מוטקה לא היה מועל ולא זייפן ולא סתם איש חשוב, ובכן לא היתה לו מכונית. אבל היו לו אשה וילדים. ומכיון שלא היתה לו מכונית ועל האוטובוסים לא רצתה אשתו חנה לסמוך, הוכרחו לגור בעיר. דאג מוטקה על ילדיו שהם חיים בתוך ענני אבק ועשן-דיזלים ושאון שאינו פוסק משחר ועד חצות לילה (בערבי שבתות עד אחרי כן).
יום אחד מצא מוטקה סידור לשלוח את הילדים עם האשה למעון-קיץ. בהפרד המשפחה נשקה חנה (היא היתה האחרונה בתור) למוטקה ואמרה לו בלחש נוקב אוזן: “ואתה לא תבגוד בי!” רעיון כזה כלל לא עלה על לבו.
“מדוע את אומרת זאת?” שאל תמה. “אם תבגוד בי,” אמרה, “איעלב נורא.”
מוטקה המסכן כבר ידע מה יקרה אם תיעלב אשתו. חזר מוטקה הביתה ובלבו החלטה נחושה כי לא תיעלב אשתו. ליתר בטחון, יישאר בבית בכל ערב.
ובכן אותו ערב ישב מוטקה בבית, האזין לרדיו, פיהק, סגר את הרדיו, קרא עתון ערב, התגרד, והנה דפיקה על הדלת.
נכנס חיים ואחריו נגררת החתיכה שלו. אמר חיים: “עברנו, ראינו אור, ידנו שאתה לבדך, החלטנו שאתה משתעמם.”
שמח מוטקה. הגיש להם כאוות נפשם, פטפטו וצחקו. חיים הציע כי יצאו, אבל מוטקה עמד בהחלטתו, וסרב.
בערך בשתים-עשרה קמו האורחים ללכת, ומוטקה עלה על יצועו ויישן שנת ישרים.
בבוקר הוא יוצא לקחת חלב ולחם, והנה אחת משכנותיו מחייכת לקראתו ואומרת: “היה שמח אצלך בלילה.” “אה,” אמר מוטקה, “בא אלי חיים עם החברה שלו.” “מה!” אומרת השכנה, “הבלונדינית הרזה הזאת? אחד כבר לא מספיק לה?”
החיוך הערמומי של השכנה העביר במוטקה סמרמורת. הלך מוטקה לעבודתו והרהר כי בערב זה כבר לא יישאר בבית. מהעבודה טלפן אל יוסל ושאל אותו אם הוא (יוסל) מסכים שייקח (מוטקה) את שולה(אשת יוסל) לקולנוע. יוסל הסכים מיד. כנראה נאנח אנחת הרווחה.
לקח מוטקה את שולה לקולנוע. היא היתה חביבה מאד. ומוטקה בטוב לבו קנה לה בזיך שוקולאדה ועוגה.
בבוקר, בעבודה אומר לו למוטקה ינקל הטמבל: “מי זאת החתיכה שראיתי אותך אתה אמש בקולנוע?” “זאת לא חתיכה,” אומר מוטקה. “זאת שולה, אשתו של יוסל האח של דויד.” אומר ינקל הטמבל: “הוי, הוי. כבר אתה מתחיל עם נשים נשואות? אתה חברה-מאן אתה!”
אותו ערב יצא מוטקה מביתו ושוטט ברחובות לבדו. הלך פה, ישב שם. עד שהיתה השעה מאוחרת והוא עיף. הולך הוא הביתה, והנה שכנתו החביבה. עם בעלה, היא הולכת. “הבט”, היא אומרת לבעלה. “הנה מוטקה. מוטקה, מה אתה מסתובב בלילות לבדך? או שמא היית בחברה כזאת שאתה בוש בה?”
בבוקר טלפן מוטקה אל מרקו ושאל אותו אם הוא (מרקו) מוכן לצאת בערב אתו בלי האשה. אמר מרקו כי זה רעיון גאוני.
בערב יצאו שניהם וישבו בבית קפה רק עם גברים, לא מפחד נשיהם אלא רק מפני שאפשר בלי נשים, לא? ובאמת היה נעים מאד.
למחרת בבוקר אומרת לו שכנתו? “הא, מוטקה! נעשית רודף גברים, מה?”
חשב מוטקה וחשב, ניגש אל יודית ואמר לה: "יודית, בת כמה לאלה שלך? אמרה יודית: “בת שתים עשרה. מה יש? אמר מוטקה: “את מסכימה שאקח אל לאלה הערב לתיאטרון? הלא יש לה חופש. תיהנה קצת.” אמרה יודית: זה יהיה נחמד, אבל אל תוציא עליה הרבה כסף.”
לקח מוטקה את לאלה לתיאטרון, והיא נהגה כמעט כמו מבוגרת, ומוטקה רוה נחת, וקנה לה שוקולאדה, והיא אמרה לו תודה רבה, וכשהביא את לאלה הביתה חיכתה להם יודית ונתנה לו כוס תה.
למחרת בבוקר אומר לו ינקל הטמבל: “הי, מה זה שמעתי? אתה כבר מתחיל עם ילדות קטנות?”
תיכף אחר העבודה תפס מוטקה אוטובוס ורכבת ועוד אוטובוס והגיע אל הבית בו שכנה משפחתו. קצת היה עיף, ולא נוח לו בסביבה הזרה, אבל טוב להמצא עם המשפחה. לן שם מוטקה בלילה. השכים בטרם שחר ומיהר לחזור.
במשרד פתאום אומרת לו שוש: “פניך כאלו נהנית היטב בלילה.”
“כן” אומר מוטקה.
“חזיר,” אומרת שוש, ראיתי באיזה אוטובוס באת. לא מהבית. רק נוסעת האשה והוא כבר מתרוצץ כל הלילות. הגברים הללו!"
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.