“ואהבת לרעך כמוך”, “ברור לו מיתה יפה” –

הנה הוא הרום, הקידוש והזוועה – וכאחת! הנה היא כף־הקלע, הטלטלה – טלטלת האדם:

דע והכר והרגש שכל יציר־אדם על פני האדמה הוא כמוך, הוא אחיך, עצמך ובשרך.

ודע, שיש אשר אתה נאלץ, ואף גם מחוייב לעשות לזה אשר הוא אחיך, אשר הוא כמוך, את הנורא מכל נורא –

ליטול את חייו!

ודע, שאין אדם על פני האדמה, ואף זה שאתה אינך רשאי שלא־ליטול־את־חייו, שמותר לך להבזותו, להשפיל כבודו. יצור אדם כזה אין תחת השמים!

אדם! כבוד אדם, צלם אדם!

כמוך –

ומיתה –

וברור מיתה יפה –

וי, מה נורא להיות אדם! לשאת הכרת אדם, נטל אדם וחובת אדם. ואין להתחמק, ואין לעצום את העינים, כי על כן לא בת־יענה אתה. כי על כן אדם אתה!

טלטלת אנוש, כף־הקלע –

פושטת צורה, לובשת צורה – והיא – – –