במשך השנה שחלפה העמדה האוניברסיטה העברית לפני פרובלימה בעלת חשיבות כפולה: איך להחזיק בקיים בתקציב מפחת, ובאותו זמן, לרגלי גרוש גרמניה, להגדיל את חבר העובדים המדעיים ולהרחיב את פעולות האוניברסיטה. סכומים מיוחדים מצומצמים הובטחו בכדי להביא הנה מספר אנשי־מדע וחכמים מהמפוטרים בגרמניה. ולכן נאלצנו לדון בבעיה הפרדוכסלית, שמא יש הכרח לרגלי הפחתת התקציב הרגיל לפטר אחדים מהעובדים המדעיים הנוכחים, בה בשעה שמכניסים אנשי מדע חדשים בעזרת הקרן לפליטי־גרמניה, וקרן זו גופה היא כל־כך מצומצמת, שאינה נותנת להם את הבטחון של קביעות.
ממצב מוזר זה נחלצנו לאשרנו על־ידי שלשה גורמים חשובים. הגורם הראשון הוא, הועדים למען האוניברסיטה באמריקה שלולא הם לא היתה עכשיו קיימת אוניברסיטה עברית. הם הצליחו בעבודה ללא־ליאות למלא את התחיבותם למרות צוק־העתים וימי־התנודה בארצות הברית. אמנם יש גרעון בהכנסות הועדים באמריקה, אולם אין זה באשמתם. הם מלאו את התחייבותם במלואה בדולרים, אלא שבינתים ירד ערכו של הדולר ביחס ללירה. הם לא רק קיימו מה שהבטיחו לתקציב הרגיל, כי אם גם קבעו עתה קרנות, אמנם לא גדולות, לטובת אנשי־המדע מפליטי גרמניה.
מובטחני שהרבה מכוח־הדחיפה להגברת הפעולה של הועדים באמריקה ניתן על־ידי מרת פליכס ורבורג, שקבעה באביב קרן של 100,00 דולר לזכר הוריה יעקב ותרזה שיף. סכום זה יוצא במשך עשר שנים. אני ממלא חובה רבת־ערך לי לעצמי באמרי, כי חשוב הוא גם לזכרו של יעקב שיף וגם לאוניברסיטה העברית ששמו של מנהיג זה של דור בישראל ינשא באוניברסיטה העברית לאורך ימים. ואיזהו המקום בו ישמר זכרו יותר? הוא ויהודים אחרים נתנו סכומים ענקיים לאוניברסיטאות גרמניה, ובתוכן גם זו שבפרנקפורט, אולם עתה אין שמם נזכר שם בכבוד. אין ברצוני לומר, שאין על היהודים להחזיק במוסדות־מדע במקומות אחרים. להיפך, יוסיפו להיטיב עם המדע. אולם האם המאורעות בגרמניה ובתפוצות אחרות לא יעוררו בהם את רגש החובה, שבתתם תרומות למוסדות־מדע, לפחות עשר יעשרו מהן לאוניברסיטה העברית? ככה יראו הם לאוניברסיטה עתה מעין אותו היחס של אבותינו אל המקדש בימי קדם. במעשר זה תוכל האוניברסיטה העברית להעשות מרכז גדול לתורה ולחיים. כי למרות כל הספקות וההיסוסים ביחס לארץ־ישראל, הלא תראינה עיניהם עתה את ברית־העולם אשר בין היהדות ובין ארץ־ישראל, ההופכת את העבודה והמאמצים המושקעים במקום הזה לחלק יסודי של ההיסטוריה העברית.
הגורם השני הוא דבר יסודה של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בארץ־ישראל, שסניפים לה, לפי שעה, בתל־אביב ובירושלים. פירושו, שהישוב הארצישראלי החל עתה לקחת עליו את חלקו באחריות כלפי האוניברסיטה כמו שהוא הולך ומעמיס עליו יותר ויותר את האחריות כלפי צרות אחרות שבחיי ישראל. האוניברסיטה היא בארץ־ישראל, וכאן עתה הרווחה. היהדות שבכל העולם רשאית לדרוש מהיהדות בארץ־ישראל, שתמלא את חובתה במלואה כלפי האוניברסיטה ומוסדות אחרים, כמו שגם היהדות הארצישראלית רשאית לדרוש סיוע בלתי־פוסק ועוד מוגדל מהיהדות שבכל העולם, בגלל עלית ערכה של ארץ־ישראל לעם ישראל והתפקידים והמעמסות שנוצרו עם עלית־ערך זו.
חושבני שאין לאיש מאתנו מושג נכון על מה שעצם קיומה של ארץ־ישראל נותן בימים אלה לרבואות יהודים, שאף צל של מחשבה על ארץ־ישראל לא חלף במוחם ושרובם לא חשב מעולם לבוא הנה. ליהודים אלה, ורבים ביניהם אנשי־אוניברסיטה, משמשת עצם ידיעתם שיש ארץ־ישראל, שקיימת אוניברסיטה, משען מוסרי ומקור־נחמה חשובים לאין שעור. וזאת סבה נוספת לכך, שכל איש ואשה היושבים בארץ צריכים לחשוב לזכות לעצמם, שיהיו חברים באגודת ארץ־ישראל של שוחרי האוניברסיטה. חלק גדול של האוניברסיטה יוכל להיות מוקם על־ידי ארץ־ישראל עצמה, אם כן יהי רצון!
