הַחַמָּה מִבֵּין עָבִים הִזְרִיחָה אֶת הָעִיר בְּשׁוּפִי

לְאַחַר מִטְרוֹת-הָעֹז, נִתְּכוּ בְּלִי-הֶרֶף אֶמֶשׁ,

וּבָעֳפָאִים הַחֲשׂוּפִים אָז הִתְבָּרֵק כָּל נֵטֶף, –

רַק הָרוּחַ שֶׁל אוֹקְטוֹבְּר עִלְעֲלָה עוֹד בַּשַּׁלֶּכֶת,

גִּלְגְּלָה אֶת הֶעָלִים הַמְנֻמָּרִים בְּדָם וּבְכֶתֶם,

שֶׁמִתַּחַת פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אֵי-עָלוּם, אָפוּר, רַב-עֶצֶב,

יֶאֶנְקוּ מִתּוֹךְ שִׁכְשׁוּךְ יָבֵשׁ, מָשָׁל שִׁבְרוֹן הַנֶּפֶשׁ,

שָׁעָה שֶׁהַחַמָּה מִלְמַעְלָה כְּבָר פָּרְשָׂה דְגָלֶיהָ,

אֶת דִּגְלֵי-הַחֵן שֶׁל בֹּקֶר יַהֲלוֹמִי, רַב-חֶסֶד,

וַיָּרֹן הַלֵּב…

עִם וָאסְקָא מִפַּרְבַּר הַמּוֹלְדוֹבָנִים

שַׂמְתִּי אֶת פָּנַי הָעִירָה, הַשְּׁמוּעָה עָשְׂתָה כְנָפַיִם:

נִיקוֹלַאי הַצַּאר מִנְשָׁר לָעָם הוֹאִיל לִשְׁגוֹר: סְלוֹבּוֹדָה!…

"סְלוֹבּוֹדָה – סַבְתָּא לִשְׁכֶנְתָּהּ יֶבְדוֹקִיָּה אוֹמֶרֶת:

"מַה פֵּרוּשׁ סְלוֹבּוֹדָה? לַצָּבָא לֹא יִתְגַּיְּסוּ בָנֵינוּ?

וְעַל בָּנַי לֹא יִתְנַפְּלוּ עַל הָרִישְׁקַנּוֹבְקָא בָנַיִךְ?"

אַךְ יֶבְדוֹקִיָּה הֵשִׁיבָה: זוֹ סְלוֹבּוֹדָה, סַבְתָּא-אֶסְתֵּר,

שֶׁתִּהְיֶינָה הַיָּדַיִם מֻתָּרוֹת, אִישׁ בְּבֵיתוֹ שׂוֹרֵר,

בְּאִשְׁתּוֹ יַרְבִּיץ עַד מָוֶת, מִבֵּית-הַיִּרְאָה רַגְלוֹ

יַעֲקוֹר… סְלוֹבּוֹדָה! וְאוּלַי “סְלוֹבּוֹדָה”, שֶׁנִּיקוֹלְקָא,

הַתַּכְשִׁיט שֶׁלִּי, עוֹד יֶנֶרַל יְהֵא, אֶפְשָׁר-מִינִיסְטֶר",

וְהִירְשׁ “דְּלַעַת” מָה אוֹמֵר? "נַסֵּה עוֹד יְנַסֶּה נִיקוֹלְקָא

לָבוֹא אֵלַי סְדָרִים לַעֲשׂוֹת – בַּדֶּקֶר אֶדְקְרֵהוּ!"

