רקע
מרדכי אהרן גינצבורג
תולדות נאפאליאן בן־פָרט

 

הסוס והחמור    🔗

עין ראתה ותעידני – אמר הסוס אל החמור – כי טוב אני לאדם מעשרה חמורים, כי עשר ידות לי ממך בגבורה במהירות ובכל כח בנפש, הלא בגלל הדברים האלה יתאמר האדם בכבודי להוקירני ממך במעון במזון ובבגדי חופש לרכבה, ומדוע זה נהפך הגלגל על שנינו בדבר החפשיות? בי יתעמר במתג ורסן ובחחי ברזל כעבד עבדים, ואותך כבד רגל וקל תועלת, ימשוך חסד אחריו בעבודות אהבה בחבלים דקים כאחד מבני הדרור. – הלא דבר הוא?

אמנם קטנך עבה ממָתני – ענה החמור – כל ימי לכתך בארח מישור אל מקום אשר רוח בעליך ללכת, אולם כמעט תתפרץ מפניו ללכת ארחות עקלקלות אז בכל חשק לבבו יכסוף לצקת עופרת ברגליך הקלות להָצר צעדיך מִסַת פעמי החמור, כי אני כבד רגל אף אם אלך תועה כל היום בל ארחיק לתעות עקב רב, אולם אתה קל המרוץ, בן שעה אחת תטה עקלקלותיך ברגלים ממהרות לתעות עד הררי נשף – על כן יכלכל האדם דבריך במשפט, יכבדך כמו נגיד, ויאסרך כבן פריץ,

על פת לחם יפשע גבר המוני,

ועל עיר ויושבי בה, גבר חכם בעוז.

החזיון הזה יורה דעת כי טוב לאדם קנות מוסר ויראת השם לפי מדת השכל ורוחב הדעת אשר הערה הטבע עליו שכם אחד על אחיו, עד אשר ישאו מאזני השכל ויראת החטא בד בבד, כי רק ברבות שרשי המוסר למטה יסתעפו ענפי השכל מעלה והיה למקל תפארה, ובלעדיהן ישתגשגו ויעלו למקל חובלים, ולפי רבות כחות הנפש והרוח בלב חסר יראת אלקים, כן תרבה הרעה השוקדת לצאת ממנו – איש המוני כי יחטא לא תעבורנה רעותיו את קירות ביתו, אום כביר כח רב פעלים כנ…, אם ימשוך ידו את מעולים, ורבצה חטאתו בתבל ומלואה, כי לא יצר כחו הרב לפרוץ זרועות עולם להרגיז ארצות רבות ולעשות אנשים כחגבים אשר הורגיהם בהמון לא יֶאשָמו.

הוא נפליון איש המופת אשר יצא לאור העולם בַאיַסְיָה העיר באי קָארזיקה בט"ו לחודש אויגוסט 1769 ממעי משפחת בָנפַארט אפרתי איטליה אשר סדר יחוסם משתלשל למעלה למעלה עד שנת 1272, כי עשו להם עשר וכבוד ושם טוב בטערעפיזה, מקצתם בתור ראשי מדינה, מהם סופרים, מהם משיבי מלחמה שערה, ויעשו להם שֵם כשֵם הגדולים בארץ, אפס כי אין יתרון להתחקות על שרשי יַחס אבותיו, אחרי אשר נפליון בנפשו לא חשש להתימַר בכבודם, ולא בסתר אמר אל ראָשי איטליה אשר הציקו לרגליו את ספר יחוסו נעתק ממעשי בית דיני איטליה הקדמונים, לאמור "אין חפצי להתיחס ביחס אבותי לפני כי אם ליחס את בָני אחרי בזכיות עם צרפת: בפיו דבר ובידו מלא, וישלך את ספר היחס על האש. באהבת מ .רבעוף השליט בקארזיקה בשם מלך צרפת את משפחת בָנפַרט נצח, הטה אל נפליון חסד ויספחהו בהיותו בן עשתי עשרה שנה אל בית הספר אשר בברינה ללמוד ספר וחכמת מלחמה, ובמלאות לו בבית הספר ההוא שש שנים, נעתק בעזרת מעוזו הגזבר אל בית המשנה אשר בפאריז, וכאשר נרחבה דעתו בכל ידיעה הנוגעת אל מלאכת המלחמה ביד השכל הטובה עליו, נתן לו מקום בצבא מלך צרפת במדרגת אחד הפקידים התחתונים בשנת 1785 והוא נער בן שבע עשרה שנה, ובעת ההיא החֵל רוח הקשר לפעם את בני צרפת, חלק לבב בני הארץ, איש איש מתנגד לאחיו בסתר לבבו, ונפליון גם הוא לא חסר רוח התנגדות ומשטמה, כי נולד על ברכי המחלוקת והמשטֵמה אשר היה לקארזיקה ארץ מולדתו על כנסת געאונה ועל צרפת הלוחצים אותם, ואביו היה אחד מאנשי הלבב אשר נתנו יד לפאאָלי גבור קארזיקה לפרוק עול צרפת מעל צוארם, ויהי לו אביו לעינים באהבת הדרור, ופאאלי יצק את אהבת המלחמה ואת הכבוד בלבו, אפס כי לא כלכל את המדות האלה במשפט ויתן להם ידים לגוע ארחות עקלקלות, כי למד את לבבו לשנוא ולבוז לבני האדם ולהסתיר את אֵיבתו ואת נקמתו בחדרי לבבו, לספור את צעדי האנשים מסביב, ולהסתיר דרכו במחשך מעין הרואים, להציל טובה לנפשו מאת הרעה המוצאת את הכלל, כמעט דבש ממפלת הארי, – עד כי היתה חַוַת נפשו לראש על כל תאוות לבבו ותסך כענן עליו מעבור כל מדה נעימה וטובה אל לבבו, עודנו בבית הספר בברנה ולבבו הקשה החל לגמול פרי כחש, גם מלמדיו גם מרעיו לא הפיקו רצון ממנו, לא התרועֵעַ אתם ולא היה לו חלק בשמחתם ובתעלולי נעוריהם, כי התבודד תמיד וילך קודר בלחץ הרעיונות העמוקים המפעמים את לבבו, וכל מורה ומֵרֵעַ לא שָלט להניח לו מרוח הדמיונות המרחפת על פניו תמיד, בחפץ עז ובתשוקה נמרצה תפש את כל הלמודים המתיחסים אל דבר המלחמה, למודי המדידה העמוקים והקשים היו לו לנחת ולשעשוע על אשר הריח בהם את רוח המלחמה, כי רק חכמת המלחמה לבדה מלאה את חללי לבבו, ותצק עליו רוח עריצים לראות את כל בני האדם מקצתם בתור כלי מעשה (מאשינען) ומקצתם בתור אויבים, להתעמר בהראשונים לכל חפצו, ולהחרים א האחרונים כיד החכמה ההיא הטובה עליו לרעת הכלל – שלטון ונצחון היו כל מזימותיו; ורק בגלל הדבר הזה קרב את מרעיו אליו בשמאל לשוב ולדחותם בימין, לחנך את כחו במלחמות קטנות אל הגדולות אשר קותה נפשו לעשות לעת מצוא – כי שלח רוח משטֵמה ביניהם, חרחר רב ויגרה מדון בין התלמידים ובין מלמדיהם, ורק שני נערים דַלי שכל בחר לו בבית הספר ההוא לקרבתו, והמה הכירו את רחב דעתו עליהם, וימָשכו אחרי חפצו כבהמה בבקעה, עד כי היו בידו כמטה בכף מרימיו.

ואחרי חכמת המדידה היתה לו תלדות ימי הקדם לתורה, וברחב דמיונו הוציא לאור את תעלומות העוז היָצוק בלבו ע"י הדברים הגדולים אשר יצאו אל הפועל בזרוע גבורי ימי הקדם – וכל נצחון הרשום לזכרון בספרים האלה היו קטורה באפו, מנחת אזכרתה מזכרת כח נפשו, היוונים הקדמונים בני שפארטה היו לו למופת באהבת המלחמה, ובעקבותם הלך להקשות גופו להרבות כח ולהמעיט דבר עד כי למד את לשונו להרבות דברים במלים מועטים, לתפוס בעין בוחן דברים קלי ערך לבלי העלים עין מדברים פחותים אשר יש בהם חפץ לתועלת לתור אחרי ערות משנאיו ולהתנפל עליהם מן הפאה אשר לא נזהרו לשום בתוכה משמר.

זאת פעולת נפוליון בבית הספר! ומלמדיו אשר ביושר הפליגו את רוחו הכביר ואת רוחב דעתו בלמודים אשר לבבו נוטה להם, התלוננו ויתרעמו מרה על ערמתו ועל אפו הקשה לשמוע בלמודים אשר לא לרצון היו לו – ואחד ממלמדיו העיר עליו ברוח איש נביא, לאמור “בן קארזיקה הוא מלֵדה ומטבע אשר יפליא לעשות אם יהי אופן המסיבת לימינו”.

בבית המשנה אשר בפאריז לא ארכו לו הימים, כי נפקד ללכת פאלענסה אל משמרתו אשר הָפקד עליה, שמה קנה את לב ראשי החיל לאהבתו, כי שמר את תפקידו בדקדוק כיד התשוקה הבוערת בעצמותיו לעבודת הצבא וכיד הלמודים הטובים עליו בכל דבר הנוגֵעַ למלאכת המלחמה, לא משך ידיו את תענוגות ימי השחרות המפריעים את בני גילו מעבודתם, כי איש מופת כמוהו שלט ברוחו להטות את כחות נפשו, ולהכריע את כל תאַות לבבו לעבדים נאמנים אל התכלית האחת אשר כנן למענהו, וכל ישעו וכל חפצו היה לבקש ידים לכחו הגדול, על כן כמעט נשמע תרועת הקשר בצרפת, ויתקע את כפיו לעם הארץ מתנגדי המלך, ובפה מלא אמר, אלו הייתי מגדולי המלכות כי עתה עמדתי לימין המלך, אבל עתה בעניי ובשפל המדרגה, הנני נאנס לנטות אחרי עם הארץ, רוח הוַת נפשו דובר בו; ובעת ההיא נסה את כחו בחכמת השיר וישורר שיר לכבוד הדרור ולא הצליח, כי לא התהפך רוח המליצה הנאמנה כחומר חֹתם בידו כאשר התהפכה החרב ביד גבור משכיל הזה להכות פעם לטובת הדרור, ופעם לטובת העבדות לפי חפץ הות נפשו.

