הָאַבִּיר הַנְס־קְרוּז', פְּקוּדוֹ שֶׁל הַגְּרָף פּוֹן אַלֶנְסוֹן, נֶאֱלַץ הָיָה, מִטְּעָמִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים, לָצֵאת לְמַסָּע מֵעֵבֶר לַיָּם, אֶת רַעְיָתוֹ הַצְּעִירָה וְהַיָּפָה הִשְׁאִיר בִּמְצוּדָתוֹ, פְּקוּדוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגְּרָף, הַמְּכֻנֶּה יַעֲקֹב הָאַכְזָר, נִתְאַהֵב אַהֲבָה עַזָּה בְּאִשָּׁה זוֹ. הָעֵדִים הֵעִידוּ בִּפְנֵי בֵּית־הַדִּין כִּי רָכַב בְּשָׁעָה זוֹ וְזוֹ, בְּיוֹם זֶה וְזֶה, בְּחֹדֶשׁ זֶה וְזֶה, עַל סוּסוֹ שֶׁל הַגְּרָף. וּבִקֵּר אֵצֶל הָאִשָּׁה הַזֹּאת בְּאַרְגֶּ’נְטֵיי, מְקוֹם מוֹשָׁבָה. הִיא הַקְבִּילָה אֶת פָּנָיו, כַּחֲבֵרוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ וְכִידִידוֹ, וּפָתְחָה לְפָנָיו אֶת כָּל הָאַרְמוֹן. הוּא בַּקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת מִגְדַּל־הַמִּצְפֶּה אוֹ חֲדַר־הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַמְּצוּדָה. וְהַגְּבֶרֶת הֱבִיאַתּוּ אֲפִלּוּ לְשָׁם, בְּלִי שֶׁתְּבַקֵּשׁ אֶת לִוּוּיוֹ שֶׁל הַמְּשָׁרֵת.
מִיָּד עִם הַגִּיעָם אֶל הַמִּגְדָּל, סָגַר יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה אִישׁ חָזָק מְאֹד אֶת הַדֶּלֶת מֵאַחֲרָיו, נָטַל אֶת הָאִשָּׁה אֶל בֶּן זְרוֹעוֹתָיו וְעָשָׂה בָּהּ אֶת תְּשׁוּקָתוֹ.
“יַעֲקֹב, יַעֲקֹב!”— צָעֲקָה, אִשָּׁה בִּבְכִיָּה— “הֶעֱטֵיתָ חֶרְפָּה עָלַי, וְאוּלָם הַחֶרְפָּה חֲזוֹר תַּחְזֹר אֶל חֵיקֶךָ כְּשֶׁיַּחֲזֹר בַּעֲלִי לְבֵיתוֹ”.
יַעֲקֹב לֹא שָׂם לִבּוֹ הַרְבֵּה לְאִיּוּם זֶה, אֶלָּא רָכַב עַל סוּסוֹ וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ בִּמְלוֹא הַדְּהִירָה. בְּשָׁעָה אַרְבַּע בַּבֹּקֶר הָיָה בַּמְצוּדָה, וּבְשָׁעָה תֵשַׁע הוֹפִיעַ שׁוּב, לְעֵת יְקִיצָתוֹ שֶׁל הַגְּרָף—לִפְּרָט זֶה יֵשׁ לָשִׂים־לֵב.