אַךְ נִיקוֹלְקָא הַשַּׁתְיָן, אֵימַת כָּל הַבָּנִים בָּרֹבַע,

מְעַגֵּב כָּל הַבָּנוֹת וְצֶלֶם-בַּלָּהוֹת לַבְּעָלִים,

אֲשֶׁר רַק לְהִירְשׁ “דְּלַעַת”, רֹאשׁ הָאַלִּימִים אֶצְלֵנוּ,

עוֹד יִרְאַת-כָּבוֹד הוֹגֶה הוּא, בְּגָרוֹן שָׁתוּי גִּרְגֵּר:

“אֶח, סְלוֹבּוֹדָה!” וּמֵחֻלְצָתוֹ הָאֲדֻמָּה לוֹ דֶגֶל

עָשָׂה, קְשָׁרוֹ לִיצוּל-הָעֲגָלָה, וְכָךְ עָלָה הָעִירָה,

וְעִמּוֹ הָאֲסַפְסוּף אֶל הַכִּכָּר פָּסְעוּ בְרָעַשׁ.

עַל קָרוֹן הָפוּךְ שָׁם נוֹאֲמִים עָמְדוּ בַתָּוֶךְ,

אוֹ עַל כִּתְפֵי הַחֲבֵרִים קָפְצוּ וּבְקוֹל נִחָר צָרָחוּ,

מְאַיְמִים בְּאֶגְרוֹפִים כְּלַפֵּי מְרוֹמִים, חוֹצְבִים שַׁלְהֶבֶת –

וְהָעָם מֵרִיעַ בְּקוֹלוֹת וְאִישׁ אֶחָיו יִשָּׁקוּ;

גּוֹי “קַצַּפּ” מְזֻקָּן, מַשְׁמִיט אֶת כּוֹבָעוֹ לָאָרֶץ,

מִצְטַלֵּב וּבְפָנִים מְשֻׁלְהָבִים, עֲלֵי חָזֵהוּ

מְתוֹפֵף הוּא בְּאֶגְרוֹף: “סְלוֹבּוֹדָה, יִקָּחֵנִי אֹפֶל!”

“אֶח יֶעְנְקְל, זִ’יד חָבִיב, אִי אֶחָא אֲחַבְּקֶךָ!”

זְרוֹעוֹתָיו הַמְגֻשָּׁמוֹת וְהַשְּׂעִירוֹת יִפְשֹׁט לְיֶענְקְל, –

וְיֶעְנְקְל, עַבְדְּקָן בְּמַגָּפַיִם וּבְקַפּוֹטָה מְזֹהֶמֶת,

מְהַסֵּס, נִרְתַּע מִוָּאנְקָה זֶה הֲלוּם-הַיָּיִן,

אֶפֶס זֶה תוֹפְסֵהוּ וּמַצְמִיד לוֹ נְשִׁיקָה עַל לֶסֶת,

וְהַקָּהָל צוֹחֵק, וְכוֹבָעִים מִטַּלְטְלִים אֶל מָעְלֶה.

וְכָאן גַּם קְצִין-הַמִּשְׁטָרָה, קְצָת מְדֻלָּל, כִּרְטוּב-הַגֶּשֶׁם,

חַרְבּוֹ לַמַּטֶּה מְשֻׁלְשֶׁלֶת, כִּכְלִי אֵין חֵפֵץ בּוֹ נִגְרֶרֶת,

בַּפִּנָּה נִצָּב הוּא וְלוֹחֵץ הוּא יְדֵי יְהוּדִים, שֶׁקֹּדֶם

שַׁלְמוֹנֵי הַחֹדֶשׁ לוֹ הֵבִיאוּ בִכְנִיעָה בַפֶּתַח;

מִתְחַיֵּךְ הוּא, דּוֹבְּרוֹבִיץ' זֶה, מְסַלְסֵל שְׂפָמוֹ כִּבְנַחַת,

מִתְאַפֵּק שֶׁלֹּא לִפְלֹט קְלָלָה, וְחִדּוּדִין בַּנֶּפֶשׁ,

כְּעֻקְצֵי דְבוֹרָה הֵם – – –

עַל בָּמֵת-קְרָשִׁים שָׁם מִתְנוֹעֵעַ

סַשְׁקָא הָ“אֶס-אֶר”, מְנַגֵּב מִצְחוֹ, שְׁטוּף-הַיֶּזַע,

בְּמִמְחָטָה מְזֹהֶמֶת, וְצוֹוֵחַ, מְפֻשָּׁק-רַגְלַיִם…

פֹּה אֶרְאֶה אֶת הַדַּוָּר שֶׁלָּנוּ, מוֹלְדוֹבָן טוּב-מֶזֶג,

מִתְחַבֵּק הוּא עִם רֶבּ-מֹשֶׁה הַסַּרְסוּר וְעֵינָיו תִּבְהַקְנָה.

