"דּוֹנָה קְלַרָה! דּוֹנָה קְלַרָה!
חֶמְדַּת־לִבִּי זֶה רֹב שָׁנִים!
אַתְּ גָּזַרְתְּ עָלַי הַמָּוְתָה,
אַתְּ גָּזַרְתְּ — לֹא תְרַחֵמִי?"
"דּוֹנָה קְלַרָה! דּוֹנָה קְלַרָה!
מַתְּנַת־חַיִּים כֹּה מְתוּקָה!
אַךְ בַּשְּׁאוֹל מִתַּחַת אֵימָה,
קַר וְאָפֵל הוּא הַקָּבֶר".
"דּוֹנָה קְלַרָה! צַהֲלִי, מָחָר
יוֹם־חֻפָּתֵּך — וּפֶרְנַנְדּוֹ
יְבָרְכֵךְ כְּבַעַל־נְעוּרַיִךְ —
תִּקְרְאִי לִי לְלֵיל־הַכְּלוּלוֹת?"
"דּוֹן רַמִּירוֹ! דּוֹן רַמִּירוֹ!
נִחֲתוּ מָרִים בִּי דְבָרֶיךָ,
מָרִים הֵם מִנִּיב כּוֹכָבִים
בְּלַעֲגָם לְמַאֲוַיָּי".
דּוֹן רַמִּירוֹ! דּוֹן רַמִּירוֹ!
אַל נָא תִהְיֶה מַשְׁמִים כָּכָה,
בָּנוֹת רַבּוֹת עַל אֲדָמוֹת,
וֵאלֹהִים בֵּינֵינוּ הִפְרִיד".
דּוֹן רַמִּירוֹ! בְּאֹמֶץ־לִבְּךָ
אֶת הַמּוֹרִים הֵן הִכְרַעְתָּ,
אֶת רוּחֲךָ נָא הַכְרִיעָה —
בֹּא לְלֵיל־כְּלוּלוֹתַי מָחָר!"
"דּוֹנָה קְלַרָה! דּוֹנָה קְלַרָה!
לָךְ נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אָבוֹאָה
וּבִמְחוֹלוֹת אִתָּךְ אֵצֵא;
שָׁלוֹם רָב! יום מָחָר אָבוֹא"
“שָׁלוֹם רָב!” הַחַלּוֹן צָלַל,
דּוֹן רַמִּירוֹ נִשְׁאַר מָטָּה,
זְמַן־מָה עָמַד דֹּם כָּאָבֶן,
אַחַר נֶעְלַם בָּאֲפֵלָה.
גַּם הַלֵּיל לְאַחַר קְרָבוֹת
אֻלַּץ פְּנוֹת לַבֹּקֶר עֹרֶף;
כְּגַן־פְּרָחִים בִּשְׁלַל צְבָעָיו
עִיר טוֹלֵידָה מִשְׂתָּרַעַת.
טִירוֹת־הָדָר וְהֵיכָלוֹת
רוֹחֲצִים בְּאוֹר הַחַמָּה.
מִגְדְּלֵי בָתֵּי־מִסְגָּד רָמִים
נוֹצְצִים כִּמְצֻפֵּי־זָהָב.
צְלִיל פַּעֲמוֹנִים עוֹלֶה חוֹגֵג,
בָּא כְזִמְזוּם נְחִילֵי־דְבוֹרִים,
שִׁירֵי־תְהִלָּה בְנֹעַם עוֹלִים
מִתּוֹךְ כָּתְלֵי בָתֵּי־תְפִלָּה.
וְאוּלָם שָׁמָּה, שׁוּר, הַבִּיטָה,
שָׁם בַּשּׁוּק, מִבֵּית הַכְּמָרִים,
בְּתוֹךְ הָרַעַשׁ וְהַשָּׁאוֹן
תִּנְהַר עֵדָה מְנֻמֶּרֶת.
קְהַל פָּרָשִׁים וּמַטְרוֹנוֹת,
שָׂרֵי־מַלְכוּת בַּהֲדָרָם,
מְצַלְצְלִים הַפַּעֲמוֹנִים
וְקוֹל הָעוּגָב בָּא בֵּינְתָּיִם.
