פעמים יש את נפשך לשאול בנוסח המתחקרים של ימינו: מי אתה חירות לפיד? מי אתה – איש מופלא של התנועה הקיבוצית? מי אתה – איש בהיר־דרך כזה בתוך החברה הישראלית הנבוכה והמבולבלה של ימינו? נושא שני שמות יומרניים – חירות ולפיד – אך מסתבר שאפילו השמות מוצאים עצמם מתמודדים עם המעשים גופם.
האמונה הזאת, הבוקעת פתאום ממעבה הספקנות והרפיון. מֵאַיִן הוֹפַעתָ, איש תמהוני שכמותך, כמו כפיל לגיבורו של סרוונטס, שמערכת התגובות שלך כה שונה מתגובותינו? מדיבורך עולה איזה צליל דיסוננטי המתמזג בקושי עם תווי־השיח של מדינת ישראל בימינו – אף כי הוא־הוא צלילה של הלשון שבמאמרה נבראה מדינת היהודים עצמה. איך אתה אומר: “מעניין אותי האדם. מעניינת אותי מדינת ישראל – וזה הכל”. איזה דיבור הוא זה? מאיזה כוכב־של־עבר צנחת פתאום על מדינת היהודים?
אילו היית קברניט, חבר קיבוץ, ששילח – בשגיאה אנושית איומה! – נוסע סמוי אל חוף אין־מבטחים; אילו נתפסת, כחבר קיבוץ, בנשיאת סמים בקטמנדו שבנפאל, כל עיטי העטים היו עטים עליך ועל תנועתך. עכשיו. שאתה מקדיש חייך למעשה דהה, חסר־ברק, כמו שיקום האסיר או פדיון השבוי; כשאתה ממצה בפשטות כזו את ייעודו של האדם כאדם ואת התעודה ההומאניטרית הבסיסית של תנועתך – מה טעם יש להפוך בך? מי, בימינו, שש לטפל באנטי־גיבור?
★
ואף על פי כן: כאשר ייכתבו קורות הימים האלה יקודו הכותב והקורא גם יחד לפני השנים: לפני הגואל והנגאל.
דניס גולדברג – עוד יהודי בנושאי הלפיד של חלכאים. עוד יהודי המשלם בלשד־חייו מחיר חירותו של הזולת. אילו העמיד העם היהודי כסולם, זה על גבי זה, כל בניו – כל טובי בניו – שנתנו חייהם למלחמות החירות של אחרים, למלחמת האדם על צלמו, היה ראשו של הסולם ננעץ בעומק שמי האלהים.
“עשרים ושתים שנה לא ראיתי פרצופו של ילד” – אמר דניס גולדברג, המשוחרר מן הכלא בדרום־אפריקה, בביקורו בגן־הילדים של מעיין־ברוך. שים נא אל לב, אחינו עז־הרוח, כי גם הוריו של ילד זה טיפסו באחרית כוחם במעלה־האש של הסולם הזה, הוא סולם החירות של עמם־שלהם, שעדיין – עדיין! – אינו מוצב איתן.
אולי משום כך לא קלה לפניו הבחירה “בין הסוסים” – כדבריך.
הספקת לומר לנו מתוך רגש של דאגה כי “ישראל לא בחרה בסוס הנכון (בדרום אפריקה – י.) להמר עליו”. מי יבוא בוויכוח עמך, איש־פלדות שנשא עשרים ושתים שנה בזקיפות־גו כזו את האסל השובר־כל־מפרקת של כלא אכזר ונוגשיו?
אך אולי נסנגר מעט על המדינה הרעודה הזאת. וכי נחדש לך אם נאמר כי ריח האפרטהייד הורס את רקמות־אפנו וסותר כל תפיסתנו על שוויון האדם לפני בוראו ולפני עמיתו האדם? אבל בדוק נא כמה “סוסים” עומדים לבחירה לפני המדינה המיוסרה הזאת. הראית מדינה שבחירתה בין “הסוסים” אינה יכולה שלא להיות מושפעת גם מבני־הערובה היהודיים הרתומים לעגלתם? הידעת מדינה שיותר משמבקשים ממנה לבחור, כפויה היא, לפעמים, לקוד לפני ה“סוסים” למיניהם בתחינה שיבחרו בה? והן היא עצמה עדיין לוחמת יום־יום לקיום חירותה שלה.
הבט מן הארץ וראה.
ואולי סמלה האמיתי של הרוח המפעמת אותה הוא. בכל זאת, דמות גואלך: חירות לפיד, איש איילת השחר – הוא והילארי, בתך, ממעיין־ברוך. הם וביתם הקיבוצי כולו.
★
אנו מאמצים אותך אל לבנו בדרך־ארץ אנושי עמוק. אשרי הנגאל וברוך גואלו. נוכל היום לקרוא לשניכם, בפרפרזה קלה, את החקוק על אדן פסלו של בנימין פרנקלין, לוחם החירות האמריקאי מן המאה השמונה עשרה:
“חטפו מן השמים את ברק החסד ומן העריצים – את החירות”.
4 במארס 1985
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.