וְקוֹבַלְסְקִי, פּוֹלַנִי עַב-כֶּרֶס, אַדְמוֹנִי, לוֹ עֵסֶק

שֶׁל קָתְלֵי-חֲזִיר, כַּף יָד שְׁמֵנָה תוֹקֵעַ

לְיָדוֹ שֶׁל אִיצִיק, הַקַּצָּב רְחַב-הַגֶּרֶם;

וְנִיקִיטָא בַּעַל הַפּוּנְדָּק “מוֹסְקְבָה”, שָׁם בַּקֻּמְקוּם יַגִּישׁוּ

ווֹדְקָא אֲסוּרָה, שֶׁלֹּא מִן הַמּוֹנוֹפּוֹלִין, אַךְ

חֲרִיפָה יוֹתֵר וּבְכָל מִינֵי תְבָלִין הִיא מְתֻבֶּלֶת,

שָׁם קַצַּפִּים, בַּנָּאִים מֵרוּסְיָה הַפְּנִימִית, שֶׁבָּאוּ

לַעֲבֹד לִפְּרוֹנִין הַקַּבְלָן, בּוֹנֵה בָּתֵּי-הַסֹּהַר,

תֵּה שׁוֹתִים מִקֻּמְקוּמִים גְּדוֹלִים, כּוֹסוֹת – מֵעֶשֶׂר וְהָלְאָה.

וּבְמַגֶּבֶת, מְצֻיֶּרֶת תַּרְנְגֹלִים סוֹמְקִים, הַמֶּצַח

יְנַגְּבוּ, כְּשֶׁחֻלְצָתָם הַאֲרֻכָּה גּוֹלֶשֶׁת עַל הַמִּכְנָסַיִם,

וְאַבְנֵטָהּ – מְשִׁיחָה שְׁזוּרָה עִם צֶמֶד צִיצִיוֹת בַּקֶּשֶׁר;

וְשָׁם גַּם הַמְּזִמּוֹת שֶׁל שְׁנַת תַּרְסַ"ג נִרְקָמוּ –

אַךְ נִיקִיטָא זֶה הַיּוֹם כֻּלּוֹ הוּא מִתְמוֹגֵג מְאֹשֶׁר,

בְּחִבָּה טוֹפֵחַ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הַמּוֹזֵג רֶבּ-פַיְבְל:

"נוּ, סְלוֹבּוֹדָה, אֶחָא, אִם כִּי לִי מְתַחֲרֶה, פַּוְלוּשָׁא,

אַךְ זִ’יד, סְלִיחָה, יְהוּדִי טוֹב אַתָּה וּמֵהַיּוֹם וְהָלְאָה

בְּשֶּׁלוֹם נִחְיֶה, הֲלֹא סְלוֹבּוֹדָה אַבָּא-צַאר חָנַנוּ!"

