רקע
אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'

החכם הזה, שחונן בכשרונות נעלים, היה סובל זמן רב יסורים נוראים. הוא אמנם הכריז על עצמו שהוא רק אורח בספרות, היה זמן שחשב להתעסק במסחר (גם פה בארץ־ישראל) והיה מסובב תמיד אנשים סוחרים, שחשבוהו לאחד מהם, ובאמת היתה זו אולי אונאה עצמית ואפשר מאוד שרצה בזה לשכך את צערו, צער הסופר.

כי היה סופר, וסופר בחסד עליון – זה למעלה מכל ספק. עדות היא עבודתו הישרה והנאמנה בספרות, מלבד כשרונו הגדול; הוא לא הוציא מתחת ידו דבר שלא היה מתוקן ומלוטש כל צרכו. סופר אקראי בודאי שלא היה מדקדק כל כך בעבודתו, והלואי היו “הסופרים” נזהרים בכל דיבור שהם מוציאים, כמו שהיה נזהר סופר־אורח זה. ביחוד נגלתה נטיתו לספרות כשנתמנה להיות עורך “השלח”. בזמן ההוא היה אמנם צריך לפרנסה, כי אז כבר “תמה זכות אבות”, מעין העושר יבש וחרב, אבל הוא נעשה עורך “השלח” לא לשם הפרנסה לבד, אלא הוא רצה להחיות את ספרותנו. באיזו תכנית יצא אחה“ע בגשתו לערוך את “השלח”? התכנית היא לא נפוחה, כמו שרגילים לעשות העתונאים שמיסדים עתון לשם פרנסה, שיש בה – בתכנית – משום העלאת אבק וצעצועים נוצצים המסמאים את עיני הקורא; תכניתו של אחה”ע היתה דרישה נפשית עמוקה, להוציא את ספרותנו מהבצה, לטהרה, ליפותה ויחד עם זה להחיות את לב העם ולרוממו.

והוא ניגש לעבודתו, מלבד מה שכתב בעצמו – עבודה שלא היתה קלה כלל (קרה לפעמים שאחרי כתיבת מאמר רציני היה חולה בראשו כמה ימים). היה עובד עבודת פרך בתיקון עבודת אחרים1 עבודת “בעלי המליצה”שלנו. וכל אחד היה בא עם ה“פרטנזיות” שלו, כי כל אחד הלא חשב את עצמו ל“אחד־העמיק”, אם לא למעלה מזה. והוא נשא וסבל. ואני בטוח כי אילולי אהבתו העמוקה לספרות היה יורק על כל העבודה הזאת, והיה בוחר להיות גורף ביבין. אבל אהבתו לספרות גברה בו. גם הוא ראה בה עוגן ההצלה של עמו העלוב (דרך הציונות היתה אז מכוסה בערפל לגמרי) והיא שנתנה בו כוח לעבוד ולסבול. כל חוברת של “השלח” שהספיק לראות אותה נדפסה ונכנסה אחרי בקורת הצנזורה (האיסטניס הזה אחה"ע היה צריך להחליף בשביל זה מכתבים עם הצנזור המשומד ישראל איסר לנדא) הסבה לו עונג רוחני שאין לשער. ואם אמנם לא הכל יצא כמו שהיה רוצה על פי תכניתו, אבל ראה בעינו הבהירה שיש משהו מה שלא היה מלפניה.

והנה עברו חמש שנים. יצאו עשרה כרכים של “השלח”. כמה כוחות, כמה דמים הושקעו בהם! כמה הרפתקאות עם בעלי “אחיאסף” שנעשו אפוטרופסים לספרותנו. הכל קבל על עצמו אחה“ע, אם לא ברצון אבל בסבלנות נפלאה. מפני נקיות הדעת שבו לא היה יכול לדחות את הסופרים שהשתתפו ב”השלוח" בלך ושוב עד שקבלו את הפרוטות של שכר סופרים. רק הדפיס איזה דבר ב“השלוח” היה ממהר לשלם, ואפילו אם היה קשה הדבר כקריעת ים־סוף.

והנה פתאום מצאו בעלי־“אחיאסף”, כי הצד המסחרי שב“השלוח” דורש להוריד את משכורתו של אחד־העם מאלף וחמש מאות רו“כ לתשע מאות, ואחד־העם לא היה יכול לותר על זה, מפני שבפחות מ־1500 רו”כ אי אפשר לו להתקיים. והוא התפטר. נמצא ל“אחיאסף” אחר שנתרצה להסתפק ב־900 רו“כ… הנתוח נעשה… אחד־העם חדל להיות עורך ה”שלוח".

ואחד־העם נשתתק, ואחד־העם נעשה פקיד בחנות התה של ויסוצקי. עשרים וחמש שנה עסק במכירת התה. ואת האהבה לספרות קבר עמוק, עמוק בלבו… ורק לפעמים היתה מבצבצת. רצה לכל הפחות בשובו בלילה לקחת את העט בידו, אבל כוחו הפיזי לא נתן לו למשוך בעט, והוא סבל יסורים נוראים. אחד העם עוסק במכירת תה, דבר שכל משרת יכול לעשות, והספרות – שדה עזוב וקמשונים וחרולים בה.

בימים האחרונים, כשהייתי מבקר אותו, היה נאנח ואומר: מקנא אני בך, חביבי, שאתה עדיין עובד, ואנוכי, כשאני הולך בערב לשכב, הנני נותן חשבון לעצמי: במה עבר עלי כל היום? מה עשיתי? מה הוספתי? ובתוגה אני מוציא עלי משפט קשה: לא עשיתי כלום, לא הוספתי כלום היום עבר כאילו לא היה.

והמחשבות הללו נקרו במוחו כל הזמן שהיה מוכר תה בחנותו של ויסוצקי: “מי לו פה ומה לו פה?” ומשום כך אנו מוצאים בתוך מה שכתב בטויים כל כך מרים וקשים. כאילו כל מציאותו של אחד העם היתה למותר. לא נמצא מי שימלא את שש מאות הרו“כ לשנה בכדי שיוכל אחה”ע להמשיך את עבודתו הספרותית.

אנה נסתר מבשתנו.


“דבר”, ה' אדר תרפ"ז



  1. הוא ספר לי, כי אחרי שקבל את המאמר של ר“ד קופמן ז”ל “האור הגנוז”, (השלח כרך א) ראה שאמנם יש ברכה בו, אבל גבוב המליצות נורא. צריך אחת משתי אלה, או להשיב למחבר את המאמר ולהראות לו על חסרונותיו (דבר שאינו מן הנמוס) או לעשות בו כמו שהשכל של אחה“ע מחייב. והוא בחר בדרך השניה. המחבר בודאי לא הכיר את מאמרו, והוא משך ידו מ”השלח"…  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 48467 יצירות מאת 2698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20793 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!