בְּנֵי דוֹרִי! בְּנֵי דוֹרִי הַמְּאֻשָּׁרִים אוֹ הָאֻמְלָלִים— אֵיכָה אֲכַנֶּה אֶתְכֶם? שֶׁאֵין אַתֶּם חֲפָצִים לָשִׂים־אֶל־לֵב, אוֹ שֶׁאֵין אַתֶּם מְסֻגָּלִים לָשִׂים־אֶל־לֵב. עִוָּרוֹן נִפְלָא וַחֲסַר־דְּאָגָה, שֶׁבְּעֶטְיוֹ אֵין אַתֶּם מַשִּׂיגִים מְאוּמָה! הָהּ, אִלּוּ הָיֹה הָיְתָה נְבוּאָה בְּרַגְלֵיכֶם, כִּי עַתָּה מָה נֶחְפְּזוּ לִבְרֹחַ! הֵן מִתַּחַת כַּפּוֹתֵיהֶן רוֹחֶשֶׁת הַלֶּהָבָה, אֲשֶׁר פָּרֹץ תִּפְרֹץ וְתִרְעַם בַּזְּמַן הַקָּרוֹב כְּהַר־גַּעַשׁ, וְתִקְבֹּר הַכֹּל מִתַּחַת לְאֶפְרָהּ וְזִרְמֵי לַבָּתָהּ. עִוָּרוֹן נִפְלָא, שֶׁאֵינֶנּוּ מַשְׁגִּיחַ, כִּי דְבַר־מָה וַאֲשֶׁר לֹא נוֹדַע־לְזַעֲזוּעַ כָּמוֹהוּ קָרוֹב לָבוֹא, כִּי מְאֹרָעוֹת נוֹבְטִים וְהוֹלְכִים, שֶׁעֲלֵיהֶם יְשׂוֹחֲחוּ מִתּוֹךְ הִתְפָּלָּצוּת אֲפִלּוּ נִינֵיכֶם, כשׂוֹחֵחַ עַל כֵּרוֹת אַטְרֶבְּס וּפָרִיס וְעַל כְּלוּלוֹת הַדָּמִים בֵּנַנְט! אֵלּוּ תְּמוּרוֹת מִתְרַחֲשׁוֹת וּקְרֵבוֹת לָבוֹא! כֵּן, אֲשֶׁר בְּתוֹכָן אַתֶּם נְתוּנִים וְעוֹמְדִים וְאֵינְכֶם מַבְחִינִים בְּכָךְ, וְדוֹמֶה עֲלֵיכֶם כִּי מִּתְרַחֵשׁ דְּבַר־מָה יוֹמְיוֹמִי בְּאֶפֶס הַיוֹמְיוֹמִי, שֶׁנִּתְעֵיתֶם אֶל תּוֹכוֹ! — נְבוּאָה זוֹ לְמַעֲשֶׂה פְּעָמִים הַרְבֵּה שָׁמַעְתִּי מְגַנִּים אֶת דְּבָרֶיהָ כְּמֻגְזָמִים. הֵם מַשְׁפִּיעִים, אוֹמְרִים הָאוֹמְרִים, בֶּהָלַת שָׁוְא יְדוּעָה, וְתַחַת לְעוֹדֵד אֶת הָרוּחוֹת, הֵם מַלְאִים וּמְרַפִּים אוֹתָן. אַתֶּם מִתְבּוֹנְנִים סָבִיב, אוֹמְרִים, לִרְאוֹת אִם אָמְנָם כְּבָר פָּתְחָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ מִתַּחַת רַגְלַי הַבְּרִיּוֹת; וּכְשֶׁהִנְּכֶם מַבְחִינִים וְרוֹאִים, כִּי הַמִּגְדָּלִים וְגַגּוֹת הַבָּתִּים עַל מְכוֹנֵיהֶם עוֹמְדִים, אוֹ אָז נוֹשְׁמִים אַתֶּם לִרְוָחָה, דּוֹמֶה, כְּאִלּוּ הֱקִיצוֹתֶם לְאַחַר חֲלוֹם בַּלָּהוֹת. הַדָּבָר הַנִּתָּן לְאִמּוּת, הַנָּעוּץ בְּכָךְ, פָּסוֹל פּוֹסְלִים בְּיַחַד עִם הַדָּבָר הָרָחוֹק־ מֵאֱמֶת, וְנוֹטִים לִרְאוֹת אֶת כָּל הַנְּבוּאָה, הַכְּלוּלָה בַּסֵּפֶר, כִּרְאוֹת נְבוּאַת שֶׁקֶר.

הָהּ, אַתָּה הַדּוֹבֵר כֵּן —דּוֹמֶה אַתָּה בְּעֵינַי לְאוֹתוֹ יְוָנִי מִתְּקוּפַת סִילָה, אוֹ לְיִשְׂרְאֵלִי מִתְּקוּפַת טִיטוּס.

הֲיִתָּכֵן! מְדִינַת יְהוּדִים אַדִּירָה זוֹ צְפוּיָה לְאָבְדָּן? יְרוּשָׁלַיִם, זוֹ עִיר ה', הַחוֹסָה תַּחַת כַּנְפֵי כְּרוּבָיו בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם, הַאִם הִיא, צִיּוֹן, הָיֹה תִהְיֶה לְאֵפֶר? יַנְשׁוּפִים וְנִשְׁרֵי שָׁמַיִם יִנְווּ בֵּין חֲרָבוֹת מִקְדָּשׁוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה? הַמָּוֶת יִטְרֹף וְיִגְרֹף אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה, נָשָיו וְטַפָּיו יוּבְלוּ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת, וְצֶאֱצָאֵיהֶם יֻגְלוּ לְכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל, לְמֶשֶׁךְ אַלְפֵי וְאַלְפֵי שָׁנִים, נִדָּחִים, כִנְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה זֶה, וְיִחְיוּ חַיֵּי עַבְדוּת? הֲיִתָּכֵן!

א

מופלא ממש הוא הדבר: – בה במדה שרבי משה חיים לוצאטו היה מעצם טבעו בו משורר בה במדה היה מעצם טבעו גם מחנך, ונוסף לכך – מעצם טבעו בו – מורה, ובפרוש – מורה סדין ובעל שיטתיות; וכל תכונה מתכונותיו אלה כאלו יחידה היתה אצלו, והריהו נותן לה את כל רמ“ח ושס”ה שלו, את כל מעיניו וכוחותיו עד תכלית, כאלו אין הוא צריך לחלקם לכאן ולכאן: הוה אומר: – השלמות היתה אצלו ממהותו תמיד, והיא מתגלית אצלו בכל פרט ופרט מעניניו, עסוקיו ומעשיו, כאלו זה לא פרט, אלא כלל כולל: כמו שהקבלה לא היתה אצלו תורה בלבד, אלא הביאתו ל“קבלה מעשית”: כמו שהמוסר לא היה אצלו רק השקפת־ חיים, אלא הוא מעמיד עליו, כמוכח מ“מסלת ישרים”, את סכום כל חייו – כן לא היתה אצלו הכתיבה, ולא היה החבור. ולא היה הלמוד, ולא היה העיון – כתיבה בעלמא, וחבור במקרה, כעין פלפול באקראי, ולמוד על־פי הזדמנות, אלא הוא חוקר ודורש תמיד לשרשים, קובע מצוות וחוקים כגון ב“ספר המליצה”, ב“לשון למודים”, ב“ספר ההגיון” וכמו כאן – ב“דרך תבונות״: הוא מקיף בשכלו את הענין על כל צדדיו, צולל לתוך מעמקיו, מסיק מסקנות, מפיק סדרים, קובע שיטה, ופולס־דרך, דרך לחכמה, דרך לתבונות. דרך לה', מסלה לישרים; כי על כן רמח”ל, המשורר, החכם, הלמדן, החסיד – היה תמיד גם מורה, מחנך; לא די היה לו שהוא עצמו השיג מה שהשיג, הבין מה שהבין, ונהנה ממה שנהנה, אלא רצה רצה ללמד את כולנו: שירה, חכמה, תבונה, מליצה, למודים, חסידות, תורה וכו' וכו'; כי הלא זוהי הסגולה התרומית, התכונה הרוחנית הנעלה ביותר – העושות את מי־שהוא למורה ולמחנך – שהוא רודף הוראה. שהוא ממציא לעצמו תלמידים, שהוא מקנה חכמה ותורה גם אם אין קונים מיד; הוא מלמד לדורות הבאים: ומחנך בחסד עליון כזה היה, בלי ספק, רבי משה חיים לוצאטו.

ב

יש לקרוא את הקדמתו ל“דרך תבונות”, כמו את כל שאר הקדמותיו לשאר ספריו. – בעיון רב, בהאזנה מלאה לכל משפט ומשפט, לכל תג ותג, כי על כן הן מורות לנו, שהאיש עשה מה שעשה בחבוריו, לא רק מתוך משיכה ומתוך מצות הכשרון שבו, אלא גם בהכרה מלאה, גם מתוך ידיעה מפורשת, מתוך שקול־דעת; ומה משובצת יהלומי שירה ופניני חכמה היא ההקדמה לספר הקטן הזה, שמטרתו לתת בידינו שיטה, מתודיקה ללמוד הגמרא, להקל עלינו את קנית הלמוד המורכב הזה:

“והנה נשתדלתי לבאר יסודות הפלפול הישר ושרשי המשא ומתן של הש”ס בכל חלקיו, שיועיל למי שלא הגיע עדין לידיעת למוד הש“ס ורוצה לכנס בישר ובנקל” – –

כמה נפלאות הנחותיו הקודמות, כמה פיוטיים הם משליו, וכמה תמימות, ואעפי"כ מורכבות, הן דוגמאותיו, כמה משולב בכל – המשורר, בעל הדמיון, רואה המראות, עם המורה, עם הנבון, עם הפשטן עם הסדרן ובעל השיטה! אוצר בלום של בינה־בדברים, של ראיה עמוקה, של שכל חריף, של דברי שיר וכשרון אמנותי אתה מוצא בהקדמה קצרה זאת כמו שגם ביתר ההקדמות שלו, – משפט אל משפט יש לצרף בקצב אטי, מלה אל מלה יש לחרוז ולהאזין ולהאזין בלב פתוח ובדעת צלולה.

ג

המתודיקה כשלעצמה – כתובה באופן כזה שהיא מבליטה עד מה ברור ונראה לעין היה כל הבנין הזה ששמו ש“ס – לעיני הרוח של רבי משה חיים לוצאטו: הוא הבחין הבחן היטב, שיד אדריכל היתה בהיכל רב־אגפים זה ששמו תלמוד: והוא ירד לעומקו של הענין על מנת לפענח את התכנית, ולהעמידנו על היסודות שלפיהם בנו והקימו את הבנין רב־המדות הזה: הרי שזוהי מעין פואטיקה של התלמוד בלבד, פואטיקה שאין בדומה לה בשום לשון ובשום ספרות אחרות בעולם; פואטיקה. שהיא תמיד כללית, ליצירה שהיא דוקא פרטית, חד־ פעמית, בלתי נתנת לחקוי ואין חזרה עליה מעולם ולעולם: במדה מסוימת – בלתי נתנת לחקוי ולחזרה יותר אפילו מן התנ”ך: זוהי פואטיקה של הפלפול, של הוכוח, של המשא־ והמתן, של הפולמוס – התורני, העיוני, התחיקתי. המשפטי, הלמודי, של לבון דברים, של שקול־דעות, של שמיעת סברה וסברה, של בעד ושל כנגד, בקשת אמת לאמתה, בתם לבב. ביושר כונה, בלי פניות אישיות, בלי תועלת פרטית. – דברים לגופם, עניינים למהותם, ואעפי"כ לא בדרך המופשט והרחקת־העדות, אלא במעשיות, בשנינות לשון, בנעימה של הומור, בדרך של סטירה, באופן של נצוח והתנצחות אפילו, אבל בדרגה גבוהה – תורנית, למדנית, פילוסופית: ורבי משה חיים לוצאטו – חושף ומגלה עיקרים, סעיפים, סעיפי־ סעיפים, אפני דבור והוכחה. העמדת דברים על עיקרם; ויש שאתה קורא את הדברים כקרוא ספור־מעשה כקרוא עלילה. ואתה מרותק אל הגלויים האלה, ואתה מתאהב בתרבות העשירה הזאת, ואתה נמשך ללמוד ולדעת אוצר זה של חכמה, של הליכות, של משא ומתן: האם לא נפלאה היא תורתו דלהלן:

“וממה שצריך שתזהר מאד בסדור הוא, שלא תזכיר הענינים חוץ למקומם ומדרגתם, והינו, שלא תבאר המאוחר לפני הקודם, כי יהיה בלתי אפשרי להבין את אשר תלמדהו” וכו'.

איזה באור נפלא הוא זה, איזו חכמה עמוקה בנפש האדם, בכוח השכל הרגיל!

אן הענין הבא:

“ויהיו החלקים – כל אחד שונה מחברו ונבדל ממנו באמת, שלא תמנה ענין אחד שני פעמים” וכו'.

הרי ש“דרך תבונות” ספר מענין הוא להמשך השגת אפיו, טעמו והויתו הרוחנית והפיוטית של רבי משה חיים לוצאטו, אבל הוא חשוב גם כיום הזה. עם כל צורתו הארכאית, כספר לעצמו, לפי נושאן בו ולפי תכנו, על פרקיו ולמודיו.

בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ לְיֶנָה סִפֵּר לִי, בַּדֶּרֶךְ מַסָּעִי לִפְרַנְקְפוּרְט, פֻּנְדְּקַאי אֶחָד, כִּי שָׁעוֹת רַבּוֹת לְאַחַר הַקְּרָב, בְּעֵת שֶׁהַכְּפָר נֶעֱזַב כְּבָר כֻּלּוֹ עַל־יְדֵי צְבָאוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הוֹהֶנְלוֹהֶ וְהוּא מֻקָּף הָיָה עַל־יְדֵי צָרְפַתִים, שֶׁרָאוּהוּ כְּכְָבוּשׁ, הוֹפִיעַ בְּפֻנְדָּקוֹ פָּרָשׁ פְּרוּסִי יְחִידִי; וְהוּא הִבְטִיחַנִי, כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַחַיָּלִים, שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם, אַמִּיצֵי־לֵב כְּחַיָּל, זֶה, כִּי עַתָּה הָיוּ הַצָרְפָתִים מְנֻצָּחִים, גַּם אִלּוּ הָיוּ פִּי שְׁלֹשָה בְּמִסְפָּרָם מִזֶּה שֶׁהָיוּ בֶּאֱמֶת. בַּרְנָשׁ זֶה, סִפֵּר הַפֻּנְדְּקַאי, הִתְפָּרֵץ כְּשֶׁהוּא כֻּלּוֹ מְכֻסֶּה אָבָק, אֶל הַפֻּנְדְּקַאי וְקָרָא: ״אֲדוֹנִי הַפֻּנְדְּקַאי!“. — וְכֵיוָן שֶׁשָּׁאַלְתִּי: מָה רְצוֹנְךָ?— “כּוֹס שֵכָר!— עָנָנִי, וְתָקַע אֶת חַרְבּוֹ בַּנְדָּנָה!— “אֲנִי צָמֵא”. —אֱלוֹהַּ שֶבַּשָּׁמַיִם, אוֹמֵר אֲנִי: הַאִם לֹא כְּדַאי לְךָ, יְדִידִי, לְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן? הַצָּרְפָתִים הִנָּם סְמוּכִים לַכְּפָר!— “הָהּ, מָה בְּכָךְ״ אוֹמֵר הוּא וְתוֹלֶה אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת עַל צַוְּארֵי הַסּוּס.— “לֹא טָעַמְתִּי דָּבָר כָּל הַיּוֹם!”— אֵין לִי סָפֵק כִּי הוּא שְׁלִיחַ הַשָּׂטָן!, הָהּ, הִזְדָּרֵז!— קָרָאתִי וְהִצַּגְתִּי לְפָנָיו בַּקְבּוּק דַּנְצִיגָאִי, וְאָמַרְתִּי: “הִנֵּה”— וַאֲנִי מִתְכַּוֵּן לִתְֹחֹב לֹו אֶת הַבַּקְבּוּק לְתוֹךְ יָדוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק.— “הָהּ, מָה בְּכָךְ!” אוֹמֵר הוּא, בְּהָדְפוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק מֵעַל פָּנָיו וּמֵסִיר אֶת כּוֹבָעֹו:— ״לְאָן אֶפְנֶה עִם הַחֹבֶץ הַזֶּה?”—וּמוֹסִיף:— “מְזֹג לִי!״ —בְּנָגְבוֹ אֶת זֵֶעָתוֹ מֵעַל מִצְחוֹ:— “אֵין לִי פְּנַאי!”—הָהּ, הוּא בֶּן־הַמָּוֶת, אוֹמֵר אֲנִי. הֵא לְךָ! אוֹמֵר אֲנִי, וּמוֹזֵג לוֹ, הֵא לְךָ! שְׁתֵּה וְהִסְתַּלֵּק!. יְבֻשַּם לְךָ!— ״עוֹד אַחַת!״. אוֹמֵר הַבַּרְנָשׁ: אוֹתָהּ שָׁעָה כְּבָר שִׁקְשְקוּ הַיְּרִיּוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים בַּכְּפָר. אֲנִי אוֹמֵר: עוֹד אַחַת?, חֲסֵרָה לְךָ? —”עוֹד אַחַת” אוֹמֵר הוּא, וּמוֹשִׁיט לִי אֶת הַכּוֹס— “וְהַשְׁגַּח, עַל מִדָּה נְכוֹנָה”— אוֹמֵר הוּא וּמְנַגֵּב אֶת זְקָנוֹ וְזוֹנַק מֵעַל הַסּוּס:— “שֶׁכֵּן אֲנִי מְשַׁלֵּם בִּמְזֻמָּנִים!” הָהּ, מַחְמַל נַפְשִׁי, הֵן רָצִיתִי לְכַבֶּדְךָ, הַאִם לֹא כֵן? —הֵא לְךָ! אוֹמֵר אֲנִי וּמוֹזֵג עוֹד הַפַּעַם, כְּמִשְׁאַלְתּוֹ, כּוֹס שְׁנִיָּה, וַאֲנִי מוֹזֵג לוֹ, כֵּיוָן שֶׁמִּהֵר וְשָׁתָה, כּוֹס שֶׁלִישִית, וַאֲנִי שׁוֹאֵל:— הַאִם שְׂבַע־רָצוֹן הִנְּךָ?—”הֶאָח!“— הִתְנוֹעֵעַ הַבַּרְנָשׁ— ״הַיַ”שׂ טוֹב?“— “כֵּן!” אוֹמֵר הוּא וְחוֹבֵשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ.— “מָה אֲנִי חַיָּב?”— חָלִילָה!— עוֹנֶה אֲנִי— הִזְדָּרֵז בְּשֵׁם הַשָּׂטָן; הַצָּרְפָתִים הִנֵּה חוֹדְרִים לַכְּפָר! “הִנֵּה”— וְתוֹחֵב אֶת יָדוֹ בְּמַגָּפו: “יַעֲזֹר לָהֶם אֱלֹהִים”.— וְשׁוֹלֵף מִן הַמַּגָּף קְנֵה מִקְטֹרֶת וְאוֹמֵר לְאַחַר שֶׁקִּנֵּחַ אֶת בֵּית הַקִּבּוּל:— ״תֵּן לִי אֵשׁ!” אֵשׁ? —אוֹמֵר אֲנִי— חֲסֵרָה לְךָ?— ״אֵשׁ, כֵּן!" —אוֹמֵר הוּא— “שֶׁכֵּן רְצוֹנִי לְהַצִּית אֶת הַטַּבָּק בְּמִקְטַרְתִּי”. — הָהּ, בַּרְנָשִׁי, גְּדוּדִים רוֹכְבִים וּבָאִים! הָהּ, הִסְתַּלֵּק, וַאֲנִי קוֹרֵא לַנַּעֲרָה, וְעֵת שֶׁהַבַּרְנָשׁ מְפַטֵּם אֶת מִקְטַרְתּוֹ, הִיא מַגִּישָׁה לוֹ אֶת הָאֵשׁ.— “הִנֵּה!”— אוֹמֵר הַבַּרְנָשׁ וּמַחֲזִיק אֶת הַמִּקְטֶרֶת הַמְלֵּאָה בְּפִיו: — “עַכְשָׁו יֵלְכוּ הַצָּרְפָתִים לַעֲזָאזֵל!” — וְהוּא חוֹבֵשׁ אֶת כּוֹבָעוֹ וּמוֹרִידוֹ עַד לְעֵינָיו וְנוֹטֵל אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת, מַטֶּה אֶת הַסּוּס וְשׁוֹלֵף מַשֶּׁהוּ מֵאֻכָּפוֹ. בֶּן מָוֶת הוּא! אוֹמֵר אֲנִי! חֶבֶל־תְּלִיָּה אָרוּר! הַאִם יֵשׁ בִּרְצוֹנוֹ לִגְזֹז אֶת שְׂעָרוֹ עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל הַתַּלְיָן, מָה אִתּוֹ? הִנֵּה שְׁלֹשָה —רוֹבָאִים — הַאֵין הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּהֶם? הִנֵּה נֶעֶצְרוּ לְיַד הַשַּׁעַר!— “מָה בְּכָךְ!” —אוֹמֵר הוּא, וְיוֹרֵק יְרִיקָה; בִּמְהִירוּת הַבָּזָק הוּא עוֹקֵב אַחֲרֵי הַשְּׁלשָׁהD. — “גַּם אִלּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה, אֵינִי נִבְהָל מֵהֶם״. אוֹתוֹ רֶגַע וּכְבָר נִכְנְסוּ שְׁלֹשֶת הַצָּרְפָתִים לַכְּפָר— קוֹרֵא הַבַּרְנָשׁ, מְדַרְבֵּן אֶת סוּסוֹ וְקוֹפֵץ עַל גַּבּוֹ; קוֹפֵץ, כֹּה אֶחְיֵה וְלֹא אָמוּת, וּמִסְתְּעֵר עֲלֵיהֶם, וְתוֹקֵף, דּוֹמֶה. כְּאִלּוּ כָּל גְּדוּדָיו שֶׁל הוֹהֶנְלוֹהֶ נִמְשָׁכִים מֵאַחֲרָיו; הַשְּׁלשָׁה אָמְנָם סָבְרוּ כִּי יֵשׁ עוֹד גֶּרְמָנִים נוֹסָפִים רַבִּים בַּכְּפָר, וּכְנֶגֶד הֶרְגֵּלָם הִנָּם נוֹפְלִים בִּן־רֶגַע מֵעַל אֻכָּפֵיהֶם וְהַסּוּסִים מִתְרוֹצְצִים בַּכְּפָר, וְהוּא אוֹחֵז בְּמוֹשְׁכוֹתֵיהֶם, פּוֹרֵץ וְעוֹבֵר עַל פְּנֵי פֻּנְדָּקִי וְקוֹרֵא: “Dixi!” — וּמוֹסִיף: “הֲרוֹאוֹת עֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי הַפֻּנְדְּקַאי:” — וְעוֹד: —”יַעְזְרֶךָ אֱלֹהִים!“— וּ”לְהִתְרָאוֹת" ועוד: —“הוֹהוֹ! הוֹהוֹ! הוֹהוֹ!” בַּרְנָשׁ כָּזֶה, אָמַר הַפֻּנְדְּקַאי, לֹא רָאוּ עֵינַי בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיַּי.

