ליעקב פיכמן – ביובל לשירתו
אֶצְבָּעוֹת חָמֵשׁ שְׁלוּחוֹת מִכַּף-הַיָּד, – כֵּן מֵהַגֶּשֶׁר
מִתְפָּרְדִּים חוּצוֹת, הַמַּפְסִיגִים אֶל מַעֲלֵה-הַקֶּרֶת,
וְאֶחָד צָנּוּעַ, גַּבְנוּנִי, וְלֹא-מְרֻצָּף, מַגְבִּיהַּ
צַעֲדֵי הַהֵלֶךְ אֶל הַר-אִנְזוֹב, שָׁם אֻרְווֹת-דְּרַגּוֹנִים
וְכִכְּרֵי-הָאִמּוּנִים, לְשָׁם לֵילֵךְ תָּמִיד אָהַבְתִּי,
הַגְּבוּרָה, חָלְמָה עָלֶיהָ יַלְדוּתִי, הֵן שָׁם בִּקַּשְׁתִּי,
וָאֶחְמַד לִרְאוֹת הַבַּחוּרִים הַחֲסוֹנִים הַלָּלוּ,
הַקְּפִיצוֹת הַנּוֹעָזוֹת תּוֹךְ-כְּדֵי טֵרוּף-הַדַּהַר,
עֵת הָרְעָמוֹת שֶׁל הַסּוּסִים הִתְנַפְנְפוּ בָּרוּחַ,
וְנִתַּז הַקֶּצֶף הַלָּבָן מִבֵּין פְּלָדַת-הַמֶּתֵג;
וָאֹהַב הָרֵיחַ הֶחָרִיף, הַמְּגָרֶה אֶת הַנְּחִירָיִם,
בָּאֻרְווֹת, בָּהֶן צִנָּה נוֹשֶׁבֶת גַּם בְּיָמִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ;
וּבְעִקָּר אָהַבְתִּי אֶת מוֹעֵד צֵאתָם בְּטֶרֶם-עֶרֶב,
רְכוּבִים עַל סוּסֵיהֶם, בַּטּוּר, אֱלֵי שִׁקֲתוֹת-הַמָּיִם,
בְּזִמְרָה עָבְרוּ הַגֶּשֶׁר, עַד לְמַרְגְּלוֹת-הַגֶּבַע,
שָׁם עָמְדוּ הַבֶּאֱרוֹת עִם קִילוֹנוֹת וְעִם דְּלָיַיִם
עַל הַדֶּרֶךְ, בְּשׁוּרָה שֶׁל שֶׁבַע וּלְכָל בְּאֵר הַשֹּׁקֶת.
עַל הָהָר, מֻקַּף-אֻרְווֹת, עוֹמֵד עוֹד עַל תִּלּוֹ הַבַּיִת,
פּוּשְׁקִין הַגּוֹלֶה בּוֹ גָר, בִּנְיָן נוֹשָׁן בֶּן-קוֹמוֹתַיִם,
וְיָאֶה הוּא לַפַּיְטָן, מִשָּׁם הִמְרִיא עַל הַפֶּגַסּוֹס…
בַּיָּמִים הָהֵם בְּלֹא אַמָּה שֶׁל צֵל הָיָה הַשֶּׁטַח,
הִתְנוֹסֵס עָלָיו בֵּית אִנְזוֹב, שָׁם גַּם תְּחוּם הָעִיר, בְּטֶרֶם
תִּתְפַּשֵּׁט עַד לַכְּרָמִים וְעַל הַגֶּבַע תִּשְׂתָּרֵעַ,
וּמִכָּאן וּלְמַטָּה קִישִׁינוֹב אָז בְּרִפְשָׁהּ רָבָצָה
עַל שְׂפָתוֹ שֶׁל בִּיק, הַנַּחַל שֶׁיִּגְאֶה עִם הַפְשָׁרַת הַשֶּׁלֶג
וְסוֹחֵף סְבִיבוֹת הָעִיר, אֲבָל בִּימוֹת שָׁרָב שֶׁל קַיִץ
תַּעֲבוֹר אוֹתוֹ בְּרֶגֶל, בִּשְׁכוּנוֹת הַיְּהוּדִים פּוֹרֵחַ
אָז אָבָק חוֹדֵר-רֵאוֹת. אַךְ הָלְאָה, מֵאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁר, –
הַשָּׂדוֹת הַמּוֹרִיקִים וְהָר, רֵיחוֹת-צִיצִים שׁוֹפֵעַ
שָׁם יִרְעוּ הָעֲדָרִים, וּמִשְׁתַּפֵּךְ צ’וֹבָּן בַּ“דּוֹיְנָה”.
