רקע
אליהו ספיר
לכבוד עורך "הצבי" שלום! (1)

כבר התווכחתם הרבה בדבר המושג “זיך שלעפען”. כבודו אמר לחדש את הפעל “בטא”, זה אומר לתקן וזה אומר לשנות. אני לא אאמין בעצמי כי אין פעל להמושג הזה בשפתנו. אף כי לדברי רבים מכלנו חכמים כלנו בקיאים בשפתנו אומר אני כי אין אף אחד מאתנו בקי בכל חדרי שפתנו בכל פנותיה ובכל סדקיה והרבה עלינו להיות זריזים וזהירים טרם נחדש מלה מעקרה ואף כי משפה אחרת. הרבה פעלים מתרוצצים במוחי על דבר המושג הזה ולא אוכל לתפשם ולהזיק בהם. הפעל בטא או אבטא בערבית פי' ממש התמהמה, אחר, וכן בערבית פטא דומא לפטי בתמוד. במדרש נמצא פעל בטבט דומה מעט לזה, אך הטוב מכל להשתמש בפעל זחל ונאמר: זחלנו כל הדרך. הפעל הזה ממש נמצא בערבית זָחַלְתְ אַנאַקַה, זחלה הגמלה, לאמר התהלכה בהלוכה, התנהגה בכבדות, וכן באשכנזית קְרִיכֶן שְלַיכֶן, ובצרפתית traine ואם נבקש לחדש טוב לבנות פעל מהמלה לאט ונאמר: לאטנו כל הדרך. בערבית נמצא הפעל “לאת” ג"כ להמושג הזה. אך “לאט” בערבית הוא ההפך מזה.

לדבר אשר לא נעבד נמצא במשנה: גולם, גולמי כלי עץ, כלי ברזל, ובמדרש מצוות גולמיות, לאמר כבריאתן בלי תקון, יפוי, ישור, פרוש. לעורות לא נוכל להשתמש בו ולהם נוכל לומר כמו לבשר: נא, חי. בערבית ישתמשו לזה במלה פטר; פטרי יאמר לכל דבר אשר הוא כבריאתו, כמו שנולד, מבלי תקון ויפוי, וגם לעורות בלתי מעבדים לאנשים פראים ועוד. השם פטר בעברית ובארמית דומה בהוראות רבות לפטר בערבית. על דבר המלה “מפלם”, עלינו לחלק הוראותיה לשנים ולבקש באורם בעברית בשרש בלם. א) דגים מפלמים הוא דגים קטנים ובערבית בלם אסמך. ב) אבנים מפלמות הן עבות כבדות, ובערבית יקרא עב ומלא השפתים בשם אבלם. למנשטת אולי נקרא בשם שַרְוָל (האדון גרזובסקי השתמש בו לבתי הזרוע ואינו נכון) פי' שרול במשנה הוא צמיד בתי יד דחוק לאחוז בתי הזרוע (מזרועים) לבל יפלו בעת העבודה. שרול בערבית הוא מכנסים וג"כ שרול הוא קו לבן בקרסול הסוס מסביב.

ל“יאקעע” נוכל להשתמש בשם מעיל. במדרש נמצא מין בגד עליון בשם “פנס” ולא אדע מה טיבו, בשפת ערבית החדשה יאמרו לו: סלטה. למסך החלון הגדול טוב לקרא בשם וילון.

למכסה הכרים נוכל לאמר גם חפוי (יעבץ), תכריך, במשנה. אף כי אינני לא בלשן ולא מלשן בכל זאת לא אסכים להשם “מגבת”, שם חדש בלתי נבדל ומקצב לבדו, ורגילים אנחנו להשתמש בו לפעל נקבה (גבה, בלי דגש) והשם מטפחת גם כן שם הכלי (טפח) לאמר מקבל הלחלוחית, והשם אלנטית אשר במשנה מיחד רק לזה.

בשם גרבים לבתי השוק השתמשו עוד הגאונים. מקור השם הזה הוא לא מהשם גרב וילפת כ"א מהשם גרב אשר פירושו גם בעברית גם בערבית: כיס, תרמיל, גרבי שמן במשנה. וגם זאקקן באשכנזית הוא מהשם זאק, יורה גם על גרבים ועל כיס לסנן.

הפעל “טרס” איננו לעשות הגרבים ופי' כמו בערבית טרז והוא: פארן הבגד ויפה אותו בתפירות יפות, בזהב ובגונים שונים, באשכנזית שטוקקן, אויסנאהן ובצרפתית ברודע. לאריגת הגרבים נאמר אולי: שִרְשַר או שלב, גדל או גם רקם.

תחת הפעל “נקר” אשר לקח כבודו מערבית להכאת הלשון בחיך אולי יתר טוב להשתמש לזה בפעל “נקף” המורה על תנועה כזאת באצבע ובלב, לבי נקפי, נוקף באצבעו, וכן נאמר: נקף בלשונו.

הפעל נקר יורה בתלמוד על מושגים שונים ועל הרב כמו בצרפתית פיקע: נקר אבני הריחים, נקרנים: אנשים מקלטרים ובלעז קראקן, נקקן וכו נוכל לאמר טעם המאכל נוקר לאמר חריף ודוקר הלשון.

ישר בעיני מאד דבר השם נֵכים אשר גלה כבודו וכן השם נכיה, וכן בערבית. נעמו לי גם דבריו בדבר השם “סונוריט”ה, ואולי למען הבדיל משם רנה שהשתמשו יחד לזמרה ושמחה נאמר רֶנֶן ובערבית רנאן (תרנה אשפה הוא רק פעל זר משרש רנן) ורנה יורה על כל קול מצלצל ונעים בשמחה בבכיה ובתפלה. וגם השם צלצול מורה על זה: צלצלי שמע. המשקל פעליל פעלילה להקטנה ערב ומתקבל אך לא נמצא עוד המשקל הזה להקטנה, בתלמוד ההקטנה היא על משקל פעיל פעילה וכן סלילה חריר (חור קטן) וכו “עריבה” ספינה קטנה מהשם ארבא או ערבא ועוד רבות. ולפי זה צריך להיות דויגה לדג קטן.

להסיר הפחם מהפתילה נמצא בתלמוד מחט ומחט יורה בתלמוד על הפלת הולד.

השם שעמום רחוק מאד מהמושג לאנגויילען. שעמום הוא תרגום תמהון ומשועמם הוא איש נבהל, מבלבל, טפש, משגע, פרריקט פאל דמנס.

הפעל “סאם” בערבית קרוב מעט להפעל זעם לאמר מאס הדבר וקצה נפשו בו. להמושג אנניע נאמר: קצרה נפשו, כי העברי יחס את ההרגשות והחושים אל הנפש הרוח והפעלים המורים עליהם יחברו תמיד עם מלת נפש, לב ורוח. ועלינו לשמר כל שפה בסגולותיה. אולי נוכל להשתמש לזה בחמלה: בוש וייחלו עד בוש לאמר עד אשר קצרה בו נפש השומע. ומזה יצא הפועל בושש למתאחר הרבה עד אשר תקצר נפש השני מחכות עליו.

ובדבר הפעל בלם, הנה במקרא פירושו סגר הפה, שתק, וכן בארמית ובערבית בי' שתק.

לעמידת הסוס על אחורי הרגלים אולי נאמר גם “התריס”, מדוע לא נשתמש להמושג “צוג” בשם מֶשֶך?

־־־־־־־־־־־־־־־־־־־

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47288 יצירות מאת 2636 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19764 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!