את הכתב החתי לא ידעו ולא יבינו עוד החכמים ורמזיהם נעלמים עוד מכל חכם וחוקר, ואחרי כל עמלם ויגיעם עלה בידם למצא חתיכת כסף עגלה וכתוב עליה בכתב החתים ומכון לו כתב בכתב היתדות, וימצאו גם זה כי תמונת הכ' בכתב החתי כמו כף איש, ותמונת הי' כיד.

כן אבדה ממלכת החתים ולא הוסיפה עוד לקום, אבד עם חת ויכחד מן הארץ, אך עם ישראל יקום לעולמי עד ושמו וזכרו ישאר לדור דורים.