במאה הששית לחרבן הבית היתה תהפוכה רבה בארץ ערב ותעבר בכל ארץ אסיה ותגע עד קצות אפריקה ואירופה. מחמד מבני קֻרַיְש קם בארץ הזאת ויחוקק דת חדשה וייסד ממלכה גדולה ועצומה. הוא קרא בשם אל אחד ויאסף את כל שבטי הערבים תחת שבטו ויאחדם לגוי אחד ולממלכה אחת כבירה ואדירה. בני ערב הרבים היו אז קרועים לקרעים רבים וישבו שבט שבט לבד ומשפחה משפחה לבדה, והמה מסכסכים איש ברעהו, ותמיד היתה חרב איש באחיו; על כל מקרה קטן, על גמל גנוב, על איש הרוג, ועל נערה נתפשת, תפשו חרב ודרכו קשת. רֻבם היו פונים איש לגלוליו ועובדים לשמש ולבעל ולאשרות, ע"כ לא כבדה מאת מחמד לכבש בשנים אחדות את כל שבטי ערב להכניסם תחת דתו “הכרת אל אחד” ולשפך עליהם את ממשלתו. בראשונה כבש את מכיריו בדברים ויקן את לבבם ויעזרו לו בכל אשר פנה, שבט אחר שבט כבש, ובית אב אחר בית אב הכניע עד כי גבר על הארץ. אך המפריע היותר גדול אשר פגש על דרכו היו היהודים יושבי ערב.
היהודים ישבו אז במלוא רוחב הארץ והמה נכבדים בעיני כל הערבים ודבריהם נשמעים, כי הם היו אנשי מסחר, חרשים ועושים במלאכה ובהם גבורים אנשי שם יושבים במצדות ובערים בצרות גם בני הספר ואנשי מדע והשכל, ומהם למדו הערבים דעת ובינת אל ולעזוב מעט מעט אל הגלולים, על כן שם מחמד בראשונה את כל מבטחו ביהודים ויקח מהם את רבי תורתו, אך בני ישראל קמו נגדו ויעירו עוד את שבטי הערבים למלחמה. אז כלה מחמד בהם את כל חמתו והרג מהם לאלפים ויגלם מארצו, וילכו בני ישראל וישבו במזרח לירדן, מנחל יבק עד הירמוך. ובזה לא הסתפק עוד כי בקש גם לדכא את כוחם ולהסיר את ההשפעה הרבה אשר השפיעו על בני ערב, ברוחם ובתורתם. היהודים המאמינים היו לכופרים. תורת ישראל היקרה בעיני כל בני ערב היתה למזֻיפת. גם סוד העבור וחשבון השנים אשר למדו בני ערב מאת היהודים ויהי מסור לבית אב אחד מבני כנאנה (אשר בלי"ס היה יהודי) בטל ויאסר עליהם2. גם הקשר האמיץ בין בני ערב וארץ הקדושה קרע, כי קדושה ויקרה היתה א“י בעיני כל בני ערב, המקום אשר ישב בו אברהם אבי העברים והערבים ויפנו אליה בתפלתם. בראשונה, באמר מחמד עוד לשפוך את ממשלתו גם על בני ישראל ידע, כי לא יוכל להסיר את העם הזה מעל תורתו אשר נתנה על הר סיני ונתקימה בהר המוריה ע”י הכהנים והנביאים, ע“כ לפני פרסמו את תורתו וחזיונותיו גלה את דבר עליתו למרום דרך הר סיני והר הקדש וכי ראה שם את כל הנביאים יושבים איש על כסאו וישלחו אותו לקרא בשם אל אחד, ויעל למרום ויאחז בכסא… וידבר עם משה, אך אח”כ הרחיק את בני ערב מעל קדושת הארץ ויקדש את מכה ואלמדינה ויצו לפנות בתפלתם אל הכַּעַבַּה ובה תלה כל הזכרונות מאברהם וכל המקרים והנסיונות. אך תשוקת בני ערב להארץ הטובה והמברכת ללכדה ולשבת בה גברה. המה ידעו והכירו היטב את הארץ הקדושה ותכונתה, כי היו באים אליה תמיד לסחר אותה, ולהיריד הגדול שבעזה היו מתאספים גדולי ושרי ערב וגם מחמד עבר בה במסחרו, ותיקר הארץ בעיניהם ובתכונתה ומזגה ומרכז מסחרה מכל ארצות הקדם