בַּסֵּפֶר “Chateauneuf,des géneraux qui sont ilustres dans la guerre de la revolution” אָנוּ מוֹצְאִים דְּבָרִים מֻפְלָאִים רַבִּים עַל אוֹדוֹת הַגֶּנֶרָל וֶסְטֶרְמַן, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּכִנוּיוֹ “הַקַּצָּב מִוַּנְדֵי”. וֶסְטֶרְמָן, כָּתוּב שָׁם, מְהֻלָּל הָיָה כְּמַצְבִּיא בְּגֵיאָיוֹת וַנְדֵי וְיַעֲרוֹתֶיהָ. הָיָה לוֹ כִּשָּׁרוֹן מְצֻיָּן לְשֶׁטַח זֶה דַּוְקָא, וְיִתָּכֵן כִּי בְּמִישׁוֹר מִן הַמִּישׁוֹרִים לֹא הָיָה מִצְטַיֵּן כְּמַצְבִּיא טוֹב. הָיְתָה אֵיזוֹ מְזִיגָה בֵּין קוֹמָתוֹ הַיָּפָה, הַתְּמִירָה וּמְלֵאַת הַחֵן, לְבֵין גְּבוּרָתוֹ הָאִישִׁית הַנִּשְׂגָּבָה. עֵינוֹ לִהֲטָה אֵימוֹת. מִשֶּׁהִתְחִיל הַקְּרָב, קוֹלוֹ דּוֹמֶה הָיָה לְרַעַם, וְהִתְלַהֲבוּתוֹ הַסּוֹעֶרֶת נִצְּחָה מִיָּד, מִשֶּׁהֶעֱמִיד עַצְמוֹ בְּרֹאשׁ הַגַּיִס. אִם בּוֹשֵש הַנִּצָּחוֹן לְטוֹבָתוֹ, הָיָה פּוֹשֵׁט אֶת מְעִילוֹ, מַפְשִׁיל אֶת שַׁרְווּלָיו כְּדֶרֶך הַקַּצָבִים, נוֹטֵל אֶת מוֹשְׁכוֹת סוּסָיו אֶל בֵּין שִׁנָּיו, מְאַמֵּץ בְּכָל יָד מִיָּדָיו אֶקְדֹּחַ טָעוּן, תּוֹלֶה אֶת חַרְבּוֹ האֲרֻכָּה עַל אֶגְרוֹפוֹ, וּפוֹרֵץ בְּרֹאשׁ חֵיל הַפָּרָשִׁים שֶׁלּו, אֶל תּוֹךְ מַחֲנֶה הָאוֹיֵב הַצָּפוּף בְּיוֹתֵר. פְּעָמִים תְּכוּפוֹת רָאוּהוּ בְּרֹאשׁ 500— 600 הוּסַרִים חוֹדֵר בְּאֹפֶן כָּזֶה אֶל תּוֹךְ שׁוּרוֹת הָאוֹיֵב, וְהוּא חוֹזֵר שׁוּב, יְחִידִי, לְאַחַר שֶׁאִבֵּד אֶת כָּל חַיָּלָיו, וְכָל גּוּפוֹ נְקוּב פְּצָעִים; פְּעָמִים רַבּוֹת הָיְתָה זְרוֹעוֹ נְתוּנָה, בְּתַחְבֹּשֶׁת, אוֹ שֶׁהָיָה נֶחְבַּשׁ בְּעוֹדוֹ עַל גַּבֵּי סוּס, תּוֹךְ כְּדֵי רְכִיבָה וּלְחִימָה. הַחַיָּלִים שֶׁהָיוּ תְּמֵהִים תִּמָּהוֹן רַב עַל שֶׁחַיָּיו נִצְלוּ, בְּאוֹפֶן מַפְלִיא כָּל־כָּךְ, מִקְּרָבוֹת רַבִּים כָּל־כָּךְ, לֹא נִתְפַּתּוּ לַחְדֹּל מִן הָאֱמוּנָה, כִּי בְּרִית הָיְתָה כְּרוּתָה בֵּינוֹ לְבֵין הַשָּׂטָן.

שְׁנֵי מִתְאַגְרְפִים אַנְגְּלִיִּים מְהֻלָּלִים, הָאֶחָד יְלִיד פוֹרְטסְמוּת, הַשֵּׁנִי מִפְּלִימוֹט, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת זֶה אֶת שִׁמְעוֹ שֶׁל זֶה, בְּלִי שֶׁנִּפְגְּשׁוּ, הֶחְלִיטוּ, כֵּיוָן שֶׁנִּזְדַּמְּנוּ יַחַד בְּלוֹנְדוֹן, לַעֲרֹךְ תַּחֲרוּת, שֶׁבָּהּ תֵּחָרֵץ הַשְּׁאֵלָה, מִי מֵהֶם רָאוּי לִתְהִלַּת מְנַצֵּחַ, לְפִיכָךְ נִתְיַצְּבוּ שְׁנֵיהֶם, קֳבָל עַם, עִם אֶגְרוֹפִים קְפוּצִים, בְּגִנַּת בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, זֶה כְּנֶגֶד זֶה; וּכְשֶׁפָּגַע הַפְּלִימוֹטַאִי לְאַחַר רְגָעִים מְעַטִּים, בְּחָזֵהוּ שֶׁל הַפּוֹרְטְסְמוּטַאי, בְּאוֹפֶן כָּזֶה שֶׁהַלָּה הִתְחִיל יוֹרֵק דָּם, קָרָא הַלָּזֶה, בְּקַנְּחוֹ אֶת פִּיו:— “בֵּן חַיִל אַתָּה!”— וְאוּלָם מִיָּד לְאַחַר כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַצְּבוּ לְמַּאֲבָק מֵחָדָשׁ, פָּגַע הַפּוֹרְטְסְמוּטַאִי בְּאֶגְרוֹפוֹ הַקָּפוּץ שֶׁל יַד יְמִינוֹ, בְּבֶטֶן הַפְּלִימוֹטַאִי, וְזֶה כָּרַע נָפַל, הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו, וְקָרָא:— “גַּם אַתָּה אֵינְךָ נְחוּת־דַּרְגָּה!”— וְעַל כָּךְ הֵרִיעַ בִּתְרוּעוֹת הָעָם, שֶׁעָמַד סְבִיבָם בְּמַעְגָּל, וְשָׁעָה שֶׁהַפְּלִימוּטַאי, אֲשֶׁר נֶחְבַּל בְּמֵעָיו, נִשָׂא מִזֶּה מֵת, הָכְרַז הַפּוֹרְטְסְמוּטַאי כִּמְּנַצֵּחַ.— וְאוּלָם, הפּוֹרְטְסְמוּטַאי אַף הוּא מֵת מִשֶּׁטֶף דָּם לְמָחֳרָת הַיּוֹם.

בְּנִי הָאָהוּב, כָּתוּב כָּתַבְתָּ לִי, כִּי אַתָּה מְצַיֵּר דְּמוּתָהּ שֶׁל מָדוֹנָה, וְכִי לְמַעַן שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁל יְצִירָה זוֹ, נִרְאֵית לְךָ הַרְגָּשָׁתְךָ טְמֵאָה וְגַשְׁמִית, וְכִי כָּל פַּעַם בְּטֶרֶם שֶׁאַתָּה נוֹטֵל מִכְחוֹלְךָ בְּיָדְךָ, רוֹצֶה הָיִיתָ לִטְבֹּל, כְּדֵי לְהִטָּהֵר. שְׁמַע־נָא, בְּנִי, לְאָבִיךָ הַזָּקֵן, הָאוֹמֵר לְךָ, כִּי זוֹהִי הִתְלַהֲבוּת מְזֻיֶּפֶת, אֲשֶׁר דָּבְקָה בְּךָ, וּבָאָה מִידֵי הָאַסְכּוֹלָה שֶׁמִּמֶּנָּה לָמַדְתָּ, וְכִי לְפִי תוֹרַת חַכְמֵי־הָאֳמָנוּת הַזְּקֵנִים רָמֵי־הַמַּעֲלָה, דַּיֶּךָ בִּמְשִׁיכָה רְגִילָה, אֲבָל יִשְׁרַת־לֵב כַּמּוּבָן, אֶל הַמְּלָאכָה, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת אֶת יְצוּרֵי דִּמְיוֹנְךָ עַל הַבַּד. מֻפְלָא הוּא סִדְרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה; שֶׁכֵּן, הַפְּעֻלּוֹת הַנֶּאֱצָלוֹת בְּיוֹתֵר, בְּנִי הָאָהוּב נוֹבְעוֹת מִן הַגּוֹרְמִים הַשְּׁפָלִים וְהַדַּלִּים בְּיוֹתֵר. הָאָדָם, כְּדֵי לְשַׂבֵּר אֶת אָזְנְךָ בְּמָשָׁל שָׁכִיחַ, הוּא, אָמְנָם יְצוּר נַעֲלֶה; וְאַף עַל פִּי כֵן, שָׁעָה שֶׁמּוֹלִידִים אוֹתוֹ, אֵין צֹרֶךְ לְלַוּוֹת מַעֲשֶׂה זֶה בְּהִרְהוּרֵי קְדֻשָּׁה מְרֻבָּה. כֵּן, הָאִישׁ שֶׁהָיָה טוֹבֵל טְבִילָה לְשֵׁם כָּךְ, וְהָיָה נִגָּשׁ לְמַעֲשֵׂהוּ רַק מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לְהַגְשִׁים אֶת מֻשַּׂגָיו הַנְּעֲלִים עַל כָּךְ. בָּעוֹלָם הַמֻּחַָשִׁי, הָיָה מֵבִיא לְעוֹלָם, בְּלִי סָפֵק, יְצוּר עָלוּב וּבַעַל מוּם; וּלְהֶפֶךְ. הָאִישׁ אֲשֶׁר ישַּׁק בְּלֵיל קַיִץ צַח, לְלֹא כַּוָּנוֹת אֲחֵרוֹת, לְנַעֲרָה, יָבִיא בְּלֹא סָפֵק, לְעוֹלָם בָּחוּר, אֲשֶׁר לְאַחַר־מִכֵּן יִדְלֹג, מַעֲשֵׂה בְּרִיאוּת, בֵּין אֶרֶץ לַשָּׁמַיִם, וִיסַפֵּק עִנְיָן לפִּילוֹסוֹפִים. וּלְוַאי, וְישְׁמֶרְךָ ה' אֱלֹהֵינוּ.

כֹּמֶר אֶחָד לִוְָה בְּיוֹם גָּשׁוּם מְאֹד, בֶּן שְׁוַבְּיָה אֶחָד, אֶל הַתְּלִיָּה. הַנִּדּוֹן־לַמָּוֶת בָּכָה הַרְבֵּה בְּעֵת הִלּוּכוֹ בְּאָזְנֵי אֱלֹהָיו, עַל שֶׁשּׂוּמָה עָלָיו לַעֲשׂוֹת דֶּרֶךְ זְעוּפָה כָּזֹאת בְּמֶזֶג אֲוִיר זָעוּף כָּזֶה. הַכֹּמֶר בִּקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ, כְּדֶרֶךְ הַנּוֹצְרִי, וְיֹּאמַר לוֹ: “בֶּן־בְּלִיַּעַל שֶׁכְּמוֹתְךָ, שַׁלָּמָה תִקְבֹּל הַרְבֵּה, אַתָּה חַיָּב רַק לָלֶכֶת הֲלִיכָה אַחַת לְשָׁם, וְאִלּוּ אֲנִי, אֲנִי נֶאֱלָץ גַּם לַחֲזֹר בְּמֶזֶג אֲוִיר זֶה בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת”, וְאָכֵן, מִי שֶׁחָשׁ עַל בְּשָׂרוֹ עַד מָה נֶאֶלְחָה הַדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה, וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם צַח, מִמְּקוֹם הַתְּלִיָּה, הוּא לֹא יִרְאֶה עוֹד אֶת דְּבָרוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר כִּרְאוֹת טִפְּשׁוּת.

חַיָּל מִגְּדוּדוֹ שֶׁל לִיגְנוֹבְסְקִי לְשֶּׁעָבָר, שִׁכּוֹר, שֶׁאֵין לוֹ תַקָּנָה וַהֲטָבָה הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ, לְאַחַר מַלְקוֹת לְאֵין־קֵץ, שֶׁנָּפְלוּ בְּחֶלְקוֹ בְּשֶׁל כָּךְ, כִּי יֵיטִיב אֶת דַּרְכּוֹ וְיִמָנַע מִשְּׁתִיַּת הַיַּ"ש. וּלְמַעֲשֶׂה גַּם עָמַד בְּדִבּוּרוֹ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים: וְאוּלָם בַּיּוֹם הָרְבִיעִי הִשְׁתַּכֵּר שׁוּב וְנִמְצָא שָׂרוּעַ בְּבִיב מִן הַבִּיבִים, וְהוּבָא לְמַאֲסָר עַל יְדֵי סְגַן־קָצִין. בִּשְׁעַת חֲקִירָה שְׁאָלוּהוּ, בִּשֶׁלְמַה לֹא שָׁמַר עַל מוֹצָא פִּיו וְנִגְרַר שׁוּב אַחֲרֵי פֶּשַׁע הַשִּׁכְרוּת?

“אֲדוֹנִי הַמְּפַקֵּד!”, —עָנָה הוּא— “אֵין זֶה חֶטְאִי. הָלַכְתִּי בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל סוֹחֵר אֶחָד וְעָבַרְתִּי אֶת גַּן־הַשַּׁעֲשׁוּעִים וּבְיָדִי תֵּבַת צְבָעִים; אוֹ אָז צִלְצְלוּ פַּעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיָּה: יֵין תַּפּוּחֵי־זָהָב! יֵין תַּפּוּחֵי־זָהָב! יֵין תַּפּוּחֵי־זָהָב!— צַלְצֵל שָׂטָן, צַלְצֵל אָמַרְתִּי, וָאֶזְכֹּר אֶת הִבְטַחְתִי, וְלֹא שָׁתִיתִי מְאוּמָה. בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ, שֶׁבּוֹ צָרִיךְ הָיִיתִי לִמְסֹר אֶת הַתֵּבָה לִתְעוּדָתָהּ, עָמַדְתִּי שָׁלֵו, לְהֶרֶף־עַיִן, כְּדֵי לְהִנָּפֵשׁ, סָמוּךְ לְבֵּית הָעִירִיָּה: אוֹ אָז דִּנְדֵּן לִי מִמְּרוֹמֵי הַמִּגְדָּל: יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! יֵין־כַּמּוֹן! —וַאֲנִי אוֹמֵר לוֹ לְמִגְדָּל:— דַּנְדֵּן אַתָּהּ, דַּנְדֵּן עַד לִקְרִיעַת הָעֲנָנִים.— וְאַתְּ, נַפְשִׁי, זִכְרִי, זִכְרִי אֶת הַבְטָחָתִי, וְלַמְרוֹת צִמְאוֹנִי, לֹא שָׁתִיתִי כְּלוּם. לְאַחַר כָּךְ הוֹלִיכַנִי הַשָּׂטָן, בְּדַרְכִּי חֲזָרָה, לַעֲבֹר אֶת שׁוּק בֵּית־הַחוֹלִים, וְשָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי בְּשַׁעֲרוֹ שֶׁל בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, שֶׁהָיוּ בּוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים אוֹרְחִים, שָׁמַעְתִּי מִמִּגְדַּל בֵּית הַחוֹלִים: יֵין־שַׁבָּת! יֵין־שַׁבָּת! יֵין־שַׁבָּת!— מָה מְּחִיר הַכּוֹס? שׁוֹאֵל אֲנִי, וְהַמּוֹזֵג אוֹמֵר: “שֵׁשׁ פְּרוּטוֹת”. תְּנֵהוּ הֵנָּה! אוֹמֵר אֲנִי— וּמָה שֶׁקָרָה אִתִּי לְאַחַר־מִכֵּן, אֶת זֹאת אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד”.

בַּעֲשׁוֹתִי אֶת הַחֹרֶף שֶׁל שְׁנַת 1801 בְּמ…, פָּגַשְׁתִּי בְּעֶרֶב מִן הָעֲרָבִים, בְּתוֹךְ גַּן צִבּוּרִי, אֶת הָאָדוֹן א…. שֶׁנִּשְׂכַּר, לִפְנֵי זְמַן קָצֵר בְּעִיר זוֹ, כְּרַקְדָּן רִאשׁוֹן בָּאוֹפֵּרָה, וְזָכָה לְהַצְלָחָה יוֹצֵאת מִן־הַכְּלָל אֵצֶל קְהַל הַצּוֹפִים.

אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי הִשְׁתּוֹמְמוּת רַבָּה הִשְׁתּוֹמַמְתִּי בְּמָצְאִי אוֹתוֹ כְּבָר פְּעָמִים אֲחָדוֹת בְּתֵאַטְרוֹן שֶׁל בֻּבּוֹת, שֶׁנִּתְלַקֵּט בְּשׁוּקָהּ שֶׁל עִיר, וְשִׁעֲשַׁע אֶת הֶהָמוֹן, בְּאֶמְצָעוּת בּוּרְלֶסְקוֹת דְּרַמָּתִיּוֹת קְצָרוֹת, בְּשִׁיר וּבְמָחוֹל.

הוּא בִּקֵּשׁ לְשַׁכְנְעֵנִי כִּי הַפַּנְטוֹמִימָה שֶׁל בֻּבּוֹת אֵלֶּה גּוֹרֶמֶת לוֹ הֲנָאָה רַבָּה, וְאַף הֶעֱמִידַנִּי, לֹא בְּלִי כַוָּנָה, עַל הָעֻבְדָּה כִּי רַקְדָּן, הָרוֹצֶה לְהִשְׁתַּלֵּם, עָשׂוּי לִלְמֹד מֵהֵֶן כַּמָּה וְכַמָּה דְּבָרִים חֲשׁוּבֵי־עֵרֶךְ.

עַכְשָׁו, שֶׁדֵּעָה זוֹ, בַּדֶּרֶךְ שֶׁהִבִּיעַ אוֹתָהּ, נִרְאֲתָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הַמְצָאָה בִּלְבַד, יָשַׁבְתִּי עַל יָדוֹ, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו, בְּיֶתֶר פֵּרוּט, עַל הַטְּעָמִים שֶׁבָּהֶם הוּא תוֹמֵךְ מַסְקָנָה כֹּה תְּמוּהָה.