באחרית שנת 1790 עזב נפליון את עבודתו וישב בחברת פאאָלי בן ארצו לקארזיקה, כי עגבה נפשו על ארץ מולדתו הנרגזה גם היא מפני תנופת יד האפרתים, ויהי לראש על צבא אַיאַסַיה עיר מולדתו, ובראש הצבא ההוא דמה נפליון לעלות על מעלת נגיד עם קארזיקה תחת פאאָלי אשר הֵחל להבָאש בתוך עמו בעת ההיא, אפס כי לא עמדה לו הַשָעָה עוד, כי נבצרה מזמתו אשר חשב ללכוד את הָאִי מאדעלונא – והמסע אשר נסה טרויגיעט מרעהו לרגליו ובעצתו על האי זרדינה, גם הוא עשה פרי כחש – ופאאלי בראותו כי התֵרו עם הארץ את הרצועה, קרא את בני ענגלאנד לעזרתו, ונפליון אשר התנגד אליו בדבר הזה אמר לתת עוז לדעתו ביד חזקה, ויָצר עליו ועל אוהבי ענגלאנד את איאַסיה ויפלא ממנו לבקוע אל העיר, אז החרימו בעלי קארזיקה את נפליון ואת מרעיו מהסתפח בנחלתם, וישב נפליון וביתו צרפתה, ויהי אויב מבקש רעת ענגלאנד כל הימים, בימים האלה כאשר גזל פאאלי את החרב מיד נפליון, תפש עט סופר בין אצבעותיו ויכתוב ספר כולל תלדות קארזיקה ארץ מולדתו במשפטי המדינה ובמשפט צבא המלחמה אשר אמנם לא ראה את פני הדפוס, ועוד ספר אחד כולל שיחה אשר היו לו עם סוחרים חכמים בחכמת המדינה על דבר משפט מדינת צרפת, כי היה נפליון ספרא וסייפא כאחד, עד אשר נדחה העט מפני החרב בעת אשר קבלוהו בני צרפת שנית במדרגת ראש (קאפיטאן) תחת יד קעלערמאן בהצותו על ליאָן, אז החלה ישועתו להגלות, כי כאשר הראה את ידו החזקה במצור היער ההיא עד רדתה אותה בי“ט דעצעמבר 1793; ונפליון עשה חיל עד להפליא ויורד עוז מבטחה, אז נִשָא בפעם אחת מאת בַארס ומרעיו ראשי העם עד מרום מעלת (גענעראל לייטענאנט) במחנה איטליה העומדת תחת יד דומבעריון שר הצבא, והמחנה ההיא היתה אז דלת כח עיפה ונכשלה מֻכה ורדופה לפני אויב, ויהי לה נפליון למעיָן נוֹבֵעַ ישועה, כי הפיח רוח גבורה באף בני החיל, ואת לבב ראשי הצבא הטה בכח פיו לצאת מן המצדות אשר המה מתחזקים בתוכם מפני פחד אויב, ולתגר בו מלחמת תנופה עד אשר יהפכו את הגלגל בזרוע רמה, להשיב את הנצחון לימינם, אף לא היה רוח שקר בפיו, כי כמעט יצאו הצרפתים לרגליו מן החורים אשר התחבאו בם, והנה יצאה הצפירה להם; אפס בכל אלה לא הגיעה שעתו, ובעוד הוא תולה הררים בשערה והנה נכרתה חבל ישועתו; כי עד הימים האלה היה שלטון צרפת בידי ראָבערספירה ומרעיו עוכרי הארץ אשר מלאו את הארץ דמים בממשלה מרצחת אשר פיהם יקבנה בשם ממשלת הבהלה (טרעמסמוס, שרעקענם רעגירונג), ונפליון גם הוא נטה אחרי תורת הבהלה הנזכרה למרות עיני הישרים בלבותם, ובעת ההיא נלאו הצרפתים שאֵת פני חבר המרצחים האלה, ויקומו וימיתו את ראבערספירה ואת מרעיו, ומלאכים שלחו בכל הארץ ובכל המחנות לבער אחרי ממשלת הבהלה ואת האנשים אשר חזקו ידי בעלי הבהלה, אז באה הפקודה על נפליון, ויתפש בניצא מאת מלאכי הוַעד וינתן במשמר, ואף כי לא יכלו שופטיו להרשיעו במשפט כי לא נמצא דם נקיים בכפו, בכל זאת הדיחוהו משאֵתו וימחו את שמו מספר שרי צבאות צרפת לחרפת עולם בכ”ג זעפטעמבר 1795, לשוא מהר נפליון פאריזה להוכח צדקו לפני שָרי הוַעד, כי שומֵעַ לא היה לו מאתם בשנאתם את בעלי הבהלה תכלית שנאה, ותצר לנפליון מאד כי לא נשאר לו מחיה ותוצאות חיים, עד כי נאנס להחיות נפשו מנדבת אוהביו – ובצוק העתים האלה נכמרו נחומי דֶעבריא ופרערון אשר ראו בצרות נפשו ויהיו לו לישועה, וברוחם הנדיבה לא נחו ולא שקטו עד אשר הרצו אותו אל שָרי הַוַעד, וישובו ויתנו חרב צרפת בידו במחנה הָאלאנד, ולרגלי הישועה ההיא נקרא ותֵתֶא ישועה קרובה ממנה, כי בהיותו נכון ללכת אל משמרתו אשר הָפקד עליה, והנה חרש רוח הקשר את נעוריו; כי התגודדו המון העם בפאריז כמשפטם לבקש חדשות לבקרים, ויקראו בחזקה להעביר את סדרי הממשלה הנהוגה בעת ההיא ולהקים אחרת תחתיה, והוַעד בראותו כי נכון לו מידי ההמון יום חשך, מהר לאסוף חיל וצבא תחת יד ראשים בטוחים להיות לו לסתרה, ויהי גם נפליון במספר הראשים העומדים לזרוע הוַעד, והמה גם המה לא כפו את טובתו וירימוהו בראשונה אל מעלת (דעוויזיאנס גענעראל) ושלשה חדשים אחריו נִשָא מאתם עד מרום מעלת שר הצבא במחנה איטליה 1796, והוא עלם בן שש ועשרים שנה וינחל כבוד ועושר כאחד כי קנה את לב האשה הכבודה והעשירה יוספינה אלמנת השר בורנָאי ותהי לו לאשה.


 

נפליון שר הצבא.    🔗

בשלשים לחדש מערץ 1796 קבל נפליון בניצא את שבט המושל על צבא איטליה מידי שערער המוסר מלפניו, וירא את פקידי החיל העומדים על ידו כי טובים המה, אבל אנשי הצבא אשר ברגליהם נמוגים ונרפים הולכים ודלים ספים תַמים מן בלהות, וצבאות עסטרייך עומדים למולם כששים אלף חלוצי צבא תחת יד בעווליעו הולכים ומתחזקים באיטליה, אולם מי גבר כנפליון יודע לכלכל את רוחו את עוזו ואת טובו במשפט ישר, כי עד ארגיעה שלה אצבע לעשות תנועה רבה בגלגלי המסבות ויהפוך העליון לתחתון, הוציא רוח גבורה מאוצרו וילבש את בני צבאו הנכאים, ואת כל מחסורם נדר להשלים להם בארץ אויב, ובזרוע עוזו נסב את האויב ויסב את פני המלחמה לאחוריו, עד כי נבצרה מזמת מתנגדו וכל תחבולותיו אשר דמה לעשות בהן מלחמה, ועל אפו וחמתו נהדף ממצבו הטוב אשר כנן במועצות ודעת ויגזר אחור, ובי"ב אפריל הטה נפליון את אגרופו על דעארשענט שר צבא עסטרייך ויכהו מכת בלתי סרה וילחצהו אחור אחור בלי חָשך, כי חוק שם לו לחלק את צבא עסטרייך ואת צבא איטליה לפאות שונות.

בי“ד לחדש נטה ידו שֵנית על מתנגדיו ויכם על יד מילעזימא ודעגוא – ובט”ו לחדש בצע מזימותיו, ויבדל בין האשכנזים ובין האיטלקים, והוא מהר אחריהם על כנפי הנצחון, וישתער בראשונה על צבא פיאמענט הרבה וינַשל אותם מן המעגלה אשר התבצרו בה על ידי צעפא – בי“ז קבע את ישיבתו במקום אשר היה בו מחנה מתנגדיו בתחלה למרות עיניהם, בכ”ב לחדש לעת ערב בא אל מאגדאווי במבוא עיר מבוקעה, אז כהתה רוח נגיד פיעמָאנט ויאמר להשלים את צרפת, ונפליון הקשה את רוחו ולא נרצה אליו כי אם להשקיט את המלחמה על ימים מספר, ואף את השלוָה הקלה הזאת לא נתן לו כי אם אחרי אשר נכנע למסור את כל מבצרי פיאמענט בידי הצרפתים, ותהי לו יד שלטת על המדינה ועל תוצאותיה –

וצבאות עסטרייך חַתו מנחת זרועו, נסוגו אחור עד מעבר לנהר פָא להגן על מיילאנד, וילכדו את המעבר אשר בין פאלענצא ובין פאוויא, כי מסך בם נפליון על ידי תנועות מתעוות רוח עועים לחשוב כי על המעבר ההוא עין נפליון צופה לעבור, והוא זרה אבק בעיניהם ויעבור חיש כנשר את הפָא בח' לחדש מאיי על יד פיאצענצא, ויאכוף את צבא עסטרייך להתמלט בעור שניהם עד מעבר לנהר אדא, שמה שבו ויתבצרו על יד לָאדו ויחזקו את הגשר הגדול אשר על הנהר ההוא בדָיק ובסוללות מורא מאד עד כי דמו כל יודעי מלחמה כי לא יזיד צר ואויב לעבור את המעבר ההוא ולא יתנזק, אולם נפליון גזר אומר להראות כי לא יפלא מתכסיסי המלחמה אשר לו כל דבר, ולא חשש על מבול האש אשר המטירו האשכנזים על אגפיו ממרומי עוזיהם, ויחצה באש ובדם עד צואָר, וכאשר נרפו כל אנשי החיל למראה רבבות אחיהם הנופלים כזבובי מוָת מאת סוללות יורקות אֵש ונחלי אבדון עד עברו את המעבר ההוא בי' לחדש ויבוא בלומבארדיה כמבוא עיר פרוצה ומעצור לא היה לו, כי צבאות עסטרייך נסוגו אחור להגן על מאנטובה, אז נכנעו נשיאי איטליה בלבבם וישובו וישחרו את השלום, בי“א לחדש קנה נגיד פארמה את ברית השקט (שטילל שטאנד) במחיר, ואחריו בי”ז התרצה אליו נגיד מאָדענה, ובי"ח קנה מלך זארדיניה את השלום בדמים יקרים, כי הרגיז נפליון ליושבי איטליה, ולא קם רוח באיש מפניו.

אמנם לא בגבורת ימינו לבדו עשה נפליון את כל החיל הזה, כי גם הערמה היתה לו לזרוע, כי גנב את לבב עם הארץ בחלקת פיו ויבטיח להם דרור וחֵרות מלא חפנים, עד כי חלק לבב העם מאת אדוניהם וימאסו בסדרי ממשלתם לעגוב על החירות אשר פי הצרפתים יקבלנה, והמה הוסיפו כח בידי נפליון לעשות את הגדולות האלה – ולולי בגדו עצי היער באחיהם לתת בית יד לקרדום, כי עתה לא צלחה בידי הגרזן השָנון לכרות את יער הלבנון – דרור והשויָה היה הקסם על שפתי הצרפתים להטות את לבב ההמון לחפצם – ודבר שפתים כאלה היתה סחורת חפץ בידי הצרפתים אשר סבבו ברוכלים ממדינה למדינה בקול קורא “קנו דרור! קנו השוָיה”! וירבו לקחת במחירו את יגיע הארצות ושפעת כל הממלכות אשר באו בתוכן, לא השאירו לבני עם הארץ בלתי אם הדרור לאכול ירק דשא כפרא חפשי למוד מדבר אם לא יחפצו לשאת חרפת רעב, ועד מהרה שבעו אָזני האיטלקים מהֵד חבָרת הדרור אשר הריעו הצרפתים באזניהם בעוד ידי חמס מריקים את שקיהם, וינחמו על התמורה אשר המירו באַולתם משמע אזנים ביגיע כפים, עשר וכבוד בצל דרור, ויקומו בחרב נוקמת על הצרפתים היושבים בפאפיה וביקאקה וישחיתו רבים מהם ארצה, אבל ידי נפליון הציד הגדול היו מהירים במלאכת הכלובים כבמלאכת הרשת, ולא נתן את צפרי הדרור אשר צד ברשת להמלט מידו, ובעים רוחו לא פנה אל חמת מלאי אפים וקצרי ידַים כאלה מבני איטליה, וימלא את ידי אוישערעו פקידו לשפוט אותם בחרב ובאש משפט מורדים ושופכי דם, והוא מהר ויעט על צבא עסטרייך אשר שבו יתבצרו על יד מינסיהָ, ויעבור בכ“א לחדש את הנהר ההוא במקום אשר לא עלה על לב שָרי עסטרייך לתת בתוכו משמר, וילכוד בראשון לחדש יוני את ווארָאנע, ואת צבא עסטרייך לחץ וידפוק לפניו עד גבול טירָאל אשר בִקְצֵה ארץ אשכנז, בג' לחודש כרת ברית שקט את ממלכת נעפאל וישם לו ידים לקצות בעסטרייך בכל כחו, אפס כי נבצרה מזמתו אשר חשב להדיח את בני טיראָל מעל מלבם בחלקת לשון הדרור אשר החניף את אזניהם בו, וגם באיטליה התחדשה תלונת ההמון על הצרפתים, וימהר נפליון וישב אחור לנטוש תלונה טרם תתגלע ולטהר את איטליה ואת צבאות עסטרייך המתחזקים עדנה במצודת מיילאנד ובמאנטובה הבצורה, כי הנה נשארו לעסטרייך ירושת פליטה בכל הארץ, ויקף נפליון את מנטובה ומקצת חילו שלח בגבול האפיפיור לחזק את ממשלת איטליה בידי צרפת, ויבואו בי”ט לחדש לבאלאגנע לאורבינה ולפערארה באפס יד ויכריחו את האפיפיור לקנות את ברית השקט בכסף מלא במשכיות חמדתו, ובבאלאגנע בפערארה ערי מעוזו אשר הניח בידי הצרפתים עד עת מצוא, משם פנה נפליון ויט ידו על נגיד טאָסקאנה היושב לבטח אתו, כי לא היה מיריבי צרפת, ויפרוש רשתו בכ“ח לחדש על ליפארנה למען תפוש את אניות ענגלאנד הנמצאות בחוף העיר ההיא, ובדבר הזה אבדו עשתנותיו כי נמלטו האניות מידו, ורק אוצר רב מסחורת ענגלאנד היה לו לשלל, ואחר אשר הניח מקצת חילו בעיר ההוא למשמר, פנה משם לבצע את מזימתו על מצודת מיילאנד ועל מאנטובה, ותמסר המצודה בידו בכ”ט לחדש, אולם אל מענטובה הגיחו וואורמעוזער וקוואסדאנאפיך שרי צבאות עסטרייך, הראשון דרך נהר עטש והשני דרך ברעסציע וילחצו את הצרפתים אחור לפי שעה עד המינסיה, אבל אור הנצחון הזה אשר זרח לבני עסטרייך היה אור ברקים הנוצצים רגע ואחריהם ערפלי חשך, כי עד ארגיעה התאושש נפליון להפוך פניו אל הרודף ויתנפל על גדודי עסטרייך הבודדים במועדיהם כארי על טרפו, ויך בכ“ג אויגוסט את קוואסדאנאפיך על יד לעאָנאשוה, ומחרת היום ההוא פגע נפליון ואלף ומאתים איש אשר ברגליו בארבעת אלפים בני עסטרייך ויקחם בשבי, כי בראותו כי נוגעת אליו הרעה מידי ההמון הגדול הזה, העיז פניו להכותם בשבט פיו ולהחרידם בדברים יורדים חדרי בטן, עד כי הטיח הפחד את עיניהם מראות כי רבים אשר אתם מאשר אתו ארבע ידות, ואת וואורמזער הונה בתחבולות מלחמה מאת מקום מצבו הנשגב ויכהו בכ”ז לחדש וילחצהו אחור עד גבול טיראָל, ויחדש ביד אחת את המצור על מנטובה, ובשנית הכה את חיל עסטרייך אשר הרימו ראש וישובו להתפרץ במקומות האלה, בד' זעפטעמבר הכה את הקרן הימני תחת יד דאווידאפיך, וקל מהרה הפך פניו אל הקרן השמאלי תחת יד קוואסדאנאפיך, ויכהו בכ"ח לחדש על יד באשנא, וילכוד העיר ואת האויב לחץ אחור עד מעבר לנהר ברענטא.