ומהודו ופרס, ומשכנה לחוף הים הגדול. ויחלק מחמד את הארץ הזאת לעוזריו ואנשי סיעתו ויתנה להם3. ויכן את חילו לעלות עליה למלחמה. ומשפט מחמד נביא הערבים בימים ההם, לפני כבשו ארץ או ממלכה לשלח צירים או ספר לראשי הארץ וקרא להם לשלום כי יקבלו דתו, ואם לא ושלח את חילו למלחמה. גם אל הרקלוס המולך על כל ארצות הקדם ועל כל ארץ סוריה וא"י שלח ספר כדברים האלה: “ממני מחמד שליח ה' אל הרקל נשיא רומא שלום לכל רודפי צדק. הנני קורא לך להודות באל אחד, היה למֻסלם ונצלת מכל רע, וה' ישיב לך גמולך בכפלים”… גם אל חרת בן שמר מלך עַסאן היושב בגלעד שלח צירים כי יקבלו את דתו, וישאל חרת את הרקלוס אדונו, ויאמר לו אל תירא הנני יוצא לקראתו והכיתיו. ויהי בשנה השמינית לההג’רה וישלח מחמד חיל רב אל בני עסאן ביד שר צבאו זַיד בן חרתה אל ארץ עבר לירדן מזרחה וירגלו חיל ערב את הארץ וישובו, ובשנת האחת עשרה אסף חיל רב ויפקד עליהם את אַסַמַה בן זיד ויצוהו לעלות אל סוריה. וימת מחמד טרם עלותו למלחמה, והערבים המליכו את אבו בַכַר עליהם. ויקומו רבים מבני ערב וימרדו בו ומבוכה רבה היתה בארץ. ואבי בכר הראה את גבורת ואומץ ידו ותהי ראשית מעשהו לאסוף עוד חיל ולשלחם ביד אסמה להלחם בארץ ישראל, ויצו את אסמה לאמר: התחזק והיה לאיש נאמן לא תבגד ולא תפר ברית והרגת כל איש חיל רומא, ואת הטף והזקנים וכל אשה תחיה, לא תכרת כל עץ נושא פרי, וכל בהמה תחיה. ויהי הדבר הזה לאות לערבים, כי חזק מלכם אשר בחרו להם וכי רוח גבורה וצדק בו. ובשנה השנית למלכו (465) הוסיף לשלוח אנשי צבא רב להלחם בסוריה וישלח את עמר בן אלַעאץ אל ארץ ישראל מערבה ואת יזיד בן אבי ספיאן לצפון הארץ ואת שַרח בִיל וכאלד בן סעיד אל ארץ הגלעד, ואת עבידה אל ג’ראח שר צבא על כלם. ויתאספו יחד בערבות הירדן וילחמו ברומאים בגלעד ומשם עברו אל דותן ואל בקעת צפורי (אולי בקעת גנוסר). וימת כאלד במלחמה ותחזק המלחמה על הסורים ויכתבו אל הרקלוס והוא יושב אז בירושלים, ויאסוף חיל רב ועצום וישלחם להלחם בהערבים. וייראו הערבים ויתאספו יחד כשבעה ועשרים אלף איש ויחנו על נהר הירמוך, ואבי בכר שלח אל חאלד בן אבי וליד, והוא נלחם אז בבבל, כי יעלה בחילו לעזור את אחיו ויקח חאלד עשרת אלפים איש אתו ויעבר בדרכו על פני העיר תדמור וישלימו יושביה אתו, וימצא בה יהודים רבים אשר אמרו, כי אבותיהם יושבים בה מימי המלך שלמה, ויעבור משם על פני דמשק ויך את הערבים השוכנים סביבה, ויבוא עד הירמוך וילחמו שם חיל ערב את בני סוריה ורומא ויכו בהם מכה רבה וינוסו לפניהם. ויעבר חאלד בכל חילו משם אל העיר בצרה אשר בחורן ויצורו עליה ימים רבים, ויצאו פקידי רומא ויאבקו את חאלד ולא יכלו לו, ויארכו ימי המצור ויפתחו יושבי העיר אותה להמחמדים. והרקל שמע, כי נגף חילו הרב ויבקש לקחת נקם מהיהודים יושבי ירושלים ויצו עליהם כי יעזבו כלם את העיר, אך לא רפתה רוח היהודים ויתחזקו ויקומו נגדו כי ידעו אשר בא קצו ועוד מעט והסירו מעליהם את עול רומא הקשה.
