בְּתוֹךְ אֲגַם אֶחָד, עַל עֵץ שֶׁמִּתַּחַת לְעֵץ־עֲרָבָה, נוֹלְדוּ בַּרְוְזֵי־בָּר גַּעְגָּעְנִיִּים. סָמוּךְ לְלֵידָתָם הוֹלִיכָה אוֹתָם אִמָּם בִּנְתִיב מִרְעֵה־הַפָּרוֹת אֶל הַבְּרֵכָה. הִשְׁגַּחְתִּי בָּהֶם מֵרָחוֹק, מִהַרְתִּי וְהִתְחַבֵּאתִי מֵאַחֲרֵי הָעֵץ, וְהַבַּרְוָזִים נִגְּשׁוּ סָמוּךְ לְרַגְלַי. שְׁלשָׁה מֵהֶם לָקַחְתִּי לִי כְּדֵי לְגַדְלָם אֶצְלִי, וּשְׁאָר הַשִּׁשָּׁה־עָשָׂר הִמְשִׁיכוּ אֶת דַּרְכָּם בִּנְתִיב הַפָּרוֹת.
כִּלְכַּלְתִּי אֶת שְׁלשֶׁת הַבַּרְוָזִים הַשְּׁחֹרִים, וְעַד מְהֵרָה הָפְכוּ כֻּלָּם וְהָיוּ לַאֲפֹרִים. אַחַר־כָּךְ גָּדַל אֶחָד מִן הָאֲפֹרִים הָאֵלֶּה וַיְּהִי לְבַּרְוָז מְרֻבֵּה־צְבָעִים וִיפֵה פֶה, וְהַשְּׁאָר – שְׁתֵּי בַּרְוָזוֹת, דִינָה וְרִנָּה – קָצַצְנוּ לָהֶן אֶת כַּנְפֵיהֶם, כְּדֵי לִמְנוֹעַ אֶת מְעוּפָן מֵאִתָּנוּ, וְהֵן הָיוּ אֶצְלֵנוּ בֶּחָצֵר יַחַד עִם עוֹפוֹת־בַּיִת אֲחֵרִים: הָיוּ אֶצְלֵנוּ תַּרְנְגוֹלוֹת וְאַוָּזִים.
בְּהַגִּיעַ הָאָבִיב מֵחָדָשׁ – בָּנִינוּ לִפְרָאֵינוּ, מִכָּל מִינֵי סְמַרְטוּטִים וּגְרוּטָאוֹת, מֵעֵין תִּלֵּי־עָפָר בְּקוֹמַת־הַקַּרְקַע, מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּאֲגַם, וְעַל הַתִּלִּים הֲקִימוֹנוּ קִנִּים. דִינָה הֵטִילָה לָהּ בְּקִנָּהּ שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה בֵּיצִים וְהִתְחִילָה לִדְגֹר אֶפְרוֹחִים. רִנָּה הֵטִילָה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, אֲבָל לִדְגֹר עֲלֵיהֶן לֹא רָצְתָה. כַּמָּה שֶׁעָמַלְנוּ בַּדָּבָר, אֲבָל הַמֻּפְקֶרֶת סֵרְבָה לִהְיוֹת לָאֵם. אוֹ אָז הוֹשַׁבְנוּ עַל בֵּיצֵי בַּרְוְזֵי הַבָּר אֶת תַּרְנְגָלְתֵּנוּ הַמְכֻבֶּדֶת בְּיוֹתֵר – אֶת “דָּמָה פִּיק”.
הִגִּיעָה הָעֵת, נִתְבַּקְעוּ הַבֵּיצִים וְנוֹלְדוּ הַבַּרְוָזִים. זְמַן מָה הִשְׁהֵינוּ אוֹתָם בַּמִּטְבָּח, בַּחֹם, פֵּרַרְנוּ בֵּיצִים וְהֶאֱכַלְנוּם, טִפַּלְנוּ בָּהֶם. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הָיָה מֶזֶג־אֲוִיר טוֹב וָחַם, דִּינָה הוֹלִיכָה אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ הַשְּׁחֹרִים אֵל הַנַּחַל, וְ“דָמָה פִּיק” הוֹלִיכָה אֶת שֶׁלָּהּ – לְגַן־הַיָּרָק אֶל הַתּוֹלָעִים.
– סְוִיס־סְוִיס! – קוֹרְאִים אֶפְרוֹחֵי הַבַּרְוָזָה בַּנַּחַל.