בְּתוֹךְ הֲמוֹן הָעָם, בִּמְחִיצַת
רֶוַח גָּדוֹל, לְאִטּוֹ הוֹלֵךְ
זוּג־הַחֶמֶד, הָדוּר, נָאֶה,
דּוֹנָה קְלַרָה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ.
אֶל הֵיכָלוֹ שֶׁל הֶחָתָן
נוֹהֲרִים הֲמוֹנֵי אָדָם;
שָׁמָּה תוּחַג חֲתֻנָּתָם
רַבַּת־פְּאֵר כְּדַת קַדְמוֹנִים.
צְחוֹק אַבִּירִים, וְאַחֲרֵיהוּ
סְעֻדַּת־גִּיל בִּתְרוּעוֹת בָּאָה;
יוֹם־הַכְּלוּלוֹת חָלַף מַהֵר,
פָּנָה יוֹם וּבָא הָעָרֶב.
אֶל הָאוּלָם אָז יִתְאַסְּפוּ
וְאֶל הַמְּחוֹלוֹת כָּל הַקְּרוּאִים,
לְאוֹר הַמְּנוֹרוֹת יַצְהִיר עֶדְיָם
בְּצִבְעֵי צְבָעִים מַאֲלִיפִים.
עַל כִּסְאוֹתָם הַנִּשָּׂאִים
עָלָה, יָשַׁב זוּג־הַחֶמֶד,
דּוֹנָה קְלַרָה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ,
דִּבְרֵי־חֵן יַחֲלִיפוּ חֶרֶשׁ.
וּבָאוּלָם בְּחֶדְוָה סַבִּים
גַּלֵּי אָדָם רָב בִּיקָרָם,
קוֹל הַתֻּפִּים בְּרַעַשׁ יַעַל,
בְּעֹז יָרִיעוּ הַשּׁוֹפָרוֹת.
"אַךְ מַדּוּעַ, גְּבֶרֶת נָאָה,
כֹּה תַּיְשִׁירִי הַבֵּט שָׁמָּה,
שָׁם, אֶל יַרְכְּתֵי הָאוּלָם?"
יִשְׁאַל, יִתְמַהּ לָהּ הַפָּרָשׁ.
"אִם לֹא תִרְאֶה, דּוֹן פֶרְנַנְדּוֹ,
אֶת הָאִישׁ בִּגְלִימָה שְׁחוֹרָה?"
וְלַפָּרָשׁ שְׂחוֹק יְדִידוֹת:
“הוֹ, כִּי צֵל, רַק צֵל רָאִית שָׁם!”
אַךְ הַצֵּל הוּא בָא וְקָרֵב,
אִישׁ וְעוֹטֶה גְלִימָה שְׁחוֹרָה.
וּבְהַכִּירָהּ אֶת רַמִּירוֹ,
תִּקֹּד לוֹ לוֹהֶטֶת כֻּלָּהּ.
וְהַמָּחוֹל הִנֵּה הֵחֵל,
סוֹבֵב סוֹבֵב הוּא הַמָּחוֹל,
בְּעִגּוּלֵי וַלְסָה פְּרָאִית,
נוֹד תִּתְנוֹדֵד כָּל הָרִצְפָה.
"אָמְנָם, דּוֹן רַמִּירוֹ, יִנְעַם
מְאֹד לִי צֵאת בְּמָחוֹל אִתָּךְ,
אַךְ בִּגְלִימַת־לֵיל הַשְּׁחוֹרָה
לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לָבוֹא".
בְּעֵינַיִם קָמוֹת־חוֹדְרוֹת
בָּהּ רַמִּירוֹ אָז יִתְבּוֹנָן.
יְחַבֵּק לָהּ וְסָח לָהּ קוֹדֵר:
“אַתְּ אָמַרְתְּ לִי, כִּי אָבוֹאָה!”
וּבִשְׁאוֹן מְחוֹלוֹת נָבוֹךְ
שְׁנֵי הַמְחוֹלְלִים נִדְחָקִים;
וְקוֹל הַתֻּפִּים בְּרַעַשׁ יַעַל,
בְּעֹז יָרִיעוּ הַשּׁוֹפָרוֹת.