וֹלְף הַבּוּנְדָאִי, עַל הַ“בִּרְז’וֹת” הוּא יְרִיבֵנוּ,

בְּהִתְלַהֲבוּת מַהַפְּכָנִית סִלְסֵל רוּסִית הוּא מְשֻׁבֶּשֶׁת,

וּלְפֶתַע עַל כְּתֵפֵי הַחֲבֵרִים קָפַץ גַּם חַיִּימְקִי שֶׁלָּנוּ,

מִ“צְּעִירֵי-צִיּוֹן”, שֶׁמִפְלַגְתָּם אָז קָמָה בְעִירֵנוּ,

וְתַלְמִיד מוּבְהָק הָיָה אָז לִשְׁפְּרִינְצַק וְחַיִּים גְּרִינְבֶּרְג

(אֶת הָאַחֲרוֹן הוּא מְחַקֶּה בְּהַתָּזַת הָ“רֵישׁ” מֵהַגַּרְגֶּרֶת),

אֶת יָדָיו כִּשְׁנֵי דְלָיִים הוּא מְנוֹפֵף יְמִינָה, שְׂמֹאלָה

וְנוֹשֵׂא נְאוּם נִלְהָב, בִּלְתִּי-נִשְׁמָע מִפְּאַת הָרַעַשׁ,

אִם כִּי מוּבָן: סְלוֹבּוֹדָה – חֹפֶשׁ לְכָל דָּת וָגֶזַע,

כָּל עַם יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָן הוּא לַמּוֹלֶדֶת הַחָפְשִׁית, וְכוּלֵי,

(“גֶעגֶענוַארְטְס-אַרְבֵּייט” בַּגּוֹלָה עִם הַקָּמַת יִשּׁוּב בָּאָרֶץ –

סִיסְמָתֵנוּ…)

וּמִתַּחַת פַּעֲמֵי-רַגְלַיִם

הֶעָלִים הַנִּשָּׁלִים מִתְלַחֲשִׁים, אַךְ מִי יִשְׁמַע הַלַּחַשׁ?

רַק בְּלִבִּי הִדְהֵד זֶה הֲגִיגָם, אֲשֶׁר מִלְּאוֹ בְּעֶצֶב,

הַמָּהוּל בְּזוֹ חֶדְוָה כְלָלִית, אֲשֶׁר, דּוֹמֶה, הִקִּיפָה

אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.. כְּלוּם זוֹ הַנְּהִיָּה שֶׁל כָּל אָדָם-תּוֹלָעַת,

