רקע
נורית גוברין
י. ל. גורדון

שׂר השׁרים – מאה שנה למותו    🔗


כל דור מחויב לחזור ולבדוק את המורשת התרבותית של הדורות הקודמים ולחזור ולקבוע את משמעותה ואת עמדתו ביחס אליה, מתוך ידיעה ומתוך כבוד אבל ללא השתעבדות. יהודה ליב גורדון – יל"ג – שייך לחיינו ואקטואלי כיום לא פחות מאשר בדורו, ואי־אפשר להבין את התפתחות הספרות, התרבות והאידיאולוגיה הלאומית־חילונית בלעדיו.

גדולתו של יוצר לדורות נמדדת גם במה שנשאר אחריו, החי לו את חייו העצמאיים, מנותק מיוצרו, מזמנו וממקומו ונהפך לנחלת־הכלל. “השוּרה” קרא לכך יעקב שטיינברג במסתו, “השוּרה הטובה” ש“היא כעין חי נושא את עצמו” והיא “קיימת בפני עצמה” וקיומה הוא הערובה “לעתידות השירה העברית” בכלל ולחיי הנצח של יוצרה הסופר היחיד בפרט.


א. שׁוּרוֹת לדורוֹת

יל"ג קנה את עולמו, בין השאר, בזכות כמה “שורות” כאלה, ובראשן שלוש: “לְמִי אֲנִי עָמֵל?” אותה שאלה מרוכזת ותמציתית של איש הרוח ביחסו לקהלו; “אִשָׁה עִבְרִיָּה מִי יֵדַע חַיָּיִךְ?” – אותה שאלה נוקבת ומרירה על גורלה המר של האישה בכלל והאישה העברייה בפרט; והקריאה בשירו: “הקיצה עַמִּי!” ששורתה הפותחת: “הָקִיצָה עַמִּי! עַד מָתַי תִישָׁנָה?” היא אקטואלית תמיד.

לשתי שאלות אלה מצטרפת גם הכותרת: “קוֹצוֹ של יוּד” שנעשתה לשם־דבר על יחס הדת לאישה ועל החמרה טרגית בשל דבר של מה בכך; אך השורות העזות והבלתי נשכחות הן מתוך “בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת”" “שִׁחֶתְךָ יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא לִמְּדוּךָ / לֶאְסֹר מִלְחָמָה בִּתְבוּנָה וָדַעַת; הוֹרוּךָ הָהּ לַהֲלוֹךְ נֶגֶד הַחַיִּים /לִהְיוֹת מֵת בָּאָרֶץ, חַי בַּשָּׁמַיִם”; וכן “לֹא עָם, לֹא עֵדָה אֲנַחְנוּ, רַק – עֵדֶר” (מתוך: “עֵדֶר אֲדֹנָי”). המשותף לכולן היא תוכחה קשה ומרה, שמקורה אהבה עזה לעם ודאגה עמוקה לגורלו. חשבון נפש מר, אכזרי ומפוקח.

יל“ג מת בכ”ד באלול תרנ“ב, בגיל 62, כשהוא תמה אם יהיה המשך לשירה העברית החדשה שהוא היה בין מעורריה הגדולים. עם מותו התחרתה התקשורת של אז, מי יגדיל לעשות בהספדיו ובקינותיו על המשורר, ומי יכריז על עצמו כ”יורשו“. על אף ריבוי זה שעליו אמר ביאליק: “לו ראה יל”ג ז”ל מי ואיך יספידוהו – ושב למות", הצער ותחושת החלל הריק על הסתלקותו היו אמיתיים.

רשימה מרוכזת של שמות העיירות שבהן נספד יל“ג, שמות הסופדים, ומראי מקומות, פורסמה אצל י.י. ווייסבערג, מעריצו של יל”ג, בסוף הקובץ: “יהודה ליב גארדאן” (קיוב, תרנ"ג), בכותרת: “נאד של דמעות”. בין המקומות שנזכרו גם “הקולֹניע ראשון־לציון”.

מתוך שפע זה נזכיר שורות נבחרות משלוש קינות, שבין המאפיינים המשותפים להן בולטת ההשוואה לכינור (בשלושתן) ולאריה (בשתיים), תוך רמיזה גלויה ל“שורה” המפורסמת של רבי יהודה הלוי: “לבכּות ענותך אני תנים / ועת אחלום שיבת שבתוך אני כנור לשיריך” ולשמו: ליב־אריה; וכן גור־אריה יהודה. הקינה האחת נכתבה על־ידי יהודה ליב לוי, יהל“ל: “עַל־מוֹת גָּארְדָאן”, שפתיחתה “זִמרת יָהּ נאלמה – נשבר כנורה”; וכן: “נפל שׂר השָׁרים גבור החיל”. השנייה, שירו השלישי של המשורר הצעיר והמתחיל שאול טשרניחובסקי: “על מוּת למשורר”: ״על בור זה כרוהו בין שוכני צלמות / לבחיר בני ציון, רד כנור אלמות״, – והשורה החוזרת המסיימת את ארבעת בתי השיר היא: “יהודה איננו – הכפיר בין אריות”. והשלישית, הידועה יותר של ח.נ. ביאליק: “אל האריה המת”. גם היא ממשיכה את דימוי האריה והכינור: “העוד ארי אחד על במותינו חלל?” וסיומה: “תנים היית לבכות ענותנו – / מי יהיה הכנור לשיר שירותינו?” והתשובה לשאלתו של ביאליק, היא ששלשלת הזהב של השירה העברית נמשכת והולכת, ובתוכה יל”ג הוא אחת מחוליותיה החשובות והמפוארות ביותר.


