(מזמורי יום־יום)

 

א.    🔗

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַיּוֹם,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה;

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה.

לֹא פִלְּלוּ לַצָּרָה יְהוּדֵי הַשּׁוּק,

לֹא יָכְלוּ לְשָׁעֲרָהּ קֹדֶם —

וְאִם תָּעוּ בְלֶכְתָּם הַגּוֹיִם — מַה יֵּשׁ?

זֶה דַרְכָּם, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדָם.

וְאִם הָיוּ פְנֵיהֶם לְהָבִים, פְּנֵי אֵשׁ,

וְעֵינַיִם כָּרֶצַח לָהֵמָּה,

וְצַעֲדָם אֵימָה… מַה יַּעֲשֶׂה גוֹי

וְלֹא יַפִּיל מִסָּבִיב לוֹ אֵימָה?

רֵיחַ הַיַּיִן וְרֵיחַ הַחֲזִיר —

אִם בָּאִים לְבַד וְאֶשָּׂאֵם;

אַךְ שְׁנֵיהֶם כִּי יִנְדְּפוּ יַחַד מִפֶּה —

נְבוֹכָה בִי רוּחִי, תִּפָּעֵם…

כְּמוֹ תְמוֹל וּכְמוֹ שִׁלְשֹׁם עָמְדוּ עַל יַד

שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם הָרוֹכְלִים —

מוֹכְרֵי מַחֲלָצוֹת וְהֵם בְּלִי לְבוּשׁ,

מַאֲכִילִים, וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִים.

הַדְּאָגָה מְקַנְּנָה עָמֹק בַּלֵּב,

הִיא גַם בָּעֵינַיִם יוֹשָׁבֶת,

בְּקִמְטֵי הַמֵּצַח, רוֹכֶבֶת עַל גָּב,

מִצֵּל כָּל אִצְטַבָּה אוֹרָבֶת.

הִיא הַדְּאָגָה: לַחְמֵנוּ הֶחָם —

אִם לֹא נִמְכְּרֶנּוּ, חָלִילָה,

אִם יָשׁוּב אִתָּנוּ הַבַּיְתָה הַיּוֹם —

וְלֹא תְהִי לָנוּ פַת לַאֲכִילָה.

מֵרֹב צָרוֹתֵיהֶם לֹא פִלְּלוּ בַשּׁוּק

לַצָּרָה הַבָּאָה וּקְרֵבָה —

חַנָּה מוֹכֶרֶת מְלוּחִים, הִיא תֵבְךְּ

וּתְתַנֶּה לִבְרַיְנָה כְאֵבָהּ:

"זֶה שָׁנָה וָחֵצִי עָלַי אִישִׁי מֵת, —

מֵת…בָּרוּךְ דַּיַּן דִּין אֱמֶת!

הַבַּיִת…וְהַתִּינוֹק…רָעָה כִי תַאת —

לַשְּׁנִיָּה וְלַשְּׁלִישִׁית גּוֹרֶמֶת!

הַבַּיִת…כְּלוֹמַר: לֹא בַיִת רַק חוֹר!

ד' עַל ד' — כְּמוֹ קָבֶר;

אַךְ בָּנַי שָׁם הָיוּ וְהָיָה שָׁם אוֹר,

לֹא אֵדַע שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר…

גַּם עָתָּה…לְאַחַר שֶׁעָלָה בָאֵשׁ

הַבַּיִת עַל יוֹסֶלִּי קְטַנִּי —

אֵינֶנִּי מְטִיחָה כְלַפָּיו…לֹא, לֹא!

וְאִם לִבִּי, לֵב נוֹאָל, מְתַנֶּה…

אֵינֶנִּי נִרְגֶּנֶת, חָלִילָה וְחַס,

הַבּוֹרֵא בְוַדַּאי כַּךְ רָצָה…

וְלֹא צַר לִי עַל בֵּיתִי — אַךְ יַלְדִּי הַקָּט —

הוּא נִשְׂרַף וְלִבִּי לֹא יָצָא…

 

ב.    🔗

תָּאֲרִי לָךְ, בְּרַיְנָה, כִּמְדֻמֶּה, שֶׁנַּמְתִּי —

וּבֶאֱמֶת לֹא נַמְתִּי — הֵן תֵּדְעִי:

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁנָה בְנִי עָמַד לַצָּבָא,

זֶה שָׁלוֹם, וְנִלְקַח לְאֵידִי…

נִלְקַח…לְאָן וְאֶל מִי? אֶל קְסַרְקְטִינוֹ

שֶׁל נִיקוֹלַי…אֵלִי, אֵלִי!

אֲנָשָׁיו זִכּוּנוּ בְקִישִׁינוֹב וְהוֹמֶל —

וּבְנֵךְ יֵלֵךְ, יַעֲבֹד בְּחֵילוֹ.

נִלְקַח…אֲהָהּ, בְּכָל אֲשֶׁר יָכֹלְנוּ

הִתְקוֹמַמְנוּ לָזֶה. מַה לֹּא יַעַשׂ

יְהוּדִי, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע חֲרָפוֹת,

לֹא יִשְׂבַּע מַכְאוֹבִים וָכָעַס?…

הִסְתַּגֵּף בְּנִי שָׁלוֹם, כַּנָּהוּג: בְּמֶשֶׁךְ

הַחֹדֶשׁ לֹא נִכַּר הַפּוֹתֶה; —

אֲחָזַתְנִי פַלָּצוּת בְּקַחְתּוֹ כוֹס גְּדוֹלָה,

מְמַלְּאָה בְּחֹמֶץ וְשׁוֹתֶה.

הוּא שָׁתָה…וְהַחֹמֶץ הוּא בָא אֱלֵי קִרְבִּי!

בְּנֵי מֵעָי — הֵם לִחֲכוּ הַלֶּהָבָה…

אָנֹכִי בָאֵשׁ הֶעֱבַרְתִּי אֶת שָׁלוֹם —

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲבֹד בַּצָּבָא…

וְתָאֲרִי לָךְ: שָׁלוֹם לֹא הָיָה. הוּא שִׂחֵק,

עִם חֶבֶר “מִתְעַנִּים” בְּ’אָקָא;

אֲנִי לוֹ מְחַכָּה לְאוֹר נֵר וְנִרְדַּמְתִּי —

לְפֶתַע תְּעִירֵנִי צְעָקָה!

פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי: גֵּיהִנֹּם! הוֹי, יוֹסֵף!

נִתַּק דְּבַר־מַה בְּלִבָּתִי;

— הַצִּילוּ אֶת יַלְדִּי! וְהָאֵשׁ — הִיא אוֹכֶלֶת

צַעֲקָתִי וְרֻקִּי עַל שְׂפָתָי.

וּפִתְאֹם וָאֶשְׁמַע בְּכִי יֶלֶד בַּקָּהָל,

וָאֵדַע, כִּי יוֹסֶלִּי הוּצָא —

וָאֶחֱצֶה בְלַהַב שֶׁאָחַז בְּבִגְדִי

וּצְנִיפִי — וָאָנוּס הַחוּצָה.