כתוצאה ראשונה מפעולות אגודה זו שבארץ־ישראל היא האפשרות שניתנה לאוניברסיטה לייסד קתדרא לעברית על־שם חיים נחמן ביאליק, והמורה הראשון בה יהיה פרופ' טורטשינר, מי שהורה בבית־המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין; הוא יקרא היום את הרצאת־הפתיחה שלו. נכון הוא שתשא עליה קתדרא זו את שמו של ביאליק, ולא רק מפני שהגשים בגופו את המסורת העברית מימיה הראשונים עד היום הזה, כי אם גם מפני שלא ידע ליאות ועבר כחלוץ לפני העובדים לשם יצירת אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בארץ־ישראל. לכל אלה אשר עשו עבודה חלוצית זו, ובראשם למר ביאליק, מר אושיסקין והשופט פרומקין, אנו אומרים בזה תודה. וכשאני מדבר על יסוד האגודה לא אמלא את חובתי, אם לא אזכיר את השרות המסור והישר של מר שניאורסון, המזכיר הכספי של האוניברסיטה.
כתוצאה שניה מהתענינותה של ארץ־ישראל באוניברסיטה העברית יש לראות את דבר יסודה של קתדרא לכלכלה אגררית על־ידי הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל, שבראשו עומד מר אוסישקין. בעית הקרקע היא אחת הבעיות היסודיות של האנושות, ובשום מקום אין בעיה זו יותר חשובה ומסובכת מכפי שהיא במזרח. הודעה על המורה שיתמנה לקתדרא זו, וכן על מורים לקתדראות אחרות, נוכל לתת רק לאחר ועידת חבר־הנאמנים שתתקיים בחדש ינואר, בפעם הראשונה בירושלים.
עוד דוגמה להתענינות באוניברסיטה העברית ההולכת וגדלה היא הצעת ממשלת איטליה, אשר האוניברסיטה קבלה אותה בתודה, לעזור בסדור הוראה בשפות וספרויות רומאניות מודרניות, בהדגשה מיוחדת של האיטלקית. ד“ר חירם פלאום, מדריך בספרות ימי הבינים, יקבל עליו את ההוראה במקצוע זה. לידו יעמוד ד”ר חיים ורדי, שישמש מורה לאיטלקית במכינה לשפות. אנו רוצים להביע בזה את תודתנו לקומנדטרי דה אנגליס, הקונסול הכללי של איטליה בירושלים, על תשומת־הלב המרובה שהקדיש לענין זה. וכך נפתח לסטודנט היהודי צוהר חדש אשר בעדו יראה את התרבות של העולם המודרני.
האם לא מוזר הדבר, שעד עכשיו לא חשב אף אחד על מתן אפשרות לאוניברסיטה העברית ליסד קתדרא לאנגלית? הרי זוהי ארץ המתנהלת על־ידי מנדט אנגלי, ומן ההכרח הוא שתובן הרוח האנגלית, כפי שמצאה את בטויה בספרות, בדברי־הימים ובמוסדות מדיניים וחברותיים. אולי יהא בה בדגמה האיטלקית כדי לעורר גם אחרים לפעולה דומה לה.
הודות לפעילותם של אנשי הארץ הורחבה מחלקת־החוץ למוסיקה. נוספו למחלקה: מר אמיל האוזר מבודפשט לנגינה ומר קרל סלומון מברלין לזמרה.
העובדה, שחבר הנאמנים, האחראי באופן רשמי לפעולות האוניברסיטה, יועד בירושלים, באה גם היא כתוצאה ישרה מהערך שנותנים לקולה של ארץ־ישראל בשאלת התפתחותה של האוניברסיטה. אגודת ארץ־ישראל של שוחרי האוניברסיטה הוזמנה לשלוח שלשה באי־כח לועידה הבאה של חבר־הנאמנים, ואלה ביחד עם חמשת החברים הקבועים של החבר יהוו ביאות־כח ארצישראלית של שמונה חברים. אחד הנימוקים העיקריים לסדור הועידה בירושלים הוא שיש ליצור קשר ישר וחי בין חברי החבר שמחוץ־לארץ ובין האוניברסיטה. כמה מהם פעלו למען האוניברסיטה מראשיתה מבלי שראו עוד את כתליה, והתענינותם התדירה בה ודאי שהיא טובה גם להם וגם לאוניברסיטה. אולם אין המצב הקיים נורמלי. המעמסה הממשית הכבדה למדי הוטלה על אחד, שנים או שלשה, ויש לקוות שעכשיו, כשהאוניברסיטה עומדת כבר על בסיס ומצפה היא להתרחבות נוספת, יקבל חבר־הנאמנים על עצמו את העזרה שסיר הרברט סמואל, חבר לחבר־הנאמנים, נתן לועדים באמריקה וקנדה בעבודתם. הרצאותיו במקומות ההם נשאו פרי והביאו כבר לידי תוצאות כספיות חשובות.