ותבוסת המחנות האלה היתה גם אל וואורמזער למוקש, כי הבדילו צבאות צרפת בינו ובין צבאות עסטרייך הנותרים, וגם את שערי טיראל מנוסו סגרו לפניו אין בוא, ותהי כפשע בינו ובין השביה לולי עמדה לו עזותו למשגב, כי בְצַר לו חשב מחשבה עזה ונמרצה לבקוע אל מנטובה הבצורה, ואף כי מהר נפליון להקדימו ולסגור לפניו גם את המקלט ההוא וישיגהו ויכהו בט"ו לחדש על יד מגרש העיר ההיא, בכל זאת נָשתה גבורתו להפריעהו מבוא העירה להתחזק בקרבה, ויצר נפליון עליו את מנטובה, ובמרוצת ימי המצור לקח מועד לשנות את סדרי המלחמה כחפצו.

על נקלה מצא תואנה להפר את ברית השקט עם נגיד מאדענה, ויקח את ארצו מידו ויספחה לגבול הכנסיה החדשה אשר כנן באיטליה על כַן כניסת צרפת תחת שֵם כניסת ציספארדינה, גם על קארזיקה ארץ מולדתו נשא עצות מרחוק ויסובב לגרש את בני ענגלאנד אשר היו חומה עליה מראשית ימי הקשר, ולהשיב אותה תחת כנפי צרפת – בט' אקטאבר כשלה כח גענוא ותָכף את ראשה תחת כנפי צרפת בתנאים קשים, בי' לחודש הרצה פחד נפליון גם את מלך געאפל להשלים את צרפת, ובה' לחדש גאוועמבר נאנס גם נגיד פארמה לקנות שלום במחיר יקר כיד ההכרח הרעה עליו, אז רוח לנפליון ויהי לו ידים לשפוך את כל גבורתו על וואורמזער הנסגר במאנטובה עד רדתה אותה.

אבל גם קיסר אשכנז לא היה כאיש נדהם, וישלח צבא רב לעומת באסענא ובאפראנדה לעזרת מנטובה, וירא נפליון כי חזקים המה ממנו, אם יתמהמה עד אשר יתאחדו צבאות עסטרייך הבודדים כאיש אחד חברים, וילבש עזות כמדו ויעבור בליל י“ד נאוועמבר את העטש ויכריח את אלפינצה שר צבא עסטרייך להתראות פנים אתו, טרם יהי לו ידים להתאחד עם יתר הצבא, ותהי המלחמה כבדה ורבַת דמים שלשה ימים מט”ו עד י"ח נאוועמבר – ורגלי הצרפתים החֵלו למוט לולי הערה נפליון למות נפש להחיות את רוח בני החיל, כי גם הוא גם ראשי החיל לא חשכו ממות נפשם, ויהיו הראשונים אל כל מקום אשר כלי המלחמה מקיאים מות ואבדון מאלף פיות עד אשר השיב את הנצחון לימין הצרפתים בזרוע, ואלפינצא נדחף אחור עד מעבר הפרענטא, ולרגליו נמוטו גם רגלי דאווידאוויך עד לגבול טיראל, ואם כי בכל אלה לא נכנע אלפינצא וישב ויפרוץ בראשית שנת 1797 עד ריפאלי, ותהי גם הפעם אחריתו מכות חדרי בטן, כי הכהו נפליון בזרועו כחו ויריצהו להלאה מגבול טיראל, ובמרוצת ימי המלחמה האלה נסה פראוויערא משרי עסטרייך לבקוע אל מנטובה לחזק את ידי הנצורים בעיר הזאת, וואורמזער תמך את ידיו ויתנפל כדוב שכול מן העיר להסב את פני המלחמה על הצרפתים מפנים ומאחור ולא עשו ידיהם תושיה, כי היו ידי נפליון רב לו ללחוץ את וואורמזער למצודו העירה, ולרדוף אחרי פראדוויערא ולקחת אותו וחמשת אלפים מבני צבאו בשביה, אז החלו הצרפתים לקצות בטיראָל, למען חזק את ירשת איטליה בידם מן הפאה ההיא, ומאנטובה גם היא אבדה נצחה ותמסר בידי הצרפתים, ותהי איטליה לצרפת.

בעת ההיא מצא נפליון קשר בהאפיפיור כי אסף חיל להתנגד לו, ויקדמהו הוא ויפר את ברית השקט אשר היה לו אתו, ויך את חילו ויקח את פאענצה ואת אנקאנע את לארעטא ואת טאנעטינה ערי מעוזו מידו, ויצק להאפיפיור עד כי נכנע לקנות את השלום במחיר ארץ אחוזתו אשר וִתַר להצרפתים עד מעבר הָאַפֶעניען – אז היה לו ידים להסב את המלחמה על הקיסר בארץ אחוזתו, וצבאות הקיסר העומדים אז תחת פקודת הסגן קארלוס התבצרו מעבר הטאגלימאנענטה, ולא אחר נפליון לעבור את הנהר ההוא בט“ז מערץ ביד חזקה, וילך הלוך ופרוץ בארצות הקיסר בעוד אשר הרצו צבא הריין את הקיסר בארץ אשכנז – בי”ט לחדש לכד את גראדיסקה, בך' את גרעץ ובכ“ג גם את טריעסט ולפני עבור החדש היה כל חבל קארענטהען וקראהון וקצה טיראל ירשה בידו כי הגדיל לעשות, ומשמי ההצלחה האלה בעת אשר האירו לו נצחונותיו ככוכבים, נרצה פתאם כאלהים אל השלום, וישקיט את המלחמה על שֵשֶת ימים כי באמת היו גם במחנהו כל הדברים יגעים.. – בני עסטרייך נשאו ראש ויקחו את טריעסט ואת טיראל מידו, ועם הארץ אשר קצרה נפשם בעמל הצרפתים ירדו על ידי אנשי המלחמה, וגם בני איטליה הנכנעים שָבו ויתפרצו מפניו כאשר התרחק שבט הנוגש בם מעיניהם, ומה גם כי עלו אז על לבו דברים על פענעדיג המתנגדת לצרפת בסתר, על כן מהר לחתום את ראשי פרקי השלום וישב ויאחוז בטריעסט על פי אופן אחד מאָפני השלום ההיא, ומשם שלח בג' מאי דברי ריבות לכנסית פענעדיג, ויטיל עליה לשנות את סדרי מלחמתה אשר היא מתנהגת בם מימי קדם ולכונן אחרים תחתם לפי רוח הזמן ההוא, לשוא הצטדקו ראשי הכנסיה לפניו על דבר התנגדותם לצרפת, לשוא נסו להשקיט אפו בשנותם את סדרי ממשלתם להקים תחתם צל סדרי ממשלת העם, כי חשב עליה רעה מבלי הנחם! ובחדש ההוא השקה גם את גענוה מכוס השנוים ויסב את שמה כניסת ליגוריה, וסדרים נתן לה על כַן סדרי צרפת, בכ”ט לחדש כוננו ידיו במיילאנד כנסיה חדשה בשם כניסת ציסאַלפינה, וכניסת ציספארדינה אשר יסד עמדה על כנה מלוש בָצק עד חומצתו, כי לקח את עמדתה ממנה ויספחה לגבול הכנסיה החדשה ההיא, רק כניסת לוקאה לבדה הצילה בכפר רב את חפשיותה מכל ערי איטליה.

גם מלך זרדיניה איש בריתו אשר קנה שלום מאתו במחיר, לא נקה מחמת הסדרים החדשים אשר נפוצו לרגלי נפליון באיטליה – וגם בימים ההם ובעת ההיא רחבה נפש נפליון עד כי קטנו בעיניו עלילותיו אשר עולל באיטליה, וישא דעו למרחוק לשום עין מבקרת בקצות הארץ ויור אבני פנה לעלילות גדולות אשר קִוָה לפעול במרוצת הזמן, כנן צבא מיוחד בשם לגיון פולין וישלח אח חִצֵי קרבתו עד ארץ יוָן הרחוקה ועד קצה מצרַים, ואת כל הגדולות האלה פעל נפליון בזרוע עוז לבדו ובכסף הארצות אשר לכד, לא לקח מאוצר צרפת להוצאת המלחמה מחוט ועד שרוך נעל, ועוד שלח פאריזה אוצרות רבות סגולות מלכים מדברי חפץ ומלאכת מחשבת, תוצאות אוצרות נגידי איטליה להשתבח בעירו אשר כן עשה – ממיילאנד נסע נפליון בתרועת מלחמה אוריענאה לגמור את השלום עם קיסר אשכנז, ובידים מלאות מלחמה הוציא בי“זד אוקטאבר למענהו את השלום המפורסם בשם שלום קאמפהפארמיה אשר קרע את ממלכות בעלגיען ואת תפארת איטליה מעל הקיסר ואת עבר הריין השמאלי מעל ממלכת אשכנז ויספחן לגבול צרפת, ותמורת הארצות האלה נתן להקיסר את פענעדיג ובנותיה עד נחל עטש, לא ברשיון מנהיגי צרפת כי אם בידו החזקה הטובה עליו – ומנהיגי צרפת קיימו את כל אשר עשה וימלאו את ידו ואת יד טריילהארד ובניר לבצע את דבר השלום עם ממלכת אשכנז למען הרחיקהו מגבול צרפת, אבל נפליון לא ישב בראשטאד כי אם ימים מספר מכ”ה נאוועמבר עד ב' דעצעמבר, ואחר עזב את ממלכת השלום בידי מרעיו והוא חמק עבר פאריזה לקחת שכר לפעולתו הגדולה, ויפזרו לו קטורת ולבונה מלא חפנים; בכל זאת לא נחה דעתו, כי ראתה עינו הפקוחה כי לא זבחי אהבה המה, וכי כל ישע וכל חפץ המנהיגים למלאות ידו עבודה מחוץ לארץ למען הרחיקהו מעל לגבול צרפת, והוא מדעתו כי לא מלאה כאתו עוד, ראה כי עת למשכיל לידום בעת ההיא, ויקח רצון מידם את המשרה על צבא המלחמה אשר התעתדה לצבוא על ענגלאנד, ובמרוצת העת ההיא נולדה המחשבה על מצרים בלבב ראשי צרפת, ונפליון היה אבי המחשבה ההיא כי היתה נפשו רחבה להכיל את עוז אלכסנדר מוקדן המרכיז את ארץ הודו, ויאמר גם הוא לבקוע אל הארץ ההיא ולהפוך את כסא ממלכת ענגלאנד אשר בהודו – ומנהיגי צרפת החפצים רחקהו, מהרו ויחליטו בטויליאן צי אדיר ועליו יותר משלשים אלף בחורי צרפת, ויותר מאלפים מלומדים ואומנים בכל מלאכת מחשבת ויפליגוהו היָמה בשלשים לחודש מאי, ויהי בדרך בעברם את האי מַלטה ארץ ממשלת חברת אבירים (מאלטהעזר אָרדען) ויתנכל עליהם נפליון, ויחרוש עליהם רעה, על אשר התנגדו להסדרים החדשים הנעשים בצרפת בדבר שפתים, ועל אשר לא נתנוהו בוא העירה לנוח, ויעמוד עליהם בחרבו הקשה וילכוד את האי בי"ב יוני ויכרת את ניר האבירים האלה מן הארץ.