וְאָמְנָם, תִּינוֹקִי הוּא הוּצָא. מְצָאתִיו

מֻטָּל בְּחֵיקָהּ שֶׁל שְׁכֵנָה,

וְצוֹעֵק — הוֹי, אֵלִי, מַדּוּעַ לֹא אָחֲזָה

הָאֵשׁ בִּי, בְּעוֹדִי יְשֵׁנָה?

עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח, בְּרַיְנָה, אֶת יַלְדִּי:

הוּא שָׁכַב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת,

וְהַדְּמָעוֹת תִּזַּלְנָה, מִפִּיהוּ הַקָּטָן

הִתְפָּרְצוּ צְעָקוֹת אֲיֻמּוֹת.

יוֹסֶלִּי! פִּרְחִי! חֲתוּלִי! רֹאשׁ זָהָב! —

וּפָקַח אֶת עֵינָיו חֲכָמִי;

רָאַנִי וְהִתְחִיל מְפַרְפֵּר בְּגוּפוֹ.

לְקַחְתִּיו — וְקָפָא בִי דָמִי…

הַגְּוִיָּה הַקְּטַנָּה כְבָר הָיְתָה חֲרוּכָה,

כְּבָר עָבְרָה אֶת בְּשָׂרוֹ לֶהָבָה,

בַּאֲשֶׁר אֹחַז בְּיַלְדִּי לְחַבְּקוֹ,

שָׁמָה אֶצְבָּעִי נִתְחָבָה.

פִּרְפֵּר מֵעָצְמַת מַכְאוֹבִים, כֹּה סָפַק

בְּכַפָּיו הַקְּטַנּוֹת וּמָרַט

קְרָעִים מִבְּשָׂרוֹ, וּבְתִתִּי לוֹ אָנִי

אֶת פָּנַי — וְלֹא נָגַע וְלֹא שָׂרַט…

לֹא יֶלֶד זֶה הָיָה, כְּרוּב־שְׁחָקִים! וְהָלָךְ…

מָה אֹמַר לָךְ…אִם עוֹד בַּחַיִּים

חַיָּתִי, — זֶה אֵלִי, אֵל שַׁדַּי, יִסְּרַנִי,

כַּךְ נִגְזַר עָלַי בַּשָּׁמַיִם…

כְּשֶׁחָפְרוּ הַקֶּבֶר הַקָּטָן וְהוֹרִידוּ

אֶת יוֹסֶלִּי קְטַנִּי הֶחָרוּךְ,

שֶׁנּוֹלַד לִי בְאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ נִפְטַר

אִישִׁי, יְהִי זִכְרוֹ בָרוּךְ —

נָפַלְתִּי בִבְכִי מַר עַל קִבְרוֹ וָאֶקְרָא:

עֲלֵה, יַלְדִּי קְטַנִּי, אַל תִּירָא,

עֲלֵה וְהִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן"

— פִּתְחוּ לִנְשָׁמָה זְעִירָה!

כֵּס זָהָב לְךָ מוּכָן, כְּרוּב קָטָן לְחָבֵר,

שָׁם תִּמְצָא עוֹלָמְךָ, בְּנִי קְטַנִּי,

וּשְׁאַל לְאָבִיךָ, וְאִם לֹא יַכִּירֶךָ,

לוֹ תַזְכִּיר אֶת אִמְּךָ, אֶת חַנָּה…

הוֹי, בְּרַיְנֶה’לִי, בְּרַיְנֶה, מְסַפְּרִים וּמְסַפְּרִים

וַעֲדַיִן לֹא סֻפְּרָה הַצָּרָה,

נַעֲנֶה וְנִסְגָּף בֶּן־אָדָם כָּל יָמָיו,

וְאֵין לַעֲוֹנוֹ כַפָּרָה…

“הִתְעַנּוֹת” — אִם גָּזַר אֵל שַׁדַּי אַחֶרֶת,

גַּם פְּרוּטָה לְקוּיָה לֹא שָׁוָה:

הִסְתַּגֵּף בְּנִי שָׁלוֹם לְלֹא כָל תּוֹעֶלֶת,

לֹא נִפְסַל בְּעָמְדוֹ לַצָּבָא…

בְּעַד הַחַלּוֹן הֵצַצְתִּי וְרָאִיתִי הָרוֹפֵא,

שֶׁאָחַז בְּגַבּוֹ וּמָשַׁךְ —

וּפִתְאֹם וְ“גוֹדְיֶן!”¹ חֵץ נִתְקַל בְּלִבִּי,

וְעוֹלָמִי הוּא בַעֲדִי חָשָׁךְ.

וּבְכֵן: שְׁנַיִם, בְּרַיְנָה, שְׁנֵי בָנִים לַמֹּלֶךְ,

בְּיוֹם אֶחָד…שְׁנֵי שְׁתִילֵי זֵיתִים;

זֶה אַחַר זֶה, יוֹם אֶחָד שִׁכַּלְתִּים:

זֶה לָאֵשׁ וְזֶה לַצָּבָא — שְׁנֵי מֵתִים…

כָּךְ, נִלְקַח בְּנִי שָׁלוֹם, אָנֹכִי יָדַעְתִּי,

כִּי כָל “הַפְּרוֹשֶׁנִיּוֹת”² אַךְ הָבֶל;

מֵת בֵּן לָךְ, זָקַנְתְּ, וְאֵין לָךְ מְפַרְנֵס —

לְכִי לֶחָנוּת וּקְנִי חָבֶל.

אֶלָא מַאי? חִישׁ מִשְׁתַּכְּחָה צָרָתוֹ שֶׁל אָדָם,

אִלְמָלֵא הִתְפָּרְצָה מִלְחָמָה,

וְנִרְגַּעְתִּי גַם אָנִי, הֵן לֹא חַיָּל אֶחָד

בְּנִי שָׁלוֹם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה!

אַךְ זֹה הַמִּלְחָמָה!…לֹא תֵדְעִי לָךְ, בְּרַיְנָה?

אֵם עוֹמְדָה פֹה בֶטַח וּמְדַבְּרָה, —

וְשָׁם בְּנָהּ הָרַךְ מֻטָּל מֵת זֶה יוֹמַיִם,

וְאֵין סוֹפֵד עָלֶיהָ וּמְקַבְּרָהּ.

אֶתְמוֹל שָׁאַלְתִּי לְצָעִיר, שֶׁעָמַד

בְּבֵיתָהּ שֶׁל שְׁכֵנְתִּי וְקָרָא

בְּעִתּוֹן: עַל־דְּבַר הַמִּלְחָמָה, הָאַבְרֵךְ,

לֹא כָתוּב מְאוּם? מְאוּם לֹא קָרָה?…

"וְאִם קָרָה? אִם נֶהֶרְגוּ אַלְפַּיִם אֲנָשִׁים?

יֶנְטֶה מַה תּוּכַל לְהָבִין!…"

מָה אַתָּה אוֹמֵר, הוֹי, בָּחוּר, אַלְפַּיִם?

הֵן שָׁלוֹם שֶׁלִּי גַם הוּא “יָוָן!”

פָּנָיו שֶׁל זֶה אָדְמוּ, חָוְרוּ חֲלִיפוֹת,

נֶעְתְּקוּ מִלִּין מִפִּיהוּ —

לֹא יָדַע, שֶׁהִנְנִי נוֹגַעַת בַּדָּבָר,

לֹא יָדַע הָאַבְרֵךְ, שֶׁבְּנִי הוּא.

