לפני שלושים וחמש שנה ושישה חדשים ושמונה ימים נולד ילד, ומיד בהיוולדו עשה רושם רב – על הוריו (כמובן). מרוב התפעלות כינוהו הוריו יוסלה. היה לו קול עז והיו לו יצורים רכים. ילד יפה היה. ילד חכם. ילד פלא. בעיני הוריו (כרגיל, אבל הוא הרי היה רגיל. אך לא. הוא היה רגיל מאד. סתם רגיל יכול להיות כל אדם).
רבץ הילד בזוהר פני הוריו, והפליאם בפלאיו. ובבוא עת למד גם למלמל וגם לזחול. ובבוא עת נולד אחיו ואחר כך גם אחותו. עוד עשה יוסלה רושם רב, אבל הוריו כבר הוצרכו להעריץ שלשה ילדים וגם לעשות משהו זולת זאת. אוי, הפרנסה, הפרנסה. ובכן נשבר לבו של יוסלה הקטן, ויצא בין הבריות לעשות רושם מחוץ לביתו.
היה יוסלה נעלם למען יצאו לחפשו; היה מחבל, לוקה וזועק; היה מטיל את מימיו על רגלי עוברים ושבים. אבל מרוב דאגתו לרושם היה לפחדן. תמיד חשש פן לא יהיה הרושם כראוי. למשל, כשזחל בעת קונצרט אל מתחת לבמה כדי לדקור במסמרים את רגליו של כנר מהולל, חשש פן לא יוודע מי הדוקר. כשצייר ציורי-תבל בבית השימוש של בית הספר, חשש פן לא יוכר סגנונו המיוחד. כשהלך ברחובות בחצי הלילה וצעק דברי ניבול-פה, חשש פן לא יתפסו שומעיו את עוקץ הבדיחה אלא אותו עצמו.
ובגדלו, גדלו גם רשמיו. גידל זקן-לחיים, חבש מגבעת רחבת תיתורה, והיה מחבר שירים. הצטרף לאגודה חשאית שמטרתה לפרסם את עצמה ואת חבריה, והפיץ על עצמו סיפורי סקאנדאל מעלי רוק. צד פה ושם קטעי דברים על אמנות. והיה ממלל בבטחון על באך ועל ויינינגר ועל צ’נדראלאל פראדאש קוקוריקו. ליהג אידיאלים מכל הבא בלשון, נועזים מאד ומעורפלים מאד. והעיקר – הבגדים. אה, אותם המכנסיים! אה, הז’אקטים! החולצות! הגרביים! הנעליים! הכל כמו שלובשים מעבר לים, אבל יותר מזה. אכן, המלבושים עלו ממון רב. (לענין זה עוד נחזור).
אך הבריות הפכפכים. מדברים באדם, ועוברים לדבר בזולתו. כי התחרות בשוק הרושם קשה מאד. וטחינת קמח, ככל שחביבה היא על יושבי קרנות, עלולה לשעמם. ביחוד כשמלאה העיר ספּקי רושם המייצרים בלי הרף חומר רכילות חדש.
ובכן ריהט יוסלה לעצמו חדר בספרים נאים עם מרבד. קנה תקליטים. ערך מסיבות לבני עליה. אבל כל זה עלה ממון רב. (לענין זה עוד נחזור).
פסקו הבריות מהתפעל. לקח יוסלה אשה דקוראטיבית ושם אותה במסגרת דקוראטיבית של רהיטים מיוחדים מאד עם תמונת עירום אדמדמת ופסל עירום קצוץ גפיים וראש, אבל כל זה עלה (סליחה, כבר אמרתי: עוד נחזור).
בינתיים גילה יוסלה כי אין כעתון מכשיר לפרסום, ונעשה עתונאי, ובזה אין אני יכול להאריך מפחד עורכי העתונים. אך זאת אוכל לגלות: את עטיו היה יוסלה מציג לראווה בגאווה. אבל, אהה, העתונאים רבּים והולכים, ואף שהם מפרכסים זה את זה, שימת לבו של הציבור מוגבלת. ובכן לוה יוסלה ממון ושקע בחובות והיו נושיו מדברים ומדברים – בחימה, בגנותו, אבל בו. עד שלמדו כולם לקח, ונסתמו מעינות האשראי והדיבור.
מצא יוסלה אשה רוחנית בעלת קאליבר, שהיתה ניכרת מרחוק, והיא כולה טראגדיה, והיה מתרוצץ בחברתה לעיני כל. דיברו הבריות על בגידתו באשתו – וגם גרה זאת נעשתה תפלה.
חלה יוסלה במחלות מיוחדות, והתאונן ונאנח. לגלגו עליו הבריות, ופסקו.
מעט מעט חדלו ממנו. הלך יוסלה וירה כדור בראשו של עצמו. דיברו על כך הבריות יום ועוד יום, ודי להם.
ומעולם הרוחות מציצה עתה נשמתו של יוסלה מעבר לכתפך, ומברכת אותי. בכל זאת הן ידברו בו מעט עוד פעם אחת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.