בימי מלחמת הירמוך מת הכאליף אבי בכר וימלך עמר בן אלחטאב תחתיו, ויצו את אבי עבידה ללכת להלחם בדמשק העיר הראשה בארץ. ויעל הוא וחילו כארבעים אלף איש ויצורו על המשק. וישלח הרקלוס את גַלוס פקידו וילחם בערבים, ויצא גלוס להאבק את חאלד ויכהו חאלד. אז שלח הרקל עוד אנשי חיל כמאת אלף איש ביד פקידו וַרדאן וישלח אבי עבידה את צרר בן אזור לקראתם ויקחוהו שבי. וחיל רומא אשר בעיר יצאו מהמצור ותהי המלחמה לערבים מפנים ומאחור. וישלחו שרי צבא ערב את כל החיל אשר נשאר על הירדן מערבה ומזרחה ויתאספו כלם ביום אחד ויבאו אל חאלד ויעזרו לו וישיבו את צרר הנשבה. ויהי כצאת ורדאן להלחם בחאלד מִהר צרר וישלף את חרבו וימיתהו. ובני ערב ראו, כי מת גבור רומא ויתנפלו עליהם ויהרגו מהם עם רב והנשארים נסו; וישובו לצור על דמשק ותומַס פקיד העיר והוא נלחם כארי ויהרג את אַבון אחד משרי צבא ערב. ואשת אבון משבט חִמיר מלמדת מלחמה ומורה בחצים ותבוא אל שדה המלחמה ותדרך קשתה ויעבר החץ בעין תומס וינקרהו. ארבעים יום ארכו ימי המצור ובני העיר לא יכלו עוד לעמוד נגד הערבים, ויבקשו מאתם לעשות להם שלום ולכרות אתם ברית, ויאות אבי עיבדה לזה ויכרות להם ברית: כל איש החפץ לעזוב את העיר יקח את רכושו וקנינו והלך לו, וכל הנשאר בעיר ישלם מס לגלגלת, אך חאלד לא ידע עוד את דבר השלום ויבקע בחילו אל העיר ויהרג בה מספר רב מיושביה וישללו בה שלל רב; וילכדו הערבים את העיר הגדולה דמשק ותפתח כל הארץ לפניהם (לפי דברי מארכי הערבים לקחו גם היהודים חלק במלחמה הזאת וישליכו על הערבים מעל חומת דמשק אבנים וחצים).
אבי עבידה שם בדמשק אנשי חיל ויפקד עליהם את ספיאן, ויעל משם אל העיר האמץ. ותעמד העיר ימים רבים בפני המצור, וילכדה, ויעש לה שלום כשלום דמשק. וילך משם אל חמת ויצאו אנשי העיר לקראתו וישלימו אתו וישלמו לו מס לגלגלת וכרגא מאדמתם; ואת הכנסיה הנוצרית עשה לבית מסגד למחמדים. ויעבר בכל צפון הארץ ויכבש את עריה, ואת אלאעיר שלח אל טבריה וילכדה, ויבא אל בעל בכי עיר השמש והיא אז עיר גדולה ובצורה וילחם בה ימים רבים; ויצא באחרונה פקיד העיר ויתן לו אלף שקלי זהב ואלפים שקלי כסף ואלף חליפות בגדי משי. ויבקש אבי אבידה, כי יתן לו פי שנים מאשר הביא וכי ישלמו לו מס שנה בשנה, ויעש כן. ויסע עם חילו אל ערי החוף ויכבש את בארות וצידון וגבל ועדקא, ויעל משם אל העיר אחלב ויצר עליה חמשה ירחים; וישלם את יושביה, ויוכנא פקיד העיר קבל את דת מחמד ויעזר להערבים במלחמותיהם. משם עלה אל אנטיוכיה ושם עליה מצור והמלך הורקלוס בתוכה, ויקם לילה הוא וכל ביתו ויצאו בהחבא מתוך העיר וישבו באניה ויסעו לעיר קנסטנטינא. בעזבו את הארץ עלה אל מקום נשא ויאמר: שלום לך ארץ סוריה! לא אוסיף עוד לראותך, ולא יבא עוד איש רומי בקרבך בלתי אם ביראה ופחד. אך נבואתו לא נתקימה לימים רבים. גם בני אדום גם בני רומא צוררי ישראל שבו אליה וירוו את אדמתה בדמי בניה. יזיד אבי ספיאן עלה על קסריה וילכדה ויצר על צור ימים רבים וילכדה, ויאלץ את יושביה לקבל את דת מחמד. כן לכדו המחמדים את כל ארץ הצפון והמזרח מהים הגדול עד נהר פרת ועד בואך הרי טורוס, רבים מיושביה הנוצרים עזבו את הארץ, רבים המירו את דתם בדת המחמדים ורבים נשארו בעריהם ויהיו למס עובד. גם היהודים סבלו רבות בכל ימי המלחמות האלה, כי לא הפליאו עליזי הנצחון והלומי המלחמה בין יהודי לנוצרי, ויכו את כל אשר לא מבני דתם הוא.
