אני מדבּר אליך, רבונו־של־עולם, פה אל פה, כמו אל אבא. ובלשון־אמא אני מדבּר אליך, כך לימד אותי רבי לוי יצחק מבּארדיטשוֹב, ואני אינני מחקה גדולים זרים… ואמוֹר אומר אני לך, רבּונו־של־עולם:
– זה טוב!
נעשה טוב יותר.
עדר צאן־הקדושים שלך לא יהיה עוד נגרע כל־כך!
שכן כל־זמן שהרועים שלהם היו רבנים ולומדים ויראי־שמים – “חבל על דאבדין!” – הצאן הרכות שלך הלכו ואבדו, היו לברות לשינים זרות… חלשים ורופפים – היו שומריך הללו!
רופף קולם של הרבנים שלך; הם קראו והזהירו, וקולם לא עורר הד בשום לב מן הלבבות…
ורופפות ידיהם של יראי־השמים, לומדי־התורה:
הם עשׂו את שלהם. מסביב לעדרי־צאנך הכשרים חפירות חפרו, גדרות גדרו… רופפות ולא גבוהות וצפופות היו הגדרות; לא עמוקות ולא רחבות החפירות…
והתינוקות של בית־רבּן רגליהם רגלים קלות היו… והיו מדלגים, בדומה לעזים פזיזות, מעל לגדרות ולחפירות, אל כרי־המרעה הזרים, אל שדות־הנכרים…
ומיום ליום שממו יותר מקומות־הלימוד של תורתך הקדושה, נתרוקנו ה“חדרים”, דממו בתי־המדרש… ואל ספרי־קדשך שבארונות לא הוּשטה יד צעירה…
ונתקיימה חטיבה מן התוכחה שלך:
היצר הרע, השׂונא, ימח שמו. כבל את בנינו לעינינו, שלל את בנותינו בשלשלאות, והוליכם בשבי. ואין אומר: השב! לא נמצא מי שיעכּב בידו!
אבל עכשיו הצבת שומרים מחוץ למחנה…
גודר להם את הדרך – קאַסוֹ1
אומר קאַסוֹ, משומדים גם הם אינם רצויים לו… היה בטוח, רבּונו־של־עולם, עדרך הקדוש שוב לא ייגרע כל־כך במהרה! מגיפת השמד תפּסק, הבריחה תיעצר… ושוב יתמלאו ה“חדרים” שלך, ובבתי־המדרש יישמע ברמה קול התורה, ומן הגמרות שלך יהיו דפים מתעופפים מתחת לידים…
ועוד בשורה טובה, רבּונו־של־עולם! היום או מחר נתּקת חלם עם כל הסביבה כולה נתּוּק מוחלט וגמור מעל פּוֹלין ונספּחת אל האימפּריה…
לגבי פּוֹלין הרי זה עוול.
תּלשו איבר מן החי…
הם וַדאי ישוועו אליך בצר להם, ואתה תשמע בשמים. הם יתפללו אליך, ואתה לא תסוך עצמך בענן, כפי שאתה עושׂה לנו, מעבוֹר תפילה…
אך אל נא תשכח, כי מן הרע יצמח לפעמים הטוב, ומן המר – המתוק, ודוקא בשביל היהודאים החלמאים שלך…
עדת ישׂראל שלך בחלם והסביבה לא יפנו עוד מעליך ולא יראו לך עורף! יראי־שמים יהיו – בין המצָרים: בין הים ובין המִצרים; זאב מצד אחד, ודוב מן הצד האחר. והכבשׂה, נשוּכה ומשוּכה משני הצדדים, תישאר אצלך בתווך, תשׂא אליך עינים לחות מדמעה ומלאות יראת־שמים, ותפעה תמיד אליך, רק אליך בלבד!
ומה עוד?
הם ייעשׂו כולם בבת־אחת “ליטוואקים”!
אפשר שיכּשלו ויחטאו לפניך ב“דקדוק”, אבל בעם־ארצוּת חשוכה לא ישקעו עוד.
“עברי” כבר יהיו יודעים!
והואיל וכבר הזכרתי “ליטוואקים”, מוכרח אני, רבּונו־של־עולם, להזכיר לך את המעשׂה בליטוואק שהיה לו סוסון…
אתה יודע הכל, ו“אין שכחה לפניך”, אני יודע!
אבל הרי אני יודע גם־כן, כי אתה אוהב שיאמרו לך, שיזכירו לך. הרי לשם־כך התפילות עשׂויות, על־כך הסידוּר מיוּסד!
כלום אינך יודע בעצמך, מה הוא שחסר לנו, מה הוא שאתה צריך לתת תנו… מה שנעשׂה בלבבה של כנסת־ישׂראל שלך? – ואף־על־פי כן להתפלל מוכרחים!
אתה רוצה שיבקשו, שלוש פעמים ביום שיזכירו לך…
והריני רוצה, רבונו־של־עולם, להזכיר לך עניין הליטוואק עם הסוסון… סוסון היה לו לליטוואק, ורצה לגמול אותו מן האכילה, והיה מפחית לו כל יום ויום משהו מוּעט משבולת השועל; משהו מוּעט פחות סובּין ושחת – “התרגל יתרגל…”
הסוסון רזה מעט בבשׂרו – אבל הוא מהלך!
עוד מעט, אפשר לספּוֹר את הצלעות מתחת לעור, אבל הוא הולך.
העינים נדלחות, הראש נרכן יותר, הרגלים נכשלות יותר־ויותר, הברכים פקות יותר־יותר־ויותר – אבל עדיין הוא הולך!
צריך פעם יתירה לנגוע בו, להצליף בשוט בצד זה או בצד זה: פעם על הראש, פעם על העינים – והוא הולך!
עד שהגיע אל מועט־שבמועט, אל לא־כלום!
“כזית” של שחת, סוּבּין – משהו מן המשהו; משבּולת־שועל מזמן לא היה עוד זכר, והוא הולך! הוא סוחב את רגליו!
עוד יום אחד בלבד! עוד יום אחד, והוא יהיה גמוּל לחלוטין מן האכילה…
ופתאום – –
ופתאום הוא פושט את רגליו ומת…
כלפּי מה אני מזכיר לך זאת, רבּונו־של עולם? כלפי התנהגותך אתה בסוסתך שלך, רבּונו־של־עולם…
מלחמה, חרם כלכלי… והנה – פסח ממשמש ובא!
אתה מהרהר בכך משהו, רבּונו־של־עולם?!
-
קאסו היה מיניסטר־חינוך בממשלת הצאר והוא הנהיג “סייג האחוזים” (נוּמרוס קלאוזוס) לגבי היהודים שלמדו מחוץ לגימנסיות ונבחנו כאֶכסטרנים. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.