הַנְס־קַרוּז' חָזַר לְבַסּוֹף מִמַּסָּעוֹ וּרַעְיָתוֹ קִבַּלְתּוֹ בְּגִלּוּי אוֹתוֹת בּוֹלְטִים שֶׁל חִבָּה. וְאוּלָם עִם לַיְלָה, שָׁעָה שֶׁקַּרוּז' נִכְנַס לַקִּתּוֹן שֶׁלָּהּ וְעָלָה יְצִיעָתוֹ, הִתְהַלְּכָה אֲרֻכּוֹת בְּחַדְרָה, הָלוֹךְ וַחֲזֹר, צָלָבָה צְלָבִים, וְכָרְעָה לְבַסּוֹף לְרַגְלֵי מִטָּתוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִפְרָה לְבַעֲלָהּ מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, עַל אֲשֶׁר אֵרַע אִתָּה. הַלָּזֶה לֹא נָתַן תְּחִלָּה אֵמוּן בְּסִפּוּרָהּ, אֲבָל לְבַסּוֹף נֶאֱלַץ לָתֵת אֵמוּן בָּשְבוּעוֹת הַחוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת שֶׁל רַעְיָתוֹ וּבִתְלוּנוֹתֶיהָ: הִנֵּה, כִּי כֵן לֹא הֶעֱסִיק אוֹתוֹ דָּבָר עוֹד מִלְּבַד מַחְשֶׁבֶת הַנָּקָם. הוּא כִּנֵּס אֶת קְרוֹבָיו וְאֶת קְרוֹבֵי־רַעְיָתוֹ, וְדַעַת כֻּלָּם הָיְתָה שֶׁיֵּשׁ לְהָבִיא אֶת הַמְּאֹרָע בִּפְנֵי הַגְּרָף וְלִסְמֹךְ עַל הַחְלָטָתוֹ.
הַגְּרָף הוֹרָה לְהָבִיא אֶת הַמִּתְדַיְּנִים בְּפָנָיו, שָׁמַע לְטַעֲנוֹתֵיהֶם, וּלְאַחַר וִכּוּחִים וְדִין וּדְבָרִים לְכָאן וּלְכָאן חָרַץ אֶת מִשְׁפָּטוֹ, כִּי הָאִשָּׁה חֲלוֹם חַלְמָה עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. שֶׁכֵּן לֹא יִתָּכֵן שֶׁאָדָם יַעֲבֹר מַהֲלָךְ שֶׁל 23 מִילִין, יַעֲשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁבּוֹ הוּא נֶאֱשָׁם, עַל כָּל הַנְּסִבּוֹת הַמִּתְלַוּוֹת לְכָךְ, בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר שֶׁל 5 שָׁעוֹת וּמַחֲצִית הַשָּׁעָה, הוּא פֶּרֶק הַזְּמַן הַיְּחִידִי שֶׁלֹּא רָאוּ בַּהֶמְשֵׁכוֹ אֶת יַעֲקֹב בַּמְצוּדָה. הַגְּרָף פוֹן אַלֶנְסוֹן צִוָּה, אֵפֹוֹא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ עוֹד לְדַבֵּר בִּמְאֹרָע זֶה, וְאוּלָם, הָאַבִּיר קַרוּז', שֶׁהָיָה אִישׁ בַּעַל לֵב, אִישׁ רָגִישׁ בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים בְּכָבוֹד, לֹא הִסְתַּפֵּק בִּפְסַק־דִּין זֶה, אֶלָּא הֶעֱבִיר אֶת הָעִנְיָן לְדִיּוּן בִּפְנֵי הַפַּרְלַמֶנְט בְּפָרִיס. בֵּית מִשְׁפָּט זֶה פָּסַק עַל עֲרִיכַת דּוּ־קְרָב. הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה אָז בְּסַלוּס, אֲשֶׁר בִּפְלַנְדְּרִיָּה, שָׁלַח שָׁלִיחַ עִם פְּקֻדָּה, לִדְחוֹת אֶת עֲרִיכַת דּוּ־הַקְּרָב, עַד שֶׁיַּחֲזֹר, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת נוֹכֵחַ בּוֹ. גַּם הַהֶרְצוֹגים בֶּרִי בּוּרְגוּנְד וּבוֹרְבּוֹן הִגִּיעוּ לְפָרִיס כְּדֵי לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה. לִמְקוֹם דּוּ הַקְּרָב.
בָּחֲרוּ בְּכִכַּר קָתְרִינָה וְהֵקִימוּ שָׁם מְקוֹמוֹת־יְשִׁיבָה בִּשְׁבִיל קְהַל הַצּוֹפִים. הַלּוֹחֲמִים הוֹפִיעוּ חֲמוּשִׁים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. הָאִשָּׁה יָשְׁבָה בְּמֶרְכָּבָה, וְהָיְתָה לְבוּשָׁה כֻּלָּהּ בְּשָׁחוֹר, בַּעֲלָהּ קָרַב אֵלֶיהָ וְאָמַר:
"גְּבִרְתִּי, לְמַעַן רִיבֵךְ, וְעַל פִּי הַבְטָחָתֵךְ, הִנְנִי מַשְׁלִיךְ אֶת נַפְשִׁי מִנֶּגֶד, וְלָחֹם אֶלְחֹם עִם סַיִף בְּיָד כְּנֶגֶד יַעֲקֹב הָאַכְזָר; אֵין אִישׁ מֵיטִיב לָדַעַת מִמְּךָ, אִם עִנְיָנִי טוֹב וְצוֹדֵק הוּא ".