הוּא שְׁאֵלַנִי, אִם לְמַעֲשֶׂה לֹא נִרְאוּ לִי תְּנוּעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל הַבֻּבּוֹת, בְּיִחוּד שֶׁל הַקְּטַנּוֹת יוֹתֵר, בִּמְחוֹלָן, חִנָּנִיּוֹת מְאֹד.

אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהַכְחִישׁ.

קְבוּצָה אַחַת, שֶׁל אַרְבָּעָה אִכָּרִים, שֶׁרָקְדָה לְקֶצֶב חוֹפֵז בַּמַּעְגָּל, וַדַּאי לִי שֶׁאֲפִלּוּ טֶנְיָה עַצְמוֹ לֹא הָיָה מֵיטִיב לְצַיֵּר אוֹתָהּ.

חֲקַרְתִּיו לַמֵּכָנִיזְם שֶׁל דְּמֻיּוֹת אֵלֶּה, וְאֵיךְ יִתָּכֵן לִשְׁלֹט בָּאֲבָרִים הַבּוֹדְדִים וּבְפִרְקֵיהֶם, כִּדְרִישַׁת מִקְצָבָן שֶׁל הַתְּנוּעוֹת אוֹ הָרִקּוּד, בְּלִי שֶׁיִּהְיוּ רְבָבוֹת חוּטִים בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָיו שֶׁל מַרְקִידָן?

הוּא עֲנָנִי, שֶׁאֵינִי צָרִיךְ לְהַנִּיחַ כִּי כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר לְחוּד וּלְעַצְמוֹ, מָשׁוּךְ וּמוּנָע עַל־יְדֵי הַמְּכוֹנַאי, בְּכָל רֶגַע מִן הָרְגָעִים הַשּׁוֹנִים שֶׁל הָרִקּוּד.

כָּל תְּנוּעָה, הוּא אוֹמֵר, יֵשׁ לָהּ נְקֻדַּת־כֹּבֶד; וּמַסְפִּיק לִשְׁלֹט עַל נְקֻדָּה זוֹ, הַנְּתוּנָה בִּפְנִימִיוּתָהּ שֶׁל הַדְּמוּת; הָאֲבָרִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא כְּמִין מְטֻטָּלוֹת, מוּנָעִים, בְּלִי כָּל הַתְנָעָה מְיֻחֶדֶת, בְּאֹפֶן מוּכָנִי, מֵעַצְמָם.

הוּא הוֹסִיף וְאָמַר, כִּי תְּנוּעָה זוֹ הִיא פְּשׁוּטָה מְאֹד: כִּי כָּל פַּעַם שֶׁנְּקֻדַּת־הַכֹּבֶד מוּנַעַת לְפִי קַו־יָשָׁר, מְשַׂרְטְטִים כְּבָר הָאֲבָרִים מֵעַצְמָם קְשָׁתוֹת: וְכִי פְּעָמִים רַבּוֹת, מִתּוֹךְ זַעֲזוּעַ מִקְרִי בִּלְבַד, מַגִּיעַ כְּבָר הַכֹּל לִכְעֵין תְּנוּעָה קְצוּבָה, הַדּוֹמָה לְרִקּוּד. הֶעָרָה זֹאת דּוֹמֶה שֶׁהֵטִילָה אוֹר כָּלְשֶׁהוּ עַל הַהֲנָאָה, שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בְּתֵאַטְרוֹן הַבֻּבּוֹת, כְּפִי שֶׁהִקְדִּים וְאָמַר לִי. אַף עַל פִּי כֵן לֹא שֵׁעַרְתִּי עֲדַיִן אוֹתָהּ שָׁעָה מָה הֵן הַמַּסְקָנוֹת, שֶׁיַּסִּיק מִכָּךְ לְאַחַר מִכֵּן.

שְׁאַלְתִּיו, אִם סָבוּר הִנּוֹ, כִּי הַמְּכוֹנַאי, הַמֵּנִיעַ אֶת הַבֻּבּוֹת, מִן הַהֶכְרַח שֶׁיִּהְיֶה הוּא עַצְמוֹ רַקְדָּן, אוֹ שֶׁיִהְיֶה מֵחֹנָן לְכָל הַפָּחוֹת בְּהַשָּׂגַת הַיֹּפִי אֲשֶׁר בָּרִקּוּד? הוּא עָנָה, כִּי אִם עִנְיָן מִן הָעִנְיָנִים הִנּוֹ קַל מִצַּד הַמּוּכָנִיּוּת שֶׁבּוֹ, אֵין מַשְׁמָעוֹ, כִּי אֶפְשָׁר לְהַפְעִילוֹ בְּלִי רֶגֶשׁ כָּלְשֶׁהוּ.

הַקַּו, שֶׁשֹּוּמָה עַל נְקֻדַּת־הַכֹּבֶד לְהַתְווֹתוֹ, הוּא בְּלִי סָפֵק פָּשׁוּט מְאֹד, וּלְפִי סְבָרָתוֹ הִנּוֹ, בְּרֹב הַמִּקְרִים,— יָשָׁר. וּבַמִּקְרִים שֶׁקַּו זֶה הִנּוֹ עָקוּם, הֲרֵי דּוֹמֶה שֶׁחֹק עַקְמִימוּתוֹ הוּא מַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה אוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר מַדְרֵגָה שְׁנִיָּה; וְגַם בְּמִקְרֶה אַחֲרוֹן זֶה הֲרֵיהִי רַק סְגַלְגַּלָּה, צוּרַת תְּנוּעָה, שֶׁהִיא בִּכְלָל הַטִּבְעִית בְּיוֹתֵר לִקְצוֹת אֲבָרָיו שֶׁל הַגּוּף הָאֱנוֹשִׁי (מִכּוֹחַ פְּרָקָיו) וְנִמְצָא שֶׁאֵין לִזְקֹף לְחֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל הַמְּכוֹנַאי כִּשָּׁרוֹן אָמָּנוּתִי גָּדוֹל.

אַדְּרַבָּא, יֵשׁ בְּקַו זֶה שׁוּב, מִצַּד שֵׁנִי, מַשֶּׁהוּ מִסְתּוֹרִי מְאֹד. שֶׁכֵּן אֵין בּוֹ אֶלָּא מֵעֵין צִיּוּן דַּרְכָּהּ שֶׁל נֶפֶשׁ הָרַקְדָּן; וּמְפַקְפֵּק הוּא אִם אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ בְּאֹפֶן אַחֵר מֵאֲשֶׁר עַל־יְדֵי זֶה שֶׁהַמְּכוֹנַאי מַעֲמִיד־אֶת־עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת־הַכֹּבֶד שֶׁל הַבֻּבָּה, זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת,— הוּא רוֹקֵד.

עָנִיתִי, כִּי מִישֶׁהוּ תֵּאֵר לְפָנַי אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה כְּמַשֶּׁהוּ שֶׁהִנּוֹ נְטוּל נֶפֶשׁ: דּוֹמֶה הוּא לִסִבּוּבוֹ שֶׁל הַמְּסוֹבֵב בְּתֵבַת־הַזִּמְרָה.

“בְּשׁוּם פָּנִים אֵין הַדָּבָר כֵּן” — עָנָה הוּא— “נָכוֹן יוֹתֵר שֶׁיַּחַס תְּנוּעַת אֶצְבְּעוֹתָיו לִתְנוּעוֹת הַבֻּבּוֹת הַצְּמוּדוֹת בָּזֶה, כָּמוֹהוּ כְּיַחַס מְלָאכוּתִי, בְּדוֹמֶה לְיַחַס שֶׁל הַמִּסְפָּרִים לְלוֹגָרִיתְמִים שֶׁלָּהֶם, אוֹ שֶׁל הָאֶסִימְפְּטוֹטָה אֶל חִתּוּךְ־הֶחָרָט”.

אַגַּב, סָבוּר הוּא, כִּי אֲפִלּוּ פְּרָט אַחֲרוֹן זֶה שֶׁל רוּחַ, שֶׁעָלֶיהָ הוּא סָח, אֶפְשָׁר לְהַרְחִיקוֹ מֵאֵצֶל הַבֻּבּוֹת, וְרִקּוּדָן יַעֲבֹר לְגַמְרֵי לִתְחוּם הַכֹּחוֹת הַמּוּכָנִיּים, וּבְאֶמְצָעוּת מְסוֹבֵב, כְּפִי שֶׁתֵּאַרְתִּי לְעַצְמִי.

הִבַּעְתִּי אֶת הִשְׁתּוֹמְמוּתִי בִּרְאוֹתִי אֵיזוֹ מִדָּה שֶׁל שִׂימָת־לֵב הוּא מַקְדִּישׁ לְשַׁעֲשׁוּעַ זֶה שֶׁנּוֹעַד לַהֲמוֹנִים וּמְדַמֶּה אוֹתוֹ לְאָמָּנוּת יָפָה. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא מְיַחֵס לוֹ סְגֻלָּה שֶׁל הִתְפַּתְּחוּת גְּבוֹהָה: דּוֹמֶה כִּי אֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ עָסוּק בְּכָךְ.

הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר, שֶׁהִנּוֹ מֵהִין לוֹמַר, כִּי אִלּוּ שָׁאַל אוֹתוֹ מַכָנִיקוּס לַדְּרִישׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלָיו, כְּדֵי לִבְנוֹת בֻּבָּה רְצוּיָה לוֹ, כִּי עַתָּה הָיָה רוֹצֶה לִיצֹור בְּכֹחָהּ רִקּוּד, שֶׁשּׁוּם רַקְדָן חָרוּץ בֶּן זְמַנּוֹ, וַאֲפִלּוּ יֶסְטְרִיס בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, לֹא יִהְיֶה מְסֻגָּל לְהַגִּיעַ עָדָיו. “הַאִם שָׁמַעְתָּ” שָׁאַל הוּא, שָׁעָה שֶׁאֲנִי הִשְׁפַּלְתִּי דּוּמָם אֶת מַבָּטִי לָאָרֶץ —“הַאִם שָׁמַעְתָּ עַל אוֹתָן רַגְלַיִם מוּכָנִיּוֹת שֶׁאָמָּנִים אַנְגְּלִיִּים מְכִינִים בִּשְׁבִיל אוֹתָם נֵכִים אֻמְלָלִים, שֶׁאִבְּדוּ אֶת רַגְלֵיהֶם?”

עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: לֹא; דָּבָר כָּזֶה לֹא נִזְדַּמֵּן לִי עוֹד לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינַי.

“צַר לִי” — עֲנַנִּי— "כִּי אִם אֹמַר לְךָ, שֶׁאֻמְלָלִים אֵלֶּה רוֹקְדִים בְּעֶזְרַת רַגְלַיִם אֵלֶּה, הֲרֵינִי

חוֹשֵׁשׁ כִּמְעַט, כִּי לֹא תַּאֲמִין לִי.— מָה אֲנִי אוֹמֵר,

רוֹקְדִים? מַעֲרֶכֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם אָמְנָם מֻגְבֶּלֶת; אַף־עַל־פִּי־כֵן, הַתְּנוּעוֹת הַמְּסוּרוֹת בִּרְשׁוּתָן, מְבֻצָּעוֹת בְּשַׁלְוָה, בְּקַלּוּת וּבְחֵן כָּזֶה, הֶעָלוּל לְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹמְמוּת אֵצֶל כָּל אָדָם חוֹשֵׁב".

הֲעִירוֹתִי, בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה, כִּי מָצֹא מָצָא, בְּאֹפֶן כָּזֶה, אִישׁ כִּלְבָבוֹ, שֶׁכֵּן הָאָמָּן, הַמְסֻגָּל לִבְנוֹת רֶגֶל מְצֻיֶּנֶת כָּזֹאת, וַדַּאי שֶׁמְּסֻגָּל יִהְיֶה לְהַרְכִּיב גַּם בֻּבָּה שְּׁלֵמָה, הַכֹּל לְפִי דְּרִישׁוֹתָיו.

“מָה הֵן”— שָׁאַלְתִּי כֵּיוָן שֶׁהִשְפִּיל קְצָת אֶת עֵינָיו לַקַּרְקַע:— “מָה הֵן דְּרִישׁוֹת אֵלֶּה, שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ מִכָּשְׁרוֹ הָאָמָּנוּתִי שֶׁל הַלָּזֶה?”

“מְאוּם”— עָנָה הוּא — “שֶׁאֵינוֹ מָצוּי כְּבָר בָּזֶה: תֹּאַם, כֹּשֶׁר־תְּנוּעָה, קַלּוּת— אֶלָּא שֶׁכָּל אֵלֶּה בְּדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר; וּבִמְיֻחָד— הֶסְדֵּר נְקֻדּוֹת־הַכֹּבֶד עַל פִּי חֻקֵּי הַטֶּבַע”.

“וּמָה יִהְיֶה יִתְרוֹנָהּ שֶׁל בֻּבָּה כָּזֹאת לְגַבֵּי רַקְדָנִים חַיִּים?”

״הַיִּתְרוֹן? — קֹדֶם־לַכֹּל שְׁלִילִי, יְדִידִי הַנַּעֲלֶה, הֲלֹא הוּא זֶה, שֶׁלְּעוֹלָם בֻּבָּה זּוֹ לֹא תִּתְנָאֶה, כִּי הַהִתְנָאוּת מוֹפִיעָה, כַּיָּדוּעַ לְךָ, שָעָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ (vis motrix) שְׁרוּיָה בִּנְקֻדָּה אַחֶרֶת וְלֹא בִּנְקֻדַּת־הַכֹּבֶד שֶׁל הַתְּנוּעָה. וכֵּיוָן שֶׁהַמְּכוֹנַאי, בְּלֵית־בְּרֵירָה, בְּאֶמְצָעוּת חוּט־הַבַּרְזֶל וְחוּט־הַחֶבֶל, אֵין לוֹ נְקֻדָּה אַחֶרֶת בְּיָדוֹ, מֵאֲשֶׁר זוֹ: הֲרֵי שֶׁכָּל שְׁאַר הָאֲבָרִים הִנָּם מָה שֶּׁהֵם צְרִיכִים לִהְיוֹת,— מֵתִים, מְטֻטָּלוֹת בִּלְבַד, וְהֵם מְצַיְּתִים רַק לְחָֹק הַכֹּבֶד: סְגֻלָּה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר רַק לַשָּׁוְא נְחַפְּשֶׂנָה אֵצֶל מַרְבִּית רָקְדָּנֵינוּ.

הִתְבּוֹנֵן־נָא בְּפ… הִמְשִׁיךְ הוּא — שָׁעָה שֶׁהִיא מְשַׂחֶקֶת אֶת תַּפְקִידָהּ שֶׁל דַּפְנָה, וְהִיא מַשְׁגִּיחָה בְּאַפּוֹלוֹ, הָרוֹדֵף אוֹתָהּ, כָּל נַפְשָׁהּ נְעוּצָה אָז בְּחוּט שִׁדְרָתָהּ: הִיא מִשְׁתּוֹחַחַת, כָּאִלּוּ עוֹמֶדֶת לְהִשָּׁבֵר, דּוֹמָה לְנָיָדָה מֵאַסְכּוֹלַת בֶּרְנִינִי. הִתְבּוֹנֵן בְּק… הַצָּעִיר, שָׁעָה שֶׁהוּא נִצָּב, בְּתַפְקִיד פַּרִיס, בֵּין שְׁלֹשֶׁת הָאֵלֹות, וּמוֹשִׁיט לְוֶנוּס אֶת הַתַּפּוּחַ: נַפְשׁוֹ נְעוּצָה לוֹ דַּוְקָא (אֵימָה וָפַחַד הוּא לְהַבְחִין בָּזֹאת) בְּמַרְפְּקוֹ.

וּמִשְׁגִּים כָּאֵלֶּה— הוֹסִיף לְאַחַר הַפְסָקָה— הֵן מִן הַנִּמְנָע, מֵאָז טָעַמְנוּ מֵעֵץ־הַדַּעַת. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן גַּן־הָעֵדֶן נָעוּל הִנּוֹ וְהַכְּרוּבִים עוֹמְדִים בְּשַׁעֲרוֹ; אָנוּ נֶאֱלָצִים לָצֵאת לְמַסָּע עַל פְּנֵי הָעוֹלָם, כְּדֵי לִרְאוֹת, שֶׁמָּא שׁוּב פָּתוּחַ הוּא אֵי־שָׁם מִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי". צָחַקְתִּי.

“עַל כָּל פָּנִים, הִתְכַּוַּנְתָּ לוֹמַר, כִּי אֵין הָרוּחַ עֲשׂוּיָה לִשְׁגּוֹת, בַּמָּקוֹם שָׁם אֵין כָּל רוּחַ”. אֶלָּא שֶׁשַּׂמְתִּי אֶל לֵב, כִּי עוֹד דְּבָרִים בְּפִיו, וּבִקַּשְׁתִּיו לְהַמְשִׁיךְ. “נוֹסָף לְכָךְ”—אָמַר הוּא— “יֵשׁ לְבֻבּוֹת אֵלֶּה הַיִּתְרוֹן, שֶׁהֵן נְגוּדוֹת־כֹּבֶד. עַל דְּבַר עֹמֶס־הַחֹמֶר זוֹ הַתְּכוּנָה הַיְּרִיבָה בֵּין כָּל הַתְּכוּנוֹת הַיְּרִיבוֹת לָרִקּוּד, אֵין הֵן יוֹדְעוֹת דָּבָר: שֶׁכֵּן הַכֹּחַ, הַמַּעֲלֶה אוֹתָן אֶל עָל, גָּדוֹל מִן הַכֹּחַ הַכּוֹבֵל אוֹתָן לַקַּרְקַע. אֵיזֶה מְחִיר הָיְתָה מְשַׁלֶּמֶת צ… הַטּוֹבָה, אִלּוּ הָיָה מִשְׁקָלָהּ פָּחוֹת בְּשִׁשָּׁה פוּנְטִים, אוֹ אִלּוּ הָיָה מִשְׁקָל כָּזֶה בָּא לְעֶזְרָתָהּ בִּשְׁעַת קְפִיצוֹת וּפִירוּאֶטִים? הַבֻּבּוֹת צְרִיכוֹת לְקַרְקַע, כְּדֻגְמַת בְּנוֹת־הַלַּיִל, רַק כְּדֵי לִנְגֹּע בָּהּ, כְּדֵי לְהַפְעִיל מֵחָדָשׁ, בְּכֹחַ הַמַּעֲצוֹר בִּן־הָרֶגַע, אֶת תְּנוּפַת־הָאֲבָרִים. אָנוּ צְרִיכִים לָהּ, עַל מְנַת לָפוּשׁ עָלֶיהָ, לְהִתְעוֹדֵד מֵהִתְאַמְּצוּת הָרִקּוּד: רֶגַע אֶחָד, שֶׁהוּא עַצְמוֹ, כַּנִּרְאֶה אֵינוֹ רִקּוּד, וַאֲשֶׁר אֵין לַעֲשׂוֹת בּוֹ דָּבָר, מִלְּבַד מַעֲשֵׂה הַטִּשְׁטוּשׁ כְּכָל הָאֶפְשָׁר”.

אָמַרְתִּי: גַּם כִּי יֵיטִיב לִפְעֹל בְּמַעֲשֵׂה הַפָּרַדּוֹכְּסִים שֶׁלּוֹ, לֹא יַצְלִיחַ אַף־עַל־פִּי־כֵן לָטַעַת בִּי סְבָרָה, כִּי בְּתוֹךְ בֻּבַּת־בַּדִּים מוּכָנִית יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה מָצוּי חֵן, הַמְרֻבֶּה מֵאֲשֶׁר בְּמִבְנֵהוּ שֶׁל גוּף אֱנוֹשִׁי. הוּא סָתַר אֶת דְּבָרַי, בְּאָמְרוֹ, כִּי אִי־אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לָאָדָם לְהַשִּׂיג הֶשֵּׂגֶיהָ שֶׁל בֻּבַּת־הַבַּדִּים. רַק אֱלוֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וְעַצְמוֹ מְסֻגָּל, בִּתְחוּם זֶה, לְהִתְחָרוֹת עִם הַחֹמֶר, וְכָאן נְעוּצָה הַנְּקֻדָּה, שֶׁבָּהּ נִפְגָּשִׁים שְׁנֵי הַקְּצָווֹת שֶׁל הָעוֹלָם, שֶׁצּוּרָתוֹ צוּרַת טַבַּעַת. נִדְהַמְתִּי תַּדְהֵמָה גְּדֵלָה וְהוֹלֶכֶת, וְלֹא יָדַעְתִּי מַה לִטְעֹן כְּנֶגֶד סְבָרוֹת כֹּה מוּזָרוֹת.