פַּיְטָנִי, אֲהוּב-נְעוּרַי! מִשַּׁחַר-יַלְדוּתִי אָהַבְתִּי
לְהַשְׁקִיף מִמִּפְתָּנִי, אוֹ בְּעָמְדִי הוֹזֶה לְיַד כַּרְכֹּב הַגֶּשֶׁר,
עַל הַבַּיִת, בּוֹ רָאִיתִי אֶת הַקֶּסֶם שֶׁל יָמִים עָבָרוּ;
בְּנִיסָן, כִּי יִגְלְשׁוּ פְּלָגִים בְּמִדְרוֹנוֹת הַגֶּבַע,
וְהַבֹּץ שֶׁל סִמְטָתֵנוּ מִתְפַּנֵּק בְּאוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ,
לַדְּרַגּוֹנִים, גִּבּוֹרַי, בַּשְּׁבִיל הַמִּתְפַּתֵּל עָלִיתִי,
לַחֲזוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵיךְ הֵם גּוֹרְפִים הַזֶּבֶל
מֵאֻרְווֹת, אֶת סוּסֵיהֶם סוֹרְקִים הֵם בְּבַרְזֶל-מִגְרֶדֶת;
נָעֲמוּ לִי הָרֵיחוֹת הַחֲרִיפִים, שֶׁהֵם הַמֶּזֶג
שֶׁל לֵחוּת-הָרְגָבִים עִם הֶבֶל גִּבּוּבֵי הַדֹּמֶן,
יַחַד עִם זֵעַת אָדָם, חֹם-שֶׁמֶשׁ וְנִצָּה פּוֹרָחַת,
אָז עֵינַי אֶשָּׂא לַבַּיִת, בְּתוֹכוֹ צִלּוֹ נִדְמָה לִי,
לַחַלּוֹן רַבּוֹת הִשְׁקַפְתִּי: הַאֶרְאֶה יָד נֶעֱלֶמֶת,
כְּלוּב-צִפּוֹר שְׁלוּחָה לִפְתֹּחַ, לְהוֹצִיא הָעוֹף לַחֹפֶשׁ?
וָאֶדְמֶה לִרְאוֹת צֵל גְּלִימָתוֹ, בְּדוּרַת-שׁוּלַיִם,
וְהִנֵּה יוֹרֵד הוּא מִן הָהָר, וּבְעֵינָיו עַצֶּבֶת
שֶׁל בֶּן-נֶשֶׁר שֶׁגֹּרַשׁ מִמְּרוֹם-קִנּוֹ, אֲסוּר-כְּנָפַיִם, –
לְהֵיכָן הוֹלֵךְ הוּא וְעֵינָיו תּוֹהוֹת בְּעַרְפִּלֵּי הָרַחַק?