בכדי לתת לחבר הנאמנים סיוע ללא־פניה לכשידון בתכניות להרחבת פעולות האוניברסיטה, החלט למנות ועדת־עיון, שתבוא ירושלימה ותעמוד על המצב הקיים. עיון כזה שיוצא לפועל לפני שיגשו לתכניות־התפתחות חדשות, יוכל לשמש עזר לחבר־הנאמנים. ועוד, האוניברסיטה סבלה, לדאבוננו, מבקורת נגדה, שלדעתנו יסודה בעיקר בידיעה בלתי־מספיקה של הענינים, וזו הרחיקה ממנה את אהדתם של מספר אנשים, שהשתתפותם היתה מועילה לנו. דברים אלה מן ההכרח הוא שיתחוורו פעם ולתמיד על־ידי ועדה כזו. סיר פיליפ הארטוג, מי שהיה הרג’יסטרד של האוניברסיטה בלונדון וסגן הקנצלר של האוניברסיטה בדאקה (הודו), נתמנה לראש הועדה, וחושבים שיבוא מיד ירושלימה, באופן שהרצאתו תהיה מוכנה לינואר, לועידת חבר־הנאמנים.
מלבד שני הגורמים הראשונים לפתרון בעית התקציב של השנה, הרי הגורם השלישי הוא הבטחת סכומים מיוחדים לאוניברסיטה לשם עזרה לפליטים הגרמנים. חכה חכינו שהעולם היהודי, ואולי גם הלא־יהודי, יענה מיד בנדיבות־לב לקריאת האוניברסיטה העברית להקים על חרבות המדע היהודי־גרמני מקדש גדול לתורה ולחכמה בירושלים. אמרנו, שהואיל ועל עצם הרוח והמחשבה היהודית נתך הזעם, ודאי שתנתן תשובה ברורה כבירה, בהקמת מקדש לרוח זו ומחשבה זו בירושלים, מקום המקדש הישן. קוינו לתרומות ספונטניות ואוכזבנו; בכל־זאת לא נשכחה האוניברסיטה העברית כליל.
הובטח לקרנות לפליטי גרמניה למשך שנה אחת סכום של 12.900 לא"י. עבור אלה אסירי תודה אנו לבאים:
הקרן הבריטית המרכזית ליהודי גרמניה 5.000 לא"י
הועד המאוחד של יהודי אמריקה (ג’וינט) 2.500 לא"י
שוחרי האוניברסיטה העברית באמריקה 800 לא"י
מרת פליכס ורבורג, ניו־יורק 2.000 לא"י
ועד הרופאים היהודים באמריקה 1.200 לא"י
הועד האמריקאי לעזרה אקדימית 800 לא"י
סנטור ון דן ברג, האג 400 לא"י
מרת הלן דייויס, לונדון 200 לא"י
החלטנו לחלק סכומי עזרה אלה לשנתים. אמנם מקוים אנו, שהמוסדות והאישים הנ"ל יחדשו את תרומתם גם בשנה הבאה, אולם, לפי שעה אין הבטחון המלא לכך. סבורים אנו, שמנוי אנשי־מדע מן הפליטים לשנתים הוא לתקופה מינימלית. אמנם ידוע לנו, שבמקומות אחרים הוצעה לפליטים עזרה כזאת לששה חדשים או לשנה, אבל אחרת מוכרחה להתיחס אליהם האוניברסיטה העברית. אם גם אין אנו יכולים לקשר את עצמנו לתקופה העוברת את השנתים, בכל זאת ערבים אנו באופן מוסרי, שעשה נעשה את כל אשר לאל ידנו להשאיר כאן את אלה שהוזמנו אלינו. רוצים אנו באנשים אלה, כי דרושים הם לנו ושלנו הם, ואצלנו אין רבויים עלול לעורר אנטישמיות אקדימית. אין אנו אומרים בעצם לעשות רק מפעל עזרה לפליטים, כי אם לתת בתוכנו דירת־קבע לאנשי־מדע וחכמה יהודים, ובאופן זה לסייע לבנין האוניברסיטה והארץ גם יחד. אנו זקוקים לפחות לתקופה של שנתים, כי רוצים אנו שיהיה ספק בידינו, על כל צרה שלא תבוא, לקרוא לעם היהודי להעמיד לרשותנו קרנות, בכדי שנוכל להשאיר אנשי־מדע אלה בתוכנו. לאנשי־מדע אלה הוצעה משכורת נמוכה מדרגת המשכורות של האוניברסיטה, שהיא גופה אינה גבוהה ביותר (וגם רוב העובדים שלנו אינו מקבל את המשכורת המלאה שלפי הדרגה). יתר על כן, רוצים אנו שקרנות־הפליטים יאפשרו לנו להביא הנה ככל האפשר יותר אנשי־מדע מתוך המספר הגדול מאד של המתדפקים על דלתותינו. עדות מעודדת לאחוה אנושית ובטוי היסטורי לאחדות של התורה והמדע אנו רואים במעשיהם של אוניברסיטאות ומחוסדות בארצות השונות שבאירופה ואמריקה, שנהגו מנהג הכנסת אורחים למספר ניכר של אנשי־מדע מפוטרים ונתנו להם את האפשרות להמשיך את עבודתם המדעית. ובטוח אני שלא יפרשו את דברי שלא כהלכה אם אומר: כל כמה שיתקבלו חכמים אלה בסבר פנים יפות במקום אחר, אין מקום אשר יקדם את פניהם בברכה מלב כמונו, אשר יהיה זקוק להם כמונו ואשר ירצה באמת ובתמים להחזיקם בתוכו כמונו פה, בירושלים, בתוך אחיהם.