דּוֹמֶה, טָעַן הוּא כְּנֶגְדִּי, לְאַחַר שֶׁנָּטַל קֹמֶץ טַבַּק, כִּי לֹא קָרָאתִי בְּעִיּוּן אֶת הַפֶּרֶק הַשְּׁלִישִׁי, מִסֵּפֶר בְּרֵאשִׁית; וְאִם אָדָם שֶׁאֵינוֹ בָּקִי בִּתְקוּפָה רִאשׁוֹנָה זוֹ שֶׁל הִתְהַוּוּת אֱנוֹשִׁית, אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר, עַל־פִּי הַדִּין, עַל הַתְּקוּפוֹת הַבָּאוֹת, וּפָחוֹת מִזֶּה עַל הַתְּקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה. אָמַרְתִּי, כִּי אָמְנָם יָדַעְתִּי, מָה רַבּוֹת הַחַבָּלוֹת שֶׁהַהַכָּרָה מְחַבֶּלֶת בְּחִנָּם הַטִּבְעִי שֶׁל הַבְּרִיּוֹת. אִישׁ צָעִיר אֶחָד מִמַּכָּרַי, נִטַּל הֵימֶנּוּ תֹם־לִבּוֹ, מַמָּשׁ לְנֶגֶד עֵינַי, בְּעֶטְיָהּ שֶׁל הֶעָרָה אַחַת בִּלְבַד, וְלֹא מָצָא עוֹד לְעוֹלָם אֶת גַּן־הָעֵדֶן אֶל תֹּם־הַלֵּב לַמְרוֹת כָּל הַמַּאֲמַצִּים הָאֶפְשָׁרִיִּים. —אַף־עַל־פִּי־כֵן, מָה הֵן הַמַּסְקָנוֹת, הוֹסַפְתִּי, שֶׁאֶפְשָׁר לְךָ לְהַסִּיק מִכָּךְ?

הוּא שָׁאַל, לְאֵיזֶה מִקְרֶה אֲנִי מִתְכַּוֵּן? הִתְרַחַצְתִּי —סִפַּרְתִּי לוֹ— לִפְנֵי שָׁלֹשׁ שָׁנִים, בְּעֵרֶךְ, בְּמֵימֵי נַחַל אֶחָד יַחַד עִם צָעִיר אֶחָד, שֶׁחֵן נִפְלָא הָיָה נָסוּךְ עַל פְּנֵי דְמוּתוֹ. הוּא הָיָה בְּגִיל הַט"ז, בְּעֵרֶךְ, וְרַק בְּקֹשִׁי רַב נִתַּן לְהַבְחִין אֶצְלוֹ בְּעִקְבוֹת רִאשׁוֹנִים שֶׁל יְהִירוּת, שֶׁבָּאָה עָלָיו מִכֹּחַ נְטִיַּת חַסְדָּן שֶׁל נָשִׁים אֵלָיו. וְקָרֹה קָרָה, כִּי דַּוְקָא זְמַן קָצָר לִפְנֵי כֵן רָאִינוּ בְּפָרִיס אֶת פֶּסֶל הָעֶלֶם, שֶׁחִלֵּץ רְסִיס מֵרַגְלוֹ;

הֶעְתֵּקוֹ שֶׁל הַפֶּסֶל הַזֶּה יָדוּעַ בָּרַבִּים, וְהוּא מָצוּי בְּרֹב הָאֳסָפִים הַגֶּרְמָנִיִּים. הֲצָצָה, שֶׁהֵצִיץ הַצָּעִיר אוֹתוֹ רֶגַע, בְּעֵת שֶׁשָּׂם אֶת רַגְלוֹ, עַל הַשְּׁרַפְרַף, כְּדֵי לְנַגְבָהּ, לְתוֹךְ רְאִי גָּדוֹל, הִזְכִּירָה לוֹ אֶת הָעִנְיָן: הוּא חִיֵךְ וְסִפֵּר לִי, עַל הַתַּגְלִית שֶׁגִּלָּה. אַף־עַל־פִּי־כֵן, אִם כְּדֵי לִבְחֹן אֶת וַדָּאוּת הַחֵן, שֶׁהָיָה נָסוּךְ עָלָיו, אִם כְּדֵי לְהַקְדִּים תְּרוּפָה כָּלְשֶׁהִי לִיהִירוּתוֹ: צָחַקְתִּי וְעָנִיתִי: — אַתָּה רוֹאֶה חֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ! הוּא הִסְמִיק, וְהֵרִים אֶת רַגְלוֹ בַּשֵּׁנִית, כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לִי אֶת הַדָּבָר; אֶלָּא שֶׁהַנִּסָּיוֹן, כְּפִי שֶׁנִּתָּן הָיָה לְשַׁעֵר עַל נְקַלָּה, נִכְשַׁל. הוּא הֵרִים בִּמְבוּכָתוֹ אֶת רַגְלוֹ בַּשְּׁלִישִׁית וּבָרְבִיעִית, הוּא הֵרִים אוֹתָהּ גַּם בַּפַּעַם הָעֲשִׂירִית: לַשָּׁוְא! לֹא הָיָה עוֹד בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לַחֲזֹר עַל אוֹתָהּ תְּנוּעָה— מָה אֲנִי סָח? הַתְּנוּעוֹת שֶׁעָשָׂה, הָיָה בָּהֶן יְסוֹד כֹּה מְגֻחָךְ, עַד שֶׁעָלָה לִי בְּעָמָל רַב לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק.—

מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילֵךְ, שֶׁמָּא מֵאוֹתוֹ רֶגַע וָאֵילֵךְ, חָלָה תְּמוּרָה שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגָהּ בְּאָפְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה. הוּא הָיָה נִצָּב יָמִים שְׁלֵמִים לְיַד הָרְאִי; וְכָל פַּעַם נִגְרָע מִמֶּנּוּ חוּט נוֹסָף שֶׁל חֵן. אֵיזוֹ אֲלִימוּת בִּלְתִּי־נִרְאֵית לָעַיִן וּבִלְתִּי־מֻשֶּׂגֶת בַּשֵּׂכֶל דּוֹמֶה כִּי נִפְרְשָׂה כְּמוֹ רֶשֶׁת־בַּרְזֶל עַל פְּנֵי הַמִּשְׂחָק הַחָפְשִׁי שֶׁל תְּנוּעוֹתָיו, וּבַחֲלֹף שָׁנָה אַחַת, אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְגַלּוֹת עוֹד אֶצְלוֹ כָּל שִׁיּוּר מִן הַנֹּעַם שֶׁבּוֹ, שֶׁהָיָה מְשַׂמֵּחַ אֶת כָּל הַפּוֹגְשִׁים אוֹתוֹ. עַד הַיּוֹם חַי מִישֶׁהוּ, שֶׁהָיָה עֵד לְאוֹתוֹ מִקְרֶה מְיֻחָד־בְּמִינוֹ וְאֻמְלָל, וְיֵשׁ בְּיָדוֹ לְאַשְּׁרוֹ, מִלָּה בְּמִלָּה, כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתִּיו בָּזֶה. —

“בְּהִזְדַּמְּנוּת זוֹ” — אָמַר מַר צ… בַּחֲבִיבוּת— “שׂוּמָה עָלַי לְסַפֵּר לְךָ מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְתָבִין מֵעַצְמְךָ, כִּי יֵשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לְכָאן”.

מָצוּי הָיִיתִי, בְּמַסָּעִי לְרוּסְיָה, בַּאֲחֻזָּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן פוֹן ג., אֲצִיל לֵפְלַנְדִי, שֶׁבָּנָיו הִתְאַמְּנוּ אָז בְּמֶרֶץ, בִּמְלֶאכֶת הַסַּיִף. בְּאוֹפֶן מְיֻחָד עָשָׂה זֹאת הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁחָזַר אָז מִן הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, שֶׁהָיָה בְּעֵינֵי עַצְמוֹ כְּמִין וִירְטוּאוֹז, וְהִצִּיעַ לִי, בִּהְיוֹתִי בְּבֹקֶר אֶחָד בְּחַדְרוֹ, סַיִף קֵהֶה. סִיַפְנוּ; אָכֵן קָרָה הַמִּקְרֶה וְעָלִיתִי עָלָיו בִּמְלָאכָה זֹאת. אוֹ אָז תְּקַפַתּוּ לְהִיטוּת שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ בִּמְבוּכָה; כָּל תְּקִיעָה שֶׁהִתְכַּוַּנְתִּי לִתְקֹעַ— פָּגְעָה בַּמַּטָּרָה, וְאִלּוּ הַסַּיִּף שֶׁלּוֹ טָעָה וְנִתְקַע לְבַסּוֹף מִן הַצַּד. בַּהֲלָצָה לְמֶחֱצָה וּבִרְצִינוּת לְמֶחֱצָה אָמַר לִי, בַּהֲרִימוֹ אֶת סֵיפוֹ, כִּי מָצֹא מָצָא בִּי אֶת רַבּוֹ: אֶלָּא שֶׁכָּל אָדָם בָּעוֹלָם מוֹצֵא לוֹ אֶת רַבּוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ רְצוֹנוֹ לַהֲבִיאֵנִי אֶל רַבִּי שֶׁלִּי. אֶחָיו צָחֲקוּ בְּקוֹל רָם וְקָרְאוּ: בֹּאוּ, בֹּאוּ! אֶל הָעֵץ! וְכָךְ אָחֲזוּ בְּיָדַי וַהֱבִיאוּנִי בִּפְנֵי דֹּב, שֶׁאֲבִיהֶם, הָאָדוֹן פוֹן ג., גִּדֵּל בַּחֲצֵרוֹ. הַדֹּב נִצַּב, שָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי נִדְהָם מִמּוּלוֹ, עַל כַּפּוֹתָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, נִשְׁעַן בְּגַבּוֹ אֶל כְּלוֹנָס, שֶׁאֵלָיו הָיָה כָּבוּל, כַּפָּתוֹ הַיְמָנִית מוּרֶמֶת מוּכָנָה־לִקְרָב, וְהוּא מַבִּיט לְתוֹךְ עֵינַי: זוֹ הָיְתָה עֶמְדַּת הַסַּיִף שֶׁלּוֹ. לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי חוֹלֵם, בְּהִמָּצְאִי מוּל פְּנֵי יָרִיב כָּזֶה; אַף־עַל־פִּי־כֵן:— “תְּקַע בּוֹ! תְּקַע בּוֹ!” —הֵאִיץ בִּי מַר פוֹן ג…. “וְנַסֵּה־נָא אִם תַּצְלִיחַ אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת לִתְקֹעַ אֶת סֵיפְךָ בּוֹ!”— הִתְקַפְתִּי אוֹתוֹ, לְאַחַר שֶׁהִתְאוֹשַׁשְׁתִּי מִתַּדְהֵמָתִי, בְּסֵיפִי; הַדֹּב הִנִּיעַ נִיעַ קַל אֶת כַּפָתוֹ וּמָנַע אֶת הַתְּקִיעָה. נִסִּיתִי לְהוֹנוֹתוֹ בְּאֶמְצָעוּת תּוֹאֲנָה; הַדֹּב לֹא זָע. שׁוּב תָּקַפְתִּי אוֹתוֹ בִּמְהִירוּת שֶׁל כְּהֶרֶף־עַיִן, וְאִלּוּ הָיָה זֶה חָזֵהוּ שֶׁל בֶּן־אָדָם וַדַּאי לִי שֶׁהָיִיתִי פּוֹגֵעַ בּוֹ לְלֹא כָּל תַּקָּלָה: הַדֹּב הֵנִיעַ אֶת כַּפָּתוֹ נִיעַ קָצָר בְּיוֹתֵר וּמָנַע אֶת הַתְּקִיעָה. עַכְשָׁו נָתוּן הָיִיתִי כִּמְעַט בְּמַצָּבוֹ שֶׁל מַר פוֹן ג…, הַצָּעִיר. נוֹסְפָה לְכָךְ רְצִינוּתוֹ שֶׁל הַדֹּב, וְהִיא שֶׁשָּׁלְלָה מִמֶּנִּי אֶת כֹּשֶׁר הַהֶחְלְטִיּוּת; תְּקִיעוֹת וְהוֹנָאוֹת הִתְחַלְּפוּ, הַזֵּיעָה נָטְפָה הֵימֶנִּי: לַשָּׁוְא! וְלֹא זוּ בִּלְבַד שֶׁהַדֹּב מָנַע מִמֶּנִּי אֶת כָּל הַתְּקִיעוֹת, כְּדֻגְמַת הַסַּיְפָן הָרִאשׁוֹן־בַּמַּעֲלָה בְּכָל הָעוֹלָם; עַל הוֹנָאוֹת (דָּבָר שֶׁשּׁוּם סַיְפָן בָּעוֹלָם אֵינוֹ מְסֻגָּל לְחַקּוֹתוֹ) לֹא הֵגִיב כְּלָל: הוּא עָמַד עַיִן מוּל עַיִן, כְּאִלּוּ מֻכְשָׁר הָיָה לִקְרֹא בְּעֵינַי אֶת רַחֲשֵׁי נַפְשִׁי, כָּפָּתוֹ מוּרֶמֶת וּמוּכָנָה לִקְרָב, וּבְשָׁעָה שֶׁתְּקִיעוֹתַי לֹא הִתְכַּוְּנוּ לְמַעֲשֶׂה, לא הָיָה זָע כְּלָל.

“הַתַּאֲמִין לַסִּפּוּר הַזֶּה?” “בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה!״— קָרָאתִי בִּתְרוּעַת הַסְכָּמָה,— “הָיִיתִי מַאֲמִין גַּם לְאָדָם זָר— עַד כְּדֵי כָּךְ בָּרוּר הַדָּבָר: מַה גַּם לְךָ!” “עַכְשָׁו, יְדִידִי הַנַּעֲלֶה” אָמַר מַר צ…, יֵשׁ בְּיָדְךָ כָּל הַדָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת דְּבָרַי. רוֹאִים אָנוּ, כִּי בָּעוֹלָם הָאוֹרְגָנִי, כָּל שֶׁמְּעֻמְעֶמֶת יוֹתֵר הַמַּחֲשָׁבָה וְרוֹפֶפֶת יוֹתֵר, כֵּן מִתְגַּלֶּה בְּכָךְ, בְּאֹפֶן מַזְהִיר וּמֻשְׁלָם, חֵן הַזְּרִיזוּת. – אָכֵן, כְּשֵׁם שֶׁחֲתָךְ שֶׁל שְׁנֵי קַוִּים, מִצַּד אֶחָד שֶׁל נְקֻדָּה, לְאַחַר שֶׁעָבַר אֶת הָאֵינְסוֹף, מִתְגַּלֶּה לְפֶתַע־פִּתְאֹם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי, אוֹ כְּשֵׁם שֶׁמַּרְאֶה בְּאַסְפַּקְלַרְיָה, לְאַחַר שֶׁנִּתְרַחֵק אֶל הָאֵינְסוֹף, מִתְגַּלֶּה לְפֶתַע שׁוּב סָמוּךְ מְאֹד אֵלֵינוּ, כֵּן אָנוּ מוֹצְאִים שׁוּב אֶת חֵן־הַזְּרִיזוּת, לְאַחַר שֶׁהַהַכָּרָה הִרְחִיקָה וְעָבְרָה אֶת אֵין־הַסּוֹף; הִנֵּה כִּי כֵן מִתְגַּלֶּה חֵן־הַזְּרִיזוּת בִּרְצִיפוּתוֹ, בּוֹ בַּזְּמַן בְּאוֹתוֹ מִבְנֵה־גּוּף, אֲשֶׁר אֵין בּוֹ כְּלָל מִן הַהַכָּרָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַכָּרָה אֵינְסוֹפִית, זֹאת אוֹמֶרֶת אֵצֶל בֻּבַּת־הַבַּדִּים אוֹ אֵצֶל הָאֱלֹהִים”.

“אִם כֵּן הַדָּבָר”— אָמַרְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ פִּזוּר־נֶפֶשׁ— “הֲרֵי שֶׁשֹּוּמָה עָלֵינוּ לְחֲזֹר וְלֶאֱכֹל שׁוּב מֵעֵץ־הַדַּעַת, כְּדֵי שֶׁנַּחֲזֹר אֶל מַצַּב הַתְּמִימוּת הָרִאשׁוֹנָה?”

“אָמְנָם כֵּן” — עֲנַנִי — “זֶהוּ פֶּרֶק אַחֲרוֹן בְּתוֹלְדוֹת הָעוֹלָם”.

קְצִין־תּוֹתְחָנִים צָרְפָתִי אֶחָד שֶׁהֶעֱמִיד בְּרֵאשִׁיתוֹ שֶׁל קְרָב מַרְגֵּמָה וְהוֹעִיד לָהּ, כַּמּוּבָן, אֶת הַתַּפְקִיד לְעַכֵּב בְּדַרְכָּהּ יְחִידַת־תּוֹתְָחִים שֶׁל הָאוֹיֵב, אוֹ לְמַגְּרָהּ, נִצַּב לוֹ קֹדֶם־לָכֵן בְּאֶמְצַע הַמָּקוֹם הַנּוֹעָד, נַגִּיד, חֲצַר־כְּנֵסִיָּה, אֵיזֶה תֵּל נוֹחַ, אוֹ פִּסְגַּת חֻרְשָׁה וְהוּא מוֹשֵׁךְ אֶת כּוֹבָעוֹ עַל עֵינָיו, בְּשַׁלְּפוֹ אֶת חַרְבּוֹ, עוֹמֵד בֵּינוֹת לָרֶכֶב, תַּחַת מְטַר בְּלִיסְטְרָאוֹתָיו שֶׁל הָאוֹיֵב, הַמְּשַׁקְשְׁקוֹת מִכָּל הָעֲבָרִים, וּכְדֵי לִפְתֹּחַ בְּמַעֲשֵׂה, וּלְעוֹדֵד אֶת אֲנָשָׁיו הֲרֵיהוּ אוֹחֵז בִּשְׂמֹאלוֹ הַקְּפוּצָה, בַּקְצִינִים הַתּוֹתְחָנִים הַשּׁוֹנִים (הָרַגָּמִים) בַּחֲזֵיהֶם, וּמוֹרֶה בְּחֻדָּהּ שֶׁל הַחֶרֶב עַל נְקֻדָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁל הַקַּרְקַע וְאוֹמֵר:— “כָּאן מוֹת תָּמוּת!”— וְנוֹעֵץ בּוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה מַבָּט —וּלְאַחֵר הוּא פּוֹנֶה וְאוֹמֵר:— “כָּאן אַתָּה!” וְלַשְּׁלִישִׁי וְלָרְבִיעִי, וּלְכָל הַשְּׁאָר: —"כָּאן אַתָּה! כָּאן אַתָּה! כָּאן אַתָּה! "—וְלָאַחֲרוֹן — “כָּאן אַתָּה!” – הוֹרָאָה זוֹ לְתוֹתְחָנִים, הַקְּבוּעָה וְעוֹמֶדֶת לְלֹא כָּל תְּנַאי, לָמוּת בְּמָקוֹם זֶה, שֶׁבּוֹ נִקְבְּעָה הַמַּרְגֵּמָה, יֵשׁ לָהּ כְּפִי שֶׁאוֹמְרִים, אִם מְמַלְּאִים אַחֲרֶיהָ הַשְׁפָּעָה בִּלְתִּי־מְצוּיָה בִּשְׁעַת קְרָב.

שְׁנֵי כְּלָבִים יְשָׁרִים, שֶׁלָּמְדוּ בְּבֵית־הָאֻלְפָּן שֶׁל רָעָב, לִטְרֹף כָּל דָּבָר שֶׁרָאוּ לִפְנֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, נִתְקְלוּ בַּצִּפּוֹר אַחַת. הַצִּפּוֹר נָבוֹכָה, שֶׁכֵּן לֹא הָיְתָה רְגִילָה בִּתְחוּם זֶה, וְנִתְחַמְּקָה מִתּוֹךְ דִּדּוּי לְכָאן וּלְכָאן, וִירִיבֶיהָ כְּבָר הֵרִיעוּ לְמַרְאֵה נִצְחוֹנָם; אֶלָּא שֶׁמִּיָּד לְכָךְ, מִכֹּחַ הַשָּׁעָה הַדּוֹחֶקֶת, טָפְחָה הַצִּפּוֹר בִּכְנָפֶיהָ וּפָרְחָה אֶל מְרוֹמֵי הָאֲוִיר: אוֹ אָז עָמְדוּ גִּבּוֹרֵי הַהַכְרָעָה כַּעֲמוֹד אוֹתָם חִלְּזוֹנוֹת, אָסְפוּ זַנְבוֹתֵיהֶם, וְהִשְׁתָּאוּ אֶל מוּל מְעוֹף הַצִּפּוֹר.

* * * * *

גַּם אַתְּ, הַחָכְמָה, בְּהַמְרִיאֵךְ אֶל עָל: אֵיכָה יַעַמְדוּ חֲכָמִים וְיִשְׁתָּאוּ לִמְעוֹפֵךְ!