ואחרי אשר הניח בתוכה משמר לחזק את היֵרשה בידו, הגיח מצרימה וילכוד את אלעכסאנדריה בב' יולי באפס יד, ויפרוש את דגלו על ממלכת מצרים הקדמוניה, את הממלוקים שומרי מצרים הכה בזרוע כחו, ואת לבב עם הארץ קנה בחלק שפתים עד ארגיעה, ואף כי קל מהרה נמס מעט הדבש אשר הטיח נפליון על עלילותיו, ויֵמר להם מאד, בכל זאת נשאו עולו עד עת מצוא, כי צר כחם מנסות דבר אל בעלי האגרוף ההולכים לרשות משכנות לא להם, ובני ענגלאנד בשמעם דבר המסע הזה, מהרו אחריו וישיגו את אניותיו בקצה גבול מצרים, ויחרימו אותן עד כי לא נשאר להן שריד, ויהי נפליון במצרים כצפור קצוץ כנפים נודד מִקִנו, אבל איש זרוע כמוהו לו הארץ בכל מקום אשר רגלו דורכת, ובעז לבבו לא הפיל אור פניו, ויעש מלוכה בארץ הרחוקה ההיא כאדם העושה בתוך ביתו – הכה את חיל הממלוקין ואת התוגרמים והערביאים פעמים רבות, וישקיט את שאון עם הארץ אשר הרימו יד בו, עד כי נכונה מלוכת מצרים בידו כאלו היה מלכה ואדוניה מלדה ומבטן ומהריון, וסופרי צרפת מלומדיה ואומניה בקרו בעת ההיא את קדמוניות מצרים, ויוציאו לאור היום אצרות חשך מטמוני מסתרים דברים יקרים עתיקי ימים מחרושת מעשה חכמת מצרים בימי קדם, בעת אשר באו כל הארץ לשמוע חכמת חרטומי מצרים, ויהיו לנס! – וממצרים פרש ידו על ממלכת ארם, ומלומדים אשר ברגליו בקרו גם את דרך בני ישראל בצאתם ממצרים, אפס כי כשלה כחו ללכוד את עכו הבצורה ביד חזקה, וישב אחור מצרימה, וילכוד את אבוקיר אשר פשעה בו בלכתו להשיב ידו בארם.

זאת היתה פעולת נפליון האחרונה על אדמת מצרים, ואחרי כן השיב חרבו אל נדנה ולא אבה להשתקע במצרים, כי גם ממחשכי הארץ הרחוקה ההיא היתה עינו הלטושה צופה על צרפת ארץ מכורתו, ולוציאן אחיו היה לו בפאריז לעינים, ויודיעהו מעת אל עת דרך ענגלאנד את החדשות המתחדשות בפאריז לבקרים, ועל ידו נודע לו כי כמעט סר צל נפליון מעל צרפת נמוטו דברי המדינה ההיא, וילכו ארחות עקלקלות באשמת המנהיגים המתעברים על ריב לו להם בארצות שכניהם, וישובו וידיחו את חמת השכנים אשר שקעה עד ארגיעה עד כי קל מהרה נהפכה קערת שלום קאמפהפארמיה על פיה, וישב לפיד מלחמה לבער בצרפת ביתר אש ועצים, כי שָתו גם בני רוסיה ידם את עסטרייך ויפרצו כפרץ מים באיטליה להחזיר עטרת הארץ ההיא ליושנה, ויכבו גם את גחלת ציסיאלפינה, ניר נפליון מן הארץ, ובכל שרי צבאות צרפת לא נמצא זרוע רמה כנפליון לעצור את מרוצתם, וכל הארץ נוהים אחרי נפליון לתת עוז לצרפת –

הדברים האלה ירדו חדרי בטנו; וחיש קל במהירות המיוחדה לו מאת הטבע שכם אחד על אחיו, מסר את המשרה על מחנה מצרים בידי קלעבער מרעהו, והוא ירד באניה קטנה בחברת רבים מראשי החיל בכ“ג אויגוסט, ויפליג בטח דרך המון אניות ענגלאנד המכסים את כל פני הים, כאלו מסכה הצלחתו רוח תרדֵמה עליהם ויעצם עיניהם מראות כי כוכב צרפת מתגולל בין רגליהם, ויבא בל' דעצעמבר לאיאסיה עיר מולדתו שלום, משם נסב ויבוא בי”ד אקטאבר פאריזה, ותחרד כל העיר לקראתו בתרועת שמחה, כי היתה תשובתו פתאם בדרך נפלא אשר לא שערוהו, כאלו הביאו מלאך ממרום על כנפי רוח להיות משגב לעמו, אבל ראשי הארץ אשר בידם השלטון רעמו פנים, כי ידעו כי נכונים להם מידי גבור עריץ הזה ימי חשך, אף אמנם היה צדקה בידי נפליון להכות לחָיֵיהֶם בחרפה לאמור כי מדינה שלטת ובעלת אגרוף הניח, ונכנעה ודלת כח מצאה בידם, ותהי צעקת כל העם פה אחד לשנות את סדרי הממשלה ודרך השלטון, אפס כי חלק לבבם ולא הסכימו ביניהם איזה דרך ממשלה יבחרו להם. באַראס דמה להשיב את המלוכה המוסרה על כֵנה, וזייעם אמר לחזק את ממשלת הכנסיה ביתר שאת ועז, ושניהם עגבו על עזרת נפליון, אולם נפליון אשר ראה כי השעה עומדת לו הכזיב בשניהם ויבחר לו דרך לבדו, ומועצת הזקנים מלאו את ידו לפקד את כל צבא המלחמה אחרי אשר הביאו אותו באָלה להיות נאמן בברית הכנסיה, ובכח החיל הזה אשר נתנו בידו, שבר נפליון את זרוע ממשלת המנהיגים (דירעקטאָרין) בט' נאוועמבר – מחרת היום ההוא התאספו בס“ט קלויד שני בָתי המועצה מועצת הזקנים, ומועצת הת”ק האיש, והאחרונים האלה אמנם התנגדו לנפליון בכל מאמצי כח ויצעקו מרה כי אין חפץ להם בנשיאותו, ומה גם כאשר נועז נפליון לבוא בבית המועצה בראש אנשי צבא, רבתה התלונה וההמולה, ומקצתם תפשו בכף מעילו ויתרגזו עליו מכל פאה, לולי היו עליו אנשי הצבא כחומה ויעצרו את בני המועצה מנגוע בו עד צאתו בשלום.

ולוציאן אחיו אשר היה אב בית דין במועצה ההיא כשמעו את קול ההמולה, פשט את בגדי נשיאותו וימהר ויקרא את בני הצבא בשם נפליון פקידם לבטל את ישיבת בית המועצה ההיא בחזקה, ואף כי שממו אנשי הצבא מספר רגעים כאשר העידו בם מזקני המועצה לבל ישלחו אגרוף רשע במבחרי העדה העומדים בשם העם, התעודדו עד מהרה לעשות מִצְוַת פקידם, ויגרשו בחרב נטושה את זקני המועצה ממקומם, ואחר מהר לוציאן אחיו לאסוף מתוך ההפכה כאסוף ביצים עזובות אחדים מזקני המועצה אשר היו אתו בעצת הקשר ההוא, ויחרצו משפט להעביר את ממשלת המנהיגים ולתת את השלטון לפי שעה בידי שלשת יועצים (קאָגזולין) אשר נפליון הראשון מהם, בפיהם דברו ובידם מלאו ותהי הממשלה לנפליון ולראגער דאָקאני ולזימיל מי“ז נאוועמבר והלאה, ועד מהרה ישבו כסאות למשפט וייסדו סדר ממשלה חדשה אשר יצאה לאורה בט”ו דעצעמבר, בה קיימו את נשיאות נפליון במדרגת רב יועצים על משך עשר שנים, בידו השלטון והממשלה על כל דברי הכנסיה כחפצו וכרצונו באין מתנגד ומפריע, כי שני היועצים האחרים עמדו על ידו כצל יועצים לענות אמן על כל מוצא פיו, וכח לא היה בידם לבטל קוץ יוד מגזירת רב היועצים, לא היה ככח הזה למלכי צרפת מיום היותם לגוי! –


 

נפליון רב יועצים    🔗

אז הוציא נפליון רוח חכמת המדינה מאוצרו, ויורה כי רבה ידו גם בסדר השלטון כבטכסיסי מלחמה, ברוחב דעתו השכיל להוציא חכמי לב ממחבואיהם לתת להם מהלכים בסדרי הממשלה איש איש במקומו הראוי לו לפי כח נפשו, ויהי בתוך הבאים טאלייראנד ופושע אנשי המופת אשר הראשון עומד עד היום לנס עמים בחכמת המדינה, אף אמנם לא הרחיק את אחיו ואת קרוביו מתת להם מקום במעלה העם, סדרי הנהגותו היו נמרצים ופקודותיו חרוצים, אף הוא השיב רבים מהבורחים אשר ברחו מהארץ בימי הבהלה ויחַרם בשמחה את פני ארץ מולדתם, ויאמר להשיב את השלום על כנו, ואף כי בכ“ח דעצעמבר קרא בלשון מדברת גדולות מלחמה על כל אויבי צרפת, ויתן מחרת היום ההוא את ידו להשלים את מלך ענגלאנד ראשון לאויבי צרפת, וכאשר לא ענהו שלום ובני אשכנז ורוסיה נעאפאל ועסטרייך לא השיבו צור חרבם, חגר גם הוא חרבו בראשית שנת 1800 וישלח את מָרעו שר צבאו אל ארץ אשכנז, והוא פרץ דרך על ההר בערנפארד הגבוה יותר מעשרת אלפים רגל, ויבא איטליה לתמוך את ידי מַאסענא שר הצבא המוכה מאת אויבי צרפת, וכמעט בא והנה נהפך הגלגל וישב הנצחון לימין הגבורה, בד' יוניא תקע את ישיבתו במיילאנד, וישב ויחיה את כניסת ציסיאלפינה המוסרה, ובעוד אשר הציק מָרֶעו לבני אשכנז, נסב נפליון את צבא הקיסר המתחזקים בגענואה, ויבוא עליהם מאחוריהם וירדוף אותם אל המלחמה המפורסמת אשר נלחם אתם בי”ד יוני במישור הגדול אשר בין אלעכסאנדריה ובין טארענטא, אז ראו בני עסטרייך כי רוח נפליון מרחפת על דגלי צרפת, וישובו ויקנו ברית השקט במחיר איטליה העליונה אשר מסרו ביד הצרפתים, ואחרי הפועל הגדול הזה הניח נפליון את הצבא בידי מאסענא והוא שב פאריזה לאכול את פרי עמלו, אף לא לשוא שקד, כי בזרו לו עם הארץ כבוד ויקר מלא חפנים, ויחוגו לכבודו בי“ד משנה שמחות את חג הכנסיה ואת חג הנצחון, ונפליון לבש גאות והוד וירח בריח הניחוח אשר קטרו עם הארץ למעוזם ולמושיעם כלאלוה תעתועים, אז הֵחֵל נרדו הטוב להָמיר ריחו, ובכל כחו הגדול הרודד עמים תחתיו, לא מצא כח להיות שליט ברוחו לכלכל כבודו במשפט הראוי לאיש העומד בראש אנשי דרור, כי שנה טעמו ויתנהג ברבנות ובשררה נגד מלאכי מלכי חוץ לארץ הבאים אליו במלאכות ארץ מולדתם, ונגד אזרחי צרפת אוהבי הדרור מעולם, ועקב גאוָה מַשְטֵמֶה! על כן הֵחֵל להבָאֵש באחדים מבני עמו אשר רוח הקנאה נוסכה בם, ואשר העמיקו לראות אחרית דבר מראשיתו, את האדון העז אשר ירכיב לראשם ברבות הימים, ויחשבו עליו רעה, אבל ההצלחה עִטַרתו רצון ותסכל עצת אויביו פעמים רבות, בט' אָקטאבר נגלה הקשר הראשון על חיי נפליון, ובכ”ד דעצעמבר נגלתה המחשבה הנוראה אשר חשבו להמיתו בכלי המות הנורא והמפורסם בשם כלי אבדון (העללען מאשינה) אשר הציבו משחית באחד מחוצות העיר אשר נפליון עובר בו יום יום כמשפטו, ורק ביום ההוא עקלה הצלחתו דרכו ותעצרהו רגע, וכלי המשחית שמר תפקידו ויתבקע ברגע המיועד בקולות וברקים ויהפוך שני בתים משורש, ובקורת עזה יצאה לחקור אחרי החטאים אשר בקשו לשלוח יד מרצחת ברב היועצים, ויתפשו בט' יאנואר 1801 יותר מק“ל אנשים, נכבדים וקלים אשר נחשדו על המעשה הרשע ההוא, וישפוך נפליון עליהם את זעמו במשפט, ומקצתם נתנו נפשם כופר מחשבתם הרעה, ושבעים מהם הגלו לאפריקה לחיות שמה חיי צער ועמל, ורק לשלשה מהם הטה חסד וישיבם לביתם, והנשארים התגוללו בגלותם כל ימי ממשלת נפליון עד אשר התיר לודוויג י”ח מלך צרפת את חרמם בשנת 1817, אפס כי לא שבו וראו ארץ מולדתם יותר מי"ח איש, והנשארים תמו לִגְוַע בערבות החול אשר בארץ גלותם, ובאלה לא היה איש מהחטאים אשר חטאו בכלי האבדון, כי המה נתפשו אחרי כן וידמו תחת הגויליטינא, והשלום אשר דבר רב היועצים לתת לעם צרפת לא היה דבר שפתים, כי אם קסם על שפת מושל באדם אשר לא ימעל במשפט, בג' זעפטעמבר 1800 השלים את כניסת אמעריקא הצפונית ויכרות אתה ברית משא ומתן לטובת צרפת.