“לִבְנַת שֶׁלֶג לִלְחָיֶיךָ!”
לוֹחֲשָׁה קְלַרָה לְאַט וְזָעָה.
“אַתְּ אָמַרְתְּ לִי, כִּי אָבוֹאָה!”
קוֹל רַמִּירוֹ עוֹנֶה קוֹדֵר.
בִּדְחַק מָחוֹל כְּשֶׁטֶף גַּלִּים
לְשׁוֹן הַנֵּרוֹת מְהַבְהָבֶת;
וְקוֹל הַתֻּפִּים בְּרַעַשׁ יַעַל,
בְּעֹז יָרִיעוּ הַשּׁוֹפָרוֹת.
“קָרוֹת כְּמוֹ־הַכְּפוֹר יָדֶיךָ!”
לוֹחֲשָׁה קְלַרָה וְרוֹעֶדֵֶת.
“אַתְּ אָמַרְתְּ לִי, כִּי אָבוֹאָה!”
וְהַזֶּרֶם גּוֹרְפָם הָלְאָה.
"הֶרֶף מֶנִּי, דּוֹן רַמִּירוֹ!
הֶבֶל־פִּיךָ כְּרֵיחַ מֵתִים!"
שׁוּב לָהּ יַעַן קוֹלוֹ קוֹדֵר:
“אַתְּ אָמַרְתְּ לִי, כִּי אָבוֹאָה!”
וְהָרִצְפָה תִרְעַד, תִּלְהַט,
כִּנּוֹר יֶהֱמֶה וָנֵבֶל,
כְּמוֹ בְּמַעְגַּל־קֶסֶם פֶּרֶא
נָמוֹג, הוֹלֵךְ כֹּל בָּאוּלָם.
"הֶרֶף, הֶרֶף, דּוֹן רַמִּירוֹ!
קוֹל כְּהֶמְיַת־יָם לֹא יֶחְדָּל.
דּוֹן רַמִּירוֹ עוֹנֶה קוֹדֵר:
“אַתְּ אָמַרְתְּ לִי, כִּי אָבוֹאָה!”
“עַתָּה, לֶךְ־לְךָ לְשָׁלוֹם!”
תִּתֵּן עָלָיו אָז בְּקוֹלָהּ,
הַדָּבָר יָצָא אַךְ מִפִּיהָ —
וּבִן־רֶגַע גָּז רַמִּירוֹ.
קְלַרָה קוֹפְאָה. קֹר הַמָּוֶת
וְחֶשְׁכַת לַיְלָה יַעֲטוּהַ;
אֶת דְּמוּת־נֹגַהּ זֹה הָרִפְיוֹן
מָשַׁךְ אֶל נְוֵה־הַצְּלָלִים.
סוֹף־סוֹף נָמוֹג אֵד חֲלוֹמָהּ,
שְׁמוּרוֹתֶיהָ תִּפָּקַחְנָה;
אַךְ נִפְעָמָה הִיא שׁוּב תֹּאמַר
סְגֹר עֵינֶיהָ הַנֶּחְמָדוֹת.
כִּי מֵאָז הַמָּחוֹל הֵחֵל,
עוֹד לֹא זָזָה מִמּוֹשָׁבָהּ,
עוֹד הִיא יוֹשְׁבָה עִם חֲתָנָהּ
וְהַפָּרָשׁ סָח בִּדְאָגָה:
"אִמְרִי, לָמָּה תֶחֱוַר לֶחְיֵךְ?
לָמָה עֵינֵךְ תֵּכַהּ כָּכָה?
“וְרַמִּירוֹ?” תַּמְלִיט קְלַרָה,
וְאֶל חִכָּהּ לְשׁוֹנָהּ דָּבְקָה.
צֵל אָז יַקְדִּיר פְּנֵי חֲתָנָהּ,
מִצְחוֹ נַעֲשֶׂה קְמָטִים קְמָטִים:
"גְּבִרְתִּי, אַל לַשְּׁמוּעָה תַחְקְרִי, —
בַּצָּהֳרַיִם מֵת רַמִּירוֹ".
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.