“הָאַבִּיר”— עָנְתָה הָאִשָּׁה — “יָכֹל אַתָּה לִסְמֹךְ עַל צִדְקַת עִנְיָנְךָ, וְלָלֶכֶת בְּלֵב בּוֹטֵחַ אֶל הַקְּרָב”. בַּסַּיְמָה אֶת דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה, נָטַל קַרוּז' אֶת יָדָהּ, נָשַׁק לָהּ, צָלַב אֶת צְלוֹבוֹ, וְהִתְיַצֵּב אֶל מוּל הַקְּרָב.
בְּמֶשֶׁךְ הַקְּרָב עָמְדָה הָאִשָּׁה בִּתְפִלָּה. מַצָּבָהּ מְסֻכָּן הָיָה; אִלּוּ נֻצַּח הַנְס קַרוּז' הָיָה הוּא נִתְלֶה, וְהִיא הָיְתָה נִשְׂרֶפֶת חַיִּים לְלֹא רַחֲמִים. לְאַחַר שֶׁחִלְּקוּ אֶת הַשֶּׁטַח וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ שָׁוֶה בַּשָּׁוֶה בֵּין הַלּוֹחֲמִים, קָפְצוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַזִּירָה, וְהִתְקִיפוּ אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ בְּסֵיפֵיהֶם. אֶלָּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ זְרִיזִים מִכְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִפְגֹּעַ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. הֵם יָרְדוּ אֵפוֹא, מֵעַל סוּסֵיהֶם וְאָחֲזוּ בַּחֲרָבוֹת.
קַרוּז' נִפְצַע בְּרַגְלוֹ, וִידִידָיו חָרְדוּ לִשְׁלוֹמוֹ, וְאִלּוּ אִשְׁתּוֹ חָשָׁה אֶת עַצְמָהּ יוֹתֵר מֵתָה מֵאֲשֶׁר חַיָּה. אֶלָּא שֶׁהוּא תָּקַף אֶת יְרִיבוֹ בְּזַעַף כָּזֶה
וּבִזְרִיזוּת כָּזֹאת, שֶׁהִפִּילוּ אַרְצָה וְתָקַע אֶת חַרְבּוֹ בְּחָזֵהוּ. אוֹ אָז פָּנָה אֶל הַצּוֹפִים וּשְׁאָלָם בְּקוֹל רָם: הַאִם עָשִׂיתִי אֶת חוֹבָתִי? כֻּלָּם עָנוּ פֶּה אֶחָד: “כֵּן” — מִיָּד תָּפַשׂ הַתַּלְיָן אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ לְגַרְדּוֹם, הָאַבִּיר קַרוּז' נָפַל לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁשִּׁבַּח אֶת אֹמֶץ־לִבּוֹ, וְצִוָּה לְשַׁלֵּם לוֹ בּוֹ בַּמָּקוֹם 1000 לִיבְּרוֹת, וְאַף קָבַע לוֹ מַשְכֹּרֶת שֶׁל 200 לִיבְּרוֹת לְשָׁנָה לְכָל יְמֵי חַיָּיו; אֶת בְּנוֹ מִנָּה לְחַצְרָן הַמֶּלֶךְ. קַרוּז' נְחַפֵּז אֶל אִשְׁתּוֹ, חַבֵּק אוֹתָהּ בְּפֻמְבִּי, וְהָלַךְ אִתָּהּ אֶל הַכְּנֵסִיָּה, לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹהִים, וּלְהָבִיא קָרְבָּן עַל מִזְבְּחוֹ.
הַהִיסְטוֹרְיוֹן פְּרוּאָסֶר מְסַפֵּר עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הֲרֵי שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא עֻבְדָּה כַּהֲוָיָתָהּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.