הָיֹה הָיְתָה בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ רוֹעַת אֲוָזִים קְטַנָּה. יוֹם־יוֹם הָיְתָה יוֹצֵאת עִם אֲוָזֶיהָ לָאָחוּ הַיָּרֹק, לְיַד הָאֲגַם.
מִסְכֵּנָה הָיְתָה הָרוֹעָה כִּי בְּשׁוּבָהּ לַחֲצַר הָאַרְמוֹן הָיוּ הַמְּשָׁרְתִים מַכִּים אוֹתָהּ וּבוֹעֲטִים בָּהּ וּמַעֲלִיבִים אוֹתָהּ, וְהִיא קְטַנָּה וְחַלָּשָׁה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָרִים עֲלֵיהֶם קוֹל וְאֵין לָהּ בִּפְנֵי מִי לְהִתְלוֹנֵן.
לִפְעָמִים הָיְתָה הָרוֹעֶה יוֹשֶׁבֶת בֵּין אֲוָזֶיהָ בָּאָחוּ וּבוֹכָה עַל גּוֹרָלָהּ הַמַּר. “אֵין אָדָם בָּעוֹלָם שֶׁיַּעֲזֹר לִי!” – מְטַפְטְפוֹת הַדְּמָעוֹת הַמְּלוּחוֹת עַל הָעֵשֶׂב הַטָּרִי, אֲבָל לַהֲקַת הָאֲוָזִים מַמְשִׁיכָה לִלְחֹךְ אוֹתוֹ וּלְגַעְגֵּעַ, וְהֵן אֵינָן שַֹמּוֹת לֵב לְסִבְלָהּ.
יוֹם אֶחָד עָבַר בָּאָחוּ חַיָּט זָקֵן, נוֹשֵׂא עַל גַּבּוֹ שַׂק רֵיק, וְרָאָה אוֹתָהּ בּוֹכָה.
"מַדּוּעַ אַתְּ בּוֹכָה? יַלְדָּה יָפָה – " שָׁאַל אוֹתָהּ הַחַיָּט הַזָּקֵן.
סִפְּרָה לוֹ רוֹעַת הָאֲוָזִים עַל חַיֶּיהָ הַקָּשִׁים בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן.
“אֲנִי אַלְבִּישׁ אוֹתָךְ שִׂמְלָה שֶׁל עֵץ, וְשׁוּב לֹא יוּכַל לִפְגֹּעַ בָּךְ שׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם!”
“אֲבָל הַמְּשָׁרְתִים הָרָעִים יְנַסּוּ לְהוֹרִיד אֶת הַשִּׂמְלָה מִמֶּנִּי!”
“לֹא! שׁוּם כּוֹחַ שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יוּכַל לִפְשֹׁט מִמֵּךְ אֶת שִׂמְלָתֵךְ. לְהֵפֶךְ, כְּכָל שֶׁיַּכּוּ אוֹתָךְ, כֵּן תִּתְחַזֵּק עָלַיִךְ שִׂמְלַת הָעֵץ!”
“אֲבָל אֲדוֹנִי הַחַיָּט רַב הַחֶסֶד, מָה שֶׁאַתָּה מַצִּיעַ לִי הוּא קְלָלָה, שֶׁהֲרֵי לְעוֹלָם לֹא אוּכַל לָצֵאת מִתּוֹךְ שִׂמְלַת הָעֵץ שֶׁלִּי!”
“לִפְנוֹת־עֶרֶב, כַּאֲשֶׁר תִּרְאִי אֶת פָּנַיִךְ נִשְׁקָפִים בְּמֵי הָאֲגַם הָאֲפֵלִים – מִיָּד תִּשֹּׁר מֵעָלַיִךְ שִׂמְלַת הָעֵץ, וְתוּכְלִי לְהִתְרַחֵץ בָּאֲגַם.”
הוֹצִיא הַחַיָּט הַזָּקֵן מֵהַשַּׂק הָרֵיק שִׂמְלַת עֵץ, הֵנִיחַ אוֹתָהּ עַל הָרוֹעָה. וּבָרֶגַע שֶׁהִתְלַבְּשָׁה בָּעֵץ – נֶעֱלַם הַחַיָּט בָּאֲוִיר וְאֵינֶנּוּ.
חָזְרָה רוֹעַת הָאֲוָזִים לַחֲצַר הָאַרְמוֹן כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלַת הָעֵץ.