שיטתנו היא לקבוע תכנית להרחבה רגילה של האוניברסיטה ולמלאה על־ידי הכנסת אנשי־מדע מגרמניה, ובאופן כזה להגיע למטרה הכפולה. אין מקום לחשוב, שתכנית הרחבה זו באה כתוצאה משעת־חירות זו. זה שנים שהאוניברסיטה מעבדת תכנית כזאת לאור הנסיון ולפי צרכינו. אולם זוהי הפעם הראשונה, שתכנית־ההרחבה הובאה לפני השלטונות המתאימים מתוך תקוה שיוכלו להוציאה לפועל. יש סוברים, שבשעה שהאוניברסיטה מזמינה אנשי־מדע ומלומדים עליה שלא להתחשב עם צרכיה־היא בעיקר, כי אם צרכיו של מלומד זה או אחר. סברה זו מובנת וכן מובן שעלינו להתחשב עם מסבות מיוחדות לשם הקלת מצבם של המלומדים. עם זה השתדלנו, בגבול הסכומים שהעמדו לרשותנו, לקיים בשורה הראשונה את תכנית ההרחבה מאשר להזמין מלומדים מבלי שים לב לצרכי גידולה של האוניברסיטה. האוניברסיטאות ומוסדות־המדע האחרים שהכניסו לתוכם אנשי־מדע פליטים הם מפותחים פחות או יותר במדה הדרושה, ולפעמים למעלה מזו, ואין חשיבות מיוחדת להוספת איש פה ושם, אבל לא כן אנחנו, שהאוניברסיטה שלנו מצערה היא ונמצאת במצב של התפתחות. חובתנו כפולה גם כלפי התפתחותה הנורמלית והמשוכללת וגם כלפי מלומדים ידועים, ורואה אני לנכון בהחלט, שעלינו להתאמץ להשגת מטרה כפולה זו.
לשם הוצאתה לפועל של הרחבה זו יש צורך בהבטחת סכום של 30,000 לא“י לשנתים ימים – נוסף לתקציב הרגיל – שממנו תשמשנה 9,000 לא”י להוצאה חד־פעמית לשם הגדלת הבנינים, למכשירים, לרהוט ולספרים. כמו שהזכרתי, הובטחו לנו רק 12,000 לא"י, ואנו חסרים, אפוא, עוד למעלה ממחצית הסכום הדרוש.
לפני שאני מפרט את תכנית ההרחבה, יש לי העונג להודיע, שד"ר גרשון שלום, מרצה לספרות המסתורין היהודית, נתמנה לאותו מקצוע כפרופיסור.
תכנית ההרחבה כוללת את המקצועות הבאים, נוסף על אלה הקיימים מכבר באוניברסיטה:
במדעי הרוח:
לשון עברית – פרופ' ה. טורטשינר, ברלין.
היסטוריה חדשה – פרופ' ר. קבנר, ברסלאו.
שפה וספרות רומית – ד"ר י. לוין, ברלין.
מחפשים מומחים מתאימים לחנוך, לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה.
בתכנית־ההרחבה של האוניברסיטה נכללת גם היסטוריה עתיקה של עם ישראל, קתדרא לאנגלית וכמו־כן הרחבת מקצוע התנ"ך – ואנו חסרים האמצעים לכך.
במדעי הטבע:
מתימטיקה טהורה: פרופ' אברהם פרנקל, מקיל, שחזר לאוניברסיטה.
מחפשים מועמדים מתאימים לחימיה פיסיקאלית, פיסיקה תיאורטית ופרמציה.
במדעי הרפואה:
המועמד לקתדרא לרדיולוגיה הוא פרופ' לודויג הלברשטדטר מברלין, ומחפשים מועמדים מתאימים לפתולוגיה נסיונית וחימיה קלינית.
האוניברסיטה עומדת בקשר עם ההסתדרות הרפואית “הדסה” בדבר המקצועות הקליניים, אעפ“י שגם לשם כך אנו חסרים האמצעים הדרושים. הכונה היא, להקים מרכז רפואי ואחר־כך, אם יושגו אמצעים נוספים, גם פקולטה לרפואה. מרכז רפואי מהו? הוא מכיל מעבדות מדעיות ואלו ישנן באוניברסיטה, ובית־חולים אוניברסיטאי; למטרה זו חושבים להשתמש בבית החולים רוטשילד של “הדסה” בירושלים, שאולי יעבור, לבנין חדש. העובדים במעבדות שבאוניברסיטה ואותם העובדים בקליניקאות של הדסה, שיוכרו ע”י חבר הנאמנים כבעלי מדרגה אוניברסיטאית, יהוו ביחד את הפקולטה של המרכז הרפואי, או כפי שהוא נקרא, בית־מדרש גבוה לבוגרי רפואה והיגיינה. ההוראה בבית־מדרש זה נתתן בהתחלה רק לרופאים. ואם העם היהודי יתן את האמצעים הדרושים, נוכל במשך הזמן לכונן את הפקולטה לרפואה לתלמידים רגילים.
אמרו להתחיל בסמסטר זה במתן הוראה בחימיה לשם קבלת תואר־גמר. אמנם דבר זה נדחה עד לאשורו של חבר הנאמנים בועידה הקרובה. בינתים הוכשר אולם־בלפור הישן למעבדה חדשה לחימיה, שלפי־שעה תעמוד לרשותם של העובדים והתלמידים בביולוגיה.