גם אל נגב הארץ עברו חיל ערב וילחמו ביושביה ויצורו על עזה הבצורה וילכדוה ויכבשו את כל הערים אשר סביבה ואת חברון ועריה. ועמרי בן אל עאף לכד את שכם ואת לוד ועמוס ויפו, ויפקד אבו עבידה את כל חילו ויעל להלחם בירושלם ויתבצרו בה הרומאים וילחמו בעז וגבורה, ויחזקו הערבים את המצור לתפשה, ויקראו לישוביה לשלום ויענו אותו, כי לא יתנו את העיר הגדולה הזאת רק ביד הכליף עמר, ויכתב זאת עבידה להכליף, ויקם עמר ויעל אל הארץ. ויהי בדרך ויסר אל העיר ג’וביה ויפגשהו איש יהודי ויבשרהו, כי לא ישוב אל ארצו בלתי אם לכד את העיר ירושלם (567) ויכתב להם עמר את ספר השלום לאמר: “בשם האל הרחמן הרחום, מאת עמר בן אל חטאב לבני אִילִיה. הנם בטוחים בנפשם ונשיהם וילדיהם וכנסיותיהם לא תהרס ולא תשָכן”. וישב הכליף בירושלים עשרה ימים ויפקד את יזיד בן אבי ספיאן על כל הארץ וישב לארצו4. ומקץ שלש שנים היתה מגפה רבה בארץ ישראל אשר נקראה בשם “מגפת עַמְוָם” וימותו בה אנשים רבים וגם אבי עבידה ויזיד הפקיד ויעל עמר אחרי המגפה אל הארץ ויחזק ויתקן ויעש בה סדרים.
כן עברה הארץ הקדושה ממלכה אל ממלכה, וגם רב בני ישראל באו תחת כנפי הממשלה החדשה אשר משלה בשנים אחדות על כל ארצות הקדם. המהומה הראשונה עברה, הארץ שקטה וממלכת ערב כוננה. אז היתה גם ליהודים הרוחה. בארץ אבותם אשר לא טהרה עוד מצורריהם לא מצאו עוד מנוחה, אך בארצות בבל ופרס ואח"כ בארץ אנדלוזיה נעמו להם המנוחה והמרגע וישבו בהשקט ובבטחה וירחיבו בה את תורת ישראל ואת שפתו וילמדו רב חכמה ודעת ויהיו לאור גויים.
-
מרבית דברי מאמרי זה לקוחה מסופרי דברי הימים הערבים על כן יש בהם חדשות רבות אשר לא ספרו רוב המארכים (כותבי דה"י). ↩
-
את העבור קראו הערבים בשם אנַשִיא לאמר: הָאִחור, והם קבלו אותו מהעברים בזמן קדום, ומזה נראה כי סוד העבור וחשבון השנים היה מסור ליהודי הגולה עוד ימים רבים לפני תום הנשיאות. ↩
-
את העיר חברון וסביבותיה נתן לתַמִים אלדאַרי ויכתב לו שטר מתנה על חתיכת עור מנעל של חתנו עלי בן אבו טאלב. וכנראה היתה זאת התעודה אצל הערבים לקים כל דבר, כתבו על נעל המַקנה או קרוביו או נעל הכותב, ואולי זאת גם התעודה לפנים בישראל?: ושלף נעלו–וכתב עליו–ונתן לרעהו. ↩
-
מארכים אחדים יספרו, כי עמר אסר על היהודים לשבת בעיר ירושלם. מלבד כי אין ראיה לזה מסופרי דה“י הערבים, הנה הספור מ”היהודי והבשורה: יוכיח, כי עמר היה לו לכבד את היהודים, וכן עשה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.