הַמְּשָׁרְתִים הִמְשִׁיכוּ לְהַכּוֹת אוֹתָהּ וְלִבְעֹט בָּהּ, אֲבָל שִׂמְלַת הָעֵץ הֵגֵנָּה עַל גּוּפָהּ. כָּל מִי שֶׁהִכָּה אוֹתָהּ וּבָעַט בָּהּ – כָּאֲבוּ יָדָיו וְרַגְלָיו כְּאִלּוּ הִרְבִּיץ לְשֻּׁלְחָן אוֹ בָּעַט בְּאָרוֹן.
וּכְכָל שֶׁהוֹסִיפוּ לְהָצִיק לָהּ, כֵּן נַעַשְׂתָה הַשִּׂמְלָה קָשָׁה וַהֲדוּקָה יוֹתֵר עַד שֶׁנִּדְמֶה שֶׁלֹּא נַעֲרָה הִיא אֶלָּא עֵץ מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ לַהֲקַת הָאֲוָזִים.
הַמְּשָׁרְתִים הִנִּיחוּ לָהּ לְנַפְשָׁהּ, אֲבָל הִתְחִילוּ לְכַנּוֹת אוֹתָהּ בְּשֵׁם – אִילָנִית, עַד שֶׁכֻּלָּם, וְגַם הִיא, שָׁכְחוּ אֶת שְׁמָהּ הָאֲמִתִּי.
וְלִפְעָמִים הָיוּ תּוֹלִים עָלֶיהָ לְיִבּוּשׁ קְדֵרוֹת אוֹ מַחֲבַתּוֹת.
וְלַמֶּלֶךְ הָיָה בֵּן צָעִיר, בָּחוּר יָפֶה וְאַמִּיץ מְאוֹד, חַמְדִּי שְׁמוֹ.
בְּתַחֲרוּת שֶׁל קְלִיעַת חִצִּים לַמַּטָּרָה הָיוּ חִצָּיו קוֹלְעִים זֶה בָּזֶה בִּמְעוּפָם, וְנוֹחֲתִים כְּחֵץ אֶחָד לְלֵב הַמַּטָּרָה.
וּבְתַחֲרוּת רְכִיבָה הָיָה מַשִּׂיג עַל סוּסָתוֹ אֶת כָּל הַפָּרָשִׁים, כִּי הָיְתָה לוֹ סוּסָה אֲצִילָה, שְׁחֹרָה כְּעוֹרֵב, וְרוּחַ קְסָמִים שָׁכְנָה בָּהּ. הָיוּ שֶׁסִּפְּרוּ כִּי נִשְׁמַת נַעֲרָה טְהוֹרָה שׁוֹכֶנֶת בָּהּ, וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ כִּי בַּת־סוּלְטָן הִיא שֶׁמֵּתָה וְהָפְכָה לְסוּסָה וּלְעוֹלָם לֹא תָּשׁוּב לִהְיוֹת בַּת־אָדָם, וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ כִּי שֵׁדָה הִיא, לִילִית אֲיֻמָּה וַאֲפֵלָה, שֶׁאַחְיוֹתֶיהָ הַשֵּׁדוֹת גָּרוֹת מִתַּחַת לָאֲדָמָה, וּבַלֵּילוֹת הֵן עוֹלוֹת וְגוֹרְמוֹת לִבְנֵי־הָאָדָם חֲלוֹמוֹת מַפְחִידִים, שֶׁמְּכַסִּים אוֹתָם בְּזֵעָה קָרָה.
יוֹם אֶחָד יָצָא חַמְדִּי לְטַיֵּל, רָכוּב עַל גַּבֵּי סוּסָתוֹ הַנֶּהֱדֶרֶת. לִפְנוֹת־עֶרֶב הִגִּיעַ אֶל קְצֵה הַיַּעַר, לְיַד הָאָחוּ שֶׁבּוֹ פָּסְעָה הָרוֹעָה הָעֵצִית אִילָנִית עִם לַהֲקַת אֲוָזֶיהָ.
לְפֶתַע רָאָה אוֹתָהּ פּוֹשֶׁטֶת אֶת שִׂמְלַת הָעֵץ וְיוֹרֶדֶת לָאֲגַם, לִרְחֹץ עִם אֲוָזֶיהָ בַּמַּיִם הָאֲפֵלִים, וְהִנֵּה הִיא פּוֹרַחַת וּלְבָנָה כַּשֶּׁלֶג, וּקְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת פְּרוּשׂוֹת עַל פְּנֵי הָאֲגַם.