אֲהָהּ, מִן הַיּוֹם שֶׁבְּנִי נִשְׁלַח שָׁמָּה —

לִי נִדְמֶה: הָאֲנָשִׁים מִתְנַכְּלִים

לְכַסּוֹת מִמֶּנִּי אֶת הָאֱמֶת, בְּשָׁעָה

שֶׁהֵמָּה בְפָנַי מִסְתַּכְּלִים…

מִלְחָמָה זוּ לָמָּה?…לֹא אֵדַע! בְּוַדַּאי

זֶה נָחוּץ…אַךְ רְאִי־נָא שָׁם, בְּרַיְנָה,

כַּמָּה עֲרֵלִים…וְלֹא יוֹמָא־דְשׁוּקָא…

הַלְוַאי נִפְדֶּה — אֵל רַחֲמָן, הוֹשַׁע־נָא!

 

ג.    🔗

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַיּוֹם,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה;

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה.

הֻכָּה, שֶׁהָלַךְ לְתֻמּוֹ בַחוּץ,

מֵעַתָּה לֹא יֵלֵךְ לְתֻמּוֹ,

שֶׁבַע עֵינַיִם יֵט אֶל כָּל צַד

בְּלֶכְתּוֹ, בְּנוּמוֹ וּבְקוּמוֹ…

יְהוּדִי, שֶׁאֵין לוֹ עֵינַיִם בָּרֹאשׁ,

לֹא דַי שֶׁלֹא יֶחְכָּם, — לֹא יֶחִי!

וְאִם יִקְרֶה לוֹ נֵס, אִם יְחִי, אוּלָם אֵי

זְקַן הַיְּהוּדִי וְחֵלֶק הַלֶּחִי?

אַחַד הַיְהוּדִים…רַק אֶחָד, כֵּן, כֵּן…

וְאַחֲרָיו הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי.

אַךְ עַל הָרִאשׁוֹן צוֹעֲקִים וַי,

עַל יֶתֶר הַמֻכִּים מַחֲרִישִׁים…

בְּאַחַד הַבָּתִּים, בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר,

הִתְפָּרְצוּ כְבָר אוֹרְחִים לֹא קְרוּאִים,

מְפַתִּים וּמְפֻתִּים מֵעִיר וּמִכְּפָר,

קְהַל נִבְזִים הִשְׂתָּעֲרוּ עַל בְּזוּיִם…

הַשְּׁמָשׁוֹת הֵן נֻפְּצוּ בְאַחַת וּבְעַד

הַחַלּוֹנוֹת הַשְּׁבוּרִים נִכְנָסוּ,

אֵת אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ לָשִׂים תּוֹךְ הַשַּׂק

שִׁבְּרוּ, עַל כֵּלִים לֹא חָסוּ.

בַּעַל הַבַּיִת לֹא הִסְפִּיק לָצֵאת

וְהֻכָּה…הָאִישׁ עַל חֲפָצָיו,

וְאוּלָם בַּשּׁוּק, שָׁם אֵין יוֹדְעִים עוֹד מְאוּם,

עַל הַשּׁוּק עוֹד לֹא יָצָא הַקָּצֶף.

הַשּׁוּק עַל יְהוּדָיו — טוֹב חֶלְקָם, מַה טּוֹב

שְׁרּוָיה עֲלֵיהֶם הַבְּרָכָה;

אָמְנָם מִישֶׁהוּ נֶאֱנַח, אַךְ נֶאֱנַח בְּלִי קוֹל,

כְּלוּם אַנְחַת חֲשָׁאִים אֲנָחָה?

הֵם יוֹשְׁבִים, הַחֲשָׁאִים…זֶה הֵרִים עַל

אֶת עֵינָיו: עֶזְרָתִי מֵאַיִן?

זֶה שְׂפָתָיו נָעוֹת: יִתְפַּלֵּל הָאִישׁ,

זֶה בִגְמָרָתוֹ מְעַיֵּן.

רַבָּנִים אִם רוֹכְלִים הֵם אֵלֶּה? רְאֵה,

מָה אֲצִילִים הַפָּנִים וְצַחִים…

אֵין לַבְדִּיל אֶצְלֵנוּ בֵין תַּגָּר לְרַב,

תַּגָּר וְרַב — הַיְנוּ הַךְ הֵם.

מִי מֵהֶם נֶאֱנָח? אֵין נֶאֱנָח מֵהֶם

אַף אֶחָד. כָּל זְמַן שֶׁהַחַמָּה

זוֹרַחַת, שׁוֹלַחַת לָהֶם קַרְנֵי אוֹר

וְיָנִיחַ לָהֶם עַל אֲדָמָה —

לֹא יֵאָנֵחַ יְהוּדִי בַשּׁוּק!…

זֶה נֶאֱנָח חֶרֶשׁ גּוֹרָלָם

הַמַּקְדִּים אֲנָחָה לַשֹּׁד…גּוֹרָל מָר!

יֵאָנַח בִּמְקוֹם שֶׁיִּגְאָלֵם…

מִי מֵהֶם נֶאֱנָח? לֹא נֶאֱנָח אִישׁ…

זֶה נֶאֱנָח חֶרֶשׁ גּוֹרָלָם,

גּוֹרָלוֹ שֶׁל עָם חֶרֶשׁ יֵבְךְּ: אֲהָהּ, עוֹד

הַיּוֹם גָּדוֹל — וּכְבָר נִטְּשׁוּ צְלָלִים.

 

ד.    🔗

בַּשּׁוּק שׁוֹפְכָה חַנָּה מְרִי־שִׂיחָהּ בְּאָזְנֵי

אֲחוֹתָהּ אֵלֶיהָ נִטְפָּלָה,

אַךְ בְּרַיְנָה לֹא תִשְׁמַע, הַגּוֹרָל לֹא לִבֵּב

גַּם אוֹתָהּ…שֶׁיֵּשׁ מִשֶּׁלָהּ לָהּ…

לֹא שָׁמְעָה, שֶׁיָּדְעָה אֶת לִבָּהּ שֶׁל חַנָּה,

יָדְעָה מִכְּבָר…וְכֹה אָמְרָה:

דְּאָגָה בַלֵּב תְּשִׂיחֶנָּה…הִמְתִּינָה,

הִמְתִּינָה לָהּ עַד אֲשֶׁר גָּמְרָה.

וְכַאֲשֶׁר גָּמְרָה, מִיָּד נִפְתַּח לִבָּהּ

וּמְקוֹר דְּבָרֶיהָ שֶׁל בְּרַיְנָה,

יְדוּעִים לְחַנָּה אַף הֵם…"חַנָּה סֶרְדְצֶה,

אֵינִי בָאָה עַל שׁוּם אָדָם בְּטַעֲנָה.

רַק חַיִּים’קִי, הוּא…" הִיא עוֹצְרָה בְרוּחָהּ

מִקַּלְּלוֹ…בְּנָהּ הוּא, טִפֵּחָה,

אַךְ כֶּבֶשׂ זֶה תָמִים וְרַךְ, אֵיכָה לָמַד

לְהִתְמַרְמֵר וּבְרַבִּים דְּרשׁ…אֵיכָה?