פִּשְׁעוֹ שֶׁל הַפָּרָשׁ הָן, שֶׁהוּצָא הַיּוֹם לַהֹרֵג, הָיָה בָּזֶה שֶׁשַּׂר־הַמִּשְׁמָר פָּפֶּה, רָצָה לְאָסְרוֹ, עַל־פִּי פְּקֻדָּה מְִגָּבֹהַּ, בְּשֶׁל רַשְׁלָנוּת זְעִירָה בְּשֵׁרוּתוֹ, וּלְשֵׁם כָּךְ קָרָא לוֹ מִן הָרְחוֹב וּבִקְּשׁוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו, וְכֵיוָן שֶׁהוּא דָּפַק בִּתְרִיסוֹ שֶׁל הַחַלּוֹן, שֶׁלְּיָדוֹ עָמַד וְעָנָה: אֵין הוּא נָכוֹן לְהֵאָסֵר עַל־יְדֵי אֱוִיל כָּזֶה, צִוָּה שַׂר־הַמִּשְׁמָר לְאָסְרוֹ בְּכֹחַ, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נָפַל הַלָּז אַרְצָה מִכַּדּוּר אֶקְדּוֹחוֹ שֶׁל הַפָּרָשׁ הָרַגְזָן וּמֵת בּוֹ בַּמָּקוֹם. כֵּן, כְּשֶׁנִּתְקַבְּצוּ חַיָּלִים רַבִּים מִן הַגְּדוּד לְקוֹל הַיְּרִיָּה, דּוֹמֶה הָיָה שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַפְחִיד אֶת כֻּלָּם בְּהַעֲמִידוֹ אֶת הַאֶקְדּוֹחַ אֶל מוּל פְּנֵיהֶם, וְהוּא שָׁב וְתָקַע כַּדּוּר נוֹסָף בְּמֹחוֹ שֶׁל שַׂר־הַמִּשְׁמָר שֶׁהִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ, אַךְ מִיָּד פּוֹרַק מִנִּשְׁקוֹ עַל־יְדֵי כַּמָּה חֲבֵרִים אַמִּיצִים וְהוּבָא לְבֵית־הַסֹּהַר.

הוֹד מַלְכוּתוֹ הַמֶּלֶךְ צִוָּה, מִכֹּחַ הַהוֹכָחָה הַבְּרוּרָה לְחֻמְרַת הַפֶּשַׁע, לְהוֹצִיא מִיָּד לִַפֹּעַל אֶת פְּסַק־דִּינוֹ שֶׁל הַמִּשְׁפָּט הַצְּבָאִי, שֶׁהֶחֱלִיט עַל הוֹצָאָתוֹ לַהֹרֵג.

בְּל…ה שֶׁבְּצָרְפַת הָיֹה הָיָה פְּקִיד־מִסְחָר צָעִיר, שַׁרְל צ…, שֶׁאָהַב בְּאַהֲבָה חֲשָׁאִית אֶת אֵשֶׁת אַדוֹנָיו, סוֹחֵר עָשִׁיר אֲבָל בָּא בַּיָּמִים, בְּשֵׁם ד…; יַָדֹעַ יָדַע כִּי הָאִשָּׁה, מֵַהֻגֶּנֶת וְיִשְׁרַת־דֶּרֶךְ הִיא, וְעַל כֵּן לֹא עָשָׂה אֲפִלּוּ נִסָּיוֹן קַל, לִקְנוֹת אֶת אַהֲבָתָהּ: מָה גַם, שֶׁקָּשׁוּר הָיָה בְּקִשְׁרֵי תוֹדָה וְיִרְאַת־כָּבוֹד לַאֲדוֹנָיו.

הָאִשָּׁה שֶׁרִחֲמָהּ עָלָיו בִּגְלַל מַצָּבוֹ וְחָשְׁשָׁה לַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לִבְרִיאוּתוֹ, תָּבְעָה מִבַּעֲלָהּ, בַּאֲמַתְלָאוֹת שׁוֹנוֹת, לְהַרְחִיקוֹ מִן הַבַּיִת; הַבַּעַל דָּחָה אֶת הַנְּסִיעָה שֶׁהוֹעִיד לְמַעֲנוֹ, מִיּוֹם לְיוֹם, וּלְבַסּוֹף הִצְהִיר בְּאֹפֶן מֻחְלָט, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת בִּלְעָדָיו בְּמִשְׂרָדוֹ.

פַּעַם אַחַת יָצָא ד…, יַחַד עִם רַעְיָתוֹ, לְמַסָּע אֶל יְדִידוֹ, שֶׁגָּר בַּכְּפָר; הוּא הִשְׁאִיר אֶת צ… הַצָּעִיר, לְהַמְשָׁכַת הַנְהָלַת הָעֵסֶק בְּבֵיתוֹ. וְשָׁעָה שֶׁהַכֹּל הָיָה יָשֵׁן כְּבָר, יָצָא הָאִישׁ הַצָּעִיר, אֵינִי יוֹדֵעַ מִכֹּחַ אֵיזוּ דְּחִיפָה, לְטִיּוּל נוֹסָף בַּגַּן. הוּא עוֹבֵר עַל־פְּנֵי חֲדַר הַשֵּׁינָה שֶׁל הָאִשָּׁה הַיְּקָרָה לוֹ,

כָּאן הוּא עוֹמֵד דּוֹמֵם, הִנֵּה שָׂם יָדוֹ עַל יָדִית הַדֶּלֶת, פּוֹתֵחַ אוֹתָהּ וְנִכְנָס לַחֶדֶר: לִבּוֹ גּוֹאֶה בּוֹ לְמַרְאֵה הַמִּטָּה שֶׁבָּהּ הָיְתָה נוֹהֶגֶת לָנוּחַ, וּבְקִצּוּר, הוּא עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת, לְאַחַר הִתְלַבְּטוּת נֶפֶשׁ כָּלְשֶׁהִי, וְכֵיוָן שֶׁאִישׁ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בּוֹ, הֲרֵי הוּא פּוֹשֵׁט אֶת בְּגָדָיו וְשׁוֹכֵב בְּתוֹכָהּ בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה, לְאַחַר שֶׁהוּא יָשֵׁן כְּבָר שָׁעוֹת רַבּוֹת, בְּרוֹךְ וּבְשַׁלְוָה, חוֹזֵר הַזּוּג, מִטַּעַם מְיֻחָד כָּל שֶׁהוּא, שֶׁאֵין מִן הָעִנְיָן לְצַיְּנוֹ בָּזֶה, בְּאֹפֶן בִּלְתִּי־צָפוּי הַבַּיְתָה; וְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הָאָדוֹן הַזָּקֵן עִם אִשְׁתּוֹ לַחֲדַר־הַשֵּׁינָה, מָצְאוּ אֶת צ… הַצָּעִיר, שֶׁנִּבְהַל מִן הָרַעַשׁ שֶׁהֵם הֵקִימוּ בִּכְנִיסָתָם, וְהִתְרוֹמֵם לְמֶחֱצָה בַּמִּטָּה. בּוּשָׁה וּמְבוּכָה תְּקָפוּהוּ לְמַרְאֵה עֵינָיו, וְעֵת שֶׁהַזּוּג הַנִּפְגָּע חָזַר עַל עֲקֵבָיו, וְנֶעֱלַם שׁוּב בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִכְנְסוּ הֵנָּה, הֲרֵי הוּא קָם וּמִתְלַבֵּשׁ; הוּא נִגְרַר, עָיֵף מֵאוֹרַח חַיָּיו, אֶל מִשְׂרָדוֹ, כּוֹתֵב מִכְתָּב קָצָר לָאִשָּׁה, שֶׁבּוֹ הוּא מַסְבִּיר אֶת הַמִּקְרֶה וְיוֹרֶה בָּאֶקְדּוֹחַ הַתָּלוּי עַל הַקִּיר בְּחָזֵהוּ. כָּאן דּוֹמֶה כִּי נִסְתַּיְּמוּ קוֹרוֹת חַיָּיו; וְאַף־עַל־פִּי־כֵן (מוּזָר מְאֹד) הֲרֵיהֶם רַק מַתְחִילִים בָּזֶה, שֶׁכֵּן הַיְּרִיָּה שֶׁנּוֹרְתָה— תַּחַת לְהָמִית אֶת הַצָּעִיר, גָּרְמָה שָׁבָץ־הַלֵּב לַזָּקֵן, שֶׁהָיָה בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ. הָאָדוֹן ד… נִפְטַר כַּמָּה שָׁעוֹת לְאַחַר־מִכֵּן, לְאַחַר שֶׁאָמָּנוּת כָּל הָרוֹפְאִים שֶׁהוּזְעֲקוּ אֵלָיו, לֹא הִסְפִּיקָה לְהַצִּילוֹ מִמָּוֶת. חֲמִשָּׁה יָמִים לְאַחַר מִכֵּן, חָזַר לְאֵיתָנוֹ הָאָדוֹן צ…, שֶׁהַיְּרִיָּה חָלְפָה, אָמְנָם, אֶת רֵאָתוֹ, אֲבָל לֹא סִכְּנָה אֶת חַיָּיו: וּמִי יְתָאֵר־כְּמוֹ— אֵיכָה אוֹמַר זֹאת— אֶת כְּאֵבוֹ אוֹ אֶת חֶדְוָתוֹ? — שָׁעָה שֶׁנּוֹדַע לוֹ מָה שֶׁאֵרַע, וְהִנֵּה שָׁרוּי הוּא בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר לְמַעֲנָהּ הִתְכַּוֵּן לְהָמִית אֶת עַצְמוֹ! כַּחֲלֹף שָׁנָה אַחַת נִשְׂאָה לוֹ הָאִשָּׁה; וּשְׁנֵיהֶם עוֹד חָיוּ בִּשְׁנַת 1801, וּמִשְׁפַּחְתָּם מָנְתָה כְּבָר, כְּפִי שֶׁסִּפֵּר לִי מַכָּר אֶחָד, 13 יֶלֶד.

א

מי שיקרא. כתבים קצרים אלה, ואפילו לא קרא את מחזותיו של היינריך פון קלייסט, שהם עיקר תהילתו יעמוד מעצמו על תכונתו הדרמתית, כי גם בסיפורים קצרים אלה יש מיחודו של האיש; גם באפיזודה של מה־בכך ראה יוצר זה את הדרמה, הטמונה בה, וידע לגלות אותה בכישרון מיוחד לו; כמה מתח וכמה “חומר־נפץ” יש בכל סיפור קצר שלו; ושמא —אדרבא —באלה ההוכחה הניצחת, לייחודו הדרמתי. היתה לו ראיית־דברים כזאת, מין חדירה לפני־ולפנים של כל מקרה. של כל מראה־עיניים. או משמע־אוזניים, חדירה מהירה ונוקבת. המגיעה עד השורש, העשוי להצמיח דרמה. ואותם דווקא העלה וגילה לעין כל; כל החיים— היו דרמתיים בעיניו; כל אדם— נפש פועלת. אם סבילה ואם פעילה, בדרמה אחת או בדרמות רבות.

ב

בכתבים אלה, כתבי איש צבא על־פי ירושה ולפי חינוך, אתה מוצא דבר והיפוכו— גם יסוד שמרני, נאמן לשגרה ולמסורת, וגם יסוד מהפכני— בוז ולעג לנימוסים שעבר זמנם, למושגים מיושנים, שאין להם עוד טעם, דברי ביקורת ושלילה של גאווה אווילית, של השתעבדות למושגי־כבוד שחלף ערכם והגיונם הזמני; ואיזה סרקזם חריף יש לאיש, אלו אמצעי לעג מעודנים לסופר הזה — וכמה דקים כלי ההומור שלו —כמוסים ובכל זאת עוקצים עד מאוד; ואלו תיאורים מצומצמים וממצים עד תכלית; אילו תמונות, נוסח מיניאטורה, שאין צמצומו גורע מן העניינים; איזה אמן משוכלל, שאין כל חסר וכל יתר בדבריו!

ואילו המסה־הסיפור “על תיאטרון־הבובות”; —איזו פילוסופיה דרמטית כאן, וכמה מקוריים הרעיונות, ואיזו תורה מפתיעה כאן, והדברים מפורסמים לתהילה מאז והורקו להרבה לשונות, שכן יש כאן חכמה גדולה, המוגשת בכלים אמנותיים מובהקים; פילוסופיה סיפורית היא, המרתקת את הדעת ואינה מרפה הימנה למשך זמן רב— פילוסופיה כמראה וכמחזה; האין זו עובדה נדירה ומקורית בספרות כל העולם?

ג

האנקדוטה— באותם הימים לא היתה זו בדיחה, כמו היום, אלא סיפור קצר, רציני ביותר, אחיה הקטן של הנובילה, שטעמה לא מבדח, אלא דווקא בעל עוקץ טרגי חריף; סיפור אשר כל שיוצרו מצמצם אותו. כן הוא מעלה את ערכו. והיינריך פון קְלַיְיסְט, התפרסם כאמן המובהק של האנקדוטה; שכן קלייסט הוציא מן הסיפור הזה כל תיאור שהוא, כל הסבר, כל “רקע”, כל קישוט, והעמידו רק על “תוכן” ועל עוקץ חריף. על סיום אנקדוטלי, כלומר:— דרמטי־טראגי, על סיום שיש בו כאב־נפש או כאב־דעת; משפטים מעטים, משפטים מצומצמים, מגובשים, מלאי כוונות ובנות־כוונות. ואין בו מאומה שהוא לעצמו, יופי לשם יופי, או חכמה לשם חכמה, אלא הכל מכוון אל עיקר, יותר נכון— אל עיקר העיקרים, זה המכונה בלשון מגדירי־הגדרות, בשם ״פואנטה״. והנה הופכת אנקדוטה בידי קלייסט . לנשק מהפכני, מסוכן, נשק כנגד האווילות, כנגד הדעות הקדומות, והדעות, השגורות והמיושנות, ואמצעי בדוּק למשיכת הלב והדעת לאיזה ענין רם־מעלה לאיזה חכמה רבת־ משקל. לניסיון־חיים משכיל ומחכים.

ד

צירוף־הדברים אשר בקובץ זה נעשה, כנראה, לפי בחירת הצייר מַקְס לִיבֶּרְמֵן. שהוא עיקרה, כביכול, של מהדורה זו: —לתת דיוקן ומראה שלו ליצירתו של הנריך פון קלייסט; הוא שבחר, כנראה, את הפרטים מכל קשת יצירתו, של קלייסט: סיפורים, מסות, מאמרים; ואנו— רצינו לשמור על אוֹפיָה וטעמה של מהדורה. זו, שיש בה משום חתך בכל יצירתו של המספר הגדול הזה; גם המאמרים הפטריוטים, שיש בהם עכשיו משום צרימת־אוזנינו— בכל זאת, יש בהם משהו מאלף, משהו המַשְׁלים את דמותו של הסופר ושל זמנו ההיסטורי ועל־כן איננו גורעים מן המתכונת של הצייר, ואיננו משמיטים דבר; המבחין יבחין — את הקליפה יזרוק ואת הגרעין יקבל ויהנה.

י. זמורה.

חַיָּל עִירוֹנִי אֶחָד מֵה־ר, זָנַח לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב, בְּלִי שְׁאִילַת רִשְׁיוֹן מִפִּי קְצִינוֹ, אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ בָּעִיר. עַל פִּי חֹק עַתִּיק מְאֹד, נַחֲלַת תַּעֲלוּלֵיהֶם שֶׁל הָאֲצִילִים, צָפוּי עֲבַרְיָן כָּזֶה לְעֹנֶשׁ מָוֶת. אַף עַל פִּי כֵן, בְּלִי שֶׁבִּטְלוּ אֶת הָחֹק הַזֶּה בִּדְבָרִים מְפֹרָשִׁים, לֹא הוֹצִיאוּהוּ לַפֹּעַל, בְּמֶשֶׁךְ מֵאוֹת בַּשָּׁנִים; הִנֵּה כִּי כֵן, בְּלִי לִפְגֹּעַ בַּחֹק שֶׁל עֹנֶשׁ הַמָּוֶת, הָיָה כָּל עֲבַרְיָן, לְפִי מִנְהָג מְקֻבָּל וְעוֹמֵד, נָדוֹן רַק לִקְנָס לְטוֹבַת קֻפַּת הָעִיר. הַחַיָּל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, לֹא הָיָה לוֹ רָצוֹן לְסַלֵּק אֶת הַקְּנָס וְהִצְהִיר, לְתַדְהֵמָתוֹ הַגְּדוֹלָה שֶׁל רֹאשׁ־הָעִיר: כִּי הוּא מוּכָן, כֵּיוָן שֶׁהַחֹק קוֹבֵעַ זֹאת, לָמוּת; רֹאשׁ־הָעִיר סָבוּר הָיָה שֶׁחָלָה כָּאן אֵיזוֹ אִי־הֲבָנָה, וְעַל־כֵּן שָׁלַח צִיר אֶל הַחַיָּל, וְהוֹרָה לְהַסְבִּיר לוֹ עַד מָה כְּדַאי הַדָּבָר בִּשְׁבִילוֹ לְשַׁלֵּם זָהוּב אֶחָד כִּקְנָס תַּחַת לִהְיוֹת מוּצָא־לְהֹרֵג. וְאוּלָם בַּרְנָשׁ זֶה עָמַד עַל שֶׁלּוֹ וְטָעַן, שֶׁהוּא עָיֵף מִן הַחַיִּים, וְכִי רְצוֹנוֹ לָמוּת; בְּדֶרֶךְ זוֹ לֹא הָיָה כָּל מוֹצָא לְרֹאשׁ־הָעִיר אֲשֶׁר מֵאֵן לְשְׁפֹּךְ דָּם, אֶלָּא לִפְטֹר אוֹתוֹ מִתַּשְׁלוּם דְּמֵי הַקְּנָס, וְעוֹד שָׂמֹחַ שָׂמַח בְּהַצְהִיר הַחַיָּל, כִּי מִכֵּיוָן שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ הַנְּסִבּוֹת, הֲרֵי רְצוֹנוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים.

“שְׁלֹשָׁה סִפּוּרִים”— אָמַר קָצִין זָקֵן אֶחָד בְּחֶבְרָה שֶׁעִמָּהּ הָיָה מֵסֵב— “הֵם מִן הַסּוּג, שֶׁאֲנִי עַצְמִי, אָמְנָם, מַעֲנִיק לָהֶם אֵמוּן מָלֵא, אֲבָל אֲנִי עָלוּל לְהֵרָאוֹת כִּמְתַעְתֵּעַ, אִלּוּ רָצִיתִי לְסַפְּרָם, שֶׁכֵּן הַבְּרִיּוֹת דּוֹרְשִׁים, כִּתְנַאי רִאשׁוֹן, מִן הָאֱמֶת, שֶׁתִּהְיֶה מֻסְבֶּרֶת: אַף עַל פִּי כֵן, אֵין הַדָּבָר הַמֻּסְבָּר, כְּפִי שֶׁמְּלַמֵּד הַנִּסָּיוֹן, תָּמִיד לְצִדָּהּ שֶׁל הָאֱמֶת”.

“סַפֵּר־נָא”— קָרְאוּ אֲחָדִים מִן הַמְּסֻבִּים—"סַפֵּר־נָא! שֶׁכֵּן הַקָּצִין יָדוּעַ הָיָה כְּאָדָם בַּעַל לָשׁוֹן נְקִיָּה וְרָאוּי לְכָבוֹד, וְאֵין לְחַשְּׁדוֹ בְּשֶׁקֶר.

הַקָּצִין אָמַר מִתּוֹךְ חִיּוּךְ, שֶׁיֵּשׁ בִּרְצוֹנוֹ לִגְרֹם נַחַת־רוּחַ לַחֶבְרָה; אֲבָל הִצְהִיר שׁוּב מֵרֹאשׁ, כִּי בְּמִקְרֶה מְיֻחָד זֶה אֵין הוּא תּוֹבֵעַ בְּשׁוּם פָּנִים אֵמוּן בִּדְבָרָיו.

וְאִלּוּ הַחֶבְרָה הֶעֱנִיקָה לוֹ דַּוְקָא מֵרֹאשׁ אֵמוּן; הִיא רַק תָּבְעָה מִמֶּנּוּ לְדַבֵּר, וְהִיא הִקְשִׁיבָה.