השנה התקבלו 50 תלמידים חדשים לשנה הראשונה בביולוגיה. תכנית שנת הלימודים הראשונה בביולוגיה היא אחת לתלמידי הביולוגיה ולתלמידי החקלאות. בסוף שנה ראשונה זו תנתן האפשרות למספר תלמידים מוכשרים לעבור ללמודי החקלאות. הם עוד ילמדו גם בשנת־למודם השניה על הר הצופים. אז יצטרכו לעשות עוד שלוש שנים נוספות ברחובות ויגמרו, אפוא, את חוק־למודיהם במשך חמש שנים. בשנה הראשונה מתוך שלוש השנים שברחובות יעסוק התלמיד בעבודה מעשית בשדה והשנתים האחרונות יבלה גם במעבדה ובאולם־ההרצאות וגם בשדות־נסיון. חושבים לתת למספר תלמידים העומדים בתרצ“ד בשנת למודם השלישית בביולוגיה, שירצו לעבור לתרצ”ה לחקלאות, את האפשרות לעשות זאת ולהתחיל ברחובות בשנת־העבודה בשדה ולהמשיך אח“כ שנתים, כמו יתר תלמידי החקלאות. מקוים, שבעתיד הקרוב יבוא הסכם סופי בין האוניברסיטה והסוכנות היהודית לארץ־ישראל, האחראית לתחנת־הנסיונות החקלאית, באופן שהמכון לחקלאות, שבראשו יעמוד ד”ר חיים ויצמן, יושלם ויפתח למעשה.
עלי עוד להוסיף, כי מלבד ההצעות להעלאות והתכניות לעבודה יש עוד הצעות ותכניות מסוג זה; כל אלה, כמו גם מספר שאלות יסודיות אחרות, יובאו לפני חבר הנאמנים בועידתו הקרובה.
אל ילמד איש מכל מה שאמרתי, שהקשיים הכספיים של האוניברסיטה הגיעו לקצם. יש לנו גרעון גדול מהשנתים האחרונות, גרעון המגיע לסכום של 10.000 לא“י, ועוד אין אנו בטוחים בכל מקורות־ההכנסה לשנה הזאת. ברצוני לחזור שנית על מה שאמרתי, כי אם יש ברצוננו להגשים את שני התקציבים – הרגיל והמיוחד לפליטי גרמניה – דרוש לנו לשנתים ימים הסכום הכולל של 120.000 לא”י, ז.א. 60.000 לא“י לכל שנה. ואחרי כל התקוות להתאמצויות גדולות, רואים אנו סכויים רק לסך 43.000 לא”י, בערך, לשנה זו, ולשם מלוי התכניות הנ“ל מן ההכרח הוא שיושגו עוד השנה 17.000 לא”י שאנו חסרים בתקציב שנה זאת. ויש לזכור, שאין סכום זה כולל בתוכו את גרעון השנתים האחרונות.
האמנם כה קשה הוא להבטיח לאוניברסיטה סכום זה? גורל האוניברסיטה הוא בידי העם היהודי. אין העניות חרפה, אולם בהתחשב עם היכולת של עם־ישראל, הרי עניותה של האוניברסיטה היא כיום חרפה, אם לא למטה מזה. – אין לומר די בחפוש אמצעים באמריקה ובא“י. יש לחפש אחרי אלה גם באירופה ובמזרח הקרוב. צעדים ראשונים בכוון זה כבר נעשו. נוסדה ועדה אוניברסיטאית לתעמולה, שד”ר ברגמן הוא מזכירה. ד“ר פישל, מהמכון למדעי המזרח, בילה חלק מחופשתו בצ’כוסלובקיה ופעל בהצלחה למען האוניברסיטה. פרופ' קליגר היה באנגליה ובשויצריה, הרב סגל – באנגליה, ד”ר ילין – במצרים וד"ר רבלין –– בסוריה. יצא בקרוב בא־כח מטעם האוניברסיטה לפולניה, ומקוים לענין בצרכי־האוניברסיטה עוד קהלות בישראל על אף מצבן הקשה ולמרות צרות הזמן.
הודות למרצה וכשרונה הרב של גב' פרסיץ אורגנה בראשות סיר רוברט ולי כהן חברת הוצאת־הספרים הארצישראלית, במטרה לעשות את א“י למרכז גדול של הוצאת ספרים. זאת היא תעשיה הולמת את הארץ הזאת, ואמנם עכשיו השעה יפה לכך, עכשיו, כשמלומדים וסופרים יהודים יוצאי גרמניה נתקלים בקשיים בהשגת מו”ל לחבוריהם. החברה להוצאת־הספרים שע"י האוניברסיטה העברית חושבת להתקשר עם הוצאה חשובה זו, שתפרסם גם ספרים מדעיים וגם ספרים אחרים, ולרגלי כניסתם של עורכים חשובים להוצאה זו מקוה האוניברסיטה, שתוכל להגדיל את פעולתה המדעית.
במשך ששת החדשים האחרונים פנו לאוניברסיטה בשאלות למעלה מאלף צעירים מכל קצוי תבל. מלבד אלה פנו מאות בשאלות אל אגודות שוחרי האוניברסיטה לארצותיהן. מאלה שהמציאו תעודות השכלה נמצאו 500 איש לראויים להתקבל כתלמידים מן המנין. רק לאחר שבועות מספר, כתום הרשמת התלמידים, נוכל לדעת את המספר המדויק של התלמידים לשנה זו; יש לקוות, שיהיה כפול מאשתקד.