כְּלוּם הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת צֵל אָחִיו, חֲבִיב-הַמּוּזוֹת,
הוּא אוֹבִידִיּוּס נַזּוֹנֶס, שֶׁהוּגְלָה לִגְדוֹת דַּנּוּבָּה
בִּגְזֵרַת קֵיסָר אַבְגּוּסְטוּס, נָד בָּעֲרָבוֹת הַלָּלוּ,
וְאֶפְרוֹ אֵי-פֹה פֻּזַּר… הֲכִי יֶהְגֶּה, מַר-נֶפֶשׁ,
עַל אַפְסוּת-הַתְּהִלָּה וְעַל אָדָם-עָפָר-וָאֵפֶר,
וְעַל הָעֲרִיצוּת, שֶׁבִּזְדוֹנָהּ חֵרוּת אָדָם כּוֹבֶלֶת, –
וְהוּא הֵן לֹא נִרְתַּע מִלְּהַתְרִיעַ עַל חֵרוּת נִגְזֶלֶת,
וּבִגְלַל זֶה הוּגְלָה, – וְאֵי הַדְּרוֹר מָצָא? בְּאֹהֶל-
צוֹעֲנִים…
הָהּ, פַּיְטָנִי, אֶת צַעַר-כִּסּוּפֶיךָ בַּנְתִּי,
מַה קְּרוֹבִים הָיוּ שִׁירֶיךָ לִי, אוֹתָם עַל-פֶּה שִׁנַּנְתִּי:
“צוֹעֲנִים בַּהֲמוֹנִים בְּבֶסָרַבִּיָּה יִדּוֹדוּן” –
הֵן לֹא פַּעַם צוֹעֲנִים הַלָּלוּ מַאְהִילִים רָאִיתִי
עַל שְׂפַת-הַנָּהָר, שְׁזוּפִים, מְקֻרְזָלִים, פְּרוּמֵי-כֻּתֹּנֶת,
חֲגוּרֵי-אַבְנֵט רָחָב שֶׁל עוֹר עִם אַבְזְמֵי-נְחֹשֶׁת,
מְפַרְזְלִים פַּרְסוֹת-סוּסִים, דַּלִּים וּנְפוּלֵי-יֶרֶךְ,
אַךְ כְּבַעֲלֵיהֶם עֵינָם בְּאֵשׁ זָרָה, שְׁחוֹרָה, לוֹהֶטֶת,
וּזְקֵנָה שׁוֹפְתָה קְדֵרָה עַל חֲצוּבָה שְׁלשׁ-הָרַגְלַיִם,
וְהָאֵשׁ – שְׂרֵפַת עֵצִים, סָחֲבוּ אֵי-מֵחָצֵר בַּלַּיִל.
וְכִילוֹת מְרֻפָּטוֹת עַל עֲגָלוֹת, מִשָּׁם עֵינַיִם
עוֹמְמוֹת שֶׁל אֵי-יָשִׁישׁ צָנוּם וָדַל, חֲשׂוּף-שׁוֹקַיִם,
אַךְ בְּהִתְלַקַּח מְדוּרָה, בְּרֶדֶת עַל פְּנֵי הַנַּחַל
לֵיל-יָרֵחַ רֵיחָנִי, קֵיצִי, רְוֵה-בְּשָׂמִים וָחֵשֶׁק,
נֹעַר מִזְדַּמְרֵר בַּמַּחֲנֶה, יִרְקֹד בְּשׁוֹבְבוּת וָלַהַט, –
בֵּינֵיהֶם עֵינַי בִּקְשׁוּ זַמְפִירָה. כְּלוּם הִיא עִם אַלֶּיקוֹ
הִתְחַמְּקָה לָלֶכֶת אֶל מֵעֵבֶר לַנָּהָר, לַגֶּבַע,
שָׁם הָעֲשָׂבִים גְּבוֹהִים, לְמַזְמוּטֵי-הָאַהַב סֵתֶר?
הָהּ, זַמְפִירָה, נַעֲרַת-הַכֶּשֶׁף, כָּל חֲמוּדוֹתַיִךְ
תִּמְסְרִי לוֹ, לָאַלֶּיקוֹ, בְּאֵשׁ-תַּאֲוָה בּוֹעֶרֶת,
שֶׁיְקַנְּאוּ בוֹ גַם הַכּוֹכָבִים, אַחַר אֵין דֶּרֶךְ
לָךְ אֶלָּא בַּמָּוֶת, וְשׁוּב יֵצֵא עִם כְּלֵי-גוֹלָה אַלֶּיקוֹ…
וּבְעָמְדִי אָז. קְסוּם-הָעֶרֶב הַמְסֹעָר בְּרֶקֶד-
צוֹעֲנִים מְשֻׁלְּהָבִים, וְהַצְּלָלִים מִבֵּין רַגְלַיִם
הִתְפַּשְּׁטוּ עַל מֵי הַנַּחַל, נִבְקְעוּ בְּסֵיף-דַמֶּשֶׁק
זָע בְּקַשְׂקַשֵּׂי-זָהָב, בַּמַּחֲנֶה לִרְאוֹת דִּמִּיתִי
אֶת צִלּוֹ שֶׁל הַפַּיְטָן (מִפִּי זְקֵנִים שָׁמַעְתִּי
אַגָּדָה אוֹדוֹת פַּיְטָן גּוֹלֶה בְּאָהֳלֵי בְּנֵי-צֹעַן).
