עמדתי ברחוב דזינגוף נשען אל אילן ומהרהר בה ובהם ובעתיד העולם, והזרזירים חוגגים ברעש בין הענפים ומלשלשים על ראשי.
פתאום פגעה בכתפי מהלומה אדירה. כשניסיתי להתרומם מהמדרכת היה גחון עלי פרצוף מחייך בהנאה וגועה: “שימשילולה, אתה פה?”
“לא”, גנחתי. אני לא שימשילולה."
בחן זה את פני בתמיהה, לחש בצער “סליחה”, ונעלם. החלטתי שזה מקום מסוכן, על אף הגנת הזרזירים. הלכתי ועמדתי על המדרכת מעבר לרחוב, בעמדת תצפית ניכרת פחות, נשען אל אילן ונושם את עשן הדיזלים של האוטובוסים.
פתאום הכה אל גבי משקל עצום, כאלו העלה נהג שוטה את משאיתו אל המדרכת מאחורי. אספתי את אברי, ובעודי מנער את בגדי מזוהמה, גועה אלי אותו קול: “הי שימשילולה! שם מעבר לרחוב ראיתי אחד שנורא דומה לך. מצחיק נורא הא הא הא.”
נאנקתי ואמרתי: “אבל אני לא שימשילולה.”
מבולבל הסתכל בי הצעיר, גמגם “ס–סליחה” והסתלק. רחוב מסוכן. פניתי והלכתי משם.
עודי פוסע ומהרהר והנה חשכו עיני בגלל משהו כביר שפגע בעורפי. נפלתי על גדר. לא יכלתי לקום, אבל יד טובה סייעה לי במשיכה שהספיקה כדי לנקוע לי יד לולא נקעה ידי מקודם. והצעיר טוב הלב רועם עלי: “שימשילולה? שמע דבר נפלא. רחוב דיזנגוף שם מלא פרצופים שהם העתק מדויק מהפרצוף שלו. פשוט אפשר להתבלבל פה בעיר הזאת.”
“אבל אני לא שימשילולה,” אמרתי.
הצעיר הסתכל בי אם אין אני לועג לו.
אה? אמר בתמיהה אתה לא?"
שימשילולה המסכן! אני משער בנפשי מה יקרה כשכבר ימצא אותו בן-חיל זה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.