רבוי התלמידים מעורר צורך תכוף בבנינים. מלבד הקמת המעבדה החדשה לחימיה, אנו חושבים על סדור הלואה לבנין מעבדה חדשה לביולוגיה בבית הפיסיקה. כן אנו מקוים שנוכל לעשות התחלה צנועה לבנין מעון התלמידים. אך לאן נכניס את התלמידים, איפה נאצר את האספים, הספריות והמעבדות, אם אין לנו בנינים חדשים?
מה יעשו התלמידים הרבים לאחר גמר חוק למודיהם? שאלה זו עומדת תמיד לפנינו. אמנם אי־אפשר לנו וגם אין זה מחובתנו לתת תשובה מלאה לשאלה זו, אולם בכל זאת אין אנו פטורים מלטפל בעתידם של תלמידינו. מי חכם ויחזה מראש מה יהיו פני־העולם וצרכי העם היהודי! העם היהודי זקוק עתה ביותר לחכמים ואנשי־מדע, ומלבד זכותו למלא את תשוקתו וכשרונו לרדוף תורה וחכמה לשמה, חובתו היא להקים חכמים ומלומדים לשם הגנה עצמית מלאה.
רבים מהתלמידים רוצים לעסוק בהוראה. מתוך 24 הגומרים, 12 הם מורים ושלשה הוזמנו זה עתה להורות בבתי ספר יהודיים ביון, טרנסילבניה ולטביה. ואמנן כן, אחד מתפקידינו הוא לשלוח לגולה אנשים ונשים בעלי השכלה רחבה, שיש להם ידיעה עמוקה גם במקורות היהדות וגם בענפי מדע אוניברסיטאיים אחרים. האוניברסיטה נכונה עכשיו לשלוח את שליחיה לתפוצות ישראל, והיא גם מקוה, שהעומדים בראש רשת־החנוך שלנו בא"י יראו התענינות רבה יותר בגומרינו.
תכופות אני שואל את עצמי: למה לא יהיו כמה מתלמידינו לרבנים? יש צורך ברבנים צעירים, מוכשרים, משכילים, אדוקים וחסודים גם בא"י וגם בקהלות המזרח האחרות, בהתחשב ביחוד עם ההכרח בשיבתם של יהודים למזרח; ואולי יש צורך בכאלה גם במספר קהלות שבמערב. נראה לי, שהגיעה השעה להקדיש מחשבה כל־שהיא לשאלה זו ומקוה אני שימצאו ענין בה גם בתוך האוניברסיטה וגם מחוצה לה.
על האוניברסיטה להגדיל בהרבה את הכנסתה מתשלומי־למוד. אשתקד עלו תשלומי־למוד רק ל3,7% מההכנסה הכללית. האוניברסיטה קולומביה בניו־יורק כסתה בשנת 1930 מתשלומי־למוד שליש מהתקציב של שנים־עשר מליון דולר. אחוז גדול מהכנסותיה מקבלת האוניברסיטה האמריקאית בבירות מתשלומי־למוד. העלאת תשלומי־למוד תטיל, אפוא, חובה על יחידים וקהלות להקדיש סכומים לשם כסוי תשלומי־הלמוד עבור מספר תלמידים, בעלי־כשרונות. המאמר “הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה” עתיק הוא ונכון, ומן ההכרח הוא, שכל תלמיד מובחר, אם גם מחוסר אמצעים הוא, יוכל לרכוש תורה בירושלים. וזה יקוים, אם בעלי־ההכרה שבין ידידי האוניברסיטה ידאגו להשגת אמצעים לפרסי־למוד.
כשאני נוגע ב“בני עניים שמהם תצא תורה”, ברצוני להעיר על חובת הצבור, ביחוד בא“י, לתמוך באגודה למען הסטודנטים, שדאגתה הראשונה היא ל”פת במלח", למנסה האקדימית, אשר בה יוכל התלמיד לאכול ארוחה אחת ביום.
באו ימים אשר שומה עלינו להעמיק ראות לתוך־תוכי נשמתנו. יהודי גרמניה גורשו ממקומם ונהרסו מעמדתם בתואנה, שהם בנים לגזע פחות־ערך. אומרים ליהודי, שאין לו תקוה לישועה – אם במובן מדיני ואם במובן כלכלי או דתי – כי כל כמה שישתדל כאדם, כיחיד, להגיע לידי שלמות, נגזר עליו שיכשל, מפני שמוצאו שפל. כאשר שמע אברהם אבינו את אשר נחרץ על סדום ועמורה התחנן לפני ה' לשאת לכל המקום בעבור חמשים או גם עשרה צדיקים… אם גם רבה זעקת סדום ועמורה וחטאת הערים האלה כבדה מאוד, עוד יכול היה היחיד להתרומם מעל לסביבתו. אולם לפי השיטה השלטת בגרמניה כיום על גזע וישע ופשע, היהודי הוא פושע מבטן. שוא כל תקותו להגיע אל הטוב ולהיות מועיל, אם גם יהיה לעבד אלהי הגרמנים: וגם בטבילה הנוצרית אין לו כל תקנה, הוא אינו מוכשר להוולד מחדש במובן הרוחני, מפני שנולד להורים יהודים או שאחד מאבות־אבותיו יהודי היה.