הִתְפַּלֵּא מְאוֹד חַמְדִּי לְמַרְאֵה עֵינָיו, וּמִיָּד הִתְאַהֵב בָּרוֹעָה הַיָּפָה, שֶׁכָּמוֹהָ לֹא רָאָה מֵעוֹלָם.
אֲבָל כַּאֲשֶׁר יָצָא אֵלֶיהָ עַל סוּסָתוֹ וּבִקֵּשׁ לְדַבֵּר אִתָּהּ –
– מִיָּד קָפְצָה עָלֶיהָ שִׂמְלַת הָעֵץ וְעָטְפָה אוֹתָהּ כְּמוֹ חָבִית הֲדוּקָה.
“מִי אַתְּ?” שָׁאַל.
“אֲנִי – אֲנִי, וְזֹאת רַק אֲנִי יוֹדַעַת.”
“אַל תְּדַבְּרִי אֵלַי בְּחִידוֹת. מִי אַתְּ?”
“אֲנִי אִילָנִית, רוֹעַת הָאֲוָזִים שֶׁל הָאַרְמוֹן.”
“אֲנִי רוֹצֶה לָשֵׂאת אוֹתָךְ לְאִשָּׁה, אִילָנִית. אַתְּ תִּהְיִי מַלְכָּה.” אָמַר חַמְדִּי.
“חַיָּט זָקֵן כִּשֵּׁף אוֹתִי וּלְעוֹלָם לֹא אוּכַל לָצֵאת מִתּוֹךְ שִׂמְלַת הָעֵץ!”
“לֹא חָשׁוּב. אֲנִי רָאִיתִי מִי אַתְּ בֶּאֱמֶת, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.”
חָזַר חַמְדִּי לְאַרְמוֹן עַל סוּסָתוֹ לְעֵת עֶרֶב –
וְאַחֲרָיו בְּרֹאשׁ אֲוָזֶיהָ פּוֹסַעַת הָרוֹעָה בְּשִׂמְלַת הָעֵץ – וְכָךְ הֵם עָלוּ וּבָאוּ עַד כִּסְאוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
“אַבָּא, אֲנִי רוֹצֶה לָשֵׂאת אֶת אִילָנִית לְאִשָּׁה!” הִכְרִיז חַמְדִּי.
כָּל הַנּוֹכְחִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק גָּדוֹל, “בֶּן־הַמֶּלֶךְ הִשְׁתַּגֵּעַ!” –
וְהָאֲוָזִים שֶׁנִּבְהֲלוּ הֵחֵלּוּ גַּם הֵם לְגַעְגֵּעַ.
“אֲנִי אוֹסֵר עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת שְׁטוּיוֹת!” אָמַר הַמֶּלֶךְ. וְעַל הָרוֹעָה פָּקַד: “שׁוּבִי מִיָּד עִם אֲוָזַיִךְ אֶל חֲצַר הַמְּשָׁרְתִים וְאַל תָּעִיזִי לְהַרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ הָעֵצִיּוֹת בַּחֲצַר מַלְכוּתִי!”
“אֲבָל אִילָנִית הִיא נַעֲרָה יְפֵהפִיָּה!” הִתְעַקֵּשׁ חַמְדִּי.
שׁוּב פָּרְצוּ כֻּלָּם בִּצְחוֹק, וְהַמֶּלֶךְ אָמַר: “מָה קָרָה לְךָ, בְּנִי? אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן עִם בּוּל־עֵץ? רַק אִם תָּבִיא לְכָאן כַּלָּה יְפֵהפִיָּה, אַרְשֶׁה לְךָ לְהִתְחַתֵּן!”
לְמָחֳרָת רָכַב חַמְדִּי עַל סוּסָתוֹ אֶל הַיַּעַר, עָמַד שָׁם וְהִתְבּוֹנֵן מֵרָחוֹק בְּרוֹעַת הָאֲוָזִים עַד שֶׁהִגִּיעָה שְׁעָתָהּ לִטְבֹּל לִפְנוֹת־עֶרֶב בָּאֲגַם. כָּל הַיּוֹם חָשַׁב וְחָשַׁב אֵיךְ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַכִּשּׁוּף וְלָשֵׂאת אוֹתָהּ לְאִשָּׁה. וְכַאֲשֶׁר לֹא מָצָא שׁוּם דֶּרֶךְ, הִתְעַצֵּב וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ עַל צַוַּאר סוּסָתוֹ, נֶאֱנַח, וּבָכָה.