בג' פעברואר 1801 כשל גם כח הקיסר מפני תנופת יד מאָרעו ויתן לעם צרפת את כל חפצם מחיר השלום, ומן העת ההיא עָפו מלאכי שלום כצפרים עפות צרפתה מכל פאה, בכ“ח מערץ השלים אתם מלך נעאפאל, בט”ו יולי נרצה להם גם האפיפיור בדברים הנוגעים אל האמונה, בכ“ח אויגוסט ברית שלום מיוחד עם פפאלין בייען, בכ”ט שלום עם באַטַאפיע (הָאלַאנד), בכ"ט זעפטעמבר ברית שלום עם מלך פורטוגאל, בא' אקטאבר ראשי פרקי השלום עם ממלכת ענגלאנד, ובח' לחדש ההוא השלים גם עם קיסר רוסיה, ועל ידו גם ראשי פרקי השלום עם ממלכת תוגרמה, לא האמינו כל חכמי המדינה כי תשכלנה ידי גבר חכם בעוז לעשות גדולות כאלה בחרב חַדה ובעט סופר מהיר בשנה אחת; ובעינים מפיקות תודה והלל חגגו הצרפתים בט' נאוועמבר את חג השלום הכולל בכל זני שמחה וישביעו את עיני רב היועצים מושיעם, כבוד עושר ושלטון, והוא גם הוא לא כלה ידיו בחיקו בימי השלום האלה, כי אם דרש טובה לעמו בדברים הנוגעים אל סדר הממשלה הפנימית, החיה את המשא ומתן מערימת העפר, כנן בָתי אומניות וחרושת מעשה, התיַגֵעַ לקיים בידם את המוצאות (קָאלָאנען) אשר מָרדו בם בראשית ימי הקשר, הכין אניות וצבא היָם, השיב את אמונת הנוצרים המוסָרה על כַנה – ויהי לבני צרפת לבן אלהים ולמלאך מושיע; ולא לבד מחסורי בני צרפת מצאו ספק בידו הגדולה, כי גם גאַות העם הזה מצאה מזון ומחיה בהיכלו, כי רק לבב הצרפתים בראותם עד מה הגיע יד רב היועצים אשר להם לתת חוקים וסדרי ממשלה לממלכות אחרות, אף לגער בם לפעמים ולהכות לחָיי מלכים בחרפה מדי יעשו דבר אשר לא כדת – ורק לבב אחדים משכילי אחרית דבר מראשיתו, נע וַיתַר ממקומו בראותם אותו נוסע – בהוד מלכות ובהדרת תפארה כאשר לא השתמשו מלכי צרפת מעולם – ללִיאָן לפקח על דבר כניסת ציסיאלפינה, אשר הֵסַב בעת ההיא את שמה כניסת איטליה והוא היה לראש עליה – כי ראו כי עוד לו אך המלוכה, אולם המון עם הארץ אשר עינים להם ולא יראו אבני נגף טרם יתנגפו רגלם בם, ראו ולא התבוננו, כי פעולותיו הגדולות היו שחד אבני חן לעַוֵר עיניהם הרכות וימשכו אחריו באהבה נצחת עד כי הציקו להאריך ימי ממשלת רב היועצים על משך עוד עשר שנים אחרות, אולם כאשר הציקו ראשי הזענאט את הברכה ההיא לרגליו, שָם נפליון ענוה אזור חלציו ולא אבה לקבל את הכבוד ההוא מידי הזענאט כי אם מידי העם לבדו, והזענאט גם הוא הפריז על מדת האהבה וישאל מאת העם אם חפצם לקיים את השלטון בידי נפליון כל ימי חייו? ובעת אשר הֵחֵלו ראשי עם הארץ לאסוף את דעות העם, המציא נפליון המצאה חדשה להטות את לבב הארץ אחריו, כי נתן בלבב הזענט לכונן את חברת לגיון הכבוד (אָרדען דער עהרען לעגיאן) ותכון מחשבתו אף כי התנגדו לו רבים בדבר הזה, אז נכונה ממשלה חדשה בידו, וכל בעלי חברה החדשה ההיא נמשכו אחריו בעבותות אהבה כי הוא היה ראש החברה – ואחרי אשר בצע נפליון בעת ההיא את השלום עם ענגלאנד ותוגרמה, ויטה לצרפת כנהר שלום מסביב אף הרחיב את גבול הכנסיה באלפים פרסה מרובע, לא קם רוח באיש לכפות את טובתו, ויקיימו את השלטון בידו על משך ימי חייו, ויתנו לו הדר והוד מלכות, כי הרימו אותו בפקודה גלויה על העם ועל בתי הדינים בב' אויגוסט ויתנו כח בידו לבטל את פסקי בתי הדינים לאסוף את בית דין המחוקקים בשעה אשר ייטב בעיניו ולדחות את ישיבתם כחפצו, למנות את סגן האוצר (פינאנץ מיניסטער) ולנצח על הכנסת המדינה, ובכל אלה לא התקררה דעתם עד אשר חלל הזענאט את כבוד הדרור וישבעו לרב היועצים את שבועת הנאמנות כאשר ישבעו עבדים למלכם ביום המשח אותו, גם את הפרס הנתן לו הרבו מאשר בתחילה ששה ידות, אז מלאה ספק רב היועצים גדולה וכבוד ויתנהג בהדר מלכות כיד המלך לא חסר כי אם שם המלכות לבדו –.

ואחרי אשר הגיח את כל חמדת צרפת אל נפשו, שלח אצבע גם אל ממלכות אחרות ויתעבר על ריב לא לו, נסיכי אשכנז בקשו עזרתו בדברים הנוגעים אל סדרי ממשלתם, והוא בחשק לבבו התיר את ידו התקיפה ויעזרם להוציא אל הפועל את השנוים בסדרי ארץ אשכנז אשר יצאו לאירה בכ“ה פעברואר 1808, בני כניסת שווייץ התקוטטו איש את אחיו ויתנו ידים לנפליון לפשר ביניהם, אף שנה טעמו לעולל עלילות אשר אין להם צל צדקה ויושר, בכ”א אויגוסט לקח את האי עלבה ויספחה לגבול צרפת, בי“א זעפטעמבר התיר ידו ויספח גם את פיאמאָנט לגבול צרפת ובעוד אשר הציפו צבאות צרפת את שווייץ ואת גבולה, שלח ויקרא את זקני שווייץ פאריזה, ויטל את פקודתו עליהם ביד חזקה תחת ענוַת שם עֵצָה, בי' יאנואר 1803 גלה את הפשר להם בדרך עצה, ובי”ט פעברואר עוד המה מתיעצים עליו והנה יצא מבית הדפוס בשם נפליון חק עולם ואין להשיב –

ויוסף נפליון לחזק השלטון בידו ויכונן בצרפת שלשים ואחד פחות (זענאטארען) לשלם גמול את אוהביו עושי רצונו, ודרכים חדשים תקן, בָנה תעלות ובריכות מים, ובנינים מפארים יסד, להשביע את עיני הבטלנים למען יחסרו מועד להרהר אחרי חדשות, עד כי היה לו באמת משפט וצדק על אהבת עם צרפת, כי מעמד המדינה בכלל ומעמד האוצר הוכיחו למדי את הברכה הבאה לרגלי נפליון בארץ צרפת, גם את השלום דרש בעת ההיא בכל לבבו עד אם תצלח בידו לכונן צְבָא היָם אשר לא יבוש לדבר את ענגלאנד בשער, אבל גם ממלכת ענגלאנד ידעה לקרוא את הרשום בכתב אמת על לוח נפליון, ולא חכתה עד אשר יצלח החפץ הזה בידו, ותבקש תואנה להפר ברית שלומה את צרפת – אז יחלו לספות תואנה על תואנה ותלונה על תלונה עד אשר מלאה הסאה, ויבשר נפליון בקהל המלאכים בפה מלא כי קרובה המלחמה לבוא, בכל זאת נסה נפליון עוד להעמיד השלום על כנו גם בעת אשר שאל מלאך ענגלאנד את כתבי הדרך (פעסע) אולם כאשר עזב המלאך את פאריז החרים נפליון את כל אניות ענגלאנד הנמצאות בצרפת ויקרא עליה מלחמה –.

בי"ג יוני פרץ מארטיער שר צבאו בארץ אשכנז היושבת לבטח אתו ויקח את הנאווער ארץ ממשלת מלך ענגלאנד באשכנז, ואת הנשק והסוסים כלי המלחמה ואוצרות בית המלך נתן לשלל, וישלם מאוצרות מלך ענגלאנד את כל המחסורים אשר חסר למלחמתו אתו, ונסיכי אשכנז ראו את אשר נפליון עושה אשר לא כדת וידמו, כי מי יוכל לדין עם שתקיף ממנו, אז הטביע נפליון את האדנים על שטת סדרי היבשה (קאָנטינענטאל זיסטעם) אשר כנן אחרי כן להחרים את מסחר ענגלאנד מעל פני האדמה, כי שם חרם על כל תוצאות מדינת ענגלאנד בכל ארצות ממשלתו, ואחר הכין בכל ערי החוף אשר בצרפת מהפרע עד אָסטענדא אניות וצים להעביר את חילו ענגלאנדה, ובני ענגלאנד גם המה לא התמהמהו מעשות בידם החזקה, ויסגרו את מרבית מבואות הים בצרפת ובאשכנז, ואת פי העלבא והוועזער לבלתי תת יוצא ובא לאניות צרפת ותכבד המלחמה –

ויהי נפליון ממלא ידיו מלחמה להשפיל גאַות ענגלאנד ולהרים קרן צרפת, והמוֶת ארב עליו כחתף מידי פישירגי וגעארגָס גבורי צרפת, אשר כננו חִצָם על יתר להמית בלט את גבור משכיל זה, אבל ההצלחה אשר היתה שומרת לראש נפליון הוציאה לאור את מעשי האנשים האלה במחשך, ויתפשו בט"ו פעברואר 1804 חמשה וארבעים איש ובתוכם מָרֶעו שר הצבא איש המופת מתומכי ידי הקשר ההוא, והבקורת העזה אשר הושיב נפליון להתחקות על שרשי הקשר ההוא, העמיקו חקר ויוציאו משפט כי רבים ממברחי צרפת ומפקידי מלך ענגלאנד תפשו את חבל הקשר ההוא בשני קצותיו ויהיו עם המורדים בעצה אחת, אז טבל נפליון בחמס כפיו ויתן דמי מלחמה בשלום בשלחו חיל וצבא תחת יד קאָלענקארט וארערנער עושי רצונו לארץ באדען בת שלומו ויפשטו על אפענבאך על קעהל ועל ענטהיים בטח ויתפשו את החשמן ענפהיין נצר מגזע מלכי צרפת המוסרים, וידבר אתו משפטים בליל כ' מעריץ ויורידוהו בדם שאולה בלילה ההוא במצות רב היועצים, ויושבי אשכנז ראו החמס קם למטה רשע, ויתנו בעפר פיהם מפחד הצרפתים, אך קיסר רוסיה ומלך שוועדן הרימו כשופר קולם על מעשה הרשע אשר עשו הצרפתים לחלל ברית העמים.

אולם נפליון רחץ בנקיון כפיו ויאמר כי ממלכת ענגלאנד נתנה חרב בידו להכות נדיבים על יושר לפי צורך הזמן, כי דראקא ושמיט מלאכי ענגלאנד במינכען ובשטראדום עוררו בסתר את הקשר הזה להמית את רב היועצים ולסכסך צרפת בצרפת, ואף כי מהרו המלאכים האלה ענגלאנדה להצטדק מאת השטנה אשר טפל עליהם נפליון ויצאו נקיים במשפט, בכל זאת נראה כי היה לדבר רגלים. ובפאריז הסב האופן את תנועת הקשר הזה לפעולה רבה, כי נלאו הצרפתים לשאת את עול הקושרים המתחדשים לבקרים ומחריבים את הארץ, ויאמרו לסעף את פארות הקושרים במערצה אחת בתתם את השלטון מורשה לנפליון ולזרעו אחריו, למען לא יתקוטטו עוד על דבר הממשלה.