לא נעורר עתה את השאלה באיזו מדה מתאימה השקפה זו לנצרות הרת הרעיונות האוניברסליים או לעיקר העיקרים שלה על ישועת היחיד. אכן שונה העיקר הגרמני מזה של היהודים, האומר: “הלא אל אחד בראנו?” ומהאהבה וההערצה היהודית לחסידי אומות העולם. בסדר התפלות שלנו אנו אומרים: “וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם”. ספור מעשה בראשית של התנ"ך היהודי פותח באיש ואשה שהם אבות כל האנושות ושבע המצוות שצוו עליהן בני־נח הן חוקים מוסריים לכל האנושות, ואברהם נקרא אהוב־יה ואב המון גויים גם בפי היהדות וגם בפי הנצרות והאיסלאם. במדרש רבה נאמר: “ואברהם שאיחה לנו את כל העולם”, ובאותו מקום הובעה התקוה שכל אנשי־תבל יעשו אגודה אחת, לפי נבואת צפניה: “כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה”, בנגוד לאנדרלמוסיה השוררת בעולם מימי מגדל־בבל, “לקרא כולם בשם ד' לעבדו שכם אחד”.
בכל זאת מפוררת האנושות לגזעים וצבעים ושפות, למדינות ומעמדות, ואל לנו לשכוח, ביחוד בתקופה זו, שגם אנו היהודים קוראים לעצמנו גזע, עם, לאום, ומדברים אנו על המדה המיוחדת של “גזע אברהם”, אשר יברכו בו כל משפחות האדמה. אמנם אפשר להגיד, שהעם היהודי משמש דוגמה מופתית להדגשת רעיון הדם, הגזע והעדה, דוגמה ל“אתה בחרתנו”. השונאים את ישראל וגרמניה גם יחד טוענים, שהגרמנים קבלו את היהירות הגזעית מהיהודים.
אין בכונתי לדון עכשיו באריכות בשאלות שעוררתי כאן. אני הזכרתי אותן, בכדי שאנו, באוניברסיטה העברית, לא נעלים עין מקיומן ובכדי שנתבונן בהן בכל מכשירי המדע והחכמה העומדים לרשותנו. אלו הן שאלות שעלינו לראותן פנים אל פנים, כי רבות להן תוצאות.
אולם מרשה אני לעצמי להעיר הערה כללית, שדברים אשר בשם אחד יקראו אינם מחויבים להיות דומים, כי הכל תלוי ברוח הרעיון, בכונה ובמעשה.
אין כל ספק בדבר, שאיש לא הוצא אף פעם מהחברה היהודית בגלל גזעו או צבעו, אם רק קבל עליו את דת ישראל. כל הרוצה באמת ובתמים להיות לחבר לעם הזה, לזרע אברהם – ויהיה מאיזה גזע שהוא – יוכל להספח אליו. זה תלוי באיש עצמו, ביחיד ולא בזקנתו. אין גם כל ספק־ספיקא, שהיהדות עוד לא הוציאה משפט על אדם בהיותו עוד ברחם אמו, בטרם יתפתח אופיו האישי. לפי רוח היהדות ערב כל אחד למעשיו הוא ורק לפיהם ישפט. אין כל ספק, שהרעיון היהודי על עם נבחר שרשו בענווה עמוקה. העם היהודי נבחר רק לדבר אחד: עבודת אלהים. העם היהודי נבחר להיות עבד ד', לעבדו ולעשות את כל מצוותיו, ולא להיות משרת או עבד לאחר זולתו, לא משרת לווטן ולא למדינה, ולא לצבא, לא עבד למלחמה ולא עבד לעריצות ולא לחמס.
מסופר בעתונות, שפקיד גבוה מטעם המיניסטריון הפרוסי לחנוך פקד להוציא מההוראה בבית־הספר הגרמנים את פרק כ"ב, בראשית, – את “עקדת יצחק”, באשר איננו הולם את הרוח הגרמנית.
טוב כי נענה להתגרות זו.
עקדת יצחק בידי אברהם אבינו היא אחד הפרקים הנוגעים־עד־לב בספרות העולמית. זהו בטוי פשוט ונעלה לאמונה השלמה של האב ולנכונותו להקריב את היקר מכל במצות־אלהיו, אם גם נוראה היא המצוה; ועקדה זו משוה ליצחק במסורת שלנו את הוד הדמות הראשונה של מקדשי־השם. ספרותנו וכל המסורת שלנו גדושות מדרשים נעלים ומלאי־חיים על נכונות זו להביא את הקרבן שאין גדול ממנו. ואברהם “האמין בד' ויחשבה לו צדקה”.
בספור זה מובעת המסורת היהודית, שאין אלהי אברהם רוצה בקרבן אדם. מה שהיה אצל העברים לפני כן היה ועבר – אברהם, אוהב ד', מנתץ האלילים, מסמל את הקו המפריד בין הרוח האלילית המעודדת שפיכת דם־אדם ובין הרוח העברית המתעבת אותה.