– קְרַק־קְרַק! – עוֹנָה לָהֶם הַבַּרְוָזָה.
– סְוִיס־סְוִיס! – קוֹרְאִים אֶפְרוֹחֵי־בַּרְוָזָה בְּגַן־הַיָּרָק. – קְווֹךְ־קְווֹךְ! – עוֹנָה לָהֶם הַתַּרְנְגֹלֶת.
אֶפְרוֹחֵי־בַּרְוָזָה אֵינָם מְבִינִים, כַּמּוּבָן, מַה מַשְׁמַע “קְווֹךְ־קְווֹךְ”, וְהַקְרִיאָה הַנִּשְׁמַעַת מֵהַנַּחַל – מוּבֶנֶת לָהֶם הֵיטֵב.
– “סְוִיס־סְוִיס” – מַשְׁמַע: “מִין אֶל מִינוֹ”.
– וּ“קְרַק־קְרַק” – מַשְׁמַע: “אַתֶּם – בַּרְוָזִים, מַהֲרוּ לִשְׂחוֹת”.
וְהֵם מַבִּיטִים, כַּמּוּבָן, לְשָׁם, לְעֵבֶר הַנַּחַל.
– מִין אֶל מִינוֹ!
וְהֵם רָצִים.
– לִשְׂחוֹת, לִשְׂחוֹת!
וְהֵם שׂוֹחִים
– קְווֹךְ־קְווֹךְ! – מִתְעַקֶּשֶׁת הַתַּרְנְגֹלֶת הַמְכֻבֶּדֶת עַל שְׂפַת הַנַּחַל.
הֵם שׂוֹחִים כֻּלָּם. שָׁרְקוּ זֶה לָזֶה, שָׂחוּ זֶה אֶל זֶה, וּבְשִׂמְחָה קִבְּלָה אוֹתָם דִּינָה לְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתָּהּ; לְפִי רִנָּה הֲרֵי הֵם לָהּ שְׁאֵרֵי־בָּשָׂר, דּוֹדָּנִים.
מֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם שָׂחֲתָה כָּל הַמִּשְׁפָּחָה הַבַּרְוָזִית הַגְּדוֹלָה עַל גַּלֵּי הַנַּחַל, וְכָל הַיּוֹם הָיְתָה “דָמָה פִּיק” מְקַרְקֶרֶת, כֻּלָּהּ נְפוּחַת נוֹצוֹת, רוֹגֶזֶת, רוֹטֶנֶת, חוֹפֶרֶת בְּרַגְלָהּ תּוֹלָעִים עַל שְׂפַת הַנַּחַל, מִשְׁתַּדֶּלֶת לִמְשֹׁךְ עַל־יְדֵי הַתּוֹלָעִים אֶת הַבַּרְוָזִים וּמִתִּפְאֶרֶת שֶׁיֵּשׁ כְּבָר הַרְבֵּה מְאֹד תּוֹלָעִים, תּוֹלָעִים טְעִימִים כָּל־כָּךְ!
– זֻהֲמָה־זֻהֲמָה! – עוֹנָה לָהּ הַבַּרְוָזָה.
וְעִם עֶרֶב הֶעֱבִירָה בְּקַו אָרֹךְ אֶחָד עַל פְּנֵי שְׁבִיל יָבֵשׁ אֶת כָּל אֶפְרוֹחֶיהָ. סָמוּךְ לְחָטְמָהּ שֶׁל הַתַּרְנְגֹלֶת הַמְכֻבֶּדֶת עָבְרוּ הֵם, הַשְּׁחַרְחָרִים, עִם מַקּוֹרִים בַּרְוָזִיִּים אֲרֻכִּים; אֲפִלּוּ אֶחָד מֵהֶם לֹא שָׂם לִבּוֹ לְאֵם כָּזֹאת.
אָנוּ קִבַּצְנוּ אֶת כֻּלָּם לְתוֹךְ טֶנֶא אֶחָד גָּבֹהַּ וְהִשְׁאַרְנוּם לְלִינָה בַּמִּטְבָּח הֶחָם, לְיַד הַכִּירַיִם.