בכ"ז מערץ ישבו כסאות למועצה, ובל' אפריל בצעו מפעל למענהו בחפץ יושבי פאריז וברשיון יושבי הערים, כי צָמאו כל הצרפתים אחרי מנוחה ויתנו בחפץ לבב את חפשיותם אשר קנו בדמים רבים מחיר, מלא כף נחת ומנוחה תחת צל גבור מפואר כנפליון, ויתנו את המלוכה לנפליון ולזרעו אחריו בתור קיסר הצרפתים, ככה התהפכה ההצלחה מסבות בתחבולה להוציא מעז מתוק, ולהפוך את המחשבה הרעה אשר חשבו אויביו עליו, לטובה רבה.


 

נפליון קיסר הצרפתים.    🔗

כמעט יצא הדת בארץ בך' מאי 1804 והצרפתים ההפכפכים נתנו קולם בשמחה על האדון אשר הרכיבו לראשם כשמחתם בראשונה על הדרור, ובאמת לא קשתה עליהם יד התמורה מדרור לעבדות, כי המון העם לא טעמו טעם החפשיות מעולם, ורק בת אזנס התענגה בנועם הבָרת הדרור הצוללת באזניהם וכל ממש אין בו ועל נקלה נפתו כילדים להמיר משמע אזנים במראה עינים, וישובו לענג עיניהם בהדר המלכות המתנוסס להם מאור הקיסר החדש אשר לקחה האזן חלקה – וגדולי הארץ גם המה לא רעמו פנים על חפשיותם בידעם כי גם עליהם יָצִיצוּ קוים וקרני אור מהנזר אשר על ראש הקיסר, כי העמיד אותם כמכונות וכעמודים סביב כסאו במעלת טפסרים ושלישים, ותהי הארץ שמחה וצהלה.

והבקורת לא התמהמהה לחרוץ משפט אויבי נפליון ותבער רעה מצרפת, פישירגי הראשון לאויביו נמצא מת על מטתו בו' אפריל לא נודע מי הכהו, מָארֶעו אשר לא היה בעצה עם הקושרים אפס כי ידע חטאתם וידום, כי כבוד נפשו לא נתנו להתהלל באומנת המוסרים והמלשינים, נשפט במשפט מָוֶת, אולם מיראת עם הארץ הכרוכים אחרי מָארעו באהבה נצחת הקלו משפטו לשבת במשמר שנתים ימים, ונפליון הוסיף להטות חסד אליו ויתירהו ממשמרו ללכת אמעריקא, הארץ אשר בחר למקלט לו, והנשארים מקצתם שולחו לנפשם ומקצתם סוגרו בבתי כלאים, ורק געארגעס ותשעה נושאי כליו כפרו את חטאתם בדמם, והמלוכה נכונה ביד נפליון על אהבת העם, על גבורת צבא מלחמתו, ועל אמונת ראשו חיללו, כי כולם אנשים גבורים ומרי נפש ומהירים לעשות רצונו כידו הנדיבה הפתוחה להם תמיד – בח"י יולי הלך נפליון ורעיתו בהדר מלכות לבקר את ערי החוף אשר בצרפת ואת מיינץ ואת אאבען, והאפיפיור גם הוא כפף ראשו אל השׁועל בעתו ויֵרָצֶה למשוח אותו בשמן המשחה בשני לחדש דעצעמבר, ונפליון מלא את מעשהו ויקח בידו את העטרות ויתן אותן על ראשו ועל ראש רעיתו.

וכמעט הריח נפליון ברֵיחַ המלוכה ויהפוך לו הזמן לב אחר, וירחב כשאול נפשו לבלוע את כל חמדת איירופה, ולתת את כריה בראשי אחיו וקרוביו תחת שלטונו, ואיטליה אשר ראתה את גבורתו ראשונה לממלכות איירפה, הרגישה כמו כן ראשונה את הַוַת נפשו, כי בט“ו מערץ 1805 נתן קטורה באף ראשי כנסיות איטליה, ללכת בעקבי צרפת אחותה הגדולה ממנה, להעביר את שם הכנסיה ולתת את כתב מלכות איטליה בראש קיסר הצרפתים, ובכ”ו מאי נעטר במיילאנד למלך על איטליה, וימלא את יד איישען בן חורגו להיות השליט בארץ בשמו, ואת מלכות פיאָמבינה נתן לאלישבע אחותו, ואת לוקאה נתן לבעל אחותו הנזכרה, ואת גענואה את פארמה ואת פיאצענצא תפארת איטליה, לקח בלי דין ודברים ויספחן לגבול צרפת.

ואחרי עשותו מלוכה באיטליה חגר חרב נוקמת לשפוך עברתו על ענגלאנד אויבתו כמים, אבל גם המה לא כלו ידיהם בחיקם ויביאו עצות מרחוק להביא עליו מלחמות עסטרייך ורוסיה, עד כי נאנס נפליון להשיב חמתו מענגלאנד ולנטות ידו על בני עסטרייך אשר קבעו ישיבתם במינכען בירת בייערין בי“ד זעפטעמבר, ותושע לו ערמתו להדיח רבים מנגידי אשכנז מעל קיסר אשכנז אדוניהם ולדבקה בו, ויפתחו לו את שערי המדינה ההיא על נקלה, עד כי בכ”ה זעפטעמבר עברו צבאות צרפת את הריין בריח אשכנז באין מכלים דבר, ב' אקטאבר מָשך את נגיד ווירטעמבערג ברשת אהבתו, ויתן גם הוא חיל וצבא בידי קיסר הצרפתים. ובו ביום נספחו גם צבאות בייערין אל מחנה הצרפתים, בג' אקט' הסיג בראענדעט שר צבאו את גבול פרייסין אשר היתה במלחמה ההיא במעמד הַבֵינַיִם לא לעזר ולא להתנגד לאחד הצדדים (נייאטראל) ויבקע דרך ארצות פרייסין לפראנקין ויסב בד' אקט' את פני המלחמה על בני עסטרייך מאחוריהם ומצדם, בח' לחדש נגף חיל עסטרייך לפני מוראט שר צבאו על יד ויערליגען, בי' נדח גם נגיד באדען וישת ידו עם צרפת, בי“ד הוכו צבאות עסטרייך על יד אולם, בי”ז מסר מאָק משרי צבאות עסטרייך את העיר ואת נפשו וחילו בידי צרפת, מחרת היום ההוא נמכרו עוד שני צבאות עסטרייך על יד טראכסלפינגען ובאפפינגען, ואף כי בעת ההיא החלה הצלחתו למוט כמעט רגע, כי הרס געלסאָן שליש ענגלאנד את צי צרפת ואת צי ספרד עד היסוד בכ“א לחדש ההוא: הסגן קארלוס פרץ באיטליה ומלך פרייסין גם הוא נעור מתרדמתו ויאמר לקרוא עליו לחרב, בכל זאת לא השיב נפליון ימינו אחור ויבקע בלב עסטרייך עד כי בי”ג נאוועמ' תקע מוראט ישיבתו בוויען עיר המלוכה וימשול בערי עסטרייך כחפצו, וינִק את לֵחַ הארצות האלה במס הכבד אשר הטיל עליה, ואחרי אשר הוסיף להכות את חיל עסטרייך מכה רבה על יד אויסטערליץ בב' דעצע' נואש קיסר עסטרייך מן הנצחון, ויבא בד' לחדש אל מחנה נפליון ויכרות אתו בי' ברית שקט, ובכ"ו לחדש את ברית השלום הנודע בשם שלום פרעסבורג, אשר קרע ארצות טובות מעסטרייך ויספחן לבייערין ווירטעמבערג ובאדען בנות ברית נפליון, ומלך פרייסין אשר הרים ידו כמעט רגע על צרפת השיב אחור ימינו גם הוא בראותו כי השעה עומדת לנפליון וישב ויֵרָצה אליו, ונפליון אשר זה דרכו להפריד בין אלופים, זרע גם הפעם גרגרי משטֵמה בזרע השלום בהסותו את מלך פרייסין להמיר את הארצות אשר לו מעבר הריין בהנאָווער ארץ ממשלת ענגלאנד אשר לכד, ויהי הדבר הזה לחֵץ משטמה בין פרייסין ובין ענגלאנד האוהבים הנאמנים מימי קדם, ותלך יד נפליון הלוך וקשה בארץ אשכנז, ותקטן בעיניו לאסור את נגידי אשכנז בחרבו ובקשתו, וישם על אסיריהם עוד עבותות המשפחה בתתו את בת מלך בייערין בחיק איישען בן חורגו ואת שטעפאינה קרובת יוספינה אשתו נתן לנגיד בייערין לאשה, ויהי נזר היחס והגבורה לאחדים בידו, והזענאט הרבה תפארתו ויתנו לו את שֵם כִנוי הַגָדוֹל לשם לְוָיָה,

ויוסף נפליון לתת עוז ותעצומות למשפחתו ויתן בי“ו מערץ למוראט גיסו את ארצות קלעווע ובערג למורשה, ובשלשים לחדש התמרמר על מלך נעאפאל נצר מגזע בורבאן משפחת מלכי צרפת המוסרים, ויגזור בגזרת שופט, להעביר את בית בורבאן מעל כסא נעאפאל, ויתן את מלכותו ליוסף בָנפרט אחיו, את פענעדיג קרע מעסטרייך ויספחה לגבול צרפת, את גועסטעלא נתן לפוילינה אחותו, ואת נעיף ואטאל נתן לבערטהימער סגן המלחמה למנה, בכ”ד מאי הרכיב את אחיו את לודוויג לראש כנסית באטאפיע בת בריתו ויסב את שמה ממלכת האלאנד, את טאלעראנד ואת בערנאדאטע הרים על מעלות חשמנים, ויתן להם ערים ונכסים בארצות אשר כבש, גם יתר ראשי הצבא לא נשכחו ממנו, בי“ב יולי 1806 הרים ידו שנית ויבטל את כתר קסרית ארץ אשכנז ואת סדרי ממשלתה אשר התנהגה בם מקדם קדמתה ויכונן תחתם סדרים חדשים אשר נקבם בשם “ברית הריין” והוא היה השליט על מלכי הברית ההיא תחת ענוַת שֵם מָגִינָם (פראָטעקטָאר), גם ספק פרייסין מלאה בעת ההיא כי נאחזה בסבך תחבולת צרפת מסביב ולא יכלה מַלִט נפשה בלתי אם במלחמת תנופה, אבל מי הקשה אל נפליון בעתו וישלם! כי כמעט חָגַר מלך פרייסין את חרבו על יָרֵך, והנה נראו צבאות צרפת בגבול פרייסין טרם ישמע שמץ דבר מהם, ובי”ד אקט' שבר את זרוע פרייסין וואקסין בת בריתה במלחמת המשנה אשר נלחם אתם על יד אויערשטעט ויֶענע, ויפר את האחוה בין פרייסין ובין זאקסען, ויעולל את צבאות פרייסין הנמלטים בשבעה דרכים מפני המלחמה, ומבחר מבצרי בת פרייסין הורידו עוז מבטחם ויפלו בידו מפחד פתאום, עד כי בכ“ז אקט' תקע ישיבתו בבערלין קרית מלך פרייסין, בי”ז נאוועמבר גרש גם את נגיד העסן מארצו על לא חמס בכפו, בכ“א לחדש הטיל את החרם הגדול על ממלכת ענגלאנד ויאסור בחזקת היד על גויי כל הארצות לדרוש את קרבת הממלכה ההיא, ולבני פולין הטה חסד ויאמר להשיב את ממלכתם המוסרה על כנה, ואם כי מהרו הרוסים לעצור את מרוצתו, ותעז ידם על הצרפתים במלחמה הכבֵדה והשבֵעָה דמים אשר התגרו בם בז' ובח' פעברואר 1807 על יד איילאן, בכל זאת לא נעצרה מרוצתו, כי היו הפרייסין חתים נסוגים אחור, וגם דאנציג הבצורה אבדה נצחה ותפתח שערֶיה לו, ובי”ד יוני עמדה לו השעה גם נגד הרוסים על יד פרידלאנד עד כי נכנע מלך פרייסין לבקש מאתו ברית שקט, ואחריו בז' ובט' יולי כרתו אתו את ברית השלום הנקובה בשם" שלום טילזיט" אשר קרע מעל פרייסין כחצי מלכותו, ויכונן מאת שתי ממלכות חדשות את הגמונית ווארשוי אשר היתה למלך זאקסין למנה, ואת ממלכת וועסטפאלען אשר היתה מורשה להיראָנימוס אחי נפליון הקטן (הוא היראנימוס חתן מלך ווירטעמבערג), ואחרי כל אלה לא נקתה פרייסין משבט אפו כי החזיקו הצרפתים כמעט את כל מבצרי הממלכה לערבון על תשלום המס הגדול אשר שָת נפליון עליה.

