הדברים מתחדשים ככל שהם מתישנים. אמנם, מתוך התישנות פוקעת מהם החדשוּת אבל כנגד זה קופצת עליהם החידושיות. הם נעשים מיום ליום מופלאים יותר והפליאה וההשתוממות עליהם גוברת והולכת. אדם השב אל נווהו מדרך רחוקה ומוצא את מערכתו ואת כל כלי ביתו כתיקונם, דבר לא נעדר, ולא נתווסף או נשתנה בהם, מסתכל מסביבו מתוך קורת־רוח מלווה פליאה והשתוממות. כל הדברים נראים חדשים בעיניו, אם כי, או לפי, שהם עומדים בצביונם, משל הריחוק מהם היקנה להם פנים חדשות ושיווה להם לוויית־חן מיוחדת. האם הזמן עצמו טבע בהם את חותמו או הגעגועים עליהם נתנו בהם את אותותיהם? אם כה ואם כה הבית על מערכת כליו ספגו בינתיים זהורית נעלה חדשה או אולי איזו עוגמה נלבבה.
כל הדברים, גם הדוממים, אינם ניצבים אלא זזים ומתנועעים במקום ובתוך הזמן. אפילו אבן, שהננו שבים אליה למועד קצר, שוב מוצאים אנו אותה בשינוי מקום ובשינוי צביון והשינויים שהתחוללו בה מעלים עליה קרום דק מן הדק ושופכים עליה אור חדש, נצנצה שלא היתה. כל הדברים חיים במקום ובזמן וחיים אותם. לא רק משנה מקום משנה מזל, אף משנה זמן משנה מזל. הזיזה בזמן היא התלבשות חדשה. וכשם שהזמן מלביש, כך הוא מפשיט. אין הזיקנה קופצת על הדברים, כביטוי השגור, אלא הדברים קופצים על הזיקנה או זזים לתוכה מנקודה לנקודה. מכאן החידוש והפליאה האופפים כל התישנות. אין קפאון, אלא תהליך, הילוך מספירה לספירה. גדולה הפליאה במיוחד לגבי חפץ הקרוב והמצוי בתחום הסתכלותנו ואנו, כביכול, עדי־ראיה לכל תהליכיו וזיזותיו שאינם פוסקים. אנו חשים בפועל ממש כיצד הוא, ההולך ומשתנה, הינהו אף על פי כן הוא, ולפעמים אפילו יותר מבלשעבר. כביכול נתווספה לו רעננות חדשה.
יכול אנו אומרים, שאין הזיקנה אלא סוג של רעננות. הזקן ניפלה ממש שהיה בגיל הצעיר והוא בכל זאת הוא. זהו הפלא. הניפלה שבזה הגוף עצמו בתזוזתו במקום או בזמן הוא המופלא.
הדברים משתנים בהתאם לזווית הראיה, שבה אנו מסתכלים בהם. הזוויות הן לאין שיעור ולכן יש אין־סוף בחינות. והכיצד אפשר להם להתישן? אין שיגרה, מאחר שאין קפאון. כל הרואה שגור ונדוש אינו אלא מעיד על עצמו שאינו מיומן כל צרכו לגוון את בחינותיו ולחדש את זווית־ראייתו. הקובל על החדגווניות צריך לתלות מום זה בעצמו.
ההתענינות בעתיקות, המגיעה פעמים לידי התפעלות וכליון־נפש, מה טעמה, אם לא התרפקות על החידוש שבישן? העתיקות הם חדשות במידה שהם נושנות. חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. הצעירות והזיקנה, הישן והחדש, אינם כלל רשויות נפרדות אלא משמשות תמיד בערבוביה. הם פשוט זווית־ראיה. ההר מקבל פנים שונות בהתאם לנקודה שמעליה צופים בו.
על הכל חופף הוד אם חדש ואם עתיק. גם לטחב יש ברק, ואף העזובה עשויה להיות רעננה. הכל תלוי מאיזו בחינה משקיפים על הדברים. אין הפנים החדשות מתהוות על ידי עיבור־צורה אלא, אדרבה, על ידי ותק־קיומה. אין הזמן מיישן את העצמים אלא מחדישם. אילו היום שונה לגמרי מתמול שלשום לא היה כלל חדש, אלא דבר שונה לגמרי. אולם לפי שכל הימים דומים זה לזה יוצא, שכל יום חדש הוא. הישנות היא הבוראה את החדשות.
אין תימה שחפצים מתייקרים עלינו ככל שהם מתישנים עלינו. כל שעה נכנסת בהם נשמה חדשה וניצוצות הנשמות הישנות שנאגרו בהם אינם מסתלקים מהם. ככל שהדברים באים בימים כן הם מתעשרים בשיירי נשמות, כן מצטברים בתוכם רסיסי חיות. דבר זה אמור גם על טקסים דתיים, על מסורות ומנהגים, על חגים ומועדים, על קשרי־ידידות אישיים. המקום והזמן מכניסים לתוך החפצים חום נשמתי ואף אנו הנתונים עמהם בקשרי חברות נופחים בהם רסיסי חיות משלנו.
עשו אזניכם כאפרכסת והקשיבו להמיה העולה מכלי־ביתכם. לא רק השעון משמיע קול ומחוגיו מורים על הזמן, כי אם גם כל כלי וכלי מדבר אלינו וקול דפקו נשמע ומתמזג עם דופק־לבנו. לפיכך כה קשה עלינו פרידתנו מרהיטינו הישנים. וכלום ישנים הם? הרי הם כל יום נראים אלינו בפליאה ובהשתוממות וכל יום חדש שוזר חוט חדש בטווי זיקתנו הנפשית אליהם.
החורבות שוקקות מישנה חיים, וכל הנכנס לתוכן שומע בת־קולם של החיים שאינם מתים ואין הכליה שולטת בהם לעולם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.