בֹּקֶר, בְּעוֹדֵנוּ יְשֵׁנִים כֻּלָּנוּ, יָצְאָה דִינָהּ מִן הַטֶּנֶא, הִתְהַלְּכָה סָבִיב סָבִיב עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה, קָרְאָה אֵלֶיהָ אֶת הָאֶפְרוֹחִים. בִּשְׁלֹשִׁים קוֹלוֹת עָנוּ עַל קְרִיאָתָהּ הַשַּׁרְקָנִים. עַל הַקּוֹלוֹת הַבַּרְוָזִיִּים עָנוּ קִירוֹת בֵּיתֵנוּ, שֶׁנִּבְנֶה מֵעֵץ אֳרָנִים מְצַלְצֵל, בְּהֵד קוֹל מִשֶּׁלָּהֶם. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִינוּ מַבְחִינִים כִּי בְּמַקְהֵלָה זֹאת יֵשׁ קוֹל אֶחָד שׁוֹנֶה שֶׁל אֶפְרוֹחַ בַּרְוָזִים.
– הֲתִשְׁמְעוּ? – שָׁאַלְתִּי אֶת יְלָדַי.
הֵם הֶאֱזִינוּ.
– אָנוּ שׁוֹמְעִים! – קָרְאוּ.
וְנִכְנְסוּ לַמִּטְבָּח.
וְשָׁם נִתְגַּלָּה, כִּי דִינָה אֵינָהּ לְבַדָּהּ עַל הָרִצְפָּה. יַחַד אִתָּהּ וּלְצִדָּהּ רָץ לוֹ אֶפְרוֹחַ־בַּרְוָזִים, שֶׁהָיָה נִרְגָשׁ וְשָׁרַק בְּלִי הֶרֶף. אֶפְרוֹחַ זֶה, כְּכָל אֶחָיוֹ הָאֲחֵרִים, הָיָה בַּעַל קוֹמָה בְּשִׁעוּר שֶׁל מְלָפְפוֹן לֹא גָדוֹל. וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁחַיָּל כָּזֶה יָכֹל הָיָה לְצֵאת וְלַעֲבֹר אֶת כָּתְלֵי הַטֶּנֶא שֶׁגָּבְהָם כִּשְׁלשִׁים סַנְטִימֶטֶר?
הִתְחַלְנוּ כֻּלָּנוּ מְנַחֲשִׁים בְּעִנְיָן זֶה, וְנִתְעוֹרְרָה שְׁאֵלָה נוֹסֶפֶת: הַאִם מָצָא הָאֶפְרוֹחַ בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה אֶמְצָעִי כְּדֵי לְצֵאת מִן הַטֶּנֶא בְּעִקְבוֹת אִמּוֹ, אוֹ שֶׁהִיא גָרְרָה אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה בִּכְנָפָהּ וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ? אֲנִי קָשַׁרְתִּי לְרַגְלוֹ שֶׁל אֶפְרוֹחַ זֶה סֶרֶט קָטָן וְהֶחֱזַרְתִּיו אֶל הָעֵדָה כֻּלָּהּ.
יָשַׁנּוּ עוֹד לַיְלָה, וְעִם בֹּקֶר, מִיָּד בְּהִשָּׁמַע בַּבַּיִת קוֹל־הַשַּׁחֲרִית שֶׁל הַבַּרְוָזִים, – מִהַרְנוּ וְרַצְנוּ לַמִּטְבָּח.
עַל הָרִצְפָּה הִתְהַלֵּךְ יַחַד עִם דִּינָהּ הָאֶפְרוֹחַ שֶׁהַסֶּרֶט קָשׁוּר לְרַגְלוֹ.
כָּל שְׁאָר הָאֶפְרוֹחִים, הַכְּלוּאִים בַּטֶּנֶא, שָׁרְקוּ, הִתְלַבְּטוּ וּבִקְּשׁוּ אֶת הַחֵרוּת וְלֹא הוֹעִילוּ כְּלוּם, וְרַק זֶה הָאֶחָד יָצָא לַחֹפֶשׁ.
אָמַרְתִּי:
– הוּא הִמְצִיא דְבַר־מָה.
– מַמְצִיא הִנּוֹ! – קָרָא אַרְיֵה.
אוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱלַטְתִּי לַחְקֹר וְלַעֲמֹד עַל הָאֶמְצָעִי שֶׁבְּכֹחוֹ פּוֹתֵר “הַמַּמְצִיא” אֶת הַבְּעָיָה הַקָּשָׁה: – לַעֲלוֹת בְּכַפּוֹתָיו, אֲשֶׁר קְרוּמֵי־שְׂחִיָּה לָהֶן, עַל גַבֵּי קִיר תָּלוּל. לְמָחֳרָת הִשְׁכַּמְתִּי קוּם לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, שָׁעָה שֶׁגַּם יְלָדַי וְגַם הַבַּרְוָזִים יָשְׁנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה. בַּמִּטְבָּח יָשַׁבְתִּי לִי סָמוּךְ לְיָדִית הַחַשְׁמַל, כְּדֵי לְהַדְלִיקוֹ בִּן־רֶגַע, בְּעֵת שֶׁצָּרִיךְ יִהְיֶה לְהָאִיר וּלְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַמִּתְאָרֵעַ בְּמַעֲמַקֵּי הַטֶּנֶא.
וְהִנֵּה הִלְבִּינוּ הַחַלּוֹנוֹת. הֵאִיר הַבֹּקֶר.
– קְרַק־קְרַק! – קָרְאָה דִינָה.
– סְוִיס־סְוִיס! – עָנָה הָאֶפְרוֹחַ הָאֶחָד.
וְהַכֹּל נָדַם. יָשְׁנוּ הַיְלָדִים, יָשְׁנוּ הָאֶפְרוֹחִים.
נִשְׁמְעָה צְפִירָה מִבֵּית־הַחֲרֹשֶׁת. הָאוֹר גָּבַר.
– קְרַק־קְרַק! – חָזְרָה דִינָה.
לֹא עָנָה כָּל קוֹל אַחֲרֶיהָ. הֲבִינוֹתִי: “הַמַּמְצִיא” עָסוּק – עַכְשָׁו, בְּוַדַּאי, פּוֹתֵר הוּא אֶת בַּעֲיָתוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר. וְהִדְלַקְתִּי אֶת הָאוֹר.
וְאָמְנָם, – יָדֹעַ יָדַעְתִּי! הַבַּרְוָזָה לֹא הִתְרוֹמְמָה עֲדַיִן, וְרֹאשָׁהּ שָׁרוּי עוֹד בַּטֶּנֶא, בְּקַו אֶחָד עִם שׁוּלָיו, כָּל הָאֶפְרוֹחִים יָשְׁנוּ מִתַּחַת לְגוּף אִמָּם הַחַם, וְרַק אֶפְרוֹחַ אֶחָד, שֶׁהַסֶּרֶט קָשׁוּר לְרַגְלוֹ, יָצָא מִתַּחְתֶּיהָ, טִפֵּס עַל גַּבֵּי נוֹצוֹתֶיהָ, כְּעַל גַּבֵּי לְבֵנִים, וְעָלָה עַל גַבָּהּ. כְּשֶׁקָּמָה דִינָה, הֵרִימָה גַם אוֹתוֹ לְמַעְלָה, – בְּקַו אֶחָד עִם שׁוּלֵי הַטֶּנֶא. עַל גַבָּהּ שֶׁל הָאֵם עָבַר הָאֶפְרוֹחַ בִּזְרִיזוּת, כְּמוֹ עַכְבָּר, וְהִגִּיעַ אֶל דָּפְנֵי הַטֶּנֶא – וְגִלְגֵל אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה! מִיָּד לְאַחֲרָיו קָפְצָה גַם הָאֵם לָרִצְפָּה, וְהִתְחִילָה הַמְהוּמָה הָרְגִילָה: צְעָקָה, שְׁרִיקָה, בִּמְלֹא כָּל הַבַּיִת.
יוֹמַיִם לְאַחַר זֶה נִמְצְאוּ בַּבֹּקֶר עַל הָרִצְפָּה עוֹד שְׁלשָׁה אֶפְרוֹחִים, וּלְאַחַר כָּךְ חֲמִשָּׁה כְּבָר, וְכֵן נִמְשַׁךְ הָעִנְיָן: מִיָּד בִּקְרֹא דִינָה אֶת קְרִיאַת הַבֹּקֶר שֶׁלָּהּ, הָיוּ מְטַפְּסִים הָאֶפְרוֹחִים עַל גַבָּהּ וּמִשָּׁם הֵם מִתְגַּלְגְּלִים לְמַטָּה.
אֶת הָאֶפְרוֹחַ הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר סָלַל אֶת הַדֶּרֶךְ לְאֶחָיו, קָרְאוּ יְלָדַי בְּשֵׁם “הַמַּמְצִיא”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.