ויהי כשוב נפליון בנזר הנצחון מפרייסין ויחגור חמות על פורטעגאַל על אשר נועזה לעבור על חרמו, להחזיק בשלומה עם ענגלאנד, ובהיותו בעיניו כתור שופט עליון אשר בידו המשפט על מלכי כל הארץ גזר דין בספר מחוקק" להרים את העטרה מראש בית בראגאנצה" ובכח המשפט החרוץ הזה הציפו צבאותיו את ספרד ואת פורטוגאל, על הראשונה אשר היתה בת בריתו רבץ כיונק על שְדֵי אמו ויִנק את לֵחַ שָׁדֶיה באהבה, ועל האחרונה אשר היתה אויבתו התנפל בזרוע ויסחוט אותה כספוג בכח ידיו ויכריח את מלך פורטוגאל להגלות מארצו לבראזיליען, ובדרך העברה פשט ידו גם אל ממלכת העטרוריען אשר באיטליה ויספחה לגבול צרפת, גם את קעהל ואת קאסטעל ואת וועדעל ואת מייסלינגען היושבות לבטח אתו, לקח בשלום ויספחן לגבולו בשנת 1808 ובכל אלה לא אמר דַי, ויפרוש את שחת רשתו גם על ממלכת ספרד בת בריתו לנשל גם את הנצר האחרון מגזע בורבאן מכסא המלוכה ולהושיב יליד משפחת בנפארט תחתיו, כי בעת ההיא שלח הזמן רוח רעה בין מלך ספרד ובין בנו, והבן אכף את אביו לתת לו את מלכותו בחייו, ונפליון ברוח הסכסוך הטובה עליו הוסיף לצקת נהרי נחלי שמן וזפת על אש המחלוקה, ותעל משאת החֵמָה עד לאין מרפא, ובהיות צבאות צרפת בעת ההיא שליטים בספרד עגבו גם האב גם הבן על עזרת נפליון למען יחזק את המלוכה בידם וישימו אותו לדיין מוכיח ביניהם, ונפליון מאהבתו את השלום הגה את סלע המחלוקת מבין רגליהם בקחתו את מלוכת ספרד מידי האב ומידי הבן ויתן אותה לאחיו ליוסף מלך נעפאל, ואת האב ואת הבן מלכי ספרד המוסרים שלח כבני שביה צרפתה ויכלכלם לחם חסד, ואת מלוכת נעאפל הסיב למוראט גיסו נגיד בערג אחרי אשר העביר את נגידות בערג לבן לודוויג אחיו מלך האָלאנד, כי היו נזרי המלוכה בעיניו כדורים מתגלגלים מיד ליד, אפס במקום הזה נוקשה גאַות נפליון; וכל עמלו וכח ידיו לא עמדו לו להכניע את הגוי העז אבירי לבב האלה, עד כי באמת יאתה התהלה לבני ספרד כי המה היו הראשונים אשר הלאו את ידי נפליון ולא יכול להם.

ואחרי אשר כנן בצרפת מעלת אפרתים (אדעלשטאנד) תחת האפרתים המוסרים בימי ממשלת הכנסיה להיות שכר לפעולת משרתיו עושי רצונו, נקרא ויֵתא בכ"ז זעפט' ערפורטה לחדות בשמחה את קיסר רוסיה ורבים ממלכי אשכנז אשר נאספו לשחר את שלום איירופה, וגם הוא נאות להם וישלח דברי שלום אל מלך ענגלאנד, ולא יכלו למצוא פשר דבר, כי מאן מלך ענגלאנד, לתת ניר למשפחת בנפארט בספרד, ונפליון גם הוא לא אָבָה להקיא את בלעו אשר בלע ואשר באה כשמן בעצמותיו.

וישב נפליון דרך צרפת ספרד להחזיק מלחמתו עליה עד רדתה, אף אמנם היו פני נפליון קֶסֶם בהצרפתים לעשות חיל עד להפליא, אבל המלחמה החדשה אשר קרא קיסר עסטרייך עליו בט' אפריל 1809 לא נתנתו לעשות חפצו בספרד, כי נאנס להשיב אחור ימינו ולנטות אותה על חיל עסטרייך המתפרצים באשכנז ובאיטאליה.

בי“ד אפריל נקרה נפליון ענגעלשטאדה וימלא את יד בני בייערין ווירטעמבערג ודארעמשטאדט מלחמה, בך' אפריל נתן כח בידם להכות את בני עסטרייך אחיהם על יד אבענסבערג, בכ”א הטה שנית ידו עליהם ויכם על יד רעגענסבורג, ובי“ב מאי נפלה וויען עיר המלוכה בידו, ותקטן בעיניו להכות את הקיסר בחרבו הקשה, ויוסף להכותו בשבט פיו בשלחו דברים לפתות את בני אונגארען למעול במלכם, אפס כי שומֵעַ לא היה לו מאת בני אונגארען אשר נאמנה רוחם את אדוניהם – ובני טיראל גם המה מלאו ידם לאדוניהם ויבריחו את הצרפתים מעל לגבולם ביד חזקה, גם יושבי וועסטפאלען התמרמרו על הצרפתים ויאמרו לצאת בחרב עליהם, ובפרייסין התגודדו אנשים מרי נפש תחת פקודת שילל אביר הלב ויציקו להצרפתים בכל אשר מצאה ידם, גם נשיא ברוינשווייג אסף אנשים ויזנב אחרי הצרפתים פעם בסתר ופעם ביד רמה, וכל המכשולים האלה לא הצרו צעדי נפליון מלכת מחיל אל חיל, וגם המכה אשר הוכה במלחמה בכ”א וכ“ב מאי על יד עספערן ועסלינגען לא היו מכות חדרי בטן, כי עד מהרה משך את מחנה איטאליה לעזרתו ותמצא ידו בחיקו להשיב מכה אל חיקם בה' ובו' יולי על יד ייאגראָם אשר הפריעה את קיסר עסטרייך לדרוש את ברית השקט בי”ב לחדש ותהי יד נפליון על העליונה, רק בני טיראל החזיקו במעוז המלחמה ולא נכנעו לפניו, ונשיא ברוינשווייג המציק להצרפתים מאחוריהם גם הוא נמלט מנקמת הצרפתים למרות עיני נפליון, ובני ענגלאנד עשו תושיה ויקחו את איי יאַניען ועוד ערים אחרות מידו, הן הנה הדברים אשר היו כקוצים בעיני שליט ההצלחה הזה, ובי“ג אויגוסט היה כפשע בינו ובין המות מיד שטאַפס אחד מילידי האשכנזים אשר שלף החרב עליו לכפר אדמתו בדם מרגיז הארצות הזה – בי”ז מאי 1809 עבר על רוח נפליון לשום קץ לממשלת האפיפיור ויקח את רומה ואת גבולה מידו ויספחה לגבול צרפת, והאפיפיור אשר היה קצר יד לחגור חרב לקראתו שִנֵס מתניו בחרב האמונה ויטל את החרם על נפליון, ותהי אחריתו שביה וקלון, כי לקחוהו הצרפתים בשבי ויוליכוהו צרפתה.

בי"ד אקטא' נכנע קיסר עסטרייך לקנות את השלום מאת נפליון במחיר הארצות אשר שאל, וביחוד בערי החוף ומבואות הים, עד כי נסגרה עסטרייך בלב היבשה ודבר לא היה לה עם הים, ולחָתֵם שלום נתן הקיסר גם את מַריא לואויזא בתו בחיק נפליון לאשה, אחרי אשר הֵפר הוענאט את ברית הנשואין בינו ובין יוספינה אשתו אשר לא ילדה לו בן יורש עצר, גם ממלכת שוועדען השלימה אתו בו' יאנואר 1810 ותקבל עליה את סדרי היבשה אשר כנן נפליון להחרים את מסחר ענגלאנד מעל פני האדמה – ובכל אלה לא הרגיע לבב נפליון, ויוסף עצות לכלכל את בני משפחתו בממלכות ובארצות, ויט את לבב נגיד פראנקפורט ראש נשיאי אשכנז לקחת את איישען בן חורגו לבן וליורש עצר, ואת וועסטפאלען ממלכת היראָנימוס אחיו הרחיב בהנאווער אשר קרע מעל פרייסין, אולם על לודוויג אָחיו מלך האָלאנד זעף לבבו על אשר ראה ולא התבונן על בני ארצו המתנהגים את מלכי ענגלאנד אשר לא כדת סדרי היבשה, ויקח חלק גדול מארצו ויספחהו לגבול צרפת, ולודוויג היה איש טוב לבב מטבעו ואוהב את בני האלאנד אהבת יושר, וירא כי צר כחו לעשות משפט עמו ומשפט ארצו מפני יד נפליון הרודד עמו תחתיו במקל חובלים, וינעֵר חָצנו גם משֵם המלוכה, ויתפטר ממלכותו לחיות חיי מנוחה במעמד איש פרטי, ונפליון גם הוא לא התרגז על מעשה אחיו ויקח גם את שארית האלאנד ויספחה לגבול צרפת, וגם בזאת לא שבעה נפשו הרחבה וישב ויתהפך מסבות על נגידי אשכנז ושוייץ בני בריתו ויקח את מאליס ויספחה לגבולו, ומאת מלכי ברית הריין לקח את כל הערים העומדות על פי העמס הוועזער והעלבא נהרות אשכנז ואת המבורג ואת ליבעק ואת אלדענבורג חלק מנגידות בערג ואת קצה ממלכת וועסטפאלען בלי צל צדקה ויושר כי אם בזרוע כחו לבדו ויספחן לגבול צרפת – ותקצר נפש איירופה בעול הברזל אשר נתן על שכמה, לא נִקו משבט ממשלתו בלתי אם בני ספרד באבירות לבבם, בני ענגלאנד מָרי הַיָם ובני רוסיה האדירים בצפון אירופה, וביתר הארצות היתה ממשלת נפליון שלטת, אז עמד נפליון על מרום עוזו בגדולה ובהצלחת ביתו, כי גם יורש עצר נולד מאשתו מבת קיסר עסטרייך בך' מערץ 1811.

ואחרי אשר כל ישעו וכל חפצו היה להטריד את הארץ במלחמה המציא הזמן על נקַלָה להסובא הזה את יין החֵמה בשלחו רוח רעה בינו ובין שוויידין ורוסיה, אמנם נגד שוויידין לא הרבה פעלים, כי כשחוק היה בעיניו לקחת את הארצות אשר למלך שוויידין באשכנז, אבל למלחמת רוסיה האדירה הכביר עצה גבורה וחיל, ובעוד אשר השביע את עיני בני צרפת בחדשות אשר עשה בסדרי הממשלה הפנימית בתתו נר לאמונת בית ישראל ע“י קבוצת הרבנים אשר הושיב כסאות למשפט תחת גַאות שם סנהדרין, הרבה באשכנז ובפולין חיל וצבא מכל לשונות איירופה אשר לא נראה כמוהו, ויעביר בכ”ב יוני את הנימען ויבקע בגבול רוסיה, וילך הלוך וכבוש עד מאסקוי אבן רוסיה, שמה נלאתה ההצלחה לשאת את נפליון על כנפיה, ותרף ידה ממנו ויפול וישבר ככלי חמדה. –

ואחרי אשר אכף עליו הרעב והחרב לעזוב את מאָסקוי ויתמלט בעור שניו דרך מעבר הברעזינה עם מלא כף אנשים פצועי הרב מעוני רעב ונמוגי קרח אשר נשארו מכל ההמון הגדול ההולכים לרגליו לרשת משכנות לא לו, הָיתה רוח פרייסין ורוח רבים מנגידי אשכנז, ויתעודדו לגדֵעַ נחושתיו מעל ידיהם בעזרת אלכסנדר כוכב רוסיה, גם קיסר עסטרייך חותנו קרע את חבלי המשפחה ויקרא עליו חרב, אבל גם נר נפליון לא נכבה עודנה ותעמוד השעה לו עוד פעמים רבות, ובאחת המלחמות האלה נפל שדוד לימין אלכסנדר מָארעו הגבור אשר שב ממקלטו מאמעריקא, ויתן יד לגדע את קרנות נפליון, עד אשר באה פקודתו בח' אקטאבר 1813 על שערי לייפציג, אז נשברה קרן גאוָתו, וַיִבְלַע פני הלוט הלוט על כל העמים ויצא נקי מכל ממשלותיו באיירופה לא נשאר לו בלתי אם צרפת ארץ מכורתו לבדה.

