בֹּקֶר קַר, קוֹדֵר, שֶׁל חֹרֶף בְּעַד הַחַלּוֹן הִשְׁגִּיחַ:

תֵּמָהּ, שֶׁהַסַבְתָּא, כְּדַרְכָּהּ, לָקוּם עוֹד לֹא הִשְׁכִּימָה,

לֹא נָטְלָה יָדֶיהָ וּ“מוֹדֶה אֲנִי” לֹא מְמַלְמֶלֶת

אֵצֶל הַכִּירַיִם, שָׁם מֵאֶמֶשׁ עָמְמָה גַחֶלֶת;

לֹא לַלּוּל תֵּצֵא, אֶת הָעוֹפוֹת, שֶׁנִּרְעֲבוּ הַלַּיְלָה,

לֹא תַאֲכִיל וְלֹא תַשְׁקֶה?.. עַל הַבְּאֵר דָּלְיָה עֲדַיִן

לֹא מַשְׁמִיעַ צְלִיל, – הַקּוֹל, הַמְּעוֹרֵר אֶת בְּנֵי הַבַּיִת…

סַבְתָּא לֹא תָקוּם, שֶׁכֵּן רִתְּקָהּ לְמִטָּתָהּ הַחֹלִי;

בַּזָּוִית, בֵּין שְׁנֵי קִירוֹת כַּחְלִילִיִּים, בְּאוֹר-הַשַּׁחַר

יְדַמְדְּמוּ, בָּהֶם שְׁנֵי אֶשְׁנַבִּים קְטַנִּים, כְּזוּג-עֵינַיִם

מְפַלְבְּלוֹת, מִבְּעַד צִיצֵי-הַכְּפוֹר שָׁם יִסְתַּכְּלוּ עָלֶיהָ,

מִצְטַמְּצֶמֶת סַבְתָּא תַּחַת שְׁתֵּי שְׂמִיכוֹת שֶׁל צֶמֶר,

אַךְ רִטּוּט בְּכָל גּוּפָהּ הַדַּל, עֲוִית בְּקַרְסֻלֶּיהָ…

זֶה כַמָּה יָמִים שׁוֹכֶבֶת הִיא בְמִטָּתָהּ, וְהִיא יוֹדַעַת

כִּי לָמוּת קָרְבוּ יָמֶיהָ. “יְלָדַי” – הָיְתָה אוֹמֶרֶת –

“מַעֲנָה אֲנִי אֶתְכֶם… כְּבָר יְגַעְתֶּם, שׁוּב לֹא אַטְרִיחַ”.

“אִמָּא מָה אַתְּ סָחָה?” לָהּ עָנוּ בְנוֹתֶיהָ, שֶׁלֹּא מָשׁוּ

מִיצוּעָהּ – “חָיֹה תִחְיִי, וּלְחֻפָּתָהּ שֶׁל רִבְקָה’לֶה תִזְכִּי עוֹד…”

(רִבְקָה’לֶה – זוֹ נֶכְדָּתָהּ הַיְתוֹמָה מֵאָב-וָאֵם, גִּדְלַתָּה)

"אַל בַּשָּׁוְא תַּשְׁלוּנִי… אָנֹכִי יוֹדַעַת, אֲבִיכֶן קוֹרֵא לִי…

"וִיטָה’לֶה, הֵן תִּזְכְּרִי, בְּיוֹם-אֱלוּל אֶחָד עָלִינוּ

עַל בֵּית-הָעָלְמִין, אָז רִשְׁרְשׁוּ עָלִים עַל הַקְבָרִים בְּעֹגֶם

אָז שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ, אֵלָיו הֵן אֲבִיכֶן קוֹרֵא לִי…"

אַךְ עוֹד הִשְׁתּוֹקְקָה לִחְיוֹת, כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה מִצְווֹת יֵשׁ

לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשְׂתָה עֲדַיִן, מַה בְּנוֹתֶיהָ בִּלְעָדֶיהָ,

וּבָנֶיהָ וּנְכָדֶיהָ? – וּבִכְלָל עוֹד לֹא הִסְפִּיקָה

לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ – – – וּבַלֵּילוֹת הָיְתָה דּוֹבֶבֶת:

"רִבּוֹן-עוֹלָם, יָמִים רַבִּים לִחְיוֹת עוֹד לִי הֵן לֹא קָצַבְתָּ,

נָא, חָנֵּנִי, וַעֲשֵׂה עִמִּי רַק זֶה אַחְרוֹן הַחֶסֶד,

הַאֲרִיכָה-נָא יוֹמִי, עַד אִם אֶזְכֶּה לְהוֹלִיכֶנָּה,

רִבְקָה’לֶה שֶׁלִּי, אֶל חֻפָּתָהּ…"

וְיֵשׁ אֲשֶׁר עֵינֶיהָ

תַּעֲצֹם, תִּדֹּם שָׁעוֹת… כְּלוּם בְּמַחְשְׁבוֹת-עָבָר שָׁקְעָה,

אִם לִתְהוֹם שֶׁל הַשִּׁכְחָה נָחַת רוּחָהּ? הוֹ, מִי יוֹדֵעַ? –

פַּעַם רַק בְּלֵיל-זְוָעָה הִיא לְבִתָּהּ הַבְּכִירָה קָרָאָה,

וַתַּנִּיחַ עַל כְּתֵפָהּ רֹאשָׁהּ וְלָאֲטָהּ: "כֹּה נֹחַ

לִי וְטוֹב, הֲלֹא בְשֵׁם אִמִּי, מְנוּחָתָהּ עֵדֶן,

תִּבָּדְלִי אַתְּ לְחַיִּים טוֹבִים, נִקְרֵאת אַתְּ, וִיטָה,

וְנִדְמָה לִי, כִּי יַלְדָּה קְטַנָּה אֲנִי, רֹאשִׁי כוֹבֶשֶׁת

בְּחֵיקָהּ… אוֹי!" – אֲנָקָה חַדְרֵי לִבָּהּ פּוֹלַחַת,

וְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתָהּ בַּמִּסְתָּרִים יִבְכָּיוּ,

אַךְ הִיא שׁוּב הִתְנַעֲרָה קִמְעָה וְרָחֲשׁוּ שְׂפָתֶיהָ:

“שׁוּרוּ, הֵם כְּבָר מְבַכִּים אוֹתִי… הֲלֹא חַיָּה עוֹדֶנִי…”

וְאוּלָם הַיּוֹם, בַּדִּמְדּוּמִים הָאֲפוּרִים שֶׁל טֶרֶם-בֹּקֶר

לְפֶתַע הִיא עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת, קְטַנּוֹת, פּוֹקַחַת,

רְצָפִים, הַלּוֹחֲשׁוֹת עֲדַיִן בְּתוֹךְ הָאֵפֶר שֶׁל פָּנֶיהָ,

אֶת רֹאשָׁה נוֹשֵׂאת מֵעַל כָּרֶיהָ, מִסְתַּכְּלָה בַקִּיר מִנֶּגֶד.

“מַה תִּתְבּוֹנְנִי שָׁם, סַבְתָּא?” – נֶכְדָּתָהּ שׁוֹאֶלֶת,

“הַאֵינֵךְ רוֹאָה שָׁם?” – לְהִתְבּוֹנֵן יוֹתֵר גּוֹחֶנֶת,

בִּזְוָעָה תִּשְׁאַל: "מִי שָׁם הַיְּהוּדִי הַמִּתְנוֹעֵעַ,

בַּעַל הַמִּגְבַּעַת הַשְּׁחוֹרָה וְהַזָּקָן – כַּשֶּׁלֶג?"

“מְאוּם אֵינִי רוֹאָה, אֵין אִישׁ בַּבַּיִת” – מֵשִׁיבָה בְּבַהַל

רִבְקָה’לֶה – “אֵין זֶה אֶלָּא צֵל שֶׁל הַמִּזְנוֹן עַל פְּנֵי הַכֹּתֶל”.

“כֵּן, הֲרֵיהוּ…” – דּוֹבְבָה בַלָּט וּבִמְנוּחַת-הַנָּפֶשׁ…

“אַל תִּבְכּוּ” – הַסַבְתָּא בִשְׁאֵרִית כֹּחָהּ נוֹשֶׁמֶת –

אַךְ בּוֹכִים בְּנֵי-הַבַּיִת חֶרֶשׁ " – אַל תִּבְכּוּ, בְּדֶרֶךְ

כָּל הָאָרֶץ הִנְנִי הוֹלֶכֶת…" וּפִתְאֹם קָרְאָה לִי:

"אֵיךְ, אֶלִיקְל, הַשִּׁיר? – וְהִיא הַזֶּמֶר מְמַלְּמֶלֶת:

“רַק חֲלוֹם… הַחֶלֶד…” “אֶלִיקְל, שִׁיר הָלְאָה”, מִתְיַפֵּחַ,

אָנֹכִי מַמְשִׁיךְ הַשִּׁיר אֲשֶׁר לִמְדַתְנִי פַּעַם סַבְתָּא:

אָדָם יוּלָד… לַמָּוֶת"… מֵעֵינַי נִגָּרוּ

דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת, וְסַבְתָּא בְיָדִי אוֹחֶזֶת:

"אַל תִּבְכֶּה, זְכוֹר, סַבְתָּא לְעוֹלָם-הָאֱמֶת הוֹלֶכֶת,

בַּעַדְכֶם שָׁם תִּתְפַּלֵּל לִפְנֵי כִסֵּא הַקַּדּוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא,

וְאַתָּה תִגְדַל, בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר תֵּלֵךְ, וְחֵן וָחֶסֶד

בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת תִּשָּׂא" – – – וְכָךְ עַד אוֹר הַיּוֹם הִגִּיהַּ

נִפְרְדָה מִכָּל בָּנֶיהָ, לְכָל אֶחָד בְּרָכָה נָתָנָה.

וְאוּלָם, כְּשֶׁיָּדָהּ עַל רֹאשׁ הַיְתוֹמָה, הִיא רִבְקָה’לֶה, הִנִּיחָה,

נֶחְרְדָה מְעָט-קָט וְדִמְעָה הִזִּילָה, יְחִידָה, לוֹהֶטֶת,

וְאָמְרָה לָהּ: רִבְקָה’לֶה, בִּתִּי, אַל נָא תִבְכִּי, הֵן צֵייטְל

דּוֹדָתֵךְ תְּהִי לָךְ אֵם טוֹבָה, עַד שֶׁאֱלוֹהִים לָךְ

זִווּגֵךְ יִשְׁלַח…" שׁוּב נֶאֶלְמָה, רַק לַחַלּוֹן הִבִּיטָה:

שָׁם הַבֹּקֶר הִתְנַגַּהּ בְּאֵשׁ-פְּלָדוֹת עִם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, –

וַתְּלַמְלֵם אָז בַּדְּמָמָה: אָבַד… חֶלְדִּי…" וְשׁוּב נָדַמֶּה.

וַתְּהִי אָז הַדְּמָמָה כֹה נוֹרָאָה. דּוֹמֶה, כִּי בְכָל הַחֶדֶר

מְרַפְרְפוֹת כַּנְפֵי מַלְאַךְ-הַמָּוֶת, וְהוּא מָלֵא עֵינַיִם…

לְפֶתַע רִחְשְׁשׁוּ שְׂפָתֶיהָ: “הַמְּנַשֶּׁה’כָה… חָלִילָה…”

(מִשְׁפָּחָה הָיְתָה, “יוֹרֶדֶת”, פִּרְנְסָה אוֹתָהּ בְּלֶחֶם:

מִדֵּי לֵיל-שִׁשִּׁי, אַחַר בִּרְכַּת נֵרוֹת-שַׁבָּת, בְּסִמְטָתֵנוּ

הִיא הָיְתָה עוֹבֶרֶת, וְעִמָּהּ זוֹ רִבְקָה’לֶה – “מַתָּן בַּסֵּתֶר”

בְּכָל בַּיִת מְקַבֶּלֶת אָז חַלָּה, לֹא שָׁאֲלוּהָ

בִּשְׁבִיל מִי: הַ“בָּרוּכְתָּה” דוֹרֶשֶׁת – הֵן מִצְוָה גְדוֹלָה הִיא…)

“הַמְּנַשֶּׁה’כָה”… בַּל תִּשְׁכְּחוּ…" נָדַמָּה, וּבַחֶדֶר

מוּעָקָה הָיְתָה שְׁרוּיָה, דּוֹמֶה הָיָה, הִיא מִצְטַבֶּרֶת

מִכָּל חֲלַל-עוֹלָם, בָּהּ כָּל הַיְגוֹנוֹת נִדְחָסוּ,

וּבָאֵפֶר מַכְפִּישָׁה כֻלָּנוּ – – –

וּפִתְאֹם – עֲלֵי חָזָהּ הַשְּׂמִיכוֹת הָגְבָּהוּ,

הַנְּשִׁימָה דְחוּקָה, תְּכוּפָה – – –

וְסָבָתִי לָעַד נָדַמָּה.

תש“י – תשי”ג.