קדוש וחדש עניינם אחד. הקדוש מופרש ומובדל מן העולם, הואיל וכך העולם הוא תמיד חדש בעיניו. כל מקום שאנו מוצאים קדושה כרוכה היא בהבדלה. אין חטא גדול יותר מהתישנות עולמו של הקדוש ברוך הוא על האדם. עשיית הבריאה חול וחולין היא חילולה.
כשאדם משתעמם העולם מתמאס עליו וכל הימים והשעות נראים לו דומים זה לזה. הרי זו הרגשה של חדגוניות ומיאוס. הוא קורא לזה יומיומיות. והאמת אינה כך. אין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לרעותה. המביט בעיניים אדישות רואה כל הבריאה כחלקה מאודשת, חטיבה של שעמום. כביכול אינו נהנה משום דבר ואין לו כל חפץ. והוא בינתיים חי לו, שואף אוויר, שותה מים ואינו מתנזר אולי גם מן היין, אוכל פרי. נמצא, לא די שהוא נהנה מן העולם בלא ברכה אלא גם מקלל, מגדף ומחלל, עושה אותו חול וחולין. הוא חוטא לנפשו וכפוי טובה לזה שבראו ושפת לו את הטובה הרבה. הוא פוסל את העולם המשעמם במום שבנפשו, שהיא הרי משעממת.
השעמום היא עבירה אחת, שכלולות בה כמה וכמה עבירות. המשתעמם תולה סרחונו לא בעצמו אלא בבריאה ונמצא עושה הוא שקר בנפשו ועובר על לאו של לא תשקרו. הוא נוטר טינא לכל מראה עיניו והריהו עובד על לא תיטור. פניו החמוצות מכריזות על סורה הרע של הבריאה והוא הולך רכיל. המשתעמם בא לידי שנאת הבריות ושנאת החיים. הרי שהוא נותן תיפלה באלהים, מחרף ומגדף כלפי מעלה. ונאמר: את אלהיך לא תאור. אי אפשר למנות ולילך כרוכל את כל התועבות הנובעות מן השעמום. עיקר הכל, שהמשתעמם פוסק חשקו וניטל ממנו מרצו לעבודה. אולם אלהים ברא את הארץ לעובדה ולשומרה, כדברי חכמינו הקדמונים: אנן פועלי דיומא.
הקדושה היא ציר ראשי בתורת ישראל עם קדושים. רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל ונתן להם תורה ומצוות. אין לך מצווה ביהדות, שאינה מכוונת לחדש ולייקר את העולם על האדם. לחדש, היינו, לקדש, ולקדש, היינו, לחדש. כדי שלא יבוא האדם לומר שאין הזמן אלא יום ארוך, יומיומי משעמם, נקבעה השבת כיום קדוש, יום מכובד מכל הימים. כבוד וקדוש וחדש כולם ענינם אחד הוא. לא ניתנה ההתקדשות אלא למען ההתחדשות על ידי ההבדלה. היום האחד הקדוש בא ללמד על כלל הימים, כשם שעם קדוש בא להכריז על קדושת כל הנברא בצלם אלהים.
אולם מושג הקדושה הוא אליה וקוץ בה. אשר קדוש ייאמר לו עלול לנהוג סלסול בעצמו ולעשות בקדושה שימוש לא כשר ולא הוגן. כלומר, קרדום לחפור בו חשיבות וזכויות יתירות לעצמו. כל הנבדל עשוי לראות עצמו נבחר לגדולה ולשררה. כנגד פירוש מסולף זה של המושג קדושה נרמזה לנו דו־משמעיותה של המלה קדושה, העשויה לצאת על נקלה לתרבות רעה, לקדשה בלי ואו. רק קוצו של ואו מפריד בין הקדושה לקדשה.
גדולה מזו, עצם הקדושה עלולה ליישן עצמה וליישן כל הדבק ומתאבק בעפרה. אם כך, היא פועלת במגמה הפוכה מזו שהונחה ביסודה. כיוצא בכך, גם החדש לעצמו יכול שיהא מסתלף על ידי הטלת דגש חזק בפשוטו. אדם יאמר אבנה לי בית חדש, אתפור לי בגד חדש, אגור מדי פעם בפעם בעיר או בארץ חדשה, אארוש לי אשה חדשה ויתחדש עלי העולם. ושוב, האדם מגיע לחטא זה עצמו מצד אחד לגמרי, שכן תחת לחדש את העולם, הוא מחדש פרטים נפרדים, ועוד הוא מוסיף חטא על פשע, שכל מה שמחוץ לאותם פרטים מחודשים, כלומר, העולם כולו, מתיישן עליו עוד יותר. כנגד הקדושה המסולפת הזאת מוצאים אנו בתורת ישראל הרבה אזהרות וסייגים. כלל גדול בתורת ישראל: כל חדש הוא טבל עד שמפרישים ממנו תרומה. בכך מקדשים את החדש. תרומת ומעשרות מן התבואות, כל בכור מן הבקר והצאן קדושים הם. בית חדש טעון חנוכת הבית וכל עץ מאכל שלוש שנים הוא ערלה, כלומר, אינו נעשה חדש אלא כן הוא מתיישן תחילה.
גדולה החנוכה, הן חנוכת הבית והן חנוכת הכרם וחנוכת האשה, שהיא דוחה אפילו מלחמת מצווה. "והיה כקרבכם אל המלחמה וניגש הכהן ודבר אל העם: כי ה' אלהיכם ההולך עמכם… ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך לביתו… ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישוב לביתו… ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך לביתו…
המקדש את האשה מחדש אותה לעצמו בכל עת ובכל שעה, ולפי שהקידושין אוסרים אותה על כל האחרים, הריהו קונה אותה בכל יום מחדש.
אף פרשת נידה נקבעה בפרשת קדושים. היא קידושים היא חידושים. לפנים בישראל היה ראש חודש ראש החגים והמועדים, ללמדך, שהזמן הוא כמעין המתגבר, המתחדש ממקורו תמיד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.