אָז הִפְנְתָה אֵלָיו הַסּוּסָה אֶת רֹאשָׁהּ, עֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת נָצְצוּ גַּם הֵן מִדֶּמַע, וּפָתְחָה אֶת פִּיהָ כְּאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם, וְאָמְרָה לוֹ:
“אַל תִּבְכֶּה, מַחְמַדִּי. יֵשׁ דֶּרֶךְ לִגְאֹל אֶת אֲהוּבָתְךָ מִן הָעֵצִיּוֹת.”
“אֵיךְ?”
הֶאֱרִיכָה הַסּוּסָה אֶת צַוָּארָהּ עַד לְאָזְנוֹ וְלָחֲשָׁה לוֹ.
“אֲבָל אֲנִי אֶטְבַּע!” נֶחֱרַד חַמְדִּי.
הוֹרִידָה הַסּוּסָה הַחֲכָמָה אֶת רֹאשָׁהּ, לִקְּטָה קְנֵה־קַשׁ וְהֵרִימָה אוֹתוֹ בְּפִיהָ אֶל חַמְדִּי הָרוֹכֵב עָלֶיהָ.
חִבֵּק חַמְדִּי וְנִשֵּׁק אֶת צַוַּאר סוּסָתוֹ, וְאָמַר: “אֲנִי אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרַיִךְ!”
לְמָחֳרָת הִשְׁכִּים חַמְדִּי לָבוֹא לִקְצֵה הַיַּעַר. הִשְׁאִיר אֶת הַסּוּסָה, פָּשַׁט בְּגָדָיו וְצָלַל לָאֲגַם כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׁם רַק דֶּרֶךְ הַקַּשִּׁית שֶׁבְּפִיו, וְכָךְ שָׁהָה שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
לִפְנוֹת־עֶרֶב יָרְדָה אִילָנִית לִרְחֹץ בָּאֲגַם יַחַד עִם אֲוָזֶיהָ, וְהִיא פּוֹרַחַת וּלְבָנָה כְּשֶׁלֶג, וּקְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת פְּרוּשׂוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם הָאֲפֵלִים.
כַּאֲשֶׁר שָׁטָה בֵּין אֲוָזֶיהָ גִּלְּתָה אֶת חַמְדִּי שָׁקוּעַ עַל גַּבּוֹ בְּמַיִם. הוּא טָבַע! – נִבְהֲלָה, אַךְ חַמְדִּי תָּפַס אֶת הָרוֹעָה וְחִבֵּק אוֹתָהּ בְּכָל כּוֹחוֹ וְיָצָא אִתָּהּ מֵהָאֲגַם. שִׂמְלַת־הָעֵץ נִסְּתָה לְהִתְלַבֵּשׁ עָלֶיהָ בְּכֹחַ וּלְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, אֲבָל חַמְדִּי לָפַת אֶת הָרוֹעָה בִּזְרוֹעוֹתָיו הַחֲזָקוֹת –
וְהַסּוּסָה הַשְּׁחֹרָה הוֹפִיעָה בְּצַהֲלָה מִקְּצֵה הַיַּעַר, בָּעֲטָה בְּפַרְסוֹתֶיהָ בְּשִׂמְלַת הָעֵץ וְרָמְסָה אוֹתָהּ לִשְׁבָבִים –
בַּשַּׂקַּיִם הַתְּלוּיִים בְּצִדֵּי גַּבָּהּ שֶׁל הַסּוּסָה טָמַן חַמְדִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד תַּחְתּוֹנִיּוֹת תַּחֲרָה דַּקּוֹת וְשִׂמְלַת מַלְכוּת נֶהְדֶּרֶת עֲשׂוּיָה מֶשִׁי, רְקוּמָה חוּטֵי זָהָב וּמְשֻׁבֶּצֶת יַהֲלוֹמִים, שֶׁהָלְמָה אֶת אֲהוּבָתוֹ כְּאִלּוּ נוֹלְדָה נְסִיכָה.
עָלוּ חַמְדִּי וְרוֹעַת־הָאֲוָזִים הַיְּפֵהפִיָּה עַל הַסּוּסָה וְטָסוּ לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ.