“בַּמַּסָּע שֶׁל שְׁנַת 1792 בְּמִלְחֶמֶת הָרֵהִין”— פָּתַח הַקָּצִין— "הִבְחַנְתִּי, לְאַחַר קְרָב, שֶׁהָיָה לָנוּ עִם הָאוֹיֵב, בְּחַיָל אֶחָד, שֶׁצָּעַד צְעִידָה מְאֻשֶּׁשֶׁת, עִם נִשְׁקוֹ וְעִם צִיּוּדוֹ, בְּשׁוּרָה צְבָאִית, אַף־עַל־פִּי שֶׁנּוֹרָה בְּחָזֵהוּ. עַל כָּל פָּנִים רָאֹה רָאוּ אֶת הַנֶּקֶב מִפָּנִים בִּרְצוּעַת יַלְקוּט הַכַּדּוּרִים, שֶׁבּוֹ חָדַר הַכַּדּוּר, וּמֵאָחוֹר נֶקֶב שֵׁנִי בַּמְּעִיל, שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצָא. הַקְּצִינִים שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, בַּמִּקְרֶה הַנָּדוֹן, לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם, דָּרְשוּ מִמֶּנּוּ, דָּרוֹשׁ וַחֲזֹר, לְהִתְעַכֵּב וּלְהִשָּׁאֵר מֵאֲחוֹרֵי הֶחֲזִית כְּדֵי לְהֵחָבֵשׁ; אֶלָּא שֶׁהַחַיָּל טָעַן שֶׁאֵין הוּא חָשׁ כָּל כְּאֵב וְהִתְחַנֵּן שֶׁלֹּא יַרְחִיקוּהוּ מִן הַגְּדוּד בִּגְלַל יְרִיַת־רְמִיָּה זוֹ, כְּפִי שֶׁהוּא כִּנָה זֹאת.

עִם עֶרֶב כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַמַּחֲנֶה בָּדַק הַמְּנַתֵּחַ שֶׁהֻזְמַן אֶת הַפֶּצַע; וְהוּא מָצָא כִּי הַכַּדּוּר, שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ דֵּי כֹּחַ לְהַבְקִיעַ אֶת עֶצֶם־הֶחָזֶה, נִתַּז בַּחֲזָרָה אֶל בֵּין הַצֶּלַע וְהָעוֹר, שֶׁהָיָה גָּמִישׁ, וְהַכַּדּוּר גָּלַשׁ וְעָבַר אֶת כָּל הַגּוּף וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְבַסּוֹף אֶל קְצֵה חוּט הַשֶּׁדְרָה חָזַר אֶל כִּוּוּנוֹ הַמְאֻנָּךְ הָרִאשׁוֹן וְיָצָא שׁוּב מִן הָעוֹר. וּפֶצַע קַל זֶה בַּבָּשָׂר לֹא גָּרַם לוֹ לַחוֹלֶה, אֶלָּא חֹם מוּעָט; וּלְאַחַר יָמִים מְעַטִּים בִּלְבַד שׁוּב צָעַד בְּשׁוּרוֹת הַצָּבָא".

“הֵיאַךְ?”—שָׁאֲלוּ כַּמָּה מִן הַמְּסֻבִּים נְבוֹכִים, וְסָבֹר סָבְרוּ כִּי לֹא הֵיטִיבוּ לִשְׁמֹעַ.

“וְהַכַּדּוּר? הַאִם עָבַר אֶת כָּל הַגּוּף בְּמַּעְגָּל?”

——הַחֶבְרָה הִתְאַמְּצָה הַרְבֵּה, כְּדֵי לַחֲנֹק אֶת פֶּרֶץ הַצְּחוֹק.

“זֶה הָיָה סִפּוּר רִאשׁוֹן” אָמַר הַקָּצִין, לְאַחַר שֶׁשָּׁאַף מָנָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל טַבַּק, וְנִשְׁתַּתֵּק.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” — הִתְפָּרֵץ אֶחָד בֶּן־טוֹבִים — “אַתָּה צוֹדֵק; סִפּוּר זֶה הוּא מִמִּין הַסִּפּוּרִים שֶׁאֵין לָתֵת בָּהֶם אֵמוּן”.

“לְאַחַר אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה” — הִמְשִׁיךְ הַקָּצִין —“בִּשְׁנַת 1803, הָיִיתִי מָצוּי, עִם יְִדִיד מִידִידַי, בְּאוֹתוֹ שֶׁטַח צַר שֶׁל קֶנִיגְשְׁטֵין בְּסַכְּסוֹנְיָה, אֲשֶׁר בְּקִרְבָתוֹ יֵשׁ, כַּיָּדוּעַ, בְּמֶרְחָק חֲצִי שָׁעָה, בְּעֵרֶךְ, עַל גְּדוֹתָיו הַגְּבוֹהוֹת שֶׁל הַנָּהָר אֶלְבָּה, גָּדוֹת הַתְּלוּלוֹת בְּיוֹתֵר, שֶׁמָּא בְּגוֹבַהּ שֶׁל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת רֶגֶל — מַחְצֵבָה. הַפּוֹעֲלִים הָיוּ נוֹהֲגִים לְגַבֵּי גּוּשֵׁי־אֶבֶן גְּדוֹלִים שֶׁלֹּא יָכְלוּ לָהֶם בִּכְלֵיהֶם הַשְּׁכִיחִים, לְזְרֹק גּוּפִים מִֻּצָקִים, בְּיִחוּד קַתּוֹת שֶׁל מִקְטָרוֹת, אֶל תּוֹךְ הַבֶּקַע וְהֵנִיחוּ לַכֹּחַ הַפּוֹעֵל בְּצוּרַת טְרִיזִים שֶׁל גּוּפִים קְטַנִּים אֵלֶּה לְהַתִּיק אֶת הַגּוּשׁ מִן הַסֶּלַע. וְהָיָה קוֹרֶה, שֶׁגּוּשׁ עָצוּם, הַמֵּכִיל חֹמֶר בַּעַל כַּמָּה אַלְפֵי רֶגֶל מְעֻקָּבִים, עָמַד לִנְפֹּל לְשֶׁטַח הַגָּדוֹת שֶׁל הָאֶלְבָּה, בִּתְחוּם הַמַּחְצֵבָה; וְכֵיוָן שֶׁהֶרֶף־עַיִן זֶה מְיֻחָד הוּא, בְּשֶׁל הָרַעַם הָרוֹעֵם וּמְהַדְהֵד בְּאֹפֶן מוּזָר בֵּין הֶהָרִים, וְעוֹד תּוֹפָעוֹת, הַנּוֹבְעוֹת מִזַּעְזוּעַ הָאֲדָמָה, יָצָאנוּ גַּם אֲנִי וַחֲבֵרִי בֵּין שְׁאַר תּוֹשְׁבֵי הָעִיר, יוֹם יוֹם, עִם עֶרֶב, אֶל תְּחוּם הַמַּחְצֵבָה, כְּדֵי לִהְיוֹת עֵדִים לְמַפָּל הַגּוּשׁ. וְאוּלָם, הַגּוּשׁ נָפַל דַּוְקָא לְעֵת צָהֳרַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְנוּ וְסָעַדְנוּ בְּמִסְעֶדֶת הַמָּלוֹן בְּקֶנִיגְשְׁטֵין: וְרַק בְּשָׁעָה 5 בָּעֶרֶב הָיָה לָנוּ פְּנַאי לָצֵאת לְטִּיּוּל וְלַעֲמֹד עַל הַנְּסִבּוֹת שֶׁבָּהֶן נָפַל הַגּוּשׁ, וּמֶה הָיְתָה הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל מַפָּל זֶה; קֹדֶם־כֹּל יֵשׁ לָדַעַת, כִּי בֵּין קִיר הַסֶּלַע שֶׁל הַמַּחְצֵבָה לְבֵין אֲפִיק הָאֶלְּבָּה הָיְתָה עוֹד רְצוּעַת אֲדָמָה שֶׁמִּדָּתָהּ 50 רֶגֶל לָרֹחַב; וּבְאֹפֶן כָּזֶה נָפַל הַגּוּשׁ (דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב כַּמּוּבָן) לֹא בְּמֵישָׁרִין לְתוֹךְ מֵי הָאֶלְבָּה, אֶלָּא עַל שֶׁטַח הַחוֹלוֹת שֶׁל רְצוּעָה זֹאת. סִירָה אַחַת, שֶׁהָיְתָה בְּמֵי הָאֶלְבָּה, רַבּוֹתַי, זוֹ הָיְתָה הַשְׁפַּעַת הַמַּפָּל —נִדְחֲפָה מִכֹּחַ הֶדֶּף־הָאֲוִיר, שֶׁנּוֹצַר עַל יָדוֹ, אֶל הַיַּבָּשָׁה; סִירָה שֶׁמִּדָּתָהּ, בְּעֵרֶךְ שִׁשִּׁים רֶגֶל בְּאֹרֶךְ וּשְׁלוֹשִׁים רֶגֶל בָּרֹחַב, עֲמוּסָה עֵצִים, שֶׁהָיְתָה בְּגָדַת הָאֶלְבָּה מִמּוּל הַמַּחְצֵבָה; עֵינַיִם אֵלֶּה רָאוּהָ בַּחוֹל— מָה אֲנִי אוֹמֵר? —הֵם רָאוּ עוֹד לְמָחֳרָת הַיּוֹם אֶת הַפּוֹעֲלִים שֶׁעָבְדוּ עִם מְנוֹפִים וּגְלִילִים כְּדֵי לְהַחֲזִירָהּ מִן הַגָּדָה אֶל הַמַּיִם וּלְהַשִּׁיטָהּ בַּנָּהָר. דּוֹמֶה הַדָּבָר, כִּי כָּל נְהַר הָאֶלְבָּה (בְּשִׁטְחוֹ הָעֶלְיוֹן) יָצָא מֵאֲפִיקוֹ וְעָלָה עַל הַגָּדָה הַשְּׁטוּחָה הָאַחֶרֶת וְהִשְׁאִיר אֶת הַסִּירָה, כְּדֻגְמַת כְּפִיס עֵץ הַנִּשְׁאָר עַל שְׂפַת כְּלִי שָׁטוּחַ, שָׁעָה שֶׁמִּזְדַּעְזְעִים הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶם הוּא שָׁט”.

“וְהַגּוּשׁ?” — שָׁאֲלוּ הַמְּסֻבִּים— “הַאִם לֹא נָפַל לְתוֹךְ מֵי הָאֶלְבָּה?”

הַקָּצִין חָזַר וְעָנָה: “לֹא!”

“מוּזָר!”— קָרְאוּ הַמְּסֻבִּים, וְאִלּוּ בֶּן־הַטּוֹבִים סָבוּר הָיָה, כִּי הוּא מֵיטִיב לִבְחוֹר אֶת הַסִּפּוּרִים, הַמְּיֹעָדִים לְאַשֵּׁר דַּוְקָא אֶת הַנָּחָתוֹ־הַקּוֹדֶמֶת.

“הַסִּפּוּר הַשְּׁלִישִׁי”— הִמְשִׁיךְ הַקָּצִין— "אֵרַע בְּמִלְחֶמֶת־הַשִּׁחְרוּר שֶׁל הַנִּידֶרְלַנְדִּים, שָׁעָה שֶׁהַהֶרְצוֹג מִפֶּרְמָה שָׂם מָצוֹר עַל אַנְטְוֶרְפֶּן. הַהֶרְצוֹג סָגַר אֶת הַנָּהָר שֶׁלְדָּה בְּאֶמְצָעוּת גֶּשֶׁר־סְפִינוֹת, וּבְנֵי אַנְטְוֶרְפֶּן עָמְלוּ מִצִּדָּם, בְּהַנְהָלָתוֹ שֶׁל מְהַנְדֵּס אִיטַלְקִי חָרוּץ, כְּדֵי לְפוֹצֵץ אֶת הַגֶּשֶׁר הַזֶּה בְּעֶזְרַת מַבְעִירִים. כְּהֶרֶף־עַיִן אֶחָד, רַבּוֹתַי, כְּשֶׁסְּפִינוֹת שָׁטוּ לְמַטָּה לְעֵבֶר הַגֶּשֶׁר, רָאִיתִי עוֹמֵד לוֹ, שִׂימוּ נָא לֵב, נוֹשֵׂא־דֶּגֶל אֶחָד עַל הַגָּדָה הַשְּׂמָאלִית שֶׁל הַשֶּׁלְדָּה, סָמוּךְ לְיָדוֹ שֶׁל הַהֶרְצוֹג מִפֶּרְמָה; וְאִלּוּ עַכְשָׁו, מְבִינִים אַתֶּם, נִתְחוֹלְלָה הַהִתְפּוֹצְצוּת, וְאוֹתוֹ נוֹשֵׂא־הַדֶּגֶל בִּבְשָׂרוֹ דָמוֹ, עַל דִּגְלוֹ וְצִיּוּדוֹ, בְּלִי שֶׁנִּפְגַּע אֲפִלּוּ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, נִצָּב הָיָה כְּבָר עַל הַגָּדָה הַיְּמָנִית. וְהַנָּהָר שֶלְדָה, יוֹדְעִים אַתֶּם, בְּוַדַּאי, רָחָב כָּאן כִּמְטַחְוֵי־פָּגָז קָטָן.

“הַאִם הִשַּׂגְתֶּם אֶת הַדָּבָר?” “שָׁמַיִם, מָוֶת וְשֵׁד־־מִשַּׁחַת!”— קָרָא בֶּן־הַטּוֹבִים. ־ “Dixi!” — אָמַר הַקָּצִין, נָטַל אֶת מַקְלוֹ וְאֶת מִגְבַּעְתּוֹ וְהִסְתַּלֵּק.

“אֲדוֹנֵנוּ הַקָּצִין!”— קָרְאוּ הָאֲחֵרִים וְצָחֲקוּ — ״אֲדוֹנֵנוּ הַקָּצִין!" – הֵם חָפְצוּ לָדַעַת, לְכָל הַפָּחוֹת, אֶת הַמָּקוֹר לְסִפּוּר הַרְפַּתְקָנִי זֶה, שֶׁהוּא סִפְּרוֹ כִּמְסַפֵּר עֻבְדָּה מֻגְמֶרֶת.

“הָנִיחוּ לוֹ”— אָמַר אֶחָד הַמְּסֻבִּים— “סִפּוּר זֶה רָשׁוּם בְּנִסְפָּח לַהִיסְטוֹרְיָה שֶׁל שִׁילֶר, בְּפֶרֶק הַדָּן עַל יְרִידַת אַרְצוֹת־הַשְּׁפֵלָה הַמְּאֻחָדוֹת; וְהַמְּחַבֵּר מֵעִיר שָׁם בִּמְּפֹרָשׁ, כִּי סוֹפֵר אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שִׁמּוּשׁ בְּעֻבְדָּהּ זֹאת, וְאִלּוּ הַהִיסְטוֹרְיוֹן, מִכֹּחַ וַדָּאוּת הַמְּקוֹרוֹת, וּמִכֹּחַ עֵדוּתָם הַבְּרוּרָה שֶׁל הַנּוֹגְעִים־בַּדָּבָר, נֶאֱלַץ לְסַפֵּר אֶת הָעֻבְדָּה הַזֹּאת”.

הַהֲלָצָה הַנִּפְלָאָה בְּיוֹתֵר בֵּין כָּל הַהֲלָצוֹת שֶׁדּוֹבְבוּ שִׂפְתֵי בְּנֵי־אָדָם, אוּלַי מֵאָז בְּרִיאַת הָעוֹלָם, נִתְלוֹצְצָה בְּעֵת הַמִּלְחָמָה שֶׁנִּסְתַּיְּמָה לָאַחֲרוֹנָה, עַל יְדֵי מְתוֹפֵף אֶחָד, שֶׁהָיָה לְפִי יְדִיעָתִי, מִגְּדּוֹדוֹ שֶׁל פּוּטְקָמֶר מֵאוֹתוֹ זְמַן; הָיָה זֶה אִישׁ, שֶׁאֵין לוֹ, כְּפִי שֶׁתִּוָּכְחוּ מִיָּד, אָח וְדֻגְמָה בְּקוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל יָוָן וְאַף לֹא בְּקוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל רוֹמָה. אִישׁ זֶה רָכַשׁ לְעַצְמוֹ, לְאַחַר הִתְמוֹטְטוּת צְבָא פְּרוּסְיָה, לְיַד יֵנֶה, רוֹבֶה אִישִׁי וְהִמְשִׁיךְ עַל דַּעַת עַצְמוֹ וּלְבַדּוֹ, אֶת הַמִּלְחָמָה; וְכֵיוָן שֶׁכָּל צָרְפָתִי אֲשֶׁר נִרְאָה לְעֵינָיו בְּמֶרְחָק שֶׁל טֵוַחַ־רוֹבֶה, לְאֹרֶךְ דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ, נוּרָה וְנִשְׁדַּד, נִתְפַּס עַל יְדֵי כְּנֻפְיַת שׁוֹטְרִים צָרְפָתִיִּים, שֶׁבָּלְשׁוּ אַחֲרָיו, וְהוּבָא הָעִירָה, וּכְפִי הָרָאוּי לו, נָדוֹן לְמִיתָה בִּירִיָּה.

שָׁעָה שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם הוֹצָאַת גְּזַר־דִּינוֹ לִפֹעַֹל, וְכֵיוָן שֶׁנּוֹכַח לָדַעַת, כִּי כָּל מָה שֶׁהִסְבִּיר וְאָמַר לְהַצְדָּקָתוֹ הָיָה לַשָּׁוְא. וּכְשֶׁשָּׁאַל אוֹתוֹ הַמְּפַקֵּד עַל פְּלֻגַּת הַמָּוֶת שֶׁלּוֹ. מַהוּ הַחֶסֶד הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְעַצְמוֹ? שִלְשֵל זֶה אֶת מִכְנָסָיו, וְאָמַר: —רָצוּי לִי שֶׁיִירוּ לְתוֹךְ פִּי…. הַטַּבַּעַת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְהוֶה חֹור נוֹסָף בְּגוּפוֹ. וְרָאוּי לָשִׂים לֵב אֶל הַתְּכוּנָה הַשֶּׁקְסְפִּירִית, כִּי הַמְּתוֹפֵף הַזֶּה, בַּעַל הַהֲלָצָה, לֹא חָרַג מֵעוֹלָם מִן הַסִּפֵרָה שֶׁלּוֹ כִּמְתוֹפֵף בֵּין מְתוֹפְפִים.

הָאַבִּיר הַנְס־קְרוּז', פְּקוּדוֹ שֶׁל הַגְּרָף פּוֹן אַלֶנְסוֹן, נֶאֱלַץ הָיָה, מִטְּעָמִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים, לָצֵאת לְמַסָּע מֵעֵבֶר לַיָּם, אֶת רַעְיָתוֹ הַצְּעִירָה וְהַיָּפָה הִשְׁאִיר בִּמְצוּדָתוֹ, פְּקוּדוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַגְּרָף, הַמְּכֻנֶּה יַעֲקֹב הָאַכְזָר, נִתְאַהֵב אַהֲבָה עַזָּה בְּאִשָּׁה זוֹ. הָעֵדִים הֵעִידוּ בִּפְנֵי בֵּית־הַדִּין כִּי רָכַב בְּשָׁעָה זוֹ וְזוֹ, בְּיוֹם זֶה וְזֶה, בְּחֹדֶשׁ זֶה וְזֶה, עַל סוּסוֹ שֶׁל הַגְּרָף. וּבִקֵּר אֵצֶל הָאִשָּׁה הַזֹּאת בְּאַרְגֶּ’נְטֵיי, מְקוֹם מוֹשָׁבָה. הִיא הַקְבִּילָה אֶת פָּנָיו, כַּחֲבֵרוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ וְכִידִידוֹ, וּפָתְחָה לְפָנָיו אֶת כָּל הָאַרְמוֹן. הוּא בַּקֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת מִגְדַּל־הַמִּצְפֶּה אוֹ חֲדַר־הַמִּשְׁמָר שֶׁל הַמְּצוּדָה. וְהַגְּבֶרֶת הֱבִיאַתּוּ אֲפִלּוּ לְשָׁם, בְּלִי שֶׁתְּבַקֵּשׁ אֶת לִוּוּיוֹ שֶׁל הַמְּשָׁרֵת.

מִיָּד עִם הַגִּיעָם אֶל הַמִּגְדָּל, סָגַר יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה אִישׁ חָזָק מְאֹד אֶת הַדֶּלֶת מֵאַחֲרָיו, נָטַל אֶת הָאִשָּׁה אֶל בֶּן זְרוֹעוֹתָיו וְעָשָׂה בָּהּ אֶת תְּשׁוּקָתוֹ.

“יַעֲקֹב, יַעֲקֹב!”— צָעֲקָה, אִשָּׁה בִּבְכִיָּה— “הֶעֱטֵיתָ חֶרְפָּה עָלַי, וְאוּלָם הַחֶרְפָּה חֲזוֹר תַּחְזֹר אֶל חֵיקֶךָ כְּשֶׁיַּחֲזֹר בַּעֲלִי לְבֵיתוֹ”.

יַעֲקֹב לֹא שָׂם לִבּוֹ הַרְבֵּה לְאִיּוּם זֶה, אֶלָּא רָכַב עַל סוּסוֹ וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ בִּמְלוֹא הַדְּהִירָה. בְּשָׁעָה אַרְבַּע בַּבֹּקֶר הָיָה בַּמְצוּדָה, וּבְשָׁעָה תֵשַׁע הוֹפִיעַ שׁוּב, לְעֵת יְקִיצָתוֹ שֶׁל הַגְּרָף—לִפְּרָט זֶה יֵשׁ לָשִׂים־לֵב.