אין להתפלא על אותו פקיד שבמיניסטריון החנוך בפרוסיה שאין דעתו נוחה מפרק זה. אידיאלה הנשגב ביותר של אותה מדינה הוא: בכוח הפראי, הנשק, שסופו שהוא מביא לידי שפיכת דם־אדם. לא ד' הוא האלהים, כי אם המולך, ואת הנוער רואים במדינה גרמנית זו כקרבות־עולה לאלהות זו, למולך הזולל־כל. האזהרה “אל תשלח ידך אל הנער” לא נקראה לאלה, הפוקדים את הנוער שלהם לטבח הבא, וההבטחה שנתנה לאברהם “והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי”, איננה לאלה הלוחצים את זרע אברהם, היא לא לאלה שאינם שואלים לגורל אומות אחרות, כי אם רק לגורל אומתם בלבד, ואשר אינם שומעים את קול אלהי אברהם, יצחק ויעקב, כי אם את קול הרוחות הרעות והשעירים הפורץ מיערות הטוטונים.
האוניברסיטאות של גרמניה כיום עושות בעינים עצומות את דברו של השלטון הכל־יכול הבא תחת אלהים ואינן מרבות לדאוג שתצא מחקירתן ותורתן הוקרת האמת וההשכלה והחופש. כי אם לא כן, האם אפשרי היה הדבר, שמאות ואלפים פרופיסורים ואנשי־מדע גרמנים ישארו כה שלוים ויהיו עדים אלמים לשעבוד המדע והתורה לרצון המדינה? האם תוכלו להחשב כאוהבי אמת ומוקיריה, האם תוכלו להתמסר לתורה, האם יוכל המדע שלכם להיות טהור וקדוש, אם עבדים נרצעים אתם למשטר מדיני ידוע ומפקירים אתם את המדע לצרכי משטר זה – ואחת היא, אם צודק המשטר הזה ואם איננו צודק.
נוכחנו למדי, מה דורשים אלילי הצבאיות והשוביניזם מכל אחד מאתנו. בשעה טרופה כזו הרי חובתנו היא להחזיק בתומם ובקדושתם של נפש היחיד ושל המצפון האנושי, לשמור על זכות הדעה של המעוט ועל עצמאותן של האוניברסיטאות ולהדוף אחור בכל כוחנו ובכל מאודנו את העריצות של השלטון המדיני הבלתי־מוגבל.
ביחוד שומה על האוניברסיטאות לשמור ולקיים את אי־התליות הרוחנית והאינטלקטואלית. אף־על־פי שתכליתן של האוניברסיטאות היא לטובת הצבור, לא נוסדו אלה בשורה ראשונה למלא את צוויו של השלטון המדיני. כל אוניברסיטה צריכה להדגיש את מהותה האמתית, מדינת־הספר, Universitas litterarum humaniorum, בית מקדש בו תפיץ אור אבוקת־האמת, ואשר ידו של מיליטריסט או שוביניסט לא תטמא אותו; ועל נושאי־הכהונה שומה לשמור על עצמאותם, על מסירותם לאבי כל האנושות, ולא למלא פיהם הלל לדגלי המיליטריסטים והשוביניסטים. כן צריכות יחידות כלכליות להשאר שלמות בתוך עצמן, וכך יש לשמור על קשרי המשפחה שישארו רחוקים ככל האפשר מצווי השלטון המדיני. לא נעלמו ממני הקשיים הכרוכים בתורה פדרטיבית זו של המדינה, ושבבחינה אחרונה, ביחוד בשעת משבר גדול, דורשים החיים החברותיים כוח עליון ומאחד. אולם נזהר ונשמר, נשמר ונזהר, מלרצות ומלהסכים שהשלטון המדיני יעשה לפטיש, לאותו השד האלילי, הטורף את זרענו ואשר לצלמו המבעית כה רבים הכורעים והמשתחווים ביראת־כבוד ובדבקות.
נדמה לפעמים, שהגורל האחד המחכה לעולם הוא האבדון, מדרדר הוא לטמיון ואין מעצור. בטרגדיה זו, העולה על כל אלו שהיו לפניה, לא רק לעם אחד יד כי אם לכל העמים, וכל הדתות במחולליה. אפשר אמנם, שאין כלל וכלל לפנינו שאלת חלוקת האשמה, כי אם שאלת החולשה המוסרית והאינטלקטואלית של האדם בכללו. בימי־שואה אלה, כשהכוח הפראי הוא השליט כמעט בכל מקום, הרי השאלה המכרסמת את־הלב העולה לפנינו היא: היש עוד כוח לטוב ולרחמים, לצדק ולדאגה לזולת? לאידיאל הנשגב של אחוה אנושית – היש לו כוח? או דל כוחם, עד שהם נסוגים תמיד אחור – מפני כוח הפראות והאנוכיות ואהבת הבצע?
אם תוכל ואם לא תוכל אוניברסיטה לעשות דבר בימים כאלה, אך גדול, מה גדול יהיה המפעל, אם במרומי ירושלים תוכל האוניברסיטה העברית לשמש בית מקלט, אשר בקרנות מזבחו יאחזו מלומדים בעלי דעות שונות ואשר למגדול ועד קטן יקריבו את עצמם על מזבח זה מתוך תשוקה למצוא את אור האמת ולהגדיל תורה ולהאדירה.
-
באולם בית־הספרים, האוניברסיטה העברית, ט“ז במרחשון תרצ”ד (5 בנובמבר 1935). ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.