מנדלי עם הקבצנים: גרוטסקה במערכה אחת

הנפשות

מנדלי

ג' עניים:

הרשלי, כבד־פה

אלתר, שתום־עין

פישקא, קיטע

רחל לאה, פונדקאית

ג' בעלי בתים:

ר' יקותיאל

ר' כתריאל

ר' מלכיאל

הבימה: אכסניה, מזנון, בקבוקי־יי"ש וחבית־שיכר.

מנדלי (קורא בדלת הפתוחה, החוצה:) היכָּנסו! חורבה על אֵם־דרך אִם עומדת נכנסים בה, על אחת כמה – בית!

ג' קבצנים (נכנסים.)

אלתר גם בית, וגם מזוזה, מנדלי!… (נושק המזוזה.)

הרשלי (כשהוא מסתכל מסביב בחדר:) ר־ר־רבותי, להיכן ב־ב־באנו?

אלתר כלום כלוּ עיניך? לאכסניה באנו! אני באחת מעינַי רואה מה שאין אתה רואה בעינים שתַּים!

פישקא הוֵה אומר: לא באחת מעיניך, אלתר’קי, רק בעינך האחת! ואולם אף היא, עינך הפתוחה – עיוורת! לא אכסניה כאן, רק אכסדרה, פרוזדור לאכסניה! באכסניה יש תנור, יש בקבוקי־יי"ש הגון, יש אווז צלוי, יש קורקבן, יש כבד כתוּת ומתוקן בשוּמן ובצלים… יש ויש! וכאן, רחמנא ליצלן – (ביד על שולחן המאכלים הדל) – זכר לטיט!…

אלתר לא רק שקיטֵע אתה, פישקא, גם מוּכה־סנוורים הנך, הן כל מה שמנית יש כאן, הכל יש כאן, גם תנור, גם בקבוקי יי"ש, גם אווז וכו' וכו'!

הרשלי י־י־י־ש… לא ב־ב־בשבילנו!

מנדלי אתם, למאכלי־תאוָה אתם שואלים. ופישקא לאכסנאי… לפונדקאי… יישר כוחך, פישקא! כל אלה בלי הפונדקאי אינם ולא כלום… באין בעל־הבית – אין התנור מחמם, אין המשקאות מעודדים, וכל המאכלים אינם משׂביעים…

הרשלי ל־ל־לכו־נא ונווכחה, י־י־יאמר –

פישקא לא יאמר, אלא יגמגם…

הרשלי נ־נ־ננסה־נא ונִטעמה מכל אלה –

מנדלי בלי הפונדקאי?

אלתר אין כאן פונדקאי רק פונדקאית, אשה מושלת במקום הזה.

פישקא רחל־לאה – שם־דבר!

מנדלי אחת היא לי אם איש ואם אשה – אדם! אדם אשר יגיש לנו את המאכלים בעין יפה, אשר יעבור עלינו כאברהם על גבי ג' המלאכים ויגיד לנו: יִטעַם, יבוּסם לכם! בלא ברכת אדם – הרי הם – (מראה על המאכלים) – קש וגבבא! את האדם אנחנו מבקשים בכל אתר ואתר, את האופן החי במאכינאציה, בעולמו של הקב"ה… את בעל־בית־המרזח, שימתיק לנו את מזונותיו. לא כך, פישקא?

פישקא לא כך, מנדלי, לגמרי לא כך… אני – עם הרשלי אני מסכים! תלמידי־חכמים שכמוֹתנו – אין אנו זקוקים לה לפונדקאית שתשמש אותנו דווקא. לא נתכוונתי לה בדברי ולא למענה־לשונה של זו. אני רק לכמות הקטנה של “בורא מיני מזונות” ומשקאות אלה נתכוונתי, שאינה ולא כלום… אין קומץ זה – (מראה על המזנון) – משביע את האריות… (נוטל בחטיפה בקבוק יי"ש מעל האיצטבה.)

מנדלי הָשֵב! בזה הרגע השב את הגזילה.

פישקא די לי שאני מחכה למשיח… לרחל־לאה לא אחכה!

מנדלי הָשֵב!

פישקא אשלם לה, אשלם לה אחר־כך!

מנדלי במישחק־הקלפים ובמשתה היין מקדימים ומשלמים! הָשֵב! באין כאן “אדם”, לא ניגע בכל אלה!

פישקא (משיב הבקבוק למקומו:) אנחנו בשלנו ומנדלי יחי' בשלו… לאדם הוא צריך! א טייערע מצאצע¹ – אדם!

מנדלי הרי כך! אני לבר־נש, לבר־נש אני צריך, שמעת?

פישקא בר־נש! (מראה על עצמו ועל חבריו:) והני אינשי? וכי לא אדם אנחנו? הבט: כלום לא טובים אנחנו בעיניך? וכי מפני שאני גיבן – הפסדתי?

אלתר ואולי מפני שעיני סמויה, שרגלי קטועה וידי גדועה, איני כשר בעיניך?

הרשלי ואולי אנוכי הוא, מ־מ־מנדלי, ש־ש־שלשוני לקויָה, ש־ש־שכוּתָנתי בלויה וקרועה, נ־נ־נמאסתי עליך?

מנדלי להד"ם! כלומר, לא היו דברים מעולם! אמנם כן, בעלי־מומים אתם אומללים, עניים מרודים, ואולם חביבין אתם לי, אחי, שבני־אדם אתם!… לא הגב הזקוף, לא הרגל הישָרה, אף לא העין הפקוחה, הם סימנים לאדם שהוא אדם, אלא רוחו המתנוססת בקרבו. יש רוח אלוהים המקננת והמקוננת, המנהמת גם בחורבה, ודווקא בחורבה!… למראית־עין – אין כל אחד מכם אלא חורבה, צריח שָמֵם… ואולם פי שבע תיף נפש אצילה ונשמה עילאית המבצבצת מתוך גל של סחבות… מישחק ההפכים הוא, הצודד נפשות… הוי חורבות! חורבות! חורבות אנשים, אחים אתם לי רחימאים… יקַרתם לי, על־כן הלכתי אחריכם! על־כן נסחפתי אליכם, כאלישע אחרי אליהו!… האדרת אשר השליך אליהו אל אלישע ודאי קרועה ובלוּאָה היתה אף היא, השליכו לי את אדרתכם אף אתם, אתעטף בה, אעטה קרעיכם אף אני!

פישקא יפה דרשת, מנדלי! דרשת! דרשת! דברים בעלמא, מנדלי, ווערטער געדרשנ’טע, געדראָשענע². כך! לא משלך אנחנו ולא משלנו אתה, לא מחומר אחד קורצנו! צר לך אתנו, מנדלי, מיום ליום יֵצַר לך… אין אנו מספיקים לך… שאלת לאנשים עוד –

מנדלי ייכנס הרוח בנינוֹ ובנכדו של אבי־אבי־אביך, פישקא! שאתה מעליל עלי עלילות… לא סרחתי ואתה מבַיישני. אתה חושדני, פישקא, במה שאין בי… לא כיוונת לתמצית דברַי, לא ירדת לסוף דעתי –

פישקא פי… פי… מי כמוך, מנדלי, מי ידמה ומי ישווה לך…

מנדלי (סוטר לו בלחיו:) הרי לך!

פישקא (ביד על לחיו:) יישר כוחך! (פונה אל שאר חבריו.) רבותי, מנדלי זה – בן תורה הוא, צורבא מדרבנן… כך סוטרים בני תורה! פעם אחת הִיכַני ראש־הקהל בבית־הכנסת, לא צרבה מכתו כלל, עם־הארץ היה! וזו שלו, של מנדלי – אש אוכלת!

הרשלי אם כ־כ־כן – אויב יע אזוי³? ת־ת־תתן לו ג־גם ב־ב־בשניה, כי למה תהא לחיוֹ האחת בוערת והשניה חיוורת?

מנדלי תן, פישקא, תן הלחי!

פישקא (מטה לו לחיוֹ:) בידך אפקיד רוחי –

מנדלי (חובקו ונושקו בלחיו השניה.)

אלתר פישקא, מכת־לחי של מנדלי ונשיקת פיהו – מה עדיף?

פישקא טעם אחד לשתיהן…

מנדלי כנים דבריך, פישקא – את אשר אוהַב אותו אוכיח, ואת אשר אוכיח אותו אֶשַק… לא ירדת לסוף דעתי, פישקא! אהבתיכם, ואם אינכם מספיקים לי, הבו לי אנשים עוד! כל יושבי תבל לא יספיקו לי… אני חפץ עוד, עוד, חדשות לבקרים! כל אדם חדש – עולם חדש הוא לי… נוסף אדם לי – לי נוסף עולם עוד אחד… אתם, מה אתם אומרים? אין מספר להם לכוכבים! והקדוש־ברוך־הוא, מה הוא אומר? לא יספיקו לי כוכבי מרום כולם… הבו לי אנשים עוד! נעים אנחנו ונדים ממקום למקום, גולים מעיר אל עיר – למה? כלום אל שדות שוממים ואל בתים של עץ ושל אבן אנו כָלים? אל פנים, פנים חדשות, אנו נכספים! פנים חדשות, – איי געוואלד![⁴⁷] אכסניה זו אם אין בה איש – נעזבנה מיד!

פישקא ואני להיפך – (נסוג קצת בזהירות לאחור) – אם אין כאן איש, אפשר לקיים כאן מצוָה מן התורה –

מנדלי כלומר?

פישקא כשאין איש בבית – אין צורך לגנוב, יכולים לקחת, לקחת באין מפריע ובאין מַכלים דבר…

מנדלי פישקא! אם לדברים שבליצנות – אמיץ אנוכי ממך, תהא ידי עוד פעם על העליונה… (מרים יד.)

פישקא גם אתה, מנדלי, אין אתה יורד לסוף דעתי…

מנדלי לא לסוף דעתך, רק ללֶחייךָ אֵרד עוד פעם, גנב שכמוֹתך!

אלתר קניה במשיכה ולקיחה – היינו־הך הם אצלך?

מנדלי היינו־הך!

אלתר למה אָרחתָּ לחברה אתנו?

מנדלי תמוּה לך, עכברוש שכמותך, אף לי, תמוה… אחת תדע: לא כדי ליהנות מן ההפקר אָרחתי לחברה אתכם. מצאתם חן בעיני, אתם הנמושות שבבני־אדם, טובים מכם לעת־עתה לא מצאתי!

אלתר ואם תמצא?

מנדלי אעזבכם… לאנחות ולשמחות! הוא אשר אמרתי: הבו לי בני־אדם, להבות־אל!

פישקא (אל הדלת:) צאי! הו, צאי אלינו, הלהבה!

הרשלי מ־מי שם? צא!

אלתר אל תאמר צא רק צאי, אשה היא היושבת פה בחומה…

פישקא אל תאמר צאי רק צא! לא אשה סתם היא, רחל־לאה, רק אשה בתוך זוג מכנסיים.

אלתר לא – צא ולא – צאי, רק – (צועק לעבר הדלת) – רחל־לאה! רחל־לאה!

רחל־לאה (מתפרצת פרועת־שער ואדומת־לחיים. סינר מלוכלך קשור למתניה ומגבת בידה:) “רחל־לאה” – כמו הגויים לאחר סָבאָם! על השינַיִם, על השינַיִם צעק!

אלתר זאת היא!

ג' העניים רחל־לאה!

רחל־לאה כל חלומותי אשר חלמתי היום ותמול ושלשום ואשתקד – יחולו על ראשיכם – מי אתם?

מנדלי עניים אנו, יהודים אנו עניים… המעט לך?

רחל־לאה שישו ושמחו – עניים! יכולתם להישאר בכבוד גדול באשר הייתם!

מנדלי כך אַת מכניסה אורחים, אכסנאית?

רחל־לאה מה לי ולכם? צאו מכאן, קבצנים, צאו, דלפנים!

מנדלי לא אליך באנו, לכוס יי"ש באנו, מִזגִי לנו מן המרים המאָררים האלה…

רחל־לאה עניים משלמים קודם ואחר־כך שותים!

ג' העניים (חותרים בכיסי מכנסיהם העמוקים ומשלמים את פרוטותיהם על יד רחל־לאה.)

אלתר מי שיש לו מזומן – יקח א קאפעטשקע צוּם גוּמען⁴, ישתה גם יאכל אווז על גלדי שומן!

מנדלי ומי שאין לו?

פישקא אנחנו נכבדֶנו. מזגי, מזגי לנו, רחל־לאה! כוס אחת לכולנו!

הרשלי לכל אחד מ־מ־מאתנו!

אלתר לא כוס אלא בקבוק.

רחל־לאה שיכורים שכמוֹתכם!

פישקא שיכורים ולא מיין.

אלתר מיי“ש! מיי”ש!

מנדלי (מוציא מארנקו כסף ונותן לרחל־לאה.) זה בעד היין וזה בעד גלדי השומן. מנות אווז וגלדי שומן וחלת לחם לכל אחד ואחד מאתנו בכאן ולאלה אשר בחוץ.

רחל־לאה גם אווז וגם גלדי שומן וחלת לחם? לא ייאָמן כי יסוּפר! אביונים שכמוֹתכם. (מתחננת:) אולי רק חלות־לחם תאכלו? שַלמו רק בעד החלות.

מנדלי מאי איכפת לך אם נאכל גם אווז?

רחל־לאה אִכלו והתפקעו, אִכלו גם אווז… (מתחננת:) אך אל נא תאכלו גלדי שומן…

מנדלי מאי איכפת לך? במיטב כספנו אנו משלמים לך…

רחל־לאה לא איכפת לי אמנם… ואולם רבש"ע. קבצנים שכמוֹתכם… הנראתה, הנשמעה עוד כזאת? לדידי – זִללו והתהפכו על ציריכם… אך למה אכחד? הלב, הלב סולד – קבצנים שכמוֹתכם, זוללים וסובאים שכמוֹתכם… כמעט שנתרוקן המזנון כולו!

מנדלי וארנקך נתמלא!

רחל־לאה מה אעשה לבעלי־בתים כי יסורו למלוני – ומזנוני ריק?

פישקא מים שישתו… עוד בקבוק, רחל־לאה!

רחל־לאה (נדהמה:) עוד?

אלתר עוד!

ג' עניים עוד ועוד!

פישקא עד הפרוטה האחרונה! (מריקים לה כוסיהם, מקבלים ומחלקים ביניהם בקבוקי היי"ש.) מנדלי, מסתפק אתה במועט, בבקבוק אחד… איסטניס אתה! היי"ש האמיתי, מנדלי, מקומו בבקבוק השני. משל למה הדבר דומה? כהקדמה לווינשפינגערל⁵ שאתה מתימר לחַבר, והשני, הבקבוק השני – הוא הווינשפינגערל גופא!… לחיים!

רחל־לאה (מגישה להם מתוך שצף־קצף בקבוקים עוד:) לדידי… אך הבֵן לא אוּכל, הא כיצד? קבצנים־גרגרנים שכמוֹתכם. בוֹשוּ! היכלמוּ!

ג' העניים (שותים מתוך הבקבוקים.) לחיים!

אלתר לחיים, רחל־לאה!

רחל־לאה (אוטמת אוזניה.)

פישקא לא תחפוץ בחיים, חברה, ניחא לה!

אלתר אל בעלה היא רוצה – שוכן־עפר הוא!

פישקא דרך צלחה! אל חבריו. לחיים!

העניים לחיים! ולשלום!

מנדלי די! די והותר! את אלה אשר בחוץ שכחתם… הוציאו גם להם!

אלתר (נוטל מאת חבריו את בקבוקי היי"ש:) תן, פישקא!

פישקא עוד לגימה אחת מן הבקבוק השלישי, מנדלי…

מנדלי לא כלום!

פישקא (מוסר גם בקבוקו לאלתר.)

אלתר (מוציא את בקבוק היי"ש החוצה וחוזר.)

מנדלי גם בלי שתיה “כדת” לא תוכל לֶכת, פישקא!

פישקא בלי יי"ש, – אמנם כן, אך עתה… עתה במחול אצא!

מנדלי צֵא!

פישקא ברוב עם! ברוב עם הדרת מחול! (יוצא במחול.) הבו יד!

ג' העניים (יוצאים במחול.)

חבורה ( של עניים, מאלה שעמדו בחוץ, מתפרצת אל החדר ומצטרפת למחול.)

מנדלי לא לשם היי"ש, לריח המחול באו! אשריכם!

העניים (עוד רוקדים רגע, עומדים פתאום מרקוד כמו על־פי צו, כשהם אחוזים זה ביד זה.)

פישקא מנדלי – למה תעמוד מרחוק, מנדלי?

מנדלי תן לי, תן לי, פישקא, כה אעמוד וכה אתבונן –

פישקא למה תתבונן, מנדלי?

מנדלי ליוצאים במחול אתבונן, ליהודים רוקדים…

פישקא כלום לא ראית מימיך יהודים רוקדים?

מנדלי לא ראיתי…

פישקא בשמחת־תורה, מנדלי? ובפורים?

מנדלי ביומא־דפגרא – ראיתי… ביום־חול לא ראיתי. תבוא עליכם ברכה, שראיתיכם בכך, שראיתיכם רוקדים ביום חול…

פישקא למה תעמוד מרחוק, מנדלי?

מנדלי אתכם אני!

פישקא לא כהרי עומד בתוך המעגל כעומד מחוצה לו… מחוץ למעגל כמחוץ למחנה, רחמנא ליצלן. בוא, מנדלי, והתערב, התערב בתוך עדתנו…

מנדלי אתכם, אתכם אני, כלומר בלב ונפש…

פישקא בלב ונפש… זה מעט, מנדלי, בכל רמ"ח אבריך, בכל עצמותיך… תאמרנה! רקוֹד, רקוד אִתָּנו, מנדלי.

העניים כולם (מזמינים אותו:) מנדלי!

מנדלי (מושיט להם כפיו:) קחוני, אם חפצתם בי –

פישקא (פורץ מבוא במעגל.) פנימה, פנימה, מנדלי, כל כבודך פנימה! לא תחוּל וכאילו תחוּל… לא שתית, מנדלי, מבקבוק שני והנך פטור שבדיעבד מכל מחול!

מנדלי (מושכו אליו אל תוך המעגל:) גם אתה, פישקא, פטור אתה ממצוָה זו, שטעמת מבקבוק שלישי –

אלתר אחד המרבה ואחד הממעיט – רִקדו אחים, רקוֹדו!

רחל־לאה קבצנים שכמוֹתם!

פישקא כִּבשו אתנו גם את המלכה! קחוה! קחו גם אותה, באמצע, אל תוך המדורה! (מנדלי יוצא בפריצת המעגל.)

העניים (מכניסים את הפונדקאית לאמצעיתם.)

רחל־לאה (מתוך המעגל הסובב, מתעברת:) קבצנים! דלפנים! אביונים!

פישקא אל תשמעו לה, חולו, חולו ורקודו! האח, הו, האח! רוקדים.

ג' בעלי־בתים (נכנסים עם מלתחות בידיהם, נרתעים קצת לאחוריהם, משתאים:) דיֶן דוֹבּרי⁶!

העניים (כולם יחד, ברוגזה:) טשאַהאָ⁷?!

ג' בעלי־בתים (נבעתים:) זדראבסטבוּיטאֶ⁸!

העניים (כולם בקידה:) שלום עליכם!

ג' בעלי־הבתים טפו – יהודים!

מנדלי מאי טפו?

ר' יקותיאל אמוֹר אמרתי: גויים יעלזו פה ברינה… תיפח רוחכם, שיהודים אתם!

מנדלי תיפח רוחכם אף אתם – שיהודים הנכם, אף אַתֵּמָה!

ר' כתריאל קבצנים!

ר' מלכיאל דלפנים!

ר' יקותיאל פושטי־יד!

ר' כתריאל דורסי־אסקופות!

ר' מלכיאל שנורֶרים!

רחל־לאה צאו! צאו מכאן! אביונים שכמוֹתכם! עיניכם הרואות: נכבדי־עיר, עשירי־עם באו תחת צל קורתי. עם מזוודות ועם כרסים בלי עין־הרע, עם זקָנים יורדים על מידות, עם כובעי־אַטלס ועם פנים טבולים ושרויים בחֵלב… מה אגיש לפניכם, אדוני? משקה?

ר' יקותיאל לא נשתה כלום!

רחל־לאה אולי תאכלו משהו?

ר' כתריאל לא נאכל כלום!

רחל־לאה שפיר… מה לנכבדים בבית־המרזח? בַּמֶה אוּכל לשָרֶתכם?

ר' מלכיאל כוס מים קרים תני לנו מן הבאֵר…

פישקא אנוכי מה־לך אמרתי, מנדלי, מים ישתו!

מנדלי ידעתם, פישקא, מה־מאוד ידעתם… אני עם לבָנים⁹ אלה גרתי, אך לא ידעתים כמוך!

פישקא מים, מים ישתו!

מנדלי צר לך עליהם, פישקא?

פישקא אף לא מיניה… ישתו מים ואנחנו יי"ש נשתה – כה לֶחי! (הופך הבקבוק אל פיו.)

מנדלי (נוטלו מידו.) הקץ, הקץ לשתיה!… אִסרו הסוסים – חֶברה! והַידָה¹⁰ לדרך!

העניים (יוצאים.)

ג' בעלי־הבתים (נשארים.)

מנדלי לכו, לכו אף גם אתם. אני בא אחריכם!

אלתר תבוא! (ביד על העניים:) לא מאהבת מרדכי… משנאת המן תבוא! (מראה על ג' בעלי־הבתים, מדגדג בעָברוֹ את ר' יקותיאל בכרסו.)

פישקא (מדגדג בכרסו של ר' כתריאל.)

הרשלי (את ר' מלכיאל.)

ג' בעלי־בתים (מצטמצמים מתוך “כי־כי”, מזדקפים מיד, בחימה:) דרך־ארץ!

פישקא הֲנַכֶּה, נַכֶּה, מנדלי?

מנדלי טשאַהאָ! התחת אלוהים, או, להבדיל, התחת הגויים, אתם? הם… הם יַכוּם! וידכם אל תהיה בם! צא, פישקא, צאו כולכם, כרגע!

ג' העניים (יוצאים מתוך צחוק.)

פישקא (לפני צאתו:) היי שלום, רחל־לאה, אכלנו ושתינו – והמה – (מראה על ג' בעלי־הבתים) – הם ישלמו בעדנו. (יוצא.)

ג' בעלי־הבתים (נדהמים:) אנחנו?

רחל־לאה (לעבר הדלת:) הלוואי שתקיאו, גם את חלות־הלחם, גם את האווז על גלדי־השומן, גם את היי"ש…

ג' בעלי־הבתים (מקשיבים מתוך חרדה:) אנחנו?

רחל־לאה לא אתם, חלילה… הם! הם שילמו, סילקו כבר!

ג' בעלי־הבתים (בנעימה של רצון, אבן נגולה מעל לבם:) סילקוּ!

רחל־לאה (מראה להם את ארנקה המלא:) הרי…

ר' יקותיאל כיס הכסף…

ר' כתריאל כמה כאן?

רחל־לאה (הופכת הכיס על פיהו:) שלושה.

ר' מלכיאל (מונה בסקירת־עין גרידא:) שלושה רו"כ¹¹!

ג' בעלי־הבתים אַי! אַי! אַי!

ר' יקותיאל זוללים!

ר' כתריאל סובאים!

ר' מלכיאל שלושה רו"כ!!

ג' בעלי־הבתים אַי! אַי! אַי!

רחל־לאה בעוונותינו הרבים… ואולם נוחו, נוחו, נכבדים, הניחו מלתחותיכם ונוחו… הנני ואביא לכם מים.

ר' יקותיאל מן הבאר.

רחל־לאה (הולכת.)

מנדלי על־כן לא תשתו יי"ש?

ר' כתריאל יי“ש… יי”ש… זה ריחו נפוץ – הם… מאין להם, לקבצנים, כסף לקנות יי"ש? אני להם לא נתתי!

ר' יקותיאל אף לא אני!

ר' מלכיאל אף אנוכי –

ר' כתריאל מאין להם הכסף?

מנדלי מן העניים… רבותי! כבר אָמר להם, לעניים, מי שאָמר: לכו והתפרנסו זה מזה…

ר' יקותיאל לא להם נתכוון דוד המלך!

מנדלי גם להם וגם לכם!

ר' יקותיאל מאי בנו?

מנדלי בכם! שאמר להם: לכו, פִשטו בגדוד! ואין גדוד אלא – אתם!

ג' בעלי־הבתים (נוטלים מתוך פחדם את מלתחותיהם בידיהם.)

ר' יקותיאל מה שמך כי אדע, שמאַיים אתה…

מנדלי מנדלי שמי, שמעת!…

ר' יקותיאל שמעתי, שמעתי… ואולם לא כמנדלי תדבר, כי אם כשלום־יעקב. היה אתנו אברך בקופולי ושלום־יעקב שמו, פיקח ובן־תורה, מושלם בכל המעלות, אך לא חי בשלום אתנו, היה דומה לך.

מנדלי גם אתם דומים אתם מאוד לאלה אשר עזבתי. לוּ שבתי להיות שלום־יעקב ביניכם, ועזבתיכם שנית…

ר' יקותיאל הוא אשר אמרתי, שלום־יעקב אתה! שוב אלינו, למקומותינו שובה! שוב לקופולי, לקלֶצק, לטימקוֹביץ שוּבָה. כתב־רבנות לך ניתֵּנה!

מנדלי ומים מן הבאר… שהם עולים בזול! ואני מציע לכם עסק יותר טוב: אני מן הבקבוק הזה לכם אָצלתי.

ר' יקותיאל בלי מחיר?

מנדלי בלי מחיר! רק אל־נא אראה אתכם בפיכחותכם… בשכרונכם, אולי תיגָלה מעט חרפתכם. בשכרונכם אולי יוסר הלוט מעל פניכם. כלום פנים הם אלה? אם צלם אלוהים הוא? הן לוט לבשתם! שתו, לכל הרוחות, וצאו במחול־שיכורים. אולי תגרפו גם אותי אתכם, כמו שנגרפתי עם האחרים… שתו! (מוזג לכל אחד כוס.)

ר' יקותיאל (נוטל הכוס מידיו:) אוי לי… אוי לי מיוצרי ואוי לי מִיִצרִי. רוצה אני לשתות ואולם חושש אני למעותי. כל המלתחה שלי מלאה מעות, תרפ"ט אלפים לי במלתחה! אני, יקותיאל, ר' יקותיאל, גברא רבא בעירי, איש הטַכסה אנוכי, בעל הטכסה! (פונה אל ב' בעלי־הבתים:) אם תשתו אתם אתי, ולא אירע רע! ואשתה אתכם גם אני…

ר' כתריאל זה עתה מכרתי יער והריני הולך לקנות יער גדול ממנו… סוחר יערים אנוכי, כתריאל, ר' כתריאל, תקיף בדעה, נגיד ואוחז ביד… מלתחתי מלאה, אוצרות־קורח לי במלתחה! אך אתם משיבי־טעם, אם תשתו ואשתה גם אני. אשתה כוס יין חינם…

ר' מלכיאל הנני מוכן ומזומן… ראש הקהל אני. מלכיאל, ר' מלכיאל ופרנס־העדה הראשון. אתכם בצוותא חדא – אדרבא! ליתר בטחון – הנני ואשב על המלתחה, על רכושי העצום… אסיגנאציות. שמא הן נקמטות, אינן נפסלות, לא רק שנאות הן, האסיגנאציות, גם רכות הן, רכות הן… ויפות, יפות למוכה־טחורים… (מרים הכוס:) כוס אחת, אחת לשלושתנו, לא, לארבעתנו! גם אתה שתה, האַברך!

ר' יקותיאל למה? צר על כוס יי"ש. איש ישר הוא!

מנדלי שתו וגולו מעליכם את ההבל ורעוּת־הרוח. אשתה גם אני אתכם ואם אין לי כלום…

ג' בעלי־הבתים לחיים. (שותים, ראשיהם צונחים בבת־אחת לפנים, לאחר רגע הם נופלים לאחור, רגליהם מועדות, נעים ונדים כשיכורים.)

מנדלי גדלי־כרס וקטני־מוחין אתם!

ג' בעלי־הבתים (נרתעים ונסוגים לכאן ולכאן, צונחים בבת־אחת על מלתחותיהם, נעים ומתגוללים לבסוף על הרצפה.)

פישקא (בא מבחוץ.) רתמנו הסוסים, מנדלי.

מנדלי טוב שקראת לי, פישקא, אחריכם ארוצה!

פישקא (על ג' בעלי־הבתים:) הא מה פירושו?

מנדלי הָסב עיניך מהם, פישקא, ולא תראה בקלקלתם… מתבייש אנוכי.

פישקא אתה? מה לך ולהם?

מנדלי בני־עירי הם… בין אלה נולדתי, גדלתי, יחד אתם שאפתי רוח, באורחותם הלכתי, התהלכתי… בני עירי הם… היו… לא יהיו עוד! נקעה נפשי מהם, מן השיכורים הללו.

פישקא לא שיכורים, מנדלי, עשירים. עשירים המה. אשרי עין… כלום ראית, מנדלי, כאלה, סרוחים פה בפישוק־רגליים ובכל השאר – בינינו? צא אליה, אל החבריא, מנדלי!

מנדלי צא אתה, פישקא, אנוכי בא אחריך…

פישקא אתה בגפך תצא ואני… רק מלתחה אחת אקח.

מנדלי רק אתה… לא אץ להעשיר אתה!

פישקא מלתחה אחת לכולנו. (לוקח בידו מלתחה אחת.)

מנדלי הנַח! יהי להם אשר להם… חסרת רק רגל, פישקא, והם חסרי־נפש ולקויי־רוח המה. צא כמוני, פישקא, בגפך צא…

פישקא (מניח המלתחה מידו.) מצוָה הבאה לידי – החמצת, החמצת, מנדלי.

רחל־לאה (באה עם כוס מים.) מים! כוס מים מן הבאר, אדוני, ראש הקהל!

מנדלי תני לי, אני את המים הצלולים אשתה ולא אָקיא בגועל־נפשי, ישטפו בי מי הבאר את כל הסחי והמאוס, בי יָצקו שלושת אלה… (שותה.) טובים המים! ועתה – אתכם, פישקא! לא בראשכם אלך, גם לא אחריכם אהיה נגרר, רק אתכם, בתוככם, בתוך עדתכם קרועה ובלואה… תנו קרעים לי ואלבש! את בגדי על בשרי לא אפרום – שלא יאמרו – (מראה על ג' בעלי־הבתים המתגוללים על רצפת בית־המרזח) – על מת קרעתי… אֶפשטנו ואהפכנו על צדו – (הופכו ולובשו) – עני אני כמותכם… בוא!

רחל־לאה לא שתו משלי ושָכרוּ –

פישקא הם משלנו שתו… את תשמרי עליהם, אכסנאית. שומרת־חינם תהיי להם, לראשי־קהל אלה!

מנדלי לא אותם תשמרי, לא יחפוץ איש לקחתם, אַת שמרי המלתחות. שם צפוּן הון… בוא, פישקא, בוא! (יוצאים.)

רחל־לאה (פורשת ידיה על המלתחות כתרנגולת על אפרוחים.)

המסך

מנדלי עם הקבצנים, גרוטסקה במערכה אחת. פורסם ב־“דבר”, מוסף לשבתות ולמועדים, ה' אדר תרצ"ו (28.2.36).