הַנְס־קַרוּז' חָזַר לְבַסּוֹף מִמַּסָּעוֹ וּרַעְיָתוֹ קִבַּלְתּוֹ בְּגִלּוּי אוֹתוֹת בּוֹלְטִים שֶׁל חִבָּה. וְאוּלָם עִם לַיְלָה, שָׁעָה שֶׁקַּרוּז' נִכְנַס לַקִּתּוֹן שֶׁלָּהּ וְעָלָה יְצִיעָתוֹ, הִתְהַלְּכָה אֲרֻכּוֹת בְּחַדְרָה, הָלוֹךְ וַחֲזֹר, צָלָבָה צְלָבִים, וְכָרְעָה לְבַסּוֹף לְרַגְלֵי מִטָּתוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְסִפְרָה לְבַעֲלָהּ מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת, עַל אֲשֶׁר אֵרַע אִתָּה. הַלָּזֶה לֹא נָתַן תְּחִלָּה אֵמוּן בְּסִפּוּרָהּ, אֲבָל לְבַסּוֹף נֶאֱלַץ לָתֵת אֵמוּן בָּשְבוּעוֹת הַחוֹזְרוֹת וְנִשְׁנוֹת שֶׁל רַעְיָתוֹ וּבִתְלוּנוֹתֶיהָ: הִנֵּה, כִּי כֵן לֹא הֶעֱסִיק אוֹתוֹ דָּבָר עוֹד מִלְּבַד מַחְשֶׁבֶת הַנָּקָם. הוּא כִּנֵּס אֶת קְרוֹבָיו וְאֶת קְרוֹבֵי־רַעְיָתוֹ, וְדַעַת כֻּלָּם הָיְתָה שֶׁיֵּשׁ לְהָבִיא אֶת הַמְּאֹרָע בִּפְנֵי הַגְּרָף וְלִסְמֹךְ עַל הַחְלָטָתוֹ.

הַגְּרָף הוֹרָה לְהָבִיא אֶת הַמִּתְדַיְּנִים בְּפָנָיו, שָׁמַע לְטַעֲנוֹתֵיהֶם, וּלְאַחַר וִכּוּחִים וְדִין וּדְבָרִים לְכָאן וּלְכָאן חָרַץ אֶת מִשְׁפָּטוֹ, כִּי הָאִשָּׁה חֲלוֹם חַלְמָה עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. שֶׁכֵּן לֹא יִתָּכֵן שֶׁאָדָם יַעֲבֹר מַהֲלָךְ שֶׁל 23 מִילִין, יַעֲשֶׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁבּוֹ הוּא נֶאֱשָׁם, עַל כָּל הַנְּסִבּוֹת הַמִּתְלַוּוֹת לְכָךְ, בְּפֶרֶק זְמַן קָצָר שֶׁל 5 שָׁעוֹת וּמַחֲצִית הַשָּׁעָה, הוּא פֶּרֶק הַזְּמַן הַיְּחִידִי שֶׁלֹּא רָאוּ בַּהֶמְשֵׁכוֹ אֶת יַעֲקֹב בַּמְצוּדָה. הַגְּרָף פוֹן אַלֶנְסוֹן צִוָּה, אֵפֹוֹא שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ עוֹד לְדַבֵּר בִּמְאֹרָע זֶה, וְאוּלָם, הָאַבִּיר קַרוּז', שֶׁהָיָה אִישׁ בַּעַל לֵב, אִישׁ רָגִישׁ בְּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים בְּכָבוֹד, לֹא הִסְתַּפֵּק בִּפְסַק־דִּין זֶה, אֶלָּא הֶעֱבִיר אֶת הָעִנְיָן לְדִיּוּן בִּפְנֵי הַפַּרְלַמֶנְט בְּפָרִיס. בֵּית מִשְׁפָּט זֶה פָּסַק עַל עֲרִיכַת דּוּ־קְרָב. הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה אָז בְּסַלוּס, אֲשֶׁר בִּפְלַנְדְּרִיָּה, שָׁלַח שָׁלִיחַ עִם פְּקֻדָּה, לִדְחוֹת אֶת עֲרִיכַת דּוּ־הַקְּרָב, עַד שֶׁיַּחֲזֹר, שֶׁכֵּן הוּא עַצְמוֹ רוֹצֶה לִהְיוֹת נוֹכֵחַ בּוֹ. גַּם הַהֶרְצוֹגים בֶּרִי בּוּרְגוּנְד וּבוֹרְבּוֹן הִגִּיעוּ לְפָרִיס כְּדֵי לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה. לִמְקוֹם דּוּ הַקְּרָב.

בָּחֲרוּ בְּכִכַּר קָתְרִינָה וְהֵקִימוּ שָׁם מְקוֹמוֹת־יְשִׁיבָה בִּשְׁבִיל קְהַל הַצּוֹפִים. הַלּוֹחֲמִים הוֹפִיעוּ חֲמוּשִׁים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. הָאִשָּׁה יָשְׁבָה בְּמֶרְכָּבָה, וְהָיְתָה לְבוּשָׁה כֻּלָּהּ בְּשָׁחוֹר, בַּעֲלָהּ קָרַב אֵלֶיהָ וְאָמַר:

"גְּבִרְתִּי, לְמַעַן רִיבֵךְ, וְעַל פִּי הַבְטָחָתֵךְ, הִנְנִי מַשְׁלִיךְ אֶת נַפְשִׁי מִנֶּגֶד, וְלָחֹם אֶלְחֹם עִם סַיִף בְּיָד כְּנֶגֶד יַעֲקֹב הָאַכְזָר; אֵין אִישׁ מֵיטִיב לָדַעַת מִמְּךָ, אִם עִנְיָנִי טוֹב וְצוֹדֵק הוּא ".

“הָאַבִּיר”— עָנְתָה הָאִשָּׁה — “יָכֹל אַתָּה לִסְמֹךְ עַל צִדְקַת עִנְיָנְךָ, וְלָלֶכֶת בְּלֵב בּוֹטֵחַ אֶל הַקְּרָב”. בַּסַּיְמָה אֶת דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה, נָטַל קַרוּז' אֶת יָדָהּ, נָשַׁק לָהּ, צָלַב אֶת צְלוֹבוֹ, וְהִתְיַצֵּב אֶל מוּל הַקְּרָב.

בְּמֶשֶׁךְ הַקְּרָב עָמְדָה הָאִשָּׁה בִּתְפִלָּה. מַצָּבָהּ מְסֻכָּן הָיָה; אִלּוּ נֻצַּח הַנְס קַרוּז' הָיָה הוּא נִתְלֶה, וְהִיא הָיְתָה נִשְׂרֶפֶת חַיִּים לְלֹא רַחֲמִים. לְאַחַר שֶׁחִלְּקוּ אֶת הַשֶּׁטַח וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ שָׁוֶה בַּשָּׁוֶה בֵּין הַלּוֹחֲמִים, קָפְצוּ שְׁנֵיהֶם אֶל הַזִּירָה, וְהִתְקִיפוּ אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ בְּסֵיפֵיהֶם. אֶלָּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ זְרִיזִים מִכְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לִפְגֹּעַ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. הֵם יָרְדוּ אֵפוֹא, מֵעַל סוּסֵיהֶם וְאָחֲזוּ בַּחֲרָבוֹת.

קַרוּז' נִפְצַע בְּרַגְלוֹ, וִידִידָיו חָרְדוּ לִשְׁלוֹמוֹ, וְאִלּוּ אִשְׁתּוֹ חָשָׁה אֶת עַצְמָהּ יוֹתֵר מֵתָה מֵאֲשֶׁר חַיָּה. אֶלָּא שֶׁהוּא תָּקַף אֶת יְרִיבוֹ בְּזַעַף כָּזֶה

וּבִזְרִיזוּת כָּזֹאת, שֶׁהִפִּילוּ אַרְצָה וְתָקַע אֶת חַרְבּוֹ בְּחָזֵהוּ. אוֹ אָז פָּנָה אֶל הַצּוֹפִים וּשְׁאָלָם בְּקוֹל רָם: הַאִם עָשִׂיתִי אֶת חוֹבָתִי? כֻּלָּם עָנוּ פֶּה אֶחָד: “כֵּן” — מִיָּד תָּפַשׂ הַתַּלְיָן אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ לְגַרְדּוֹם, הָאַבִּיר קַרוּז' נָפַל לְרַגְלֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁשִּׁבַּח אֶת אֹמֶץ־לִבּוֹ, וְצִוָּה לְשַׁלֵּם לוֹ בּוֹ בַּמָּקוֹם 1000 לִיבְּרוֹת, וְאַף קָבַע לוֹ מַשְכֹּרֶת שֶׁל 200 לִיבְּרוֹת לְשָׁנָה לְכָל יְמֵי חַיָּיו; אֶת בְּנוֹ מִנָּה לְחַצְרָן הַמֶּלֶךְ. קַרוּז' נְחַפֵּז אֶל אִשְׁתּוֹ, חַבֵּק אוֹתָהּ בְּפֻמְבִּי, וְהָלַךְ אִתָּהּ אֶל הַכְּנֵסִיָּה, לְהוֹדוֹת לֶאֱלֹהִים, וּלְהָבִיא קָרְבָּן עַל מִזְבְּחוֹ.

הַהִיסְטוֹרְיוֹן פְּרוּאָסֶר מְסַפֵּר עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה, הֲרֵי שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא עֻבְדָּה כַּהֲוָיָתָהּ.

בַּסֶּנָט־עַוֹמֶר, שֶׁבִּצְפוֹן צָרְפַת, קָרָה בִּשְׁנַת 1809 מִקְרֶה מֻפְלָא. כֶּלֶב גָּדוֹל וְשׁוֹטֶה, שֶׁחִבֵּל כְּבָר בְּהַרְבֵּה אֲנָשִׁים, חָזַר וְתָקַף שְׁנֵי יְלָדִים שֶׁשִּׁחֲקוּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת שֶׁל אַחַד הַבָּתִּים. הִנֵּה בִּתֵּר אֶת הַצָּעִיר שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁפִּרְפֵּר בְּדָמָיו בֵּין מַלְתְּעוֹתָיו. אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעָה הָאֵם שֶׁבָּאָה מֵרְחוֹב צְדָדִי וּדְלִי מַיִם עַל רֹאשָׁהּ. הַכֶּלֶב עָזַב אֶת הַיְּלָדִים וְקָפַץ עָלֶיהָ, וְאִלּוּ הִיא הֵנִיחָה אֶת דְּלִי הַמַּיִם לְיָדָהּ וְתַחַת לִבְרֹחַ, מִתּוֹךְ הַחְלָטָה לְחַבֵּל, לְכָל הַפָּחוֹת, בְּחַיָּה הַטּוֹרֶפֶת אֶת יַחַד עִם חַבָּלַת עַצְמָהּ, — תָּקְעָה אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, מְחֻזֶּקת מִכֹּחַ זַעְמָהּ וְעָצְמַת רְצוֹן הַנְּקָמָה בְּגַרְגֶּרֶת הַכֶּלֶב: הִיא רִסְקָהּ אוֹתוֹ וְנָפְלָה, מְבֻתֶּרֶת, מִנְּשִׁיכוֹת הַזַּעַף, חַסְרַת אוֹנִים לְיָדוֹ. הָאִשָּׁה קָבְרָה עוֹד אֶת יְלָדֶיהָ, וּלְאַחַר יָמִים מְעַטִּים, מֵתָה גַּם הִיא מִטֵּרוּף הַדַּעַת וְנִקְבְּרָה בְּקֶבֶר יְלָדֶיהָ.

גֶּנֶרַל דִּירִינְג הוֹפְן, שֶׁמֵּת בִּפְרַנְקְפוּרְט־עַל־נְהַר־אוֹדֶר, שֶׁבָּהּ שֵׁרַת רֹאשׁ גְּדוּד שֶׁל חֵיל־רַגְלִים, גֶּבֶר בַּעַל אֹפִי מַחְמִיר וּמְהוּגָן, וְאוֹתָהּ שָׁעָה גַּם בַּעַל זְכֻיּוֹת וְתִמְהוֹנִי, נָפַל לְמִשְׁכָּב בְּגִיל זִקְנָה וְשָׁכַב חוֹלֶה זְמַן מְמֻשֶָּׁךְ; הוּא הִבִּיעַ אֶת מוֹרַת־רוּחוֹ לִפֹּל בִּידֵי מְטַהֲרֵי־הַמֵּת. אוֹ אָז צִוָּה בְּפֵירוּשׁ, כִּי שׁוּם אִישׁ, בְּלִי יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, לֹא יִגַּע לְאַחַר מוֹתוֹ בְּגוּפָתוֹ; וְכִי בְּאוֹתוֹ מַצָּב מַמָּשׁ, שֶׁבּוֹ יִהְיֶה מָצוּי בְּמוֹתוֹ, חָבוּשׁ כִּפַּת הַלַּיְלָה, לָבוּשׁ מִכְנָסָיו וּבִגְדֵי־הַשֵּׁינָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה לָבוּשׁ יֻכְנַס לְתוֹךְ הָאָרוֹן וַיִּקָּבֵר כָּךְ; וְהֵטִיל עַל הַמַּטִּיף־הַצְּבָאִי שֶׁבִּגְדוּדוֹ הָאָדוֹן פ…. שֶׁהָיָה יְדִיד בֵּיתוֹ, אֶת הַדְּאָגָה לְמִלּוּי רְצוֹנוֹ הָאַחֲרוֹן. הַמַּטִּיף הַצְּבָאִי פ… הִבְטִיחַ לוֹ דָבָר זֶה: הוּא מִתְחַיֵּב כְּדֵי לִמְנֹע אֶפְשָׁרוּת שֶׁל מִקְרֶה, לֹא לְהִפָּקֵד מִמִּטָּתוֹ, מֵרֶגַע מִיתָתוֹ וְעַד לִקְבוּרָתוֹ. וְהִנֵּה, לְאַחַר שֶׁחָלְפוּ שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, בָּא עִם שַׁחַר שָׁלִישׁוֹ שֶׁל הַגֶּנֶרַל אֶל בֵּית הַמַּטִּיף־הַצְּבָאִי, שֶׁהָיָה יָשֵׁן עוֹד, וְהוֹדִיעַ לוֹ כִּי הַגֶּנֶרַל מֵת עוֹד בִּשְׁעַת חֲצוֹת, מָוֶת אִטִּי וְשָׁלֵו, כְּפִי שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְצַפּוֹת. הַמַּטִּיף־הַצְּבָאִי, הַנֶּאֱמָן לְהַבְטָחָתוֹ, מִהֵר לְהִתְלַבֵּשׁ וּהָלַךְ מִיָּד לְבֵיתוֹ שֶׁל הַגֶּנֶרַל. אֲבָל מָה מָצָא כָּאן? — גּוּפָתוֹ שֶׁל הַגֶּנֶרַל כְּבָר מְרוּחָה בְּסַבּוֹן וּמְיוּשֶבֶת עַל שְׁרַפְרַף: הַשָּׁלִישׁ שֶׁלֹּא יָדַע מְאוּמָה עַל הַצַוָּאָה, קָרָא לְגַלָּב, שֶׁיְגַלַח לְעֵת־עַתָּה אֶת זְקָנוֹ כְּדֵי לְשַׁוּוֹת מַרְאֶה נָאֶה לְגוּפַת הַגֶּנֶרַל. מָה יָכוֹל הָיָה עוֹד הַמַּטִּיף־הַצְּבָאִי לַעֲשׂוֹת בִּנְסִבּוֹת מוֹזָרוֹת אֵלֶּה? הוּא נָזַף בַּשְּׁלִישׁ, שֶׁלֹּא הִקְדִּים לִקְרֹא לוֹ: גֵּרֵשׁ אֶת הַגַּלָּב, שֶׁאָחַז אוֹתוֹ רֶגַע בְּאַפּוֹ שֶׁל הַמֵּת, וְצִוָּה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ עוֹד כָּל בְּרֵירָה, לְהַנִּיחַ אֶת הַגּוּפָה הַמְּסֻבֶּנֶת, עַל מַחֲצִית הַזָּקָן הַגָּלוּחַ, כְּפִי שֶׁמָּצָא אוֹתָהּ, לְתוֹךְ הָאָרוֹן וּלְקָבְרָהּ.

עַל עִתּוֹן זֶה שׂוּמָה לִהְיוֹת נְשִׁימַת־אֲוִיר רִאשׁוֹנָה שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגֶּרְמָנִי. עָלָיו לְבַטֵּא כָּל מַה שֶׁהֻשְׁתַּק בְּמֶשֶׁךְ שְׁלֹשֶׁת שְׁנוֹת־הַיִּסּוּרִים הָאַחֲרוֹנוֹת בְּלִבּוֹתֵיהֶם שֶׁל גֶּרְמָנִים יְשָׁרִים, בִּהְיוֹתָם נְתוּנִים תַּחַת עֻלָּם שֶׁל הַצָּרְפָתִים; לְבַטֵּא אֶת כָּל הַדְּאָגוֹת, הַתִּקְווֹת, אֶת כָּל הַצַּעַר וְכָל הָאֹשֶׁר

מִן הַדִּין הָיָה שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן כַּזְּמַן הַזֶּה, כְּדֵי לְהָפִיחַ רוּחַ שֶׁל הֲוָיָה לְעִתּוֹן כָּזֶה אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם, בְּטֶרֶם נֶחְלְצָה הַמְּדִינָה לִפְעֹל; מִן הַדִּין הָיָה שֶׁכָּל גֶּרְמָנִי יִרְאֶה כְּחֹסֶר־תּוֹעֶלֶת וּכְנִמְהָרוֹת—לִפְנוֹת בִּדְבָרִים אֶל אֶחָיו בַּמְּדִינָה. קוֹל כְּזֶה אוֹ שֶׁדּוֹמֶה יִהְיֶה לְקוֹל־קוֹרֵא־בַּמִּדְבָּר, אוֹ — דָּבָר שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִזֶּה — יַעֲלֶה אֶת הָרוּחוֹת לְמַעֲלַת הִתְלַהֲבוּת עַל מְנַת לְהוֹרִידָן בְּעוֹד רֶגַע קַל לְתוֹךְ מַחְֹשָׁךְ שֶׁל אֲדִישׁוּת וְיֵאוּשׁ.

עַכְשָׁו נֶחֱלַץ קֵיסַר אוֹסְטְרִיָּה, בְּרֹאשׁ צְבָאוֹ הָאָמוּן, לְמִלְחָמָה לְמַעַן נְתִינָיו, וְאַף לְמִלְחָמָה נְדִיבָה יוֹתֵר לְמַעַן גֶּרְמַנְיָה הַמְּדֻכְּאָה וּכְפוּיַת הַטּוֹבָה עַד עַכְשָׁו.

אָחִיו שֶׁל הַקֵּיסָר, שֶׁאוֹתוֹ הוֹעִיד לִהְיוֹת רֹאשׁ הַצָּבָא, הָיָה לוֹ הַכּחַ הָאֱלֹהִי, לְהוֹצִיא לַפֹּעַל אֶת הַמְּשִׂימָה בְּאֹפֶן נַעֲלֶה הַמְעוֹרֵר הִתְרַגְּשׁוּת. אֶת הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ, נָשָׂא בְּגָאוֹן שֶׁל גִּבּוֹר, וּבָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ, עֵת שֶׁעָמְדָה הַשְּׁאֵלָה לְנַצֵּחַ אוֹ לָמוּת, כּוֹבֵשׁ הוּא אֶת הַבִּלְתִּי־נִכְבַּשׁ — וְהוּא הָיָה כָּזֶה בְּמִדַת צְנִיעוּת, שֶׁהָיְתָה זָרָה לַדּוֹר, שֶׁבּוֹ אָנוּ חַיִּים.

עַכְשָׁו,— אוֹ הַדָּבָר לֹא יַחֲזֹר עוֹד לְעוֹלָם, חָלִילָה— הוּא הַזְּמַן, לוֹמַר לַגֶּרְמָנִים מָה עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מִצִּדָּם, כְּדֵי לִהְיוֹת קֹדֶם־כֹּל רְאוּיִים לְמֵלִיץ הַנַּעֲלֶה, שֶׁבָּא לִתְבֹּעַ אֶת צִדְקָם; וְזֶהוּ הָעִנְיָן,

שֶׁהֵנִיעַ אוֹתָנוּ, מִתּוֹךְ כַּוָּנָה לָתֵת אֶת יָדֵינוּ לַטּוֹב, לִטֹּל עָלֵינוּ אֶת הַהוֹצָאָה־לָאוֹר שֶׁל “גֶּרְמַנְיָה”.