הַמְגִיחָה מִבְּלִי-מֵשִׂים וְכָל מְחִיצוֹת פּוֹרֶצֶת,

הָאָדָם מְנַשְּׂאָהּ הִיא לִפְסָגוֹת, מִשָּׁם יַצְרִיחַ

כַּנֶשֶׁר אֶל הַשֶּׁמֶשׁ לְהוֹרִידוֹ, מָשָׁל כַּדּוּר אָדֹם

שֶׁל הַגּוֹרָל? וְזוֹ נְהִיָּה בִּבְרִית-אַחִים מְלַכֶּדֶת

בְנֵי גְּזָעִים שׁוֹנִים, אִם בְּדָמָם יִגְאֲלוּ הַדֶּגֶל – – –

וְאָכֵן לִי רִשְׁרְשׁוּ עָלִים, עִם כָּל נִימַת הַצַּעַר,

עַל לִבְלוּב עֲלֵי יַרְקוּת-תִּקְווֹת וְעַל זְהַב-שַׁלֶּכֶת,

כִּי הַכֹּל סוֹפוֹ כְּפַז-עָלִים, מִתְכַּרְכְּמִים בַּשֶּׁמֶשׁ,

בְּרִקְבוֹנָם הַחוּם יְגֻלְגְּלוּ בַסְּתָו, אַךְ לֹא לְתֹהוּ,

כִּי מֵהַשַּׁלֶּכֶת עוֹד עוֹלָם חָדָשׁ יָקוּם לִפְרֹחַ,

וּלְפִיכָךְ – “אוֹטְ-רֶצ’וֹמְ-סְיָא אוֹטְ-סְטָא-רָא-בוֹ מִ-יִ-רָא” –

הַשִּׁירָה סוֹעֶרֶת בְּאַלְפֵי פִיּוֹת, וְהַדְּגָלִים – בָּרוּחַ…

וַאֲנִי כַלְכֵּל עוֹד לֹא יָכֹלְתִּי סַעֲרַת-הַנֶּפֶשׁ,

אֶת וָאסְקָה חֲבֵרִי לַגָּן מָשַׁכְתִּי, שָׁם נֶעֱצֶבֶת

הָאַנְדַּרְטָה שֶׁל אָרָד, עָלֶיהָ יִנָּשְׁלוּ עֲלֵי שַׁלֶּכֶת,

וְהוּא שָׁם כֹּה בוֹדֵד עַכְשָׁיו, כֹּה בוֹדֵד שָׁם הַפַּיְטָן…

זֵר-עָלִים רֹאשׁוֹ הִכְתַּרְנוּ, וַאֲנִי נְאוּם נָשָׂאתִי

כְּיַד מְלִיצָתִי: "אַשְׁרֶיךָ, אַלֶכְּסַנְדֶר סֶרְגֵיֶּיבִיץ', אַשְׁרֶיךָ,

לֹא לַשָּׁוְא שִׁירְךָ הָיָה, כִּפְּרִי צוֹמֵחַ מֵהַזֶּרַע,

הֲרֵיהִי “הַסְווֹבּוֹדָה”! פּוּשְׁקִין, פּוּשְׁקִין, פְּקַח עֵינֶיךָ,

שׁוּר עָם הַמֵּרִיעַ, כְּרֵה אָזְנַיִם – קוֹל סְווֹבּוֹדָה!" –

אַךְ דָּמַם אָז פַּיְטָנִי וְלַמֶּרְחָק עֵינָיו הִבִּיטוּ…

רַצְנוּ מֵהַגָּן אֶל הַכִּכָּר בַּחֲזָרָה אֶל עָם צוֹרֵחַ –

מַה נִּשְׁתַּנָּה לְפֶתַע? מַה קּוֹלוֹת אֲנִי שׁוֹמֵעַ?

שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִים, אֶנְקוֹת הַמּוּבָסִים בַּחֲמַת-רֶצַח, –

וְהָעָם נָפוֹצוּ בִתְנוּפוֹת שֶׁל פַּרְגּוֹלֵי-קַזַּקִּים,

בַּשְׁעָרִים מְנוּסֶה, וְנֶחְשָׁלִים צוֹנְחִים בַּדֶּרֶךְ וְעַל מֻדְרֶכֶת,

וּמֵרַקּוֹתֵיהֶם זָב דָּם… נִשְׁמַט, נִקְרַע הַדֶּגֶל,

דּוֹבְּרוֹבִיץ זֶה בְּחַרְבּוֹ – הוּא חֲטָפוֹ מִידֵי הַנַּעַר,

שֶׁדָּשׁוֹ בְּמַגָּפוֹ, וְקוֹל שִׁכּוֹר צוֹרֵחַ: “אִי, סְלוֹבּוֹדָה!”

וּמְכַתֵּשׁ בְּאַבְנֵטוֹ אֶת יֶענְקל וְסוֹטְרוֹ עַל לֶסֶת,

וְיֶענְקל – מִשְּׂפָתָיו זַרְזִיף שֶׁל דָּם קוֹלֵחַ, –

אַךְ לְמִי יִצְעַק? וְהַשָּׁמַיִם בְּעָבִים נִסְגָּרוּ,

וְהֶעָלִים בּוֹכִים בִּבְכִי יָבֵשׁ בְּאֶפֶס-כֹּחַ…

וְהַזְּגוּגִיּוֹת כְּבָר נֶאֱנָקוֹת מִנֵּפֶץ-אֲבָנִים. יָעוּפוּ

בְּרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים הַמִּתְמַלְּטִים; אַךְ וָאסְקָא,