אֶל עָם פֶּרֶא וּמִסְכֵּן זֶה, שֶׁכְּבָלִים אֵינוֹ יוֹדֵעַ,
בָּא הוּא, הַגּוֹלֶה מִיַּרְכְּתֵי-צָפוֹן וּזְמִיר-הַחֹפֶשׁ,
שֶׁהָאַזִּיקִים מֵעַל רוּחוֹ נִשֵּׁל עִם פְרַק שֶׁל נֶשֶׁף,
וְאוּלַי הַדָּם, יָרַשׁ מִסָּב אַפְרִיקָאִי, לְפֶתַע
הִתְגַּעְגַּע אֶל מְקוֹרוֹ? וּבָא, גְּלוּי-לֵב וּגְלוּי-עֵינַיִם,
לִמְדוּרַת זִקְנֵי-הַצּוֹעֲנִים, הַמְפַעְפְּעִים בְּעֵץ-מִקְטֶרֶת,
יִשְׁתּוֹפֵף לִשְׁמֹעַ מִפִּיהֶם אֶת אַגָּדוֹת-הַקֶּדֶם,
וְעֵינוֹ פּוֹזֶלֶת לַמַּעְגָּל, שֶׁשָּׁם תָּחֹל זַמְפִירָה, –
כְּלוּם הוּא לֹא אַלֶּיקוֹ שָׁם, עָטוּף גְּלִימַת-עַצֶּבֶת,
וִיגוֹנוֹ בָּא לְהַטְבִּיעַ בַּשִּׁכְּרוּת שֶׁל כּוֹס-הַחֵשֶׁק?..
גַּן-הָעִיר שֶׁלָּנוּ מְבֹרָךְ הָיָה בְּפִנּוֹת-חֶמֶד,
עַל כֻּלָּן עָלְתָה אַחַת, כִּמְעַט אֶל הַגָּדֵר קְרוֹבָה הִיא.
אַךְ עָלֵינוּ חֲבִיבָה, זַאֲטוּטִים בְּנֵי שֵׁשׁ וָשֶׁבַע,
בַּאֲשֶׁר יָדִיד יָקָר, אִם כִּי יִצּוֹק הָיָה מֵאֶרֶד,
הִסְתַּכֵּל אֶל מִשְׂחָקֵינוּ, וְלֹא מָשׁ מִשָּׁם אַף פַּעַם,
וְעֵינוֹ טוֹבָה, אַבְהִית, שָׁעָה שֶׁעַל כְּתֵפוֹ טִפַּסְנוּ,
צַוָּארוֹ חִבַּקְנוּ, וּבְזֵר עָלִים רֹאשׁוֹ עִטַּרְנוּ,
אוֹ לְפָנָיו רָקַדְנוּ וַנִּקְצֹב שִׁירוֹ בְּפַעַם-רֶגֶל:
פְּטִיצְ'-קָה בּוֹזִ’י-יָה נְיֶה-זְנַ-יֶט… וְנִדְמֶה כִּי מֵחַיֵּךְ הוּא,
נֶהֱנָה הוּא מִפִּטְפּוּט שׁוֹבָב זֶה שֶׁל הֲנֵי טַפְלַיָּא,
וּמֵרֹן-הַצִּפֳּרִים, הַמִּתְלַוֶּה אֶל רִנּוּנֵנוּ,
וּמִמֶּנּוּ חִין-עֶרְכּוֹ שֶׁל גַּן-עִירֵנוּ: הַפְּרוֹטוֹמָה,
שֶׁהוּצְבָה כִלְאַחַר-יָד אֵי-בַּפִּנָּה, בְּתוֹךְ הַיֶּרֶק;
וְהַאִם זוֹ הַפְּרִיחָה, זוֹ שׁוֹבְבוּת וְזֶה הָאֹשֶׁר
יִתָּכְנוּ בַּגַּן מִבַּלְעֲדֵי זוֹ מַצֵּבַת-הָאֶרֶד,
שֶׁעָלֶיהָ כְּבָר דּוֹרוֹת שֶׁל סְנוּנִיּוֹת, חוּגוֹת קִנֵּנוּ,