וְכִי חָסֵר מָה אֶצְלָהּ? אַף אָמְנָם הוּא עָבַד

כַּחֲמוֹר מַמָּשׁ בְּבֵית הַחֲרשֶׁת;

בְּעוֹד לַיְלָה הוּא קָם, שָׁב בָּעֶרֶב, וּשְׂכָרוֹ…

בְּעָלָיו — כְּלוּם יוֹדְעִים הֵם בּשֶׁת?…

רַק פַּעַם רָאַתְהוּ בְבֵית הַחֲרשֶׁת

לָקַחַת אֶת אָכְלוֹ אָז שָׁכָח —

הִיא קָרְאָה: כֹּה חִוֵּר הִנֶךָּ! וְהַזֵּעָה…

וְהוּא בָהּ הִסְתַּכֵּל וְגָחָךְ.

הוּא גָחַךְ…כְּלוּם יָדְעָה שֶׁהַחֹבְרוֹת הַקְּטַנּוֹת

עִם כְּרִיכוֹת הַבַּד הֵן אֲסוּרוֹת?

הוּא אָמְנָם הוֹצִיאָן בְּכָל עֶרֶב מִבִּגְדוֹ,

וְקָרָא וְעִיֵּן בַּשּׁוּרוֹת…

אָמְרוּ לָהּ, אָמְנָם, הַשְּׁכֵנִים: גַּם חַיִּים

בֵּין אֵלֶּה, שֶׁאֵין תּוֹכָם כְּבָרָם;

מֵאוֹתָם תַּכְשִׁיטֵי “הָאַחְדוּת”³ — אַךְ בְּרַיְנָה

לֹא שָׂמָה אֶת לִבָּהּ לִדְבָרָם.

אַחְדוּת! כְּלוּם אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת יָד אַחַת?

בְּרִית כָּרְתוּ כָל חוֹלֵם וְגֹלֶם:

לֹא יִהְיֶה לֹא עָשִׁיר וְלֹא עָנִי בָאָרֶץ!

הוֹי, שׁוֹטִים וּמְתַקְּנֵי הָעוֹלָם…

דָּא עָקָא: בְּנָהּ הִתְחִיל לְהָקֵל בְּמִצְוֹת,

הוּא חָדַל לְהִתְפַּלֵּל לְגַמְרָה;

שָׁכַח גַּם לִלְבּשׁ אֶת “אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת”

וְגַם אֶת הַשַּׁבָּת לְשָׁמְרָהּ.

אַךְ הִיא בוֹ לֹא כִהֲתָה. עוֹד חַיִּים’קִי צָעִיר,

כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צָעִיר בְּדוֹרוֹ;

הוֹלֵךְ זְמָן מִצְעָר בִּשְׁרִירוּת לְבָבוֹ

וְסוֹף־סוֹף הוּא חוֹזֵר לְבוֹרְאוֹ.

אַהֲבָתוֹ לַ“גּוֹיִם”, שֶׁהָיְתָה נִפְרָזָה,

עוֹבֶרֶת כָּל גְּבוּל וּמְגֻחָכָה,

לָהּ הָיְתָה לְפֶלֶא, כִּי יֵשׁ שֶׁהִיא אוֹמְרָה:

— הַגּוֹיִם — וְהוּא רוֹגֵז עַל כָּכָה…

אָנָּא, הוֹרָתִי, אַל תֹּאמְרִי עוֹד “גּוֹיִם”.

— וְאֵיךְ אֶקְרָא, הוֹי, טִפְּשִׁי, לָהֵמָּה,

יְהוּדִים? — לֹא גוֹיִם וְאַף לֹא יְהוּדִים,

אֲנָשִׁים! — לָהּ יַעַן בְּחֵמָה.

רְאוּ אַף רְאוּ! — הוֹכִיחַתְהוּ עַל פָּנָיו,

הִתְלַקַּח כַּלַּפִּיד פֶּרֶא־אָדָם!

מְאַהֲבִים לוֹ רָכַשׁ!…לְמַעֲנִי רוּץ נַשְּׁקֵם,

אִם אַך יוֹשִׁיטוּ לְךָ יָדָם.

גּוֹיִם — לֹא גוֹיִם! אֲנִי כְלוּם חֵרַפְתִּים?

לִגְנַאי אִם כִּנֵּיתִים, בְּנִי, כָּכָה?

גַּם אֶת הָרַע שֶׁבָּהֶם לֹא אֲקַלֵּל,

עַל טוֹב שֶׁבָּהֶם תָּבוֹא בְרָכָה!

עוֹד לֹא נִפַּצְתִּי בְחַלּוֹן בֵּית גּוֹי שִׁמְשָׁה,

לֹא שִׁסִּיתִי בוֹ כֶלֶב וְיִשְּׁכֶנוּ,

מִי מִמִּי יִקַּח רוּ"כּ בִּמְזֻמָּנִים —

אֲנִי מִגּוֹרְדּוֹבוֹי⁴ אִם הוּא מֶנִּי?

אֲנִי, אִם קָנִיתִי מִגּוֹי שַׂק בּוּלְבּוּסִין,

לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ יוֹתֵר הַמֶּלֶךְ;

וּמִי לוֹ בְזוֹל יוֹתֵר יִמְכֹּר הַקְּטֹרֶת,

הַסֻּכָּר, הַנֵּפְט וְהַמֶּלַח?

זוֹכְרָה הִיא: פַּעַם שָׁב חַיִּים בָּעֶרֶב.

“מַדּוּעַ פָּנֶיךָ כֹּה חִוְּרִים?”

"אֵין לִי עֲבוֹדָה, הוֹי אִמִּי, פְּטָרוּנִי,

אוֹתִי וַחֲבֵרַי הָעִבְרִים".

"אֵיכָכָה? גַּם אוֹתְךָ? אֶת לֵיבְּל? אֶת בֶּרְל?

בְּוַדַּאי דְּבַר־מָה בָּכֶם מָצְאוּ?"

— לֹא, אִמִּי, הַפּוֹעֲלִים הַנּוֹצְרִים הָרַבִּים

זֹאת דָּרְשׁוּ בְכֹחַ, כַּךְ רָצוּ…

"לַעֲזָאזֵל! אִם זֶה אֵינוֹ רוֹצֶה, יְהִי שֵׁנִי,

הֵן בָּתֵּי־הַחֲרשֶׁת לֹא כָלוּ!"

וְהוּא הֵרִים יָדָיו — יָדַיִם נְחוּצוֹת,

אַךְ לֹא הַיָּדַיִם הַלָּלוּ…

עַד עַתָּה לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה, מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאֹג, מַה חַיִּים בְּנָהּ דָאָג?

לֹא חָסַר לוֹ לַחְמוֹ, חָלִילָה, גַּם אֶצְלָהּ

וּסְפִינוֹת עַל יַמִּים לֹא נָהָג.

