¹    🔗

(אצל עיר שאפַהויזן).

מי יברא לי נִיב שפתים וסוד שיח שרפי קדש להביע הודך הנורא הה מַשק רהיין! רֵאשִׁית דרכי אֵל! –. תעופת כנפי הזמרה וּמְעוּף צִלְצָלֵי קַוֵי הכנור, אט אט תתנהלו מוּל מרוצת עֲרוּץ נחל קדומים זה וגליו הקלים המעופפים שמימה כרגע ומתנפלים בזעף ורעש מראשי הַצוּקִים אל תהום רבה הנחפה בהדרת שֵׂיבָה! –. רשפי קשת שלוחים כברקים למַטרה מידי גבור משכיל, נִרפים אתם נרפים מול מִשְׁבְּרֵי הנהר הנורא הזה! –. נשרי שמים המחישים אֵבר לעוף אל אֹהֶל השמש עד ארגיעה, אך בכבֵדות ובעצלתים תנהגו מול דכיי הים הגדול הזה – הוי, איך יתגלגלו הגלים בשצף קצף! איך ישאו דָכים עד לב השמים, יתגעשו ברֹגז וזעם וְיַזוּ קִצפם עד ראש כוכבים! – הה הֶמְיַת גלי סער! תשואות רעמים אדירים מַרגיזי ארץ! לא תתנוני הָשֵׁב רוחי, תחרישו את אזני, תְּשַדדוּ נִטְפֵי הַדִבֵּר משפתותי ותכריעו את נפשי! – בנפש נבהלה אשתומם על תרועת תהום אל תהום – הוי איך יריעו איך יצריחו! קול רעמם הולך וחזק כקול שדי בדַברו! –. תחתיך, יַם זֹעֵף! תחתיך תגעש תרעש הארץ, מוסדי הרים יתפלצון, ירעם הרים מֵעָל והשאול מתחת! –. מי הוא האיש אשר לו זרוע עִם גבורה לשום בריח ודלתים לְשֶׁטֶף מים עזים האלה? מי זה יעצר כּחַ לעצור בעד מרוצת המַבול הנורא הַזֶה המתפרץ בְחַיִל וְעִזוּז מִנִקְרוֹת צוּרֵי שַׁדָי ונקיקי הררי אל? מה שְׁמוֹ? ומה שם בְנוֹ? – הה, האיש אשר עֹז בידו לְכַבוֹת אֶת יַמי שלהבת בהתפָּרצם מכִּלְיוֹת הָרֵי שְׂרֵפָה ביום זְוָעָה וגבורה בימינו לעצור מֵרוּץ כוכבי אש כי יעופו בפקודת אֵל זוֹעֵם לְלַהֵט ארצות החטאים בנפשותם; האיש ההוא יעצר כֹּח לעצור גם בשְאוֹן גלי הים האיום הזה ההולכים וְסֹעַרִים לנצח, ובעוז ותעצומות ישטפו שׁטוף ועבור, יבלעו רוּם וָשֶׁפֶל, ומבעד נִבכי קצף ישאו ברעם ורעש קול שאונם אל עוברי דרך המשתאים ברעדה: “יש אלהים! נורא הוא האלהים! אין חֵקר לעזוזו! דע נא פה בן אדם! כי הבל אתה”!! –.