גָּבֹהַּ, עַל פִּסְגוֹת הַסְּלָעִים תִּתְיַצֵּב בָּמָה זוֹ וְתַרְעִים כְּלַפֵּי מַטָּה בָּעֵמֶק, אֶת שִׁיר הַקְּרָב! אוֹתְךָ, מוֹלֶדֶת, רוֹצָה הִיא לָשִׁיר, אֶת קְדֻשָּׁתְךְ וְאֶת הַדֶּרֶךְ, לְהַרְאוֹת אֶת הַכִּלָּיוֹן שֶׁעוֹמְדִים לְהָבִיא עָלַיִךְ נַחְשׁוֹלֵי הַזְּמַן! וְהִיא רוֹצָה לָרֶדֶת, בִּסְאוֹן הַקְּרָב, וּלְהִתְעָרֵב, בִּלְחָיַיִם. לוֹהֲטוֹת מִסֹמֶק, בֵּין הַצּוֹעֲדִים, לְעוֹדֵד אֶת אֹמֶץ־הַלֵּב וְלָצֶקֶת בַּלְּבָבוֹת, חֹסֶר־פַּחַד, וַעֲמִידָה אֵיתָנָה, יַחַד עִם בּוּז לַמָּוֶת: וְלִקְרֹא לְעַלְמוֹת הָאָרֶץ, כְּשֶׁיָּבוֹא הַנִּצָּחוֹן בַּקְּרָב, שֶׁתַּרְכִּינֶינָה אֶת רָאשֵׁיהֶן בִּפְנֵי הַכּוֹרְעִים, שֶׁתַּחֲבֹשְׁנָה אֶת פִּצְעֵיהֶם. הַלְּוַאי וְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה עַצְמוֹ מְיֹּעָד לַעֲשׂוֹת לְמַעַן הַמּוֹלֶדֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ….

(לא נשלם)

כָּל סַכָּנָה גְּדוֹלָה וְכוֹלֶלֶת— מַשְׁוָה בְּעֵת שֶׁעוֹמְדִים כְּנֶגְדָּהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, מַרְאֶה דֵּמוֹקְרָטִי לִמְדִינָה. הַלֶּהָבָה הָאוֹפֶפֶת עִיר מִן הֶעָרִים, שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ, בְּלִי לְהִתְחַמֵּק מִמֶּנָּה, בְּשֶׁל הַפַּחַד, כִּי הִתְקַבְּצוּת הֲמוֹנִים, שֶׁמַּעֲשֶׂה הַהַצָּלָה הָיָה גּוֹרֵם לָהּ, עָשׂוּי לְהַכְשִׁיל אֶת הַמִּשְׁטָרָה; רַעְיוֹן כָּזֶה כָּמוֹהוּ כְּשִׁגָּעוֹן, וְהוּא עָלוּל לַעֲלוֹת רַק בְּמֹחוֹ שֶׁל עָרִיץ, אֲבָל בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא בְּמוֹחוֹ שֶׁל שַׁלִּיט בַּעַל הֲגִינוּת וְהִגָּיוֹן.

אָנוּ, צוֹלְעִים וּמְפַגְּרִים, מֵאָז שֶׁפָּרְצָה מִלְחָמָה אֻמְלָלָה זֹאת, בְּנוֹגֵעַ לְאֶמְצָעֵינוּ, מֵאֲחוֹרֵי הַצֹּרֶךְ בִּזְמַנּוֹ. בְּכֹחַ הַמַּאֲמַצִּים שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים הַיּוֹם הָיִינוּ מַצְלִיחִים לִפְנֵי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, כְּמוֹ גַּם בְּכֹחַ הַמַּאֲמַצִּים שֶׁנַּעֲשָׂה בְּעוֹד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים (אִם עוֹד נַעֲשָׂה אָז בִּכְלָל מַאֲמַצִּים) אִלּוּ עָשִׂינוּ אוֹתָם הַיּוֹם. יֵשׁ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשִׂים הַקִּיצוֹנִיִּים בְּיוֹתֵר, לְכָךְ הַכֹּל מַסְכִּימִים, אִם אָנוּ רוֹצִים לַחֲסֹךְ זְמַן: וְהַכַּוָּנָה בְּכָךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמּוּעָט בְּיוֹתֵר, לְמַעֲשֶׂה, מִכָּל שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת בִּתְנָאִים כָּאֵלֶּה.

פְּרוּסְיָה, וּשְׁאַר אַרְצוֹת צְפוֹן־גֶּרְמַנְיָה, שֶׁבָּהֶן הָיְתָה כְּבָר הַהִזְדַּמְּנוּת הַמְּלֵאָה לַצָּרְפָתִים לְגַלּוֹת וּלְהַדְגִּים אֶת תַּאֲוָתָם לַגֶּזֶל, אֶת נְאַצָתָם, אֶת נִכְלֵיהֶם, אֶת תּוֹעֵבָתָם, לְפִי שִׁיטָתָם הַמְּקוֹרִית, שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם,— מֵיטִיבוֹת כְּבָר לְהַשִּׂיג. אֵיךְ רָאוּי הָיָה לְפַגְשָׁם.

שֶׁכֵּן בַּעֲלֵי אֲחֻזָּה זְהִירִים רַבִּים, שֶׁהָלְכוּ לְטִמְיוֹן בְּשֶׁל מִסֵּי הַצָּרְפָתִים וּקְנָסּוֹתֵיהֶם, חִשְׁבוּ וּמָצְאוּ, כִּי אִלּוּ הָיוּ מַבְעִירִים אֶת אֲחֻזּוֹתֵיהֶם, וּמְגָרְשִׁים אֶת עֶדְרֵיהֶם, הָיָה הֶפְסֵדָם פָּחוֹת מִזֶּה שֶׁהִנּוֹ עַכְשָׁו.

עלַ מְקוֹר הַכֹּחַ הַלְאֻמִּי

קֹדֶם־כָּל שׂוּמָה עַל מֶמְשֶׁלֶת אוֹסְטְרִיָּה לְהִוָּכַח כִּי הַמִּלְחָמָה שֶׁהִיא מְנַהֶלֶת, אֵינָהּ לְשֵׁם תְּהִלָּתָהּ וְלֹא לְשֵׁם תְּלוּתָהּ שֶׁלָּהּ, אַף לֹא לְשֵׁם קִיּוּם מַלְכוּתָהּ, שֶׁהִנָּן בְּמַצָּב שֶׁל הַיּוֹם, מְגַמּוֹת נְמוּכוֹת וּמְבֻטָּלוֹת, אֶלָּא לְמַעַן הָאֱלֹהִים, לְחֵרוּת, לַחֹק וְלַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, לַהֲטָבַת הַדּוֹר שֶׁיָּרַד יְרִידָה אֲיֻמָּה וְהִגִּיעַ לִשְׁחִיתוּת, בְּקִצּוּר — לְמַעַן עֲרָכִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִכָּךְ עֵרֶךְ, וְשֶׁיֵּשׁ לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בְּכָל מְחִיר, יִהְיֶה אֵיזֶה שֶׁיִּהְיֶה, כְּנֶגֶד הָאוֹיֵב הַפּוֹגֵעַ בָּהֶם.

וְאִם יַשִּׂיגוּ אֶת הָאֱמֶת הַזֹּאת, אֵין עוֹד עֵרֶךְ לָזֶה, אִם הָאֻמָּה מַסְכִּימָה לְאֶמְצָעִים שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה נוֹקֶטֶת בָּהֶם; אֶלָּא שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה צְרִיכָה, מִתּוֹךְ הַנָּחָה קוֹדֶמֶת וּמֻסְּבֶּרֶת, לִתְבֹּעַ מִן הָאֻמָּה אֶת הַתְּבִיעוֹת, לִכְפּוֹת אֶת תְּבִיעוֹתֶיהָ עַל הָעָם וּלְאַלְּצוֹ לְצַיֵּת לָהֶן.

עַל הָאֶמְצָעִים בְּנוֹגֵעַ לְגֶרְמַנְיָה

נָסֹה נִסוּ לְהָקִים אֶת גֶּרְמַנְיָה עַל רַגְלֶיהָ בְּכֹחַ שֶׁל מִנְּשָׁרִים וּלְחַמֵּשׁ אֶת עַמָּה בִּבְרִית עִם אוֹסְטְרִיָּה כְּנֶגֶד הָאוֹיֵב הַמְּשֻׁתָּף. כְּמוֹ כֵן לֹא הִשִּׂיגוּ כְּלוּם עַל־יְדֵי זֶה שֶׁחֲבָלִים בּוֹדְדִים הִתְקוֹמְמוּ, וְהִגִּיעוּ לִכְלַל מַעֲשֵׂי חֲבָּלָה; מַעֲשֶׂה, הַמְּחַזֵּק, אָמְנָם, אֶת רִגְשֵׁי הַהִתְקוֹמְמוּת, וְאֵין בּוֹ כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ כָּל רָעָה, אֶלָּא שֶׁאֵין הוּא מוֹעִיל הַרְבֵּה לְכָל הֶקֵּף הַמְּגַמָּה, שֶׁשַּׂמְנוּ לְפָנֵינוּ, וְיֵשׁ רַק דָּבָר אֶחָד, הֶעָשׂוּי לְהָבִיא לִידֵי הִתְאוֹשְׁשׁוּת לְאֻמִּית כְּלָלִית גְּדוֹלָה, בְּיִחוּד בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל הַמְּדִינָה — הַדָּבָר הַזֶּה הֲלֹא הוּא:

הַצְהָרָה

אֲנִי פְרַנְץ הָרִאשׁוֹן, קֵיסַר אוֹסְטְרִיָּה, מִכֹּחַ רְצוֹנִי וּבְעֶזְרַת הָאֱלֹהִים, הַשַּׁלִּיט הַזְּמַנִּי שֶׁל הַגֶּרְמָנִים, הֶחְלַטְתִּי וּמַחְלִיט:

1. מִיּוֹם הַהַחְלָטָה הַזֹּאת קַיֶּמֶת וְעוֹמֶדֶת שׁוּב מְדִינַת גֶּרְמַנְיָה.

1. כָּל הַגֶּרְמָנִים, מִבֶּן ט"ז וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים, יִקְחוּ נֶשֶׁק בְּיָדָם, כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הַצָּרְפָתִים מִן הָאָרֶץ.

2. כָּל שֶׁיְּתַפֵּשׂ, עִם נֶשֶׁק בַּיָּד, וְהוּא נִלְחַם כְּנֶגֶד מוֹלַדְתּוֹ, יַעֲמֹד לְדִין צְבָאִי וְיוּצָא־לַהֹרֶג.

3. עִם סִיּוּם הַמִּלְחָמָה. יִתְאַסְּפוּ כָּל שִׁבְטֵי הָאֻמָּה וּבַאֲסֵפָה מְכוֹנֶנֶת תִּנָּתֵן לַמְּדִינָה הַחֻקָּה הַהוֹלֶמֶת אוֹתָהּ בְּיוֹתֵר.

פְרַנְץ

הַאִם עוֹמֵד לְמִבְחָן מַה שֶׁעָמַד לְמִבְחָן תָּמִיד בְּמִלְחָמוֹת, שֶׁהִתְנַהֲלוּ עַל שִׁטְחוֹ שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף? הַאִם הַכַּוָּנָה שֶׁל נָסִיךְ צָעִיר וּבַעַל־יָזְמָה, שֶׁחָלַם עַל זֵר־דַּפְנָה בְּלֵיל־קַיִץ עַל בָּשְׁמוֹ הַנָּעִים? אוֹ לְמִלּוּי קוֹרַת־רוֹחָהּ שֶׁל עוֹגֶבֶת רְגִישָׁה, שֶׁשַּׁלִּיט הָאָרֶץ הִכִּיר בִּקְסָמֶיהָ וְאִלּוּ חֲצֵרוֹת הַזָּרִים מְפַקְפְּקִים בָּהֶם? הַאִם דּוֹמָה הִיא לְאוֹתָהּ מִלְחָמָה בְּשֶׁל יְרֻשַׁת־כִּסֵּא.

סְפָרַדִּי. מִלְחָמָה שֶׁמְּשַׂחֲקִים אוֹתָהּ כְּשַׂחֵק בְּאִשְׁקוֹקִי, שֶׁלְּמַעֲנָהּ אֵין שׁוּם לֵב דּוֹפֵק בְּיֶתֶר חֹם, וְשׁוּם תַּאֲוָה אֵינָהּ מְרוֹמֶמֶת אֶת הָרֶגֶשׁ, שֶׁשּׁוּם שְׁרִיר מִן הַשְּׁרִירִים אֵינוֹ מִתְרַגֵּשׁ מִפְּגִיעָתוֹ הַקָּשָׁה שֶׁל עֶלְבּוֹן? הַאִם הִיא בָּאָה כְּדֵי לָצֵאת לַקְרָב, מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, בְּבוֹא הָאָבִיב, לְהִפָּגֵשׁ עִם דְּגָלִים רוֹטְטִים וּלְהַכּוֹת וּלְנַצֵּחַ אוֹ לַחֲזוֹר שׁוּב אֶל מַחֲנוֹת הַחֹרֶף? הַאִם הַכַּוָּנּה לְוַתֵּר עַל מָחוֹז, לְהַפְגִּין תְּבִיעָה אוֹ אֵיזוֹ דְּרִישַׁת הַכָּרָה בְּחוֹב אוֹ שֶׁמָּא הִיא בָּאָה לְשֵׁם מַשֶּׁהוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְמָדְדוֹ בְּכֶסֶף, שֶׁהַיּוֹם נִלְחָמִים לוֹ בְּבֻלְמוּס, וּמָחָר מְוַתְּרִים עָלָיו, וְאִלּוּ מָחֳרָתַיִם אֶפְשָׁר שׁוּב לִקְנוֹתוֹ?

הַמִּלְחָמָה בָּאָה לְשֵׁם חֶבְרָה, שֶׁשָּׁרָשֶׁיהָ נְעוּצִים בְּאַלְפֵי בַּדִּים, בְּדוֹמֶה לְאֵלָה, בְּקַרְקַע הַזְּמַן; שֶׁצַּמַּרְתָּהּ,— יְצָרֶיהָ הַטּוֹבִים וּמִדּוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת,— הַסּוֹכְכִים עָלֶיהָ, נוֹגַעַת בְּשׁוּלֵי הַזָּהָב שֶׁל הָעֲנָנִים; שֶׁהֲוָיָתָהּ נִתְקַדְּשָׁה בְּמֶשֶׁךְ שְׁלִישׁ מִגִּיל הָאֲדָמָה.

חֶבְרָה, שֶׁזָּרָה לָהּ הָרוּחַ שֶׁל תַּאֲוַת הַשִּׁלְטוֹן וְהַכִּבּוּשׁ, וְיֵשׁ לָהּ יֵצֶר הַהֲוָיָה וְהַסּוֹבְלָנוּת כְּמוֹ לְכָל שְׁאַר הַחֲבָרוֹת; שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה אֲפִלּוּ לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתָּהּ אֶת תְּהִלַּת עַצְמָהּ בְּלִי לְהַעֲלוֹת בָּהּ בַּשָׁעָה אֶת תְּהִלַּת שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת הַחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת; שֶׁאֲפִלּוּ רַעְיוֹנוֹתֵיהֶם הַנּוֹעָזִים וְהַמַּרְחִיקִים לֶכֶת שֶׁל מְשׁוֹרְרֶיהָ וַחֲכָמֶיהָ, עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן וְהַהֲזָיָה, הֵם עַל כְּנִיעָה וְצִיּוּת לְמֶמְשֶׁלֶת כָּל הָעוֹלָם, שֶׁתִּבָּחֵר בִּבְחִירוֹת חָפְשִׁיּוֹת עַל יְדֵי כְּלָל הָאֻמּוֹת־הָאֲחָיוֹת. לְמַעַן חֶבְרָה, שֶׁיָּשְׁרָה וְגִלּוּי־לִבָּהּ, כְּלַפֵּי יָדִיד וְאוֹיֵב, הֵם לְלֹא רְתִיעָה, וְהֵם הָפְכוּ לְפִתְגָּם וּמָשָׁל אֵצֶל שְׁכֵנֶיהָ; חֶבְרָה הַנַּעֲלָה מִכָּל סָפֵק, וְדוֹמֶה כְּאִלּוּ הִיא בַּעֲלַת הַקָּמֵיעַ שֶׁכֵּן אֲהוּבָה בְּיוֹתֵר עַל כָּל זוּלָתָהּ; שֶׁאֵינָהּ מְוַתֶּרֶת עַל תְּמִימוּתָהּ, אֲפִלּוּ בְּרֶגַע שֶׁהַזָּר צוֹחֵק וְלוֹעֵג לָהּ, עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁכָּל אִישׁ הַשַּׁיָּךְ לָהּ, צָרִיךְ רַק לִנְקֹּב בִּשְׁמוֹ, וַהֲרֵיהוּ זוֹכֶה לְאֵמוּן בְּכָל פִּנָּה נִדְחַת שֶׁל הָעוֹלָם. חֶבְרָה, הָרְחוֹקָה מִלָּשֵׂאת בְּחֵיקָהּ כָּל רַחֲשֵׁי זְדוֹן־לֵב, וּלְהֵפֶךְ יֵשׁ בָּהּ רַחֲשֵׁי לֵב יָפִים עַד הַיּוֹם, הַנִּמְנָעִים מִלְּהַאֲמִין בְּהוֹדָה וַהֲדָרָה הִיא:

שֶׁרִחֲפָה, בְּלִי לֵאוּת, בְּדוֹמֶה לִדְבוֹרָה, כְּדֵי לִקְלֹט אֶת כָּל הַמְּשֻבָּחַ, כְּאִלּוּ אֵין בָּהּ עַצְמָהּ, חָלִילָה, כָּל טוֹב מְקוֹרִי וְיָפֶה לְעַצְמוֹ; שֶׁבְּחֵיקָה שָׁמְרוּ ( אִם הוּרְשָׁה לוֹמַר כֵּן) הָאֵלִים אֶת צֶלֶם הָאֱנוֹשׁוּת בְּאֹפֶן טָהוֹר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֵצֶל אֲחֵרִים. חֶבְרָה, שֶׁאֵין לָהּ כָּל חוֹב לָאֱנוֹשׁוּת, הַנּוֹבְעִים מַחְלִיפִין שֶׁל שֵׁרוּתִים הֲדָדִיִּים. חֶבְרָה אֲשֶׁר פָּרְעָה לְעַמִּים, אָחֶיהָ וּשְׁכֵנוֹתֶיהָ, תְּמוּרַת כָּל אָמָּנוּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁקָּנְתָה מֵהֶם בְּאָמָּנוּת אַחֶרֶת; חֲבֵרָה, שֶׁהָיְתָה תָּמִיד בַּת־הַחַיִל וְהָאֵיתָנָה בִּפְעָלֶיהָ כְּלַפֵּי הָאוֹבֵּלִיסְקִים שֶׁל הַזְּמַנִּים; הִיא אֲפִלּוּ הִנִּיחָה אֶת אֶבֶן־הַיְּסוֹד לָהֶן וְשֶׁמָּא נוֹעֲדָה אֲפִלּוּ לָשִׂים אֶת אֲרִיחַ־הַסִּיּוּם. לְמַעַן חֶבְרָה שֶׁבְּתוֹכָהּ נוֹלְדוּ לֵַיבְּנִיץ וְגוֹטֶנְבֵּרְג; שֶׁבְּתוֹכָהּ שָׁקַל גְּרִיקָה אֶת חוּג־הָאֲוִיר, צוִירְנְאוֹזֶן הֵסֵב אֶת בְּרַק הַשֶּׁמֶשׁ וְקֶפְּלֶר שִׂרְטֵט אֶת מַהֲלַךְ הַכּוֹכָבִים; חֶבְרָה, שֶׁיְּכוֹלָה לְהִתְפָּאֵר בְּאַנְשֵׁי־שֵׁם כָּאָבִיב בִּפְרָחָיו; שֶׁהֶעֶלְתָה אֶת הוּטֶן וְסִיקִינְגֶּן, אֶת לוּתֶר וּמֶלַנְכְתוֹן, יוֹסֵף וּפְרִידְרִיךְ; שֶׁבְּתוֹכָהּ חָיוּ דִירֶר וּקְרָנָךְ, מְהַדְּרֵי הַכְּנֵסִיּוֹת, וְקלוּפְּשְׁטוֹק שָׁר אֶת נִצְחוֹנוֹ הַגּוֹאֵל, חֶבְרָה הַשַּׁיֶּכֶת בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְכָל הָאֱנוֹשׁוּת; שֶׁאֲפִלּוּ פִּרְאֵי הַיָּם הַדְּרוֹמִי, אִלּוּ הִכִּירוּ אוֹתָהּ, הָיוּ נֶחְלָצִים לַהֲגַנָּתָהּ; חֶבְרָה, אֲשֶׁר שׁוּם חָזֶה גֶּרְמָנִי לֹא יְִבַלֶּה אֶת הֲוָיָתָהּ, וַאֲשֶׁר רַק בִּמְחִיר דָּם, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תֶּחְשֵׁךְ מִפָּנָיו, יָכוֹל לַהֲבִיאָהּ לְקֶבֶר עוֹלָם.