וְהֵן תֵּכֶף לוֹ נִמְצְאָה עֲבוֹדָה. בְּעַצְמוֹ

לֹא קִוָּה לְמָצְאָהּ כֹּה מַהֵר; —

וְעַד עַתָּה לֹא תָבִין עוֹד בְּרַיְנָה מֶה הָיָה

כֹּה לִדְאֹג וְכֹה לְהִצְטָעֵר!

הוּא, אָמְנָם, לָהּ הִגִּיד — לֹא תִזְכֹּר עוֹד כֵּיצַד

נִתְגַּלְגְּלוּ אֵלֶּה הַדְּבָרִים,

הִיא זוֹכְרָה: בְּנָהּ דִּבֶּר כֹּה גְבֹהָה…הִתְפַּלְּאָה

עַל הָאֵשׁ וְעַל הָאֲמָרִים…

“אֲנַחְנוּ” — כַּךְ אָמָר — בָּרוּר לֹא תֵדַע,

לְמִי זֶה “אֲנַחְנוּ” מְכֻוָּן;

הִרְגִּישָׁה רַב אֱמֶת, רַב צַעַר בִּדְבָרָיו,

וְדָבָר לֹא הָיָה לָהּ מוּבָן.

“אֲנַחְנוּ” — כַּךְ אָמָר — אֲנַחְנוּ הַיְּהוּדִים,

עוֹד נִחְיֶה, אִם תְּמָאֲנוּ וְאִם תֹּאבוּ!

עוֹד נִתֵּן יְשַׁעְיָה וּמַרְכְּס עוֹד לֹא אֶחָד,

עַד אִם אוֹרוּ בְנֵי־אָדָם וְטֹבוּ.

הִיא צָחֲקָה וּפָחֲדָה: מֵאַיִן לוֹ אֵלֶּה? —

מִתְלַחֲשׁוֹת הַשְּׁכֵנוֹת: בַּחוּרִים…

פָּחֲדָה בְרַיְנָה. חָרְדָה וְצָחֲקָה

לְעַצְמָהּ וּלְכָל הַהִרְהוּרִים.

וְאִם יָכְלָה בוֹ לַחֲשֹׁד? וּבְאוֹתָם הַיָּמִים

בּוֹ הַרְבֵּה שִׁנּוּיִם הִכִּירָה

לְטוֹבָה. הֵן פַּעַם שָׁר זְמִירוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת,

עוֹד תִּזְכֹּר כָּל זְמִירָה וּזְמִירָה.

גַּם עַתָּה עוֹד יַעֲלֹץ לִבָּהּ שֶׁל בְּרַיְנָה

לְזֵכֶר הָעֶרֶב הַנָּעִים:

הִיא יוֹשְׁבָה, וְהִנֵּה הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה,

וְחַיִּים וְעוֹד בָּחוּר בָּאִים.

יָשְׁבוּ עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן וְלָקְחוּ

אֶת סִפְרָם, שֶׁעִמָּם הֵבִיאוּ,

פְּתָחוּהוּ. עַד הַיּוֹם לֹא תֵדַע עוֹד בְּרַיְנָה

אוֹתוֹ הַבָּחוּר בֶּן־מִי־הוּא.

“אֶת יִרְמְיָהוּ!” — יִקְרָא אָז חַיִּים —

אָנֹכִי מִתְאַוֶּה זֶה כַמָּה

לְדַעְתּוֹ"… — זֶה כַמָּה?…אָז חִיֵּךְ הַבָּחוּר,

גַּם חַיִּים לוֹ חִיֵּךְ בִּדְמָמָה.

הֵם לָמְדוּ, הַשְּׁנַיִם…הִיא לֹא הֶאֱמִינָה

לְמִשְׁמַע אָזְנֶיהָ: הוּא קוֹרֵא,

וְהַבָּחוּר לוֹ מַסְבִּיר. — אֵיזֶה נֵס! אֵיזֶה פֶלֶא!

חַיִּים’קִי חָזַר לַבּוֹרֵא!

אֵיזֶה נֵס! גַּם אֶת “אַרְבַּע־הַכַּנְפוֹת” הִנִּיחָה

עַל גַּב מִטַּת בְּנָהּ, כְּשֶׁיָּשֵׁן…

הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים עַד יִרְמְיָה…אָז אֶפְשָׁר,

בְּלִי סָפֵק…אַךְ הוּא לֹא לְבָשָׁן.

נִרְתְּעָה בְרְַיְנָה לְאָחוֹר…הִיא זָכְרָה:

בְּנָהּ נִכְנַס פַּעַם הַבַּיְתָה,

נִרְגָּז וּמְבֹהָל, הִיא תָמְהָה: הוֹי, חַיִּים,

בְּאֶמְצַע הַיּוֹם…מַה זֹּאת הָיְתָה?

שְׁאֵלַתּוּ וְלֹא עָנָה, רַק קָפַץ עַל שְׁלַבֵּי

הַבַּיִת לִמְרוֹם הָעֲלִיָּה,

לַעֲלִיַּת הַגַּג…הָאֵם הַנִּבְהָלָה

אַף הִיא עָלְתָה אַחֲרָיו בְּלִי שְׁהִיָּה.

נִרְתְּעָה בְרַיְנָה לְאָחוֹר…קְנֵה־רוֹבֶה,

לָהּ נִדְמָה, שֶׁהִבְהִיק בְּכַפּוֹ:

מִתַּחַת לְמַדָּיו הוֹצִיאוֹ. הִיא זוֹכְרָה;

קְנֵה־רוֹבֶה…הִיְשִׁירוֹ מוּל אַפּוֹ.

מֶה הָיָה אָז נִרְגָּשׁ…לֹא הִרְגִּישׁ בְּאִמּוֹ,

הוּא עָמַד בֵּין שׁוּרוֹת הַלְּבָנִים

וְדִּבֶּר…אֶל זֵינוֹ אָז דִּבֶּר כְּדַּבֵּר

עִם רֵעַ טוֹב פָּנִים אֶל פָּנִים.

— כַּךְ! — לָחַשׁ חַיִּים בְּאֵשׁ־קֶצֶף עֲצוּרָה,

— כַּךְ יִהְיֶה מוּשָׁט הָרוֹבֶה! —

וְהוֹשִׁיט כְּלִי זֵינוֹ כְּמִתְנַכֵּל וְנִבְהֲלָה

בְּרַיְנָה. — מַה תַּעֲשֶׂה, מַה תֹּאבֶה?!

הִתְעוֹרֵר אָז חַיִּים, נִתְבַּלְבְּלָה דַעֲתּוֹ —

הִיא זוֹכְרָה — הוּא חָוַר עוֹד יוֹתֵר.

— אִמִּי, יֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁמַּכִּים אוֹתָנוּ

בָּעֲיָרָה הַקְּרוֹבָה וְאֵין אוֹסֵר…

נִתְבַּלְבְּלָה דַעֲתּוֹ — גַּם הִיא שָׁמְעָה עַתָּה,

כִּי בְאַחַת הָעֲיָרוֹת הַקְּרוֹבוֹת

דְּבָרִים נוֹרָאִים מִתְרַחֲשִׁים וְנַעֲשִׂים:

פְּרָעוֹת…הֲרוּגִים בָּרְחוֹבוֹת.

