הגיעה אלי אגרת כל אבני אקדח אוגרת, אבל היתה סוגרת ומסוגרת, ולא ידעתי בקחתה מהשליח אל מי שֻׁלָּחה ומי הוא המשלח, ואומר לה אמנם כי יש בה סוד סתום, גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום, ואסיר צעיפה מעל פניה להשתעשע בפניניה, והנה על כל בנות נסוכה, שמורה וערוכה, צולחת למלוכה, ענקים בירגרותיה ורבידים יקרים, וצמידים על ידיה קשורים, מעולפת ספירים, ומעיל כבנות המלכים לבושה, ואבנט זהב ואבן יקרה חבושה, וכתר מלכות בראשה, ובגדי שש ומשי רקמה, ולוית חן על ראשה שומה, יפה כלבנה ברה כחמה, וכשחר נכון מוצאו סביב לה, וקרנים כאור בכל גבולה, וכצאת השמש בגבורתו זרח באהֹלה, ובראותי כי כבוד הדרה מאד מאד נורא, ובעיניה חצים שנונים לכל מביט יורָה, זחלתי ואירא ואומרה לה: אחותי! רוחי ולבי עזבוני ורחמיך יקרבוני, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. והנה למשחית נהפך הודי, שימי מסוה והעמידני על עמדי, זה חסדך אשר תעשה עמדי. ותענה: גש נא אלי ואל תירא מלהט החרבות ואל יבהילוך חצי הרבות מנחה אנכי שלוחה להיות מהנצבות. ואשאל אותה ואומר: בת מי את, ותאמר: בת איש שר וגדול בישראל, רב פעלים מקבציאל, באהלי תושיה גדל, ומכל ארח רע חדל…. ובין חכמים רבה ובמלחמת התורה קַשָׁת רבֶה, וחלוץ מלחמתה נקרא, ונפשו לעבודתה הערה, משיב מלחמה שערה, ונבדל הוא מכל סוחר ומורה , וקשת נחושה במלחמת התורה יורה. ואם בדרך השופטים דרך ובמערכות התלמוד ערך מברכות פיו תבורך {יבורך), ובן פורת עלי עין החכמה, ושרשו פתוח אל מי המזימה, ויונקותיו אל נַחַל הַבִּין נצמדים, הוציא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים, ודודי אדום וצח, ולשונו מהיר וצח, ומכבודו הוא האיר כשחר הנראה סביב לי, הם הקרנים אשר נגלו בכל גבולי, ומזהר פניו הוא השמש הזורחת באהלי, ושם האיש החכם ר' אנטולי. והנה הוא לקראתך עם מרכבתו וראות פניך לבד משאלתו, והשלוחה לפניך רחל בתו, אם טוב בעיניך לשמוע עניני ולהבין מגמת אמרי, ולחפש כל אבני קדש וקציני וחילי, הנם בתוך אהלי, ואם רע בעיניך אשובה לי, ואלכה במר רוחי ודברי טמון בחובי אל משפחתי ואל בית אבי.

ואומר לה אני גואלך, ומעלה מעלה אעלך, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך, הרימי בכח קולך (קול) [על כל?] שודד ובוזה, כי דבריך ערבו לי ככתב נביא וחוזה, וגם לא תעבורי מזה, ולפני תעמדי בכל עתותי, שימה כחותם על לבי כחותם על זרועותי, וכה תדבקין עם נערוּתי. אבל כראוי ליפיך אשר חננך היוצר, ישאל אביך מהר [עזר?] לנו מצר, עת להאריך ועת לקצר, ואם בין העמרים תלקטי כשאר הנִשָׁלים ימים או עשרה חדשים, ותאכלי כאחד הרשים לחם ונזיד עדשים, עד אשר ירחיב גבולנו האל, ולהריק לנו ברכות יואל, כי ה' דבר טוב על ישראל, אז תאכלי סלת בשמן ודבש מרובכת יביאנה לפניך המרבבך, שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך.

הגיע כתב הדרת כבוד גדולת קדושת פנת יקרת מעלת מרנא ורבנא הר”ר אנטולי ש”ץ הדיין המהיר, המורה דת ודין המזהיר, אור המבינים הבהיר, חמדת החכמים, תפארת הסגנים, אל השש ושמח בחברתו, הנכסף לראותו לפי עצם חכמתו ותוקף תורתו, וטוב שמועתו, משה ב"ר מיימון, ושמחתי על כתבך, ודברי שאלותיך כמוצא שלל רב, ודבר ה' בפיך אמת על לבי ערב, ויהי כטל ביום שרב, וכתביך העידו לכל קוראיהם כי איש חכם אתה, וערך התלמוד ערכת ובלשון עבר בינות ויפה הברת, וצחות דברת, ובגדי ענוה לבשת ובדרך קצרה הלכת, וכגמול נפשך שמת, ואם את ארצך ארץ רחבת ידים, אתה בעל המזימה כאיש הבינים, הלא אם קטון אתה בעיניך ראש המבינים אתה, ומלא חמודות מאנשי המדות, ומכתביך ושאלותיך ריח שמניך הטובים הריחותי, וכערוגות הבשם היו לפני לזאת אמרתי לכל בני אמוני, ראו ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'. וישמחו כלם על ביאתך בארצנו, והצצת מחרכינו והשגחת מחלונינו. האל ידריכך בארמונותינו דרך ישרה לא תכשל בה, וישפיע לך מטובותיו הצפונות ליראיו ויתמיד שלותך עם נְבָריו, ואשר הביאך עד הלום, יטה אליך כנהר שלום.