משרווחה בישראל אופנת ההגרלות, רצה גם בובו השמן להשתתף בהגרלה, אבל חשש שהכל רמאות, ובכן עשה לו הגרלה פרטית, ונשא אשה.
הסיכויים בהגרלה זאת לא היו רבים מאשר בהגרלות אחרות, וכך זכה בובו השמן בקוקלה, שהיו לה כל המעלות שמנו באשה. אך עם כל טפשותה היה לה אינסטינקט בריא, כלומר איך לרדות בבעלה ידעה. מכיון שלא רצתה כי תהיה דעתו פנויה לרדוף הבלים והבלוֹת, סידרה שיהיה עמל ומוטרד בלי הרף, ובזבזה כל פרוטה שהכניס. מכיון שהשבע נוטה להרפתקאות, בישלה לבובו תרנגולים על זפקיהם ודגים על מררותיהם. ומכיון שכל שיפור עמדה בחברה מעורר את יצרם של בעלים להחליף דירה ואשה, ראתה קוקלה שלא תשופר עמדתו של בובו. קבע פגישה, הצליחה שיאחר; נפגש, הציגה אותו באור הנכון; ובכל מקום שבובו הולך, שם כבר אמרה קוקלה מה הוא בובו.
בובו המסכן. איך ייחלץ ממנה? חשב: יזמין ידידים ותיפתה קוקלה לאחד מהם ותניח לו. אכלה קוקלה ומחתה פיה והוסיפה להציק. חשב: ישלחנה לעולם האמת, ורך לבו. חשב יברח, ולא ידע לאן. החליט להתאבד.
אה! אבל איך? רצה לפתוח את עורקיו באמבט, ופחד פן תעשה לו קוקלה סוף שחור על שלכלך את חדר הרחצה, שבו היא צריכה לכבס את שפעת תחתוניה. רצה להיתלות וכמעט שנחנק. רצה לאכול ולאכול עד שיתפקע, נזכר בתבשילי קוקלה ופג תאבונו. רצה להפיל עצמו מתחת אוטו, והתנגדו עובדי הנקיון של העיריה. ופתאם נזכר בובו בחברה קדישא ועבר ממנו כל החשק למות.
ואז עלה בדעתו פאטנט: אין מפלט מפגעי החיים והאשה אלא בבית הסוהר. אתה יושב לך במעשיהו, באיזה ביתן נחמד, בחיק הטבע, בחברת מיטב האינטליגנציה הישראלית, אוכל משמנים על חשבון הציבור, אינך דואג כלום, אינך משתעמם, ואינך חייב לתת דין וחשבון על מעשיך לפני שום אשה שבעולם.
אבל איך נכנסים לבית סוהר? ימעל? הרי אין הוא לבלר בבנק הדואר ולא פקיד במשרד האוצר. ירצח? רחמנות. יגנוב? פ’ה, לא יפה! החליט להעליב שוטר.
חיפש וחיפש שוטר צעיר בעיר, עד שמצא אחד יושב על גדר ומנמנם. ניגש בובו השמן אל השוטר כמטחווי זרוע ואמר לו: “אדוני השוטר, אתה סמרטוט!” נעור השוטר בבהלה ואמר: “מה, מה מה קרה?” אמר בובו בהדגשה: “אתה שוטר אתה? אתה סמרטוט!” נאנח השוטר ואמר: “אתה מספר לי? אה, לו ידעת כמה אתה צודק!” אמר בובו: “ולא תאסור אותי?” אמר השוטר: “כעת אין לי זמן לאסור, אני בתפקיד. אולי יש לך סיגריה?”
ישבו ועישנו ושוחחו, והוברר כי לשניהם אותן הצרות. החליטו שייכנסו שניהם לבית הסוהר. עוד באותו ערב הלכו שניהם לתחנת המשטרה והודו בפריצה נועזת. שמע אותם הקצין התורן, הביט בהם ואמר: “אתם אינם מודים, אתם מתפארים. עכשיו הגידו את האמת. מה הענינים? אני מוכן לעזור.” הודו על האמת. אמר הקצין: “חברה, זה פאטנט ברזל! אני מצטרף.”
הגישו השלשה דו"ח משותף. הובאו לחקירה. בא סגן פרקליט המחוז ושמע אותם. אמר: “זה מצחיק. איפה השלל?” אמרו: “בזבזנו על קלפים, נשים ויין.” אמר: “אתם על נשים וקלפים ויין? הוי הוי! סתכלו עליהם! חברה, אין לי כעת זמן לשקרים. מה הענינים?” הודו על האמת. אמר סגן פרקליט המחוז: “שמעו, זה פאטנט אדיר! אני מצטרף.”
הובאו כל הארבעה לפני השופט. שמע השופט את העדויות, נאנח ואמר: “בשטויות כאלה אין לי שום הזדמנות להראות כמה אני חכם, ולא יכתבו עלי כלום בעתונים. אם לא תספרו את האמת, אני עושה את כולכם עדי המדינה.” נבהלו וסיפרו לו את האמת. אמר השופט: “איזה פאטנט עליון! אני מצטרף.”
אבל פה התערבה בענין התביעה הכללית, בדמות סגנית של פרקליט המחוז. היא טענה כי כל הענין מבוים וכל זאת דמוראליזאציה ודוגמה רעה. הלשינה סגנית פרקליט המחוז לפני חברות הכנסת ולפני עורכות מדורי הנשים בעתונים ולפני איגוד הצרכנים. היתה מהומה, והועבר בכנסת חוק גרטה אשר: הבורח מאשתו לבית הסוהר יחויב לשאת עוד שתי נשים.
בובו מצא פרוטקציה לבית המשוגעים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.