לֹא הָיָה עוֹד זוּג יָפֶה כְּמוֹתָם בְּכָל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ.
וְאַחֲרֵי שֶׁהַשְּׁנַיִם נִשְּׂאוּ, הָפְכָה הָרוֹעֶה־הַנְּסִיכָה לְאַוָּזִים אֶת הַמְּשָׁרְתִים שֶׁעִנּוּ אוֹתָהּ, וְשָׁלְחָה אוֹתָם לִלְחֹךְ עֵשֶׂב בָּאָחוּ הַיָּרֹק אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הָאֲגַם.
* * *
מְקוֹר הַסִּפּוּר עַל פִּי אֶסְתֵּר רַאבּ 🔗
הַסִּיפּוּר “שִׂמְלַת הָעֵץ” מְבֻסָּס עַל מַעֲשִׂיָּיה עֲמָמִית שֶׁשָּׁמְעָה בְּיַלְדוּתָהּ אֶסְתֵּר רַאבּ מִפִּי הָאוֹמֶנֶת הָעַרְבִיָּיה שֶׁלָּהּ, חָדִיגָ’ה. זֶה הָיָה בְּשִׁלְהֵי שְׁנוֹת הַ־90 שֶׁל הַמֵּאָה הַ־19 בְּפֶתַח־תִּקְוָה.
בָּעֶרֶב, עֵת עוֹלֶה הַיָּרֵחַ, הָיוּ יוֹשְׁבוֹת חָדִיגָ’ה וְהַיַּלְדָּה אֶסְתֵּר יַחְדָּיו עַל הַחוֹל הַפּוֹשֵׁר בֶּחָצֵר. חָדִיגָ’ה עוֹטֶפֶת אֶת הַמַּנְדִּיל (הַשָּׁבִיס) שֶׁלָּהּ בְּצִנְעָה וּבְסוֹד, כְּדֶרֶךְ נָשִׁים חֲשׁוּבוֹת. עִיגּוּלֵי לְחַיֶּיהָ הַמְּלֵאוֹת מַזְהִירוֹת לְאוֹר הַיָּרֵחַ, פִּתְאוֹם מַבְרִיקָה מַטְבֵּעַ עַל חָזָהּ, וּמַחְרוֹזֶת הַקַּרְפּוֹלִים נוֹדֶפֶת רֵיחַ לְמֵרָחוֹק.
קוֹלָהּ הַחַם שֶׁל חָדִיגָ’ה הִתְרַפֵּק בְּסַפְּרָהּ לַיַּלְדָּה אַגָּדָה, אֲשֶׁר לְיָמִים הֶעֶלְתָה אוֹתָהּ אֶסְתֵּר בְּמַחְבֶּרֶת שֶׁבָּהּ נִכְתְּבוּ גַּם אֲחָדִים מִשִּׁירֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים.
זֶהוּ סִפּוּר עַל בֶּן הַשֻּׂלְטַן שֶׁהָיָה אִישׁ חַיִל, רוֹכֵב מְהֻלָּל וְיוֹרֶה חִצִּים מְפֻרְסָם, וִיפֵה־תֹּאַר עַד לִמְאוֹד. וְסוּסָה הָיְתָה לוֹ אַצִּילָה, שְׁחוֹרָה כְּעוֹרֵב, וְרוּחַ קְסָמִים שָׁכְנָה בָּהּ; יֵשׁ שֶׁסִּפְּרוּ כִּי נִשְׁמַת נַעֲרָה טְהוֹרָה שׁוֹכֶנֶת בָּהּ, וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ כִּי בַּת שֹֻלְטָן מֵתָה הִיא שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה בַּסּוּסָה, אוֹ שֵׁדָה הִיא, לִילִית, שַׁיְטָנַה, אַחַת מִדָּרֵי מָטָה, אֲיֻמָּה וַאֲפֵלָה.
וּבַחֲצַר הַשֻּׂלְטַן הָיְתָה רוֹעַת אֲוָזִים, שֶׁהָעֲבָדִים קָרְאוּ לָהּ חְשֶׁשְׁבּוֹן עֵצִית [מִלְּשׁוֹן חָשָׁבְּ, עֵץ בְּעַרְבִית] בִּגְלַל שִׂמְלַת הָעֵץ שֶׁהָיְתָה עוֹטָה לִבְשָׂרָהּ כְּאָרוֹן קָשֶׁה. מִסְכְּנָה הָיְתָה וּדְווּיָה, וְהָיוּ הָעֲבָדִים מַכִּים אוֹתָהּ וּמַעֲלִיבִים אוֹתָהּ וְהִיא מַחֲרִישָׁה.
וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא חָמְדִּי [אוֹ עָמְדִי] בֶּן הַשֻּׂלְטַן לְטַיֵּל לְרוּחַ הַיּוֹם, רָכוּב עַל גַּבֵּי סוּסָתוֹ הַנֶּהְדָּרָהּ, וַיָּבוֹא עַד הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר שָׁם חְשֶׁשְׁבּוֹן רוֹעָה אֲוָזֶיהָ. וַיַּרְא אֶת הַנַּעֲרָה פּוֹשֶׁטֶת אֶת בִּגְדֵי הָעֵץ וְיוֹרֶדֶת לִרְחֹץ בַּבְּרֵכָה יַחַד עִם אֲוָזֶיהָ, וְהִנֵּה הִיא פּוֹרַחַת וּלְבָנָה כַּשֶּׁלֶג, וּקְוֻצּוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת מַגִּיעוֹת עַד לָאָרֶץ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם בֶּן הַשֻּׂלְטַן עַד מְאוֹד וְיֹאהֲבֶנָּה. וַיִּירָא אֶת אָבִיו הַשֻּׂלְטַן עַד לִמְאוֹד. וּכְשֶׁחִשֵּׁב מַחֲשָׁבוֹת אֵיךְ לְאָרֵשׂ לוֹ אֶת רוֹעַת הָאַוָּזִים וְלֹא מָצָא, הִתְעַצֵּב וְיַרְכִּין רֹאשׁוֹ עַל צַוַּאר סוּסָתוֹ וַיֵּבְךְּ.
עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּבוֹכֶה, וְהַסּוּסָה הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ אֵלָיו, עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת נָצְצוּ מִדֶּמַע, וַתִּפְתַּח אֶת פִּיהָ כְּאַחַד הָאָדָם וְתֹאמַר לוֹ:
“אַל תִּבְכֶּה מַחְמַדִּי, יָא־עֵינִי, אֲנִי אוֹבִילְךָ עִם חְשֶׁשְׁבּוֹן אֲרוּסָתְךָ לְמֶרְחַקִּים אֲשֶׁר עֵין אָבִיךָ לֹא תַּשִּׂיגְכֶם, בְּנֵה לָנוּ מִגְדָּל בִּשְׁכֶם, וְהַקִּיפֵהוּ פַּרְדֵּס, וְשָׁם תֵּשֵׁב עִם חְשֶׁשְׁבּוֹן עַד אַחֲרִית יָמֶיךָ.”
וַיְחַבֵּק עָמְדִי וַיְנַשֶּׁק אֶת צַוַּאר סוּסָתוֹ, וַיַּעַשׂ כִּדְבָרֶיהָ.
עִם מְלֹאת הַשָּׁנָה יָשְׁבוּ כְּבָר עָמְדִי וַאֲהוּבָתוֹ לָבֶטַח בְּמִגְדָּלָם הַצּוֹפֶה עַל פְּנֵי שְׁכֶם, וְעִמָּם בְּנָם הַקָּטָן, וְיִחְיוּ בְּטוֹב וּבְנָעִים.
"הַתַּרְנְגֹלֶת הֵטִילָה גְּלָלֶיהָ / וְעַתָּה רוּץ, רוּץ אַחֲרֶיהָ / וּלְעוֹלָם לֹא תַּשִּׂיגֶנָּה / כִּי תַּחֲלִיק עַל חֲרָאֶיהָ – "
כָּאן פּוֹרֶצֶת חֲדִיגָ’ה בִּצְחוֹק מִדַּרְדֵּר, וּבְעוֹד הַיַּלְדָּה אֶסְתֵּר נִדְהֶמֶת עַל הָאַגָּדָה הַנִּפְלָאָה שֶׁנִּסְתַּיְּמָה בְּאֹפֶן כָּל כָּךְ בִּלְתִּי צָפוּי מֵרֹאשׁ, וּשְׁתֵּי יָדָיִם גַּרְמִיּוֹת וְקָשׁוֹת נוֹשְׂאוֹת אוֹתָהּ אֶל מִטָּתָהּ לִישֹׁן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.