ב. המלחין דוד קבונובסקי

לשירו של טשרניחובסקי “על מוּת למשורר” נתחברה גם מנגינה על־ידי דוד קבונובסקי. הפרטים על המלחין קבונובסקי מעטים, מפוזרים ובלתי־שיטתיים. חוקר הזמר אליהו הכהן כתב אלי1 : “דוד קבונובסקי (קאוונאבסקי) יתפוס מן הסתם פרק שלם בספר על זמרת העליה הראשונה. הוא נולד ב־1870 בחבל פודוליה, רוסיה, ומועד פטירתו אינו ידוע. את תרומתו העיקרית בענייני מוזיקה וזמר, תרם בשנות התשעים למאה שעברה. הלחין אחדים משירי ציון, כתב מאמרים רבים בנושאים מוזיקליים ב’הצפירה' ואף ב’הצבי', השתתף בנשפים מוזיקליים של אגודות ציוניות והרצה ופירסם חוברות שירים. היה בקשר עם סופרים עבריים לא מעטים, וגם עם בני המושבות בארץ, שאליהם העביר את שיריו. בידי לחניו ל־8־7 שירים, ביניהם שיר לזכרון של פרץ סמולנסקין – ‘לנשמת עושה השחר’ שכתב יל”ג".

חוקר אחר של השיר היהודי, עקיבא צימרמן, כתב לי2 שלא מצא “ערך” ביוגרפי עליו בשום אנציקלופדיה יהודית למוסיקה, להוציא פרטים אחדים בספרו של יששכר פאטער “יידישע מוזיק אונד אירע פראבלעמען”. שם נאמר עליו שהיה מחלוצי השיר האידי והעברי החדש, ושיריו היכו גלים עד כדי כך שנחשבו כשירי עם. באנתולוגיה של שאול גינצבורג־מארעק “יידישע פאלקסלידער אין רוסלאנד” (פטרבורג 1901), מובא השיר כשיר של קופוזיטור בלתי ידוע. כן חיבר לחנים לשירים של יל“ג ושל ביירון. קבונובסקי פרסם בעיתונות העברית מאמרים בקשר למוסיקה ועליו כתב משה וינברג ב’המליץ' גל' 14, י”ג שבט תרנ"ג (17.1.1893). גם שירו של דוליצקי “ציון תמתי” הולחן על־ידי קבונובסקי.


תמונה 1 - קינות ל ילג.png

ג. קלוזנר מפרסם קינה

במלאות שנה למותו של יל“ג פרסם שאול טשרניחובסקי את “על מוּת למשורר” (אודסה כ“ד אלול, תרנ”ג), ותוך כחודש ימים הלחין דוד קבונובסקי את השיר. דוד קבונובסקי היה ידידו של יוסף קלוזנר. וכאשר הוציא האחרון את המהדורה השנייה – “תוצאה שניה” בלשונו – של חוברת־הזיכרון: “ציון למשורר יהודה גורדון” במלאות שנה לפטירתו, באודסה, תרנ”ד, ב“הוספות ותקונים” היה אחד החידושים שבה: "בצרוף תמונת־גורדון, תולדותיו וקִנה על מותו בלוית־מנגינת ד. קבונובסקי ". וכך נכללו בחוברת זו מילות הקינה של טשרניחובסקי בצירוף תווי־הנגינה של קבונובסקי.

את השער הפנימי של החוברת הקדיש יוסף קלוזנר לידידו המלחין: “מקדש לידידי היקר, טהר־הלב ויקר־הרוח, מחבר מנגינות נעם לשירי־לאֹם מר דוד קבונובסקי לאות־כבוד וחִבה יתרה מאת המחבר. אודסה, ג' מרחשון, תרנ”ד (א' תתכ"ה לגלותנו)".

ב“אבטוביוגרפיה” שלו: ‘דרכי לקראת התחיה והגאולה’ (1946; 1955), בפרק שתיאר את “תחילת עבודתי הספרותית” הזכיר יוסף קלוזנר את קשריו עם דוד קבונובסקי ואת פרשת הלחנת שירו זה של טשרניחובסקי: “בעזרתו של הקומפוזיטור קאבונובסקי, שחיבר מנגינות לשירים עבריים לאומיים (“אל טל ואל מטר” לשרה שפירא, “נודו למיללת” לביירון בתרגומו של גורדון, ועוד), הוצאתי את המאמר “ציוּן למשורר” בהוצאה שניה, מורחבת ומתוקנת, בתורת מחברת מיוחדת, שבה באה קינה “על מוּת למשורר” גורדון של שאול טשרניחובסקי וקאבונובסקי חיבר מנגינה לקינה זו”. (אודסה, תרנ"ד, עמ' 43).

נראה ששיר־קינה זה לא היה מעולם זמר־פעיל.

סיוון תשנ"ב


תמונה 2 - שער חוברת הזכרון.png


  1. מיום 13.3.1992 ומיום 22.3.1992  ↩

  2. מיום 7.4.1992.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47256 יצירות מאת 2633 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!