צַר הָיָה לָהּ אָמְנָם לִשְׁמֹעַ, כִּי פוֹרְעִים

בִּיהוּדִים, כִּי מַכִּים בְּאַחִים:

מִתְנַפְּלִים שִׁכּוֹרִים בְּכַשִּׁילִים — וּבְרֹאשְׁךָ!

— הֹוי, אֵלִי, אֶת עִירִי נָא רַחֵם! —

וְהֵן שְׂפָתוֹ שֶׁל חַיִּים, הִיא סוֹתְרָה אֶת עַצְמָהּ:

“אוֹתָנוּ!” אוֹתָנוּ מִי מַכֶּה?

— הוֹי, אִמִּי, כְּכַלּוֹתָם שָׁם מְלַאכְתָּם, וּבָאוּ

גַּם הֵנָּה, אַךְ אֲנִי לֹא אֲחַכֶּה…"

וּבָרַח. עוֹד תִּזְכֹּר: הִיא צָעֲקָה אַחֲרָיו:

שׁוּב! תִּצְעַק מֵעָקַת לְבָבָהּ;

לֹא חָזָר…מִי יִתֵּן וְנִשְׁבְּרָה רַגְלוֹ!

לוּ נִזַּק בְּטֶרֶם עֲזָבָהּ…

הָאָסוֹן לָהּ נוֹדַע מִמָּחֳרָת — נָח כֹּל כְּבָר

וְשָׁבָה לִדְמָמָה הַסְּעָרָה;

נִשְׁתַּתְּקוּ הַפְּרָעוֹת וְהוּא טֶרֶם יָבוֹא —

וַתִּסַּע אַף הִיא לָעֲיָרָה…

הִיא בָאָה חֲרֵדָה לְהָתָם וְנִזְדַּעְזְעָה;

לֹא עִיר וְלֹא כְפָר כִּי שְׂדֵה־קָטֶל…

הִתְגַּלְגְּלוּ חֲפָצִים, שִׁבְרֵי־כֵלִים וְכָל רוֹצֶה, —

הוּא קָרַב אֲלֵיהֶם וְנָטָל.

אֶת הַכֹּל לֹא יָכְלָה אָז לִרְאוֹת. עֵינֶיהָ

תָּעוּ עַל פְּנֵי כָּל הַחוּצוֹת

וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ אֶת שִׁבְרֵי הַחַלּוֹנוֹת,

קִרְעֵי כְסָתוֹת, גֻּלְגָּלוֹת רְצוּצוֹת.

הִיא חִפְּשָׂה “קַדִּישָׁהּ” — אוּלַי תִּרְאֵהוּ —

וְזָכְרָה: פֹּה יֵשׁ לָהּ מַכָּרָה,

שְׁכֶנְתָּהּ מִלְּפָנִים, זְקֵנָה נִלְבָּבָה;

גַּם אֶת חַיִּים’קִי בְנָהּ יָדְעָה שָׂרָה.

— הוֹי, בְּרַיְנָה! — כְּרֶגַע הִכִּירַתָּה הַזְּקֵנָה —

שָׁמַעַתְּ הֲלֹא שֶׁמֶץ דָּבָר

מֵאוֹתָהּ “הִלּוּלָא”, שָׁמַעַתְּ עַל הַפְּרָעוֹת

וְאֵת אֲשֶׁר עָלֵינוּ פֹה עָבָר?

הוֹי, בְּרַיְנָה, קִלַּלְתִּי אֶת הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה,

עַל עָקְרִי מִשָּׁם אֶת מִשְׁכָּנִי;

פַּרְנָסָתִי, זוּ אֱמֶת, שָׁם הָיְתָה לְקוּיָה —

אַךְ שִׁבְרוֹן לֵב זֶה לֹא קָרָנִי.

תָּאֲרִי לָךְ: הִנְנִי פַחְדָנִית מִטִּבְעִי,

הֵן תִּזְכְּרִי בְוַדַּאי, כִּי פַעַם

יָרַדְנוּ לַמַּרְתֵּף — הֶרְאֵית לִי קִשּׁוּאִים —

וָאֶתְעַלֵּף לְקוֹלוֹ שֶׁל רָעַם.

זֶה הָיָה רָעַם…אוֹי־אוֹי! גַּם אַתְּ, בְּרַיְנָה,

נִבְהַלְתְּ אָז לְמַדַּי לְשָׁמְעוֹ;

אָמַרְתְּ עוֹד — זוֹכֶרֶת אֲנִי — זֶה לֹא פָשׁוּט…

הוּא פָגַע בְּבַיִת מִסְתָּמָא! —

וְתָאֲרִי לָךְ: יוֹשֶׁבֶת אָנֹכִי בַחַלּוֹן:

קָטָן הוּא חֶדְרִי וְנָקִי,

יוֹשְׁבָה אָנֹכִי וְשָׁרָה שִׁיר יָשָׁן,

וְאוֹרְגָה לָבֶטַח פֻּזְמָקִי.

לֹא שִׁנְּתָה עוֹד שָׂרָה אֶת דַּרְכָּהּ, כִּלְפָנִים

כְּאָז בִּשְׁכוּנָתֵךְ עוֹד גָּרָה,

כֵּן עַתָּה יוֹשֶׁבֶת הַזְּקֵנָה בַחַלּוֹן,

אוֹרְגָה וְשִׁירִים לָהּ שָׁרָה.

וְהַזְּמִירוֹת יְשָׁנוֹת… — הֵן תִּזְכְּרִי, בְּרַיְנָה:

“עַבְדִּי־יַעֲקֹב”…וְ“רָחֵל־מְבַכָּה”…

וְהַדְּאָגָה הִיא רַבָּה, וְאִם אֹמַר: אֶחְדָּלָה —

מֵאֵלָיו הַנִּגּוּן מְפַכֶּה.

אַךְ נַחְזֹר לָעִנְיָן…תָּאֲרִי לָךְ: הִנְנִי

יוֹשֶׁבֶת וְאוֹרֶגֶת לִי גֶרֶב,

וּפֶתַע מְהוּמָה, עִרְבּוּבִיָּה שֶׁל קוֹלוֹת

קָמָה וְעוֹלָה בְלִי הֶרֶף.

קֹר עָבַר בְּגוּפִי וּפִיק בַּבִּרְכַּיִם,

צְרִיכָה אַתְּ, בְּרַינָה, לָדַעַת:

בַּת שִׁשִּׁים אָנֹכִי; לֹא קָרוֹב וְלֹא גוֹאֵל —

יָבוֹאוּ הַפּוֹרְעִים — מָה אַעַשׂ?

יְכוֹלָה הָיִיתִי לְהִשְׁתַּמֵּר בְּמִקְצָת;

אָמַר לִי בְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן,

כִּי פְרָעוֹת תִּהְיֶינָה — אֲנִי עוֹד עָנִיתִי

שֶׁדָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן.

בְּקִצּוּר הִפְקַרְתִּי אֶת בֵּיתִי וְנִמְלַטְתִּי

לְבֵיתָהּ שֶׁל “גּוֹיָה”, אֶל שְׁכֵנָה,

וְאוּלָם נִצַּלְתִּי מִפּוֹרְעִים וְהָשְׁלַכְתִּי

לְמָדוֹר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֵׁנִי…

“הַגּוֹיִם” — אוֹמֶרֶת אָנֹכִי לָךְ, בְּרַיְנָה, —

הֵם חִידָה וְאֵין לָהּ, אֵין פּוֹתֵר.