וָאסְקָא חֲבֵרִי, מִמֶּנִּי מִתְחַמֵּק… וְרָץ אֲנִי בַּסַּעַר,

לְעֵינַי עֲלֵי-שַׁלֶּכֶת סוֹבְבִים בְּעִגּוּלִים שֶׁל אֹדֶם,

בְּמַעַרְבֹּלֶת שֶׁל דָּמִים לַהֲצִיפֵנִי – עַד כִּי בָאתִי

אֶל הַגֶּשֶׁר, שֶׁתַּחְתָּיו הַבִּיק זוֹרֵם בְּנַחַת,

וְעָלָיו הִירְשׁ “דְּלַעַת”, וְחֶבֶר אַלִּימֵי-הָרֹבַע,

בְּמוֹטוֹת וּבְקַרְדֻּמּוֹת, מְזֻמָּנִים הֵם לְכָל פֶּגַע;

נִרְגַּעְתִּי, כִּי רָאִיתִי חִיּוּכוֹ, וְהוּא בְּסַנְטֵרִי תּוֹפְסֵנִי:

"מָה אֶת חָטְמְךָ שִׁלְּשַׁלְתָּ? הַסְּלוֹבּוֹדָה מִתְעַרְפֶּלֶת?

לֹא לְזוֹ פִלַּלְנוּ, אֶלִיק, לֹא הַצַּאר נִיקוֹלְקָא

יְחוֹנֵנוּ בָהּ, אַף לֹא נִיקוֹלְקָא בֶּן-יֶבְדוֹקִיָּה

יְקַבְּלֶנָּה! בַּקֻּרְנָס הִיא תְחֻשַּׁל עַל הַסַּדָּן,

וּבְמַגָּל עוֹבְדַי-הָאֲדָמָה אָז יִקְצְרוּהָ,

אַךְ בֵּינְתַּיִם יְטַאטְאוּ אֶת אַבָּא-צַאר שֶׁל זֶה נִיקוֹלְקָא

יַחַד עִם עֲלֵי-שַׁלֶּכֶת"… עוֹד הוּא מְדַבֵּר בְּלַהַט,

וּבְמוֹרַד הָרְחוֹב אָץ-רָץ נִיקוֹלְקָא, וְעַל מַקְלוֹ בְּלִי דֶגֶל

צְרוֹר כָּבֵד תָּלוּי, וְהוּא מִתְרוֹנֵן מִיָּין;

בִּרְאוֹתוֹ אֶת הִירְשׁ וַחֲבֵרָיו בִּקֵּשׁ לְהִרָתֵעַ,

אַךְ כְּבָר נֶחְסְמָה הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. בִּמְעוּף נִיקוֹלְקָא

כְּבָר מֻטָּל בְּבוֹץ-הַדֶּרֶךְ, וְחוֹבְטִים אוֹתוֹ חָבָטוּ.

“אַ-הוּלְיוּ!” צוֹרֵחַ הוּא, עָלָיו יֶבְדוֹקִיָּה מְיַלֶּלֶת:

"אוֹיָה, בְּרִי, אוֹי בַּר-בִּטְנִי – בּוֹכָה הִיא וּמְקַלֶּלֶת:

“כָּךְ יָאֶה לְךָ, מַמְזֵר בֶּן-הַנִּדָּה!” וְהִירְשׁ עָלָיו רוֹתֵחַ:

"כָּכָה יֵעָשֶׂה לְךָ, שֶׁסְּלוֹבּוֹדָה שֶׁל הַצַּאר יָאַבְתָּ,

עוֹד תִּהְיֶה אֶצְלוֹ מִינִיסְטְר, – אַךְ בְּבוֹא הַיּוֹם –

עַל פָּנָס עִם אַבָּא-צַאר יִתְלוּךָ, בֶּן-הַכֶּלֶב!"

וַאֲנִי לִבִּי בָכָה בִּי עַל הַזֹּהַר שֶׁהוּעַם לְפֶתַע,

עַל חָזוֹן יַהֲלוֹמִי, שֶׁהִזְדָּרַח בְּכָל צִבְעֵי-הַקֶּשֶׁת,

וְיוֹם שֶׁל אַהֲבָה וָחֶסֶד, שֶׁהֶעֱרִיב בְּדַם-שַׁלֶּכֶת…