רקע
מידד שיף
איך הוציאנו אמין מן הכלים

יום אחד נחשדתי ברצח. הפגר עליו השלום היה נבלה עוד בחייו, והיו לי אתו סכסוכים קולניים, וכלל לא הצטערתי כשהלך לעולמו. אולי אדישות זאת היא שהחשידתני. ובכן בא לי שוטר ואמר לי כי הסמל רוצה לראות אותי אמרתי “מיד אבוא”

כעבר חצי שעה, ואני מתאמן בדהירה על חמור, השיגוני שני שוטרים וביקשו ממני שאדריך אותם בכיוון הפוך. נעניתי להזמנתם האדיבה, הפניתי את פני החמור וצ‘-צ’ חא, רכבתי לתחנת המשטרה.

הסמל שמח מאד לראות אותי והביע את שמחתו בכמה קללות באנגלית (אירי היה). גם אני שמחתי, אבל כבשתי את רגשותי.

אמר הסמל: “ובכן אדוני, קטלת או לא קטלת?”

אמרתי" “חיאת רבך, יא זאבט, לא נגעתי בו, תהיה מנוחתו עדן. ראשית, הוא התנפל עלי. שנית רק בעטתי בו. ושלישית, כלל לא הייתי שם.”

אמר הסמל: “כך, מה? הנה פה אֵיבּ אומר שהוא ראה אותך עובר, ואחרי שמע שמע יללה, רץ למקום ומצא את אמין גוסס.”

אמרתי: “אולי הורעל.”

אמר אברמלה (הוא אֵיבּ): “הורעל? אולי נעלך מורעלת?”

אמר השוטרים צחק. נתן בו הסמל עין ונמחה הצחוק מעל פרצופו.

אמרתי: " אתה לא יכלת לראות כלום. הרי ישבתי עם שוש מאחרי העצים, ובכלל זה היה בלילה. שוש ראתה שלא הרגתי אותו, ושהוא התנפל עלי."

אמר הסמל: “רגע אחד. הרוג התנפל עליך כשהיית עם גברת? בלילה? זה כבר ענין אחר. הביאו את העלמה.”

אבל שוש לא רצתה להעיד. היא אמרה כי מה שהיא עושה בלילות אינו עסק המשטרה. בלילות אמרה, היא ישנה.

הגענו למבוי סתום. פתאום פצה את פיו מרדוך. מרדוך היה מסכן שהתפרנס בצער מן הגנבה, ותמיד כשהיה חסר משהו באחת החצרות היו גוררים אותו לתחנת המשטרה, ובכן היה כמעט תושב קבע שם. אמר מרדוך: “מדוע לא תשאלו את אמין בעצמו?”

אמרתי: "איך! הלא הוא כבר פגר, תודה לאל!

אמר מרדוך: “גם מתים יכולים לדבר. צריך רק להעלותם באוב.”

אמרתי: “מרדוך, אתה מעולם לא היה לך יותר מדי שכל. אמין גם בעודו חי לא יכל לדבר, ואתה חושב כי יוכל לדבר אחרי מותו?”

כי בסך הכל היה אמין רק כלב רועים גרמני, טפש כאברמלה בעליו. שמו המקורי היה אֶמיל.

אמר הסמל: “מעולם לא הייתי בסיאנס ספיריטואליסטי. צריך להיות מענין.”

בעצת מורדוך נערך הסיאנס בבית אברמלה, כי דרכו של רוח לחזור למקום חיותו. ישבנו אל השולחן שאין בו מסמרים, הנחנו את כפות ידינו על דף השולחן, כיבינו את המנורה, וחיכינו בשקט.

פתאום אומרת בילקה, אשת אברמלה: “הוא פה. הוא מתרפק עלי.”

אמר הסמל: “שקט.”

אמר אברמלה: “אין ספק שזה הוא. כעת הוא מתרפק עלי.”

חששתי פן יבוא הרוח ויעשה גם לי משהו. התכוננתי לבעוט בו. התנועה החרישית בחדר מרטה את עצבי. אמרתי: “נמאס לי. כמה עוד נחכה?”

אמר הסמל: “מרדוך, מה כעת?”

לא היתה תשובה. העלה אברמלה אור, והנה אין רוח ואין מרדוך וגם תכשיטיה של בילקה וגם שעונו של אברמלה וגם כובעו של הסמל. למחרת נודע כי גם כלי הכסף נעלמו מדירת אברמלה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47256 יצירות מאת 2632 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 19716 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!