וצבאות מתנגדיו התאזרו חיל ויבואו צרפתה ביד חזקה להכריח את נפליון לתת לאיירופה את השלום והמנוחה אשר גזל ממנה, אבל גם הוא לא אבד נצחו ויורה במלחמותיו אשר נלחם אתם בחדש פעברואר ומערץ 1814 בין המארנה והזיינה כי עוד לחלוחית נפליון קיימת, עד כי נאותו מתנגדיו להשלים אתו, אבל הוא בגודל לבבו לא נכנע לשחר את השלום בעתו, וכמעט צלחה בידו להכות מלא כף ממתנגדיו רחב לבבו להאמין אמונת אומן כי תשוב ההצלחה להֵאָסֵר לפני מרכבתו, עד אשר עברה ישועתו ויִבָאֵש גם בעיני עמו, ויקם עליו הזמן את הרעה מתוך ביתו, כי נלאו אוהביו ועבדיו לכלכל את לבבו הקשה ויהָפכו לַאויבים לו, ויורו למתנגדיו את שערי פאריז, וטאָלעראנד הציק רוחו על הזענאט ויעורו מהתרדמה אשר מסך נפליון עליהם, ויוציאו לאור משפט כי אין לנפליון חלק ונחלה עוד בכסא צרפת, ואחרי כל אלה משך גם מַרמָנט שר הצבא והחיל אשר ברגליו את ידו מאת אדוניו, לא נשאר להשליט בכל חמדת איירופה בלתי אם שם הקיסר והאי עלבה –

בי“ד אפריל 1814 נער נפליון חָצנו ממלוכת צרפת, ויכתוב ידו למשפט אשר חרצו אדירי איירופה עליו, ובכ”ח לחדש פשט את כל הדרו וילך באניה לרשת את האי עלבה אשר נתנה לו למקלט מאת מלכי איירופה, שמה שנָה את טעמו למראה העין ויבלה עתו במלאכת הבנין ובתענוגי הבית כאיש אשר לא הריח ברֵיחַ הגבורה מעולם, עד כי נלאו כותבי העתים אשר בפאריז לבשר בקהל רב כי רוח רעה המירה את ריח גבורתו להתהולל בתענוגת בני הבטלה, אולם בסתר לבבו קָפאה רוח גבורתו על שמריה, ובמחשך חיי הבטלה הסתיר מזימות עמוקות מחשבות חרוץ מאשר יעשה בצרפת לעת מצוא, ולחיל צבאיו שומרי ראשו אשר נלוו אתו מצרפת, אמר לפעמים בפה מלא כי לא באו אל המנוחה עודנה וכי התעתדו לעשות עוד גדולות ונצורות, ובעוד אשר מסך רוח עועים על בית מלך צרפת לחשוב תועה כי יצק הזמן על עיניו רוח תרדֵמה, היו עיניו בקצות הארץ, באחת העמיק להביט על צרפת וירא כי אין לבב עם הארץ ובני המלחמה עם השררה החדשה, ובשנית הביט על וויען אשר היתה אז בית וועד למלכי איירופה (קאָנגרעז) וירא כי חלק לבבם איש מאחיו, אז דמה נפליון, כי בא מועד לשוב ולהחזיק במלוכה אשר נדחה ממנה, ויעזוב את מקלטו בליל כ"ו פעברואר 1815 ותשע מאות איש ברגליו ויעבור צרפתה באניות, ובא' מערץ בא קאננעס עיר קצה גבול צרפת, וילך חלוף ועבור עד גרענבלע ויבשר בכל הארץ כי בא להושיע את בני צרפת מהלחץ אשר מלכי בורבאן לוחצים אותם, ואין עומד בפרץ ואין מתחזק לצאת לנגדו כי לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם מבהלה ומפחד פתאום, וגם כאשר יצא לאַבעדאָיאר שר צבא צרפת במצות המלך לקראתו בז' מערץ, נהפכו לו המתנגדים לעוזרים, כי כמעט ראו הצרפתים את אותות דגלי נפליון אשר היה להם נס נצחון כל הימים, ויהפך לבבם ויקראו בתרועת שמחה, “יחי הקיסר”! ובני גרענאָבלע גם המה לא היו אחרונים להשיב את מלכם, ויפתחו לו את שערי העיר, ובי' לחדש פתחה לו גם ליאָן את שעריה, ואין אחד משרי צרפת מתחזק לעצור את מרוצתו המשתפך כנח שוטף. – ונייא אחד מגדולי צרפת, בזה אָלתו אשר נשבע למלכו בקהל רב ויתקע את כפו לנפליון לעיני השמש, ויהי אל יתר שרי צרפת לעינים – על הדרך הזה שב נפליון ויחזק במלוכת צרפת שנית בלי חרב וחנית, ובך' אפריל בא פאריזה וישב על כסא מלכותו כמשפט הראשון ויהי לנס:

ולמען זרות אבק בעיני עם הארץ עשה בנפשו שקר לפרסם בכל הארץ כי ברשיון ענגלאנד עזב את מקלטו, וגם קיסר עסטרייך חותנו התרצה אליו ויאמר להשיבו על כנו ולהשיב לו את אשתו ואת בנו, ובעוד אשר שם רסן מתעה על לחיי בני צרפת להאמין בדברים אשר אין להם שחר כאלה, נסה באמת למשוך את אשתו ואת בנו היושבים בשענברון אליו בתחבולה וביד חזקה, ולא הצליח –

אולם עד מהרה נפל הצעיף מעיני בני צרפת ויראו כי אין לפעלי נפליון רגלים, כי החרם הגדול אשר שמו מלכי איירופה על נפליון, עשה לו כנפים, ויבא צרפתה, ואשר לא האמין למשמע אזנים נבהל למראה עינים בראותו את החיל הגדול אשר שלחו – יותר משמונה מאות אלף איש – להכות את נפליון חרם, אף לא נשאו דברים אליו ולא נתנו את מלאכי נפליון בוא בגבולם לדבר אתם דבר שלום ומלחמה, כי לא נחשב כמלך בעיניהם מיום שובו מעלבא, כי אם כבן פריץ מסיג גבול עולם, וגם נפליון ראה כי אין לו מחיה ותקומה כי אם בחרבו, לא חשך כחו מעשות את כל אשר תמצא ידו, ויקרא את כל בני צרפת לחרב מבן עשרים עד בן ששים שנה אין נקי עד כי היתה כל הארץ כשדה מערכת מלחמה, ובט“ו יוניא לבש עוז ויעבור את הזאמברא בראש חיל גדול יודעי קרב ולמודי נצחון וישתער על הפרייסין ועל בני ענגלאנד אשר פרצו בבעלגיען תחת ידי בליכער עם וועלינגטאן אנשי השם, ובט”ז לחדש הגיח עליהם על יד פליירום וליגניא ויכם וילחצם אחור, וגם נייא אשר היה פקיד מצוה על הקרן השמאי מלא ידו בחרב וילחם מלחמה כבדה על הדרך העולה בריסעלה קרית בעלגיען, ובני ענגלאנד אשר לא כבדה עליהם יד המלחמה נמשכו אחרי הפרייסין במנוסתם ויזורו אחור עד יער זאגין, שמה שבה רוחם בקרבם וישובו ויתבצרו להחזיק מעמד עד אשר יהיה ידים להפרייסין להתאחד אתם – שם נפל נפליון כתוא מכמר, כי שגה ברואה להוציא משפט מעוקל כי רק עֲקֵב מחנה ענגלאנד (נאכטראב) סוגרים דרך בריסעל לפניו, ויתגר בם בח“י לחדש על יד וואטערלאה מלחמה כבדה מאד מאד, לשוא שפך את רוח גבורתו כיום קדים; לשוא הציק את דם בני צרפת כמים, כי המקום הבצר אשר בחר וועלינגטאן, וגבורת בני ענגלאנד הלאו ידיו, ויפלא ממנו לעשות להם דבר, ומה גם בערב כאשר הגה בליכער את כל המכשולים אשר היו לפניו בדרך ויתנפל על הצרפתים היעפים מצדם, אז נהפכה המלחמה למגפה רבה, לא נמלטו מהם כי אם איזה אלפים איש ללכת להגיד פאריזה, אז נמוג לב נפליון וירא כי עברה שעתו בא קץ גבורתו, ויואש מן הנצחון וישב ראשון לפליטי המלחמה פאריזה בכ”א לחדש – שמה התפטר בחפץ ראשי הארץ שנית ממלכותו לטובת בנו, וילך שבע קלון מאלמאזינה, ומשם נסב ראש הפאָרטָה לברוח באניה אמעריקה, אבל חובלי ענגלאנד עצרו בעד מזמתו ויסגרו עליו את היום, וירא נפליון כי שב מלך צרפת פאריזה לעשות מלוכה בצרפת ויירא לנפשו וימלך עליו לבו ויפקד את טובתו בידי בני ענגלאנד הראשון לאויביו וימָסר בידם בט"ו יולי, ומלכי איירופה כלכלו דברו במשפט ויוציאו לאור משפטו לשבת שבוי חרב באי העלענה תחת מרות נגידי אירופה כל ימי חייו –

ויחי נפליון על האי ההוא בחברת אחדים משרי חילו משרתים ועבדים אנשים ונשים אשר נלוו מרצונם הטוב לשאת בעול גלותו מן ח"י אקטאבר 1815 עד ה' מאי 1821.

זאת אחרית איש המופת הזה אשר אין ערוך למעלליו ולפגעיו, בכל גבורי ימי הקדם אשר התקוממו בכח ידם מעפר לתת כסאם בין נגידים. לא שפכה עליו הטבע רוח משפט במדת רוח הגבורה אשר יצקה בלבו, כי בחסרון היחס בין שני הכחות האלה היה כעץ אשר ענפיו רבים משרשיו ולא מצא מעמד לפני רוח המשפט ורוח הבָעֵר אשר הפיח כוכב הצפון עליו – הגבורה רוממתו ואהבת הבצע הכריעתו, וגם בשבתו בשביה לא הכריע את דעתו החזקה עד מלא קו, ויהי שליט מושל ברוחו בבית מאסרו בהעלענה כבחצר מלכותו בפאריז, רק מלא הכף טובת לבבו התנוססה בחושך ההוא ותֵרָאֶה לעין ביתר שאֵת מבימי הדר מלכותו בעת אשר נדחה האיש מפני השליט. נפלא האיש הזה מבני גילו בימי אסונו כבימי גאונו!

הצרפתים בני לְוַיָתוֹ נתנו לו כבוד מלכים עד יום מותו, והוא הכיר חסדם וישֶב אמונה אל חיקם ברוח אהבה וברוח תודה, אולם פקיד האי אשר הרכיב מלך ענגלאנד לראשו, הכביר את עול משמרתו עליו בעזות נמרצה בלי צל חמלה, ונפליון כלכל מחלהו ברוח כביר ובחזקת נפש עד כי כלכלו מהירי צדק את דבר שניהם במשפט ויתנו להאסיר כבוד במדת הבוז אשר שפכו על אוסרו – וגם תחת מסכות כאלה לא שנה נפליון את דעתו ואת רוחו הקשה אשר היה בימי טובתו כקסם בידו להוציא למענהו דברים נפלאים אשר היו כנמנעים בעיני זולתו – דרך משל מן העת אשר הרחיק נגיד האי את הרופא הצרפתי ממנו, סגר את מכאוביו בלבו ולא דרש ברופא, וכל עמל בני לְוַיָתו לא הכריעו דעתו לקחת מזור מידי הרופא הענגלעזי אשר שלח נגיד האי אליו – ומן העת אשר לא נתנו לצאת החוצה בלי משמר, לא מש מקיר ביתו וחוצה ויהי כלוא בבית עד יום מותו.

ובימי השביה האלה לקח מועד וימשוך בעט סופר מהיר את העתים אשר עברו עליו בימי חייו רבי הפעלים לזכרון עולם, ובעתות המנוחה בלה עתו במשחק השאַך בקריאת ספרים ובשיחה עם בני לְוַיָתו על דבר ימי עלומיו ועל דבר עתותיו ופגעיו, אבל הכל במנוחת הנפש ובנחת בלי שמץ התפעלות כאשר ידבר איש מקורות ימי קדם כי היה רוחו שוָה עליו תמיד עד כי היה בין הצרפתים הנכאים אשר סביביו כחתן בין האבלים, וברוחו הגדול יצק רוח מנוחה על כל סביביו, עד אשר תקפתו מחלה עזה אשר הסתובבה מהתקשות פי הקיבה וקירותיהָ (מאָגענפערהערטונג) אז ראה כי בא יומו ויסדר בעזרת בערטראַנד מרעהו את שטר צַוָאתו ובשעה הששית בערב יום ו' מאי 1821 סגר חייו במנוחה ונחת, וישלים נפשו בזרועות בערטראַנד ומאָנטהאלעם מרעיו, על המטה אשר שכב עליה בשדה המלחמה על יד אויסטערליץ, אחרי אשר מלאו לו על הארץ אחת וחמשים שנה ותשעה חדשים, ויקברו אותו במישור ההוא במקום אשר בחר לו בחייו למקום קבר, באותות הכבוד הראויות לשר צבא מלחמה ויאסף אל עמיו.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47902 יצירות מאת 2669 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!