תְּנִי לָהֶם קַעֲרַת הַשְּׁחָקִים לְאוֹת אַחֲוָה —

הֵם יִשְׂנָאוּךְ אָז עוֹד יוֹתֵר.

— רְאוּ, הַיְּהוּדוֹנִים הֵם רָצִים נִבְהָלִים!

רְאוּ־נָא, שָׁם מוֹשְׁ’קִי מִתְרוֹצֵץ! —

וְאָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת בְּזָוִית וְשׁוֹמְעָה,

וְהַלֵּב, לֵב בַּת שִׁשִּׁים, מִתְפּוֹצֵץ!

בַּלַּיְלָה נָח, שָׁקַט “הַסָּעַר”…וְאוּלָם

הֵרָאוֹת בַּחוּץ עוֹד יָרֵאתִי.

וָאֲחַכֶּה עַד בֹּקֶר וְעִם קְרִיאַת הַגֶּבֶר

לִרְאוֹת יָצָאתִי שְׁלוֹם בֵּיתִי.

וּמַה שֶׁמָּצָאתִי אַתְּ רוֹאָה בְעַצְמֵךְ:

הַחַלּוֹנוֹת…הַכְּסָתוֹת…הַנּוֹצוֹת…

הַנּוֹצוֹת, יַד אִמִּי מְרָטָתָן, פֹּה חֶצְיָן,

וְחֶצְיָן בַּחוּצוֹת נְפוֹצוֹת.

וְהַתְּדַמִּי כִי תַם כְּבָר? אֵשׁ פָּרְצָה וְשָׁקְעָה…

הָעֲרֵלִים בַּשּׁוּק הַיּוֹם אָמְרוּ:

בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר יָשׁוּבוּ אֵלֵינוּ,

לֹא גָמְרוּ…אֶת מְלַאכְתָּם לֹא גָמְרוּ!

וְאַתְּ? מָה הֶבִיאֵךְ אֵלֵינוּ? — הוֹי, שָׂרָה,

עוֹמֶדֶת אָנֹכִי, לִכְאוֹרָה,

בִּמְנוּחָה, וְאֵינִי רוֹצָה לְשַׁסְּעֵךְ, וּבֶאֱמֶת

כִּנְתוּנָה אָנֹכִי בַמְּדוּרָה.

הֵן תֵּדְעִי אֶת חַיִּים, עוֹד אֶתְמוֹל בָּא הֵנָּה

בְּהִתְלַקַּח פֹּה אֵשׁ הַשַּׁלְהָבֶת,

יָדַע הַסָּכָל מֵהַנַעֲשֶׂה, אֶל נָכוֹן

בִּקֵּשׁ בְּכַאן אֶת הַמָּוֶת…

חִפְּשׂוֹ וְאוּלַי מְצָאוֹ…פֹּה אֵינוֹ;

גַּם בְּבֵיתוֹ אֵינֶנּוּ. לֹא שָׁב עוֹד.

הוּא יָדַע עַד כַּמָּה חֲרֵדָה אָנֹכִי —

לֹא חָזַר, בְּוַדַּאי כְּבָר אָבָד! —

— טְפִי, בְּרַינָה’לִי, יִרְקִי כָמוֹנִי…לַשָֹּׂטָן

אַל תִּפְתְּחִי פִיךְ, אַל תְּהִי פְתַיָּה,

חַיִּים’קִי בָחוּר הוּא, מִי יִתְּנֵנִי פֹה בָחוּר,

וְיָצָאתִי אֶל מוּל הַחַבְרַיָּא!

הַמְתִּינִי פֹה רֶגַע, אֵלֵךְ וְאֶקְרָא

לִבְנוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן, הֵן בָּא הוּא

לִפְעָמִים כֹּה קְרוֹבוֹת לְעִירֵךְ וְאֶת חַיִּים

הוּא מַכִּיר, אֶל נָכוֹן רָאָהוּ. —

יָצְאָה הַזְּקֵנָה וְחָזְרָה כְרֶגַע

עִם אַבְרֵךְ, וְהָאַבְרֵךְ — הוֹי צָרָה! —

הוּא סִפֵּר לָהּ הַכֹּל: הוּא אָסוּר בַּכֶּלֶא.

אֶת חַיִּים’קִי תָפְשׂוּ, הוּא יָרָה.

נֶאֶנְחָה בְרַיְנָה. הִיא זָכְרָה: זֶה שָׁנָה

הוּא יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא, זֶה שָׁנָה!

וְהַצֶּדֶק הֵן אִתָּם! כְּלֵי־זָיִן! — הִיא קָרְאָה

לוֹ: שׁוּבָה! הוֹי, שׁוּבָה!…סַכָּנָה!…

מִי יֵדַע עוֹד כַּמָּה יְהִי אָסוּר? וְרַבִּים

לָהּ אָמְרוּ: לוּ חַיִּים’קִי רָצָה

בְּעֵת בֵּרוּר הַמְּאוֹרָע לְדַבֵּר רַק חֶצְיָהּ

שֶׁל אֱמֶת, רַק חֶצְיָהּ — “וְיָצָא…”

— חַיִּים’קִי! — בָּקֳשִׁי אֶעֱצֹר בְּרוּחִי

מִקַּלְּלוֹ גַם עַתָּה וְאִם בְּנִי הוּא,

זֶה הַכֶּבֶשׂ הַתָּמִים — מֵאַיִן לוֹ בָאוּ

אֵשׁ זוּ, תּוֹרָה זוּ, וְזֶה פִיהוּ?…

נִשְׁתַּתְּקָה הָאִשָּׁה…הִיא שָׁפְכָה אֶת לִבָּהּ,

גַּם דִּמְעָה לֹא אַחַת הִזִּילָה —

שָׁפְכָה כֹה הַרְבֵּה, אַךְ נִשְׁאַר בּוֹ יוֹתֵר,

בְּקֶרֶב הַלֵּב, מִבַּתְּחִלָּה.

נִשְׁתַּתְּקָה…הֵרִימָה עֵינֶיהָ סְבִיבֶיהָ

וְעֵינֶיהָ תֶּחְשַׁכְנָה, תֶּחְשַׁכְנָה —

זֶה הַמַּחֲנֶה, הַבִּיטִי, הַלְוַאי וַאֲשַׁקֵּר —

לֹא טוֹב, הָהּ, יְבַשֵּׂר הַמַּחֲנֶה…

 

ה.    🔗

וְהַשּׁוּק גָּדוֹל, גָּדוֹל, וְהוֹמֶה הוּא תָמִיד,

שׁוּרוֹתָיו בּוֹ רַבּוֹת וַאֲרֻכּוֹת;

וּזְרוּעוֹת הֵן סַלִּים, וְעַל גַּבֵּי הַסַּלִּים

עוֹמְדוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת דְּחוּקוֹת.

חַנָּה, מַדּוּעַ דָּגַיִךְ כֹּה שְׁמֵנִים,

אֲדֻמֵּי סְנַפִּיר וָגַב וַעֲגֻלִּים?