וְהָאַנְקוֹרִים יוֹמָם עָלֶיהָ מְצַיְּצִים בְּעֶלֶס,
עֵת הָעַרְמוֹנִים עָלֶיהָ לִבְקָרִים צִיצִים יַשִּׁירוּ,
וְדוֹמֶה, כִּי עוֹד מְעָט יִפְתַּח הוּא בְּחִיּוּךְ שְׂפָתַיִם
לָעוֹלָם, לַצִּפֳּרִים, לָעֵץ, לַנֹּעַר וְלַשֶּׁמֶשׁ…
נַעַר – תַּחַת עֵץ-עַרְמוֹן עָנֵף, עֲמֹק-הַדֶּמֶם,
הִתְיַחֵד אָהַבְתִּי עִם הַהִרְהוּרִים שֶׁל אַהַב-בֹּסֶר
בְּסָמוּךְ לִידִיד-אִבִּי, עֵינַי אֶל הַפְּרוֹטוֹמָה,
וּכְאִלּוּ פִּתְרוֹן לְבַעֲיוֹת-הַלֵּב שָׁאָלוּ, –
וְהָיָה כִּי צֵל נִרְטַט לְפֶתַע בְּפִנָּה נִסְתֶּרֶת –
נֶחְרַד לִבִּי אֵלָיו, כְּלַחֲלוֹם מֵעִיק בָּא פֶתֶר,
עִם אִוְשַׁת עָלִים נִנְעַרְתִּי, כְּאֶל בֹּא הָרוּחַ
מֵאַלְפֵי מִלִּין, אִתִּי עַל הַסַּפְסָל לָשֶׁבֶת,
וָאָחוּשׁ הַלֶּטֶף הֶעָדִין נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ,
עַל פָּנַי, וַיְהִי כֹּה טוֹב לַלֵּב, כֹּה נֹחַ,
וּכְמוֹ כְּנָפַיִם לִי צָמְחוּ, אָז שִׁיר דִּבַּרְתִּי,
אַךְ תָּמִיד הָיָה הַשִּׁיר שֶׁלּוֹ, הַקֶּצֶב שֶׁל הַיַּמְבּוּס.
וָאֶדְמֶה אָז בַּשְּׂדֵרָה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי טַטְיַנָּה,
מְהֻרְהֶרֶת, בִּרְחִיפָה שֶׁל צַעַד לִקְרָאתִי הוֹלֶכֶת,
הָעַלְמָה הָעֲנוּגָה אֲשֶׁר כֻּלָּהּ רַק תּוֹם וָאֹמֶן,
וְלִבָּהּ – מְקוֹר אַהֲבָה, כָּל בֶּן יוֹ“ד-חֵי”ת חוֹלֵם עָלֶיהָ,
עֲטוּרַת קַרְנֵי-חַמָּה, הָיוּ קוֹצֵי-סִבְלָהּ מִקֹּדֶם,
סֵבֶל אַהֲבַת-הָעַד: חֲלוֹם-זָהָב שֶׁל בְּנֵי-הַנֹּעַר,
וַאֲנִי אָז בֶּן יוֹ“ד-חֵי”ת – – –
אַחַר, כִּי אֶת רַגְלַי הִצַּגְתִּי
עַל סִפֵּי-נֵכָר, הַרְחֵק מִקִּישִׁינוֹב עִירִי תָעִיתִי
בִּדְרָכִים רַבּוֹת, תָּמִיד לִוַּנִי זֶה צִלּוֹ שֶׁל פּוּשְׁקִין,
כְּתָרִיס מִפְּנֵי יָמִים טְרוּפִים, מָגֵן מִפְּנֵי כָּל מַיִט…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות