מַקְסִים הוּא הַצַּיִד עַל שׁוּעָלִים בְּעֶזְרַת דְּגָלִים. יוֹצְאִים וּמַקִּיפִים שׁוּעָל מִן הַשּׁוּעָלִים, בּוֹדְקִים וּמוֹצְאִים אֶת מְקוֹם מִשְׁכָּבוֹ וְתוֹלִים עַל גַּבֵּי שִׂיחִים, בְּשֶׁטַח שֶׁל קִילוֹמֶטֶר, בְּעֵרֶךְ, מִסָּבִיב לַשּׁוּעָל הַיָּשֵׁן, חֲבָלִים עִם דִּגְלֵי כַרְפַּס. הַשּׁוּעָל מְפַחֵד פַּחַד רַב מִפְּנֵי דְגָלִים צִבְעוֹנִיִּים וּמֵרֵיחוֹ שֶׁל הַכַּרְפַּס; מְבֹהָל יְחַפֵּשׂ לוֹ מוֹצָא מִן הָעִגוּל הַנּוֹרָא. אָכֵן, מַשְׁאִירִים לוֹ מוֹצָא. וְדַוְקָא בְּסָמוּךְ לוֹ, בְּחִפּוּיוֹ שֶׁל עֵץ אֹרֶן, אוֹרֵב לוֹ הַצַּיָּד.
צַיִד כָּזֶה, בְּעֶזְרַת דְּגָלִים, שָׁלְלוֹ רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּעֶזְרַת כַּלְבֵּי־צַיִד. מַה גַּם שֶׁהַחֹרֶף הַזֶּה הָיָה מְשֻׁפָּע בְּשֶׁלֶג, וְהַשֶּׁלֶג הָיָה תָּחוּחַ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁהַכֶּלֶב הָיָה טוֹבֵעַ בּוֹ עַד לְאָזְנָיו, וְלִרְדֹף שׁוּעָלִים עִם כֶּלֶב – מִן הַנִּמְנָע הָיָה. פַּעַם אַחַת, לְאַחַר שֶׁהוֹגַעְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת כַּלְבִּי, אָמַרְתִּי לְמִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל:
– נֶחְדַּל מִן הַכְּלָבִים; נִפְרֹשׂ דְּגָלִים, כִּי הֵן בִּדְּגָלִים נִתָּן לָצוּד כָּל שׁוּעָל.
– אֵיכָה זֶה כָּל שׁוּעָל? – שָׁאַל מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל.
– פָּשׁוּט מְאֹד, – עָנִיתִי לוֹ, – לְאַחַר שֶׁעָבְרָה רוּחַ עַל הַשֶּׁלֶג וְהֶחֱלִיקַתּוּ – נִתְבּוֹנֵן בַּעֲקֵבוֹת רַעֲנָנִים, נַקִּיף אֶת הָעֲקֵבוֹת, נִתְלֶה דְגָלִים, וְהַשּׁוּעָל בְּיָדֵינוּ הוּא.
– כָּךְ הָיָה הַדָּבָר לְפָנִים, – אָמַר מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל, – שׁוּעָל הָיָה רוֹבֵץ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת וְאֵינוֹ מֵעֵז לָצֵאת מִפַּחַד הַדְּגָלִים. וְלֹא רַק שׁוּעָל – זְאֵבִים הָיוּ רוֹבְצִים כָּךְ שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת! וְאִלּוּ עַכְשָׁו הֶחְכִּימוּ, פְּעָמִים רַבּוֹת הֵם רָצִים וְחוֹמְקִים מִתַּחַת לַדְּגָלִים וַחֲסַל סֵדֶר צַיִד.
– אֲנִי מֵבִין, – עָנִיתִי, אִם הַדָּבָר נוֹגֵעַ לְחַיּוֹת מְנֻסּוֹת, שֶׁכְּבָר נִתְקְלוּ בְּמִכְשׁוֹלִים כָּאֵלֶּה; הַלָּלוּ הֶחְכִּימוּ, מִתְחַמְקוֹת מִתַּחַת לַדְּגָלִים, אֶלָּא שֶׁהַלָּלוּ מְעַטּוֹת הֵן, בְּדֶרֶךְ כְּלָל; הָרֹב, בְּיִחוּד הַצְּעִירִים, לֹא רָאוּ דְּגָלִים מִימֵיהֶם.
– לֹא רָאוּ! אַף אֵין לָהֶם צֹרֶךְ לִרְאוֹת. יֵשׁ שִׂיחַ וְשִׂיג בֵּינֵיהֶן.
– אֵיזֶה שִׂיחַ וָשִׂיג?
– שִׂיחַ וָשִׂיג רָגִיל. קוֹרֶה, שֶׁאַתָּה שָׂם פַּח; חַיָּה זְקֵנָה וַחֲכָמָה נִמְצֵאת סָמוּךְ לְכָךְ, אֵין הַדָּבָר נוֹשֵׂא חֵן בְּעֵינֶיהָ וְהִיא מִסְתַּלֶּקֶת. וַאֲחֵרוֹת, לְאַחַר־כָּךְ, גַּם מֵרָחוֹק אֵינָן נִגָּשׁוֹת. אֱמֹר נָא, אִם כֵּן, אֵיכָה נוֹדַע לָהֶן הַדָּבָר?
– וּמַה דַּעְתְּךָ?
– דַּעְתִּי, – עָנָה מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל, – הַחַיּוֹת קוֹרְאוֹת.
– קוֹרְאוֹת?
– אָמְנָם כֵּן, קוֹרְאוֹת בְּאַפָּן. דָּבָר זֶה נִתָּן לְהַבְחִין גַּם אֵצֶל הַכְּלָבִים. יָדוּעַ, כִּי בְּכָל מָקוֹם – עַל כְּלוֹנָסִים, עַל תִּלֵּי־עָפָר, עַל גַּבֵּי שִׂיחִים – הֵן מַשְׁאִירוֹת רְשִׁימוֹת שֶׁלָּהֶן, וַאֲחֵרוֹת בָּאוֹת וּמְפַעְנְחוֹת הַכֹּל. כָּךְ קוֹרֵא תָּמִיד הַשּׁוּעָל, הַזְּאֵב; אֶצְלֵנוּ עֵינַיִם, וְאֶצְלָם – אַף. עָף לוֹ עוֹרֵב וְצוֹעֵק; לָנוּ אֵין הֶבְדֵּל בְּכַךְ, וְאִלּוּ הַשּׁוּעָל – זוֹקֵף אֹזֶן וּמַקְשִׁיב בְּצֵל הַשִּׂיחַ, וּמִיָּד הוּא בּוֹרֵחַ לְמֶרְחַב הַשָּׂדֶה. עָף לוֹ עוֹרֵב וְזוֹעֵק, וּלְמַטָּה, עַל פִּי זַעֲקַת הָעוֹרֵב, רָץ שׁוּעָל בְּכָל כֹּחַ רַגְלָיו. הָעוֹרֵב יוֹרֵד וְעוֹמֵד עַל נִבְלַת בְּהֵמָה וְהַשּׁוּעָל גַּם הוּא מַגִּיעַ לְשָׁם. וְכִי רַק הַשּׁוּעָל? הַאִם לֹא נִזְדַּמֵּן לְךָ לְנַחֵשׁ וְלִמְצֹא עֲקֵבוֹת עַל פִּי קְרִיאַת עוֹרֵב־הָעֲמָקִים?
לִי, כְּמוּבָן, כְּמוֹ לְכָל צַיָּד, נִזְדַּמֵּן הַדָּבָר וְהֵפַקְתִּי תּוֹעֶלֶת מִקִּרְקוּרוֹ שֶׁל עוֹרֵב־עֲמָקִים, אֶלָּא שֶׁמִּיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל סִפֵּר לִי מִקְרֶה מְיֻחָד בְּמִינוֹ.
פַּעַם אַחַת, בְּעֵת צַיִד עַל אַרְנָבוֹת, אִבְּדוּ הַכְּלָבִים אֶת עִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁל אַרְנֶבֶת. דּוֹמֶה הָיָה כְּאִלּוּ הָאֲדָמָה בָּלְעָה אוֹתָהּ. אוֹתָהּ שָׁעָה קִרְקֵר עוֹרֵב־עֲמָקִים אֶחָד מִן הָעֵבֶר הָאַחֵר. הַצַּיָּד חוֹמֵק וְהוֹלֵךְ לְעֵבֶר עוֹרֵב־הָעֲמָקִים, לְבַל יַשְׁגִּיחַ בּוֹ. הַדָּבָר הָיָה בַּחֹרֶף, בְּעֵת שֶׁכָּל הָאַרְנָבוֹת כְּבָר הִלְבִּינוּ; אֶלָּא שֶׁהַשֶּׁלֶג כְּבָר נָמֵס כֻּלּוֹ, וְהָאַרְנָבוֹת הַלְּבָנוֹת, שֶׁרָבְצוּ תַּחְתָּן, נִרְאוּ מֵרָחוֹק. הַצַּיָּד הֵצִיץ אֶל מִתַּחַת לָעֵץ, שֶׁעָלָיו עָמַד עוֹרֵב־הָעֲמָקִים וְקִרְקֵר, וְהוּא רוֹאֶה: הָאַרְנֶבֶת הַלְּבָנָה רוֹבֶצֶת עַל דֶּשֶׁא יָרֹק, וְהָעֵינַיִם הַקְּטַנּוֹת, הַשְּׁחוֹרוֹת, הַדּוֹמוֹת לִשְׁנֵי גַּרְעִינִי פּוֹל, צוֹפוֹת נִכְחָן…
עוֹרֵב־הָעֲמָקִים הִסְגִּיר אֶת הָאַרְנֶבֶת, אֶלָּא שֶׁהוּא מַסְגִּיר גַּם אֶת הָאָדָם לְכָל חַיָּה. הַכֹּל תָּלוּי בְּמִי הִקְדִימָה לְהַשְׁגִּיחַ.
– הֲיוֹדֵעַ אַתָּה? – אָמַר מִיכָאֵל בֶּן־מִיכָאֵל, – יֵשׁ צִפּוֹר־בִּצּוֹת קְטַנָּה וּצְהֻבָּה, גִּבְּתּוֹן. שָׁעָה שֶׁאַתָּה יוֹצֵא לָצוּד אַוְּזֵי־בָּר, אַתָּה אוֹרֵב וּמִתְקָרֵב לְאַט־לְאַט, וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם, בְּלִי מֵשִׂים, יוֹשֵׁב לוֹ הַגִּבְּתּוֹן הַצָּהֹב הַזֶּה עַל קְנֵה־סוּף אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ, מִתְנַדְנֵד עָלָיו וּמְצַפְצֵף. אַתָּה מִתְקַדֵּם וְהוֹלֵךְ וְהוּא מְדַלֵּג וְעוֹבֵר אֶל קְנֵה־סוּף אַחֵר וּמוֹסִיף לְצַפְצֵף, כָּךְ הוּא מוֹדִיעַ לְכָל דָּרֵי־הַבִּצָּה, וְאַתָּה נוֹכָח לָדַעַת, כִּי אַוְּזֵי־הַבָּר הִשְׁגִּיחוּ בְּהִתְקָרְבוּתוֹ שֶׁל הַצַּיָּד וְעָפוּ לָהֶם, וְשָׁם טָפְחוּ כְּרוּכְיּוֹת בְּכַנְפֵיהֶן, וְהִנֵּה הֵחֵלּוּ בּוֹרְחִים גַּם הַחַרְטוֹמָנִים, וְכָל זֶה בְּעֶטְיוֹ, בְּעֶטְיוֹ. כָּךְ מְשׂוֹחֲחוֹת צִפֳּרִים. כָּל אַחַת בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה, וְאִלּוּ הַחַיּוֹת קוֹרְאוֹת בְּעִקָּר אֶת הָעֲקֵבוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.