וְאַתְּ, אַתְּ כֹּה רָזָה, כֹּה כְחוּשָׁה, כֹּה כְפוּפָה?…

— הַדָּגִים לֹא לִי הֵם, שְׁאוּלִים… —

הוֹי, בְּרַיְנָה, מַדּוּעַ לְחִי תַפּוּחַיִךְ

כֹּה וְרֻדָּה, כֹּה מְלֵאָה, כֹּה יָפָה?

וְאַתְּ, אַתְּ — עֵינַיִךְ כֹּה דוֹלְקוֹת וְדוֹמְעוֹת?…

— לֹא לִי הֵם, מִגּוֹי…בְּהַקָּפָה… —

הוֹי, שִׁפְרָה, עוֹד חַמִּים כָּל כִּכְּרֵי הַלֶּחֶם,

“בְּלָעֵנוּ!” כַּךְ יִצְחֲקוּ כֻלָּם;

וְאַתְּ, אַתְּ — שְׂפָתַיִךְ יְבֵשׁוֹת, אַתְּ צָמָה?…

— הַקֶּמַח טֶרֶם עוֹד שֻׁלָּם…

רַק פַּת לֶחֶם קְטַנָּה חָתַכְתִּי לְיַלְדִי,

“הַחַדְרָה” לוֹ הָלַךְ בְּנִי קְטַנִּי…

אַחַר כַּךְ אֶת הַכִּכָּר שָׁקַלְתִּי וַיֶּחְסַר

לַלִּטְרָא, וּלְבָבִי הִכָּנִי… —

הוֹי, דְּבוֹרָה, מַדּוּעַ הַדְּבַשׁ שֶׁבְּכַדֵךְ

כֹּה מְזֻכָּךְ וַחֲלָבֵךְ כֹּה לָבָן,

וְאַתְּ, אַתְּ, הוֹי, דְּבוֹרָה, כַּחֶרֶשׂ הַנִּשְׁבָּר?…

— הַכַּפְרִי בִי נוֹשֶׁה…לֵב אָבֶן!…

לֹא לִי אֱכֹל דְבָשׁ, לֹא לִי שְׁתוֹת חָלָב!

אֲנִי לֹא נִסִּיתִי…גַּם בָּנָי —

הַקָּטָן רַק אוֹהֵב לְהִסְתַּכֵּל בְּכַד דְּבָשׁ:

“הוֹי, אִמִּי, אֲנִי רוֹאֶה שָׁם פָּנָי!” —

ר' זָרַח, הַנְּעָלִים הֵן מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ,

הַאֵין זֹאת? הַנְּעָלִים הַנָּאוֹת!

וְאַתָּה — רַגְלֶיךָ יְחֵפוֹת, ר' זָרַח…

— כָּל רַצְעָן…וְהַשָּׁעוֹת כֹּה רָעוֹת! —

יָפָה אַתְּ, נַעֲרָה, חֵי אֵלִי! רַק בִּגְדֵך;

כְּבָר בָּלָה עַל בְּשָׂרֵךְ, מוֹדַעְתִּי:

הַמֶּשִׁי שֶׁלָּךְ הוּא — קְחִי, גִּזְרִי לָךְ שִׂמְלָה!

— זֹאת אֶעֱשֶׂה כְשֶׁאֵצֵא מִדַּעְתִּי…

חֲבֶרֶת לִי הָיְתָה. פֹּה עָמְדָה בְצִדִּי,

כָּמוֹנִי בְמֶשִׁי סָחָרָה;

הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ, וַתִּקַּח וַתִּגְזֹר,

וַתִּתְפָּר־לָהּ שִׂמְלָה יְקָרָה.

וּבְחוּצוֹת הַקִּרְיָה, רְעֵבָה וּדְווּיָה,

מְטַיְּלָה כָל יוֹם הַמְּטֹרָפָה,

וּנְעָרִים שׁוֹבָבִים רָצִים וּמוֹשְׁכִים

בְּשִׂמְלַת הַמֶּשִׁי הַיָּפָה… —

 

ו.    🔗

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ בְאֶמְצַע הַיּוֹם,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה—

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִׁים, זֶה בְּבוּל־עֵץ

וְזֶה בְמוֹט בַּרְזֶל וְעָבְרוּ —

וּבְכָל אֲשֶׁר עָבְרוּ לֵב עִבְרִי שָׁם חָל,

פְּנֵי בֶן־יִשְׂרָאֵל שָׁם חָוְרוּ.

חָוְרוּ אַךְ שָׁקְטוּ…עֵינֵיהֶם לְדָם

תִּצְמֶאנָה וּלְבָשָׂר תִּרְעַבְנָה;

וַאֲנִי גַל עֲצָמוֹת וּפָנַי כַּסִּיד —

לֹא אֵלַי, לֹא אֵלַי פֹּה יִתְכַּוְּנוּ.

הֵם בָּאוּ חֲמֻשִּׁים בִּצְחוֹק עַל הַפֶּה,

צְחוֹק זֵדִים, וּבְרֶצַח בָּעָיִן;

בִּקְרִיאוֹת שֶׁל הֶפְקֵר וּבְצַעֲדֵי אוֹן,

בְּבִטְחָה וּבְרֵיחַ שֶׁל יָיִן…

מַשְׂטֵמָה טִפְּחָתַם בְּרֶחֶם הָאֵם,

גִּדְּלָתַם חֲמָתוֹ שֶׁל פָּתֶן —

אַךְ יַיִן מִי הִשְׁקָם, מִי מָכַר לָהֶם?…

וּבִטְחָה זוּ מִי לָמוֹ נָתָן?…

הֵם בָּאוּ צְחוֹק רַע נָפֹל נָפַל בַּשּׁוּק!

יָד הִכְּתָה בְקָדְקֹד שֶׁל אָדָם…

אִישׁ צָנַח עַל רַגְלָיו…צְחוֹק נָפַל בַּשּׁוּק —

וְהִתְגַּלְגֵּל בָּאֲוִיר מְלֵא־פְחָדִים.

קוֹל שָׁאַג: הֲרֹג! — קוֹל קָרָא: קַח עַד! —

קוֹל הִרְעִים: אֱחֹז בָּהּ בַּבְּתוּלָה! —

קוֹל חִנֵּן: חֲמָל! — קוֹל פִּלֵּל: הוֹי, חוּס! —

הוֹי, קוֹלוֹת בְּמִדְבָּר וּמְצוּלָה!

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ. בְּחוּצוֹת הָעִיר

עוֹבֶרֶת הַשְּׁמוּעָה אִלֶּמֶת —

כְּעוֹף שָׁחוֹר, גָּדוֹל, הִיא רוֹכְבָה בַחֲלַל

הָאֲוִיר הַצַּח וְנוֹהֶמֶת:

הַפְּרָעוֹת הִתְחִילוּ זֶה עַתָּה בָעִיר,

קְהַל פּוֹרְעִים הִתְאַסֵּף הַשּׁוּקָה—

אַחַד הַבָּתִּים כְּבָר הָיָה לָבַז

וְאַחַד הַיְּהוּדִים כְּבָר הֻכָּה…